למהותו של השטר | הרה"ג הרב צבי (הרשל) שכטר | ראש ישיבת "ישיבה יוניברסיטי" | שיעור כללי

[מוזיקה] בכל דור ודור הקדוש ברוך הוא דואג שלא תחסר תורה מישראל הקדוש ברוך הוא שטל תלמידי חכמים גדולים כדי שיאירו את אור התורה בדור הדור שלנו זכה שנמצא שמאיר באור תורתו בארץ בעולם אמנם הרב שכטר נמצא באמריקה אבל מצודתו פרוסה על כל העולם כולו ני חיב להגיד באופ אישי שאני זוכר את כבוד הרב שנ מקדם שרואים את דמותו של הרב גם בתורתו וגם בהנהגתו במידותיו הנעלות אז בדוק אפשר להבין את הפסוק כי שפתיך אש מודעת תורה יבקשו מפיהו אם דומה הרב למלאך השם צבקות תורה יבקשו מפיו בשבילי הרב שכטר זה בבחינת אם דומה הרב למלאך השם צבקות זכינו פה בישיבת רמתגן שהרב טרח טרחה מרובה להגיע לתת לנו שיעור בכתובות נכבד את מרן כמו הרב חרון בגמרא גיטן בדף יז ע א גמרא שואלת על המשנה שמה מפנימה תזמן בגתן שמה מחלוקת מפורסמת בלקש התם שתקנו לכתוב זמן בג זה ידוע הבוק במסכת בתחי פרק אמנס שמה כתוב במשנה משפט לכם ישפ לכולכם שיש הקש בין דמס לדי נפש קר הדין של דש חקירה מיוסד על הפסוקים בנגע לדי פשס אבל גם בדי גם כן בתור צריכים ישחיר זה רק ת דרבו שתקנו כדי שלא ת בפני לו ותקנו שלא צריכים ק מקשה שמה המוק מה השאלה בגמ מני תקנו זדן מנת שתו צריכים חיר זמן הקם מנת צריכים זמן מדוע מדוע שמטק בזמן אז יש שם הקס משב את הקושיה הוא מסתבך קצת בנס פרים מקש כושיה עצומה הפרים בספר שלו על הרמבם מנסה לישב את הקושיה והוא מסביר ככה כשמסתכלים ברמבם הרמבם הביא את הדין של רקיר לפי הרמבם זו אחת מתר מצמה מצווה מצווה ה ד זה לא דן על הדם שצריכים להגיד זמן זהן על הבז שלא לקבל אדוס כן ישו מתחיל יש קיר אזה דווקא כשצריכים קבל בזן אבל בשטר הדין של הגס מתחיל בשרני מ את השטר הר הש לב מר הש לאשתו ברגע שמשרים את השטר מי שצריך לקבל אותו באות רגע מתחילה הג שלז לא צריכים כאן בזן הרים הביא הוכחה מהמשנה שלא צריכים בזן כי כתוב במשנה גכ בלילה נכתם בלילה אין ישיב בזן בלילה אי אפשר לקב תחיל ישי בז יש מדמ הכל מוסד פסוקים בחומש ד ביום ג בלילה צריכים תחיל כבישי בז צריכה להתקיים ביום אחר כך כשיש דין תורה ארוך שלוקח חמש שעות 10 שעות כל שהתחיל ביום אפשר להמשיך בלילה אבל לקבו לתחילה שבזבז מהלילה זה אי אפשר אז איך תוכן ג שנחת בלילה ונחתם בלילה אין שמה בזנ חיים מוכיח לא צריכים הוכחה לזה חיים מוכיח אם אפשר לחתום על הגט על השטר בלילה הרי שלא צריכים קבול סס ב מתי מתי הלצ כיש ה שצ להתקבל בבזן א בשת שחלל זהד אד בבלי צורך לקבל בבזן שמה לא צריכים ח זאת רב חיים כותב בספר שלו וזוהי כוונת לקכ שאומר אחסל השטר נס כמי שנדו מב השטר חלל השר הדן של הגס ברגע שהשר נמסר ה הש הש ו ברגע ששים את הש הגלי צורך לשום לא צריכים נ כמי שנ לןד בלי דחי רק דחי צריכים שבז יקבלו את השת שואלים לשנים שואלים הגמרא בגין בדף ן מביאה את הדרשה על פי שני דם שלשם יק דבר מפיהם ולא מפי סוב שואלים כל הראשונים הלא יש מושג של שטר איך אפשר להגיד מפילו פיקסו אז הרמה כותב שכל הדין של שטור זה רק מדרבנן שואל הרמבן איך אפשר להגיד בספר המצו שואל רמבן איך אפשר להגיד שטור שטור זה רק ר יש ג ג זה בתורה יש ר קדוש קדוש זה איך אפשר להגיד שור זה רק מדרבן אונים האחרים רב חיים כותב את זה כאילו הוא המציא את החיש הזה אבל זה כבר מופיע בשולחן בנסיס מתי הרמבם כותב ששור זה רק מדרבנן זה בטורי רה זה הגודד בקסב שוריה א דפס אבל בשטן לפימה שאנחנו פוסקים שד מסקס יש מחלוקת בגמרא במסכת גיתן כל 10 דק כל 10 במסז הפעם על הנושא הזה בקדוש זה מופיע כמה פעמים יש מחלוקת בין רב לזר ורב מ חסקס מסקס כותב הרד בסוף כל המחלוקת בין ר מ לרב לז מלך הסקסי זה דווקא בשורי קנין אבל בשורי רה זה ברור פשוט שבלא אד חסים אין שמה שטורה זה פשיטה שבשורה בבדי צריכ מדחסים לא מב מסיר הקרס בשנים האחרונות