חזרה - חולין דף ק | "רק הדף" עם ר' אלי סטפנסקי

הגרב בוסי שמעסד אנחנו בדף צטב למטה למדנו במשנה על גיד הנושה גיד הנושה זה גיד הנושה רק להזכיר לו מה זה גיד הנושה ש להגיד עכשיו אם אתה מבשל תגיד הנושם גידים אחרים לא ממש כמו התאונה הזאת אז כתוב במשנה אם אתה מכיר תגיד אתה מוציא אותו ואתה יכול לאכול את את העש אם אתה לא מכיר את הגיד אז החשש הוא שאתה תאכל את הגיד אז הכל אסור שואל הגמורה וניבת ברוב בו יש מושג של רוב איפה המושג הזה בתורה אחי רבם להטוס אם יש מושג בתויר של ביטול ברוב אז למה שיהיה אסור לאכול את הסיר הרי אגיד ובטל ברוב אומרת הגמורה בריא שנייה לנו שלוש תירוצים שלוש שלוש סיבות למה לא אומרים ביטו ברוב סיבה אחת זה ביריו כשהדבר דבר הוא שלם והוא דבר חי תפוח למשל זה לא בריון אבל גיד הנושה כולו הוא בריון זה אין ביטול כי הוא דבר חשוב ודבר חשוב אי אפשר לבטל ברור מה עוד זה דבר חשוב דבר שבמניין דבר שסופרים אותו שמוכים אותו כיחידה אחת אתה מוכר יהלום אחד אתה לא מוכר אה אולי אני אתן לך נזרוק עוד אחד בפנים 1 פלוס אחד אין 1 פלוס אחד ביהלומים אז כזה דבר הוא חשוב הוא לא מתבטל ברוב והדבר השלישי שנראה זה חתיכה הרויה להתכבד שאם אתה יכול לתת את זה לאורח כמו שהוא חתיכת בשר לא מדברים מה להגיד כאן סתם חתיכת בשר אז אין ביטול ברוך אומרת הגמרא וכן חתיכה של נביא לו ראינו במשנה שאם יש נביאה חתיכה ש שנפלא לתוך הסיר. אם אתה מכיר את זה אז תלוי אם זה נותן טעם או לא נותן טעם. אם אתה לא מכיר אז כל הסיר אסור. שואלת הגמרא את אותו שאלה בדבדובו מה קרה מרוויב או אז לפני שאנחנו קוראים את זה בפנים כי יש כאן מילים שלא כל כך מובן לפי המילים. יש כאן את המילה שדרכס ויש s שדרקלמיס. מה הנקודה? בוא נראה שתי סרטונים ונסביר. ‏number שזה הכוונה זה כל פעם אין פעם שלפעמים מוכים את זה גם תמיד מוכים את זה אבל לפעמים הוא נותן אחד בחינם למשל 10 נותן לך אחד פלוס אח כל כל שדר אבל עשו סרטון מיוחד להיום. תתנוואנצים בשוק. תפוחים מתוקים בואו לקנות תשקולי בבקשה 250 גרם אננס לשקול אנס לא שוקלים אדוני אנס נמכר במניין ביחידה אין חצי אין 250 גרם והוטיח אה הוטיח זה סיפור אחר אותו אפשר לשקול וגם לקנות שלם איך שנוח לך אז 250 גרם הבטיח מתן או אבל אנס אוניך למדו אז אז עוד פעם כל שדרקו לימנו הכוונה אם זה דבר שלפעמים כן לפעמים לא לפעמים מוכרים את זה כי חידה לפעמים לא אז אז זה לא בעיה למה זה לא בעיה כי מכיוון שבשר לפעמים מוכים כיחידה מוכים סטייק הוא הייתי בבית של מישהו שחבר שלי טוב בניו יורק איזה סטייק היה לו כזה סטייקה וואו משהו צני יש לי תכונה של זה ואז זה יחידה או שזה 75 דולר