יתרו תשפ"ו - הרב משה מן | מפירות הכרם

לקראת שבת שלום לכולם בדקות שיש לנו ביחד אני רוצה לדבר על שני פסוקים בפרשת השבוע ודווקא על שני הפסוקים האחרונים התורה כותבת לנו ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתן גזית כי חרבך אינף תעליה ותחלליה ולא תעלה ומעלות על מזבחי אשר לא תיגלה ערבתך עליו בספרות המוסר יש הרבה מידות שנלמדות מכאן. אני רוצה להתמקד בשוח הייתי אומר. דבר ראשון, אנחנו לומדים מכאן שבן אדם צריך להכיר את מקומו. זה אחת מהמידות שהתורה א א נקנת בהם. המכיר את מקומו. וגם כאן בן אדם צריך להכיר את מקומו. למה הכוונה? אני אסביר. כבר בפרשה שלנו אנחנו מוצאים שהקדוש ברוך הוא מציב מקום לכל אחד ואחד מהעולים אל ההר. משה נמצא במקום אחד, אהרון נמצא במקום אחד, הכהנים נמצאים במקום אחד ואף אחד לא נכנס לשטח של חברו. זה לא כדי שלא להצר את השטח של חברו, אלא כדי שזה לא יפגע בו. מה פירוש כדי שזה לא יפגע בו? המקום שלך הוא זה. אל תקפוץ גבוה יותר מהמקום שלך. וכבר יש גמרא מאוד מאוד מעניינת על מראוקווה שאמר שהוא כלפי אביו כחומץ בן יין. למה? כי כשאבא שלו היה אוכל ארוחה חלבית ביום אחד, הוא היה מחכה לארוחה הבשרית ליום השני והוא הוא כבר אומר אני מחכה רק בין ארוחה לארוחה. אז שואלים כולם למה אם אתה כל כך מחזיק מהמידה הזאת של אבא שלך תעשה את זה גם אתה. אומר הרב זווין דבר דבר נפלא. לאבא שלו זה התאים. אבא שלו היה במדרגה כזאת שכשהוא היה מקפיד על ההפרדה בין יום ליום בין הארוחות זה היה באמת מעלה אותו בדרגות הקרבת אלוקים אבל מרוק ואמר על עצמו לי זה לא מתאים ואני מצטער על כך שזה לא שזה לא מתאים לי זה מה שנקרא אדם המכיר את מקומו בחידוד לשון ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תיגלה ערבותך עליו כשאדם רוצה בסדר הוא רוצה באמת מה שנקרא להתקרב ורוצה לעלות במעלות יותר ממה שהוא ראוי, יותר ממה שהוא יתאים, יותר ממה שהמדרגה שלו תיזהר, שלא תגלה ערבותך עליו. התעלול וכולי מה שנקרא בנקודה הזאת שמכיר את מקומו אז אז באמת ממשיכים ואומרים שהרי השכינה שורה בבית המקדש והקדוש ברוך הוא אומר שהוא ובעל גאווה לא יכולים להסתדר באותו מקום אגב אני אסביר שנייה גם על דרך החידוד מה הכוונה שהקדוש ברוך הוא ובעל גאווה לא יכולים להסתדר באותו מקום כי מה בעל גאווה אומר בעל גאווה אומר אני צריך את המקום שלי עכשיו אנחנו הרי אומרים שהקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו אז מה בעל הגאווה בעצם משדר הוא אומר הקדוש ברוך הוא צפוף לי תן קצת מקום אנחנו לא יכולים להיות באותו באותו מקום זה בעל גאווה וזה לא תעלה במעלות על מזבחי גאווה ושכינה לא יכולים להסתדר במקום אחד אגב יש סיפור נפלא פלה בגמרא על אלכסנדר מוגדון שהלך להילחם באיזה מדינה שכולם היו שם נשים בא להילחם שם יצאו אנשים לקראת אלכסנדר מוגדון ואמרו לו תגיד מה אתה תרוויח אם תנצח אותנו יגידו בסדר מה הייתה הבעיה נשים ניצח אם אנחנו ננצח אותך יגידו אוי ואבוי אז ממילא