כתובות - שיעור פתיחה | תקנת בתולה נשאת ליום הרביעי | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] אנחנו ישר ניגשים לעניין אנחנו נשתדל לעמוד על התקנה הזו תקנת בתולה ניסת ליום הרביעי חזל אומרים במשנה בתולה נישאת ליום הרביעי והמנה ליום החמישי שפעמיים בשבת בתי דינים יושבים בעיירות ביום השני וביום החמישי שאם היה לו טענת בתולים היה משקים לבי דין בגמרא אמר רבי יהודה אמר שמואל מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי שאם היה לו טענת בתולים היה משקים לבית דין ותנסה באחד בשבת שאם היה לו תנד בתולים היה משקים לבית דין אומרת הגמרא שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיורחב שלושה ימים אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת וברביעי כונסה אז רואים בגמרא ש מעשה תקנת בתולה נישאת ליום הרביעי נקבע מכוח שני שיקולים השיקול ה אחד זה טענת בתולים כן חתן שמצא פתח פתוח וזה דבר שהוא לא הלה בדעתו שיהיה והוא א חושש אולי א אשתו זינתה בין האירוסים לבין ה נישואים אז תקנו חכמים שכל זמן שעדיין לא נתקררה דעתו ועודו ומד בכעסו שתהייה לו האופציה תהיה לו האפשרות לבוא מיד למחורת לבית דין ולספר לבית דין מה שהוא מצא ובית דין בררו לכאורה בית דין בית דין יבדקו ויחיו בנושא אז לכן תקנו חכמים שבתולה תנסה ליום רביעי כיוון שפעמיים בשבת מדובר כאן על על מציאות שפעמים בשבת בתי דינים יושבים בעיירות ביום השני וביום החמישי אז למה יום רביעי ולא יום ראשון אז מוסיפה כאן הגמרא עוד שיקול אחד שנקרא תקנת שקדו חזל חזל תיקנו שהנישואין יהיו ביום רביעי ולא ביום ראשון משום שחז רצו שיהיה אדם טורח בסעודה שלושה ימים אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת ולכן תיקנו אז בשילוב שני השיקולים האלה גם עניין טענת הבתולים וגם עניין שקדו לכן תיקנו חכמים שבתולה תנסה דווקא ביום רביעי ולא ביום ראשון אז אנחנו ננסה להתבונן בגדר של התקנה הזו מה מה גדרה של התקנה ומה המגמה שלה מה המהות שלה מה התכלית של התקנה הזו בשום לב שבימינו אנחנו לא נוהגים למיסה לא נוהגים את התקנה הזו אנחנו כולנו משתתפים בחתונות ו החתונות מתקיימות בכל בכל אחד מימי השבוע למה בזמן הזה לא לא נוהגים את ה לכאורה לכאורה לא נוהגים את התקנה הזו לא נוהגים את הדין הזה אז ננסה לעמוד על כך דרך כמה מחלוקות בראשונים שנאמרו בהקשר הזה של תקנת בטולה נשאת ליום הרביעי אולי נראה איזשהי איזשהו מבט אולי קצת מחודש בעניין בעניין של התקנה הזו ראשית ידוע וסתם ראיתם יש כאן מחלוקת בראשונים באמת עבור מי נתקנה התקנה הזו עיקר התקנה עבור מי נתקן עבור אילו נשים נתקנה התקנה הזאת בעיקרה ומצינו שחלקו בדבר הזה רשי ותוספות רשי כותב בדיבור המתחיל בשני בשבת אומר רשי אחת מ1 תקנות שתיקן עזרה בבב קמה בפרק מרובע מפרש לכולו ולכך תקנו שתנסה ברביעי שאם היה לו טענת בתולים ישכים לבית דין בעוד כעסו עליו ואם יש שרות בינתיים יש לחו ש יתפייס ותתקדמו שמה היא זינתה תחתיו ונאסרה עליו כדי אל פינן בסוטה דף כח מונסטרה ונטמע ומתוך שיבוא לבית דין תברר הדבר כשיצא הכל שמה יבואו עדים זה ו כן ושמה יבואו עדים אז רואים ברשי ש שלמעשה אנחנו מדברים כאן על סוגי סוג נשים כאלו שלא די בכך שהוא יבוא לבית לא די בכך שהוא יבוא לבית דין ומיד יאסרו את אשתו עליו אלא יש צורך שיבואו העדים ויעידו שהיא זינתה בכדי שהיא תאסר עליו אז בהכרח שמדובר כאן כפי שכבר א נראה גם בראשונים שייקו כך מדובר כאן אנשים כאלו שיש לגביהם שתי ספקות להתיר אותם אני מקווה שראיתם את הגמרא ב לקמה בדף ט עמוד א' הגמרא שמה אומרת שאדם שאומר פתח פתוח מצתי נאמן לאוסרה עליו שואלת הגמרא ואמי ספק ספק ההוא ספק תחתיו ספק אין תחתיו ואם תמצא לומר תחתיו ספק באולה ספק ברצון כלומר כל ן שטוען טענת בתולים פתח פתוח מצאתי לדוגמה עדיין אשתו לא לא אסורה עליו מדוע לו משום שיש שתי ספקות טרי ספקה שני ספקות להתיר אותה ספק אחד אולי הא זינתה לפני האירוסין לא זינתה תחתיו ואז בודאי שלא נאסרה וגם אם תרצה לומר שהזנות הייתה לאחר האירוסין בין האירוסין נשרן אבל אולי זה היה באונס ואשת ישראל לא נס רת לבעלה באונס כמו שנלמד בהמשך בכתובות נא אז אז אם כן מה פשר הדבר ה אומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו אומרת הגמרא לא צריך באשת כהן יא בתמה באשת ישראל כגון קביל בוו הקידושין פקום מבת שלוש שני ויום אחד אז אם כן יש שני ציורים שני מצבים שבהם אם נמצא פתח פתוח אז אוטומטית נשרה עליו כגון שיש רק ספק אחד לגבי ה לגבי העובדה הזא ש שהיא איננה בתולה יש רק ספק אחד זה יכול להיות או באשת כהן ששמה הדין הוא ובר שמה לקמה בדף נא שגם אם ננסה אסורה לבעלה אז כל הספק הוא האם זה היה תחתיו או לא היה תחתיו אין כאן ספק להתיר אותה אם זה היה באונס אז הספק הוא אחד אם זה תחתי הא נאסרה אנמי כגון גם אם מדובר על לא אשת כהני אשת ישראל וכגון קביל בעבוע קידושין פרוטה מבת שלוש שנים ביום אחד ואז הדין הוא שאיין כאן יותר ספק לומר שזה היה שמע זה לא היה תחתיו כי אם זה לא היה תחתיו פירוש הדבר שזה היה לפני שה הייתה בת שלוש שנים ויום אחד וקימל לחזל שאם תינוקת עותה נבעלה קודם שלוש שנים ויום אחד אז בתוליה חוזרים אז ממילא ברור שאם הוא מצא פתח פתוח שהזנות היייתה תחתיו אלא עדיין יש ספק שם הזה היה באונס אבל זה רק ספק אחד וספק כמנה ספק ספק דאורייתא לחומרה אז עכשיו שאנחנו באים לשאול את עצמנו עבור מי נתקנה תקנת בתולה ניסת ליום הרביעי שחז רצו למנוע מציאות שאדם יקיים אישה באיסור עליו כן למרות שהוא תבר נודע לו שהיא איננה בתולה הוא יקיים אותה באיסו ולכן חזל חששו לכך ותקנו תקנה מיוחדת שהחתונה תהיה ביום כזה שלמחרת בהשכמה מיד הוא יכל לבוא בעוד בעוד כעסו עליו טרם שתתקרב דעתו יבוא לבית דין ובבית דין יפרישו אותו מהאיסור עבור אילו נשים נתקנה התקנה הזו הנה מדברי רשי עולה בצורה ברורה שמדובר כאן אנשים שיש כאן צורך בידים בכדי לאסור אותם לבעליהן ולא ודע בכח שנודע שהיא בתולה שאיננה בתולה כי רשי אומר שזו הסיבה שיצא הכל ויבואו עדין אז בהכרח שהתקנה נתקנה עבור אנשים הללו שיש לגביהם שתי ספקות כן כלל אנשים ולא האנשים הללו אשת כהן או או אשת ישראל שקיבל בבוא הקידושים פחותה מבת שלוש שנים לעומת זאת תוספות בדיבור המתחיל שאים תוס דווקא סבורים להדי להפך תו סות אומרים ואם תאמר הנחשת כהן או פחותה מבת שלוש שנים דלק לחת ספקה כד בגמרא לקמן דף ט אבל בשר נשים דק ספק ספקה אמה תנסה ליום ד' אומר רבנו תם דלא פלוג רבנן בתקנת ומשומש את כהן ופחם מג תקנו בכל אנשים שנסו ביום ד' כלומר שיטת רבנו תם וספות פך עיקר התקנה הוא עבור המקרים המיוחדים הללו שמדובר כאן על חתונה של כהן אשת כהן או אחת כזו שקיבל באבוה קידושין פחותה מבת שלוש שנים ויום אחד אזז לגבי אנשים הללו שמה ראו חזל את הצורך לתקן את התקנה הזו משום שמיד ברגע שהתברר לו שאשו אשתו איננה איננה בתולה אז היא נאסרה עליו מכוח ספק אחד אז תקנת בתולה ניסת ליום הרביעי נתקנה בעיקרה עבור המקרים הללו אותן שתי נשים מיוחדות אשת כהן ושת ישראל כגון קביל באביה קידושין פחותה מבת שלוש שנים ויום אחד או אז למה אמרו בתולה ניסת ליום הרביעי למה הרחיבו את התקנה הזו לעבר כלל הנשים הרי לגבי כלל אנשים אומר תוספות אומר אבל בשאר אנשים די כספי צקע אם הי תנסה ליום ד' הרי אומרים תוספות אין שום סיבה ש תנסה ליום ד' הרי היא מותרת סוף סוף כל אישה שנמצאה שהיא איננה בתולה היא מותרת לבעלה לכתחילה לכאורה שואלים את הזאת היא מותרת לבעלה לכתחילה אין שום צורך לתקן כאן תקנה שיבוא ישכים לבית דין ויספר לדיינים שאשתו איננה בתולה עלמנת שידאגו ש הוא לא יכשל באיסור של אישה שהיא אסורה עליו להפריש אותו מהאיסור אין שום צורך לתקן את זה כי אין שום איסור הוא יכול להמשיך ולחיות איתה בשובי אז אומר אומר רבנו תם לא כיוון שהיה צורך לתקן עבור שתי אנשים הללו ש לגביהם יש רק ספק אחד אז לא פלוג רבנן ותיקנו בכל שאר אנשים רשי מאין בת בדברי התוספות מה הסיבה שרשי לא קיבל את זה רש למה רש שלא פירש ככה אז