ויקהל "האפלייה המתקנת" של הנשים בנדבת המשכן | לקוטי שיחות חלק ל"א , הרב זושא וולף שנת תשפ"ה

שלום רב. בשעה טובה בסיעתא דשמיא אנחנו פותחים שיעור נוסף במסגרת סדרת השיעורים חיים עם הרבי כאן בבית משפחת ריבקן במרכז כפר החבד היום יום שני יז באדר תשפה שבוע פרשת סוויקל ולפנינו שיעור נוסף עוד שיעור מיוחד בתורתו של הרבי והכותרת שאנחנו יכולים לתת לשיעור הזה לשיחה זו היום ההפליה המתקנת של אנשים בנדות המשכן כנת כבר ראינו המון פעמים בהמון שיחות של הרבי את הקו הכללי של הרבי שהרבי נוקט בהפליה מתקנת נראה לו כבר אפילו הגיע הזמן שצריך להיות הפליה מתקנת לצד השני מרוב ההפליה מתקנת והפליה הזו קוראים אותה במרכאות כן לכל אורך השיחות וכל הנושאים אבל גם כן בפן מרכזי בנדבעת המשכן ובנדוה של האנשים למשכן והרבי מאיר את זה מכמה וכמה זוויות וכבר בעבר כבר עסקנו בזה בכמה היבטים אבל בשיחה היום הרבי לוקח את זה שוב לרמות גבוהות מאוד של הים אוקיי נכון כן אז הם תיקנו את עצמם על זה שהם התעצלו בהתחלה וגם זה היה ביאור נפלא נראה למדנו את זה שנה שעברה לפני שנתיים שיחה מאוד מעניינת למדנו בשעתו גם כן את ה כל הנשים אשר נסע לייב אותונה בחוכמה טבעו את העיזים את האומנות היתרה ואת החוכמה היתרה שהייתה בזה אז בנושא הזה יש לפחות שלוש ארבע שיחות מולקותי שיחות שרבי מאיר אצלים כל מיני זוויות והפעם היא גישה מחודשת ונקודת המוצא של השיחה זה שיחה ברשי שיחה של רש"י אבל ממש מהלכים מאוד מאוד מעניינים ומאוד מפתיעים שככה אנחנו נראה דווקא בהשגחה הפרטית משיעור החומש של היום של יום שני והמסקנה של כל הרשי הזה הרבי לוקח את זה הייחודיות של נדבות המשכן ולמה שמכו על אנשים יותר מאשר על האנשים בגישה מיוחדת אבל אנחנו מתחילים ללמוד את הביאור של רש"י מאוד מאוד מעניין בואו נראה החומה של היום כל איש אשר נמצא איתו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועיזים ואורות אלים מאודמים ואורות חשים כלומר כל איש שנמצא איתו זה וזה וזה וזה מפרש רש"י כל איש אשנמצא איתו מה הכוונה תכלת או ארגמן או תולעת שני או אורות אלים או תחשים כולם הביאו כלומר רש"י בא לפרש מה שאנחנו רואים מיד לא הכוונה שכל מי שהיה לו את הכל אלא או זה או זה או זה נכון לפומריאה בפשטות נראה שכוונת רש"י לבאר הו של הפסוק והרגמן ותולעת שני זה לא ו' המוסיף כלומר רק מי שנמצא איתו גם תכלת וארגמן ותולעת שני כל הדברים המנועים בכתוב הוא הביא את כולם אבל אולי המשמעות הייתה מי שלא נמצא איתו כל הדברים כולם לא הביא אולי אף אחד מהם כ אולי הדרישה הייתה רק מי שיש לו את הכל שיביא את הכל ומי שיש לו חלק אולי לא צריך להביא בכלל אז לא זה הכוונה אלא או כאמר החומש מתכוון לא או זה או זה או זה כל מי שנמצא איתו תכלת או מישהו שהיה לו רק ארגמן או מישהו שהיה לו רק שני תולעת שני כל אחד מהם הביא מה נמצא איתו כלומר ו' זה לא ו' המוסיף אלא הכוונה או זה או זה או זה מה ההכרח שזה הכוונה מה ההכרח שמת הכוונה לאו או ולא לזהו ההכרח אומר הרבי זה מהפסוק הזה מהפסוק עצמה כתוב כל איש אשר נמצא איתו נמצא לשון יחיד אם הכוונה היא רק מי שיהיו לד כל הדברים ביחד הוא הביא אז מה היה אמור להיות הלשון של הכתוב כל מאי אשר נמצאו ברשותו כל הפרטים האלה לשון רבים שנמצאו איתו כל הדברים מכיוון שנאמר אשר נמצא איתו לשון יחיד מדובר בהכרח על כל פרית בפני עצמו או תכלת או ארגמן או תולעת שני. עד כאן זה המהלך ונראה מהלך פשוט. אבל השאלה הגדולה היא למה שנחשוב מלכתחילה שהנדוה למשכן צריכה להיות רק ממי שיש לו את הכל ביחד. מה ההיגיון לומר אצל מלכתחילה? נכון שזה לכאורה הלשון של הפסוק. איזה הגיון יהיה לומר שמי שיש לו את הכל הוא מביא. מי שיש לו חלק לא צריך להבין. אין שום היגיון בזה. צריך להבין מה היכסל כדתיתך. כלומר, מה המחשבה הראשונית בכלל לפרש את הכוונה של הפסוק? רק מי שהיו בידו את כל הדברים הביא ומי שהיה בידו רק חלק הוא לא הביא. זה לא הגיוני, זה לא מסתבר בכלל. או בפרט שפשוטו של מקרא והעניין אומר מי שרוצה להתנדב רק אחד מהדברים לא יוכל להביא. ברור שזה לא היגיון. אז למה רשייה בכלל צריך להסביר דבר פשוט כל כך? הרי כל אחד לבד יכול להבין לבד שמה המשמעות הפשוטה של הו זה לא ו' המוסיף אלא זה או או ברור הגיוני איזה אין שום סברה לומר שמי שיש לו רק חלק מהפריטים הוא לא צריך להביא אותם מה אני רוצה לנדב אז אני יכול לנדב אה עוד בוא נראה נראה בבת שאלה שתיים שוב יש פה