🕰️זמן סיפור - פרק 138: מסע בעקבות הפרחים | מאת: הדס

[מוזיקה] ילדים פלוס ילדים פרוס עולם של תחילים [מוזיקה] של [שירה] משפחה זמן סיפור מתוך ספריית ילדים של משפחה >> [מוזיקה] >> מסע בעקבות הפרחים מעת הדס [מוזיקה] בכל יום שישי כאשר מצלצל לו פעמון בית הספר הוא מעיד על כך שהלימודים מסתיימים [מוזיקה] כמות כל בנות כיתתי ממקומותיהם הביתה קורת להעלה בקולי קולות ומניפה את ילקותה על כתפיה בן רגע נוסאת הזוג רגליים ארוכות >> [מוזיקה] >> ובציעדים קלילים פורחת מהכיתה. הביתה, הביתה. מכריזות גם בנות נוספות. אף בת אחת לא מרשה לעצמה להתעכב יתר על המידה? ברור לכולן ששבת קודש כבר [מוזיקה] בפתח ומוכרחים להגיע הביתה כמה שיותר מהר. היחידה שפניה אינן מועדות לביתה. זו אני. אני שונה מכולן. לחנות הפרחים. אני אומרת לעצמי בשקט ובנחת ומרימה את כיסאי. יד ימין שלי נדחבת אל תוך הארנק וממששת כן יש שם מטבע בין 10 שקים [מוזיקה] הוא שוכן שם לבטח עוד מאז שאמא הכניסה אותו בשעות הבוקר מיכלי את תקני לנו היום פרחים לחבות שבת היא הזכירה לי כפי שמזכירה בכל יום שישי ואני הנהנתי בראשי כאילו שיכולתי לשכוח [מוזיקה] זו הרי התורנות שלי מאל שאני זוכרת את עצמי וכל בני הבית יודעים שמיכלי היא זו הקונה את הפרחים לכבוד שבת. מיכלי גם מכניסה אותם לתוך האגרטל שבסלון ומוסיפה מים בכמות הנצרכת. נכון, מלבד התפקיד הזה יש לי גם כמה תפקידים נוספים. אני מסירה את האבק מהמדפים וגם מדיחה את הכלים החלביים. אבל אילו תפקידים משניים. התפקיד העיקרי שלי הוא קניית הפרחים ואף פעם לא מעלתי בשליחותי זו. >> [מוזיקה] >> תמיד גם בימים בהם ירדו גשמי זעף, הייתי מתכסה במעיל ורצה אל חנות הפרחים. וגם בימים שבהם השמש יקדה במלאוזה וגרמה לי להזיע, הייתי צועדת בדרכי הידועה. בידי הארנק עם המטבע של עשרת השקלים וליבי טוב עליי. באותו יום שישי שעליו אני רוצה לספר לכם, השתנו פני הדברים. מיכלי, את באה הביתה? שאלה וטינומי. כאשר הפעמון צלצל. איבדתי עליה בפליאה רבה. נומי היא חברתי הטובה ביותר והיא מודעת לעובדה שהיא בימי שישי איני חוזרת ישר הביתה. לא, הסברתי לה בכל זאת בסבלנות רבה. אני הולכת לחנות הפרחים. שכחת. אני צריכה לקנות פרחים לכבוד שבת. נכון. היא נזכרה ורכסה את הרוכסנים האדומים של ילקותה. את הולכת לחנות הפרחים שעל יד הבית שלך. שם [מוזיקה] בקצה רחוב האורן היא שאלה כן עניתי חבל נדה נומי בראשה חבל מאוד פניה אמרו מסתוריות אין קץ ואני נתקפתי בסקרנות מדוע זה חבל שאלתי בהפתעה הרי קניית פרחים לכבוד שבת קודש היא דבר שיש להתגאות בו ולא להצטער חס וחלילה היא נזעקה לא התכוונתי לכך שחבל שאת קונה פרחים אבל התכוונתי שחבל לקנות את הפרחים בחנות שבקצה הרחוב. האם את לא יודעת שנפתחה ברחוב האגוז חנות פרחים חדשה? הפרחים שנקנים שם הם פרחים מיוחדים במינם. היא עצמה את עיניה ברגש וברטת. פרחים כאלו בוודאי שלא ראית בחיים שלך. באמת התפלאתי וחשתי שהמטבע שבארנק מתפלא גם כן. ואחר כך הוספתי בעצב. אבל רחוב האגוז רחוק מאוד מכאן. הוא נמצא ממש בקצה השכונה. אם אלך לשם, אמא שלי תדאג לי. נומי הביטה עליי והניפה