כלל ופרט במלחמה - שיקולים ועמדה נפשית | הרב חיים וולפסון, ראש ישיבת ירוחם | כנס אסופות ה-4

[מוזיקה] טוב אני רוצה לגעת ב בסוגייה שהיא כנראה בלב ליבה של ה של מה שקשור לאפשר להגיד תורת המלחמה ו ונדמה לי שגם אפשר להרגיש את המתחים מזה אני גם רוצה להגיע את המתחים של זה בהוויה הציבורית שלנו כיום במדינת ישראל פ שכנס לתוך סוגיות ונדלה משם כמה דברים אנחנו לא נלמד היום ממש סוגיה ננסה לקחת ככה כמה נקודות וכמה דברים מתוך סוגיות שונות ומהם לסרטט לסרטט איזשהו מתח כמה כיוונים שאנחנו יכולים ככה לפגוש אבל עוד לפני המתח הזה נדמה לי שברור שברגע שאנחנו מדברים על מלחמה אז א אז מלחמה זה עניין כללי א עזרת ישראל מיצר וכל מלחמה אולי קשורה חד משמעית לסכנה כללית לכלל ישראל מלחמה בן אדם לא עושה לבד הוא תמיד עושה בחבורה הוא תמיד עושה עם עם אנשים מסביבו ו בכל כניסה למלחמה אנחנו מבינים שיש משהו שיותר גדול מה מהחיים הפרטיים שלנו ובאופן פשוט כשאדם יוצא למלחמה הוא שם את החיים שלו בצד בשביל הכלל תכף נראה גם כמה נקודות שקשורות לזה ממש באמירות מתוך התורה אבל מצד שני א אני רוצה כן לגעת בשאלה שעד כמה הדבר הזה מוחק לחלוטין שיקולים פרטיים אולי השאלה בכלל לא ראוייה הרי בסופו של דבר בן אדם הולך למסור את נפשו אז האם שיקולים פרטיים בכלל נכנסים בתוך מקום כזה או ש או שכן יש מקום לשיקולים פרטיים יש מקום לשיקולים פרטיים ואולי אפילו אפשר להגיד ששיקולים פרטיים אפילו מתחדדים כתוצאה מהדבר הזה ורק בשביל דוגמה שאני לא בטוח שאני עכשיו אנסח אותה בצורה מדוייקת אבל ודאי שאפשר ככה לראות את הדברים נדמה לי שדרך מסוימת לנתח את הדברים בהוויה הציבורית היום במדינת ישראל בתוך המלחמה זה המתח המאוד גדול בין שעלת המשך המלחמה לשחרור החטופים ש ואני אומר לא בטוח שזאת הזווית היחידה שצריך להסתכל על זה אבל ודאי שזה גם מייצג איזשהו מתח בין הרצון לדאוג ל לאנשים פרטיים מסוימים שקובעים כאב עצום שבי גרוע מכולם היום ונורא כשלכולם ברור שבחלק מהתוצאות של עסקת כופים שנגיד דנים בה עכשיו יש דרישה על להציב איזשהו סיכון כללי לעצירת המלחמה ו זה מציב את המתח עד כמה הרי אנשים הולכים למסור את נפשם בשביל הכלל לצורך העניין ואולי אפילו כחלק מהשאלה האם נכון לסכן את הכלל בשביל אנשים שסובלים סבל נוראי זה חלק מהדיון מהמתח שמדינת ישראל נמצאת בו כרגע ואני רוצה אמרתי לנסות לנסות ולראות מה קודם כל אם יש איזשהם מגדים פשוטים בתוך ה בתוך הסוגיות על זה וגם וגם לאט לאטח זה בחלק השני של השיעור ננסות לשאול אחרי השאלה ההלכתית איך אנחנו בתור עובדי השם בתור אנשים שבסופו של דבר נמצאים ועוברים משהו בתוך הדבר הזה צריכים לעמוד מבחינה פנימית ולהגיב לתנודות הערכיות המוסריות הרוחניות האלה אז קודם כל אולי נתחיל מאיזשהי הנחת יסוד פשוטה אמרתי אותה קודם בתור הנחת יסוד פשוטה אבל יש לה גם תימול מלחמה היא עניין כללי עניין כללי והחשבונות הפרטיים לא תופסים במקום יש כמה דברים שאנחנו יכולים לראות בהם שהשיקולים ששוקלים במלחמה והשאלות ששואלים במלחמה באמת מעמידים את הכל מעמידים אותנו באיזשהי תודעה ושיקולים כלליים דוגמה ומי שמנסח את זה מאוד מאוד יפה זה הרב ישראלי בארץ חמדה ובכלל צריך לדעת הרב ישראלי באמת ככה תוך כל הדיונים האלה של לכות ציבור וענייני המלחמות ובכלל ענייני תורת המדינה הוא ממש ככה אניש לעצמי להגיד הדין עין שפורץ את שפורץ את הדרך ככה וממש לוקח את כל התורה ו עובר בה בשביל למצוא איך אנחנו איך אנחנו יכולים עכשיו בתוך התורה הקיימת להתחיל לגייס את כל מה שישנו ו לחדש או למצוא את ה את את התור ורה שמאפשרת לנו היום כמדינה להתקיים הוא באמת ככה מחדש ממש את הילו יכולת חידוש וראייה של המקורות מיוחדת מאוד והרב ישראלי עונה על על שאלה של המנחת חינוך יש אחת ממלחמות המצווה זה מלחמת מצווה להרוג את שבעת הממים זה מצווה תכה ולהרוג את שבעת הממים באופן פשוט התפיסה הפשוטה שלנו זה שאם יש מלחמת מצווה והתורה אמרה המצווה היא להרוג את שבעת הממ ואמרה התורה שצריך להרוג אותם כנראה שאף אחד לא התנדב למות באופן פשוט כן אם אני הולך להרוג את שבעת הממים כנראה שהם לא יגידו לי בסדר ובאה התורה ואמרה אם אתה צריך להרוג מישהו זה גם במחיר של זה שאתה צריך להסתכן כאילו המובן מאליו זה שאתה צריך להסתכן וזה לכאורה כשאני בא ואומר שיש לעם ישראל מלחמת מצווה להרוג את שבעת הממים התפיסה הפשוטה היא שאני צריך להביא בחשבון שאני אצטרך להילחם ומכאן שמצ מצוות הריגת שבעת האממ שעליה אמרה התורה אפילו תצא למלחמה היא מצווה ש לא נדחת מפני פיקוח נפש כי אם אתה בא להרוג מישהו מובן מאליו הוא שיגיד לך אני אהרוג אותך ואם התורה אמרה תהרוג אותו אז כנראה שהיא אמרה שאפילו במחיר שתמות משום מה החינוך פסק שיש מצווה לאדם להסתכן בהריגת שבעת הממים במלחמה אבל אם הוא פוגש במקרה ברחוב אחד משבעת העממים הוא צריך להרוג אותו יש ד יש לאדם פרטי מצווה להרוג אחד משבעת העממים אבל לא במחיר סכנה כלומר אם אני יוצא למלחמה אני צריך להרוג אותו גם במחיר סכנה אם אני פוגש אותו ברחוב ומנצל הזדמנות אם זה במכיר סכנה אני לא צריך ל זה מש מכ חילוק אני לא מבין א אמרה התורה שצריך אפילו לצאת למלחמה על זה כלומר אין דין פיקוח נפש בהריגת שבעת העממים אז אה אז למה אם אני פוגש אותו ב רחוב אני לא צריך להסתכן מה ישנה ישאר וצריך יון והרב ישראלי פה רוצה להגיד דבר חשוב מאוד אומר