שאלה מאוד מענינת שרק הרבי שם לב אליה הפסוק אומר ככה כל מי שנמצא איתו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועיזים ואורות טילים האדמים ככה הפסוק אומר. אבל רש"י הוא מדלג על שתי פריטים. על איזה שני פריטים הוא מדלג? שש ועיזים. הוא כותב ככה: או תכלת או ארגמן או תולעת שנית מדלג על השש ויזים ומגיע ישר לאורות אלים מאוד דמים עוד חשיב. נראה בבת. מכיוון שרש"י מעריך וכותב כמעט את כל המינים, למה הוא דילג והשמיט מהכתוב, מהפסוק את שני המינים, שזה שני מילים בסך הכל ושש ועיזים. בפסוק כתוב ו על כולם אבל רש"י אומר כן תכלת ברגמל תולעת שני הוא מציין אורות אלים אדומים ותחשמו כן מציין שש ועיזים הוא מדלג מה המחשבה פה מה המהלך ברור שיש פה איזה מהלך עמוק יותר ופנימי יותר ממה שלמדנו עד כאן אוקיי אז פה אנחנו שאלנו שאלה כללית על רש"י צריך להבין מה הביאור הזה ומה ההיגיון שמי שיש לו חלק שלא יביא יש מפרשים שאומרים ככה רש"י בא פה ליישב ולענות שיש פה למעשה אי התאמה בלשון היא התאמה אחרת ההמשך של הלשון שיש פה זה נראה של סתירת הפסוק מתחיל כך כל איש אשר נמצא איתו לשון יחיד כל איש אשר נמצא איתות והפסוק מסתיים איך הביאו לשון רבים אז אחד מביא או הרבים הביאו מה הכוונה כאן למה מתחיל בלשון יחיד ונגמר בלשון רבים אז רשי מפרש מה שנאמר כל איש אשר נמצא איתו לשון יחיד חיד כי באמת הכוונה פה על כל דבר בפני עצמו כל איש יחיד שנמצא איתו אצל אחד נמצא תכלת אצל השני נמצא ארגמן אצל השלישי נמצא תולעת שנית הביאו מה הכוונה הביאו לשון רבים כל היחידים ביחד הביאו אז זה מתחיל בלשון יחיד ונגמר בלשון רבים כן כל איש נמצא איתו זה ואיש אשר נמצא איתו זה בסופו של דבר כולם ביחד הביאו לכן מתחיל ביחיד שש נגבר כמה חוברים ביחד נכון לא השש זה היה שש זה שש שש זה פשתן נקית שש זה פשתן נקי אנחנו נגיד נראה בזה בהמשך ששש זה פשתן נקי כן לא מעובד לא צבוע כל איש אשר נמצא איתו תכלת או איש שנמצא איתו ארגמן או איש שנמצא איתו תולעת שנין וסיום הכתוב הביאו פירושו כל היחידים הביאו לשון רבים כלומר כל אחד ואחד מכל מה שנמצא איתו מין ממינים אלה ועכשיו מתאים לשון רבים. זאת אומרת אז מה רש"י בא להסביר פה? את התמיעת למה מתחיל ביחיד ונגמר ב רבים? התשובה היא כי אכן אנחנו מסבירים את הפסוק כל מי שנמצא איתו או הפריט הזה או הפרית הזה כל האנשים הפרטיים האלה כולם לשון רבים הביאו ככה יש מפרשים את הרשי אומר הרבי לא קשה לומר שזה המשמעות כאן שוב כי סגנון הפסוק שמתחיל ביחיד ונגמר ברבים זה לא סגנון רגיל זה לא סגנון חריג זה לא סגנון ככה נדיר זה דרך הפסוק לנקות בלשון כזה נראה בשאלה א' זה שפתח בלשון יחיד כל איש והפסוק מסים בלשון רבים זה לשון רגיל אין פה שום שאלה בפשוט של מקרא והרי גם הפסוק לפני כן מה מה הביטוי פסוק ממש לפני כן כל נדיב לב הביאו נדיב לב לשון יחיד הביאו לשון רבים ולא כתב כל נדיבי כל א כל נדיבי לב הביאו אז אין כל כך בעיה עם לשון יחיד לשון רבים זה לא משהו שצריך לפרש אז גם כאן רשי לא בהכרח בא לפרש את ונראה שאלה ד עדיין לא מטורץ מדוע השמית רש"י שש ועיזים גם לפי ההסבר הזה שאמרנו עכשיו עם יחיד ורבים עדיין תמוע למה לא היה כתוב את היחיד ולמה למה למה רש"י דילג על השש ועיזים אז עדיין תומוע לנו כאן מהמהלך הכללי ברשי באות ג' יש פה מהלך מפתיע מהלך מאוד מעניין הרבי מביא פה מאחד המפרשים השפתי חכמים הוא אומר כזה דבר הספתי חכמים אומר כך שימו לב יש בנדבות למשכן מה שאמרנו פה א תכלת ארגמן תולעת שני לא היה פריט במשכן שהשתמשו בו רק עם תכלת לבד תמיד השתמשו ביחד עם תכלת ארגמן ותולעת שני כלומר לבגדים השתמשו עם מה עם שלושת הפריטים האלה ועם האורות אלים האדמים ואורות חשים גם כן השתמשו איתם ביחד זה הלך מה שנקרא צמד חמד הם הלכו בזוגות התכלת והרגמל תולעת שני הלך ביחד. האורות אלים האודמים ואורות חשו ביחד כי זה היה אותו אותו מכסה. אז לכן יכלנו לומר פה אנחנו צריכים מה שנקרא פאק'. פה אנחנו צריכים חבילה. צריכים חבילה מהמוצר הזה, חבילה מהמוצר הזה. שש ועיזים השתמשו איתם בפני עצמו. לא היו מערבבים אצם דברים אחרים. שש היה בגדים שהיה בהם רק פשתן. היה היה יריעה שהייתה רק מיזים, מנוצות של עיזים. אז למה חשבתי? למה? למה צריך להדגיש או או כי חשבנו שבמקירים האלה שצריך את הפאק' אז מה צריך? שהכל יגיע ביחד ואם יש לך חלק מזה מיותר לא צריך את זה. לכן רש"י צריך להדגיש פה את האו או זה מהלך מאוד מעניין ככה