מה עושים עם החיים שניתנו לנו? | מר יעקב הרשקוביץ, אביו של רס"מ במיל' יוסי הרשקוביץ הי"ד

ערב טוב. א תכלס יום לא כזה פשוט א לבוא ולדבר אבל זה חלק מ בעיניים שלי לפחות זה חלק מהציווי שיוסי משאיר לי ו ערב יום הזיכרון לחללי צהל ונפגעי פעולות תיבה יש את הקטע הזה של הספירה אתם יודעים דים ש ברגע אחד אתה עוצר א ומי שקרוב יותר או מיי שקרוב פחות יש איזשהו שם שמעדהד לך בראש אתה עומד ומתייחד עם משהו אתה חושב על משהו אולי הוא אומר גם פרק תהילים גם זה בסדר הכל טוב אה כמוני כמוכם אה אלא שהקדוש ברוך הוא חשב שאני צריך אחרת ויש לי את הרגע הזה של הספירה שעבורי זה סוג של איזשהיא חרדת קודש ואני מודה ומתוודא שברגע הזה אני חושב מאוד כמו שהיה הלילה למשל אני חושב עליו רגע מאוד עוצמתי ש אתה אומר רגע איפה הבן אדם לאיפה הוא נעלם יוסי היה בן לתפארת, אח, נכד, אבא, בעל. הוא לא היה מושלם, הוא היה שלם. ואם תשאלו אותו, אם הייתם מצליחים לשאול אותו עכשיו, הוא לא היה רוצה למות כגיבור. בטח לא ככה, אבל הוא חי את החיים שלו עם משמעות. ובתוך כל השקט הזה של הספירה עולה כמה שאלות למי שרוצה להתבונן פנימה. והשאלה אני חושב שהיא מאוד מאותית בטח לכם וזה לא כלישעתי. אתם במצב שבעוד חמש שנים נראה לכם משהו כזה רחוק ומרוחק. חלק מכם יהיה בצבא, חלק מכם יהיה באקדמיה, חלק מכם יהיה בבית מדרש. כל אחד יהיה במקום שהוא בוחר להיות בו. והשאלה שהייתי מצפה ואני לכל אחד מכם תעשו את סוג של התבוננות, הם לא צריכים לענות. מה אנחנו עושים עם החיים שניתנו לנו? הם ניתנו לנו על ידי מישהו? נתנו לנו על ידי בורא עולם? נתנו לנו על ידי ההורים שלנו. אבל מה אנחנו באמת רוצים לעשות עם החיים שלנו? קיבלנו אותם פה הקדוש ברוך הוא נתן לנו באמצעות ניסים, באמצעות לא יודע מה שאתם רוצים תקראו לזה. מי שלא רואה את הניסים, מי שלא ראה את הניסים עד היום, חבר'ה, תפתחו את העיניים. ניסים ענקיים קוראים פה. אבל עם זאת אנחנו לפחות אני זה היה כל החיים מאז שאני זוכר את עצמי אני אבחר להיות שם לזכור להזכיר וכשישבתי בליל הסדר עם המשפחה והוא לא נמצא שאלתי אותם מה ליל הסדר מה אנחנו עושים פה עכשיו לא יודע כתוב למען תזכור יום צתך מארץ מצרים שב תספר והגעת לבנך כמה הוראות הפעלה תזכור תזכור אז גם ברגעים האלה נזכור נזכור שחסר פה כרגע מישהו אתם לא יודעים הייתם צעירים אני לא יודע ההורים שלכם אולי זוכרים שנת 1900 עד 1982 בכל בית בישראל היה כיסא על דומי שמו אותו ליד בליל הסדר סדר כיסא ריק למען כל היהודים שנמצאים בגלות ולא מסוגלים לעלות ארץ ישראל. כך קראו לכיסא הזה. כיסאדומי. שמו כיסא. אז יש היום הרבה משפחות שנמצאות במעגל הזה שנקרא שחול ויש כיסא. למען תזכור מישהו חסר פה. השמחה היא לא שלמה. יש שמחה אבל היא לא שלמה. ואני זוכר ש קצת אחרי ה קצת אחרי השיבה נתקלתי בכמה דברים שיוסי כתב ולא הצלחתי להבין מה הוא רצה היינו מאוד מאוד קשורים ואני אספר לכם תכף ובסופו של דבר הוא כותב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה כמעט בכל סוף מכתב שלו או כל ממרה שהוא כתב זה הסיפה שלה וניסיתי להבין ואז א כלתי הדס הפנתה אותי למאמר של א הרב שטיינזלץ משנת תש ג פג א תשפב ב לפני כן, 20 שנה לפני, יש פיגועים פה בארץ בצורה בלתי רגילה. יש יותר א סליחה הלוויות מחתונות, יום יום, פיצוצים, אוטובוסים, כל מה שאתם רק רוצים. מגיע סוכות, מגיע חג הסוכות, שמחת בית השואבה. יש מצווה לשמוח בשמחת בית השואבה. מה עושים? כולם נכנסים. הרב שינזל נכנס לבית מדרש, כולם מפזזים ורוקדים והוא לא מסוגל להרים, הוא לא זז. מספר אחד התלמידים, הרב קורא לו, שם אותו על הבמה ואומר לתלמידים, כי היי לשמה, יש מצווה להרים, לשמוח בשמחת בית השואבה, דהיינו להרים להרים את הרגליים טפח מן הקרקע, אם לא יכול חצי טפח מן הקרקע. אבל יש מצווה לשמוח. אבל בא יהודי ואומר לך, אני לא יכול לשמוח, איך אני יכול לסמוח? תסתכל מה קורה במדינה, תסתכל מה קורה עם נופלים, איך אפשר לשמוח? אז אומרים לו, שבתם מים בסשון ממעיני הישועה, ממינות הישועה. תשאבו, כל מיין יש לו נביאה והוא נובע. ואם אין לך תלווה משמה ותעלה ותשמח, כי זאת המצווה. א את האמת יוסי לא חי חיים של תורה מעלה הוא גם לא חיים חיים של עשייה הוא חי גם וגם שילב את שני הדברים גם ביחד יוסי גודל ברוב היהודי תשט נולד ואנחנו גרים ברוב היהודי ולא באמת יש מה לעשות שם חוץ להחזיק את המקום. הולך ונבנה ונבנה ולאט, מאוד מאוד לאט ומגיע גיל שלוש ואין לנו מה לעשות. ילדים קטנים, אין גנים, בקושי יש גנים וכאלה. ואז אשתי אומרת לי, "תשמע יעקב, יש חוג לכינור, בוא נשלח את הילד." אמרתי, "תחיית, כך שיהיה לו מה לעשות אחרי צהריים, שלא יסתובב סתם." והיא שולחת אותו איך הוא כי הוא מתלהב? חבר'ה, תלמדו את הילדים שלכם מנגינה והכל בסדר, אבל לא בגיל שלוש, כי זה בלתי נסבל. לא, לא, זה לא, זה לא אמיתי, אבל הוא מאוד אהב את זה. אז השתדלתי להגיע מאוחר שאני לא אשמע את כל האימונים שלו. א אבל א יחד עם זאת ראיתי שהוא שמח את זה וזה כינור כזה קטן והוא מנסר ומנסר עם זה, אבל הוא גם מצליח להוציא שירים. בגיל שמונה הוא כבר יודע קרור יודע כבר כתוב אנחנו שולחים אותו לקונסרבטורים ללמוד תווים ולהתקדם בנגינה בינתיים הוא לומד ברוב היהודי כמו שכל הילדים לא היו הרבה הינו בסך הכל בתחילת הרוב היינו אולי 30 משפחות 40 משפחות וככה הוא מנגן אה עד גיל 12 מאוד מאוד בצעירותו ממש אם תחילה כמה שהוא התחיל להבין את עצמו אמ אני רק אגיד לכם היום הייתי ב יש שבוע שאנחנו במשפחות השכול קוראים לזה שבוע סכרתה טיסה אנחנו לוקחים כדורים נגד השכרות כי זה מתחיל כבר אתמול וזה היום וזה מחר וזה ים מחרתיים אז יום זה אין לי בהר הרצל כי כל הפלוגה הגיעה ומחר צריכים צים להיות במקום אחר אז שאנחנו נבוא ושואל אותי אחד החבר'ה אומר תגיד נכון שיוסי היה שונה משאר הילדים אני שואל אותו למה הוא אומר לי כי והוא לא היה אדם רגיל היה בו הרבה רוח אמרתי לו כן הוא היה שונה היה בו הרבה איך נקרא לזה בצד החסידי היותר כזה מעופף כזה כזה רוחני הוא היה שם. יחד עם זאת הוא היה מאוד מאוד מאוד קשוב לזה שיושב מימיושב משמאלכם או מאחוריכם או לפניכם. אין לי מושג איך, אבל הייתה לו תביעת עין על