התחיל מנהג מחודש שתחת החופה שחוסם עוסר את הסובל הכלה שמקפידים שיבוא עדם להסתכל בש שחסר את השת כעד מרקרס זה צנס הוזה שתר זה לא שתקשר אין מחלוקת הכלם מסכימים שסים קרס לא צריכים ד מסיר אני זוכר אני זוכר כשהתחלנו ללמוד מסכת גיטן בישיבה אז ביום הראשון שואל הרב סלביק מי יוכל להגיד לי מה ההגדרה של שטר מה הגדרה של שטר כותבים על הניר מה צריכים לא הוא רוצה הגדרה הלכתית לאכ שכולנו התפנו ולא ידענו למה הוא מתכוון אז הוא אמר הוא מתכוון לשך בכש משפט מה שהגמרא אומרת שכי שטור זה רק מדרבן כי מן התורה הנ מסמ ל השטר נ מה הכוונה מה זה שייך לרש לוקש לא צרי קב בחיים מסביר לא צריכ חיר כמו שדס בעלפה כשב מקבלים את העד צריכים שב יחו את ה הם אחרת הם לא יכולים לקבל את הד אז בשתלי אזש אפילו בלי זמן בלי מה זה שייך להסביר מדוע מדוע לא צריכים קיו התו אז מופיע בגמרא בכתובות הגמרא אומרת שאם עדם חסוים על השטר ואמר ובם הלו שישלם לו אני הלתי לך אל דולר תחסיר לי את הכסף הלן שזה מזוב אני לא מכיר אותך מעולם לא לביי שום דבר הכל שקר אז מן התורה לא צריכים קיום מדוע לא קימת הפשרות שזה אז שלק אומר השטר מעיד על עצמו שהוא כשר השטר מעיד על עצמו שהוא שאיננו מזוב הגמרא אומרת אם ה מסמים לשת יגידו בעלפה עכשיו קטנ הנו אס אומרים כ שגב מהכ שג הוא אומר שאף פעם הוא היה קן הוא הוא היה ק הוא פס הוא אומר ש אף פעם לא לא היהש איך קר כ בחז אז רואים לח מן הגמרא שכלול בשטר לא רק שפפ שתר כולל בתוכו הגדס שהשטר הזה כשר שהיינו גדולים והינו כשרים לאד השת מד על עצמו שהוא כשר בזמן הגמרה היה המנהג היה נהוג זה לא מנג היה נהוג שהבל מסר גד לאשתו האישה הייתה מחזיקה בגת כי אם לכר אנחנו מכירים את האיש הזה כבר כמה שנים היא גרה בעיר הזאת אנחנו מכירים שיש לחס כס ששי פתאום הבעל מתעל אנחנו לא יודעים מה קרה אז האישה מוציאה את הגת היא מוכיחה שהיא התגרשה איך רואים את זה מתי האדים חוסמים על הגד קודם שזה נמסר לאישה ה בשו שהם חותמים לגד אי אפשר להגיד שהם מעידים שה גשה לא הבעל רוצה שהוא מעוניין לגרש את אשתו הוא מבקש מהעדים שיחתמו על הגד על מה הם חותמים שהב הבעל גילה להם דע שהוא מעוניין לגרש את אשתו על זה על זה מעיד השטר אבל אחר כך זה לא מספיק שאישה תוכל להינשא אחר כך צריכים הג צריכים הוכחה שהתגרשה אז כותבים התס שמה בגתן בדף ד או א מסת הכל באך שנעשה כל מה שמסת היה זה כלול ב של השר אז היות שבדרך כלל כשכותבים שתר בדקים שדים לא יהו פסולים בד שד לא היו קטנים דמצוה אז כל מה שמסת הכל בך שנעשה זה כל בג של השטר זה השטר מעיד שדש מיסה לא היו קטנים ולא היו פסולי דס והשטר כשר לא רק שמעיד על כל מה שמסתמך יבש שחתמו הד מגד כשהאישה תופסת בשטר מסירת השטר היייתה א אח חסד גם זה כלל בג של מסתם הכל באך שנעשה מסתם האישה לא גזלה את השטר את הגת מבילה מסת הוא מסע לה מס מס בפני אד מנח פוסקים אדרת שצריכים אד אפ צריכים גםס זה מחלקת אז הת שתמיד צריכים ד מסיר איך אנחנו יודעים שהיו דסר כבים בגס הל שנ השת כולל לא רק ש היושש משת כולל בתוכו הכל בך שנה גם אחר החס הש מעד גםעד שעדיין לא עדיין לא קרו עדיין לא נעשה ע לאחר החסימה אבל מזר את הגת לאשתו אחר כך אז בזמן הגמרא היה נהוג שאישה אוחזת בהגת כדי שהוא תוכל להתחתן עוד הפעם בזמנינו זה לא נהוג בזמנינו המקובל הוא שמסדר הגד לקח את הגד בחזרה מהאישה מניח את זה בביתו ואחר כך הבז כותבים כותבים פטור כך קוראים לזה בידיש כותבים שטר מיס בזן תמיד צריכים בשר דס המסח ככה מסבירים ה כל הראשנים מקשים יש דן מפ פקס איך אפשר להיות שטר אז הראשונים כולם הבמ בסב בדף כולם כותבים מתיזה ק שטרם זהת מדב תמל הש בליד מכבזה בקסו זה לא מל אבל כשיש דס המסח זה מול איפה יש דין שלא שאפשר לכתוב שטר בלי דס המס זה בשת מ בזן נגיד למשל היה דן ת בן רובן לשמן הבז פוסקים שרובן חיב שמן מליון דולר