הרב ישראלי בארץ חמדה שהתורה לא אמרה שיש מצווה למות בשביל להרוג את שבעת העממים היא לא אמרה ש הריגת שבעת העממים לא דוכה פיקוח נפש אומר הרב ישראלי זה זה שצריך להסתכן במלחמת מצווה זה לא מדין המצווה זה מדין ל מלחמה היא מקום שסכנת נפשות לא תופסת בה מקום וכיוון שיצאת למלחמה להרוג את שבעת האממ מדין מלחמה לא מדין מצוות הריגת שבעת האממ אלא מדין מלחמה מלחמה היא אירוע שאין בו חשש שאין בו מקום לשיקולים של נפשות אבל אם אתה פוגש אותו ברחוב אתה רק מקיים את המצוה הפרטית של רגת שבעת העממים זה מתח מפני פיקוח נפש כ החידוש שלו זה שהתורה באה ואמרה מדין מלחמה אין פיקוח נפש אבל אז הוא אומר למה מדין מלחמה אין פיקוח נפש אז אומר הרב ישראלי אפשר לקרוא את זה זה הקטע א תשימו לב בקטע הראשון יש פסקה שנייה ועצם החיוב של סיכון במלחמה שאין כימים כאן הכללים של חי בהם אומר הרב ישראלי נראה ליני הוא דעתי שהוא גם כן מטעם אחר שבמלחמה אנו רואים את כל הכלל כולו כאיש אחד ולא כפרטים בודדים ולגבי הכלל קיים כל יחיד רק כאיבר של הגוף השלם ממילא לא שייך כאן בכלל מושג וחי בהם כן המודדים לפי חיי הכלל ולא לפי חיי הפרט ובחיי הכלל יש לפעמים שעל ידי שהאיברים הפרטיים הולכים לאיבוד הם עוזרים להשיג סוגה והצלחתו של הכלל אומר הרב ישראלי במלחמה העניין של מלחמה זה שאנחנו עוברים פתאום לחיות במדרגת קיום אחרת אפשר להגיד במלחמה השיקול הוא השיקול הכללי עם ישראל יוצא למלחמה עם ישראל יוצא למלחמה מדינת ישראל יוצאת למלחמה ה ששוות הכללית יוצאת למלחמה ממילא השאלה הפרטית לא תופסת מקום האדם הפרטי עכשיו הוא עבר מהאיברים של כלל ישראל אסור לך כן יש דין וחי בהם שאדם לא צריך להרג בשביל מישהו אחר אבל אדם כן צריך להרג בשביל עצמו אפשר להגיד ככה ומסתבר שיש לנו עצמנו יש לנו עצמיות אחרת כללית שכלפי כמו שהוא אומר פה אדם מוסר עבר אחד בשביל להציל את כל הגוף נחנו מתעסקים בכלל אתה הפרט עבר אחד ואתה מוסר את חייך בשביל להציל את כל הגוף דוגמה נוספת לזה איך שזה הופך בעצם להיות שיקול זה לא רק פה מה שאנחנו אים עכשיו זה מה זה מלחמה בעצם מה זה מלחמה מה ההסתכלות במלחמה על מה נלחמים מה אנחנו במלחמה במלחמה אנחנו לא פרטים אנחנו בעצם חלק מכלל הרב אריאל יש לו מאמר בזה שפורסם פורסם ואחרי זה יצא בספר בועלה של תורה שהוא לוקח את הדבר הזה לעוד לעוד משהו הוא בא ואומר רואים שבמלחמה גם השיקולים הםם לא השיקולים הנקודתיים הרגילים שיקולים שאנחנו עושים במלחמה הם תמיד שיקולים של מבט רחב שיקולים של תמונה רחבה ולא שיקול נקודתי הוא מביא לזה ראיה מהלכה המפורסמת ברמבם ש הם לוחמים שהגיעו למקום של גויים ואין להם מה לאכול יכולים לאכול מאכלות אסורות עכשיו באופן פשוט אם זה פיקוח נפש תאכל מחלות אסורות אין שום בעיה אבל אומר הדבש שמה תסתכלו זה המקור השלישי אומר הדב שם ולא הרי שהם מסוכנים אצל הרב אלא שאינם צריכים לבקש לטרוח לבקש מאכל יתר כיוון שנכנסו לגבול העמים א כיוון שנכנסו לגבול העמים אם ילכו לבקש מאכל יתר יקומו עליהם האמים כלומר בשיקול רגיל במהלך פרטי אנחנו נגיד בדינים פרטיים נגיד אם יש פיקוח נפש תאכל אם אין פיקוח נפש אל תאכל במלחמה אני שואל את עצמי מה יקרה לאורך זמן כרגע יכול להיות שאתה לא רעב אתה יכול להמשיך לשרוד אבל אתה יודע שאם תתחיל את ההתעסקות הזאת יכול להיות שבחשבון הכללי לטווח הארוך המלחמה תקשה שוב אנחנו רואים שהמבט במלחמה הוא לא המבט הנקודתי אלא הוא המבט ארוך טווח ששואל מה תהיה התוצאה לא פר מעשה נקודתי אלא לאן זה יכול להגיע ובמלחמה אתה חייב כל הזמן לשאול את עצמך את השאלה לאן זה יכול להגיע ולצאת מנקודת המבט הפרטית המדוייקת אחד הרמים בישיבה אצלנו נתן שיעור נתנו בישיבה שיחות ככה בזמן המלחמה שיחות רוחניות אז אחד הרמים בישיבה הרב גילד מינץ שגם מדבר עשה לו פה פרסומת הוא מדבר בכנס של רבנים ולוחמים הוא גם אפ במילואים כשהוא חזר אלינו מהמילואים הוא הוא הסביר ככה את החשבון של הירה ורח הלבב ירא מהעבירות שבידו ככה אמר את זה בשמו כי אני חושב שזה מאוד מאוד מדויק בהקשר הזה למה לא לפחד מעבירות שבידו מי לא מפחד מעבירות שבידו לא לפחד מהעבירות שבידו אבל הוא רצה לומר שמי שהולך למלחמה וחושב שיידונו אותו לפי מה שהוא הוא לא נמצא במלחמה בתודה נכונה כאילו אדם הולך למלחמה במלחמה נלחמים יהיו הרוגים יהיו הרוגים במלחמה אנשים שנהרגים במלחמה שוב פעם נהרגים בחשבון אחר נהרגים בחשבון כללי לא יקרה מצב שבו אדם יהרג במלחמה בגלל חשבון פרתי כשאתה הולך למלחמה ואתה אומר רגע יכול להיות שיש לי עבירות אין לי עבירות אתה יוצא למלחמה בתודעה אחרת אתה נמצא בחשבון שהוא לא החשבון של המלחמה ולכן אדם שיוצא ככה ומחזיק את החשבון הזה ולא מבין שכרגע ההסתכלות היא אחרת ל לט יכול להיות שיה אנשים שימותו כנראה שיה אנשים שימו הם לא ימותו בגלל עבירות שבידם הם ימותו בגלל שבמלחמה בסיבות אחרות לגמרי בגלל שמלחמה מתנהלת בגלל שמלחמה בכלל לא מסתכלת על הפרט אלא מסתכלת על הכלל גם אנשים מתים אבל כשאתה עסוק בחשבונות שלך אתה לא יצאת למלחמה אתה נשארת שקוע בתוך עצמך סוגר סוגריים אבל זה בהחלט נראה לי זה פשט פה אני רוצה לעלות שאלה הדבר הזה שאנחנו באים ואומרים שבעצם במלחמה הכלל הוא העניין אני חושב שאפשר ללמוד אותו משני כיוונים אפשר לבוא ולומר שבאמת עזוב את הפרט ככה אמרנו עד עכשיו אפשר להגיד עזוב את הפרט הפרט לא תופס מקום באמת