ילדים כמלאכים | הרב יהושע שפירא | לזכר הילד עמית לייכטמן ז''ל

[מוזיקה] אני רוצה לפתוח בדברים האישי שלי ומתוכם אה לעסוק ב נוצר הזה באירועים האלה שהורים מעבדים א אני הבן השני במשפחה בן ארבע בחור היה בן חמש וזקניה שלוש שנים היה חולה נגיעות ירידות היה בשערי גן עדן מספר פעמים ולבסוף עלה לשמיים. אני הייתי אז בן שבע, הוא היה בן שמונה בערך ו כשידעתי שאני צריך לדבר כמה ערב עוזרו אליי הרבה חוויות ידות כמובן שביל שבע לא עסקתי בסוגיה אני לא בטוח שהורי יעסקו בסוגיה >> נזגקתי לסוגיה לצערי בשנים הרבה יותר מאוחרות לצערי מפני שכל פעם שנזקקים בסוגיה כזאת מסכים בקאל של טירת א בן וגיליתי עולם לא ידוע עולם חתיד הוא מחלוק רבות שהוא מנוגד לאינטואיציה ונוט למנהק שנהגים בו הרבה מבטי ישראל היום מה עם המחלוקות אני שים רבות מאוד כל שנה בו בתב עליתי לדברו של אחי הדחות לא הייתי בהלוויה סוף ימיו אני הייתי נמצאים כי ההורים היו לגמרי עסוקים בו הייתי גם א ילד אנרגטי מאוד והיה קל להכיל את שני עולמות והייתי צדוד הייתי צדדים הרבה מאוד זמן בתקופת מחלתו והייתי צדדים כשהוא נפתח [כחכוח] >> לא הייתי בהלוויה לא הייתי בשיבה הגעתי אחר כך ורק אז סיפר לי ומאז קיבלתי את הכל כמובן מאליו אבל כשלמדתי דבר בפוסקים יש מחלוקת גדולה אני לא יודע אם אתם התוודעתם במחלוקת הזאת יש הרבה פוסקים שאומרים שעד כי בר מצווה אין קבר, אין לו וההורים לא יודעים איפה הרבה מקוו שמע מוזר לגמרי זאת האלה יש פוסקים שארואים שגיל שש שבע שמונה הוא ממש הגבול יש כאלה שאומרים גיל יותר צעיר. מי שהולך לבתי קברות עתיקים יותר יודע שיש חלקות. אני כהן אני לא מרבה להיות שמה אבל באזור שהכי קבוע יש אתחלקות האלה מסיבה פשוטה כי זה היה אזור של ילדים ויש חלקות האלה אני אף פעם לא הבנתי למה עד שנייה ש לא הבנתי למה יש א מצבות ללא שם ללא שום ציור התשובה היא שמצבות ללא שם ולא ציון זה מצבות שבדרך כלל ההורים לא יודעים ששם קבעו בנם וביתם חבר'ה קדישה לוקחים את הילד והוא בלי נביאה בלי שום אירוע לא עושים ערבים לזכרו לא עושים שום דבר לעילוי נשמתו אני רוצה קצת לעמוד על העניין הזה. למה? כשאני קיליתי את זה כאח שרבנן היה ילד קטן, המכונות זאת אין ספק ש הרבה מאוד בבוש במשקל זה השאיר על חיי מאז ועד היום הזה. אני לא זוכר את זה כל יום רחוק מזה. אבל יש כמה וכמה סימנים שאני לוקח את זה איתי כל יום והם לא קלים כל כך. בכל זאת כשקילינתי את הדעות ההלכתיות האלה שה מרובות מאוד, זה לא איזה דעתך, החלתי להם בסוגיה מה הדבר הזה. ו ואני אזכי עוד דבר אחד זיכרון ידות וסליחה שאני משתף במקום איש אני חושב שיש בו הרבה לימוד זה שיתוף אני לא אני לא לקח את זה במקום שלי עצמי למקום יפה. אחרי שהכי נפטר, היינו לומדים לילה לילה אבא שלי ואני כשהייתי כבר במיטה בלילות משניות לילוי נשמתו. מה שהיום אני מפקפק ממכונה לעשות מניח שבי לא ידע את האמת ואולי חי כדי אחרת אבל אין צורך לעשות גילוי לנשמה שלא נפגמה היא לא הגיעה לגיל