מאמרי הרבי מליובאוויטש - הרב יהושע שפירא / מתוך כנס החסידות תשע"ח

ו זה זכות גדולה ויקרה שאני זוכה לה. זכיתי להגות מעט כפי ערקי בתורתו, במאמריו והבאתי גם איזה נקודה אחת ממאמר של הרבי, עליונה נסגבה ולמרות שאשתי אמרה לי לא להביא את זה. אני בכל זאת הבאתי סוגיה שלרבים מאיתנו לא תהיה הזדמנות אחרת להיפגש איתה כי אלו דברים שבנוג שבעולם לא כל כך עוסקים בהם אף על פי שהרבי עסק בסוגיות כאלה פעמים רבות מספור אבל זה באמת אחד מהאמרים הנפלאים של הרבי שזכיתי לעסוק בו הרבה וגם יצא עכשיו לכבוד יד כיס לבזה ביריד ספר עם חמישה מאמרים של הרבי שנתנו עליהם שיעורים בישיבה ואחר כך א ערכו אותם לספר וזה לקוח מאחד המאמרים אבל לפני שנעסוק במאמר אני רוצה קצת לעסוק בדמותו של הרבי גם בין הצדיקים אני חושב שדמותו בולטת באופן נסגב ביותר גם בדבקות של החסידים בו וגם ב רוח הקודש שלו ורייתו ולפני שנדבר על חוכמתו אני רוצה לדבר על באמת על ה אחריות והאכפטיות מכל יהודי בקצה העולם שכידוע הרבי היה מצטיין בזה אולי לא היה גדול בישראל בכל הדורות כמו הרבי בעניין הזה ואני אספר סיפור אחד בסוף ימיו הרבי לא היה מקבל יחידות מרוב אנשים שרצו להגיע והמפגש שלו עם אנשים היה בימי ראשון שבארצות הברית יש יום חופש מה? כן, שבת שני של גלות ובחלוקת הדולרים. באותה שנה פסח חל ביום שלישי, כלומר שני בערב, ליל הסדר. עומדים ביום ראשון בבוקר והרבי מחלק דולרים ויש תור. בדרך כלל כל שבוע היו כ-5000 איש עומדים בתור. עומדים אנשים בתור, מגיע אחד החסידים והרבי שואל אותו, אתה נוסע לאירופה? עכשיו חסיד זה כבר הכל מוכן. באותו ערב הוא צריך לבדוק חמץ, באותו ערב הכנות אחרונות לליל הסדר. הוא גר בניו יורק, לא אלה על דעתו. אבל אם הרבי שואל מה התשובה? כן, אמר, רבי שאלת לו, אתה נוסע לאירופה מיד? הוא אומר, כן. אז הרבי אומר לו יופי מוציא שלוש מצות מאיזה מדף שהיה לו נותן לו ואומר זה צריך להגיע עד שבע לאירופה 5000 איש נמצאים בתור בינתיים דוחפים הוא כבר עומד שמה בשביל כמה וכמה אנשים אז התור דוחף הוא עומד עם ה שלוש מצות ונדחף ומה שיש לו זה רק תגיע עם זה לשבע לאירופה. הוא רץ בין החבר'ה וסף כסף ואומר למישהו, "תקפיץ אותי לשדה התעופה, אני חייב להגיע לאירופה." הוא לוקח את הכסף שיהיה לו נציאה. לא, חזור, מגיע לשדה התעופה שואל שמה אם יש טיסה שתגיע עד שבע לאירופה. בודקים לו את כל הטיסות. אין הטיסה הכי מוקדמת מגיעה ב7 ו3 לגרמניה מיד הוא קונה כרטיס עולה על המטוס אין משהו לפני אין משהו לפני לוקח כרטיס עולה על המטוס הנסיעה עוברת חלק הכל בסדר בערך בש :30 לוקח שעה בתוך אירופה עד שמגיעים לגרמניה שנמצאת בחלק יותר מזרחי מגיעים ל אזור פורטוגל ופתאום הטייס אומר שאנחנו יש לנו איזה תקלה קלה, הכל בסדר, אין סכנה, אבל אנחנו נוחטים נחיטת חירום באיזה שדה תעופה בפורטוגל. איזה שדה תעופה? זה שדה תעופה של חיל האוויר הפורטוגזי ישן, כבר מזמן לא בשימוש, נחית חירום. נוחטים שם 6 :3 בערב החבדניק מבין אני הגעתי ליעד הוא בא לטייס אומר לו איפה יש פה מקום ישוב אז הטייס אומר לו לא לא זה תקלה אנחנו מתקנים ועולים לאוויר הוא לא יודע שהוא רק תפורה הטייס