'כל ישראל ערבים זה בזה' - משמעויות הלכתיות | הרב חיים סבתו, ראש ישיבת מעלה אדומים | כנס אסופות ה-4

[מוזיקה] המקור היחיד הראשון הוא הספרה תורת כהנים נאמר בפסוק וכשלו איש באחיו כפני חרב זה עונש של התוכחה דורש על זה תורת כהנים וכשלו איש באחיו אינו אומר איש באחיו אלא איש בעוון אחיו מלמד שכל ישראל ערבין זה בזה בדרך כלל כשיש דרשה היא בנוייה על איזה קושי בלשון של הפסוק מה הקושי פה בלשון וכשלו איש באחיו יש אחרונים שהציעו בגלל שכתוב בלשון יחיד אבל זה מוזר שהרי תמיד במקרא כתוב איש ויחיד זה לא לשון מיוחדת או חדשה אז למה לא לפרש את זה לפי הפשט כנראה שה אות ב' פה ב אחיר הדרשה מסבירה שב זה בית הסיבה בגלל אחי כשלו איש בגלל אחי מלמד שכל ישראל הרבים זה זה הדרשה הזאת כפי ש הדרשה הזאת כפי שאתם רואים מדברת רק על נושא אחד עונש וכשלו איש באחיו כלומר אדם מישראל נענש על עבירות אחר ר כיצד איך אפשר להליך אדם על עבירות שהוא לא עבד הגמרא מתייחסת לכך בשני מקומות מקור אחד הגמרא בסנהדרין הבאתי לכם פה גם את ראשי דברים הנסתרות להשם אלוהינו והנגלות לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו ואם לא נעשה דין בהם יענשו את הרבים וגם זה ממתי מ שקיבלו עליהם את השבועה באר גריזים וארבל ונעשו ערבים זה לזה אז רשים מסביר מה פתאום אפשר להעניש אדם על עוון שהוא לא עשה אומר רשי הכוונה כשלא עשו דין ברשעים אם החברה לא עשתה דין ברשעים אז כל החברה נענשת אז וכשלו איש ואחים זה לא סתם שאם אדם רובר חוטא שמעון יענש הכוונה אם יש חוטאים והציבור לא מעניש אותם למרות שהוא יודע עליהם הנגלות לנו לבנינו הוא יודע על החוטים הוא יודע על העבירות והוא לא מעניש אותם אז כל הציבור כשל בגלל העבירה הזאת של היחידים הגמרא בסנהדרין כז עמוד ב נראה שם עוד התפתחות קלה כתוב בגמרא כד תניה ואף בעוונות אבותם איתם ימקו שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם אתה אומר כשהוא אחז או אינו אלא אין אוחזים כשהוא אומר איש בחו יומתו הרי כ שאוחזים מעשה אבותיהם דהם הגמרא אומרת שלא ילה לדעת שאדם יענש על אבון אביו אי אפשר להעניש אדם על עוון של מישהו אחר שואלת הגמ ולא וכתיב וכשלו איש באחי איש בעוון אחי הרי יש לנו תורת כהנים סיפרה שמענישים אדם על העוון של אדם אחר מתרצת הגמרא מלמד שכולם ערבים זה בזה מתרץ את הגמרא התם שהיה בידם למחות ולא מחו אז אם כן יש לנו רשי שהוא מסביר שהסיבה שאפשר להעניש אחרים על עוון של אדם או קבוצת אנשים היא מפני שלא הענישו אותם גמרא בסנהדרין מתבטאת מפני שלא הוכיחו אותם גם אם לא יכלו להעניש יכלו להוכיח ואם לא הוכיחו הם נענשים ה גמרא הזאת והרשי הזה מוכרחים חד משמעית שאי אפשר לפרש את התורת כהנן כי פשוטה שנעלי ש אדם אחד מישראל בגלל עוון אדם אחר גם אם הם ערבים זה בזה צריך שיהיה א טעם צריך שתהיה סיבה כדי להעניש אדם אחר על עוון האדם אחר אז הסיבה היא שהוא לא הניש אותו לא מחה בידו צריך שזה טעם הטעם הזה לבד לא היה מספיק בעל ידי הערבות זה שהוא לא מחל לא מגיע נש אבל בגלל הערבות על זה שהוא לא מחה הוא נענש כך מסבירה הגמרא בסנהדריה במסכת סוה בדף לז עמוד ב ושם נאמר כך רבי ישמעאל אומר אפשר לדלג קצת אין לך מצווה ומצווה שלא נכתבו עלי 48 בריתות ש 6003 550 כלומר הוא מכפיל את הברייתות במספר של בני ישראל למה נמצא מה בניו אמה משר שארבע וארבע דרע קניו יש את הברייתות של הר סיני לא מועד של ערבות מוה ויש כפול הערבות שכל ישראל הערבים אלא שיש דעה עוד יותר מחמירה שיש גם ערבות לערבות ערב לערב דהיינו מה פירוש ערבות לערבות כל אדם מתחייב להיות ערב שחברו יהיה ערב לשלישי לקיים את המצוות יש ערב של ערי טוב אז זה תוספת שיש גם ערבות לערבות