כל אלה שיש בעיה שאף אחד לא מסתכל עליהם, שהם לא מעניינים את אף אחד, שהם לא משתתפים בכדורגל או לא משתתפים במשחק או לא במחבויים או לא בכל דבר אחר. תמיד הוא היה שם בשבילהם. הוא היה ילד חזק. הוא היה תמיד מגן עליהם וכך הוא זה היה החיים שלו וכשהתחתנתי אמרתי לאשתי יש לנו עשינו הסכם אין ילד מפתח זה ההסכם שלנו אין ילדי מפתחות או אני או אם מישהו עובד עד הצהריים מהצהריים מקבל את הילדים בבית זה ההסכם בחור למי מה יותר כדאי לי עולה אז היא אמרה אני אמרתי סבבה על הכפק והייתה מגיעה הביתה מבחינה אוכל לילדים כי זה אוכל חם יש ילדים שלא ההורים לא היו בבית אז זה באיזשהו שלב היה לנו איזה בית תמחוי קטן בבית כל הילדים היו מגיעים אוכלים כי אמא שלי יוסי מכינה אוכל עכשיו אפשר לבוא לאכול הכל בסדר ובשמחה הוא היה שמח עם זה בגיל 12 הוא נמצא בבני עקיבא בתוך הרובע בגיל 12 הוא מתחיל לעשות לי ציצולים של הוא מפסיק לנגן ו מגיע הזמן ללכת לישיבה ואומר א גמרתי לנגן אין לי זמן והוא הולך לישיבת חורב ובאמת לוקח אני לוקח את הכינו ואני זורק אותו בבועדם ואני אומר כפרת עוונות יבוא נכד יבוא מתי שיבוא הוא שאולי ירצה פעם יאללה נשים את זה בבוידם והוא לומד בישיבת חורב בבני עקיבא הוא הולך ו מחליט ללכת להדרכה וה הולך להדריך גם כן שיהיה בריא באותה תקופה מהרוב היהודי לא פחות ולא יותר עד קריאת מנחה מי שמכיר את ירושלים מהלך של 8 קילומטר לך חורף קיץ, גשם אבל על שואל אותו למה לשם יש לך הרבה סניפים קרובים אומר כן אבא שמה יש ילדים שאף אחד לא מעניין אותו ואני רוצה שהם יהיו לימים הוא פוגש א אחרי שהוא חוזר לנגן והוא מנגן בכל מיני מקומות לחולים, למסכנים, לפסחים, בחתונות, במה שאתם רק רוצים. הוא מגיע ושיחה שאני עוסר כאן, יש לי עמותה שעוסקת עם חולה סרטן מגיל 20 עד גיל 40 ובאחד המקומות הייתה אחת הבנות שהייתה במצב של סוף חיים. והוא מגיע להוספיס, אני מבקש ממנו להגיע להוספיס עם עוד חבר'ה לנגן. והוא מגיע, הוא לוקח אותי הצדה, אומר לי, "אבא, מה אתה גנוב? זה חניכה שלי מבני עקיבא והוא יושב ומנגן ומנגן ושבוע אחרי זה כבר לא איתנו. על כל פנים א הוא גומר בכיתה יא הוא מחליט ש הולך לעשות את הגיבוש לקומנדו ועובר את הגיבוש אבל לא לפני שלפני שמתגייס אומר אני לא הולך א אני חייב ללכת לישיבה לפני כן והוא הולך למעלה דומים לברכת משה ולומד שם שנה וחצי ואז מתגייס נמצא במסלול הזה שנה וחודשיים. אחרי שנה וחודשיים אומרים לו, "אתה אחלה, לא בבית ספרנו." מתגלה אצלו בעיה רפואית בצלילות עם הגלובין יורד, הוא מתביבאס כמו שכל אחד היה מתבאס. יחד עם זאת הוא לוקח מסתכל קדימה ומחליט ללכת סעירת צנחנים שבעצם שם הוא משרט עד יום נפילתו הוא גומר את הצבא ואז הוא אומר לי זה היה יום שני אומר אבא אני חייב חופשה אני נוסע אמרתי לו נסיעה טובה גם אתה נוסע אומר לי עודו אמרתי לו עודו לשם כי טוב סל לשלום, תחזור לשלום, תמצא את עצמך, תחזור, תתחיל תתחיל להיכנס לחיים הוא מגיע לזשהו שלב, זה היה קרוב מאוד לראש השנה הוא מגיע לנפל, הוא פוגש את חסקי לבשיץ, חסקי אומר לו בבית חבד, אומר לו, "תשמע, אתה חייב לה אומר לו, מה לי בן אחליף אותך? מה אני פה?" אמר לו לא לא אתה חייב להחליף אותי אני חייב ללכת להביא לקנות דברים בארץ עוד מעט חגים אנשים צריכים להגיע לכאן הם צריכים לאכול בלת ברירה הוא נשאר שלושה שבועות בבית חבד מקבל את האנשים במקום חזקי מאכילים דואג למטבח דואג לכל מה שיש שמה ובאותו זמן צרגורל מגיע זמר בשם אהוד בני מגיע עם הכנר שלו ניצן חן ויש הופעה מקסימה על השטח על הנוף ובסוף ההפעה הוא ניגש לניצנן חן אומר לו תשמע אני ניגנתי עד גיל 14 כמעט אפשר לקבל רגע את הכינור לראות אם אני עוד זוכר משהו אומר לו קח הוא מנגן אני לא יודע אם אתם יודעים מה זה סקייפ והוא מתקשר אליי בכזה התלהבות משם והוא אומר לי שואל אותי אבא איפה הכינוב אני אומר לו באותו מקום ששמת אותו, שאני שמתי לך אותו לפני 10 שנים. אומר, אני חוזר לנגן. אמרתי לו, ברוך הבא. הוא באמת חוזר, מסיים את המסע שלו, לוקח את הכינור, משדרג אותו כי זה היה משהו כזה וצריך משהו כזה ולוקח לעצמו מורה פרטי. ומאותו רגע לא מעניין אותו שום דבר. חוץ ממוזיקה יהודית ומוזיקה עברית. כל השאר לא מעניין. והכינור היה סוג של כלי העבודה שלו גם במסגרת במסגרת חינוכית היה חלק מכלי העבודה שלו אני שואל אותו מה כדי לפרנסתו הוא הולך לעבוד במשרד ראש הממשלה בהבטחת א אישים אמר לכם שהוא היה איש מאוד מצחיק מאוד מאוד מאוד ציני ומאוד מצחיק. יחד עם זאת מאוד רציני. אני זוכר שבבית כנסת, מי שמכיר ברוב היהודי יש את בית כנסת הרמבן, שמה כיסאות כאלה מתקפלות וכל הלצנים הקטנים האלה, אני לא זוכר מה הגיל שהיה שמה, הם קונים חצי קילו פיסטוקים, מקלפים את ה מוציאים את הכל, הולכים לכיסאות, שמים את הקליפות ככה סוגרים את הכיסא. אנשים ברחו וכולם מתיישבים וכולם כבר כל אחד מסתכל איפה נשבר לו הכיסא. אנשים מבינים שהם ליצנים ומישהו נותן לו איזה סתירה ואמר בא מספר לי אני אומר לו לא לא נתנו לך את זה בחינם כנראה שהיה משהו אז הוא צחק כל פעם הוא הולך הוא לומד באוניברסיטה משהו אהב ואת מה שהוא אהב זה היה היסטוריה וההיסטוריה שלו הייתה היסטוריה ודית אמא שלי עליה שלום הייתה שאני צולת שואה או יותר אנחנו נגיד שורדת שואה הוא חקר את זה ברמות שהגעתי למצב שפחדתי לשאול אותו ב בשנה האחרונה פחדתי לשאול אותו כל מיני פרטים כי ידעתי שהוא יעבוד כל הלילה ולא רציתי שהוא יעבוד בלילה כי יש לו מה לעשות ביום אז הפסקתי לשאול אותו כל מיני שאלות כי גם אני נתון בתוך הג'וק הזה והוא לומד היסטוריה, הוא לומד אה לתואר ראשון, גומר ורואה שאין מה לעשות עם זה. לא באמת. ומישהו אומר לו, תשמע יוסי, מחפשים הורים, אה, אולי אתה מוכן לבוא. אומר לו, תשמע, אני לא מורה, לא רוצה להיות מורה, לא כלום. אני הוא תכנן את עצמו ל הוא למד ביחד עם היסטוריה למד מזרח תיכון כיוון את עצמו לאחד מזרועות הביטחון אז הוא אומר לו בכל זאת תנסה אני חושב שאתה יכול להתאים לי איפה שהוא משתכנע אבל אין לו תעודת תורה והוא הולך ללמד בירושלים בבית ספר שנקרא ארץ הצביא לא יודע מי מכיר ומי לא אני מקווה שאף אחד מכם כם לא מכיר. ארץ הצביעי הוא בית ספר לילדים ש אני