אתה הולך להפסיד קיבל אלכסנדר מוגדון את הצתם ובא כאורח התיישב ליד השולחן וביקש שיתנו לו לאכול להגיד שהוא לא הולך לחם מזהב. שאל אותם, מה זה הלחם שאוכלים אצלכם? אוכלים אצלכם לחם מזהב. אמרו לו, אז למה אתה צריך? לחם לחם רגיל. אומר, בשביל לחם רגיל היית צריך לצאת מהמדינה שלך ולבוא לפה? לחם רגיל יש לך גם במדינה. נתנו לך לחם מזהב. אלכסנדר מגדון יוצא מהמדינה וכותב בשלט גדול, אני אלכסנדר מוגדון מלך טיפש הייתי והאנשים הללו לימדו אותי בינה. ממשיכה הגמרא ואומרת, חוזר מה שנקרא למחוזותיו. נמצא על מעיין, מוציא דג מאון שהיה לו בציקלונו וטובל אותו שם באיזשהו מעיין להפיג את ה את האישון. והדג הזה קולט מהמעיין ריח גן עדן. מבין אלכסנדר מוגדון שהמעיין הזה א יוצא מה שנקרא מגן עדן. הולך ב במעלה המעיין עד שהוא מגיע לפתח גן עדן ושם אומרים לו כאן צדיקים יבואו בוא אתה אלכסנדר מוגדון חבל על הזמן כל הכבוד לך אבל פה נכנסים רק צדיקים אבל נשאלת השאלה למה רק בדרך חזרה הוא גילה את המעיין למה הוא לא ראה אותו בדרך הלוך אומר רבי יאנקה לגלינסקי זכר צדיק לברכה דבר דבר נפלא בדרך הלוך הוא היה כולו מלא בעצמו מלא גאווה אי אפשר אפילו לא להריח את גן עדן כן, כשאתה מלא בגאווה, אבל אחרי שהוא למד את המוסר ממה שהנשים נתנו לו, כשהוא חוזר, הוא כבר יכול לפחות להריח את הריח של גן עדן, הוא לא יכול להיכנס, אבל ללכת בעקבות ולהגיע על פי הריח יכול. אלה באמת הדברים שאנחנו לומדים מלא תעלה במעלות על מזרחית. אבל מכיוון שאנחנו יושבים בחבורת בוגרי קרם ביבנה, אי אפשר שלא להזכיר את מה שהראש וזכר צדיק לברכה. היה אומר כאן מרגלה בפו מידרו שיבה אומר שני הפסוקים האלה בסוף הפרשה מלמדים על כל עשרת הדיברות וראשי היה מצייר את זה כך מה זה לא תעלה במעלות על מזבחי למען לא תיגלה ערבתך עליו אל תעלה במדרגות הרי הכבש שעולים מתול המזבח היה משופע למה לא לעלות במדרגות כי כשהכהן היה מרחיב את צעדיו כדי לעלות ממדרגה למדרגה כביכול הצעד היה רחב יותר ממה שהוא היה נגרב כאשר זה היה בכבש משופע. ואם הוא היה רחב זה כבר גילוי ערבה. זה המקרה הראשון. המקרה השני. לא תניף א חרבך על המזבח. הראשי היה מצייר את זה. ככה. מגיע הקבלן אחרי שבנו בעזרת השם הבנו את המזבח והוא ככה עומד מבסוט מול ה מול המזבח. מעביר ככה את היד על כר אופס. הוא מרגיש שזה בליטה קטנה באבנים של המזבח. מסתכל ימינה ושמאלה לראות שאף אחד לא רואה. מוציא איזה מטבע מהכיס וטיק מוריד את ה את הליטה הקטנה הזאת. אין ברזל על אבני המזבח. אומר הרצ'י. זה מה שאנחנו צריכים ללמוד. נכון בעשרת הדיברות התורה דיברה על תרצה וכולי וכולי וכולי. אבל זה לא רק במעשים הנוראיים הגדולים האלה. כשאנחנו מדברים על עבודת השם, הדברים הקטנים הם חלק מהדברים הגדולים. וכמו שהמסילת ישרים מרחיב בדיבורו ומסביר איך כל פרט ופרט הוא חלק מהדבר הגדול, מסיימת פרשת יתרו ומלמדת אותנו שכל דבר ודבר צריך לבוא בחשבון בחלק שלו ובמקום שלו בעבודת השם. אולי וניסקה בעזרת השם