יום הקוממיות - שיחה ליום העצמאות תשפ"ה | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] בדיוק בזמן התפר בין יום הזיכרון שבו אנחנו מוכירים וזוכרים את אה אוז רוחם של א גיבורי ישראל כפי שראינו ממש עכשיו בדורח בדור שלנו את גיבורי חיל ברוח ובאוז איך שהם נחמים בויידנו ו אלבר היום היום המיוחד הזה יום העצמאות היום של א שבח ועודיה והל הקדוש ברוך ברוך הוא על הניסים הגדולים שעשה לנו מההצלה מאפלה לא להורה הודעה גדולה לקדוש ברוך הוא על התחלת התגשמותם של חזון הנביאים ועל כינונה של מלכות בעם ישראל מדינת ישראל הייתי רוצה לעמוד עוד בקצרה על עוד א נקודה חשובה בעיניי שאנחנו יכולים לשאוב מהיום הזה ואני חושב שסומה עלינו א להפנים את הנקודה הזו אה בפרט בתקופה הזו שאנחנו שומעים אמנם מקומץ קטן אבל שומעים קומץ קטן שמצליח א לגרום לסוג של נמיכות רוח וחלישות חיל בקרב עם ישראל, בקרב הרוב רוב רובו של עם ישראל, בקרב הלוחמים, קולות כאלה של א קניאה של אה של מורח מורך. אז חשוב מאוד, אני חושב, אולי מהיום הזה לשאוב נקודה מאוד חשובה שצריך לעמוד עליה. יש איזשהיא נקודה הייתי בנקודה היסטורית אולי לא כך ידועה אולי כן ידועה שמשנת תשט כשכבר א דיברו א כלומר איך למסד את היום הזה ההחלטה שהתקבלה בזמנו בכנסת הייתה שהיום הזה יכונה יום הקוממיות לא יום העצמאות ורק לאחר מכן התקבלה החלטה שלא היום השמו של היום הזה יושב ליום העצמאות ולא יום הכומממיות אבל הדבר הזה היה למורת רוחו של ראש הממשלה דעז שהוא היה סבור שהיום המתי הכינוי המתאים ליום הזה צריך להיות יום הקוממיות ובניו מים ובמכתבים שהוא היה כותב בכתבים שלו הוא עדיין נחז והמשיך לקרוא ליום הזה יום הקוממיות מלחמת הקוממיות והוא היה סבור ש הוא היה סבור שהכינוי קומממיות הוא הכינוי המתאים בעל הערך האמיתי ומשמעותי ליום הזה ששואב את אה את כוחותיו מלשון המקרא, מלשון הפסוקים אני השם אלוקיכם אשר רוצאתי אותך אשרוצאתי אתכם מצרים מבית עבדים וישבור מותכם והולך אתכם קוממיות אז אנחנו לא באים עכשיו א א להסביר הסברות בסברת ראש הממשלה זה אז אנחנו רוצים להגיד מה שאנחנו חושבים מה באמת המסר האמיתי או המסר ה שעולה מתוך הכינוי הזה קומממיות ומה אנחנו יכולים לשאוב א מה מהשם הזה מהכינוי הזה ובפרט שאנחנו מתבוננים על כך שהילת האילות סובבה השגחה שהיום הזה זה יום העצמאות או יום הכומממיות הוא נחוג בזמנים של הימים הקדושים הללו בין פסח לעצרת בוודאי שזה משמעות ודאי שדיברו על זה רבים אז אני רוצה לפתוח קודם כל מה זה המשמעות של המילה קומממיות והולך קוממיות אז רש"י כותב שקומממיות זה אה אה אה א רוח א זקיפות רוח קומה זקופה וככה תרגם היונתן קומה זקופה ובהשקפה הראשונה המושג הזה קומה קומה זקופה יש לו קונוטציה מאוד שלילית הגמרא אומרת בברכות בדף מגל יהלך אדם בקומה זקופה שכל המהלך בקומה זקופה אפילו ד' המות כאילו דוחק רגלי שכינה שנאמר מלא חול הארץ כבודו הקדוש ברוך הוא מלא מלא כל הארץ כבודו איך אדם יכול ללכת בקומה זקופה נקחה חלילה דוחק רגלי שכינה הגמרא ביום