חזקת האם מהניא לבת | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] במשנה בדף יג עמוד א' מובת מחלוקת בין רבן גמליאל ורב ליזר לרבי יהושע באישה שאומרת מעוברת ראו הייתה מעוברת באה עם כרסה בן שיניה ואמרו לה מה תיבו של ובר זה והיא אומרת מי איש פלוני וכנו אז רבן גמל ורב ליזר אומרים שהיא נאמנת ורבי ישע אומר לא מפי אנו חיים אלא הרזה בחזקת מעוברת אנ התינו ממזר עד שתביא ראיה לדבריה אז בגמרא נחלקו הם מוראים בשיטת רבן גמליאל מה שאמרו שנאמנים שפת הוא שהיא נאמנת רק על עצמה או גם על ולד אז רבי יוחנן זה מופיע בגמרא בעמוד ב' שרבי יוחנן אומר לדברי המכשיר בה מכשיר גם בביתה לדברי הפוסל בא הפוסל בביתה ורב לעזר אומר לדברי המכשיר בא פוסל בביתה כלומר גם רבן גמליאל שהכשיר הכשיר אך ורק את האם הכשיר אותה לכהונה אבל את הבת הבת פסולה אמר רבא מה יתמה דרב אלעזר מה החילוק בין האמא לבת בשלמה א היא איתלה חזקה קשרות ביטה לת לה חזקת כשרות אזזו הבחנה בין האם לבת להם יש חזקת קשרות ולבת אין אין חזקת קשרות ובדברי בשיטת רבי יוחנן לא עמדה הגמרא ושאלה מה היתה מהד רבי יוחנן היא אך ורק התייחסה לדברי רב לזר אז צריך להבין מהיא סברת רבי יוחנן רבי יוחנן אומר שדברי המכשיר במכשיר בביתה לכאורה צודק רבי אלעזר שלאמא יש חזקת כשרות ולבת אין חזקת כשרות אז א אומר הרתה במקור ב תראו מה התמד רבי אלעזר פירוש דאילו רבי יוחנן התלת מטריצה כלומר הגמרא אפילו לא תרכה לשאול מה התמה דרבי יוחנן משום ש שיטתו ברורה ומיושבת שלא לחלוק דין הבת מדין האם שלא יהיה מציאות של כמו טרטה ד סטרה כזה שאיך יכול להיות שהאמא לא נפסלה על ידי ה על ידי הבועל הזה שעבר אותה היא לא נפסלה לא נפסלה קשרה לכהונה והבת תהיה פסולה אז לא לחלוק דין הבת מדינ אן א ובהמשך כותב ההרי תב ביטה לתל חזקה ד כשרות פירוש אב רב יוחנן סבר חזקה דמה לתה כן אז כבר יש טעות בדף מקורות הכותרת צריכה להיות חזקת האם ניה לבת זה נקבה לא זכר בסדר זה סתם אז קודם כל אני רוצה שנמדדה נתמקד חשוב לדעת פה במי אנחנו מדברים בכדי להבין יותר מה מה נקודת הוויכוח כאן בין רב לרבי יוחנן אז כבר עמדו על כך רבותינו האחרונים הר קו עגר במדור התנין הסימן קיא והפלא לכמן כו עמוד ב והבית יעקב לקמן יד עמוד א' והסבירו שנקודת הוויכוח בין רבי ליזר לרבי יוחנן בשיטת רבן גמליאל שרבי יוחנן אומר שביטה כשרה כן למן כן לדברי המכשיר והמכשיר בביתה ורב אלעזר פוסל בביתה כן הנקודת הוויכוח ביניהם היא אך ורק במקרה של המשנה דהיינו אישה שבאה מעוברת ושאלו אותה מה תיבו של ובר זה כלומר אנחנו מסופקים כאן בביאה הזו של הבועל הבועל הוא אנונימי הוא לא ידוע כן אנחנו לא יודעים מי זה הבועל והאמא באה לפנינו והוא והוא ברה בוטנה ושואלים אותם מה תיבו של עובר זה כאן נחלקו רבי אלעזר ורבי יוחנן האם רבן גמליאל יודע שהבת כשרה מדוע כי כאן ההגדרה היא כלומר מה זה בא לפוקה זה בא לפוקה מקרה אחר מקרה שהאם נבעלה לאיזשהו אדם אנונימי ונול לנו ספק האם היא נפסלה לכוונה לא נפסלה לכוונה ולאחר מכן האישה הזו התחתנה עם אדם שהוא כהן לצורך העניין והוא הבועל כאן הוא לא אנונימי הוא ידוע אז כאן גם רבי אלעזר עשוי להודות הוא יודע שבמקרה הזה אי אפשר לחלוק את דין האם מדין הבת אני אסביר מה הכוונה עמדו הכך אחרונים שיש לעשות הבחנה בין שני המקרים האלה בין מקרה שהבועה מזוהה הוא לא אנונימי ובין מקרה שהבולם הוא לא מזוהה כמו המקרה של המשנה במקרה של המשנה שורש הספק או סיבת הספק היא הבועל הוא שורש הספק הוא אנונימי אנחנו לא יודעים מהיא זהותו מכיוון שהזהות של הבועל אנונימית ויש כאן ספק מהספק הזה נולדים שני שתי נפקות שתי ספקות אחד ספק לגבי כשרות האם לכהונה שכן אם הבועל הוא פסול אז הוא פסל את האם בביתו לכהונה כאן סיבת הפסול תהיה הביאה הביאה של הבועל הזה פוסלת את האם פוסלת את האישה הזו לכהונה מתוך א אותו ספק של הזהות של הבועל מולידה עוד נפקותה אחת לגבי לגבי כשרות הבת כשרות הבת לקהל או לכהונה כשרות הבת כשרות הבת תלוייה בזהותו של הבועל כי הוא אביע הוא הוא השורש של הספק האם לא אנונימית האב הוא אנונימי אז יוצא שזהותו של האב מולידה שני ספקות מקבילים שהם לא נגזרת של אחד מהשניה הם לא תוצאה ותולדה של אחד מהשני יש ספק אחד שהוא הבועל וזה מוליד שתי נקוות אומרים האחרונים במקרה הזה נחלקו רבי אלעזר ורבי יוחנן רבי אלעזר סובר שמכיוון שיש לנו כאן שתי נפקו נפרדות נפקותה אחת לגבי כשרות האם לכהונה נפקות אחת לגבי כשרות הבת ואם אינם תולדה זה מזה אלא שתיהן תולדה של זהותו של הבועל אז בחיי גבנה סובר רבי אלעזר אפשר ביניהם אפשר להגיד שהאם כשרה לכהונה והבת פסולה אוקיי ועל זה חלוק רבי יוחנן ואומר שלא תחלוק דין האם מדין הבת כוונה יהיה פה מציאות אבסורדית שהאם כשרה לכהונה והבת פסולה זה לא מתקבל על הדעת זה טרט דסטר אבל לרבי אלעזר זה לא מפריע שיהיה כאן מציאות אפילו של טרטה ד סטרה משום שכפי שאמרנו הספק לג ספק הבת לא נובע מתוך ספק האם אלא הוא נובע מתוך ספק על זהותו של הבועל זה שורש הספק אבל ו יצוייר שהאישה הזו האישה הזו שנבעלה לאיזה אדם אנונימי כן ובאה לפני בית דין אוקיי ובית דין אה אוקיי עכשיו יש ספק לגבי זה ספק לגבי האם האם היא כשרה לכהונה או פסולה לכהונה בגלל שזהותו של הבול לא ידוע ואותה האם הזאת תלך ותנסה לכהן כשר אוקי תלך ותנסה לקן כש ו יוולד משם תיוולד בת כן ברור שכאן גם רב לזר יודע שאי אפשר לפצל את דין הבת מדיהם כי כאן הספק של הבת נובע מהספק שלהם משום שזהותו של הבעל של האבא ידועה הספק הוא באמא וכיוון וכיוון שאנחנו מכריעים את דינ ההם לכולה בגלל חזקת הכשרות בהכרח שלא ניתן לפצל במקרה הזה את דין האם מדין הבת שמה יודע רבי אלעזר שהבת הזו כשרה לכהונה בזה לא נחלקו רבי אלעזר ורבי יוחנן על פי החילוק הזה רוצה ליישב פי קיים בסימן כז איזשהו תמיה שיש לו על התוספות בבטר בדף לב בוא בוא נראה את התוספות הזה אז נקדים נקדים במקור ד' את הסוגיה בקדושים בדף סו מן הסתם דיברו על זה כן אתם זוכרים יש שם סיפור מאוד מאוד מצער כן על מה שהתרחש שמה עם יני המלך שאלעזר בן פויר האיש הרע הזה רצה לסכסך בין יני המלך לבין חכמי ישראל אז הוא יעץ למלך יניי לשים את הציץ על ראשו וכתגובה לכך השיב אמר יהודה בן גדידה ליני המלך רב לך כתר מלכות הנח כתר כהונה לזרו של אהרון אתה לא ראוי לשים את הציץ בין עיניך מדוע שהיו אומרים אמו נשב במו דין היה קול יצא קול שאמו של יני המלך בעבר בעבר כן נשבתה במודיעין וממילא כיוון שהא נשבתה שבוייה פסולה לכהונה כמו הסוגיות בכו כז ואם היא פסולה לכהונה אז הבן הוא חלל לפחות חלל מדרבנן היני המלך חלל אז הוא לא יכול לשים צצית על על ראשו הגמרא אומרת הסיפור בסופו של דבר ויבקש הדבר ולא נמצא דהיינו ררו את האמינות של הקול הזה והתברר שזה לא נכון אלא באמת יני המלך הוא כשר לכהונה וז הסיפור בהמשך שהוא תעצבן והוציא להורג את חכמים כל החכמים עכשיו הגמרא שואלת מה בדיוק היה שמה מה מה מה זה ויבו קש הדבר ולא נמצא והגמרא מציאה אפשרות אומרת אולי אי למה ד ביתרי אמריש תבי באו שני דיים ואמרו שאמו של המלך יני מלך נשבתה בעבר ושני עדים אמרו לא ישתו אז מדוע אז אומרת הגמרא אם זה ככה מה חזי סמכת אנ סמוך אנה כלומר מדוע הגמרא אומרת ויבוש הדבר ולא נמצא כן משמע כן זה מגילת אסתר כן מצאנו חיבור כן שם כתוב בבקש וימצא ובקש ולא נמצא אז אז למה שמה לא נמצא משמע שהעמידו את משמ שהכשירו את עיניי היה צריך לפסול אותו כלומר הגמרא שואלת במקרה כזה ששניים אומרים נשבתה שניים אומרים לא נשבתה