מפרשים אומרים הבנתם את הרעיון פה? בוא נראה בפנים. אז הפסר החכמי אומר ככה. מה היה המחשבה שדווקא מי שיש לו את כל הדברים יביא ומי שאין לו את כל הדברים לא יביא ולגם למה רש"י משמיט ולא מציינת ששיזים תראו את ההסבר כי מצינו ששלושת המינים והפריטים האלה תכלת ארגמן תולעת שנית שלושת הפריטים האלה תמיד נמצאים בכל מלאכת המשכן ובבגדי כהן גדול הם הולכים ביחד לא משתמשים עם פרית בפני עצמו איפה שצריך תכלת צריך ארגמן צריך תולעת שני וגם כן כן באורות אלים מאודמים ואורות חשים גם כן זה היה כן פק אחד משניהם ביחד עשו מכסה לאוהל כמו שפירש פרשת תרומה לכן הייתי חושב רק מי שיש לו את כל הדברים האלה דווקא יביא מי שאין לו אלא מין אחד לא יביא כי צריך את שלושתם ביחד למלאכה ואין עושים שום דבר מזה בלאו זה לגבי החבילה של תכלת רגמל תולעת שני ואורות אלים מאוד דמים ואורות חשים אבל מה אה 106ש שזה כלומר זה הצמר הזה מצינו בבגדי כהנים אדיוטים שעשו משש לבד והבגדי כהן גדול גם כן שהיה עובד בהם בעבודת פנים ביום הכיפורים וגם בשאר העבודות שמה שנקרא בגדי לבן ובגדי לבן האלה היו היו עשויים רק רק מהחוטים האלה כאשר על הדברים האלה ברור ששמה הכוונה או או כי הם בפני עצמם אבל מהדברים האחרים הייתי חושב שהדברים צריכים ללכת בחבילה אחת וכן בנוצא של עיזים לא היו עושים מהם שום דבר רק יריעות עיזים ה היה פרית אחד את היריאה על המשכן אחד מהיריעות היו מהנוצות של עיזים לכן פשוט שלגבי הדברים האלה מביאים אותם לבד לכן רש"י לא הביא בפירוש עוד שש ועיזים כי על זה ברור שאפשר להביא לבד על הדברים האחרים הייתי חושב שצריך בחבילה להביא אותם לכן הוא צריך לפרט לא צריך פה חבילה אלא צריך אותם כל אחד בפני עצמו מהלך מאוד מעניין, מהלך מפתיע, אבל הרבי אומר, גם פה עדיין זה לא הגיוני. אם זה יש יהודי שיש לו רק תכלת, האם הוא צריך להימנע מלהביא את התכלת, כי אין לו את הפריטים האחרים? מה? למה צריך להשים אותו? למה צריך להעניש אותו? יש לי תכלת, אני אביא תכלת, החבר יביא ארגמן, החבר יביא תולעת שני, ביחד יעשו את הבגדים, ביחד יעשו את מה שצריך. מה ההיגיון? אוקיי, אני מבין שצריך אותם ביחד, אבל אם אין לי אני לא יכול לנדב. מה אני צריך להפסיד מזה? אומר הרבי צעיר הנופירוש הזה של של השפתי החכמים מה היא הסברה על פי פשוטו שכיוון שהדברים הללו באו ביחד במלאכת המשכן ובבגדי הכהונה לכן גם הנתינה צריכה להיות ביחד זה לא קשור נכון שצריך אותם ביחד אבל אין בעיה שאני אתן אותם כל דבר בפני עצמו וחוץ מזה הרבי שואל פה עוד שאלה מאוד מעניינת אנחנו הולכים אחורה בזמן אנחנו הולכים 3300 שנה אחורה האם בהכרח כל יהודי ידע למה כל הפרטים הללו משמשים בסופו של דבר למשכן. האם כל אחד יהוד איך יעשו את המשכן ואת האוהל ואת היריות ואת הבגדים הם ידעו אנשים הפשוטים מי בטח ידע רק עושה המלאכה המומחים בצלל ואלה החבר'ה למעלה ידות המון העם הם לא ידעו כך שלא היה סברה לומר שהאנשים שהיה בידיהם רק את הפריטים הבודדים הם היו אומרים אוקיי אנחנו לאביא כי לא צריכים בדיוק את כל הדברים ורוצים רק בעסקת חבילה זה לא הגיוני אם היה ציווי להביא את כל הפריטים מה ההגיון אומר שכל אחד שהיה לו מה שיש לו מביא גם בפשוטה של מקרא לא מצאנו שכל אחד מבני ישראל ידע את כל פרטי עשיית המשכן ובגדי הכהונת ומאיזה דברים הם נעשו בפשטות מי ידע מזה לפני העשייה לפני שבפועל עשו את כל הדברים רק האלה שבראש רשע החכמי לב שעשו את מלאכת המשכן למה יעלה בדעתם של המביאים כל יהודי כל התורמים 600,000 איש שכל אחד יחשוב רק אם יש לי את כל השלוש מינים תכלת תרגמולה עד שני יביא ואם אין לי ויש לי רק חלק אני לא יביא מה ההיגיון בזה נכון אז שוב אם כן חוזרת השאלה אם ההיגיון הפשוט אומר שכל אחד הגיוני שהוא ינדב את מה שיש לו וההגיון אומר גם כן שלא כולם ידעו את כל הפרטים ואיך בונים ואיך מייצרים את כל המשכן אז למה רשי צריך לומר שבאמת הכוונה כאן או או ולא גם וגם וגם הרי ההיגיון אומר שהמשמעות היא באמת או או או ולא גם וגם. אז אנחנו עדיין בנקודת ההתחלה. מה המהלך של רש"י? מה הסברה לומר שהיה? מה המחשבה לומר שרק אם יהיה הכל ביחד זה צריך להביא? ואם יש לך את הפרטים לבד לא צריך להביא. אז בוא נראה את הגישה של הרבי כאן באות ד'. ויש לומר הביאור בזה. אם יש פה דיוק נוסף שלא עמדנו עליו עוד דיוק בפסוק. בפסוק נאמר ככה. בפסוק שלנו כאן שאמרנו וכל איש אשר נמצא איתו בפסוק לפני כן יש ביטוי אחר כל נדיב לב