מצוות היא לא הגיעה לגיל של פגם והיא עולה בלי שום צורך סעי לכן לרבי רבים מהפוסקים לא אומרים לא תהילים לא א עם שניות ולא שום דבר אחר ולא תורמים לעילול נשמה המושג עילול נשמה בכלל לא שייך בילדים כאלה לרבות מהתאות אנחנו בכל זאת למדנו לעילול נשמתו ואני זוכר כילד בן שבע ש הייתה תפילה אחרי המשניות והזכירה שנשמתו בגנזרו אני ילד בן שבע ושעת היית אבא שלי שהוא נשב כמו מאוד פנימי מאוד שאלתי את אבא שלי מה זה גנסאי דרומים מה זה תצאי דרום אז הוא הסביר לו מה זה גז מקום גנוז נסתר בעם הסביר לי למה זה גנוז כי זה כל כך עליון הוא נשגב. הוא הזביר לי גם קצת מה זה מרומים? מה אנחנו מרגישים כלפי המרומים הגשמיים כשרואים שמיים? מה זה המרומים מים שם? והוא ידע להסביר והוא לא פחד אף פעם להסביר דברים עמוקים גם לילד. הוא הסביר את זה באריכות מופלאה. הוא הסביר לי על גמדן. הוא הסביר לי על הטוב העליון ששופע בג. והוא העריך לתאר באיזה עולם של נשמות של טוב אלוקי נמצא אחי. אני רוצה להגיד לכם משהו מבטיח. הוא כל כך לוגי אבל הוא מפתיע. אני פשוט כנזיה. לא המצאתי את זה. הייתי ילד בן שבע אבל פשוט עשיתי חשבון שאם כל זה נכון ואני אמרתי לאבא שלי לגמרי ועד היום אני מאמין לו שהוא צודק אז אם כל זה נכון מה אני עושה פה בדיוק למה הוא זכה ואני לא היה לי תירוצים נפלאים על זה כי [כחכוח] הוא היה ילד מקסים טהור וזך יש לנו עדיין אה מחברות שלו פה אני תמיד אמרתי לעצמי שאף אחת מהבנות לא היה לה מחברת כל כך יפה. היה לו כתב מושלם כבר היה חולק שהוא התחיל הוא התחיל ללמוד בתוך המחלה היה כתב מושלם כל השיעורי בית עם קישוטים עם הכל מצוין את זה הרים שלי אני לא זוכר שראיתי בחיים וראיתי הרבה תמידים משהו כל כך מושקע אני אם [כחכוח] עצום מחברת שלי בטח הייתה עם איזה סנדוויץ' מלפני שלושה שבועות בדרך כלל לא מצוות הכל היה בסדר הייתי בני אדם כל הבית ספר לא לא נגע לי בכלל אם אני יודע משהו זה למרות בית הספר ולא בגלל מזים נו תמיד חשבתי שהוא היה צדיק ואני פרא אדם והוא זכה עלמה שהוא זכה ואני נבך אז כשמדתי את האחות וגם נזכרתי פתאום זה הדהט אחד עם השני שאין עילוי נשמה בגיל כזה. שוב זה יש מחלוקות. למה? אני רוצה אה לדבר רגע על דבר בכל רחוק מאוד מיליונים. וזה על המיתולוגיה היוונית. במיתולוגיה הימנית יש סיפורי מעשיות מוזרים רחוקים שכל כולם עוסקים במפגשים בין אלים לבין בני אדם שמתחתנים ביניהם יולדים כל מיני קריקטורות של אל אדם אדם אל וכל מיני ערבוביות שכאלה וסיפורים מהסרטים על קנעה על שנאה על מתח על נקמה על אהבה של אים אדם כאלה ואנחנו חושבים שהדבר הזה נמצא בטומאה זה פנטזיות מטורפות של אנשים א פרימיטיביים והאמת שיש לנו זה גם בקדושה ממרטולוגיה עברית יש זה לעומת זה גם בקדושה פרשת נח למדנו עליהם לא מזמן בפרשת שלח כתוב על הנפילים בני הענק מי זה בני הענק איפה פתאום היו ענקים אומר רש"י בפרשת שלח קראנו באחרונה שהנ ענקים היו בנים ענק. רמבן מעריך שהיו ארבעה בנים שלאבא שלהם קראו ענק