"כל מילי מיטב הוא" | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] אנחנו רוצים היום לעשות איזשהו סיכום קצת של שיטות הראשונים בהכרעה בסוגיה של מיטב ביבה של ולה בב של סליחה רמב מה שהגמרא אומרת בדף ז עמוד א' רמי לאביי לרב כתיב מתב שדה ומטב כמו ישלם מתב אן מיד חרין לו והתניה ישיב לרבות שוקס אפילו סובין ונאמרו על זה כמה תירוצים בגמרא כם מדעתו כם בעל כוחו ואחר כך תירוצו של הביה ובדף ז עמוד ב הגמרא מביאה שוב חוזרת לדון מכל מקום קשייה איך אנחנו מיישבים את שתי הדרשות האלו מצד אחד כתוב מיתב שדהו מצד שני כתוב ישיב לרבות שוקס אפילו סובין אז אומרת הגמרא מרבה כל דייב ל ממיטב לתב שואלת הגמרא ומתו שדה וכתיב אלא כי אתה רב פפא ורב הונה ברד רב יהושע מבי רב פרשו כל מילי מתוו די לא מסד בנח מסד ממת חרית לבר מארה דלי תב ממית ככ דלי קפוצלי זבינה אז לכאורה על פניו נראה שזה סיכום הסוגיה שיטת רב פפא ורב הונא ברד רב יושע שלכל מילה מתוו אבל בדף ט עמוד א' אומרת הגמרא מביאה הגמרא שיטה נוספת שיטת רב הונה רב הונה אמר או כסף או מיתם ושואלת הגמרא הייתי ורב נחמן רב הונא ישיב לרבות שכסף אפילו סובין אחב מזקין בד לטלה כלומר אומר רשי רשי אומר מה מה רב הונה לכן לכן דברי רבונה מוסבים אומר רשי לקש יקרא את דלאל כסף ומתה כלומר רבונה חוזר לדון בקושי אתו של רמי להבי לרבה שמצד אחד כתוב מיתם מצד שני כתוב ישיב שאפילו סובין איך הדברים האלה מתיישבים אומר רשי קשקר דלאל כסף ומתה דח קמה רחמנא או כסף יתננו או מתו שדותיו ועד לא אירי רבונה עד אחה משום דב סולת ד רבי ישמעאל ורבי עקיבא ו לאל כשהם שמין אותו בשלו הם שמינו בשלם כלומר הגמרא עשתה איזשהי אתנחתה מהעיסוק בסתירה בין מיתו שדה ולבן ישיב וכאן רב הונה כבר כאן הגמרא חוזרת לדון בדבר הזה אז אומר רב הונה שהתשלום הוא או כסף או מיתב ואז שואל אותו רב נחמן אבל הרי כתוב ישיב לרבות שו כסף אפילו סובין אומרת הגמרא אחב מז קינן בדלת לה מה זאת אומרת בדלת לה שאין לו לא כסף ולא שדות אם אין למזיק לא כסף ולא שדות אז הוא יכול לשלם שווה כסף אפילו סובין שואלת הגמרא איד טלה פשיטה ברור שהוא ישלם מה שיש לו אומרת הגמרא מוד ממרי זירז ואת לכסף כמה שמנ הייתי מעלה בדעתי אולי נטיל על המזיק ללכת ולמכור את אשווה כסף עלמנת לשלם בכסף מזומן כמה שנן שהוא יכול לשלם גם שב כסף אפילו סובין אבל כל זה בדלת לה רק אם אין לו כסף או קרקע יוצא שלפי הפשט של רשי למעשה יש לנו כאן שיטה נוספת שיטת רב הונה שהובעה לאחר דברי רפפה ורב הונה בריד רב יהושע שאמרו כל מי למיתב הו ו שאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו זה האם דברי רב הונה שיטת רב הונה שנאמרה בדף ט עמוד א' או כסף או מיתב והי לטלה אז שוי כסף האם השיטה הזו חלוקה על שיטת רב פפא ורב ונה ברדש שכל מי למיתב הו האם יש מחלוקת בין השיטות ובמידה ויש מחלוקת אז כיצד נפסק להלכה אז זה בעצם יש פה כמה וכמה שיטות בראשונים אני רוצה כו בביאור הסוגיה וגם להלכה אז הייתי רוצה אנחנו נראה אני חושב לפחות אולי שש שיטות בראשונים איך איך איך הם תפסו תפסו את הפשט בסוגיה ואת ה או שש אפשרויות הייתי אומר שש אפשרויות בראשונים אז נפתח ראשית בדברי הריף שכבר מצוטטים בתוספות אז אומר התוספות רב הונה אמר או כסף אומתה בדף ט עמוד א' פירש הקונטרס שבא לתרץ קר דלאל שדברי רב הונה הם מוסבים על האיבה של האיבה של הבה לרבה בסתירה בין דרשות הפסוקים מיתב שדהו וישיב ו וצריך לומר שלא הספיק לסיים דבריו עד שהקשה לו כלומר ברור שזאת היייתה הכוונה של רב הונה להגיע ליישוב לישוב ליישוב העניין של ישיב אפילו לרבות שב כסף שאפילו סובין אבל רב נחמן מיד הקדים ושאל אותו לפני שהוא הספיק לסיים ו ואחר כך מביא התוספות את דברי הריף בספר אבל פס פירש דרב הונ רב יהושע ורב פפה דלאל פליגי אד רבונה דחה ונו סבר כל מי למיתב אפילו סובין ברבונה סבר דלא מתב אלא או כסף או קרקע כלומר לשיטת הריף כפי שגם תראו פה למטה במקור במקור דברי הריף עצמו כן אומר הריף עד בינן מטב שדה ומטב קרמו אנ מיחד מקרק אבלבל מי מטלת כל מיד תנינו ואפילו סובין דילא מסדה בנח מסדה בנחה דתה דתני כסף ששי בבליו לרבות שכסף ואפילו סובין ואף אגב דפליג רב הונה ור פליג רב הונה ורב אסי כלומר יש כאן מחלוק רב אסי בהמשך אומר כספים הר כקרקע כלומר לפי שיטת עריף יש כאן מחלוקת בין המוראים ביסוד הזה האם אנחנו מקבלים את זה שכל מי למיטב הו שדין מיטב שדה מתו כמו ש מתקיים גם בתשלום של שוי כסף אפילו סובין לפי שיטת רב פפה ורב ונה ברד רב יהושע כל מילי מיתב הו פירוש הדבר שאפשר לקיים דין מיטב בכל דבר שרוצה המזיק יחפוץ המזיק לשלם בכל דבר שהוא רוצה לשלם אם הוא רוצה לשלם בכסף בוודאי בקרקע הוא צריך לשם לשלם מיתב מיטב עידית שבקרקע אם אבל גם סובין בכל שה כסף זה גם כן נקרא מתקיים בזה הדין של מיתב דין קיום דין מיתב שדה ומיטב כמושלם בקרקע זה רלוונטי משום שבקרקע יש דרגות של דיבורית בינונית עדית אז שמה זה רלוונטי אבל בשווה כסף כל מילה מיתב הו כל דבר ודבר שאדם משלם מתקיים בזה הלכה של מיטב כי כמו שאומרת הגמרא היא לא מזד בן אחה מזד בן במטה אחריתי כמובן אנחנו נדבר על זה בהמשך אבל ברמת העיקרון יש כאן מחלוקת דעת ריף בין רב פפא ורב הונה בן רב ושוע לביין רב הונה שנאמר בדף ט שיטת רב הונה היא שדין מיתב מתקיים אך ורק בכסף או בקרקע אבל בשווה כסף לא מתקיים בכלל דין מיתב ברור שאם לטלה אם אין לו מה לשלם ברור שהוא ישלם סובין והחידוש הוא ישיב לרבות שווה כסף ככסף החידוש הוא שהוא לא צריך לטרוח ולמכור את הסובין בכד ששלם כסף לכן צריך את הדרשה של ישיב לרבות שוו כסף אבל כיום דין מיתב לא מתקיים בתשלום סובין לא מתקיים בתשלום שווה כסף הוא מתקיים או בכסף מאות כסף מזומן או בקרקע ככה מתבאר מדברי הריף וגם מדברי התוספות שהביאו את דברי הריף אז תראו אומרים התוספות א רבונה פליג ד רבונה דח דינו סבר כל מי למיתב רונ סבר דלא הו מיתב אלא או כסף או קרקע כלומר לא מתקיים דין מיתב אלא אך ורק בכסף או קרקע ולהלכה פסק רב פפא ורב הונ ישוע שהם בתרי כן אז זה סיכום שיטת הריף היא שיש כאן מחלוקת בין רב פפה ורב הונה יהושע לבין רב הונה בדף ט להלכה קימ לן כשיטת רב פפא ורב הונה ברד רב יהושע שכל מילי מתב הו ולפי זה יוצא שאיין שום קדימה לשום אופן תשלום שירצה המזיק יחפוץ המזיק לשלם הוא יכול לשלם במה שהוא רוצה איך שהוא רוצה הוא יכול לשלם בכסף הוא יכול לשלם בקרקע אם הוא משלם בקרקע הוא צריך לשלם את המיתם אבל הוא גם יכול לשלם סובין ואיין שום קדימה בתשלום כל תשלום הוא לגיטימי כל מילי מיטבו זה ו ושיטת ריף שרב הונה חלוק על זה ורב הונה סבור שרק בכסף מזומן או קרקע מתקיים דין מיתב אבל בשווה כסף לא מתקיים די אבל הלכה כרב פפה ורב הונ מדוע הלכה כמותם משום שבטר נינו הם אחרונים בסדר הדורות אז הם הלכה כמותם זו שיטה הראשונה שיטת עריף שיטה הבאה שיטת רבנו תם שיטת רבנו תם אז תראו בתוספות רבנו תם אין סובר כן דמפרש שיש ג דינים בנזיקין ש ג דינים נקודתיים בנזיקין או כסף או מית טלה אפילו סובין זו בפשטות שיטת רבונה שיטת רבונה או כסף או מיתב ואי לטלה אפילו סובין זה ממה משיטת שיטת רבונה שמובאת לקמן כן בעל חוב אז לא מצ לסלקו אל בזוזה חר כך יש פועל ש שאפילו אומרים לו זיל טרו וטז לא משנה כרגע זה לא הנושא שלנו בביאור שיטת ה שיטת רבנו ם שפסק כרב הונה יש בראש מסתפק מה היא מהי שיטתו של רבנו תם ביחס לדברי רב פפא ורב הונא בד ישוע כלומר מה מה איך איך הוא פירש את דבריהם האם לדעת רבנו תם רב הונה חלוק על שיטת רב פפא ורב הונה ברד יהושע או שהוא לא חלוק עליהם אז הסתפק בדבר הזה הראש אז נראה את הראש אצלנו הוא מביא דברי רבינו תם בספר הישר והוא כותב תראו במקור ה שורה שנייה מלמטה א ומה שלא פסק רבנו תם כרב פפא ורב הונ ברד רב יהושע דינו בתראה לכאורה צודק הריף הרי קי מלן הלחת כ בתראה אז למה למה לא פסק רבנו תם כשיטת רב פפא ורב גונ בר ישוע אז אומר הראש שתי אפשרויות בסדר אפשרות אחת צריך לומר דסבר דלא פלי גד רבונה כלומר שיטה הראשונה בראש אומרת אין שום מחלוקת אין שום מחלוקת בין רב הונה לבין רב פפא ורב הונה ב רבי יהושע איך ולא ו אלא לשינוי רומי דקרא דד חק אמר לקש דכתיב מתב וכתיב קרא חינ ישיב אפילו סובין דלת למיתב שדה אפילו ייב לסובין מתב ואין צריך ליתן לו מיטב מטלטלין ולעולם אין מקרא יוצא ד פשוטו דכתיב מיתב שדהו ישלם וטלה בא למיתב מלמיתב כסף נמי כמיטב דכתיב וכסף שבלה כלומר שיטת השיטה הראשונה הביאור הראשון של הראש בדעת רבנו תם טוען שאין שום מחלוקת בין רב פפה ורב הונה ברד רב ושוע לבין רב הונה באמת כולה למודו שהסדר התשלומים הוא קודם כל כסף או קרקע כסף או קרקע וזה שני הפסוקים כסף ישיב לבלם ומתו סדות קרם ואין מקרא יוצא די פשוטו ויטלה ככה מסביר מבאר הנחלה דוד כאן על הסוגיה את דברי הראש ה כולם ם גם המקש גם המקש שהקשה לאל מצד אחד כתוב מתו שדהו מצד שני כתוב סובין כן גם הוא הוא בוודאי ידע שמבחינת סדר התשלומין יש בסדר יש כאן סדר קדימה סליחה יש כאן סדר קדימה קודם כל התשלום צריך להיות כסף או קרקע שווה הם שווים מבחינת סדר הקדימות כסף או קרקע והי לט לה אם אין לו כסף או קרקע אז התשלום הוא שווה כסף עכשיו השאלה יש כאן שאלה נוספת שצריך לשאול נכון אם לטלה אם לטלה אז משלם משלם ס איך בזה מתקיים דין מיתב זה השאלה איך בזה מתקיים דין מיתב סובין זה דין סובין זה מיתב מצד אחד כתוב מיתב כן מצד מצד ש אז אולי אולי המצופה היה שאם אין לו כסף או קרקע והוא נאלץ לשלם בשווה כסף אז שיתן את המיטב של המטלטלין שיש לו ובאמת ככה היה סבור רבא רבא בתיעוד שלו אמר כל ממ תב ככה הרב היה סבור אם אתה אם אנחנו עוברים לתשלום של שווה כסף כן כך אומר רשי כל מידן ככל וכיפר לסובין יתן לו מסובין מעולי שלו תמיד כן יקח את המיטב של המלט אז אז על זה בא באו רב פפה ורב הונ לישב שלא כאם אנחנו עוברים של שווה כסף אם אנחנו אוברים לביה של כסף כבר אין משמעות ולא שום רלוונטיות לדירוג לאיכות ש של המיטלטלין כל מטלטלין יהיו אשר יהיו הם נחשבים קיום דין תשלום מיטב למה כי יש להם ערך די לא מזד בנו מזת אחרית אז גם אם הם לא המשובחים ש משובחים אבל תמיד אפשר לתרגם אותם לכסף אז יצא לפי הביאור הזה נצא לפי הביאור הזה ש רב פפה ורב הונה ב יהושע ורב הונה בכלל דיברו על שני עניינים שונים לגמרי כלומר רב הונה ב לא בא ליישב את הקושיה ששאל הביה הוא לא בא לשב את הקושיה הזו בכלל הוא בא לפרש את המשנה וזה באמת מה ש מה שמופיע בתוספות תראו בתוספות כתוב וי דגרס אמר רב הונה לא רב הונה אמר אלא אמר רבונה וקה מתניתין דתני במתו הארץ ואמר רבונה דו דוקא מתה ולא כסף במתה כמר יש גרסה שלא גורסים רבונה אמר אלא אמר רבונה כו זה זה לא מוסב זה לא מוסב על סתירת הפסוקים כפי שאמר רשי לא מוסב על סתירת הפסוקים דברי רב הונה סליחה לא מוסבים על סתירת הפסוקים רב הונה קי מתניתין כתוב במשנה במתה ח מזש מתה הארץ אומר רבונה או כסף או מיתב כי גם כתוב כסף ישי לבעליו או מיתב והי לטלה אז עוברים לשווה כסף ובשווי כסף גם אפשר לקיים דין מיתב שזה על זה דיברו רב פפה ורב הונא ברד יהושעה זה פשט אחד של הראש בשיטת רבנו תם כפי שאמרנו לפי ביאור המלחל דוד אז לפי הפשט הזה להלכה להלכה פוסק רבנו תם כ שיטת רב הונה אבל אין שום מחלוקת בין שיטת רב הונה ל שיטת רב פפה ורב הונה ברדי בשוה התשלום לפיכך יהיה בלפי סדר הקדימות יהיה כסף או קרקע בשווה כסף או קרקע בשווה וילט לה אם אין לה מזיק כסף או קרקע ישלם סובין מה שהוא רוצה סובין בסובין מקיים דין מיתב זה ביאור אחד של של הראש ביאור שני אנמי פליג הדדה כלומר לפי הפשט השני של הראש בדעת רבנו תם אז יש מחלוקת רב פפה ורב הונה ברד רב יהושע ורב הונה בדף ט דיברו על אותו עניין יש מחלוקת ביניהם ורב הונה סובר רב הונה חולק על רב פפה ורב הונה והוא סובר הוא לא סובר את את האמירה הזו כל מילה מיטבו הוא לא סובר את ההלכה הוא לא סובר את כל מי למיתב הו ולכן לפי פי הבנה זו יוצא שרב פפא א שרב הונה סובר ככה התשלום צריך להיות כסף או קרקע ואי לטלה ואם אין לו כסף או קרקע אז ישלם בשווה כסף אין בראה הוא ישלם בשווה כסף וחידשה תורה שהוא לא צריך הוא לא צריך הוא לא צריך למכור את השווה כסף בכדי לשלם בכסף זה נדרש ישיב רבות השוה כסף אבל לגופו של עניין לא מתקיים בתשלום סובין ושווה כסף לא מתקיים דין מיתב דין מיתב מתקיים אך ורק בכסף או בקרקע עידית אבל לא מתקיים דין מיתב בסו בשווה כסף זה וזה המחלוקת בין רב פפה ורב הונה ביוש לבין רב הונה רב פפא ורב הונ יהושע כן מסתפק ברב פפה שיהיה יותר קל טוב צריך למר דבר בשם הו הרב רפפה ורב הונ בד יהושע אמרו שכל מ למיתב הוא אז מתקיים דין מיתב גם גם בשווי כסף ורב הונא סובר לו רב הונא אמר לא מתקיים דין מיתב אלא אך ורק בכסף או בקרקע אבל הוא לא מסכים שכל מילה מיתב הו יש כאן מחלוקת בין בין המוראים ולהלכה פסק רבנו תם כשיטת רב הונה למרות שהוא חלוק על שיטת רב פפה ורבו ב ישוע והשאלה היא למה הרי בטר ענינו אומר הראש אז תראו אומר ה בסוף הדברים ומד קבע רב עשי שינויה דרב הונה באחרונה ואיו קדים לרב פפה רבנו ושוע חשב לעיקר כלומר אומר הראש מה היה ההגיון של רבנו תם לפסוק הלכה כשיטת רבונה הרי הוא חולק על על בתרא התשובה היא פשוטה רבשי שסידר את הגמרא הרי היה ברור לו רבשי ידע שמבחינת סדר האמוראים אז רפפה בר יושע הם אחרונים ורב קדם להם אז למה הוא סידר את התירוץ של רב הונה בסוף היה צריך לסדר אותו לפי סדר המוראים לפני שלפני לפני דברי רב פפר סימן שרב השי רצה לומר מסדר הגמרא בא לומר לנו שהשיטה של רב הונה היא שיטה עיקרית ולכן פסק רבנו תם כשיטת רב הונה בסדר עד כאן אז יש לנו כאן כבר שלוש אפשרויות ריף ושני פירושים א ברבנו תם שיטה נוספת שמוד ה שיטת הרמה הרמה עם ה מובת בנימוקי ספת צנו בדף ב עמוד מדפי הריב תראו במקור ו כתב הרמה דמצי אפילו סובין אניז זוזה אבל אךד מזק זוזה לא מצדק בזוזה כאן יש בר שיטה מאוד מעניינת שיטה חדשה שעושה הבחנה ברורה בין זוזה כסף ל כסף כן כל מה שאמר כל מה שנאמר ש הדרשה שאומרת שיכול לתת לו לרבות וכסף ככסף זה אך ורק ם לט לזוזה אם אין לו זוזה כמו שמצאנו בבעל הוא הדין לבעל חוב גם בבעל חוב גם בבעל חוב דווקא דווקא ה צריך לשלם בכסף והי לט לכסף אז יכול לשלם דברים אחרים ואני מדלג טיפה וכן מה שמע בלי שנד אמרין נחה תמה משום לא מסדה בנח מסדה בנחה דשמ מנה כו מ זמו סק בזוזה תכף נתייחס לזה בהמשך וכן מהש כיז זוז מת זוז וכן שוב הוא חוזר וכן הדין בבעל חוב וכן הדין בבעל חוב יש כאן איזשהו דמיון מאוד מעניין לבעל חוב נדבר על זה בהמשך אבל אבל אבל אבל זה זה חידוש ראשון יש כאן סדר קדימויות בגביהה כן או בתשלום קודם כל כסף אם לט לכסף אם לט לכסף אז יכול לשלם המזיק שווה כסף מוסיף הרמה לא מסתפק בזה ומוסיף תראו בשורה רביעית מלמטה וכן נראה די לטלה מתלט וארה לא מצי סליחה טלה מתלט וארה לא מצירה לת דיפה להז זוזה דלא צריך לחרוז עליה וקרן אכינה ש וכולי שיטת הרמה מאוד מאוד מעניינת הרימה קובע סדר קדימות ממש א' ב ג 1 2 3 זוזה אילת לזוזה שווה כסף הילט זה מטלטלין הילט ל מטלטלין קרקע שיטה מאוד מעניינת לכאורה מאוד חדשנית שמטלטל עדיף תפי מקר קקה אם ננסה לנתח איזהשהו ניתוח ראשוני לשיטת לשיטת הרמה שיטת הרמה בהחלט לא יכולה להסתדר עם שיטת ה עם רב הונה רב הונה מדבר דיה על לפחות לפי פירוש רשי הוא מדבר על כסף או קרקע שהם שווים ואחר כך הוא כותב והי לטלה אומלט לה ניתן לו שווה כסף אז הוא יכול אז הוא יכול לתת לו שב כסף אל ואילו הרימה כותב שמט עדיף מקרקע אז וודאי שודאי ששיטת רמה הרמה לא לא יכולה להלום בשום פנים את שיטת רב הונה כן אז בהכרח בהכרח שהרמה פוסק שיטת רב פפא ורב הונה דרב יהושע ש אבל אז בכלל לא ברור איפה הוא מצא בשיטת רב פפא ורב הונה בר יושע איזשהיא הדרגה כ מה היגיון לאיזשהי הדרגה לכאורה צודק רי מדברי הריף עולה בפשטות שאין שום קדימויות מבחינת הריף כל תשלום הוא לגיטימי בכל תשלום מקיימים דין מיתב אתה יכול אתה רוצה יכול לשלם בכסף בקרקע בשווק מה שאתה רוצה תשלם אין סדר קדימות והרמה בא ו הרמה בא מחדש סדר ממש סדר ברור של של קדימות בגבייה של בתשלום של המזיק כסף שווה כסף קרקע מאיפה מאיפה זה צץ מאיפה צץ השיטה הזו מה מה מה הגיון הרי לכאורה היא לא מסתדרת עעם שיטת רב פפה ורב הונה ר שאמרו כל מילה מיטבו כל מילה מתוו כל מילה מיתב הו מה שאתה רוצה תתן זה טוב בכל תשלום שתחפוץ תתן אתה מקיים דין מיתב אפילו סובין אין שום קדימה