הפסוק שלנו כתוב אשר נמצא איתו יש הבדל גדול בנדיב לב לנמצא נמצא מה זה אומר יש לי וקיים וכולי אז אני מביא את מה שיש נדיב לב מה הוא אומר שאני כבר מביא עם מאמץ עם נדיבות הרבה יותר גדולה והרבה יותר רחבה לכאורה היש לומר מה הנדיבות מה הנדיבות אני לא הבנתי מה הנדיבות יש ליזה אז אין לי הנדיבות בוא בוא נראה עוד רגע שלגבי מה הייתה נדיבות ולגבי מה זה היה מה שנקרא נתת את המינימום נתת את המקסימום זה יש פה באמת הבחנה מאוד מעניינת אומר הרבי ככה ליחורה יש לומר למה בחלק מהמקרים כתוב נדיב לב ובכמה מקרים כתוב נמצא אצלי הרי מה הסיפור של המשכן מה הסיפור הכללי של המשכן נדבות המשכן בא אחרי שהתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על עשיית העגל ועד שהמשכן נקרא מה השם של המשכן משכן העידות על מה אתה בא להעיד העידות לישראל מה זה מעיד אה מעיד המשכן מעיד שהקדוש ברוך הוא ויטר על מעשה העגל ישרה שכינתו ביניהם כל הסיפור של המשכן הוא בא לומר סלחתי או הוכחה שסלחתי זה הנה יש משכן ויש שכינה ואני נמצא איתכם לכן המשכן נקרא משכן העידות כי כל הסיפור של המשכן בא להעיד על ויטור ועל המכילה. אז אם המשכן נקרא משכן העדות, בהכרח שהסיפור העיקרי של המשכן זה אמור להיות קונטר למעשה העגל. מעשה העגל נעשה בעיקר מאיזה פריטים? זהב. זהב. אז הקונטר שבמשכן אמורה לייצג את ההפוך מהקלקול אמר להיות בעיקר בנדבה של זהב. אז לכאורה אפשר לומר שהנדיב לב אמור להתייחס למה? לזהב. לפרטים האחרים לא צריך כל כך נדיבות כי זה לא הסיפור העיקרי כאן נראה לכן היה אפשר לומר באותם הדברים שבהם נעשה העגל שזה היה הבעיה היינו כלי זהב בכלל ובפרט התכשיטים שנוסו מזהב שמה יש באמת הדגשה כל נדיב לביות חך נזם טבעת קומז כל כלי זהב שם היה הדגשה אל תיתן את המינימום ככה תן בשפע כי אתה רוצה הרי את המחילה נתינת הדברים האלה לכת המשכן הייתה בנדבת את הלב מה זה אומר נדבר כוונה מיוחדת רגש מיוחד לכפר על נתנת הדברים האלה לעבור עשיית העגל ולכן ככל שתיתן יותר הקדוש ברוך הוא יותר ישמח ויתרצה אבל בשאר הדברים של נדבות המשכן שאינם שייכים לעשיית העגל לא צריך הדגשה שבה לתנובת הלב ולכן נאמר אה סתם כל איש אשר נמצא איתו זה לכאור היה אפשר לעשות את החלוקה איפה שיש הקבלה למעשה העגל צריך לדיבות לב איפה איפה שאין שייכות ישירה זה מספיק מהנדיבה נדבה סתמית שגרתית אבל אני מבינה ש ש בגלל שעשו העגל בזהב צריך לכפר בזהב אולי הפוך למה כי כי כדי לא להזכיר לך את העגל למה הפוך זה היה אסור כן אבל רוצים להראות שאמת התחרטת מן הקצה אל הקצה אז מה הביטוי של החרטה מה הביטוי הכי עמוק של החרטה את כל העוצמה שנתתי פעם שעברה את הזהב לשלילה הם נתנו כל כך ברצון הר לא לא הצטרך היה לבקש מהם כן אבל פה יש משהו מאוד תמוע אני נראה בהמשך שהיה לי פה איזה תמיהה שצריך ככה להידיין וכך עוד מעט נגיע לכך שיש פה איזה צריך עיון בעניין הזה אבל אהרון אומר למשה אני חשבתי שזה אני אבקש מהם וזה ילך לאט לאט אבל אנשים לא יודע בחי את העג אנשים אבל הכל פול סך הכל הביאו לו את זה מהר של גברים לא של דבר איתה גם גם האנשים גם כן ויבוא האנשים על אנשים גם כן אבל עוד מעט נראה נקודה מעניינת שלכאור יש פה איזה סתירה בין הדברים וצריך להבין את הדברים למדתי את השיחה והיה לי תמוע פה משהו אני אראה בהמשך נראה אז אם נאמר שזה החלוקה בין נדבת לב לנמצא אומר הרבי זה לא מספיק אין זה ביאור מספיק כי אף על פי שבנדו המשכן נכון שהיו גם דברים שלא היה מהסוג שלהם שניתן לעשיית העגל מכל מקום הרי המשכן בכלל זה בא אחרי שהתרצה הקדוש ברוך על עשיית העגל מסתבר לומר שגם בנתינת שאר הדברים לנדבת המשכן היה צריך להיות הרצון הטוב ונדיבות הלב לטתן להמשכן שניינו ושכנתי בתוכם הפך נדוותם לעגל נכון שיש עדיפות מיוחדת על זהב אבל אדם שרוצה לעשות הכל כדי שיהיה את המשכן אז הוא ינדב רק מזהב או ינדב מהכל ינדב מהכל נכון שזה לא קשור ישירות לעגל בשורה התחתונה אנחנו רוצים שיהיה משכן אז אנחנו רוצים לתת את הכל מצידנו שיהיה משכן מפואר. אז לכאורה הנדיפות אמורה להתייחס גם כן לכל הפרטים האחרים גם כן שגם כן אמורה להיות ככה משה אמר להם מה להביא בוודאי שמשה אמר מה להביא כן כן כן אמר את כל הפרטים הוא אמר את כל הפרטים אבל שוב הדיון הוא האם הביאו את האם האם ההבנה היא שצריך להביא את הכל או ההבנה היא שצריך להביא כל פרט כל כל מה שיש לך ופה אנחנו רוצים לדעת אם זה אומר בנדיבות אז אתה צריך להביא