והסבא שלהם היה מלא. על כן לקחו בני האלוהים את בנות האדם מכל אשר בחר. מלאכים שהתחבנו מפנות האדם. מה נולד מזה? איזה ייצור ביניים ענק. המילה ענק אומר הרמבן זה השם של זה שנולד מעזה ועזאל שני המלאכים שנפלו משמיים התחתנו פה עם נשים בארץ וידעו איש בשבע ענק והיו לו ארבעה בנים אחמם שישה טוב שלושה בנים יחד איתו זה פעם אומר שהיה עוד אחד ארבע סליחה שארבע זה גם שם והחימן שיש ותמ היו בני ארבע שהוא היה הבן של ענק שהוא נולד מהקישור הזה בין מלאך אז רשי לא מפרט כל כך אבל הולך ב כיוון פומז כמה פעמים מה זה כתוב בתורה זה כאילו מיתולוגיה בקדושה זה לעומת זה מכאן אני רוצה לציין עוד דבר אחד מאוד מעניין שלשורש רפילים יש בעברית עוד שני עניינים דומים האחד מוזר מאוד אם היה הריון שלא נגמר בלידה הרוב לא הגיע גיע לעולם הזה הוא נקרא נפש. האם יש קשר בין הנפילים לבין הנפל? אני רוצה להזכיר לכולנו ששלמה המלך משבח את הנפלים, את הנפעלים טוב ממנו הנפל. כתוב בכהלת, נכון? קוראים את זה בדרך כלל מסוכות פי עף, אבל טוב ממנו ענף. אומר שלמה המח רבותינו מסבירים מה הוא נפל ומה הוא נפל נפל ונפל הם בעצם שייכים לאותה קטגוריה לאותה קבוצה הקבוצה של בני שמיים שנוקעים בארץ למרות הייתם בני שמיים הוא בא, הגיע לעולם הזה, הוא כבר באיבור, התרכם איזשהיא צורת גוף תלוי בשלב, אבל בסוף הסתבר שהוא לא חלק מפה. נפעיל דמות של מלאך שבעצם היה שייך לשם ומסיבות שזה לא המקום להעריך בהם נתתי את זה שיעור ארוך בישיבה בפרשת שלח האחרונה הוא מגיע אבל גם כשהוא מגיע יקר הוא מגיע עם שמיניות כזאת עם ענקיות כזאת עם מלאכיות כזאת שהיא לא לגמרי מתיישבת פה היא בעצם שייכת לשם וכשמנכנסים ישראל לארץ הם פוגשים את זה את בני העמק. למה? כי כדי להבין מה היא ארץ ישראל כשאתה נכנס אליה אתה צריך להבין שהארץ הזאת היא ארץ שמלאכים ובני אדם משמשים בה ביחד וששמיים וארץ נושקים בה תמים ן בני ענק מצאו את מקומם פה כי הארץ הזאת שייכת לאותה כדורים לאותה קצת ויש לאותר רבותינו שהנפל הוא לא רק מי שהיה עובר ולא הגיע לעולם הזה בכלל. ברור שעד חודש הוא עדיין נחשב מופי. אכן פדיון הבן הוא רק בן 30 יום. ולכן לפני כן אין ודאי שום דינים. הוא ממש כמו נפל. למרות שהוא נולד. הוא ספק הגיע לעולם הזה ואם הוא נפטר אנחנו מחזיקים אותו כמי שלך לא הגיע. ככל שאומרות השנים יש דעות שאומרות מכאן כבר כן ונחלקו רבותינו סכללה שלמה של דעות עד בר מצווה שם הוא ודאי כן כי מרגע שהוא מחוייב במצוות יש לו בחירה חופשית יש לו עמדה משלו שם הוא ודאי בין הארץ הזאת עד אז הוא בין שמיים הארץ נוהגים הבן הבכור שלי שקראוי על שם אחי הבכור כמו של אחים אחרים שלי לא קראו רק אברהם כשמו של אחי אלא הוספנו בשם היה לי סבא בשם חיים אז את המילה חיים אי אפשר היה הבן שלי נולד איבורו ב ימים לדתו אחרי אז הוספנו לו את המילה חי חי זה גם ראשי תמות חבל יומית על שם הגירוש שהיה באמצע איבורו א קרא את שמו אבל גם מפני שמנהג ישראל שכשקוראים שם על בן שלא נשאה