באף אחד מהצורות בצורות התשלום אז מאיפה מאיפה צצ שיטת הרמה אז אם כן הרמה זה השיטה או האפשרות הרביעית שראינו עכשיו יש לנו את שיטת הרמבם שיטת הרמבם בפרק ח הלכה י אומר הרמבם ככה כשבית דין נזקקים לגבות הניזק מנכסי המזיק גובין מין מטלטלין תחילה ואם לא היו לו מטלטלין כלל או שלא היו הו המטלטלים כנגד כל הנזק גובין השאר מן הקרקע מן היפה שב נכסה המזקק וכל זמן שימצאו מטלטלין אפילו סובין אין נזקקין לקרקע אז שיטת הרמבם היא לכאורה שיטה חדשה שיטת הרמבם היא הרמבם לא בניגוד לרמה שעושה איזשהי הבחנה בין כסף לשווה כסף ברמבם אנחנו לא רואים את זה ברמבם נראה בפשטות שזו זה כסף ומטל ט זה שווה מבחינת ה מבחינת סדר הקדימויות איין העדפה של כסף על פני על פני מטלטלין אבל יש העדפה ברורה סדר הקדימות ברור לכסף ושווה כסף על פני קרקע שבנקודה הזו זה דומה למה שאמר הרמ כן א אומר הרמבם כל זמן ש שימצאו מטל אפילו סובין אינן מזקקים לקרקע אז יש כאן שיטה חמישית שיטה חמישיית שהדירוג עדיפויות הוא הדירוג הוא כסף או שווה כסף ואם לטלה אז קרקע כן אלטל אז קרקע קרקע זה ממיתה שוב צריך לשאול מה השיטה הזו מה מה מה סובר הרמבם כדעת מי פסק הרמבם אז יש במגד משנה המגד משנה אומר תסתכלו במקור חט כשבית דין נזקקים וכולי וכן למעלה באותו פרק מחלוקת המוראים ופסק רבנו כרב פפה ורב הונה ברשע וכן דעת ההלכות הלכות זה שיטת עריף אפל ופלה המגד מישלה טוען מוציאים איזשהיא הדרגה בריף אנחנו מוציאים איזשהו עניין שקרקע זה בעדיפות אחרונה איפה זה כתוב בריף איפה כתוב בריף דבר כזה בריף כתוב כל מי למיתב הוא מה שאתה רוצה תשלם קרקע וה כסף סוב מה שאתה רוצה תשלם איך אפשר להבין את זה להגיד שהרי הרמבם פסק כמו הריף איפה כתוב בריף דבר כזה אבל ע כל פנים זו שיטה אחת בדעת הרמבם הרמבם פסק כשיטת עריף כמובן צריך בור צריך יון גדול איך דברי הרמבם הולמים את דברי הריף יש הסבר נוסף בדברי הגרה בבאור בסימן תיט סעיף קטן סעיף א' כן יש כאן גרע מאוד ר כדאי אני מקווה שהספקתם לקרוא אותו אבל גרע אבל אני לא רוצה כרגע לקרוא את כולו אני רק אקרא תראו את השורה החמישיית כותב ה הרביעית אולי פ לשון הרמבם מנו מורה כן דנו תולה אלא ברצון המז ונראה ד סביר הלה כדעת הרמה דכל זמן שיש לו כסף אינו יכול ליתן לו לא לא מטלטלים ולא קרקע והוא הדין כשיש לו מטלטלים ינו יכול ליתן קרקע אלא שצריך יול למה לא כתב הרמבם שבייש לו כסף שאין לו אינו יכול לתת לו מטלטלים כלומר בוא אני לא כרגע רוצה להיכנס לכל ה לכל דברי בהמשך אני אתייחס לזה לדברי הגרה אבל בשלב הזה נאמר שהגר למד שדעת הרמבם היא כיד כדעת הרמה אבל עם שוני ביניהם יש הבדל ביניהם כאשר לדעת הרמה יש דירוג של כסף שווה כסף קרקע ואילו לדעת הרמבם כסף ושווה כסף באותה דרגה ולאחר מכן זה קרקע וא איך יפרנס הרמבם א איך יפרנס הרמבם את דברי הגמרא איך איזה פשט הוא למד בגמרא איך הוא למד יש מחלוקת אין מחלוקת אז אומר הגרא תראו בהמשך א תראו בהמשך א הוא מפרש א בערך באמצע הקטע הוא מפרש נאמר בקצרה הוא מפרש מה שכתוב שם ט עמוד א' רבונה אמר או כסף או מטב רונו לומר אם יש לו כסף יתן לו כסף ואם אין לו יתן מב אתם שומעים הרמבם ממד פשט בגמרא ברב הונה שמה שרב הונה אמר או כסף או מיטב זה לא שזה שווה או כסף ואם אין לו מיטב שדהו פשט איפה זה כתוב בגמרא תראו בהמשך כפירוש הרמה התי וה וכולי אח במה סכין בדלת לה כלומר בגמרא הגמרא שאלה תי כתיב ישיב לרבות שוי כסף אומרת הגמרא בדלה רשי הבין מה הכוונה בד לטלה שאם לטלה כסף או קרקע אז ישלם סובין אומר הגרא הרמבם למד הפוך הי לטלה כסף או סובין אז ישלם קרקע בסדר רצונו לומר שאין לו מטלטלים אז אמר רב הונה שיתן מיתב כן ודלא כפירוש רשי דמה שכתוב בדלת לה הכוונה היא שאין לו מיתב אז יתן סובין והוא סברה הפוכה ד סובין טוב ממיטב כמו שכתוב בדף ז הבוד כל מי למיתב הו רמבם מתלט בכל כסף וזה שכתב וזה שאמר רבונה או כסף או מיתה ולא הזכיר מתלט שהוא בכלל כסף טובזה נתייחס בהמשך ולפי זה לא פליגי רב פפה ורב הונ רב יהושע אד רב הונה ולא פליג על רבונה כולי כלומר שיטת שיטת שיטת הגרא שיטת הגרא שרב פפא הולך בכיוון בשיטה של רמה ב דול הולך בשיטה של הרמה ור ור פפ והרמבם סובר כן הרמבם הולך בשיטת הרמה והרמבם סובר שאין מחלוקת בין האמוראים אין מחלוקת אין מחלוקת בין האמוראים בין רב הונה ורב פפה רב פפה ורב הונ אין בד מחלוקת ככי באמת גם רב הונה מסכים גם רבונה מסכין שכל מילה מתב הוא אבל הוא ור עוד יותר הוא סבור ששוה כסף וכסף עדיף מ מקרקא זה בהעדפה שנייה קרקעות זה בהעדפה שנייה בכלל ומה שהתורה אומרת מיטב שדה ומיטב כמו ישלם זה אך ורק אם אין לו כסף ישיב לבעליו כלומר הדרגה העיקרית זה כסף הש לבעליו ומה ש כתוב כסף השיב ולבעליו זה כולל גם שווה כסף זה מה שכתוב ישיב לרבות שוה כסף ככסף אם אין כסף או שווה כסף אז אומרת התורה אה עכשיו אתה צריך לשלם קרקע מיתב שדה ומיטב כמו שנ עד כאן רבותיי אז נעשה סיכום כדי שלא נלך לעיבוד אז בוא נעשה סיכום אז ככה שיטת עריף שיטת עריף שכל צורות התשלום לגיטימיות לגיטימיות כל צורות אין אין קדימה אפשר לתת או כסף או ש כסף או קרקע בכל אחת מהצורות מתקיים דין מת סדרא זה שיטת ריף לפי שיטתו יש מחלוקת בין רב פפה ורב הונ ל לבין רב הונה רב הונה סובר שב בסובין לא מתקיים דין מיטב ורי אומר שכל מיל מיתב רבפ כל מלמיתב שיטה שנייה שיטת רבנו תם אז ראינו בשיטת רבנו תם שיש הסתפקות של הראש כן רבנו תם בעיקרון פוסק רבונה בעיקרון ואז יש דרוג כסף או קרקע ואם אין כסף או קרקע אז שווה כסף בסדר השאלה היא ויש מחלוקת בראש יש הסתפקות בראש האם יש מחלוקת ביניים מוראים או אין מחלוקת ביניהם הורים בסדר זה עכשיו שיטת הרמה כסף שווה כסף קרקע שיטת הרמבם כסף או שווה כסף ואם אין קרקע ובשיטת הרמבם ראינו שיטה שהרמיוני ושיטת הגרה שהרב סובר כמו הרמה עם איזשהיא נקודת נקודת חילוק ביניהם בסדר אז עד כאן ראינו אני חושב שש שש צורות או שישה אופנים כדי להסביר את את הגמרא היחס בין שיטת ר פפה ור רבונה וגם נפק מינות כמובן להלכה איך אנחנו מה אנחנו פוסקים בסדר הגביה או בסדר התשלומין של מזק כאן כמובן צריך לנס לנסות לבאר מה מהותה של כל שיטה במי חלוקה במי חלוקים השיטות ו מה יסוד יסוד הסברה של כל אחד ואחד ם אז אנחנו נשתדל בעזרת השם לבאר כל כל שיטה ושיטה א אז אז אני רוצה דווקא לפתוח בביאור שלישי לשיטת הרמבם בסדר ביאור שלישי אז יש לנו כבר עוד ביאור עכשיו ביאור שלישי לשיטת הרמבם ש ני דעתי לפי הביאור הזה אז הרמבם יובן שהרב לא פוסק לא כריף וגם לא כרמה כלומר אנחנו יודעים שיש הבדל בינו לבין הרמה כן אבל זה שיטה כן ת זה ראיתי בחידושי רב ובן גרזובסקי אצלנו בסימן ו' א בעצם רב רובן עומד על השאלה הבסיסית כאן במי חלוקים במי חלוקים רב פפה ורב הונה יהושע א על על על על רב הונה במה הם חלוקים אנחנו מוצאים מחלוקת האם כל מיל מיטבו או לא ככ ככ ככה נראה ככה למדו הראשונים כן ככ ראינו שיש פשט בראשונים ראינו שיש דעה בראשונים שהם חלוק יש מחלוקת ביניהם רב רב פפה ורב הונ ש סברו כל מי למיתב הו ותשלום בסובין הוא תשלום לגיטימי לעומת ומקיימים בו ב דין מיתב זה הדגש מקיימים בו דין מיתב לעומת זאת רב הונה סבר לא או כסף או מיתב או כסף או קרקע ואתלט לסובין ובפשטות לא מקיימים דין מיתב בסובין מה מה שורש המחלוקת כאן אומר רבי רובן שיסוד המחלוקת הוא הם נחלקו ביסוד ההלכה של מיתב מה מה ת כוונת התורה בדין הזה של מיטב שדה ומתו מה מה הי הרצון של התורה בזה חלוקים האמוראים רב הונה נתחיל ברב הונה רב הונה הבין פשת מיתב סדו הכוונה שזה דין במעליות של החפץ נקרא לזה בחשיבות של התשלום התשלום צריך להיות בדבר שהוא יש לו חשיבות מצד עצמו לאו דווקא מצד השבויות שלו אלא חשיבות מצד עצמו זה צריך להות דבר חשוב מיתב על דרך מה שהרבה אמר שכל דיהיב ממת תב כל מה שהוא נותן לו תתן לו מהדבר הכי טוב אז רבונה הלך גם כן בכיוון הזה שיסוד הדין של מיתב סד כשהתורה אומרת מיתב סד מתק שלם בעצם כוונת התורה כוונת התורה היא שכשאתה משלם תשלם במיטב כן אני אני מוסיף אולי מעצמי אני מוסיף אולי שאמורה אמורה להנתן איזשהי אופציה למזיק לרצות להחזיק לניזק לרצות להחזיק בתשלום כן כלומר אל תיתן לו דבר גרוע לך ותלך להטריח אותו