אמו של יני היינו צריכים לפסול את יניי אז מדוע כתוב ובוק ש הדבר ולא נמצא משמה שהכשירו אותו כן היינו צריכים לפסול אותו כי תראו רא הינו צריכים לסול אותו כך אומרת הגמרא אז אז א יש גמרא נוספת זה הגמרא בקידושין בדף סו עכשיו יש גמרא נוספת אצנו בכתובות בדף כו וגם בבטר בדף לב הגמרא שמ א אנחנו צריכים את זה אוקיי נגיע להמשך ב אז רשי שם רשי שם בקידושי בדף סו עמוד א' שואל באמת מדוע פשוט לגמרא שאם שניים אומרים נשבתה ושניים אומרים לא נשבתה יש לפסול את ידי המלך מדוע יש לפסול אותו הרי למה לא נעמיד אותו על חזקת אמו אומר רשי תראו במקור ה סמוך אנה דאמר אשתי ואכ הי כמר ולא מצאו והי אמרת או כתרי לבד אתרי וו כתתה חזקת כן אם תאמר למה למה ברור לגמרא שעני פסול נעמיד שני עדים או שני עדים ונעמיד אותו על חזקת על חזקת אמו אומר רשי אנ מילה ההי לקמן אם היא הייתה באה לפנינו ו היייתה בא לבית דין להתירה באמת היינו נוהגים ככה היינו מעמידים אותה על חזקה ומכשירים את בנה אבל בנה זה נידון אין לו חזקה ד כשרות שהרי מעידים על תחילת לידתו בפסול לבן הזה אין חזקה כשרות נתייחס רשי הזה בהמשך אבל תראו את התוספות בבט בדף לב א כן תוספות שואלים תראו בעמוד בעמוד השני פריש מביא בשורה הראשונה פירש הקונטרס חזקת האם לא מהני להכשיר את יני לפי שאין עדים באים לפסול את האם לכהונה אלא להעיד על ינם אומר התוספות ואין רא לרי דלמה לא יואיל חזקת האם לבן הואיל ואינו יכול להיות שתהייה האם כשרה אם לא יהיה הבן כשר זה לא יכול להיות זה תרט ד סטרה לא יכול להיות שהאם תהיה כשרה והבן לא יהיה כשר אז שואל האפי קיים נראה מדברי התוספות כאן שהם שואלים על רשי מסברה כלומר הם לא נכנסו למחלוקת בין רב לזר לרבי יוחנן הרי תוספות היו צריכים לשאול והרי כי מלן כרבי יוחנן שלדברי המכשיר בא מכשיר בביתה ד חזקת ההם ניה לבת דרך אגב זה זה הניסוח של קושיית התוספות בכתובות וקידושין כן בקידושין במקור ו א תוספות שואלים ואם תאמר בשתי שורות מלמטה בעמודה הימנית תיענה לחזקת דמי שהייתה בחזקת קשרות דמריה בפרק מה כתובות יג לדברי המכשיר במכשיר בביתה כן כלומר תוספות לא שואלים שאלה מסברה הם שואלים אבל יש מן ד אמר שסובר שהמכשיר במכשיר בביתה כן אבל תוספות בבבא בטרה בדף לב עמוד א' לא שואלים מ שיטת רבי יוחנן הם שואלים מסברה הסברה אומרת שלא אפשר שתהייה האם כשרה אם לא יהיה הבן קשר שואל הפיקים בסימן כז אני לא מבין מה זאת אומרת סברה יש גמרא יש מחלוקת בעים מוראים יש מי שאומר דבר המכשיר מהמכשיר בביתה יש מי שפוסל בביתה מה ח נמחקה הגמרא הזו אין גמרא כזו אם אם תו סות מקשים מסברה משהו שאי אפשר לומר אחרת נכון אבל זה לא נכון מה יש יש אצלנו מחלוקת בדף יג אומר הפי קים הקושיה של תוספות פה בדף לב היא לא כמו התוספות ב קידושים בדף סו את הקידושים בעש ו צרך לישב בנפרד אבל מה שאפי קיים כותב שבעצם לפי החילוק שאמרנו כל המחלוקת בין רב לזר לרבי יוחנן זה אך ורק אם זהותו של האבא הבועל לא ידוע הבול הוא אנונימי הוא שורש הספק באותה ביאה שבאה לפנינו האישה המעוברת ואנחנו לא יודעים מי הבועל אז מתוך הספק הזה נולדו ל שתי סקות נפרדים שמה נחלקו רבי אליזר ורבי יוחנן אבל במקרה של יני המלך זה לא המקרה במקרה שני המלך היה איזשהו ויכוח היה איזשהו ספק לגבי האם בעבר לפני שה נישאה או לפני שהתעברה עיבורו של יניא המלך היה ש דיון או היה קול שעמו נשבתה במודיעין והיה ספק לגבה ולאחר מכן היא התחתנה עם אביו של יניא המלך וזהותו של האב של הבול ידוע כרגע אנחנו יודעים בדיוק מי האבא וכל הספק הוא באמא במקרה הזה שהספק הוא באמא והיא שורש הספק שמה אומר הפי קיים ברור שאיין שום מחלוקת בין רבי יוחנן לרבי אלעזר גם רבי אלעזר בוודאי מודה שאי אפשר לחלוק את דיהם מדין הבת כי דין הבת נובע ונגזר ותולדה של דין האם כיוון שאין ספק לגבי האב כל הספק הוא אך ורק לגבי האם אי שורש הספק ו ממנה נגזר דינה של הבת או של הבן אז לכן שמה שואל תוספות מסברה איך יכול להיות איך נפצה לדין האם מדין הבד זה בלתי אפשרי אבל לכן היה חשוב לי למקד את הדיון שלנו הדיון שלנו כרגע הוא כאשר זהותו של הבועל היא אנונימית היא לא ידועה והוא שורש הספק שמה נחלקו רבי אלעזר ורבי יוחנן רבי אלעזר סובר שכאן רבי אליעזר לא נבהל מה מהעובדה שהאם תהיה כשרה והבת תהיה פסולה מצאנו דברים כאלה שכן יש משנה ובמות קיז לגבי נאמנויות שלגבי האם לגבי ה אישה שעד אחד אמר שהמת בעלה לדוגמה כ רק אומר מה שעולה לי כרגע באסוציאציה עד אחד שמעיד שמת בעלה של אישה אז אנחנו מתיירים אותה להנשא לעלמה כשאנחנו סומכים אנחנו מחזיקים על פי עדות העד ה אחד שהבעל מת ולפיכך היא מותרת לנסה לעלמה אבל יחד עם זה אנחנו גם פוסקים שהאחים לא יכולים לרדת לנחלה על פי עדותו של העד הזה כי כיוון שזה לא מספיק אז אנחנו אוחזים שהאב חי לגבי האחים והאב מת לגבי האישה אז זה לא זה לא זה לא יהיה מוזר כלומר כלומר אנחנו מקבלים איזשהו פרופורציה שבשיטת רבי אלעזר יש הבחנה בין שני המצבים מה שרבי אלעזר חולק על רבי יוחנן זה במקרה של אפנו וגם בזה סובר רבי יוחנן שלא תחלוק דין האו דין ההם מדין כלומר רבי אלעזר רבי יוחנן כן מפריע לו העובדה שיש כאן פיצול בדינים שיהיה דין הבת שונה מדינים ומה הסברה משום שחזקה דמה מהני לביתה כן כלומר כיוון שהכרנו את דין האם כיוון שהכרנו את דין האם לכולה אנחנו ג אמורים גם להכריע את דין הבת לכולה גם הרעה תראו במקור ג כותב אף הגב דביט חזקה קשרות נכון לבת אין חזקת קשרות אין לה חזקת קשרות מתחילת לידתה היא נולדה בספק אבל כסו רבי יוחנן כיוון מהכשרת בה כיוון שכשר את האם לו סגיה דליו בביתה דובר י רחמו וחד גופו זה תרת דס זה איך יכול להיות הובר רחמו איך יכול להיות שהאמא תהיה כשרה והבת תהיה פסולה בגדר של ה הדין הזה חזקת האם ניה לבת אז אנחנו רוצה לברר את את את ה את הגדר של ההלכה הזו ונראה אם יש נפק מינות גם נפק מינה בהגדרה אז יש בשו שמט אתה בשמט ד פרק ד' הגדרה א הגדרה לדין הזה איך באמת מה מה פשט חזקת הם ניה לבת ר סוף סוף לבת אין חזקת קשרות אז איך בדיוק ככה ככה ניסוח לשונות הראשונים אף עגב דביט לט לחזקה ד כשרות כן מה מה ככה הראה מתנסח אז מה הפשט בזה אז מה מה מה איך בדיוק איך בדיוק חזקת האם ניה לבת כפי שאמרנו במקרה שלפנינו שזה שתי ספקות ש שני ספקות נפרדים זה לא ספק שנולד מספק כמו במקרה של של יןי המלך כן אלא זה שני ספקות נפרדים איך בדיוק חזקת האם מאני לבת אם לבת אין חזקת כשר אז אומר השמטת למעשה הוא מתחיל זה כבר מתחיל בשמת ב שמט ב שמת ג שמת ד' כן א סליחה זה שמט ד סליחה זה שמת ד זה מתחיל בפרק ב ג וד בסדר אז כבר בפרק ב' הוא מתחיל לדון בזה אבל אני רוצה להתמקד שנייה אולי בפרק ג' בפרק ג' הוא מביא תשובת גאוני בתרי בסימן ה שהביא אותם למעשה הפרי חדש ביורד דעה בסוף הספר כל זה מביא עכשיו שמטה מה הציור שמה הציור שמה הוא על איזשהו אטליז או משהו כזה שיש שמה הרבה בהמות שחוות שהתערבבו ונמצא שאחת מהבהבות שנתערבה טריפה נמצא איזשהו נקב באיברים הפנימיים שלה היא טרפה אבל לפני שנודע שהבהמה הזאת טרפה חצי מהבהמה הזאת חצי שלם הופרש החוצה נפרש החוצה יצא ממקום הקביעות יצא ממקום האטליז יצא מהתערובת הוא נפרש החוצה כן לפני ש לפני שנודע שה בהמה אחת הבהמות טרפות עכשיו מה דין עכשיו ניתן ניתן להתאים את החצי של הבהמה שנפרש לאחד מחצאי הבהמות שנמצאת כרגע בתוך התערובת מה הדין במקרה הזה לגבי החצי שפרש החוצה יש לנו כלל אנחנו למדנו בגמרא אצנו בכתובות בדף טו כל דפריש מרו ב פריש אז כיוון שרוב הבהמות הם