אז זה היה לפי משקל דווקא אבל לפעמים מוכים חתיכת בשר לפי מניין לפי לפעמים לא אז ממילא אי אפשר לבטל בשר לפי השיטה הזאת אבל לפי השיטה השנייה שדו שניין הכוונה שמה שרבי מאיר אמר לא אמרתי שר מאיר הרי אומר שדרכונוסיס אם זה משהו שמונים לא מתבטל לעולם האם הכוונה שלו היה שרק מונים או לפעמים מונים זה הנפק הנה כי בשר לפעמים כן לפעמים לא אז זה לא מתפטל אף פעם אבל אם הכוונה שלמר היה שחייב להיות שתמיד תמיד כמו יעלה רואים אין אין יוצא מן הכלל תמיד סופרים תשמע בשר לפעמים כן לפעמים לא אז ממילא זה כן מתבטל אז נשאל השאלה למה הבשר במשנה שלנו לא מתבטל למה הנבל לא מתבטל אז בוא נראה בפנים הוניך למדן הומה כל שדרקמנוז שבדרך כלל מונים שונינו אז מצוין כי בשר בדרך כלל כן לפעמים לא אז זה לא מתבטל אלא מה אומר א שדרמוס אס הכוונה תמיד תמיד סופרים אותו זה הולך לפי מספר חתיכה אחת שתי חתיכות שלוש חתיכות ואף פעם לא נותן אחד בחינם מה יקנה מימר למה זה לא מתבטל? אומרת הגמרא עוד פשט שאני חתיכו הוילו לסקבד בו לפני אורכם זה חתיכו הוראו לסכבד וחתיכה הרויה להתכבד אי אפשר לבטל כי הוא חשוב אם זה משהו שאתה יכול לתת לפני האורח אתה לא נותן לאורח למשל חתיכת חצי חתיכת גפן דפש חתיכה שלמה אתה יכול לתת לו אז אם זה חתיכה שלמה שאתה יכול לתת לורח אז זה לא מתבט אומרת הגמרא צריכה הוא צריכה צריך במי שצריך שתי את שתי המקרים היה את המקרה של גיד הנושה שלא מתבטל ברוב וגם את את החתיכה של הנביא הדג הטמא שלא מתבטל ברוב למה צריך שתי מקרים דשמים גיד משום דברי לכן זה לא מתבטל אבל חתיכו אמל אבל חתיכה של בשר נביא אולי כמיתבטל ברוב אז לא קומשמון שלא מן חתיכו עם המשתך כי אתה מדבר על חתיכה אוסקבת בו לפני אורחין זה קיבל ש אפשר להתכבד אפשר לתת חתיכת בשר לפני אורח אבל גיד אם אלוהי אי אפשר לתת לו ריח גיד אף אחד לא נותן לו ריח חתיכת גיד זה לא יפה צריך אז הייתי חושב שהגיד כן בטל ברוב לא צריכו דורש רבחנה רבחנה אמר חתיכו של נביא ושל דג תומי אינו סרס עד שתיתן טם ברויטב ובכיפה ובחתיכוס אם יש לך חתיכת נבילה אז הוא לא נאסר, זאת אומרת הוא בטל ברוי והוא בטל בשישים אלא אם כן אפשר לטום אותו בכל התבשיל מהתחלה הסוף גם ברוטב וגם בהכל אחרת הוא בטל בשישי וישרס כל החתיךסקולון ווסר את הכל סליחה לא לא זהו תראו הקיבו בחתיכוז ככה הוא אמר רב לא אהב את זה הוא כי רב למדורש רב אמר זה לא נכון כיוון שנוסנתם בחתיכו מכיוון שהוא נגע בחתיכה חתיכו עצמו נסס נבירו רשי מסביר לפי פירוש אחד שהוא בישל את חתיכה מספר שתיים החתיכה הקשירה ביחד עם החתיכה הנבילה אז חתיכה מספר שתיים נעשה נבילה הנה יש לנו סרטון מאוד יפה זה