אומר רב קוגר בחידושיו אומר להגיד לא פלוג לא כל כך מסתבר לומר שכאשר יש מיוט של נשים שלגביהם יש צורך בתקנה שייעשו לא פלוג וגררו את כל הרוב יחד עם תוך המיו של אנשים זה לא הגיוני בדרך כלל שעושים לא פלוג המדבר מד כאן על דין שהוא רלוונטי למרבית האנשים או למרבית הצי ויש מיו שהדין לא רלוונטי לגביהם אז אומרים לו פלוג אבל ההפך לא כל כך מציינות זה נקודה אחת נקודה שנייה שאותם מעיר הרטבה בחידושיו אומר הרטבה א במקור במקור הרביעי תראו א הנה תראו שאם היה לו טענת ביטולים היה משקים לבית דין פירש רשי משקים לבית דין בעוד כ שכעסו עליו כדי שלא תתקרר דעתו ויקנה באיסור ומתוך שיכים לבית דין יצא הכל ויבוא דין שזנתה תחתיו ולפי פירוש זה יש אומרים שתקנת דמתניתין לא היייתה אלא באותם שהוא צריך לעדים לאוסרה עליו שמה עיקר התקנה שמה היה התקנה עבור אנשים הללו כגון דקטרי ספקה אבל באותם שהוא נאמן לאוסרה עליו דלת בול חד הספיקה מי הם כגון אשת כהן וא אפילו באונס ורה הנה מיבשת ישראל שקידש חותם מד של אחד לא תיקנו חכמים כלום למה שהרי הוא אוסרה על עצמו ואין צריך בית דין כלומר אומר הרטבה בהסבר שיטת רשי לא יתכן או לא הגיוני שחז יתקנו את התקנה הזו שבתולה נישאת ליום הרביעי עבור אותם מקרים של אשת כהן או אשת ישראל שקיבל באבוה משום שבנשים במקרה של אנשים הל אין צורך בבית דין הרי הוא כשהוא מצא פתח פתוח שבין אף ש חתיכה דסורא הוא בעצם סבור או משוכנע בעצמו שאשתו איננה בטולה אז ה הא נאסרה עליו אוטומטית הוא לא צריך שבית דין יכריעו אין פה שום צורך בבית דין בכדי שהאישה תאסר עליו אז עבור אנשים הללו לא היה צורך בתקנה שנשאו דווקא ביום כזה של רביעי כדי ישכים למחורת זה יהיה רלוונטי יהיה נכון בנשים כאלו שיש צורך בבית דין שיוציאו קול ובררו ויקבלו עדים האם אשתו אכן זינתה תחתיו האם זה היה באונס כפי שנראה בהמשך אז לכן רשי ככל הנראה זו הסיבה שתי הסיבות שרשי לא קיבל את פירוש התוספות נמצא נמצא לסיכום שיש לנו כאן מחלוקת בין רשי זות עבור מי היה עיקר התקנה לפי רשי עיקר התקנה עבור היה היה עבור כלל אנשים שלגביהם יש ש שני ספקות לעומת זאת לפי תוספות לפי רבנו תם עיקר התקנה היה עבור הנשים הללו אותם שתי נשים שיש לגביהם ספק אחד וביחס ליתר אנשים אז או שנאמר כמו שרבנו תם אומר לא פלוג רבנן או ש יש כאן תוספת דברים בראה אומר הראה במקור ה תרו ונראה לומר דוודאי אחי הוא דעיקר תקנה משום הנך אבה הנח הכוונה אותם נשים שיש לגביהם רק ספק אחד שהוא נאמן עליהם עלפי עצמו היינו אשת כהן תקצה פחות משלוש שנים מו אילו ליק למכש אלה נך ולא לכ משום אכי וודאי לא מתק נו רבנן אלא כיוון דנמן בהנה אפילו על פי עצמו וכולו אק שרך דיש סרך של חשש דיל מעת סדה אז קינו בכולו דנו כאן הראה לא הולך בצורה שרירותית להגיד לא פלוג אלא אומר אומר הראה לא יש סרך של חשש כלומר מכוח ה אותו אותה אפשרות תיאורטית שאולי יבואו עדים ויתברר איסור התברר האיסור גם לגבי יתר אנשים לכן הרחיבו חזל או יתר דיוק המצו חזל את תקנה הזו גם לגבי כלל אנשים אה וממילא התקנה נאמרה על גבי כולם אבל ללא ספק עיקר המגמה של חזל בייסוד התקנה היה עבור אנשים הללו שתי אנשים אשת כהן עוד ש נתקדשה פחות משלוש שנים ויום אחד וכאן צריך לעמוד מה יסוד המחלוקת בין ה בין רשי ובן תוספות אז כבר מסתם מדברו על זה בשיעורים ועמדו על כך האחרונים החתן סופר אצלנו והבית יעקב הגאון מליסה בדף ט עמוד א' באמת השאלה השאלה תמיה שעול מעליה שיטת רשי באמת מה פתאום לכאורה צודקים תוספות בטיעון שלהם הרי מה הצורך לתקן תקנה או מה העניין לתקן תקנה על דבר שהוא מותר הרי אם יש שתי ספקות אז הנשים הללו מותרות לבעליהן בשופי אז למה צריך לתקן תקנה שיבוא לבית דין הרי כאורה יש כאן ספק סקע ספק סקע מותר מן התורה אז כבר הקשה את הדבר הזה גם חמדת שלמה א ו התירוץ הידוע שגם עומד עליו החתם סופר והבית יעקב היא שבאמת יש מחלוקת כבר בראשונים האם באמת ספק ספיקה במקום שש סק סקע האם יש דין של לברר האם יש איזה איזשהוא עניין שסק סקה שניתן לברר אותו אז יש צורך לברר אותו ועד שלא נברר אותו אז יש לאסור ולא להשתמש בהיתר הזה של סק סקה ונחלקו בזה כבר הקדמונים הנה תראו את ההרמה ביורה דעה בסימן קי סעיף ט כותב הרמה הוא מביא את הדין של היתר קה אם היו בית ספקות אם היה כנסו כלל ונדו את הספקות ביחד מתיירים זקה בכל מקום אפילו באיסור דאורייתא בגופו של איסור מוסיף הרמה ואפילו היה לו חזקת איסור אפילו אם היה לה אובייקט לחפץ חזקת איסור כגון עוף עוף שבחייו עומד בחזקת איסור של עבר מן החי ועכשיו הוא עומד א בחזקת סור עומד ונשבר או נשמט גפו הכנף נשברה או נשמטה רואים אחר השחיטה שהכנף שלו שבורה ונתעורר ספק ספק זה קרה מחיים ואז אם זה קרה מחיים אז יש לחשוש אולי אולי על ידי שבירת הכנף אולי כתוצאה מכך נקוה הראה כן בנקודת החיבור של הכנף לגף עם אזור ה חלל ה חלל הכרס של של העוף אז אולי היה שם ניקוב של הריעה אז יש לנו ספק אם זה היה מחים אוליה זה רק לאחר שחיטה ואז אין בזה שום פגם ואם תמצא לו מה מחיים שמה לא נקבע הראה אומר הרמא יש להתיר מכוח ספק ספקה אף על פי שיש לברר על ידי בדיקת הראה אין לחוש כלומר אומר הרימה הרי מה בעיה יש אפשרות לברר ניקח את הריאה ננח אותה ונבדוק אם יש שם חור אומר הרימה לא כיוון שיש שתי ספקות ספק אחד אולי זה בכלל התרחש אחר השחיטה וזה קורה אחר השחיטה שהעוף מפרכס אז יכול להיות שהיא נשברה את את הגף אחרי השחיטה ואם תמצא לורה שזה קרה תרם השחיטה אבל אולי אולי זה לא גרם לנקבת הריאה הי זה לא אוטומטית שאם נשברה הכנף ניקב את ההראה אז מותר זהו מותר ולא צריכים אף עלפי שיש אופציה לברר על ידי ניפוח הריעה לא עושים את זה אין לחוש המקור של דברי הערמה פה אז מובי בדרכי מושה בהלכות טרפות ביורי דע בסימן נז שהביא פסקי מארי פסקי מהרי תרומת הדשן בפסק בסימן מז שכתב את הנקודה הזו ושך השפתי כהן בכללי ספק ספקה ביורי דעה בסימן קי אות לה מביא שנחלקו בזה הרשבא והמרי מארי זה תרומת הדשן שהסכם תרומת הדשן אומר שספק ספקה גם במקום דיק לברורה גם במקום שיש אפשרות לברר את הספקות אין צורך לברר אין לחוש סומכים עעל הסק סקע להתיר לעומת זאת הרשבא בחולים בדף נג לעמוד ב סובר לא אם יש אפשרות לברר א צריך לברר גם תלמידו המרם חלוה בפסחים בדף ד עמוד ב תראו במקור ז כותב שם בסוגייה לא נכנס לסוגיה שמה אבל תוך כדי הדברים הוא כותב אל שמה מינה כיוון פשר למיק מלא דמילתא כל בספק צריכה בדיקה וכן בכל ספק דרבנן או ספק ספקה דאורייתא כל שאפשר לעמוד על בירורו של דבר אין ן עד שיעמדו עליו אין עתר להתבסס על ספק סקע אם יש אפשרות לברר ולפשוט את הספקות ובאמת כן א סתם ככה מצד הסברה מה מה נקודת הוויכוח כאן אז באמת יש בחזון יחזקאל ר חזקאל אברמסקי בתחילת המסכת ה אומד ככה בקצרה על העניין הזה שאולי שורש העניין האם יש צורך לברר את הספקות או לא נעוץ בשאלה מה יסוד הדין של ספק סקה על מה מבוסס היתר של ספק ספקה יש שיטה של הרשבא הידועה נסק שנגיע בעזרת השם בדף ט מ סתם דברו על זה גם כבר עכשיו בדף ט שמה בסוגיה של סקסק על זה שידוע יש תשובה של הרשבי בחלק א' סימן תא שכותב הרשבא שיסוד היתר של סקסק מבוסס על דין רוב שבכל התורה אז ינן בת רובה הסוגיה בחולים בדף יא הולכים אחר הרוב וספק ספק למעשה זה רוב הסתברותי וממילא כיוון שיש כאן רוב לכן סק סקע מותר מן התורה כך כותב הרשבא לומת זאת יש יש הסברים אחרים בפני יהושע ועוד לא שמת מבוססים על יסוד אחר סקסק הפשט הוא שהתורה אסרה רק בספק אחד כן תורה או רבנן תלוי אם ספקה דאורייתא לחומ זה דאורייתא רבנן אבל בשתי ספקות לא נאסר זה ספק של ספק רק ספק אחד נאסר אבל ספק של ספק לא עשרה התורה אז אומר הרב חזקל אברמסקי שאולי השאלה האם יש צורך לברר הי נעוצה במחלוקת הזו אם נאמר שיסוד היתר שפק סקע מבוסס על רוב אז באמת ברוב מצאנו שיש עניין לא להתבסס על הרוב אם אפשר לברר את המציאות מבלי מבלי להתבסס על הרוב על הרוב מתבססים במקום כזה שאין אפשרות לברר אבל אם יש אפשרות לברר את זה רואים בדברי הריף שמובא להלכה בתחילת הלכות שחיטה ביורה