חיוב הוצאת ממון על מצוות עשה (בבא קמא ט:) | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

[מוזיקה] עם ישראל נמצא ב סיטואציות שמצד אחד הם לא פשוטות מצד שני יש הרבה הערת פנים של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל והתפקיד שלנו זה להמשיך בהתמדה ושקיעות בלימוד ולהמשיך ללמוד את דבר השם ולנסות להבין לעומק את רצון השם וכך לרומם ולתקן את עם ישראל אנו נעסוק היום בסוגיה בדף ט עמוד ב' שהתחלנו לעסוק בחלק הראשון שלה בשיעור הכללי הקודם והיום נעסוק בחלק השני של הסוגיה הזו יש עוד חלק שלישי אבל זה יהיה בעזרת השם במחזור במחזור הבא אבל החלק השני זה התוספות בדיבור המתחיל אי לימה שליש ביתו ואני חוזר על הממרה של רב הונה אמר רב זר אמר רב הונה במצווה עד שליש ממה שליש הבין הגמרא במצווה עד שליש הבנה פשוטה בבבלי זה אומינה בירושלמי זו דעה ש שהובעה להלכה דעת המוראים שבמצוות שליש וככה המילים הפשוטות שצריך להוציא שליש מממונו על קיום של מצוות עשה אלא מעתה תרה לתלת מצוותה לי תב לקו לבתה עכשיו כל הנכסים שלו ילכו על שלוש מצוות אז כבר האיר על זה בתוספות תלמיד רבנו תם תוספות תלמיד רבנו תם האיר שזה לא הכוונה שכל א בשלוש מצוות הכל ילך כי הרי בהתחלה יש לו שליש היה לו בוא נגיד 100 אז א 3 33 אחרי זה נשאר לו 66 שליש מ66 זה כבר יהיה 22 ואחרי זה זה מ מ44 שליש זה לא שלוש מצוות אבל אומר אוס תמיד רבנו תם באופן כללי עקרוני בסדר קראו לזה ככה שילכו שלושת המצוות אז אח מתרץ את הגמרא לא חייבים להגיד שבמצוות עד שליש זה לא במצווה בהידור מצווה ואם הוא מצא מצווה שאפשר לקיים אותה מעיקר הדין בסכום כסף מסוים עד שליש יכול להוסיף ככה מסקנת הגמרא אצלנו תראו רגע ד דף ש בירושלמי הייתה דעה אחרת זה בעמוד שתיים אולי נתחיל בעמוד אחד למטה רב הונה אמר השורה האחרונה בירושלמי של עמוד אחד רב הונ אמר למצווה עד שליש מה הוא לכל המצוות עד שליש זא אומרת וצך את כל המצוות עד שליש ע ממונו ושני שליש ללא או למצווה אחת ברין ממר לכל המצוות עד שליש אמר רבי אבון אפילו למצווה אחת אפילו מצווה אחת זה שליש זו היייתה דעת חכמי ארץ ישראל בפירוש הממרה של רב הונה רב חביבה בשם רבנן דתמן רבי חביה בשם חכמי בבל אמר לו הפירוש ונה כמו הבבלי אבל כל פנים יש לנו את רבי אבון בירושלמי שהוא פירש את הממרה הזאת מצווה עד שליש לא כמו כמו אב מינה כמו אב מינה אצלנו רק היה ויכוח רבי אבון אומר אפילו מצווה אחת ולה שחולקים עליו אמרו לכל המצוות אבל הם פירשו אותה כפשוטה והאמת שמבחינת הלשון של הממרה במצווה עד שליש ככה משמה שזה אפשר אפילו להישאר עם זה אפשר אולי אפיל להשאר עם זהמ קנה כמו שבאמת נשאר רבי אבון נכון הבבלי חוזר בו חוזר מזה ולכן אנחנו לא פוסקים כמו הירושלמי ורבי אבון אלא פוסקים כמו שהוכרע בבבלי ובהנחה שהמריא ממרא של רב אונה בעצמו ולא ממרה מצוטטת כי אנחנו מוצאים הרבה פעמים שהמורים אומרים ממרות ואחרי זה הגמרא אומרת תנינ מי אחי ומביאה בריטה כי המוראים היו מצטטים ברייתות לפעמים רק לא תמיד אמרו שזה בריטה זה ה זה היה חשבו בהתחלה שזה ממרא של המוראים אבר זה בריתה בהנחה שזה ממרא של רב הונה אז גם יש הגיון ללכת אחרי רבנן דתמן אחרי חכמי בבל כי הרי רב אונה היה ראש ישיבת סורה היה תלמידו הגדול של רב וחכמי בבל יש להם מסורת יותר טובה בבבל מה התכוון זה וככה המת אנחנו רואים בבבלי אין בכלל דעה כזאת רק אבא אמינה שנדחתה אבל על כל פנים מאבה אמינה ג ניתן ללמוד הלכות וכך אומר תוספות למה שליש ביתו משמ דין צריך לבזבז כל ממונו לקנות אתרוג אפילו לא ימצא בפחות ואביה מצווה עוברת ואפילו שליש ביתו משמע דלא מחייב זאת אומרת הגבול העליון של הבזבוז כתוב שליש בתו לא יכול להיות אז שליש לא אם בן אדם לא יקיים מצווה הקדוש ברוך הוא ציווה אותו לקחת ארבעת המינים ובתורה אין שום הגבלה לסכום לא כתוב כמה לקחתם לכם צריך לעשות צריך לעשות כמה שיעלה יעלה לא ממין סבורי כזאת צריך להבין מה ומה המקור לזה לא הגמור לא יכול להיות הגמור אפילו לא מביה לזה מקור אומר לא יכול להיות זה לא יכול להיות ולכן הגמרא אומרת שליש ביתו לא ו התוססות שאל נו אז מה מה הגבול ממשיך סות אומר ואמרין נמי המבזבז אל יבזבז יותר מחומש לוקח תוספות את הלא משליש ה לוקח את זה עוד יותר אחורה לחומש הגמרא הזאת של ה של הכתובות מופיעה אצלכם פה בדף גמ בכתובות אמר רבי עילה באושה התקינו הסנהדרין שגלתה לאוושה אז היה שם תקנה המבזבז אל יבזבז יותר מחומש תנינ מיחי הנה זה בריתה כמו שאמרנו קודם מבזבז לבזבז יותר מחומש שמה הצטרך לבריות הו מעשה באחד שביקש לבזבז יותר מחומש ולא הניח לו חברו ומנו רבי ישבה ואמר לרבי ישבה חברו אמנו רבי עקיבא מתברר שזו הנהגת תנאים אמר רב נחמן יתמה רבח בר יעקב מה יקרא מה המקור לא לבזבז יותר מחומש וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך זה אמר יעקב אבינו כשהוא יוצא זה יוצא לחרן הוא אומר כל מה שתיתן לי אני העשר שואלת הגמרא ועל אודה מיסור הבתרא לאיסור הכמה כמו ששאלנו עשינו את החשבון בשליש אומרת הגמרא אמר רב אשי אעשרנו לטרא כי כמה אני עשר את השני כמו כמו הראשון אולי עוד נזדקק לזה אם הזמן יתיר לנו על כל פנים רואים מהגמרא הזאת מסכת כתובות שמצאו סמך לכך שלא מבזבז יותר מחומש מנכסיו שמה הצטרך לבריות אז תוספות אומר טוב אז גם חומש לא ובוכה חשיב לרבו דרבן גמליאל שקנה אתרוג בלף זוז יש גמרא בסוכה שמשבח מאוד את רבן גמליאל שקנה אתרוג בסכום כזה סימן שזה לא היה חיוב מי שעושה את מה שהוא מחוייב לא מוחים לו לא מוחאים לו כפיים אנחנו חיים בעולם כזה ש אנחנו רגילים למחוק כפיים לעצמנו ומצפים שאנשים יחו לנו כפיים על דברים הכי בסיסיים שאנחנו עושים שם המחוייבות הכי הכי מינימלית א אבל כבר במשנה אומרת אומר אולי חינוכית לפעמים צריך לעודד אנשים אבל בדור שלנו אבל המשנה אומרת שרבי יוחנן אמר משנה באהבות אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך במיל אחרות לא לתפוח לעצמנו על השכם ולהרגיש או אני יהודי חשוב כי לכך נוצרת קיבלת חיים בשביל לעסוק בתורה הרבה ומר זה מחוייבות לעסוק בתורה הרבה ולסיים מסכת בא וכמה עד סוף הזמן מי שעוד לא זה רבותיי אני מזרז אותכם זה מחוייבות בשביל זה הקדוש ברוך הוא יצר אותך שתעסוק בתורה תעסוק ברצונו תקיים את רצונו על כל פנים אבל אם משבחים את רבן גמליאל כנראה הוא עשה משהו שלא היה צריך לעשות אז רואים שלא צריך לא צריך לבד כמה תוספות לא מגדיר לנו כמה הוא אומר לא שליש לא יותר מחומש אבל כמה לא אומר אולי אולי אפשר היה להגיד שחוש חיייבים כי כתוב המבזבז בזבז יותר מחומש התורה מצווה אותך לעשות מצווה בתורה לא כתוב כמה אז אמרו לא יותר מחומש אבל חומש חייבים יש לך חיוב לקיים מצווה אתה מחוייב לקיים את המצווה אז חומש חייבים מינימום זה החומש ככה אולי היה אפשר להגיד וכך גם וכך גם כותב הרי מה בעמוד שתיים א לא יודע אם זה אפשר לדייק אבל עמוד שתיים למטה רמה בתר מי שאין לו אתרוג ושר מצוה עברת אין צריך לבזבז עליה הון רב וכמו שאמרו המבזבז הה לבזבז יותר מחומש אפילו מצווה עוברת ודווקא מצוות עשה אבל לא תעשה יתן כל ממנו קודם שיעבור אפשר לדייק קצת מהרמה שלא צריך לבז את זה ל הון רב אבל אבל משהו זה לא הון רב כן צריך לבזבז ואז חומש ככה רגילים להגיד אבל הדבר הזה לכאורה לכאורה לא מסתדר עם רבן גמליאל הרי ממה נפשך אם לרבן גמליאל היו 5 אל זוז אז למה משבחים אותו הוא חייב זה החיוב שלו אם לרבן גמליאל היה פחות מ-5000 זוז למה משבחים אותו זה לא בסדר מה שהוא עשה הרי המבזבז אל יבזבז יותר מחומש אמרו לא לעשות את זה אז מה אתה משבח אותו אז לכן על כורחך אם אנחנו רוצים אפשר להגיד שמשבחים אותו למרות זאת בסדר אפשר תרץ ככה אבל אם רוצים להעמיד את הדין על טילו צריך להגיד שכנראה יש משהו באמצע בין אפס לבין חומש שזה חייבים ומעבר לזה לא חייבים מה שמובא גם המשנה ברורה מביא עוד פוסקים זה את דבריו של רבנו ירוחם תלמיד הראש בספרו יש ספר רבנו ירוחם פסקים כותב ככה ודק דקו המפורשים אומר רבנו ירוחם דין אדם חייב עון רב בשביל מצווה כבו אתרוג יצא בו דמרי מבזבז א לבזבז יותר מחומש י רבן גמליאל אמרו עליו דבר גדול שקנה אתרוג בלף זוז ומכל מקום אומר רבנו ירוחם באיסור נכסיו חייב לקנותו עד עשירית מהנכסים חובה יותר מ-20 א מהנכסים אסור בין 10% ל-20 א רשות וכנראה צריך לומר שרבן גמליאל היה בדיוק במרווח הזה בין 10 ל-20 זה זה היה המעשה של רבן גמליאל מה הקושי בעניין הזה הקושי זה עכשיו אנחנו יכולים לעשות עומדן של הנכסים של רבן גמליאל שרבן גמליאל לא היה לו לא היה לו לא היה לו 10,000 זוז אבל אבל גם לא היה לו פחות מ5000 זוז אז לרבן גמליאל נכסה רבן גמליאל אנחנו ים עכשיו כבר יש לנו כבר אנחנו יודעים כמה היה לו בין 5000 ל-1,000 זה היה הנכסים של רבן גמליאל מי אמר אולי הה 20 אולי ה לא 30 אולי 100,000 זוז מי יודע כמה יחסים הה היה לו רבן גמליאל מאוד קשה מאוד קשה להעמיד ככה את הדבר הזה נראה שהיה נוח יותר לפרש את הגמרא בדרך פשוטה ששיבחו אותו על 10 אל זוז בלי להיכנס לכמה בלי להיכנס לכמה אני גם לא בטוח שחכמי המשנה ידעו בדיוק כמה יש בחשבון הבנק של רבן גמליאל אומנם את הכסף באותם ימים לא היו שמים בבנק אלא כספים אין להם שמירה אלא בקרקע היו היו מתמיינים אותם באדמה ואף אחד לא יכול לדעת גם לא האקרים משוב זה לא היה האקרים גם של פעם קראו לזה גשושי הגמרא מספרת בכתובות גשושי היו הולכים עם לא היה גלה מתכות אבל היו הולכים עם זה ומחפשים איפה באדמה אנשים החביאו איפה באדמה אנשים החביאו את הכסף וא אותה זה בסדר אז איך חכמים ידעו כמה היה לו לרבן גמליאל הוא נשיא הוא יכול להיות עשיר מופלג מה קצת קצת קשה אבל לפי רבנו ירוחם ככה צריך להסביר עוד צריך להסביר לפי רבנו ירוחם מה המקור מה המקור לזה שעשיית מנכסיו אדם חייב להוציא ויותר מעשירית הוא לא חייב להוציא מה המקור גם המקור ל המבזבז אל לבזבז כתוב בגמרא עשר אעשרנו אז אם עשר אעשרנו זה אז לכאורה זה מה שצריך לתת למה זה לא הופך להיות חיוב למה זה לא הופך להיות חיוב אם יעקב אבינו נותן 20% זה צריך לתת או ראוי לתת או מותר לתת למה זה לא חיוב כמו שאלנו קודם אם מותר לתת חומש והקדוש ברוך הוא ציווה לקיים את המצווה תתן חומש מה מה מה מה פשר החילוק הזה חשבתי בהתחלה שזה יהיה הסוף של השיעור ההסבר של זה אבל אני אקדים את זה כבר כבר עכשיו ולסוף השיעור נשמור דברים אחרים אז אולי אפשר להסביר כך מה שאמר יעקב אבינו עסר אעשרנו לך יכול להתפרש בשתי דרכים יכול להתפרש כ לשון תורה דיברה תורה כלשון בני אדם עשר אעשרנו הכוונה אני אתן מעשר כמו אם הימצא תימצא בידו וכמו שכתוב בתורה עשר תאסר את בועת זרך יוצא השדה שנה שנה ושם מדובר על מעשר שני ומעשר אחד עשר תעשר זה מעשר אחד ואז עשר העשר נו לך זה מעשר אחד וזה חיוב מעשר אחד מה זה חומש בחומש אנחנו מוצאים יש לנו הרי באמת יש לנו שני מעשרות מה הם שני המעשרות מעשה ראשון נותנים ל זה נתינה גמורה יש גם מעשר שני המעשר שני הוא לא ניתן ללוי הוא נשאר אצל ישראל הוא עולה איתו לירושלים ואז הוא ביתו יכולים לאכול לקנות בסופרים של ירושלים או בשווקים של ירושלים יכולים לקנות בכל אשר תהווה ונתת הכסף בכל אשר תהווה נפשך וקונים צלעות צלעות כבס וצלעות הלב וכל הבשר ודגים וכל מטעמים ויכולים לאכול ובטוב לשמוח שמחה גדולה השאלה האם המעשר שני הזה נקרא שנתת את זה לקדוש ברוך הוא זה מצווה או שזה נקרא שזה שלך התשובה באמצע באמצע א יש אנשים שכמו כמו שתיארתי עכשיו קונים צלעות הלב לעצמם ויושבים הוא וזה יש כאלה שמזמינים את כל אנשי ירושלים נותנים מזמינים את הלוים מזמינים את הכהנים משאירים להם חלק מהזה אבל זה כבר תלוי בה זה כבר תלוי באדם יש כאלה יש כאלה התורה לא מצווה לתת יותר מעשירית היא לא מצווה יותר מעשירית כי המעשר שני זה זה יותר אסיר את זה המס שני אתה יכול לשבת אתה בעצמך תאכל לבד הכל תקנה