קשרות ורק אחת נמצאת טריפה אז קול דפריש אז ה חצי שיצא החוצה הוא חצי כשר מצד שני מה שהחצי שנותר בתוך התערובת בתוך התערובת יש לנו הלכה של כל קבוע כמחצה עעל מחצה דמי דהיינו חזל אמרו שחתי גדולות מהסוג הזה חתיכות הרוויות להתכבד אינם בטלות אפילו ב1000 ונתנו להם דין של קבוע נקרא קבוע דרבנן למרות שהקבוצה זה רק קבוע אך ורק עם מקומו ניכר כמו חנות שמוכרת בשר נבלה בין חנויות שמוכרות בשר שחוה אז מקום החנות ניכר וידוע זה זה כבוע דאורייתא אבל חכמים המציאו מושג כבוע דרבנן שגם חתיכה ראוייה להתכבד חתיכה גדולה ומכובדת לא בטלה אפילו בל יש לה דין של קבוע נקרא קבוע דרבנן אז החצי שלא נפרע שנשאר עדיין בתוך התערובת הוא נאסר מדין קבוע אז עכשיו יש לנו פה אבסורד חצי מהבהמה בחוץ כשר חצי מהבהמה בפנים לא טרף מכן מה מה מה קורים מה קורה במקרה כזה אז הפרי חדש הביא מה שכתבו בתשובת גאוני בתרי שנחלקו בזה שמה הפוסקים חלק התירו את הכל חלק אסרו את הכל כלומר חלק אמרו כיוון שמה שיצא החוצה כשר אז אז אותו חצי של בהמה שאפשר לזהות ו להתאים בדיוק לזהות שזה החצי השני של הבהמה אז הוא באמת יהיה כשר כמו שהחצי ה שפרש שיהייה כשר וחלק אסרו את הכל אמרו כשם שהחצי שבפנים אה א גם החצי שבחוץ אסור אז הברי חדש אומר שלא אלו צודקים ולא אלו צודקים אלא כך שעורי חכמים הוא מה שיצא בחוץ כשר מה שיצא בפנים מה שנשאר בפנים אסור אפילו שזה בדיוק אותה בהמה זה אותה בהמה זה טרטה דסטר ואומר אומר הפרי חדש כך שורי חכמים בכל מקום ומי שלא מורה כן לא ידע ביסור ויתר בן ימינו לשמאלו ככה כל כך ברור לו העניין הזה אבל עכשיו שמעט אתה זה שמטה ג אה סליחה שמטה ד' פרק ג' בפרק ד' הוא נוטא כשיטת אלו שמתירים גם את החצי שנותר בתוך התערובת מכוח החצי שפרש החוצה ושמה כותב השב שמתת שבעצם מה המקור שלו להכריע לכולה זה מ מהדין שלנו חזקת האם ניה לבת מההלכה הזו הוא למד לגבי חצי בהמה ואנחנו למדים מה באמת הרעיון שלו הרעיון שלו אומר שגם כאשר יש לנו חצי של איזשהו דבר מסוים שיש סברה להתיר אותו כן ובחצי השני אי אין את אותה סברה להתיר אבל כיוון שהם שני חצאים של אותו גוף אז ההכרעה על פי הכראה חס לחצי שניתן ניתן להכריע לגביו מכריעה גם את דינו של החצי השני של אף על פי שלגביו אין את הסברה הזו במילים אחרות זה בדיוק הנקודה של חזקת האם מענין הבת ה רוצה לומר ככה בעצם מה הדינמיקה של ההלכה זו חזקת האם מעני לבת הפשט הוא שעל ידי חזקת הכשרות של האם אנחנו למעשה מכריעים את המציאות שהיינו מסופקים לגביה מהיא זהותו של הבועל האם הבועל כשר או פסול האם הוא נתין או ממזר או שהוא ישראל או כהן אז חזקת הכשרות שלהם מכריעה את שורש הספק היא מכריעה את המציאות היא בעצם אומרת לנו בתורת הנהגה כמובן שמבחינתנו הזהות של הבועל התבררה כזהות כשרה ומשכך מרגע ש נפשט השפק והתברר שזהותו של הבול היא כשרה ממילה גם הבת אוטומטית גם כשרה כיוון שהוכרע הספק אין יותר ספק אז נמצא שלמרות שלבת לא היה חזקת כשרות ראשית לדתה הוא בספק אין לה חזקת קשרות אבל חזקת קשרות שלהן הועילה לבת מדוע איך משום שחזקת הכשרות שלהם הכריעה את שורש הספק היא בררה את רש שורש הספק ומשכך מרגע שהספק התברר אין יותר שאלה אז גם הבת כשרה אז ממילה אומר אותו דבר השמטת גם לגבי המקרה של החצי החצי בהמה שמה אנחנו עוברים מחזקה לרוב אבל רובה וחזקה רובה עדיפה כיוון שביחס לחצי באמה שפרשה יש לנו רוב רוב שמברר כל דפריש מרו בפרש למעשה הרוב בירר שהב הזו חצי הבהמה הזו הוא כשר כלומר הבהמה הזו איננה טריפה מכיוון שהרוב בירר שהבהמה הזו איננה טריפה ממילא התברר לי שאותה חצי בהמה שנשארה בתוך התערובת גם כן נננה טרפה נפשט הספק בסדר אז למרות שבתוך התערובת יש לנו דין קבוע ולא הולכים אחר הרוב בדין קבוע אין את האפשרות ללכת אח אחר הרוב ככה ככה מדאורייתא לא הולכים במקרה של קבוע דאוריתא או מדרבן לא משנה לא הולכים אחר הרוב בתוך תערובת אבל כאן למעשה כיוון של חצי שפרש יש בירור של הספק שהחצי הזו הבהמה הזו כשרה נפשט הספק ברגע שנפט הספק אז גם אני יודע בוודאות שמתוך כל הבהמות שיש כרגע באטליז אך חצי הבהמה הזו כשרה ככה אה מסביר עכשיו שמ וגם למדנו כאן פשט מה זה חזקת האם מהני לבת גם הבית יעקב לקמה בדף י עמוד א' בתוסף דיבור מתחל למנה הלך בכיוון הזה של ה שמעת בהסבר של המושג חזקת הא מע אל הבת והוסיף שיש מכאן נפק מינה גם בהגדרה אם זו ההגדרה שחזקת האני ל הבת אז כל זה יהיה נכון אך ורק אם אם א כמו שאמרנו זה הבול לא נמצא לפנינו כמו שבמקרה של המשנה אישה באה וקרסה בן שיניה אנחנו לא יודעים מי זה הבול אז שמה אני אומר שחזקת האם מבררת את זהותו של הבועל כלומר היא מכריעה שאנחנו נדון את הבועל כאדם כשר אבל אם הבועל אותו בועל מסופק בא לפנינו ואנחנו מסופקים בו אין לנו אפשרות להכריע את ה אין אין לנו שום אפשרות להכריע את זהותו של הבול כאן כבר לא ניתן לומר את אותו את אותה את אותה את אותו מהמהלך לא ניתן לומר שחזקת האם כן תברר את הספק אין חזקת האם לא יכולה לברר את הספק כי הבול נמצא לפנינו ואנחנו מסופקים בו אז במקרה הזה כבר לא נוכל לומר שחזקת האם מהני לבת ואז גם רבי יוחנן יודע שהאם כשרה והבת סולה מה מה הדוגמה הדוגמה הקלאסית לדי הזה אז אומר חמדת שלמה חמדת שלמה גם הלך בכיוון הזה בקמה בדף אצנו בדף כב עמוד ב המקרה הוא תרה הוא רה תראו תראה למשל אם שני עדים אומרים שהבעל כשר ושני עדים אומרים שהבעל פסול כן הבועל עכשיו בא לפנינו אז יש את יש את הנבעלת שהיא האמא יש את הבועל ויש את הוולד אוקיי אז אז ה לאמא יש חזקת קשרות לבועל יש תרה ותרא בתרא ותרא לא נוכל לומר שחזקת האם הכריע את הספק לגבי הבועל איך חזקת האם תכריע נגד אדים איך חזקת האם תכריע תפשוט את הספק יש כאן הותרה ותרה אז במקרה הזה אומר החמדת שלמה את האמא עדיין וכל להכשיר מכוח חזקת הכשרות שלה אבל לא נוכל להכשיר את הבעת וכאן החדה שלמה מייסד כאן איזהשהו יסוד חשוב שיש שני מיני חזקות שני מיני חזקות חזקה ד מעיקרה החזקה הקלאסית חזקה ד מעיקרה שמעמידים הדבר על חזקתו הראשונה יש שני סוגי חזקות יש חזקה שהיא מכריעה את המציאות מכריעה את המציאות הכוונה שוב בתורת הנהגה היא לא איזשהו ראייה מעשית כלומר זה לא שהחזקה לדוגמה אם יש מקווה ש אדם טבל בו כן והתעורר ספק האם המקווה הזה היה מלא כשר או פסול כן אז מה אני אומר תעמיד את המקוה על חזקתו שהיה שלם אז מה הפשט שהתברר לנו שהוא היה שלם לא התברר לנו שהיה שלם הכוונה התורה אומרת שתתנהג אל המציאות כאילו היא הכראה כאילו היא וברירה שהמקווה היה שלם זה זה מה ש זה מה שהתורה מנחה אותנו אז סוג חזקה זה חזקה מהסוג אחד חזקה שהיא מכריעה את המציאות אבל יש חזקה יש את החזקה של התמ כן כן כן אני לא נכנס כרגע לאני מדר גם רגע על חזקת מקווה חזקה ד מעיקרה של מקווה היא מתיימרת להכריע את המציאות היא אומרת כן התברר לי שהמקווה היה שלם אבל שיש לי טרא ותרא תרא ותרא ואני מעמיד על חזקה ד מעיקרה כן כמו ש במאמר מוסגר גמרא ביבמות ל עמוד א' תרה ותרא מחרים ככה נפסק להלכה תרא ותרה סקה דרבנן ככה בראשונים כלומר מדאורייתא מעמידים על חזקה דמעיקרא גם בתרה ותרא אז מה הפשט מה שהחזקה מכריעה נגד ידין זה לא הגיוני אין בכוח חזקה אין שום דבר שיכול להכריע נגד ידין תרא אומרים כשר תרא אומרים פסול אין שום דבר שיכול להכריע אז מה הפשט שמה אומר ה אומר ה אומר החמדת שלמו יש עוד סוג של חזקה חזקה שאומרת שאם אתה יש לך ספק אל תפסול מספק כן אל תפסול אל תפסי נה מספק זה הכוונה כלומר אין בכוחנו לפסול מספק אם יש חזקה ד מעיקרה של