דווקא זה היגיון לומר של להביא את להביא את הכל כי אם ונדיפות אז הכוונה היא רק אם יש לך הכל לשם הרבי חותר אבל אבל אנחנו עדיין בנקודה כאן שאנחנו מבינים שגם את שאר הפרטים גם כן צריך להביא בשפע בהרחבה כי הרי המשכן זה ושכנתי בתוכם הפך נדבקתם לעגל כמו שאכן נאמר בציווי השם למשה בתחילת פרשת תרומה ושמה מה היה הלשון בנוגע לכל הפריטים מאת כל איש אשר ידוונו ליבו נכון אז אם כל איש אשר ידבנו ליבו בזה אנחנו מבינים שכולם צריכים לנדב את כל מה שיש לך. אז כן, חוזרת השאלה, למה מדגיש הכתוב כל נדיב לבכך ונזם וכל כלי זהב? אם ההיגיון אומר שהנדבות נדיבות הלב אמורה להיות ביחס לכל הפריטים, אז למה כאן יש שינוי? ורק לגבי זהב אתה אומר נדיבות ולשאר הפרטים אתה אומר כל אה כל שנמצא איתו. ולכן על כורחה חייבים לומר שהרי בכל הנתינות הייתה נדבות ליבם של בני ישראל כמפורש בכתוב לפני כן ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת השם כלומר אנחנו רואים שלאורך כל הפסוקים אז יש באמת הביטוי של נדבעת לב מתייחס לכל הדברים אז מה יכלנו לומר שגם כאן בנוגר לכל הפרטים אם נדרש נדיבות המשמעות היא שהיו צריכים להביא כמה שיותר מכל מה שיש לך. וכיוון שכן יש מקום לומר שנדיבות הלב הייתה מודגשת בכתוב גם בנתינת שאר הדברים ולא רק בזהב. כמו שבנוגע לזהב נאמר כל נדיב לב הביאו חפנזם כל כלי זהב. כהבת התכשיטים וכל כלי הזהב מורה על נדיבות הלב ביותר. אז כמו כן הייתי מפרש כתוב לאחר מכן וכל איש אשר נמצא איתו תכלת וארגמן ותולעת שנים היינו מפרשים עם הו המוסיף שמלת הנדיבות הייתה בזה כל מי שנמצא איתו כל המינים הללו הביא את כולם כי אנחנו רוצים לבטא נדיבות לב אז הייתי אומר שמה הכוונה נדיבות לב מי שיש לו את הכל הביא את הכל ביחד כי רק ככה אתה יוצא ידי חובת הנדיבת הלב מדיבת הלב זה כמות לא מסוגים דיבת לב זה יותר עניין של של רגש כלומר אתה עושה מאמץ להביא להביא את כל מה שיש לך לעשות מאמץ להביא מכל מה שיש לך כלומר ופה הרבי מחדד לא כמו שהבנו מקודם שאם היה לך פרט אח פריט אחד לא הבאת לא זה הכוונה אין הכוונה שמי שהיה אצלו רק דבר אחד לא היה יכול להביאו כי זה ברור אנחנו שוללים אין כזה דבר שמי שיש לו רק פרית לא יבי לא זה הכוונה אלא מה הכוונה הייתי חושב שהפסוק בא להשמיענו גודל נדות ליבם של ישראל למלאכת המשכן שמי שהיה אצלו מכל המינים לא הסתפק בדבר אחד אלא הביא מהכל זה הכוונה הנדיבת לב המדוברת כאן מי שהיה לו את הכל הביא מה הכל ואולי לזה הפסוק חותר וככה אנחנו יוצאים מדי חובת נדיבת הלב לכן אומר רש"י לא לא זה הכוונה ולכן הוצרח רש"י לשלול את הפירוש הזה אומפרש שהכוונה בפסוק היא לא להדגיש שמי שהיה בידו את הכל הביא מהכל זה לא זה הדבר אלא הכוונה באמת כמו שאמרנו או או מתכבדת כל מי שנמצא איתו או תכלת או ארגמן או תולעת שני כולם הביאו אז אם כן אנחנו מבינים מה הייתה הסברה לומר שהכוונה לא על פריט אחד אלא על הכל כרצינו לצאת ידי חובת הנדיבת לב אומר רש"י לא לא זה הכוונה אז אם היה פה מדובר על כל פריט בפני עצמו אז איפה הנדיבות המיוחדת פה היה לך משהו בבית הבאת מה הייחודיות כאן איפה הנדיבת הלב המיוחדת ו ועדיין חסר לנו למה שש ועיזים רשי לא כותב אז שימו לב איזה ההבחנה הרבי עושה פה תכלת וארגמן תולעת שני מה משותף להםיחד שהם לא חומרי גלם מקוריים עם התכלת מה זה אומר תכלת צמר צבוע בצבע תכלת ארגמן צמוע אורות א תולעת שני צמר צבוע אורות אלים מאוד דמים כלומר הכל היה פה אם עבודה יהיה תירת לא הסתפקת רק להביא את המוצר החומר גלם עצמו אלא היה לך נדיבת לב שהשקעת להביא מוצר מוכן אבל שש ועיזים זה מוצר מוכן איך שיש לך אתה מבין איך גולמית גולמית אז לכן זה הנדיבת לב לא הכוונה היא שהביאו את הכל ביחד אלא נדיבת לב היו תכלת כלומר לקחת את הצמר גזזת אותו צבעת אותו השקעת והבאת וזה הנדיבת לב שש ויזים אפשר להשמיט זה נכון ש אבל העיזים זה כן היה במשהו שעשו על ה שכן היה שיש זה זה האנשים שם על גבי העיזים היו טובים אותם נכון כן אבל כן אבל האנשים הביאו את אתה יכול לגבי תכלת זה כלומר האנשים הביאו את אומר גלם אבל לא בדיוק הוא כן זה זה האנשים ביחס נכון ביחס לכן יש פה למעשה איזה הפניה גם כן לשיחה הזו גם כן מופיע פה אבל זה מה שש בסדר אז הם יכלו להביא את הצמר או יכלו להביא את הצמר ואת הצבע לבד השקיעו וצבוז ה צורך כן כן כן שאמרו להם להביא ששי אמרו להם ש צריך להיות בלי צבע לא לא שש ועיזים מראש זה בלי צבע שש ויזים