אז החבדניק שידר לו אתה רק תפורה אני לא שאלתי אותך כן לא אני צריך את המקום ישוב הכי קרב פה אז אה הטייס אומר לו לא והוא אומר כן ונלחמים ובסוף הוא רואה שאין ברירה הוא פותח מפה כל טיס צריך שיהיה לו מפות של האזורים שבהם הוא נמצא והוא אומר לו בכיוון הזה יש שם איזה שביל אומר לו כנראה בשביל הזה בכיוון הזה אם תלך שעה תגיע למקום ישוב הוא עוד לא גמר את המשפט והחבד נקבר עם השלוש מצות ריצה על השיל רץ רץ רץ רץ רץ רץ 10 לשבע מגיע לכפר קטן מה הוא עושה מיד דופק בדלת של הבית הראשון שהוא רואה והוא שואל איפה יש כאן יהודי בכפר אומר א הבעל הבית בכפר הזה אין יהודים זה כפר קטולי זה הנוצרים הכי עובדי עבודה זרה כפר קטולי אין פה פה יהודים אני לא זה חבדניק אומר לעצמו בלבו זה מעניין שאתה חושב ככה עובר לדלת הבאה דופק ושואל איפה יש פה יהודי אין פה יהודי אה כבר שני אנשים חושבים ככה עובר לדלת הבאה בדלת הרביעית הגוי שמה אומר לו תשמע אין בכפר הזה יהודים אבל אתה יודע יש איש אחד כאן הוא גם כתולי הילדים שלו בבת ספר ספר פה הכל אבל הוא לא מגיע לכנסייה אף פעם אולי הוא יהודי אומר לו איפה הוא גר מצביע על הקצה של הכפר שלוש מצות רץ רץ רץ רץ חצי דקה לשבע דופק בדלת בקצה של הכפר לא עונים דופק חזק פותח מישהו את הדלת את הדלת מסתכל עליו מסתכל פתאום מסתכל על הלשון או 7 בערב ופורץ בבכי נוראי. לא, קודם כל הוא הבין שהוא הגיע למקום הנכון. הוא עדיין לא יודע מה הסיפור. אז הוא אומר לו, "בוא, בוא, בוא תיכנס." מכניס אותו לחדר, סוגר את הדלת, מרים את השרבול, יש לו כאן תחבושת. הוא מוריד את התחבושת ויש פה מספר. אומר לו, אני ניצול שואה, אני יהודי. אשתי כאן והילדים שלי מעולם לא ראו. תמיד אמרתי להם שיש לי פצעים פה. אשתי מעולם לא ראתה את החלק הזה ביד שלי. מעולם. אחרי שכל משפחתי נספתה בשואה, נשארתי יחיד והחלטתי שאני בורח למקום הכי רחוק. הלכתי לקצה של אירופה, חיפשתי את הכפר הכי קטן שאין בו אף יהודי שאף אחד לא יחשוב יותר בעולם שאני יהודי. התנהגתי כמו קתולי, נכנסתי פה לכפר, השתלבתי לגמרי. דבר אחד לא יכולתי לעשות, ללכת לכנסייה. זה לא יכולתי. אז כל השנים אני לא הלכתי לכנסייה. תקרו אותי, הליבו אותי. אבל אני לא הלכתי לכנסייה. הילדים מתנהגים כקתולים, אשתי קתולית, גויה, אבל הלכת לכנסיה. זה לא יכולתי. שבוע שעבר החבר'ה יצאו מהכנסייה בכפר. זה כפר קטן, כולם מכירים את כולם וכולם חיים עם כולם. אין כמעט א עומדים במרכז הכפר ואני עובר והתחילו להקוץ אותי למה אני לא מגיע לכנסייה? ולא יודע משהו נחלש אצלי, נשדק. הלכתי הביתה ובאותו ערב אמרתי לעצמי מה אני עושה אז הסתכלתי על השעון היה 7 בערב פניתי עצמי לריבונו שלילה ואמרתי ריבונו של עולם אם אתה אלוקי היהודים יש לך שבוע לתת לי סימן אם עד יום ראשון הבא ב7 בערב אתה לא נותן לי להיות בסימן אני הולך לכנסייה אומר והאמת היא ששכחתי לגמרי היום לא הלכתי כי אף פעם לא הלכתי פשוט שכחתי מזה זה ואני עומד עכשיו פה השעה 7 בערב ואתה מופיע לי עם שלוש מצות. זה גם הראייה למרחוק וגם האכפטיות והדאגה לכל יהודי באשר הוא שם. אני מספר את הסיפור כי את החלק הזה של הרבי נדמה לי שכולם