קוויר לא יודע מה הכל אתה תאכל הכל אתה תהנה תיתן גם לאשתך ולילדים וזהו אפשר אתה יכול גם שרוב מוחלט של זה לתת ולפזר לכולם אפשר גם גם זה אפשר גם זה אפשר אז מצד אחד אפשר ללמוד מזה שמעשר זה חיוב כמו מעשה ראשון שנותנים ללוי לא נשאר אצלך כלום אפשר גם ללמוד שמותר וראוי אולי אפילו עד חומש אבל זה התורה לא מכריחה ככה אני חושב על פי הגמרא מסכת כתובות הייתי מסביר את ההיגיון בדבריו של רבנו ירוחם דרך אגב המשנה ברורה בסימן תרו מכריע כ רבנו יי רוחם להלכה אז עכשיו לא רק שאנחנו ראיינו את הלכה לא רק שדייק את זה מתוך דברי התוספות אלא גם מצאנו לדבר הזה מקור מן התורה והסברנו אותו את מעשה ראשון ומעשר שני אפשר ללכת לכיוון אחר יש לנו אמנם בשנות אבדה יש מעשר שני אבל בשנות גו בשלישיית ושלישית יש מעשר עני שעל מעשר עני יהיה כינוס של מכון תורה וארץ שראיתם בחוץ וא אני מזמין עוד בחורים שלא שרוצים להצטרף עוד יכולים עוד נשאר כמה מקומות ומעשר ני מעשר ני בשנות מעשר עני ודי נותנים 20% אתה נותן בשנות מעשר שני אתה נותן רק 10% כי המעשר שני זה לך מעשר אני זה מה מה זה המעשר הזה ויש זה לא חיוב גמור ולא זה רק סימנ סימנ למה אורים לזה עבדה וגו זה סימן בעלמה כן עבדה מה שבזבזת על אכילתך ושתיית אפילו זה עבד לך בסדר כאילו השתמשת בדר עשית קדין אבל השתמשת נגמר הלך לאיבוד לעומת זאת מעשר אני גו זהש בפנים זה כמו הסיפור עם מונבז שאומר שאני גנזתי במקום ש אין היד שולטת זה המסר עני בסר אבל אפשר להסביר זו הדרך שנייה להסביר שנות אבדה ושנות גו בשנות אבדה רואים שמעשר זה בסדר אפשר להסתפק בזה בשנות גו רואים שראוי יותר לתת 20% אפשר או כמו הפירוש הראשון שאמרנו או כמו הפירוש השני שאמרנו זה המקור זה היסוד ואידך פירוש הוזיל גמור טוב אז אנחנו אבל סוף סוף הבלד אנחנו שואלים רבן גמליאל מאיפה ידו חכמים כמה כסף היה לו ומי אמר שאלה שנייה שאנחנו רוצים לשאול זה א שאלת המרץ חיות זה לא שאלת המרץ חיות זה בעצם שאלת רבי יעקב אמדין רבי יעקב אמדין קוראים לו יעבץ בראשי תיבות יעקב בן צבי אבא שלו היה חכם צביא כתב הרבה ספרים אחד ספרים שלו נקרא מור וקציעה ובספר מור וקציעה זה ספר על התור אז הוא מקשה קושיה מביא אותו המרץ חיות בעמוד שתיים באמצע וכן מה שכתב יעבץ שם דהרי עשה דכה לא תעשה ועל כוחך דח מירה עשה דוכה לא תעשה אז מה חשוב יותר עשה טוב זה קצת שיעור למסכת הבמות אבל אבל אבל כאן שיה של של היבס קושייה יפה אומר אפשר לתרץ אותה בכמה דרכים בסדר אני לא מתיימר להגיד שרק מה שנגיד היום זה התירוץ היחיד אבל זה קוששה יפה מה יותר חמור עשה או לא תעשה מה יותר חשוב דיברנו על זה היה שיעור כללי שלמדנו בבמות מבוא לסוגיית דוחל אות אז דיברתי על זה אבל אבל כאן הוא אומר עשה יותר חשוב הראיה שכשיש התנגשות בין עשה ללא תעשה עשה דוחה את לא תעשה סימן שעשה יותר חשוב א איך יכול להיות שעל מצוות עשה אדם צריך להוציא עשירית מותר לו להוציא חומש מצוות לא תעשה הכל כל ממונו כדי לא לעבור צות לא תעשה כל כספו הגרם י ראייה דלקה בשבת בסדר שיש אסור אסור אפילו להגיד לגוי לכבות אומר שואלה אמרת צ תשה אין צריך להוציא ממונו וללא תשה מוחיב לתת כל ממונו הנה גם על זה כתב הרמבן שם פרשת בו תעמ ד מלתה אומר מהרץ חיות דענין לעבור אם כן צת לא תעשה עובר בקום עסה אבל עברת עשה לה בשבע אל תעשה אומר יש הבדל זה נכון שמבחינת החשיבות השה יותר חשוב אבל איך עוברים על השה על ידי שב ואל תעסה לא לא עשיתי כלום השבתי בסדר זה לא מרת בקדש לא תעשה ברך לא תעשה ואתה כם עושה מעשה בפועל זה מרד ועל זה את כל ממונו אדם צריך לתת כדי לא למרוד במעשה בקדוש ברוך הוא ככה אומר המרץ חיות בשם הרמבן אבל זה לא מוסכם על כול עלמה יש גליון רבי עקיבא היגר ביור דה בסימן נד קנז סליחה והוא מביא הייתי יכול להתחיל ישר עם ריבש אבל הרבש זה קטע ארוך להביא לכן הבאתי לכם את הרקי עגר שכותב את זה בקיצור כי אני לא רוצה להיכנס לריב אבל אומר ככה הנה מדברי תשובת חביס יואיר מבואר דאם הולו שאין בו מעשה או כמו לעבור על אסה ואן צריך לתן כל המונו אדם יכול לעבור עליו בשב ואל תעשה למשל אדם נשבע לעשות משהו אז יש לו לב של לא יחל דברו הוא נשבע לעשות ועכשיו הוא לא עושה עכשיו אם הוא יעשה הוא נשבע שהוא יעשה ככה וככה הוא רוצה הוא נשבע שהוא יעשה טיול מסביב לעולם לא בשביל טיול אלא בשביל להרביץ תורה ולתת בכל אי וכל זה במ קריבים הוא רוצה לתת שיעורים טוב אבל כל מבוא צריך להוציא על זה נשבע הוא נשבע עכשיו הוא רוצה טוב שבעל תעסה הוא ו ישאר בישיבה לא מתחשק לו מה ה יעשה שמה זה מה ימצא שמה שיעורים מי ירצה לשמע אותו א הוא רוצה להישאר אז אבל נשבעת אין מי שי אפשר אי אפשר להתיר את השמע נשבע דס רבים מה יעשה זה בשבע אל תיסה האם עד חומש עם ממונו או שזה צריך להוציא כל ממונו כי זה לא תעשה אז חבות יעיר אומר שאם אתה עובר על הליו בשבע אל תיסה זה כמו מצוות עשה זה רק חומש עם המונו ככה הוא אומר הזה אה והם משבות זהב ואולם אומר רב קיבא הגיר בתשובת הרבש בסימן שפז מבואר שמה בדיוק יש את הדוגמה הזאת שמישהו שנשבע משהו לעשות דכל שהו לעבור עליו אף באין בו מעשה אפילו אם רק יושב בישיבה ועל ידי זה הוא עובר ליו צריך ליתן כל אשר לא ולא יעבור אז לפי הרבש חוזרת קושיית המור ו קציה למה עליו כל ממונו ועל אסה שהוא יותר חמור אס יותר חשוב מעליו לא כמו הרמבן ריבש יכול לחלוק על הרמבן ריבש יכול לחלוק על הרמבן מותר לו אישוני ריבש היה תלמידו של של הרן זה נכון שזה דור שני דורות אחרי הרמבן זה נכון זה נכון אבל עדיין אולי קיבל מרבו אפשר בקיצור אבל הריש ככה אומר ל לפי ריבש קשה למה מתפס חומש ובלא תעשה הכל הרי ס וכ לא תעשה אז חוזרת השאלה זה שאלה שנייה שאנחנו שואלים אחד זה שאלה על החשבון קרקע של רבן גמליאל שאלה שנייה השאלה הזאת שאלה שלישית עכשיו תניחו כל מה שאלנו עוד עכשיו זה 40% עברו מחת הזמן תניחו רגע בצ צד הולכים לנושא כאילו אחר אבל מתוך