זה בלי צבע בדיוק אז אני אומרת זה מה שמקשו להם לגבי השש ועיזים אין באמת נדיבות מיוחדת לגבי הדברים האחרים יש כן נדיבות מיוחדת מה הנדיבות שהם התאמצו להביא את הדברים מוכנים אבל זה מה שביקשו בסדר אבל הם לא היו חייבים לעשות את זה אבל בפועל הם עשו פה עבודת בסדר הם השקיעו נכון זה מה שם יקשו זה היה דורש השקעה היה דורש עבודה נראה ויש לומר שהנדיבות הלב כאן התבטאה בפעולה ובטרכה המיוחדת של בני ישראל כלומר הנדיבות הייתה במאמץ שלהם בנוגע בנוסף לעצם הנתינה וההבואת הרי תכלת יכלתי לומר שהם הביאו צבע צמר לחוט וצבע לחודים אתה רוצה תכלת קח יש פה דליש של צבע יש פה ערימה של שיער יש פה ערימה של חוטים תיקח לא אלא הם הביאו צמר צבוע בדם חילזון והרגמה בתולעת שני ומכיוון שלא זו בלבד שהביאו את הפריטים בנפרד למלאכת המשכן טרכו לצבוע את הצמר בצבוע המתים זוהי הוכחה לטו ליבה ורצונם הטוב וניתנתם לעשיית המשכנת אז מה לדיבות לב לא שהביאו את הכל אלא שכל פריט כל פריט הם הביאו באופן מיטבי ומושקע ואידל לי אז יש באמת נדיבת לב על הכל כי באמת היה צריך להיות נדיבת לב על הכל למה כי הם רצו שהמשכן יהיה באופן הנהלב ושיתחפר להם מה זה תולעת שני תולעת שני זה שוב זה צמר צבוע בצבע מסוים צמר שקטה של גבר וקלקה של אישה לא זה מה שהבי הביא בשיחות נכון ונראה בהמשךזה אדום אדום אדום זה הקולכן נראה בהמשך אבל שרבי לוקח את זה לכיוון מפתיע נוסף ויש לומר שעניין העניין הזה שהנדיבת הלב מתבטאת לא בכמות אלא בתרכה ובהשקעה זה מרמז רש"י כאן בזה שהוא השמיט את המילים שש ויזים כי רק המינים אלה שמונה רש"י תכלת ארגמן תולעת שני אורות תלים מאודמים ותחשים חייבים בהם עשייה ופעולה מיחדת מצד האדם כי אתה לא יכול להביא אותם בחומר גלם אתה חייב ככה לאבד אותם טיפה להשקיע אבל שם זה פשתן עיזים נוצא של עיזים אין הכריח מצד עצם הנדבה שתהיה בהם פעולה מיוחדת של האדם מה בסך הכל נדרש ממך להביא נכון שלפני כן צריך לחתוך לגזור וכולי אבל חתכת יש לך כבר את החומר מוכן היה בהשקעה של באורות חשים כנראה גם כן אולי לצבוע את זה בצבע של תחש אולי זה לכאורי המשמעות כאן הנה בוא נראה זה כן זה רבי שואל בערה שלוש בנוגע לדחשים לכאורה אין לומר שהמלכה מלוחדת את צביעהות הרבי שואל את זה בערה כאן תחש לכאורה לא היה צריך לצבוע כי הרי רש"י פירש שהרבה גוונים היו לו ואין לומר שהפעולה היא איבוד האור שאיבוד הצורות צריך להיות באומנות מיוחדת ו נכון הרבי גם כן שואל את זה ורבי נשאר ככה זה נראה כאן בצריכיון על הנושא הזה אוקיי נכון מעניין אוקיי כן נכון היה אחד פעמי אז נראה כאן לגבי ה לגבי השש ועיזים קצירת המש הפשתן וגזת השערות זה הכנה מוכרחת כדי לאפשר אותם להביא למשנת לכן מובן שבהבואת שש אועיזים כל אחד מבפני עצמו אין דיבות לב של כל אין אין ניכרת נזירות הלב אם כן השורה התחתונה שלנו כאן שאלנו למה רש"י כותב או או התשובה היא כי אכן היה סברה לומר שצריך להביא את הכל ביחד למה כדי שיהיה נדיבות לב גדולה אז רש"י אומר לא זה הכוונה נדיבות לב נדיבות לב הכוונה היא באמת הכוונה היא כל פרית בפני עצמו וכל אחד יכל להביא את כל מה שיש לו אפילו אם יש לו רק פריט אחד מה היה נדיבות הלב שלך התאמצת השקעת וככה שמת תרחה וזמן בנוגע ל בנוגע לפריט הזה שהבאת עד כאן זה השלב הראשון באות ה באות הבאה נראה בקצרה שהרבי לוקח את זה למשמעות של הלכה הרבי לוקח את זה מפן הלכתית ובאות ז נראה איך כל זה הרבי לוקח את צלפליה מיוחדת הפליה מתקנת לאנשים אבל בוא נראה כאן באות הרבי אומר שכומר את רש"י הסברנו אבל יש פה עוד פען הלכתי יש להוסיף בזה עוד רעיון על פי ההלכה בנדבות המשכן יש הגדרה ויש תנאי שיהיה לשמע רש"י מפרש ויקחו לי תרומה מה זה אומר לי לשמי שיהיה סימת לב מיוחדת עם כוונה זה נדבה בשביל הקדוש ברוך הוא יהודי אמור לחשוב ולהיות מונח שזה נדבה למשכן אז צריך להבין מהו הדין בדברים הדורשים מעשה והכנה מיוחדת כמו שאמרנו כאן מה צריך שיהיה לשמע רק שאתה מביא את זה בפועל צריך שיהיה את המחשבה אני עכשיו תורם את זה לשם המשכן לשמו של הקדוש ברוך הוא או גם התהליך מראשיתו כשצובע וחותך וכולי האם גם אז צריך את המחשבה של לשם לשם המצווה לשם המשכן ממתי מתחילה עלשמי לשם הקדוש ברוך הוא מאיזה שלב אז רשי מפרש ויקחו לי תרומה תרומה הפרשה יפרישו לי מממונם לדבה כלומר המחשבה שזה לשמי צריך להיות מאיזה שלב משלב של ההפרשה, עוד לפני שאתה נותן, עוד לפני שאתה מביא אצל המשכן, כבר מרגע