אבל בינתיים כפי שראינו הערבות היא לעונש וכשלו איש בחיר או מפני שלא הענישו לא הקימו בתי דין להעניש את העבריינים או מפני שלא הוכיחו הדברים גם ביחזקאל בנביא יחזקאל מפורשים כשאומרים למלאך להטבות תו אז הוא שואל הרשעים כן למה הצדיקים נשה בידם למחות ולא מחו מתי התקבלה הערבות הזאת מתי נאמרה הערבות הזאת ראשי במקור מספר שלוש אומר מ שקיבלו עליהם את השבועה בהר גריזים ובהר עבל נעשו ערבים זה לזה כלומר שהערבות היא לא בסיני אלא בהר גריזים ובהר הבל מה פתאום אומר ראשי אומר את ה בר הזה מפני שבהר גריזים והר הבל נאמר הנגלות לנו ולבנינו מדוע למה הערבות ניתנת בארגזים רבל מה היה שם שלא היה קודם למה לא בהר סיני למה לא בערבות מואב למה רק בהר גריזים ובהר הבל ניתנה ערבות ניו דעתי התשובה מפורשת בתורה כתוב בתורה לפני מעמד הר גריזים והר הבל היום הזה נהית לעם תסתכלו במקור כן מקור מספר שב כתבתה על אבנים זה בהר גיזים והרב כל דברי התורה הזאת וכולי וידבר משה והכהנים הלים מכל ישראל אמור הזקת ו שמע ישראל היום הזה נהית לעם ואז באים הארורים וברוכים הברכות וקללות של הר גיזים וארבל יותר נכון רק הקללות מופיעות בתורה הברכות במשנה אבל מופיע שם היום הזה נהית לער מה הפירוש פירוש שרק בהר גיזים ובהר הבל עם ישראל נהייה לעם מדוע למה לא בהר סיני אתם תיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש למה לא בערבות מואב התשובה היא אחת בלבד נכנסו לארץ ישראל גיזים ערבה זה כשעברו את הארדן עד שלא עברו את הארדן ולא נכנסו לארץ ישראל עוד לא נהיו לעם היום הזה נהית לעם רק היום נהית לעם ואם אנחנו צודקים בדברינו אז זה הפירוש למה הערבות התחילה מאז מה כל ההיגיון של הערבות רק אם רואים את ישראל כעם אחד לא כקיבוץ של פרטים אלא כעם אחד אם יש עם אחד אפשר לדרוש ערבות מאחד לשני אבל קודם שיש עם אחד אי אפשר לדרוש ערבות והתורה אומרת התורה מעידה שרק ביום הזה נהיו לעם היום הזה נהית לעם לכן רק ביום הזה מתחילה הערבות כי היום הזה נהית לעם אגב יש מדרש של ראשי הוא לא שייך לשיעור אבל הוא מעניין כדאי להגיד אותו היום הזה נהית לעם שכש לפני הכניסה לארץ משה כתב את התורה ב1 ספרים ונתן אותם לשבט לוי הם אחראים לשמור על התורה ואז בבוקר היייתה הפגנה מול האוהל של מש הפגנה הראשונה אולי באו כל עם ישראל והפגינו אמרו לו לא אנחנו לא מסכימים שתיתן את התורה לשבט לוי למה מחר הם יגידו אין לכם חלק בה רק אנחנו איך ייעלה לדעת שהם יגידו אין לכם חלק כוונה אין לכם חלק בפרשנות בדרשות בהלכות זה שבט לוי אחראים אדם שהוא לא ב שבט לוי לא יכול עם ישראל לא הסכים ובאמת ההלכה כתר תנ מונח בכ זווית כלא רוצה ליטול ימו ואיתו זה לא שיך רק לשבט ומשה שמע עליהם והסכים וכתב נתן לכל שבת סב ואמר היום הזה נהית לעם עכשיו אני רואה שאתה עם שאתה לא מוותר על הזכות לתורה היום הזה נהית לעם זה הדרשה היפה של ראשי אבל לפי הפשט היום הזה נהית לעם כי עומדים בפני הכניסה לארץ ישראל אז מושלם ה ציווי שניתן למשה בפרשת וארא על יציאת מצרים התורה וארץ ישראל והביאי אתכם אל הארץ עד אז עוד לא הושלמה הברית ולכן היום הזה נהית ליעם וכפי שאמרנו כיוון שהיום הזה נהית ליעם אז יש ערבות כי אתה עכשיו עם אחד לא קובץ של פרטי איפה רמוז בהר גריזים ובהר הבל שניתנה שמה ערבות כנראה שהכוונה היא ל ממרה האחרונה שחכמים מאוד מתקשים מה המשמעות שלה ארור אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת מה מה זה מה זה כל הרור הוא מיוחד לנושא מסוים מה זה הרור שלא ייקים את כל דברי התורה אז יש דרשה שהרב אומר כל מי שיכול להקים את התורה ולא מקים אם הוא עשיר יכול לבנות ישיבות אם הוא מלך יכול להוביל את העם בתורה אז הוא עובר