הנושא האחר ניישב גם את השאלות האלה ונבין את את הדבר בצורה מחודשת יש שאלה גדולה ששואלים האחרונים על כל הסיפור הזה שה מבזבז לא יבזבז יותר מחומש שזה גם גימור בוקמה גם נפסק להלוך את ברמו גם בתרו גם בקנז ביורי דעה אומרים יש גימור מפ מפורשת מפורש כתוב שחור על גבי בז' אצלי בגימור שלי לבן לא משנה כתוב לא ככה מפורש גמרא בקידוש בדף מקורות זה על גבי לבן אומרת הגימור ככה תונו רבון הוא לבדות ובנו לבדו הוא קודם לבנו רבי יהודה אומר בנו קודמו שזה מצוותו על אבי וזה מצות בנו עליו אמ רבי רמי הכל מודים כלח דלה כאלה חמש סלעים אם יש לו רק חמישה סלעים הוא קודם לבנו מצוותו עליו מה הי טעמה מצווה ד גופה עדיפה כי פליגה ט טטה לא משנה עכשיו במה המחלוקת אבל כול הלמודים יש לו רק חמישה סלעים או שישה או שבעה או שמונה או תשעה שהוא לא יכול לפדות שניים פודא את עצמו מה זה מצווה לא צריך להוציא חומש ממונו לא צריך להוציא יותר מחומש טוב אפשר לתרץ בדרך דוחק ופלפול שמדובר שיש לו 25 סלים בסדר והוא יכול אפשר אבל זה דוי חק זה לא מה שכתוב פה בגימורי זה לא מוזכר בכלל מה הגמרא בונה על זה שיש שאנחנו כבר יודעים את דין חומש וכל זה דוי חק עוד בריסה כתוב הבריתה ככה א שם בקידושין תונו רבון שלוש שורות מלמטה תנו רבנ לפני הסוף לבדות את בנו ולעלות לרגל אין לו כסף גם לעלות לרגל גם לבדות את בנו פודד את בנו ואחר כך עולה לרגל רבי יהודה אומר עולה לרגל ואחר כך פה ידי דנו שזו מצוה עוברת זו מצווה שאינה עוברת בי שמ רבי יהודה כדי כמר תמה הוא הסביר מצויין עליה על הרגל זה יעבור את את הבן אפשר גם אפשר גם בהמשך הוא לא בורח לשום מקום הבן הוא תינוק בן בן חודש אלא רבנן מהטמה היו ואמר קרא כל בכור בניך תפדה והדר לא יראו פני רקם בסדר הדברים בתורה כתוב כ בכ בח תפדה שאלות זה ולא רו פני אמרי קם אז דורשים סמוכין חומים דורשים סמוכין ורבי יהודה לא דורש פה סמוכין מה הפירוש של זה ומה משמעות הדרשה הזאת זה לא עכשיו הזמן זה במסכת קידושים איך לומדים מה הפשט בזה יש בזה פשט יפה מאוד אבל לא עכשיו אבל סוף דבר רואים שבן אדם אין לו כסף למצוות והוא צריך להוציא והוא צריך להוציא איך מתיישבים את זה נאמרו בזה מה אני ראיתי חמישה תירוצים בסדר באחרונים מה שמביאים בספרי האחרונים ראיתי באחרונים חמישה תירוצים ו אני רוצה להוסיף עליהם על חמשת התירוצים האלה עוד שני תירוצים נוספים ככה שיהיו לנו בסוף השיעור שבעה תירוצים לשאלה הזאת ובתי השישי ורצו גם השאלות ששאלנו שאלנו קודם אז נתחיל עם עם התירוצים התירוץ הראשון והשני שניהם נאמרו על ידי יהודי חשוב מאוד משנה ברורה בעצמו החפץ חיים בביאור הלכה בסימן תר אמ ש כותב הבור הלוכ והנה על עצם הדין וא כא בשולחן רוך ין צרך לפזר עון רב על מצווה ונובע זה מסוגיה ו אמצו לכולה בית וסמכו זה לדין צדקה דז בזכור צריך איון ד מסוגיה דקידושין דף כט ומבואר שם וכולי וכולי ולמן עכשיו יש שורה שמתחילה במילה חלק אתם רואים מול החזן אש שזה שמה חלק השורה מתחילה במילה חלק חלק מאונו ואז אומר הביאור הלוח תירוץ ולמן לישבע סוגיות שלא יהיו סותרות היה אפשר לכור לומר במס דרב גמליאל דערות היייתה שם שפיזר עון רב יותר על שוביה דינו שכר המצווה ורק מ ששם בספינה לא היה אפשר להשיג אתרוג ונתן לאחד עון רב שתרצה למוכרה לו וזה אין אנו מחוייבים מן הדין ככיוון שאינו מוצא אות כפי שוביה רגיל אנוס הו ואיין מחוייב ורק משום חיבוב המצווה אשר ואפשר לפרש גם הסוגיה דבו בקמה דמה ר בכגון זה דעתה שכר מצווה הרבה יותר משובה וסל קדך דשס דעד שליש בתו מחוייב ועל זה דכי דנו מחוייב אבל כל מצווה שיכול להשיגה בשובה חיווה תורה לכל ישראל אם יש לו אף מעט וכי דקידושין הנעל רק באין לו פטור וכ ד ירושלמי פרק א' דפאה אומר הבור הלוכ הסבר מחודש אומר הבי לך הסבר ככה רב בויסי כל מצווה אם המחיר שלו זה ככה אם אז כמה שהמחיר זה מה שצריך לעשות התורה אמרה לעשות אבל אם המחיר הוא מכיר מופרז מישהו מנצל את המצוקה שלך אתה בספינה אין לך זה לא צריך להוציא זה לא צריך להוציא זה לא צריך זה לא מחיר מופרז לא מצאנו דבר כזה בהלכה יש מצווה לאכול דגים בשבת מצווה זה עניין קוראים לזה אני לא אוהב כח את המושג עניין מנהג ישראל לאכול דגים בשבת כשהיו היו הסוחרים היו יודעים הגויים היו יודעים שהיהודים זה חשוב להם דגים דגים חשוב להם אז הם היו לפעמים עושים קרטל כל הסוחרים הגויים מתכנסים ביחד ומתחילים להעלות את ה לא היה אז הממונה על הפיקוח על המכירים גם היום שיש אבל בקיצור אז צריך לחקור את האנשים שנמצאים זה ש יחידת חקירות שחוקרת את הממונה על סויף דוב אז הם היו מעלים את המכירים ויהודים אמרו צריך לקיים את אחד העשירים עשירים או כל מיני צדיק לך חשבו מוכן כל אוים שבאולם להוציא בשביל לאכול קרפיון גפילטפיש אי אפשר שמזה זה היה שמה באירופה היה הבעיות האלה בקיצור ואז בשביל זה מוכנים הכל היו אז כתוב משבור אם סוחרים מעלים את מחירי הדגים לא קונים דגים לא לא בשוויו מה שמצווה זה בשווי לא ב בקיצור אז ככה כאין זה פה אבל זה דוחק גדול ועצום עד למוד והוא כבר מבין מרגיש את זהו כ אומר איך זה להעמיד את כל הגימור בוקמה רק במקרה כזה שזה מצוות יותר משובים על זה דיבר רב הונה במצווה עד שליש הכוונה במצווה מוזר מוזר ככה ככה ככה אומר הבור הלוכי בעצמו אז זה תירוץ ראשון ש הביר הלוחה שהוא בעצמו דחה אותו אומר לא מצאתי בפוסקים זה יש את זה בפוסקים יש בפוסקים איפה בשוט חלקת יואב בחלק חו של משפט שמה בסוף יש דבר שנקרא דיני אונס בענף ז מביאים את זה זה לא שאני לא בקיא בכל החלק הסוב מהתחלת הסוף אבל מביאים את זהזה מביאים את זה אז בסדר אז הוא כמו אבי הלוח הראשון אבל זה קשה להעמיד את זה בלשון של הגמורה על זה מדובר זה הוא קמתה רחוקה כזאת הגמורה היייתה צריכה להגיד את זה קשה מאוד אבל זה תירוץ אחד תירוץ שני גם אומר רבי ור לוכן הבילו אומר ככה תירוץ שני נמצא א השורה מתחילה במילה הון למטה השורה נגמרת