אגיד במילים פשוטות אף אחד לא רואה אותם לא סופרים אותם אחלה ילדים מקסימים מדהימים באמת אבל לא סופרים אותם לא רואים אותם אז הם גם כאלה גם היום כשאני עליתי בבית ספר לפני כמה זמן ה הילדים יושבים בחוץ מגלגלים אתה נכנס שם אתה מקבל בוס של א ירוק על הראש ראש א בקושי מצליח לנשום אבל א יוסי ראה בהם סוג של יהלומים שצריך רק ללטש אותם והם יהיו אחלה יהלומים חנכו שם ספריה לפני כשנה והגענו לחניכת ספריה על שם יוסי עומד שמה בחור ומספר את הסיפור הבא היינו בכיתה 12 ילדים כדי שנניח תפילין יוסי היה צריך לעשות שפגעת בשביל שנגיע לבית ספר הוא היה בא עם הטוסטוס לבית היה מאיר אותנו מושך אותנו היינו טרוריסטים מיררנו לו את החיים אבל קרה משהו מאוד מוזר הוא לא ויטר על אף היינו 12 תלמידים, אין אחד מאיתנו, סליחה, יש אחד שלא עבר תעודת בגרות. אין אחד מאיתנו שלא עשה תואר אקדמי כזה או אחר, פרט לאחד, שכשיוסי לא הצליח ואומר לו, "אוקיי, אז מה אתה באמת אוהב לעשות?" אז הוא אמר לו אני רק כדורגל אמר לו אין בעיה לך לכדורגל אבל אתה הולך לנבחרת הכי טובה שיש תשחק שמה לא בשום נבחרת אחרת לא סטנגה ברחוב עם בליגה לאומית אני יודע אני מכיר את הבחור הוא מאמן כושר באחד מנבחרות הכדורגל וכל שאר תלמידים אחד מהנדס אחד קלקלה לן אחד עורך דין אחד חשבונאי אחד א איך איך זה נקרא א שמיים מקרקעין וכולם אנשים מדהימים כולם המשיכו את החיים בטוב משמעות היא שמישהו צריך להאמין במישהו איך איך אמר אחד יצחק איפה הוא שולח לנו עוד דק כששמעתי שיוסי נהרג סיפרתי לאבא שלי ובדיוק שבוע לפני כן הייתי כי התחתנתי אז לקחתי מאבא שלי את כל הדברים שהיו לי בבית להעביר אותם לבית שלי ומצאתי פתק קטן והבתק היה כתוב יצחק אני מאמין בך אתה אתה תצליח מספר אותו יצחק, הגעתי ל הגעתי לבית ספר, באתי מהחברה שלא לומדים עלי לימודי ליבה. שיעור ראשון שנפלתי היה לי שיעור לשון. מה לי בלי לשון? על מה אתם מדברים? מה עושה המורה? אל תפריע, צא החוצה. ויוסי תופס אותי ושואל אותי מה אני עושה בחוץ? וסיפרתי לו את האמת ויוסי אומר לי תשמע אתה תהיה תלמיד הכי טוב ושחרר אותי ודאג שאני אכנס לתוך הכיתה ושמה הייתי אני סיימתי בהצטעיינות הוא אומר תעודת הבגרות שלי אני לא אלמנטי למה שיוסי אמר כולם אמרו אף אחד לא יסתכל עליי אף פעם זה לא עניינת אף אחד מה אני מי אבל יוסי אמר אז הוא אמר אבל אני סיימתי בהצטיינות יוסי גודל ברוב היהודי כמו שאמרתי לכם זה הילדים עם הסבתא ביחד הוא שלישי מבן שישה ילדים התמונות בעצם זה תמונה משפחתית אחרונה א שנמצאת לא רחוק מכם פה בבילו אה הילדים באים לבקר אותו ממש לפני הכניסה זה היה בעצם עם א אשתי אמא שלו א זה היה יום רביעי שבועיים ומעט לפני ה לפני שהוא נופל אני בכלל בתל אביב והוא אומר לי אני בירושלים ואני אומר לו אני חייב לראות אותך אתה לא נוסע. אומר אבא, אבל אני מאחר. אמרתי לו, תאחר, לא מעניין אותי. ואנחנו נפגשים. אם אתם מכירים את השלטים, הוא יורד מהכביש, מכביש מספר אחד ואני יורד מהכביש ואנחנו נפגשים ליד אנדרת הפרצים אה בכניסה לירושלים. אמ זה בעצם הייתה הפגישה האחרונה שלי איתו. מגיע היום א נמצא בארץ הצבי ארבע שנים גומר את ארץ הסבי ארבע שנים והוא מחליט לעשות מה שנקרא reloקישן והוא נוסע לארצות הברית עם אשתו ושני ילדים לבית ספר יהודי אורתודוקס שנקרא S academמיק בית ספר יהודי אורתודוקסי 1200 תלמידים יושב על שפת ההדסון מטורף אין דבר כזה מה שאתם רואים פה לא קיים לא קיים שם בבית ספר הזה כל הכיתות הן פתוחות open חצי הקירות המנהל בגלל שזה יושב על המדרון מתחת מתחת מעל הנהר מעל העצון מנהל יושב פה מלא כיתות הוא רואה את כולם כולם רואים אותו הכל זכוכית שקוף שהוא מד דבר לא מכוסה, הכל פתוח פרט לשירותים אפילו חדר מורים זכוכית הוא לומד שיטות לימוד אין אה קיבלת שיעורים קיבלת עשית שכחת מחברת נכון מורה שכחתי נכון אז שמה אין לי כוח מחברת שמה לכל אחד יש טאבלט עושה בטאבלט את השיעורים לא עשית זה לא הגיע למורה אם עשית זה הגיע למורה לא עשית לא הגיע למורה אתה יכול לספר סיפור סיפור כמה שאתה רוצה. יש שיטות לימוד כאלה ואחרות. אמ הוא מלמד שמה עברית ותנ"ך ומגיע כמו שאנחנו היום פה, יום הזיכרון, ארצות הברית כמו ארצות הברית צריך לסמן V קולות בלבב. ו מי שברך לך צהל ו עוד משהו ו טם הטקס חזרה ללימודים ש אומר זה לא זה זה זה לא זה לא זה לזכור זה להזכיר והוא מחליט עם אשתו שמנגנת גם כן לעשות את השנה הבאה יום הזיכרון שיהיה משהו שיכניס ערך יהודי ציוני לתוך הראש של האנשים וכך קורה קורה והם נמצאים שמה ארבע שנים בשנה הרביעית קורא לו המנהל אומר לו תשמע יוסי יש לי הצעה מדהימה בשבילך א רוצים אותך כסגן מנהל בניו ג'רזי אתה לא תחסוך 100,000 דולר אתה תרוויח לא 100 אלא אתה חוסך 100 אל דולר הצה מפטע ברמות אין דברים כאלה לה והוא אומר למנהלת תשמע אין דברים באמת הצה מפתע לא יכולתי לקבל משהו יותר טוב אני אחשוב על זה ואני אחזור אליכם תשובה הוא חוזר אחרי שבוע ואומר למנהל רבי קראוס תודה לא אומר לו איו קריזי אתה אתה אתה בסדר אתה השתגעת אומר לו תשמע אני נמצא פה ארבע שנים. אני ארבע שנים לא עשיתי מילואים. כל צד שאני הולך פה לא שייך לי. זה לא שלי. זה לא שלי. אני לא מכיר את זה. אני כל יום שאני פה אין לי את ההורים, אין לי את האחים, אין לי את החיות, אין לי משפחה, אין לי כלום. אני את שלי פה גמרתי. והוא חוזר לארץ והוא מודיע חגיגית אני חוזר להגיד לכם שלא לחצנו עליו לחץ פיזי מתון אני אשקר כי זה מאוד מאוד מאוד מפתא ראינו את זה אצל יעקב אבינו איך כתוב שמה בסוף מה אתה הבתחת לי נכון אתה אתה אתה אתה חוזר יעקב אבינו נשאר שמה יש פיתוי יש כבסים עקודים נקודים ורודים יש יש כסף חבר'ה אפשר לעשות בגללות זה הולך עובד טוב מה יש לעשות פה פה זה עבודה קשה והוא חוזר הוא לא יודע לאן הוא חוזר אנחנו מנסים לסדר לו והוא בוחר באיזשהו שלב כנראה שהיה סינרגיה טובה לבית ספר שנקרא אורצפניין. אור צפנין הוא בית ספר בעצם מקצועי שמתחיל להתהפך לבית ספר עיוני והוא הופך הוא מנהל הפדגוגי מוזגן מנהל. לימים מים מנהל החטיבה ונהל חטיבה עליונה ו מנהל את הבית ספר אני או שלא מתבטא בצורות מאוד כאלה מוזרות מנהל בגע שבע ו10 הוא עומד בכניסה לבית ספר