בארור כל מי שיכול להפיץ תורה הקדוש ברוך הוא נתן לו כישרונות והוא לא עושה את זה בארור ארור השר לא יקב את התורה זה דעת הרמבן אבל רשי אומר כאן קיבלו עליהם את כל התורה בעלה ובשבוע אפשר לומר שפה רמוזה הערבות כולם קיבלו את התורה אבל פה כולם נשבעים עליה ביחד בתור העם אז היום הזה נהייתם ולכן זה רור מיוחד אשר לא ייקים את דברי התורה יתכן אבל בכל אופן א זה מקובל שזה היה בהר גריזים ובהר הבל על פי זה יש טענה של ראשונים ואחרונים שלא כולם עצובים בערבות הבאתי לכם במקור מספר שמונה תוספות ביבמות קשים גרים לישראל כספחת לפי שאן בקיים בדקדוקי מצ פרש בקוטר לשון אחר משום דכל ישראל ערבין זה וזה אז כל עבירה שעשו הגרים גם אנחנו נשלם וקשה ובפרק אלו נאמרים משמע שלא היו ערבים על הגרים כי הם לא היו בהר גיזים והרב הם לא היו במעמד של הר גיזים התגיירו אחר כך אז הם לא היו בערבות פלא אבל תראו בצלח עוד יותר פלא אומר הצלח נודע ביהודה גם נים הולים אינם בכלל ערבות למה הערבות התחילה בערבות מואב פרשת ניצבים ונגמרה בהר גיזים הרבל כמו שפרש ראשי אז אם זה בהר גיזים כהנים ולביים לא עמדו בהר גיזים ובער הבל כהנים והלוים אומרת המשנה עומדו למטה עם אהרון הם היו גוזרים והשבטים אנו אמן נמצא שהכהנים והלויים לא היו בכלל ערבות פלא אבל זה מה ש אומר הצלח אני רק מבין את זה לא לדון בזה אלא רק כדי להראות שבאמת הערבות היייתה בהר גריזי ובהר הבל שם ניתנה הערבות לפי מה שהסברנו כיון שהערבות תלוייה בעם והעם ניתן עם הכניסה לארץ ישראל עכשיו מה המשמעויות של הערבות הזאת מה אומרת הערבות הזאת ראינו עונש שמי שלא מוכיח את חברו או ש יכול לדון אותו ולא דן אותו נענש במקומו גם גם הוא נענש למה כי הוא ערב הוא יכל להוכיח והוא לא הוכיח הוא נהייה ערב וגם הוא נענש יחד איתו אבל יש משמעויות אחרות דבר מפתיע יש פה בשני אחרונים במשך חוכמה ובחתול חתם סופר לא כתבתי את זה פה מי שרוצה לכתוב לו חושן משפט א חלק קעז המשך חוכמה הבאתי לכם פה האור שמח נקרא אותו אבל לחוף ולדות על חוקי התורה גדריה הוא רק מצד שכל ישראל ערבין זה בזה אם יעבור אחד הוא מזיק לחברו והכלל כולו בזה יש לבית דין לחוף ולשפוט העובר את מצוות השם יתברך ובלא זה אין מין הראוי שיתערב אחד במה שיש לאדם עם כונו דברים מפתיעים ומרתקים של האור שמח הוא אומר בישל מעבירות שבין אדם לחברו בוודאי אני צריך להציל השוק מיד וקו אני לא אתן שעבריינים ולמים השתלטו על החברה צריך א לכפות בית דין מעניש קופל ברור אבל עבירות של בן אדם למקום תראו את הביטוי של הור שמח אין מן הראוי שיתערב אחד במה שיש לאדם ממקו מה זה עסק שלך אם הוא הניח תפילין או לא הניח תפילין אז למה יש דין שמי שאומר לא אקיים מצוות עשה קופין אותו עד שהוא אמר רוצה אני מאיפה הגיע הדין הזה מה אדם מתערב מה שיש לשני עם כוונו מה הזכות שלך להתערב להגיד לו אתה צריך להניח תפילין מה מה זה עניין שלך זה בינו לביין כונו שואל הור שמח אומר הור שמח הסיבה היחידה שאפשר לכפות מישהו לקיים מצווה זה רק מצד שכל ישראל ה זה בזה זה נוגע אליי אני הענש על זה שאתה לא מקיים מצווה אני לא קופה אותך בגללך קופה אותך בגללי אתה מזיק לי אתה מפריע לי אומר ובדיוק כך אומר גם החתם סופר זאת הסיבה שמאפשרת את הכפייה על המצוות עוד דבר מהסוג הזה יש רטבה שאומר שהכהן משביע את [מוזיקה] הסוטה שואל הרטבה תמיד בעל דין משביע מה התפקיד פה של הכהן בתור מה הכהן משביע את האישה אם לא סתית מי הוא מה מה המעמד שלו פה להשביע את האישה אם היא כן זנתה או לא זנתה מה זה העסק שלו דה ואסורה וכל ישראל הרבין זה לזה ומחייב לאפרו ש מיסורה ובעלי דבר חשיבה כן הכהן הוא בעל דבר כי יש מצווה להפריש וא איסורה למה אוא ריתה