מוסקט # פרשת בשלח: והמים להם חומה

[מוזיקה] יש בפרשת השבוע שני פסוקים דומים אבל שונים. פרק יד בסוק כב כתוב ויבוא בני ישראל בתוך הם ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. בסוק כט כתוב בני ישראל באשע בתוך הים והמים להם חומם מימינם ומשמאלם אז הביטוי והמים להם חומם מימינם ומשמאלם הוא משותף אבל יש הבדל גדול שבפ פסוק כב כתוב המים להם חומה חו מלא ובפסוק ל בכט כתוב חומה חסר חגון מבינה יש לו כמה פירושים הן בספר בראשית בין בספר ספר שמות שבאים להסביר איך מילה אחת כתובה באותו פרק או לפעמים באותו פסוק לפעמים אחת ליד השנייה פעם עם ו' ופעם ופעם בלי ו' אז הם נדבר על החומה עם ו' וחומה בלי ו' שיש כאן שני הפירושים שהגאון מציע מסתמכים על ההבדל הנוסף שיש בפסוקים שבפסוק כב כתוב ויבוא בני ישראל בתוך הים ביבשה ובפסוק השני שני כתוב ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים בכב בתוך הים ביבשה קודם בתוך הים ואחרי כן ביבשה ובכט איפה שכתוב חומה בלי ו שם כתוב א ביבשה בתוך הים אומר הגרמינה קודם כל המילה חומה עם ו' פירושה מגן פירושה חומה אבל המילה חומה בלי ו פירושה חמה אנחנו בספר תורה אין ניקוד וכשאתה רואה את המילה הזאת בספר תורה אתה קורא חמה כעס אומרת כבר חז"ל צינו שהמים כעסו על בני ישראל כשהם עברו בים יש כל מיני פירושים למה הם כעסו ואנחנו צריך לתת שני פירושים למה המים קש אבל קשה אם המים כעסו למה הם לא כעסו בפסוק כב למה פסוק בכב כתוב חומה עם ו אז כך מתרץ סגול תירוץ הראשון פסל מיכה כתוב שבני ישראל עבדו אותו כמסופר בסוף ספר שופטים עלה איתם ממצרים ועבר בים צרה. כך כתוב פסל מיכה עלה איתם ופסל מיכה כידוע היה אצל שבט דן. שבט דן היה מאסף לכל המחנות. עכשיו כשבני ישראל הלכו בקיעת ים סוף, הם הלכו באותו סדר שהם הלכו אחרי כן במדבר. שבט דן אנחנו יודעים היה מאסף לכל המחנות. אומר שביציאה ממצרים שבט דן היה בסוף. פסל דן היה עם מכל. לפי זה מסביר הגאון כך. ויבואו בני ישראל פסוק כב ויבוא בני ישראל בתוך הים ביבשה קודם כל בתוך הים זאת אומרת התחילה של המחנה החלק הראשון של המחנה היה בתוך הים והחלק השני של מחנה בדיני ישראל כולל שבט דן שהיה בסוף היו ביבשה המים לא ראו את הפסל הפסל היה עדיין ביבשה של מצרים יחד עם שבדן לכן המים המים היו חומה אבל בפסוק כט כתוב קודם ביבשה זאת אומרת החלק הראשון שלם שיש היו כבר ביבשה, היבשה השנייה ואז בתוך הים היו אחרוני בני ישראל עם שבדן עם הפסל כשם ראה את כשהים ראה את הפסל והמים להם חומה חמה כעס על זה שהם הוציאו את פסל מך ממצרים זה פירוש אחד זאת אומרת ההבדל בין פסוק כב לבין פסוק כט זה בעצם בשעון פסוק כב נניח מתאר את ההתחלה חלה שלה צליחה קרוב לחצות הלילה שאז נבקע הים ואז מתואר שתחילת בני ישראל היו בתוך הים ופסוק כט מתאר שלוש ארבע שעות חמש שעות אחרי כן ממש לפני שהים חזר בו זה היה לפנות בוקר שאז אחרוני בני ישראל היו בתוך הים ואז המים כעסו אז המים היו חימה זה פירוש אחד פירוש שני אומר ה הגאון יש הבדל ב ב בחלק מהאנשים של בני ישראל. לא כולם היו עשיים מאור אחד. רובם האמינו בקדוש ברוך הוא. רובם הלכו בתוך הים. בתוך הים הלכו ככה בתוך הים. כמו שבמדרש כתוב שהים נבקע. יש מדרש אחד על נחשון אבל מדרש שני שם נבקע מעוצם ביטחונם. הם הלכו בתוך הים. ואז כשהקדוש ברוך הוא הגיעו מים עד נפש הם צקו הקדוש ברוך הוא