בדף ט עמוד ב אומרת על בנ ציון על הפסוק ין כי גבעו בנות ציון ותלחנה נטויות גרון שהיו מהלכות בקומה זקופה שזה לשון של גאווה וכאילו דוחק רגלי שכינה. אחד הוידויים שאנחנו מתוודאים בוידויים של יום הכיפורים על על חטא שחתנו לפניך בנטיית גרון ברוח הולכים ברוח זקופה ברוח של גאווה אז איך באמת א דווקא כאן יש משמעות חיובית והולךתכם קוממיות ברוח ברוח בקומה זקופה בקומה זקופה קוממיות אני חושב שההסבר הוא פשוט בהבטחה של אבר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו בברית בין הפטרים נאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרך בארץ לא להם ועבדו בינו אותם 400 שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחר כן יצאו ברכוש גדול אומר רשי ברכוש גדול בממון רב בממון גדול שנאמר וינצלו את מצרים. על פניו נראה שהבטחה זו לאברהם אבינו ואחרי יצאו בחוש גדול שעם ישראל כשיצא ממצרים יצא באושר נראה על פניו שזה דבר כל כך שולי ולא במקום ולאמיתו של דבר יתכן אפילו שהוא באיזשהו מקום מפחיט ומקטין את עוצמת ה או את עוצמת ההבטחה לגאולה כלומר עם שנתון בתוך עבודת פרך בחומר ובלבונים והקדוש ברוך הוא מציא אותה מאפלה לאור גדול אבל הוא אומר להם תשמעו גם יהיה אתם תהיו עשירים זה לכאורה דבר כל כך תפל ושולי שרגע על מה אנחנו מדברים פה בכלל מה מה הרעיון מה זה זה האושר כאן זה הנקודה החשובה זה שניצלנו ממוות לחיים זה שיצאנו מאפלה לאור גדול זה שזכינו להיות עם בן חורין אז זה הפרט הזה נראה פרט כל כך אבל אנחנו מוצאים ש אדרבה אנחנו מחויבים לזכור את הדבר הזה ולהודות לקדוש ברוך הוא השולחן ערוך בסימן תעב בלכות ליל הסדר כותב בסעיף ב' שיסדלי עולם היא שאדם צריך לסדר את שולחנו בכלים נעים כפי כוחו שיהיה בדרך של אושר להראות להוציא את הכלים המשובחים יותר שיש לו הכלים הנאים ביותר שיש לו אומר הגרה שמה על מה המקור המקור בגמרא בפסכים קטז שמה הגמרא אומרת אמר לרב נחמן לדרו אבדה אבדה דנף דמפיק למראה לחירותה ויים לכספה דבה מה באית למרלה? אמר לה בא להודויה לשבוכה. כלומר העבד הזה האדון שלו מוציא אותו לחירות. חירות זה דבר כל כך מהותי, כל כך משמעותי. הוא הופך להיות בן חורין, הופך להיות יהודי, אבל הוא גם נתן לו כסף וזהב. צריך להודות לו על זה. צריך לשבח אותו על זה. אומר הגרא, אנחנו צריכים בליל הסדר להראות שאנחנו התברחנו גם באושר ולהוציא את הכלים הנאים ביותר. מה המסר של הדבר הזה? עד כדי כך שהגמרא אומרת בברכו בדף ט מפורסם דברנ ואוזני העם וישאלו איש מאת ראהו ואישה מאת ראהותה כלי כסף וכלי זהב וסמלות. אומרים הגמרא בברכות שלא יאמר אותו צדיק ועבדו וינו אותם קיים בהם ואחרי יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם מה מה הקפידה של אברהם אבינו על הרכוש גדול כאן שיצאו באושר ולא די להודות בכך שעם ישראל ניצל ממוות ניצל משעבוד לגאולה אבל ההסבר הוא בדיוק הנקודה הזו ראיתי פעם בספר באר משה של האדמור מאושבוב ששאל מה זאת אומרת שלא יאמר אותו צדיק ועבדו מינו אותם קיים בהם ואחרי