כשרות אין כלומר אז אנחנו לא מחרים את המציאות המציאות עדיין נשארת מסופקת אבל כיוון שהמציאות מסופקת ואנחנו מתייחסים אליה כן מסופקת עדיין איננו יכולים לפסול אישה מספק לפסול אדם מספק לפסול מי שיש לו חזקת קשרות מספק זה סוג שני של חזקה אז אומר ה אומר החמדת שלמה נפלא כל מה שאנחנו אומרים שחזקת האם מהני לבת זה אך ורק במקרה כזה שאנחנו יכולים לומר שהחזקה הכריעה את המציאות אם החזקה הכריע את המציאות ה נפשט הספק אז אם הוא נפשט הספק אז לא איננו יכולים לחלוק את דינאן מדין הבת אבל במקרה ש שהחזקה אין בכוחה להכריע את הספק אז אף על פי שהיא תועיל להם כי אל תפסל הה מספק אבל היא לא יכולה להועיל הבת זה היסוד שאומר אותו החמדת שלמה ועל פי זה הוא רוצה ליישב את קושיית תוספות על רשי בקדושים בדף סו עמוד א א ראינו את הסיפור של עני המלך אז אני לא צריך לחזור נכון תוספות גשו על רשי למה אתה רשי אומר שה שה לא ניתן להעמיד על חזקה א למה אתה אומר שה הבלד פסול כי ככה רשי אמר במקור ר סליחה היא אם היא היייתה קמן הייתה בע לבית דין אז בנ זה הנידון אין לו חזקת קשרות אבל בנה זהן אין לו חזקת קשרות כלומר רשי קבע שלבן אין חזקת ליני המלך אין חזקת קשרות ולכן הוא היה אמור להיפסל אז תוספות שאלו על רשי תוספות שאלו על רשי מה פתאום יש לנו חזקת האם למה חזקת האם לא תועי לבת נכון וכך גם מקשה א כך גם הקשו הרמבן בקידושין סו הרש ושם הרית ושם כולם בקשו את אותה שאלה מה מה זאת אומרת למה במקרה של תרה ותרא שני אומרים שניים אומרים נשבתה שניים אומרים לא נשבתה מדוע ברור לגמרא שלא מעמידים לא היינו מעמידים את יניי על חזקת כשרות של אמו למה לא נעמיד אותו לחזקת חשרות של אמו אז בסופו של דבר התוספות מתרצים בכל המקומות גם בקידוש ש סו וגם בת בדף לב וגם בכתובות בדף כו הם מתרצים ש החינה שטרא ותרה באמת בתרא ותרה אנחנו אומרים שזה ספיקה דרבנן כן כלומר מדאורייתא באמת היינו צריכים להעמיד על חזקה אבל רבנן החמירו שלא להעמיד על חזקה באמת היינו צריכים להעמיד על חזקה אבל רבנן החמירו מעלה עשו ביוחסין שלא להעמיד על חזקה כן ככה מיישבים הראשונים אבל איך ניישב את שיטת רשי רשי אומר שלא ניתן להעמיד כאן על חזקה חזקה למה לא נמר חזקת האם תועי לבת זה השאלה ששואלים כל הראשונים על רשי אז יש כמה תירוצים יש תירוץ אחד שכותב הרמבן תראו במקור ז תראו אומר הרמבן בקידושין שם אילמ רמר ישת רמר לא ישת מה חזי סמחת שמוכנה קשלה רשי ונו כיתרה לבד אתרה ונו כי ינ בחזקת אבתה כלומר בחזקת אמו ונימי במו חזק קשרות אבל יני ת לחזקה קשרות שהרי מעדים ע לדתו במסות אומר הרמבן ואך סברה דאחה ליב דרבי אלעזר דמה לדברי המכשיר פוסל בביתה יתן לחזקה קשות אבל רבי יוחנן האמר לדש במכשיר בביתה ועל כוח חזקת קשו מה מן ברתה כלומר הרמבן הסביר ברשי שהסוגיה בקידושין הולכת לשיטת רבי אלעזר שסובר שלדברי המכשיר פוסל בביתה שחזקת האם לא ניה לבת אבל דבר רבי יוחנן שסובר שחזקת האם ניה לבת באמת לא היינו יכולים לומר שפסול את ני המלך יש לו חזקה חזקה של אמו כך אומר הרמבן אבל הפני יהושע פה בדף כו הולך בכיוון אחר פני יהושע אומר לא כאן גם רבי יוחנן גם רבי יוחנן יודע שלא ניתן היה לחש יני המלך לא רק רבי אלעזר מדוע משום ככה הוא מסביר ה בני יהושע משום שאנחנו משום שאנחנו למדנו בשיטת רבן גמליאל שלא די בחזקת קשרות בכדי להכשיר את הבעת צריך גם שיהיה טענת ברי צריך שה טענת הברי ככה ראינו בדף יב עמוד ב וטענת הברי פני יהושע דיברנו בשיעור הכללי הקודם מה יסוד התנת ברי פה במקרה הזה של יוחסין האם בני יהושע כאן רוצה לומר בקבב הוא כותב זה מדין ד אחד מה באיסורי כן טענת הבר כלומר האמא כאן יש לה דין של עד אחד נאמן בייסורין כן כן דיברנו על זה מה שייך איסורין לכאורה לכאורה ביוחסין זה דבר שבערבה לא לא ניכנס כרגע לנקודה הזו אבל אומר מכל שכן לפי מה שכתבו תוספות בדף יג עמוד ב דיבור מתחיל לשב איתנו ש הנאמנות של האישה אמר לכשר נבהלתי זה מבוסס ו מסתייע מהחזקה של אישה מזנה בודקת ו מזנה אז היא בדקה ונבלה דווקא לכשר אבל בשוויה זה לא רלוונטי בשוויה הר היא נאנסת ה לא היא לא בודקת ו מזנה אז לכן אומר ה פני יהושע במקרה שלפנינו של ין היה מלך גם רבי יחנן עשוי להודות שהיין הימלך צריך לפסול אותו ואי אפשר להעמיד אותו על חזקת אמו מו שגם אם נעמיד אותו על חזקת אמו עדיין זה לא מספיק משום שחזקת כשרות עדיין לא מספיקה ללא טענת ברי ללא חזקה של אישה מזנה בודקת ו מזנה זה תירוץ ה פני יושע ההפלאה שמה בדף כו הולך בכיוון אחר וזה צת יותר מתקרב למה שאנחנו עוסקים כרגע לפני החמדת שלמה כן ההפלאה אומר למה באמת א באמת באמת רשי אמר את דבריו גם לרבי יוחנן ש בעלמה מכשיר בא מכשיר בביתה ובעלמא חזקת האם מאניה לבת אבל אומר ההפלאה יסוד ש וזה אומר זה בדיוק מה שרשי התכוון לומר מהזה מה רשי התכוון לומר שהאמא לא באה לפנינו נכון רשי אומר שהיא היא כמן הייתה בא אז זה באמת הם הועיל מה מה מה הפשט פה אומר ההפלאה ופרשות הדברים ביתר הפירוט גם הברכת שמואל אצנו בסימן לח וכליות יעקב בסימן כז הסבירו את הדברים שלמעשה חזקת כשרות אם נהייה כנים וגם אמרנו את זה לפני כן חזקה זה לא רוב רוב רוב זה איזשהיא ראייה רוב מהו ראייה ראיה נסיבתית או ראיה סטטיסטית אבל הוא מהווה ראייה אז זה נכון שגם ראייה מהסוג הזה היה צריך לפוטה בתורה להגיד שזה ראיה מספיקה זה כן אז זה צריך לפות מיוחדת בתורה ש ראייה סטטיסטית או ראייה נסיבתית היא של רוב היא ראיה לגיטימית מצויין אבל זה עדיין זה עובד במישור של לחתור או להתיימר לברר על ידי ראיות את המציאות חזקה לא עושה את זה חזקה היא לא היא לא מהוה שום ראייה העובדה שבעבר היה ככה זה לא אומר ש זה לא השתנה אלא זה הנהגה של התורה שיש בכוח חזקה להכריע את המציאות להתנהג כאילו המציאות הוכרעה כאילו המציאות הברה אבל זה לא קורה בפועל כן אז ממילה בכדי שנו מ שחזקה מכריעה את המציאות אז האמא היייתה חייבת לבוא לחל כלומר רק אם בפועל היה נידון ביחס לאמא בא לפנינו בבית דין הה נידון ביחס לאמא והכרנו את דינ ההם אם היינו מכריעים את דינם על סמך חזקת הכשרות אז היינו יכולים לבוא ולומר טוב כיוון שהוכרע דינם ופסק והור הוראה לדינה והנהג הנהגה בעצמנו להתייחס אל הבועל כאילו הוא אדם כשר אז היה מועיל להכשיר את הבת כן הבת שתיוולד אחר זה כשיר את הבעל לא הכשיר את עיני מלך אבל מכיוון שהאם לא באה לפנינו ומעולם לא דנו בדין שלה אנחנו לא יכולים להתבסס על על החזקה שלה אחרי את המציאות כי הא חזקה היא לא בירור כמו שאמרתי זה לא בירור אמיתי זה חזקה של הנהגה כשיש הוראה של דין כשיש הורה של דין אבל כיוון שהאם לא באה לפנינו ולא דנו בדין שלה ועכשיו כרגע הדיון הוא על הבן לא על האם הדיון הוא בכשרות הבן הדיון עלהם הוא לא רלוונטי הדיון כרגע הוא בכשרות הבן אנחנו לא יכולים להתבסס על חזקת קשרות של האם להכשיר את הבן כשני האם לא לפנינו זה היסוד ש שא אומרים אותו הברכת שמואל בסימן ח כולת יעקב ההפלאה גם בחידושי רב שימן לכתובות ב סימן ט גם כותב את אותו יסוד אז זה תירוץ מעניין נשתמש בו אולי בהמשך אבל אני רוצה לחזור לחמדת שלמה לחמדת שלמה בקמה בדף כב עמוד אומר החמדת שלמה לישב את הקושיה של הראשונים על רשי למה לא אומרים במקרה של ן המלך חזקת האם ניה לבת אומר חמדת שלמה משום שהסיפור אצל יניא המלך זה סיפור של תרא ותרא זה סיפור של תרא ותרא ובתר ותרא לא ניתן לומר שחזקת האם אחר את המציאות אי אפשר לומר שחזקת הכשרות של האם אחרי את המציאות כשיש שני עדים ושני אדים שנחלקו שמה גם למד