וזה עוד גדכתי מוסיפים עוד שם למה? מפני ש מי שעוד לא נשע אישה ולא הביא חיים אחרים לעולם הוא לא חלק משלשרת הדורות [כחכוח] מפני שהוא שייך לשמיים ולא רק לארץ זה דמויות ייחודיות לכן יש דיני עיבו כשיש אדם שנפטר ולא הביא בנים לעולם כי אם נולד וילד הם כבר גנים ולא קוראים את שם אחיו על שמו הרי מה זה איום שהאח נקרא על שם אחי הבית שהובנה היום אנחנו נוהגים בדרך כלל לחלוץ אבל אני גר בשכונה תימנית ויש לי שכן שאיב את אשתו הוא צ ממנה היה בחמש שנים היא חיקתה לו קצת האח הגדול שלו נפטר במחלה בתימה והוא איבם את אשתו והבית שלו נקרא על פי התורה פסוק מפורש על שם אחיו כי אחיו בעצם הוא דמות שבין שמיים לארץ ואנחנו בני הארץ צריכים עוד אכיזה כדי שהוא יגיע לפה ומכל ההלכות עליו מנפל ועד איפור אנחנו מבינים שהדמויות הללו הם דמויות נחדות במנם ואני רוצה לעסוק קצת בשאלה לא רק מי הם שהם בין שמיים לארץ, אלא בעיקר מה הם אומרות לנו ובשביל מה הם הגיעו אלין בעולם שהם הוא לא טוב ואין צורך לעילוי נשמה מה אנחנו צריכים לראות נראה לי שאמת הפשוטה היא שאנחנו צריכים ללמוד בזה שגם אנחנו שמ חיים בארץ. אנחנו חיים בארץ מתוך החיסה הכל כך עמוקה שאנחנו שוכחים שבאמת אנחנו בין שמיים לארץ. ואם אדם כבר התבסס, בנה בית, הוליד דור אחריו ונעלם. אז הוא פה בארץ כמו שחז"ל אומרים על יעקב אבינו שיעקב אבינו לא מת. מאיפה יודעים את זה? מה זרעו לעולם קיים? אף הוא לעולם קיים. כלומר האמיש של הדורות מקיים את הדורות הקודמים. ולכן גם קוראים על שם. אצל האשכנזים. אחרי שהוא נפטר יוצא לספרדים הוא אפילו בתוך החיים שלו קוראים לו על שם הסבא בעודו בחייו כאילו הנה הסבא קיים עוד פעם בהמשך הברית ואנחנו קשורים בדרך כלל לחיים באופן שנמצאים פה בעולם הזה ואפילו הם שווים ותמיד הם שווים למעלה לשמיים ששם מקום הנשמה במקורה באור פני מלך חיים אבל השיבה הזאת לא תולשת ולא עוקרת אותם מן הארץ הם בני ארץ אבל יש תמויות שמביאות לנו מימד אחר עמוק מימד ענק. הייתי אומר פה בהקשר לאותם בפנים. הם מלמדות אותנו שבאמת אנחנו חיים בן שמיים לארץ. אנחנו בעצמנו נשמה וגוף. אנחנו בעצמנו איזה חיבור כזה שיש בו גם שמיים וגם ארץ. אלא שהחיבור הזה אם כן אנחנו יודעים אותו בכל יום אנחנו מברכים עליו אלוקיי נשמה שנתת בי טהורי בכל יום אנחנו מזכירים בשם ומלכות את החיבור והקשר שבין שמיים לארץ ואת זה שיש בנו חלק שהוא שמי לגמרי וכל מה שעבר על ההרפתקאות בעולם הזה לא פגמו ברש שמה טהורה וגם אדם שעבר את העבירות הכי חמורות יבוא לרב ישאל אותו מחר בבוקר להגיד נשמה שנת בי תורה שם ומלכות אני תשובה כן השמיים שלבך נשארו שמיים הנשמה שלך תהורה יהיה בקיץ היא שייכת לשם היא בת מלך שנתונה בשם אלא שאנחנו בני הארץ, הנשמה תפלה בעינינו בגוף. והראיה? אותה ברכה עצמה שהרי אנחנו אומרים נשמה שנתת בי, כלומר היא חיצונית ואני פה. התודעה שלי שייכת לעולם הזה והנשמה שלי זה אורחת משם אני חי אתה פה אבל יש תנויות שעצם ביאתם לעולם נשירה את