חתיכה שנגד דולנד ממש טרף טרף הוא מתבשל ביחד עם חתיכת קשירה אז מה קורה הנביאה של המגדול נכנס לחתיכה כשירה והחתיכה הקשירה נעשה נביאה עכשיו הנבלה נותן נבלה לחתיכות הקשירות האחרות מובן מצוין אומר רב כיוון שלא דם חדיכו מכיוון שהחתיכה מספר שתיים הירוק נעשה התבשל ביחד עם מספר אחד עם האדום אז הירוק נעשה אדום חתיכה ביסר כל החתיכוזכולו מפני שמינו אז הכל נהיה אז בחתיכה השנייה עוסרת כל הצ'ולנד כולו מפני שמינו הכל מין במינוי אם זה אותו מין לפי רבי יהודה שום דבר לא בטל כל הצון כל הבשר בצון נעשה נביא לו וזהו אי אפשר לבטל את זה אומר רב ספר לבי מכדי רב כמן מור לשמית כ רבי יהודה רב מדבר לפי רבי יהודה שמה רבי יהודה הוא מפורסם שהוא אומר דומר מי במינו לבות כי יש לך חתיכה אחת שנבילה של בשר שנפל לתוך סיר שלם של בשר אי אפשר לבטל את החתיכת נבילה ברויב למה כי זה מין במינוי שזה אותו מין גם הבשר שבצונט הוא בשר וגם הבשר הנבל זה בשר ובשר בשר לא מתבטל אם מה שהיה בצ'ונ זה היה תפוחי אדמה אז יכל לבטל אותו כי זה מין בשמנו אבל מכיוון שמה שיש בסיר זה בשר בשר לא מבטל בשר זה אותו מין כמו שדם לא מבטל דם כמו שהדם של הפר לא מבטל את הדם של השעיר שואלת הגמורה מאירי כנוסנתם אפילו כי לא נוסנתם נעמי בוא נראה לכם. יש לי כאן מגויים. זה האדום מספר אחד. הוא מתבשל עם מספר שתיים, הירוק. אז הוא נהיה הירוק נעשה אדום. אז עכשיו יש לך מספר אחד ושתיים. שואל את הגמורה או אומר רב עכשיו יש לך מלא מלא בשר ארו בשר. שתי החתיכות האלה מתושנים כאן בפנים. אז הם מוסרים את כל הירוקים האלה. למה? כי זה אותו מין והירוקים לא יכולים לבטל את האדומים. שואל את הגמור, רגע, למה צריך שתי חתיכות? מספיק חתיכה אחת שנכנס לכאן. הנביא לו המקורי נכנס לכאן מספר נביא לו מספר אחד נכנס לתוך כל הירוקים האלה אפילו שהם 60 חתיכות. אתם רואים 60 חתיכות? כן. אפילו שהם 60 חתיכות הם לא יכולים לבטל אותו למה כי זה אותו מין כולם לגו כולם בשר ואם כולם בשר הרוב לא מבטל את המיוט ה60 לא מבטל את האחד למה הרב אמר שיש שתי חתיכות למה צריך שתי חתיכות אומרת הגמור שתי תירוצים אומר מזכינון בשקודם בסילקול מה שקרה זה שמספר אחד הוא הוציא אותו החוצה לכן רב אמר אבל מספר שתיים שהתבשל סיר אחר לפני זה הוא נכנס והוא עוסר את הכל אין לו חינמי לא צריך שתי חתיכות זה תירוץ אחד תירוץ יותר גשמק אוליים זה התירוץ של רוב רוב האומר אפילו תמ קודם וסלק לא יש כאן שתי חכות הומין ומינוי ודובר אחר אתם רואים את הירוק כל הירוק הזה בוא נגיד בוא נקרא לזה תפוח אדמה מכאן יש לך שתי חתיכות של בשר. אחד ושתיים יש בשר. אם אתה מכניס את שתי חתיכות האלה, אומר