ואחכ הם הבז כותבים שטר רובן חי שמן מליון את השטר לשמ רבן לאש הדם לחתום הוא לא רוצה שיחתמו עעל הש לא רוצה שיהיה ר ביד הבדין השני שהוא חייב לו מיליון דולר אבל הבז הבז יכולים לכתוב ש מ בז בליד זה יצא מן הכל זה גם כן דיון מדוע זה ככה זה גם כן דון זה גם כן מחלוק בשוך מדוע אפשר לכתוב שט מז בלי דס איש מחרים שכותבים ש מהזה מה הדין הבק בז הפק אני יכול להבכיר חסם שלי אקד ש של אחרים לא יכולים להבכיר את הממ שלי אבל לבז כן יכולים להבכיר את הממ שלי זה הדין זה נלמד בפסוק הק בז הבק אז מה רואים הבק חל בדיבור בדס הבז יכולים לגלות את הדס למרות שאני צועק אני לא רוצה שחס משלי יהיו הבקר הז אומרים שזה ה יש לבזן כוח להביע דס מקנה שאני מפקיר את החוסם שלי אני אני אומר דסמ אני מפקיר את זה אז הבז יכולים לנהוג כאילו הם הבלם על זה אז כמו שהבלם יכולים להציע לדם שיחתמו על השטר אם אם יש דס ה מסחייב יכולים הדם לחתום על השטר אז הבז יכולים לתת את הדס מ דס המזח עבור הבל הבוס למרות שהוא לא צע הוא לא הוא צועק הוא לא מרשה לבזן לכתוב את השטר אבל לא צריכים רשו לא צריכים הדס מהבעל הדין כמו שהפ קבס הבס יכולים להפקיר את הממן שלי למה אני צועק אני לא רוצה שיכירו הבזה יכולים לשמש כי הם הבלים או להבכיר כמו כן בז יכולים לשמש כאילו הם הבלים יכולים לתת את הדס את הדס המסח אז יוצא ששטר מיס בזן זה ממש שתרם דס המסח כך הדין של הבק בזן הבק אחרים אומרים שזה לא נכון מדוע כי יש בגמרא מבואר שהק בז הפק לא רק שמיל פק גם להקנות למישהו אחר ז אומרים שהבגד שלי זה לא שלי אלא זה שלך אז לא רק שהפ קבז הפק גם להקנות לאחרים גם כן גם כן אומרים הק בזק אבל זה מחלוקת מסמת רזה מק נסיב הנסב ובר שמת רקמים ה הק להפקיר לא להקנות לאחרים מדוע יש לבז הכוח לעשות כאילו הם הביל כמו שהבנים יכולים להבכיר הבז יכולים לשמש כם הב יכולים להבכיר בכך זה הבז יכולים להרשות לחתום על השר מה שהם מרשים לכתוב את השר זה עכשיו כדס המס כמו שהם יכולים להפקיר כמו כן יכולים לתת לעשות דס המס אבל הצ חלק הצבר וסף שלא רק שמה שבכול להבכיר ממן אומרים שזה חל גם קנות לאחר זה גם כן מקס לאחרים זה רק חבזה מחלוקת תכלו בספר די חסק ד חסק היה אחד רמים בישיבה לבות כ באירופה קודם המלחמה יש לו אריכות בזה יש הח מכל הראשנים לכאן ולכאן כל רשן יש לו באיזה מקום באיזה מסכ יש לו ד בזה ם הק בזק חל מן התורה דווקא להק וקנ לכם זה רקל מרב גם להנס לכם זה גם כן מדרבן אז אם אומרים שזה ה אפילו להקנות לאחרים בס בעצמו לא יכול אני אני רוצה אני אמר אני מניק לך את הבגד שלי זה לא כל זה המשפט הראשון ברמבם פרק אכי אין המכ בדברים אני רק אומר בעלפה אני מקנה לך את הבגד שלי זה לא ח צריכים מסקני אז איך תוכן שבז יכולים להקנות לכם זה יותר מאשר הלבוס הבל בעצמו לא יכול להקנות לאחרים בלי מסק איך יכולים צריכים להסביר אחרת שפשט הק בזק הכוונה שבז יכולים לעשות כי להם הבלים הם יכולים לעשות יותר מהבילים אז צריכים להגיד הב כב יכולים לקבוע אם זה שלך או זה של מישהו אחר אז אין מכאן הוכחה ששטר מס בזן גם כן יהיה מן התור איך אנחנו יודעים אז לומדים מאיזה פוסק אחר זה יש יצ מן הכלל שתר מס בזן לא צריך לא צריכים דס המסח או שפשט הוא שבז מרשים לכתוב את השטר זה נחשב כאילו זה דים מקח הדין של הק או שזה פרשה אחרת א משפט דלי שחסם ד במם אח הגמרא אומרת בסש אלה המשפט אש תסים לפניהם מדוע כתוב ים הזה בדבר גשמי אני משים את זה אל משפט המש למדם איך אפשר להשתמש בביטוי אש תסים לפני אומרת הגמרא הדיונים הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו שיהיו כלי הדיונים להכריח את העם לשלם את הכסופים שהם מחוייבים אז הסם ספ כותב במקום אחד שמה שבז יכולים לכתוב שטר מ בזן בלי דס ם ישראל זה דין מיוחד שוס לפני אלה כלי הדיון צריכים שבז יוכלו לכתוב מס בזת מס בז בלי דסמר אז