מזיק שעבודו של חבירו, זכויות השתמשות | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] אנחנו אוחזים ב במשנה בדף ט עמוד ב חיפשתי מה לדבר בנושא הזה של בדף ט עמוד ב רוב הדברים דיברנו אבל יש כ איזשהו נושא שלדעתי זה נושא שוב א ויש לו נגיעה לכמה וכמה עניינים בחו של משבט אז בחרתי לדבר על הנושא הזה של מזיג שבודדו של חברו וזכויות השתמשות הגמרא מביאה בריתה תנו רבנן חומר בשור מ בבור חומר בבור שור חומר בשור מ בבור שהשור משלם את הכופר וחיה ב3 של לבד נגמר דינו סו בנה בדרכו ללי חזיק מה שאין כן בבור כן מה שאין כן בבור אומר תוספות שבור בבור אין תשלומי כופר כלומר אם נפל אדם לתוך הבור ומת אז אין חיוב תשלומי כופר אה מצד בעל הבור אותו דבר גם אש אם אדם מצית אש והאש הזו הרגה אדם אז גם כן כאן גם נגיד על הצד שאיישו משום ממונו אין כאן דין של תשלומי כופר וגם לצד של אשוע משו מחיצה אין באש תשלומי כופר ואז אה אומרת אומר התוססות מאיפה באמת אנחנו לומדים את זה נילף מישור נחי בו בכופר אז אומר התוספות יש לומר דאש ובור פטורים דרשינן עליו כתוב ם כו פרישת עליו והגמרא לקמ בדו כו דורשת עליו ולא על הדם כלומר אדם שרצח אדם אין שם דין של כופר אז גם כן עלי ולא על הבור עלי ולא על האש כ תדרשי קמם בטוב כייצד עליו ולא על האדם איש תוס אומר שהיפה שמובאת לכמן בדף כו עם כופר ישת עליו שתשלומי כופר זה אך ורק עליו ולא על אדם שהמית רק על שור שהמית אז זה לא ר לא נאמר אך ורק על הדם אלא גם על בור וגם על אש ואז תוספות שואלים שאלה ואם תאמר שור ולא אדם דכתיב בבור למה תי פוקלי מעליו ש פה שואלים פה תוספות שאלה א שאלה חזקה ר יש לנו דרשה בגמרא לקמה בדף כח עמוד ב נפגש כבר בדפים הראשונים ונפל שמה שור או חמור שור ולא אדם חמור ולא כלים כלומר שאם נפל אדם לתוך בור אז בעל הבור פטור נשאל את השאלה הרי מאיזה היינו צריכים לפתור את ה את את בעל הבור איל הוא היה חייו לכאורה זה חיוב של כופר זה החיוב שיש באדם בן חורין שמת אז שואל התוספות בשביל מה צריך את הדרשה הזו שור ולא אדם לפתור את בעל הבור מחיוב תשלומי כופר על האדם שמת בבור הרי יש לנו דרשה מפורשת אם כופר יושת עליו עליו ולא על הבור כמו שתוספות הרי ריבו את הדרשה ש מובת לקמן לא רק עליו ולא על האדם אלא עליו ולא על הבור אז למה צריך את הדרשה של שור ולא אדם מך הטיתי איזה עוד חיוב יכול להיות באדם שנפל לבור ומת הרי כופר אנחנו כבר יודעים שבעל הבור פטור מתשלומי כופר אז איזה עוד תשלומים יכולים להיות באדם שנפל לבור שצריך לפות השור ולא אדם לפתור מתרץ התוספת ויש לומר דיץ צריך שור בלא אדם לפתור אבד שנפל בתוכו או אקום הקנוי לישראל כלומר באמת נ החינמי כדי ללמד אותי שיש פטור מתשלומי כופר בבן חורין שנפל לבור אז זה אני יודע מ האלפות ה של ם כופר יושת עליו עליו ולא על הבור זה אני יודע אבל יש כאן עוד סוג של תשלומים חדש שהוא לא תשלומים של כופר אלא תשלומי נזק של אדם מישראל שקנה עבד רל כן לא עבד שהוא התגייר או גוי גוי ממש שכנויות של שור ולא אדם אז הייתי אומר שיש טביעה מצד הביים של העבד הב של הגוי קנה אותו הרי קניין קנה אותו קום שקנו לישראל אז הייתי הייתי חושב שתהייה תביעה מצד הבעלים הישראל על הריגתו של מותו של העבד או העקום הזה על ידי הבור אז הייתי חושב שתהייה תביעה של הביי למה ישראל מבעל הבור כמה שמלן שור ולא אדם זהזה לכך אנחנו קים לפות שור ולא אדם למקרה שנפל לתוך הבור גוי שנוי לישראל ובאמת גם הרשבא עמד על השאלה הזו הרשבא תירץ את הדרשה הזו באופן את הקושיה באופן בעוד תירוץ נוסף תראו במקור ג ואם תאמר כיבד מתנן בור מן הכופר מדכתיב עליו אז למה לי בבור שור ולא אדם טיפו ל מעליו ויש לומר די צריך לפתור אפילו מדמים משום שיש שפטור מכופר וחיה בדמים כשור שנגח את העבד כלומר רשב רשבא הולך בכיוון אחר גם בבן חורין עצמו לפני שאנחנו מגיעים לעבד שנפל לתוך הבור וגוי שקנו לישראל שנפלו לתוך הבור ששם התביעה היא מצד הביל הישראל שהוא בלים על העבד או בלים על הגוי יש עוד תביעה נוספת שקיימת כבר בבן חורין עצמו לא בעבד בבן חורין והתביעה היא מצד היורשים ויש מושג שנקרא דמים דמי נהרג זה לא תשלומי כופר תשלומי כופר במהותם הם תשלומי כפרה לפי מה דקים על נקמן בדף מ עמוד א של כופר הכפרה אבל מתבאר שלדעת רבא יש עוד סוג של תשלומים בבין חורים שנקרא דמי נהרג דמים ממש ו והתביעה היא מדין מזיק מצד היורשים איפה רואים את זה בגמרא לקמה בדף מג הגמרא אומרת המרבה שור שהמית בין חורין שלו בכוונה לא היייתה לו כוונה להמיט אותו הוא נגח אותו שלא בכוונה אז הדין הוא שהוא פטור מכופר שנאמר השור יסכל וגם בעליו ימן אין תשלומי כופר אלא אם כן השור בסקילה אז כיוון שהשור המית שלו בכוונה אז הוא לא בסקילה כמו שאדם שאמית שלו בכוונה הוא לא בסקילה אז א אז לכן גם אין תשלומי כופר איתי והביה המיד שורי את פלוני או שורו של פלוני הרי זה משלם על פי עצמו מה אליו כופר כן שואלת הגמרא שאם אדם בא שואל הביה אם אדם בא והודע ששורה המיט את פלוני אז כתוב בברייתא שהרי זה משלם על פי עצמו נשאלת השאלה ושואלת הגמרא מה אליו כופר כן לכאורה בפשטות הודעת הביינים של השור מחייבת אותו בתשלומי כופר אומר רשי שמה ואף אגב דאין השור בסקילה למה שרי הודה ואמרו כי מיתת בעלים כך מיתת השור ואדם בהודעתו אינו נהרג הרי הודעת בעל דין לא מועילה בדייני נפשות שאדם יוד ימיתו אותו על פי הודעתו אז אותו דבר גם לגבי המטת השור אי אפשר להמיט שור על פי הודעת בעליו אז אם כן ברור לחלוטין שאיין כאן סקילה של השור בהודעת הבעלים אז איך אז אז ובכל זאת רואים שהוא חייב בכופר אמית שורי את פלוני חייב מה חייב הרי זה משלם פי עצמו מה אליו כופר אז ורמים מכאן שיש תשלומי כופר גם כאשר השור לא נסקל זו שאלת בה מתרצת הגמרא מתרץ רבב לא דמים כלומר מה שכתוב אמיד שורית פלוני הרי זה משלם עלפי עצמו לא מדובר על תשלומי כופר בכלל מדובר על תשלומי דמים ותשלומי דמים יסודם אומר רשי מדין תביעת נזיקין הנה תראו את רשי בהמשך לא דמים הד קטני משלם לא בתורת כופר דני וכפרה כן כן אבל איך הדית לנכס על ככח משלם דמים דלא גרע מיתה מזיקין דלו אזקה אף אגב דינו בסקילה באל שלל פחד דמם החנמ משלם דמים דמיו ליורשו כלומר מחדש רבא חידוש גדול מאוד שיש כמו שיש תביעת נזיקין מצד הנבל אדם שנבל פגעו בו באיזשהו חבלה שגרה ופחתה מדמו תביעת נזיקין יש לו תביעת נזיקין נכבל מהחול כך גם במקום כזה ש שורו של אדם כן שורו של אדם הרג הרג איזשהו מישהו אז היורשים של אותו נהרג יכולים לטבוע מבעל השור את תביעת פחט נזיקין כלומר היורשים טובעים תביעת זיק בכך שעל ידי כך שעכשיו האבא חמה עצה נהרג אז עכשיו אין להם אותה משענת משענת הכלכלית שלהם היא כבר לא קיימת אז יש להם תביעת נזיקין כמו שיש היום מושג של ביטוח חיים כן ביטוח חיים חלילה וכס אם אדם עולה נפטר לבית עולמו אז היורשים טובעים את חברת הביטוח ב פה שהם שילמו עבורה שילם עבורה המבוך הפוליסה הזו אומרת שאם חלילה יקרה משהו למבוך אז היורשים שלו יקבלו כך וכך שיהיה להם משענת כלכלית שתוכל להחזיק אותם לאורך זמן כן כן יש היום קמפיין של קרן יחד כן זה זה זה ביטוח חיים כן כן זה דבר טוב כן זה דבר טוב אבל ביסודו זה בביטוח חיים א אז אומר רבא אומר רבא שלמשה זה למסה יש כאן מושג של אז אומר נחזור לרשב אומר הרשבא זה לכך צריך את הדרשה של שור ולא אדם כלומר אם לא הייתה הדרשה של שור ולא אדם אלא אך ורק הייתה הדרשה עם כופר ושת עליו עליו ולא עליו ולא על הבור אז הייתי אומר טוב יש כאן רק לפוטה מפטור מתשלומי כופר שם ביסודם תשלומי כפרה אבל הייתי חושב שתשלומי דמה נהרג דמים אז זה כן יצטרך לשלם בעל הבור יצטרך לשלם את זה ליורשים שה תביאו טביעת נזיקין מהבעל הבור כמה שמלן שור ולא אדם ככה מיישב הרשבא בתירוץ שלו הראשון באמת הקצות החושן דרך אגב הרשש בדף מג עמוד ב כותב שגם רשי סבור כמו הרשבא שילפה של שור ולא אדם בא למעט תשלומי דמי נהרג ככה הרשא שמה בדף מגבו אומר אומר הקצות החושן בסימן תיקד למה תוספות לא תרצו כמו הרשבא משום אומר אומר אומר הקצות משום שהתוספות סבורים שדברי רבא הם אינם אינם מוסכמים עלי בד לכתה אמ גם שהמורים על התר בסוגייה שם בדף מג לא הסכימו עם החידוש של רבא ולכן תוספות לא רצו להידחק ולהעמיד את הקימת של שור ולא אדם אך ורק לשיטת רבא ש חלוקים עליו וסבורים שבאמת אין אין לבין חורין את דמי את תביעת תשלומים שניזיק מצד היורשים שנקראת דמים דמי נרק זו שיטת רבא אבל אין הסכמה מצד יתר האמוראים אבל הרשבא בעצמו מביא עוד תירוץ נוסף והוא ורץ תירוץ שהוא באמת תואם תירוצו של התוספות שנפל עבד הרל ל הרל זה הכוונה שהוא לא קיבל עליו תורה ומצוות הוא לא הוא לא נחשב יהודי אז הוא ואז הוא כמו גוי שקנו לישראל עכשיו יש כאן קושיה של הקצות החושן בסימן תי ס קא שממנה אני רוצה באמת לצאת מתוך התירוץ הזה של התוספות לצאת לנקודת הדיון המרכזית שלנו אם כן התוספות רצו שכל האלפות ה של שור ולא אדם נצרכת למקרה שנפל עבד או אקום שקנו לישראל והייתי מעלה בדעתי שתהייה תביעת נזיקין מצד הבימה ישראל על כך ש הוא הזיק לו את את העבד הוא המיט את העבד שלו את הקניין שלו את הגוי שקי לו אז הייתי חושב שתהיה ד נזיקין מצד הישראל הבעלים בעל הבור כמה שנה אומרת התורה שור ולא אדם אין תביעת נזיקין על נזקי המטת האדם המטת האדם שואל הקצות החושן שאם נתבונן באמת בסוגייה בבמות בדף מ עמוד ב נראה שלמעשה כל האיכות של הקניין של גוי שכי לישראל היא למעשה לא קניין גוף כלומר אין שום קניין גוף אין שום קניין בעלות יש לכל היותר ש דהיינו יש איזהשהו חוזה התקשרות בין העקום לבין הישראל שקנה אותו במרכאות הקניין הזה הוא למעשה חוז התקשרות ביניהם שהגוי משעבד את מעשה ידיו א למעביד שלו לצורך העניין לישראל שקנה אותו אבל אין כאן למעשה מושג של למעשה מושג של עלות כמו שיש בעבד כנעני עבד כנעני הוא קנוי לרבו קניין כספו הוא ממש רכושו של רבו למה כי הוא קונה אותו בכספה וטבילה כלומר התורה חידשה שגוי שמכר את עצמו לאבד כנעני וטבל לשם לשם עבד כנעני הופך להיות קניין כספו של אדונו הישראל אבל כל זמן שזה לא נעשה בפלטפורמה הזו שנקראת עבד כנעני על ידי כספה וטבילה אז למעשה אין אפשרות של ישראל לקנות בקניין קניין הגוף בקניין של רכוש א גוי והדבר הזה עולה ומתברר מתוך הסוגיה ביבמות בדף מ עמוד ב במקור ו הגמרא שמה אומר את הממרה של רב חם ברגורי אמרו הלוקח עבד מן העובדי כוכבים וקדם וטבע לשם בל חורין אותו עבד קדם וטבע לשם בל חורין אז אומרת הגמרא אומר רב קנה עצמו בן חורין למה מה היייתה מה עובד כוכבים גוף גוף הלא קנילה כלומר ההתקשרות שהייתה בין העבד לבין אדונו הגוי לא הייתה מוגדרת קניין גוף כי עבד לא נקנה לגוי כן גוי לא קונה עבד בקניין הגוף וממילא עסקת המכר שהייתה בין המוכר הגוי לקונה הישראל לא היייתה מעבר למה שהיה למה שהיה לגוי המוכר מה היה לגוי המוכר רק שיבו לא היה לו קניין אז ממה דקן הו ד מקנ לי לישראל וכיוון שקדם וטבע לשם בכל אף כלי שבודי אז כיוון שכל מה שהיה ל הגוי המוכר בעבד שלו זה רק שבודד אבל לא קניין ממש זה לא היה רכוש שלו אז ממילא מה שהוא יכול למכור זה אך ורק את השיבו שיש לו אז כיוון שקדם הגוי העבד וטבל לשם מל כורין הוא הבקע את השיבו כדי רבה ד אמר רב אקדש חמש מפקיעים את השיבו אז אם כן שואלה קצות החושן שאלה קשה מאוד נמצא לפי זה שאיין למעשה קניין של הישראל בגוי שהוא קנה אין לו קניין הגוף יש לו יכול יותר שיבו כלומר התחייב הגוי העבד שבד את עצמו לטובת עבודתו של ה של ה של בעליו כן אבל זה לא מ יש קניין הגוף זה שיבו והנה אומר הקצות החושן לכאורה כאשר העבד הזה מת כאשר הגוי הזה מת בבור אנחנו נכנסים לדיון שנקרא מזיק שבודי של חברו למעשה ההגדרה המשפטית של הנזק היא לא נזק של רכושו הוא לא הבור לא הזיק את רכושו של ה של האדם הישראל התובע אלא היא פגעה והזיקה את שבודדו של חברו לאותו ב הבלים הבלים של אותו עבד היה לו שיבו בעבד עכשיו השיבו הזה ניזוק אין לו אפשרות לממש את שעבודו כיוון שהגוי הזה ממת אבל הוא לא הזיק הוא לא חיסר מממונו הוא לא הוא לא חיסר את ממונו הוא לא פגע ברכוש שלו כי באמת לא היה לו רכוש ויש סוגיה בגמרא לכמה בדף לג עמוד ב' באמת שעוסקת בסוגייה הזו מה הדין מזיק שבודי קרקע משועבדת למלווה ובא אדם הקרקע הזו היא מיודדת לגביה מצד המלווה בא אדם חפר בבורות שיכין ומערות הזיק וקלקל את הקרקע ועכשיו אין למל ומאיפה לגבות כי הקרקע נחסר איין וא לא יכול לגבות קרקע את מלוח חובו האם יש כאן תביעת נזיקין של המלווה מהמזיק בגלל שהוא הזיק את השיבות שלו כן אז הגמרא אומרת הגמרא מביאה שמה ממרא של רבונה ברד יבשל זאת אומרת המזיק שבודדו של חברו פטור כן שמה הגמרא עוסקת בשאלה מה הגדרה של הזכות של הניזק בשור הטעם המזיק כן מחלוקת רבי עקיבא ורבי ישמעאל האם שם השור אוא יוחלט השור כלומר האם השור מוגדר בעצם האם החוב ביסודו זה חוב של כסף ואילו השור התם הוא מוגדר הוא משועבד הוא משועבד לגבייה במקרה שה שהמזיק לא ישלם את הכסף או ש שלפי רבי עקיבא יוחלט השור הפשט הוא שב אוטומטית ברגע הנזיקין הופכים המזיק והני זק להיות שותפים ממש בשור בשור המזיק אז אומרת הגמרא ש אם הלך לשיטת רבי ישמעאל שמרי נן יושם השור שלמעשה מה שחייב המזיק זה כסף אלא שהשור הטעם משועבד לגבייה במקרה שאיין לו כסף אז אם הלך אם הלך עכשיו המזיק ושחט את השור הזה שחט את השור הזה אומרת הג הגמרא מה ששחטו מה שעשה עשוי כן אומרת הגמרא שמה אם על ידי השחיטה נפחת ערכו של השור באופן כזה שעכשיו לניזק לא יכול לגבות את מלאו הנזק מהבשר ש הבשר של השור הרי שהמזיק פטור על השמיש השחיטה למה אומר רבא הנה זאת אומרת המזיק שיי בודו של חברו פטור הנה אותו מזיק שחט את השור שחט סליחה הבעל השור המזיק הלך ושחט את השור שלו הזיק לשיעבוד של הניזק ובכל זאת אנחנו פותרים אותו מההפסד שהוא גרם לו בכך שהוא לא יכול עכשיו לגבות את חובו מהשור אז א כן אז כאן בסוגיה מובא שמזיק שבודדו של חברו פטור באמת הגמרא אומרת שרבא גם הולך לשיטתו כי רבא אומר שהסב שטרות של חברו פטור אם אדם הלך ושרף שתר חוב של חברו ועכשיו חברו לא יכול עכשיו לגבות את חובו אז זה גם כן מוגדר כי מזיק כמו מזיק שי בודה של חברו שעל ידי כך שהוא שרף את השטר הוא פגע ביכולת הגביעה של בעל השטר כמו שמזיק שבודי של חברו הוא פגע בכוח ויכולת הגבייה של המלווה אז פטור אומרת הגמרא שמה א כן כלומר הגמרא שמה מביאה את הממרה ש של רבא אבל יש לנו גמרא ב א תראו במקור כד כן הגמרא מביאה את הממרה של רב ששורף שתרו של חברו פטו אומרת הגמרא בהמשך הגמרא אמר המר מן דדן דינה דגרמי מג בבד משטר המעליה כלומר יש לנו מחלוקת בין חכמים לרבי מאיר שם בסוגיה שמה בדף צט ובדף ק מה הדין דינ דגרמי כן כומר נזק שמוגדר גרמה אכן אבל טוב יש יש בראשונים דיונים מה הגדר המדויק של דינ דגרמי מו האם יש הבדל מהותי ויסודי ביניהם בין גרמה לדין דגרמי או לא כן כן שיטת טוסו שיש הבדלים יסודיים ביניהם אם זה מצד שהנזק מתרחש מיד ולא לאחר מכן או שהוא או שהוא הוא נוגע בגוף ממונו ש חברו יש מהלא נכנס כרגע לכל היש שיטת צבה שיטת צבה שבאמת אין הבדל יסודי בין גרמה לדינה דגרמי אלא בבחינת השכיחות זה ההבדל דבר שהוא שכיח ומצוי אז חכמים כנסו שיהיה פה תשלומים אז יש מחלוקת האם דין דגרמי חייב ו פטו בין רבי מאיר לחכמים אז אומר המר ששיטת רבי מאיר מ דדין דינ דגרמי רבי מאיר סובר שיש תביעת נזיקין במקרה של דינ ה דגרמי אז גם כן מג בבי דמי שטר המעלי אז מי ששורף שטרותיו של חברו אז ייש פה תביעת נזיקין מצד בעל השטר לשורף כמו שהגמרא מספרת כן אבהו הגא דלא דדי דגרמי בעלמה מי שלא דן דינה דגרמי אז מבחינתו זה רק גרמה בעלמה וגרמה בעלמה פטור אז מה שהתחייב השורף זה לכל היותר בדמי נירה בעלמה אבל אומרת הגמרא ועובדה וכפיר ל לרב השי ועד בב כקשור ל צלמה כמ הוא גבה ממנו דמ תשלום מעולה אז אם כן נחזור לדבו הקצות אומר הקצות החושן בסימן תיס קא אני לא מבין מה תוס מתרצים מה תוססות אומרים למה צריך את האלפות ה של שור ולא אדם למקרה שנפל שמה גוי שכנויות באר מדברי הגמרא ביבמות מ עמוד ב' שאין פה למעשה קניין גוף אין פה בעלות רכוש הגוי לא רכוש של בעליו יש לו לכל היותר שיבו אם כן מה ההגדרה של הנזק שיש לפנינו שיבוט מזיק שבודדו של חברו זה מה שהיה פה הבור שהמיט את העבד או את הגוי שכנויות פגע בשיבוט של בעלי ה זה לא הגדרה בעלים הבעל פה הישראל הטובע הוא פגע בשיבוט שלו זה הכל אם אנחנו נכנסים כבר לקטגוריה שנקראת מזיג שבודדו של חברו אומר הקצות החושן זה לכל היותר דינ דגרמי גם לדעות המחייבות דינ דגרמי כלומר אלה שפוסקים שיטת רבי מאיר וככה גם באמת קימל ההלכה כשיטת רבי מאיר כמו שפסק השולחן ערוך בסימן שפו סעיף א במקור י תראו כנן כרבי מ דדין דינ דגרמי כך כמנה אפילו אחי שואל הקצות הרי כל החיוב של דינ דגרמי זה חיוב מדרבנן זה לא חיוב מן התורה למרבית הראשונים ככה התוספות נקטו בפשטות כן תוספות הביאו בשם רצב בבבא בטרה בדף כב