דעה בסימן א' סעיף א' תראו שם במקור ח' כותב השולחן ערוך שהכל שוחטים לכתחילה אפילו נשים ועבדים בכל אדם אפילו אין אין מכירים אותו שמוחזק לשחות שלא יתלב וגם אין יודעים בו שהוא מומחה ויודע לכות שחיטה מותר ליתן לו לשחות לכתחילה ומותר לאכול שחיטתו שרוב הרגילים לשחות הם בחזקת מומחים מוחזקים במה דברים אמורים כשאינו לפנינו אם השוחט לא נמצא לפניך ואמרו לך שהוא שחט את הבהמה הזו או שחט את האוף הזה אז אתה מתבסס על זה שרוב הרגילים לשחות הם בחזקת מומחים ומוחזקים מן הסתם הבהמה הוף לשחטו כראוי אבל אם הוא לפנינו אומר השולחן ערוך צריך לבד קום ומונחי ויודע לכות שחיטה צרך לשאול אותותו אדוני איפה התעודה שלך א לי סמיכה שאתה מוסמך לשחות למה אבל הרי יש רוב הרוב רגילים לשחות בחזקת מכים מחזקים רואים מכאן שבמקום כזה שיש אפשרות לברר את המציאות ולא להתבסס על הרוב אז יש עניין לעשות את זה אז אומר ה אז אומר החזן יחזקאל אפשר לומר שכאן אם אם ספק ספקה יסודו הוא מדין רוב כמו שכותב הרשבא ש שספק סקע הו מטע מרוב ועדיף אפילו מרוב אז ממילה כשם שברוב אנחנו רואים שיש עניין לברר ומה הסיבה שיש עניין לברר אומר החזן יחזקאל משום שברוב קי מלן שהמיעוט הוא מיעוט שקיים אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש כאן מיעוט כן לא ניכנס כאן תוספות ראש במציאה בדו זה לא עכשיו הזמן שלנו אבל יש כאן מיעוט כיוון שיש כאן מיעוט אי אפשר אומר שאחרי שיש ספק כן אחרי שיש רוב סליחה אחרי שיש רוב אז נעלם המיו המיו לא נעלם יש כאן עדיין שם של ספק בעולם לא ספק השקול כי רוב הסיכויים שזה מותר אבל אי אפשר להתעלם מכך שיש כאן שם של ספק אז כיוון שיש כאן שם של ספק אז יש בהחלט מגמה שאם ניתן לברר את הספק אז מבררים אותו לעומת זאת אומר החזן יחזקאל בספק ספקה אם אם נלך בכיוון של ספק סק סודו הוא לא מדין רוב אלא מדין שחז או התורה אומרת שספק של ספק הוא דבר שלא צריך לחוש לו אז הפשט הוא שאין לנו כאן למעשה מקום להסתפק זה בעצם הגדרת הדין אין לנו כאן מקום להסתפק אין לנו כאן באמת ספק שיש פה יש להסתפק בו וממילא כיוון שיש כאן ספק אז אין כאן ממילא אין כאן גם עניין לברר מתי יש עניין לברר כאשר יש כאן מיעוט יש כאן ספק יש כאן שם של ספק ברגע שיש שם של ספק אז אתה לא יכול ללכת עם עם עם א עם לב נקי ללכת ולהסתמך על הרוב אם ניתן לברר את הספק אבל במקום כזה שאיין כאן שם של ספק כן כיכי חזל או התורה אמרה שבספק שספק לא חי שינן אז ממילא אומר החזון יחזקאל ממילא גם אין צורך לברר מעתה אפשר לומר שבזה נחלקו אומר החתם סופר בזה נחלקו רשי ותוספות רשי זבור כדעת הרשבא בחולים בדף נג עמוד ב שגם כאשר יש ספק ספקה אז ספק ספקה אבל עדיין סק ספקה במקום כזה שאפשר ניתן לברר אי אפשר אין מתיירים כמו שאומר המרם חלוה אין מתיירים עד שיעמדו עליו ממילא בהחלט מובן מדוע יש צורך לתקן תקנה שכל אנשים תנס נה דווקא ביום רביעי כדי שאם הוא ימצא פתח פתוח הרי גם אם יש כאן ספק ספק להתיר אבל סוף סוף היא עדיין אלא לא ניתן להתיר את אשתו עד שהוא לא יבוא לבית דין והשתדל לברר את הדבר עד כמה שאפשר אז לכן יש צורך לתקן שישימו לבית דין אז רשי אומר החתם סופר זבור כדעת הרשב שיש צורך לברר לעומת זאת תוספות תוספות באמת זברו כדעת המארי תרומת הדשא שהזכרנו שאין צורך א אין צורך לברר זה מה שת שואלים לא היה צורך לתקן תקנה כזו האישה הזו מותרת לכתחילה סק סקע מותר לכתחילה כמו שכותב הרמה גם אם יש אפשרות לברר אין לחוש אז לא הייתה שום סיבה לתקן עבור אנשים הללו אם לא מטעם דלו פלו כמו שאומר התוספות עיקר התקנה נתקנה עבור שתי אנשים הללו שיש לגבם יש רק ספק אחד באמת במאמר מוסגר רואים ששיטת התוספות שיש חילוק בין ס סקה לרוב בתוספות לקמ דף בדף ט עמוד ב אני לא לא ניכנס כרגע בדיבור המתחיל מ טבלה כתובה שמה נגיע בעזרת השם תראו שתו סות שם סוברים שספק ספק ה מועיל להוציא ממון מהמוח אנחנו יודעים שקי מנן שרוב קימל הלכה כדעת שמואל שאין הולכים במון אחר הרוב בגמרא ב בת צדב ובב קמה כז אין הולכים בממון אחרו אין בכוחו של הרוב להוציא ממון מנמוך זה אבל לתוספות בדף ט עמוד ב ברור בדיבור המתחיל מי טבלה ברור שבכוח סת סקע כן אפשר להוציא ממון מן המוכס אז רואים מכאן ששיטת התוספות שצת סקע לא מבוסס על יסוד הרוב לכאורה וממילא אפשר להגיד שתו סות הולכים לשיטתם לפי החזון יחזקאל שכשאנחנו אומרים שהצ צפק לא לא מבוסס על יסוד הרוב אלא שהתורה לא סרה ספק של ספק אז ממילא אין גם צורך בבדיקה דעקה שבאמת זה הסבר לגיטימי כמו שאמרנו זה המחלוקת ההסבר הסבר לגיטימי אבל הוא נתקל בהרבה קשיים אני אומר שני קשיים כל ש אחד באמת זה נכון שהש כותב שם בכללי סקקה בכ שהזכרנו ביורי דעה בסימן קי באות ל ש אחרי שהוא מביא את המחלוקת בין הרשבא ובין התרמת הדשן אז הוא אומר באמת ראוי ראוי לחוש לשיטת הרשבא ולברר איך ד אפשר ואין הפסד בדבר אבל כשמתבוננים יש בפתחי תשובה ביורה דעה בסימן קי סעף קט לה מביא שער המלך שער המלך בהלכות מגבעות בפרק י בכללי סקה דרבנן בכלל ג' כותב שמרבית ככל הפוסקים כתבו שאיין צורך לברר ל זולתי הרשבא ואחר כך הוא כותב וגם הרשבא בעצמו חזר בו בתורת הבית אז לא נכ לתורת הבית אבל לפי דעתו לפי לפי השקפתו של השר המלך למעשה אין אין אין אין כמעט דעה כזו שסובר שיש חובת בירור למיסה בספק ספקה אז בסדר לא חיייבים להסכין אשר המלך אבל יש כאן איזשהו קושי מסוים להגיד ש שרשי נשען על שיטת הרשבא שהי שיטה למעשה שיטה די יחידה לפי התפיסה של כמה וכמה פוסקים א היה ראוי אולי להביא דרך אחרת דרך נוספת להסביר זה נקודה אחת נקודה שנייה והיא נקודה שמעורר אותה החמדת שלמה שהזכרנו יש תשובה של נדדה ביהודה ביורי דעה מדור כמה סימן ג וסימן נז אומר הנודע ביהודה גם לפי שיטת הרשבא שיש צורך כמו שאומר המרם חלוה אין מתיירים עד עד שיעמדו עליו יש צורך לברר במקום שניתן לברר אבל כל זה נאמר אך ורק במקום שיש חזקת איסור רק אם יש חזקת איסור כמו שהציור שהי שהשולחן ערוך מדבר עליו בקוי סעיף ט שיש חזקת איסור אז יש צורך לברר אבל במקום כזה שאיין חזקת איסור גם אם לצורך העניין אין חזקת עתר ממשית אין כלום לא חזקת ט ולא חזקת 10 עתר אז כולם מודים שלא צריך לברר ככה טוען הנודע ביהודה אז לפי זה כומר די קוש לדוח קושת חמדת ש חוזרת למקומה הרי בבתולה אי אפשר לומר שש כן חזקתי סו גגם אם גם אם לא נגיד שיש חזקת עתר ממשית אבל אין חזקת איסור על כל אישה אז ממילא אדר קוש דורתה לכאורה יוצא שמשני טעמים דברי רשי לפי ההסבר של החתם סופר והבית יעקב הם מוקשים א' מרבית הפוסקים אומי שלא צריך לברר ככה טוען השער המלך ודבר שני גם לאלו הסבורים שצריך לברר טוען נודה בהודה זה אך ורק במקום כזה שיש חזקת יסור הביא אותו ח תשובה שמה ב בקיס ק ל אז ננסה לברר אולי דרך נוספת בדברי רשי אז נראה עוד עוד מחלוקת נוספת תסתכלו הגמרא בלקמן בדף ג עמוד א' במקור ט אמר רב שמון בר רב יצחק לא שנו אלא מתקנת עזרה ואלך שאיין בתי דינים קבועים אלא בשני וחמישי אבל קודם תקנת עזרה שבתי דינים קבים בכל יום אישה נישאת בכל יום שואלת הגמרא קודם תקנת עזרא מהי דהבה הבה מה זה משנה מה זה מה מה החידוש פה שלפני תקנת עזרא אישה ניס ב שכוייח מה מה זה מה זה מוסיף לי מה יד הבה אבה אומרת הגמרא א אחי קמה היק בתי דינים קבועים הידנה כקודם תקנת עזראה אישה נישאת בכל יום כלומר לו יצויר שיחזור יחזור תחזור המציאות כפי שהייתה קודם תקנת עזרא תחזור בימינו תחזור שכל יהיו בתי דינים יושבים בכל יום אז ממילא הישה תוכל להנשא בכל יום שואלת הגמרא שקדו הרי ראינו שהיו שני שיקולים היה שיקול ש טענת בתולים והיה שיקול ש שקדו טרחו ש שיטרח חתן בסעודה גמל ימים אז העניין של טענת הבי תולים הוא באמת נפטר על ידי זה על ידי העובדה שבית דין יושבים בכל יום אבל איך איך זה איך איך איך נטפל בבעיה של שקדו הרצון של חזל שיטרח החתן בסעודה ג ימים ראשון ושני ושלישי אומרת הגמרא תריח לה אם הוא באמת טרח והקדים והכין את כל ההכנות לפני שבת או לפני כן אז הוא יוכל לעשת בכל יום שהוא רצה עכשיו השאלה היא מה הייהה דין בזמן שתקנת