מכירים, כולם יודעים עד כמה מצודתו פרוסה. מה שפחות מכירים זה תורתו. הרבי הוא דור שביעי לחסידות שכל רגבה שקדם לו היה חידוש עצום. כתב תורות מופלאות ונשגבות. כולם היו גאוני עולם. ובכל זאת הרבי הוא חידוש גם אחרי כל הקודמים לו. כשאתם תסתכלו על מרים מאמרים של הרבי וכדאי לכם מאוד, זה לא שפה קלה ולכן גם עשינו מלאכה קצת להסביר אותה. אמנם לקחנו בדרך כלל את המאמרים היותר נסגבים, יש יותר קלים. יש גם לא מאמרים. מאמרים הם החלק הכי מסובך והכי עמוק ואותו אני רוצה להביא לפניכם. אותו אפשר למצוא פחות מאשר את הדברים האחרים. יש הרבה תורות קצרות ונפלאות של הרבי בכל מיני ספרים אחרים. כמעט בכל מאמר יהיה ציטות של כל האדמורים שהיו לפניו. שישה. וזה מטאה מאוד כי נדמה שמה שעשה הרבי זה רק ליקט מכאן ומשם קצת מזה וקצת מזה ו סידר את זה בסידור חדש והאמת היא שמי שמעיין בדברים רואה שזה בכלל לא המלאכה הרבי במאמרים שלו אמר חידושים מופלגים חידושים בסוגיות שכבר כבר דיברו עליהם כל האדמורים לפניו ובכל זאת הוא אמר בהם חידושים מופלגים חלקם שממש לא שמעתם אוזן אם כי הם דומים בשפה מאוד מאוד לכל מה שנאמר לפניו מה שהוא מביא מכל האדמורים שהיו זה לא שאת החידוש שבמאמר הוא מצא שם אלא שאת החידוש שהוא רוצה להגיד הוא מסמיך ויונק מהמון המון מקורות אבל הוא אומר משהו חדש לגמרי מי שרגיל במאמרי חבד בהתחלה מתקשה לשים לב לעניין הזה נמצא פה רבי יואל כאן לפני הרבה שנים כתבתי מאמר על העניין הזה על הרבי מלובביץ' לג' תמוז וקצת אחר כך היה איזה דינר שהרגם רב מוישה שילד קנה מזכה הרבים שכל ה שבוע המופלא הזה הוא בניצוחו ורבי יואהל קין החויזר של הרבי גדול לתלמידי חכמים בחבד היום הגיע גם הוא היה אורח הכבוד של אותו דינר היו שם איזה 200 חסידי חבד הרב שילט האבא של רישה ועוד א שניים שלושה כיפות סרוגות ואני גם הוזמנתי רבי יהודא נכנס עומד בפתח של האולם מסתכל רגע לאולם רואה אותי והכיר אותי זכינו שהיה אצלנו כמה פעמים בישיבה וניגש מיד והתיישב לידי הוא לוחץ לי את היד ואומר לי ישאר כוח עצום הוא אומר כמה חשוב הדבר הזה לראות במאמרים של הרבי שהם חידוש גמור זה לא רק חזרה למרות שהוא מלקט וכמעט אין מאמר שהוא לא לוקח מכל ה האדמורים שלפניו אבל הוא אומר חידושים מופלגים לפעמים גם הם הולכים בכיוון אחר ממה שנאמר במאמרים שהוא הביא לא היה מישה לפניו שהלך בדרך הזאת, שכינס את כל מה שהיה לפניו, נתן לו פנים חדשות לגמרי, חידש דברים מופלגים וכל הזמן שמר על הקשר עם כל רבותיו. זה האדמור הראשון שנוהג בדרך הזאת. אמנם במקומות אחרים יש יותר שנהגו כך. אם תקראו נתיבות שלום, למשל, תראו שהאדמורים שלפניו מוזכרים כל הזמן. וכ יוצא בזה עוד רבים. השפת אמת כמעט אין ממרא שהוא לא מביא את הסבא הגדול שלו בעל חידושי הרים. אבל בחבד זה היה הרבה פחות מצוי ואצל הרבי זה חוק ולא יעבור. אבל יש עוד חידוש שהתחדש אצל הרבי והוא שהרבי מסודר, מגובש, אדריכל שאין כדוגמתו. רוב האדמורים בעצם שישה עד לרבי התחילו בדבר אחד התפזרו לפעמים בכלל לא חזרו לנושא שאלו שאלות על איזה עניין על פרשת שבוע הפליגו בעניינים עמוקים ובכלל לא אמרו איך זה מתרץ את ה לפעמים