אמר שטרא ותרא מעמידים על חזקה ד כרה שזה רק ספק ה דרבנן כמו שהגמרא באמות למא אומרת הפשט הוא לא שהחזקה מכריעה שהעדים האלה דוברי אמת והעדים האלה שקרנים לא זה לא זה לא המציאות אלא החזקה אומרת טוב מכיוון שיש ספק לא ניתן לפסול מספק זה מה שהחזקה אומרת אז הנפק מינה בין שני סוגי החזקות זהים אומרים חזקת האם מאני לבת ולכן במקרה של יני המלך כיוון ש שהספק היה תרי תרי אמרי אש תבי תרי אמרי לא איש תבי אז שמה לא ניתן החזקה קשרות תועיל אומנם על האמא מדין אל תפסיד לה בספק אבל היא לא מכריעה את המציאות כיוון שהיא לא מכריעה את המציאות לכן היא גם לא יכולה להכריע את דינו של יני המלך ולכן יניא המלך אמור היה להיפסל זה דרך אחת א דרך אחת א בהגדרה של ה המושג הזה חזקת האם ניה לבת חזקת האם ניל הבת דהיינו חזקת הכשרות של האמא מכריעה ופושטת את הספק הופכת אותו למצב של ודאי אז כאילו הורר לנו שהאב הוא כשר וממנה הבת כשרה למרות של הבת אין חזקת קשרות אין לה חזקת קשרות אבל זה לא אכפת לי שאיין לה חזקת קשרות אין לה זה לא משנה כי הספק הוכרע אז אין לי צורך בחזקת קשרות כמו במקרה של חתיכת הבשר החצי הבהמה שנשארה בתוך הזה אין שום סברה להכשיר אותה היא נמצאת בתוך תערובת היא קבועה אין סברה של רוב להכשיר אותה אבל מכיוון שהוכרע חצי החיצוני על זה שפרש אז אני לא יכול לפצל בין החצי הזה לחצי בפנים אז אני גם מכשיר את החצי שבפנים זה הנקודה כלומר בהגדרה הזו של חצק הלבת בעצם אני אומר בפה מלא שאין לבת חזקת כשרות אין לה חזקת ואף על פי שאין לה חזקת כשרות היא כשרה חזקת האם מאניה לבת בסדר שלא תחלוק דינם מדין הב אומר השר יושר בשער ב א פרק ז הוא מביא את את הגישה הזו שאחזו ב השו שמטה והבית יעקב וגם גם חמדת שלמה הלך בכיוון הזה כפי הנראה גם עוד אחרונים רב קוגר הרבה אחרונים הלכו בכיוון הזה שזה זה הצורה המהלך ש הגדר של חזקת הימי אומר הש אומר השר היושר לפי הגדרה הזו יש נפק מינה עצומה כל מה ש תועיל חזקת האם לבת זה אך ורק אם היה נידון ספק באמא כלומר יש איזשהו ספק שהתעורר לגבי האמה ואנחנו אמורים להכריע את הספק על ידי חזקת הכשרות שלהם ואז הוכרע הספק נך שהוכר ספק אז גם זה פושט אוטומטית את הדין של הבא אבל לא צויר שלא אין שום ספק לדון על האמא אין לנו ספק לדון לגביה אבל הדין לגבי הם ברור אז כאן כאן אי אפשר לומר שהספק הוכרה אי אפשר לומר שחזקת האם ניה לבת שהספק אוכרה לא היה צורך לדון לא היה שום ספק לגבי האם אז מה פתאום אז לא ניתן יהיה לומר שהחזקה שלהם ספק לגבי הבת כלומר במילים אחרות אם הספק שבא לפנינו הוא רלוונטי אך ורק לגבי הבת אבל הוא לא רלוונטי לגבי האם אז כל העסק מתמוטט נפל פיטה בבירה אין אין שום אין שום סברה להגיד שחזקת האם תועיל לבת לדוגמה מה הדוגמה אומר רב שימן מה הדין בסיפור של המשנה הסיפור של המשנה באה אישה לפנינו ש מעוברת אומרים לה מה תיבו של עובר זה ה היא פנויה היא פנויה נכון מה היא אומרת היא אומרת מפלוני הו נגיד שהאישה הזו שבאה לפנינו היא בעצמה כבר גורשה גרושה הגרושה הזו כששואלים אותה מי הבועל מה טיבו של ובר זה זה לא רלוונטי לגבי ה בכלל לגבי לגבי הכשרות שלה לכהונה היא כבר זל היא פסולה לכהונה היא גרושה היא בכל מקרה אין שום ספק לגביה לא משנה מה הי זהותו של הבועל היא כבר פסולה לכהונה כל השאלה כרגע היא אך ורק לגבי הכשרות אולד לקהל כי לכהונה בכל מקרה כן היא גרושה אז בן הבן ודאי לאלא כשר לכהונה אבל הכל כל הדיון כרגע הוא ששואלים אותם מה תיבו של עובר זה אנחנו רוצים לשמוע שהיא אומרת שהאבא הוא לא נתין או ממזר זה מה ש והוא כשר והולד כשר לבוא בקהל אבל זה זה לא נוגע אל עצמה כי הוא זה כל הדיון הוא רק לגבי הבת רק לגבי הולד כאן אומר רב שימן לפי ההיגיון הזה של האחרונים השו שמט את והבית ו אז לא נוכל לומר שחזקת האם תועיל לבת איך נוכל לומר את זה הרי לא היה שום דיון הרי זה דומה למה שאמרו ההפלאה והאחרונים לגבי רשי שאם האמא לא פה אז מה שייך לדון אין פה שום דיון לגבי האמא האמא כבר מתה או שהיא לא פה גם כאן אם האמא כבר פסולה מה שייך לדון לגביה אי אפשר לומר שהאמא הכריע את הספק כי לא הייתה שאלה בכלל לגבי האמא היא כבר הייתה פסולה אז יצא לפי זה שבאמת במקרה הזה אבל לא יהיה כשר גם לרבי יוחנן לא נוכל לומר חזקת האם מעניה לבת בחי הגבנה אבל האמת היא שהיא חינמי ככה כתוב רב כב עגר כותב את זה דיה במדור תננ סימן קיא והבית יעקב בדף ט עמוד ב כותבים לידיה שאם הם כבר גרושה כבר פסולה לכהונה לא אומרים פה חזקת האם תועיל גם לרבי יוחנן לא שייך חזקת האם תו הי לבת כיוון שהאמא כבר פסולה לכהונה וכל הדיון הוא אך ורק לגבי הוולד דוגמה נוספת הבית מאיר באבן העזר סימן ד סכו שואל מה הדין באשת איש שימו לב אשת איש לא פחות אשת איש שנתעברה מזנות כן בעלה הלך למדינת הים כן שלוש ארבע שנים לא יודע כמה והיא באה עם כרסה בן שיניה זה ברור לנו שהולד הזה הוא לא של של בעלה כן עכשיו אשת איש שזינתה זה לא משנה מי זהותו של הבועל גוי יהודי זה לא רלוונטי אשת אי שזינתה נפסלה לכהונה כי הא היייתה פה בייד פסול נגמר כלומר אין לנו שום ספק לגבי האם שהיא פסולה לכהונה אנחנו לא מתחילים לדון בזה ו חזקת הכשרות שלה שהייתה לה לא רלוונטית בכלל היא נפסלה אין לה יותר חזקת קשרות היא נפסלה כרגע אבל האישה הזו באה ומספרת שהאבא שהבועה האבא של הוולד היה גוי היה גוי מה היא רוצה להרוויח בכך אם האב הוא גוי אז הוולד לא ממז כן רא לקמן בדף מ וגם בסוף פרק ראשון ביבמות מ וגם בסוף פרק ראשון ביבמות בדף טו טזז הגמרא אומרת גוי ועבד שבאו על בת ישראל אולד כשר לא משנה אפילו אשת איש אפילו אשת איש זינתה אם האב הוא גוי אז הוולד לא ממז רק אם הוא ישראל ו ממז אז עכשיו האמא אומרת שכן שהולד הנה תראו תראו את [מוזיקה] הרמבם במקור א מקור יד הרמבם פרק טו הלכה יט אשתי שהייתה מעוברת ואמרה עובר זה אינו מבעלי אז היא לא נאמנת לפסלו כן והרי הבן בחזקת כשרות אוקיי אמר הא אמר האב אינו בני או שהיה בעלה ממדינת הים כן בעלה היה במדינת הים אז מאיפה בדיוק נולד הבן אז הרי זה בחזקת ממזר אומר השולחן ערוך אומר הרמבם ואם אמרה מקום ועבד התעברתי הרי זה אבנת כשר כן אם היא אומרת האבא הוא גוי הבלד כשר כך אומר ה כך אומר הרמז כן אז חוזר לבית מאיר אז הבית מאיר שואל האם במקרה כזה הוא שואל את ה האם במקרה כזה שייך לומר שחזקת ההם נניה לבת מה זה שייך להגיד הרי אין כאן שום דיון וספק לגבי האם האם בוודאי נפסלה לכהונה אז אי אפשר לומר שחזקת הכשרות שלהם הכריע את הספק לגבי זהותו של הבול אם הוא יהודי או גוי אי אפשר לומר את זה כל הרלוונטיות כרגע של הספק זה אך ורק לגבי הולד כי אם הבועל הוא ישראל אז הוולד ממזר אם הבועל הוא גוי אז הוולד כשר כאן אומר הבית מאיר לא נוכל לומר שחזקת האם מהני על הוולד חזקת האם כאן גם ברבי יוחנן יודע אז הנה ישלנו שני נפק מינות שעולות כן כמובן אחר כך נשאל אז למה הרמבם מכשיר אותו בסדר למה באמת הוא כשר לבוא בקהל אבל זה נראה בהמשך אבל כרגע אי אפשר לומר שהסיבה היא משום שחזקת האם תועיל ולד לפי הגישה הזו שחזקת האם מבררת ומכריעה את הספק זה אך ורק כאשר היה נידון ספק לגבי האם אם היה ספק לגבי האם הוזק לחזקה החזקה הכריעה את שורט שספג המתה גם פושט את דין אבלל אבל אם לא לא הזכת לחזקת הכשרות כי מבילה היא פסולה בוודאות כן או באשת תי ש נתרבה בזנות או בגרושה בשני המקרים האלה לא לא התחלנו בכלל לדון בחזקת הכשרות שלהם ביחס לעצמה משו שהיא פסולה בוודאי אז שמה אי אפשר שחזקת האם תועיל ולד כי היא לא פשטה את הספק