במיל בראשי תבות וצריך לומר יש לכם וצריך לומר השורה מסתיימת וצריך לומר רשי תיבות וצל וצריך לומר דהם מחלקים מסוגיה דקידושין לד דבב קמה וסוכה באופן זה לפזר בעון רב אמנם אין מחו ומשום הטעם דשמ יעני ויצטרך לבריות כמו שכתב הריבות זה לא שייך במי שאין לו רק חמש לים וקצב בזה ומתפרנס ממלאכתו ולא יגרה פרנסתו במה שיוציא זה על המצווה וכן להפך לא יתחזק מצו במה שלא יוציא אבל מסוגיה דקידושין ענה לא משמע אחי אומר יש הבדל כל הסיבה לא לבזל יותר מחומש זה שלא תהיה עני איזה חשש יש מי שעני יהודי שלא עובד אלמה יש לו כסף סף ירושה פנסיה לא יודע מה שמה חסכונות אז אם אתה תוריד תאכל את זה בסוף תישאר בלי אבל אחד שהוא עובד אחד שהוא עובד אז א אז הוא לא יצטרך לבריות אז הוא מותר לו ככה הוא רוצה לחלק זה לא ניסוח מדויק של אבי הור הלוחה כי זה וודאי דבר שאיין בו שום הגיון בעולם מה על מה הגמרא מדברת על יהודים שלא עובדים זה אולי תירוץ שיכול להתאים היום במקומות שיש הרבה יהודים שהם לא 10 בטלנים אלא יש 10 עובדים כאילו יש מקומות כאלה מה כן כן כן כן אני יודע אני יודע זה אני רוצה תכף אז אז הוא אומר אומר א אומר ה לכן זה זה ודאי לא אבל הוא מתכוון מישהו שהוא הוא אומר צד שני הוא גם הוא לא יצטרך לבריאות והוא גם זה שהוא ישמור לעצמו את החמש גרוש הזה זה לא נ ממנו להצטרך לבריות ככה בסדר כן שכבר ניצח ממילה חצי קיצור טוב זה התירוץ השני אבל גם את זה הוא אומר תשמעו רבוי אני חושב שרוב היהודים היו פועלים ברוב הזמנים וגם היה להם איזה סכום כסף ששמרו בצד כמו היום ככה היה תמיד וככה גם היום אז על מה הגמרא מדברת הגמרא מדברת על יהודי רגיל בכל הרגילות גם בזה וגם פה בסדר אז מה מה איך איך איך איך מיישבים תירוץ שלישי יפה מאוד לא שהו צח את ה את הציון ממני זה כותב החזון איש החזון איש בהלכות סוכה בסימן קמט באות ג בואו נראה קצת קטע חזוני איש ככה גם נרגיש אותו ואמנם זה אני לא במקום לקרוא מהתחלה אול נתחיל מהתחלה קידוש שכט האין במשנה בור סימן תרו שהקשה למה שכתב בשן הורך שם שאינו חייב ליתן יותר מחומש עבור מצוות עשה עוברת אם כן פטור לגמרי מצוות פדיון כיוון שאיין לו רק חמישה סלעים אז למה הגמרא בקידושין זה ואין לומר שנידון על החומש כמו שאמרתי שמדובר שיש לו 25 סלים והוא צריך לתת חומש השאלה ה את החמישיית למי הוא יתן כיוונת בשעה שמחר נכסו נתחייב כבר ודאי מקבין מנ חסב שיש לו עכשיו אש לו קפץ לים הו מחרן טוב אני ג על זה ואמנם יש לכם השורה מתחילה במילה ממשב שורה חמישית בקטע השני ממשב בסוף השורה ואמנם בעיקר הדבר נראה פדיון בנו שני מכל מצוות אומר לא פדיון הבן זה משהו אחר כל המצוות זה הגמרא בו בקמה זה מצויין אבל פידיון הבן זה מצווה אחרת כל המצוות אומרים לך תשמע תלך תקנה אתרוג אבל אם אתה לא הולך לקנות אתרוג אתה לא זה לא בסדר נו נו נו זה תקבל עונש אבל הסוחר את רוגן הוא לא יכול לבוא לטבוע זה ש אין שעבוד על הנכסים שלי לסוחר את הרוגים אבל פדיון ב בנו ככיוון ויש כאן שעבוד נכסים יש שעבוד הנכסים שלו משועבדים התורה כשהיא אמרה שצריך לתת לכהן היא כבר נתנה לכהן את ה את את הזכות נכון אין זה לא לכהן פלוני לא לאהרון ולא לאלעזר ולא לתמר אבל זה קוראים לזה ממון השבט יש לך חיוב על הנכסים שלך אם הוא ימות אפשר יהיה להוציא מהנכסים ה והרי שמחר נכסיו א הוציא קדום מזוזה בפתחו תפילין בראשו אינו מוציא נכסיו מלקוחות לקנות תפילין אי אפשר להגיד שכחתי לקנות תפילין מה שמכרתי לך בוא תחזיר לי אני לוקח ממך חזרה א אבל אם לא עשית פידן הבן אפשר לקחת כי יש שיבו על של פן קדם לקניה במקרה שזה קדם לקנייה ופדיון הבינו אמיל וכתובה בתורה כמו שכתוב שם בגמרא בקידושין אם הספקתי ללמוד אותה בסדר ובזה לא מפטר במה שאיין נכסיו מרובין אז זה התירוץ ש יש הבדל בין פידן בן הזה הכל טוי ויופי חוץ מבעייה אחת בתירוץ הזה תירוץ מצוין נפלא פדיון הבן זה שיעבוד על הנכסים לכן אתה חייב לתת את זה אומר חז הכל מצוין חוץ מהברית של להעלות לרגל מלה פידיון הבן בסדר עליה לרגל מה עליה לרגל זה לא וומי הוא עדיין לא נתיישב אני מדלג ע עד סוף הסוגריים ומי הוא עדיין לא נתיישב עד תניה לפדות את בנו ולעלות לרגל למה חייב לעלות לרגל כיוון שאין לו רק חמישה סלעים ודוח כלומר החז את כל האפשרויות ה מעלה בסדר תוך כדי הדיון דוחק לומר דסגי בסלע אחד לעלות לרגל ממני ד לעולם חייב להפריש חומש למצוות וכל שלא הפריש ואכל כל מה שר בות חייב ב עד כדי שיהיה חייב להפריש ניחה הכל אומר יכול להיות בן אדם בוא נגיד היה לו 100 אל שק 100 אל שק הלך לטיול מסביב לעולם נשאר עם 20 אל עכשיו הוא צריך לקיים כל מיני מצוות אומר אין לי אדוני לא קנית תפילין לא קנית מזוזה לא כתבת ספר תורה יש אבל אין לי את כל המצוות ביחד אני לא ישאר לי ישאר לי רק כס אומר לו אדוני החיוב על המצוות היה לך כשהיה לך 100 אל ולכן אז החיוב היה לתת חמישית מה100 אל ועכשיו אז אומר אם נגיד ככה אם נגיד ככה אז הכל יהיה מתורץ אפשר יהיה לתרץ למה אומר א ניח הכל דרב אחי היה מדובר כאן שהרוויח כבר וה חלן ועכשיו אין בידו רק חמישה סלעים אבל זו הו קמתה קשה בדברי הגמרא כל אוקימתא שאין לה שום סיבה להגיד אותה והיא לא מצוייה היא לא דבר הרגיל יש אוקימתא אוקימתא זה לא הו קימטה זה הרגילות זה רוב בני אדם ככה אבל פה הו קימטה כזאת שבן אדם היה לו 100 וזה ירד לו ובזבז א עוד יש לו אימר די לעלות לרגל נ הוצאת הדרך כי בדרך הולכים הולכים ברגל אלא למיכל ו למשתה ואיל כ חייב להעלות וגם כאן צריך להוצי אכילה ו שתייה בירושלים גם פה אתה צריך לאכול ולשתות אומי הוא כ שתנן לכהן אין צריך לעלות שאיין לו מי שיפרנס נו שם פה יש לו מי שיתן לו שמה אין מי שייתן לו ואך המצא צדקה או להסתכל זה עוד הו קמתה גם רחוקה עוד אפשרות אומ החזון איש ואפשר שאם רצונו לעלות לרגל חייב לעלות ש רצה להוציא כל המנו לכל מה שהוא רוצה אם בן אדם מתחשק לו עכשיו לקנות מרצדס טיול מסביב