מוסקט # פרשת ואתחנן

[מוזיקה] אחד הנושאים היותר מרתקים בלימוד ספר דברים זה הגישות השונות לכל מיני אירועים ומצוות שיש בארבעת חומשי תורה לבין המצווה או האירוע בספר דברים אנחנו ים שהרבה מקרים א מובאים בנוסח אחד אחד הספרים הראשונים ובנוסח אחר בספר דברים כבר דיברנו על הנקודה הזאת דיברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר למשל העניין של המרגלים בספר במדבר כתוב שהקדוש ברוך הוא אמר ששלחתם רגלים בספר דברים כתוב שהקדוש ברוך הוא רק שמע את מה שעם ותקוו אלי כולכם ותאמרו אלו ואלו דברי כים ספר דברים ו ספר תוכך אז משה מדגיש יותר את הצד של בני ישראל א יש עוד כמה מקרים מעשים אירועים שאתה יכול להגיד אירוע מתפתח או לאירוע יש כמה חלקים אז שם קודים חלק אחד ופה קוטבים חלק אחר הבעיה היותר קשה היא כשאתה מדבר על ניסוח משפטי למשל של עשרת הדיברות ויש הבדלים מהותיים בין עשרת הדיברות שבספר שמות לבין עשרת הדיברות שבפרשת ה שבוע זה כבר בעיה יותר קשה כי אתה לא יכול להגיד זה צד אחד וזה התחלת המעשה וזה סוף המעשה זה המעשה מצד הקדוש ברוך הוא וזה המעשה מצד בני ישראל כי כי בסופו של דבר מהר כתוב בלוחות אז בספר השמות כתוב זכור בשבת וקדשו צם כתוב שמור כולם מכירים את הזהו זכור ושמור בדיבור אחד מה מה הפשט זכור ושמור בדיבור אחד איך איך מבינים את ה את הדבר הזה וכמו שאני אומר כאן כבר אי אפשר יהיה לתרץ את התרוץ רגיל שמדובר על שני חלקים של אותו מעשה או הדגשה שונה של אנשים שנוגעים למעשה הזה אני רוצה להביא קודם כל את השיטה של אבן עזרא אבן עזרא אומר לא צריך לחפש שינויים לא צריך לחפש מהות לשינויים א כן יש שינויים התורה זה דרך התורה דיברה תורה כשן בני אדם ובאמת גם בגמרא יש דעות כאלה שדברי התורה כלשון בני אדם ולפעמים יש כפל של מילים כי כי זה הסגנון זה הספה ולא צריך על כל קוצה של י להתחיל לפרש מה מצאתי ולמה הוסיפו ולמה ג ולמה זה ככה התורה אליעזר משנה כמה דברים ויש זה טילי טילים של שיעורים אומר הבין עזרא בואו בואו בסדר אם יש לו תירוץ הוא יתרץ אבל הביז לא צריך גם פה בשמור זכור בדיבור אחד ה אומר שבסך הכל הלוחות נכתבו בשני הדברים שמה מדגישים את העניין הזה ופה מדגישים את העניין הזה כן זכור זה עניין של עשייה זה עניין זה עניין של חסד זה עניין של פעילות של יצירה לא תעשה זה עניין של כבישה זה עניין של אדם לא עושה זה עניין שאדם לא [מוזיקה] לכן לכן הוא אומר שהקדוש ברוך הוא באמת מצד הקדוש ברוך הוא אנחנו יותר נותנים את המילה של זכור שזה יותר פעולה וכולי ומצד האדם אנחנו יותר נוקטים את העניין של א שמור שזה יותר פעולות שליליות שאדם לא צריך לעשות אותם יש עוד הבדל בין עשרת הדיברות של שמות לבין עשרת הדיברות שלנו וזה העניין של הטעם למצוות שבת שני טעמים נפרדים נהמו למצוות שבת שמה הטעם של מצוות שבת הוא אשר אנישם ך אשר בראתי שמיים וארץ בגלל שהקדוש ברוך הוא ברא את שמיים וארץ בשבעה ימים לכן צריך לשמור שבת אצלנו הטעם סוציאלי אצלנו הטעם הוא למן ינוח שורך ואמתך והמפרשים מסבירים שזה עוד פעם ההבדל בין ארבעת החומשים לבין חומש דברים ארבעת החומשים הם יותר שייכים לנותן הם יותר שייכים לקדוש ברוך הוא יותר שייכים ספר דברים דרך אגב גם הסגנון של ספר דברים הוא משה מדבר מפי עצמו משה לא מדבר כאילו מפי השכינה אלא הוא אומר הכל מה שקשור אליו הדיבור הוא דיבור של של משה ברוב ספר ברוב ספר דברים לכן ארבעת הדיברות הראשונות אנחנו נוקטים טעם שהוא קשור לקדוש ברוך הוא טעם שהוא קשור לבריאת העולם טעם שהוא קשור אני רוצה לשמור שבת כדי להזכיר את זה שהקדוש ברוך הוא ברא את ה את בששת ימים את העולם בששת ימים אבל בספר דברים שאנחנו נוסים לארץ שיותר דבר של התעבות הדלת תה אז אני אומר גם את הטעם הזה של למען ינוח שורך וחמור מוכן בכל מקרה הזכור ושמור בדיבור אחד באים להראות לנו שבעבודת השם אדם צריך לעמוד תמיד על שני הדברים האלה מצד אחד לעשות לעשות לעשות מצד שני לדעת מתי להתאפק מתי ליצור מתי להתקדם אבל מצד שני לא לנצל יותר מדי את מידת החסד כי בסופו של דבר חסד יותר מדי הוא חסד הוא וצריך ליצור לו גבולות אז ייתכן שבמצוות של שבת אנחנו מוצאים גם את הטעם הזה הזה של זכור ושמור להראות את עבודת השם שלנו שאנחנו צריכים גם לפעול וליצור אבל גם לדעת את העניין של האיפוק והשמירה