רב שבדרך כלל, סליחה, לא, אתה לא, יש לך כאן חתיכת בשר, זה לא אדום עדיין, בוא נקרא לזה, זה צבע אחר, לא משנה. אם אתה מכניס את החתיכת נבלילה הזה מספר אחד רק אחד מכניס לכאן אז הבשר שהוא דומה לאחד מספר שתיים תוציא אותו החוצה למה כי יש לנו כלל כזה שאם בשר נכנס לתוך בשר ותפוח אדמה אנחנו לא מחשיבים את הבשר בכלל אז תוציא אותו החוצה ומה נשר לך 60 חתיכות ירוקות תפוח אדמה שמבטלים את החתיכה אחת של הבשר בשר מה קורה הישתי חתיכות בשר רבו יסאי אז לא מספיק 60 חתיכות כמה חתיכות צריך זה החידוש אומר הרב שאם בישלת מספר אחד מספר אחד עם מספר שתיים הם נתפשלו אז עכשיו ועכשיו הכנסת את שתי החתיכות האלה בתוך ה-60 לא מספיק מספיק לך 60 אתה צריך 120 כדי לבטל את זה זה מה שהוא רוצה להגיד איך הוא אומר את זה הבמין ומינוי שתי חתיכות בשר ודובר האחר התפוחד אמר בכל מינו מינוי שתי החתיכות בשר ודוברח סליקס מינוי כמי שאנוי תסלק את הבשר מה נשאר לך חתיכה אחת של בשר ו60 חתיכות של תפוח אדמה ושמינו לא ומבת לו תפוח וח אדמה זה יותר מהחדכה הזאת וזה מבטל את זה אבל מכיוון וצריכים להמשיך הלאה שזה לא נמצא באמור אבל מכיוון שאתה בישלת אותם ביחד או לרש עוד איזה דרך לשון אז עכשיו יש לך שתי חתיכות בשר כדי לבטל שתי חתיכות בשר אתה צריך כפול את הכשר 120 חתיכות ואין לך אז ממילא זה לא מבטל את זה בראש אומרת המש עכשיו יש לנו משנה מאוד מאוד קלה גידנו אומרת המשנה נוהג בתורו ואינו נוהג בטמ התנקם אומר שאין גידנו שבסוס אין גדנו שבאריה רק במימת תורה רבי יהודה מערב בטמיו זה לא נכון יש גידנו שבסוס אומר יהודו אבל לא בבני יעקב בני 10 גידנו הרי כל הפסוק אוי סליחה איפה כתוב התור שאסור לאכול גידנו בברישס בתחילת התורה ביעקב אבינו על כן לא יך לבני ישראל גיד נושר אז הוא אומר אומר רבי יד בני יעקב בני סגיד נוש ועדיין באמת מותר להם אז עדיין לא היה אסור לאכול סוס מותר לאכול סוס הסוס נאסר במתן תוירה הרבה אחר כך אבל גידנו שנאסר בזמן יעקב אבינו ממילא מה ממילא איסור שגיד הנושח גם על סוס כי לא היה טהור וטמא בימה קשירה ותמיה הכל הכל היה כשר גם סוסים והיה איסור גדנוש על הסוס אז במת יותר לא הרידו את האיסור הזה על הסוס ממותר אמרו לא זה לא נכון מה שאתה אומר בסיני נאמר האיסור שגידנו שנאמר במתן תוירו אלו שנכתב עם כהו משבנו סיפר לנו את הסימבה למה גידנו שעשור כי היה סיפור מיעקב אבינו והמלאך טוב אני אראה לכם עכשיו את הסרטון ‏Mam חרשו >> חרשו טעים >> טעים בריאה >> אני לא יודע מה זה בדיוק בסדר כתף מכה בראש אז זה אומר שטויות אוקיי חרשו בריאה טוב טוב שואל את הגמור רגע רגע רגע בוא נחשוב על זה אז היה לנו בעצם