למכור את זה ולתרגם את זה לכסף לא אתה צריך אתה צריך לתת נקודת הנחש אתה צריך לתת לו דבר שהוא ישקול בדעתו להשאיר אותו אצלו תתן לו קרקע תן לו את העידית שנחסך אז כן לכן סובר רב הונה ש בסובין למעשה לא מתקיים דין מיתב כי לסובין או לשווק בעיניו כן בעיניו דין מיתב זה יכול להיות או כסף או קרקע שיש להם חשיבות מצד עצמה אבל כשגמר ו שאפילו סובין כלומר שש כסו סובין בעיניו סובין לא יכול להיות תשלום לגיטימי שמקיימים בו דין מיתב כי אין לו שום חשיבות מצד עצמו כל חשיבותו בדרך כלל נובעת מהיכולת לתרגם אותו לכסף בעברית זה נקרא נזילות אני לא יודע איך אומרים יש דבר כזה מהיר נזילות של כסף אה אה נזילות שלכ יש את זה נזילות של כסף כלומר שאתה יכול לקחת חפץ ויש יש אלה אין אין אין דבר כזה אין מונח כזה בכלכלה בעברית זה נקרא נזילות של כסף יכולת להפוך כס להפוך חפצה מטלטלין לכסף נזיל לכסף זמין כן שאפשר להפוך אותו מיד לכסף בסדר זה נקרא נזילות אני לא יודע אם אני אשתמש בביטויי הזה כי אני אני אבל הבנת את הרעיון הרעיון ככה אז ככה לפי אז לפי הבנת רב ראובן שיטת רב הונה הרעיון של מיתב זה רעיון של חשיבות בפצע מצד עצמו שיהיה איזהשהו אומינה או איזהשהו איזהשהו אינטרס איזשהו אופציה שהמזיק אפילו ישאיר את זה אצלו אם הוא רוצה אני חושב ככה כאילו זה צריך להיות משהו חשוב או לחילוף משהו חשוב יש לו חשיבות מצד עצמו א ולפי זה סובין לא נכלל בדין מיתב ככה אומר רובן לומת זאת רב פפה ורב הונשו סברו שכל הנושא של מיטב כל הנושא של תשלום של מיתב יסודו יסודו בעצם הוא נזילות בסדר אני אשתמש בביטוי הזה נזילות דהיינו היכולת המהירה ביותר של הניזק לקבל את התשלום להפוך אותו לכסף זה הרעיון להפוך אותו לכסף אז לכן התשלום צריך להיות במגמה כזו שהתרגום שלו לכסף היכולת שלנו להחליף את התשלום לכסף יהיה המהיר ביותר לפי זה מבאר מבאר הרב רובן את שיטת הרמה הרמה באמת שיטת הרמה הרמה כשב הבנים כיוסף הרמה פסק כשיטת רב פפא ורב הונא ברד ויהושע אני אומר לא כשיטת ריף לא כהונת הריב בדבריהם אלא זה כ כך הרמה הבין שיטת רב פפה ורב הונה בר דשה היא שהיסוד של דין מיטב הוא תשלום של דבר נזיל דבר שאפשר לתרגם אותו במיידית לכסף וכיוון שזה מבחינתנו זה זה המגמה זה הרצון של תורה אז ברור שהסדר צריך להיות סדר ברור הסדר הוא צריך להיות כסף כי זה כסף כל המגמה שלנו היא להגיע לכסף אז ברור שכסף אם יש לו כסף הוא צריך לשלם כסף כי בכסף מתקיים במלואו דין המיתו כי מבחינת הניזק הניזק קיבל כסף שהוא יכול להשתמש בזה כרגע זמין לו הוא יכול לעשות בזה מה שהוא רוצה אם אין כסף שווה כסף אפילו סובין למה כי סובין הוא דבר שאפשר למכור אותו בצורה מהירה יותר אפשר לתרגם אותו לכסף בצורה מהירה יותר וזה מה שהיד רמה כותב תראו נחזור רק שתראו שהדברים מופיעים בפנים במקור ו תראו א וכן משמ מליש דמין נח תמה משום דלא ב מזד בנך מזד בנך דשמיה מינה דכולה מלט לזמ לניזק דמי זקי בזוזה זה המגמה זה המטרה המטרה היא לזמן ל הניזק דמי נזקה בזוזה אתה החסרת את ממונו של הניזק תשלם כסף וכיוון דמה תמהו ממילא משדכת למזיק זוזה מיחייב למי תבלי זוזה וכן הדין בבעל חוב ואחר כך כותב הרמה וכן יראה דית מטלטל רה אז לא מצי לארה למה לא מצי אפילו לשלם לו מיטב של המיטב של האידית של העידית הוא לא יכל הוא לא יכול לאלץ את את הניזק לקבל אידית של הידית לא הוא לא יכול הוא צריך םעט לא מציב לארה ד מטלת דיף אלי להימה זמו לזוז דלא צריך לאחוז זה עליו קרקע שאתה מקבל קרקע קרקע צריכה לעבור תהליך יש תהליך ארוכת ש קרקע נמכרת צריך הכרזה צריך לעשות מכרז וזה לוקח המון זמן עד ששמים קרקע שומה של קרקע היא שומה אי שומה מורכבת עד שהקרקע זה עסק זה עסק שלם אבל מטלטל אפשר במהירות ללכת מאחה לאח ולמכור את זה לכן מבחינת זמינות של הקרקר הזמינות של הכסף הנזילות של הכסף ברור שמטלטל עדיפה על מקרקל ככה מבאר ה רב רובן את את שיטת הרמה אז הדירוג הוא כסף שווה כסף קרקע עכשיו רב הונה יחלוק רב הונה סובר לא העניין הוא החשיבות הדבר כיוון שהעניין הוא חשיבות הדבר במצד עצמו לכן הדירוג הוא כסף או קרקע כי שניהם יש להם חשיבות מצד עצמה ואם נטלה אז שווה כסף סובין אבל בסובין לא מתקיים דין מתה לא מתקים כי זה לא דבר חשוב אין לו חשיבות מצד עצמו כל חשיבות כל כלל חשיבותו של הסובין זה אך ורק מצד הנזילות שלו לכסף אבל זה לא עמד בעיניו של רב הונה כנראה לפי הבנת לפי הפי ההבנה הזו מה שיטת הרמבם לפי זה היא הרב רובן רוצה לטעון שגם הרמבם סובר כמו הרמה דרך אגב הוא רוצה לומר שגם שגם רשי תראו את רשי רשי בגיטין א רשי בגיטין במקור יב כן כתוב לא בא כתוב להחמיר עליו לשלם יותר ממה שהזיק זה בביאור דברי רבי עקיבא אלא לגבות ניזקין שיהו דמה נזקו כמות שהוא מנ העידית מה זה מנ הידית שאם אין לו ורוצה לפרוע מקרקע בשומה צריך ליתן לו מקרקע מעולה שלו כלומר אומר רשי שכל התשלום של קרקע זה רק אם אין לו מאות אם אין לו מאות ורוצה לפרוע בקרקע אז שואל הרשש כאן בגיטין מח עמוד רשי גם דף מט עמוד א גם כן כותב משהו כאן זה אבל שואל הרשש מאיפה רשי הוציא את זה מאיפה רשי אומר שאם אין לו מאות ורוצה לפרוע בקרקע צריך לתת ממיטב מה ש אם יש לו מאות ה חייב לתת מאות למה מאיפה מאיפה רשי יוציא את זה שואל הרשש הרי בדברי רב הונה אז זה נראה או כסף או מתה זה נראה שווה או כסף או קרקע מ שמ שאין פער אין הבדל ביניהם כן אבל לפי מה שאומר רובן ייתכן ש הרשי סובר כמו הערמה שיש שהמגמה ש של התורה במיטב זה הנזילות של הכסף אז כיוון שה והוא באמת לא סובר הוא לא סובר כמו רבונה הוא סובר כמו רפפ ושוע ולכן הנזילות היא לכן הסדר הוא כסף כן ואם אין לו כסף אז שווה כסף וכר הכל פנים זו זו הבנה אחת של הר ראובן מה שקשה כמובן שלפי זה לא ברור אם אם הרמבם אכן הולך כשיטה הזו וגם הוא פסק רב פפה ורב הונה ברד רב יהושע אבל לא מובן למה ברמבם יש יש אין אח בין כסף לבין שווה כסף ברמבם איין אבחנה כזאת אי אין חילוק כזה בין כסף ושווה כסף הוא רק רק עושה אבחנה בין כסף לשווה כסף לקרקע אבל הוא לא עושה אבחנה בין כסף לשווה כסף מבחינתו שניהם זה שניהם זה שני אופנים לגיטימיים לתשלום אין שום פער ביניהם ולכאורה אם ההיגיון הוא כדברי הרמה שמבחינתי הנזילות כאן היא מה שעמד מול הנעה של התורה מיתב מה שיותר ק מה שיותר זמין לכסף אז אז הסדר צריך להיות ברור כסף שווה כסף קרקע וזה לא מה שאמר הרמבם אז זה באמת קשה אבל לפחות זאת ההבנה ראשונה מי שרוצה להתבונן שמה ככה רבי אובן גרזובסקי רוצה לבאר את שיטת הרמבם שהוא סובר כמו הרמה מה שאנחנו כבר יכולים להרוויח מתוך הביאור הזה עוד פשט אולי להסביר על פי זה את שיטת רבנו תם את שיטת רבנו תם בפירוש השני של הראש כן הרי שיטת רבנו תם לפסוק הלכה כרב הונה נכון ולפי ההבנה השנייה בראש שיש מחלוקת בין רב פפה ורב הונא ברד יהושע ורב הונה הם נחלקו ובכל זאת פסק רבנו תם כדעת רב הונא משום שרב עשי קבע את שיטתו בסוף כן אז נשאל את עצמנו מה היא סברת רבנו תם רבנו תם פסק רב הונה ולפי דעתו רבונה חלוק על אז מה המחלוקת ביניהם נוכל להגיד לפי המהלך הזה של של רב ובן רזבסקי שככה ככה למד רבנו תם שהם נחלקו ביסוד הדין של מיתב האם יסוד הדין של מיטב יסודו הוא בחשיבות או בנזילות אם יסודו הוא בנזילות אז גם בשו קסב מתקיים דין מיתב בצורה מעולה אם יסודו הוא בחשיבות אז בסובין לא מתקיים דין מעתה ולכן זה זה לפי זה רבנו תם בחר לפסוק כדעת רבונה כיוון שההוא בא באחרונה ואז ואז הדירוג הוא כסף או קרקע שווה בשני מתקיים דין מיתב כן ואם לטלה אז שווה כסף כבשוה כסף לא מתקיים דין מיתה אוקיי אבל א זה רק לפי הפשט לפי הפשט הש שני של הראש לפי הפשט הראשון לפי הפשט הראשון של הראש אז מה יוצא שרב פפה ורב הונה ברש לא נחלקו לא נחלקו על שיטת רב הונה אין מחלוקת וגם רב הונה מודה שכל מילה מיטבו אז אז אז איך נפ איך אם אם אפשר לקיים דין מיטב בכל דבר אז למה שיהיה דרוג למה שיהיה כסף או קרקע וילט ל וילט לסובין הרי גם בסובין מתקיים דין מיתב אז למה למה יש סדר בכלל למה למה לא להגיד כמו שיטת תעריף כן אז נעבור ל לנסות גם לבאר את שיטת הריף ב איך הריף למד פשט במחלוקת ביני המוראים וגם לפי זה בעזרת השם נרצה לברר גם את שיטת רבנו תם לפי הביאור הראשון