עזרה קיימת שאישה נישאת שבית דין יושבים פעמיים בשבוע בשני ובחמישי האם יש אופציה מעשית זה מעשה לשת אישה ביום ראשון בשבוע באופן כזה שטרך לפני שבת וכבר הכין את כל צרכי הסעודה לכאורה למה לא הרי שני השיקולים מתקיימים במ אם תהיה בעיה של בתולים טענת בתולים אז הוא יכול להשקים ביום שני בית דין יושבים ביום שני אם זה בעיה של שקדו אבל תריח לה הרי אמרנו שאם תריח לה אז הוא יכול לעשת בכל יום שירצה בזמן שלא נוהג את תקנת עזרה אז גם בזמן שנוהגת תקנת עזרה מה הבעייה ובאמת מרבית הראשונים כתבו בצורה חד משמעית שבאמת גם בזמן שפועלת נ נוהגת תקנת עזרא יכול החתן לחרוג מהדין של המשנה כביכול המשנה אומרת ביטולה נצת ביום רביעי אז הוא יסע ביום שני הוא ישע ביום ראשון סליחה הוא ישע ביום ראשון כך אומר הרמבן אומר הרמבן למה לא נ למה לא קטני במתי מפורש שקדו למה לא נאמרה תקנת שקדו במשנה במפורש ששקד לבתולה כן המשנה נקטה רק את השיקול של א שאם הייתה לו טענת ביטולים ה משקים לביתי מדוע המשנה הרי אמרנו שבתולה ניסת ליום הרביעי הוא מורכב משני שיקולים שיקול של טענת בתולים ושיקול של שקדו שיקול ש טענת בתולים אז הוא מסנן את כל יתר הימים מלבד שני וחמישי אז למעשה מלבד ראשון ורביעי זה הימים האופציונלי לחתונה ובא תקנת שקדו ומוציאה את ראשון ומשאירה על רק את יום רביעי אז למה התנה של המשנה לא טרח להסביר לנו מדוע הבתולה יום הרביעי כי יש כאן שני שיקולים גם טענת ביטולים וגם שקדו תנא התעלה מטענת שקדו מתיקון מהשיקול של שקדו התעלה ממנו רק לאחר מכן בדברי רביד שמואל אנחנו מגלים שיש עוד שיקול אז אומר הרמבן הינו טעמה נמי דקני במתי מפורש הקדו בטולה ריח ניסת נמי בחד בשבת ואם יש לו טענת ביטולים ישים לבי דין עלמה לא קטן לעולם מלפ כ תנת ל טענה ת לעולם היא טענה קבועה היא ה ה הוא שיקול קבוע אבל השיקול הזה ש שקדו הוא לא שיגול קבוע כלומר ב באפשרויות בין ראשון לרביעי כן בין ראשון לרביעי יש אופציה מעשית ריאלית שהחתונה תהיה גם ביום ראשון שמתקיים מתקיים ה מתקיים הדין של מתקיים הדין של טענת ביטולים על ידי האופציה של השקמה ליום שני ובאופן כזה שטריך לה והוא כבר טרח לפני שבת אז גם אין אין אין מניעה גם לאחר תקנת חזל אין שום מניעה לשאת בראשון שום מניעה העיקר שיטרח לפני כן לכן התנא לא הכניס לתוך המשנה דבר שהוא לא לא קבוע לא מוחלט טענת ביטולים זה דבר מוחלט או ראשון או רביעי אז אבל ראשון בהחלט הוא הוא מעסי גם הרשבא כותב את זה אומר והיינו תעמ נמי דלא מפרש במתי תעמד יום ראשון אין בתולה ניסת בו מש דחד הטריח לי דליקה משום שקדו נושא באחד בשבת ויש גם הרטבה ככה סובר והרן במשנה והראה מרבית הראשונים אבל בשיטה מקובצת בשני מקומות מדייק בדברי רשי שרשי לא מסכים לדברי הראשונים ור י סבור שגם גם במקום כזה שריח לה החתן הכין את הכל לפני שבת הוא רוצה לשת אישה הוא רוצה לשת בטולה ביום ראשון הוא מנוע מכוח תקנת חזל ניסע ביום ראשון אומר השיטה מקובצת הכתיב נ לאל אני הקדמתי אבל הוא כותב את זה ב בדף ב עמוד א במקור י ג אבל הוא כותב שיטת רשי דוקא אחד תקנת ל ום בכל יום אבלך תקנת זש אלא ביום שמחר בידין קת אלא בד תקנה קבועה שנו כאן וכן כתב הרי במסכת כל מידות חכמים ככם שלא לחלוק בגרותם ותקנותיה ד לאק מכלל ואם אתה מחלק פרדה החבילה והוא מדייק כו שת מקובץ ברור לו שכל מה שנאמר בגמרא שבמקום כזה שטרי אח לה אז יכול לסת אישה בכל יום זה אך ורק במקום כזה שלא נוהגת תקנת תקנת עזרה שבתי דינים יושבים בכל יום אבל במקום כזה שיש תקנת עזרה אז יש כן תקנה קבועה שאפשר לשת בתולה רק ביום רביעי נקודה רק ביום רביעי גם אם ריח כין הכל ולכאורה אין שום סיבה ש מדוע למנוע אותו מלצאת ביום ראשון אבל ככה היייתה גזירת חזל ככה היייתה תקנת חזל אומר הרטבה שיתה מקובצת כל מידות חכמים ככה הם שלא לחלוק בגזרות איהם גם אם התם בטל התקנה ינינה בטלה אז הוא נוסא רק ברביעי הוא גם מדייק את זה מלשונו של רשי שכתב בדף ג עמוד א' בדיבור המתחיל טריכ לה אם טרח לפני השבת ותיקן צורכי סעודה כונסה באחד בשבת או בש בשבת למה רשי היה צריך להגיד או בשני בשבת להוסיף או בשני בשבת אומר השית מקובצת משום שרשי בהכרח מדבר על מציאות שבתי ד בתי דינים יושבים בכל יום גם ביום שלישי וגם ביום רביעי זה תראו את תראו את פירוש חי סיים הרב או בשני בשבת מדבר על רשי לומר דקדנס בשני בשבת דלק משום מקור דעת ד בתי דינים קבועים בכל יום משום אחח דנסי טרח לנסי ואחד בשבת אבל אחר תקנת עזרה דל מנסי בשני בשבת והוא הדין בשריים בידן אף הוא לא יקנוס באחד בשבת אפילו רינ וגם במקור י ג בדף ב עמוד א כותב רשי כח נקטינן לפי שיטה זו של רשי דכי תקנת עזר אישה ניסת בכל יום ואיין כאן שום תקנת גבוה דכיר חישה ניסת אפילו בחד בשבת אבל כי איק תקנת עזרה או לתקנה קבועה אפילו טרח אינה ניסת בחד בשבת ותקנת שקדו ותקנה גמורה קתנה ובאמת ככה גם דיקו ה בך באבן העזר בסימן סד ובפרי ששם סעיף כז בדעת רשי שבזמן שנוהגת תקנת עזרה שפעמיים בשבוע בית דין יושבים בשני ובחמישי תקנו חזל שבתולה סת ליום הרביעי בדווקא ואפילו הטריח לה לא יכול לעשת אישה ביום ראשון והשאלה שבאמת השאלה שצריך לעמוד עליה לכאורה סברת רש ה מאוד מאוד תמוהה למה הרי כל כל המטרות קיימות כל האופ הרי יש כאן גם קדו ויש כאן גם אפשרות של של השקמה לודין ביום שני ולטון טענת בטולים וכל הראשונים כותבים שאפשר גם לצאת ביום ראשון אז מה ר רשי להכריח שיש כאן תקנה קבועה שאי אפשר גם אם הטעם לא הטעמים לא לא קיימים אבל עדיין יש כאן מניעה מלשאת בראשון אני רוצה לעמוד על עוד נקודה אחת אה ע על דברי חזל מה שאמרו בגמרא שקדו חכמים אצלנו תקנת בות ישראל שיה ורח בסוד ד שלושה ימים אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת אומר המארשה תראו במקור יד מיו לא הו אי יצטרך לממר ד שקדו שיהיה טורח בסעודה לי יום אחד ולכך אי אפשר שתנסה ביום ראשון אבל ביום ב וביום ג אב שגנ מי בתמ טענת ביטולים כלומר בכדי לפסול את האופציה של יום רישון לא צריך לומר שצריך שקדו שלושה ימים שיטרח בסעודה גם אם גם אם היו חזל לצורך העניין מתקנים שיטרח יום אחד בלבד כבר יום ראשון נפסל מאופציה של חתונה כי אם צריך לטרוח ביום ראשון אז כבר ביום שני הוא לא יכול לעשת כי למחרת אין אפשרות של בית בדלא יושבים כן בידי לא יושבים אז דיי בכך שנמר שהוא טורח יום אחד יש בתקנת יום אחד בכדי לתעדף יום רביעי על פני יום ראשון כלומר טענת ביתולים אומרת שהאופציות לחתונה זה אך ורק בראשון ורביעי בא תיקון תקנת שקדו אומר המארשה אפילו אם היו כמו שאמרתי אפילו שהיו מתקנים שצריך לטוח יום אחד נכון יום אחד אז הוא לא יכול כבר לצאת ביום ראשון ואז ממילא גם בשני הוא לא יכול וגם בשלישי הוא לא יכול ואז מגיעים לרביעי אז למה חזל אמרו מה המשמעות של חזל שתיקנו שירח ג ימין מה הנפקות בדין הזה אומר הרשה אפשר לומר דוש אמר דב גמ ימים תורך סעודה ונק מינה הם הגיעה הזמנה ביום ב וביום ג אינו מעלה למזונות כין דוב משו שמחת סעודה של חתונה דידה אבל משום טענת בתולים הב כאילו הוא המעכב לא דלו תיקון דידה הוא אבל אם כן הוא אבל אם כן הוא אם הגיע הזמנה ביום ה טוב זה באמת שיטה מאוד מעניינת אומר המרשה אומר המרשה שיש דווקא מינה עצומה אחרי שחז אם חזל היו מתקלים בסך הכל יום אחד של טרחה אז אמנם יום הראשון היה נפסל מחתונה אז באמת אוטומטית רק יום רביעי היה היום האופציונלי אבל היה קמינה אם הגיע הזמן ש קבעו להנשא כן מראש בזמן האירוסין קבעו א זמן יבי חודש לבטולה קבו זמן לחתונה יום תאריך איק אם התאריך הזה היה נופל ביום שני או ביום שלישי הגיע הזמן ולא ניסו אוכלות משלו אז הוא מתחייב כמזונות אז אם אומר המרשה אם לא היה כאן אם לא הייתה כאן סיבת העיכוב בנישואים אלא משום טענת הביטולים אז הוא היה צריך כבר לעלות למזונות הוא היה כבר צריך ללות למזונות משום שטענת הביתולים כלל תיקון הביתולים זה לא תיקון שלה זה תיקון שלו שהוא לא יחייה איתה באיסור אז לכן כיוון שזה רק תיקון שלו לאב תיקון דידהו זה תיקון שלו אז הוא המעכב כאן אז כיוון שהוא המעכב