עמוד ב שזה רק כנסה כן וכך תוססות כתבו אצנו בדף נד עמוד א' בשם רי בדף סב עמוד ב בדף עא עמוד ב בשם הרצה בכתובות בדף לד עמוד א' התוספות הקביים בסיפור הזה שדין דגמי בבחינת התוספות זה דין דרבנן בטור בסימן סמו בחוש משפט א מדויק מדבריו שדין ה דגרמי זה דין ממש זו שיטת הרמבן בקונטר שלו דין דגרמי ושיטת בעל התרומות השך הרחיב מאוד בזה בסימן ש בוכ ש משפט סימן שפו ס קט א הרחיב להביא את כל הדעות אבל הגישה של תוספות יותר נוטה לומר שדין ה דגרמי זה דין דרבנן ולא דין דאורייתא אם זה דין דרבנן אז יצ פה מדאורייתא אין פה בכלל שום תביעה אין פה שום טביעת נזיקיים מן התורה בשביל מה צריך לפות השור ולא אדם למאה תביעה שלא קיימת מהתורה כל המושג של דין דגרמי המזיק שעבודו של חברו זה לכל היותר קנס של חכמים או דין דרבנן אז ב בשביל זה צריך לפות השור ולא אדם אומר הקצות מה תאמרו אולי התוססות סוברים שדין דגמי זה דאורייתא פה אצנו בתירוץ הזה סליחה בתירוץ הזה תוספות סברו שדינה דגרמי זה דאורייתא כמו שיטת הרמבן בקו דינ דגרמי אומר הקצ עדיין זה עדיין לא לומד טורץ מדוע משום שיש מקום לדון האם גם אם נגיד שדין דגמי זה חיוב מה זה גמור אוקיי זה זה תביעת זיקן גמורה מדין דינ דגרמי ככ הרמבן אומר זה דינ דגרמי מלשון דינ דגרמי משהו שיש פה חיוב שהוא מיסודו לא כנס אלא מה שתביעת נזיקין רגילה כמו מיסה הזק גמור אבל עדיין עדיין אומר ה אומר ה הקצות החושן שיטת הנימוק סה בשם הרעה שכל דין דגרמי נאמר אך ורק בנזקי גופו של אדם בנזקי אדם המזיק ולא נזקי בהמתו של אדם רכושו של אדם כלומר אין דין דגרמי קיים בתביעת נזקי מון אלא אך ורק בנזקי אדם אדם שהזיק בגופו באופן שורף שטרותיו של חברו או חופר בורות שכין ומערות בשבו של חברו שמה יש ד נזיקין כי אדם הזיק במו ידיו רב שטרות של חברו אבל אם השור של האדם ילך וישרף ישרוף את השטרות של חברו השור אז גם נגיד דינ דגרמי זה ודאי שלא גם רבי מאיר לא הלה את זה על דעתו כל מה שחייב דינה דגרמי זה אך ורק אם הדם הזיק באופן של גרמי אבל אם השור הזיק באופן של גרמי אם הבור הזיק באופן שגר מי שמה פטור איפה רואים את זה זה סוגיה בדף מח המשנה אומרת שם שאם שור של אדם נכנס לתוך חצר פרטית והיה שמה בור עם מים והשור נפל לתוך המים ובאיש את מימיו של בעל הבור אז הדין הוא נפל לבור ושר חייב כלומר חייב באל הבור בנזקי המים שנזכה המים של בעל החצר אומרת הגמרא המרב לא שנו אלא שבייש בשת נפילה אבל לאחר נפילה פטור אמר רבה עוד חילוק לא שנו אלא שבייש מגופו אבל הבאיש מרחו פטור כלומר מסביר שם רשי מה ש כתוב שהם הבאיש את ו חייב זה מדובר שהשור היה מלוכלך בבוץ וטיט ברגע שהוא נפל לתוך המים אז זהו הוא הרס את כל המים כבר המים האלה לא רואים משתייה אז חי גבנה הוא חייב אבל אם הוא היה נקי נפל לתוך המים במים עדיין היו ראוים לשתייה גם אחרי נפילת השור אבל כיוון שהשור מת הוא התחיל להסריח ומרחו נפגעו המים שמה אומר רבא שבעל השור פטור למה הוא פטור אומרת הגמרא מה התמה גרמה באלמה הוא וגרמה באלמה לא החייב זה גרמה אז אומר הנימוק יוסף שמ לתר שריף לא הביאה בהלכות הריף לא הזכיר ב את החילוק הזה של רבא בהלכות שאם אם הוא הבאיש מרחו הדין הוא שפטור אז הריף לא הביא את זה אומר הני מכסף למה עריף לא הביא את זה נראה דט משום דסבר דרבא לטעמה דמר לאל בדף כו עמוד ב שדין דגרמי פטור ונן כנן כמ דדין דינ דגרמי כלומר ש הריף סבור שכל החילוק הזה של רבא הוא רך ורק לשיטת חכמים שסוברים שלא דנים דינ דגרמי אבל לשיטת רבי מאיר כמנ שדן דגרמי אז באמת גם אם הביש מרחו גם כן יהיה חייב מדינ דגרמי כותב הזה הנוקס בשם הרע וכתב הרע זל בשם רבו שזה אינו זה לא נכון באמת החילוק של רבא הוא נכון גם למה דקי מלן כרבי מאיר דדין דינ דגרמי מדוע דוודאי לא נאמר כן אלא על האדם אבל בבהמה דברי הכל פטור שלא חיוה תורה על אכשר נזקי בהמה כי דכתיב איש בור ונפל ש איש בור כיכר איש בור ולא כיכר שור בור והוא הדין אשר נזיקין התורה לא חיווה על שור שחפר בור אכשר נזיקין זה רק אם אדם עשה אכשר נזיקין אבל אם הבהמה עשתה אכשר נזיקין הבהמה חפרה בו הבעלים פטור גם כאן אותו דבר התורה לא חיווה על דינ דגרמי גרמי שעשה הבהמה זה נקרא גרמי ד בהמתו גרמי ד בהמתו אומר הרעה גם לרבי מאיר פטור אז אם כן אומר הקצות החושן גם אם נגיד שמה ששיטת התוספות שחיוב דינ דגרמי זה חיוב דאורייתא גמור וזה לא דין דרבנן אז לכור אז עכשיו ה לכאורה אז נגיד בשביל זה צריך את הפות השור ולא אדם לפתור קביעת דין דגרמי עדיין לא מיושב כי לפי שיטת הרעה שמוד בנימוק יוסף נראה שאיין אין תביעת דינ דגרמי בגרמי ד בהמתו רק בגרמי דאדם אבל לא בגרמי ד בהמתו אז נדח קצות החושן לומר שיש שיטה בראשונים שיטת הרמבן בקוט דינה דגרמי שסובר שיש חיוב גם בגרמי ד בהמתו רואים את זה זה תראו במקור יא לפו מח זברה שורוש הדליק את האש ושרף שטרותיו של חברו הוא אפילו קרא למחקן פטור גרמת שורו כלומר זה לפי הגישה של ה שראיינו לפני כן הגישה של רעה של הרעה של של גרמי ד בהמתו פטור אז אם השור הלך ושרף שטר השור שרף שטרותיו של חברו אין תביעת נזיקין מבעל השור על זה שהשור שלו הלך ושרף שטרות של חברו אבל על זה חותם הרמבן ואומר ומסתבר דחייב ושנ גרמה דרך ד ממלאי רדח דמיס שו אף אגב דסד רמבן אומר שבייש מימ זה לא גרמי בכלל זה גרמה גרמי זה רק אם אדם עושה פעולה אקטיבית בידיים שלו אז השור שנפל וביש זה בוודאי גרמה זה לא נכנס לקטגורייה של גרמי בכלל אבל על כל פנים שיטת הרמבן ככה גם האשך בסימן שפוס קד מאיר על דברי הרמה הרמה בסימן שפו סעיף א' תראו הביא את ה את השיטה הזו של הראה להלכה אומר השולחן ערוך במקור י ק מלן כרבי מיד דדן דינ דגרמי אומר על זה הרמה ודווקא באדם חייב דין דגרמי אבל בבהמה לכו ללמה פטור אני מוקה יוסף אז מאיר רשך שם סעיף קטן ד שאני מוקה יוסף כתב את זה כתב הראה בשם רבו אז הוא אומר מי זה רבו של הרעה זה הרמבן הרמבן זה רבו של הרעה אז הוא טמא עליו כי הרי רמבן מוכח שמסקנתו הפוכה ממה שהראה אמר רואים שאשך למד פשט ברמב שבת זו מסקנתו שמסתה באמת ראיתי ש דנו בדברי הרמבן האם אכן זו מסקנתו אבל כ אני יוצא לפי שיטת הקצות החושן שבאמת לכאורה באמת התירוץ של תוספות מאוד חוק ההסבר שלו בתוספות מאוד רחוק כי באמת ה מהתוספות נראה בצורה יותר פשוטה הייתי אומר שתוספות לא אחזו שדין דגרמי זה דין דאורייתא מוכרח מתוספים מכל התוספים שאמרתי שזה שזה לכל ותר קנס או דין לכאורה בפשוט זה דין דרבנן זה לא דין דאורייתא ככה גם ש השך שמונה אות השך בסימן שפוס קא שעורך מערכה לקראת מערכה מי אלו הסברים שדין דגרמי זה דין גמור דאורייתא ומי אלו הסוברים שזה דין דרבנן הוא ודאי מונה את כל התוספות תחת הקטגוריה תחת הקבוצה שזה דין דרבנן ואם כן אדר קושה לדוכתא אז אם כל הכל התביעה כ בדין הד גרמית זה אך ורק דין דרבנן אז מה צריך א אז מה צריך אלפות שור ולא אדם הרי אין פה בכלל תבית נזיקין מדאורייתא אז יש כאן תירוץ של רב שין שקו בחידושיו בסימן י א וכאן אנחנו רוצים קצת טיפה להבין ראשית אולי לפני כן לפני רב שימן רק אולי תרץ עוד תירוץ נוסף יש מנחת חינוך במצווה ש מז אות ב שבאמת מיישבת את שיטת התוספות בצורה אחרת ששיטת התוספות היא לפסוק כרב אביה בגמרא בבמות בדף מ עמוד ב' כן בגמרא תסתכלו שוב בסוגיה בדף ממ עמוד ב' אז הגמרא שמה מביאה את שיטת רב אביה שלא שנו אלא בלוק מן העובדי כוכבים אבל עובד כוכבים גוף קנה כלומר שיטת רב אביה שכל מה שאמרנו כל מה שאמרנו ש כשישראל קונה גוי אז יש רק שיבו ואין פה קניין גו אין פה קניין של רכוש קנין גוף אלא רק שיבו זה אך ורק אם הוא קונה עבד מגוי כלומר גוי קנה עבד ומוכר אותו לישראל אז גוי שבא לקנות גוי יש לו רק שיבו אין לו קנין אבל אם גויים בן חורין גוי שהוא לא אבן רוצה למכור את עצמו לישראל כן אז אז באמת הוא יכול לקנות את גופו ממש יש לו קניין הגוף ככה סובר אובייה הוא דורש את זה מפסוקים כן כן כתוב וגם מבני התושבים הגרים אמכם מהם תקנו אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם הגמרא רב מסביר שהכוונה היא אפילו גופה אז אומר המנחת חינוך שהתוספות פסקו לכם משנה בפרק טפר לכם משנה בפרק ט מלכות עבדים הלכה ב למד פשט בשיטת הרמבם שהוא פוסק להלכה כשיטת רבה חי שמוד במסקנת הגמרא ש בקספ ו בטבילה דווקא יכול ישראל לקנות גוי בקניין הגוף אבל התוספות פסקו כשיטת רב אביה שגם ללא קספה טבילה נין רגיל ישראל יכול לקנות קניין הגוף גוי שמוכר את עצמו אז אם כן אומר