מסירות נפש | הרב אליעזר מלמד, ראש ישיבת הר ברכה | כנס אסופות ה-4

אנחנו נעסוק בנושא שהוא גם קשור גם קשור לימים האלו נושא מסירות הנפש ונפתח קודם כל שישנו מצווה מהתורה על כל אדם מישראל את השם הגדול והנכבד והנורא ולהימנע מחילול באופן כללי המצווה הזו היא נעשת על ידי החיים כולם שאדם הולך בדרכי השם מקיים מצוות נמנע מעבירות זה המצב הרגיל ובזה הוא מקיים את מה שנאמר ושמרתם מצוותי ועשיתם אותם אני אדוני ולא תחללו את שם קודשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני אדוני מקדשכם המוציא אתכם ארץ מצרים להיות לכם לאלוהים אני אדוני אמרו חכמים פה על תנאי הוצאתי אתכם ארץ מצרים על תנאי שתמסור עצמכם לקדש את שמי כלומר הקשר של ישראל אל ריבונו של עולם הוא מעל ומעבר את כל העולם הקדוש ברוך הוא ברא אבל את ישראל הוא בחר והוציא מארץ מצרים להיות לו עמו ולכן הקשר הראשון של ישראל הוא להשם ולכן כשיש התנגשות בין קידוש השם לחיים הקשר למקור החיים קודם זו המצווה ונקדשתי בתוך בני ישראל וזה מה שנאמר שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד ואחר כך ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך אמרו חכמים במשנה בברכות פרק ט משנה ה ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך לפיכך אף על פי שכל המצוות באופן כללי נדחות מפני פיקוח נפש שאם למשל צ לטפל בחולה מסוכן ביום השבת מחללים שבת כאשר מדובר בקידוש השם אז מצווה שאדם יהרג ולא יעבור ויש בזה שלוש דרגות דרגה אחת כאשר קופים אדם ישראל לעבור על אחת משלושת העבירות החמורות שזו עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים אז בכל מצב יהרג ובלב כלומר אלו עבירות כל כך חמורות שהפגיעה בהם מנתקת אותו לגמרי ריבונו של עולם כלומר או נאמר יוצר חילול השם כזה גדול שצריכים למסור את הנפש שאר העבירות יעבור ולא יהרג אבל אם הכפייה בשאר העבירות נועדה כדי להעביר אותו על דתו כלומר להראות שהוא לא שומר מצוות שהוא כופר שהוא לא נאמן לתורה אז אז בכל בכל העבירות כאשר זה בפרהסיה היינו בפני ערה אנשים יהרג ובל יעבור אם זו שעת השמד כלומר שעת גזרות אז גם בצנעה יר גוב ליבור כלומר ההבדל בין מצב רגיל לשעת השמד הוא רק לגבי צנא אבל צריך שתהייה המטרה כדי להעביר אותו על דת אם המטרה היא לא די להעביר אותו על דת אז יעבור יעור על עביר אלא אני חר מתי יעבור ולא ירג בכל שר העבירות כשהמטרה להעביר אותו על דת אם אין המטרה להעביר או על דת א יעבור בזמן רגיל מתי הוא כשרוצים להביר אותו על דעת ירג כאשר אנחנו מדברים ע מצב של פרהסיה בשעת השמד כאשר רוצים עביר אותו על דתו אז אפילו על זה לא בפרסה אפילו בצינה גם כן יהרג ובל יעבור ופה צריכ להוסיף עוד מדרגה עליונה יש של קידוש השם וזה המדרגה של החיילים חילי צל שיוצאים להילחם להגן על העם ועל הארץ ולי פה אני קצת ארחיב את הדין באופן כללי המצווה של יהרג ובל יעבור לכאורה או שנאמר הכלל שפיקוח נפש דוכה את כל המצוות שבתורה לכאורה הוא אמור להיות גם על המצווה של לשבט בצבא לכאורה אני אומר לכאורה כי זה לא מדויק או אולי נדייק את זה יותר יש לנו מצווה לא תעמוד על דם ראך האם המצווה הזו שאנחנו רואים אדם בסכנה אנחנו צריכים לחרף את הנפש כדי להציל אותו או גם פה פיקוח נפש דוחה ואם יש פיקוח נפש אז אנחנו לא צריכים למסור את הנפש באמת נחלקו בזה הפוסקים יש שמעמידים את המחלוקת קיצונית אילה אומרים ככל המצוות גם לא תעמוד אדם ראך ואדם לא צריך לסכן את עצמו כדי להציל את חברו חרים אומרים צריך גם לסגן את עצמו יש ראייה מהירושלמי עעל רש לקיש שהיה מוכן ללכת להילחם בשודדים כדי להציל אחד המוראים אבל באמת אם אנחנו מתעמקים יותר חזל אמרו במצוות לא תעמוד אדם ראך שאם אדם רואה את חברו ש לסטים באים עליו צריך לעזור שהוא נפל לתוך הנהר עומד לטבוע צריך לעזור חיה רעה עומדת לטרוף אותו צריך לעזור אלו מצבים מסוכנים מי שהולך לעזור לחבר ששודדים עומדים להרוג אותו או שהוא הולך לטבוע