בכניסה ישר כל ילד שנכנס לחיצת יד בוקר וקר טוב, מה שלומך? לא הבנתי, לא הבנתי באמת, באמת באמת לא הבנתי הרבה זמן היה הקטע שלו בתוך בתוך הקטע הזה של החינוך. ואז הסתכלתי, הוא שלח לי כשהוא היה בארצות הברית, הוא שלח לי איזשהו חלק, איזשהו דף מספר של רב אריה לוין. ויש שמה איזה שיח בין לבין חושב לבן שלו או מי שלא יהיה והוא אומר לו תגיד לי מה אתה רואה בילד אומר אני רואה הילד הזה היום בא לעשות לי מהפכות פה בבית ספר וזה בא לא מעניין אותו כלום ברי אמר לו אתה טועה אתה לא רואה אתה אתה לא בכיוון בכלל אתה לא שם אז הוא שואל אותו למה הוא אומר לו לא כשאני עומד בכניסה אני מסתכל בעיניים של הילד, אני מנסה להבין איך היה בבית. אני מסתכל על הרצפה ואני רואה שהנעליים שלו קרועות. אני מסתכל עליו ואני רואה שהחולצה כבר יש עליה ספרים שהם בקושי. אני בהחלט מבין את הילד ואני חושב שזה מה שיוסי הוא היה פריק של רבי אריה לוין. זה מה שהוא ראה בילדים מבחינתו ילד, נער, בחור, כל אחד הוא יהלום. השאלה כמה ליטשת, כמה אתה מוכן ליטוש? תשאלו מה עובדי יהלומים יגידו לכם כמה שאתה עובד יותר על היום אתה מוציא אותו יותר טוב, אתה מקבל את זה יותר כסף. וזה מה שהוא עשה. עומד בכניסה, עובר לישוב, מגיע לארץ, הוא עובר ליישוב שנקרא גבעות, גם כן יישוב. ישוב שמכיל בתוכו אנשים עם צרכים מיוחדים שלא יהיה על אף אחד אבל הם בני אדם ומרואים אותם וכל אחד ביישוב יש שמה כל הסיפור גם היום 48 משפחות יש שמה הוסטלים של הילדים האלה הבנים בגבעות הבנות ב למעלה יותר ליד אלון שבות במגדל עוז יש להם אוסטלים מגיעים לשמה יש להם חיות יש להם א בית קפה הם עובדים הם חיים חיים כל אחד חי בחיים שלו אבל כל אחד מה כל אחד מהתושבים אחראי על חוסה הוא יקח אותו הביתה לשבת הוא יאכל אצלהם הוא יבוא באמצע השבוע לכוס קפה או לארוחה כזו אחרת כדי שהילדים ידעו שיש יש גם אחרים והם בני אדם. זה מה שהקדוש ברוך הוא נתן. ומילה בריברדל, ארצות הברית עובר לקרב. עובדתית אפשר לחיות בקרבן. כשמגיע השמיני לאכתוב בשמיני שמחת תורה מקבעות רואים את א אשדוד ורואים את אה רואים את אשקלון ממש את כל השפלה יש הזקות והוא מבין כבר משהו שהוא רואה והוא נמצא כבר בבית כנסת והוא חוזר הביתה בריצה, לוקח את הילדים, מחזיר אותם הביתה והוא הולך לתיק והוא מתחיל להרוס את התיק ואשתו הדס אומרת לו רגע רגע יוסי לאן אתה הולך? אומר, "אף אחד לא ישפיל את העם שלנו." היא אומרת לו, "תשמע, אתה בן 44, אתה חולה אצלק, אין מה לאכול בצבא. יש לך 600 תלמידים, לאן אתה בדיוק הולך? מה מה אתה רוצה לעשות?" הוא אומר, אם אני לא הולך עכשיו, אני לא אסלח לעצמי לעולם. הוא פשוט הורז. הבן הגדול שלו נמצא בכלל בכמו שכולם הולכים שמחת תורה למקומות שאין בהם כדי לעשות שמח והוא נמצא באור עקיבה באיזשהו חור ואני במוצא שבת מדבר איתו והוא אומר לי אבא תדאג לבארי אני לא יודע איפה הוא תיצור יש לו טלפון ביד תתקשר תבדוק איפה הוא ואני באמת עובד חצי לילה רק כדי להביא אותו אליי הביתה לירושלים אה נוסע בדרכים לו דרכים אבל הוא כבר ב הוא כבר הוא כבר הוא כבר בגיוס אני אחזור רגע אחורה סיו משתחרר מהצבא וחוזר יש 10ה חבר'ה שהם חברים טובים אחד מהם שהוא חבר מאוד מאוד מאוד קרוב שלו מגיל 12 א אלישע מדן נפגשים בבני עקיבא ומאז דרכיהם הם א לא שהם לא הצטלבו, הם היו כל הזמן ביחד ומחליטים בעקבות בעיות שיש קיימות באזור יתיר, סוסיה, מאון, כל מה שיש שם מסביב להקים מאחז ומתיישבים במקום שנקרא אביגיל. הם קוראים לה מקום אביגיל. מביאים אוטובוס מרופת של דן, גוררים אותו למעלה, מגיעים עשרה חבר'ה, לא נשואים, לא כלום, מתיישבים בפנים, מביאים לעצמם כלב ושניים, עושים להם מטבח, עושים בית כנסת, עושים הכל ויושבים שמה כדי שהערבים לא יעלו אל גב הר ולא יהיו קרובים לא לכרמל ולמאון ולא לסוסיה. ולאחר מכן יש את מצפי העיר שנמצא שם במקום. ואז הוא בעצם מתגורר באותה תקופה באבי גאיל תוך כדי הלימודים וכשהוא מתחתן בעצם א הוא עובר לגור בנתיב האבות כשאמרתי לכם א יום החתונה שלו ה אני כבר זוכר זה היה לפני 17 לפני 17 19 שנה התחתן ברמת רחל ואני מתקשר אליו. אני שואל אותו בשעה 3 וחצי אחר הצהריים הבאתי לו את כל הדברים מהבית ואני לא יודע איפה הוא נמצא עם אלישע ועם עוד בחור אחד. שואל אותו יוס איפה אתה עד שהוא עונה לי? אומר לי אבא אתה יודע שזה היום הכי שמח שלי בחיים? אני אומר לו בוודאי. אז הוא אומר אז אני נמצא בהדעסה. אני אומר לו מה קרה? אומר גם האנשים האלה פה במחלקה ההמטולוגית צריכים להיות שמחים והוא הולך לנגן שתקתי מה יכולתי להגיד קצת אחרי נפילתו התעלכתי בתוכנית טלוויזיה רחמנא ליצלן א ו היה שמה את ידידי אמאיר דיברנו על משהו, אני לא זוכר מה אפילו הזמן זה היה. למחרת אני מקבל א וואטסאפ וכתוב בו כך. כותבת את זה בעצם לידייה מאיר. ידיד מאיר מעביר את זה אליי. כותבת אני אליזה לבנון אשת הרב דוד לבנון וגיסה. כאן היסטוריה משפחתית. יצא לנו להיפגש בפגישות וכ אוקיי אה אתמול העלית משהו בתוכנית ורציתי מאוד לברר אם אני יכולה לדבר עם יעקב והיא מספרת כך בנינו הבכור נחומי זכרונו לברכה נפטר ממחלת הסרטן לפני 17 שנה כשלושה ימים לפני חתונתו הגיע חתן ניגן כן, אני לא הייתי שמה, אבל חמותי הייתה שמה והיא שאלה את השם שלו, אבל אני לא זוכרת את השם שלו, אני רק זוכרת שהוא גר ברוב היהודי. זה מה שאני יודעת. וזה לא בעיה לברר את זה. היא אומרת, זה דבר קטן. נחומי מאוד רצה, הוא כבר לא היה כל כך איתנו אבל הוא מאוד רצה שינגנו לו מאוד שמח עשה לו מאוד טוב ונגנו ונגנו ושאלתי את שמו אומרתי שחמותי שאלה את איך קוראים לו והוא אמר ושלושה ימים אחרי זה נחום מי שלנו נפטר והאבל והכל השכיחו אני לא יודעת אני לא זוכרת רציתי להגיד לבחור להגיד לו תודה על עללע לסוף החיים שלחו מי שהיו טובים אבל היא אומרת זה לא בעיה לברר ממש רק תגיד לי באיזה יום הייתה החתונה שלו מאוד פשוט והיא מתקשרת אליי ואני אומר לה ואז אני אני לא מסתיקן אולי אתם תסבירו לי אחרי זה מישהו פה פה נחמ נפטר בערב שבת קודש פרשת חיי שרה כו במר חשבן יוסי נהרג כו במר חשבו פרשת חיי שרה ערב שבת קודש 17 שנה אחרי בדיוק אני לא יודע להסביר אני גם לא לא מנסה אפילו להסביר אבל אלה העובדות וזה היה