חיוב נזיקין באוסר ממון חבירו | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] אנחנו אוחזים בתנ רב חיה אומרת הגמרא בתוך הרשימה של תנה רוחיה של 24 אבוד מזיקים אז מופיע גם כן מטמ מדמע ומנסה שזה הזדמנות לעסוק כ שהגמרא עוסקת ב כל הסוגיה של אזק שאנו ניקר שמדובר על נזק לדעת רשי והרמבם נזקים רוחניים שהם לא נזקים מוחשיים שאפשר לראות אותם אלא נזקים של איסורים של טומאה וזה באמת דבר מאוד מעניין הממשק הזה בין חושן משפט ליורי [מוזיקה] דעה שאדם מזיק על ידי איסור אז יש בזה גדרים מיוחדים היום אנחנו רוצים לעסוק בזה אז רוצה להתמקד בעיקר בשיטת רשי בסוגיה בביאור הבאור האב נזיקין שמסך אז כותב רשי דף ד עמוד ב מנסך הכוונה מנסך יין לעבודה זרה הכוונה שממש הוא מושיט את ידו לתוך גינו של חברו ומשכך אותו לשם עבודה זרה ובמסכת גיטי בדף נב עמוד ב אומר רשי מפרש עמי לא קמל בדר במינה כורה יש כאן היה אמרו להיות פטור מתשלומים מדין קמל בדרב מנשה ופעולת הניסו רכשי עצמה היא פעולה של עבודה זרה והוא חייב על זה מיתה אז היה צריך להיפטר מתשלום מדים כמנ בדי רב מינה בסופו של דבר מפרש רשי א ש מנסך הכוונה שניסחו ביין נשך שזרק בו כוונה שמדובר על מערבב שהוא לקח יין נשך ו שפח לתוך היין של חברו דלא קמח ולא מדי אה סליחה טעיתי כלומר אומו אומר רשי סליחה לא ניתן לפרש שמדובר שהוא זרק את היין ערב שזרק יין נסח ביין של חברו כי אז קח המחסר ו ולא מידי לא מחסיר אותו שום דבר דמס בבר מדמ נסח שבו אז אכ ן שיטת רשי שבאור האב נזיקין שמופיע בתנ רב חיה ש מנסך פירושו ממש שהוא מנסך את הין לשם עבודה זרה וזה לא יכול להתפרש אחרת בצורה של מערבב כי אז לא לא כ מחסר ולא מידי כי הרי הוא יכול למכור את כל היין הבעל היין יכול למכור את כל היין חוץ מדמי יין סך שבו והוא לא מפסיד כלום וכם כמובן שיש כאן כמה וכמה דברים שצריך להיים בדברי רשי ראשית אני לא רוצה להתמקד בזה אבל בכל זאת הי אפשר ולא כלום רשי אומר שמדובר על מנסה חיין לעבודה זרה והוא שואל שאלה הרי למה לא להגיד כים לבד רבה מינ ובאמת בגמרא בגיטי מד ב עמוד ב תראו במקור ב המשנה אומרת המטמא והמדע והמסך בשוגג פטור במזיד חייו ואז הגמרא מביאה מחלוקת איתמר מנסך רב אמר הכוונה למנס ממש במשנה שם בגיטי בדף מב שמנסח את היין לעבודה זרה שמואל אמר מערב שמערב יין נסך ביינו של חברו אז אומרת הגמרא מנדה אמר מערב מה היתה מה לא אמר מנסך כן למה שמואל לא פירש כמו רב אמר לך מנסך קם לי בדרב מנה אז הוא צריך להיות פטור וידך מה הרב סובר כדי רבי ירמיה דאמר רבי ירמיה משעת הגבעה ו דקנה מתחיב בנפשו לאו ה ועד שת ניסוך אומר אומרת הגמרא אין פה דין כמ בדרב מנ למה כי הרי מי שעה שהוא הגביע את היין כן מי שעה שהוא הגביע את היין עלמנת לנסך אותו אז הוא כבר כבר פנה אותו הוא כבר התחייב תשלומי מממון ופעולת הניסו שמחייבת מיטה שעת הניסו היא כבר לאחר שהוא כבר מתחייב בדמים אז כיוון מתחייב בנפשו לא הבעד שעת ניסוך אז מכיוון ששעת חיוב המיתה ושעת חיוב הממון הם לא באים באת ובעונה אחת לכן אין פה דין כ מלבד הרב המינה וכאן לכאורה יש שאלה מתבקשת יוצא שלמעשה חיוב התשלומים הוא לא כתוצאה מ לא כתוצאה מפעולת הניסו פעולת בשעת הניסו ששמה הוא מזיק את ממון חברו והופכת יינו ליין סף על זה באמת הוא פתור מכיוון שקמ בדרב המינה הוא מתחייב על זה מיטה כל החיוב הוא בגלל שעת ההגבה וזה ש הגמרא מדאג בקניה אז לכאורה יוצא שיסוד החיוב במנשך הוא לא משום פעולת הזק של הניסו אלא משום פעולת הגזלה של היין אז יוצא שלמעשה הוא בעצם גנב הוא גזלן אז הרי כבר כתוב יש לנו כבר אב נזיקין של גנב וגזלן אז מה אז מהר מה הטעם לכתוב עוד א אב נזיקין חדש שנקרא מנסך מנסך זה גזלן הוא נכלל בגזלן הוא נכלל בגנב אז לכור היה מקום להסביר שחייבים להגדיר את פעולת הניסו כפעולת הזק כמיסה הזק כן דהיינו שהזקן ניקר שמה הזק הזק הרוחני הזה נקרא הזק כי אם לא היינו מגדירים את פע ניסוך כפעולת הזק אז ממילא לא היה כאן חיוב תשלום ל הגניבה כי אז היה יכול לומר המסך לבעל היין הרי שלך לפניך אם היין עצמו אם פעולת הניסו לא נקראת נזק אין לה שם של הזק אז הרי יכול להגיד לו הרי שלך לבניך אז ממילא יש צורך יש הכרח דיר את פעולת הניסו כפעולת הזק בכדי שיהיה חתמצ של תשלומי גניבה על פעולת ההגבה של היין אחרת ה יכול לומר לו השך לפניך אבל עדיין זה לא מתרץ לגמרי את השאלה משום שסוף סוף יצא שפעולת שחיוב התשלומים עבור פעולת הניסו הישוב בגלל הגניבה רק החיצי צ של תשלומי הגניבה קיים בגלל שאנחנו מגדירים את פעולת הניסו כפעולת הזק אז יוצא שהוא חיסר אותו ממון זה מוגדר כדבר ניזוק ואז הוא לא יכול לומר לו הרי שך לפניך אבל עדיין סיבת החיוב היא לא משום פעולת הניסו פעולת הניסו מנעה את האפשרות להשתמש ביין המנוסח כתשלום גנבה אז צריך לשלם עכשיו בכסף מלא אבל זה לא סיבת החיוב סיבת חי עדיין היא פעולת ההגבה פעולת הקניין של הגזלה והיא בגניבה אז עדיין קשה מה מה הא האב נזיקין האב נזיקי שמשך לכאורה הוא כלול בגנב ו בגזל אז אמרתי על כך גם רב שימן שקו בחידושיו אצנו בכמה בסימן ג' ואני אני חושב שאולי אולי זה כוונתו הוא לא כותב את זה הוא כותב את זה בצורה מאוד קצרה פסקה קצרה אבל אולי אולי באמת הכוונה שלו היא כזו יש יש רב חיים על הרמבם בפרק ז הלכות חובל ומזיק הלכה ד' הרמבם רב חיים אני אנסה למקד את הדברים רב חיים שואל שאלה מדברי ירושלמי ברש פרק הכונס כן תראו את ה ירושלמי מופיע בסוף הדף מקור ל המשנה אומרת כן בבבלי זה נוו עמוד ב א כן המשנה אומרת אה הכונס צול נדיר ונעל בפניה כראוי יצאה והזיקה פטור לא נעל בפניה כראוי ויצא והזיקה חיה נפרצה בלילה או שפרצו ה ליסטים ו יצתה והזיקה פטור הוציאו הליסטים הליסטים חייבים כלומר אם הליסטים הוציאו בידיהם הוציאו את הבהמה מחוץ לרשותו של הבעלים והלכה עכשיו הבהמה והזיקה לשברים אחרים הזיקה ל עשתה מעשה עזק ב שן נזקי שור אז מי שמתחייב בתשלומי נזקי הבהמה הם הליסטים שהוציאו הה כך אומרת המשנה ובירושלמי כן בירושלמי נאמר ככה אמר רבי ושיא כשהוציאו לגוזל אבל הם הוציאו עליה בדה על סתים פטורים כלומר הירושלמי בין שני סוגי גזלנים בין אדם שגוזל על מנת להכניס לרשותו זה נקרא הוציאוה לגולה ובן הם הוציאוה לעבדה שאדם גוזל שלא על מנת להכניס לרשותו אלא כדי לאבד את ממון חברו זה מה שהוא רוצה אומר הירושלמי כל מה שנאמר במשנה בפרק הכונס שאם הוציאו הליסטים אז הליסטים בנזקי הבהמה זה נאמר אך ורק אציו על מנת לגולה כלומר כשהם משכו את הבהמה החוצה הם משכו את הבהמה החוצה בכדי לקנות את הבהמה להכניס את הבהמה לרשותם ולגזול אותה אבל אם היייתה כל כוונתם בהוצאת הבהמה לא בשביל לגזול אותה ולהכניס אותה לרשותם אלא עלמנת לאבד אותה הם רצו שהבהמה הזו תלך לאיבוד ותאבד נזק ויסדו יפסידו הבעלים אבל הם לא רצו להכניס אותה הם לא הייתה להם שום כוונת קניין גזלה כוונתם הייתה להוציא אותה בכדי שתאבד וחי הגבנה הם פטורים פטורים כך אומרת הגמרא ככ אומר הירושלמי שואל עכשיו זה מובא להלכה הירושלמי הזה מובא להלכה בתוספות אצלנו בבב קמה נוו עמוד ב בשני מקומות התוספות א אומר תסו תראו את התוספות דיבור המתחיל ליסטים במקור לא וסתי נמי ש קשוע לגוזל הארי כד מוכלה בירושלמי כלומר התוספות קיבלו את פירושו של הירוש למשנה שכל מה שמדובר הוציאו לסטים הכוונה לגוזל ולא לאבדה אם כן שואל רב חיים אני לא מבין למה אדם שמגביה יינו של חברו על מנת לנסך אותו כן למה הוא חייב מה הגמרא אומרת מדאג בקניה שהוא חייב על פעולת הקניין שהוא עשה הגבעה הגבעה אז הוא חייב מדין מדין גניבה עוד לפני שעת ניסוך שואל רב חיים הרי בשעה שהוא הגביע את החבית לא היייתה לו כוונה לגזול את החווית כוונתו הייתה להפסיד את החווית כוונתו היייתה לאסור את החווית הוא לא התכוון לקח את החווית לעצמו מעולם זו לא הייתה כוונתו כוונתו התה להגביה את החבית על מנת לשכשך את היין עלמנת לאסור את היין זה מה שיתה כוונתו אז ממילה צריך להיות הדין שהוא פטור אז איך אז מה זה אב ד מנסך שחייב באיזה חיטים זה הוא חייב הרי גוזל על מנת לרבד הדין הוא שהוא פטור שאלה קשה מאוד אז האמת היא ש השך א רב חיים לאלא מביא אותו אבל השך בסימן שצו ס קט א מפרש את דברי הירושלמי באופן די חדשני ה אומר מה שאמר הירושלמי שאם הוציאו הליסטים עלמנת לעבדה אז הם פטורים הכוונה היא פטורים מהנזקים שגרמו הבהמות לאחרים זה הכוונה דהיינו מה הרי המשנה מדברת מה הנושא של המשנה המשנה מדברת על הכונס צ צאן נדיר ואותו בצאן יצא והזיק אז אומרת המשנה אם פרצו הליסטים ויצא והזיק הפתור אבל הם הוציאו הליסטים הליסטים חייבים במה הם חייבים בנזקי הבהמה שהזיקה לאחרים אם הצאן הזיק לאחרים הבהמה הזיקה ל אחרים אז הדין הוא שהם חיייבים אומר השך כל מה שנאמר בירושלמי שיש תניא שדווקא אם הוציאו