שאתה אומר מתחיל להתעסק בזה, כבר צריך שם מחשבה לשם הקדושה. עוד לפני נתינת הנדוה, לגזמרים צריך להיות הפרשת הממון אצלך, אצל היהודי, כן? אתה חושב שאת החלק הזה אני אביא למשכן? כבר זה צריך להיות ככה לשם הקדוש ברוך הוא. מסתבר איפה? שגם מעשה ההכנה הדרושים כדי שהדברים יהיו ראויים לנדוה, צריכים להיות לשמי. אם רק ה הנדבה בפועל צריכה להיות לשם הקדוש ברוך הוא אז העבודה לא צריך להיות לשמע אבל אם צריך להיות לשם הקדוש ברוך הוא כבר מהרשה אז גם מלאכת העיבוד גם כן צריך להיות עם כוונה לשם הקדוש ברוך הוא ולכן וזהו הטעם שחשבנו שכל איש אשר נמצא איתו תכלת והרגמל תולעת שני יכלנו לחשוב שפירושו שהביאו את כל המינים ביחד למה כי אם הייתי אומר ש ש שהנדבה צריכה נראה בפנים כאשר אחד הביא רק אחד מהמינים הללו הבאת איזה פריט אחד לקחת איזה תכלת וצבעת אותו בצבע ארגמן א בצמר ולקחת צבעת אותו בצבע מסוים האם זה אומר שהייתה לי פה איזה סימת לב מיוחדת לא יכול להיות שסתם עשיתי איזה משהו בלי איזה מאמץ מיוחד יש מקום לומר אין לנו נאמנות אין לנו אחריות כלומר אין לנו וודאות שהוא צבע את הצמר במיוחד לשם הקדוש ברוך הוא כי ייתכן שהצמר הזה היה מונח תחס לו מקבר צמר צבוע והוא לא טרך לצבוע את הצמר חדש בכוונה שזה יהיה לשמע לאו דווקא בהכרח שאין לנו את באמת הוודאות שעשית פה תרכה מיוחדת לשם הקדוש ברוך הוא אבל אם אנחנו אומרים שכל ההכנה צריכה להיות לשמ אז מי איך יהיה לי את הוודאות שהכל באמת עשית לשמע ואת הכל צבעת לשם הקדוש ברוך הוא מה ההוכחה לכך כשאתה מביא מה הרבה סוגים אז אנחנו יודעים בטוח הרי לא הגיוני שבמקרה היה לך בבית גם סמר גם ארגמן גם תולעת שני גם אורות טלים וגם זה לכן יכלתי לחשוב שהדרישה היא שצריך להיות הכל ביחד כי רק ככה אין לנו את הוודאות באמת שהכל עשית עם כוונה לשם הקדוש ברוך הוא כלומר רק כאשר רואים השתדלות מיוחדת שהוא הביא להשתתף למשכן הוא הביא את כל המינים ביחד תכלת וארגמן אז באמת אפשר לסמוך שהוא טרח וצבא את הצמר לשמע כלומר לא רק שהיהודי אמור להביא את הדברים לשם הקדוש ברוך הוא גם אלה שמקבלים את הנדבות הם גם כן אמורים לברך ר ולצאת מתוך הנחה ש באמת הכל היה באמת לשם הקדוש ברוך הוא מתי באמת יש את ההוכחה לכך עם אישה מביא הרבה דברים אז לכן רש"י משולל את זה ואומר לא זה הכוונה כל איש אשר נמצא איתו או תכלת או ארגמן או תולעת שנים אין הכוונה בכתובים שהביאו את כל המינים אלא או ומה ההוכחה שאפילו שהיה לך פריט אחד באמת עשית אותו לשמע אולי במקרה היה לך איזה צמר איזה חוטים בצבע תכלת ויש לומר שההוכחה שפעולת ההכנה הייתה לשמע היא מזה שכל אחד שהיה לו מהדברים הביאו אותו וכל אחד הביא כל מה את מה שיש לו. הרבה האנשים הביאו הרבה אנשים הביאו הרבה פריטים כלומר פריטים בודדים זה שהרבה האנשים הביאו פריטים זה לבד היה הוכחה שאמת כל אחד עשה את המקסימום אלא המושקעים פריטים מושקעים זאת אומרת לא ההיגיון לומר שאצל כולם היה כל מיני פריטים אם כולם התאמצו אם כולם הביאו סימן שכולם השקיעו וכולם התאמצו א וזו היה ההוכחה מספיקה שהייתה פעולת ההכנה באופן לשמי אוקיי זה מאמר מוסגר שרבי מביא צי על פי על פי הלכה שיש פה עוד מה שנקרא נפקמ להלכה. בואו נדלג על אות ו' ונגיע לאות ההכנה לאות ז'. לאן כל זה לוקח אותנו למעלת אנשים. והנה על פי כל האמור יומתק. ואנחנו נראה פה עוד חילוק, עוד הבדל שלא נגענו בו. אתם רואים בעמוד הבא? אתם רואות? כן. כן. כן. יש עוד הבדל. מציאנו הבדל בין האנשים והאנשים בנדוות המשכן. הרי מה ראינו עד עכשיו? האנשים האנשים התנדבו בנדיבת לב. בוודאי התאמצו והשקיעו. אף שגם האנשים התנדבו למשכן בנדבת הלב. אבל יש הבדל עדיין בין האנשים ובין הנשים. מכל מקום הם הביאו רק מה שנדרש מהם. את עצם חומרי הגלם למרות שהם היו מוכנים. תכלת והרגמל תולעת שני. מה אנשים עשו? מה שכן אנשים לא זו בלבד שהם התנדבו למלאכת המשכן עוד יותר מהאנשים. כמו שכתוב ויבואו האנשים על הנשים כלומר האנשים היו את המודל להתנדבות אלא עוד זאת מה היה מיוחד בנדבה שלהם הם לא הסתפקו בבת הדברים עצמם הם הלכו צעד קדימה הם הביאו מטווה שבשביל זה גם טוו בעצמם את התכלת ואת הארגמן ותולעת השם ואת השש וכן טוו את העיזים כי הם אמרו אם אנחנו יכולים לקדם את התרומה עוד שלב אז אנחנו גם כן נעשה נעשה עוד שלב הם הם לא נדרשו לזה ולא היו מחוייבות לכך אבל המורים הגברים הביאו את חומרי הגלם אנחנו נעשה עוד שלב בהכנת החומרים האלה