שואל עכשיו לאור זה לאור זה שואל רבי שן שם בשערי יושר בשער ב פרק ז שלכאורה מוכח משתי סוגיות ש גם במקרה כזה מועילה חזקת האם לוולד אמורה להועיל חזקת האם לוולד גם במקרה כזה שאין שום ספק לגבי ה לגבי האם ואם נוכיח שבאמת זה נכון אז נצטרך ך להבי פשט אחר לא נוכל להישאר בפשט הזה של השו שמתת והבית יעקב אם נוכיח שגם בחי גבנה שאיין שום ספק קונקרטי ביחס לאמא ובכל זאת אנחנו אומרים שיש שחזקת האם מועילה לולד נצטרך להסביר פשט אחר מה עם שתי ההוכחות הוכחה ראשונה זה מהסיפור שמופיע בגמרא בדף כו אצלנו וגם בבטר דף לב על כהן תראו את הסיפור שמופיע במקור ח בסדר כתובות כו עמוד א' אז לא נתחיל כמה שורות הסיפור הוא ככה היה לנו אדם שמוחזק לנו באביב שהוא כהן כן כן הייה לנו אדם ראובן החזק לנו באביב שהוא כהן יצא כל על אותו ראובן שהוא בין גורשה ובן חלוצה דהיינו שאביב הכהן הכשר נשע גרושה או בעל גרושה וממנה נולד ראובן הזה מה עשו לו אח תנה הורידו אותו מקשרות הורידו אותותו מקשרות הכהונה בא עד אחד ואמר ידנ ב דכהן וזכיני בא יד אחד אמר אני יודע לומר שאבא הוא לא נסע ש האמא היא לא גרושה ולנו אותו לחזרה לכהונה באו בטרה באו שני עדים אמרו הפוך מהעד אמרו לא הוא בן גרשה ובין חלוצה ואך תנה הורדנו אותו כי שניים מול אחד ואת ה עד אחד ואמר דן בדקנו ואז בא עד נוסף והצטרף לעד הראשון והגמרא אומרת ש נחלקו פה התנאים תן הקמה ורש בג הם חוששים לזילות דבי דינה כלומר האם נחשוש חזרה להעלות אותו או לא אבל מה מי שלא חושש לזילות דבי דינה כן אנ נחתין לה אנ סקינה וזילות בי דינ לא חינן אז מחזירים אותו לקשרו ככה יוצא שטרי מול תרי שניים אומרים שאמו היייתה גרושה שניים אומרים שאמו לא הייתה גרושה והנה מופיע כאן בגמרא שאנחנו אל מלא חשש זיל אותה לבית דינה כולם מסכימים שמעלים אותו חזרה לכשרות על סמך מה על סמך מה אנחנו מחזירים אותו הרי הוא נולד בספק אם אמו היייתה יש לנו תרא אומרים שאמו הייתה גרושה תרה אומרים גרושה על איזה חזקה אנחנו מאמינים ר לתחילת דתו בספק אז אומרים התוספות תראו שם במקור ט אנ נחיק פרוש בקונטרס אף הגב דר רנו הקטר ר קיג חזקה כלומר החזקה שלו של של הגרון הזה הבן אז אז אז אז באמת כן לא החזקת כלום הטוס כאן לא ברור איזה חס קתה כן אבל אם תראו את התוספות בטרה בדף לב עמוד א' תוספות שם כותבים אנ מסכין דו כתרה בדרה והו כגח דמו זקן ד אביו כהן כלומר על איזה חזקה מעמידים אותו על חזקת אביו מוך זקן ד אביו כהןו נכון ככה כותב ה ככ כותב הכ כותב התוספות אז שואל רב שימן רגע אחד איך זה עובד איך אפשר להעמיד את הולד רובן שלנו על חזקת אביב שהוא כהן הרי אביו אין שום ספק לגביו יש ספק לגבי האבא הרי גם אם האבא הזה היה רשע ובעל גרושה נשע גרושה או נשע כל פסולות הכהונה הרי הוא לא נפסל קדושתו לא נפסלת הוא לא ההפך להיות חלל כתוצאה מהדבר הזה במילים אחרות אין שום ספק קונקרטי שום ספק כרגע ביחס לכשרות האב שום ספק ולמרות שאיין שום ספק לגבי האב עדיין ניתן להשתמש בחזקת האב עבור הבן למה הרי אי אפשר לומר שחזקת הכשרות של האב הכריע את הספק שהאמא לא הייתה גרושה אי אפשר לומר את זה משום שלא היה נידון של ספק ביחס האבא לא הוזק נו לדון בכלל בחזקת הכשרות שלו היא לא באה לפתחנו היא לא הוכרה מעולם לא הוכרה מעולם שהאמא לא הייתה גרושה אז איך חזקת האב בדיוק כמו אלל הבן לפי ההיגיון שלשו שמתת ובית יעקב זה נקודה אחת נקודה שנייה המשנה בדף כט עמוד א' אומרת שאלו נשים אלו נערות שיש להם כנס הבעל הכותית אדם שבעל כוית ואז יש לה כנס למרות שהגמרא אומרת שלמרות שהיא פסולה כן למרות שהיא פסולה למרות שהכו הזאת פסולה אבל עדיין יש לה כנס כן פסלו כומר אסרו לישראל ניסה כותית אבל אם הוא בא על הכותית על בתולה כותית אז הוא צריך לשלם לכנס מה בדיוק הסיפור של הכותית הזאת אז רשי כתב שהכו הכוונה שקוים היו גרי עריות כלומר הם התגיירו כתוצאה מפחד של ה ש מסופר שם במלכים ש הם פחדו מהעריות הגירות שלהם לא היייתה תקפה אז שואל התוספות לא מקבל את זה התוספות אומרים אם אם כותים לפי התנא של המשנה הם גרי עריות אז אז היא סתם גוייה אז ברור שלא היינו נותנים לה קנס הנה זה מה תראו את התוספות במקור יא כן א לא נראה לרבנו יצחק ברבנו מירד אם כן עובדת כוכבים היא ועובדת כוכבים אין ה כנס אז אומר התוספות אז מה הסיפור שמה באמת צריך לומר שהכו לדעת התנה הם גרי אמת הם גרי אמת אז שואל תוספות אם כן אז מהי משנה פשיטה ששת כנס ישראלית גמורה הי אז אומר התוספות כי כתוב בגמרא בקדושים בדף עו שחז פסלו את הכותים משום שהם לא שמרו עלע על היוחסין שלהם עבד ושבחה נטמאו בהם כן לא היה שמה ממסד מסודר ונמ ו נטמע בתוך הכת של הקהילה של הכותים נטמע שמה עבד ושלחה אז הם לא שמרו על ה על טהרת היחסים שלהם כי אי שם בתוך התערובת בתוך הקהל הכותים יש שמה העבד ושבחה אז שואל תוספות אם זה כך למה הוא צריך לשלם לקוית למה הוא צריך לשלם את הקנס למה שיביא לה יאמר לה הייתי רעיה דלו שבחה עד ושקי תביא ראייה שאת לא שבחה ותקרא שבחה לא מגיע לא מגיע לכנס רק בת חורים אומר התוספות ויש לומר דכל אחת מוקמיל חזקת הבהא שהיו כותים כלומר כל בת שתבוא לפנינו נעמיד אותה על חזקת חזקת אבותיה חזקת אבתה האבא שלה היה כוי אז גם היא כוית אבא שלה הה וחזק כותי אז גם היא כותית אף אגב דניין פסול לא מקמין נחס קטן ן כנס מקמין שלא חותן סכה השואל רב שימן מה זאת אומרת חזקת אבת הרי אם האב אם האב האב מוחזק כוי אין שום אין שום ספק לגבי לגבי קשרות האב כאן כן זה לא רלוונטי האב כאן האב כאן הוא לא רלוונטי מי מי הייתה אמו של אמו של אותו אמו מי היייתה אמה של אותה נערה זה לא רלוונטי לגביו הוא בכל מקרה לא נפסל על ידי הביאה הזו נכון אז מה הפשט שמעמידים את הבת אקוטית בחזקת אביה מה זה חזקת אביה מה זה רלוונטי אביה אביה אין שאלה של אין שאלה למיסה לגבה לגבי כשרותו כל הרלוונטיות זה אך ורק לגבי הוולד לגבי הבתכ ז אומרים ש מוקי חזקת אביה אז הנה מכאן מוכיח רב שימן שהמושג של חזקת האם ניה לבת הוא גם במקום כזה שאיין ספק רלוונט אין ספה קונקרטי לגבי האם ואם זה ככה אז לא מובן איך זה זה לא מוסבר לפי זה לא מוסבר כן אומר כפי שמצאנו לגבי חזקת האב ובאמת ה בכמה מקומות עושים את החיבור בין חזקת האם לבין חזקת הא הנה תראו למשל תוספות בכתובות בדף כו כן במקור ט התוספות בכתובות דכו כשרי חמש שורות מלמטה ואן רא לרי חזקת האם מהני גם ליני כד משמ אחה מה זה כד משמ אחה כד משמח בסיפור של הכהן הזה שיצא עליו כול באעד באו שניים באו עד כלומר התוספות מחברים בין חזקת האב שהיה לכהן לבין חזקת האם שיש ליני המלך הם מחברים כלומר הטסות לא מחלקים בין חזקת האב לבין חזקת האם כשם שחזקת האב מועילה לוולד כך חזקת האם אמורה להוליד הוולד ולכאורה זה בכלל לא דומה כי חזקת האם זה כשיש ספק לגביה ובי חזקת האב אין שום ספק לגבו אז אם תוספות עוסים עו עושים את החיבור הזה סימן שהם למדו כן סימן ש וגם לא רק תוספות עשו את החיבור הזה גם הרמבן עשה את החיבור הזה וגם הרשבא בקידושין כן עשו את החיבור הזה גם הרן עשה את החיבור הזה הנה במקור ה יב הם מוצאו את החיבור הזה בי בין שני סוגי ה בין שני סוגי החזקות [מוזיקה] רגע לא לא לא לא הרן הזה כן טוב רזה נשאיר אותו שנייה אז על כל פנים אז מה הפשט בזה אז אומר אז חייבים להסביר פשט אחר בפשט אחר מה זה חזקת הא מעני לבת אז את הפשט הזה מצא גם בקובץ שיעורים וגם ברב שמן שהזכרנו בקובץ שיעורים זה נמצא בשני מקומות גם בחלק ב' סימן ב' אות ב' וגם בכתובות באות מא בסדר אני אני אסביר