כן אמרו לפעמים לא אמרו גם כשהם אמרו זה היה רחוק הרבי מתחיל שואל שאלה פותח דיון עומק מתקדם בו שלב אחרי שלב, הכל מובנה, הכל מסודר, אדריכל שאין כדוגמתו ותמיד סוגר את המעגל באופן מופלא. הכל גביש אחד, כמו יהלום. כל מאמר של הרבי זה כמו יהלום. לא היה דבר כזה באדמורים שלפניו. הוא חידוש גמור. אבל אני רוצה לדבר על עוד חידוש אחד עיקרי וזה החידוש שלפנינו. יש עוד הרבה מה לדבר, אבל אנחנו רוצים גם ללמוד קצת ולא רק לדבר על הרבי כמעט בכל מאמר לקח סולם מוצב ארצה וראשו מגיע שמימה. בלימודים שלו הוא תמיד ירד מטה מטה. עד מטה הכי נמוך ועלה מעלה הכי גבוה ואף על פי שבחבד כל האדמורים הולכים בדרך הזו ובכל זאת באותו עניין שכל האדמורים הלכו לפניו הוא לקח את זה עוד צד אחד קדימה תמיד למעלה ולמטה ואני רציתי להביא דוגמה על הכישרון המיוחד הזה ועל הדרך המיוחדת הזאת בלימוד התורה, בלימוד האלוקות בדרכי הנהגתה בעולם ממאמר אחד שמסתם לחלק מכם זה שפה מאוד לא מוכרת ואני התלבטתי האם להביא דבר שאינו מוכר או ללכת על משהו מוכר שכולם יבינו בדיוק נמרץ והשפה תהיה נעירה ואמרתי לשמוע דברים דברים מוכרים, לשמוע דברים מהירים, נדמה לי שיש לכם הרבה הזדמנויות, אבל לשמוע דברים מיוחדים יוצא דופן לא תמיד אנחנו פוגשים. אני רוצה להביא לכם אחד מהאמרים היותר מופלאים של הרבי במאמר שנקרא ונח עליו רוח השם שעוסק במשיח צדקנו. זה שיחה לאחרון של פסח מתשד. זה ממש כשהרבי היה בשנות נשיאותו הראשונות. אחרי שהוא מדבר על הפסוק ונח עליו רוח השם ועל מדרגותיו של משיח צדקנו שלכל זה לא ניכנס, הוא שואל על זה כמה שאלות ובסוף גם סוגר את כל המעגל ומתרץ באופן נפלא. אבל בשביל לתרץ הוא פותח כמו רוב מאמרי החסידות הוא פותח איזה עולם עליון שעל פיו הכל יתורץ כמעט כל המאמרים הם כאלה יש לשון בחסידות והנה להבין זה יש להקדים תחילה להבין את העניין אנחנו מקדימים עניינים אחרים לגמרי פותחים שמי שמיים ואז אחרי זה חוזרים ומפי זה מתרצים את הכל אנחנו רואים רק את המאמר המוסגר בלי ההשלכות של זה למשיח צדקנו מי שירצה הכל מבואר בספר שיצא עכשיו באריכות יש ספר שיצא עכשיו נמצא כאן ביריד של חמישה שיעורים שלי על חמישה מאמרים של הרבי נקרא חלקי הוואיה אמרה נפשי חלקי הוויה אמרה נפשי על חמישה מאמרים של הרבי זה המאמר השני בספר אני הבאתי רק את המילים של הרבי בלי מה שהתבאר שם אבל אני רוצה לדבר על זה קצת כאן ויובן זה מה שכתוב ונח עליו רוח השם בהקדים לכולם יש דפים לא אז רגע אולי פה יש עוד דפים מישהו ראה איפה הוא שם את הדפים הנה פה יש או מצוין תתחלק תחלק קח את כולם תחלק שמה מאחורה. יופי. תודה רבה. ויובון זה כל השאלות על הפסוקים של ונחשם עליו רוח השם בהקדים מה שאמרו חז"ל. אור אינסוף למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית. הבאתי את המאמר הזה כי נדמה לי שהמאמר חז"ל הזה הוא ממש קולע לדמותו של הרבי. כל כולו היה מעלה מעלה עד אן קץ ותמיד בדיונים בחסידות הוא עלה למעלה באלוקות כל מה שעלו לפניו ועוד ואת כל זה הוריד מטה מטה כמו עד ליהודי שגר בכפר קתולי שכבר יש לו ילדים גויים בבית והוא לגמרי התרחק מהיהדות חוץ מזה שהוא לא הלך