לעולם זה נגד הדין נגד הדין בן אדם לא יכול לצאת מארץ ישראל תס לעולם לקנות מרצדס זה לא נגד הדין זה לא מוסרי זה לא זה חבל על הכסף כל הטענות היפות אבל מותר לו מותר לו מצד הדין אז הוא רוצה בן אדם רוצה לקנות מרצדס מותר לו לבזבז את כל כספו על מרצדס מותר או ש לא לא כל המבזבז לבזבז העו מבזבז על מצו חזל לא התערבו לבן אדם בחיים הפרטיים אתה רוצה לקנות מרצדס ולנסוע בפנים עם נעליים קרועות בסדר זכותך זכותך לא עבר את איסור עכשיו כאן מדובר אומר החזן איש מדובר שבן אדם רוצה לעלות לרגל הוא רוצה לעלות לרגל לא מדין המצווה מדין טיול זאת אומרת הוא רוצה לא רק טיול הוא רוצה להיות בירושלים זה משמח אותו שמחה גדולה מרגש אותו גל כל ישראל עולים זה רואים שמה את החכמה הסנהדרין ניפ לא מעי הוא רוצה במידה שאתה רוצה אז ממילא אז מותר לך לעשות את זה מכספך אז כבר אין איסור לעשות זה שזה גם מצווה זה לא אומר שלא תבזבז את זהז אומר אפשר שאם רצונו לעלות לרגל חייב להעלות ש רשא להוציא כלנו לכל מה שהוא רוצה כיון שברצונו להוציא מאותו לראות ירושלים ומקדש וכאן יש שתי מילים הוא כבוד ישראל אנשים ומים מה זה כבוד כבוד לאומי איפה מי אמר שצריך כבו מי אמר מי אמר כבוד לאומי אז הנה בשביל לנו זה פשוט כן לא דבר שצריך זה כל התורה מלאה מזה אבל גם ל חזוניש ניקים ששאל אותם מהש יש כאלה שאמרו דברים של לא מקובלים עלינו אז אז הוא רוצה לראות את כבוד ישראל אף אם אף אם לא היה מצווה ממלך היה בזה בשביל מצווה כן שאתה רוצה את זה מצד עצמך אז אתה מחוייב לעשות את זה כמצווה ככה רוצה להגיד זה טוב זה גם טיפה דוחק זה יפה זה פירוש יפה אבל וזה גם נכון מבחינת הדין אבל לעשות את הוקנתה של הגמרא וזה עוד פעם מוקמת שהבן אדם רוצה את זה מצד עצמו ואפשר עוד לפרש אומר החזן איש דרב בירושלים מדובר לא שהוא רוצה לעלות לרגל כבר עלה לרגל הוא מתחייב בעולת ראיה וזה גובי ממשב ומוש כדי לעלות לרגל לא משמע אחי סוף דבר החז נשאר עם קושיה אבל אני אגיד לכם מה התשובה הכי פשוטה לחזון איש בלי אוקימתות ובלי קושי ובלי כלום אני לא מתפלא למה החזון איש לא הביא את זה כי החזון איש ל שיטוסו הוא לא למד מעירים למה לא הזמן עכשיו לדבר אבל החז אש לא אהב ש יותר מדדי מחפשים כל מיני כתבי יד וזה וזה לא כי זה לא נכון אלא כי בדורו של החזון איש היה התעסקות יתר בכל מיני דברים כאלה במקום אנשים חיפשו איזה כתב יד של איזה זה למשל עשיו נמצא כתו יד של הרב קוק בוא נגיד תרו לעצמכם כתב יד איזה איגרת חדשה כולם לטשו עיניים אדוני את האיגרות שכבר הדפיסו אתה ראית אתה יודע מה אתה זה רק בלל שזה כלו אז החז שמר אדוני את כל הבבלי יודעים מברכות עד וקצין הכל עכשיו עיסוק יתר לכן החזון אשי אבל זה סוגיה בפני עצמה יחסו של לחזון איש לכתבי יד דברים כאלה במירי ובשיטה לא נודע למי שיטה לא דע למי מי שלא למד קידושין אז אומר מה זה הספר הזה אל מי שלמד קידוש די יזה ראשון חשוב מאוד בקידושין הוא מפרש בדרך אחרת להעלות לרגל ולפדות את הבן הוא אומר לא זה לא מדובר באחד שאין לו כסף לבדו נוות רגע א נקרא אין לכם את זה בדף אין לכם אני אני אקרא לכם אצלי יש אצלי כתוב פירוש אומר השיטה לנוד ממי כגון שיש בידו לעשות שתיהם ואפילו אחי סבירו לרבנן פודה בנו תחילה דכתיב כל בכל בניך תפדה ודר לא יראו אין זמן למשל אני אתן דוגמה בן אדם רוצה לעלות לרגל אבל הוא לא יספיק לחזור עד היום השלשי הילד בשביעי של פסח אם לאו לו 30 ובאי סרו חג אפשר לעשות פידיון הבן אבל אם הוא עולה לרגל זה לא כמו היום שאתה נוסע באוטובוס או באוטו במרצדס אם יש לך לירושלים וחוזר בתוך הזה הליכה ימים לילוז וישן בחן שער הגי ואחרי זה בחן לטרון ואחרי זה עוד יום עוד כהנה וכהנה אב לא יספיק מה זה לא שאלה של יש לו יש לו ככה השיט יודע למי אז לפי השד ידע למי הכל מתורץ לא קשה כלום אז אפשר להישאר עם ההסבר של חזון איש בתנאי שנלך עם ההסבר שהשיטה לא נדע למי אבל עם כל הכבוד לשית אלו וד מי רוב הראשונים לא הסבירו ככה הראשונים שאנחנו רשי טס רש בו ריטבו רמבן אז להגיד שזה תירוץ טוב זה תירוץ יפה יש גם תירוץ הקושיה שלו אבל אנחנו מחפשים הסברים אחרים טוב הזמן חולב ואנחנו צריכים להזדרז תהפכו את הדף חידו בן אריה אתם לא הייתם חושבים חידושה בן אריה טוב אז יהודי כתב ספר חידושה בן אריה מי זה היהודי הזה אני אספר לכם אספר לכם לפעמים הסבא זוכה מכוח הנכד מכוח הנכד למרות שכוח הסבא היה גדול יותר אני בטוח שגם הנכד יגיד את זה זה לא זה ליהודי הזה שחידוש בן ארי קראו לו ירחמיאל גרשון אדלשטיין זה השם שלו הוא היה תלמיד של ציב בוולוז'ין והתמנה להיות רב בכמה ערים בליטה בלרוס ונפטר בגיל צעיר בן 50 ל7 והבן שלו שכחתי עכשיו את השם עלה לארץ יחד עם שני בניו בן אחד שהוא קרא לו על שם האבא הצעיר ירחמיאל גרשון ובן אחד יעקב ורב גרשון אדלשטיין שאתם א מכירים רבי יקב אד שם רמת השרון הם הנכדים של רבי רחמי אל גרשון אדלשטיין בעל חידוש בן אריה אז עכשיו הוא כבר נהיה ידוע מפורסם כי הנכד הנכדים שלו היו מפורסמים כן אבל לא באמת באמת לא צריך את זה אבל אבל בסדר לענייננו הוא נותן הסבר כזה ולי נראה לתרץ אני מדלג על כל כל הזה בגלל הזמן פסקה ב ולי נראה לתרץ דוודאי על כל המצוות ואפילו על מצוו עוברת אינו צריך מבזבז עון רב אלא ד החילוק הוא בין המצוות דלא חיווה תורה עליו ליתן ממונו בשביל קיום המצוה כמו אתרוג ושר מצוות אין החיוב עליו אלי ליקח אתרוג אתרוג יש לו ולא גזול רקם אין לו אתרוג צריך תן ממון להשיג האתרוג אומר אין מצווה לשלם כסף על אתרוג יש מצווה לקחת אתרוג כל מצווה שהתורה לא הגדירה אותה בכסף לא הגדירה אותה בכסף אז אתה כמה כסף להוציא עשירית חומש ם כן תינת ממונו אין זה אלא אכשר לקיום מצווה וזה אינו חייב לעד חומש אועד איסור כמו שכתב המגן אברהם אין שמה שבי בשם רי דעד איסור רבנו רוחם דעד איסור הוא מחוייב צ חסו ספר נה בור ש מצדד דמצוה עוברת חייב להוציא את חומש ועל כל פנים