ה ל גוזלה חייבים אבל אם הוציאו לעבדה פטורים הכוונה היא נזיקין שגרמו לאחרים הצון הצון גרם לזיג ארים מזה יהיה פטורים אם הוציאו ה לעבדה ולא לגוזל אבל מבחינת נזקים שנגרמו לה בהמה עצמה על ידי יציאתה להתחייב באנסי הבהמה עצמה שיצאה כתוצאה מכך שהם גזלו הוציאו אותם מרשות בעליה לגבי זה הם מתחייבים באונסין גם אם לא היייתה כוונתם לגזול את הבהמה להכניס אותה לרשותם אלא אך ורק לגוז מנת להעבדה חידוש גדול שאומר שאומר שאומר השך שבכדי להתחייב בעונשי גזלה כן שאדם שאדם שגלן חייב בכל האונסים כל מה שיקרה לחפץ הגזול הוא תחייב בתשלומים בכדי להתחייב באנסי גזלה אומר השך לא צריך שיהיה כוונת גזלה להכניס אותה לרשותו לא צריך שיהיה קנייני גזלה בכלל לא צריך קנייני גזלה עצם העובדה שהגל הוציא את ממון חברו מרשותו אפילו עלמנת לאבדו הוא כבר מתחייב בחיובי גזלה של אונסין של הדבר הגזול מתי צריך קנייני גזלה בשביל שאם עכשיו אותה בהמה תרצה תזיק למישהו אחר אז שמה צריך קנייני גזלה צריך שהתכוון לגוז בכדי שנאמר שהנה זה בהמה שלו שהזיקה הרי הוא גזל עלמנת להכניס רשותו אז באמתו הוא התחייב באחריות ובשמירת הנזיקים אז הוא הזיק אבל בכדי להתחייב בחיובי אוסין אפילו אם הוא לא התכוון לגזול את הבהמה להכניסה לרשותו אלא לאבד את הממון חברו הוא חייו הוא באמת בסברה צריך להבין מיך הטיתי למה הרי הוא לא התכוון לגזול לא היו פה קנייני גזלה הוא לא התכוון למה שהוא התחייב למה הוא התחייב בונס באנסי החפץ הגזול אם הוא לא התכוון לגוזו כניסות לרשותו אלא הוא התכוון לאבדו אבל השך הביא לזה ראייה השך אומר תראו יש גמרא בכמה צדי ח במקור לב הגמרא שמה אומרת אמר רבא הזורק מטבע של חברו ם הגדול פטור שואלת הגמרא מה התמה אמר אמ נח קמח הנה הוא מונח לפניך היא בית שקלה הנה תיקח אותו הוא נמצא שמה רואים זה לא מים עמוקים אז אומרת הגמרא אמי בצלול זה מדובר על מים צלולים שניתן לראות את המטבע אבל באחוריים ללא ככה זה ללא זה כבר נקרא אבוד ממנו מוסיפה הגמרא ו מי דעד אדוה מה הכוונה מה שכתוב זורק מטבע של חברו לים הגדול פטור הכוונה שחברו החזיק את המטבע בידו ובא המזיק ונתן לו איזשהי מכה ליד כתוצאה מכך נפלה המטבע למים על זה אומרת הגמרא שפטור מלשלם את התוצאות גם אם המים צולים במקום שהמים צולים אז הוא פטור מלשלם את ההוצאות של הצוללן שירד למטה ויציא את המטבע החוצה את זה הוא פתור אבל שקלה ביד מגז על גזלה השבה בל מעבד כן אומרת הגמרא אבל אם הוא לקח את המטבע מתוך ידו של חברו וזרק אותה למים זה בוודאי שהוא חייב למה מגזל גזלה שואל השך מה זאת אומרת מגזל גזזה הרי לא היייתה לו כוונה להכניס את הוא לא רצה לקנות את המטבע הוא רצה להזיק למטבע הוא רצה להשליך אותה למים הוא לא התכוון לקחת אותה להכניס אותה לרשותו הוא התכוון ר לזרוק אותה למים אז איך זה מתיישב עם דבי הירושלמי הירושלמי אמר ש שהמציאה ממנת לאבדה פטור אז ופה כתוב שחייב אומר השך לפי החילוק שהוא כתב אז זה מובן התן כל מה שאמר הירושלמי כל מה שאמר הירושלמי שפטור הכוונה פטור מהזקן שגרמו הצון שהוציא אות החוצה אם הם גרמו לזיק הר אז זה פטור למה כי זה זה לא שלי לא אני זה לא בהמה שלי שהזיקה לא התכוונתי לקנות אותה לא התכוונתי לגזול אותה להכניס אותה לרשותי אז אני לא מתחייב באחריות נזקיה שהיא גרמה לאחרים אבל פה בגמרא בכמה צדיק ח מדובר שהוא מזיק לחפץ עצמו הגזול מאבד אותו זורק אותו למים שמה באמת חייב גם אם לא היו קנייני גזלה כי הוא לא התכוון לגזול עלמנת לחס רשותו אבל סוף סוף סוף סוף הוא מתחייב הוא מתחייב בונסים של הגזלה מה הסברה בזה כן מקור מצאנו אבל מה הסבור מה הסברה בזה אז באמת בישיבות אומרים בשם רבי סר זמה מלצר שביאר את הדברים זה יסוד שמופיע בכמה אחרונים שבאמת בכל גניבה מלבד ה העובדה מלבד הנקודה שיש כאן תביעת ממוני גבך כן כאני מישהו גנב ממני שמישהו גנב ממני אז יש לי תביעה ממני גבך הממון שלי נצא אצלך אתה גזלן אבל בכל גזלן יש גם מזיק כי בסופו של דבר היסוד של מזיק זה חסרון ממון חברו אז לו ציר שיש חסרון ממון חברו בלי טביעת ממון גבך למשל אדם שגנב אדם שגנב והחפץ סדוק ונאבד אז עכשיו שבא ניתבה לטבוע אותו הוא יכול לטבוע אותו משני דינים א' מדין והשיב את הגדלה של גזל אם כן שגזל יחזיר ואם לא צריך לשלם דמים אבל מצד שני יכול לטב אותו מטביעת לזיקים הזקת לי בסופו של דבר חיסרתי ממוני אז אומר רבי סזם מלצר ש בשביל להתחייב באנסים של הגזלה לא צריך קנייני גזלה קנייני גזלה צריך אך ורק בשביל מצוות להשיב את הגזלה אשר גזל כלומר כיסוד החי הו מדין והשיב את הגזלה אשר גזל כן בשביל זה צריך קנייני גזלה אבל בשביל אבל בשביל היסוד החיוב של מזיק שיש בגנב אז לא צריך בשביל זה כי גזלה הרי כל כל גנב הוא בעצם גם מזיק אז בעצם בשביל להתחייב באונס הגזלה לא צריך קנייני גזלה זה מה ש אחד בעצם הגזלן פה במקרה הזה שהוא לא עשה קנייני גזלה הגזלן מתחייב מטען מזיק הגזלן מתחייב מטעם מזיק ככה מבאר רבי סזן ממצ בשביל להתחייב מטעם מזיק לא צריך בשביל זה כנני גזלה לכן גם גוזל כלי על מנת לאבד אותו חייב באונסין ככה מסביר ככה מסביר רבי סס את דברי השך אבל אני חוזר עכשיו לרב חיים רב חיים הולך בכיוון אחר רב חיים אומר שזה לא נכון זה לא נכון פשת דברי הירושלמי משמע בפשטות שהוציאו הל גוזלה חיייבים הוציאו על מנת לאבדה פטורים אדם שגוזל על מנת לאבד פטור משמ פטור לגמרי גם על חיובי אונסין גם חיובי אונסין יהיה פטור אם הוא לא עשה כנני גזלה אז מה איך ניישב את הגמרא שמה בכמה צדח אומר רב חיים יש חילוק בין אם בין אם הגזלן גוזר גוזל על מנת שיאבד ממילה ובין אם הוא גזל על מנת לאבד בידו כל מה שנאמר בירושלמי שהוציאו הוציאו הליסטים עלמנת לעבדה פטור זה הכוונה שניזוק ניזוקה הבהמה ממילה הגזלן הוציא את הבהמה מרשה מרשות בעליה והבהמה הלכה הלכה בשטח הפתוח ללא כל שמירה ניזוקה מ איזה טעם שתהייה על זה כיוון שניזוקה ממילה לא מתחייב הגזלן בחיובי אונסין של הבהמה מדוע כיוון שהוא לא עשה קנייני גזלה הוא לא התכוון להכניסה לרשותו הוא רק גזל אותה על מנת לאבדה אז אם האבדה ממילה פטור אבל אם אדם גזל עלמנת לאבד בידיו כמו שבסיפור הזה בבק מ צדח מגזל גזלה הוא הגביע את את המטבע על מנת לזרוק אותה למים אבל כש אבל האיבוד כאן זה מסז זה מייסה הזק הוא הזיק לממון במו ידיו זה לא קרה ממילא הוא הלך והזיק והשליך את המטבע כגמ פשוט להרב חיים שהגז הזה חייב למרות שהוא לא התכוון לגזול הוא לא התכוון לכניסה לרשותו נכון הוא עשה את זה במו ידיו הוא איבד עשה את זה בוידיו אומר רב חיים וזה כאילו סברה כאילו הפוכה מרבי סז רבי ז מצ אמר שלפעמים אנחנו מוצאים גזלן שחיוב משום מזיק כן גזלן שחיוב משום מזיק הנה גזלן שגזל שלא עלמנת להכניס לרשותו אלא עלמנת לאבד את ממון חברו כן אז החיוב הגזלן הוא מתורת מזיק שיש בגזלן זה היה החידוש של רבי סצר החידוש של רב חיים הפוך יש מזיק שחייב משום גזלן איפה אנחנו מוצאים את זה בגמרא למשל בקמה סה במצי מג עמוד ב הגמרא אומרת אדם שגזל חבית כבשת הגזלה הית ה שווה זוז אחר כך התייקרה הגזלה החבית התייקרה שווהה ארבעה זוזים אז הגמרא אומרת תבר ממילה אם הבאה היא נשברה ממילה הוא משלם כשעת הגזלה זוז אךה אבל תברה אם הוא הלך ושבר אותה במו ד משלם ארבעה זוז מאיזה טעם הוא משלם הוא משלם כפל כשעת השבירה ככ פוסק הרמבם בפרק אחות גניבה יוצא ש על פעולת השבירה הוא מתחייב מדין גזל של תשלומי תשלומי כפל הוא משלם כשת הגזלה למה מוכח מכאן וככה גם א ככה גם קת הנתיבות בסימן המד כל שמישה יוצא מד ש הגזלה כאן מקבל משמעות סליחה טעיתי השביר שבירת החבית מקבלת משמעות של גזלה שבירת החבית בחפץ גנוב אדם שגנב חפץ והחפץ התייקר והוא שובר אותו זה נקרא גזלה חדשה זה עכשיו הזק של ממון חברו כאן הוא חייב מדין מדין גזלה כ הוא השלים את תוצאת הממון מרשותו של חברו על ידי שהוא איבד אותו מן העולם בשלב הראשון החפץ יצא מרשות בעלי והגיע היה במעמד של בען שאפשר לקיים בו מצוות השבת הגזלה ועכשיו על ידי שהוא איבד אותו הוא עשה עוד שלב בהוצאת החפץ מרשות חברו אז כאן חיוב המזיק הוא מדין גזלה אז ממילא אומר רב חיים אותו דבר במנשך או דבר במנשך נכון אותו אחד שהגביע את החבית הוא לא התכוון לגזול את החווית להכניס אותה לרשותו הוא התכוון לאבד את החווית במו ידיו על ידי ניסוך אז למה הוא מתחייב על ההגבה למה הוא מתחייב על הגבעה כי מיסה העז שהוא עשה לאחר מכן מצטרף להגדיר את פעולת ההגבה כפעולת גזלה אלמלא שהיינו מגדירים את פעולת הזק כמיסה עזק אז הוא לא היה חייב משום גזלן כי כמו שאמרנו אם הזק נעשה ממילה ולא על ידי הגזלן אז הוא פתור כמו שכתוב בירושלמי כל החתן צ לחייב את הגזלן זה אך ורק אם הוא הזיק במו ידיו לחפץ אם הוא שבר את החבית אז הוא חייב מדין גזלן אז יצא שיש כאן אפשר להגיד טרי