מאיפה הגיע הדין שיש מצווה להפרש מיסורה כל ישראל ערבין זהוזה אז למדנו פה שתי השלכות חדשות לא רק להוכיח ולא רק שייענש למדנו שתי השלכות חשובות ביותר האחד הדין שכפה על המצוות שבין אדם לקונו שזה רק בדין ארבות כו כמו שמר משך חוכמה והשני הדין של הפרושה ואסורה וכולכם מכירים את הגמרה בגיטין ם עבד יש מצווה להפריש אותו באיסור מה העסק שלך שהוא עושה איסור רק בגלל שכל ישראל הרבן זה וזה אומר ת לכן זה נותן לי זכות להפריש את השני מאיסור להפרשם מאיסור והטור אבן השר הגת הר אומר דבר חדש פשר ד הכהן עובר בעשה כדי שיקיים מחוסר כפרה מצוות עשה דפסח אם אחד מחוסר כפרה יש ארבעה מחוסרי כפרה זב ועזבה יולדת המצורע שלא מספיק שהם טובלים ונטר הם צריכים להביא קורבן עד שלא יביאו קורבן הם לא יכולים הם לא תאורים תאורים אבל לא יכולים לאכול קורבנות זה נקרא מחוסרי כפרה עכשיו האיש הזה צריך לאכול קורבן פסח בערב אבל הוא מחוסר כפרה והוא יכול להקצות את ה את הכפרה שלו רק אחרי שהקריבו את הקורבן התמיד יש איסור עליה השלם כל הקורבנות כולם אי אפשר להקריב אחרי תמיד שב אומרים לכהן תעבור על מצוות עשה ותקריב לו את הקורבן כדי שיאכל קורבן פסח שואל התור אבן מה פתאום הכהן יעבור בעשה כדי שהוא יקיים מצווה נכון מצווה שיש בה כרת וחשובה מאוד אבל למה אני יכול לעבור מעשה כדי שהוא יקיים מצווה על דרך זה אדון המשחרר למה מי שחציו עבד וחציו בן חורין הוא לא יכול לקיים מצוות פריה ובה לשא שבחה אינו יכול שחצו בין חורין ת חורין לא יכול שחצי אוהבת להבטל לא נברא עולם פה ויריה קופין את רבו ועושה הובן חורין רבו אסור לו לשחרר את העבד לעולם בהם תעבודו אומרים לו תעבור על זה תשחרר אותו למה יסודו משום דכל ישראל הרבים זה בזה כיוון שכל ישראל ים זה זה שהוא לא מקריב כובן פסח זה לא עניין שלו זה עניין שלך גם שלך ולכן הכהן מותר לו לעבור על המצווה הקלה שלא להקריב אחרי התמיד כדי להציל את הזהב או את המצורע או מי שמחוסר כפרה מעבירה חמורה של כרת שלי עשיית קורבן פסח למה אני צריך להציל אותך מכרת כי אני ערבים כל ישראל ערבים זה בזה אז אם כן יש לנו פה כה שלישית כבר לא רק לחוף על המצוות לא רק להפריש מיסורה אלא לשחרר עבד לעבור על מצווה הקלה כדי שהוא לא יעבור על מצווה חמורה ומכאן מסיק המשנה ברורה הלכה מפתיעה ביותר בהלכות לולב ששמו לב כי אתם לא מכירים את זה אני כמעט בטוח מקור 13 אם אין לח ו לולב אין לו לולב והוא חוץ לתחום אין לו המאות לקנות לעצמו מותר לזה לשלוח גוי הוא אין לו כסף אין לו לולב אין לו ארבעה מינים לי יש אבל הוא מחוץ לתחום עבירה דאורייתא אבל אני יכול לשלוח גוי אבל אמירה לגוי שבוט אז שש גוי אבל אם יש בכוונתו לקנות ופשע ולא קנה אן אומרים לך שיזכה חברך אומרים את זה המגן אברהם חיי אדם אם הוא השם אז זה בעיה שלו אני לא אחתה באיסור דרבנן אמירה לגוי כדי שהוא יקיים מצווה דאורייתא אם הוא השם אם הוא חטה כך אומר המגן אברהם כ הוא מקשר את זה לחטה בשביל שיזכה חברך אבל המשנה אואה חולק על זה איני יודע מה שייך בזה חטא איזה חטא אני עושה הרי אנו מצווים מטעם ערבות לראות שגם חברו בין ישראל יעשה מצוות התורה תראו את הביטוי שהמשנה בואה ואם החסר לו הרי הוא כאילו חסר לי ונאי דחתה מזה שלא קנה ארבעה מינים כל מקום בדיעבד שלא קנה הרי אני מחוייב לשלוח על ידי גויים להשיג ואם אני מחויב להשיג לעצמי אני מחוייב להמציא לו שייך בזה שהוא חל אומר המשנה בורה הוא לא מבין את המגן אברהם את החידה בוא נדבר על האדם עצמו לא על החבר שלו יכל לקנות לולב בערב יום טוב לא קנה פשע התעצל לא קנה לא רצה להוציא כסף פתאום אומרים לו מחוץ לתחום יש לולב אז מותר לו להגיד לגוי להביא מחוץ לתחום כדי לקיים מצוה