לכנסייה ואם הוא היה הלך לכנסייה והייתה דרך להביא אותו גם אז הרבי היה מגיע גיע אליו וידוע הדיוק בזה הרי העניין דמעלה ומטה מסוגרים גם מעלה ומטה ברוחניות אבל אם אתה אומר מעלה זה ברור שמעלה זה לא מעטה ומטה זה לא מעלה ממילא הוא גבול זה חלק זה לא הכל ואתה אמרת שזה אור אינסוף ואיך שייך לומר באור אינסוף בלי גבול שהוא למעלה ולמטה. קושיה עצומה. כלומר לשון חז"ל. זה לשון חז"ל בתיקוני הזוהר שמדבר על אור אינסוף בעצמו והאמילים הם אינסוף. כלומר בלי שום גבול, בלי שום גדר. ואחרי זה אתה אומר שהוא למעלה מעלה ומטה מטה. אבל איך אפשר לומר מעלה ומטה? על מה שמרשע הוא למעלה מכל הדיון של ההבדל בין מעלה ועל מטה כי מעלה ומטה הם מוגבלים המעלה לא למטה המטה לא למעלה ממילא יש גבול ולכאורה היה אפשר לומר תודה רבה לחיים ולכאורה היה אפשר לומר שעניין מעלה ומטה הוא בעולמות ולא באינסוף כלומר יש פירוש פשוט רק כי נגיד לחיים לחיים לחיים אני מתכוון להוציא את כולכם ידי חובת לחיים. ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. תירוץ ראשון אומר ולכאורה היה אפשר לומר שעניין מעלה ומטה הוא בעולמות ולא באינסוף. אז מה זה מה שכתוב אור סוף למעלה מעלה עד אן קצ למטה מטה עד אן תכלית והפירוש דאור אינסוף למעלה וכולי ולמטה וכולי הוא שהוא נמצא הוא מתפשט בכל הדרגות שבכל העולמות זה לא מה שהוא מצד עצמו אלא רק לאן הוא מאיר ואור אינסוף מאיר גם למעלה מעלה עד אין קץ וגם מטה מטה עד אין תכלית אבל הרבי מקשה מיד על עצמו על הפירוש הזה ואם כי זה לא קושיה שאי אפשר ליישב אותה בכלל אבל הדוחק שבקושיה הזאת מוביל אותנו להבנות הרבה יותר עליונות אומר הרבי אבל על פי זה אבל אלמין מרית פנוי מני וכ יוצא בזה ליתר פנוי ממני כלומר אין מקום שהאור העליון האלוקי לא מאיר בו ממילא זה כולל מהמטה הרי זה לא דווקא מעלה, זה לא דווקא מטה. אם זה מצד שזה אור אינסוף התפשטותו, אז הוא מאיר בכל מקום. לא משנה מה הוא יהיה. אם ההערה היא לא משנה, היא מתפשטת בכל בשווה והמעלה ומטה לא משחקים פה שום משקל, אז תגיד לתדר. פנוי מני וזה לשון שחז"ל משתמשים בו. אז גם כאן תגיד שאור אין סופלי אתר פנוי מני והוא מאיר בכל אמרת מעלה ומעתה סימן שזה מעלה דווקא ומטה דווקא אז להגיד שזה מתפשט בכל זה לא התירוץ הנכון ולא למעלה ולמטה שמחלק לשני עניינים וכנראה שיש עניין במעלה ומטה עד כאן זה החלק הראשון של אות ב כמו שאתם רואים יש שלוש נקודות כי אות ב' ממשיכה עוד הרבה ואחרי זה ג וד הרבי מרחיב בהרבה עניינים אנחנו מדלגים עליהם הם יכנסו קצת בתוך ו' אבל אנחנו דילגנו אי אפשר היה את הריכות הדברים אנחנו נעבור לסעיף ו' עכשיו על פי כל מה שהוא אמר באותיות סוף ב ג ד וה חוזר ומתרץ את הקושיה שהוא הקשה וזהו אור אינסוף למעלה מעלה עד אן קץ ולמטה מטה עד אן תכלית אומר, "מלה ומטה הם אצילות וביאה. כידוע, יש ארבעה עולמות. עולם אחד זה כמו שהעולם הוא אצלו יתברך. אצילות משון אצלו. ואחר כך זה יורד לעולם הזה לברוא אותו יש מעין. זה נקרא בריאה. כמו בראשית ברא. ושמה המפרשים מעריכים הרמ"בן להגיד שבריאה זה מילה יחידאית כי היא הופעת היש מעין. ואחרי זה יצירה זה התגלגלות