יש מקום אחד בלבד בו אנו מצווים לעבוד את ה' - החידוש המדהים של האלשיך הקדוש | הרב אלישע וולפסון

פרשת ראה. אנחנו בפרשיות שכל הזמן מכוונות אותנו אל המקום הזה, אל המקום אשר בחר השם. ושכנרשו ובאת שמה. כן. התורה מלמדת אותנו פה שעם ישראל עובד את השם ביחד במקום אחד. כן? איך הפסוק אומר? לעומת הגויים שהם אבת בדונו את כל המקומות שעבדו שם הגויים על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ הענן לא תעשון כן לאדוני אלוהיכם אתם לא עובדים את השם כל אחד איפה שמתאים לו כל אחד איפה שבא לו בונה לו עצמו איזה במה בונה לו איזה מצבה בונה לו איזה מקום >> והוא עובד את השם יתברך אפילו את השם כן לא כי אם אל המקום אשר יבחר אדוני אלוהיכם מכוש בדכם שמ את שמו שם לשכנות תדרשו ובת שמה כלומר שאנחנו מצווים שיהיה לנו מקום אחד בלבד שבו הוא מיוחד לעבודת השם של עם ישראל ובאמת צריך לדעת שהמושג בתי כנסיות שקמו בעצם בית כנסת הוא קם להיות א חלק מהמעמדות. כלומר כיוון שחז"ל אומרים שראוי שכל עם ישראל יעמדו על הקורבן. אך קורבנו שאדם מקרב ואינו עומד על גביו. אז אי אפשר שכולם יבואו כל יום לחיות פה. אז חכמים תיקנו שליחי ציבור שבאמת מגיעים לכאן. ובנוסף שבכל מקום, בכל עיר ועיר, יש בית כנסת, מקום של התכנסות. שבו בעצם מתפללים על הקרבת הקורבן בשם כל ישראל שיעלה לרצון קורבן לתמיד כל מצוות של המקדש נמצא שכל בתי הכנסת כולם הם בעצם חלק מהמערך של המקדש הם חלק מבניין המקדש וזה המצב המתוקן של בית כנסת אבל אם אנחנו בעצם הופכים כבר את התפליקר אנחנו את המקום המקדש אנחנו עוזבים והופכים את העיקר לבתי כנסיות אז חס ושלום אני אומר בדכילה הוא צריך להיזהר כי יש פה איזה בחינה כזאתי חס ושלום עלול להיות שלא תעשו כן השם אלוככם רק הבמות לא שרו מה זה הבמות עבדו את השם אבל כל אחד בשתי בן שלו עשה לעצמו לא היה מקום אחד כמו שהתורה מצווה שכל כל עם ישראל הולכים אליו ועובדים אותו. ככה התורה מצווה לעבוד אצל השם. ואם אנחנו פה כל אחד יש לו את השטיבל שלו, את המוסד שלו, את הפרנצ'ס שלו ואין שום מקום שבעצם כולנו באמת מכווננים אליו בפועל ועולים אליו בפועל ומקושרים אליו בפועל אז יש פה חליל איזשהי בחינה שלא תעשוון כן השם אלוקיכם. דבר חמור. כן? ובאמת התורה אומרת לנו במפורש שלא יכולים יותר מפורש מזה כי מל המקום אשר יבחר אדוני אלקשתיכם לשום את שמו שם לשכנות תדרשו ובאת שמה צריך לבוא בפועל עם הרגליים אחרי תבילה במקווה כהלכה לבוא אל המקום שהשם בחר לדרוש אותו יש פה אני מזכיר תמיד את הלשך שיש פה הלשך מתוק שאומר הרי כתוב שים לב א הפסוק מתחיל חיל בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד לשכנות תדרשו רבים ובאת שמה לשון יחיד לשכנו הרבשכינה >> לדרוש אותו לדרוש את השנת השכינה לשכנות דרשות את משכנו את מקומו >> כן שכנות ידרשו שישכון במקום הזה אה הרמבן גם כותב לכבודו תדרשו אז ההלשך פה אומר גם אם בלכתיכם שמה הייתם מחוסרי אחדות והולכים בפירוד לבבות אז הייתם אומרים אולי בגלל שאנחנו מפורדים אז זה לא הזמן ללכת למקדש קודם כל נהיה באחדות נהיה בשלום ואז נוכל לבוא למקדש אומר האלשיך בדיוק הפוך תיקנו אחדות עצום לעשות המצווה היא וזהו לשכנאות תדרשו בלשון רבים ובאת שמה בלשון יחיד כי גם שבעת הדרישה יהיה בפירוד אחר כך ימשך ממנה כי הובת שמה באחדות כלומר כן הוא עוד ממשיך ואומר גם אתם השואלים תדרשו בפירוד הלבבות כי קצתכם יהיה ליבם נוקפם על זה קצתכם יטיב ליבם על מה על מה זה הרוח הקודש הזאת על מה זה קצתכם יהיה ליבם נוקפם על זה למה שהלב יהיה נוקף על זה שאתה דורש את המקדש איך יכול להיות דבר כזה למה שהלב נוקף מדהים הרוח הקודש הזאתי למה? כי יגידו שאסור, כי יגידו שזה לא אפשרי, כי יגידו שאתם לא במדרגה, יגידו ש >> כן אז הוא אומר לכן יצדק לומר לכן תדרשו לשון הרבים על פירוד שבלבות מותר לעלות אסור לעלות כן נכון לא נכון ועם כל זה אומר ההלשך אין צריך לומר שלא תמנעו מלבוא שמה גם אם תראו שיש איזשהיא מפקפקים אומרים כן לא אל תמנאו מלבוא חי וראי זו מצווה של הדור שלנו כי זה בעצם הכהנה לבניין המקדש כי מי זה ישבתם שם עולותיכם וזבחיכם וכולי כלומר היכולת לבנות את בית המקדש היא תלויה בדרישה של המקדש ציון דורש דב דרישה ושכנות תדרשו ובת שמה מתוך שעולים וכל אנחנו זוכים שברם עוד ועוד יהודים צדיקים עולים בקדושה בטהרה ודורשים את המקום תוך זה גם נזכה הקבת הקורבנות בניית המקדש יראו נשמח ליבנו וכן יהי רצון לנמר אמן >> אמן