הסיבת עיקוב ע מחמתו אז הוא כבר צריך לעלות למזונות אבל לאחר שחז אמרו שחז שתיקנו שקדו שיטרח בסעודה שלושה ימים ממילא סיבת העיכוב בטורח הסעודה היא משום דידה הוא טורח בשבילה כדי שיהיה לה סעודה כראוי אז כיוון שסיבת העיכוב היא מחמתה לכן הוא פטור מלעלות למזונות כך אומר המארשה ה אומר דווק מינה אם הגיע הזמן ביום ה יום ו שם אם אם הזמן נגיע ביום ה ויום ו אז שמה כל סיבת העיכוב כן היא אך ורק תהיה מחמתו משום טענת ביטולים כי משום טענת שקדו היה יכול לטרוח לפני כן אז הוא כבר הצטרך לעלות למזונות אז יש כאן חמדת שלמה החמדת שלמה א שהזכרנו אותו לפני כן מעיר על דברי ה מעיר על דברי המרשה למעשה ברור בצורה די ברורה שכל העסק הזה של טענת בתולים כן טענת בתולים היא תקנה שתקנו חכמים עבורו שהוא לא חיה איתה באיסור הוא עיקר העניין פה להפריש אותו מאיסור שלא יחייה עם אישה שהיא אסורה עליו אומר אומר החמדת שלמה שמסתבר לומר שזה לא דבר חד משמעי הוא מפנה אותנו לדברי התוספות בגיטין תוספות בגיטין בדף יז עמוד ב אכן כותבים כך שעיקר העניין של טענת הביטולים זה עבורו תקנה שלו כי הגמרא שמה אומרת הגמרא שמה אומרת הגמרא שמה עוסקת למה תקנו זמן בגיטין אז הגמרא מביאה שתי סיבות או שמה יכפה על בת אחותו אם לא יהיה זמן בגיטין אז אם אשתו שהיא בת אחותו תזנה תחתי הוא יכתוב להג בלא זמן ויתן לה את הגט הזה והיא תטען מכוח הג שהיא היתה פנויה עוד לפני הזנות ונימוק שני מוב בגמרא משום פרא למה צריך לכתוב זמן בגיטין כדי למנוע אפשרות שמגרש הבעל המגרש ימשיך למור פירות נכסה מלוג שלה גם לאחר הגירושין וטען שהוא מחר לפני הגירושין כשר למיס כ מרגע שהוא נכתב הג כבר לא מגיע לו שום פירות אז הגמרא אומרת למה אותו נימוק מנדה אמר שם ה יחפה על בת אחותו למה לא אמר שם משום פרא אומרת הגמרא זנות לא שכיחה אנחנו לא חוששים לזנות זה לא דבר שכיח לא עבור זה היו מתקנים חזל זמן אז איך זה מתיישב עם מה שהגמרא אצלנו אומרת הגמרא אומרת שתקנו תקנת בתולה ניסת ליום הרביעי מחשה של זנות מחשש שאולי היא זנתה תחתיו זנתה תחתיו אז זהזה כן שאם שלא תתקרר דעתו מה מה הנו רואים רואים שכן חששו למצב של זנות למה לאלא נחשוש לכך למה לא נחשוש שהוא לא ימצא שימצא פתח פתוח למה לא נחשוש דבר כזה אז אומר התוספות שמה שהגמרא אומרת שזנות לא שכיחה הכוונה זנות בעדים בהתראה זה דבר שלא שכיח אבל לא בע לממר ד שום זנות לא שכיח דעה ברש כתובות דמ תיקנו ש בטולה נסת ביום הרביעי שאם היה לו טענת בטולים משקים לבית דין דחש לקר דיתה כן אז אז זה אפשרות אחת שאולי יש לחלק בין זנות בעתים ובהתרגשות שמובילה למיתה אז זה לא שכיח אבל סתם זנות בעלמה זה כן שכיח ועוד תחת מף אגב דלא שכיח עשו תקנה שימו לב וחשו שלא תאסר עליו עו למיד ויפסנה באיסור אבל לא לא חש שהוא מחייב מיתה ולא מקת כמ זה לא שכיח כלומר גם אם זנות שלא גם אם זנות לא שכיחה אבל יש כאן צורך בתקנה חזל חששו שלא תאסר עליו עולמית ויפסנה באיסור חזל רצו להפריש אותו מאיסור שלא יתפוס אותה ביסור מה רואים כן מדברי התוספות רואים ש באמת כמו שאומר המרשה שעיקר העניין של תקנת בתולים היא תקנה עבורו עבור הבעל שהוא לא יתפס ב ו שהוא לא יחיה עם אישה שעשה עליו עולמית והוא לא יודע מ מכך בכלל תתקרר דעתו והוא ימחל אז זה מתאים לדברי המרשה אבל אם נתבונן בדברי התוספות אצלנו דברי התוססות אצלנו תראו ב בספה במקור ג' תוספות כן תוספות שואלים בסוף דיבור המתחיל ושים תוס אומרים ותמה דח משמד משום חשש זנות תקנו שתהייה ניסת ברביעי ובפרק ב בגטים בדף י עמוד אכמ תקנו זמן בגיטי משום פירי אבל משום שחפ בתח אותו לאח משום זנות לא שכיח אז תוס מתרצים את שני התירוצים ויש לומר דעתם כמר זנות דעת ידי מיתה זה לא שכיח תירוץ שני אנמי אח שלא תשב אמו באיסור כל י כל ימיו חשו אפילו לזנות אגזה לא שכיח אה לא כתוב שלא ישב מה שלא תשב עמו בדיוק של החמדת שלמה חמדת שלמה אומר כאן מתוס מוכח שעיקר התקנה הוא עבורה שהיא לא תחייה איתו באיסור מה חידוש מה החמדת שלמה רוצה ליישב על פי זה את אותה קושייה ששאלנו מלכתחילה על שיטת רשי מה שתוספות שאלו על רשי הרי יש סק סקע למה היה צורך לתקן תקנה שבתולה נישאת ביום רביעי כדי להפריש מיסו הרי אין פה שום איסור אין פה שום איסור משמה צריך שיבוא ישכים לבית דין הרי היא מותרת לו אומר החמדת שלמה אין החינמי מצידו יש לו ספק ספקה הוא מסופק שני ספקות ומבחינתו היא מותרת ספק תחתו ספק לא תחתיו ספק בעונש ספק ברצון מצויין אבל הרי היא יודעת את האמת האישה שחיה לצידו היא יודעת את האמת היא יודעת אם זה היה תחתיו אם זה לא היה תחתיו היא יודעת אם זה היה בזנות או באונס היא יודעת את זה יכול להיות שהיא מסתירה את זה יכול להיות שהיא נבוכה ולא רוצה לספר לו והיא ממילא נכשלת באיסו קהילה הין היתר של ספיק ספיקה אז כדי שהיא לא תשב תשב עמו באיסור לכן תקנו חכמים תקנת בטולה נסת ליליום הרביעי כך אומר החם דעת שלמה ממילא יוצא לפי אומר החמדת שלמה דרך אגב על ידי זה רוצה לישב את קושיית התוספות תוספות כותבים תראו במקור טז תוספות ברשע ברשע מסכת תוספות שואלים למה כתוב בתולה ניסת למה לא נאמר נוסים את הבתולה למה זה לא נאמר מצד של הבעל אלא בתולה ניסא כמו האיש מקדש אז זאת אומרת תרצי מה שתרצו השיטה מקובצת מוסיף אומר עיקר קושית זל ק מה ד מתית משום שאם היה לו ת בת היה משקים לבית דין עלמה ד משום דידה שלא יהיה ביסור אמה כלמ מבדי רבנן תקנתא כלומר היהה ברור לה השיטה מקובצת שקטו שות שואלים הרי עיקר התקנה היא משום דידה אז אם כך אבל למית נוסים את הבתולה שהוא הרי הוא העיקר התקנה אז היה צריך לדבר על ה על הגברה על הבע לא על הכלה כך אומר השתה מקובצת אומר החמדת שלמה לפי מה שאמרנו אז זה מיושב הייתב כי באמת עיקר התקנה היא לא משום דידה אלא משום דידה לכן כתוב תולה ניסת ליום רביעי אז ממילה צריך לברר אז הנה אנחנו מוצאים שיש מחלוקת בין הראשונים בין הטוסט בגטים בדף יז עמוד ב ובנ התו סות אצלנו מי פה התכלית של תקנת בטול ניסת ליליום הרביעי האם זה משום דידה או משום דידה טוסט בגיטי מדף יז נקטו שזה משום משום דידה ותו סות אצנו נקטו לכאורה משום דידה שהיא לא תשב עמו ביזו מה יסוד המחלוקת כאן אם נשים לב שיטת רשי ברורה רשי אומר ברור שזה משום דידה תראו ברשי שם ה יתפייס ותתקדם וקיימנו ושמה הזנת תחתו ונאסרה רשי וודאי שכל העיסוק רשי הוא בתקנת הדידה ללא ספק אז באמת אולי עוד נקודה לפני שנגיע לעניין שהזמן שלנו רץ א הגמרא בסוף העמוד מתלבטת אקד בלה מבה חלה הגיע הזמן שכבו לינשה והוא חלה אז האם א הוא חייב במזונותיה והגמרא מתלבטת האם ניתן ללמוד מהדין הזה של א של שהוא מעוכב בגלל תקנת חזל כן הגמרא אומרת שעכשיו ששנינו שקדו אותה ששנינו הגיע הזמן ולא ניסו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה אז אם הגיע הזמן באחד שבת מתוך שאינו יכול לכנוס אינו מעלה למזונות לפיכך חלה הוא גם כן הוא פטום כן חלה הוא חלתה היא אינו מעלא למזונות אז הגמרא אומרת שיש מסלול אחר שבאמת הדבר הזה הוא בעיה בגמרא הקד בל מיבה חלה הוא מהוא אממה משום דניס החנ מיניס אודין מתם אניס בתקנת תקינו לרבנן אכלא מה מה הפשט בגמרא מה מה מה המקום מה הפשט בגמרא מה המקום לחלק בין עונס של חלה חלה הבעל ובין עונס שהוא נוס בתקנת דרבנן מה המקום לחלק אז בשיטה המקובצת בוא נתחיל ברשב הרשבא אומר אודין מעת מניס בתקנת דרבנן פירוש שהתקינו לתקנת ומשום לת דידן התעכב וגם בשיטה מקובצת מביא בשם המרי רבי מרי קורקוס גם כן שפירש ככה שיש לומר דחיק מרת מניס בתקנת התקינו רבנן לתועלת כדי פירשתי דעיקר התקנה תועלתה נתקנה ופוק מ ש רב יוסף כלומר ההתלבטות של הגמרא היא כזו יכול להיות שאיין מקום להסיק מכך ש חזל א אם הגיע הזמן באחד ביום ראשון בשבוע כן הגיע הזמן באחד בשבת שמתוך שהוא מנוע מליסה אותה עד יום רביעי בגלל תקנת שקדו אז הוא לא מעלה למזונות ללמוד משם שגם אם הוא חלב מכוח זה הוא לא יכול לעשת אותה שהוא גם לא יעלה למזונות את זה אי אפשר להשיק אפשר לחלק אפשר לומר דווקא בחי גמנ שהוא מנוע מי ליסה אותה בגלל תקנת שקדו