בגמרא כתוב נהר אבל יש מדרשים שכתוב בהם בים שזה עוד יותר מסוכן וכן אם חיה רעה עומדת לטרוף אותו כל אלו מצבים מסוכנים כלומר כולם מודעים שכדי להציל חבר צריכים להיות מוכנים קצת להסתכל אז מה כן המחלוקת שרבים אומרים שהכוונה היא להסתכן סיכון שאדם מוכן נאמר כדי להציל את כל רכוש אדם מוכן לעשות מאמץ גדול כדי להציא את רכושו אבל אם אומרים לו אתה תמות הוא לא יעשה את זה או שאתה ממש נכנס לסכנה גדול הוא לא יכנס ויש אומרים וזה מה שהבית יוסף אומר אגב הרב ציודה גם כן הולך בשיטה הזו אומר לא צריכים לחרף את הנפש יותר אבל גם את הדעה הזו צריכים להגביל שזה בתנאי שרוב הסיכויים שהוא יצליח כי אם רוב הסיכויים שלא יצליח או אפילו 50 על 50 אז מה הועילו כעת שניים הסתכנו אבל אם רוב הסיכויים שהוא יצליח חובה עליו מצוות לא תעמוד אדם רך לסקל את נפשו מה אם כן המצווה לשרת בצבא באיזו רמה זו האם גם בה יש את הדין של פיקוח נפש דוחה את המצוות ולכן אדם צריך להסתכן רק סיכון חלקי נאמר סיכון מסוים התשובה היא שכאשר משרים בצבא הדיון הוא כבר לא דיון של יחיד לדיון של כלל אם הכלל נמצא כלומר כל יכולי פיקוח נפש הם של הכלל אם אין אפשרות לכלל לנצח אז צריך לוותר כמו שרבן יוחן בן זכאי כשראה שאין סיכוי לנצח את הרומאים אמר צריכים להיכנע כלומר אין לנו מצווה לעשות מלחמת התאבדות בשביל ישוב הארץ או אפילו בשביל לנסות להגן על העצמאות שהיא בסופו של תגן על הנפשות כלומר השיקול הופך להיות שיקול של פיקוח נפש כלל ישראלי ולא של יחיד מפני שאם כל אחד יעשה שיקול אישי העם לא יוכל להתקיים וזו המדרגה המיוחדת שיש בשירות הצבאי שבה כל אחד בעצם עולה למדרגה של קדושת כלל ישראל לכן מעלת מקדשי השם היינו אלה שנהרגים על כבוד שמיים וגם מעלתם של אלה שיוצאים צבא ונהרגים במלחמה והגנה על העם והארץ היא מעלה שאיין דומה לה מדוע כי כל המעלות הם מעלות של אדם פרטי שעשה עוד מצווה ועוד מצווה ואילו זה שמסר את נפשו עלה למדרגה שהא מעבר לחיים אם זה שחרף את נפשו כדי לא לחלל את השם עלה למדרגה של קדושת השם וזה שנלחם להגן על העם ועל הארץ עלה למדרגה של קדושת השם דרך זה שהוא התחבר כלל ישראל קדושת כלל ישראל שחרף נפשו עבו כלל ישראל שהוא עמו של השם צריך גם להבין מדוע הרעיון הזה של קידוש השם הוא כל כך חשוב ואולי נגד יותר הגויים למרות שאחד מש המצות בלי נוח שלהם זה איסור עבודה זרה אין להם אין להם מצווה להרג ולא לעבור לגויים אין מצווה לקדש ם שמיים דנו זה חכמים וזו ה סקנה אמנם בבבלי יכול להיות שזה נשאר בספק בירושל מזה הוכרע שלא צריכים סורת הנפש וגם בבבלי תאטרו פוסקים שאכן לא צריכים לסור את הנפש גויים ועם ישראל שהוא עמד במעמד הר סיני וראה את הגילוי האלוקי ולא נאמר שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד הוא זה שצריך לשמור על האמת האלוקית בתוך העולם ועל ידי זה הוא מבטיח את זה שהעולם הולך ומתקדם עד גאולתו זהו האתגר הגדול שיש לפני ישראל ולכן עם ישראל יצא ממצרים כמו שאמרנו על מנת שתקדם ועל ידי כך מובטח שבסופו של דבר דבר השם יתגלה בעולם אמרו חכמים בסנהדרין קוי עמוד ב אספו לי חסידי קורטי בריתי עלי ז אספו לי חסידי אלו צדיקים שבכל דור ודור קורטי בריתי אלו חנניה משאל ועזריה שמסרו עצמם לתוך כבשן האש עלילי זבח אלו רבי עקיבא וחבריו שמסרו עצמם לשחיטה על דברי תורה ונדמה שבדורנו צריך להמשיך לדרוש את ההמשך של הפסוק ויגידו שמיים צדקו אלו ש שחרפו נפשם בימינו בתקופה של הקמת המדינה ועד היום אלו שחרפו נפשם על הגנת העם והארץ וסוף הפסוק אלוהים שופט וסל עוד אמרו חכמים בשיר השירים רבא כי עזך המוות אהבה אהבה שאהבו דורו של שמד לקדוש ברוך הוא שנאמר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבך עוד אמרו חכמים שגם כאשר נשבע השם לנח שלא יהיה קרת ברית שלא יהיה עוד מבול בזכות מה הריח את ריח הניחוח מה הריח אמרו חכמים הריח את אלה שמשו את נפשם כלומר נוח הוא אפשר להגיד הוא מבטא את האומות כולם שש מצו בני נוח