יש עכשיו משהו אחר לגמרי כלפי הכלל אתה חסר משמעות אתה משמעותי בזה שאתה יכול לתת את עצמך לכלל אבל יש גם אפשרות אחרת להבין נדמה לי בגלל שהכלל חשוב כל פרט הופך להיות הרבה יותר חשוב ממה שהוא יש להגיד אתה לא חשוב אתה בטל כלפי הכלל ולכן תמסור את חייך על הכלל ולכן תתבטל אל הכלל ולכן חשבונות פרטיים הם לא משמעותיים ויש להגיד שבגלל עד עכשיו היית בן אדם פרטי עכשיו אתה נציג של כלל ישראל לא רק בטל כלפי הכלל הכלל מופיע בהכל אין חשבון אחד במלחמה שהוא חשבון פרטי כל חשבון מחזיק בתוכו חשבון כללי למה ננסח את זה ככה למה החיים של פלוני חשובים למה אני מוסרת נפשי על פלוני אני מוסרת נפשי על פלוני כי אין אני ואין פלוני יש כלל או שאני מוסרת נפשי על פלוני כי פלוני הוא הכלל הוא לא סתם פרט עכשיו לא כי הכלל ינזק הכלל המופשט ינזק ומדינת ישראל תקשה אלא כל אדם ואדם מישראל הוא כלל ישראל במלחמה ולכן אין הבדל בין כ לבינו בדרך כלל אני בא ואומר אני כאדם פרטי יותר חשוב ממי שלידי אני יכול להגיד אולי שבמלחמה אני כאדם פרטי בטל אל הכלל אני יכול להגיד במלחמה אני כאדם פרטי לא יותר קשוב ממי שלידי למה כי ההבדל בינינו תשתש לגמרי שנינו נציגים של הכלל אני צריך למסור עליו את הנפש כי הוא נציג של כלל ישראל נדמה לי שהרב ישראלי במאמר אחר הולך בכיוון כזה זה קצת לדייק בדברים של הרב ישראלי אבל נדמה לי שזה ככה נשמע יש מאמר הרב ישראלי עצמו ניסה לבסס את העניין של מלחמה מהרבה מאוד כיוונים את ה בעצם אנחנו מתעסקים עכשיו בשאלה אית צריך להקדים בזה בשאלה שדנו בה רבים וכנו בה למה מותר לבן אדם למסור את נפשו על מישהו במלחמה כן ההיתר לסכן את הנפש על מישהו אחר במלחמה יש מחלוקת גדולה אם אדם בדרך כלל צריך לסכן את נפשו בשביל מישהו אחר במלחמה ברור שאתה מסכן את הנפש בשביל מישהו אחר זה מזה זה מתחיל אז אמרנו סיבה אחת למה כי אני מסכן בעצם כביכול על עצמי אני מסכן על הכלל אני הופך להיות חלק מהכלל וכלפי הכלל החיים שלי הם עבר מאיברי הכלל אבל הרב ישראלי עצמו לא מסתפק בזה מסיבה א אגיד את זה ככה בקצרה כי הוא אומר יש פעמים שאתה רואה מלחמות שהם לא הכלל העיירות של ישראל שצרו עליהם גויים זה כלל קטן כאילו זה זה עיירה זה לא כלל ישראל עכשיו נכון להגיד על כל העיירה שהיא כלל אז יש פעמים שהוא אומר שכן יש אולי מקורות ברב זצל שגם רואים שאפשר להגיד שיש על זה איזשהו הבת כללי הרב ישראלי בחר ללכת בדרך אחרת והוא בא ואומר לא אפשר להגיד שהמקור למלחמה הוא מקור אחר והוא מציע שהמקור למלחמה הוא באמת בדיני הצלת נפש בדיני הצלת נפש בסוגיה בסנן דף עג הגמרא מביאה שני מקורות למה צריך למה חייב אדם להציל את חברו מידי סכנה הגמרא מביאה מצוות השב לא תעשה הש של והשבותו לא מדין השבת אבדה אתה צריך להשיב את עצמו והשבותו לא אתה צריך לעזור לחבר שלך להשיב את עצמו לא ו וזה מצוות עשה ומצווה נוספת מצוות לא תעשה לא תעמד עע דם רפה והגמרא עצמה שואלת למה צריך שתי מצוות למה צריך גם מצות עשה וגם מצוות לא תעשה ואונה הגמרא שמצוות עשה זה לטרוח ומצוות לא תעשה זה גם להוציא על זה דמים הרב ישראלי לוקח את הגמרא וצועד איתה צעד קדימה אז בואו נקרא פה א איך הוא מנסח את זה הוא רוצה להגיד שמילא תעמוד על דם ראך בעצם מתחדש עוד הבת אבל בואו נראה את זה אז אומר הרב ישראלי ככה המצוות השה והשבותו לו דן על מקרה שאין בו סכנה כשרצה הפרה בקרמים וכ יוצא בזה כן זה הדוגמה ושב אותו לא אם הפרה רצה בין הקרמים ככה הגמרא מביאה שמה שאז החיוב הוא מגדרי גמילות חסדים בין אדם לחברו כמו מסוג הגמירות חסד של השבת ודה בכללה ואילו שימו לב כשחברו בסכנה אינו כלל מסוג מצוות הללו שבין אדם לחברו יש מצוות שהם בין אדם לחברו אתה צריך לגמול חסד עם חבר שלך בין השר גם לעזור לו ולהציל אותו אבל כשחבר שלו בסכנת מוות פה הוא מחדש קידוש עצום זה מצווה שלפיה הופך הכלל לגוף אחד והפעולה היא שנעשית בתור חלק מהכלל למען קיום כל פרט ופרט ממנו אומר הרב ישראלי זה לא שהכלל עכשיו הוא העניין הפרט הוא העניין הכלל הופך להיות גוף אחד ואתה צריך לדאוג לכל פרט מהכלל אין בכלל אלא מה שבפרט נגיד ככה בסוף כל פרט הופך להיות חשוב לא פחות ממך לא שהכלל הופך להיות חשוב לא פחות ממך מסביר עכשיו לפי זה גם למה מותר לבן אדם אפילו לא במלחמה להיכנס לספק לספק סכנה כדי להציל את חברו כן ה יושבת השאלה בחברו ודאי והוא ספק למה חייבנו להיכנס לספק הרי פטור מכל ות מצד ספק פיקוח נפש אז למה אתה צריך עכשיו להציל את חבר שלך אם זה ספק פיקוח נפש אז הוא אומר שכיוון שבזה נעלם הגבול שבינו לחברו לא תעמוד על דמ ריך חידש שהפער הגבול שיש בין אחד לשני בדרך כלל שאתה אומר אני חי את החיים שלי ואתה חי את החיים שלך הגבול הזה נשבר והפרט השני הוא בדיוק כמוך שכיוון שבזה נעלם הגבול שבינו לחברו יש דנו זאת מבחינת השיקול של שניים שהאחד ודאי ימות אם לא יצילו והשני ספק שנדחה הספק מפני הוודאי הוא אומר בעצם הפכתם להיות שווים בעניין הזה הנה הרי מנה כתוב לו תעמוד על דם ראך אנו למדים שבעניין הצלה נעלמים הגבולות בין זה הנתון בסכנה לאחרים שבידם להצילו נמצא שהסכנה שהאחד נתון בה כאילו כל אחד ואחד מישראל נתון בסכנה זו אומר הרב ישראלי כשהוא נתון בסכנה אני נתון בסכנה לא בגלל הכלל שהכלל נתון בסכנה הסכנה שלך זה הסכנה שלי הפכת לה כל פרט הפך להיות חשוב ואין הדרגה בין הפרטים זה הסתכלות אחרת כלומר כשאני אומר עכשיו