את הסוגיה הזאת פעם לא לפני הרבה זמן לפני איזה בוא נגיד שבועיים את המושג הזה של איסור חל איסור האיסור של גיד הנושה איך הוא חל על סוס הסוס הרי אסור לאכול אותו אז הוא בוא נגיד שהוא חל קודם יש לך איסור לחול סוס אחר כך אתה מוסיף את האיסור של גידה נושה. למה אתה מוסיף את האיסור של גדנושה? אז הגמרא תסביר שאם הבשר של הסוס היה אסור לפני שבכלל נוצר גידנוש בבטן של האמא כי קודם בא הבשר ואחר כגיד הנושה. אז הגמרא שואלת שהגיד הנושה חל על הבשר ואין איסור חל על איסור. אז איך רבי יהודה אומר שאתה חייב גם על הגיד הנושק? הרי הוא סוס והוא אסור סתם ככה לאכול. סוף בגודם או אז בוא נראה מי שלא מכיר את הסרטון יש כל בהימה בעולם כל חיה היא תמיה מעוף טהור עוף טהור לא מתמם אתה נוגע בזה אבל אם אתה דוחב את זה לתוך הגרון של מישהו אז הבן אדם נטמע כשזה נוגע בגרון שלו רק שהוא נכנס לגרון הוא נטמע. נו אז אולי גם בנשר ודוחיפת וכל העופות הטמאים יהיה עוד אותו דבר שם יתמו בן אדם לא שאתה נוגע רק שאתה אוכל יאכל תניסו יפתום טמ בגודם סבלי את לא יאמר לו נבל טרף ליוך לטומבו אנחנו לומדים מזה מי שיסור משום בלתוכל נביא לו רק כשיש איסור של נבלה על עוף למשל שעוף טור יוצו זה אבל עוף טמ מ שאין איסור משום ביתוכ נבילה אין איסור לאכול נבילה של עוף מת אלא משום בתוכמה מיו למה אסור לך לאכול דוחיפת מת לא בגלל שהיא נביא בגלל שהיא טמאה למה אסור לך לאכול נשר מת בגלל שהיא טמאה לא בגלל שהיא נבלה למה אסור לך לאכול עוף טמא בגלל שהיא עוף טהור אחרי שהיא מתה בלי שחיטה בגלל שזה נהו לו כל האיסור שמת בלי זה רק שיש איסור נבלה ובאופ טמא אין איסור נבלה יש טומת נבלה אבל אין איסור אכילת נבלה או אז מה רואים מכאן שאין איסור חל על איסור לפי רבי יהודה וכמכסובר אם בגיד בנוזנתם או הרי אתמול אמרנו שהפסק הלא של השולחן מביא שבגיד אין טעם אז אם ככה בבהמת טמה סוס סוס מותר לאכול גיד של סוס לפי ההלוכה כן למה כי הוא לא נותן תנו הוא לא בשר זה סתם כמו לאכול עץ מותר לאכול עצים כן גם הגיד של הסורס הוא עץ אין לו שום טעם הוא לא טעם של בשר אין לו איסור הכילס בשר מה יש לו כן איסור גדנושה לפי רבי יהודה וחיד סתם מכיוון שהוא לא בשר זה אתה לא עובר על איסור בשר טמא אבל אתה תבוא על איסורדנוש ובתמדקלקו בסוס בחזיר באריה יהיה איסור של ידנוש אבל לא יהיה איסור של אכילת בשר כי הוא לא בשר אין אין לו תם אז הוא לא בשר אבל הבעיה היא שרבי יהודה לא סובר כמו הלוכה הוא סובר נגד הלוכר כאילו מה שאנחנו לא פוסקים בסוף רבי יהודה יגיד מותני הויך את גידנו שבהמת אנחנו אוזים ממש באמצע העמוד תניו הוכל גידנוש שבמיו מי שאוכל גיד הנושמה