יצאו בחוש גדול לא קיים בהם והרי גדולה ביזת הים אומרת חז"ל יותר מביזת מצרים פורי זהב נעשה לכם נגודות הכסף אז עם ישראל התברחו ברכוש גדול יצאו וכ קיבלו מה קפידה כל כך שדבר נבי וישלו מתראו שם ראות חסף וכל זהבו סמלות אומר הבאר משה האדמור מאושרוב הדגש כאן שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וקי ועבדום או קיים בהם אחרי כן זה לא קיים בהם הדגש פה על המילה בהם דהיינו אברהם אבינו לא אכפת לו מהאושר והכבוד, מהאושר, מהזה שהעם ישראלים הוא עשירים. הרעיון הוא שהאושר הזה ינתן על ידי המצרים. זה הקפידה שעם ישראל לא יצא ממצרים כמו עבדים בלת, כמו איזה עבדים שבורכים מאדוניהם בבושה ובכלימה. אלא אומר האדמור מאוזרוב זה רמז לגאולה עתידה מלכי תרשיש ויהי מנחה ישיבו מלכי שבה ושבה אשקר יקריבו לעתיד לבוא אומות העולם באים ונותנים למלך המשיח מתנות מביאים לעם ישראל מתנות מכבדים את עם ישראל מוכרים את עם ישראל מעלים אותם על נס מבינים ומכירים את מעלתם זה מה שאברהם אבינו מקפיד. לא די בכך שעם ישראל יוצא מהאפלה לאורה משעיבוד לגאולה. יש גם דרך שזה צריך לקרות בדרך של כבוד, בדרך של זקיפות קומה, בדרך של בני ישראל יוצאים ביד רמה בקומה זקופה. ומה החשיבות של הדבר הזה? החשיבות היא אומר המדרש מדרש רבא ממה שאתה מביא אורה לעולם שמך מתגדל בעולם מה אותה אורה אומר המדרש זה הגאולה ממה שאתה מביא אורה לעולם באים גרים ומתגיירים ונוספים לעם ישראל כמו יתרו ורחב הרעיון הוא שכשעם ישראל נגעל בדרך של בדרך של ביזיון, שפלות, אז זה עדיין לא עדיין זה לא מייצר קידושם שמיים. עדיין זה לא נוצר, לא מתגדל שמו של הקדוש ברוך הוא באופן שאומות העולם יבואו וירצו לקבל על עצמם מחכות שמיים, להתגייר, להכיר באמונה, להתקרב לבור עם אבל כאשר עם ישראל יוצא בזקיפות קומה, בקומה בקומה זקופה, באושר וכבוד, אז מתגדל שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם. אז עם אומות העולם רואים שעם ישראל זה עם השם עם זו יצרתי ליתי לתתי יספרו זו הנקודה של החשיבות כאן יש בשערי תשובה לרבנו יונה בשער השלישי מדבר על ה ה נקודות השליליות ביש שיש במי שמטיל אמתו וחיטתו על על עם ישראל. אז הוא כותב שמה והשלישי, הנזק השלישי, כי עם הקדוש שהם עובדי השם יתברך, אין להם להיכנשר ודם. ואינו מן הראוי להיות מורה בשר ודם אחר עליהם, אלא לשם שמיים. שנאמר כי לי בני ישראל עבדים עבדים ולא עבדים לעבדים ונאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש מה זה ממלכת כהנים וגוי קדוש לשון כהנים אדונים ושרים ואתם תהיו לי במלכת כהנים וגוי קדוש יש עבדות שהיא עבדות של שפלות והכנאה של קניאה של ביזיון אבל יש עבדות שכל כולה זה קומה זקופה. זה ויקבע ליבו בדרכי השם. עבד מלך. מלך. עם ישראל הם עבדי השם כי עבודי הם. ואותו תעבודו. אנחנו עובדים את הקדוש ברוך הוא ואנחנו בטלים אליו. שואפים להתבטל אליו בביטול מוחלט. אבל הביטול שלנו לקדוש ברוך הוא הוא ביטול שאדרבה הוא מביא לנו רוח קומה זקופה קומה זקופה בכך שאנחנו מייצגים את המלך