שבמלחמה כל פרט הוא חשוב אני יכול להגיד במלחמה אתה אני יכול להגיד אולי כמעט שני דברים הפוכים הפרט לא תופס מקום כי הכלל הוא העיקר ואני יכול להגיד חידשנו שאיין פער בין הפרטים כל פרט שווה אותו דבר ולכן אתה מחוייב למסור את הנפש על כל פרט מהפרטים כי כל אחד הוא נציג הכלל אולי את זה אני מוסיף אתזה כבר לא כתוב היה לי מבת כזה אני אשתף אתכם כין שאנחנו בזמן מלחמה אז דברים א דברים קורים כל הזמן אני מרגיש את זה קודם כל קודם כל אני מרגיש את זה מאוד חזק האם אנחנו מתעסקים שאנחנו יושבים בישיבה האם אנחנו מתעסקים בחשבון פרטי אנחנו מתעסקים בחשבון כללי של א ערך לימוד התורה או שפתאום מתבאר שאנחנו מתעסקים במשהו שהוא הייתי אני רוצה לסך את זה אין שום פער בינו לביין המלחמה כאילו מה שאנחנו עושים ב ברגע שאנחנו נמצאים עכשיו שאנחנו נמצאים כל בן אדם מה שהוא עושה שקול בערך של הצלת כלל ישראל להעמיד בתי מדרש בזמן כזה שמפיקים את הרוח זה להעמיד את הרוח שנותנת את הכוח לחיילים אב אמר את זה לא רק עלינו אדם רופא בדרך כלל הוא רופא פרטי הוא מתעסק בקריירה שלו הוא גם עושה דברים טובים עכשיו הוא במשימה כלל ישראלית להציל את כלל ישראל אם כלל ישראל לא יהיה רופאים זה יהיה אסון אולי זה תמיד נכון עכשיו מרגישים את זה הייתי בביקור חיילים לפני יומיים אצל חיילים שאנו נמצאים כבר המון זמן חיילי גבתי שנמצאים המון זמן בתוך עזה כבר חמישה חודשים בתוך עזה הבנתי שהם כבר א על הקצה ממש מדבר על חברה שכבר צריכים להשתחרר הם שהיו ד' הם צריכים לעזור לישיבה הבנתי הבנתי שקשה להם והגענו ופגשנו אותם א באמת שחוקים הם עובדים מאוד מאוד קשה טוב הבנו אני והרב שהיה איתי שצריך לחזק אותם גם ככה הלכנו אבל תוך כדי שדיברנו וככה דיברנו איתם ם דיברו הם דיברו על ה על ה על חוסר הכוח שנמצאים בו א הם התחילו להגיד לנו אנחנו ככה אבלת תבינו החבר'ה האחרים במצב הרבה יותר גרוע מאיתנו טוב אז כבר עזר לדבר אמרנו אז ברוך השם שאתם פה כי אתם מסוגלים להרים אותם אתם מבינים את השליחות שלכם במקום הזה אבל כשחזרתי אני רוצה להגיד לכם מה קרה לי כשאני חזרתי הביתה אחר כך אני מבחינתי נסעתי אפשר להגיד למשימה כללית אבל קטנה למשימה פרטית אני נסעתי לבקר את החיילים שלי בצהל הית צריך לחזק את החיילים שלי בצהל זה מה שהיה לי בראש שזה חשוב מאוד פתאום הבנתי שאני צריך לסוע לבקר את החילים שלי לא בשביל החיילים שלי בשביל כלל צהל כי אם אני עכשיו מחזק אותם הם מחזקים אחרי זה את כל כל צל צריך עכשיו חיזוק זה כבר לא מה שהיה לפני ארבעה חודשים שעשו שמה על האש שש פעמים ביום וזה מדינת ישראל כבר התחילה התחילה לנהל איזשהי שגרה ופתאום הבנתי אני צריך סרול לבקר אותם כי בזה אני מחזק את כל צל השיקול הפרטי הוא שיקול כללי אתה מחזק חיל אחד חיזקת את כל צל אני חושב שזה נכון בהרבה הקשרים חיזקת אחד חיזקת את כולם אני סוגר סוגריים בהקשר הזה טוב אז פה אני רציתי לפתוח שתי נקודות מבט אמרתי אשר אני חושב גם כשאנחנו מנסחים שהפרט צריך למסור את נפשו בשביל הכלל אנחנו יכולים לשמוע שני כיוונים כיוון אחד הפרט בטל אל הכלל כיוון שני בגלל שהעניין הוא הכלל כל פרט הוא כלל וכל פרט הוא חשוב רוצה לעבור למקום אחר לסוגי אחרת ומנה לבחון עוד נקודת מבט א מהסוגיה של פדיון שבועים שהיא כמובן ממה שפתחתי ודאי קשורה לנושא עצמו היא לא סוגייה במלחמה קודם כל צריך לדעת זה לא ברור בכלל שאפשר להוכיח ממנה משהו לענייני מלחמה כ יכולות שבמלחמה דברים שונים לגמרי כי סוגיית בידיון שבועים מסוגיה קהילתית היא לא מתעסקת באירוע כלל ישראלי שבו יש כופים לא ברור בכלל שיש שמה סכנת מוות לפחות לפי חלק מהראשונים אם יש סכנת מוות כל הסוגייה א לא התנאים ש הסוגיה מציבה שאין פודים יותר מקדד מהמהם לא עומדים אבל היא כן קשורה יא סוגיה מיוחדת בזה שגם שם אנחנו רואים שהתקנת חכמים שהן פודים את השבויים יותר מכדי דמיהם היא מפני תיקון העולם היא סוגיה שבאה ואומרת זה סוגיה הלכתית שבאה ואומרת אתה לא בודק מה אתה עושה עכשיו זה ברור הנתון שממנו מתחילה הסוגיה הוא ששבי גרוע מכולם זה הנתון זה לא כתוב שם זה כתוב בבר בטרה שבי גרוע מכולם ושבי את הכל ברור על זה אין עוררין אבל הסוגיה ההלכתית שם דורשת מאיתנו לעשות חשבון כללי ולא חשבון פרטי בחשבון הפרטי הנקודתי יש פה עכשיו אדם שמצוות הפדיון שלו דוכה את כל המצוות שבתורה אבל כשאתה אומר מפני תיקון העולם אתה בא ואומר משהו אפשר לנסח את זה בשפה העכשווית יש מדרון חלקלק אתה נטבע עכשיו לראות לא רק מה מה שתעשה עכשיו שברור שזה טוב ברור שאם אתה פודא בן אדם עכשיו זה מעשה טוב אזה ת נפשות אבל אתה מחוייב חזל תיקנו שאתה מחוייב לחשבון שצופה קדימה לחשבון כללי ולצפות מה הדברים שיכולים להיגרם כתוצאה מזה שאולי אתה עושה משהו טוב אבל המשהו טוב הזה יביא אחריו בחשבון כללי קדימה נזקים אז בואו נקצר ככה אני רוצה ממש ממש בקצרה לתת כמה כותרות מתוך הסוגיה יכול להות שגם עסקו בהרבה מקומות אני בכל זאת רוצה כ לסמן פה כמה כמה נקודות ומזה להמשיך לה הגמרא שמה מציאה הרי ש שתי אפשרויות למה לא פודים את השבעים יותר מקדייד מהם אפשרות אחת מחשש דוח דציבורא דוחק ש דבר נורא מעניין פעם לחשוב על זה ואפשרות שנייה כן דוח הכלכלי זה עולה כסף יהיה דוח הכלכלי ורואים שיש איזשהו שיקול כזה שבא ואומר אתה לא חייב רק אני אנסה ך לפי זה לא חייבים לפדות את השבויים יותר מקדי דמה בגלל