החלק שלו בחיים שלו זה לראות איך אני יכול לעשות טוב לשני רוצה להקרא לכם פה משהו משהו שאני עושה את זה בדרך כלל. יש אה יש לנו הרבה מחלוקות. זה לא סוד. ימין, שמאל, חילונים, דתים, חרדלים, מה שאתם רוצים, הכל. חשבתי שאנחנו עשינו את שאנחנו גילינו את הסוד הזה איך עושים את המחלוקות. אבל אז מישהו מישהו גילה לי באוזניי כולם מכירים את השיר מעל פסגה צופים מכירים את זה יודעים כמה בתים יש יופי נהדר בוא נקרא לכם שתי בתים שאתם אף פעם לא שמעתם אותם בלב בוטח באתי אלו מכין את הריסותייך אך איך אבנה את בית מקדשך אם אין שלום בן בנייך ספרדים אשכנזים תימנים פלאשים אורפלים, גאורגים, חרדים חופשיים ירושלים, ירושלים לזאת חזיתי בחלום ירושלים ירושלים בן בניי חשיין השלום וזה ממשיך בבית רביעי עיר פרזות היית עיר קודשי נשבר בך כל בריח אך עוד נשאר בך שער סגור זה שער המשיח רבבות בנייך שלחוני אליי למסור לך את מפתחותייך ירושלים ירושלים בנשבעתי בשם השם ירושלים ירושלים האירי פנייך אליי אתם לא רוצים לדעת את התיארוך אבל מי שכותב את זה זה המשורר גדור המאירי אנשים אני קורא לכם את זה כי מה שקרה כאן ביום כיפור סת לפני המלחמה זה הרבה יותר גרוע ממה שאנחנו קוראים פה ליוסי השנה ומשהו היו קשים מנסו אבל כמו שאמרתי לכם בוא נעשה רגע פאוזה נעשה קצת בוא נצחק קצת יוסי היה גם איש מאוד מצחיק ובאיזשהו שלב א באחד המילואים יש לנו קול פה יש לנו אוקיי בוא נראה א הוא מתבקש לעשות רשימת שמירה אתם יודעים תעלה לשמירה את הוא לא מכיר את האנשים צעירים הבן אדם כבר היה בן 44 כשהוא נהרג אבל אני מניח שזה היה בגיל א 42 או או ממש שהוא חזר. לא זה לא בוא נפעיל אותו בלוואים עכשיו משחות השמירות כל השפתק של הקן שבצתי אני מושג מאנשים בקובה שלי למה אני לא מכיר את רואה אנשים צעירים שיבצתי בחור אחד שיבצתי על השמירה ואני מתקשר אליו אמר לי קוראים לי רועי שמתי רועי דוד בשתיים אומר לי לאבא ואחרי זה בשנה כל דוד וארון זה לא צריך ‏Ja הופה מה זה אני אחזור רגע אחורה שנת השנה היא 2021 תקופה של הקורונה סיפרתי לכם שיוסי היה באור צפנין אור צפנין זה היה תלמידים גם כן לא הוא היו גם חבר'ה עם תיקים פליליים. עכשיו היום אם אתה רוצה לגייס אנשים לצבא, אין תיק פלילי, לא מתגייס הצבא. תמה טקס. מה עושים? אז יש מחינות קדם צבאיות ש אתה יושב שם שנה שלמה, א עובר תהליך כלשהו ואז נמחק לך התיקים הפליליים. היו לו שתי תלמידים כאלה ומכניס אותם למחינה דם צבאית. החבר'ה נחמדים, הם בורחים וכשאתה בורח בדרך כלל העסק ננעל. תמה טקס יש לך את הצ'אנס. זה הצ'אנס שלך. הלכת שרפת אותו. יוסי חוזר לבנהל המחינה שמה מתחנן לנפשו אומר לו תשמע מהרגע הזה אני אחראי. ווא נותן להם בראש, החבר'ה איכשהו נשארים והוא מבטיח להם שכשמסיימו קורס מקים הוא יהיה שם. השנה היא שנת קורונה 2021 אני קובע איתו בירושלים בכלל בלי שום קשר אני היינו צריכים לעשות משהו ואני מחכה ואין שום דבר אף אחד לא מגיע ואני מתקשר אל אומר לו תגיד מה נסגר קבענו משהו אומר וואי מתנצל אבא סליחה מה קרה אני שואל אותו אומר אתה זוכר את החבר'ה האלה שסיפרתי עליך שסיפרתי לך שהיה להם תיקים פליליים היום ממציאים קורס מקים אני הבטחתי להם שאני אהיה שם והוא שולח לי את התמונה הזאת שני החבר'ה האלה בכפיר אני יכול להגיד לכם בעדות שניהם קצינים בכפיר היום תחשבו רגע באמת הם כבר לא תלמידים שלך יאללה רציתם רציתם לא רציתם לא רציתם תתקדמו מו תעשו מה שאתם רוצים. אבל יוסי זה היה חשוב. כל אחד, כל נשמה, כל בן אדם היה חשוב. ואני חושב ששני הנשמות האלה היום אה >> רגע לא לא. השנה 2023 שבת אחר הצהריים דיזינגוף מחמלים נכנסים בדיזינגוף איש משטרת ישראל עם עוד אחד א שואפים למגע אחד מהם נהרג א ומכסלים את המחבל שנמצא שם. ואז אחרי הסיפור של יום כיפור, יוסי בא אליי הביתה, ישב עם עצמו, אני לא יודע מה היה בדיוק, אני רק יודע, אני יכול לספר לכם מה היה אצלי. הוא בא אליי ואומר לי, "תשמע אבא, החלטתי לעשות ספר תורה על שם החלל הזה. שנפל ואני אומר לו מי זה מה זה אומר אני לא יודע אני יודע שהבחור הזה חטר למגע הציל עוברי אורח הציל ודים ואני חושב שמגיע לו וב זה יהיה נקודה שאולי תוכל לעשות משהו בין ימין שמאל חילונים דתיים משהו אמרתי לו לך על זה מאיפה אתה מביא כסף אומר זה לא בעיה אני אומר לו מה זה לא בעיה אתה יודע כמה זה עולה אומר תשע תשמע אבא אני ראיתי מזם בבית שען או איפה שלא יהיה אה אספו בקבוקים אחרו אני יש לי 600 תלמידים אני אומר לו כל אחד חמש פחיות כל בוקר אתה בא תאסוף ואיפה שאתה תביא אני עומד בכניסה אני רואה מי מביא מי לא מביא תמתקס יש לי בשנה אני עושה ספר תורה רק שחודש וחצי אחרי זה הוא כבר לא היה ואנחנו אשתו הדס מבררת אצל ההורים אנחנו מחפשים בטלפון מי זה מה זה שמפלים תגידו דיבר איתכם מישהו יוסי ספר תורה בטח בטח מה אנחנו יכולים לעזור אז היא אמרה לא לא צריך לעזור כלום רק רצינו ליד אותך שהוא איננו ואז תלמידי כיתה יב שהם שומעים את זה הם בעצם הולכים מתחילים לאסוף בקבוקים מוכרים כל מה שז מארבעת המינים דרך הציצים דרך סוטרים, דרך אני לא יודע מה, הם לא רצו שאנחנו נעזור בכלום. והם עושים ספר תורה על שם חן אמיר, השם יקום דמו על פי צבעתו של יוסי. וזה מה שהם כתבו, המרוץ למרוץ לארדות ישראל נתרם על ידי תלמידי אור פלך בנים. עד פה הכל בסדר. אנחנו מבררים עם המשפחה לא איפה כאילו לאן צריך להביא את הספר לאיפה מכניסים אותו אז הם אומרים אנחנו גרים בקיבוץ חריים אבל אנחנו יודעים שהוא מתל אביב בכלל בחור מתל אביב גר שמה באיזשהו מקום בתל אביב לא אבל הם כבר עברו לקיבוץ ריעיים ההורים גרים בקיבוץ ריאים האמת הספר עדיין לא נכנס קיבוץ ריעים חזר לפני איק זמן זמן עכשיו צריך ועדה להכניס את הספר לשם זה לא פשוט להכניס צלם להיכל זה לא כזה פשוט אבל הוא יכנס בעזרת השם כבר לקראת הסוף אבל זה היה בן אדם איך אני יכול לחבר איך אני יכול לראות מה אני יכול לעשות כשנמצא במלחמה הוא שולח מכתב ראשון מורים הוא מביא את את המכתב של הרב בר שאול מי שלא מכיר נקריא אותו כותב כך אלוהי עד שלא נוצרתי הנני כדאי ועכשיו כשנוצרתי כאילו לא נוצרתי ויאמר הנני הנני לכהונה הנני למלכות הקדוש ברוך הוא קורא אברהם אברהם והתשובה הנני