מרבי יהודה מחייב שתיים למה הוא מחייב שתיים זה במת 100 ואין בגיד בנויסנתם אם אין בגיד בנוסנתם אז שהוא לא שהוא לא יעבור ע על יחילת בשרט טמא רק על גיד הנושא שהוא יהיה חייב רק אחד למה הוא חייב שתיים רואים רים שרבי יהודה לא סובר שעין טם יש לו ט לכן אתה חייב על בשר טמא וגם על גידוש נשאל את השאלה איך איסור חל על איסור שמים פה איתו אומרת הגמרא לו כסוב יש בגיד מנו סנטם נכון רבי יהודה סובר לא כמו שאנחנו פוסקים שיש בגיד תם ויש כאן איסור של על אכילת בשר טמא וכוסוב הנוהג בשוליל או שהיה לנו את הסוגיה שהחתן שלך מורדי הוא כבר התחיל מאז הוא כבר איתנו שואי שמה הוא סובר שגם עובר יש לו איסוג דנושר נו אז מה לכן האיסור של הבשר של הבהמה טמאה בתוך הרכב וגם האיסוגדנוש באו ביחד באנגלית קוראים לזהסטלי גם בעברית טניסלי בו זמנית לכן האיסור חל האיסור כאילו הוא לא חל על האיסור הוא חל ביחד עם האיסור שייך שבן אדם עובר שתי ייסורים כשזה הם קוראים בו זמנית גם הבשר האסור וגם הגידנוש הם נוצרו באותו שנייה אחר כך הגמרא תגיד אבל אולי הם נוצרו בזמן אחר זאת אומרת הבשר נוצר קודם ורק אחר כך בעגיד ולכן זה איסור חל על איסור לא יש בגיד בנוטם בקסו בנו בסול זה איסור סוגית הם חלו בוזמזרנו ושול אתה יכול להגיד כזה דבר שלפי רבי יהודה האיסור שגידנו שחל גם על העובנן כתוב במשנה נוהג בשולל רבי יהודה אומר הנה נוהג בשול כתוב מפורש שרבי יהודה אומר שאין יסוג אדנו שובבר בימותו בבן בקור ששוחטים את האמא מותר לאכול את הבלד רבי ידוס סובר שאפשר לאכול את החיל האסור מותר לאכול את החילב ואין איסור של גיד הנושה בשליל הלימי אומרת הגמרא בגירו זה המשנה הזאת מדברת על על פרה על כבס דרחמו אמר כל שבחילו כל בבחלו זאת אומרת כל איבר ויבר ואפילו אחילה ואפילו הגידים מותר לאכול את הבן הפוע אבל בטמיו נויה זה לא נוה מה שאתה אומר זה לא נכון זה לא צודק בביטמ יש כן איסור שגנו שבו שמדו האם אתה יכול להגיד שהאיסור של גיד הנוש והאיסור של אכילה של בשר של בהמה טמאה הגיעו ביחד בו זמנית באותנן עלילו טו מזנוז מגלח אדם שקיבל על עצמו לא לשתות לגדל את השרות שלו לא לטמא למת והוא הלך ללוויה והוא נגע במת אז הוא צריך להתחיל את כל הנזירות שלו מהתחלה. תחשבו, בן אדם קיבל על עצמו להיות נזיר שלוש שנים ויומיים לפני השלוש שנים הוא הולך ללוויה. הוא חייב ללכת למשל אחד מההורים שלו מישהו הולך ללוויה. הוא צריך להתחיל מההתחלה הוא צריך להתגלח אולי זה חרי כי יש 30 יום אבל הוא צריך להתגלח ולהתחיל מההתחלה הנה סרטון קצר. הוא נוגע במת אז הוא טמא והוא צריך להתגלח ולעשות את כל הפרוצדורה של נוזר ש הרס את הנזירות שלו והוא צריך להתחיל מהתחלה אז כתוב יש שתי דרכים שהוא צריך להתחיל מהתחלה שתי טומות על המיס ועל כזייס מן המיסא את השאלה הפשוטה בקהל שלו על כזייס המיס מגלח אם בן אדם שנוגע בכזית הוא צריך צריך להתחיל מהתחלה למזקולקצ'קין אז ודאי אם הוא נוגע באמת כמו בתמונה אם הוא חייב אם הוא נוגע כזית הוא צריך להתגלח ולהתחיל מהתחלה אז ודאי שאם הוא נגע באמת שלם אומרת הגמורה או לא יש כאן שתי מקרים וזה החידוש רבי יוחניצחו אלה לנפל של הנזכשיבור בגידים יש כאן שתי מקרים יש אחד שנגע במת ויש אחד שנגע בנפל שלא נתקש ריבו בגידים של אין לו אין לו גיד הנושה אין לו שום גידים יש לו רק בשר אז כתוב גם מפורש מה שאנחנו רוצים להוכיח מכאן שיש עובר שיש לו בשר אבל אין לו גידים זאת אומרת שהגידים באים אחרי הבשר זאת אומרת בוא סתם לדוגמה הבשר הוא נוצר בשר ביום הראשון אחרי חודשיים נוצרים הגידים ומה שיש לו גידים בפנים אומר אומרים התוספס זה לא גידים זה נחשב בשר כי הוא מאוד רח על מעיס אותו מקודם האיסור של אכילת הבשר הוא לפני האיסור של הגידנו שלמה כי הגידנו שבא לפני אחרי זה אומר רגמר אתה צודק ב100% גיד בה אחר כך אז איך הוא על גבי האיסור שיש כבר הקיים של איסור אכילת הבשר של אבימה הטמאה אבל אגבו מקודם היה לנוזה פריבי כל הסוגיה הזאת אוסגדחלי שכן בין איסור נוהג בבני נויה מתי מתי היה הייסור של גידה נועשה בזמן שיעקב אבינו עכשיו יעקב אבינו היה יהודי או לא יהודי מה הוא היה >> הוא היה בנוח אז רואים שהאיסור היה בזמן של נויח זאת אומרת זה איסור חמור מאוד עוד לפני שהיה תורה היה כבר איסור של גדנוש או למה איסור לא איסור כי אי אפשר להוסיף כבר הדבר האסור אז אי אפשר להוסיף עוד אחד. אבל אם אתה מוסיף משהו חמור יותר, זאת אומרת איסור שכבר היה בבני נוח, אז כן אפשר להוסיף את האיסור הזה. קנמי זה כבר שאמרנו תפתורני אומר רבי יהודה בא מבני יעקב בני סרגידנוש יעקב אבינו הוא היה בנוח אז האיסור חל אז בזמן יעקב אבינו בזמן האובס הגדויש ועדיין בהמת מותרס להם ואז עדיין היה מותר לאכול סוס איסור של סוס הגיע במתן טוירו זאת אומרת שהאיסור של גידושך יותר חמור אתה שואל אותי אז לתרץ את הקושיה שש שזאתי בהתחלה איך לפי רבי יהודו בשר שהוא טמא בשר שלימה טמאה בשר של סוס איך אתה יכול להוסיף את ה הוא כנראה הלך להתקלח לא הוא שמה איך אתה יכול להוסיף את האיסור של גידנושה על גבי האיסור של אכילת בשרת המלת לבן אדם מלכס פעמיים התירוץ כי האיסור של גדנו ש חמור מאוד שהוא חל כבר בזמן של נויה של בני נויה לכן נכון לכן חל איסור גיסור בכזה מקרה הוא מודה שאיסו חל איסור בויסי שיהיה לכם גוד שבס שיהיה לכם הגודמוצי שבס שיהיה לכם שבוע טוב ונע