כך נחוג אצלנו שאח שהבעל מסר את הגת לאשה היא מחזירה את הגת להרב המסדר הגת ואחר כך קובים בזן ובזן כותבים א פתור בבזן כותבים במש בזן מרשים לכתוב מיס בזן לא שהבעל לא ש הבעל מאשה לו האדם שיחתמו על המיס בזנ הבעל הוא לא דס המסח בזה יש בקצו הנסיבות יש לו המון קושיות נגד הקצו פה ושם יש ל אז הקצות כתב חיבור זה נתפס בסוף החש משפ משבב נסיב שוא עונה פה ושם הוא עונה על כמה קושות של הנסיס ואח כך הוא כותב כמו שיש לי תירוצים על כל הקושות יש לי תירוצים על כל הקושות לא כתב כל התירוצים רק כתב 20 משהו שכזה אבל יש במקום אחד במשב נסיס כותב מה הדין הב גרש את אשתו מסר לו הגת ואחרכך הש עבדה את הגת אז איך היא יכולה להוכיח הבל גר במקום אחר איך אישה יכולה להוכיח שהיא פנויה עכשיו אז א נגיד למשל איש כי הבעל קידש את האישה ואנשים לא מאמינים לה שהיא נשואה אז היא מבקשת מהבעל שהוא יכתוב לשטר עם דס המסרב שהוא קידש אותה או שהוא גירש אותה כתוב במש סיבס הוא לא דס המסח כי שהלווה כותב מרשה לו הד שר הלב שהוא חייב להמ 1000 דולר זה דס המסב הוא חייב לשלם כ שמישהו מכר את הבית שלו למישהו אחר ולוקח אין לו שטר להוכיח אז המרקם יכול להרשות עדם לכתוב שת שהבית זה לא שלי הוא אומר הדוז הבית זה לא שלי מחרת כבר קניתי או מצאתי לה במתנה איך שיהיה זה דס סחים הוא אומר שזה לא שלי זה שלו אבל כשהבעל קדש אישה הב גירש את אשתו בש שהוא מקדש את האישה זה נחשו על פידן כא המסב ליצור את הקדוש ברגע שהב מ מבקש ים שיחתמו על הגת יש לודן דס המס ליצור את הגרש אח שכבר התש ח שכבר התגרשו זהלא נין שלד אדן שלד אסיב מהצו שהוא מישב כל הקושיות של הנסי מביא מהמרד באיזה מקום אני כבר לא זוכר הוא מצטט מהמרד שאין דבר שכזה הוא מביא בשם הראשון בלי הסס אין דבר שכזה הבע לא נחשב כדס המסח לכתוב שטר רה על כך שכבר גירש את אשתו או שקידש את האישה הוא לא דס המסח דס המסח זה מושג בד ממנס או בשו שכותבים את הגת לגרש נחשב דמס לכתוב את הש את השר קן לכתוב את הגד או לכתוב את השר קדוש ח שכבר התקשו תגשו שננו דסמר זהש שה ד המזה בדך כ בדיני ממנס אז כל הרשים כותבים ככה מתי יש לזה דין של מקסם הוא פסול מתי זה נחשב כמו שטר אם נכתב מדס המסר אז יש לזה דן של שט אם אין ש מדס רוצים לחתום לכתוב לעצמם זה דן של זה פסול של מפי פסוב הרמבן כותב שכל שורד זה רק מדרבן מדוע יש שמה דסב אז הבחי מסביר ז המסח זה דווקא אם ע ידי השטר הזה אני משנה משהו אני מקדש את האישה אני מגרש את אשתי אני מקנה לו קרקה משהו שכזה אבלם אבלם יש רה פלוני כבר למ ממני אני אמר והוא לוב הוא כבר לב ממני את הכסף עכשיו הוא אומר לו האדם שיחתמו על שטר הלוואה כותב הרם שזה רק מדרבנן השטר הזה לא גורם לשום הסחי עבור הלבה יש כאן קצת הסח שלוב לא יכל להכחיש אחרכך ולהגיד שלא לביס אבל ר מסב שזה לא נקרא דשם ישראל התס כותבים מה הרמן סו ששטר רה אין שמה דר שרן יש שמה שינוי השר גום לשנות את המצב צ קדוש צ עכש כשש כ כשר אפילו לגבי ר לא רק לגבי קנין זה עכשיו כהב מגרשת אשתו היא מחזיקה בגת כל הזמן אז הגט משמש כשת גם כן אם כבר התגרשו והיא עבדה את הגט והיא מבקשת מהבעל שיכתוב לה עוד הפעם גד שני שתוכל להוכיח שהיא מגורשת כותב המש בנסיס ממך הבננו עכשיו דס המסח להוכיח בתור ר זה לא דס המסח הסס שבדיני ממנס אם ה ם המוכר כבר מכר את הקרק נסן קרק למישהו אחר והלקח מקבל מתן רוצה להוכיח אין בוד הוכחה שזה שלו אז אם המוכר המתונה מבל מבקש מהדם שיחתמו הש זה נקרא דסר כי עכשיו המכ לא יכל להכחיש לא יכל להגיד שלא אף פעם נתתי לו לא מכרתי לו שלא יוכל להחיש את האמש זה נקרא גם כן דסמר מסב שלא זה רק נקרא דס ע ידי השטר חלה איזה התחייבות חל איזה שינוי במצב אבל אחרת לא אז הרמבן הקשר הרמבן מספ המצ הקשר לרמ איך אפשר לכתוב שכל שורי כלם זה רק מדרבנן הלא יש בכו זה דין של ג אז ים כותב בספר שלו כמו