בכך שאנחנו מבינים שאנחנו עבדים של הקדוש ברוך הוא ואנחנו אתם דיינו השם זו הקוממיות שמדבר עליה רש"י. קוממיות קומה זקופה. הקומה הזקופה כאן חלילה היא לא שלילית. קומה זקופה גאווה זה כאשר אדם חושב שהוא אין מעליו אף אחד. הוא דוחק רגלי שכינה. זו קומה זו גאווה. זו דחיקת שכינה. אבל כאשר אדם מבין אדרבה אני בטל הקדוש ברוך הוא. אנחנו עם שבטל הקדוש ברוך הוא, אנחנו עם שמייצגים את הקדוש ברוך הוא ורוצים לקדש את שמו יתברך בעולמו. אז אדרבה, אנחנו בבחינת עבדי מלך כמלך. אולי אני אחבר לכך את הפירוש הנוסף שיש בקומממיות, מה שמובא בגמראבטרא בדף ע שקומממיות זה לשון שתי בית קומות. שתי קומות. קומה על גבי קומה וזה כבר מופיק בכתבים גם של הרב גם בעוד שקומה על גבי קומה פירושה שפירושו שאדם מבין שיש את הקומה הבסיסית שאדם מכיר ביכולות שלו ובפוטנציאל שלו והקומה השנייה זה הקומה של מימוש הפוטנציאל והשלמות שאדם יכול להגיע בדביקות בקדוש ברוך הוא גם כפרט וגם כאומה. אומר ה אה המדרש על הפסוק וידעו כי אני השם אלוקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשוכני בתוכם. אומר המדרש שתנאים יתנה הקדוש ברוך הוא עם ישראל עוד שהם היו במצרים שאינו מוציא מוציאה משם אלא על מנת שיעשו לו משכן וישרה בתוכם וידעו כי אני השם אלוקיהם אשר רוצה לשוכני בתוכה זה התראי יציאת מצרים זהזה זה יציאה מאוד מאוד חשובה שאדם יוצא, שהאומה יוצאת לחירות מהעול של המצרים, מהשיעבוד, אבל יש תנאי על מנת שיעשו לי משכן לשוכני בתוכה ב אשרי שכנתי ביניהם. וזה מה ש זה מה שעם ישראל שר בשנת. זה כלי וענוהו. עלוה הוא מלשון נווה עשה לו נווה אבנה לו משכן תכלית יציאת מצרים מפורסם החינוך במצווה שו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה אומר החינוך שכל המטרה של ספירת העומר היא בכדי שעם ישראל יביע באמצע צעות הספירה את תשוקתו וכיסופיו להגיע ליום הנכבד והנורא הוא יום מתן תורה לאמור שלא העיקר זה היציאה ממצרים היציאה ממצרים זה שלב משמעותי מאוד מאוד אבל הוא לא יכול להישאר כך כאילו הגענו אלנוחה ואל הנחלה אלא כל התכלית של יציאת מצרים זה קבלת התורה הכניסה לארץ ישראל בניין בית המקדש והשרת השכינה וזה מה שאנחנו סופרים כאבד ישאב צל להראות שזה כל שאיפתנו מגמתנו ובאמת כל הבריאה כולה וירב וי בוקר ם השישי חז"ל אומרים שהקדוש ברוך הוא יתנה עם מעשה בראשית שהם חלילה יחזרו לטוהו אם ישראל לא מקבל על עצמו את התורה כל הבריאה כולה מגיעה לכלל גמר אך ורק ברגע קבלת התורה על משכבי בלילות ביקשתי את שעוה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שאבי טיב אל בית אמי ואל חדר חדר אורתי אומר המדרש בשיר השם רב משכבי בלילות זה לילה של מצרים ביקשתי את שעוה נפשי זה משה רב רבינו אחזתי ולא הרפנו עד שאווה ל בית אמי זה סיני ואל חדר אורתי זה אוהל מועד שמשם נתחייבו ישראל בהוריה משם משה רבנו מתחיל ללמד אתם ישראל את התורה שהוא קיבל מסיני משם יוצאת הוריה לעולם אחזתי ולא ארפנו האחיזה ביציאת מצרים המימוש שלה ההתגשמות שלה עד