הנה לי לכל כל שליחות מטם ההשגחה עליונה לכל פקודה מאת השם גם הקשה והנסגבה ביותר הנני מיד ללא שאלה וללא תנאי הנני כולי ללא שיעור וללא שיעור מסבר הנני של אברהם אבינו הוא תורה לזר אברהם לדורות עולם אדם מישראל לפי כוחו זמנו ומקומו צריך לומר הנני לאשר נדרש ממנו לפי כוחו ובאותו הזמן ובאותו מקום הנני לכל אשר ידרש לכלל ולפרט לכל שליחות אם נעימה ועם בלתי נעימה אם קלה ועם קשה עם של הפסד ואם של שכר הנני הדרך דרך האדם בעולמו של הקדוש ברוך הוא עד כאן הרב אלימלך בר שוב מזה שלושה שבועות אנחנו נמצאים במלחמה אותה ביקש הקדוש ברוך הוא מאיתנו שנכבא את אש הרוע בעולם ונפיץ טוב ונשמיד את הרע. הקדוש ברוך הוא שלח אותי כרגע למשימה משימה אחרת ולכן התנתקתי. הוא לא ענה לאף אחד וכששאל היו לי שיחות איתו ואתם יודעים יש היום טלפונים חכמים לא ידעתי עד כמה הם חכמים עד שביום הראשון לשיבה זכרתי שהטלפון הזה מקליט שיחות אם אני רוצה או לא רוצה הוא שומר אותם ל-30 יום ואחרי זה הוא מתחיל לזרוק אחד ורצתי לטלפון וזיהיתי 17 שיחות שהצלחתי לשמר אותם אני מודה ומתוודה שמעתי עד היום אחת מהם את כל השאר כשיה לי את הכוחות אני אשמע הלאה הקדוש ברוך הוא שלח אותי כרגע למשימה אחרת ולכן התנתקתי אני רוצה להודות לכולם על ההתגייסות המרשימה לדורון לביטיה חבר'ה שלא שמה שלקחו פיקוד ויחד עמם זה צוות הנהלה שעובדים סיב לשעון ולכולם שנוסעים בנטל גדול כל אחד ואחת כרגע כולנו ממשיכיו של אברהם אבינו כל אחד בעיני שלו לכל לכל משימה תתחזקו ואל תיראו ושבתם מים בששון ומני הישועה כי הישועה הזאת קרובה לבוא אוהב ומעריך וזה מה שהוא כותב לה זה מה שהוא כותב להמורים אמ >> אבל הרגשתי >> צה תשמעו רגע את אלישה שתי שהייתי מושר במוד והייתי דעתי בבית חולים במצב לא טוב במצב נוש נראה שהייתי צריך למות חוליה שלי כולם מתו נהרגו והייתי במצב ענוש באמת ואני חי והרגשתי בימים שהייתי מנשה במועדה הרגשתי לתפילות שלכם של כולם חברים מות אותי לכם הם באומות לא לשקוע במוות לא להישארב במוות אלא להילחם לחיות אז תודה רבה רבה רבה לכם שבחש קובץ לכולם ברמתם את הרבה אנשים להתפעל אליי ונראה לי שבזכותכם בין השער אני חי >> א ב-30 אלישע התעקש להגיע למרות מצבו אז שכרנו אמבולנס הבאנו את הרופא והבאנו את הכל הוא אמר שהוא חייב להגיד גיע כי הוא לא היה בהלוויה והוא אז הוא הגיע אתם יכולים לראות פה נמצאים ב בית בת חנון באחד הימים הם נכנסים לאזה שבת חטיבה 551 בלוגת הסיור 697 מובילה את כל העוגדה. אלישה נמצא על דיני עין. יוסי נמצא בהובלה קדימה עם משה לייטר המפה השם מקום דמו ומובילים את הכוח לתוך א בית חנון. אמ רגע לפני ה רגע עוד אחד אחורה לפני הכניסה יוסי מעביר את הסרט הסרטון הקטן הזה שתכף תראו מסר לתלמידים וזה היה ערב שבת ממש לפני הכניסה ואני חושב שאולי אני חושב שאולי זה המסר הכי אה זאת אתה לא עומד פה עכשיו מול כיתה או מול משהו בשביל זה משהו ממך אל התלמידים ממך מהלב כדאי להקשיב טוב >> תמידים בצ כל הנוצה להגיד שאני מתגע לכולכם מקווה לראות אתכם בעזרת השם יתברו נמצאים אחרי שבוע ויתהפו עלינו החיים ממש כך בשבת אנחנו רוצים לקרוא פרשת בראשית התחלה חדשה מהתחלה הקדוש ברוך הוא בורא את העולם והוא רואה בו כיתות דבר אחד הרב זצו אומר הוא לא אומר כיתות על האדם כי אדם יכול לבחור באיזה צד האם הוא כיתון או האם אנחנו נמצאים במציאות הרחמר בקטו ויש סוג אדם ת אדם שבחר בר מצד הוא לא פשוט אבל לעבור חושב שגם אותם הקדוש ברוך הוא משתבים גם אור לטוב שתר ומעט הפור תחון והרבה מניחושך והטוב ינצח אני רוצה להגיד לכם שבזמן הזה בתקופה הזאתי פעם אצל הרב שטנצץ שכש שני לא זוכר באיזה תקופה זה היה בזה אבל תה תקופה מאוד מאוד קשה קשה מאוד מאוד לשמוח סוכות חד סוכות שבוע שעבר שמחת תורה פחות לאח מה עושים למצבים כאלה מצבים כאלה שים מים שש מלאים במים חיים מים חיים ממות בחיים שת החיים אנחנו שואבים ושוכים אותם מעניינים שתבוא יש כדי לשאוב אותם דמטה ולהחזור לראש ולהתפלל ואני מדמיין רואה בעזרת השם וד שני ישראל מתרבה עד אלפי ילדים פה בעזרת השם מאות ישורים ותשובה עם ישראל שהיה מאוחד כמו שהוא עכשיו גרוף פרזר גדול היה מועד מנו מוח מרגש תומך התייצות פה היא מעל 150% אנשים מתחננים מתחננים כל העולם בכל מלחמה יקרה ומסתכל עלינו מביט עלינו רוצה לראות איך נגיד אני רוצה להגיד אני מאמין שבזג השני אנחנו נסיים טובה באמת ש באמת אף המצב קשה לי צריך להרים את הראש להעמין שיהיה טוב אחר כך יהיה לנו המון המון המון מים לעצור לדבר כרגע אנחנו חזקים שבים להם מאמינים בישועה מאמינים שהקדוש ברוך הוא תמנו אנחנו לא לבד תמנו ביחד עם חו צח אותם לסיום אני רוצה לבקש בבקשה תקופה לא קלה ואני אבקש בבקשה מכל אחד מכל אחד דבר ראשון והכי חשוב לי מי שגם מבקש בקשה לא להגיד שום הרע שום דבר אל תגידו מילה רעה לא לחזור על מה שהיה לפני כלום. אין שמאלני, אין ימני, אין חרדים, אין כלום. יש יהודים מסכים על זה לא הני במה בחרת ומה אתה חושב זה חשבון הנפש שצריך כל הזמן לשים לא להגיד לשון. תפת אחב ישראל ניצחו את כל המלחמות שלהם בזכות של שום חדש את גברו בזה פה כשמתחילים איתנו כשמישהו אפילו מציא את איזשהי ספר כמה צדקה שלנו לא הקדוש ברוך הוא לא ישיב אתכם לכסות למעינות הדמעות כל האנשים מסתרים חצח ש כל כך הרבה זות ש כל כך הרבה גיבורים שושה תיו חזקים בעזרת השם אני מתראה בגבות כן צחון מאוד מאוד גדול ושוע מאוד מאוד אוהב מאוד את כולם כולכם מתגעגע שבת שלום שבת שלום >> זה ערב זה יום חמישי בלילה לפני הכניסה באותו היום שמעתי בהר הרצל את אחד החבר'ה ניסיתי להבין מה הייתה הנגינה פה מה מה מה נסגר והוא מספר שכולם היו ידעו שהכניסה הולכת להיות. כולם היו בנגר צפופים שישנים אחד ליד השני. כל אחד נכנס למחשבות ולדמיונות ולה אני אני אזכיר לכם קצת מה היה. היו 15,000 הרוגים יהיו איזה הפחדות, איזה דברים. ויוסי מזהה כנראה את זה והוא קם, הוא לוקח את הכינור והוא מתחיל לנגן. יוצא החוצה, מתחיל לנגן, בא עוד אחד, יוצא לנגן וכל החבר'ה יוצאים החוצה ומנגנים ושרים וקצת מתרוממים מתרוממות הנפש. המגד שלו שולח לי באותה לילה, באותה לילה של השיחה, שולח לי קטע שיוסי מבקש ממנו, אומר לו, "אתה לא יכול לדבר