הדוחק יש איזשהו קושי יש שאלה כמה בן אדם צריך לסבול בשביל מישהו אחר אז זה קודם כל הייתי אומר זה לא איסור לבדות את השבים ותה מגדד מהם זה התר זה כולה שלא צריך אם יש דוחק על הציבור כן א וגם אני רוצה שנקשיב פה על עוד איזה ביטוי דוחקא דציבורא כלומר זה ציבור שיהיה עליו עול ועול ציבורי הוא כבר אולי סוג של פיקוח נפש כמו שאנחנו לא אומרים יש לנו ודת צל התרופות נכון היינו רוצים להציל כל חולה במדינת ישראל מהמחלה שלו אבל בסוף ברור שאם ישקיעו את הכל בסל תרופות זה אותו דבר אנשים הולכים למות בגלל שלא הביאו להם טרופות כמו שצריך בסוף יש תקציב מוגבל ואתה בא תוך כד ציבור לא יהיה חינוך לא יהיה ביטחון לא יהיה הרבה דברים לא יהיה תרבות לא יודע לא יהיה הרבה דברים כן דוח כדי ציבור דוח כדי ציבור זה שיקול מסוג אחר באמת יש חתם סופר שאומר שם שהוא ממש מדגיש את זה שוט חתם סופר שמביא הרב עובדיה בתשובה משמה מצאתי אותו שהוא בא ואומר דור כד ציבור הזה כמו פיקוח נפש כי זה פיקוח נפש ציבורי אתה צריך לתת את הדעת למחירים שהציבור ישלם על זה שאתה תעשה צעד של נקודתית הוא נכון אבל בסוף הציבור יקרוס אז יצאנו אחד ו גרמנו לקריסה כלכלית של הציבור זה חשבון וחשבון שני שיש בסוגיה שמה זה ולא ליגרו וטו שלא יבואו אם אנחנו עכשיו נפדה שבועים אז בעתיד למרות שעוד פעם למרות שעכשיו אנחנו עושים מעשה טוב ומעשה נכון בעתיד יבואו וישכנו חטופים אחרים שבועים אחרים עכשיו אני אומר עוד פעם רק כדי שיהיה ברור אני לא פוסק פה הלכה עכשיו למלחמה ויכול להיות שבמלחמה זה שונה ויכול להיות שב סכנת מוות סכנת מוות זה שונה מלחמה זה שונה והכל אבל אני רוצה רגע לראות מה עשו שם הראשונים שתי הדברים האלה אלה נקודות מבד שאומרות השיקול הכללי גובר על השיקול הנקודתי בשיקול הנקודתי ודאי שזה טוב ודאי שצריך להציל אדם זה גרוע ממוות דוחה את כל המצוות שבתורה בשיקול הכללי לא עושים את זה בעלי התוספות הקשו מהסוגיה בכתובות סוגיה בכתובות כתוב שבעל שאשתו נשבתה לבעל יש חיובי שבי בכתובה וכתוב ש בעל שאשתו נשבתה פודה אותה יותר מכדי דמיה למה אז אפשרות אחת ם נעזוב את האפשרות אני לא לא נכנס לחשבון נקרא את התירוץ אומר תוספות נקרא תוספות בכתובות ד נב עמוד א עוד פעם למה לבעל מותר לפדות את אשתו אם זה יותר מכ דמ הרי הוא מסכן את הציבור אתה הולך עכשיו בתור בן אדם פודה את אשתך ביותר מקדי דמיה מחר בבוקר חוטפים את האישה של כן למה זה מותר אומר תוספות נעזוב את החשבון חתי אני רוצה לקרוא את ויש לומר ד אפילו לדגו תופי לא תקינו שלא יוכל לבדות אדם את עצמו יותר מקדי דמיו שהרי אור בעד אור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ואכ אשתו כגופו אומר תוספות אתה צודק האחר לא צריך לבדות אותך אל אפשר להגיד לבן אדם פרטי לא לדאוג לעצמו אדם רוצה להציל את עצמו האמירה שעושים את החשבון הכללי היא נכונה לכלל אתה כבן אדם פרטי תציל את עצמך איך אפשר להגיד לבן אדם לא להציל את עצמו עכשיו אי אפשר אסור בסדר מהרם מרוטנבורג ישב טוב הוא לא הפיל את עצמו על הציבור לא יודע מה הי עושה עם ישב שנים בכלא וא כל גדולי האחרונים משוחים אותו שהוא לא נתן להציל אותו אז האם יש מידת חסידות שאומרת לא להציל אבל אנחנו אומים שיש פה חריגה אתה לא יכול להגיד לבן אדם לא להציל את עצמו אתה צודק שהכלל אני אשיח את זה ככה הכלל צריך להחזיק את החשבון הכללי האדם הפרטי יכול לדאוג לעצמו הבעל צריך לבדות את אשתו בגלל הכתובה הוא לא רק אומר לה תקשיבי יכול הוא לא יכול להגיד לה אולי תתנהגי במידת חסידות ותפסיקי לי את הכסף כן הוא מצווה לפדות אותה הוא חייב לפדות אותה שוב אנחנו רואים פה שמה שנכון לכלל לא בהכרח נכון לאדם הפרטי ואולי באמת אדם פרטי יכול להגיד תעזבו אותי כאילו אני מבין את החשבונות שלכם אבל תעזבו אותי תנו לי תנו לי להשתדל בשביל עצמי אבל גידו לו אבלל זה שאתה פוד את עצמך עכשיו מחר בבוקר נכון אבל האינסטינקט הפשוט הטבעי זה שאדם פרטי פודה את עצמו והוא לא צריך לעשות את החשבון הכללי הזה מה שנכון לאחרים לא נכון לאדם עצמו אומר הראש בכתובות הראש הביא תירוץ קצת שונה בשם הרמה והרב רב מאר לויז פסק דגית בשר שבעין אבל אשתו כגופו שימו לב אז כרגע זה נשמע כמו תוספות וכמו שאדם יכול לבדות את עצמו בכל ממונו אשתו נמי למה ככיוון דחיל תותה בתנאי כתובה כמו שיש לה ממון דמי וכן מ בר הרמה אומר משהו אחר אומר ה הטוסט אמר טוסוט אמר שאדם חייב לפדות את אשתו כי אשתו כגופו הרמ אומר בגלל שאדם תכאב לאשתו לבדות אותה האישה בעצם פודה את עצמה האישה יש לה תנאי כתובה היא פודה את עצמה איך היא פודה את עצמה בעלה התחייב לה לפדיון אז יש לה בעצם מישהו שעומד ומחוייב לפדות אותה הרב ישראלי מזה רוצה להגיע למשהו באמת באמת באמת תכף נראה שלוקח אותנו עוד צעד קדימה בדרך לה הבנה של פדיון שבועים הרב ישראל ידן בשאלה של עסקאות חטופים כמה אנשים כמה מחבלים או איזה מטבע של עסקה נכון איזה שער יש לשער החליפין לא יודע איך לכנות את זה בעסקאות של חטופים ו והרב ישראלי רק אני אגיד לכם שורה תחתונה חשוב לדעת שורה תחתונה באמת שכמעט כל הפוסקים שמתעסקים בזה השורה התחתונה היא הממשלה היודעת לא אנחנו וזה קשור למבצע הנתב במבצע הנתב באו וביקשו מכמה מגדולי התורה שכבו את דעתם א בסופו של דבר אחרי שהם דנו דנו לכבודה של תורה הם באו ואמרה לו הממשלה יודעת יותר את החשבון מאיתנו רב סלי ממש ככ הוא מסיים