גב גזלן יש שני סוגי גנב שני סוגי גזן יש גזן אחד שעניינו להכניס את הממון לרשותו זה סוג אחד של גזן גזן שעושה קנייני גזלה וחיובו אפשר להגיד מדין ממוני גבך אבל יש גזלן שכל עניינו זה לאבד במו ידיו את ממנו של חברו שמה זה חיוב גזן חדש זה גזלן כזה גזלן עלמנת לאבד ממון חברו בידיים ששמה אך ורק עידי מיסה הזק הוא מתחייב בדין גזלן אם הוא לא היה מזיק הוא לא היה מתחייב בדין גזלן אז זה סוג גזן אחר זה האב מזיק שמנסה כלומר שאלנו מה מה מה שייך הרי מקח ומקח הוא חייב לשת ההגבה אז יוזה שהחיוב שלו זה גנב התשובה היא לא ללא מעשה הזק הוא לא היה נחשיב בכלל גזל הוא לא היה נחשו גנב למה כי הוא לא התכוון להכניס את זה לרשותו הוא התכוון אך ורק להזיק אז אך ורק כשאנחנו מגדירים את מיסה הניסוח כמיסה הזק של עזק שלא נקר שמי עזק אז לפיכך זה על ידי זה ניתן לחייב את בגבעה מתורת גזן אז יצא שהאב האב נזיקי שמשך מחדש חידוש של צורת גזן חדשה גזן שהוא לא מתכוון לחסו רשותו הוא גזל שכל כוונתו לגזול על מנת לאבד במו ידיו זה אב זיק בפני עצמו כן אז זה נקודת נקודת החידוש כלומר כמו שאמרתי המזיק פה חייב משום גזן המיסה הזק מצטרף לפעולת ה הגבעה להגדיר אותה כפעולה של גזלן ללא מעשה הזק זה לא היה נקרא גזלן אז מה סיבת החיוב כלומר סיבת החיוב נעוצה במיסה ההז שהצטרף להגבה ללא מס הזק זה לא לא ה זה לא כמו הפירוש הראשון שאמרנו שללא אם לא היינו מגדירים את זה כמיסה עזק לא היה חיתי צ לתשלומי הגזלה כיוון שהיה יכול לומר לו הר שך לפניך כאן אנחנו אומרים הרבה יותר אנחנו אומרים גמרי שונה אנחנו אומרים אלמלא היינו מגדירים את פעולת הניסו כמעשה הזק הוא לא היה חיה בכלל על הגבעה הוא לא היה מתחה בכלל על הגבעה אז מה יס העזה כ הוא מצטרף לסיבת החיוב אז זה נקרא אבנ זיקן של מנסך טוב זה היה ההרה בסדר עכשיו אני רוצה לעסוק במה שאני ותר רציתי להרחיב וזה ההמשך של דברי רשי רשי אומר זה הפירוש היחיד שאפשר ניתן לו סוגיה ל מנסך שהוא ממש ניסך מהמון חברו לעבודה זרה אבל מערב זה לא יכול להות מערב לא יכול להיות הפשט למה מערב לא יכול להיות הפשט אומר רשי א כן נו אומר רשי נו כן אומר רשי ו הוא מנסך את היין ליק לממר שזרק בו יין נסחו ביין נסך שזרק בו דלא כמר ולא מידי דמס בנבר מדמ יין נסך שבו אומר רשי אי אפשר לפרש פשט שמסך אצלנו בתנ רבחי זה מערבב יין נסך ביינו של חברו משום שאז אין פה בכלל נזק לא קם ח מדי הרי הוא יכול למכור את כל הין חוץ מדמה היין נסח שבו את זה זה הדבר שנאסר בהנאה אבל את כל הכמות של היין ה יכול למכור לגויים הם יכולים לשטות את זה זה לא נאסר בהנאה וזה לכאורה דבר תמ מאוד מאוד וכל האחרונים תמו ע על רשי פה איך רש יכול להגיד דבר כזה דלא כ מחסר מידי אין פה אין פה לכאורה הזק הרי זה גמרא ארוכה הרי שמואל ככה סובר שמואל שכר ראינו בגמרא בגיטי בדף נב עמוד ב ביאר במשנה בגיטי בד בת ש המדמה המטמא ומדמה ו מנסך בשוגג פטור במזיד חייו מה הוא חיה במזיד עלל מה נזקי ממון מה היה הנזק פירש שמואל שמערב אז שמואל אומר שיש במערב נזק יש במערב נזק נו אז איך יכל איך יכול רשי להגיד לא במערב לא כ מכס רמדי אז א נגד את שמואל שמואל אמר שבמערב יש נזק יש תשלומ נזקין במערב זה שאל הראשון יתרה מכך רב שחלוקה ואומר ש מנסך הכוונה שנזכרו לעבודה זרה למה הוא חלוק על שמואל בוא נראה את הגמרא אומרת הגמרא כן אומרת הגמרא ולמן דמר מנסך מה הייתה מה לא אמר מערב ממקור ב אמר לך מער היינו מדבר אומר אומר רב הנ חינמי באופן עקרוני באופן הקרני בוודאי שאני מודה שמנסח יש בו חיוב נזיקין גם במערב אבל בשביל זה לא צריך לכתוב מ הנ ויה צריך לכתוב גם מנסך וגם מדמע זה אותו דבר אם מנסך פירושו מערב אז זה בדיוק מדמה אז יש פה כפילות מיותרת א אז לכן ברור ש כוונת התנא במנשך לנזקו ממש בידיו לעבודה זרה אז אם כן שואלים האחרונים אז נו אז גם רב מודה שיש כאן יש כאן חיוב דמים יש כאן חסרון ממון חיסר הוא בטח חיסר אותו ממון מן הסתם כוונתו לומר שחסרו ממון בכך שהוא עכשיו הוא ימכור את זה בזול הוא לא יוכל למכור את זה כפי שהוא רצה למכור את זה מלכתחילה עכשיו הוא צריך למכור את זה לגויים הוא יצטרך להוזיל במחיר אז יש כאן חסרון ממון איך רשי יכול לומר לאלא מד גם רב מסכים לכך אז המרשה התקשה בזה המרשה תרץ בדוחק שבאמת לא היייתה כוונתו של רשי לומר שבאמת הוא לא כמסר מידי אין פה בכלל חסרון המון ודאי שישכון חסרון ממון אלא הכוונה היא שאופן חסרון הממון שנאמר במנשך אם הכוונה למערב אז הוא קיים כבר הוא נאמר כבר כבר במד אז ממנה זה מתר זאת הייתה למעשה כוונתו של כוונת הגמרא בגט דנב הגמרא אומרת אם תאמר שמנסח למה רב ביאר שמנסח הכוונה נזקו ממש ולא למערב כי אם מנסך פירושו מערב אז מה אופי הנזק אופי הנזק הוא שירבב דבר האסור בדבר המותה ועכשיו אתה נאלץ למכור את ה את התערובת למישהו שהדבר מותר לו באכילה בהוזלה כי הביקוש הוא לא אותו ביקוש אז אומר הרב זה בדיוק זה בדיוק מדמע מה זה מדמע הוא מערבב תרומה בחולין עכשיו כל התערובת נאסרה לישראל מותרת רק לכהנים אז הוא נאלץ למכור את התערובת בהוזלה בגלל ערבוב התרומה אז אומר המרשה זה בדיוק הכוונה של מערב היינו מדמה תסביר לי זה בדיוק אותו אופי של נזק זה תערובת של איס ו בהתר באופן כזה שכבר אי אפשר לברור ולברור את הדבר מחדש צריך למכור את כל התערובת וזול זאת הייתה נ כוונת רשי בכך שהוא אמר דלא כמסר ולא מידי דמס בי מדמין סך שבו וזה דחוק מאוד כל מי שקורא פשט ברשי מבין לא כך מבין שבאמת כוונת רשי הייתה לומר שאין פה בכלל נזק כלל ובאמת תראו את הטוסט ריד הטוסט ריד במקור ד' באמת תמה הביא דברי רשי והמסך כתב המורא לקר ממר שארבו ביי נסך למה דלא כחסר בלו מידי דמס בי כולה בר מדמ יי נסך ואינו נראה לי אומר התו סטריד ד מדמה נמי מז בן לכוהנים גם מדמ בוחר לכוהנים ובכל זאת יש בזה נזק למה יש בזה נזק אלא פסידו כהנים מזלזל זבניה אין מה לעשות הביקוש יורד דרסטית כן שרק כהנים יכולים לאכול את זה והכהנים גורמים לירידת המחיר של הל של התערובת של התערובת המדומה זה נקרא נזק אז החינמי אק הו מזלזל ב אז אותו דבר גם במערב יין סך ביין כשר עכשיו הוא צריך למכור הכל לגויים אז הם גורמים לירידת המחיר אז לא אומר הטוסי אני לא מבין מה אומר רשי הוא אם הטו סטרית שהוא הבין בדברי רשי לא כמו שמרשה הבין המרשה הבין שכוונת רשי לומר שבאמת יש כאן חיסרון אבל צורת ואופן אופי החיסרון שקיים במערב יי נסך כבר נאמר במד וזאת הייתה כוונת ר מנסך הינו מדמע אבל זה לא נראה מטוס דריד לא הבין כך מתוס דריד הבין מרשי שכוונתו שאין פה בכלל חיסרון של ממון כלום ואם כן ובאמת יש בגאון רבי עקיבא גר בדרוש וחידוש במערכה ה אות יג באמת הבין פשט ברשי כפשוטו הוא אומר יש מקום לחלק בין וזה לא כמו הטוסט ריד יש מקום לחלק בין מדמע למנשך במדע האופי של הלקוחות הלקוחות הפוטנציאליים למדמ זה אך ורק כהנים אז כיוון שה כיוון שגודל הביקוש יורד דרסטית אז ממילא בהכרח שיש כאן נזק בערך של ה בערך של הדבר בערך של התערוכת אבל כשמדובר על מנסך שאפשר למכור את זה לכל הגויים אמ אומר רב כב עגר אפשר למצוא קהל יעד של הכוחות פוטנטים גדול מאוד ואין כאן למעשה בהכרח צורך להוזיל במחיר וגם אם יש זלה כלשהי זה הוזלה לא משמעותית בכדי שחכמים יכנסו את את המערב וזאת הייתה כוונת רשי שלא כ לא כ מחסר מידי אבל עדיין קשה מאוד קשה מאוד גם אם נלך שיש לנו פשט ברשי עדיין קשה מאוד הרי שמואל ככה ביאר שמואל ביאר שמואל ביאר ש שמנסח היינו מערב נו אז איך וזה שואל הפני יהושע למה רשי נגיד אתה רשי סיבה כן התה לראשי סיבה א להסביר כן להסביר ש ש להסביר שכמו רב הרב אומר מדמה ה מנסך אבל שאלת מדמה הנו מנסך לא הפריע לשיטת שמואל לא הפריע לכן הוא בחר לפרש שמנסח היינו מערב וגם כתוב במשנה גם מערב וכתוב במשנה גם מדמע אז זה לא הפריע לשמואל קושיית רב לא הפריע לשמואל נכון אז מה רשי דחק את עצמו להסביר פשט אצלנו גמרא שמסך היינו מנסה לסקול עבודה זרה ולא מערב כי מאיזשהי סיבה שתהייה כי לא קם מחסר ולא מידי אבל הרי שמואל ככה סובר וגם צריך להבין לפי רב חיים לפי רב קב עגר אז מה שמואל אומר ש שמואל אומר שיש כאן נזק במערב מה שאתם יחלקו במציאות כן רב אומר לפי לפי דברי רשי רב אומר לא מקם מחסה ולא מידי במערב לא מק חסה ולא מידי אבל הרי שמואל חייב במערב שמואל אומר ש בשוגג אומר את זה שחייב נו אז מה שמואל סובר שיש במערב חיסרון ממון ורב סובר שאיין במערב חסרון ממון זה המחלוקת ביניהם זה לא מתקבל על הדעת אז הקושי קושי חוזר למקומו הקושי חוזר למקומו בוודאי ששמואל סובר שבמערה יש מזק ובוודאי ש כך שמואל אוחז למיסה אז למה רב למה רשי סליחה למה רשי היה צריך לדחוק את עצמו ולהכניס את עצמו בין מחלוקת המוראים ולהגיד הפשט אצלנו בתנ הר בחיה הפשט הוא מנסך לעבודה זרה ולא