שכבו הבן ישת מדרור ה אבל בשורה אין שמה אין שמה התחיבות התס ים שזה כן התחייבות כי עכשיו לא יוכל לשקר אז זה גם כן נגדו אז אין שמה שינוי אז הר וסב שזה לא נחשב כ אין שמה דס מסב יש בגמרא מציא בדף איפה זה בדף יגב הגמרא מביאה את השיטה של רב מייר טורי הלוא לפעמים כותבים שתר הלוואה ולו כותב בשטר שמסה למלווה שיש כאן שיב הגוף שיב נכסים מה משתנה כש שיב נכסים אפשר לטול אפשר לגבות אלמן הל לכוס אם הלו ימכור את הנחסם שלו את הקרק שלו לכוס אפשר לגרות מלכוס מהדן כותב שרני לביפ שבס ככ כגמ ש שבח מדוע כתוב שמה ש למרות שהל כותב שהוא חייב לה זה לא נחשב כ הש לא שנה שום דבר אז ש שסים גם כן נחשב כשק שבתור אין ש פפם [מוזיקה] שג תד בתס ככל המחלוקת בן רבז לרב זה דווק בש אין שם מחלוקת הכל מסכימים שצריכים שצריכים ארך הסים שרך אין שמהר אז שתות ב איך לקרוא את הגמרא בסוף בבסר יש שתי גרסאות כל ההבדל בין שתי הגרסאות זה אם זה ו או י שניס שסיבה הודש שס סקסב אשת תס בגתן ג מ שתי גס בג במה הם מחולקים אז הם מחולקים בזה כשיש ר הל בליך יש רקד מסיר הם אפשר להגיד שזה מצ זהן שקן הלוכ קס א שגי שלו מה שאפשר לגבות החוסם שבדם בשר זה לא בתור שש משמש כמו שקרק בש כמו כן שבקר שב זה קן חצ צ כבשב שכנה אזה לא לא סתם הל מקנה את הנכס שלו למל לענין גב הכו אז האם נגיד ששטר הבוא שכוס בושי בן חוסם זה מועיל בתור שתר קנין כמו ששטר מועיל לקנות קרקע כמו כמ לקנות שבס קרקה אז אם נגיד שכן מספיק אד מסיר מסיר כס בשק אבל אם נגיד שלא צריכים שתה מדוע צריכים שתה כי שתר לכול שיס לכל אז אז תמיד צריכים דך הסימה אין שם דך הסימה אז יה אפשר לגנות מח אז זה מחלוקת גדולה בתס יש צירה אחרונים כותבים על בן של הבן של הנ ביהודה פה ושם יש טבות בנו ביהודה בשני החלקים מהבן שלו ויש עוד חלק נפרד של מה שם אני שכחתי את השם התשובה של הבן עכשיו באמריקה מכרים את זה כאילו זה יהודה חלק שלישי זה לא יש שני חלקים לב יהודה יש סיפר נוסף התשובות של הבן של תשובות חזקות אז הוא מעורר על כך שיש סתירה בין שתי התס התוסס בדף ג ומביס בגתן תופסים לעיקר את השיטה שטור הלוא לאפשר לאפשר לגבות ממ שבדים זה בתור שתקני שקונים כמו שקרקע קנס בשטר כמו כן שיב קרקה שיב זה לצ זה גם כן ק בשטר במילא אפשר להגיד בביס כותבים להיפך כותבים שטור ה לאפשר לגבות ממשב שתר זה לא שתקן אז יש סתירה בתס אז הבן של הנ כותב בתשובה שלו שלפי הבנתו זה תלוי במחלוקת שתי הדות בתס זה תלוי במחלוקת בגמרא אם שיבור ד שבור לבד מהכנה שבור אני הל לקס המ בדי הוא מוב לשמה יש אז מבוא בשם רבם יש שני שגו הגוד הש כותב שיש בגכ שאין גם ש הגוף זה רק מצווה פיח מצוה אבל אפילו שבר הגוף זה רק מדרבן אבל הגמרא דוחה את השיטה הזאת אנחנו לא מקבלים אנחנו נוקדים כמו שכתב רבן אדם שש הגפ לכל הדמ מחולקים הגמור אם שב לגבי שב שבס זה ד או דרבון איך אנחנו פוסקים להלכה אז תסתכלו בש באריכות בסמ בחשש הוא מביא מרכ מול מרכ הוא מעשה כ שקטים לוכ שבד בנסים וכ כלש שבים שבד מה שאפשר לגבות ממשב זה רק מדרבן יש גם דה שלישית הטס מביאים שך מביא את זה גם כן יש דה שלישית בקדוש בדף יג מביאים נדשי שבמ ששב את הסתירה בין הגמרות בזה אבל השך מביא שזה מחלוקת אז הבן של ה בוד בתשובות שלו שכחתי את השם של התשובות הבן של כותב ששתי הדיות בתס בגף ג ובדף ח הכל תלוי בזה אם נגיד ששב ד הת אפילו במע פה ישס א משום צלא רצה לפרסם ש השני אז אם נגיד שב אלבש אז ברגע שיש שתר לא צריכים שתר קנין כל ה פעלת מת כשיש יש תמיד שבס מרב השס כשאין שמה שר שטר אז ומכים לא צריכים שטר קנין תמיד אומרים שב אפילו בלי שטר אז מדרבה שטר זה שטר לא צקן אבל אם נתפוס שיבוב א צריכים לקנות את השבדים צריכים שתקני כך הוא אומר רבקה אומר ככה שזה תלוי בזה רב יוש בס אומר שכ מדו לו שאם נחפש נמצא הוא לא חיפש אמר כדו שם נחפש נמצא שזה לא נכון