שהיא לתועלת שהוא יטרח בסעודה שלה אז לכן כיוון שהוא מנוע חמתה לכן הוא פטור מלעלות למזונות אבל אם הוא חלה סליחה אדוני סוף סוף אתה חלית בעיה שלך אז אתה צריך לעלות מזונות הגיע הזמן צריך לעלות מזונות זו ההתלבטות של הגמרא כן אם תמה משום דניס אחה אניס אודי אניס תקן דיקן רבנן אבל אבל ש מקו בעצ מביא פשט אחר תראו את הפשט השני שהוא לי טעם לשחיקה לחלק דכי עניס בתקנת דרבנן משום אכי אינו מעלה למזונות דתנן הגיע הזמן וכולי הבלי כאילו לא הגיע הזמן כיון דרבנן גופו התקינו שלא תנסה ביום א' וגם הוא בא לכנוס אלא דרבנן כק עלי אבל חלה ו שפיר הגיע הזמן אלא ש מלחמתו בסיבת חון תעכב מי לכנוס כלומר לפי הפשט של השה מק זה פשט נפלא הנקודה המקום לחלק בין חלה לבין מעוכב מחמת תקנת חכמים הוא חילוק שונה לגמרי מי שחולה אי אפשר להתעלם מכך שהגיע הזמן הנישואים שהם קבעו לינשה והוא כרגע מעכב הוא הוא מעכב את הזמן בגלל המחלה שלו אנוס מצויין אבל סוף סוף הגיע הזמן החיוב והוא טוען שהוא פטור בגלל שהוא אנוס בעצם חל החיוב והוא רוצה לטעון טענת פתור שהוא אנוס אז אומרת הגמ גמרא אולי יש מקום לומר שכל הסיבה שאם הגיע הזמן באחד בשבת והוא מעוכב מכוח תקנת חכמים של שקדו שלא לשאת עד יום רביעי דווקא שמה הוא פטור מלהעלות למזונות מדוע כי באמת הג הגדר הוא שזה לא נחשב שהגיע הזמן בכלל זה לא הפשט הוא שהגיע הזמן והוא התחייב כבר במזונות ואז הוא נפטר באונס כיוון שהוא מנוע מכח תקנת חזל מ לכנוס אותה לא זה לא הפשט הפשט הוא אחר לגמרי הפשט הוא שכיוון שחז תיקנו שבתולה ניסת ליום רביעי נמצא למעשה שעדיין לא הגיע זמן הנישואין אבל לכאילו לא הגיע הזמן אז זה לא שהוא הגיע הזמן חל החיוב והוא נפטר מכוח טענת אונס אלא הפשט הוא הוא עדיין לא התחייב מעולם כי עדיין לא הגיע הזמן הנישואים זו הסיבה לחלק בין חלה לבין מעוכבת תקנת חזל פשת נפלא לא ניכנס כאן יש כאן עוד מקום אבל אני רואה שהזמן שלנו כבר מסתיים אז אני מדלג טיפה אבל אני גם רוצה להבין את הנקודה הזו אני גם רוצה להבין את הנקודה הזו מה האם יש מקום אולי להסביר מה במ נחלקו ה ראשונים בפשט בגמרא כאן האם להגדיר את הגעת הזמן כאילו הגיע הזמן בפועל אלא שהוא מעוכב בגלל תקנת חזל אז כיוון שהוא מעוכב אז לכן הוא נפטר מעלת מזונות אז כאן הגמרא מתלבטת שרק אם הוא מעוכב מח מחמתה אז הוא פטור ממזונות אבל אולי אם הוא מעוכב מחמתו הוא לא יהיה פתור או שמה שהגדר הוא שאם הגיע זמן בחד בשבת והוא מנוע מכוח תקנת חזל שתיקנו בתול רמים זה נכשיו כאילו לא הגיע הזמן בכלל ממלא הוא לא התחייב מעולם טוב אז אולי באמת יש מקום כאן באמת להבין כ כמו ש הקדמנו מה גדר התקנה הזו מה בצם מה תקנת חזל כאן שבתולה נסת ליום רביעי ואולי דרך זה להבין מה נקודות המחלוקת כאן יש שאלה שכבר דנו ב הראשונים אבל ראיתי באמת א יש ספר שנקרא נחלת אליהו שכתב רבי אליהו דושניצר היה הרם בליטה וא תלמיד של החפץ חיים הוא נפטר בשנת תשט והוא בחיבור שלו חידושים על מועד על כתובות באות כח מביא שהוא שאל את הרב שך זצל שאל אותו את השאלה הזו הבאה ולמסה רואים שאחרי זה כבר בראשונים טיפלו בזה אבל הוא שאל אותו ש חזל אומרים בגמרא נאמר שאם יחזור יחזור המציאות שבתי דינים יושבים בכל יום אז הדין הוא שאישה נישאת בכל יום נכון ככה כתוב בדף ג' אז שאל מה זאת אומרת אבל הרי יש ללנו ה כלל בגמרא בביצה בדף ה' כן שכל דבר שבמניין צריך מניין אחר להתירו תקנות חזל אינן אינן בטלות אם הטעם מתבטל אז נכון שבתי דין עכשיו יושבים בכל יום אבל סוף סוף הרי התה תקנת חזל לש בתולה ביום רביעי איך אנחנו נושאים היום בכל יום ויום איפה נעלמה תקנת חזל דין מפורש ב מתחילה מסכת כתובות בתולה ניסת יום הרביעי מה כולנו עבריינים כן ככה הוא שאל את הרב שך ענה לו הרב שך דבר מדהים ה מה פתאום אנחנו מקיימים את תקנת חזל אנחנו מקיימים היום את תקנת חזל כפי שהיא בטולה נשאת ליום הרביעי איך אנחנו מקיימים אומר הרב שח התקנה של חזל לא היייתה קביעת יום לא הייתה לבית יום התקנה היייתה לשת אישה ביום של מחורת ישבים בדין זאת הייתה התקנה אבל מעולם לא חזל לא תיקנו חזל תקנה גבוהה דווקא רביעי למה יצא בשעה שתקנת עזרן דין תקנת עזרה נהגה שבית דין ישים בש חישי אז בשילוב שקדו וטענת ביטולים יצא שיום רביעי היה בדרך כלל היום המיוחד אבל זה לא הייתה יסוד התקנה לא היה לשת לקביעת זמן נישואין לא התקנה היייתה לשאת אישה ביום של מחורת ישבו בית דין והה ויהיה שקדו בסדר אבל לא היה קביעת זמן כאילו חזל אמרו אם התקיימו שני הדברים האלה של השקמה ושקד אתה יכול לספ אז ממילא בימינו גם כן אותו דבר אם תרי אחלה ולמחרת יש בית דין את יכול להתחתן ואתה מקיים תקנת חזל ש בתולה נסת יום הרביעי אז גם בימינו אנחנו מקיימים את התקנה כפי שהיא כך אומר הרב שך אבל האמת היא שחתם סופר כבר שאל את זה והרי תו כבר שאל יש גישה אחרת לגמרי יש גישה שאומרת תראו את הרטבה במקור כב אומר הרטבה ייק בתי דינים גבים עידנה פירוש וכמה שמלא דוק דדבר שבמניין צרייך מניין החל תירו במצי ביצה דף ה שנ אח דמעיקרא כש נשנת משנתנו על דעת כ נשנת דכי ק בתי דינים גבוהים בכל יום לידר דינה כדי מקרה ככה גמר אומר חתן סופר לא אומר אין בעיה כאן כלך התחילה כשהסדרה מגבלה זה לא כל הדין ש כל דבר שבמניין צריך בח תירו זה נאמר אח אשר סדו תקנת חזל לא לא קצבו אה בשום צורה תקנו זה תקנה העולמית אז אין בית דין יכול לבטל בית דין חב אלאם כן גדול ממנו בחוכמה הב אבל אבל אם מלכתחילה אמרו התקנה הזו קצובה קצוב זמנה אך ורק לזמן שבית דין יושבים פעמיים בשבוע אז ממילא אם אם יחזור שבית דין יושבים בכל יום נחזור למצו שלפני התקנה כך אומר החתם סופר כך אומר ה יתכן מאוד ייתכן מאוד שבעצם השתי הגישות הללו למה אנחנו לא נוהגים היום את התקנה הזו ה בעצם נעוץ כאן שתי תפיסות מה היה ייסוד התקנה מה היה גדר מה היה גוף התקנה האם גוף התקנה הידע כפי שה המבת של הרב שח שבעצם לא היייתה כאן קביעת זמן לנישואים בכלל אלא מהות התקנה גוף התקנה היה שאדם נישה אישה באופן כזה שיכול להתקיים השקמה לבית דין ותרו ו שקדו זה הכל אם שני הדברים יתקיימו תיסע מתי שאתה רוצה לא היייתה כאן קביעת זמן לנישואים מעולם או שמה לא היייתה קביעת זמן לנישואין יש יום אחד בשבוע שאפשר לעשת אישה בטולה רק ביום רביעי רק ביום רביעי י שום יום אחר לא ו למבט הזה אז הסיבה שאנחנו לא נוהגים את זה היום כי מרש בייסוד התקנה התקנה הוגבלה הוקצה ורק לזמן שבית דין ושבים פעמיים בשבוע יש דבר מדים שבאמת לוד מספינה לא היתי אומר את זה אב לא יודע אני לא ראיתי עדיין תראו יש רן במק כט תרו רן בכתובות לא לא סליחה במקור כג מקור כג אישה נישאת בכל יום אז אומר הרן שימו לב בכל יום לא דווקא אלא בכל יום שמחתו בידין יושבים כם זה ממש לשונו של הרב שח לאפוק ערב שבת לא כלומר ערב שבת אז ערב שבת איך אפשר לשת בערב שבת השולחן רך פוסק שאפשר לשת גם בערב שבת ככה הוא כותב ב בסימן סד סעף ג במקור לד פש שת המנהג ניסה נשים בערב שבת לכאורה בערב שבת איך אפשר לעשת אישה הרי למחורת זה שבת קודש לא יושבים בית דין איך אנחנו נוהגים לשת אישה בערב שבת ככה ככה שואל הרן לפיכך יש ל טמוע על מה שסמכו עכשיו ליסה בשישי אף על פי שקיות בית דין שזה שווה בכל בכל הימים בכל הימים אלא יש לומר כיוון שחז חזו כמעט חזו תקנת רביעיה קבועה דמרי דק בתי דינ קב בכל םש נסת בכל יום אלמה כל אחד ליק למחש לטענת בטולים לא אכפת לן אף עכשיו בדורות הללו כיוון שלא נהגו לקדש אלא ע זמן הנישואין לק למיחש לדידו שהיו מקדשים קודם זמן נישואים ק מיכ שתחת זנתה אבל במקומות הללו שרובן מקדשים כונסים לאלת ק מיחדים זנתה ודאי קודם לכן זנתה אומר הרן דבר מדהים למה אנחנו נוסעים בערב שבת כי התקנה הזו של בתולה ניסת ליום הרביעי הי לא תקנה קבועה בעצם הוא אומר את מה שאמרנו בגדר הראשון זה לא תקנה קבועה זה לא קביעת זמן לנישואין אלא זה אומר אם אין חשש של טענת ביטולים ושקד אתה יכול לעשת מתי שאתה רוצה אתה צריך להתגבר אתה צריך שיהיה לך אופציה של שקדו ות טענת בתולים אז הוא אומר מנו זה לא רלוונטי כי