מערב למה להכניס את עצמו יש שמואל שיטת שמואל שמנסח זה מערב אומר הפני יהושע אומר ני יהושע אומר ככה אם לדקדק היטב נראה שדברי שמואל הרי לא נאמרו על תנ רב חיה דברי שמואל נאמרו על המשנה בגיטין הם לא נאמרו על הברייתא אצלנו הבריתה של תנ רב חיה של 24 אבד נזיקין ויש בזה נפקא מינה עצומה הרי שמואל איך שמואל התמודד עם קושיית רב רב אמר מט מדמע מערב היינו מדמע אז מה איך מתרץ את הדברים שמואל אז נחזור לגמרא בגיטין וידך כנסה הוא ומכנס לא לפינה מה שמואל אומר נכון מדמע ומערב הם הם אותו אופי של נזק בשניהם מדובר על עירוב של דבר אסור בדבר המותר אדם עוסר את ממון חברו על ידי שהוא מערב בתוך ממון חברו דבר אסור באכילה ועל ידי כך הוא עוסר את כל התערובת עוסר את ממון חברו אז הם בדיוק בעלי אותו אופי של נזק מערב ומדמה אבל אף על פי כן כיוון שמדמה זה קנסה ומ קנסה לא ילפינן אז לא היה ניתן להשיק מכוחות עצמי שכשם שיש חיוב תשלומים במדע כך גם יחיו תשלומים במערב ב מנסך שהוא מערב כי זה קנסה מה הפשט קנסה אומר רשי שמה תראו במקור ג כנסו מטמ ומדמה ד במזיד חייו כנס ההו ד הזק שאינו ניכר לא ש מזק כך אומר רשי כלומר רשי ביאר שבהכרח שמואל סבור שזק שאינו ניכר לו שמזה כלומר מדאורייתא אדם שמטמא את את את פירותיו של חברו או מדמע את פירותיו של חברו אין א כאן בכלל נזק בהגדרה של התורה אין כאן מזק מדורת בכלל כי זה הזק שאינו ניכר וזק שאינו ניכר לו שמה הזק אז אין פה נזק מהתורה אז בהכרח כן בהכרח שמי ש אז בכר בכל זאת אז בכל זאת למה חייב מנסך ומדע הם חייבים מדין קנסה שזה קנס של חכמים אף על פי שזק שלא נקר לא שמ הזק מדאורייתא אבל חכמים כנסו בשוגג במזיד ולא בשוגג ולמעשה זה המחלוקת בגמרא בהמשך בדף ג עמוד א' מחלוקת חזקיה ורבי יוחנן תראו במקור ה אמר חזקיה דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד חייו מה הת מהז שלא נקר שמ זק ורבי יוחנן אמר דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד פתור מה מה זק שנו נקר לו ש מזק אז יש לנו מחלוקת חזקיה ורבי יוחנן רבי יוחנן סובר שזק שנו ניכר לו ש מזק ומה הטעם אמרו במזיד חייו זה כנס של חכמים שלא יהיה כל אחד ואחד הולך ומטמא ערותי של חברו ואומר פטור אני אז לכן קנסו חכמים את מי שמערב מי שמטמא ומי שמדע קנסו אותו חכמים אם עושה את זה במזיד בשוגג פטור הוא כי על דין דאורייתא שזק שלא נקש מזק וחזקיה סובר שזק של נקר שמ הזק אז נחזור לגמרא בגיטין שמה אז מבאר רשי ששיטת שמואל בהכרח היא כשיטת רבי יוחנן שמואל סובר שזק שלא ניכר לו שמ הזק אז יוצא שכל החיוב במטמ ומדמה זה חיוב שכנס ומכנס הלא לפינה הנה זה מה שומר קנסה מקנס פין אומר רשי עליו דין ההוא וחד קנוס קנוס ואחד דלו קנוס לא קנוס ולאח צך ונסך לאח צך ונסך כי אי אפשר היה לללמוד מנסך ממערב ומדמה מ מ מטמה ומדמה משול שהם מקנסות מקנסות לא ה לפינה אומר הבני יהושעה אבל בוא עכשיו ניגש לדברי רב חיה כשרב חיה מונה ארב 24 אבות זיקים והכרח שהוא לא עוסק בקנסות של חכמים קנס של חכמים לא ש ח לכנות את זה אב נזיקין אב נזיקין בהכרח מדובר על מזיק מדאורייתא אז אם כן בהכרח שתן רב חיה הולך בשיטת חזקיה שזה כשאינו ניכר שמי הזק ואדם שמט מדמע ו מנשך חייב מדאורייתא משול שהוא הזיק במו ידיו את החפץ את ה פירותיו של חברו הוא מזק בידיים הוא חייב מדאורייתא בהכרח שרב חיא סובר שמדמה מטמ זה ממונה זה לא קנסה אז ממילה כשאנחנו באים עכשיו לפרש את הברייתא דרב חיה ולנסות לפענח מה זה מנסך האם מנסך הכוונה למערב או למנשך בידיים ממש אודאי שאנחנו לא יכולים לבאר בצדק אומר רשי אנחנו לא יכולים לבאר שהכוונה של מנסך זה הכוונה למערב כי אם מנסך זה מערב אז אדר קוש לדוכתא מה שהגמרא הקשתה בדף נב על שמואל מנסה מערב הינו מדמע זה אותו דבר זה בדיוק אותו נזק אלא מה תבוא ותאמר בגמרא בגיטין דחינו את השאלה הזו בכך שאמרנו ש שמדמה זה קנסה וקנס מכנסה לא לפינה אבל הרי לפי רב חיה רחי הולך בשיטת חזקיה שזק שנו ניקר שמה הזק אז זה לא כנסה זה ממונה החיוב הו ממונה אז אם החיוב הו ממונה אז אז אם הכוונה שמנסח הייתה למערב אז מערב היינו מדמע אז אם כן למה צריך לכתוב גם מערה וגם מדמע לכן בהכרח פירש רשי שמה שכתוב מנסך הכוונה מנסך ממש לעבודה זרה וזה לא דום ידי מדמע ככה ביאר פני יהושע פשט נפלא בגמרא אמה שקשה ש בהסבר הפני יהושע הוא ש אם כן עיקר חסר מן הספר כלומר רשי היה צריך להגדיל לומר למה מנסך הוא בהכרח מסכו לעבודה זרה ולא מערב משום שמערב הינו מדמה ככ הוא היה צריך להגיד זה הסיבה שהוא היה צריך להגיד מערב הרי עיקר הסיבה היא שיש כאן תפילות שמערב ומדע זה בדיוק אותו דבר וממונה מ ממונה אלפינה למה רשי היה צריך להביא את הנימוק שלא קם 11 ולא מידי מה זה רלוונטי זה לא זה פשוט לא נכון יש כאן יש כאן יש כאן תשלומי נזיקי יש כאן חסרון ממון לפי הפשט של הפני יהושע יש כאן חסרון ממון אלא הסיבה ש שבתנ דחיה לא שייך לבאר מנסך כמעל ה היא בגלל הכפילות שמערב היינו מדמה זה בדיוק אותו נזק אז המרא שלו כותב את זה ודבר שני גם נתקשר בזה עלפני יהושע בעצמו בהמשך שהגמרא בדף נג כן מעלה אפשרות שאולי רב חיה יסבור שזק שאלא נקר שמי זק א סליחה לו שמי עזק הגמרא בהמשך א ה הוא מתייחס לזה כל פנים שיטת הפני יהושע היא לא עדיין מניחה את הדעת אז יש פשט נוסף שבו אני רוצה יותר להתמקד וזה ביאור של הפנים מהירות פנים מהירות רב מאיר אייזנשטט הוא יותר מפורסם בשוט שלו שוט פנים מהירות אבל יש לו גם חיבור חידושים על על על מסכת בב קמה חידושים על מסכת בקמה סדר הדפים אז אצלנו בסוגיה אומר הפנים מהירות פשט אבל או נקדים כדי להבין את השאלה את הפירוש שלו נקדים באמת שאלה שאלה שת ש השלטי גיבורים השלטי גיבורים אצלנו א תראו בשורה השלישית צריך יום מביבי רשי דח דחק עצמו לפרש דמנס רצונו למר שנזכור ל לעבודת כוכבים אבל לקע לפרש לזכור ביין נסך שזרק בו למה לא קח ולא מדי כלומר אצנו רשי טען למה לא ניתן לבאר למה לא ניתן לבאר שמסך היינו מערב כי לא ככ לא חס מדי דמס בי בר מבני העסק שבו דמשמע מדבריו אומר השתי גיבורים דיין נסח ם יין כשר אינו עוסר בהנאה כן מדו רשי עולה בצורה ברורה שאחר שמישהו ערב יין של נסך ביין כשר יכול בעל היין למכור את כל התערובת לגוי בקיזוז דמי יין הנסח שבו שבו הם נסרו בהנאה אבל כל שר היין מותר בהנאה אומר השתי גיבורים זה נגד גמרא זה נגד ההלכה מה שאומר רשי ואיו גופה פרק בטד עבודה זרה זה מובא במקור ז המשנה בעבודה זרה בדף עד עמוד א' מביאה מחלוקת תנאים יין נסך שנפל לבור שיטת נקמה שכולו אסור בהנאה כל התערובת נאסרה בנה לא ניתן למכור את זה לגוי ורש בג אומר שימכר כולו לעובדי חמים חוץ מד י בו רשבג אומר לא היין עצמו האתר נשם באתרו רק הכמות של היין הנסח כן כלל היין מותר בהנאה רק כמות היין נסך ש התערבבה היא אסורה בנה אז אפשר למכור את כל היין בקיזוז דמה היין נסך שבו ואומרת הגמרא הגמרא מביאה מחלוקת בוראים כיצד לפסוק הלכה אז רב אמר שהלכה רשבג בחביות אם דובר על עירוב חביות אבל לא יין ביין ושמואל אמר אפילו יין ביין הלכה כרש בג וכן אמר חנ יוחנן מסקנת הגמרא אמר רב נחמן הלכה למעשה יין נסך יין ביין אסור חבית בחבית מותר כלומר מסקנת הגמרא היא שאם אדם ערבב יין נסך ביינו של חברו כל היין כולו אסור בהנאה אפילו בכל שהוא אפילו כל שהוא של יין נסח שהוא שם לו בתוך בתוך היין כל היין אסור בהנאה אז שואל השלתי גיבורים מה זה שאומר לנו פה רשי דלא ק מחסר ולא מדי לא כח לא כח ולא מדי למה כי יכול למכור את זה מה זאת אומרת יכול למכור את זה הרי כל היין נאסר כולו בהנאה ו גוף בפרק בטד עבודה זרה פסק ד י נסח עם יין כשר עסו בנה בכל שהוא ודוח לחלק דח סתם ינ קמרי סתם ינם הכוונה מגע לא לשם שכשוך של עבודה זרה אלא סתם מגע מגע תמים מגע תמים שגם שזה איסור דרבנן שיים ס מדרבנן רי ידוע שעיקר המקום ששנו בו דין מדבר סך רבין שסך עבודת כוכבים שמשתנה מד כלומר דוחק להגיד שמדובר בסתם יינה מדובר כאן ביין ס ממש שזכו עבודה זרה אז אם כן מה הפשט ברשי מה הפשט ברשי שיכול למכור את כל היין חוץ מד יין שב אומר ה הר אז שטן וזה דומה למהלך של א במידה מסוימת זה דומה למהלך של הפני יהושע בוודאי שרב חיה שמונה 24 אבות נזיקין בהכרח שהוא מדבר על מזיק דאורייתא מדובר על אדם שמזיק בנזק שהוא נזק שהתורה מחשיבה אותו כנזק ולא בדברים שהם דרבנן ולא ב זקים שם דרבנן מה שכתוב בגמרא בעבודה זרה בדף עד שכל היין נאסר בהנאה זה חומרה של חכמים חכמים החמירו לאסור את כל התר מדאורייתא הדין הוא שאמיות הזה בטל ברוב יש בסך הכל כלשהוא בכל התורה כולה המיות בטל ברוב אז מבחינת היין היין לא אסור בכלל אלא מה כיוון שמעורב בו יין שהוא אסור בהנאה אז אפשר למכור אותו לגוי חוץ מיין צך שבו אבל מדורת ברור שאפשר לעשות את זה אפשר למכור את כל היין חוץ מדמס