שהוא אפשר למצ שנוקטים שיבור דס ולמרות שכן סוברים ששר הל לכות מבזה שקן והוא חושב שגם כן אמצש שבשטר לאפשר גבי מבדים זה לא שתקן שזה שר הוא חושב שזה לא צריך להיות זה לא בהכרך שזה וזה בזה הבן שלב כותב ככה בתחילת מסכת גיתן הגמרא מביה את המחלוקת בין הת ב ר אד מס אקמק אחת ישם צכצ סים אפשר למסור את השטר סירת ושת אם צריכים שתר פשט אין ש שר בסים המדובר הוא על שתר קנין אז לפי רזה לא צריכים מסים מה עוד יש נק מינה מה עוד יש קמינה אז הגמר אומרת בג צריכים כסיב לשמ איזה חלק גצי לשמ אזם קדים כש אז כל הי בש מלמלה לא צריך יב לשמ רק שתי שתי החתמות מלמטה צריכים לשמוע אבלם ק זר לא צריכים חסמה בכלל אז המ צריכים סבש מה הס בזה הסביר ככ וגם יש הגמרא אומרת ככה מה הדין אם יש לבעל הזה שתי נשים לשתיהן אותו השם רכל בס אליהו הוא רוצה לגרש את אחת מהם מספיק אם הוא כותב רכל בס אליהו א צריכים לפ רוכל בס אליהו בס הסבא צריכים לכתוב רוכל בס אליהו הגדולה אחת גדולה מהשניה הקטנה הצעירה הזקנה צריכים האם צריכים שיהיה מוכך מתוכי א לא צריכים אז בשורי ממן מה הגדרת המושג של שטורה טוררה זה שתה שתר צריכים מוכך מתם זה לא מוכך מתך אין שמה רה אז רב מ סובר שהמושג של טורי קן פועל ככה אם אני רוצה להתחתן עם אישה פלונית ואני מעושה לו רה שאנחנו נשואים זה לזה זה גורם לכך שנפח נפח לכך שאנחנו נשואים אני כותב לך שתר שמסרתי לך את הבית במתנה או שמכרתי לו את הבית ברגע שאני מסר לך את הר זה גורים לכך שזה נפך להיות שלך אז רמ סובר שכל שתר רה צריך להתחיל לשמש כ כל שתר קינין צריך להתחיל לשמש כמו שתר רה ברגע שאני משה לך רה שהבית שלך שאנחנו נשואים אנחנו מגורשים זה גורם לכך שהתגרשנו רב לאס שקי שר קזה זה אין להם שום שייכות זה לזה שרה זה רה בקסו ושקי זה עניין אחר סיפר המיס הנמס בפני אדם לא שייך לא שייך ם אחד לשני אז לפי ר מיר לפי רמר ש אדי חסימ קרסי ברגע שאני משר לכ שתר שאנחנו נישואים זה גורם לנישואים אז שתר קדוש שגב לשמ מה ה מה השטר איפה יש כאן ס חס הדם זה הגס כ שים חסים ע חלק אנחנו לא יודעים עלמה הם חותמים אבל כשכתוב מלמ ישין חר כך חותמים מלמטה י בש זהת לדעת הדים הדם הד זה בשתי השיטות בשתי השירות אד הג אז לפ כל שתק צריך מתחיל לשמש כשרה יות שיש לחר שאנחנו התחתנו זה גורם לכך שחלה הקידושים ברגע שהב מסר שרו שאנחנו מגורשים זה גורם לכך שגש חלים אז כל הרה כלולה בשתי החתימות ש מלמטה אז אומר סדר שצריך מת כל שתר כל שטר רה תמיד צריכים מוכ מתוך אחרת אין שמה שרה אין שמה רה ממילא כל שטר כ גם כן צריך מוכ מתך כי כל המושג של שתקין הוא אני מש לרה על כך שכבר חל אז זה גים לכך שכבר חל אבל לפיז לא צריכים א מסר קסי שתר שתקים מחולקים לג אין להם שום שייכות החום השני שרזה חתמות אז במילא פ רבז לאצי רך הסימה בגת מה צריך כסיב לשמו כל הסיפור כל הבי שית צריכים כסיב לשמו אדם לא צריכים כסיב לשמ אז תחנו מקודם רב סלל ביום הראשון כביר את השירים גיתן של מי יכול להגיד לי הגדרה מדויקת בנושא של שת אז הוא התכוון להגיד ככה יש מושג של שתר שחתומים עליו שני עדים ויש גם שת שכוס בקסב יד אני אני חותם מלמטה שאני חייב לכל מיליון דולר אני חותם את שמי האם יש לזה דין של שטר סבסוד שנגיד ששטר זה דווקא אם יש שני עדכ מדו שנגיד שטר צריך דווקא שני עדים כי בספר ירמיה כתוב הקדוש ברוך ה סיב לירמיה ש יקנה את הסודה הבן דודו חנמל בן דודי יבוא למכור את הסוד שלו בענתות זה בפטרס בהר ב משהו שכזה ויכתוב שני שטרות ספ הגול ספ החסם שתר פשת ושת מקושר לדם אני ביקשתי שדם יחתמו מלמטה אישות י שתי דות בתס בגת בדף בקסב בדף חבס יש שת בס מה הדין אם ישר חתו מלמטה רק עד אחד אם יש לזה הכח של עד אחד אגיד למשל אני אומר שרדתי לך מיליון דולר ויש לשח אטום בעד אחד את אומר שהכל שקר אז אם יש עד אחד שבו בעל פה הוא מחייב שוה אם נגיד שיש לי עד