דאורייתא של לולה אם מותר לו אומר המשנה בורה אז גם מותר לו לעשות את זה בשביל לחבר שלו למה כי כל ישראל הרבין זה וזה ואם הוא לא קיים את המצווה אתה לא קימת את המצווה למרות שלך יש לולב אם הוא לא איתו לולב כאילו אתה לא נתת לולב וכשם שאם אתה לא נתת לולב מותר לך לשלוח גוי להביא לך לולב אז גם אם הוא לא קיים לולב למרות שהוא פשע וחטא זה לא משנה לא רלוונטי אומר המשנה הורה מה אכפת לי אם הוא פשע או לא פשע עכשיו אני עובר עבירה של לולב אם אני לא אשיג ללא לולב זה התפתחות עכשיו הרבה יותר קיצונית ממה שראיינו עד עכשיו משנה בורה פה מבין שבעצם אם החברי לא עשה מצווה זה כאילו אני לא עשיתי את המצווה ולכן מותר לי לעבור על המירה לגוי כדי שהוא יעשה מצווה בלי קשר לסוגיה של חתב שזכר חברך חתב שזכר חברה לא אומרים כשהוא השם לא אומרים חתב תוספות המפורסם בשבת לא אומרים את זה כשהוא השם אבל פה זה לא מדין זהו מדין הרבות אני חייב ליטול לולב אני נטלתי לולב אבל הוא לא נתל כד הוא לא נתל כאילו אני לא נטלתי מדין ערבות אז אם אני לא נטלתי מותר לי לעשות אמירה לגוי זאת התפתחות גדולה מאוד אנחנו התחלנו בדבר מינימלי שאתה נענש אם לא שפטת אותו התפתחנו שאתה נענש אם לא הוכחת אותו התפתחנו שמותר לך להפריש אותו ו התפתחנו שאתה יכול לקוף אותו על המצוות אבל פה אנחנו מגיעים לשיא שעוד מעט נראה את יסודו מאיפה המשנה בואה למד את זה והשיא הוא שאם הוא לא קיים מצווה אתה לא קימת מצווה ולכן כל מה שמותר לך לעשות כדי לקיים מצווה גם אם כבר קיימת אותה אתה צריך לעשות כדי שהוא יקיים כן בביל ש למה לא שייך דין ערבות כן הראשונים שואלים את זה במקום יש הבדל גדול בין דין האהבות לחטב כ אבל השאלה נכונה שואלים את זה המפגשים תראה בטוסט שם חתב שזכר אבל מאיפה לקח את זה המשנה ורה שהוא הרחיב כל כך את דין הרבות הוא אומר מאיפה הוא לקח את זה אז בוא נבדוק את זה הוא קח את זה מגמרא בראש השנה מקור מספר 14 תני אהבה ד רבי זרה כל הברכות כולם אף על פי שיצא מוציא אדם תקע בשופר כבר חברו לא תקע בשופר הוא יכול לברך בשבילו איך הוא יכול לברך הוא כבר יצא אדם עשה קידוש האמא שלו לא עשתה קידוש או האבא שלו הוא הולך ועושה בשבילו קידוש אבא שלו לא עשה קידוש הוא מקדש בשבילו הוא כבר קידש איך הוא יכול לקדש בשבילו גמרא לא אומרת את הסיבה חוץ מברכות הנהנים שלא יכול להיות שהוא אוכל ואתה תברך זה ברור אבל ברכות המצוות כן יצא מוציא אומר רשי אף על פי שיצא מוציא שהרי כל ישראל ערבין זה בזה למצוות חוץ ממכת הלכב וברכת היין שאין חובה אלא אסור להנות בלי ברכה בזה אין ערבות זה לא ערבות אינו חובה לאדם אל תהנה ואל תברא אותו דבר אומר הרנ שם שהרי כל ראל הרביעים זה לזה במצוות שימו לב עכשיו לביטוי של הרד שאותו לקח המשנה ורה וכיוון שלא יצא חברו כמי שלא יצא הוא דמ למה למה לא התחלתי בזה שזה גמרא כי זה לא גמרא זה לא כתוב בגמרא זה רשי והרן רשי והרן מסבירים את הגמרא למה אתה יכול להוציא את השני למרות שאתה יצאת כי כל עוד הוא לא יצא אתה לא גמרת את המצווה שלך כל עוד החבר שלך לא קידש אתה לא קידשת אני קידשתי לא הוא לא קידש ואתה ערב לו זה כאילו חלשות של הרן כיוון שלא יצר חברו כמי שלא יצא הוא לכן אני יכול לברך בשבילו מכאן ברור הפסק של המשנה בורה שכל מה שמותר לי לעשות כדי לקיים מצווה גם להגיד לגוי לצאת חוצה תחום מותר לי גם בשביל החבר כי כל עוד החבר לא ניתו לולב אני לא נתנתי לולב אז כל מה שמותר לי לעשות בשבילי מאיפה זה לקוח מלשון הרן ש לא אמר בדיוק את הלשון הזאת הוא אמר שכל ישראל הרביעי זה זה במצוות אבל הרן אמר כי כל עוד חברו לא יצא כאילו הוא לא יצא טוב אז בעקבות ראשי והרן הזה הגענו להתפתחות הרבה רק שנייה