מיש ליש והשייה זה העולם של היש כמו שבסוף הוא מופיע לפנינו ובדרך כלל מחלקים את העולמות העליונים לשניים עולם אחד זה כמו שהוא אצלו יתברך שזה לפני שנברא העולם בכלל ושלוש עולמות בדרגות שונות כמו נפש רוח ונשמה אבל בכל העולמות כולם נשמה זה כמו הבריאה רוח כמו היצירה ועשייה זו הנפש ואנחנו לא נרחיב בעניינים האלה עכשיו אבל מה שכן זה מה שעכשיו הרבי מסביר שזה שיש שני צדדים עולם האצילות כלומר העולמות כמו שהם אצלו והעולמות כמו שהם נבראים לעמוד בפני עצמם יש מעין הם כבר ישנם שני הצדדים האלה זה מפני שבשורש האלוקי יש שני צדדים ולכן גם כשהם מופיעים העולמות הם מופיעים בשני צדדים דים ושורש התארבותם משני העניינים דאור וכוח שבאינסוף באור אינסוף שלמעלה יש אור ויש כוח שגם הם בדוגמת מעלה ומטה האור והכוח והוא מיד מסביר דעניין הכוח שבאינסוף לאינסוף יש כוח עד אינסוף יש אור עד אינסוף מה זה הכוח עד אינסוף הכוח שבאינסוף הוא עניין הירידה למטה וזה באמת כוח עצום. למרות שהאור הוא עליון ונסגב ובאין לו שום גבול, צריך בשביל להוריד אותו למטה כוח עצום שיפריד אותו משורשו ויגלה עולמות עצמאיים. זה כוח אדיר. בעצם צריך כוח בלי גבול להוריד אור בלי גבול לתוך הגבול. כוח בלי גבול צריך לזה. ואיפה הכוח הזה היה נמצא? באור אינסוף. אז יש לו כוח לברוא עולמות נפרדים. אז עוד פעם זהעניין הכוח שבאינסוף הוא עניין הירידה למטה. מה שבכוח האינסוף להתפשט ולרד למטה להיות בבחינת כוח נבדל. לאבות יש ודבר נפרד. לברוא עולמות. ועניין האור שבו עכשיו הצד השני. מה זה האור שבו? ההרגש שכל העניינים הם כלא חשיב. ואת זה הוא העריך להסביר קודם הוא עניין העלייה למעלה כלומר מצד אחד ודאי אצלו יתברך יש את הכוח לברוא עולמות נבראים זה באמת פלא פלאים לולי שאנחנו רואים שזה קרה אז היינו אומרים שאורנסוף נשאר שמה ואף פעם לא יורד למטה מה פתאום לרדת למטה אבל יש לו כוח לברוא עולמות נפרדים זה פלא פלאים ואף על פי כן כש כשהם נבראים להיות עולמות נפרדים הם כל הזמן יודעים שלעומת המקור שלהם הם כאילו לא נמצאים בכלל. כי מה זה מציאות אמיתית? מציאות שבאה מהעין כל היסוד שלה זה שבאמת היא איננה. היא פלא היא חידוש העולם הזה הוא מחודש הוא לא מעזו מעולם אבל השורש שממנו אנחנו באים הוא ניצחי. היה עובה ויהיה בשווה בלתי גבולי הוא מציאות באמת אנחנו לא מציאות יחסית אליו אנחנו לא נחשבים בכלל ההרגש שכל ינינים הם כלו חשיב זה האור שהאור האלוקי הוא למעלה מכל המציאות של העולם הזה אומר ועכשיו אם כן עוד לפני שנבראו העולמות יש שם אצלו יתברך יש באור אינסוף שתי תכונות הכוח לברוא נפרדים והאור להאיר להם שבתוך נפרדים הם חסרי ממשות יחסית לשורש האלוקי. והאור והכוח הזה הם בעצמם שני העניינים שלהם דיברנו וזהו אור אינסוף למעלה מעלה עד אן קץ ולמטה מטה עד אן תכלית שהעילוי והשלמות דאור אינסוף הוא בשני עניינים אחד שהוא נמשך למטה לאבות ולחיות הנבראים דבריאה יצירה עשייה שאנחנו לא נכנסים העולמות הנפרדים הנבראים ובזה גופה גם כשאמרנו שהוא נמשך למטה למטה מטה עד אן תכלית כלומר עד עולם החומר ואפילו הרע ואפילו עומק הרע. יש כוח אצלו לגלות עולמות, לברוא עולמות