אחד בשטר גם זה גם כן מחייב שועה שלא נגיד שטר צריכים ולדם שני אדם שת בך זהלא מכלום אזה שתי דות בטס אז קימת צל הגיד אפיל נגיד שער בשטר זה כן מל כמו פמת אפשרות להגיד ששטר בסוד זה לא אפילו חד אולי הגדרת שטר זה דס בקסב מד המסח אדס בסב זה או אד אחד או שניים אם יש דים זמ לגמ יש אחד זמ לג שבוע אבל הדוז בלדן זה בקסב הכ אבקס אזי תות בשך גבי הדן שלכים שטורס כים שטורס הגמ רק מרבנן כן יש לות בכים שטור אפשר לק ש אפילו ש בפני שגדל כתוב במש בסוף הפרק שני א ש להגיד שהוא זכר את הציד של האבא שלו של הרבי שלו מדוע כים שור זה רק מדר מדוע כ שור רק מרב זה הדין שלס על השר השר מעיד על עצמו שהוא כשר אז דיש זה דין של שטר ם נגיד שהדור ה שטר זה אדס בכס סד בכס זהן אז אם אם זה שחתם מלמטה הוא מכיש את זהמ שזה מז אולי צך כ שטר מן התר כשיש שטר בשני אד או בדח יש לזה דין שלטר א נגיד שהגדרת שתר זה אדס בקסב מדס המסח אדס בקסב אבל ר בקסב אין לזה דין של שתר יכ כם השטר מתר אם אם הבדין ששמו מופיע מלמטה על השטר הזה הוא מכחיש ואמר שף פעם זה מזוב אף פעם לא חתמתי על השטר הזה אז אין כאן הכ בכלל אז צריך מכ השר אז השך מסי ככה הוא כותב לוכ שצך כש התור אחרת עם זה שסד מוא תון שזה מזוב אן מ אומזה אז בליק אי איכן שתר בכלל אם ישד מלמטה הך הפח אשג א בקסב שך מס ככה ש בקסב אין לזה דין של שתר יש לזה רק החכ של הדס בלדין וזה רק הם עשו קיום התור כל הקול שעושים ק משטר פדמ הסימס מסתכלים בטורס החרים מסתכלים בצ'ק שלו הרבה פעמים כשמישהו עושה לי צ'ק אני צריך לחתום על הצד השני להכניס את זה בבנק אז הםם מסתכלים בשטרות אחרים איך אני כותב את השם שליב קש מב אז אם זה ש זה לא צק השת שגד רקמן לק הש אפשר לעשות ק בלילה זה הכל משום מפני ש יש כמה וכמה קולות אבל בקש שזה אין שמה כל הקולות א זה היה השיר הראשון של הרב סלוצק מה הגדרת שטר אם ההגדרה ה יש לזה דן של שטר ממילא כב או שנגיד שלא לא צריכים כזה רק מרב תקנו מדרבנן את הצורך לקים השטר יש דון יש דון אבן זל בדרך כלל לא משתמשים על זה כל כך לא כל כך לפי הדרך של רב חיים אבל באבן זל הזה הכל משתמשים בזה אבן אזל מסביר שיש מחלוקת בגמ לגבי התקו דרבנן שצריכים ם המלוה יש לו שרל ש מזומ צריך לעשות כשר מה הפשט אם יש ונס מה דמ מביא שני עדם שהלווה לבה ממנו הלב טן שהם משקרים לא מאמינים להלובה כלח תון שה מש אי אפשר לתון מה דין יש לשר הלב אלאן שזה מזויף אז ה הוא הוא טוען שהמלווה הוא משקר המלווה זף מישהו אחר זף אז מה הפשר מאמינים להת של הלווה כי הוא מוזק בממ שלו תען שזה מזי אז מדרבן צריך קים השטר או שנגיד אולי שנגיד אחרת ששטר שאין בקוים זה כמו חספ בילנו אז הדיון הזה רבי זמן מסביר שזה מחולקים המרים בשת שס בצורך לקים לא זה מפורסם אבל רב מש פיינשטיין בשיעורים שלומצי ורך ב כולם מדברים עודות הנושא הזה ומים שזה שאלה חשבה זה נוגע בדף הראשון בגין יש שמה שדן בנושא הזה נכמ הוא מה הדין יש למשטר מקוים שב לאב ממנו ויש ביד הלב שובר שחתום על השב שני דים והמו ן שזה מזוב מן על השובר שזה מזוב ת צי מ הת לא צריכים כרבנן הצרך צ ת מזויף על השר ה של המלוה ו הוא מכס בממן שלו הוא ת מזויף אז אומרים שהמ לא יכול לגבות אלאם כן כשת אבל כאן הל מוסק על הממה של ויש לו שובר והמו טען על השוב שזה מזויף להוצי תקנו חכמים שמ נמ בת כדי להוצי מזה לא מסתבר אבל אם נגיד ככה מסבירים כולם זלמן ורב משה ורב בורך להגיד שגת ק חכמים היייתה ששטר שאין מקוים כמו חספ במה אין לו זה דין של שטר זה לא משנה אם אם המלו תען להוצי שהשיב מזויף תעין שהשטר ה מזויף זה לא משנה שטר שני מקים אין לו זה דין של שתר זה דיון זה דיון מהגר הדין רביק דג בתשובות שלו מורה כושיה כשיש מה ההבדל בין מלובשת למ בעלפה בעל פה המ מביא שני עדים שהוא הב 1000 דולר להל אם זה מ בשטר אז יש שתר שחייב לו אז יש שני הבדלים הבדל