הרבה יותר רחבה של המושג כל ישראל הרבים זה זה זה לא עניין של עונש זה לא עניין של תוכחה זה לא עניין של הפו ש מיסורה זה הגדרה הרבה יותר הלכתית אני לא מדבר עכשיו על הגדרות מחשבתיות הלכתית שכל עוד השני לא יצא לידי חובה אתה לא קיימת את המצווה כל עוד יש יהודי אחד מ 630 ככה הגמרא מונה 630 אל שהיו אז או כמה מיליונים שיש היום אז אם יש בשבעה מיליון יהודים אחד שלא נתן לולב אתה עוד לא גמרת לנתון לולב אז מותר לך לברך בשבילו מותר לך להביא לו את זה מחוץ לתחום על ידי גוי כי אתה לא גמרת ליטול את הלולב כי כל ישראל הרבן זה זה וראינו דעה שליה שגם ערבים על הערבים אז כל עוד מישהו לא קיים את הערבות אתה גם ערב לערבות כן איפה זה כתוב איפה זה כתוב לא בגמרא בגמרא לא מוזכר הגמרא מוזכר כל הברכות כולם יצא מוציא והרן אומר בגלל שאתה לא יצא פי המגן אברהם צריך להגיד רק שהוא לא פשע נכון טוב אז אם כן הגענו להרחבה עכשיו ברור מאיפה הגיעה ההרחבה הזא מה ההיגיון שלה אמרנו בתחילת השיעור שבהר גריזים נאמר היום הזה נהית לעם אתם לא יותר אנשים בודדים אתם עם אחד עם אחד שכ אחד מוכיח את השני אחד נענש על השני זאת אומרת שאתה שייך במה שהשני אם לא הייתי שייך מה להעניש אותי על זה שלא הוכחתי תעניש אותי על מצוות תוכחה אל תעניש אותי את העונש של העבירה שלו בגלל שאני לא הוכחתי אותו אבל כיוון שאתה שייך בעבירה שלו ולא הוכחת אז כמובן אם לא היה לך מה לעשות מהיה לה ל מבד אבל אם היה לך להוכיח אותו למה אתה נענש עברת עליו על מצוות עשה הוכח תוכחת מתך עברת על עשה למה אתה נענש בחילול שבת ובכל העבירות ש שהוא עשה התשובה היא כי אתה קשור לזה כי כל ישראל הרביעי זה והוא לא הניח תפילין אתה לא הנחת תפילין ולכן אתה תענש על זה נכון בתנאי שיש לך איזה אשמ אחרת מהב למב אבל אתה נענש בגלל שאתה שותף אז אם אתה נענש בגלל שאתה שותף אתה גם יכול לכפות עליו לא לעבור ייסורים אתה שותף אם אתה שותף אתה יכול גם להפריש אותו מאיסור אפילו בתקיפות אני לא צ להגיד יותר מזה מה שהגמרא ורשי בגיטי כולכם יודעים יכול אפילו בתקיפות למנוע ממנו לאפו שיסור וכפי שראיינו בסוף אתה יכול להתייחס אליו כאילו אתה לא קיימת את המצווה עם ההשלכה של ברכה זה לא ברכה לבטלה זה לא ברכה לבטלה אתה אומר שק ציונו על ברכה מה אתה מברך אתה כבר קידשת מה אתה מברך בשבילו מה זה בשבילו איך הברכה ש שלך הולכת אלי כי כלל עוד הוא לא קידש אתה לא קידשת אכן אתה מברך אתה יכול לברך זה לא ברכה לבטל ומכאן נעבור לוויכוח גדול ומאוד מאוד מעניין אני מביא אותו פה ב רבי עקיב עגר לבין הנודע ביהודה בדגון בב אבל זה ויכוח שנמצא כבר לפני זה בן הזרע האמת ועוד כבר בחונים הקדמונים הספרדים הוויכוח הזה קיים הויכוח הזה הוא איך לומדים ראש צריך ללמוד את הראש והשאלה איך לומדים ובסוף השיעור נגיד את הנפק מינה הגדולה לפורים מקור מספר 17 אז בוא נלמד אותו מילה במילה כי נראה איך למד אותו הרבי כיג ואיך למד אותו הנוד ביהודה ם תומה מה ישנה מדי לקבן להוציא את האחרים מידי חובתם עד שיאכל כזה דגן שהוא כזית אינו חייב אלא מדרבנן כתוב ואכלת ושבעת לא כתוב אכלתה אכילה זה בכזית סבעת שביעה זה בבצה אז אם הוא אכל כזית זה רק דרבנן ואפילו אחי מוציא אחרים שאכלו כדי סביה חייבים מהתורה איך אדם שאכל כזית מוציא את חברו שאכל כדי סביה והוא חייב מהתורה אתה רואה שהוא מוציאם כן אישה נמה אף על פי שאינה חייבת במכת המזון אלא מדרבנן תוציא אחרים שחייבים מהתורה למה הגמרא אומרת שאישה לא יכולה להוציא איש שחייו מהתורה מה ההבדל למה מי שאכל כזית יכול להוציא מ שאכל כדי סביאה וחייב מדרבנן וזה חייב דאורייתא גם אישה חייבת דרבנן והאיש חייב דאורייתא למה היא לא יכולה להוציא