דווקא בזמן חזל שהיה פרש זמן בין הנישואין בין האירוסין הנישואים הייהה פרק זמן של לפעמים חודשים אז חששו חזל שאם הוא מצא פתח פתוח יכול להיות שה זינתה תחתיו בפרק הזמן הזה ונאסרה עליו אבל אומר לי אבל במקומות הללו שרובן היום הרי מה היום מה עושים היום כל החתונות הקדושין והחופה זה מיד תכף הוא מיד לאלת קידש קדש סרפה לתה כן מברכים פעמיים בורא פרי הגפן עושים אפסק מדומה של קריאת כתובה אבל הכל נעשה בחד מחתא אז מתי זנת תחתו מתי אין שום חשש ממילא כיוון שאין שום חשש אז אומר אז לאק קנ מחשחש זנתה אז לכן אפשר לכנוס גם ביום שישי גם ביום שישי אפשר לכנוס כי אין שום ל אין שום חשש של זנות אין כורה זה דבר טע אני שואל שאלה פשוטה מה ההדים בזמן שתקנת עזר בזמן שתקנת עזר נוהג בסדר בד יושבים פעמיים בשבוע שני וחמישי אם חתן וכלה החליטו שהם רוצים קידושין וחופה לתה הם יכולים לשות בכל שאר הימים או לא אין חשנות אני אני אומר ל מספינה אני חושב שכתוב כאן ברן שכן אין פה תקנת קבועה אין פה אין פה קביעת זמן לנישואין חזל אמרו אתה תיסע ביום שלמחרת תוכל להשקים ולטון טענת בתולים ובדים ותדאג טרחו תטרח שלושה ימים בחד זה מה שחז תיקנו אם טרי אחלה והוא מקדש ונושא לאלטר יכול לשא מתי שהוא רוצה מתי שהוא רוצה בכל יום בשבוע גם בזמן תקנת עזר אני אומר ע זה אני באמת מוחל להגיד את זה אבל לא יודע לכאורה זה ככה כתוב ברן ולכאורה זו תהיה נפק מינה בחקירה שלנו מה יסוד התקנה מה גדר התקנה האם גדר התקנה הוא קביעת זמן נישואין או גדר התקנה הוא לא קביעת זמן לנישואין אלא אלא אלא תקנה שאומרת שאדם ישה אישה אך ורק באופן כזה שהוא יוכל להשכים לבית דין במקרה שילות ביטולים ויוכל לטרוח גמל ימים בטריכומונס מתי שהוא רוצה וממילא אם אם אם אם הוא מקדש ונוסע לאלתר אז גם כן לכאורה הוא יכול לעשת מתי שהוא רוצה אבל אם נמר שהייתה כאן גביעת זמן לנישואין זאת הייתה התקנה אז ממילא לא ו חכמים בגזר לא משנה שאין לך אין לך בפועל אין לך פה שום טענת ביטולים שאתה אין פה שום חשש זנות בכלל זה לא משנה חזל קבעו תקנה קבועה בתולה נישאת ליום רביעי על פי זה אני חושב אפשר ליישב את ה א' אפשר להסביר מה במלך לקו רשי והראשונים לגבי השאלה האם תריח לה האם יכול לשאת בראשון אם תריח לה שרוב הראשונים לקטו שכן ואילו רשי שדיק השיטה מקובצת בבך והפרישה שאי אפשר אפשר להגיד שזה למחלוקת רוב הראשונים נקטו שכל העניין העסק פה זה לא לא הייתה תקנה של קביעת זמן לנישואים לא הייתה כאן תקנה כמו שאמרנו תקנה שאם מתקיים השקמה ו שקדו אז אפשר לעשת אז ממילא אם אם בפועל בראשון אפשר להרוויח את זה בראשון אם טרח לפני כן אז אין שום בעיה לעשת בראשון לכתחילה אבל רשי אומר לא רשי אומר תת כאן קבית זמן זה גם מסביר מה שאומר השיטה מקובצת מה קורה אם הגיע הזמן ביום שני כן או באחד בשבוע אז הרשב מגדיר את זה שהגיע כבר הזמן אבל אתה מנוע אתה מעכב כאן אז אומר אומר המרשה צריך לראות מה סיבת העיכוב אם סיבת העיכוב ה מחמתה אז אז אתה לא צריך לעלות למזונות אם סיבת העיכוב ב מלחמתך אתה צריך לעלות למזונות ו מה קובצת הגדיר שאיין כאן בכלל עיכוב כי לא הגיע זמן הנישואים בכלל מה מה מה נקודת הוויכוח פה אני חושב שזה נקודת הויכוח שתה מקובצת הולך בכיוון של רשי ש חזל תיקנו שבתולה ניסת ברביי בקביעת זמן מוגדר לנישואין ממילא כל הקביעה מלכתחילה מראש שזמן הנישואים יגיע הזמן ביום ראשון בשבוע הוא לא רלוונטי במקום כזה שחז תיקנו שבתולה ניסת רק ברביעי ממילא לא הגיע הזמן בכלל עוד לא הגיע הזמן זה לא שהגיע הזמן ואתה מנוע ואתה נוס לא לא הגיע הזמן בכלל אבל אם נגדיר שלא הייתה כאן קביעת זמן לנישואין מעולם לא היייתה קביעת זמן לנישואים אז אני חושב שכן הגיע הזמן אבל חזל תיקנו שלא לעמוד בזמן לצורה חמתה ש שיקוד על על טרחת הסעודה אז הוא במעשה מעכב את זמן הנישואין משנה לא היה פה שינוי של זמן הנישואין זמן הנסים הגיע רק הוא מעוכב וש ומאחר את זמן הסים אבל כיוון שזה מלחמתה אז אז בסדר אז הוא אז הוא אז הוא פטור כי מלחמתה אני הייתי מוכן אבל זה מלחמתה אני צריך לטרוח בסעודה שלה לכן הוא פטור מלעלות למזונות ולכן הגמרא מתלבטת אולי בחלה הוא באמת זה לא יהיה קיים אבל אני רוצה להבין בדקות הספורות האם אפשר דרך השתי התפיסות הללו מהגדר התקנה אולי להבין יותר מה מהות התקנה או מה מגמת ותכלית התקנה ברוך אתה אדמה אלוהינו מלך העולם שהכל יהי אני אגיד זה מש בקצרה רב עקיבא הגר בתשובות רבי עקיבא הגר בחלק ק סימן קי מביא מובא בשם בנו רב של הגרש מיגר עמד על כך שתוספות ציטטו את דברי רשי באופן שונה ממה ש ברשי כתוב בתו סות כש מצטטים את דברי רשי אז כתבו ש א בקונטרס פירש שמתוך כך התברר הדבר ויבו יודים שזינתה ברצון מוסיף את המילה שזינתה ברצון ברשי לא מופיע דבר הזה ברשי כתוב שזינתה תחתיו וגם בתוספות ריד בפסקי הריד במקור כו בית דין קראו מתי זיתה שם הזתה תחתיו הייא אסורה לו אז אומר שלמ היגר למה תוספות אומרים ברצון למה תוספות אומרים ברצון אומר שלג באמת תו סת יתקשו הרי מכורה מדברי רשי עולה שדי בכך שהיה אפשרות לברר שיא זינתה תחתיו בלבד גם אם לא נדע אם היא זינתה ברצון או לא די בהכרח שנדע שה זינתה תחתיו בכדי לתקן תקנה שהוא יוכל לבוא לבית דין ואולי יתברר הדבר שהא זינתה תחתיו אומר רבש מיגר אבל זה לא תוססות יתקשו אבל זה לא מספיק הרי גם אם זינתה תחתיו זה רק ספק אחד התברר לנו פה אבל עדיין לא התברר הספק השני אם זה היה ברצון א היה באונס וגם אם יש חובה לברר במקום שיש ספק ספקה זה אך ורק במקום כזה ששני שתי הספקות יכולים להתברר אבל במקום שרק ספק אחד יכול להתברר אין צורך לברר בכלל ואילו מדברי רשי משמע שגם ד בכך שנברר שזנתה תחתיו באמת במירי כתב את שני הדברים שם זיתה תחתיו ברצון באמת פלא על התוספות למה הם כתבו רק ברצון איפה איפה נענ מתחתיו אז באמת בתו סט אפשר לישב בשופי שתו סת הולכים לשיטתם בסנהדרין בדף ח עמוד ב שידי זנות צריכים דרישה וחקירה אז ממילא ישאלו אותם באיזה יום זה היה רי ברור שרוסי ידוע מתי זה היה אז ישאלו אותה מתי הזנת אז ממי נדע אם זה היה תחתו או לא תחתו תו ס מבחינתם זה היה מיותר לכתוב שזה היה תכתב כי תוס ודים שידי זנות צריכים דרישה וחקירה אבל הרי ברשי לא מופיע דבר כזה רשי לא כותב ברצון הו באמת ה זה דיון גדול בפוסקים הפתחת שובי שהזכרנו ביורי דע בסימן קי ס קט לה מביא את הדברי הנדה בהודה שהזכרנו בסימן מג ובסימן נז שכתב את היסוד הזה שגם לרש בה שצריך לברר זה רק אתה יכול לברך את שתי הספקות אבל אם אתה יכול רק ספק אתה לא צריך לברר בכלל ונחלקו בזה רב קב היגר בהגהותיו ליורי דעה בסימן יח עיף יב גם כן אחז ככה כדעת הנודע ביהודה והפתח שוב מביא שם שזה גם דעת החוו דת וה ועוד ושך בכללי סקה באות סו כותב לו שגם אם אפשר לברר ספק אחד יש צורך לברר אותו באמת לא ניכנס לזה אבל ביסוד העניין הסור ש מחלוקת נעוץ בשאלה האם באמת ספק שאפשר לברר אותו האם באמת שם של ספק גמור אולי זה נחשב רק חסרון ידיעה בכלל וזה לא נקרא ספק גמור טוב אז אין לנו זמן כרגע אז אני אני מדלג אבל יש כאן שאלה עכשיו השאלה כפולה ומכופלת ר אם שאלנו מלכתחילה שכאן בדברי רשי מלבד הקושיות שהגשנו חמדת שלמה וקושיות שהגשנו שלכאורה רוב הפוסקים נו כותבים שבספק ספקה גם במקום דיקה לברורה אין צורך לברר וגם שיטת הנודע ביהודה שבמקום שאין חזקתי איסור גם הרשב מודה שאין צריך לברר וגם גם רשב שסו שצריך לברר אבל לא צריך לברר במקום כזה אילהם כן אתה יכול לברר את שני הספקות דבר הרשי משמ שגם אם גם אם ספק אחד היה מתברר די בכך היה לתקן תקנה שיבוא לבית דין ישכים ובית דין יבדקו עם מידים אולי תברר שהיא זינתה תחתיו ומה ק שתש משהו שגם אם הדים לא ידעו לומר אם זה היה בושה ברצון אז היא תאסר עליו מחמת ספק אחד אז הנ התברר שה זיתה תחתיו אז היא תעשר עלי מחמת ספק אחד וזה מספיק כדי לתקן את התקנה לכאורה יש פה דבר תמו לפי דעה מבוססת באחרונים אין צורך לברר אם אפשר אי אפשר לברר את שני הספקות אני רוצה אולי לומר ש בכדי לישב את ששיטת רשי אולי אגיד עוד יש ירושלמי שמובא