המנחת חינוך ככה הסבירו הטוסט אצלנו שבאמת יש מציאות מדאורייתא שישראל קונה גוי בקניין הגוף שרכושו ממש למרות שהוא לא טבל ולכן צריך לפות השור ולא אדם להגיד שאם הוא נפל האדם הזה נפל הבור אותו גוי נפל הבור לא תהיה כאן תביעת נזיקי מצד בעליו ישראל כך אומר המלחת חינוך א באמת זה קשה כי באמת ממרוצי הסוגיה בדף מ עמוד ב ביבמות עולה ש מסקנת הסוגיה שמה היא באמת ש קספה כמו שרב החי אומר שבקס פה בטבילה רק רק אם רק אם הוא הופך להיות אבד כנעני לכל דבר ועניין שמחויב במצוות רק אז אני אומר שה אלי מה ישראל האדון ישראל קונה אותו בקניין הגוף אבל אם זה רק סקה של עבודה גרידה בלי הערך המוסף של עבד קנייני שהוא חיה במצוות כאישה אז זה רק התקשרות של שיבוט זה הכל זה שיבוט זה כמו כל שכירות פועלים כן אם אדם מזמין עבודה אצל קבלן או אצל פועל מזמין אצלו עבודה והתחלת מלאכה זה הקניין צורך העניין אז מה זה יש לו קניין הגוף יש לו איזה קניין א זהזה כי עבדאי אומרת הגמרא ולא עבדים לעבדים זה התקשרות שיבו אז יש כאן תביעת נזיקין אם אחד חוזר בו בלי בלי בלי בלי הצדקה יש בלחות חירות פועלים מה קורה זה פרק הסכת האו יש יש סוגיות שלמות שעוסקות מה קורה כאשר אחד מהצדדים הפר את החוזה אבל אין פה קניינים במובן של רכוש אין פה קניין גוף כן אז עכשיו נחזור לרב שימן בסדר רב שימן רב שימן א עוסק בדברי הנתיבות בסימן שמ ס קטן ג הנתיבות עוסק הנתיבות כלומר כל הסימן שמה עוסק בדין שבט אנחנו יודעים בכמה מקומות בתלמוד שאין שבט בבהמה אין תשלומי שבט בבהמה כן רק שבטו יתן ורפו ירפה למדנו את זה בגמרא לאל בדף ד' עמוד ב ששבט זה תשלומים שקיימים אך ורק באדם המזיק אדם כן אדם שמזיק אדם זה יש תשלומי שבט אבל אדם זיק בהמה אין תשלומי שבט כלומר מה זה תשלומי שבט זה ביטול מלאכה בתשלום באדם החובל את חברו וכתוצאה מכך חברו לא יכול לב עוד מספר ימים עד שהוא החלי ממלאכתו מחוליו אז מעבר לתביעת הנזיקין אם הוא גרם לו פגם של קבע או פחת מדמו יש תביעת אחת גם תביעת שבט של ביטול מלאכה את את הסוג התביעה הזו לא קיים באדם שזק בהמה אז עד היכן אנחנו מגיעים בעצם אומר אומר הנתיבות היעלה לדעת שאם אדם למשל שכר בית או בהמה אומר שכר ב אומר לא יודע אחר כמה אלפי ש מות דינרי זהב למשך שנתיים לא שכר באיזה סכום תק שכר איזה בית ובא מישהו והחריב את הבית שרף את הבית או אדם כר איזשהו בהמה איזה סוס או משהו כזה בא מישהו הרג את הסוס הזה אז אז מה הוא יהיה פטור הוא יהיה פטור מתשלומים לא תהיה פה תביעת נזיקין לא תהיה פה תביעת נזיקין מצד הסוחר אדם שכר שכר שכר איזשהו וילה כח כמה שנים בא מישהו שרף את הוילה אז אין פה תביעת נזיקין יעלה על הדעת דבר כזה למה כי תגיד אין שבט בבהמה אין שבט בבהמה ככה אתה אומר הרי אמרת אין תשלומי שבט ביטול מלאכה בבהמה אז גם פה אותו דבר אין תשלומי שבט בממון שהו זק נכון אז תגיד גם פה אותו דבר מה הנזק שגרמתי לך שאתה לא יכול להשתמש בדירה אתה לא יכול להשתמש בדירה אתה לא יכול להשתמש בדירה אין תשלומי שבט לא בבם טוב לא במונו אתה יכול להיכנס למושג של א גרמה כן כל התביעה כל סוגיית גרמה שגרמתי לך זה מה זה שי בודו של חברו אז נצטרך להיכנס לכל ה לכל ה כל כל אפשרות התביעה פה תהיה אך ורק מצד דין דגרמי כן מה הדין ש במקרה של גרמה או במקרה כזה של גרמי דבמ או במקרה אפילו בדין ד גרמים כותב ה השך שם סימן שפו שלמה ד אומר שאם דין דגרמי זה כנס אז כל מה שכנס זה אך ורק באדם שעשה את זה בפשיעה או במזיד אבל אדם בשוגג עשה את זה אז הוא פטור מדינ ה דגרמי אם לא היה בזה רשלנות פושעת אלא זה קרה בשגגה אז הדין הוא של דינ דגרמי פטור כי לא כנסו אדם שהוא שוגג אז מה יצא שאם אדם שרף כמו שב שרף נשרף ביתו של אדם השחור אז השורף יהיה פטור זה יעלה לדעת דבר כזה כן האם בקיצור האם ב אדם שמזיק בית שחור בהמה חורה או כל מוצר שחור רכב שחור האם כל העיסוק שלנו הוא אך ורק בגר בסוגית גרמה גרמי האם אין פה האם יכול להיות שאיין פה תביעת נזיקין מצד אדם המזיק מזיק מזיק בנזק ישיר לא בנזק של גרמה ברור לנתיבות שיש כאן טביעת נזיקין פשוטה ברורה וכאן השאלה היא באמת מה מדוע אז מה שרוצה לחדש רב שימן מה שרוצה לחדש הרב שימן זה הנידון שלנו הנידון שלו הוא במושג הזה נקרא מזיק קניין פירות מזיק קניין פירות מה הדין אדם שמזיק לחברו זכות קניינית שיש לו ברכוש של חברו יש לו קניין מסוים קניין פירות קניין שימוש זכות קניינית של שימוש של השתמשות והוא הלך והזיק את את החפץ הזה וממילא הוא ביטל ואיבד את אותה זכות ממונית שהייתה א של הסוחר האם התביעה כאן היא תביעה של גרמה של מזק שי בודו של חברו או שתביעת נזיקין גמורה של מזיק קניין פירות כלומר האם כל פרשת אדם המזיק היא נאמרה אך ורק באדם שמזיק את רכושו של חברו שהפסיד לו ממש את רכושו את הגוף הקנוי לו הוא החסיר לו או שאדם המזיק זה הרבה יותר רחב לא רק אם הוא הזיק את הגוף גוף הנכס של חברו אלא גם אם הוא הזיק את קניין הפירות שיש לו יש לו איזה זכות ממונית ברכוש של מישהו אחר הרכוש לא שייך לו הוא לא שייך לו אין לו קניין הגוף ברכוש אבל יש לו זכות שימוש ברכוש התפוקה של הרכוש הפירות של הרכוש קלויים לא האם גם בזה יש דין תביעת נזיקין של אדם המזיק וצריך לחפש איזה מקור אז אגיד זה בקצרה בעזרת השם שני מקור שני דיונים בקצרה אחד טיפה שמביאה נתיבות כן שמביאה רבשי משקו בסימן י בצ בקמה ובסימן יט ונדון קצת בעניין הזה אז יש סוגיה מאוד מפורסמת בדף כ עמוד א' של הדר בחצר חברו שלו מדעתו כן סוגיית זה נהנה וזה לא חסר כן אז תראו במקור יב הגמרא אומרת הדר בחצר חברו שלו בדעתו צריך לעלות לו שכר או אין צריך כן שואלת הגמרא איך אידמי הנה מה בחצר דלא קימה לאגרה וגברה דלא אביד למגר כן אז זה זה לא נהנה כי הוא לא עשוי לסחור וזה לא חסר כי החצר לא עומדת לאגרה אז זה פשוט שפטור אלא בחצר דקמ לאגרה וגברה דוד למגר אז זה נהנה וזה חסר זה פשוט שחייב אומרת הגמרא לא צריכה בחצר דלוקים על האגרה אז יש כאן לא אין כאן חיסרון לבעל החצר כי הוא לא מעמיד את החצר להזכרה וגם רדוד למאגר אבל אדם שעשוי לסחור אז זה נקרא זה נהנה וזה לא חסר זה השביה בגמרא הגמרא מתעלמת ממציאות רביעיית שהגמרא פשוט השמיטה אותה ראיתי שהרשה גם כן הרשבא בחידושיו על האתר גם כן מתייחס לזה שחסר כאן בו הרביעית כן ככה הוא כותב תראו במקור כא בחן בא להזכיר שלוש מידות הללו ועוד חצר מידה רביעית והוא חצר דקמ לאגרה וגברא דלא אביד ד מגה זה לא זה לא מופיע בגמרא האופציה הזאת אבל זה אופצייה שצריך להתייחס אליה היא נעלם מבחינתנו מה הדין במקרה של חצר שלא עומדת אה היא לא עומדת להסכרה כן ר חצר שעומדת סליחה חצר שעומדת ההשכרה אבל גבר ד לא הביד למגר אבל אדם לא עסוי לזכור אז מה זה נקרא זה לא נהנה וזה חסר בסדר זה לא נהנה כי הוא גברה דלא הביד למגה הוא בכל מקרה אם הוא לא ימצא בית לסחור אז הוא ישן רחוב לא יודע ישן באיזשהו אוהל לא יודע מה הוא לא עשוי לסחור אז יש לנו גבר ד לאביד למגה אבל חצר חצר דאבד קימה לאגרה מה הדין במקרה הזה זה הגמרא שמיטה אז תוספות על אתר כותבים תראו במקור יג זה אין נהנה וזה אין חסרו אפילו בחצר דקמ לאגרה וגברה דלא הביד למגר הב מצ לממר ד פטור כיוון שלא נהנה אף על פי שגרם הפסד לחברו אומר התוספות פילו גרשו חברו מביתו ונעל דלת בפניו אן זה ל הגרמה בעלמה אומר תוספות אם אדם פלש לתוך חצר ועל ידי כך גרם נזק לבעל החצר כי החצר הזאת הייתה עומדת להזכרה ועכשיו הוא מנה ממנו את האפשרות להזכיר את הדירה אם האדם הזה לא אביד למגר הוא פטור למה זה נקרא זה לא נהנה וזה חסר אז אף על פי שיש כאן חיסרון לחברו בעל החצר כוון שהוא לא נהנה הוא פטור חידוש גדול אומר התוספות למה זה דומה לאדם שגירש את חברו מביתו ונעל דלת בפניו לא יאפשר לו להיכנס לבית האם יש כאן תביעת נזיקין מצד האדם זה שגירש את חברו מביתו ונעל עליו לא אפשר לו להיכנס לבית כעת הוא נאלץ לסחור או משהו במקום אחר אומר התוספות ברור לתוספות שאין כאן טביעת נזיקין אלא לכל היותר גרמה בעלמה וגרמה בעלמה פטור אז אם כן אומר תוסף אותו דבר גם כאן כיוון שזה שנכנס לתוך החצר של חברו הוא לא הביד למגר הוא לא נהנה למיסה כי הוא בכל מקרה לא היה מוציא כסף על על שכירות בית על שכירות חדר הוא לא היה עושה את זה אז מה בסך הכל הוא עשה כל המה שהוא עשה כל הנזק שהוא עשה הוא מנע מחברו את האופציה להזכיר את הבית את חצר דקיים לאגרה אז אז זה גרמה גרמה בעלמה פטור כך אומר התוספות אבל אה נו באמת ה המקור