אותו יש לומר אומר הראש זהלא דמי איש אב אגב שלא אכל כלום דינו הוא שיפתור את אחרים הוא יכול לברך בשבילו גם אם הוא לא אכל כלום כל ישראל הרבים זה וזה אני יכול לברך בשבילו למה כי כל עוד הוא לא ברך אני לא ברכתי אני יכול לברך בשבילו אז למה צריך לאכול כזית כי זה ברכת הנהנים אמרו חכמים לא יברכו ברכות הנהנים בלא הנאה לפיכך כשאכל כזי הוא נהנה אמנם הוא לא חייב מהתורה אבל הוא נהנה אז כבר הוא מברך אז הוא כל ה לברך גם בשל השני שחייב מהתורה למה כי הוא ערב לו כל עוד הוא לא ברך כאילו אתה לא ברכת לכן הוא יכול להוציא את השני די חובה ערב הוא בעבורם ועליו להצילם מן העוון ולפתור מהמצוות שימו לב את הביטוי של הראש היפה עליו להצילה מעוון אפרו ש מיסורה לפתור מן המצוות כמו שראיינו אז ערבות היא הרבה מושג הרבה יותר רחב אומר הראש אני לא אכלתי כדי שיה אני לא חייב מהתורה הוא הוא אכל כזה אני יכול לברך בשבילו למה כי אני ערב לו כאילו אני לא אכלתי לכן אבל צריך שתהנה משהו אחרת זה לא ברכה בכלל טוב כל זה באיש מה באישה עכשיו בוא נשים לב למילים אבל אישה אינה בכלל ערבות לכן אינה מוציאה אלא מי שחיוב מרבנן כל זה באיש שאכל כזית שהוא בכלל ערבות אז הוא מוציא איש שאכל כדי שביעה אבל אישה היא לא בכלל ערבות ולכן היא לא יכולה להוציא מי שחיוב מהתורה מה זה שאישה לא בכלל ערבות מה פירוש הדבר הזה הבין הדגול מרבה נודע ביהודה כפשוטו תראו במקור 18 איש שכבר התפלל אינו יכול להוציא לאישה דלא התפללה בקידוש כי הוא מחוייב דרבנן הוא כבר קידש איפה הוא קידש בתפילה אומר מקדש השבת היין זה דרבנן אבל היא לא התפללה ערבית וקורה בהרבה בתים אז היא חייבת מהתורה לא מפיק לה בחיוב דאורייתא הוא לא יכול לקדם בשבילה כי הוא כבר קידש בתפילה הוא חייב רק דרבנן על היין אבל היא לא קידשה בתפילה אז היא חייבת מהתורה איך הוא יכול להוציא אותה אישה חייבת בקידוש זכו ושמור ודיבור אחד אמרו מי שישנו ושמור ישנו זכרו דעד יצא מוציא אם תאמר הוא יכול להוציא אותה כמו מי שאכל כזית מוציא ידי שביה הוא מטעם ערבות ונשים אינן בכלל ערבות כמו שכתב הראש ב ברכות א לכאורה הגות ברבבה קורא את הראש אישה אינה בכלל ערבות מתקיף רבי עקיבא הגה ולא נראה לי כן נראה את סוף העמוד הכוכ אין הפרש בין אנשים ונשים אין הבדל איפה ראינו שנשים לא היו בערבות היום הזה נהית לעם זה לא כולל נשים מה פתאום ה אומר שנשים לא בכלל ערבות אז מה הראש אמ לא נראה כדן חילוק כלל בין איש לאישה לעניין ערבות לא מצינו בשום דוכה בשום מקום דישה לא יהיה הדין ם יצא מוציא לא מצאנו את זה שאם אישה יצא לא תוכל להוציא את החברה שלה למה לא יש ערבות אישה ה ערבה כמו שאיש הוא ערב הרי גבי יני מלכה ומלכת דקך רבתא אם היה שמעון מ שטח אוכל כזית היה מוציא אותה ו אם נשים חובות דאורייתא מה מאני שאכל כזית הרי באנו לזה רק מדין יצא מוציא טוב אז הוא מוכיח הרי גל גבי אישה אומרי צ בסדר נעזוב רגע את הסוגיה אז איך הוא מפרש את הראש למה הראש אמר שמי שאכל כזית יכול להוציא משח כדי שמעה ואישה לא יכולה להוציא אש נראה לי אני ודעתי כוונת הראש לחלק בין יצא מוציא ובין מי שאינו מחוייב בעצמו במצווה הזא דערות הוא רק מי שמחוייב בעצמו הוא ערב משום החי אף שהוא כבר יצא לעצמו מוציא אחרים אבל במצווה שאינו בר חיובה לא קשור איש או אישה דהיינו לפי הצד שנשים אינם חיבות בברכת ה ריתה אינם ערבים על מצת ברכת המזון אין הבדל בין איש לאישה ההבדל הוא שהערבות שייך בדבר שאתה בעצמך חייב אלא שכבר יצאת ידי חובה אז למרות שיצאת אתה ערב על המצווה של השני אבל אם יש מצווה שהוא חייב ואתה בכלל לא חייב אתה פטור מהמצווה הזאת אתה לא יכול לברך בשבילו לך אין דלת שחייבת במזוזה לחבר שלך