בראש אז אפשר אולי להציע כן כמו שאומרים לחקור חקירה באמת בדרשה של ישיב שדרשו חזל ישיב לרבות שווה כסף ככסף צריך לחקור מה נאמר מה מה יסוד החידוש כאן מה יסוד החידוש לרבות שווה כסף ככסף אפשר להציע שני שני אופנים אופן אחד לומר שבעצם תשלום של שווה או בכלל שווה כסף תשלום של שווה כסף הוא צורת תשלום שונה הוא אופן נוסף של תשלומים והתורה למעשה מרבה צורת תשלומים חדשה כלומר התורה אומרת כסף כסף פשט הפסוק כסף ישי לבעליו כסף זה צורת התשלומים אדם המזיק צריך לשלם כסף אבל שיב בא לרבות שווה כסף אז זה ריבוי של התורה כלומר התורה מרבה כאן אופן נוסף של תשלומים מעבר לכסף זה צד אחד אבל אפשר להגיד אחרת אפשר לומר שאין כאן ריבוי של צורת תשלומין שונה אלא הדרשה של ישיב לרבות ש כסף ככסף היא למעשה גילוי מילתא בכך שהתורה אומרת ששווה כסף כ התורה בעצם מגלה לנו מה יסוד העניין מה הקפידה של התורה בכסף מה זה כסף האם כסף פירושו החפצה של המטבע השטר זה כסף מה הקפידה של התורה כשהתורה אומרת כסף מה היא מתכוונת לכסף האם היא מתכווננת לחוצה או לשוות לכוח הקנייה של הכסף ות שלו הרי מסחר מתנהל יכול להתנהל גם בכסף וגם בחליפין כל מסחר המסחר אזה אחד מצורות הקניין הכי שגרתיות שהיו בזמן התלמוד זה חליפין נתינה גמרא בתחילת פרק הזהב חליפין שווה בשווה אז האם כשהתורה מדברת על כסף כוונתה בהכרח לחפ של המטבע למטריה ם לחומר של הכסף או שלא או ש בדרשה שלי ישיב לרבות שווה כסף ככסף נאמר כאן שזה שבעצם כל עניינו של הכסף זה לא החבטה אלא השבויות וייתכן יתכן אני לא מכריח את זה כי אפשר להסביר את זה כמה הסברים אבל יתכן שנחלקו בזה הראשונים בסוגיה קידושים בדף ב עמוד א בוא בוא נעבור לסוגיה שמה כן יש המשנה מפורסמת בקידושין בדף ב' עמוד ' המשנה אומרת שאישה נקנית בכסף א שלושה דרכים נקנה כסף ש רביע מה זה כסף בית שמיי אומרים דינה בשב דינה בית א אומרים פרוטה בשבי פרוטה כלומר אישה מתקדשת בפרוטה ובשווי פרוטה גם בשווה פרוטה זה זה טבעת טבעת זה לא טבעת זה לא כסף טבעת זה שב כסף אז מה המקור לך שאישה מתקדשת בשווה כסף נראה שנחלקו בזה הראשונים התוספות על אתר שמה כתבו שואלים שאלה ואם תאמר ו מננ דשו כסף ככסף מאיפה אנחנו יודעים את זה ואם תאמר אז כן ומנש כסף לקמה מב לקרא גביב דברי ישיב לרבות ש ככסף ופדיון הבן דכתיב בכסף גם כן אמר לכן קל סודרה מנדש כסף ככסף כלומר התוספות שואלים שאלה בסיסית מאיפה מאיפה אנחנו יודעים שש סברה לא ממש לא זה לא סברה צריך פסוק צריך לפוטה הנה באבד דברי שמגרה מפדיון ויוצא שמה כתוב ישיב גאולתו כן מכסב מנתו התורה דורשת ישיב לרבות שו כסף ככסף כלומר לכל תשלום של כסף של שווה כסף ליתר דיוק נדרש נדרשת ילפ אה נדרש מקור זה לא זה לא דבר מובן מאליו זה לא סברה זה צריך מקור שואל מאיפה אנחנו יודעים אומר התוספות ילפ ילפינן את זה יש פינ מעבד דברי בהמשך הגמרא אומרת בהמשך התוספות אומר שגם מזיקין כלומר למדים מ נזיקין ועבד ברי והם לא שני כתובים הבאים כחד כן זה מה שתוספות אומר כלומר רואים שלדעת התוספות צריך ילפ צריך דרשה מיוחדת לכך שאישה מתקדשת לא רק בכסף אלא גם בשווה כסף זה לא דבר מובן מאליו זה לא סברה זו שיטת התוספות נראה שגם שיטת רשי בקידוש בדף ח עמוד א' שמה רשי כותב תראו במקור תז על הגמרא שמה ישיב גאולתו אמר רחמן לרבות שכסף ככסף שזה נאמר לגבי דברי אומר הרשי גבי קידושין כסף כתיב ושווה כסף תרבי ככסף כדמי לקמן ישיב לרבות שווה כסף אכח כי כסף בענ ד קיץ כלומר רואים מרשי גם כן את העיקרון הזה ש כסף קידושים שמועיל לקדש אישה סליחה גם בשווה כסף זה לא דבר שפשוט בסברה צריך לזה מקור לעומת זאת א הרמבן במקור יז תראו איק למעידה קידושי כסף מננ דכתיב כסף השדה הרי המקור של קידושי כסף הוא נלמד בגמרא בתחילת קידושין משדה אפרון כן כיחה כיחה משדה אפרון בסון כתוב כסף השדה כח ממני כי כחי שישה כיחה כיחה שישה מתקדשת בכסף אז שואל אז אז אז מאיפה ה יודעים ששווה כסף ככסף ואז אומר הרמבן ואם תאמר שווה כסף בכלל כסף כלומר הרמבן מעלה אפשרות אולי בכלל זה סברה פשוטה אולי צריך לא צריך לפו אותה בכלל לא צריך זה פשוט משווה כסף זה היינו אח זה אותו דבר מה מה במילים אחרות מה זה כסף מה את כסף זה החומר גלם של כסף זה לא החומר של כסף כסף הכוונה תמורה שווות כוח קנייה זה לא חומר הגלם של חפצ של המטבע אומר הרבן אם תאמר ככה אז תסביר לי למה צריך דרשות של נזיקין בנזיקין ישיב למה צריך דרשה בב דברי אומר הרמבן בסופו של דבר אנה מק למימר שבכל מקום שנאמר כסף וקניין שווה כסף בכלל וכי יצטרך קרא ריבו בפירעון תחמנים לקח עבד אינו יכול לגרוע בפדיון בעל כחו של רבו בשב כסף ואמ זיר וז תלי כ גזי חמינה שאינו יכול לפ בעל כחובש וכסף א מ מתב ככת מתב שדהו ישלם כמה שמלן אבל לעניין מקנא או מקנה כי ניח כסף ככסף הד שניהם שווים כלומר אומר הרמבן ה חינמי ברור שכל מקום שכתוב כסף ברור ששווה כסף ככסף לא היייתה שום קפידה של התורה דווקא ל המטבע ברור שכוונת התורה ולכן לא צריך מקור לכך שאישה מתקדשת בכסף בשוה כסף זה פשוט למרות שכתוב בתורה להדי כסף השדה כח ממני כסף השדה קח ממני ולפ נקח קיח משדה אפרון לא צריך לפות אה זה ברור שאישה דשת גם בשבי כסף למה צריך לפות המיוחדת בנזיקין ובבד דברי כי שמה הייתה ומינה סלק דתך המינה שאולי התורה יפתה את כוחו של הניזק או העיבתה את כוחו של האדון כן שיקבל דווקא כסף כיפוי כוח למה או בגלל שהעבד משתחרר בעל כוחו של רבו אז הייתי חושב שאולי התורה תסבור שדווקא כסף צריך שמה או ש בנזיקין שוב כיוון שהוא כתוב שם מתב שדהו מתב קרמו ישלם אז הייתי חושב שיש מגמה של התורה שקבל דווקא דבר דבר חשוב ולכן לכן צריך שמה פותה אבל בעיקר ברור מיסוד הדבר ברור ש שתשלום של שווה כסף וכסף זה הינוח כסף ושווה כסף זה הינוח זה לא שני דברים כסף זה לא החומר הגלם של לא המטבע זה לא החפצא וכאן צריך להבין במי חלוקים הראשונים במי חלוקים הראשונים האם צריך לפוטה שאישה מתקדשת בשווה כסף כן מה מה המחלוקת אז אפשר להגיד אפשר להגיד אז אתם יודעים מה אני אגיד כבר מה מה מה אנחנו רוצים לומר שיכול להיות שהם נחלקו בדיוק בשאלה הזו ששאלנו האם כסף ושווה כסף זה שני דברים נפרדים שני דברים נפרדים ולמעשה כשהתורה אומרת כסף ישיב לרבות שוה כסף זה הכוונה זה אופן אחר של תשלומים כי באמת שווה כסף וכסף זה לא אותו דבר כסף זה כסף בשווה כסף זה עוד אופן חדש של תשלום וצריך המיוחדת בשביל זה ואולי ככה סוגו התוספות לכן הם חיפשו לפוטה מאבר אנחנו יודעים שאישה מתקדשת בשווה כסף כי כשהתורה אומרת כסף הקפידה התורה על כסף א צריך דרשה כל דבר צריך לפות כל דבר צריך דרשה צריך מקור נומד זאת הראשונים הרמבן דרך אגב גם הרשבא ככה סובר הנה גם הרשב סובר הרשבא הרטבה הרן המאירי כולם סברו שכסף ושוה כסף זה סברה זה עינו אח זה אותו דבר בדיוק אה איך כתוב שם בגמרא במציאה סג הגמרא אומרת יש מחלוקת שם בגמרא האם עושים אמנה בדמים מה זה המנה שהאדם נותן מאות מאות ל לאיזשהו חקלאי שיש לו שהוא מייצר או כן הוא מוכר פירות כרגע אין לו כרגע השער בשוק הוא שער נמוך אז הוא משלם לו כסף באמנה מה זה באמנה הוא משלם לו כסף כפי שער של עכשיו השער הזול ואומר לו תספק לי את הפירות לאורך כלל הזמן ואז כשהוא יבוא לספק לו את הפירות למרות שהוא יספק לו פירות בשער יקר יותר אבל הוא יחשב איתו כפי השער הזול שהוא שהוא סיכם איתו מראש זה נקרא אמנה אז הגמרא אומרת שעושים המנה בפירות אבל גם לא עושים המנה בדמים כלומר מה זה בדמים הכוונה היא שהמוכר לא יספק פירות תמורת התשלום שנתן הקונה אלא ישלם לו דמים לא פירות דמים כשווי הפירות כן מה הכנה תראו את רשי שמה עושים אמנה בפירות נותנים מעות באמנה כשער של עכשיו שיוצא בשוק על מנת לקבל פירות אפילו יכירו חיטים ואן עושים באמנה לפסוק על הפירות כדי לקבל דמים ל שיכירו לדוגמה אן לכם דוגמה אם האדם נתן לחקלאי 10 אל שק כן 10,000 שקל וכרגע כרגע ב1,000 שק אפשר לקנות א לא יודע 1000 קילוגרם 1000 קילוגרם מלפפונים לא יודע מה פירות מסוימים בסדר 1000 קילוגרם בסדר עכשיו בעוד כמה חודשים כשיבוא המוכר לספק את ה1000 קילוגרם הם כבר יהיו שווים 15,000 שק בסדר אז עושים אמנה בפירות הכוונה אם המוכר אפשר לעשות את העסקה הזו בתנאי שהמוכר יספק 