והאומות לפעמים בוחרים בטוב לפעמים ברע מדוע קרת השם ברית עם האומות שלא יחריב עוד את העולם אמרו חכמים כי הריח את ריח הניחוח מה הריח את אברהם אבינו שמסר את נפשו על כבשן האש את חנניה מישאל ועזריה שמסרו את נפשם את הדור של שמט שמסרו את נפשם כלומר בתוך קורבנו של נוח בתוך אפשר לומר הדברים הטובים של אומות העולם במרכז יש את עם ישראל שמוכן למסור את הנפש על קידוש השם וזה מבטיח שהעולם בסופו של דבר ילך יתקדם אל גאולתו אולי נסיים רק את החלק הזה ונאמר שבדברי חכמים אמרו שאלה שמוסרים את הנפש הם עולים ממדרגה כזו גבוהה שכאילו כבר בעת שהם מוסרים את הנפש כבר נקבא בעולם שתהייה נקמה ותבוא גאולה כי זה בא על יד בזכותם אמרו חכמים בספרה אחרי מות אם מקדשים אתם את שמי אף אני אקדש את שמי על ידכם כלומר לביא גאולה לעולם וככה כתוב שם היום אני מתעל בהם לנ אומות העולם מכחישי התורה היום אני נפרע להם משונם היום אני מקייב בהם את המתים כלומר כבר בעת שאדם נהרג על קידוש השם כבר עולה למדרגת הנצח שהיום כאילו כבר נעשה את הנקמה ש תתגלגל ותש עד שתגיע לעולם זה יכול לקחת עוד הרבה שנים אבל למעלה זה כבר גמור היום היום זה קורה היום אני מתעלה בהם ומות העולם מכחישי התורה היום אני נפר עליהם שונא היום אני מחייה בהם את המתים אני השם אני דיין אני פרה ונאמן לשלם שכר ועוד אמרו חכמים וזה מהזוהר ממקומות שונים ידים בגויים עלא קביעות מחץ רוש על ארץ רבה שישראל זו זוכים ופה אני אומר הנקמה יכולה להיות באופנים שונים כאשר זוכים זה לא זון זה הנימוסים כשזוכים על ידי חלי ישראל שלא זוכים זה בא בדרך הטבע בדרכים מקיפות אבל בכל אופן נחזור אמרו בזוהר שבעולמות העליונים יש ממונה על כל היהודים שנהרגו על ידי הגויים והוא רושם את שמם על לבושו של הקדוש ברוך הוא והם ישארו רשומים שם עד אשר ינקום השם מדמה כלומר בגדו כביכול כבודו של הקדוש ברוך הוא לא שלם הוא מוחתם בדמו של הקדושים עד אשר הקדוש ברוך הוא ינקום את נקמתם נזכה על ידי חילי ישראל עד אז ישאר הבגד כביכול מלוכלך ולא זו בלבד עד שהמשיח יתגלה ויבוא לנחמן לנחם את הארוגים לנחם את המשפחות שלהם ועמו ירדו אורות ואדונים ל שמחם ומלאכים ילבישו במלבוש כבוד ומכאן נמשיך לענייני ההלכה קצת קודם כל כשאנחנו דיברנו של שלוש העבירות החמורות ירג הו באלי יעבור אבל צריך לדעת יש ביניהם הבדל מסוים בחומרה כלומר בשלושת העבירות ירג ובל יעבור מפני חילול השם אבל סוג החילול השם קצת שונה בעבודה זרה לפגיעה בכבוד שמיים בגילוי הריות ושפיכות דמים זה בגלל פגיעה בצלם אלוקים דוגמה למשל שחלק מגילוי הריות זה נשכב עם בהמה ואם קופים אדם נשכב עם בהמה לא ירק למרות שזה ברמה של גילוי הריון מבחינת חומרת האיסור העונש העונש הוא החמור ביותר אבל אין כאן את הפגיעה בזולת מכיוון שאין פה פגיעה בזולת אז במקרה הזה לא אומרים יהרג ובל יעבור בבחינה בחלק של עבודה זרה יר גובה לעבור לא רק על הדברים החמורים ביותר של עבודה זרה שעליהם יש חיוב אלא גם על דברים שאסורים בליו כמו כל מי שחולק כבוד לעבודה זרה כמו שהוא משחו משתחוה זה זה עבודה זרה גמורה שחיל סכילה זה אחד מארבעה עבדות אבל מחבק את ה פסל מנשק את הפסל מנקה לכבודו כל זה בכלל אביזריו של עבודה זרה וירג ובא עבו אפילו נחלקו חכמים מה קורה כאשר הדבר אסור משום מרית עין לדוגמה היו רגילים לעשות פסלים של עבודה זרה אבל לא פסלים ש משתחוים להם אלא דומים לפסלים אם נניח היה מעיין עושים שהמים יצו אך הפה של הפסל בצורה של פסל שלמקום אחר סוגדים לו השאלה האם מותר לשתות או אסור לשתות דת הרשב שצריכים למסור את הנפש אף עלפי זה רק מרית עין שם לא משתחוים לפ שם לא סוגים לפסל לא מנשקים אבל זה נראה ולכן אומר לי הרגב לי עבור או למשל אדם ש צריך להיכנס בשביל מטרה של פיקוח נפש למקום של עבודה זרה בשעה שמקיימים שם פולחן אז עלפי הרשב ירג הובל יבוא אבל דעת רוב הראשונים כיוון שזה רק משום מרית עין אז ישתה ולא ירג אבל ברוב המקרים יש אפשרות לפתור את הבעיה של מרית