`וכלביא מי יקימנו` מניעת קונספציות שגויות בעבודת ה` ממאמר י"ב תמוז תשט"ז, הרב יחזקאל סופר תשפ"ה

ערב טוב גיונטף חג הגולה יב תמוז יום שחרורו של הרבי ריץ ממעשרו וגם יום הולדתו ולרגל המאורה אנחנו נעיין היום בתמצית של מאמר של הרבי שנאמר אמר לפני 70 שנה תשטז על הפסוק שמופיע בפרשת בלק שהפסוק הזה מבטא את העוצמה של מסירות נפש של הרבי הקודם שבלעם בנבואתו אומר על עם ישראל קרע שכב כארי וכלבי מי יקמנו הרבי הקודם מתנהג כארי הוא כלבי ואף אחד לא יכול היה עליו וראינו את זה בימים אלו במבצע של עם כלבי יקום אומר הרבי במאמר ואיתא בגמרא ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע כי כתוב בה הפסוק הזה קרא שכברי וכלבי מי כמנו אז יש פה בשור בך קומך. אומר על זה החידושי אגדות מרשה. יש לו שאלה כי בפסוק כתוב כי כלבי מי הקיימנו. אז א משמע שהוא לא קם לכרשמה של שחרס, רק של ארבייס. אז אומר ה מרשה שוב מצאתי בתנחומה מצא גרסה אחרת שהוא מביא את הפסוק שכתוב בפרשת ויחי אין עם כלבי יקום וכערי התנסא לא ישכב עד יאכל טרף אבל כשיאכל טרף הוא ישכב ויאכל טרב אז זאת אומרת שמה כתוב גם על בשרבך גם על קומך ושניהם בלשון חיובית אומר המרשה והוא נכון יותר בדרש הזה לעין קריאת שמע שחזר אומר על זה הרבי בגמרא אבל כתוב דווקא פסוק של בלק וגם בחסידות וגם רש"י אומר בגמרא שהפסוק של פרשת בלק קרא שכבריך אל אבי מי כמנו יותר מתאים לקריאת שמע למה כי מוזכר פה קודם בשורבך קרא שכר ואחרי זה כלביא יקום כן אז בשורבך ובקומך מה שאין כפרשת ויחי שם כתוב עם כלבי יקום אז קודם בוקר ואחרי זה לא ישכב עד יאכל טרב והסדר הוא קודם בשור בך אחרי זה בקומך אלא מה שנשאלת השאלה מדוע כתוב מי יקמנו? כאילו זה בלשון שלה האם הוא יקום בכלל אז זה נראה אחר כך אבל המביא הרבי מה מדרש רבא בקשר לשני הפסוקים הללו קרא רבץ גערי זה כתוב בפרשת ויחי זה הולך על התקופה של מפרץ עד צדקיהו שזה השיא של מלכות בית דוד קרה שכב שכתוב בפרשת בלק בנבואת בילם זה הולך על הזמן של מצדקיהו עד מלך המשיח למה כי רב זה לשון ביטחון חד רובץ בתכלית הבסוס ואף אחד לא יכול להחריד אותו כמו שכתוב ורבוצת ואין מחריד זה מפרץ עד צדקיהו שהמלכות ישראל הייתה בתוקפה אבל אחר כך מצדקיהו עד מלך המשיח אז המלכותי בבחינת שוכב ונרדם שהשכיבה זה הולך על זמן הגלות של הרבי אם זה הולך על זמן הגלות אז איך מתאים לומר על זה קערי וחלבי כי זה למעליותה אז כדי להסביר את זה הרבי מקדים דים צריך להבין קודם מה זה עניין השכיבה בגלות על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי ובמדרש כתוב שני פירושים למילה משכבי מלשון שינה בלילות כשישנתי לי מהתורה ומצוות זה נקרא משכבי שוכב לישון ומשכבי זה מלשון חולי כמו שכתוב ולא ולא ימות ונפל למשקר. שני הפירושים האלה תלויים זה בזה. כי הגלות מתחילה במצב שינה ואחר כך היא מדרדרת ומגיעה גם למצב