ענה שמות ש אלוקים כי הגיעו מים עד נפש. אז הם נבקע מעוצם ביטחונם. אומר הנפש מעוצם ביטחונם שוודאי קרה לפניהם. לכן נקרא הים. זה מתואר בפסוק כב. ובישראל בתוך הים. הם נכנסו כשזה הים והמים הגדמותניים, עד הכתפיים, זה רק אחרי כן נהיתה יבשה. נו אלה ברור ה החסידים מבני ישראל. המים היו להם חומר. אבל מסתם היו יהודים כאלה שפחדו להיכנס לתוך המים. הם לא האמינו בקדוש ברוך הוא ולא רוצים להיכנס לתוך המים. איך הם נכנסו? ביבשם בתוך הים. הם נכנסו פסוק כט. רק שהייתה יבשה, כשהם ראוי יבשה שהייתה בים אז הם נכנסו להם המים כסו עליהם המים היו חימה ממינם ומשמאלם עליהם המים קסו זאת אומרת ההבדל בין פסוק כב לבין פסוק כט זה לא בשעון בזמן כמו ב בתירוץ הראשון של הגאון מבינה אלא ההבדל הוא בסוגי האנשים אני מניח הרי 80% בכלל נשארו במצרים וגם מתוך ה-100% שהמשיכו היו ערב רב היו אנשים שלא כל כך א שמכו ובטחו בקדוש ברוך הוא אז הרוב העם שהאמין עליו כתוב בתוך הים ביבשה והמים להם חומה עם וותו מיעוט שש עדיין לא היה כל כך בדרגה אז עליהם המים באמת כעסו כי הם לא האמינו בקדוש ברוך הוא כנף שחיים לומד פה א כלל גדול שבעצם כל מה שנסע בעולמות העליונים זה הכל נעשה מן האדם הים נבקע לא בגלל שהקדוש ברוך הוא הים נבקע בגלל שבני ישראל הגיעו למצב כזה שהם היו מוכנים להיכנס בתוך הים אז הקדוש ברוך הוא בחינה של צדיק עוזר והקדוש ברוך הוא מקיים אז הקדוש ברוך הוא ולפי זה הוא מסביר דבר יפה מאוד אנחנו כותבים פעמיים אנחנו אומרים בשירה שכתוב סוס ורוכבו רמבין עכשיו הצירוף הזה סוס ורוכבו הוא צירוף לא נורמלי כי בדרך כלל ביחידת קרב של חייל וסוס החייל הוא חשוב חס ושלום נופל מטוס מה השאלה הראשונה ששואלים? מה עם הטייס? טנק נפגע, מישהו מדבר על המיליון דולר שהוא שווה או על שני מיליון דולר ששווה המטוס? קודם כל לבני אדם. ביחידה הזאת של לוחם וכלי מלחמה, לוחם הוא חשוב. לכן לכאורה צריך כתוב רוכב וסוסו. לא סוס ורוכבו. אומר הנפשיים שבאמת בסוסי פרעה זה היה הפוך. בסוסי פרעה הסוס הוא הנהיג. החייל שם למעלה הוא מושך פה. מושך פה משה אבל הסוס לא שואל אותו השוס לכן כתוב סוס ורכבו כך הוא מסביר את הפסוק בשיר השירים לסוסתי ברכבי פרעה דמיתך כוונה שחושבים לסוסתי לרכבי פרעה דווקאים ברכבי פרעה חושבים שהאדם רוכב על הסוס שהוא המנהיג מה פתאום בסוסי פרעה ראו שהסוס הוא היה מנהיג חושבים שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם ודאי שהוא מנהיג את העולם אבל מי מי אומר לו איך להנהיג את העולם? בסוסתי ברחבי פרעה. הסוס הוא בעצם המנהיג האמיתי. דע מה למעלה? ממך. ואם הקדוש ברוך הוא יוריד גשם או לא יוריד גשם? למרות שאנחנו אומרים משיב רוח מוריד גשם עליו זה תלוי בבני ישראל. הלוקח כל יום בתפילה ונשמות תשמעו ונתתי מתרצכם ישמרו לכם פנפט לבבכם ועצר השם את השמיים. אז ברור שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם, אבל אנחנו כמעט מכתיבים לו או או איך איך להנהיג את העולם סוסתי ברבי פרעוד למיתיך ראייתי כי מעוצם ביטחונם שוודאי יקרה לכן הים נקרא וזה בעצם לפני הגאון ההבדל בין פסוק כב לבין פסוק כט שבפסוק כב מתוארים הצדיקים שהלכו בתוך הים מתוך זה שאומרים לכם בתוך הים הים נהפך ליבשה. מי שיש לו אמונה סלאית בקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מצייט, נגיד כך, לבקשות ולהוראות שלו.