את התשובה שלו בעניין הזה אבל א אבל הרב ישראלי רוצה באמת על בסיס הרמה הזה להגיע להנחה מסוימת הוא בא ואומר דבר כזה הוא בא ואומר למה אישה יכולה לבדות את עצמה כי כאילו יש לה בעל שפתח לה חשבון בנק שבא ואומר יש לך כסף לבדות את עצמך כמו שבן אדם פרטי יכול לבדוד את עצמו ככה גם אישה יכולה לבדות את עצמה כי יש לה מישהו שמחוייב לפדות אותה אז היא אומרת לו בוא תפדה אותי זה הכסף שלי אצלך הוא בוא תפדה אותי מיועד לפדיון ולכן אישה יכולה לבדות את עצמה אומר הרב ישראלי ככה כל בן אדם בעצם יכול לפתוח לו איזשהי חברת ביטוח אם בן אדם פתח עצמו חברת ביטוח למקרה של שבי אז הוא נחשב שהוא פודד את עצמו אין חשבון של זה לא אחרים כשאחרים משלמים עליך כשהכל משלם עליך שייך ההלכה שלא פודים מקדי דמם אבל אם בטחת לעצמך חברת ביטוח החברת ביטוח אמורה לבוא ולחלץ אותך מהשבי אז אין בעיה תצלצל אליהם והם יבואו לחלץ תגידו זה המון בסדר אני בן אדם פרטי שמשתמש בביטוח שלו עד כאן טוב ויפה אומר הרב ישראלי ופה נדמה לי ה תפיסה הוא מציע איזשהי תפיסה מאוד מסויימת ש אפשר להגיד תפיסה אזרחית מאוד מסוימת בא הרב ישראלי ואומר כל חייל בישראל המדינה ערבה לו יש לו חברת כל חייל בישראל לכאורה המדינה העמידה לו חשבון בנק של מחבלים בשביל לבדות את עצמו כל חייל מישראל שיצא לקרב אמרה לו מדינת ישראל אם תיכנס ל שבי אנחנו ערבים לפדות אותך רבי יעקב אריאל רק אני אגיד מקשה על זה כי הוא אומר מה זאת אומרת כל חייל בישראל מחזיק איזה כמה תאים בבתי הסוהר של בבתי הסוהר עם מכבלי נוחבה שמדינת ישראל הפקידה בשבילו לצייר את זה ככה זה מוגזם אבל הרב ישראלי ככה אומר כל חייל מישראל יוצא מהמדינה אני תכף אחזיר ע זה לדיון שלנו כל חייל בישראל יוצא יוצא למלחמה בידיעה שהמדינה אמרה לו אם תיכנס לשבי יש לך מחבלים שמוחזקים כדי לשחרר אותך ולכן אפשר לשחרר מחבלים בשבילו אחרי זה הרב ישראל מנסה להגדיר הוא כאילו פתאום נסו צת ווא מנסה להגדיר אולי זה אז מה זה בכל מחיר אז הוא פתאום מסייג את זה אבל קודם כל התפיסה מה בעצם אומר הרב ישראלי אומר הרב ישראלי שמדינת ישראל משחררת חיילים זה בעצם זה לא שזה לא החשבון הכללי כל חיל מישראל יוצא כשהוא שומע בעצם שהכלל ערב לפרט לא הפרט ערב לכלל יש לו תביעה יצאתי כשאמרת לי שאתם הכלל מאחוריי אתם דואגים לי המדינה התחייבה לדאוג לי כאדם פרטי אני בשביל המדינה או המדינה בשבילי אז הרב ישראלי אומר את זה על החיילים כן קודם כל ה אומר את זה על החיילים הרב ישראל לא אומר את זה על כל אזרחים הרב ישראל רוצה לחלק בין החיילים לבין האזרחים אבל גם זה צעד מופלג כי בעצם הינו בים ואמם אתה חייל יצאת לקרב ברור יצאת למסור את הנפש מה חשבת אומר רב ישראלי לא יש פה איזשהו הסכם מדדי יצאתי למסור את הנפש על דעת זה שאם אני אצטרך המדינה תמסור את הנפש עליי אני כפרט ולכן עכשיו כשאני מבקש כשאני מבקש שיחלצו אותי או כשההורים שלי יוצאים להפגנה עעל שיכו חטופים הם בסך הכל באים ואומרים תעשו את מה ש התחייבתם בשבילו כי אתם בשבילו עכשיו נדמה לי אני חייב לומר שהיום אנחנו תופסים את זה אחרת הרב ישראלי אומר חיילים ברור אזרחים לא כי אזרחים איין להם את החוזה הכתום הזה עם המדינה כאילו כאילו חייים יש איזשהי כתובה עם המדינה שהמדינה מחלצת אותה משבי ולאזרחים רגילים לא חייל הולך על דעת זה שיחלצו אותו אבל נדמה לי שם תופסים אחרת לא כאילו היום באים ואומרים אזרחים קודם חיילים אחר כך כאילו היום התפיסה אומרת ש אזרחים יש להם איזה בריטי ע במדינה שהמדינה תעשה הכל להוציא אותם חיילים שהלכו לקרב הלכו כנראה על דעת זה שהם עשויים למות אצלם חיילים אחר אזרחים ככה אנחנו ככה עובדות העסקאות אז האם זה אומר שהכל אחרת או ש או ש או שבאמת יש פה איזה תפיסה שבא יש תפיסה שבאה ואומרת קודם כל אני רוצה להראות מהרב ישראלי קודם כל מהסוגיה שיש מקום שאתה בא ואמר אני שוקל שיקולים פרטי כלליים אבל הפרט הוא לא חלק מהשיקול הזה ויש מצב שבו ואני אומר אומר הרב ישראלי שיש מצב שבו התפיסה האזרחית היא שהמדינה ערבה לאדם פרטי אז זה שוב עוד נקודת מבט אז אני רוצה רגע לסגור את את הדילמות האלה כי מצד אחד אני אומר עוד פעם ברור שמלחמה היא עניין כללי וברור שבמלחמה אדם יוצא למסור את הנפש והחשבון הוא לא חשבון פרטי ועדיין שאלנו האם העניין הכללי הזה אומר שהכלל בטל או שהכלל הזה אומר שהכלל דווקא תופס חשיבות לא פרוטה אין פער בין הפרטים לא שהפרט בטל ובתוך הסוגיה של פדיון שבועים רואים שמצד אחד שוב פעם יש סוגיה שבאה ואומרת שצריך לחשב חשבון כללי למרות שיש משהו נקודתי שהוא ללא ספק בעל ערך אנחנו רומים שגם שם יש פעמים שהפרט עצמו לא חלק מהדבר הזה הכלל עושה את החשבון על הפרט הוא לא אוהב לפרט אבל הפרט עצמו מנותק ויכול לדאוג לעצמו ואולי אפילו לפי הרב ישראלי יש מצבים שבהם אנחנו אומרים הכלל חדם חוזה עם הפרט שהוא יעשה הכל בשבילו והפרט יהיה חשוב איך אנחנו בתור אנשים א אמרתי שבחצי השני זה כבר לא יהיה חצי אבל בכל זאת אני אני אי אני אריך בכמה דקות אתה אחרי ללוז טוב קיצר אז איך בכל זאת אנחנו בתור אנשים שעומדים בין המתחים האלה איך אנחנו צריכים לשות ואני רוצה להראות שלושה כיוונים בדבר הזה א האם אנחנו צריכים להגיד עזוב כאילו הפרט בטל הכלל תהיה עם הכלל תסתכל תקבל את המבט הכללי אל תיכנס לקטנות הזאת הרגעית של מה שאתה מרגיש את הזדמנות להתרומם למעלה ולהיות בנקודת