לדין הזה שזה נקרא גרמה שאני מונע מאדם להשתמש ברכושו להפיק מרכושו פירות אני מונע את זה ממנו להרוויח מניעת רווח להרוויח מהרכוש שלו זה נקרא גרמה מה המקור לזה זה ירושלמי תראו במקור ד ירושלמי ב מציא פרק ה הלכה ג הני הנותן מאות לחברו ליקח בהם פירות למחצית כר עשה עסקה איתו ככה אתהלך תקנה וברווח להתחלק כן ואמר לא לקחתי התרשל ולא לקח ועל ידי כך נמנע מבעל המאות להרוויח כסף מכספו אומר אומר הירושלמי אומרת הברייתא אין לו עליו אלא תרעומת אמר רבי יצחק שמה אדם הרע המבטל כיס חברו אין לו עלי לא תרו כלומר אם אדם נגיד יש איזה עסקה שהוא רוצה עכשיו להוציא אותה לפועל והוא זקוק לכסף מזומן בשביל לקנות את העסקה הזו ולהרוויח ממנה הוא ניגש לכספומט רוצה להוציא כסף מהכספומט כדי לקנות את העסקה ובא מישהו חוסם אותו לא נותן לו להיכנס לא נותן לו לא מאפשר להוציא את הכסף וכתוצאה מכך חלפה ועברה לה העסקה אז הוא מנה ממנו אפשרות להרוויח בכספו אומר הירושלמי אין לו עליו אלא תרומת זה הכל אין פה תביעת נזיקין למה כי זה גרמה מניעת הרווח כאן זה גרמה אין פה חיוב תשלומים אז יש לו תרומת כן אומר הראש הראש מביא את התוספות תראו אצלנו במקור טו פרק ב הלכה ו פירש רי דיו הדינמי בחצר דקיימא לאגרא ובגבה דלא אבי ד מגר פטור כיוון שלא נהנה אף על פי שגרם הפסד לחברו ואפילו גרש חברו מבתו נעל הדלת בפניו זל הגרמה בעלמה לו מיח להשת נזלה וכולי ואחר כך מביא הראש שדברה הריף אריף רבותיי אריף סובר שבזה לא נהנה וזה חסר חייב חייב הרב אלפז כתב אבל בחצר דקים לגרא צריך להעלות לו שכר ואף אגב דלא הביד למגה דח יסר ממונה זה הנימוק של הריף דאח חסרי ממונה מה הנימוק הזה אבל זה גרמה הרי אמרנו זה מבטל כיסאו של חברו מה מה מה כזה אומר מה הסיבה אז תכף נראה את את ההסבר של הראשונים אבל האמת היא לולי דבריהם הקדושים של רבותינו הראשונים הייתי מיישב את זה בצורה פשוטה יש חבות יעיר בתשובה בסימן קנא הביא אותו קצות החושן בסימן שיס קט א' שעושה הבחנה בין מבטל כיסו של חברו לביין מבטל בית וספינה של חברו הוא אומר כיסו של חברו זה באמת גרמה בעלמה ויש פה רק תרעומת מדוע משום ש אומר חבות יעיר בכדי להרוויח מכסף צריך התחכמות זה לא דבר שכל אחד ששם את כספו מיד מרוויח פוקח זה כמה אנשים משקיעים את כספם ומפסידים את כספם לכן הרווח כאן מהכספים הוא לא הוא לא ברור הוא לא זה אחד ההבדלים היסודיים בין גרמי לגר שמובא בתוספות שם בבת כב עמוד ב שגרי זה ברי זקה וגרמה זה לא ברי זקה אז אומר החבות יעיר כשאדם משבית אה בית וספינה זה כבר גרמי זה כבר לא גרם מה זה גרמי כי זה ברי אזקה מבטל כיסאו של חברו שמה זה רק תרעומת כיוון שצריך התחכמות ובמיומנות כדי להרוויח מהכסף אבל אומר אומר החבות יאיר בית וספינה שכיח גש סוחרים שמה הרווח הוא ודאי לכן מי שביטל ספינתו של חברו ביתו של חברו שעומד להזכרה שמה אומר חבות אאיר יש לביאה מדין גרמי גרם לא גרמה גרמי למן דד דינה דגרמי אז יהיה חייב כן אז יכול להיות ש כן יכול להיות שריף שמר ד חיסר ממונה אז היית יכול להגיד חיסר ממונה שיסוד החיוב כאן הוא מדין לפי החבות יעיר הוא מדין גרמי אבל האמת היא שקצות החושן קודם כל שמה חלק על החבות יעיר לא קיבל את דבריו אבל דבר שני נצטרך שוב להיכנס שג להסביר ש כל הסוגיה שכאן הולכת לפי שיטת או או נצטרך להיכנס לסוגיה הזה גרמי זה מחלוקת חכמים מחלוקת חכמים ורבי מאיר אז אז אולי אולי זו הסיבה שהראשונים לא רצו להיכנס לדיון הזה אלא רצו לבאר את יסוד החיוב לשיטת עריף באופן אחר מכפי שאמרנו לא מדינה דגרמי החיוב שטת ריף הוא מדין אחר מאיזה דין זה לא נהנה וזה חסר חייב איזה דין חייב לכאורה מדין מדיני נזיקי לכאורה אין מקום לחייב אותו משום שזה כמו מבטל כיסאו של חברו שאומר הירושלמי שפטור יש לו רק תרעומת אז מאיזה דין יש מקום לחייב את ה את זה שלא נהנה את אותו אדם שפלש מאיזה דין יש מקום לחייב אותו בתשלומים ד חריז ר ממונה על איזה איזה על מה הוא מדובר כאן אז יש שתי אופציות אופציה אחת אומר הברכת שמואל בסימן יד אצנו מביא בשם ספר קדושת יום טוב וככה נקת גם הנחלת דוד אצנו פה בדף כ שיסוד התביעה הוא מדין ננה די ננה אנחנו יודעים אנחנו מכירים את בדף יט הכלה משלמת מה שנהנית נכון גם שור שאכל ברשות הרבים גם אם בטביעת נזיקין מצד דיני אב נזיקין של רגל של שן ברשות הרבים פטור אבל משלם מה שנהנת יסוד החיוב בתביעת ננה הוא לא מדין מזיק אלא ם איזה דין מבואה באחרונים כן הגמרא אומרת במצא קו יז עמוד ב שלושה דברים שרבי אמר שלושה דברים מ אה שלומדים משלושה דברים שאסור אסור ליהנות ממון חברו אסור להנות ממון חברו הסבירו אחרונים שיסוד התביעה בננה הוא מדין זה ענף של גזל זה תביעת מוני גבך בעצם אדם שנהנה מרכושו של חברו הוא בעצם א גוזל אותו ויש כן טבית מוני גבך אז אומר ה אומר הברכת שמואל בסימן יד בשם הקדושת יום טוב אתה יודע מאיזה דין יש לחייב את אותו אדם שלא אביד למגר והוא נכנס לחצר דכמה לאגרה אומר הריב שחייב חיסר ממונה מדי ננה מה מדי נהנה הרי הוא לא נהנה הרי הוא לא הביד למגר זה לא נהנה אומר הברקת שמואל חידוש יש שני סוגי הנאות יש הנאת ממון ויש הנאת גוף הנאת ממון זה הנאה של חסכתי לך הוצאות ממוניות היית צריך להוציא ממון וחסכתי לך את ההוצאה על הנאת ממון כן זה מה שאומרת זה לא נהנה אם אין הנעת ממון אין כאן טביעה על הנעת ממון אם אדם לא לא נהנה הוא אמר אני לא הייתי מוציא כסף בין כך וובין כך אז על זה אומרת הגמרא זה לא נהנה כלומר אין כאן אין לא יכולה להיות תביעת הנאה על הנאה כזו שאדם לא היה מוציא עליה כסף אבל אי אפשר אומר רבקט שמואל אי אפשר להגיד שהאדם הזה לא נהנה אפשר להגיד שהוא לא נהנה הרי סוף סוף במקום לישון במקום לישון על איזה ספסל ברשות הרבים בקור וא עושה את זה בכל מקרה אבל אפשר להתעלם שהוא ישן כדי באה על מיטה ל לא יודע מה ברור שהייתה לו הנאת הגוף בכך שהוא נהנה מרכושו של חברו מחדש ה הברכת שמואל בשיטת ריף שכאשר יש הנעת הגוף למרות שבעל מ למרות שבעל הנאת גוף ללא הנעת ממון הנאת גוף ללא הנעת ממון עדן עדיין ה לא היא לא ברה תביעה אבל כאשר יש חיסרון ממון אצל המהנה אז אפשר כבר לטבוע תביעת הנאת הגוף וכאן כיוון שה החצר קיימה לאגרה החצר קיימה לאגרה ואדם נהנה הנאת הגוף מממונו של חברו באופן שהוא מחסר אותו על ידי הנאת הגוף אז גמנה מחדש רייף חיסר ממונה נכון אתה לא נהנה לא אין לך הנאה ממונית אבל יש לך הנעה גופנית אז על הנעה גופנית לא היה ניתן לטבוע אלמלא לא היה חיסרון אמלא היה חיסרון ברגע שיש חיסרון ברגע שהבנים חסר אתה החסרת אותו מממונו אז כבר יש יש כאן תביעת נזיקין על הנעת הגוף כן נראה שההיגיון בסברה הזא סובב סביב שכל הנושא של זה נהנה וזה לא חסה כל כל העסק הזה כאן סובב סביב מידת הסדום שיש בתביעה א על על הנאה כזו שאדם לא נהנה א חסר כאן ב כן זה בס בדין זה נהנה וזה לא חסר אבל כאן שהוא חסר הוא חסר מממונו הפסיד ממונו אז כל זמן שלא כל זמן כל זמן ש יש כאן הנעת גוף אז יש כאן אפשרות תביעה זה מה שמתחדש מדברי מדברי ה מדברי הריף באמת יצא לפי זה אם נלך בכיוון הזה שיש כאן מחלוקת בין התוספות ובין הריף בדיוק בשאלה הזו כי התוספות כתבו שפטור לגמרי כן התוספות כתבו שפטור בזה לא נהנה זה חסר אז לפי זה יוצא שתו סות סוברים שאי אפשר לטבוע אפילו הנע גוף אם אין בהנאת ממון כלומר אם אדם בין כך וובין כך לא היה סוחר מקום אחר למרות שוא נהנה הנעת גוף ברכושו של חברו אבל כיוון שאיין פה הנעת ממון אז אי אפשר לטבוע את הנהנה על הנעת גוף אם אין בה גם הנעת ממון ריף יחלוק על זה הריף יסבור שכן ניתן לטבוע הנאת גוף למרות ש איננה הנאת ממון אם היה רון למהנה באמת חשבתי להאיר מזה על מה שרב נוחם פרצוביץ שמה בסוגייה בדף כ באות פה בחיבורים שלו שואל תראו את ה המשנה בדף קיז ב מציע הבית והעלייה של שניים שנפלו אז אמר בעל עלייה לבעל הבית לבנות תבנה אתה את הבית כדי שאני אוכל לבנות את העלייה אז הרי והוא לא רוצה לבנות הוא לא רוצה לבנות אז אז שיטת נקמה שבעל אליה בונה את הבית ודר בתוכה עד שיתן לו יצי אותו רבי יהודה אומר א כן רבי וד אומר אף זה דר בתוך חברו צריך ללות לו שכר אלא בעל העליה בונה את הבית ואת העליה מקרת העליונה ויושב בבית תיתן לו את תיו כן אז מה הור של רבי יהודה רבי יהודה אומר אם בעל העליה יבנה אך ורק את הבית ויידור בבית עד שיתן לו בעל הבית את יציאות אז הדין הוא שהוא יצטרך לשלם לו על השכירות שלה על על ההנאה שהוא נהנה מביתו הוא גר בביתו