של חולי. אז הוא מסביר קודם כל מה זה נקרא שינה ברוחניות. זה הלם והסתר של אלוקות. כי בזמן השינה הראייה לא עובדת. בעיקר מכל הכוחות שהם רדומים בשעת השינה, בעיקר זה ניכר בעיניים, כי באוזניים גם לא שומעים בשעת השינה, אבל זה בגלל שהמוח לא מרוכז בסביבה. אבל אם יהיה קל גדול, הזקה, התראה, צבע אדום, אז זה יאיר אותו. מה שאין כן ראייה, עיניים סגורות לגמרי, לא כמו האוזן שהיא פתוחה, רק היא לא מאזינה. שאין כן הראייה אף הפעם סגורים אפילו יבוא אריה מולו, הוא לא רואה אותו. אז הוא בכלל לא רואה כלום. מה זה ברוחניות? צריך להיות העניין של סאו מרומיניכם הורא מי ברא אלה כמו שאומר האדמור הזקן הפירוש על איזו חכם הרואה את הנולד אז הוא מסביר פירוש חסידי מה זה הרואה את הנולד לא רק שהוא רואה את העתיד לבוא התוצאה שתבוא בעתיד מהסיבה של עכשיו אלא איזה חכם שהוא רואה את הנולד ומתהווה יש מעין כל רגע אנחנו גם מבינים את זה אבל חכם רואה את זה מבחינת ראיה אבל כשכוח הראיה אינו דבית אז מילא זה משפיע עליו שינה אני ישנה בגללותה בסוף זה משפיע לא רק שהוא לא רואה בוודאות בראייה מוחשית אלא אפילו בהבנה שנקראת שמיעה אה גם חסר לו כמו שכתוב אותותינו לא ראינו מה המשך הפסוק ואין איתנו יודע עד מה אפילו ידיעה חסר וזה הכל קורה בשעת השינה עכשיו ממשיך הרבי שמעניין השינה משתלשל אחר כך עניין גרוע יותר בגלות עצמה שזה הופך להיות לחולי כמו שכתוב ולא ימות ונפל למשקב ובעניין החולי ברוחניות יש כמה דרגות הדרגה הכי תחתונה אומר הרבי זה חולי שיש בו סכנה זה מרמז על מצב שהנפש האלוקית נמצאת בכזה אלם ואסתר שהוא עלול להגיע לידי סכון ממש ברוכניות דהיינו לעבור על ממש קריסטות מסוסב דין ואפילו עבירות קלות יותר בריבוי עבירות קלות נהיה נתק כמו בעבירה אחת של כרת אז זה נקרא חולי שיש בו סכנה אחרי זה יש מדרגה יותר קלה קודמת זאת אומרת התחלנו מהמדרגה הסופית הכי האחרונה אבל קדם לה מדרגה של חולי שאין אין בו סכנה, יכול לידק יותר והכוונה היא לתאוות היתר, שינם אסורות, זה לא דבר איסור, אבל מריבוי תאוות היתר, כתוב לתאווה יבקש נפרד. אמנם לא הולך נגד הקדוש ברוך הוא, אבל הוא רוצה קצת חופש ממנו. רוצה לבלות, להנות, דברים מותרים, אבל הוא נפרד מהדביקות עם הקדוש ברוך הוא. והעבודה צריכה להיות קדש עצמך אפילו במותר לך ואתוך התאוות היתר שהם עצמם לא סכנה עלול זה להביא אותו לידי תאוות איסור בסוגריים גשמיות זה גם ככה בגוף הגשמי יש מאכלים שהם רע ממש מי שאוכל אותם יכול למות יש מאכלים שהם הם בסדר, הם אין בהם רע, אבל כל התאוות וכל הג'אנק פוד, כל השומנים, כל המתוקים, לאט לאט זה גורם למחלות שאחר כך הורסות את הגוף. בהתחלה לא רואים את זה. אז ככה גם תאוות היתר גורמות לסתימת עורקים של הנשמה יפתום עליהם. עכשיו הרבי הולך לשורש יותר גבוה. מה קדם לפני החולי שאין בו סכנה לפני התאוות היתר? אז יש חולי דק