שיש בהם חומריות ויש בהם רע ויש בהם אז זה מטה מטה עד אין תכלית הכל זה בכוחו ובזה גופה למטה מטה עד אין תכלית שהוא נמשך לא רק בבריאה ויצרה אלא גם בעשייה ובעשייה גופה בעולם הזה הגשמי שאין תחתון למטה ממנו אז זה מטה מטה עד אין תכלית וזה הכל כוח שלו וב שגם עולמות העליונים אצילות ולמעלה מאצילות למעלה מעלה עד אן קץ אם נשווה אותם אליו יתברך הם באין ארוך הם באין ארוך לא חשיב להשם לגביו יתברך וממילא יוצא שהכוח לברוא עולמות נפרדים מצד אחד ומצד שני שהם ידעו עד כמה הם בטלים באור שהוא המקור שלהם אפילו אם תעלה הכי הכי הכי עליון העולמות כמו שהם אצלו לא, גם שם הם בטלים למקורם. אז זה שני הצדדים האלה הם כבר הסבר לאור אינסוף ומעלה מעלה עד אן קץ. כלומר שגם העולמות הכי עליונים הוא למעלה מהם בן ארוך ומתמד אין תכלית כי הוא יכול לברוא עולמות ולהוריד אותם עד חומר גשמי ממש. זה התירוץ השני. אבל גם בזה הרבי לא מסתפק. אנחנו עוברים לסעיף ח. בואו בוא בוא אנחנו אני מצטער אבל בציבור כזה אני מוכרח להימנע משאלות ביחוד שהשעון אותיות עונש דוחק והולך אות ח אנחנו דילגנו על ז' כי גם שמה הוא הרחיב וגם באות ח דילגנו והנה ידוע אה אולי גם על השורה הראשונה אה נראה רק את סופה דבאור שלפני צמצום יש בכללות בית מדרגות. גם בזה הרבי לא מסתפק. למה? בגלל שכל זה מה שקורה ביחס לעולמות. זה לא כמו שזה אצלו, אלא זה הכוח שלו לברוא עולמות והאור שלו להאיר להם את מקורם שהוא למעלה מעלה מהם. גם אם אנחנו מדברים על העולמות הכי עליונים, אבל זה לא אצלו ממש. ועכשיו הרבי עולה להסביר ממש ממש אצלו לפני הצמצום. הצמצום זה ה נסיגה כביכול של האור האלוקי שמלא את הכל בשביל שיהיה מקום לעולמות. כי כל מקום שהוא נמצא שום דבר אחר לא יכול להיות אין לו עוד מלבדו. אז בשביל שיעור עולמות הוא קודם כל סילק את עצמו. וזה מדרגה הרבה הרבה יותר גבוהה ועליונה מאשר כל מה שחילקנו בין אצילות ובריאה ויצירה. כי זה בכלל לתת מקום למשהו חוץ מאור אינסוף. לדבר לפני הצמצום זה לדבר רק על אור אינסוף כמו שהוא היה שם. מי שקצת בקיא בחסידות יודע שיש כאן עוד דילוגי מדרגות עצומים אבל אין הזמן גרמה לבאר את כל העניין הזה. אולי בספר זה מבואר באריכות. על כל פנים באור שלפני הצמצום יש בכללות בית מדרגות. ועכשיו הוא מדבר על שתי מדרגות הרבה יותר למעלה. כמו שהוא קודם שעלה ברצונו להציב לי לברוא דאז היה למעלה משייכות לעולמות וכמו שהוא אחרי שעלה ברצונו להציל ולברוא כלומר כשאנחנו מדברים על אור אינסוף האם נכון לומר שהוא יתברך זה הבורא לא כי מתי הוא ברא לפני 5778 שמונה שנה ומה היה לפני כן? אז הוא לא היה. רק שהוא ברא הוא התחיל להיות. מה פתאום? האם זה שהוא ברא עולמות זה עיקר מציאותו? ודאי שלא. עיקר מציאותו זה בכלל לא זה שהוא מתייחס אל העולמות, אלא מציאותו מצד עצמו למעלה מהעולמות. כל זה שהוא פונה לברוא עולמות, זה כבר ירידה מטה מטה. כי מצד עצמו הוא לגמרי למעלה מערך העולמות. אז לכן גם שם יש שתי מדרגות. הראשונה זה לפני שבכלל עלה ברצונו להציל ולברו. הוא כמו שהוא לבדו, לעצמו. ואז לא היה שייכות לעולמות בכלל. וחוץ מזה, כיוון שהוא ברא עולמות, אז אחר כך