אחד אם זה מל בעל פה אין שם שחסם רק שב הגוף אם זהש יחס אפשר אפילו לגבות איצ להגיד תילי אשש נמן לתון פתי אבל זהש הנמן לתון פתי כי ישח בדבי יש אומד שמסתם הוא משקר לא היה פורע את 1000 דולר אם לא הייתי מחזיר לו את השטר מדוע שיסמוך עלי שאני אני לוקח ממ אל דבר לא מחזיר לו את השטר זוכ לגבות עוד פעם עם השת אז שד היות ששת מחצ זה הוכחה זהמ שהוא עדיין חייב ליבי כגר הל קיים אצלנו דן יש מחלוקת בגמ רבי שמואל הכח הרבח הרב רב מיל להק בדימ ר בשב הודש כמה משני בב מציה אני מצ הוד בחוב אף אחד מהם לא מזק שניים תנים שזה שלהם שני בים מתנים שזה של אזם יש רב רב אם ישוד שזה של פני של פני א שמכים עלב שמכים ל לא שמכים על הבוצי אבל אם זה לאוצי אסק אז הכל מסכימים שכ אז מקש רבי כג בתשובתו החדוש מקשה איך המלווה מוציא מיד הה מוסק בממ שלו על פי השטר בשטר כתוב שלוה לו עכשיו הוא טין שפתי המן יש לי רוב יש לי אומד יש לי רובה סמון שלא היית שוד אם באמ שילמת לי פרת לי את כל החוב מדוע אני עדיין מחזיק בשד יש בזה הוכח שלא פרת אבל אין איך אפשר להוציא ממ ע פיב ככה מקשה רב כב אז הוא כותב בתשובה הוא מסביר את זה הוא מסביר את זה הוא עושה חשבן הוא אומר יש כמה וכמה דרגות של רוב יש רוב של 51% זה רוב זה רוב גרוע מאוד יש רוב של 6ו שחו יש ש9 אחו מתנ אח רב רב גרוע רב פשוט אבל רב חזק שכזה 99% 99 נקודת אחוז אז כותב רבי קג האומד הזאת של שת כל כך חזקה מספיק להוצי ממ גם על פי זה אומרים בשם רב חיים שענה אחרת הסס כתבו בדף ד בגתן האישה מחזיקה בגד שלה והיא טוענת שהא התגרשה איך אנחנו יודעים הדם חסמו על הגד קודם שמסר הגד לאישה העדן בש שחסמו הם לא יודעים מה קורה אחר כך נגיד למשל הבעל גר עכשיו בניו יורק וישה גרה בקליפורניה הבעל החתי מדם ביקש מדם שיחתמו והם גורים בניו יורק ואחר כך הגט נמצא בקליפורניה הם לא גרים בקליפורניה הם לא יודעים מה קרה קימת אפשרות שהנם כבר מסו קודם שהשליח לוח עש את הגד לה האישה בקליפ איך אפשר להגיד שזה כלול בגת אז למרות שכן קסם הטס החדש הזה סתם הכל בך שנ מה שמסת כך היה הכל זה כלול בגורס השתים זה נחשב כאילו כל זה למרות מה שזה קרה אחר כך זמן אחר כך אז כ שהמלווה מחזיק בשטר הלוואה ל מסכים נכון לבסי אבל כבר פתי והוד זה לא לא נכון שתו בוד שאני עדיין מחזיק בשדה ז הרכה שעדיין לא שילמת היוד שזה מסתם ככ היה אז כל מה שמסתם ככ היה נחשב כאילו זה חלק מהגור השטר זה נחשב כאילו יש שני עדם כאילו השטר מעיד על כך זה חידש בשטר השטר מעיד על דברים שעדיין לא היו עדיין לא קרו הלחה שהם חתמ קימ אתש שכבר ניסו ס קודם שקרה הסיפה למרות שכן זה חידש בלחש שכל זה כל זה כלו בהג של אז לפי כך הגמרא אומרת בפרק שניש אדם חסל השטר ואחר כך הם אומרים כתם הינו פסוס הנו כן שגדשו בחזה מגד הם הגידו שהיו גדולים הם לא הגידו שום דבר חסמו הש אז אומרים לא לו בדל השטר לא רק ש כ בל השר סתם הכל בך שנעשה שהעדים היו גדולים ולא היו קרבים זה לזה כל מה שזה מסת כך היה אזה נחשב כחלק מהג של השת ואנחנו קוראים לזה כ שג עכשיו כאילו הדם העידו שכולם היו כשרים ועכשיו הם אמרים להם סלד הקת ה אז גמר מכבן שגת שובכ מגשרות יש הב ריך תמשיכו לגדול בתור בירא שמיים אני משתתף במחלקת הקשות יש עכשיו שאלות שאיין לנו שום תשובות משך כל הד לא היו שאלות שכאלה אין בכלל מי שכתב על שאלות אתם הדור האסיד אתם תהיו צריכים לפסוק שאלות שאין כמעט שאין לנו מקורות בש פוסקים בכדי לפסוק את השאלות צריכים לדעת את כל הגמור כל הטס וכ כל הפוסקים צריכים ללמוד חזק תמשיך לגדול בתר בירו שמיים כלל ישרא צריכים יותר תלמידי חכמים אלה שרוים לשמש ברבנות או בחינוך כן יהי רצון שתמשיך ואלה שלא יהיו בעבודת הקודש ז צריכים בלבטים שמבינים אייזה רב לסמוך עליו ואיזה רב בם לא לסמוך עליהם אז תגדלו כולכם בתור ותמשיכו ונרבה כולנו רוב נחס מכולכם יחכם א