בתוספות בדף ט עמוד א אני חייב לומר את זה הירושלמי דן בשאלה מה הדין בתו אלמנה מן הנישואים בתולה מן הנישואים מה זה בתולה מן הנישואים אישה שנכנסה לחופה ומוחזק לנו שהיא לא נבעלה לא שעתה כדי יחוד נקרא בתולה מן הנישואין מתי היא נישאת ביום רביעי או ביום חמישי ה תעלמנה מבעלה כן בתולה מן הנישואין היא תעלמנה מבעלה עכשיו היא רוצה להתחתן עם בעל חדש אז היא עדיין בתולה אבל אין לה טענת בתולים לגבי כתובתה כתובתה כתובתם מצד אחד מנה מצד שני מוכח בגמרא בדף יב עמוד א' שהגמרא שם אומת ליחו שמה תחתיו זנת שעדיין סוף סוף מצד הבעל עצמו ו מצד הבעל עצמו הוא צריך לחשוש שאולי זנת תחתיו כי הרי בחתונה הראשונה בחתונה הראשונה היא נכנסה לחופה וכופה כלא נבלה מוחזק לנו שהיא לא נבעלה אחר כך הוא נסע אותה הוא קידש אותה אז אולי זנתה תחתיו כלומר מצד האיסור מצד החשש אולי זנתה תחתיו החשש הזה קיים גם בבתולה מן הנישואין אבל מצד מצד הפסד כתובתה אז אי אפשר לטעון טענת בטולים להפסיד כתובתה אני לא רוצה להיכנס לזה כבר בסוגיה לקמן אבל באמת השאלה השאלה נגיד ש נמקד את השאלה בקצרה השאלה היא בתולה מן הנישואין מן הנישואין ש למעשה יש בה אלמנט של אלמנה כי היא תאלמנה מבעלה הראשון אבל אבל מצד שני היא בתולה מן הנישואים מתי האם לגביש תקנת בתולים שהיא נישאת ביום הרביעי או היא נשאת ביום החמישי אז בירושלמי יש מחלוקת ך להבין את הירושלמי אבל בירושלמי כתוב ששם מי שואל את זה על דעת ד רב ליזר בוגרת אמת ניסת בטולה מן הנישואים ממתי ניסת מוקת עץ כרבי מאר מתי ניסת נשמעין מן אדם אם יש הדיים שיצאת מנמה ולא יתקה רביעי אדמר ד כלום אש אה יש שני פירושים בירושלמי בקיצור האם בגמרא במשנה בדף טו עמוד ב המשנה אומרת ש אם יש ויכוח בין החתן לקלה הכלה אומרת בתולה סטני והכלה אומ החתן אומר לא אקמנה נסיך אז יש אפשרות תביא ריה אם היא יצאת בהינומה אם היא יוצאת עם ראשה פרוע או לא אם היא יוצאת עם ראשה פרוע זה סימן שהתה בתולה כן אז שואל רושמי למה לא מביאים ראייה פשוטה מתי היייתה החתונה אם היא נישאת ברביעי אז היא בתולה אם זה יום אחרת אם אומר הירושלמי לא אין רעיה מרביעי למה אין רעיה מרביעי נחלקו אחרונים חבת הירושלמי פשט אחד אומר אין ראייה מרביעי כי יכול להיות שהיא התחתנה בחמישי והיא עדיין בתולה איך כגון שהיא בתולה מן סון ויש כאלה שאומרים שין רעיה מרביעי שיכול להיות שה למרות שהיא ברביעי התחתנה ברביעי והיא עדיין למנה כי אלמנה מני נישואין מתחתנת ברביעי כן השאלה יך להבין את הירושלמי למה אין ראיה מרביעי יכול להיות שבתולה תנסה בחמישי ויכול להיות שאלמנט תנסה ברביעי כן זה תלוי מה מה הדין של אלמנה מן הנישואים בתולה מן הנישואים מתי ה מתחתנת נחלקו בזה באמת אותו ח מחבר המקנה והפלא המקנה בסד סי קט ב כותב שלשון הרמבם שכתב דווקא בעולה הרמבם כותב לכות ישות פרק י הלכת שדוקא בעול נסנ בחמישי אז הוא אפשר אולי לדייק דווקא באולה אבל בתולה מ נישואים נישות ברביעי אבל אומר המקנה לא הכוונה חזקת בעולה אבל הפלאה בתחילת המסכת לא אומר לא הפלאה אומר לא שאם היא בטולה מנסים תנסה הרביעי קיצור יש מחלוקת מתי אלמנה מן הנישואין שהיא בטולה למעשה אבל היא כבר נכנסה לחופה ואז נפטר בעלה עכשיו בחתונה הבאה יש לה סטטוס של אלמנה או בתולה היא נשאת בחי מה מה מה לכאורה מה השאלה אם יש כאן טענת טענת בתולים הרי יכול להיות שהיא זנתה תחתיה הנימוקים הרלוונטים גם לגבי בטולה מני הנישואים כפי שמ לגבי בטולה רגילה לכאורה המחלוקת כאן המחלוקת כאן כן המחלוקת כאן היא האם יש כאן תקנה קבועה או לא זה גם קשור לשאלה אם חזל עשו תקנה קבועה אז חזל תיקנו אלמנה נישאת בחמישי בתולה ברביעי אז האישה הזו היא לפנינו היא אלמנה אז נכון שהיא גם בתולה נכון שלגבי ה קיים החשש אולי הא זינתה תחתה וכן הלאה אבל מה לעשות יש תקנה התקנה אומרת למנה 50 היא לא היא ה היא אין הסטטוס של של בתולה מכ שהיא נקראת כבר אלמנה אין מה לעשות היא לא בתולה כלומר היא לא בתו בגדרי התקנה היא שכת את הקטגוריה של אלמנה נגמר או שלא או שמכיוון שסוף סוף מה שמעניין אותנו זה אפרוש מיסורה אז צריך לשת הא צריכה להנשא דווקא ברביעי כדי שיהיה אפשרות של השקמה ביום חמישי מה הסברה להגיד דבר כזה להגיד ש בגלל שהיא אלמנה למרות שקיים החשש הא תנסה דווקא בחמישי רבותיי מה שאני רוצה לטעון שרואים שיש גישה שבאמת אין פה תקנה של הפרוש מאיסור הרגיל דהיינו הגישי יש כאן מקום לומר שכל המושג הזה שתקנת בטולה ניסית ליום הרבי זה קביעת זמן נישואין שיסוד העניין הוא לא כמו הפרוש מיסור הרגיל יש כאן בעיה של איסור שצריך לפתור אותו לא יש כאן מבט הרבה יותר כללי המבט אומר שחז רצו לתקן תקנה כזו שלא שהיא תקנה של אני קורא ל זה לצורך מוסד הנישואין חזל לא רצו שיהיו נישואים בעם ישראל בדיני ספקות שיקום בוקר כל בוקר יקום מישה אשתו יגיד לה את מותרת לי כיש פק ספיקה שאת מותרת לי לא אין זה לא צורה של מוסד נישואים חזל רצו שכמה שיהיה ניתן לברר את ספקות של הנישואים כמה שיהיה ניתן לברר אותם וכמה שיהיה אפשרות שיהיה נישואים כשרים וחדת שאדם יחיה ם אישה יחייה איתה ביתר גמור ולא בגלל ספקות אז שזה יהיה גם אם מצד כללי הספק ספיקה ודבור כל הדברים האלה היא מותרת לו מצד הדין אבל זה לא מה שראו חזל מול עיניהם חזל רצו לתקן תקנה תקנת בתולה ניסת לב בקביעת זמן נישואין שזה צרב בתודעה של כולם בתולה ניסת הרביעי כדי שנדע מה קורה איתה כדי שיתברר למחרת בבית דין אם איננה בתולה כמה שיהיה ניתן לברר את כל הספקות שניתן לברר אפילו ספק אחד לא משנה אנחנו לא הולכים פה לפי כללי הספקה כללי היסר ויתר הרגילים יש כאן תקנה שכל עניינה לטובת מסד הנישואין כדי שיהיה פה אפשרות של תהודה ושל קול ושיבוא אנשים שיידעו כל אישה שמתחתנת ברביעי הם מוחזק לנו כבתולה אם למחורת יבוא ישכים בבית דין אז י ניתן לברר מה קורה עם האישה הזו אבל לכן יש קפידה גמורה דווקא על קביעת זמן הנישואים אם זה אם לא יהיה כפד ואפשר יהיה לשאת בכל יום אז לא יהיה קול ולא תהיה תהודה לעניין הזה אז ממילה ממילה מיושבות א מיושבות הכושיות ששאלנו שאלנו אה שאלנו איך שיטת רשי כן שיטת רשי איך זה מתיישב הרי אין פה למיסה לא חיוב לברר ולא יכולת לברר ובכל זאת רשי כ רשי רשי ושיטה מקובצת הלכו בכיוון הזה שאמרנו שזה תקנת תקנה קבועה שתכליתה ו מגמתה הוא לא דין הפרוש מאיסור הפשוט רגיל אלא דין שעניינו דאגה שלא אה לא ישאר אדם כל חייו באישה יחייה עם אישה ש על בסיס ספקות ספק ספיקה אלא שיוכל להתברר עד כמה שאפשר האם האישה הזו מותרת לו או לא ולכן אנחנו לא נכנסים פה לכל הדיון האם מצד כללי סק סקע צריך לברר או לא צריך לברר לא צריך לברר מצד הכס לא צריך לברר בסדר אבל התקנה היתה תקנה לא להתבסס על העניין הזה אלא תקנה לברך ד אפשר מה שאפשר מה שיכול להתברר כדי שיוכלו לחיות בהתר ומלי מיושב על פי זה גם ה תוספותים התוספות בגיטין שדיברו על תקנתא דידה אז שם תוספות שמה תוספות אמרו את זה אמנם בשיטת רשי כי תוספות הבינו ברשי שגם הוא הולך בכיוון שלהם שהכל עניין זה אפרו ש מאיסור אב לכן הם תוקפים אותו בכמה התקפות כן אז הם גם כן הולכים בכיוון של התקנת דידה טוסו טו סות אצלנו שמדברים שמה תשב איתו באיסור כן אז יכול להיות שתו סות באמת הולכים הולכים שיטתם כן שהחשש שהוא משום תקן את ה א סליחה הפוך התוספות התוספות בגיטין כתבו שהתקנת תקנת דידה אז הם הלכו כפי שיטתם אצלנו תקנת דידה כ הם מדברים על האישה שיש בה רק חד פקע אז התקנת תקנת דידה תוספות שכתבו כאן אצלנו שלא תשב עמו התוספות אמרו את זה בשיטת רשי ובכדי לישב את שיטת רשי אם נאלצו לומר שהחשש הוא משום לת הדידה כי משום לת הדידה יש לו ספק ספקה אז מה הוא משום דידה אבל ה רשי בעצמו דיבר על על תקנת דידה רשי אמר שהוא כי רשי באמת מדבר על תקנת דידה כי במבט הגדול הזה שלא יחיה עם אישה על בסיס ספקות וכל העניינים האלה שידע עד כמה שהוא יכול לברר שאשתו אכן מותרת לו ומוסד הנישואים מוסד שמוסד על לא על ספקות אלא על בירור שבאמת האישה מותרת וחי איתה בהכשר גמור אז באמת זה תקנת דידה תודה רבה ‏ne