מה זה מאוד פשוט קודם כל מה הנקודה הנקודה כאן מה שאומר רב שימן בניסוח שלו אומר לא כתוב שדין האם מועיל לדין הוולד כתוב שחזקת האם מועילה לחזקת הוולד במילים אחרות כל מה שהנחנו עד עכשיו שלמעשה הגדר של הדין הזה חזקת האם מען אל הבת אומר שבעצם לבת אין חזקת קשרות בפועל אין לה חזקת קשרות אבל כיוון שיש חזקת קשרות לאמא וחזקת הכשות של האמא מכריעה את שורש הספג ממילא אתה לא יכול לחלוק בין דין האם לדין נת כי כי כיכ כי הוא בר רחימו זה גוף אחד איך תחלק זה כמו בהמה שחציה נפרש וחציה בפנים לפי הפשט הבעל זה לא נכון לא כתוב שדין האם מועיל לדין הבת כתוב שחזקת האם אז הפשט הוא שבאמת המירה הזו אומרת שיש לבת חזקת כשרות נקודה חזקת האם מהני לביתה פשט הוא שיש לבת חזקת רות מכוח אמה יש לה חזקת קשרות מה ההיגיון ההיגיון הוא כפי מה שאמרנו ביחס ל נלמד את זה מחזקת האב חזקת האב מועילה לבן מה מה אז אומר אומר רב שימן אומר קובת שיעורים שיש חזקת האב זה כמו חזקת הבהה הבהה זה לא חזקת א זה חזקת אב התא זה חזקת דורות יש חזקת דורות דהיינו לכל כהן יש לו חזקה שיש לו כוח להוליד כהן כמותו יש לו כוח להוליד כהן עם אותה קדושה שלו לא יש קדושת כהונה גם הבן שלו יהיה קדושת כהונה זה הכוח הוא נולד עם הכוח הזה כל כהן נושא בכוחו נושא בתוכו מעלה של קדוש שת כהונה את המעלה הזו יש בכוחו להמשיך לנולד ממנו לבנו זו גם חזקה זה חזקת דורות חזקת הבהה כלומר בני יש לנו חזקה שכל אב כהן בנו כהן ונכדו כהן ונינו כהן עד שיוכח שהוא [מוזיקה] תחלל זה הנקודה זה נקרא חזקת האב גם אומרים ממילא גם בחזקת האם ניה לולד זה הפשט הוא כיוון שהאם כשרה יש בכוחה בכוח ה יש בכוחה להוליד בת כשרה כמותה יש לה קדושת ישראל יש בכוחה להוליד גם בת כמותה בקדושת ישראל ממילא זה לפי הפשט הזה זה כבר לא רלוונטי אם היה דיון לגבי האם לא היה דיון לגבי הם זה בכלל לא רלוונטי כי אנחנו לא מדברים כאן על דין שהוכרע ביחס להם שפושט את הספק לגבי הבת אנחנו אומרים דבר אחר לגמרי אנחנו אומרים שהעובדה של האמא היה חזקת כשרות זה אומר שגם לבת יש עכשיו חזקת כשרות אז הסיבה שאנחנו מחשירים את הבת זה בגלל שלבת עצמה יש חזקת קשרות זה הפשט יש לה חזקת קשרות זה לא ללכת ככה האמא מכריעה את הספק ואז ממילא לא ניתן לחלק בין הא לא אולי זה היה הפשט הנכון אולי ברטבה ככה ביאר ככה גם בראה משמע אבל יש כאן מסלול חדש יש כאן מסלול חדש כמו חזקת הבהה זה חזקת דורות גם להם יש חזקת דורות והפלא הוא ע עכשיו לפי זה הכל מובן כן לפי זה הכל מובן שגם במקרה שהאמא תהיה גרושה עדיין יהיה בכוחה להכשיר את ה להכשיר מכוחה את הוולד שיהיה כשר ל כשר לקהל נכון אםא אמא גורשה אז זה לא רלוונטי כ אין ספק לגביה שהיא פסולה לכהונה אבל היא אומרת האבא היה ישראל כשר לא היה נתין זר היא יכולה להכשיר את הבת התשובה היא כן למה כי היא לא מכשירה את הבת לבת יש חזקת כשרות כמו שלאמא יש חזקת קשרות לקהל הא ראוייה לבוא בקהל כן היא גרושה זה היא ראוייה לבוא לקהל כמו שלאמא יש חזקת קשרות לקהל כך גם לבת יש חזקת קשרות לקהל נקודה ישנ חזקת קשרות לקהל אז היא כשרה אז היא קשרה מכוח ובד שיש לה חזקת קשרות קנל אשתי ש התרבה בזנות אשת איש שנתעברה בזות אוקיי לאשת איש הזאת אין שאלה ברור שיא נפסלה לכהונה אבל האם יש לה חזקה לבוא בקהל חזקת כשרות דאי שיש לה היא יהודיה קשרה נפסלה לכהונה אבל יש לה היא רואה לבוא בקהל אז אם היא ראוייה לבוא בקהל יש לה חזקת דורות שגם בתה ראוייה לבוא בקהל כו לבת יש חזקת קשרות לבוא בקהל לכן אנחנו נתפוס שהאבא היה גוי אותה אשת תי שנתעברה בזנות האבא היה גוי ומכיוון שהאבא היה גוי אז היא הבת עדיין שומרת על חזקת הכשרות שלה לבוא בקהל זו הסיבה שלכאורה הרמבם פוסק שהיא נאמנת לומה מה אז רגע בוא רגע א זה אנחנו צריכים לשאול או בהמשך נשאל את זה אבל הבנתם את הנה יש לנו נפק מינה כבר נפק מינה ממש לדינה בהגדרה של חזקת האם מהני לבת מה קורה במקרה כזה שאיין ספק לגבי האמא או אין בכל זאת הם אומרים חזקת קשרות שלהם ניה לבת דרך אגב יש כאן דבר נקודה מעניינת שעשיו שמתת בעצמו סותר את עצמו בשמט ב פרק יט הוא פירש הוא התייחס למה שהמקרה שהבית מאיר דיבר עליו על הרמבם בפרק טו הלכה יט על אשת איש בדוק המקרה שלנו אשת איש ש נתעברה מזנות והיא אומרת שהיא האבא הוא גוי אז שמה איך הבלד כשר אומר אומר ש שחזקת האם מאן אל הבת איך זה הרי מה זאת אומר חזקת ה בכל מקרה יש אתיש הזו כמו שאמרנו כמו שהקשה בית מאיר אין שום ספק לגביה אבל לא או אומר עכשיו שמת לא זה נחשב כאילו לבת עצמה יש חזקת קשרות לבוא בקהל כיוון שלבת עצמה יש חזקת קשרות לבוא בקהל לכן לכן לכן הבת לכן הולדו לכן הולדו כשר בת האחרונים האירו אחרוני אחרונים ירו שש שמתה סותר את עצמו זה ראיתי בישועת דוד ה פוברסקי באבן העזר בסימן יד וגם רבי שמואל רזבסקי בסימן טז אצלנו ההירו ששל שמט אתה סותר את עצמו בשמט ד פרק ב גד הוא הלך בכיוון הראשון שאמרנו בהגדרה של של של חזקת האם מען אלבת שבאמת לבת אין חזקת קשרות אבל חזקת האם מועילה לאחרית הספק ואילו בשמת הב פרק יט הוא הלך כבר בכיוון השני של הרב שימן בשערי יושר בשערי יושר בשער ב פרק טז וב גם בחידושה בכתובות בסימן טו וסימן י הוא הולך בכיוון הזה דרך אגב גם הקובץ שיעורים שהזכרנו בכתובות מא על פי היסוד הזה ה מחלק בין רובה לבין חזקה כלומר ה הוא דוחה את הראייה הוא דוחה את הראיה של הש שמט אתה להכשיר את החצי בהמה שנפרשה החוצה הוא אומר זה לא דומה בכלל לא דומה מה אתה מוכיח הרי מה מה השו שמתת שמ הוכיח מחזקת האם מעני לבת שגם החצי שבחוץ יכריע שהחצי שבפנים כשר אומר רבי חולן זה לא נכון למה זה לא נכון פשוט כי בחזקת האם מאן אלבת הפשט הוא שבאמת יש חזקת כשרות גם לבת יש לה חזקת קשרות ומכוון שיש לה חזקת קשרות מכוח האמא שלה כוח הדורות יש לה חזקת קשרות אז לכן היא לא נפסלת לכן היא כשרה אבל החתיכה הזו שנמצאת בתוך התערובת אין לרוב יש לרוב אבל הרוב הזה לא רלוונטי כי הרוב שבתוך התערובת הוא לא רלוונטי כי אין הולכים אין הולכים ברוב כשיש חתיכה ראוייה להתכבד אז מה אתה אומר אבל קול דפריש מצויין קול דפריש רו ב פריש אז יש רוב בחוץ הרוב הזה הרוב הזה מחליט להכריע שה שהחצי שיצא החוצה הוא כשר מצויין מצויין אז מה אתה רוצה להגיד שעכשיו הרובע הזה הרוב הזה יכריע שגם החצי שבפנים אבל הרוב הזה לא יהיה כוחו יותר גדול מהרוב שכבר עכשיו נמצא בתוך התערובת הרי כבר עכשיו יש רוב בתוך התערובת עכשיו כבר יש רוב בתוך התערובת שאומר שה שהרוב הוא כשר ובכל זאת חזל אמרו שלא מועיל רוב במקום קבוע לא מועיל רוב במקום קבוע נכון אז אז לא יהיה לא יהיה לא יהיה טוב יותר הרוב שבחוץ מהרוב שבפנים לא יהיה טוב יותר אם הרוב שבפנים לא מספיק להכריע כנגד הקבוע איך יועיל הרוב בחוץ אחרי כבר יש לו רוב שלו בתוך התערובת ובכול זאת זה לא מועיל ככה אומר הרב שימן לכאורה מדבריו יוצא שהכרעה צריכה להיות הפוכה שמכיוון שהחצי שבפנים אסור אז גם החצי או שיגיד כמו הפרי חדש אני לא יודע לכאורה זה צריך להיות אסור הכל שמה הוא מדבר על דבר מעניין הוא מביא בשער זה הוא כותב בשער ד' בסוף פרק ב' רב שמן בשר יושר הוא מדבר הוא עוסק בדברי הרמה ביורה דעה סימן קיצו תראו א א א מקור יג כן כתוב שם שבעלי חיים ודברים חשובים שנתערבו בהיתר אינם בטלים כן אבל אם פירש ממילה אחד פירש ממילה אז כל דפריש מפריש אז אומר הרמה שאם התערבה תרנגולת טריפה בכשרות התערבבה תרנגולת טריפה בכשרות נגיד תרנגולת שנדרסה על ידי חתול והיא טרפה אבל היא עדיין חיה ו התערבבה