עין כגון נפלו לו עות לפני הפסל אז לא ירכון כשפניו אל הפסל אלא כש אחוריו אל הפסל וכ יוצב הזה אני רוצה עוד טיפה לדייק מה שאמרנו שיהרג ובל יבור דירגנו את שלושת המדרגות על שלוש עבירות תמיד ירג בלי יעבור בין ביןם כדי להעבירו על דעת בין פרסיה בין בת סינה שאר העבירות ירד הובל יעבור רק כאשר זה בפרהסיה כדי להבי לתת אבל אם למשל הגוי אומר לו תעבוד בשבילי בשבת כי הוא רוצה שיקצר לו את את השדה בשבת לא כדי להעביר אותו על דת אלא אך ורק כדי פשוט לבצל את העבודה שלו למרות שזה בפרהסיה יעבור ולא יהרג אותו דבר אם מדובר שהוא רוצה להעביר אותו על דת אבל הוא לא בפרהסיה אז גם יעבור ולא ירה זו דעת או הפוסקים זו הדעה המרכזית יש גם בדעה הזו יש מחמירים ואומרים שם זה בפרהסיה גם אם לא המטרה כדי להעביר עדת גם ירג ובל יבוא אבל כמו שאמרנו דדו הפוסקים שיר גובל יבור רק כאשר המטרה להעביר על דת אמרנו על השמד גם כאשר זה בצינה ירג הובל יעבור וגם בזה יש מחבלים ואומרים ב סינ גבל יבוא גם כשאין המטרה לביר הדת ומנגד יש דעת רבי שמאל בגמרא ויש ראשונים שפסקו כמותו שאומרים בנאה לא ירג ובל יבור ב לקרב את המיקרופון אני מקווה ש אז אמרנו שיש גם דעה שהולכת לחומרה יותר ויש גם דעה שמקלה יותר שפוסקים כמו רבי ישמעאל שרבא ככ מה שם בגמרא שפוסק כם אותו שלפי דעתו גם בשלוש העבירות החמורות יש בזה דיוון האם רק בעבודה זרה או גם בות בשיחות דמים שגם בהם יעבור ולא יהרג כי זה בצנעה שואלים מה יהרוג חברו ולא יהרג גילוי הריות אז מסבירים את זה גם הרב גרשוני כתב על זה גם הרב נרה זכרוננו לברכה כתבו שמדובר במצב שממילא הם יהרגו ורק השאלה אם הוא יציל את עצמו באופן הזה ממילא כולם ינסו השאלה אם יציל את עצמו באופן הזה אבל כמו שאמרנו זו דעת יחידים הדעה המרכזית שבשלוש עבירות החמורות לעולם יהרג ובל יעבור ואילו שאר העבירות שזה בפרהסיה כדי להעביר על דת אז יהרג ובל ליבור עוד עניין חשוב ו להגדיר מהמה זה להעביר על דת לשון הרמבם ש להעביר על דת זה דווקא כאשר אבל אם נתכוון להעבירו על המצוות בלבד בעשר ישראל אז רק בא לי עבור כלומר צריכה להיות המטרה אחת רק כדי להעביר על דת אם משולבת עם זה עוד מטרה זה כבר לא להעביר על דת ואז יעבור ולא יהרג כלומר להעביר עדת זאת המטרה היחידה יש שמחמירים בזה גם הרב קוק אני לא רוצה עכשיו להרחיב כי אני רוצה להתקדם לאה אבל גם הרב קוק אומר שלפעמים צריכים להכביר בזה יותר אבל דעת רוב הפוסקים שמתי זה להביר הדת כשזאת המטרה היחידה רק להביר הדת עוד שאלה מה היא פרסייה אמרנו פרסיה בפשטות זה בפני רה מה קורה כאשר זה ידוע לכל אבל אין ערה שנמצאים שם למדו הפוסקים מהשאלה של הגמרא על אסתר הגמרא שאלה למה אסתר לא מסרה את נפשה והיא מסבירה כעולם וכולי אבל מה ה זה או להנאתם אבל בכל אופן מהשאלה אנחנו למדים שפסה זה לו דווקא יש ערה עדים אלא שזה ידוע לכל ואני דייקתי מהפוסקים שאם מדובר ב מש שיש 10ה אנשים אז צריכים ממש רה אבל אם הדבר נודע אז זה צריך להיות ידוע לא רק לערה כי כי קשה לדעת כמה זה צריך להות ידוע לכל הנ אני אקרות את הלשון לשון המריק גלוי ומפורסם לכל לשון התשבץ לכל נודע כלומר אם זה ידוע לכל גם אם לא רואים את זה השרה זה נחשב בפריסה קדים עוד שאלה מה קורה כשמבקשים דורשים מאדם להמיר את דתו לא אומרים לו ת שטח לפסל לא אומרים לו תסג למשהו או אפילו אומרים לו תהיה מוסלמי מוסלמי דעת רוב הפוסקים רוב רובם זאת לא עבודה זרה אני אומר רוב רובם כי צריך לדעת הרן אומר שזו עבודה זרה וקדמו לו שני גאונים שאמרו שהאסלאם זה עבודה זרה יכול להיות שהם אמרו את זה מסיבה שזו מינות צריך אולי להגיד פה בצוהריים מינות היא חמורה יותר מעבודה זרה גם כשאין בה עבודה זרה מה היא מינות זו דעה עמוקה דומה לישראל אבל מתעמתת נלחמת לעקור את ישראל זו מינות אמרו חכמים לא חרבה ירושלים עד שלא היו בה 24 קטות של מינים כלומר היו הרבה סוגים של מינים וההלכה לגב מינים כמו שאמר רבי ישמעאל ספר תורה שכתב אותו עובד עבודה