שבו באו חכמים והחמירו משום חומרה שיין נסך החמירו משום חומרה נסך לאסור את כל היין כולו בהנאה ולא ניתן למכור אותו בכלל אבל רב חיה הרי לא יכול רב חיה מדבר על אבנ זיקין של דאורייתא לא מדבר על אב נזיקין שמואל שאמר את דבריו שמערב הוא אמר את זה על המשנה בגידי המשנה בגידי מדברת על אוכ למיסה על אוכ למיסה אדם שמנסח בשוגג פטור במזיד חייב יש כאן תשלומי נזיקין כי מדרבנן ודאי שיש כאן מזיק יש פה מזיק מדברי הוא החסיר את ממון חברו אז יש כאן מזיק מדבריהם הוא אסר לו את כל היין אסר את כל היין בהנאה אז יש כאן ודאי חסרון ממון עצום החסיר לו את כל היין אבל רב חיא מדבר הוא מדבר על מזיק דאורייתא במזיק דאורייתא לא כחסר ולא מידי אין פה בכלל חסרון ממון למה אין פה חסרון ממון כיוון שאפשר למכור את כל היין חוץ מד הסך שבו אז מנסך למעשה אם היייתה הכוונה למערב ולאל נסה נסקו ממש היה פה מזיק דרבנן לא היה מזיק דאורייתא זה לא מזיק דאורייתא דאורייתא אין פה חיסרון אין פה בכלל חיסרון שוב לאור מה שביר קוגר אין פה בכלל חיסרון זה מה שאומר רשי דלאו כחסר ומידי אז בהכרח נכון יש שני סוגי מנסך יש מנסך שהוא מערב ויש מנסך שהוא נזקו לעבודה זרה אבל אצלנו בדברי רב חיה בהכרח אומר רשי שהכוונה למנס נזקו עבודה זרה ממש ולא מערב כי מערב זה מזג דרבנן ומזג דרבנן לא יכול להיקרא אב נזיקי אז בהכרח שמדובר שהוא ניסך את היין עצמו לעבודה זרה ככה מבאר הפנים מרת וחתם סופר אצלנו בסוגייה מקשה עליו קושה חזקה מאוד מערב יין נסך ביינו של חברו שאוסר את כל היין כולו בהנאה נכון הוא עוסר את כל היין כולו בהנאה מדרבנן זה נקרא מזיג דרבנן איך אפשר להגיד דבר כזה הרי לך שבאו חכמים ואמרו שכל היין כולו נאסר בהנאה אי אפשר למכור אותו הרי אדם שמערב יין נסח כזה ביינו של חברו הרי הוא מאבד את כל ערכו ושובו של היין מה זה משנה שחכמים אלה שכנס חכמים אלה שאמרו שאסור נות מכל היין אבל כ שחכמים אמרו את זה אז פעולת ההיזק של הניסוח והעירו היא מזיק גמור דאורייתא איך אני יכול להתייחס לדין התיאורטי שהוא לא קיים אתה אומר לו מדאורייתא זה לא נזק בכלל כי מדאורייתא אפשר למכור את הכל שקוי מה זאת אומרת אבל הרי שחכמים אמרו שהכל אסור מה שעשית במו ידך אתה החסרת את ממון חברך עשית אותו כאפס אי אפשר לעשות בו שום דבר צריך להשליך אותו להשליך אותו לאיבוד אין מה לעשות איתו אי אפשר למכור אותו לגויים אי אפשר לשתות אי אפשר לעשות כלום יש לך מזיק גדול מזה אומר החתם סופר מתפלא על דברי הפנים ירות איך אפשר להגיד דבר כזה באמת שאלה קשה איך אפשר להסביר פשט ברשי לפי זה זהו פשט אז יש כאן יסוד ש שצריך להבין אותו דברים כתובים בכמה אחרונים אה הרחיב את זה רב שימן שקופ בשער בשער הספקות שער א' בפרקים ט וי ועוד אחרונים כמה אחרונים דיברו על זה רב שמול רזו קי גם כן עריך בזה בסימנים ה וו גם כן אז א אני אגיד מה מה הכוונה רוצה טיפה להרחיב אה לבאר את היסוד כאן מה שבאמת מה שבגדול מה שרוצה לטון רב שימן שבאמת נ החינמי גם אחרי מה שחכמים גם אחרי מה שחכמים החמירו וסבו את כל התערובת באמת מדאורייתא האדם הזה פתור למרות שהערך של ה הערך של התערובת יירד לאפס עדין מדאורייתא אין כאן חיוב זיקי ואני אסביר למה יש הלכה מאוד מעניינת שמובאת בגמרא בבק צד ט עמוד ב תראו במקור ח האו מ גרומט דעת לקמה דרב טרפה ופת לטבח לשלו מדמה יש הלכה שנקראת יש דין כמובן אחד מהדברים שפוסלים בשחיטה זה הגרמה ויש לא נכנס כרגע להלכות הגרמה אבל יש סוג של סוג של הגרמה מ הגרמה זה לשתות מהטבעת שבה אנחנו שוחטים יש הקנה מורכב מחוליות חוליות השחיטה צריכה להיות באופן אחיד לאורך כל הקנה זה לכתחילה לאורך לאורך לאורך הטבעת הספציפית שבה התחלנו לחתוך צריך לסיים בה עדד סופה זה לכתחילה אבל יש וויכוח מה הדין אם רוב השחיטה הייתה בטבעת אחת והיה סתיה בסוף אז יש מחלוקת תנאים בדבר הזה אז הגמרא מספרת האם האם הבמה הזו בעצם נבלה או שהיא כשרה כן אם גרומט זה קשר אז זה שחוטה אבל אם גרומט זהזה זה פסול אז היא נבלה אז מספרת הגמרא שההוא גרומט דעת אל קמי דרב בא בן אדם הבעלים של הבהמה עם סיפור כזה רואים שהייתה סטייה בסכין היייתה סתיה בשחיטה והיא יצאה מחוץ הטבעת אז אומרת הגמרא שרב הטריף את הבהמה מחד גיסה ומתח גיסה פתר את השוחט אז אז פגעו רב כהנה ורב סי פגעו באותו בעל בהמה ואמרו לו אביד בחרו טרטה אז הגמרא לא ניכנס כרגע מה ה מסקנה מה זה אביד בחרו טרטה אומר אומרת הגמרא בסופו של דבר טרטה למעלי וטה דלא אכלך ספק סורה ומנח מספק זלה כלומר מה שעשה איתך הטבח מהב מה שעשה איתך הרב זה עשה בך טרט מליוטה הוא גם לא הכיל אותך ספק סורה הרי הבהמה הזו היא ספק ספק נבלה ספק שחוה אז הוא הציל אותך מאכילת מאכילת ספק איסור וגם מנה אותך מספק גזלה כן הטבח אםם היית מחייב את הטבח ותשלומים היה בדך ספק זלה ואת זה נפסק להלכה בשולחן ערוך בסימן שו סעיף ה בסעיף ד' מדבר השולחן ערוך על האחריות של השוחט על ניבול הבהמה בהמה אם אדם מסר בהמה לטבח ונבל אותה אז בשכר אם זה היה בשכר חייב לשלם דמיהם עכשיו אם שכט בחינם אם היה טבח מומחה פטור אם אינו מכ חייו כותב השולחן ערוך שם בסעיף ה במת אמורים ש בוודאי רק אם הניבו היה בוודאות יש פה נבלה גמורה בוודאות לפנינו אבל אם הסבה טרפות הפוסה מספק לא מד וודאי כגון ששעה במו סימנים כן זה כבר עוברים לקטגורייה של שהיה יש גמ הגרמה יש שהייה שהייה שזה אדם הפסיק הפסיק באיזשהו כמה כדי שיעור שחיטה הפסיק במהלך השחיטה שהה זה גם פה אז יש ויכוח מה הדין בשעה בייעוד סימנים כ את רוב הקנה את רוב הסימנים הוא שחת כדב ו במיו הסימנים הוא שהה אז זה ספק האם זה נקרא נבלה האם זה שחיטה כשרה או לא או למשל אם הוא מצא את הסכין פגומה ו והו בדקות כי הוא בדק תחילה הוא ראה שהסכין לפני השחיטה הייתה בסדר גמור אבל לאחר השחיטה הוא מצא את הסן סין פגומה עכשיו יש לנו ספק האם הסקין נפגמה על ידי עצם המפרקת לאחר שהיא עברה את שני הסימנים במפרק היא נפגמה ואז השחיטה התה כשרה א שמה הסכין נפגמה כבר בשלב וד לפני שחיטת בעור ואז ואז ממילא יוצא שהגיע לסימנים לבשת לקנה אז ה כבר הייתה פגומה וטרפה אז יש לנו כאן שוב ספק נבנה ספק שחוטה אומר השולחן ערוך כיו דיק לממ בעצ בעצם המפרקת נפגמה בעצם הבמה ש כדי בא לעניין ממון לא מקינה אפל גם שאנו גים וסרו אפילו יפתו ממון אומר הרב כלומר השולחן ארוך פוסק לכה והרמה את את דין מרומת של רב דהיינו שאם אדם שחט בהמה והבהמה הזו עשה בה ספק איסור ספק איסור הוא לא יודע כרגע המציאות כרגע שאנחנו לא יודעים הם הבהמה הזו כשרה או נבלה הבהמה זו נסרה לאכילה ה עובדה היא נסרה לאכילה מספק אז אנחנו אוסרים אותה לכילה מספק אבל אנחנו פותרים את השוחט פותרים את השוחט נשאלת השאלה איך אפשר איך אפשר ל לפתור את השוחט הרי השוחט על ידי שהוא עשה מישה של ספק יסו בממון שלי הוא גרם לכך שכל הבה מה הזו שווה עכשיו כמו בשר נבלה שאפשר להכין לכלבים זה מה שאפשר לעשות הבמה הזאת השה שווה א שקלים אתה שווה לא יודע מה כמה כמה שווה הפרה מאיר כמה שווה פרה לא יודע צריך לא יודע כמה שווה ד שווה נגיד 5000 שקל רבי עקוב כד עכשיו היא שווה 500 100 שק שאפשר למכור את זה לגוי או לכלבים זה לא נזק זה לא נזק איך אפשר לפתור את השוחט מתשלום נזק א הוא החסיר את ממון חברו גרם לו לנזק עצום אז יש אור שמח הור שמח נמצא בסוף פרק ד מנכות זכירות הלכה ה אומר האור שמח הוא מביא דברי הרמבן דינ דגרמי בקונטרס דין דגרמי תראו במקור י הרמבן עומד על כך לפי מהדקי מלן שזק שנו נקר לו שזק אז איך נגדיר טבח שקלקל טבח שקלקל למה הוא חייב למה הוא חייב טבח שקלקל הרי לכאורה כל הכל הקלקול של הטבח זה זה כשאנו ניכר ושם אנחנו מחייבים אותו גם על השגגה טבח ששחט וקלקל את הבהמה בוודאות אין פה ספק שהוא שחט בצורה לא טובה לא בדק את הסכין כראוי והסכין הייתה פגומה והוא שחט וקלקל אז דינה דגמרא נפסק להלכה בשולחן ערוך בגמרא שאם הוא שהוא חייב כן למעט מקרה שהוא מומחה ולא קיבל שכר זה המקרה היחיד אם הוא מומחה ובחינם הוא פטור כי זה אונס אבל אם זה היה בשכר או שהיה לא היה מומחה אז הוא חייב למה הוא חייב אפילו בשוגג הוא חייב למה הוא חייב הרי הוא זה זק של ניתה זה זק שניקה זה איסור רוחני בהמה נבלה לכאורה זה איסור רוחני אז אזה כשלא נקם למה מנבל בהמה בשיטתו נקרא הזק הניקה שחייב אפילו בשוגג אומר הרמבן אומר ככה בשלמה הגרמה ועיקור אזק ניכרו בשלמה סוג הסוג סוג הניבו שנקרא הגרמה אז אתה יכול לראות את הטבעת איך שהסכין סטטה מהכיוון של השחיטה הראוי אז אתה רואה יש פה איזה קניקה ניכר כאן שיש כאן נבלה אתה רואה שהשחיטה לא היייתה כ או עיקור מה זה עיקור שנתלש הקנה ובשת נתלשו ממקומה אז אתה רואה את זה במוני תסתכל בבהמה תראה שהבהמה הזו לא שחוה היא נבנה אבל אם אם היה כאן שהיה שתוך כדי השחיטה הוא