יותר וזה מדובר באחד שיש לו את כל המדרגות של מט שערי קדושה רק חסר לו שער הנן וידוע האם של האריזל שחולה בכימטריה מט זה דבר מדהים מט שהרי קדושה זה הדרגה של מוש רבינו לפני פני פטירתו אדם בכזו דרגה אבל היות וחסר לו שער הנן עלול להשתלשל מזה בריבו השתלשלויות חולי שאין בו סכנה ובסוף חולי שיש בו סכנה אז הולך עכשיו הרבי מסביר הסבר נפלא בעומקו מה העניין של שער הנן שער הנן זה החיבור של חוכמה ובינה מדוע בינה היא אמה בנים שמחה? בינה היא השורש של שבע המידות וכל מידה כלולה גם היא משבע. 7 * 7 מט כמו בספירת העומר. אז מה זה שער הנ? זה התוספת של חוכמה. כוח החוכמה הבינה נקראת מ סופית בין 40 לבינה מרובה אבל אתה מצרף לזה את היים זה השער הנ אבל מה זה העניין מבחינה פסיכולוגית מסביר הרבי ככה שכיוון ששכל אפילו שכל ברמת בינה הכי מפותחת 7 * 7 אבל זה שכל בשכל מצד עצמו יכול להיות דרך הקלטון וחייב להיות שהיסודות של השכל המושכל ראשון האקסיומה נקודת המוצא של השכל היא צריכה להיות מבטחת בניין חזק ואמיתי מי שומר על זה נקודת החוכמה שבנפש וזה שומר על הבינה שהיא לא תסתה לדרך הכלת ולכן מי שחסרה לו נקודת החוכמה אפילו שכרגע הוא הולך בדרך הישר וגם בשכל הוא עכשיו מתבונן במושכלות נכונות הוא לא סותא אבל בשכל הוא דבר שיש עליו שליטה של כוח הרצון. והרבי אומר, כוח הרצון שבאדם, אני לא יודע איפה הוא נעוץ, אם הוא בקדושה או במקום אחר. אז עלול להיות שמכוח הרצון אתת מודע תבוא הטיה שתתא את השכל לכיוון שהרצון הפנימי מתחשק לו. אלא אם כן יש לו את הנקודה של החוכמה שהיא מחוברת לשורש ואז מובטח לו שהוא לא יאסור מדרך הישר. אבל צריך להבין מה זה הנקודה הזו. הרבי אומר דברים מופשטים. אומר היינו נקודת היהדות שהיא בשלמות בכל אחד ואחד מישראל מבחינת עצם נפשו שקשור עם העצם שלמעלה עם עצמות. שם אין שייך העלמות ואסתרים. אבל עדיין אנחנו לא מבינים מה היא אותה נקודת העצב, נקודת החוכמה. זה הרי אמור להציל אותנו מסתיות של השכל לכיוונים לא נכונים. כל אחד יגיד הרעיון שאני העליתי זה נקודת החוכמה. איך אני אדע? זה הכל סובייקטיבי. מה שאני אחליט שנקודת החוכמה כל אחד הרי חושב מה אומרים לו? מה הם הנחות היסוד שלך? האקסיומות. כן אצלי סיום זה אמת להמית נקודס החמ איך אני אדע מה ההגדרה של נקודה שכח ממשיך הרבי בהמשך המימר הוא נכנס לנושא מאוד מעניין להבין עניין זה בפרטיות יותר אז הוא מכניס פה הבת מאוד מעניין שהוא מביא במיימר של הרבי הקודם [מוזיקה] מת גם מתרפז והרבי הקודם שמה משתמש עם סוגיה בהלכות ריפות בחולין ומזה הוא לומד מניין ברוחניות הנפש כידוע שהתורה נמצאת בהצילות בריא צירי עשיה אז בואי למעשיה עולם ההלכה זה ההלכה הביולוגית אבל יש גם כתוב בכתבי הארי זל שמאחורי כל הלכה ביולוגית יש את ההלכה הפסיכולוגית ויש את ההלכה שבספירות ויש את ההלכה עד לעולם העצילות אז הוא מדבר עכשיו על