הוא פנה לברוא. הוא כמו שהוא לאחרי שהרצונו להציל ולברוא. שעל ידי זה נעשה בגדר שהייכות לעולמות. עכשיו יש פה חצי משפט שלא היה אמור להיות פה צולם בטעות. זהו מה שאומר. וזהו אור אינסוף למעלה מעלה עד אן קץ ולמטה מדה עד אין תכלית. שני העניינים דמעלה מעלה ולמעלה ולמטה מטה הם באור אינסוף עצמו. כי כאן אנחנו כבר לא מדברים על היחס שלו לעולמות כמו בתירוץ של סעיף ו ששם סליחה ששם אנחנו מדברים על שתי מערכות יחסים עם העולמות אחד זה שהוא עושה אותם נפרדים ואחד שהוא מער להם שהשורש הוא למעמה מהם לגמרי ובכל זאת שני הצדדים האלה זה היחס בינו לבין העולמות ולא מצד עצמו ולכן עדיין זה לא מתרץ לגמרי את הקוש שיהיה שכשאמרנו אור אינסוף למעלה עד כץ ומט מטה עד תכלית בעצם דיברנו עליו ולא על שני צורות יחסים עם העולמות וכאן הרבי עולה לתרץ במקום עוד הרבה יותר עליון שגם כשאנחנו מדברים עליו יש שני צדדים אחד זה שהוא למעלה בכלל מהתייחסות אל העולמות והשני זה שהוא פונה לברוא עולמות עוד לפני שהוא ברא אותם רק הפנייה לברוא עולמות הוא עוד לא התחיל לברוא עוד לא היה צמצום בכלל רק הוא רצה לעשות צמצום כל זה קורה עוד לפני שהצמצום יוצא לפועל כלומר באור אינסוף עצמו יש שתי מדרגות שני צדדים מעלה מעלה עד אין קץ ומטה מטה עד אין תכלית למה כל זה חשוב ובזה אני רוצה לסיים למה הרבי התעסק עם שאלות כאלה קודם כל זה מצוות עשה זה אנחנו אומרים בכל יום ועלינו לשבח מי שהתפלל עכשיו מלך וידעתה היום ושבותה לבבך כי הוויה הוא האלוקים אין עוד מלבדו אין עוד ולדעתה היום יש מצווה לדעת את השם כשם שמצווה ללמוד תורה גם הלכות עיר הנידחת שלא היו ולא יהיו למעשה יש לנו מצווה ללמוד כך יש מצווה ללמוד דעת אלוקים אבל זה הרבה יותר מזה כשאנחנו מקיימים תורה ומצוות אנחנו נשארים עדיין כאן בגדרי העולם הזה בשביל להיות דבוקים בו יתברך מצד כל האישיות שלנו ואישיות שלנו יקרה זה לא מה אנחנו עושים עם הידיים אפילו מה לא מה עם הלב אלא מה התפיסת עולם שלנו הדעת שלנו שהלב נולד ממנה כמו שהפסוק אומר וידעתה היום ומתוך כך והשבותה אלה לבבך הלב נולד מהדעת וכשאנחנו יודעים וכל זכלנו מלא דעת אלוקים אז באמת יש לנו דבקות גמורה בו יתברך וכל המעלה של לימוד החסידות כמו של כל פנימיות התורה זה שאנחנו לא נמצאים בעולם הזה ורק עושים את ההוראותיו של המלך אלא על ידי הגנימות של החלק הפנימי שבתורה אנחנו זוכים להיות בטרקלין של המלך עצמו, להיות אצלו יתברך, לדעת אותו, לדעת את השם. והמצווה היקרה מכל המצוות כולם זה לדעת את השם. הרמב"ם בעד החזקה, ספר ההלכה הענק והגדול לכל הדורות כולם שגם מדבר על ימות המשיח, מתחיל מדעת אלוקים, לדעת שיש שם מצוי ראשון, הוא מסיים שבסוף בימי המשיח, כשכבר לא יהיו צרות ולא מלחמות ולא קינה ושינה ותחרות, הרמב"ם מסיים את כל היד החזקה, אז מה יעשו? אז ידעו אותי למי קטנם ועד גדול. לדעת את אלוקים זה היעד הגדול של כל האנושות. ולימוד הפנימיות ומה שהרבי מלמד כאן כמו בכל מאמריו זה ללמוד לדעת את השם. וגם כשאנחנו פה היום עדיין רחוקים משלמות המעלה של ונחלב רוח השם שלמות המשיח אבל אנחנו תואמים את זה על ידי לימוד דעת אלוקים. תודה רבה. ‏am