זרה ייגנז אבל אם כתב אותו מין ישרף כד לא לשין מקום אז יכול להיות ש בגוים יש ביטוי על האסלאם שזה כמו עבודה זרה אבל הכוונה שזה כמו מינות ולכן הדינים מכיוון שהם מינים לנו אונים לנו מתעמתים איתנו מקטרגים על הדרך שלנו כל זמן שזה בשלב מאיים זה נקרא מינות אז אם כן כאשר מדובר על המרה דת אז גם אדם יהרג ובל יבור אף על פי שבשעת האמרה הוא לא עושה איזושהיא עבירה מדוע כי עצם האמרה היא גם חילול השם הגדול ביותר וגם אחריה בסופו של דבר אדם מצטרך לעבור על כל העבירות אומנם צריכים לציין שתשובת הרמבם בגרות השמד בגרת השמד היה מקרה ש בו המוסלמים חייבו אדם להצהיר שהוא מאמין במוחמד אבל לא חייבו אותו לקיים את המצוות ולא לקיים מצוות של יהודי בביתו יכול היה לשמור את כל המצוות שם השואל אמר שהיה שם רב אחד שמר שכל אלה שהציר הם עבריינים ואין להם חלק לעולם הבא וכולי והרמבם משיר שהוא לא בסדר צריך לחזק אותם ולהלכה כיווון שהם לא נתבעים באמת אה לעבור עבירות אלא זה בעצם לכבד את הדת הזו אז טוב שיצייר ויברח משם כמה שיותר מהר כדי שיוכל לקיים את המצוות בלי הגבלה אבל הוא אומר עם זאת אם הוא בכל זאת מוסר את נפשו קדוש ימיר לו דין נוסף האם מותר להתחפש לגוי אז אמרנו שבשעת השמד בעצם לא אמרנו לא הרכבנו אבל בשעת שד כל מה ש בפרהסיה צריכים להחמיר אפילו בנאה ולא זו בלבד אבל זה לא לא דו בשע השמד גם בפרהסיה גם שלא בשע השמד היר לעבור על כל המצוות כולל הרקת מסנה כלומר זה לא רק בשת השמד גם במצב רגיל אם זה בפרהסיה צריך לסור את הנפש הרקת דסנה מה זה רקת דסנה יש בזה דעות יש אומרים שמדובר איסור תורה שבחוק אם לא תלכו משהו שבת חוסר צניעות או עבודה זרה יש אומרים גם סוד רבנן יש אומרים אפילו מנהג שנוהגים כל ישראל והפרתו נחשבת בגידה בישראל אבל בכל אופן להתחפש לגוי בשעת שמד זה בעצם כמעט דומה להמרת דת ולכן אמרו שגם אסור להתחפש לגוי כ כדי להינצל כאשר גוזרים על המלבוש שלא ילבשו בשעת השמד אז אסור אסור להפר את זה צריכם להבין את זה כלומר אני אדייק אם הוא רוצה להמשיך לחיות שם ולהתחפש להיות גוי זה אסור אם הוא רוצה לברוח אז אדרבה שתחפש לגוי ויברח כי זו המטרה שלו כיוצא בזה מסופ במדרש בראשית רבא פבה על שני תלמידים של רבי יהושע ששינו את לבושם בשעת השמד כדי להראות כגויים הכיר בהם שוטר משומד כלומר יהודי שהמיר את דתו אמר להם אם אתם נאמנים לתורה תמסרו את הנפש עליה ואל תתחפשו לגוי אם אין אתם נאמנים לתורה מדוע אתם כאשר מכריחים אותכם להפרת את מצוותיה אתם עוסים את נפשכם עליה אמרו לו אנחנו נאמנים לתורה אנחנו מוכנים לסור את הנפש עליה אלא שאין דרכו של אדם לאבד את עצמו לדעת כלומר הגזרה לא היייתה ללבוש בגד של גוי אלא לחלל שבת לא לעשות ברית מילה וחוזה בזה על זה מסרו את הנפש אבל לא רצו שיכפו אותם אז התחפשו לגוי אבל שמרו את המצוות ופה אני רוצה לספר בשנת תרד א כלומר מי שלא מכיר את המספרים תרד זה 1844 בפולניה או ברוסיה היייתה גזרה של הצר על ה הלבוש לשנות את הלבוש גזרה מלכות רוסיה על ידי פולין שבשליטתה שישנו את מלבושיה גזזו את זקנם פאותיה ונחלקו חיייבים למסור את הנפש על זה או לא אתה רצה לדעת מדובר היה על ציבור ענק רבי שלמה קלוגר בטוב טעם ודעת חלק א' קמח כתב שכיוון שכוונת המלכות להעביר אותם על דת חיייבים למסור את הנפש ולכן י באלי יבוא כך גם סבל הרים מגור אבל הרב שלו שהיה בחיים באותו זמן הרבי מקוצק הוא סבר שלא צריכים להרג ב ליבור כפי הנראה הרבה יותר שמעו לו בפ ל אולי אני אגיד יותר מזה רבי שלמה קלוגר שהוא אומר לא צריך להרג הוא בא ליבור הוא לא חי שם הוא היה תחת שילון אוסטריה הונגריה כלומר הגזירה לא הייתה עליו הוא פסק הוא לא היה בן המקום אלה בני המקום חידושי הרים כך וה אבל בפועל רבו הרבי מקוצק הוא אמר שלא לא להרג על זה וככה גם דעת הרבי מקוברין אמר שכיוון שלא גזרו ללבוש ממש כמו גויים אין להרג רק אמרו אל תלכו ככה וככה וככה אבל לא ממש כמו גויים בנוסף הוא אמר כיוון שיש יהודים חילונים שהם