כל זמן דן המצוה וחיוב להוצאת ממונו דעיקר מצוו נת לבו כדומה למצווה זו כגון סוכה ושופר אין המצווה דר מתורה עליו הוא להוציא אם אין לו סוכה א שופר צת לקנות סוכה הוא רק כשר מצ בזה הסכימו הפוסקים דנו מחייב לפזר עונ רב והוא יעני וימות ברעב אבל מצוות פדיון הבן עצם חיוב המצוה ל הוצאת הכסף פה התורה אמרה להוציא חמישה סלעים אז לא מתחיל לעשות חשבון חומש עשירי כי התורה והתורה לא אמרה התורה אמרה להוציא להוציא אז לא עושים חשבון איפה שהתורה לא אמרה שצריך להוציא כסף אלא צריך אז עושים חשבון כמה כסף כש התורה ארה להוציא כף אנחנו לא יכולים ללכת נגד נגד מה שהתורה ציוותה ככה אומר רבי רחמי אל גרשון אדלשטיין הסבא בלשון בימי התנו היו אומרים רבי רחמי אל גרשון אדלשטיין הזקן אז ככה הוא אומר בחידושי בן הרי אבל עליו יש את אותה קושיה שיש על חזוניש יש גם עליו מה הקושיה עליה לרגל אז הוא מתרץ זה עולת רייה בעולת רייה יש לה זה כן יש דין להוציא כסף לקנות טוב ככה הוא רוצה לתרץ אבל אפשר לתרץ כמו השיתה לא דע למי עוד הפעם נוח אמון בסדר גם טוב בסדר אז אנחנו זה ההסבר הרביעי ההסבר החמישי החביב החביב א זה הסבר שאומר שאומר א אומר בעל בעל הכלי חמדה בקלי חמדה אומר ככה ולא אח החת רבי מאיר דן פלוצקי ולא אח החת כי כשאני לעצמי כתבתי בחידוש ה בו וקמה דש למ פרוש הגמרא בעניין אחר דמן אדם שום צכ מצוות סלה אם כן יתן כל הונו בוודאי ד מחויב ליתן כושית הרי וזל וכמו ששאלנו מי ה נתן גבול וזה גם מתרץ את קושיית המור ו קציה כמו לא תעשה גם עשה ועד אמר רב זיר אמר רבונה במצווה עד שליש היינו במצוה אתרוג ולולב ויש לו עצה לקיים המצווה על ידי מתנה על מנת להחזיר להשתדל אצל אחר שיקנאו לו מתנה על מנת להחזיר כל המצוות האלה זה מצוות אתה יכול לעשות את זה בעצמך אבל אתה יכול גם לא צריך בעצמך למשל כל מה שכתוב שם בגמרא בירושלמי תחזרו רגע לדף שתיים א בפסקה השנייה בירושלמי למעלה דתני רבי שמון וחי אומר גדול הוא כיבוד אב שהיפה הקדוש ברוך יותר מכבודו שנאמר קבל את אביך תמך נאמר עונך מה אתה מכבדו ממה שחונך מפריש ק שלך בפה מפריש טרומה מסה ראשון מש שני מס ני חלב ועושה סוכה ולול ושופר ותפילין וציצית הוא מחיל את הענים וכולי כל המצוות האלה אדם לא חייב שזה יהיה שלו הוא יכול לעשות את זה לקיים את זה בשל חברו סוכה כל ישראל יכולים לשבת בסוכה אחת שופר למי פה מחזיק שופר בבית יש כאלה קיבלו במר מצווה מתנה זה אתה לא בא לתוקע ח שופר תפילין אפשר לקחת במישהו בבית כנסת אפילו טלית אפשר יש כהנים כ לוקחים את הטלית במישהו הכל אפשר זה דברים שאפשר לקחת ממישהו פדיון הבן אי אפשר לקחת ממישהו בסדר כל מה שאפשר לקיים נכון זה לא יפה זה לא עכשיו אני חוזר לירושלמי אני רוצה להראות איך איך איך הקלי חם דעת טוב ירושלמי זה לא כבד את השם זה לא כבד את השם קבד את השם שיש לך לולב שלך קבד את השם אתה בונה סוכה אתה לא מתקמצן אתה זה אתה קונה תפילין שלך זה כבוד שמיים זה לא כבוד שמיים לקיים מצוות ככה מה הוא יתן לי והוא ניקח ממנו זה לא כבד את השם אבל אתה יכול לקיים ככה אומר הרב הרב הרב כלי חמדה ואז הוא אומר מה גם מה לא שומע גם בסדר שאלה להשתדל חזיר בפדיון הבן זה ייקום הכוונת התורה בסדר אפילו אפילו אפשר לקים אבל כוונת התורה שיתנו לכהן בסדר ואילו אני רק בשביל הציבור אני פדיתי את הבן שלו זה בסדר לא במתנה מעת להחזיר רבי יצחק נתן לי את החמישה סלעים בלי מנת להחזיר זה אני לא יודע איפה כבר אבל השתמשתי בהם אבל זה לא שהוא וד אבל רבו יסי זהזהזה זה לא עיקר כוונת התורה בסדר תפילין תניח זהו אין להשתדל אצל אחר שגנ מתנה על זה אמר רב זר אמר רבונה אף על פי שמחייב לתן עד שליש מאונו שקים מצו משלו ושלא להשתדל אצל אכים להשיג מצווה ואז זה המשנה הגמרא זה אין סברה כלל נקים שלושה מצוות כאלו יה צך יתן כל אמונו דרך אגב הכהן לא צריך להסכים לזה רבי צחוק זה עוד תירוץ כהן לא צריך להסכים בסדר וזה אינו מסתבר כן שתת לו עצה שיקיים מצווה וממונו לא ר אז מזה לא יאבד ועל זה תרצי בגמרא אלמה רב זירה בידור מצ שליש במצווה דיינו כדי אמרינן אבל זה לא זה התירוץ של רבו יסי זה נראה איזה תירוץ של אחרונים אבל זה כבר כתוב בראשונים השיטה הזאת איפה זה כתוב בעל האיתור בעל האיתור לפי כך אם כל מה שיש לו לקיים מצוה להוציא הוצאות עד שימצא יין וצימוקים כמו שאדם צריך לחזור על מצוות לולב אוי מה קרה כאן מה ואתרוג אז נמחק פה ה זה ואתרוג שאדם צריך להוציא כל ממונו ככה הוא כותב המשך השורה החשובה אני מחקה פה בסדר אתם מי שלא מאמין לי נ להסתכל ספר האיתור הסכת המצוות מצא ומרו דף קלו עמוד א' באיתור בפרויקט השוט זה לפי עמודים קלו טור א' יש שם ארבע טורים בכל יש טור א' טור ב טור ג טור א' בסידר תסתכלו אז זה ה כלי חמדו אז מתורץ יפה הקושיה הזאת א מתורץ יפה אני לא יודע אם 100% יפה כי כתוב מצווה מי אמר שזה רק מצוות כאלה כתוב עד שליש במצווה זה גם מוקמת קצת טוב זה אלה חמשת ההסברים אני רוצה עכשיו לגשת לשני ההסברים האחרונים הסבר השישי הוא קרוב לדברי הביאור הלכה קרוב לדברי הביאור הלכה אבל לפני זה אני רוצה להקדים אה להקדים אה משהו שאמרו אחרונים לגבי שלוש מצוות לגבי שלוש מצוות חשובות מאוד ש אחרונים אמרו עליהם שלא חייבים לקיים אותם היום מצווה אחת זה מצוות פריה ורבייה אם בן אדם נסע אישה ושעה עם ה1 שנים ולא ילדה בגמרא כתוב בבמות דסד צריך לגרש אותה כדי שיהיה לו ילדים אחרים לא נהגו הרמה בסימן א' באבן העזר אומר לא נהגו לכפות על מצוות פרו הובו ככה אומר הרימה מה למה יש כל מיני תירוצים וההסברים אנחנו לא לומדים עכשיו את זה אבל אחד ההסברים שאומרים אחרונים מופיע באבני נזר באבן עזר סימן א' אחד ההסברים אומרים תשמע לגרש אישה וכל הזה והילדים זה זה יותר מחומש מממונו יותר מחומש מממונו אז בשביל לקיים אתת פרובו לא צריך יותר חומש מממונו טוב שאלה שנייה כל החבורה הקדישה שיושבת פה לא יש מצווה מאוד חשבה שלא