עם האנשים אם אתה לא מקריא להם את הקטע הבא?" הוא שואל אותו, "מה אתה רוצה שאני אקריא?" אומר לו, "אני שולח לך את זה. מה אתה רוצה שאני אקריא? הוא שולח לו בעצם קטע של הנאום. אם אתם מכירים קצת היסטוריה של פיינשטיין. פיינשטיין אה 1948 לפני או שבע נצפס עומד לדין הגזר דין ברור. כל אותה תקופה במשפט הבן אדם סותם את הפה, לא מדבר מילה. יום שישי מגיע ומתחיל צריכים להקריא גזר הדין. אז הוא מבקש את רשות הדיבור ונותנים לו מה נקרא קטע קטן. אומר לשופט כך לבית הדין האותנו תפחידו במוות. אותנו שבמשך שנים האזנו לתקתוק של גלגלי הקרונות הם שהובילו את את אחנו את הורינו את עובי עמינו לשחיטה אותנו ששואלים את עצמנו יום יום במובים אנו ממיליוני אחינו לשאלות אלה שנה במצפונינו תשובה אחת נשארנו נשארנו בחיים כדי לא לחיות ולצפות בתנאים של עבדות ודיקוי לטרבלינקה נשארנו בחיים כדי להבטיח חיים חופש וכבוד לנו, לעמנו, לבנינו ולבני בנים לדורות עולם. כי יש חיים הגרועים ממוות ויש מוות הגדול מן החיים. וזה פשוט להביא לאנשים להכניס אותם קצת לפרופורציות של מה שקורה. והכתי לכם את הניגון מקודם. חושב כל פעם חשבתי שזה הניגון האחרון שלו. אבל אז מסתבר למה אני אדבר? יש מי שיכול לעשות את זה יותר טוב ממני? ניתן לו לדבר. ואז שמענו עוד פעם ויוסים חושב פתאום שור בסלון לי שומע שהוא מזמז הלוס אומר לי כן אמר לו מה אתה מזלזל הוא אומר לי איזה שיר שאני חישר להצלי א שתה שתה כן י שהתחלנו ללכת ומאז כאילו אני מזמזם אותה להציל וזה שיר אמרתי לו אז את השיר הטוב מיוחד שאנחנו יושבים שם חושר מושר אפשר להמשיך אפשר אותו פעם אחת שמע את השיר ששר הבת שלו ואשתו וזה זה בסדר ש אז לא בסדר אני אעצור את אני 60 בלילה בת החדר בין כל המוות הזה והעובד הזה זה דבר שהכי מצר אותי שש בהזכ אני מנע מהשיר כי אני לא רוצה להכשיל פה אף אחד א אבל השירו גם כי אלך בגץ על מוות לא יררה כי אתה עמדי זה הלחן שיוסי מוצא כמו שאמרתי לכם יוסי חקר מאוד חקר המון המון את השואה אמ באחד השיחות שהיו לי איתו, זה מוקלט והם נמצאים כמה ימים באזור העוטף. א כשדיברנו על שואה הוא הבין מה אני רוצה ואני הבנתי מה הוא רוצה והוא אומר לי אבא מה שקורה פה זה כמו לשחרר את מידנק פשוט כך ואם אנחנו לא מכסלים עד אחרוני אחרוני המלקים אין לנו מה לחפש פה אה זה היה ביום השואה לפני שנתיים הוצאתי את הקטע הקטן הזה כי יש המשך לזה במפד כבוד אנשים מסוימים חתכתי את השיחה הזאת א והוא חשב שזה מה שאנחנו צריכים לעשות פשוט לא להפסיק וזה לא משנה מהמחירים יום רביעי לפני בשבוע שהם נהרגים מודיעים להם שהם עוזבים את המקום הם יוצאים להתרעננות אחרי שהוא הם לחימה ו יש להם משימה בלילה זה מחפש בבית קברות באזור בית חנון א חתופים וזה מה שהם הולכים לעשות הם לא מוצאים שום דבר ואז יש איזשהיא ידיעה מודיאינית שהולכים לעלות על הפלוגה אה מכל מיני פירים שהם לא יודעים מאיפה הם הם מתחילים להשתגע ולחפש פירים נכנסים פה ונכנסים פה פה נכנסים למסגד, לא מוצאים כלום ו הם שולחים כלב, כלב מתיישב, יורים על המקום, לא מתפוצץ כלום א הכלב שולחים אותו עוד פעם, מתיישב באותו מקום, שום דבר לא קורה. מחליט הממפי א משה לייטר שמיקום דמו לעשות איזשהו איגוף א זה חפק מפ זה חפק מפה הוא זה שמוביל את הכוח הם עושים מגוף גדול הם רואים איזשהו חוט תקשורת הם הולכים אחרי חוט תקשורת אה אמ שנמצא שתי בתים בערך מהמקום שהכלב התיישב ונכנסים לבית ומול הפרצוף שלהם יש מצלמה. איך שהם רואים את המצלמה הם מנתקים אותה, פשוט מעיפים אותה. כמו שמודיע בקשר, שבת שלום מצאנו את הפיר, נגמר הסיפור, הכל בסדר. לא לוקח כמה שניות פיצוץ נוראי. ארבעה נהרגים במקום שישה נפצעים אנוש. הם מפה מתחיל תהליך של פינוי, של זיהוי. אני בעצם מקבל את הידיעה איפשהו בשבת, בלילה, ב-1 בלילה. באים אליי הביתה. אני לא הייתי בבית, הייתי במקום אחר עד ש עד שמעתרים אותנו. וזה הרגע בעצם שהשמיים שלך, החיים שלך מתהפכים. אתה יכול להיות עם איש אמונה גדול ואני לא אני לא שמה ב אגיד לכם מהלכים אבל אני יודע אני יודע דבר אחד אמא שלי עליה שלום ותראו אתכם בסרט לימדה אותי שמה שצריך לקרות זה מה שיקרה זה בכלל לא בשניה שלנו זה בכלל ואת החיים שלך אל תחייה בסימן שאלה, תחייה את החיים שלך בסימן קריאה כי אתה יכול לשאול הרבה שאלות אף אחד לא מסוגל לענות אותך בטח לא בתרומה אמוני הגבוה שלמה לא יודע אני רואה שדוד המלך כתב בברכת המזון כשאנחנו אומרים והרות בבל אז כתוב שמה בסוף אתם זוכרים את הפסוק אז ימלא סחוק פינוום מכירים את הדבר הזה בסוף מה זה אז אז מה זה אז כנראה זה בעתיד לבוא כשהפריים יפתח התמונה תהיה גדולה ש נצליח להבין הרבה יותר דברים ממה שאנחנו מבינים כיום שאנחנו בקושי מבינים כלום כי הצמצם כל כך סגור ואנחנו לא מבינים כלום אז אני אגיד לכם שאני לא מבין כלום והשרות הלבנות שלי זה אומר שאני גם שאני חושב שאני מבין אני לא מבין בסדר בסדר, אתם אתם כאלה עוד שעדיין חושבים שאתם מבינים, אני כבר בגיל שלא מבין. גם כשאני חושב שאני מבין, אני לא מבין. אבל על פניו לבן אדם, למשפחה, לחברה, לתלמידים, לכל מי שמכיר מסביב, זה שמיים נופלים. א זה עובדן שאתה לא יכול לתקן אותו. אין שם תיקון, אין שם להגיד לקציין נפגעים, תשמע אחי, תן לי שתי מילים מילה, בסדר, חצי מילה. אוקיי? לראות אותו רק תן לי לראות זה חלות. אין אין זה נגמר. מכאן אתה צריך לתת לקבל את זה ואתם תראו, אתם טיסו בטרמפים, תיסו סתם תראו סתם אנשים פתאום בוים באיזשהו מקום. אתם תראו אנשים שנוסעים ברכב ואתם תראו אותם בוכים תמעוים מה נדפק איתם משהו לא בסדר איתם זה מורר בך כל כך הרבה דברים שאתה לא מודע אליהם אני הולכ להגיד לכם ישבתי אולי חודשיים אחרי שהוא נפל ישבתי במסעדה הייתי רעב ישבתי לאכול חומוס פתאום נגנו איזה שיר קראתי לבחורה שגש אמרתי לה כמה זה עולה קריא אומרת לי מה זה לא טעים אמרתי לה לא לא זה בעיה שלי זה לא שלך ואתה יוצא החוצה ומתפרק כי זה מעלה בך דברים שאתה אתה לא מסוגל לעמוד בהם להגיד לכם שאם הזמן זה יעבור לא יודע לא יודע אין לי מושג אני יודע שאין יום שאתה לא קם עם זה אתה לא הולך לישון עם זה אתה לא מסתובב עם זה אתה נמצא במקומות מד שאתה עם זה יצא לי א הקדוש ברוך הוא עשה לי