עניין שנקרא נקובז התריפה במשהו ב בעל חיים יש לו ושת ולפעמים קורה שיש חשש של דרוסה שאו עוף דורס או חיה דורסת פגעה בצווא שלו וחוררה את הושת אז נקובז הושת היא טריפה שנקרא דרוס ש אז יש בזה מצב שבנקודת זבשת אומר אומרת הגמרא אמר רבה שני אורות יש לו לבושת חיצון אדום ופנימי לבן ניקב זה בלא זה כשר עוד הפעם הבושת עשוי כמו שני צינורות טלסקופיים אחד בתוך השני הצינור החיצוני הוא אדום והפנימי הוא לבן עכשיו למה אומרים מה שואלת הגמרא בשביל מה אתה אומר לי את זה שזה אדום וזה לבן אז אומר כי אם אתה רואה חילוף אם אתה רואה שהצינור החיצוני הוא אדום והפנימי הפוך עם החיצוני לבן והפנימי אדום סימן שחדרה שם ציפורן של בעל חי שטרף אותו וזה פסול עכשיו הרבי לומד את העניין הזה בעבודת השם פילפלו אומר הרבי העניין בעבודת השם בנקראת ושתמה בפשטות כמו שושת הוא האיבר שדרכו עוברים המאכלים דברים שיש להם טעם המזון ככה גם עניין הבינה ההבנה וההשגה זה דבר שיש בו טעם וגם הושת הוא איבר שמתכווץ ומתרחב כמו הבינה ש מתפללפלת נהנה בנושא לעורכו ולרוכבו. זה התוכן של המאמר של רבא. שני אורות יש לו לבושת. לבינה יש שתי דרגות. גם בהבנה והשגה שבנפש יש שני אורות עם עין. יש עניין ההבנה והשגה כמו שהוא כלפי פנים, מה שנקרא פנימיות בינה. תכף נראה מה זה. זה נקרא אור הפנימי ויש עניין ההבנה והשגה כמו שהוא כלפי חוץ חיצוניות בינה זה אור החיצון פנימיות בינה היא קשורה לנקודת החוכמה שהוא בטל לאמיתות השכל ואמיתות המציאות עצמותו ומהותו וזהו עניין צבע לבן שמורה על אחדות אשרם כן החיצון הוא אדום ועל זה הוא אומר שושת אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים אם יש ספק אם הייתה פה דרוסה מבחוץ נכנס ציפורן וחדר לאיברים הפנימיים או לא אי אפשר לבדוק את זה באור החיצון. למה? האור חיצונו הוא תמיד אדום. אז גם אם ציפורן תחדור בו ויצא טיפת דם, לא יראו את הדם. כי הצבע של האור החיצון הוא אדום. אז גם אדם אדום. אז לא רואים שהם קרה פה נקב או לא. עכשיו מה זה ברוכניות? המידות רגש והחיצוניות של הבינה היא אמורה לרדת לרגש. התפקיד של חיצוניות הבינה זה להביא את הבינה אל הלב והשיבות הלבבך. אז מילה החיצונית של הבינה היא אדום בהתלהבות בהתפילוס. אז הוא אומר, אם אתה תרצה לבדוק את הכשרות של התודעה שלך בתחום של המידות, אתה רואה שני אנשים, שניהם מתלהבים בהתלהבות, אתה לא יודע אם זה קדושה אוף דווקא קדושה. יכול להיות כל מיני כנ שהם נראות תלהבוס דגדושה והם באים ממקומות לא נכונים. איך נבדוק? אז הוא אומר כשזה כבר בא לרגש, אתה לא יכול לבדוק כי גם הרגש של קדושה הוא אדום. הוא באספיילוס. ככה הוא צריך להיות. שאם כן בפנים זה פנימיות בינה. פנימיות בינה פה אפשר לראות מועיל לעניין הבדיקה שרואים אם באופן ההבנה וההשגה בפנימיות בינה אם כולו לבן אז הוא בביטול של חוכמה אבל אם הוא באופן של ספיילוס