הפסיק בשחיטת הי שהה איך זה יהיה ניכר בדיוק אחרי זה אתה תראה בדיוק את הבהמה תראה בדיוק אחר כך באותה צורה כפי שכפי שהייתה שחיטה כדי בי או דרסה דרסה זה שהוא הוא בא לערוף אות אותה ככה בבת אחת לא במשיכה להרף אותה ככה זה דרס אותה גם כן מבחינת הויזואלית אתה רואה אותו דבר אתה רואה את הקנה חתוך כדי באי אבל אתה יודע אבל אומר הטבח עשיתי את זה בצורה של דרסה אז אתה עושה למה זה נקרא איזה קניקה לה קשה אומר הרמבן דקמ לא שחת כראוי השחיטה עצמה היא הזק שאין זו שחיטה אלא כמתי ז ראשה בסיף ו והרי נכר בין חיה ל שחוה זה פי ל פלאות מה שאומר צריך להבין את הרמבן הזה אבל הרמבן אומר זה נקרא הזק הניקה למה זה נקרא הזה קניקה בטח שזה ניקר היה פה בהמה חיה עכשיו היא מתה זה ניקה היא הייתה חיה ו מתרוצצת ממקום למקום עכשיו היא מושבתת זה נקרא אזה קניקה זה כמו שהוא התיז את הראש שלה בקופי מאחריה תיז את הראש זה לא נקרא עזק היה פה בהמה חיה ועכשיו מתה זה נקרא אזה קניקה כן כלומר ברגע שאנחנו לא מגדירים את פעולת השחיטה כפעולת שחיטה כשרה הרי זה כמו עריפה בקופי כמו שהרב הרבת אותה בקופי ואז זה נחשב אזה כני קר בכך שהבהמה מתה לפנינו זה זה קני קר היא מתה שלא כדרך שחיטה אז הרגת אותה אז אז הצורת הבהמה כרגע שהיא חסרת נשמה חסרת נפש זה נקרא איזה קניקה אז כל היסוד החיו ב מנבל באופן ודעי זה אזה קניקה אומר הו שמח אבל אם אדם שוחט בדרך של ספק ספק הגרמה ספק שהייה כן ספק יש כאן ספק ניבול עם הסקין הפגומה לאחר מכן אז כאן אי אפשר להגיד שזה איזה קניקה כי יש צד לומר שהבהמה שלפניך כרגע זה בשר חי וכשר אפשר לאכול אותו זה לא בהמה מתה מה שאתה רואה מול עניך זה לא בהמה מתה זה בשר חי וטרי שאפשר לעשות אותו לאכילה זה לא זה לא בהמה מתה אז יש כאן צד שהבהמה הזו כשרה וראויה להכינה רק אתה לא יודע אתה לא יודע מה ההלכה אתה לא יודע איך לפסו אומר האו שמח או אז עכשיו בספק איסור שוחט בספק איסור זה ממילא נקרא הזק שאינו ניקה זה הזק שאנו ניקה אתה לא יכול לדעת אתה לא יכול אתה לא יכול לזהות במראה שלך אתה לא יכול לזהות שיש כאן הזק אז כיוון שזה הזק שאינו ניכר ממילא הדר הדרינה לכך שבעזה כשאנו ניקר רק בשוגג בשוגג פתור במזיד חיו כמו שהמשנה אומרת בדף נב עמוד ב בגטים אז ממילא או אומר הס החידוש כל הסיפור של מגרונה שרב פטרה זה בגלל שהוא עשה את זה בשגגה זה לא היה במזיד ה הוא שגג הטבח שגג הוא לא הלך ומזיד ועשה ספק איסור אבל הנ חינמי אם הוא היה עושה את זה במזיד היה הולך ו בל את הבהמה בספק איסור הרי שהוא הה הרי שהיה עליו תורת מזיק בבד למרות שהוא עשה ספק איסור ויש צד לומר שהבהמה זו כשרה אבל אם הוא עשה את זה במזיד אומר הור שמח יש לו דין מזיק באזה כשלא ניקר מה דין מזיק בודה למה יש לו דין מזיק בודאי הרי יש פה צד שהבהמה הזו כשרה התשובה היא אז מה מה זה מועיל לי הצד הזה הרי בסופו של דבר אין לי מה לעשות עם הבהמה הזו הבהמה הזו היא היא לא שמה כלום ערקה ירד אני לא יכול למכור לא יכול לאכול אותה לא יכול לאכול אותה אניני גם לא יכול למכור אותה בתורת בשר כשר אז ערכה של בהמה ירה דרסטית על ידי פעולת שחיטת ספג יסור בצפק יסור ירד דרכה אז זה נקרא תורת מזק בבד כך אבל אז אז אז כן בשוגג ידין שואה פטור כי זה הזק שאינו ניכר וכמה זק שאינו ניכר ל שזק אז בשוגג פותו במזיד חייו אז יצא הו קימת שומר האור שמח בשולחן ערוך יוצא לפי זה הו קימת מה שנאמר בשולחן ערוך שפטור כן שאדם ששחט בספק פטור הכוונה אם עשה את זה ב שג אבל במזיד חייו לכאורה הור שמח הולך בגישה של החתם סופר שעצם העובדה שאתה פגעת בשבות של החפץ הורדת אותו מ שבויות מלאה הורדת אותו הוא לא הוא לא נמכר הוא לא זכיר זה נקרא מה זה אבל יש כאן פשט אחר שאומר הרב שימן שהזכרנו אומר רב שימן לא זה לא הפשט השוחט הזה בספק איסור פטור לגמרי כמו שאומר הפשט בשולחן ערוך פטור מה הסיבה שהוא פטור משום ש צריך להבין מה זה מזיק מה זה מזיק מזיק אומר רב שימן זה אך ורק אם אדם מזיק את גוף החפץ את החפצה זה דין בחוצה שהחצר מזיק בין אם הוא ניזוק באז ניקר ובין אם הוא ניזוק באז כשאינו ניקר ם למן דמה הזק ש לא נקח שמ הזק זה נקרא מה הזקת את גוף החפץ אבל אם אדם לא הזיק את גוף החפץ אלא הוא החפץ לא נשתנה אלא הוא רק גרם לכך שהחפץ נהפך להיות חסר שבויות מדין שפועל על הגברה זה לא נקרא מזיק מן התורה זה לא נקרא מזיק זה נקרא גרמה זה לא נקרא מזיק אתה גרמת להורדת שווות הערך של החפץ אבל לא הזקת את גוף החפץ כשאנחנו מדברים על עוסר ממון של חברו שהוא חייב אדם ש שעושר ממון חברו אם מנבל אותו בבול ודאי למה הוא חייב הוא חייב כי הוא שינה את החפצה יש כאן חלות דין על החפצה שהפצע הזה הופך להיות דבר שהוא אסור באכילה הוא כבר לא נחשב יותר דבר מאכל וישראל עעל כל פנים הוא הופך להיות דבר המזיק הוא דבר מורעל ברעל רוחני שינית את כל החפץ זה נקרא מזיק זה נקרא ור יש עלזה תורת מזיק אבל באדם שנבל בספק יסו ויש כאן צד שהבהמה הזאת כשרה לאכילה למה אתה מנוע מלאכול עכשיו את הספק יסור הזה כי יש דין על הגברה יש דין על גברא על הקרקפת דגברא שהוא צריך להימנע מלאכול מחשש שמה הוא פוגע ב בנבלה אסורה אבל אין בו וודאיות לשינוי בחלות בחוצה עצמה כי יש פה צד שהבהמה הזו כשרה אז מכיוון שיש כאן צד שהבהמה כשרה וביחס לזה זה לא נחשב מז כלומר ב כלומר על הצד שהבהמה זו כשרה ועכשיו אני מנוע מלשק אותה אני מנוע מלאכול אותה בגלל חומרה שאני מחמיר על עצמי זה לא נקרא מזיק לכן לא ניתן לחייב את הטבח על הצד שהבהמה זו נבלה ודאי הרך אפשר חייב את הטבח אבל על הצד שהבהמה הזו כשרה אין כאן מזיק כי לא היה פה שום שינוי בחוצה זה מה שאומרת הגמרא שמנחם מספק זלהה כי על וזה שונה לגמרי מדברי האור שמח לפי האור שמח גם על הצד שהבהמה הזו כשרה יש כאן מזי גמור כי הורדת את שבויות הבהמה אבל ל הצד שלל אבל לפי רב שימן על הצד שהבהמה כשרה אין פה בכלל נזק כלל אין פה מזיק אין פה מזיק כלל כי לא כי זה רק דין על הקרבת דגבר זה לא דין בח חבצה אין פה בכלל דין מזיק יש פה אולי דין גרמה גרמה פטור אי אפשר לחייב לדרמה כור ה שואל רבי שמואל רזבסקי כן הוא שואל באמת בסברה צריך להבין רב שמואל רזבסקי שואל בסימן ה אות ג אומר אבל סוף סוף ב בוא נהיה כנים מה זאת אומרת איך אנחנו מתעלמים מכך שהייה לנו כאן בהמה ששווה משהו והוא הוריד את רקה לאפס להוריד את הרקה בצורה דרסטית הוריד את הרקה ב-90 למעלה מ-90 א לא יודע מה איך אפשר להתעלם מ זה איך אפשר לומר שאין כאן דין מזיק איך אפשר להגיד שאין כאן דין מזיק אומר רב שמואל יש הוכחה ברורה שאם גוף החפץ נשאר כמות שהוא ורק גרמת לחיטוט בערכו שלא ניתן למכור אותו זה לא נקרא מזיק מה ההוכחה שלו מהסוגיה של אה בטר מעיקר הזמי תבר מזמינה בדף יז עמוד ב כן דף יז עמוד ב הגמרא אומרת הגמרא מתלבטת האם בטר בטר מעיקר הזינ בד דבר מנה ו אם אנחנו רואים כלי שהולך לכיוון שבירה וודאית האם אני דן אותו כבר ככלי שבור או שהוא עדיין לא נחשב כלי שבור האם בטר מעיקר הזינה או בטר תמנה אז הגמרא אומרת תפשט מד רבא רבא אמר שזרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור [מוזיקה] נטירת אז הנה רואים מכאן זה שיטת רבא שהזין בטר מעיקר ברגע שאדם זרק את הכלי מראש הגג בעיני הכלי הזה כבר שבור אז אם אדם בא ושבר אותוו בטרם שהוא בטרם שהגיע ונשבר בקרקע הוא פטור אומרת הגמרא בסדר לרבה פשיט לה שבטר מעיקרה זינן אבל לרבה מיבא אלה האם זינ בטר מעיקרה או ב או בטר בסו אומר רשי על הצד שהזין על בטר מעיקרה על הצד שזין בטר מעיקרה וזה מן תבירה אז זה ששבר אותו הוא פטור אבל זה שזרק אותו הוא חייב אדם שזרק את ה זרק את ה את ה כלי מראש הגג בידיעה ברורה שהכלי הולך להתנפץ אז הזורק חייב והמשבר זה ששבר אותו למטה וד לפני שפגע בקקה הוא פטור למה כי מתויר אתב נכון זה רשי אומר עכשיו בואו נשאל את עצמנו מה יהיה הדין הפוך על הצד לרבה על הצד שבטר בטר בסוף הזינ לא בטר מעיקר כן בטר מהז אז מה יהיה הדין מרשי מוכח וככה מבואר בדברי הרמבם במלחמות כן הנה תראו וזו קש במקור ידל מלמטה וזו קשה דבר רבנו שלמה מקשים שאמרו מדר שמנ טר מעיקר זינן פילו הזן בטר בסוף בטור זה ששבר שאין לו דמים לזה מה ישלם כלומר שת רעשי שעל הצד שהזין בטר תמנה אז זה יהיה בדיוק הדין הפוך זה שזרק את הכלי פטור זה שיבר אותו חייב אם הזין ל בטר טבר מנה בטר השבירה בשר בסוף לא בטר ההתחלה אז שאדם זרק את הכלי הכלי הזה עדיין שלם אז הוא פטור אם בא השני ושבר אותו אז השני חיב והראשון פטור מפורש נכון זה זה פשט ברשי שואל נשאל את השאלה וזה שואל הרמבם כן השני חייב על מה שני חייב הרי מה הוא שבר הרי בשעה שהאדם זרק את הכלי בלמעלה אם עכשיו היית עושה פאז כן והיית עכשיו אומר מוציא את החפץ הזה לשוק כמה הוא שווה החפץ הזה שווה משהו אפס הוא שווה