לובשים כך אז אם אדם יצטרך להרג די לא להיות לבוש כמו החילונים יחשבו החילונים שהם גויים ולכן לא ירג זו היייתה הסברה שלו וכך פסק גם בצמח צדק הרבי השלישי של חבד שגם היה פוסק גדול מאוד גם הוא פסק שלא יהרג רף עוד סברה שבכך שאינו לובש מלבוש יהודי הוא עובר בש ואל תעשה וכאשר אדם עובר בש ואל תעשה לא יהרג טוב בכל אופן אתם רואים ש פוסקי אמרו לא יהרג וחד כשר אנחנו מדברים על פוסקי המקום לפעמים פוסק ממקום אחר אומר לאחרים להחמיר וזה לא כל כך טוב טוב לא ניכנס לזה עוד אבל נמשיך הלאה כאשר מדובר על עבירה בלא מעשה אז גם כשזה בפרהסיה לא ירג קודם כל כי הוא לא עושה מעשה ריה לדבר ממה למדו מלישה על כנפיים היתה גזרה לא להניח תפילין והוא הלך עם תפילין ראה שוטר אותו מרחוק הוריד את התפילין ואז שאל אותו מה יש לך בידיים אמר כנפי יונה וככה היה היה לו נס אבל למה הוא מוריד הרי כל רגע שהוא פטור בתפילין הוא מקיים מצווה זאת אומרת הוא ביטל מצוות עשה בגלל הגזירה מזה למדנו שעל ביטול מצוות עשה לא יהרג ובאל יעבור סברה נוספת קודם כל כי הוא לא עושה מעשה של עבירה סברה נוספת ממילא הגוים יכולים לעקוף אותו להכניס אותו למעצר הוא לא יוכל לעבור את ה לא יוכל לקיים את המצווה לכן זה לא בידו אבל לעבור עבירה הרי הוא צריך לעבור את העבירה ואם הוא צריך לעבור פה יש חילול השם ויהרג ולא יעבור לפי זה א אולי אני אוסיף אף על פי כן בשעת הגזירה ואנחנו צריך לדעת שלפעמים בגלל שהדבר הזה חשוב לתיקון היהדות ולעתיד היהדות לפעמים נהגו למסור את הנפש על מצוות עשה וכמו שאנחנו לומדים בספרה ועושה חסד אלפים לאוהביי לשומרי מצוותי אלו ישראל שהם יושבים בארץ ישראל ונותנים נפשם על המצוות מה לך יוצא להרג על שמלתי את בני מצד עשה מה לך יוצא לשרף על שקרעתי בתורה מצד הש מה לך יוצא לצלב על שאכלתי את המצה מה לך יוצא לשרף על ששמרתי את השבת מה לך יוצא להרג על שאכלתי מצה מה לך לוקה פרגול על שעשיתי סוכה על ש לתי לולב על שהנחתי תפילין עעל שהטלתי תכלת על שעשיתי רצון אבא שבשמיים כלומר אנחנו רואים שבשעה גורלית חכמי ישראל מסו נפשם גם על ממצד השה כמו רבי חל מרדון שקיל קהילות למי תורה רבידה בן בטרה סמך חכמים למרות שזו מצוות עשה ולא חובה כדי לקיים מצוות שעל ידן ישרל להמשיך להתקיים אבל נחזור כאשר קופים אדם לעבור עבירה בלא שייעשה מעשה אפילו אם זה משלושת העבירות החמורות לא ירג דוגמה כופפים אותו בכוח לפני הפסל הוא לא מתכופף כופפים אותו לא יהרג או ונסים אשת איש לא תהרג היא לא שותפה או משליכים אדם על מישהו אחר והורגים ככה הוא לא עושה כלום הוא מנסה שזה לא יצ שהוא לא יהרוג אבל כיוון שהוא לא עושה מעשה אז יעבור ולא יהר ומכאן לעוד שאלה לכאורה גדולה כלומר היא מאוד מאוד גדולה אבל לכאורה היא תלוייה במחלוקת מה הדין כאשר א אדם לא חייב להרג מותר לו להרג קופים אותו לעבור עבירה אבל לפי ההלכה זה לא בפרסה נגיד או זה לא לשם להעביר אותו על דעת יכול להרג אם זה לחלל שבת כדי להציל חולה ברור שהוא חייב לחלל שבת ולהציל את הנפש אבל כאשר מדובר על חילול השם לעשות עבירה האם במקרים שבהם אמרו יעבור ולא יהרג מותר לו או מצווה לו להרג ולא לעבור אני רוצה לספר לפני שאני אולי לכאורה יש בזה מחלוקת ראשונים ככה הרבה פעמ מציגים את זה לתוספות מר מרוטנבורג הראש כאשר הגוי קופל יהודי לעבור על דתו באחת העבירות גם בצנעה ולהנאת אם ירצה להחמיר ל עצמו ולהרג רשאי המקור עוד מעט נביא אותו מנגד לדעת הרמבם רמבן מנימוקי יוסף החינוך אם הוא לא צריך להרג אסור לו לה ק ככה מציגים את זה כמחלוקת אבל אם אנחנו מתעמקים יותר נראה שאיין פה כל כך מחלוקת אבל קודם כל נביא את המקור מה המקור של אמרו שאפשר על פיו להרג גם כשלא חיייבים מסופר בירושלמי סנהדרין פרק ג' הלכה ה' על רבי אבא בר זמינה שהיה חיית ועבד אצל אדון גוי ברומי הגיש לו אדון הגוי בשר נבלה סרב לאכול יים עליו הגוי אם אתה לא תאכל אני אהרוג אותך אמר לו גם אם תהרוג אותי אני לא אוכל אמר לו הגוי איך