טיפס דם בפנים זה סימן לא טוב והרי מציים ומפורש. זהו מה שאמרו בגמרא שאם התחלפו הצבעים טריפה כאשר האור הפנימי הוא אדום. זאת אומרת אם ההבנה וההשגה התיאורטית של נקודס החוכמה היא אדום. מה פירוש אדום? בצפיילוס בטרקשוס. לא כוח של מוויכים. שם יש שערת נפש רגשנות. אז נקרא שהרגש חדר לך בתוך השכל ו שמה זה מצב של דרוסה נקובצבת מה שאין כן באור החיצון שזה חיצוניות בינה שיורדת למידות שם צריך להיות אדום שם הפוך אם זה לא אדום אם יש חיציניס ביני מסברה וזה זה קר ולא אדום זה טריפל כי שם צריך להיות התלהבות ואם אין התלהבות זה הפך הכוונה אז מבין השיתין של המאמר מהשמע שמה זה הנקודה החוכמה הזאת שהיא הרובה והביטחון שהשכל לא יסתה לכיוונים לא נכונים הוא אמר זה נקודסדוס ששורם עצמו וידוע שהרבי תמיד מסביר בנוגע לחילוקי דעות שיש כל מקום אלו ואלו דברי אלוקים חיים אבל דבר היהיה זו הלכה הלכה מציינת את הנקודהרוצן של הקדוש ברוך הוא מה שאין כן האלו ואלו הבינה כתוב מפורש הדבר הוי הזה זו הלוכל זה חוכמה ואלו ואלה דברי אלוקים חיים חיים בגימטריה בינה כי הבינה יש בה בצ'מאי בטילה יש בה בכויר בפועיל בציבור באיוכית כל מיני הביטים אבל אם אני רוצה לדעת מה רוצנ השם המוחלט תסתכל בחוכמה שזה דבר הבוא איזו הלכה ושם בהלכה צריכה להיותישה. זאת ההלכה בלי רגשנות. ואם אחד רואה את ההלכה ואומר יואו אבל צריך להיותב משהו כאן משוחד. השורש הנחה בסיסית צריכה להיות האמת ההלכתית שהיא קרה כמו מתמטיקה אובייקטיבית. אחר כך כשהגעת לנקודה של החוכמה אז הבינה צריכה לחמם את הלב לפי ה הנחה הזאת זה נקודה חשובה מאוד בעבודת השם לשמור על נקודת החוכמה וזה לקראת סיום המים הוא אומר זה הפירוש קרע שכב כארי יוכל להביא מי קמנו שקרה שכב כמובן של חולי זה מצדקיהו עד מלך המשיח זה הולך על זמן הגלות זמן השינה והחולי ובכל זאת כתוב שם כערי וחלבי אפילו שהוא חולה הוא לא כמו איזה נמושה חולה כמו איזה כבסה צולעת הוא הרי ולביא גם בותם בזמן זמן הגלות וזה הקשר עם העבודה של קריאת שמע שאומרת הגמרא שביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע על שמה קרא שכב והקימנו שזה בשורבך ובקומך כי גם בנושא הזה של הקריאת שמע יש בזה חסד וגבורה וגם בושת שדיברנו שקריאת שמע זה התבוננות בינה שמע ישראל אז גם שם יש חסד וגבורה וזה קשור לובן של אריה אריה פני אריה אל הימין במרכבה שור מייצג שמאל פני אריה אל הימין. זאת אומרת אריה מציין חסד. מצד שני האריה הוא גבורה הידועה. על דרך זה גם הפרשיות קריאת שמע אומר הרבי שם החליף ודוכתיו אור החסד בכלי הגבורה ואור הגבורה בכלי החסד. איפה רואים את זה? פרשה ראשונה שכתוב בה ואהבת בכל מעודך זה אור החסד ישמון נשים הכל אהבה אבל מצד שני יש בפרשה הזאת מב תיבות וידוע ששם מב הוא עניין של גבורה זה עוון הבכיח כל לפני כל תפילה שרוצים להעלות למעלה, גבורה עולה למעלה, מזכירים