ידה בתנועת ביטול. תוכלי לחזור קודם כל הביתה ולשאול את אמך. ואם היא תאשר, תלכי לרחוב האגוז, תראי שלא תפסידי. כך היא אמרה והסתלקה לה. ואני הרכבתי את ילקותי על כתפיי ובפעם הראשונה, מזה זמן רב, מצאתי את עצמי צועדת ביום שישי לעבר הבית בלי לעבור קודם לכן בחנות הפרחים. רחוב האגוז? קמתה אמא את מצחה כאשר שמעה את בקשתי? כן כן נדבקתי מהתלהבותה של נומי חברתי יש שם חנות פרחים מיוחדת את לא חושבת אמה שאת הפרחים המיועדים לשבת מוכרחים לקנות במקום הטוב ביותר עם אחיך ומה עושים כאשר המקום הטוב מרוחק עד מאוד? נגעה בנקודה רגישה. הרי מדובר ב-20 דקות הליכה בדרך הלוך ו-20 דקות בדרך הזור. נו אז מה? ניסיתי לשכנע. אבל אחרי הדקות הארוכות האלו יהיו לנו פרחים יפהיפיים. מה צריך יותר מזה? אמא עדיין התלבתה והתחבתה. אני לא רואה כל דבר רע בחנות הממוקמת ליד הבית שלנו. היא ציינה ביובש. יש בה פרחים מקסימים מאוד ולפעמים הדצ השני סתם נראה ירוק יותר אבל אם את דווקא מתעקשת מחלי תוכלי ללכת לרחוב האגוז רק כדאי שתזדרזי הרי יום שישי בצהריים כעת והחנות בוודאי תיסגר עוד מעט רק סיימה אמא את המשפט [מוזיקה] ואני השלחתי את ילקותי בפינת החדר שלפתי ממנו את הארנק הוכחץ מקשת פרטתי דרך דלת הבית ויצאתי אל הרחוב שמש [מוזיקה] נעימה קיבלה את פניי בעת שהתחלתי לצעוד אל עבר רחוב האגוז צעדתי במהירות ושמעתי את המטבע בין עשרת השקלים מקפץ לו בחתבה בארנק [מוזיקה] היום יום שישי זמזמתי לעצמי את השיר שחנה לאחותי הקטנה שר התמיד כשהיא חוזרת מהגן נכון איני נמצאת כרגע בבית ולא יכולה לשמוע אותה מזמרת אז לפחות אשאיר לעצמי חלפתי על פני כמה רחובות אך רחוב האגוז היה עדיין רחוק מאוד. כפי שידעתי תמיד, הוא נמצא ממש [מוזיקה] בקצה קצה של השכונה. מעניין למה החליטו לפתוח דווקא ברחוב המרוחק הזה חנות פרחים. חשבתי לעצמי והמשכתי לצעוד. השמש, שהייתה [מוזיקה] הדתה חמימה ונעימה כל כך, החלה לשנות את קרניה והן הפכו ליוקדות ושורפות. המצח שלי היה לך וגם היד האוכלזת בארנק הייתה רטובה. לא נורא, הודדתי את עצמי. בעוד כמה רגעים תגיעי לרחוב האגוז. בעוד כמה רגעים תחזיקי מעמד מכלי. המשכתי ללכת. פסיותיי לא היו מהירות כמקודם. וכאשר הגעתי סוף כל סוף לרחוב האגוז, צנחתי ישר על ספסל של תחנת אוטובוס קרובה. סליחה. אולי את יודעת היכן יש כאן חנות פרחים? שאלתי את אחת הנשים שישבה בתחנה. חנות פרחים. היא קיימתה את מצחה והביטה עליי משום מה ברחמנות. אני לא חושבת שיש כאן דבר כזה. מטילדה היא הסתובבה לחברתה. יש כאן ברחוב האגוז חנות פרחים? מטילדה ניסתה לחשוב. אמרו לי שנפתחה כאן חנות חדשה. היא נזכרה. כן, כן, נתלתי במילותיה כבעוגן הצלה. גם לי אמרו. איפה בדיוק ממוקמת החנות הזו? מטיל דעיר הרע. איני בטוחה, אבל אני חושבת שיש להמשיך וללכת עד לקצה הרחוב. שם בבניין האחרון אמורה להיות החנות. ככה אני חושבת בכל אופן. מטילדה סיימה את דבריה ואני רציתי לקום מהספסל אבל רגליי לא נשמעו לי. הן רעדו. ההליכה הארוכה עשתה את שלה והעייפות השפיעה עליי. גרוני היה יבש. רציתי לשתות. ועוד יותר מכך, רציתי לבכות. המשכתי לשבת על