אתה ידעת שאם אתה תאכל הייתי הורג אותך ודווקא כשלא אכלת אני לא יהרוג אותך כי יהודי צריך לנג כמו יהודי וגוי כמו גוי זה הייתה הדעה של הגוי כלומר אמרו מסיימים בירושלמי אם היה הוא היהודי הזה זה לפי ההלכה כי מה ההלכה אומרת לאכול נבלה אפילו אם זה כדי להעביר אותו על דת אבל זה בצנעה אז במקרה כזה יאכל ולא יהרג אומר הירושלמי לא הוא היה עושה כהלכה היה נהרג כי זה מה שהגוי אמר אם היית אוכל הייתי הורג אותך כי אתה לא נורג כמו יהודי אני רוצה שאתה תנג כמו יהודי כלומר מצב מורכב בכל אופן למדו מזה ה הראש הטוסט מר ראותם שכאשר אדם לא חייב למסור את הנפש הוא יכול למסור את הנפש לעומד זאת הרמבם כמו שאמרנו והרמבן ועוד אומרים לא כאשר הוא לא צריך למסור את הנפש אסור לו למסור את הנפש לכאורה כשם שאסור לאדם להימנע מלכל לשבת כדי להציל חולה אבל פה אני האמת הייתי שמח לתת ם את ההערה הזו אבל כדי אני אולי אקטים זה פרק שאני מכים לספר הבא שהוא פרק על מסירות נפש ויש פה הערה שבה אני מסביר שאף שנראה כאילו יש פה שתי דעות כותבי באמת נתעמק הדעות הרבה יותר קרובות תי סיבות לזה ראשית הסיבה הראשונה כשאנחנו מתעמקים אנחנו רואים ש הרמבם עצמו מה אמרנו שגם כאשר אמרנו לפי הרמבם אם לא חיייבים להרג אסור להרג מה הוא כתב בגרת השמד אמר אתם יכולים לא ההוראה שלו הייתה לא להרג לציר נאמנות למוסלמים ואחרי זה לנסות לברוח אבל הוא אמר מי שנרה קדושי אמר לו סתר את עצמו לכאורה זה אמרנו הנה מהרמבם יש בזה אני ניכנס עכשיו כדי להמשיך הלאה מה בדיוק ההסבר למה זה כך אבל בכל אופן רואים שהרם בעצמו יש מקרים שבהם הוא לא חייב להרג וא אומר אם הוא נהרג קדושי אמר לו בנוסף לזה הרמבן שהוא באותה שיטה אומר בשעת השמד מותר למסורת הנפש על כל דבר וכמובן עמד את זה ממה שראינו במכילתא שנהרגו על אכילת מצה ועל ברית מילה ועל ציצית ועל מצוות עשה ולא חיבים לג על מצוות עשה אז גם הרמבן ככה אומר אחר כך הנמוכה יוסף שגם בשיטה הזו הוא אומר שלאדם גדול מותר למסור את הנפש כדי לגדור את הדור אז הנה עוד דוגמאות שגם לפי השיטה שלכאורה אסור למסור את הנפש כשלא חייבים אומרים שכן אם אדם עושה את הנפש קדוש שי אמר לו עכשיו נלך לצד השני גם לשיטת הראש שהראש אומר שמותר לאדם למסור את הנפש כשהוא לא חיב גם זה קודם כל מצמצמים את זה רק למקרה שהפה היא לעבור על הדת לא כשאין מטרה להעביר על הדת בנוסף לזה טוב אז כן כלומר זה הצמצום של הרגל בראש שזה רק כאשר מדובר על כפיה על דת זאת אומרת המקרים מאוד מצומצמים זה אחד אבל עכשיו אני אגיד משהו יותר עמוק אנחנו מדברים באוויר מה קורה כאשר קופים אדם לעבור על עבירה וזה לא בפרהסיה או לא להעביר על דת אנחנו יכולים להגיד את זה בפועל כל מקרה כמעט יהיה בספק כלומר לא כל מקרה יש מקרים אין ספק אבל יש הרבה מאוד מצבי ספק נניח זה בשנאה מי אמר שזה בשנאה אולי זה יודה אולי המקרה של היהודי בירושלמי רבי אבא שמסר את הנפש לא לאכול נבלה אולי המחשבה היייתה שהדבר יוודע וזה יהיה בסוף בפרהסיה כלומר אנחנו לא יודעים תמיד אם זה נאה או פרסה מי יודע אולי הם תערבו לפני כן מה הוא יעשה ועכשיו יצאו החוצה ויספרו מה היה שתיים יכול להיות שוא יעשה את זה אחר כך זרו עליו עוד גזרות מה הסיבה שבשעת השמד מוסרים את הנפש על כל דבר כי אומרים כדי להילחם בגזירה בכל מצב כי אם נקנה דרשו עוד ועוד ועוד עד שיבול אותנו אז אולי אנחנו חושבים שזה בנאה וזה לא שת שמד אבל אולי זה תפתח לשת שמד בפרהסיה האם זה לגמרי להעביר על דת או לא לגמרי להעביר על דת אולי מעורב פה עוד שיקול אול זה שיקול לגב שתע במלוכה למשל יכול להיות שכאשר המלכות הרוסית גזרה על יהודי פולין לשנות את הלבוש לא היייתה מטרה להביר על דת המטרה היייתה לאחד יותר את הממלכה שתהיה קצת יותר מודרנית אבל אם היהודים רוצים להשאר יהודים אין בעיה זאת אומרת בפועל כמעט תמיד לא כמעט תמיד יש לנו המון מקרים של ספק ולכן בעצם מה ראש ודמה אומרים במצבים הלה של ספק מותר להחמיר הרמבם אומר כעיקרון