שם מב. מה הרעיון של מב? זה שבע מידות כפול ש מה חסר בכל מידה? חסר המלכות שבה. המלכות זה מה שמוריד אותה למטה. והמידה פלי המלכות היא שואפת כמו שלהבת למעלה להבה. בגימטריה מב. אז מצד אחד התוכן של שמע של פרשה ראשונה זה ואהבת כל מודך אהבה בכל הלב. צד שני יש בה רמז של גבורה שם מב. צד שני גם העניין שפרשה שנייה שם כתוב עניינים של הפך הרצוי. שם כתוב נשים עניין הגבורה אבל מספר התיבות שמה הוא עב עד המילים ושמתם את דברי אלא על לבבכם שימו לב עד המילים האלה יש עב תיבות שזה שם של חסד עכשיו אחרי שהיברנו את כל זה אנחנו נבין מה הפירוש שבזמן הגלות ככה שחרב כרי זה בשור בך כלבים מי יקמנו אז שאל המרשם מי יקמנו אי אפשר להעיר אותו לקח שמה של שכיס הוא יושן עד 12 אז איפה הקריאת שמע של בקומך אז האמת היא שזה רומז לקריאת שמע של בקומך אז מה הפירוש מי כמנו מספר בחסידות שהמי מי זה לא תמיה שאומר מי יכול זה כמו מי יתן והיה לבבם זה איתי כל הימים אז מי יתן אתה תיתן הכוונה יש דרגה באלוקות שנקראת מי כמו שאומרים מי ברא אלה והשורש של העבודה כמו שאומרים דע לפני מי אתה עומד אז מאיפה בא בזמן הגלות היכולת שהקיימנו? מי הוא זה שהקיימנו? זה הפירוש גם שנמצאים מצב של זמן הגלות. לא רק מצב של שינה אלא אפילו מצב של חולי. אפילו שחסר את ההתחברות של הנקודה של החוכמה בהיכל הבינה. עד כדי שנהיה חולה שאין בו סכנה ואחרי זה חולה שיש בו סכנה. בכל זאת גם בשעת החטא הייתה באומנה איתו עם הקדוש ברוך הוא וזה נותן כוח מצד עצם הנשמה מצד אהבה מסותרת לעמוד ב במסירות נפש אפילו בזמן הגלות כמו שהיה אצל רבי הקודל וזה אומר שזה ראו גם כן ביב תמוס שאף על פי שהם היו עד בזמן הגלות ברוסיה ברוסיה בתוקפה בכל מקום ראו כל המיארץ את הנס שלה אוכו שבהתחלה הוציאו ממלטעותם את טרפם שהם רצו חס ושלום איפך החיים והתבטלה הגזירה והוחלפה בגלות רק שלוש שנים בכוסטרומה, לא בסיביר, כן? כי הדרגה השנייה הייתה 10 שנים בסיביר. הוא לא היה שורד שם במצבו הבריאות. זה היה שלוש שנים במקום יישוב, אז היה נחשב להתחלתא לגאולה. תוך 10ה ימים היה שחרור מוחלט והוא יצא הוא עם הספרים שלו. זה היה נס גלוי שהרבי הקודם מי שרואה את התמונה שלו כארי יקום חלבי יקום וזה נותן לנו כוח בעבודה שמבלי הבת שנמצאים במצב של נפל למשקב עומדים כארי וכלבי בעניין קריאת שמע ם ממשיכים את זה אל מי צילות לברוך שם כבוד מלכותו בברי היציר העשיה וזה נהיה הכנה קרובה שיהיה כבר המצב של מי יקיימנו מחושך הגלות בגאולה האמיתית והשלמה כמו שכתוב מי יתם והיה לבבם זה להירא אותי במשך זמן הגלות וכל הגילויים של העתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתנו במשך זמן הגלות ועל ידי זה זוכים לגאולה האמיתית והשלמה במרה ימינו על ידי משיח צדקנו ושנלך מגאולה של יב תמוס את הגאולה האמיתית והשלמה ורבנו בראשנו לקראת משיח צדקנוטב יונטב ‏Ja.