המבט האלוקית נגיד ככה זה זה הרגע זה מה ש זה מה שעכשיו אנחנו נתבעים או שלא יש קום גם לכאבים וגם לשיקולים הפרטיים אז אני רוצה להראות כמו שאמרתי שלוש שיטות בואו נראה אחד רוצה להביא ממרא בשם רבי ישראל מרוזין זה ציתות מ שעבר ככה בשמועה מליל הסדר האחרון של רבי ישראל מרוז'ין זה ליל סדר מפורסם בחסידות רוזין שבאר בישראל ככה התנבא שעם ישראל הולך לסבול סבל גדול מאוד בגלות ושתהייה גאולה בדרך הטבע הגויים יקומו עלינו ויגרמו לנו לברוח מהגלות זה נקרא ככה זה נקרא ככה ברושין זה נקרא נבואה לא יודע אם זה היה נבואה אבל באמת זה הה הרגע של השראה ושמה הוא אומר שימו לב לא לא נקרא את הקטע הזה נקרא קטע שהוא אומר שם בהמשך אחר שהגיע רחמנו ינחילנו ליום שצדיקים ישבים מטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה פתח ואמר הי ה נותנת שאן הצדיקים ההם שנהנים מזיו השכינה אין הצדיקים הם נותנים ליבה למצבנו אל הצרות שלנו לא מכמת שאינם יודעים רק דווקא מחמת שיודעים הם יותר מדי משל למה הדבר דומה כן יש צדיקים שמבינים את הקדוש ברוך הוא הם מבינים לאן הקדוש ברוך הוא לוקח את המציאות אז הם אומרים הסבל עכשיו הגיוני כי אנחנו יודעים לאן זה הולך ואם לא יהיה עכשיו סבל אז לא נצא מזה משל למה הדבר דומה לאותם הצדיקים הקטנים המסוגלים להראות נפלאות יותר מצדיקי הדור ובני עליה יש צדיקים של מופתים אתה בא עליהם יש לך צררה והם אומרים לך בוא נפתור לך את הבעיה אנשים נהנים מזה הם אומרים בוא'נה זה צדיק הזה הוא יכול לעשות דברים אומר רב ישראל זה קטנות זה לא גדלות וטעמו של דבר זה זהו כי מאיתו כביכול י צא הרעות אלא שראה את הפרט היא טובת הכלל למה הצדיק הגדול לא פותח לך את הבעיה כי הוא אומר אני אפתור לך עכשיו את הבעיה אני מסוך את הכלל ראה את הפרט ה טובה את הכלל אתה באל צדיק קטן הוא פותר לך את הבעיה ויש צדיק גדול יותר שרואה את המהלך הכללי וומר אני לא אפתור לך את הבעיה כי זה לא יעזור אז מישהו אחר יסבול והצדיק הפשוט שכוח הראייה שלו מוגבל ומצומצם רואה רק את הנגעים אשר לפניו לכן הוא מתפלל הוא מעביר את רואה הגזירה לוכן הצדיקים בני העליה עיניהם פקוחות לרווחה וסוקרים בסקירה אחת את הרעות הפרטיות עם הטובות הכלליות הצפונות בהן אומר אני רואה את הרע ואני יודע מה יוצא מזה אני מבין את הניתוח הזה אני מבין למה הסבל הזה מוביל למקום אחר ולכן אי אפשר להם להעביר בתפילות ההם את הרעות כי הפוך הם מטרת למה להם אוקיי אני אציל אותכם ה יצטרך לבוא ממקום אחר יש פה איזה מהלך אחרי שראו את הפרט הן טובות הכלל בסדר אני רק אגיד לכם בהמשך הוא כותב זה מה שהקדוש ברוך הוא אומר ל משה רבינו עלי ראש הפסגה משה רבינו רוצה להתפלל שהקדוש ברוך הוא יעביר אותו לארץ ישראל אומר לו הקדוש ברוך הוא תקשיב בוא בוא תרים את המבט שלך כאילו תסתכל על הדברים מנקודת המבט שלי תבין שצא סתגלנות שלך תצא מהרצון שלך לדאוג לעצמך תראה את המהלך שלי ותבין שאתה לא צריך לעבור לארץ ישראל זה קריאה להסתכל אחרת אבל בואו נראה מבט הפוך בקדושת לוי בפרשת קדושת לוי מדבר על המקרה שמבואר בגמרא שבנו של רבי יוחנן בן זכאי חלה וההולך לרבי חנינא בן דוסא שהתפלל עליו ואז אשתו של רבי חנינא בן דוסא לוקחת את זה קשה אומרת אתה צריך שרבי אשתו של רבי יוחנן בן זכאי אומרת לו אתה הרב הוא התלמיד אתה צריך שהוא יתפלל עליך אז הוא אומר לו רבי יוחנן בן זכאי מה עשה שאני כסר לפני המלך והוא כעבד לפני המלך אז מה הוא אומר לה אני גדול הוא קטן למה זה שהוא קטן עוזר לו להתפלל על רבי יוחנן בן זכאי מה התשובה בזה כן רבי יוחנן בן זכאי אומר הוא קטן ממני נו אז למה אתה צריך אותו אז תראו את רב לוי יצחק ואתה נבוא לבאר פירוש הפסוק בערך הפרו השרים טוב האמת שהוא לא מבאר את זה בסוף זה קטע חסר על פי מה אמר חכמינו זל רבי חנין בן דוסא הניח רשב בן בכב אמר רבי יוחנן אלא שהוא כעבד לפני המלך ואני כסר לפני המלך ואתה נזר בחינת נפילת הפים כמו שנאמר במשה וישמע משה וייפול על פניו כן אנחנו וים שהרבה פעמים משה רבנו זה האסטרטגיה להתפלל ליפול על פניו והכלל הוא מאיתו השם יתברך לא יבוא ר כלל העולמות ואפילו אם נראה למטה רעה למעלה הוא טובה והתכלית הוא טובה מתחיל כמו רבי שרול הוא אומר תדע לך כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה זה לטובה גם דברים רעים שקוראים לך זה לטובה עכשיו לכן מי שעיניו פקוחות הצדק הזה של רב ישרל הוא מסתכל תמיד למעלה יודע שזאת הי טובה ונמצא אינו יכול לבקש על הרעה כיוון שהוא יודע באמת של התכלית הוא טובה והוא מסתכל למעלה על התכלית וזהו בבחינת שר שרואה תמיד הפנימיות והכוונה מכל המעשים שר הוא חלק מהקואליציה הוא אומר לך דברים שרואים מכאן לא רואים משם אתה יודע כאילו כשהייתי איתכם חשבתי שזה ככה היום אני כבר מבין את המדיניות אני מבין את התוכנית הגדולה אני מבין שקשה לך אבל אני רואה את זה אחרת זה הסר אסר הוא שותף אז הוא לא יכול להתפלל העבד אומר עם כל הכבוד אני לא מבין כאילו קשה לי עכשיו תפתור לי את הבעיה ויש עוד צדק שהוא בבחינת עבד שאינו רואה תכלית המעשה הוא אומר אין לי כוח לכל התוכניות שלך רק המעשה עצמו ובאמת המעשה עצמו למטה נראה אין לא טוב אז אותו אחד זה יכול לבקש לבטל המעשה הוא צריך לעמוד מול הקדוש ברוך הוא להגיד אני מבין שיש לך מהלכים גדולים כרגע סובלים פה תמצא דרך אחרת אתה מספיק גדול כדי למצוא דרך אחרת אומר ר