1000 קילוגרם פירות למרות שהפירות האלה הוא ביחס הם יקרים יותר ממ שהוא מהתשלום שהוא קיבל בשעת הזול אבל זה עושים המנה זה לא נקרא ריבית אבל אם יאמר הקונה הקונה למוכרו תשמע אדוני במקום שתשלם לי א מה אני אעשה עכשיו עם 1000 קילוגרם פירות תן לי 15 אל שק הרי זה שווה זהותו הדבר במקום שתביא לי 1000 קילוגרם פירות עכשיו כמה שבעים הפירות האלה 15 אל שק תן לי 15 אל שק אומר רב לא לא לא זה מך זה כריבית זה אומר רשי כיוון דזו זה יהיב זו זה שקיל מך זה קרביט נתת 10,000 שק קיבלת 15 אל שק אז זה בא רבי יניא ואומר לא גם זה מותר למה מה ליהן מה לידמן זה אותו דבר בדיוק שווה כסף וכסף זה אותו דבר בדיוק מה לי הם מה לי דמם אין שום הבדל גם כסף זה לא כסף זה שווות אז מהליה מה לידן אני אני אומר במאמר מוסגר אז רגע לפי לפי המהלך הזה לפי המהלך הזה אז אז נחלקו הראשונים בדיוק בשאלה הזו האם אני מתבונן על כסף כחבצלת ואז שווה כסף זה דבר אחר לגמרי או שאני מסתכל על הכסף ככסף כשווי ואז שווה כסף ככסף זה בבסיס זהלא לא צריך לפות עלזה למעשה יש מחלוקת מפורסמת בין השח ין הסמ וטז בחוש משפ בסימן ק ציש חקירה ידועה האם כסף קניין זה כסף שיווי ככה אומרים זה כסף שיווי או כסף כסף קניין ככה אומרים בישיבות כן כלומר האם כל מושג של קניין כסף יסו ודו ו בשיווי שלו בשיווי כוונה זה בעצם פירעון של המחיר הפירעון של של של קרקע קרקע נקנית בכסף אז כשאני אז היא נקנית בפרוטה כשאני משלם פרוטה אז הפרוטה היא על החשבון כאילו הוא זוקף עליו במלווה את כל הערך של הל של של השדה אבל הוא נותן לו את הפרוטה כתשלום על החשבון אז מדין כ זה נקרא כסף שיווי כלומר זה הכסף הוא כנתינה תמורה מיידית על החשבון של הקרקע וזה מהות הקניין או שלא כ כך סבר הסמ שמה בקופסה דס קטן א' ושך היה סבור השח היה סבור לא כסף זה כסף קניין כמו סודר שזה החפצה של הסודר כך גם כסף המטבע הזה הוא החפצה הוא החפצה שבעזרתו אני וסה הוא לא צריך לבוא על החשבון הוא הוא הוא הוא התזה התורה אומרת תשלם פרוטה קנית כמו בסוודר שסודר זה ברור מסודר כ תחקור אבל ככה אז באמת נחלקו כלומר אחת הראיות שמביא טז שכסף קניין כסף זה כסף קנין ולא כסף שיווי זה מקדושי אישה קידושי אישה אומר מה מה זה מה זה כסף שיווי מה הוא נותן מה זה שיווי וכסף אישה מהזה אישה מה הוא מה שייך לא שייך אב מילו כבר תרץ את זה בסימן כט באבן העזר בסעיף כטן ב שגם באישה שייך שיווי כן זה לא שהבעל קונה את האישה חלילה יש רן בנדרים מפורסם בדף זה לא הפשט שהוא קונה את כן אלא החוזה קריטת החוזה ביניהם היא היא הקניין קידושי אישה זה קריטת חוזה בין הבעל ובין אשתו כחוזה של התחייבויות הדדיות ובעיניה של האישה זה אפשר להגיד שיש שבויות לקיטת החוזה הזהר יש ערך לקיטת החוזה אל לא חלילה ששמן פה את האישה כעבד הנמכר בשוק והוא משלם כסף על החשבון כן זה אף אחד לא מי שומר את זה לא ידע מ מינו לשמאלו כן אז א אז אז זה הכוונה אז אז אפשר להגיד אפשר לומר לפי הפשט הזה ש כול עלמה מודים ש שכסף שניתן בתורת פירעון בתורת פירעון ברור שכסף הוא שווה כסף אם הוא ן אם הוא ניתן בתורת פירעון כן למשל בגביית חוב או בתשלום נזיקין או בעב דברי שפורח חובו כי הוא גם בעל חוב אם כסף תתן בתורת פירעון ברור לחלוטין שהוא שיווי וברור לחלוטין ש בשביל זה לא צריך לפוטה ששווה כסף ככסף כל מה שנחלקו הראשונים זה בכסף קניין כלומר שהכסף ניתן בתורת קניין כמו בקידושי אישה שהכסף ניתן בתורת קניין שמה ייה נחלקו הראשונים או שמה א אז שמה ידוע שמה אז במילא אפשר לומר ככה שהראשונים חלוקים מה המהות של כסף קידושין האם כסף קידושין זה כסף קניין או כסף שיווי זה המחלוקת ביניהם האם קידושין זה כסף קניין או שזה כסף שיווי אם זה כסף קניין צריך לפוטה כי הקפידה של התורה היייתה על המטבע אם זה כסף שיווי לא צריך לפה וזה ה מחלוק בין רשים ככה ביארו ה דברי יחזקאל בסימן לח אות ג והפי קיים בחלק א' סימן טז את המחוק בין הראשונים שם בקידוש בדף ב' עמוד א' כן אם נלמד קידושין אז אה שיעור פתיח לקידושין מה זה ממש בהתחלה אבל זה המחלוקת שמה כן זמן הבא א מתכוון אם לא יודע אבל אם אז זה יש לכם כבר טעימה כן מה המחלוקת בין הראשונים האם צריך לפוטה לשווה כסף ככסף בקידושין המחלוקת היא איך מגדירים כסף קידושין האם זה כסף קניין או כסף שיווי כן אם זה כסף קניין צריך לפוטה אם זה כסף שיווי לא צריך לפוטה בסדר אבל מה שכרגע אנחנו רוצים לטעון זה מהלך אחר שיש כאן מחלוקת בין הראשונים מחלוקת יסודית האם אכן גם עניין פירעון שווה כסף ככסף כ האם בכלל כשהתורה מזכירה מדברת על המושג של כסף הקפידה של התורה הוא בכסף או או בשבות ובזה הם חלוקים הם צריך לפוטה לקידושין או או לא אשת דעתי לאחי אפשר לומר שככה למד הריף פשט במחלוקת בין רב פפה ורב הונה דרב יהושע רב הונה כן דהינו רב פפה ורבו אשוע סברו שכסף ושוו כסף זה הינו אח זה אותו דבר אין שום חילוק ביניהם מה ליהן מה דוהן כשהתורה מדברת על צורת תשלום שנקרא כסף ישיב לבעליו והתורה ודרשו חזל ישיב לרבות שו כסף ככסף כן בבסיס כסף וש כסף זה אותו דבר היה צריך פותה להגיד שלא נחשוב שכיוון שהתורה פתה את כוחו של הניזק אז שהוא יקבל דווקא כסף אז זה התורה צריכת את הדרשה של ישיב אבל בבסיס שווה כסף וכסף אותו דבר לכ שאמרה תורה שאפשר לשלם בשווה כסף אז אין שום מעליות לשוה כסף פני כסף כי כסף ושקט זה בדיוק אותו דבר מה לידם היה צריך התעלפות רק שלא נחשוב שהתורה פתה את כוחו של הניזק שיקבל דווקא כסף אבל נך שהתורה דרשה שגם לרבות שכסף ככסף זה אותו דבר אין שום עדיפות כי התורה בעצם גילתה ש נזיקין זה לא שונה מכל התורה בכל התורה כסף זה לא החומר זה לא החפצה של המטבע זה קשביות הדבר ממילא כך סבר הפו לעומת זאת רבונה יסבור רבנ זבור לא רב הונה זבור שכסף ושווה כסף צריך שווה כסף זה אופן תשלום אחר זה אופן תשלום אחר שהתורה חידשה צורת תשלום אחר יש כסף שזה נאמר בתורה בנדיה כסף ישי לבלה ויש קרקע מטף סדר משלם ויש אופן תשלום החדש שנקרא לרבות שווה כסף אז לפי זה יובן שרב פפה שריף פסק כמו שיטת רב פפא ורב הונה ברד רב יהושע שו שכסף זה שווות ואיין שום חילוק בין שווה כסף לכסף אז כיוון שאיין שום חילוק אז כל תשלום לגיטימי בכל תשלום אין שום סדר קדימויות שום סדר העדפה כן התורה אומרת אתה יכול לשלם במה שאתה רוצה תשלם כסף תשלם כסף רק אם אתה בא לשלם בקרקע תשלם ממית זה הכל אבל כל מילה מיטבו כל כל מה שתרצה לשלם בכל צורה שתשלם כל מילה מתוו אתה יכול לשלם מה שאתה רוצה אם תבחר לשלם אתה המזיק אם תבחר לשלם בקרקע אז התורה אומרת מיתו סד מות כ שנים כי רק בקרקע יש רלוונטיות לאיכות של הקרקע אבל ביתר הדברים כל כל תשלום הוא לגיטימי ככה סבר הריף ומה רבונה סובר רבונה סובר לא רבונה סבור יש יש התשלום ש אין מקרא יוצא ידי פשוטו אין מקרא יוצא ככה אומר אין מקרא יוצא ככה אומר הראש בדברי רבנו תם כשהתורה התורה מדברת על שני שתי אופציות שתי אופציות של תשלומים כסף או קרקע זהו או כסף או קרקע רק בזה אפשר לקיים דין מיתב אללה אז התורה נותנת אופציה אז אזה אופצייה חדשה יש אופציה חדשה עכשיו באופציה החדשה ז האופציה הז נקראת שווה כסף אוקיי היא נקראת שווה כסף בא רבנו תם ואומר לפי הפירוש הראשון ראש כן גם באופציה הזאת ניתן לקיים דין מיתב ניתן לקיים דין מיתב ובזה על זה אמרו רב פפא ורב הונ ב יהושע על זה הם אמרו שכל מי למיתב הוא הבנתם אני אחזור אני אחזור כן כן אני קצת נכנסתי לרבנו תם בוא בוא נסדר את זה בצורה מסודרת הריף בסדר בוא נתמקד בריף לפני רבינו תם הריף הבין שיש מחלוקת יסודית בין רב פפה ורב הונה בר ושוע לבין רב הונה כאשר לשיטת רב פפ ושועה כל מילה מיתב הו כל צורות השומים לגיטימיות בכולם מקיימים דין מיתב כשווי כסף וכסף זה הינוח וזה סברה פשוטה וברור שכל כסף עניינו השבויות ולא החומר של החפצה של המטבע ולכן אין שום עליוה לכסף הפני ש וכסף יכול לשלם גם בסובין קרקע מה שאתה רוצה ורב הונה ולמד ריף שרב הונה חולק על זה ורב סובר ששווה כסף זה יש צורת תשלומים חדשה יש יש פשט המקראות כסף או קעקע וזה הלגיטימי וזה לכתחילה וילט לשווה כסף אז אז אז אז סובין אבל בסובין לא מקימים דין מתם פסק ריף כשיטת רב פפה ורבנו שוה רבנו טם עכשיו נעזור רבנו טם לפי