אם לא צריכים אז לא מחמירים אבל כשאתה בספק אז אתה במ צרי צריך לחשוב מה אתה עושה אם נחזור ניתן דוגמה מהצבא נניח בצבא אפשר לתת הוראה לכל חייל לכל מפקד בכל מצב מה עושים בלתי אפשרי לפעמים צריכים להגיב לפעולה סמת בהתקפה לפעמים לסגת לפעמים ללכת מימין לפעמים ללכת לשמאל לפעמים בחשד לפעמים בגלוי אין ספור של אפשרויות מה שאפשר להגיד זה כלל ואחר כך החיילים צריכים לעשות לפי הכלל הזה אותו דבר בנושא של מסירות נפש אפשר להגיד כללים אבל אי אפשר להגיד עד הסוף איך זה עובד ולכן מובן איך שמצד אחד אומרים הראש מותר לדן מסורת הנפש אבל גם מה שהוא אומר זה מוגבל רק כשאתה חושב שזה לכפות על דת ואז אולי מדובר על שעט שמד אולי זה תפתר לשעת שמד מצד שני אפשר להבין גם מה שהרם אומר אומר שאם לא חיייבים לזות הנפש לא אלא מה שהרבה מאוד פעמים יש ספק אם חיייבים או לא חיייבים נמשיך כמו שאמרנו רק רגע אמרנו שצדיקים יכולים למסור את הנפש לצורך הדור אבל כמובן סיגו את זה בספר החינוך בוקי יוסף בתנאי שבטוחים שאכן יהה מזה רק לגדור את הדור ולא חס ושלום להפך ככה היה עם חנניה מישאל ועזריה הם סרו את הנפש ולא היו חייבים למה שתי סיבות סיבה אחת הצלם הזה של מוחן נצר לא היה עבודה זרה זה היה לכבוד המלכות לא כ אלוהות מצדדים מותר היה להשתחוות לצאת שתיים הם יכלו לברוח הם לא היו צריך להשאר שם הם היו שרים יכלו להגיד אנחנו צים ללכת למקום אחר הם בחרו להישאר שם מפני שאמרו זה נראה ליהודים כעבודה זרה ואם כולם נכנעים אז בסוף תהיה התבוללות וזה באמת היה דור אנחנו מגיעים עוד מעט לפורים זה היה הדור שלקראת פורים שעם ישראל כמעט התבולל בקולה ובזכות מסירות נפשם זה נעצר כי היו כל כך חשובים הם היו שרים והם עשו את נפשם זה חיזק כל כך את היהדות זאת אומרת הם עשו את הנפש בלי שהיו חייבים כדי לגדור את הדור וזה מה שאומרים חכמים סנהדרין צ גא ביקש הקדוש ברוך הוא להפוך את העולם כולו ללילה באותה תקופה חשוכה של גלות בבל כולו ללילה את העולם כולו לדם כיוון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה נתקררה דתו פני שבזכותם עם ישראל לא שכח את התורה לא שכח את ירושלים ובסופו של דבר זכר את המורשת ובסוף עלה לארץ להקים את בית המקדש השני כך גם נג רבי חנ רגיון שהכיל קהילות ולימד תורה ברבים למרות שלא היה חייב למסור את הנפש זה מצאת השה וזה מה שאומר לו רבי יוסי בן קיסמה אבל הוא אומר לגדור את הדור להראות כמה התורה חשובה ראוי למסור את הנפש וככה כמו שאמרנו רביד בן בבה וכולי אני רוצה קצת נראה אם יש פה בעצם גמרנו את ה אולי אסיים מסירות הנפש על כבוד ישראל זו סוגיה ש הרב גורן זכרונו לברכה בירר האם מותר לחייל שנופל בשבי להתאבד אם הוא חושה שוזו אותו והוא למד משאול המלך כלומר אם הוא חשב ש למד קוקן משאול המלך שכאשר אדם חושב שעלולים לבזות אותו ולבזות את כבוד ישראל טוב לו שיתאבד ולא יהרג והוא מבין זה מקורות איך שהתייחסו לשאול כצדיק ושלא ספדו אותו כראוי ושגם הגוף שלו נשאר שלם אף על פי שתעקבו בקבורה שלו זמן רב וכל זה להראות שהוא היה צדיק בזה שהוא בחר להתאבד נגיד יותר מזה הרי בלת האוב הלתה את שמואל ושמואל אמר לו אם אתה יוצא מחר למלחמה אתה נהרג ואף על פי כן יצא ונ מה הוא אבל למה הוא עשה את זה כדי ללמד בכל ישראל שכל עוד אפשר להילחם נלחמים ולא נכנעים בזכות זה המורשת שלו נשארה כמורשת של גבורה שאם אפשר ללחם נלחמים אם אפשר לא להסכים לשיעבוד לא מסכימים אז עם ישראל אונם הפסיד אבל לא השתעבד אם המלך היה נכנע עם ישראל היה משתעבד לפלשתים ככה הוא לא נכנה נלחם לא הצליח אבל עדיין שומר עלי על היכולת שלו למרוד להמשיך הלאה עד שיגיע דוד וניצח את פלישתי היא רצון שאנחנו נזכה למסור את הנפש בחיים שלנו במעשים טובים והוספה טובה וברכה בעולם והקמת משפחות גדולות וכשאין ברירה אז צריכים לקדש את השם ואז עולים למדרגה של כלל ישראל לקדושה העליונה ומתוכה אנחנו צריכים שנשארים חיים נמשיך עוד ועוד חיים בקידוש השם בתוך החיים עצמם