מוסקט # פרשת בא: המצה והאפיקומן

[מוזיקה] בחלק השני של פרשת בו אנחנו מצווים על המצוות של הפסח אז הצטוו על אכילת מצה ובסוף הפרשה הצטוו עוד פעם על אכילת מצה שבעת מים תאכלו מצות בין שתי הציוויים האלה אנחנו קוראים על הגירוש ממצרים שהוא היה בחיפזון ולא הספיק בצקם להחמיץ ולכן אנחנו מבינים למה נצטווינו אחרי היציאה אחרי הגירוש ממצרים הצטוו באכילת מצא אבל הציווי הראשון שנאמר בתחילת הפרשה הזאת הוא לא מובן עדיין לא היה היציאה בחיפזון אם כן מה מה העניין של אכילת מצה בדרשות של הרב קוק וגם במדבר שור וגם בפירוש שלו על הסידור אז הוא מסביר את הברכה שאנחנו מברכים בכל חג אתה בחרתנו מכל העמים ורוממתנו מכל הלשונות או בקידוש אנחנו גם אומרים אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון אז מה פשר הכפילות הזאת אז מסביר הרב שיש בעם ישראל שתי מעלות המעלה הראשונה שאנחנו מבחינה מוסרית אנושית מעולים משאר העמים יש עמים שהם מתנהגים בצורה גסה פרימיטיבית בחוסר מוסריות אנחנו מייצגים את האנושות היפה האצילית אבל באל נחשוב שבזה מסתימת המעלה של עם ישראל אנחנו מעולים לא רק מן הפרימיטיבים שבאומות אלא גם מן המעולים שבאומות וזה מה שאנחנו אומרים בדימוי השני ורוממתנו מכל הלשונות לשון מלמד תמיד על משהו מתורבת ספרותי ואנחנו מעולים גם מהלשונות גם מן העמים המתורבתים והמעלה הזאת היא המעלה האלוקית שיש לעם ישראל אנחנו קוראים בירידה ממצרים בפרשת ויגע שהקדוש ברוך הוא אומר ליעקב אל תראה מרדה מצרימה אנוכי ארד עמך ואנוכי ההלכה גם עלו מה זה הכפילות הזאת ההלכה גם עלו הכוונה היא שקודם כל הוא אומר לו אל תפחד כי אתה לא תרד במדרגה שלך אלא באותה מדרגה שירדת אני אחזיר אותך אבל אנחנו לא נעצר בזה אנחנו נקבל במצרים גם את המעלה האלוקית וזה מה שהוא אומר לו אנוכי עלך אבל גם עלו העליה תהיה כפולה כך מסביר גם הספורנו שהקדוש ברוך הוא אומר בני בכורי ישראל הוא אומר הרי לעתיד לבוא כתוב שכולם יקראו בשם השם וכולם יהיו להם שפה אחת יאבדו את השם ביחד אבל עם ישראל תמיד ישאר עם ישראל כי בנים יש הרבה אבל בכור יש רק אחד ולכן גם כשכל העמים יעלו למד ג של בנים עדיין עם ישראל ישאר במדרגת הבכור אומר יוסף לאחים ואלוהים פקוד יפקוד אתכם אומרים חזל מסורת בידם כל גואל שיבוא ויאמר פקידה כפולה גואל מתו אז אנחנו מבינים שגואל שידע לומר את המשפט הזה פקוד יפקוד אלוהים אתכם אז הוא גואל אמת אבל זה רק ענין של איזה מנטרה כזאת אלא כל אחד יכול להגיד את את המשפט הזה אז איפה המבחן התשובה היא הקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל כל גואל שיבוא לגאול אתכם רק גאולה אחת את הגאולה הראשונה את הגאולה הטבעית שאתם תצאו ממצרים ותהיו ככל העמים תהיה לכם מדינה ככל העמים אם הוא יבוא ב בלשון כזאת אל תאמינו לו הוא לא גואל גואל שלא יבוא ויאמר לכם אתם עם אלוקי ואני לוקח אתכם להיות עם אלוקי להיות לב האומות להיות המקדם של האנושות כולה מצד המעלה האלוקית שיש בכם אם הוא לא יאמר לכם את הדבר הזה אלא הסתפק בזה שתצאו מהגלות לארץ ישראל ותבנו מדינה יהודית שמה זה לא גול אמת הגאולה חייבת תמיד להיות גאולה כפולה אדם הראשון כשהוא הוא חטא הוא בעצם דרדר את כל הבריאה כולה והתפקיד של עם ישראל מעכשיו זה תפקיד כפול קודם כל להחזיר את האנושות למדרגה הראשונה של אדם הראשון אבל אנחנו לא מסתפקים בזה אנחנו רוצים שהוא יהיה במדרגה אלוקית אדם חטא בעץ הדעת עץ הדעת אומרת הגמרא חיטה היה והחיטה זה השאור וכידוע בדברי חזל שזה השאור שבעיסה זה היצר הרע והוא זה שמחמיאה התיקון הראשון זה קודם כל להשבית את החמץ להשבית את היצר הרע אבל זה לא הסתפק בזה אלא אנחנו יצאנו בחיפזון החיפזון זה מלמד על מעלה אלוקית כמו שמהר מעריך בזה בכמה מקומות שיציאה בחיפזון זה יציאה מעבר למגבלות של הזמן ושל המקום זה העניין של החיפזון ולכן אנחנו עשינו ביציאת מצרים שני דברים קודם כל כתוב כי גורשו ממצרים והגירוש ממצרים מתקן את מה שכתוב אצל אדם הראשון שהוא גירש אותו מגן עדן והמעלה השנייה שיש ביציאה ממצרים זה שיצאנו בחיפזון וזה העניין של המצא יש במצא שתי תכונות תכונה אחת שהיא משומרת מחמץ אותו חמץ אותו מחמצת שבעיסה אותו יצר הרע זה לא קיים בעיסה של המצא אבל שוב אנחנו לא מסתפקים רק בביאור החמץ אנחנו מדברים על יציאה בחיפזון יש במצע פן אלוקי חיובי שהוא נגרם על ידי היציאה בחיפזון על ידי זה שקיבלנו את ה את המעלה האלוקית לכן אנחנו מבינים שיש שני ציוויים על מצה הציווי הראשון זה הציווי הטבעי הפשוט של השבתת החמץ ואנחנו אוכלים מצה מצד שאין בו יצר הרע אין בו חמץ זה הציווי שהיה לפני היציאה ממצרים בתחלת פרק יב אבל בינתיים יצאנו בחיפזון כשיצאנו בחיפזון קיבלנו את הפן האלוקי שיש במצא כי גורשו ממצרים ולא יכלו היציאה בחיפזון היא זאת שהעניקה לנו את המעלה האלוקית הגדולה יותר של רוממתי ולכן הצטוו פעם שנייה לדורות על האכילה של המצה בזה אנחנו יכולים להבין את דברי הרמבם הרמבם מדבר פעמיים מהלכות מצה על טעמה של מצוות מצה בפרק ו הוא כותב מצא זו על שום מה על שום שנגלו משפט קצר בפרק ח הוא כותב על שום שלא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הרמבם בפעם השנייה קושר את העניין של המצא בזה שלא הספיק בצקם להחמיץ ונגלה עלי מלך מלכי המלכים כאן הרמבם כותב בפירוש שהמלה השנייה של המצא היא זו שגורשו יצאו בחיפזון וכתוצאה מזה נגלה למלך מלכי המלכים כי זו המעלה האלוקית שיש במצא יכול להיות שזה העניין של היחס שאנחנו עושים בליל הסדר אנחנו חוצים את המצה לשניים חצי אחד אנחנו אוכלים לפני הסעודה חצי אחד אנחנו אוכלים בסוף הסעודה מה הנפק מינה בין שתי הכילות האלה כי האכילה הראשונה היא אכילה שכתוב עליה שצריכים לאכול את המצה בתיאבון לאכול מצה בתיאבון זה אכילה טבעית אדם רעב הוא אוכל זה המעלה הטב טבעית שיש במצה אבל אחר כך בסוף הסעודה אנחנו לא אוכלים את זה לתיאבון להפך צריכים לאכול את המצה את האפיקומן אוכלים על השובע על השובע זה אומר שאכלת אתה כבר לא רעב אז למה אנחנו אוכלים כי זה כמו אכילה של קודשים שאוכלים אותה לא בגלל שלא רעבים זוהי אלה אכילה טבעית פה אנחנו אוכלים אותה מצד המצווה מצד הפן האלוקי שיש ב במצה אלה הם שני הצדדים שיש באכילת מצה אני זוכר ש אצל הרב סודה פעם התארך התארח אחד בליל שבת כנראה היה רעב מאוד כשנתנו את ה את הדגים הוא כנראה אכל הרבה חלב יחד עם הדגים כשהגיע למנה העיקרית לבשר אז הוא כבר לא אכל אז שאל אותו הרב למה אתה לא אוכל אז הוא אומר כי אני לא רעב אז הרב פקח ליו זוג עיניים ואמר לו מה בשבת אוכלים כי רעבים שבת אוכלים כי זה מצווה אלה הם שני הפנים של אכילת המצה המצה הראשונה מצה טבעית לתיאבון פן השני של המצה זה אכילה אלוקית כמו קודשים אותה אוכלים לסובה בסוף הסעודה כדי לבטא את המעלה האלוקית שקיבלנו במצרים גורשו ממצרים אבל גם לא יכלו להתממש בת שלום ‏ja