לוי יצחק זה סוד נפילת אפיים זה מדהים כאילו מי שמכיר בכתבי הארי הקדוש נפילת אפיים זה יותר גבוה מתפילת המידה כן תפילת המידה מגיעים לדרגה אחת נפילת הפים מגיעים יותר גבוה לוי יצחק מכיר את זה ה אומר נפילת הפים שבה אנחנו בואו נראה מה הוא אומר כן הוא אומר כל תפילת המידה עמדנו פנים בפנים עם הקדוש ברוך הוא הסתכלנו לו בעיניים וראינו את הדברים כמו שהם מצידו אבל אחרי ש את הדברים כמו שהם צידו אנחנו באים ואומרים לו עכשיו אנחנו לא מסתכלים עליך אני מבין כל זמן שאני מסתכל עליך אני לא יכול להגיד מה אני חושב לכן אני מעדיף עכשיו לא להסתכל עליך אני רוצה להסתכל על הרצפה על מה שקורה פה להוריד את המבט למטה ולבקש עוד פעם והנו כמו שיש בגוף האדם סקיפה ואשת החווייה כמו כן יש בשכל סקיפה היינו שהשכל מסתכל למעלה בשורש בכוונת המעשה ואשת החווייה נו שהשכל אינו מסתכל למעלה בכוונת המעשה וכאשר כתבנו ש אז יכול לבקש על המעשה שיתבטל וזה הרמז נפילת הפים להסתכל במעשה עצמו להסתכל מה קורה פה ובזה יכול לבקש לבטל המעשה אז זה ממש שני דברים הפוכים לגמרי רב ישראל אומר עלי ראש הפסגה ורלי יזקק אומר תרד עד למטה ורק אז אתה יכול לבקש ויש מקום כזה שאתה צריך להגיד לקדוש ברוך הוא אני מבין שאתה מגלגל את המהלכים לטובה אבל כרגע סובלים פה אז אנחנו מבקשים שלמרות שיש לך תוכניות תמצא איזה דרך אחרת תקצר את זה תייעל את זה ותקשיב לקול שלנו פה מלמטה אפשר לתת שיעור שלם למה רבבי יצחק הזה הוא יסוד היסודות בעולם שלו ולמה הדבר הזה הוא זה אבל זה לא ליום עיון בגמרא זה ליום עיון בחסידות א א רוצה להביא גישה נוספת א של האש קודש שכמובן ראה הרבה סבל כללי והרבה סבל פרטי האש קודש מדבר על השאלה למה היה צריך לגלגל את הברכות באופן כזה שעשו מתברך מיצחק למה ה צריך שזה יקרה למה צריך שיצחק יחשוב שהוא מברך את עשיו למה צריך אחרי זה שעשיו אתה רוצה לתת ברכות ליעקב תן ליעקב את הברכות כי הקדוש ברוך הוא ידע שהברכות יגיעו ליעקב והוא רוצה לומר אני אומר את זה במשפט ואחרי זה אראה בפנים הוא רוצה לומר שעשו יעקב זה הכלל תפארת ישראל זה הכלל זה האחדות זה אומר שהקדוש ברוך הוא מברך אותנו מצד המגמה האחדותית של המציאות ועשו הוא מחדש את זה שיש פירוד במציאות בגל שהוא מחדש את זה שיש פרות במציאות הוא מקדש את זה שיש משמעות לפרטים במציאות מחדש שיש פרטים במציאות היה אפשר להגיד לפרטים אין משמעות אבל הקדוש ברוך הוא בא ואומר יש לפרטים משמעות אני רוצה שגם עשו יהיה חלק מהברכה ליעקב כדי שנראה שגם לפרט יש משמעות והקדוש ברוך הוא מגלגל את זה ככה שהברכה תינתן כאילו ליעקב אבל בעצם גם עשו יהיה שם כדי שלא י יצר מצב שהכלל והפרט סותרים בואו נראה את זה בפנים אז איתה בגמרא חגיגה נראה את זה בשתי דקות א בשם רבי מאיר בזמן שאדם מצטער שכינה לשון אומרת כלני מראשי ונבין למה נאמר שאדם כן אדם מישראל מצטער מדקדק בלשון הגמרא שאדם ישראל למה בזמן שישראל מצטערים תכתוב בזמן שישראל אבל רבי מאיר אומר זאת על הפסוק כלילת אלוקים תלוי כן הוא דרש את זה על הפסוק כלילת אלוקים תלוי מסביר האדמור היינו גם על יחיד כשהוא בצר כימו נוחי בצרה היה אפשר לומר היייתה כתה ואמינה רק על הכלל ישראל כשההוא בצרה כמו שדרשו חזל במדרש שלכן התגלה למשה רבנו בשנה מפני שמו אכלי בצרה שאז כל העם היו בצרה כאן רבי מאיר מחדש שגם בזמן שאדם אחד מישראל מצטער כמו שהפסוק הזה כלת אלוהים תלוי ל חיד שנטל גם כן השכנה מצטערת עכשיו הוא מוסיף פה רבי מאיר מרמז בזה שלא בלבד שהכלל כולו מצטער אלא גם צער אדם פרטי עולה למרום עכשיו שימו לב הוא אומר בעצם הוא עכשיו רוצה להגיד גם אדם פרטי הוא בעצם כללי כל אדם פרטי הוא כלל ישראל כי זה נהרג וזה מת רחמנא ליצן מתוך צרותיו וזה נחלש מוחו וליבו וכל גופו מתוך צרותיו ו מליקת לי כולו ומה ליקט לי פלגה כי אף שהכלל ישראל מתקיים תגיד הכלל התקיים אבל מה עם האדם הפרטי המסכן הזה מכל מקום מיש הפרטי שמת אותו ואת חייו איבדו ועד תחיית המתים את חייו החרידו רחמנא ליצלן הוא אומר זה לא פרט אם אתה סתכל על הפרט הזה אתה תבין שגם הפרט הזה הוא כלל אתה יכול להסתכל לגאות שכל פרט הוא הכל הוא עולם מלא וזה ה שומר הלשון שאדם מצטער כמו שאמרו בסנ הדרין אדם יחידי נברא אדם זה אדם יחידי שגם על צער אדם יחידי השכינה אומרת ועל הפרט והיחיד וכולי עכשיו נקרא פה את הקטע האחרון כ שרצה יצחק לברך את יעקב היינו שבאמת כל ישראל כלולים תמיד כאחד כן עם ישראל ישראל זה כלל מפני שנפש אחת של קדושה להים לכן במ מברך את יעקב רק את הכלל ישראל היה מברך ורצונו היה יתברך היה שגם גוף ישראל הפרטי והיחידי יברך לכן סיבב הוא יתברך שבמחשב אתו תהה לברך את עשו הוא רצה שיצחק יחשוב שהוא מברך את עשיו כדי שהוא יחשוב על הפרט שהוא פירוד ונפשות ובאמת יברך את יעקב ועל ידי זה כ שברך את יעקב גם את הפרטים וגם את הקדים ברך כלומר יש פה רצון להגיד שהקדוש ברוך הוא בא ואומר אני רוצה לברך את הכלל אבל מתוך שאני מברך את הכלל לברך גם את הפרטים ולתת את הפרטים עצמם ל מקום אז בעזרת השם נתפלל לקדוש ברוך הוא שיצליח לכוון אותנו בתוך המלחמה הזאת קודם כל באמת לעלות לגובה הכללי שזאת נראה לי המשימה המרכזית להבין את הקשר הכללי את המעמד הכללי לגלות את נשמת הכלל שישנה אבל מתוכה באמת לטבוע את ההקשבה ולדאוג שכל הפרטים כולם יקבלו את הערך שלהם וישמע הכאב שלהם כחלק מהחשבון של הכלל בעזרת [מוזיקה] השם