שאבי אל בית אמי ואל חדר הורתי עד שעם ישראל מקבל את התורה מקים את בית המקדש ומשרי שכינה שכינתו בתוכו מפורסם מה שכותב הרמבן בפרשת אמור שימי ספירת העומר נקראים חול המועד. פסח ועצרת הם שני הימים טובים שתוחמים את ימי ספירת העומץ, את ימי חול המועד. פסח נקרא זמן חירותינו. אנחנו חותמים זמן חירותינו. וחג השבועות אנחנו חותמים זמן מתן תורתנו. אני חושב שהמסר הוא שיש כאן למעשה ימי ספירת האור מתוחמים בשני סוגי חירויות. יש את החירות של יציאת מצרים שהיא החירות הלאומית שעם ישראל יוצא ונעשה לעם עם בן חורין עם שניצל מעול שעיבוד שיבוד המצרים אבל הוא נע לכיוון החירות השלמה החירות השלמה זה זמן מתן תורתנו זוהי החירות האמיתית כמו שאומר הכוזרי עבדי הזמן עבדי עבדים הם עבד השם הוא לבדו חופשי והמכתב מקתב אל חרות הלוכות לא תקר חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה זה המסר של הימים האלה הימים האלה ימים של חירות גדולים לעם ישראל אבל תמיד צריך לזכור שהחירות שלנו צריכה להגיע בסופו של דבר לחירות אמיתית של קבלת התורה וזה הקוממיות, זה השתי קומות להבין שיש לנו עוד קומה של חירות, עוד קומה של אין לך בין חורין על מי שעוסק בתורה אני חושב שאולי זה המסר של היום הזה, יום הכומממיות זה יום של שמחה ועוד הודיה והל הקדוש ברוך הוא. אבל אני חושב שמהיום הזה, היום שקמו מעטים הודים וצלים מאש ואספו את עצמם ועזרו חיל וכוח ונרחמו ועדפו צבעות רבים של אויבים שניסו לחסה ולהשמיד את ה את ה את המדינה הצעירה שקמה והקדוש ברוך הוא סייה בידם שיעדפו אותם ויצליחו אותם מתוך אותו אותו כוח וזקיפות קומה קומה זקופה הביטחון שעם ישראל יש לו שליחות בעולם אנחנו עבדי מלך ויש לנו מטרה ותכלית שהיא בסופו של דבר לבנות את הקומה השנייה ואני רוצה לסיים בכמה משפטים שלושפ ממחישים את את הנקודה הזו כמה שאנחנו צריכים לזכור את זה גם ברמה הפרטית וגם ברמה הלאומית הציבורית את הנקודה הזו של האותו ביטחון שצריך שיהיה נסוך בנו ולא להיכנע ולא לשכוח את הדבר הזה ולא לשמוע ולא לא לשמוע לכל הקולות האלה שנסים לשים בנוך לתת בנוך להקטין את רוחנו. כותב הרב באורות אורות התורה יצא לי ממש בשבוע האחרון לראות את זה הוא כותב האיש הישראלי מחוייב להאמין שנשמה אלוקית שרויה בקרבו שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה ואות מן התורה היא עולם מלא. כל אחד ואחד מאיתנו יש לנו כוחות עצומים. אנחנו אות אחת מהתורה ההולך ומתרבה לאן שיעור. וקל וחומר העם בכללו צריך להאמין באמונה בהירה ונלההבת מאוד בחייו בנטיותיו ללך וללכת בהם בביתך. אז ידע איך משתמשים להורה של תורה. כך כותב הרב בפרק יא בפסקה בפרק יג הוא מוסיף ואומר שבחוץ לארץ שהיינו בחוץ לארץ אין שלום רוחני יכול להתפתח שם על אדמה טמאה. האוויר שם מחניק חניקה רוחנית ביחס אל הורה ותקווה כללית ולכן החיים הרוחניים שמה בארץ מאפליה לא יוכלו להיות מקוריים אמנם רק צד הקודש החיצון הולך בגולה אבל הנשמה הפנימית שלהם נשמת אלוקים חיים ברוממות ההרתה המצורפת אל האור העליון