הפירוש הראשון בראש כן אז שאלנו אם הוא סובר שאם הוא אם אין מחלוקת הי הרבנו הראש היה סבור בפירוש הראשון שאיין מחלוקת ביני המוראים אז צ שגם רב הונה מסכים שכל מי למיתב הו נכון נו אם אם הוא סובר כל מי למיתב הו אז איך יש הבחנה בין קרקע כסף וקרקע לבין מטלטלין אי לטלה אז הוא נותן מטלטל למה התירוץ הוא בדיוק אותו דבר ניו דעתי ש שה רב הונה סבור ש שווה כסף זהזה אופן חדש של זה אופן אופן נפרד זה סוג תשלום חדש שהתורה רבתה כשהתורה מדברת על כסף כן היא מדברת על כסף כסף ממש זוזה כמו בבעל חוב כסף כסף זה כסף שהתורה צריך לפות אותה לכל דבר כסף זה כסף אז התורה מדברת על דירוג יש כסף כסף ישיב לבלו מיתו שדה מותב ק שלם זה הדירוג הראשון אילת לה אז נכנס ישיב לרבות של כסף כסף כי זה אפן תשלום חדש באופן התשלום החדש הזה שנקרא שווה כסף על זה אמרו רב פפה ורב הונה בן יהושע גם בזה מקיימים דין מיתב גם זה גם בזה מקיימים דין מיתב אבל כיוון שזה בא אבל כיוון שזה רק זה רק אופן תשלום חדש שהתורה רבתה אז התורה רבתה את האופן הזה אך ורק כאשר אין לו את פשטי המקראות אין לו לא כסף ולא קרקע אז התורה חישה שיש אופציה נוספת וגם ב ניתן לקיים דין מיתב עכשיו אה אני רוצה אז אז אז אני חושב שכני מקווה כן פתרנו את שיטת הריף את שיטת רבינו תם על שני גוונה על שני פירושים אני רוצה לחזור לרמבם כן יש לנו בעיה עם הרמבם כי הפירוש שהבאנו של רבי רובנו הוא בעייתי במובן הזה שברמן אין שום ברמבם אין שום ברמבם א רב ובן רצה לטעון שהרמקול כן והרי ברמה יש יש הדרגה נכון אתם איתי ברמה יש הדרגה כסף שווה כסף קרקע ברמבם ברמבם איין הדרגה כזו יש כסף שווה כסף ואם אין לו אז קרקע אז יש יש בעיה בפשט של רב ן אז אני רוצה לנסות להבין את שיטת המגד משנה המגד משנה ברמבם המגנים ש ברמבם למד [מוזיקה] אפשר לומר שבאמת הרמבם סובר כדת טריף הרמבם סובר כדת עריף אבל אם נתבונן היתה בלשונו של הרמבם תראו שהרמת את הרמבם כשבידי נזקקים ברמבם בפרק ח הלכה ד מקור ז כשבידי נזקקים לגבות הניזק מנכסי המ זה גובים ממתים תחילה כשבידי נזקקים לגבות לכאורה מפשט דברי הרמבם משמע ש הרמבם מדבר פה על סדר הגביה של בידין הוא לא מדבר כאן כשהמזל שלם בא לשלם יוזמתו הוא מדבר על מציאות שבית דין נזקקים לגבות מנכסי המזיק ויש כאן סדר גביעה שבדי נזקקין לגבות הניזק וכאן אני רוצה להתעלות בדברי הבח בר סימן תיט הדרישה ופרישה שמה סמה שמה בסעיף קטן א' ודברי הגרה הרי אמרתי לכם שדילג על כמה שורות בגרה תסתכלו בגר במקור י כשבית דין הוא לשון הרמבם אבל לשון הטור יתן לו מטלטל שימו לב הלשון בתור לא מדברת על על גביה הטור מופיע במקור יא הגר הגר דקדק ש הגר עשה הבחנה בין לשון איתן לבין לשון נזקקין אן חסר כן אומר הגרא רצונו למר ברצונו של מזיק תלוי ואמר שלוקח לוקח מטלטלין הפוק מרבון אדמר כל זמן שיש לו מיטה אוא לא יכול לתת לו מטלטלין לכן פירש בך ודרישה ופרישה כלומר שיטת הבח והפרישה שמה בסימן תיט וסמ מביא אותם אבל מבחינת המזיק עצמו מה שהוא רוצה יכול לשלם אם המזיק רוצה לשלם מטלטלין לא יכול הניזק לכפות אותו לגבות קרקע וזה מה שאמר הרמבם זה מה שאמר הרמבם הרמבם כתב ש הרמבם כתב שכל זמן שימצאו מטלטלין אפילו סובן אין נזקקים לקרקע כלומר מבחינת סדר גבית בי דין אז העדפה היא קודם כל לגבות מה ש מה שמטלטל מה שנייד את נכסים הניידים ורק לאחר מכן לעבור לנדלן כי נדלן אתה ו נדלן זה ניכס כן קרקעות זה לא זה לא גבייה זה ירידה לנכסים זה הרבה יותר הרבה יותר מש הרבה יותר קוטי כשאתה גובה ממישהו משהו אז גבית ממנו אבל הוא נכשל בנכסיו כשאתה כשאתה כשאתה גובה קרקע פרוש אתה יורד לנכסיו אתה בא במקומו זה אתה את הקרקע שלו אתה לוקח לו את הקרקע אתה בא במקומו זה צעד דרסטי זה לא צעד ש זה צעד שרק בעדיפות שנייה וזה מה שאומר אמרו הבח והפרישה כן שאם שהכל תלוי ברצונו של המזיק זה מה שאומר הגרא הכל תלוי ככ הכ כשהוא הביא את השיטה הזו ברצונו של מזיק תלוי אז אכן לפי הפשט הזה ברור שרבה כסף קרקע שווה כסף מה שהוא רוצה יכול לשלם אם הוא רוצה לשלם סובין חייב הניזק לקבל סובין נקודה בא אומר הרמבם וכאן לא יכול וצודק אומר אומר אומר אומר הרמבם אם המזיק רוצה לשלם סובין הניזק לא יכול לכפו אותו לכבות קרקע וזה בהחלט זה מה שהרב כתב אז כל העדפה הזו היא נ רק בגבייה של מצד בידין בעל כורחו של המזיק אבל בוודאי שאם המזיק רוצה לשלם הוא יכול לשלם מה שהוא רוצה ולפי זה דברי הרמבם הולמים לחלוטין את דברי הריף הרמבם בהחלט פסק כשיטת רב פפה ורבו בש כמו שאומר המג משנה וקשית ההלכות כמו שיטת הריף הרמבם דיבר על משהו אחר לגמרי הרמבם אומר כש בדן באים בידין באים לרדת נכסו ירידה לנכסים של קרקע בכפיה בעל כוחו של המזיק זה כבירה אחרונה כי זה צעד דרסטי של ירידה לנכסים זה לא עושים בסדר הקושי בהסבר הזה זה הסבר טוב מהזה הסבר הזה לא אני נתתי את ההסבר הזה זה הדרישה והפריש הגרא הלה את האופי אבל הגרה בעצמו העיר שזה לא משמע מלשון הרמבם תראו הלשון הרמבם אינו מורקן במקור י ד אינו תלוי אינו תולה ברצון המזיק ובאמת ראיתי שגם השך שמה על אתר בסימן תיט גם כן קשה הוא חלק על הבח ושמה שכתבו שזה תלוי ברצונו של המזיק ואם המזיק רוצה לשלם סובין אז א אז הוא יכול לשלם בעצם מה שהוא רוצה משהו שזה לא תלוי אלא מה שמע באמת שהרב מתכוון ממש למה שהוא אמר הרמבם מתכוון שהסדר צריך להיות כסף או שווה כסף רק לאחר מכן קרקה כלומר גם אם אם המזיק אם למזיק יש מטלטל והוא רוצה לשלם בקרקע הוא לא יכול לשלם בקרקע הוא לא יכול לשלם לא יוכל לשלם בקרקע הוא חייב לשלם לפי הסדר כסף או שווה כסף ואם אין לו אז קרקע כלומר הניזק יכול לטבוע מטלטלים אז לפי זה יוצא ש הרמבם לא לא כשיטת עריף ואז אנחנו הולכים לגישה שהרב סובר כמו היד רמה זה השיטה שנשארה לנו כמו הרמה וזה השיטה שהגר ממעלה אבל כאן נשאל את השאלה יש הבדל הרי הרמה דיבר על סדר כסף שווה כסף קרקע אם אין לו כסף שווה כסף אם אין לו שו כסף ככה לעומד זאת הרמבם לא עשה הבחנה בין כסף לשווה כסף הוא אמר כסף שוו כסף אם אין כסף שוו כסף אז כרכר אז זה לא אותה שיטה אז אז אז ב במי חלוקים הרמה והרמבם בנקודה הזו של היחס בין כסף לשו כסף מה המחלוקת אז אני חושב ש לפי כל ההקדמה שאמרנו נוכל לגשת הרי אם שמתם לב נז את זה בקצרה אם שמתם לב ראינו בלשונו של הרמה שהוא עורך השוואה כמה פעמיים לפחות בין מזיק או ניזק לבעל חוב כן ראייתם בלשון של ה בלשון של ה של הנימוקי סף כן הוא חוזר והוא הדין לבעל חורב וכן הדין בבעל חו ולכאורה הדמיון בעל חוב הוא הוא ה מופרח מה בעל חוב מה הקשר בין בעל חוב ל בעל חוב בבעל חוב יש דין מיטה מה מה מה מה הדמיון ב בעל חוב לכאורה עיקר התשלומי לבעל חוב זה רק כסף אין צו מושג של מיטאפ או משהו כזה איפה רואים את זה איפה רואים את זה יש מחלוקת בין הראשונים מה נעשה את זה בקצרה מה הדין אדם ש שילם עבור חפץ והתברר שהיה מקח טעות אז הוא שילם למוכר כסף ויש ועכשיו הוא רוצה להתחרט הוא לא רוצה הוא לא רוצה את המוצר הוא רוצה להחזיר את המוצר לקבל כסף האם המוכר יכול לשלם לו שווה כסף או שצריך שלום לו דוקא כסף אז אז נחלקו בדבר הזה רבותינו הראשונים כן רבנו טם ראינו בתוספות כן ראינו בתוספות בדף ט עמוד א' שכתבו שלוקח שנמצא מכחו מקח טעות אז גם כן שמה הדין הוא ש הוא לא יכול לומר לו הוא חייב לשלם לו בזוזה רק אם אין לו זוזה רק אם ו כסף הוא יכול לשלם לו בשולי כסף אבל צריך לשלם לו קודם כל כסף מסביר הראש מה הסברה בכך אומר הראש תראו במקור ה בשורה חמישית ולוקח שנמצא טעות במכו נמי דינ אחי למה אז אומר לפני כן רגע זה משה כנראה שלא הגתי את זה אבל נראה את הלשון של רבנו פרץ תראו את הלשון של רבנו פרץ אומר רבנו פרץ ורבנו תם אומר ג דינים בדבר זיקן כסף או מיתב וכולי והבעל חובת לזו ז צריך לפ זו זוזי שקיל זוזי יהיב זוזי שקיל זוזי יד כלומר הסברה היא מה שקיבלת תחזיר בחזרה אתה לא ה קיבלת כסף תחזיר כסף לפי זה אותו דבר המוכר שנמצא מכח טעות אתה מוכר קיבלת כסף לא סיפקת מוצר כי המוצר היה פגום או היה בו מומו נכון תחזיר כסף אתה לא יכול לתת שה כסף קיבלת כסף תחזיר כסף אז זו שיטת התוספות בדף ט עמוד א' הראש ורבנו תם א רבנו פרץ כולם סוברים שמוכר מוכר שנמצא מוכר שנמצא מקח טעו צריך