הספסל ותאמנתי את ראשי בין כפות ידיי. אחרי מספר דקות התרוממתי, חשבתי [מוזיקה] על כך שבעלי החנות בוודאי לא יחכו עד שמיכלי הקטנה תגיע. ובשעת צהריים מאוחרת כזו, הם עלולים לסגור את הדלתות בכל רגע. התנארתי והמשכתי לצעוד במעלי הרחוב. רחוב האגוז התגלה כרחוב ארוך באופן מיוחד. היו בו המוני בניינים וכך שאיבטתי עליהם צדו אינה את הספרות 70 74 ונראה היה שאלו אינם הבניינים האחרונים והדרך שלפניי עוד ארוכה הארנק שבידי היה רטוב כולו ופניי להטו מדוע התעקשתי להגיע לרחוב האגוז הוכחתי את עצמי הרי יש פרחים נהדרים כל כך גם בחנות של היד הבית מי צריך להגיע חק כאשר חלפתי על יד בניין מספר 97 עצר ליבי מלפאום. פרחונית חנות [מוזיקה] חדשה לפרחים. ככה היה רשום בשלט גדול שניצב על יד הבניין. [מוזיקה] חץ מאותר שהמשולש שבו נטה לצד ימין הוכיח לי שהכניסה מסביב. הגעתי. לחשתי לעצמי בחוסר אמון. הגעתי לחנות הפרחים המיוחדת. במשנה מרת סבבתי את הבניין. וגיליתי דלת זכוכית שקופה. דרכה הבחנתי באופן גלוי בעציצים ובהרבה גוונים של ירוק. נקשתי על הדלת, איש לא ענה. ניסיתי ללחוץ על הידית והדלת צבה על ציריה. סליחה ילדה. התייצבה למולי מוכרת חמורת סבר. החנות סגורה. סגורה? שאלו שפתי. סגורה. הן רעדו. ואחר כך חשי בדמעה הזולגת על אחי ואחריה בדמעה נוספת ועוד אחת ועוד ועוד באתי מרחוק התייפחתי משך חצי שעה אני צועדת ברחובות ועכשיו את אומרת לי שהחנות סגורה המוכרת היביתה בי ברחמנות היא לא ידעה מה לומר וכייצד להגיב על פי רוב בשעות האלו אנחנו כבר סוגרים היא דיברה במקרה נשארתי כאן כדי לארגן כמה חשבונות, אבל אם כבר הגעת, תוכלי להיכנס. מה רצית? נכנסתי אל החנות ובכנתי את המדפים והדלאים שניצבו שם. הכל נראה מטושטש מול עיניי. הדמאות גרמו לי רסיסים שקופים שהסתירו לי את הנראה לעין. אני רוצה זר פרחים ב10 ש₪ לכבוד שבת קודש. מלמלתי. זר ב10 ש₪. היא קמה ממקומה וניגשה לקצה החנות. הגדה כמה פרחים יחד בגומיה אדומה [מוזיקה] והגישה לי. אלו היו באמת פרחים מדהימים ביופים. כך לא הייתי מסוגלת אפילו להתפעל מהם. רגע, אל תלכי, ביקשה ממני. שבי כאן מעט, אביא לך מעט שתייה. ההצעה הנפלאה הייתה במקומה וטעם המים הצלולים היה כטעם גן עדן. לגמתי את המים בשקיקה עד תומם ואז שלפתי מהארנק את המטבע. והיגשתי אותו למוחרת. איפה את גרה? היא נזכרה לשאול אותי. אני גרה רחוק מאוד בדיוק בקצה השיני של השכונה. השבתי וקינחתי את הזהעה שעל מצחי. אני גרה ברחוב האורן. ברחוב האורן? היא פקחה זוג עיניים גדולות וטמות. ברחוב האורן היא הביטה עליי ברחמנות רבה. בפעם הבאה שתרצי לקנות פרחים, תדעי שיש [מוזיקה] לחנות שלנו גם סניף נוסף ברחוב שלך. מוכרים שם בדיוק אותם פרחים. חבל להתרחק עד לכאן. כך היא אמרה והותירה אותי המומה. איך אמרה האמא? הדשא של השני תמיד נראה ירוק יותר. כמה שזה נכון. >> [מוזיקה] >> עד כאן זמן סיפור מבית משפחה פודקאסט אני שרה שפירה תודה לעורכת שלנו תהילה סיטון למנהל את ההפקה איילה גולדשטיין ולעורך הסאונד אברי מוויזל אפשר להאזין לכל הפרקים בקו ילדים פלוס 077 שלוחה2 להתראות בפרקים הבאים. [מוזיקה] เฮ