והתקווה הכללית המוכרת שת לעין ומשורשת בכל שעל וצד של אדמת הקודש של ארץ חיים וגי חיזיון היא נראית ומתגלה רק במקומה בארץ ישראל רק כאן בארץ ישראל אנחנו יכולים באמת להכיר את השורש הפנימי שלנו את הכוחות שתמונים בנו ההכרה שהיננו עם נורא בני מלכים נדיבי עמים מעמידי שרי קודש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ההכרה זו שאנחנו כהנים ושרים, שאנחנו יכולים ללכת בקומה זקופה זה אך ורק פה מי שחזרנו לארצנו. זאת ההכרה עצמה מעולתה או מעולפה בחוץ לארץ באליפת יגון קודר ובהנחת חושך. היא מתראה על אדמת הקודש בבהירות הנשמה ובזיב החיים. זה המשמעות אני חושב לא פחות חשובה מעצם ההודעה והל הקדוש ברוך הוא אולי ההודעה לקדוש ברוך הוא שזכינו לחזור לארץ וללכת בקומה זקופה לחזור להיות עם שבוטח בעצמו שמבין שיש לו שליחות בעולם אני אסיים עוד כמה משפטים ברשותכם מאורות התחייה שכותב הרב בפסקה ה כמה שצריך חשוב לאלא לא לשכוח את זה. גדולים אנחנו וגדולות הנה המשוגותינו. כן. כל הגדול מחברו אז גם כן צרו גדול ממנו. ובשביל כך גדולות הן צרותינו. חווינו צרות. חווינו בשנה האחרונה לדעווננו הרבה שחול. גדולים הם תנחומותינו. אבל טעות יסודית היא החזרה מכל היתרון שלנו. החידלון מההכרה של אתה בחרתנו. לא רק משונים אנחנו מכל העמים, משונים ונבדלים בחיים היסטוריים מצוינים שאין דוגמתם בכל עם ולשון. כי אם גם מעולים וגדולים מאוד מכל עם נדע את גדולתנו אז יודעים אנו את עצמנו. ואם נשכח את גודלנו אנו שוכחים את עצמנו. ועם שישכח את עצמו בוודאי הוא קטן קטן ושפן. רק בשכחת עצמנו איניננו נשארים קטנים ושפלים ו שכחת עצמנו היא שכחת גדולתנו. כן, כדאי לקרוא את הדברים בפנים אבל אני אסיים מה שכותב הרב. הננו חזקים מרוח הזמנים, איתנים מכל איתני טבל. איננו שואפים לקום לדחיה באותו הגודל של אבותינו. דוד ושלמה, מלכות דוד ושלמה ולהיות עוד יותר גדולים ונישאים מהם. בזה אנחנו צריכים להאמין. אנחנו העם ה של אנחנו יכולים להציב את עצמנו כל דורותם של דוד ושלמה. כן, אומר הרב, אנחנו יכולים להיות עוד יותר גדולים ונישאים מהם, אבל אך ורק אם לא נשכח את העוצמות ואת הכוחות שתמונים בכל אחד ואחד מאיתנו בפרט ובעם ישראל בכלל, שלא נשכח את זה ולא נקשיב לכל אלה שמנסים להשקיח מאיתנו את הדבר הזה. והיום הזה הוא יום שנוס בנו בדיוק את הרוח הזו, את אותה רוח של של תוליכנו מהרה קוממיות לארצנו, של קוממיות, של קומה זקופה. אפשר ללכת בקומה זקיפה רק כאשר זוכרים שיש עוד קומה על גבי קומה. אז אנחנו מפלים לקדוש ברוך הוא שבאמת עם ישראל יכיר בכוחותיו, יכיר ב בביטחון שיש שיש בביטחון שיש בו לקיים את יהודו בעולם, להמשיך במסע הזה. זה זה המטרה זה הסיבה שהיום העצמאות נחוג דווקא בימים האלה ימים של הליכה מחירות לחירות מזמן חירותינו אל זמן מתן תורתנו אז בעזרת השם שנראה עין בעין בשוב השם ציון בבניין בית המקדש נראה נזכה לראות בהשראת השכינה בעם ישראל נזכה לראות בשחרורה שכל ארץ ישראל ובשיבת כל עם ישראל לארצו יום קומממיות שמח ‏Ah [מוזיקה]