אז כדי שיהיה כדי שנאמר שהבעל העלייה לא נהנה הוא חייב לבנות גם את העליה שעל גבי הבית ואז הוא הולך לדור בתוך הבית אז עכשיו הוא כבר לא נהנה זה מה שאומר הרשי שם תראו בתוספות שם במקור יז פירש בקונטרס תמה משול דשן לא נהנה דרי עלייתו מוכנת לו יש לו את העליה מוכנה אז הוא לא צריך את את הבית אז עכשיו הוא הוא דר בבית כדי להפעיל לחץ על ה על בעל הבית שישלם לו את כל צואתו ע ש בנה את הבית אז שואל התוספות קשה הנהנה הוא שאין צריך לעלות כן תוס אומר הוא חוסך ממנו את העלייה הקומה שמה לא יודע מעליות הה צריך לטרוח בלעלות אז הוא מענה אותו אז יש כאן הנאה אז לכן טוסו תרצו שצריך לגרוס אחרת במשנה ונרה דגרס הוא מקרא את העלייה ויושב בתוכה פירוש בעלייה ולא יניח לבית יכנס בתוכה שיתן לצ אותם בעצם בעל לשיטת רבי יהודה בעל עליה בונה את הבית בונה את העליה גר בעליה ומונע מבעל הבית להיכנס לתוך ביתו זה הפעלת הלחץ אבל אין לו אין לו רשות לדור בבית לבעל עליה אם הוא ידור בבית הוא צריך לשלם מהנאה שואל רב נוחם פרצוביץ אני לא מבין מה שואל תוסר טוסו שואל מה רשי אומר רשי אומר בונה את העלייה בונה את הבית ואת העלייה וגר בתוך הבית למה כבר זה לא נהנה אין פה הנאה נכון כי הוא יש לו את הבית מוכן שואל התו זות הרי יש כאן עדיין הנאה מה הנאה שהוא חוסך ממנו את העלייה כן לא צריך לעלות שואל רב נוחם הרי זה הנאת גוף זה לא הנאת ממון איך אני יודע שזה לא הנת ממון שהרי הבעל העלייה הוא בעצמו תמיד גר בתוך העליה זה לא היה אכפת לו הוא לא היה מוכן סליחה הוא לא היה מוציא כסף בכדי לדור בבית בקומה הראשונה בו בקומת קרקע כי אתה רואה שהוא רגיל לגור בקומה עליונה אז הוא לא בשבילו זה לא חר זה לא זה לא הנאה כן זה לא הנאת ממון אז מה שואל מה מה יש פה לכו יותר הנאת גוף אבל אין פה הנאת ממון אז מה שואל תוספות זה קשה דע נהנה הו הוא לא נהנה ונשאר בצריך יון על התוספות אז אני אמרתי כן אפשר להיכנס לדון מחלוקות תוספותים אבל לפי היסוד שאמר הראש אצלנו בהסבר שיטת ריף לפי הברכת שמואל כן אז אפשר להגיד שגם על הנעת גוף אם יש בה חיסרון מממון יש ג תבית תביעת ננה והרי כאן הגמרא אומרת בדף כ עמוד ב שבבית חדש שגרים בו יש חיסרון שנקרא שחרורית ד השיתה הגמרא אומרת רצתה להווכח מדברי רבי יהודה שאמר שאם הוא גר בנ בנה בית וגר בתוך הבית אז אף זה הדר בחצר חברו שלמדו צרי להת לו שכר שואלת הגמרא שמה מנה זה ננה וזה לא חסר חייו שנית משים שחורית ד שיתה כלומר רבי יודה אומר אם בעל העליה לא יבנה את העליה אלא יבנה אך ורק את הבית ויגור בבית בסדר אז הוא יצטרך לל הוא יצטרך לשלם על השכירות של הבית אז שואלת הגמרא הנה אז הנה מוכח מכאן שזה נהנה וזה לא חסר חייב כן כי הרי מה אכפת לך בעל הבית בכל מקרה לא חסר כי הוא לא עד שהוא לא משלם את יציאות הוא לא התכוון לא מתכוון לגור בבית אז למה חייב אומרת הגמרא לא יש שחרורית ד השיתה בכך שהוא גר בתוך הבית החדש הוא גורם לקטנים להיות להיות להשחיר מעט אז יש כאן איזשהו חיסרון מסוים אז זה נקרא כבר זה נהנה וזה חסר ולכן חייב כן אז זה ברור בגמרא שבבית חדש יש חיסרון שנקרא שחורית הד שיתה אז ממילא אני חושב ש מיושבת כושית רב נוחם מה רב נוחם מקשה מה התוספות מקשים התוספות מקשים ו נהנה שאין צריך לעלות אז רב נוחם אומר רב נוחם אומר רגע אבל זה לא הנאת ממון זה לא הנאת ממון כי הרי הוא לא היה משלם על ההנאה הזו נכון שזה לא הנאת ממון אני אומר אבל הנאת הגוף יש פה אז הרי מחדש הראש בשם הריף שכשיש הנעת גוף ויש חיסרון ממון למהנה כמו שחורית הד שיתה אז אפשר לטבוע גם תביעת הנאת הגוף וזה בדיוק הסיפור של אותו אותו אדם שלא אביד למאגר והוא נכנס לחצר ד קיימה לגרה ש מתבאר מדברי האחרונים שיש כאן תביעה חיוב על הנעת הגוף אפילו שזה לאלא הנעת ממון כי הוא לא הביד למגר אבל יש לו הנעת הגוף הוא חייב על הנעת הגוף אם יש חיסרון ממון המעניין אז הני מיושבת קושיית תוספות על רשי זה דרך אחת להסביר את שיטת הריף הדרך של הברכת שמואל וקדושת יום טוב ונחלת דוד שיסוד החיוב של האדם הזה זה לא הביד למגה יסוד הי הוא מה זה מדין ננה שיסודו הוא ענף של גזל אבל מי שמתבונן בראשונים על התר ראה פשט אחר לגמרי תראו את הנמוכה יוסף שם במקור יט טב המוקה יוסף מביא שאת הבבה הרביעית הזאת המידה הרביעית ש חצר דכמה לאגר וגם דד מגר לא הזכירו בגמרא וכתבו בעלי התוספות וש שמר שזה פשוט שהוא פטור כי זה מבטל כיסו של חברו אוקי כחבר בנ דרנה הגמרא אומרת בדף פה עמוד ב שאם אדם נעל את חברו בחדר כן אז זה גם כן כלומר הפשט ה הוא היה בחדר והוא הוא היה בחדר והוא נעל עליו אז זה עד כחבר בן דרנה הם פטורים כי זה מט כמו מבטל כיסו של חברו אז גם פה אותו דבר ככה כתבו בעלי התוספות והראה זל כתב שכל הגאונים זל פה אחד אומרים שהוא חייב וכן דעת רבו זל ולא דע מ לבטל כיסו של חברו ולד כ בעדרו דעתם גרמה בעלמה הוא אבל כאן שדר בה ואכל פירותיו חייב בוודאי תידע שאילו אכל אדם פירות חברו חייו אפי שלא נהנה כלל מעניין הציור הזה זה של ה של נמק יוסף אדם הולך לפרדס של מישהו והוא לא נהנה בכלל אפשר לציר ציור שהוא שבע ברמה כזו של א שלזה אכילה גסה או משהו כזה ש כן או שהוא א יודע מה אה יש לו קורונה אולא איין לו חוש טעם לא יודע מדברים על זה איך יכול להיות שאדם אוכל ואין לו הנאה יש ציורים כזה מה יש ציורים כזה ציורים כאלה אה או שמדובר כאן שאין לו הנאה ממונית כן כמו התוססות בחולי בדף קל לא משנה כרגע אבל זה הציור הציור הוא אוכל ולא נהנה האם יש פה תביעה מאדם שאכל פירות חברו ולא נהנה אז אין פה אין פה תביעה אין פה תביעה כ הוא לא נהנה מה זה קשור אדם שאוכל ולא נהנה הוא לא גרם ממזיק מזיק כמו שהגמרא שם בחולים בקל האוכל תרומה כן המזיק תרומה אוכל תרומה גם אדם שאוכל תרומה לכור הה מקום כבי תביעת נזיקי מצד חסרון הממון אז אדם שאוכל ולא נהנה סוף סוף הוא מזיק אומר אומר הנימוקי יוסף אותו דבר גם פה בשם הרע ומי הוי לא דר בה אלא שסגר כל השנה פטור לכן כתב הרטבה שלא דרבה גרמה בעלמה מחקת ל רמזה כשדר בה חייו מידידו הכל נזיקין דאלמה וזה חסר וזה לא נהנה וא יש פה חידוש גדול בראשונים שאדם שנכנס לחצר והוא בעצמו לא הביד למגר אז הוא לא נהנה אין לו הנעת ממון אבל כיוון שהוא דר בבית הוא חייב מדין מזי כלומר מה שכתוב ברי דסר ממונה זה לא ה שחורית ה ד שיתה זה לא הזה שהוא מנה מ או מנע ממנו את האפשרות להזכיר זה לא הכוונה מה שכתוב ד חסר ממונה זה לא הכוונה בכך שהו מנה ממנו להזכיר את הבית זה חסרון הממון לא אם זה היה חסרון הממון זה גרמה ועלמה ו מה זה שונה אם הוא היה נועל את הבית ולא היה נותן לאף אחד להיכנס זה היה גרמה זה מבטל כיסו של חברו אומרים הראשונים לא אחסר ממונה הוא בכך שהוא דר בבית ובשימוש שלו שהוא גר בבית זה כמו אוכל פירותיו של חברו בלא הנאה אדם שאוכל פירות חברו ולא נהנה חייב מישהו מאזיק חייב צריך אבל להבין מה מה בית החילוק בין אם הוא דר בע וין לא דר בע יש פה חידוש גדול אם לא היה דרם הוא היה רק סוגר את ה את החצר דכמה לאגרה ומונע מבעל החצר להזכיר את החצר ה היה פטור זה מבטל כיסו של חברו אבל ברגע שהוא נכנס לגור בתוך הבית ודר בו אז הוא חייב מדין מזיק לא מדין נה מדין מזיק מאיזה דין מזיק יש פה אומר רב שימן שקופ שמה בסימן יט יש הבדל יסודי בין שני המקרים זה כמו שנת ניקח לצורך משל את הפרדס הזה יש לאדם פרדס ואדם מונע מבעל הפרדס להיכנס לפרדס ולעבד את הפרדס ולגדל בו פירות כתוצאה מכך הפרד הביר זה נקרא הבירה הוא הביר את השדה ולא יכל להפיק ממנה שום פירות זה נקרא גרמה זה נקרא מבטל כיסאו של חברו אבל אם אדם נכנס לפרדס הפרדס הפיקה את הפירות והוא אכל את הפירות כן למרות שהוא לא נהנה כמו שאומרים הראשונים זה כבר נקרא אדם המזיק כלומר גרמה זה מניעת היווצרות הפירות הומנה הוא מנה מהפירות הוא מנה מהאדם את האפשרות להפיק מרכושו רווח זה נקרא גרמה אבל אך שהרווח נוצר ובא אדם והפסיד את הרווח במו ידו גם אם אין לו הנאה יש כאן דין של מאזיק זה ההבדל בין אם הוא דר או לא דר אם אותו אדם פשוט נעל את החצר או מנה את האפשרות להזכיר את החצר זה נקרא מבטל כיסו של חברו זה גרמה אבל אם הוא נכנס לגור הרי מה הפירות של הח מה הפירות של הבית השימוש בבית זה הפירות זה הפירות של הבית זה הפירות שצמחו בבית ברגע שנכנס אותו אדם לגור בבית והוא הפיק את הפירות של הבית שזה עצם השימוש בבית הרי שלא משנה לי כרגע אם הוא נהנה בכך או לא נהנה בך לא משנה לי זה כמו שהוא אכל את