אז אם אז נכון רבא סובר שבטר בסוף אז אז הכלי הזה לא נחשב כלי שבור הוא נחשב כלי שלם אבל הוא כלי שלם שאיין לו שום ערך הוא כלי שלם שאיין לו שום ערך ובכל זאת אומר רשי הראשון פטור והשני חייב מדהים רואים מכאן להגיה שאם הראשון זרק והראשון גרם לירידת הערך הוא עדיין לא חייב כל זמן שהכלי שה כל זמן שהכלי לא נשבר הוא לא חייב הוא זורק את הכלי מראש הגג הכלי הזה כבר במעוף שלו איבד אתכ איבד את כל ערקו בשלב הזה הזורק עדיין פטור אם הזין על בטר טבר מנה והשני ששבר אותו הוא חייב למרות שהוא חסר ערך אז הרמבן חלק על החלק על הפרט הזה שהשני חייב הרמבן אומר ללא גם אם מזין על בטר בסוף והכלי עדיין נקרא כלי שלם אבל כיוון שהוא חסר ערך אז זה ששבר אותו גם פטור אבל גם הראשון פטור וגם השני פטור ככה הרמבן סובר אומר הוא אומר הנה תראו הרמבן הרמבן אומר דעה אפילו זלת בטר בסוף פטור זה ששבר אותו שאיין לו דמים לזה הומה ישלם אין לו דמים אז אז מה תגידו הרמבן אומר ש הרמבן אומר שאדם השני פטור נכון אבל גם גם הרמבן שאמר שהשני פטור אומר רב שמואל וזה נכון הגיוני שהוא אמר את זה אך ורק בחי גמנה שהכלי עצמו נזרק אבל מה יהיה הדין בציור שתוספות מביאים בבב קמה יז עמוד ב יש כלי שלם לפנינו ומישהו זורק עליו זורק עליו אבן או חץ והאבן בדרכו לכלי עדיין לא הגיע על הכלי ובשעה עוד לפני שהאבן פגעה בכלי בא מישהו ושבר אותו כאן ברור לתוספות שמה שזה ששבר אותו חייב פשיטה שחייב על מה חייב הרי אין הרי חסר ערך הכלי הזה חסר ערך הי ברגע שם בוודאות יש אבן ש עפה לכיוון הכלי לשבר אותו באותו רגע אין לו ערך ואף על פי כן אף על פי כן חייב מי ששבר אותו לפני שהאבן פגע חייב רואים מכאן אומר רב שמואל רואים מכאן שני דברים א' מי שהוריד את דרכו של הכלי כן לא בהכרח שהוא זה נקרא אדם המזיק ואדרבה מי שהזיק לכלי עוד לפני שהוא נשבר בפועל למרות שהוא איבד את דרכו הוא חיל אז ממינה רואים מכאן שהורדת ערך של כלי שבויות של כלי לא שבת פעולת מזיק מדאורייתא מזיק בידיים לכל היותר אני אומר לכל היותר זה יכול לחשב גרמה כן או לא כמזיק לא כמזיק ולכאורה תשאלו וזה לכאורה צריך לשאול בצב רבי שמואל עומד על כך אז למה במד ה למה במד הדין הוא שחייב כן במד כן הדין הוא שחייב למה הדין חיה למה אדם חיה במדע הרי במדע גם כן זה רק ספק יסור הרי אדם שירבב תרומה בחולין אדם שירבב תרומה בחולין אז יש פה רק ספק איסור אני לא יודע מה תרומה מה חוליים אז זה רק ספק איסור אז הוא רק גרם לירידת הערך של החוליים למה למה זה נקרא מזיק למה מדמע יש ב תשלו מזה זיק כן הרי אנחנו מדברים גם רבחי כן כן על הצד ש עזק שלא נקרא שמי עזק אוקיי היצא שמ הזק ש קח שמי הזק נכון נכון שמי הזק אבל סוף סוף זה רק ספק איסור זה לא עדיי איסור זה רק ספק איסור כרק זה תערובת של עתר ואיסור אז בעצם העטר נכש נשאר עתר האיסור נשאר איסו רק אני לא יודע להפריד ביניהם אז למה יש פה תשלומים אפילו על הצד שזה שלא נקרא שמזה למה יש פה בכלל תשלומים במה זה שונה מספק איסור ששחט ספק שהשולחן ערוך פותר אם שחט בספק איסור למרות שיש פה ספק איסור דאורייתא ה הוא פותר אותו למה כי כי על הצד שהבהמה כשרה אז אין פה אין פה מזיק יש לו רק הורדת ערך אז גם פה אם עכשיו אני שולב פרי אז יכול להיות שהפרי הזה הוא חולין יכול להיות שהוא תרומה זה רק ספק יסור אז גם כן תגיד שזה רק אין פה בכלל תשלומים דור אין פה בכלל תשלומים גם על הצד שזה כש נק ש מזק וזה איזה גמור דאורייתא פה תשלומ זה ספק יסור מחדש שרשים אן חידוש גדול כל הדין של מדמה התרומה בחולין שחייב זה אך ורק באופן של תערובת לך בלך או יבש ביבש באופן כזה שלא ניתן פרד ביניהם נגיד בקמח או משהו כזה אין לא ניתן להפריד ביניהם אז כאן בכל בלך בלך אתה לא יכול אתה לא יכול להגיד הרי ברור שהאיסור מתפשט באופן בצורה שוויונית בכל התערובת ואיין לך דרך להפריד אחד מלשני אז הוא אומר זה כמו טלפה פירות להנאתה שזה נחשב מזיק למרות שזה חיצוני אבל אם אי אפשר להפריד את את החיצוניים אי אפשר להפריד את התינו מהפרי עצמו אז נקרא מזיק זה נקרא של זגת ומר אומ אומר רב שמואל אומר בסימן ה מביא משל אומר משל שהוא שמע משל לכך מרב שיבן שקוק אומר מה הדין אם יש לאדם מרתף של יין אוקיי יש לאדם מרתף של מלא מלא עינות בסדר ב מישהו עכשיו היינות הללו עד עוד לא סמו עליים את המדבקה של ה של הזה לא יודעים שהייה יותר פשוט ככה בא מישהו לבעל מרתף היין הזה המרתף היין שווה 100 אל דולר בא מישהו אמר לו תשמע שמתי לך בקבוק יין אחד בתוך הזה של רעל בקבוק אחד נראה בדיוק יין חיצונית אותו דבר שמתי רעל בבקבוק כן הרעל הזה לא ניתן להריח אותו לא ניתן כלום פשוט נמצא כן חייב ופטור עכשיו כל המרתף הלך גמור אין לו מה לעשות עם המרתף הזה 100 אל דולר הלכו מה הוא יעשה ימכור את זה אין דרך למכור את זה הוא יהיה פטור אומר רב שימן הוא יהיה פטור למה יהיה פטור זה רק גרמה צריך לדון הוא גרם לירידת ערך אבל מה הדין אם היה בקבוק יין ומישהו שפח לתוכו רעל אז תגיד טוב זה תערובת תערובת זה זאת אומרת תערובת האותו רע להתפשט בצורה שבנית בתוך ה אי אפשר להפריד אותו יותר אז זה נקרא מאזיק אז זה החילוק שהוא אומר אם היה מדמה בצורה של חתיכות בשר גדולות שניתן להפריד אחד מהשני הנה החינמי אז זה לא היה נקרא מזיק כי אפשר או אם היו חביות של יין ערבב לא י חביות של יין הוא שם לו חבית תערבב כלי וכלי אז גם כן זה לא נקרא זה לא נקרא מזיק מה שאם כן לאור שמח לחתם סופר בוודאי שזה נקרא מזיק כי הם הבינו הם הבינו שהורדת ערך של דבר זה נקרא מזיק החסרת החסרת את ממונו של חברך בכך שרדת מערכו של הממון זה לא נקרא גרמה בעיני זה נקרא מזיק גמור אבל לפי רב שימן גם אם הוא יעשה את זה במזיד הוא יה פטו מדאורייתא משום שאין פה אם אם ניתן להפריד ביניהם זה ספק איסור ספק איסור כיוון שלא היה חלות דין בחב החפצה נשאר הבשר הכשר נשאר בשר כשר אבל יש לך ספק אם הוא הבשר הקשר הוא הבשר הוא הבשר הטרף אזה אז זה בעיה שלך אתה גברה התורה אמרה לך שאתה צריך להחמיר שמה זה איסור אבל התורה לא אמרה שזה איסור התורה אמרה את צריך להחמיר אולי זה איסור אז לכן אין פה מזיק נפלא אשת דתיה לאחי היית יכול להרחיב יותר אבל אם נבין את הגדר פה אז מה מה נסכם מה הגדר הגדר אומר ככה בכדי שיהיה דין מזיק מדאורייתא זה חייב להיות חלות דין בחצ אם החפצא נשאר כמות שהוא ורק יש דין חלות בגברא בקרקפת דגברא שהוא מנוע מלאכול את החפצא או להשתמש בחפצו להנות חבצה בגלל מניעה של הגב רק אבל לא נעשה שום שינוי מהותי בחצ ולא היה חלות דין בחצה אז זה לא נקרא מזיק מד זה לא נקרא מזיק מדאורייתא אז מתה נוכל להבין מה הדין באדם שאוסר ממונו של חברו באיסור דרבנן גמור כן דיברנו על ספק איסור דאורייתא מה הדין אדם שעושר ממון חברו בספק איסור דרבנן גמור סקן גמור אומר רב שימן מחדש חידוש גדול וזה באמת אין לנו זמן להרחיב פה אב יש יש אה מפורסם כן יש משנה במסכת בכורות בדף לז נפסק להלכה בשולחן ערוך במקור טז סימן רלד סעיף ב וג מפורסם שאם אדם בטעות אכל איסור דאורייתא ושילם עליו אז הוא רשא לטבוע את המוכר כן זה שיטעה אותו כן אדם מכר לחברו איסור גמור דאורייתא והוא אכל אותו אז אם זה אם אם זה יסור דאורייתא גמור הוא יכול לטבוע את הכסף בחזרה זה כותב השולחן ערוך בש לד סעיף ב אבל המוכר אבל תראו במקור דן אבל המוכר לחברות דבר שאיסור אכילתו מדברי סופרים ם החלה אכל וין המוכר מחזיר לכלום אם אדם מכר לחברו דבר שהוא אסור איסור גמור מדברי סופרים והוא אכל אותו כבר הוא לא יכול לטבוע את הדמים נשאלת השאלה מה החילוק מה החילוק בין יסו בדורי ליסו דרבנן אומר הנתיבות שמה בסימן רלד בסעיף קטן ג החילוק הוא ברור איסור דאורייתא זה איסור חפצה איסור דרבנן הוא איסור גבע זה ככה מבערים פשט בנתיבות דהיינו כל איסורי התורה זה לא איסורי כל איסורי התורה זה איסור חפצ החפצה יש לך לא דין בחצה עצמו החפצה עצמו הוא לא דבר מאכל הוא רעל רוחני זה רעל ישע גשמי ויש רען רוחני זה רען הוא מזיק אז זה עכשיו שנודע לו שמישהו הכיל אותו איסור דאורייתא כל קרבו מתהפך כל מא מתהפכים בקרבם וא כולו אחזתו חיל רעדה ופחד עכשיו מה הולך להיות איתו בגוף שלו הקלוריות האלה זה קלוריות ש של איסור שנכנסו לתוך תאי הגוף שלו אז הוא כל כולו מזועזע הוא יכול לטבוע את הכסף בחזרה אבל איסור דרבנן זה לא לא איסור חפצה אין בכוח חכמים לקחת דבר שהתורה התירה אותו ולשנות את החפצה את החומר שבו להיות חומר של איסור איך חכמים יכולים לקבוע שאסור לך אתה גבר אסור לך לאכול דבר שמותר מהתורה זה הם יכולים לעשות אבל הם לא יכולים לשנות את מהות החוצה אז מה הסיבה שאסור לי לאכול את זה כי יש איסור לא תסור מן הדבר שיגידו לך משמאל אז אומר ה אומר הנפלא אומר ה אדם ששוגר באיסור דרבנן לא צריך כפפרה אדם ששוגר