בתוך ה בתוך התרנגולות הטריפות בסדר א בתוך התרנגולות הכשרות עכשיו יש אני יודע שיש תרנגולת אחת טריפה בתוך מסתובבת בתוך התרנגולות הכשרות עכשיו אני מוצא ביצה אני מוצא ביצה בתוך ה בלול הזה בסדר מה הדינה של הביצה אומר אומר הרמה אף על פי שהתרגול לא בטלים כלומר התרנגולת הטריפה הזו אסרה את כל התרנגולות כיוון שהיא דבר חשוב ולא בטל אבל הביצה היא לא דבר חשוב אז לגבי הביצה הולכים אחר הרוב אז הביצה הזו את הביצה אפשר לאכול את התרנגולים אי אפשר לאכול בסדר זה הרמה קיפו אומר אומר הרב שימן אומר אומר ברור לי שמדובר שלא יודעים מי הטילה את הביצה כן לא יודעים מי איזה תרנגולת הטילה את הביצה אזה אומר כל ד פריש פריש אבל מה הדין אם אני רואה את את האם שהטילה את הביצה אני רואה ה הנה הא דגרה ע בסדר עכשיו יש לי בצה שאני יודע מי האמא אני יודע מי התרנגולת עכשיו מה אני אגיד לפי השב שמתת אה מה נגיד ש שכיוון שהביצה מותרת כי כל דפריש מרו בפרש אז נחשב נפשט לי שהאם התרנגולת הזאת היא לא התרנגולת הטריפה ככה הוא אומר ככה יצא כי הרוב כל פריש מכריע אומר שזה דבר זר ותמו אדרמה מהרמה משמע מרמה משמע הפוך כן שא שאם הייתי יודע מה מי האמא שהטילה את הביצה לא הייתי יכול להתיר את הביצה כי כיוון שכל אחת מהתרנגולת אסורה אז ה דין הביצה כי דין התרנגולת כל מה שהרימה דיבר נמצא ביצה ביניהם שאני לא יודע מי האמא אז כיוון שאני לא יודע מי האמא אז הביצה מותרת והתרנגולות עשירות אבל אם הייתי יודע מאיזה איזה אם הטילה את הביצה אז לא הייתי יכול להפריד את דין הביצה מדין האם ולפי אז מה לחומרה הי הית יוסר אבל לפי השם שמעת זה היה צריך להיות שכיוון שהביצה מות אזה האמה מותרת אז אומר שזה דבר זר בסדר עכשיו מה עושים טוב אני אני רק רוצה לסיים בעוד א יש מקום להרחיב בזה אב אני אגיד רק בקצרה הזמן שלנו נגמר אני לא רוצה להרחיב אני רק רוצה למר נקודה קצרה ש שיכולה להיות נפק נפק מינה בין ש שתי ההגדרות האלה שאמרנו כעת שחזקת האם מעני ל הבת אולי יש נפק מינה אולי אולי יש נפק מינה ניישב איזהשהו איזשהי מחלוקת בין הראשונים כשאנחנו אומרים שחזקת האם ניה לבת כן במקרה של האומרת לך אשר נבלתי במשנה האם זה מכשיר את הבת גם לכהונה או לא אז מדברי רשי במקור במקור א א אצנו רשי במקור כה נראה בפשטות שכן שתוקי וכשר שתוקי במקצת שאם כהן היה בועל וובר יהיה זכר משתקים אותו מדין כהונה אבל כשר הוא ליוחסין שנקבת תנסה לכהונה כלומר מדברי רשי משמע ש שהאישה הזו כשרה לכהונה הבת הזו כשרה לכהונה כשרה גם לכהונה בסדר הבת כשרה לכהונה כשדבר המכשיר בא מכשיר בביתה זה כולל גם לכהונה לא רק לא רק שהיא כשרה לבוא בקהל אלא גם קשרה לכהונה בסדר זה רשי דרך אגב גם הרעה במקור כז כותב שלאל שפסי בביתה ד דווקא ביסורי כהונה כלומר כל הדיון לדברי המכשיר במכשיר בביתה אומר הראה הוא לגבי ייסורי כהונה פסולי כהונה אז היא גם כשרה לכהונה לעומת זאת העכשיו שמדתה בשמט ב פרק יח דייק מדברי הרמבם שהוא סובר שהשרות של הבת גם לרבן גמליאל שאומר לדברי המכשיר בא מכשיר בביתה זה רק לבוא בקהל אבל לא לכהונה רק לבוא בקהל מאיפה הוא דייק את זה למעשה זה תשובה של הרמה בסימן כד שהעיר אפילו ראו המעוברת ואמרו לה ממי תעבר ואמרה מאדם כשרו הרי זה לאמנה ותהיה מותרת לכהן מי תהיה מותרת לכהן היא מה מה לגבי הבת הרמבם מחק את זה לא מתייחס בהלכת טו ראו שנבעלה בעיר ו נתבר בעיר אפילו לא שכן אל עקום אחד הרי זה לא תנסה לכתחילה לכהן ואם ניסת לא תצא והריק אומרת אשר נבהלתי נו ומה הדין הוולד התעלמות מוחלטת עכשיו בפרק טו בהלכה יא ויב כן אז במקור אזה [מוזיקה] א במקור טז שמה הוא מדבר על פנויה שנתעברה מזנות ואמרו לה מה הובר זה אם אמרה בן כשר ובלי ישראל נבעלת הרי זו נאמדת והבן כשר שרוב העיר שזנתה ב פסולים אז כאן הוא מדבר על א כשהוא מדבר על כשההוא מדבר על הבן הוא כבר מדבר על כשרות לקהל כי הפרק הזה עוסק בממ רות הפרק הזה שבפרק טו מדבר על כשרות לקהל לא כשרות לכהונה אז דיק שו שמט אתה מהרמבם שהרמיוני אבל לא לכהונה כן ו זה לא אני אומר כבר זה לא הרב ק עגר לא למד כה רב קו עגר למד בפרק בחלק בתשובות בחלק ה סימן פב [מוזיקה] סליחה מה נקודת הויכוח כאן האם האם יש מקום להכשיר את בת לכהונה או רק לקהל מה נקודת הוויכוח כאן אולי אולי זה תלוי בהגדרה שהגדרנו שחזקת האם מה זה ההגדרה של חזקת האם מאניה לבת אם חזקת האם מעניה לבת הפשט הוא כמו שביאר עכשיו שמת את בשמט הד' ובית יעקב שחזקת האם פושטת את ספק היא פושטת את הספק הא היא בעצם אומרת שהבועה היה כשר פנויה שנתעברה ואנחנו לא יודעים מי הה בועל יכול להיות שהוא היה נתין ממזר יכול להיות שהוא היה גוי יכול להיות שוא היה ישראל והיא אומרת לכשר נבלתי אז אז אז אז אז אם ההגדרה היא שה החזקה שלהם פשטה את הספק אז ממילא אני יודע שהבועה הוא כשר אם הבועל הוא כשר אז הבת גם כשרה לכהונה כי נפשט הספק אין עוד ספק לגבי הבת אז הבת גם קשרה לכהונה הוכרע זהותו של הבול ככה היה סובר רשי וכך גם סובר לניו דתי הרטבה והרעה שהם למדו פשט במקור ב שלא תחלוק דין הבת מדינ האם וגם הרעה כותב ביטה לת לה חזקה דכשר כמה הראה מוכח שהוא מגדיר שלבת אין חזקת קשרות ואף על פי כן חזקת האם מועילה והרי טוו מדבר על דין הוא לא מ ממש את החילוק מה שאמר ה שר יושר שחזקת ההם כתיב לא דין ההם אז בריטבה כתוב כן דין ההם ר הרטבה והרעה אני חושב וככה יתכן שסובר רשי שאומר שחזקת האים הועילה לבת גם לגבי כשרות כהונה משום שחזקת האם מכריעה את הספק היא מכריעה את הספק שהבולם הבועל כשר אז הוא כשר למהדרין אז גם הבת כשרה לכהונה אבל אם חזקת האם מניל הבת הפשט הוא שזה נחשב כאילו לבת עצמה יש חזקת כשרות אז כאן זה ראיתי גם בחידושי רבי שמואל רזבסקי שעומד על כך בסימן טז שהאם יש חזקת דורות לאמא כשמדובר על קדושת כהונה אה דבר מעניין זה מחבר אותנו לרב נפתלי טרופ שעסקנו בסוגיית גיור בסימן כח שאומר שקדושת הקדושה לבוא קדושת עם ישראל זה תלויה בנשים זה תלוי בנשים גוי ועבד שבאה בבת ישראל הבלת כשר כלומר קדושת הקהל היא באה מכוחה של האמא אבל קדושת כהונה ולויה זה לא בא על ידי האמא זה בא על ידי האבא במילים אחרות לאמא אין חזקת אין אין חזקה חיובית של קדושת כהונה יש לה לכל היותר אפשר לומר לגביה שלא היה סיבה לפסול אותה זה ה לא היה סיבה לפסול אותה לכהונה אבל לא הייתה לה קדושת כהונה כומ אין בה כוח להוליד כוח חיובי להוליד זרע קדוש לכהונה יש לה כוח וליד זרע שהוא לא שלא הייתה סיבה לפסול אותו מצויין אז עכשיו יש סיבה לפסול כ אם עכשיו התעורר ספק אז יש סיבה לפסול כלומר אפשר לומר שמה שיש לאמא זה רק קדושת קהל אז זה היא נותנת לוולד קדושת קהל בתור חזקת דורות אם היא כשרה לבוא בקהל קדושה חיובית קדושה ממש קדושת כנסת ישראל יכולה להעניק את זה לוולד לוולד אתה לא תפקיע ממנו את הקדושה שיש לו בכוחו נתת לו יש לו קדושה מכוח אמו קדושת קהל אין לנו כוח להבקיע את הקדושה הזו אין לנו כוח להבקיע את זה אבל בגבי כהונה אין חלות חיובית של קדושת כהונה שהאמא נותנת זה לאבא כן לאבא יש כי האבא כתוב למשפחותם לבית אבותם אז לאב יש חזקת דורות שאם הוא ן קדוש בקדושת כהונה גם בנו קדוש בקדושת כהונה אבל הם אין חלות חיובית של קדושת כהונה ישלה לגבי הנאמר כמו שאמרנו שאין סיבה לפסול אותה אבל לוולד כן יכול להיות שסיבה לפסול ולכן כאן אפשר כבר להסביר מדוע חזקת האם לפי הפשט של השו שמט אתה ברמבם יש גם מקום להסביר מדוע חזקת האם מועילה אך ורק ל לקהל לכשרות בקהל אבל היא לא מספיקה לכשרות לכהונה [מוזיקה] תודה