הפירות בלי להנות מהם א הוא אכל את הפירות אז הוא חייב מדין מזיק גם כאן ברגע שהוא השתמש בפירות השתמש בכך בכך אומר בכך א מישב הרב שימן את הדין שכתוב בגמרא בבר קמה צג כל הגזים משלמים כשת הגזלה נכון למה לא נגיד שנחייה את הגזלנים כן לשלם על ה בכך שהם ביטלו את הנגזל מלהשתמש ולהפיק רווח מהחפץ שלו אומר הרב שימן זה בדיוק הנקודה כן הביטול ביטול המלאכה ביטול האפשרות להפיק רווח מהרכוש זה גרמה אבל אז ה ממשיך לשאול אבל הרי מוכח בגמרא בסוגיות בדף צדי ז ועוד שגם אם הגז השתמש בחפץ לתועלתו והזכיר אותו ועשה ממנו רווחים עדיין הוא פטור מלשלם מי שמחזיק את ה מחזיר את החפץ כמו שהוא אזי איך נסביר את זה אז אומר רב שימן באמת גם החזון איש ככה כותב בסימן כס קטן ב שזה דין מיוחד שנאמר בגזלן דווקא שכל הגזלנים משלמים קשת הגזלה התחדש בגזלן סוג של קניין כזה שאם החפץ עומד בעינו והוא לא נחסר בכלום אז אפילו שהוא השתמש בו לנן זו הוא לא צריך לשלם מעבר אם אם החפת נשאר כמות שהוא ולא ניזוק אז הוא מחזיר אותו ובזה הוא נפטר ממחוייבות אבל זה הלכה מיוחדת שהתחדשה בגזלן אם כן שגזל יחזיר אבל במזיק שהוא אינל גזל אז שם באמת יש אבחנה אם המזיק רק מנה את השימוש בחפץ אז זה נקרא גרמה ומבטל כיסו של חברו אם הוא נהנה בעצמו בהנעה הפיזית נה חיובית גם אם הוא לא סליחה גם אם הוא לא נהנה אבל הם אם הוא פיק אם הוא גר בחצר אז זה נקרא כבר אדם המזיק באמת יש כאן עוד א מקום להרחיב אל אני רואה שהזמן שלנו ממש מסתיים א אבל אז טוב יש פה באמת עוד עוד מקום א להביא את הרשב אבל אני רוצה לסיים אז אז לסיכום לסיכום יוצא ככה שיש כאן ויכוח או אפשר להגיד בין הראשונים אפילו מה יסוד החיוב לדעת עריף מה יסוד החיוב באדם שלא הביד למאגר ונכנס לחצר שקיימה לאגרה כן וגר בחצר אפילו שהוא לא נהנה אומר הריף חייב ד חסר ממונה כן אומר רב שימן שקופ זה דוגמה קלאסית למזיק קניין חברו קניין פירות של חברו מזיק קניין פירות של חברו הרי כאן מה הוא הזיק מה הוא הזיק הרי הוא לא הזיק את הגוף החצר החצר דקמ לאגרה נשארה כמות שהיא חצר שלמה יפה נקיה מה הוא אכל מה חסרי ממונה אכל את הפירות זה מה שהוא אכל זה נקרא מזיק קניין פירות של חברו ועל זה יש תביעת נזיקי של מזיק תביעת זיקן גמורה זה לא מבטל כיסו של חברו זה לא מזק שי בודו של חברו אלא זה מה זה קניין פירות של חברו לבעל החצר יש קניין כמובן קניין קניין הגוף קניין פירות וכשהוא הלך והשתמש בבית דר בבית הוא אכל את חסרונו שלח ברו במובן הזה שהוא אכל את הפירות כן אז זה נקרא מזיק פירות אז רואים מכאן שיש מושג כזה שנקרא מזיק קניין פירות שחייו אל כאן הוא לא הזיק את גוף הדבר הוא הזיק את התפוקה שלו ברגע שהוא גר אז התפוקה הזו באה לעולם והוא הזיק אותה אפילו הוא לא נהנה ממנה כן זה זה הנקודה זה הוכחה אחת הוכחה שנייה נגיד בקצרה הוכחה קונטרס דינה דגרמי במקור כג שבאמת א טוב לא ניכנס כל כך לכל אבל אבל הרעיון הוא ש אף על פי שאנחנו יודעים ששבט זה גזירת הכתוב כן שבט זה דין של התורה חידשה ובאמת א אנחנו יודעים שאדם בממה פטור ובמה באדם ם במה שהזיק אדם חבולה באדם גם כן פטורה מדין שבט אבל בכל זאת הרמבן לוקח את דין שבט כדי ללמד אותנו איזשהו גדר בהלכות נזיקין כן הרמבם מדבר על השורף שטרותיו של חברו למן ד אמר שדיין דינ דגרמי אותה שיטה שראינו בגמרא בדף צח אז זה הרמבן אומר שזה נקרא הזק הניכר הרי שיטת הרמבן שדינה דגרמי זה זה ממש הזק גמור זה נקרא הזק הניכר באיפה הוא לומד שזה נקרא הזק הניכר משבט תראו מה הוא כותב שהרי שבט חיווה עליו התורה בארז כ באנדרו ובטלה עלמה הזק ניכר כלומר אם אדם לקח את חברו וסר אותו וקלה אותו בתוך מקום אז זה נקרא זה ניקר והי קש לרבנן דלא ד דיגר איך הי מחייב והגורם הו לבטלו ממלאכתו וגורם הוא שלא ירוויח כלומר יש כאן שאלה מעניינת איך חכמים שלא דנים דינ דגרמי יסבירו את תשלום שבט הרי כרו כל תשלום שבט ביסודו זה דינ דגרמי אומר הרמבן נקש כדר זק כן שהוא קלה אותו מהאישה ספתח ו אמינה זק ניקר נמי הו ובן רבי מאר רבנ חיה כלומר אומר אומר הרמבן דבר מדהים אם אדם לוקח את חברו עוזק אותו מכניס אותו לבית סוער וסוגר עליו כן ומונע ממנו מלאכה זה נקרא הזק הניכר וגם חכמים שלא דנים בעלמה דינ דגרמי מודעים שחיו זה הזק הניכר אבל אם אדם יקח בהמה של חברו וינעל אותה בתוך א חדר סגור עליה אז זה נקרא גרמה אין שבט בבהמה מה החילוק מה החילוק מה החיל זה דבר אומר רב שימן רואים רואים פה דבר מדהים כן רואים פה דבר יסודי ש אצל ה אצל אצל אדם מניעת היכולת של האדם לפעול לייצר להרוויח לעשות דברים זה נקרא הזק ניכר כלומר בחינתן אדם קלו הוא אדם חסר זה כמו שהורדת לו את הידיים לצורך העניין כלומר אדם שהוא לא יכול להפיק מעצמו ואתה מבטל ממנו את כוחותיו ויכולותיו הוא אדם הניזוק בבחינת אני רואה אדם שהוא לא הוא אדם חסר כאשר אתה רואה בהמה קלואה אומר רב שימן זה לא בהמה חסרה כדי שנגדיר בהמה כבהמה חסרה זה צריך להיות חיסרון בגוף יחולה חסר לה איבר מסוים אז האופציה של הבהמה לעבוד לצורך העניין הוא לא חלק ממנה הבהמה לא עובדת עובדים באמצעותה אז כש הבהמה היא קלואה היא לא חסרה אז כאשר מישהו לוקח בהמה של חברו וקולה אותה אומרת התורה אין פה הזק הניכר אז זה גרמה זה כמו מבטל כיסאו של חברו אין תשלום של שבט בבהמה לכן פטור אבל כאשר אדם לוקח את חברו וקולה אותו ומונע ממנו לעבוד ולהרוויח מונע ממנו להפיק את יכולתו כל מה וזה מוסר הייתי אומר כל מהותו של האדם זה התפוקה שלו כי אדם למלי וליד אומרת הגמרא נכון בסנהדרין צריך לצת כל העניין של האדם זה המל שלו והיכולת שלו להפיק ולעשות וליצור וליזום כשאתה לוקח אותו ואתה קולה אותו למעשה הוא אדם אדם קלו הוא אדם חסר וזה זקני קר כשאני רואה אדם בטלן זה עזק ניקר איך יכול להיות שאדם בטל כשאדם רואה שור ובץ אז הוא לא בטל זה לא אין פה חסרון בשם של שור כשרואים שור בטל אבל כשרואים אדם בטל זה חסרון מהותי באדם סתם חשבתי כן נזכרתי בעוד משהו שרבי שימן כותב באיזשהו מקום יש מחלוקת מפורסמת בין התוספות ריד בקידוש בדף סו לבין הרמבם לכות סנה הדרים בפרק טז הלכה ו ככה נקטו לכאורה שזה מחלוקת ככה ו שמא עכשיו שמעתה בשמ תו פרק ט פרק טז פרק טו שמ תו פרק טו אומר עכשיו שמתת שיש מחלוקת מה הדין האם אדם נאמן גיד שאישה הזו גרושה האם צריך שני עדים או מספיק אדם אחד להגיד שאישה גרושה אז הטוס טריד הוכיח מהגמרא בקידושין בדף ס עמוד ב שהגמרא שמה אומרת שלעד על אדם שהוא בן גרושה בן גרושה צריך שני עדים אז הטסטרית אז הבינה אז אז אז א אז ממנה אומר הטסטרית גםם להעיד על האישה שהיא גרושה צריך שני עדים אבל הרמבם כותב בפרק טז מלכות נלכה ו' של העיד על אישה שהיא גרושה עד אחד גם נאמן להגיד שהיא גרושה כן רמבם מפורסם תינו שמה כן ש הרמבם אומר שעל פי יד אחד יוכז נכון כמו שאדם אומר חתיכה זו חלב ואחר כך אם מישהו אוכל אותה אז אז מתחייב משום חלב גם אדם נאמן להגיד שאישה זו גרושה אם אחר כך יסר את הכהן אז הוא אז הוא יעבור על איסור גרושה אז השב שמטה רצה לומר שזה מחלוקת בין הטוס הטריד לבין הרמבם ו עכשיו שמת אתה שמתב פרק ו אומר מהמה מה הסוב מה שתת הרמבם הרי בבין גרושה ובין חלוצה בבין גרושה אומרת הגמרא לעד שם בדף סח עמוד ב' שצריך שני עדים אז מה ההבדל בין בין גרושה לבין לבין להגיד ע להעיד על אדם שהוא בן גרושה או להעיד על אמו שהיא גרושה למה להעיד על אמו של גרושה מספיק ד אחד ולהעיד על בן ש צריך שניים אז אומר השו שמתת שיש חילוק בין פסול בתולדה לבין פסול נרכש פסול שהוא הקראי יש הרי גרושה זה פסול לכהונה אבל פסול שהוא לא הוא לא מתולדות האישה הזו היא ארה בה אירוע מסוים שהיא נתגרשה כתוצאה מכך היא נפסלה לכהונה אז לכן שמה העד אחד מספיק אבל להעיד על מישהו בתולדה שהוא פסול אז זה צריך שני עדים ורב שימן בחידושיו לכתובות בסימן יד אומר שלא לא מובן מספיק החילוק בין פסול בתולדה לבין פסול שלא בתולדה אז רבי שמון יש לו מהלך אחר לגמרי שם הוא טוען שאין מחלוקת בין הטוס טריד לבין הרמבם בעצם הטענה שלו היא כזאת להעיד על אדם שהוא פסול לכהונה זה כמו לבטל לבטל לו מעלה להגיד שהאדם הזה חסר להעיד על אדם שהוא חסר צריך שני העדים גרת ממנו מעלה גרת ממנו מעלה אתה הוא אומר הרי לפסול אדם לעדות צריך שני עדים למה למה צריך שני עדים לא חסרת ממנו שום דבר שום ממון אומר רב שימן לגרום מאדם מעלה שיש לו הוא יכול להעיד בבית דין זה אפילו יותר גרוע מדבר ממוני אין לך דבר שבממון גדול מאשר