יש דלת שחייבת במזוזה אתה לא חייב במצווה אתה לא יכול לברך בשבילו מדין ערבות כי אלך אין בכלל את המצווה הזאת אתה לא יכול לצא אומר רבי עקיב הגל וברור הפשט הוא כדבריו זה מה שהראש אומר נשים אנם בכלל עבות בברכת המזון לא אנשים אלם בכלל ערבות בטח שהם בכלל ערבות אלא במצוות שהם לא מחוייבות בהם הם לא בכלל ערבות גם איש במצווה שהוא לא מחוייב בו הוא לא בכלל רבות אבל מצוות שנשים חייבות גם הם מהמצוות הרבות כן ונראה לי ראייה ברורה לזה ואר במגילה שחר שמדבר ואינו שומע אינו יכול להוציא אחרים היינו גם כן כיוון שהוא אינו מחוייב בתקיעת שופר זה הכשה הרי דין יצא מוציא ופה זה אנשים לא נשים הכוחב אין הפרש בין אנשים לנשים אין הבדל ערבות אנשים לנשים ההבדל בין מי שחייב למי שלא חייב אם אתה חייב במצווה גם אם קיימת אותה אתה יכול להיות ער לשני על המצווה הזא אבל אם אתה בכלל לא חייב במצווה אתה לא תהיה ערב לשני במצווה הזאת נפק מינה האם בן פרזים יכול לקרוא את המגילה לבני מוקפים הוא זה לא פורים אצלו הרבה מקרים קוראים אנשי מעלי אדומים עוברים לירושלים ביום טו אין בבית הכנסת מי שיודע לקרוא רק הוא האם הוא יכול לברך ולקרוא להם ולהוציא אותם בידי חובה למה לא ערבות הוא כבר יצא אבל הם לא ייצאו אז הוא יכול להוציא אותם לא נכון זה לא שהוא יצא הוא בכלל לא חייב היום בקרית מגילה אז הוא לא הוא לא ערב איך הוא יכול להיות ערב על דבר שהוא בכלל לא חייב אם היה ייו דלד והוא כבר ברך וקרא את המגילה והוא הולך הביתה לבית חולים וקורא לחולים לחיילים לאנשים שנמצאים במקום אחר ודאי שהוא יכול בדין ערבות למרות שיצא מוציא אבל אם הוא בכלל לא חייב במצווה הזא זא מה איך הוא יכול מדין ערבות אומר רבי כי בעגל זה כוונת הראש שאישה שלא חייבת במכת המזון איך היא יכולה להוציא איש שהיא בכלל לא שייכת ב לא שהיא לא בכלל ערבות היא לא שייכת במצווה הזאת גם במצווה שאיש לא שייך לא שייך מצוות אהבות ולכן פשיטה וברור שבן יד לא יוכל מדין אהבות להוציא בן תדו לא יוכל מכ אלהם כן הוא התחייב בשני ימים לפי הרן למקים מסויימים אבל אם הוא לא תחב בשני ימים ברור היום זה לא פורים אצלו איך הוא יכול איזה ערבות למדוביק עגל דבר חשוב מאוד מאוד כשאנחנו אומרים ערבות שאדם ערב לכל ישראל במצוות הכוונה במצווה שהוא חייב עליו מוטלת עליו הוא קיים אותה כבר הוא יכול להוציא אחר ידי חובה אבל מצווה שבכלל לא מוטלת עליו אז בודאי שהוא לא יכול אין דין הרבות ואין כלום הוא לא יכול להוציא אף אחד ידי חובה כמו שדיברנו על בין פרזים לבין מוקפים ויכול להיות שבזה גם הנודע ביהודה יודע כי באישה עוד היא שייכת במצוות אולי לא במצווה הזאת אבל בפורים בכלל בין פרזים אין לו כלום ב מוקפים יכול להיות שגם הנודע ביהודה יודע אבל בטח לפי קגר פשוט שהוא לא יכול להוציא דחוק נמצאנו למדים שהדין של ערבות משתלשל מר זים וארבל היום הזה נהית לעם וזה מתחיל וכשלו איש באחיו שאדם נענש על עבירה של אחיו איך הוא יענש על עבירה של אחיו מה זה שייך אליו רק אם הו ערב אם אנחנו עם אחד אז חשלו איש בעוון אחי אבל סוף סוף מה היה לו לעשות היה לו למחות היה לו להקים בתי דינים ולכן הוא גם יכול להפריש מישהו מאיסור ולכן מותר לו לעבור עבירה קלה כדי שהש שני יקיים מצווה חמורה למה כי הוא ערב לו ולכן הוא יכול לכפות אותו על מצוות עשה כי הוא ערב לו אחרת מה אתה מתערב בינו לבין כונו מה זה העסק שלך מותר לו להפריש באיסור ולכן אתה יכול לברך גם אם יצאת ידי חובה להוציא את הש כל זה במצווה שאתה חייב בה מצווה שאתה בכלל לא חייב בה ודאי לא שייך שתהיה ערב בה אבל אין הבדל בין אנשים לבין נשים ות שלום לכולכם ויהי רצון שהקדוש ברוך הוא יפגש אותנו בשמחות [מוזיקה] אמ