קיימתם כתיבת ספר תורה ספר תורה א זה 200 אל שק אשכנזי ספר תורה אשכנזי טוב מ ספרדי ספרדים זה יותר זול הכתיבה הספרדית היא פשוט יותר מהירה יותר מהירה יותר קל לסופרים לכתוב לכן זה יותר זול אז א אז בוא נגיד למה אני לא כותב ספר תורה למה אתה לא כותב מה עד חומש ם המונו א לא חייב עד מעשר חייב יש תשובה שלרבי מושף איינשטיין בגרות משה יורה אני חושב יורד דעה חלק א' בסימן קסג מדבר על זה אומר עשירית לפי הרבנו ירוחם כל מה שזה תמ אין לי מיליונים שאני יכול אז גם היו כאלה שכתבו על מצוות ישוב ארץ ישראל אלה שגרים בחוץ לארץ הוא צריך לות לארץ מצווה ישוב הארץ מצווה מצווה ד' ברמבם חייבים לישב את ארץ ישראל לא נני חנ בין האומות אומר תשמע אני צריך לעלות לארץ אני אפסיד יש לי קיצור אני אפסייד הפסדים שכל המעבר חומש במונו ככה יש כאלה יש כאלה רצו טיירו זה לא נכון לא צריך להפסיד חום יש יש כאלה זה הטרות שלהם לא נכון שלושת ההסברים האלה לא נכונים ואני אסביר אני מסכים עם הביאור הלכה בעיקרון אני רק אסביר את הרעיון פשוט הרעיון הוא כזה מצוות שהתורה ציוותה לעשות היא ציוותה לעשות אותם כשווים כאילו עכשיו מה השוי המצוות רוב מוחלט של המצוות הם גרושים מזוזה כתוב בשתי פרוטות הגמרא אומרת שאדם קונה בשתי פרוטות מזוזה היום זה לא שתי פרוטות אבל פעם זה היה יותר פשוט גם הכתיבה וגם הקלף כולם הי עלהם קלפים כולם היו כותבים על כלף כל דבר היו כותבים על קלף גם שטר מכר הייו כותבים לקלף אנשים היו כותבים וכל אחד שיודע לכתוב כתב לעצמו מזוזות ותפילין והכל זה לא היה אתרוג לוקחים אתרוג פרדס התורה מלכתחילה לא ציוותה במצוות האלה סכומים שבן אדם שבן אדם יאבד את זה לא זו התכוונה התורה התורה התכוונה ברגיל ברגיל שאתה הולך קונה זה במקרה כזה במצווה בסדר במקרה כזה גם אם בן אדם אין לו כסף בסדר אבל אתה מחוייב לעשות את זה אבל במצווה עד שליש במצווה א מבזבז א לבזבז יותר כל המצבות ביחד שאתה עושה גם את זה וגם את זה וגם את זה למה שלא יהיה עני כמו שהתורה לא ציוותה לקנות דברים ביוקר אלא אמרה דברים פשוטים שכל אחד יכול לעשות אותם ככה זה כל המצוות זהזה מקרה כזה אז אדם לא צריך לבזבז יותר מחומש כמו שהבאנו ראיה לרבנו ירוחם כמו שהסברנו במעשר וחומש הרי הים ם מעשרות וזה לא רק בצדקה אלא זה גם במצוות כמו שכתוב בירושלמי זה גם במצוות וברמב"ם א בדון הבן התורה הגדירה כמה זה עולה לא בגלל שהתורה אמרה שזה המצווה עצמה אלא התורה הגדירה כמה זה כשהתורה הגדירה כמה זה את זה צריך לעשות שאר המצוות התורה הגדירה היא לא הגדירה אותם התורה אמרה תעשה אותם בסכום פעות זה היה רצון התורה לא רצון התורה לא הייתה שאדם יוציא כל ממונו שאם בדרך כלל זה משהו פעות לחתוך לולב מפה לעשות התורה לא התכוונה שבן אדם יוציא על זה סכומי אבל פדון הבן אמרו לם חמישה סלים לא כמו החזנים אז זה לא כמו הביאור הלכה הביאור הלכה אמר ש כמה שזה שווה לא בגלל שזה כמה שזה שווה בשוק אם בוא נגיד בשוק אתרוגים יעלו קבוע בוא נגיד יכחדו כל האתרוגים ויהיה פרדס אחד וכל אתרוג יעלה 100 אל שק לפי הביאור הלוכ צריך להוציא אני אומר לא הולכים לפי הרעיון של התורה התורה נתנה אתרוגים זה דברים פשוטים כל המצוות רוב המצוות זה דברים פשוטים לא סכומי התק זה הרעיון שעומד מאחרי מעשר וזה הרעיון שמ כבד את השם מעונך ומראשית כל תבואתך ובזה בזה מיושב בזה מיושב גם השאלה של המורו קציה הוא שואל עשה ולא תעשה יש הבדל גדול בלא תעשה התורה אמרה לא לעשות ולא הגדירה כמה יעלה לך לא לעשות לא לעשות לא לעשות לא עושים כמה שייעלה התורה לא נכנסה לשאלה אם זה כי זה דבר חמור לא עושים אותו גם כל ממונו אבל מצוות עשה מראש ציוו אותך בסכום הפעות המקובל לעשות לקחת אתרוג לכתוב מזוזה לעשות זה אי מזוזות עולות יותר עד מעשר תוציא כל המצוות ביחד לא מצווה אחת כמו אני אומר כמו השיטה בירושלמי שהולכים על כל המצוות יחד תוציא יותר מחומש לא כי התורה עד כדי כך לא זה כל המצוות הפעוטות בסדר כמו שמצאנו במעשר זה מובן מובן אז גם גם הקושיה שלה ה של הזה של של המור וקציעה מיושבת זה הרעיון הפשוט שעומד מאחרי ה מאחורי ה מאחורי ההיגיון של במצווה ומצוות שמחירן הרגיל שהתורה ציוותה עליהם לא גבוה אבל במצוות כמו פרובו זה ברור שזה מצווה שכל ממונו של האדם משועבד לה אדם נולדים לו ילדים מיליונים כל מה שהוא עובד נותן לילדים סכר לימוד אוכל בגדים כל מה שצריך פשוט זה תכלית חיי האדם אתה לא יכול להגיד פרו רבו אני לא חייב כי זה חומש מממונו חומש ממונו אדוני זה כל העניין זה כל העניין או עליה לארץ ישראל זה החיים אתה נדרש למפעל חיים עם ישראל צריך לחיות פה כמה שזה עולה את עולה נכון כתיבת ספר תורה אני מסתפק בסדר יכול להיות שהיום באמת זה עלה למחירים אולי זה בכלל האתרוג והזה שהיה כמו פעם מכ צך תורה אני מסתפק זו הדרך השישית בדרך השביעית בדקה האחרונה שנותרה לי שימו לב ללשון של הגמרא אצלנו שליש ביתו מה ביתו מה ביתו מי דיבר על ביתו את צריך לדבר על נכסיו ממונו הדיון שאמרו למצוה שליש במצווה כיוון שלא הגבילו את זה לא למצווה עד שליש ממונו אלא עד שליש הבינו שליש בכל מה שיש לו כולל הקרן של החיים שזה הביית של הבן אדם וזה לא נכון כבד את השם מהונך הדרשה בירושלמי ממה שחנך לא מהזה גם הון בספר משלה הוא נפרד מב כתוב בית והון נחלת אבות אומר השם אישה מסכלת אז האדם לא צריך לא ציוו האדם להוציא מצוות מביתו אלא מהונו מבתו לא ציוו ומה שכתוב מבזבז הבזבז אותו מחומש זה לפי זה לא יהיה על זה יכול להיות שזה יהיה גם על ביתו יכול להיות א אבל יכול להיות שלא ואז זה לא כמו התוספות בסדר אם אני אומר שזה זה גם חומש לא קשור לזה בכלל אז אני גם לא כמו התוספות אבל אני מסביר את הגמרא הגמרא אומרת ביתו היא לא אומרת נחסה ולא ממונו ביתו לא ממונו חומש נכון זה לא כמו התוספות אבל זה עוד עוד ביאור ובזה פחות או יותר הצגתי את מה שהיה לי להוסיף בסוגייה הזאת שיהיה כל טוב לכול [מוזיקה]