לשלם דווקא כסף כן התוספת ב עמוד ב זמן שלנו קצר אבל התוספות שם אומרים ש ק כן טוב זה זה סוגיה בדף מוכן הסוגיה בדף מ אומרת המוכר שור לחברו ונמצא נגחן כן אז יש מחלוקת רבו שמואל האם יכול המוכר ליטון מכרתי לך לאכילה טביחה לשחיטה מכרתי לך קונה טוען אני אני רציתי שור לחרישה א מחרת לישור לקחן זה מקח טעות אומר והמוכר אומר לא אצלי השור סתם שור זה שור ל לאכילה לשחיטה אז הגמרא שמה אומרת מה הבעיה נבדוק לפי דמי הרדיה כן נבדוק לפי הכסף כמה כסף שילמת לפי זה נבדוק ונדע עבור מה שילמת אומרת הגמרא שזה הוקר מדובר שהתייר הבשר של השור שווה אותו דבר כמו שור חי כן כתוב שמה כזה הי דמה רדיה לרדה הדמה נכתה לכתה לא צריך דו קר ביסרה וקי בדמה רדיה זה אותו דבר אז אומרת הגמרא טוב אם זה אותו מחיר אז אז מה השאלה כן הי לק תלו ממשקל לתור בי זוזה מה הבעיה שהיא תיקח את השור עצמו מה הבעייה מה הויכוח מה הוויכוח כרגע על מה יש לך את השור קח את השור תמכור אותו יהיה לך את הכסף אתה רוצה את הכסף בחזרה אני חייב לפי דבריך זה היה מקח טעות אני חייב לך המוכר אומר לכו אני חייב לך כסף הנה קח את השור מה זת אומרת קח את השור אתה חייב לי כסף אה אומרת הגמרא מדובר לא צריך דיקל השתנו ממינה כלומר מדובר בגמרא שיש למוכר כסף אז הוא לא יכול להגיד לו כח את השור אם יש לך אם יש למוכר כסף הוא צריך לשלם כסף רואים מכאן אמרו הראשונים רואים מ הסוגיה הזו שמוכר שנמצא מקח טעות צריך לשלם דווקא כסף הוא לא יכול לתת משהו אחר במקום זאת היתה ההוכחה אז יש שם גרסה אחרת במקום א והיא קשק במקום מה [מוזיקה] שכתוב דלנו להנ זוזה כלומר יש שם גרסה בגמרא שרק עם ה רק עם הכסף עצמו ששילם הקונה קיים הוא לא לא יצא לא הוציא אותו המוכר בהוצאה אז הוא יכול לטבוע ממנו את הכסף עצמו זה כסף שלי אבל אם המוכר כבר הספיק להוציא בהוצאה את הכסף שהוא קיבל מהקונה אז הוא באמת יכול לתת לו גם גם גם את השור בתשלום גם משהו אחר בקיצור יש מחלוקת בין הראשונים תראו גם את השתה מקובצת בשם ריבה במקור כד שכתוב שרבה אומר אפילו ם דין בלח בזוזה בחרי דווקא משום ני דלת אמ רבנ זז כל מ אבל אח ני דלת נקמה וצי אותם כלומר שיטת הריבה שמופיעה בשיטה מקובצת היא שבאמת מעיקר הדין עיקר הדין באמת אפשר לתת לבעל חוב כל דבר שאנחנו רוצים גם ש כסף גם מטלטלים רק משו דלת גזרו תקנו ככה יוצא משום ד תקנו חזל שאם יש לו כסף שייתן דווקא כסף רק משום ניל דלת ולכן כיוון שמוכר שנמצא מקח טעות במקח זה לא רלוונטי אין שם אין שם אי אין שם טעם לתקנת ניל דל כי זה לא דבר ש זה לא דבר שקורה בשגרה שיש פה מקח טעות אז אז לכן שמה באמת הדינו הוא שהוא יכול לתת גם שווה כסף ככה סובר הריבה אה וככה גם סובר התוסס בבת תפס ב עמוד ב והוא כותב בשורה השביעית מל נוכל לחלק בין לוקח לבעל חוב דעת מדת דפרה לזוזה אוספי אבל וקב דחה ולטעות ולא משנה לא משנה ו כי לתנו לזוזה אפילו אית לזוזה אחריה כלומר שיטת הוז באבד צב עמוד ב שאם שבאמת רק רק במלווה ולבה שמה אפשר לומר שכיוון שעל עמל ונתן כסף ממש כסף מזומן לו אז הדית דאחי הוא נתן הדית שהוא יחזיר לו כסף ולכן הוא לא יכול לשלם בשב כסף אבל אבל במוכר במוכר וקונה שהקונה נתן כסף למוכר הוא לא לא הלה בדעתו שהמק יהיה מקח טעו והוא יצטרך להחזיר לו כסף אז לכן שמה הדינו שהוא יכול לשלם לו גם בשו קסף באמת הקצות החושן בסימן קאס קט ה למד פשט תוספות בכתובות בדף צב עמוד א' שהתוספות שם אומרים שאם יש פסד ללווה הוא אם יש פסד לויו הוא יכול לשלם בקרקע במקום כסף אז ה הוא למד מכאן לא נכנס כרגע לסוגיה שם בכתובות צ ב מעניין שמה אבל הקצות מוכיח מהתוספות הזה בכתובות שמדינה אפילו מדין דאורייתא מעיקר דינה הגביעה של בעל חוב ה היא מכל מילה אפשר לתת גם שווה כסף כן רק חזל תיקנו תקנה משום משום נעילת דלת תיקנו תקנה זה תקנת חכמים שהלווה יקבל שמל ויקבל דווקא כסף אבל במקום כזה שש פסד ללוי ו כמו בסוגייה שמה בדף צ בב הוא גם יכול לשלם בקרקע בקיצור מה אני רוצה לומר אני רוצה לומר יש מחלוקת בין הראשונים מה עיקר דינו של בעל חוב כן יש ראשונים שטענו שעיקר דינו של בעל חוב הוא גם שוה כסף זה רק את התקנה של חכמים שתיקנו שמשום נעילת דלת תקנו שהוא יקבל זוזה אם יש זוזה ייתן לו זוזה לעומת זאת יש ראשונים אחרים שים לא דין דאורייתא גמור ופשוט שבעל חוג צריך לקבל דווקא כסף רק אם אין כסף משלמים במשהו אחר אבל הדינו הוא כסף כן מאיזה סיבה זוזי זוזה שקיל ד את הדח הוא שילם לו סברה ככה למד ככה למד תיבות בסימן קז סעיף קט ד פשט שזה מעיקר הדינה בעל חוב לוקח כסף דווקא כ ככה השולחן ערוך פסק בפשטות בסימן קא סעף ג ככה גם למד הנחל יצחק רבי יצחק החן ספקטור בחו של משפט בסימן בסימן קא שעיקר דינו של בחוב זה כסף כסף ממש כסף זוזה יין זו זה שקי כסף בסברה או הדית דחי הו שיל מה שאני רוצה לומר זה לא אני זה הגר מה שרק רוצה לומר אולי שמה המחלוקת בין הרמה לרמבם המחלוקת היא בדיוק בנקודה הזו כלומר הנקודה כאן היא ש הנקודה כאן היא הרי מה אמרנו מה ההיגיון של שקרקע היא ה בשלב אחרון קרקע היא בסוף היא בסוף שרשרת הגבייה מה הרעיון הרעיון הוא פשוט יש כאן לפי הרמה והרמבם הדין הדין הרי שימו לב בוא ניזכר בוא ניזכר מה מה הייתה שיטת הגרא מה הגרא כשהוא למד פשט ברמה מה הוא אמר מה הפשט בגמרא אי לטלה אי לטלה הכוונה אם אין כסף או שבי כסף יתן קרקע הילט לה יתן קרקע ככה הוא למד פשט בגמרא נכון מה ההיגיון קרקע זה רק בעדיפות שנייה התירוץ הוא רבותיי כי למד הרמה שדין זיקין כדין בעל חוב עיקר הגבייה של בעל של נזיקין הוא כמו בעל חוב במובן הזה ש צריך לקבל כסף כסף ישיב לבלו ככה למד הגרא הנה תראו בגר הגרא כותב דיה הנה נראה סביר כדעת הרמה דכל זמן זה שורה חמישית דכל זמן שיש לו כסף אינו יכול ליתן לו מתת לו קקע למה למה מכיוון שמה מה כי זה עיקר דינו כסף ישיב לבעליו למדו הראשונים הרמבם והרמה ש דע של עיקר גביית הניזק זה מכסף אם אין לו כסף אז וברת התורה מיטב שדה ומטב קרמו ישלם אז עוברים לקרקע אם אין לו כסף אז עוברים לקרקע כי קרקע זה לא כסף נקודה זה שווה כסף אולי אפילו לא זה דרגה נמוכה משווה כסף קרקע זה לא כסף כי בקרקע לא סוחרים קרקע זה לא כסף שסוחרים איתו כן לא עושים חליפין בקרקע אין אין דבר כזה אין קרקע זה אובייקט שאתה משלם עבורו אתה יכול לפרוע ילדו אבל אתה לא שוחר ב על ידו אין מסחר כסף זה כסף ובר לקונה זה משהו נזיר משהו שאתה שוחר בו או אז עכשיו מה נחלקו הרמה והרמבם הם נחלקו בדיוק בנקודה הזו שהתורה אומרת כסף ישיר התורה אומר דורשת כסף האם זה כסף זה ה החפצה של הכסף זה החפצה של הכסף אז אז אומר הרמה כן כסף כן אם אין כסף שווה כסף אם אין שווה כסף קרקע בסדר אבל אבל הכסף בשווה כסף זה בקטגוריה כסף שווה כסף ככ אבל הרמבם אומר כסף זה השוות כסף זה לא המטר זה החומר זה השוי אז וזה מה שאומר הגרא הגרא אומר וסביר הרמבם אלת בכלל כסף הוא כלומר כשהתורה אומרת כסף ישיב לבלו במילה כסף נכלל גם שווה כסף נכלל גם שווי כסף זה אותו דבר בדיוק אין הבחנה בין כסף לשווי כסף ביד רמה כן יש הבחנה כזו בין כסף לשווי כסף יש הבחנה כזו יכול להיות שזו הסה של רב אובן גרזובסקי שמ שה יותר קרוב בסדר א אני כרגע לא נכנס רמ אני מדבר ע על הרמבם אוקיי הרמבם אומר בגרה שכאשר כתוב כסף זה כסף בשב כסף זה הינו אח זה אותו דבר בדיוק ווה כסף כלול בכסף כי זה הקפידה של התורה שהמן הניזק יקבל כסף ושו כסף אם אין לו אז התשלום הוא בקרקע אז התשלום כו עיקר התשלומים זה בכסף ולכן מובנת מובנת ה מובנת ההשוואה בין בין בין ניזק לבין בעל חוב כי בבעל חוב יש דין כסף בדיוק דין כסף הנקודה ש בבעל חוב לא תחדש דין מיתב בבעל חוב לא תחדש דין מתב כומר אם אין לו כסף לבעל חוב אז הוא משלם מה שיש לו אין שם דין מיתו לשלם אפילו זיבורית כן אין מיתו כן א אבל בזיק התחדש דין נוסף שאם אין לו כסף שזה עיקר התשלומים הוא נאלץ לשלם קרקע אז ישלם מהמיטב של הקרקע אז זה החידוש המיוחד שהתחדש בנזיקין החידוש הזה לא התחדש בבעל חוב זה ההבדל בין נזיקין לבין בעל חוב בבעל חוב לא התחדש דין מיתב בנזיקין התחדש מיתב אבל בעיקר הגבייה ייסוד הגביה הוא כסף מה זה כסף אומר הרמבם כסף בשל כסף זה אותו דבר אז הנה יש לנו פשט שלישי ברמבם תודה רבה ה [מוזיקה]