איזשהו סוג של נס אני לא יודע כי הוא היה בן 40 והוא מאוד אהב את הקטע המשפחתי את ההיסטוריה כמו שסיפרתי לכם אז אמרתי לו אתה יודע מה יוס בוא מתנה שלי אליך בוא אנחנו נוסאים עכשיו לכל הדרך שההורים שלי חיו בהם כי זה מה שהוא רצה לראות איפה הם חיו מה הם חיו ממה הם חיו איך היו הדברים אני זוכר כשהיינו שם אמר לי אבא שי איזה מזל שהייתה השואה אומר לו למה הוא אומר היינו נשארים ככה כמו שהן נשארים פה זה מה שהיינו בלי ארץ ישראל בלי כלום עבדים היינו פה אז היינו שבוע ימים ביחד צחק צחקנו בכינו קנינו טיילנו אז זה זכרונות מאוד אה מאוד ד עמוקים שמלווים אותי כל יום, כל הזמן. וכשגולן וח סיפר שהוא חין את השיר גם כי אלך, אמרתי לו, זה לא עושה לי, זה לא זה לא עושה לי וואו. כי כשהייתי ב שהיינו באחד המקומות בגתאות שאמא שלי עליה שעולם הייתה וצילמנו מקום אז אמרתי לו יוס מה איזה שיר לחבר לצילום הזה? אז אומר לי גם כי אלך בגץ על מוות זה מה שחיברתי וכשהוא אמר אז הבנתי ישר את הכל זה לא לא הייתי צריך יותר למשהו מיוחד לזה אני אראה לכם את הסרט הבא ועוד איזה שני דברים ונסיים רגע ‏Ah. יוסי אשר היה בגילוליה של ירושלים. הוא גדל בסיפאות ירושלים שם החומות וספ את המנה הקדוש מכל ברעיון שנעשה איתו פעם הוא סיפר שאחת הדמויות שיצבו את אישיותו הייתה סבתו חי שית קר סבתא הייתה סורבת שואה ועליו הזמנים הקשים בתופת שעברה שמרה על צלם סגיע לה אנשים צילה חיים תוך כדי המלחמה היא התגשה לנו לארץ לבנות ולהפיח את השממה והקפידה על פשטות בעשיית כסף כל חייה יוסי הלך בעקבות מתוך רצון להקדיש את חייו לסייע לאנשים ובחר בעבודת החיים במשך שנים בתפקידים חינוכיים שונים ובשנים האחרונות הוא נהל את בית הספר אור דרך בנים בירושלים והיה למנהלם לאחור אנחנו יהיה בויר לך אבל אתה מוזר אחיות באחריות היא עליך הוא ידע כמנהל להטיר ספרויות ולתת אמון בלב בצפת החינוכי ויחד עם זה ידע אתה לגדת לשטח ולהגל ללב של קוזי הוא היה מנצל כל סיטואציה אפילו בעיה חינוכית כמפתח קלמידים בתוך ההשקפה החינוכית שמחפסת את התו של התלמיד הוא החדיר למערכת אפליקציה יחודית בשם נקודה טובה שמטרתה הייתה שכל מורה ישקיע כמה דקות ביום וכתוב נקודות טובות על תלמידיו יוסי שהגיע לנק כינור עולם הניגון היה משמעותי הוא הכניס דרך ניגונם לשבתי אשתו הדסרה אותו גם הייתה מחדש הוא בית הספר אבל קודם כל היית תלמיד למדת מכל תלמיד ומכל מורה למדת מכל דבר בשמחת תורה את מלחמת חברות ברזל הוא עלה מדהים להצטרף לדוד 697 לחטיבת חיצי האש בשירת יהודים יקרים צתכל זה הוא כבר דבר ש במכתב שהוא שולח את בית הספר מהשטח הוא כותב אדם ישראל לפי כוחו זמנו ומקומו צריך לומר הימני אימני לאשר נזרש ממנו לפי כוחו ובאותו זמן ובאותו המקום אימני לכל אשר ידרש לכלל ולפר וכל שליחות היא נעימה והיא בלתי נעימה היא קלה והיא קשה אם של הפסד ואם של זכר זה שלושה שבועות המדיים מלחמה של הפרטה שנכפה את ישרוע בעולם ונחיץ טוב הקדוש ברוך הוא שלח אותי כרגע מהשימה ולכן התנתקתי כנראה דורש כך יהיה הוא חי חיים שלמני חיים שלת איפה שצריך ביום כו חשבן תשפד בתוך קרב מצפון רצועת עזה נהרג יוסי יחד עם שלושה מחבריו במצוות חיצי האש בפיצו צטת חבלה פירון מיוכל מכתב אחרון ששלח להביא כד אני זוכה לקחת חלק בשמירה על המשפל שכעת יכול להתחיל להרים ראש אל מול כמות החרב והבן חינכתי לתת בלי לקחת ברוך השם אני זוכה לקחת חלק ולהיות מעם מדהים אנשים מדהימים שנותנים את כל הנשמה כמה לשון הרע נאמר על העם הזה בשנה האחרונה וכמה הכל היה שקר וכזב אני שמח שחינקתם אותי כך בהתבטן מדרך באה השאלה יום מה מגיע לי אלא איך אני בכל רגע ורגע יכול לתת כמען העם והמדינה צה דרך חיוכית עלה התחיוסי אותה העביר את המדב צריכה להצטרר בנו להסיר מאיתנו את השאלה מה מזגיע לי להסיר את המבט השבילי על החיים ולשים לנגד עינינו את המחשבה מה אנחנו יכולים לכל רגע ורגע נתון לתת למען העם שלנו לחיות במציאות שלנו מותיר אחריו את הכנתו הדס חמישה יתומים משפחה ומאות אניים ללא רואה אל מול השדר הגדול אפשר אולי לקחת מעט כוח ואמונה מהדברים שלמד מסבתו חילה שלסבתא יש המון נקודות אבל אחת הנקודות שהיו אצל סבתא בנושא אמונה שסבתא הסתובבה עם סימן קריאה ולא עם סימן שאלה סבתאורך כל חייה ידעה שהקדוש ברוך הוא נמצא ידעה שכל מה שקורה לה זה מה שצריך לראות וזאת הדר דרגה ש שהלוואי ואני נזכה להגיע לה דרגה של ידיעה והמנה שכל מה שקורה לנו זה מה שפשוט צריך לקרות אז כן א זה בעצם א הכנסת ספר תור שיוסי לא זכה להיות בה שתכננו להכניס זה המשפחה המורכבת שלנו א אנחנו ארבעה ילדים וזה כל הצצעים של ההורים שלי א תסתכלו בו טוב זה מה שהוא דאג שהתלמידים שלו יעשו כל הזמן תתרמו דם תתקשרו לסבא ולסבתא כל שבוע לפני שבת בקרו חולה תלמדו להכיר את ההיסטוריה המשפחתית תפגשו תחמיו למישהו פעם ביום מה זה משנה הכל טוב נסו להשקין שלום בסכסוך בין חברים עבודה תסתכלו ספר יש מישהו שזקוק שיראו אותו בערב שבת סבב משפחתי שבו כל אחד מספר משהו טוב שראה או משהו טוב שהוא עשה מי שהוא עשה לא שימו שיר טוב לפני שבת לכל המשפחה שימרו על קשרים חברתיים והרגנו מפגשים אז לזכרו ראיתם כרגע רגע את הבית מדרש שיוסי עמד שמה. אתם לא רואים את זה בגדול. זה בית מדרש חדש שעכשיו עשינו. אתם יכולים לראות את ה צורת הכינור של אהרון קודש. יש פה את הגשר של הכינור. יש פה את הארבעה מתרים. ולזכרו פתחנו את התוכנית שנקראת המץ נופל שרצה מאוד בירושלים שכל בית ספר לוקח נופל אחד לומד עליו מעביר עליו. למען תזכור תזכרו שמשפחות לא ישכחו בעזרת השם הקיץ הולכת להיפתח מכינה קדם צבאית במקום שנקרא בירים וקראתי לזה מחינת ההרבעכשדיברתי עם ידידי יחי אליי ודיברנו על עשות מחינה אמרתי לו שיש שניים שהמשפחות שלו הם לא מסוגלות לעשות כלום שאל אותי מי? אמרתי לו של מתן ושל סרגי שנפלו ביחד איתם. הוא אומר לי מה אתה אומר? אמרתי לו אני אומר שזה יהיה מחינת הארבעה. אומר לי פשוט. אז המחינה הזאת הולכת לקום בעזרת השם בקיץ לילדים בסיכון ואנחנו נקרא להם בסיכוי. כי כל ילד הוא בסיכוי ולא בסיכון. ובעזרת השם נצליח לעשות שמה טוב לעם ישראל. אז תודה על ההקשבה ואם מישהו רוצה לשאול שאלות בכיף א ובסוף עם ישראל חי ויום עצמאות שמח.