באיסור דרבנן לא צריך כפרה למה כי הוא לא זלזל בשעת נפש מדברי חזל ה אומר אני לא ידעתי אם הייתי יודע הת לא הייתי אוכל אז הוא לא צריך כפפרה בכלל כל האיסור מחדש כל כל כל הצורך בכפרה בייסורי דרבנן זה רק ברשלנות או בפשיעה או במזיד א אדם שהוא שגג הוא הוא לא צריך כפרה אפילו הוא לא עשה שום דבר רע יוצא שמה שאותו אדם אכל בשגגה את האיסור דרבנן הזה כיוון שהוא לא היה מודע לכך שזה איסור דרבנן הוא בעצם אכל חפט כשר הוא אכל כשר זה עדרי מבחינת אין פה אין פה אין פה חלות דין בחוצה שזה חבצה של ישרו זה היה דין בגברא זה מה שמחדש הנתיבות ו כן זה נכון היה פה לכה קושי היה קושי על הנתיבות יש כמה הוכחות שגם ייסורי דרבנן הם ייסורי חפצה למשל הגמרא אומרת תראו במקור צריך עוד חצי שעה תזה אני לא הולך לעשות את זה אבל נגיד תראו במקור כו הגמרא אומרת מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד ירד רבי ליעזר ורחץ ורבי יהושע וסיפר אמרו להם אי אפשר לגזור תענית בחנוכה חנוכה זה זהלא אף על פי שהתבטלה מגילה תענית אבל חנוכה לא התבטל אבל הם הלכו וגזרו תעני בחנוכה אמר אמרו להם צאו ויטענו על מה שתעני אתם ל מה שמ שהם צריכים כפרה למה הם צריכים כפרה הרי חנוכה זה סו דרבנן רואים שגם שוגג בדרבנן הוא חייב כפרה גם הגמרא בחולין אומרת ש העיד רבי יהושע בן זרוז בן חמיש שרבי ארמר לפני רבי מ רבי מאיר שאכל עלי של ירק בבית שעם אז הגמרא אומרת שבהכרח אה והתיר רבית שן כול ע ידו אז אומרת הג אולי אולי רבי אר אכל את זה באיסור אומרת הגמרא אך לא יכול להיות אז שתה במתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא את הקלה לאדם צדיקים עצמם לא כל שכן רואים שאם אדם אוכל ירק לא מוסר הוא צריך כפרה זה תקלה למה זה תקלה הרי זה איסור דרבנן וירקס תרומות המעסות בירק דרבנן אז רואים מכאן שגם שוגג בדרבנן צריך כפרה בשולחן ערוך יורד קכו קכ כו מקור כח מי ששתה יין נסח בשוגג אז יש אומרים שתענה חמישה ימים כנגד חמישה פעמים גפן שכתוב בחומש חוץ מהגפן שבמשנה תורה למה צריך כפרה שתה את זה בשוגג והאחרונים פה מבארים הקיצור השל שמדובר על סתם סתם מגע של גוי שזה דין דרבנן אבל צריך להגיד צריך להגיד ככה וזה וזה אומר רב שימן שבאמת היסוד הוא יש בכוח כמים בם הם רוצים להגדיר את האיסור דרבנן שלהם שהתייחסו אליו כאל איסור בחצה כאילו זה איסור בחצה לכל דיניו זה לא באמת הופך להיות אין בכוחם לשנות את החפצה אבל הם יכולים להגדיר בדבריהם את הדבר תייחס אליו כאילו איסור חבצה לגבי הנקמנות שעולות ממנו כן כמו שלגבי קידושי אישה ולגבי דיני מזיק הם יכולים יש בכוחם לעשות את זה תראו את אחד הדברים שבזה אני רוצה לסיים הרן תראו הגמרא במקור יז בעבודה זרה בדף נט עמוד ב אמר רבשי הי עובד כוכבים דנסק לחמ ישראל בכוונה עובד כוכבים נסכת יינו של ישראל בכוונה אז הגמרא אומרת שהוא יכול לקחת ממנו את דמי הנזק שר למשקל דמי זקום הו בת הכוכבים אם הייתה מה מקלק שרפת את היין הוא יכול אף על פי שאסור להנות מ ממכירה של יין נסך אבל אפשר לטבוע את דמי ה את דמי היין שנוסח על ידי הגוי מתורת דמי נזיקיים תשלום נזיקין אפשר לטבוע תשלום דמים אי אפשר לקחת עלי יין אבל אומר הרן אבל אם הגוי לא ניסך אותו במכוון עבודה זר הוא רק נגע בו הוא לא ניסך אותו רק נגע בו ומגע של גוי זה סתם ינם זה איסור דרבנן לא יסו דאוריתא אומר הרן אם הוא רק נגע בו אסור לקחת דמים מהגוי אמ שהוא אסר את היין הזה אסור לקחת דמים מהגוי למה אסור לקחת תראו א אומר ורב השי פשיט ד בסתם הגם לא מצר מדרבנן ואסור אסור למשכל דמה למה שיכול הקום לומר לו אנה לא הזקתי לא הזקתי לך שהרי אין היין אסור עליכם אלא מפני גדר שגדר אתם לעצמכם כדי להתרחק ממנו ואינו בדין ש נפסד בשביל כך אומר גוי ל ישראל היין לא אסור אתם גרתם את עצמכם במילים אחרות מה כתוב כאן כתוב כאן שכל דין סתם מגע ינה מגע סתם ש זה דין דרבנן זה דין הגברה היין הוא לא יין אסור היין הוא יין מותר לא הפסדתי לא הזקתי את היין אתם גרמתם אתם סרתם על עצמכם אז כאן רבשי פתר אותו אפילו מתשלום נזיקי נכון רבש פתר אותו זיקי רואים מכאן כן רואים מכאן שבאמת חכמים כן חכמים אז בוא נסכם יש פה הרבה מליך אסכם את זה מה שמייסד רבי שימן שקו וזה מופיע גם בר שמואל רזבסקי בסימן ה וגם הכובד שיעורים בקונטרס דברי סופרים בסימן א' אות ה גם כן כותב את היסוד הזה לחלק בין איסורי תורה לאיסורי דרבנן איסורי תורה הם איסורי חצ איסורי דרבנן הם איסורי גברה בלבד אין בכוחם לשנות את ה חצה כן יש בכוחם של חכמים לפעמים ברצונם להגדיר שיש להתייחס אל החפץ הזה כל חפץ כחפץ של חפצה של איסור חבצה כן נתייחס אל זה כאילו הוא חבצה של ישו ואז ניתן לחייב תשלומים על זה כי החפץ עצמו ניזוק ואז ניתן לומר שאדם שמקדש אישה בעזרת הדבר הזה כמו הסוגייה בפסחים דז אז היא לא תהיה מקודשת זה כן אבל זה כבר ברצונם של חכמים אחד תקון תקון אחלא תקון לא תקון ככה מחדש רבי שמעון צמך דברי הרן בעבודה זרה בתחט עמו אז אש לתינ נחי נמצא שיש לנו כאן מחלוקת בין האחרונים איך להגדיר אדם שמזיק את ממון חברו על ידי שהוא עסר אותו באיסרו דרבנן האם יש כאן חיוב מזק דאורייתא או לא שיטת האור שמח שיטת החתם סופר שיטת המרחשת בסימן א' ס קו שבכך שאני בעצם גרמתי לכך שאין יותר שבויות ממון על הממון שלך הוא חסר ערך הוא הפך להיות חסר ערך זה נקרא מיסה הזק גמור דאורייתא בכך ש על ידי פעולה שעשיתי אז לכן גם אם אני עוסר את המאכל שלך או עוסר את הממון שלך באיסור דרבנן הרי בסופו של ד במבחן התוצאה הדבר הזה לא שכיר יותר אז לכן זה נקרא מזיק גמור דאורייתא לכן החתם סופר אומר שגם שאדם שמערב יין ביינו של חברו כיוון שחז בסופו של דבר אסרו את כל היין בהנאה אז זה נקרא מזי גמור דאורייתא כי סוף סוף אין יותר הדבר הזה חסר ערך אבל שיטת רב שימן קובת שיעורים ועוד רב שמואל היא לא כך היא באמת שאיסור דרבנן זה כמו זה דומה לספק איסור שדיברנו שבספק איסור פסק השולחן ערוך שפטור מתשלומי נזק כי החפצה על הצד שבמה ה במה כשרה אז לא חל שום דין בחוצה זה רק דין בגבה מנוע מלאכול מס תורת ספק שהתורה החמירה עליו שמספק לא יאכל אז גם איסור דרבנן אותו דבר איסור דרבנן זה לא שינוי חלות דין בחוצה זה לא חלות בחב גם נצד שזק שלא נקר שמי הזק החבטה לא נשתנה מה שנשתנה זה דין על הגברה שהוא מנוע מפעת האיסור שלא תסור מן הדבר אשר הביד לך משמאל הוא מנוע מנכון אז למרות שהערך החפץ ירד דרכו להפ עדיין אין זה מזיק בידיים יש לדון מדין גרמה ויש לדון במקומות מסוימים שזל יגידו ש להתייחס לזה כאל איסור חפצה זה מה שקרה במערב יין נסך באינו של חברו חזל אמרו מדאורייתא היין הזה הוא יין כשר אין צו שום בעיה אנחנו מדרבנן אוסרים את היין בשתייה ויש להתייחס אל היין כן יין שהוא אסור כן יין ש אסור בחצ אז הכן במערב יין נסח בינו של חברו יש כאן מזיק דרבנן אבל לא מזיק דאורייתא מדאורייתא אין כאן מזיק למה אין כן מזיק כיוון שזה לא דין בחוצה מדאורייתא אין פה אין פה חלות דין בפצע וזה מה שרשי אמר מד וזה מה שאמר הפנים מהירות בפירוש דברי רשי דלא כחסר ולא מידי מדאורייתא ניתן למכור את היין הזה בקיזוז דמי היין נסך אז אין פה שום מזיק באו חכמים ואסרו את היין הזה אבל מה שחכמים אוסרים כיוון שהם אוסרים רק את הגברה כן ואומרים להגברה תתייחס ליין כאילו זה יין עסר אז הכן מדאורייתא זה לא נקרא מזיק מדרבנן זה נקרא מזיק מדרבנן אפשר לטבוע מערב בתשלומי בתשלומי נזק אם ה עשה את זה במזיד לממר הזק שלא נקר שמ ל שמ זק אז אם הוא עשה את זה במזיד או לא משנה תלוי במחלוקת אבל יש כאן טביעת נזיקין אבל אך ורק מדבריהם לא מד יתה כי כאן חכמים החמירו להתייחס אל היין כן יין נסך אבל זה מזיק מדבריהם זה מזיק שהוא כל כולו יסודו מדרבנן מדאורייתא זה לא מזיק כי מדאורייתא אין פה דין אמיתי בחוצה לא היה פה שום שינוי בחצה אז זה דומה עוסר חברו בעוסק דומה עוסר ממון חברו בספק יסור שהוא לא חייב אז גם כאן מדאורייתא הוא לא חייב רבנן חידשו לכן אומר הפנים מהירות אומר רשי אי אפשר לפרש אצלנו בסוגיה שמערב שמנסה חיינו מערב למה כי רב חיה מדבר על מזיק דאורייתא הוא לא מדבר על מזיק דרבנן הוא מדבר על מזק דאורייתא ואם הכוונה למערב כל כולו מראשיתו ועד סופו זה דין מזק שחידשו אותו חכמים שאמרו להתייחס לפעולת העירוב כפעולת נזק כאילו זה חבצה כאילו היין עצמו נאשר כאילו היין חבץ עצמו נאשר אז זה חידוש של מזק דרבנן מדאורייתא אין פה בכלל מזיק לכן מה שפירש שמואל מערב זה רק על המשנה בגיטי שמה המשנה עוסקת בעל אוחל המסה האם יש כאן חיוב תשלומים או אין כאן ח יש כאן חיוב תשלומים מדרבנן אבל א כאן צנו שמדובר על תן רבחי על ה 24 אבות זיקי לא ניתן לפרש אומר רשי שמדובר במערב משו שאז מזיק דרבנן מזיק מדבריהם ולא מזיק דאורייתא תוד [מוזיקה]