התווח הזה שבין שמיים לארץ קיים ועומד וכ כבני ארץ שרוצים שחיי הארץ יהיו עשירים, פורים ובטוחים, הם מטלטלים ומזעזים אותם. הם לא נותנים לנו מנוח. נדמה לי שככל שאנחנו יותר מבינים את האמירה, לא שהם אמרו בחייהם, אלא אמרו בעצם דמותם שהבנו אותה רק בסוף, כמו ש מחר אני נוסע לנחם עובדים אצל משפחת מרק, שני בנים למדו את צבי שילו הבית יוסף ויוסף קם לפני פטירתו השיח את כאבו שהוא כשהיה צעיר מאוד מאוד רצה למות על קידוש השם והוא לא זכה לשיח את צערוצה שהוא לא זכה הוא מאוד רצה למות על קידוש השם ולא זכה ומה הוא זכה? כן, מאז שהוא רצה את זה ועד שהוא נפטר, לכתוב את הבית יוסף על הטור, את הכסף משנה על הרמב"ם, עוד כך וכך ספרים והעיקר העיקר את השולחן ערוך שכל ישראל פוסק על פי. כל אשכנסים יש להם גם מפה על השולחן הרמה. אבל מסיום הש"ס רבינה ורבשי אין ספר אחד שכל ישראל הולכים כמו בית יוסף וכל זה לא שווה לו כמו למות על קידוש השם אבל יש בינינו דמויות שאין כל מי יכולה לעמוד מפחיצתה רק שאנחנו לא יודעים את מיקי שם ממקום דמו הכרתי אני לא התיומים עד שנתנו מכולנו. אנחנו לא יודעים בחיים מי הוא דמות ענקית כזאת ששייכת לשמיים וכאן היא רק אורחת. כי אנחנו בני הארץ אנחנו כאן והנשמה היא אורחת. אבל יש תמויות שהסדר הוא הפוך שהם שייכים ישר וגם רק אורחים פה. זה הפיות שלא הגיעו לבחירה כאן למצוות לבנות בית להמשיך המשחה המשך של אנחנו סופקים את השמימיות שלהם את זה שהם שייכים לשם ומזכירים לנו שבאמת באמת באמת זה רק נדמה לנו שאנחנו פה והנשמה אור אחת באמת גם אנחנו קרובים באמת גם אנחנו שייכים לשם וזה רק זמני שאנחנו אומרים נשמה שנתת הפי כשיתפקחו אמנו אנחנו נדע שהנשמה היא העצמיות שלה והדוגיות האלה שהכיעו לעולם הבן הכי צעיר שלי היום ואני עברתי המון א שערת נפש כשהבן הכי צעיר שלי עבר את הקיל של אחה וחושך זה אולי נדמה משהו ידותי טוב יש בו משהו ידותי אני מודה אני גם שמח אבל כש כל הזמן בחיים פתאום אני חושב על אחי הבכור שהיו חברים מאוד מאוד טובים והיה בשבילי דמות א מופלאה של מלאך וכשראיתי את התמונה כאן הכי גם בעיה לו שרה היה לו את מכיר היטב היטב את השבע שנים חייתי כך ו כשהגעתי לגיל שלו אמר עליי את הצלה פתאום אני יותר מבוגר הבחור וכשהבן שלי הגיע על הגיל שלו. וואו, זה היה ממש אה וכשהבן הכי קטן כבר עבר את הגיל שלו, אז הוא פתאום לצפות על כל העולם. יש לי רק נכדים בגיל הזה. זה לצפות העולם שהוא תמיד ילד והוא תמיד נשמה כמו ילד, שהנשמה בולטת והגוף עדיין רך והוא תמיד נשאר ככה. והוא תמיד משאיר עלינו את אחותם אמית של הידות. אנחנו עכשיו בגשנה אחרת אבל אחותם הזה ישאלו תמיד. שמעתי את השיר קודם גשתי כמו כולם התפלנתי עם ההורים שיכולים ככה להביע כל כך ולשתף כל כך שנה אחרי לראות אותו עדיין כילד אבל לא עולם מישה והילד שבו ישאיר בנו חות טם שנשמה ששייכת לשם שבאה ובקר פה והיא בביקור הזה משאירה לנו את המתנה את הדיזכורת שאנחנו כולנו באמת שייכים שם איזה חרום ‏So [מוזיקה]