לגרה מאדם ו מיכולותיו אתה מגרה אותו אתה אומר שהוא פסול לעדות שהוא רשע שהוא לא יכול ללכת לבית משפט שהוא לא יכול לשבת בדין זה יותר גרוע מלהפסיד אותו להפסיד אותו לא יודע מה תפוח שצריך זה שני עדים זה לא גרע אז לכן אומר רב שימן לגרוע מאדם זה נקרא דבר שצריך על זה שני עדים מה בקידוש בדף סג שאם אדם אומר קידשתי את ביתי ובא מישהו ואומר אני החתן אז הוא אז הוא נאמן כן למה הוא נאמן כי אין דבר שבערבה פחות משניים לא כיוון שהוא רק מברר מברר שהוא החתן בסדר טוב תסתכלו שמה ב אבל כל פנים מה מה אני רוצה לומר יש כאן עוד כמובן מקום להרחיב אבל הרעיון הוא ש הרעיון הוא שאם גרים מאדם את היכולות שלו אז זה נקרא זה נקרא זה היסוד של שבט שבט שבאדם ומכאן לומד הרמבן בונ בקנד דינה דגרמי שגם שורף שטרותיו של חברו זה נקרא זק הניכר כי בזה שאתה מונע ממנו את יכולת הראיה שיש לו כוח הראייה שיש לו גרת ממנו משהו במילה אומר רב שימן אותו דבר גם כאן זה שאתה שאתה גורע מחברך איזה זכות שיש לו זכות קניין שיש לו כן זכות קניין שיש לו זה נקרא מזיק זה נקרא מזיק לא רק אם אתה אם אתה מונע מהאדם מבטל מהאדם איזה זכות שיש לו איזה כוח ויכולת שיש לו להפיק משהו מרכושו כן אם אתה מבטל את זה ממנו אז זה נקרא מזיק כלומר יש הבחנה בין אם סתם אדם בין אם סתם אדם מבטל כיסו של חברו מבטל כיסו של חברו הדין הוא שבאמת פטור למה כי באמת הכיס הוא שלך הרכוש הוא שלך הקניין הוא ש לא ביטלתי ממך את הקניין שיש לך בממון שלך רק מנעתי ממך מ להפיק את הקניין הזה אבל לא ביטלתי את הקניין לא ביטלתי את הכוח רק מנעתי ממך מלממש את הכוח הזה אבל זה לא ביטול הכוח אבל כשאדם הולך וממית את הבהמה של חברו זהו גמור הוא ביטל את הכוח הזה הוא ביטל את הקניין שיש לו ביטול הקניין זה נקרא אדם המזיק ככה רואים הרמבן שההוא מבטל כשהוא מבטל כוח אז זה נקרא אדם המזיק זה נקרא כן כמו שבט כמו ד שבט של בם שבט של אדם אלו שני המקורות שהרב שימן מוכיח מהם שיש מושג שנקרא מזיק קניין פירות כלומר תשלומי אדם המזיק לא נאמרו אך ורק במזיק קניין הגוף של חברו שהוא פגע ב בגוף קלקל את הגוף החסיר אותו לא גם אם הגוף נשאר כמות שהוא אבל אם הוא הזיק לחברו את קניין הפירות גם כן חייב עכשיו באיזה אופן באיזה אופן עכשיו נחזור לנתיבות עכשיו נחזור לנתיבות אומר הנתיבות אם אדם הלך והמית את בהמה או שרף שרף בית חור או או המיט בהמה של חברו נכון ודאי שיש דביאת זיקים לא רק מצד הביים של ה של ה המזכיר המזכיר יכול לטבוע את השורף על זה שהוא קילה את הבית שלו קלקל את הבית שלו הרס את הבית אבל לא רק המזכיר טובע את את את השורף אלא גם השוחר יכול לטבוע את השורף כי הוא איבד את הזכות שיש לו את הזכות השימוש שיש לו הוא הזיק לקניין הפירות שיש לו אז הכן הוא יכול יש פה תביעת נזיקין מה זה קניין פירות חייו אומר אומר ה אומר הב שימן ככ הוא מסביר פשט בנתיבות זה נקרא מהזה קנין פירות הוא ביטל לו את הזכות קניין בכך שהוא הרס את קלקל כן הוא הרס וקלקל ושביט לחלוטין טוטלית לצמיתות את הזכות שהייתה לו בממון חברו אז ודאי שיש לו טביעת נזיקי או עכשיו אומר רב שימה נחזור ל לקושיה של הקצות החושן כן הכסות החושן שאל א איזה תביעת נזיקי ניבש ב בגוי הזה שקנו לישראל ונפל הבור הרי יש פה לכל היותר מזיק שעבודו של חברו ומזיק שעבודו של חברו זה גרמה גם אם תגיד שזה גרמי הרי גרמי זה רק דרבנן אומר רב שימן לא זה לא נכון ה מה שיש לבעלים בעבד זה לא שיבוט בלבד זה קניין פירות יש לו קניין פירות יש לו זכות קניינית בגופו של העבד נכון הגמרא אומרת בבמות מ שאין קניין גוף לא העבד לא הופך להיות רכוש שלך הגוף שלו לא הופך להיות רכוש שלך אבל מה שיש לבעלים זה לא רק שיבוט בעלמה אלא יש לו קניין וזכות קניינית בגוף של העבד קניין פירות ועל קניין פירות יש קביעת זיקים כי מזי קניין פירות שח חייב לכן צריך את הרפות השור ולא אדם להגיד שפטור מנזקי העבד הזה שנפל הייתה כאן יכולה להיות טביעת נזיקין מדין מהזה קנין פירות אבל באה התורה ולמעט שור ולא אדם שאין כאן תביעת נזיקי כך אומר כך אומר רב שימן אבל יוצא לפי זה שיש מחלוקת בין הקצות ובין הנתיבות הקצות הבין שהאדם שקנה עבד הרל או קנה גוי אז זה רק שיבו והר מציבות אומר שזה קניין קניין פירות אז האמת היא לא בטוח שאפשר להגיד שזה מחלוקת בין הקצות ונתיבות אבל יש איזשהו רעיון שאפשר באמת בהקשר הזה אבל אני אגיד את זה ממש במשפט אחד באמת יש מקום לחקור מה יסוד גדר השכירות שאדם שסוכר בית מה גדר השכירות בזה האם השכירות שאדם סוחר בית זה באמת מוגדר משפטית כקניין פירות שהסוכר קונה את הבית לפירותית מכר ומקח אלא זה שיבוט של הגברה שמתחייב לש עבד ולהעמיד את הנכס לטובת הסוחר אבל אין שום קניין בנכס מצד הסוחר כן מסתבר שזה מחלוקת בין ה יש כאלה שרוצים לטעון שזה אולי תלוי באופי הקניין שעושים יש מחלוקת איך איך קונים איזה קניין קונים איך סוחר קונה בית אז הקצות הנתיבות בסימן קצב סעב קט ו ומ הביא רית שצורת הקניין בשכירות של בית זה כמו קניין של בית נעל גדר ופרץ לעומת זאת תמח נ אפריים בהלכות שכירות סימן א' וקצות החוסן בסימן קפת צ קט א כותבים שצורת קנין השירות צורת הקניין וההתקשרות הקניין שעושה הסוחר בבית הוא הנחת חפצו הנחת חפציו זה הכל הוא לא צריך לעשות נעל גדר ופרץ והוכיחו את זה משביל של קרמים בגמרא בבת ק עמוד א' שאם השביל מיועד להילוך די לקנות אותו בהילוך מה יסוד המחלוקת ביניהם אולי יסוד המחלוקת היא מה מהותו של מה מהותה של עסקת השכירות הזאת איך אני מגדיר אותה משפטית הנתיבות בשם המרית סבורים שזה ממש קניין כמו שאתה קונה את הגוף בנעל גדר ופרה אתה רוצה לקנות קניין פירות בנכס השחור הוא קנוי לך לפירות אז אתה צריך לעשות נהל גד וא פרץ אבל הכות בסימן קפט ח אפרים ה לא מספיק הילוך כי באמת יש כאן רק עסקת שיבו רק שיבוט של הגברה שהגבר מתחייב על ידי מעשה הקניין הוא מתחייב להעמיד את הנכס לסוחר זה הכל ולכן מספיק פה שימוש בנכס כמו הכנסת פירותיו יש מקום ל אר שיהיה נפק מינה בזה במקרה שמת הסוחר שזה המובא לא הבנתי יש פה מחלוקת בין הרשב ובין המרדכי מה הדין אם מת הסוחר באמצע הזמן ה עדיין לא שילם על כל השירות האם הוא חייב לשלם גם על הזמן שהוא שהוא לא יגור בבית הוא חתם חוזה לשנה ומת באמצע השנה והוא לא שילם על החצי שנה אם הוא צריך לשלם על חצי שנה אז הרשבא אומר שהוא הרשב אומר שהוא צריך לשלם הוא מביא בשם הריבות במקור כח כמה ששכר שמעון את הבית הרי הוא כמכור ונתחי בדמים בין ידור בין לא ידור אבל עומד זאת המרן מרוטנבורג שמובא במרדכי סובר לא שאם האישה לא שילמה הוא מדבר שמה על אישה שמתה באמצע השכירות היא לא צריכה לשלם את היתרה והרי מה בחו של משפט סימן שנד ס הביא את שתי הדעות מה המחלוקת ביניהם המחלוקת היא זה המחלוקת האם שכירות יסודה בעצם קניין זה מכר מכרת לי אתה עכשיו הסוחר בילי על הקרקע לשנה בילין בקניין הפירות של הקרקע בקניין הפירות של הבית נו אז אם זה אתה בלים על זה יש לך בעלות לשנה אם חלילה אדם מת באמצע השנה זה בעיה שלו הוא חייב לשלם על כל השנה כי הוא בעלים על זה אבל אם נאמר שזה לא בעלות אלא זה חוזה התקשרות בין הסוחר למזכיר שהמשכיר מתחייב להעמיד את המוזכר לטובת הסוחר לפרק זמן א אז אם הוא מת באמצע זה כמו הסקת פועלים זה חוזה התקשרות בבני אדם ש צריך לשאול האם האם הי צריך להתנות לא היה צריך לטות מי על מי מוטלת חובת הראיה או לא אז כאן אומר הרמה שאם היא לא שילמה אומר ה המרם מרוטנבורג אם אם אם היא לא שילמה אז היא כיוון שהיא נאנסה אז חובת ההוכחה חובת ההתניה למקרה הזה מוטלת על המזכיר לכן היא פטורה אז אם כן אפשר לומר שאולי אם אם ננסה לסכם את העניין הזה האם יש תביעת נזיקין על חפץ מוזכר כן על חפץ מוזכר בהמה מוזכרת חפץ מוזכר א מ שבת נזיקין או שזה רק גרמה או נכנס לקטגוריה של גרמי וגרמה וכל הסוגיה זה תלוי בהגדרה המשפטית של העסקה שהייתה בינינו אם זאת אם נגדיר אותה סליחה אם נגדיר אותה כעסקת מכח שהסוכר קנה את המוזכר בקניין פירות אז הרי אם הבהמה מתה או הבית נשרף אז יש כאן תביעת נזיקין של קניין הפירות מזיק קניין פירות אבל אם זה לא מוגדר כקניין השכירות איננו מוגדרת קניין אלא אך ורק שיבו בעלמה שהסוכר המזכיר משעבד את הנכס לטובת הסוחר אז יש כא אין למעשה פה קניין אז זה נקרא מה זיק שי בודו של חברו מהזה כשי בודו של חברו זה נכנס לקטגוריה של גרמה וגרמי וכל העסק הזה ואולי זה התה המחלוקת בין הקצות ובין הנתיב תודה רבה [מוזיקה]