בשביל ה עושה המלאכה ונשזור את החוטים ביחד וכולי למה למה באמת על פניו זה רק עניין של נדיבות הלב שהם התענדבו יותר אומר לא יש פה עוד נקודה יותר מאשר נדיבת הלב בעל פה אנחנו נאמר נראה צר עוד רגע זה בפנים אצל האנשים אומר הרבי והרבי אמר פה דבר מאוד מפתיע לא היה אפשר בוודאות לסמוך עליהם שהעבודה של האיבוד והתביעה תהיה בהכרח לשמים אוקיי תנדב לנדב עדיין אפשר לסמוך אבל המלאכה בפועל כבר לא בהכרח הרבי לא מסביר למהשה לא יכולה להביא שם הרבי לא מסביר למה מעניין מאוד אבל הרבי קובע את זה ככה לא עשתה רבי קובע פה משהו שזה ממש אפליה היה תראו מה שכתוב הרבי אומר ככה זה מילים בשיחה האנשים לא היו יכולים להתיר ש לאנשים לא היו יכולים להתיר כלומר המארגנים החוכמי המלאכה שהביאו מטווה כי לאחרי שחטאו בחטא העגל אין נאמנות ודאית שיעשו מלאכתם לשמפלה ממש לנדב אין בעיה אבל שגם כן תעשה את המלאכה לשמע סומכים עליך מה שנקרא לא ב-100% הרבי לא נותן לזה מקור. רבי אומר, נכון שהנדבה הייתה לשמע, ההכנה הייתה לשמע, כן? את הצמר נדבו לשמע, צבעו את הצמר והיה בסדר. שלב קדימה זה כבר לא, אנחנו כבר מגבילים אבל והיו יכולים להאמין לחכמי הלב שהקדוש ברוך הוא מילה אותם חכמת לב. על החכמי הלב שהם באמת היו ממונים, עליהם אפשר לסמוך. על האנשים לא סומכים בנושא הזה. משעקאנשים הם לא השתתפו בחטא העגל. אין נתינת מקום כלל לספק בנוגע לעשייה והפעולה שלי לשמי. ודאי יש להם אצלם נדבה, נדבות לב ביותר לכל עיני הקדושה ואפשר לסמוך עליהם לא רק בנדבה אלא גם כן בתביעה ובעשייה בפועל הרבי לא נותן לזה מקור אבל רבי אומר לא היה אפשר לסמוך ב-100% אבל נראה כת בערה חמיש מתבט כל הדברים שהם לא טוו את את החוטים הם לא טבעו את השיער רק בזה בעניין הזה בפרט הזה ככה נראה נכון שבאמת הם התחרטו ונתנו הרבה זהב ונתנו את הזהב אבל מלאכה בפועל כבר לא שמכו והרבי לא נותן פה מקור כל הדברים האלה של תחילת הגמדולה שני זה צמר בעצם זה הכל צמר זה הכל חוטי צמר שזה כתוב כ זה זה הפשט של הדברים תכלת רש"י אומר צמר צבוע בצבע תכלת ארגמן זה צמר צמר של כבסים שגזרו אבל הביאו את הצמר שחוטים בודדים ואחר כך היו צריכים לשזור אותם לחוטים משולבים ואחר כך היו עושים את זה את הבגדים אז את התפירה של הבגדים בפועל עשו חכמי הלב אבל לפני כן יש לה חינחוטיב הרי לא החוטים האלה של של הכביסים זה חוטים בודדים צריך לוקחים איזה שמונה חוטים ביחד שערות ועושים איזה חוט אחר כך לוקחים את ה את החוטים כמה צבעים שוזרים אותם ביחד ואחר כך עושים את הבגד השלם נראה 52 ראי רבותינו מבעלי התוספות כאן הם אומרים ככה ויבואו האנשים על הנשים כלומר מה הכוונה ויבוא האנשים על הנשים למה הם הגיעו לשלול מהם תכשיטיהם כלומר לקחת לשלול לקחת תכשיטים חנזב כמו שלל ואף על פי כן אנשים שמחות וזהירות במלאכת שמיים כדכתיב כל האנשים אשר נסה ליבנו תנא נס ליבנו תנה כלומר האנשים אנשים שמכו למרות שלוקחים להם את התכשיטים אנשים שמכו לזה א ואף היו זירות מלכת שמיים כד כל האנשים נסע לבנות נתנה בחוכמה לפי כך כתגובה לזה זכו אנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש לפי ש במעשה עשה העגל לקחו תכשיטה בעל קורחן כדי משהו בדכתיב ויתפרקו כלומר כאן ה כאן הרבי מביא בבעלי התוספות שמה זה אומר ויתפרקו כן כלומר במעשה העגל לקחו מהם בעל כורחם את התכשיטים והתפרקות ופה הם נתנו גם כן לקחו מהם אבל זה כבר היה בשמחה אבל מעניין ששבוע שעבר פרשת כיטיסה בו התפרקו רשי שמביא שמה שזה היה גם אצל אנשים בשמחה גם כן לקחו את א זה לא היה בעל כורחם ככה השם מביא אפשר לראות בחומש השם מביא שופרקו במעשה העגל כן אפשר לראות בחומש שם נתנו את זה מהר שנתנו את זה מהר גם כן אהרון מתלונן על זה שבגלל זה נהיה מהרציתי להקב כן כן ש שהם חשבו שזה על ידי זה שהם לא הם לא ירסו זה אבל התפרקו המשמעות היא שהם נתנו את זה כן הם הם ככה הם סיאו למלאכה כן ככה רשי אומר ש צחש שלא הולך להיות מזה לא יש מזה יש מזה כמה כנראה פירושים הנה אפשר את החומש רגע מאחוריכם את החיטת שמה יש כאן כמה הנה הנה אני רק רוצה לראות את זה במקור שאני לא טועה ולא מוציאים מה שנקרא לעז כן שמה כתוב באמת שלא נת הנה הנה בוא נראה ואמר להם למי זהב שבר אני לא מוצא את זה כאן בדיוק אבל ככה זה הנה הנה הנה הנה פסוק ב ואמר ויאמר עליהם אהרון פרקו נשע זהב אשר באוזני נשיכם אומר רש"י באוזני נשיכם אמר אהרון בליבו הנשים והילדים חסים על תכשיטיהם שמה יתעכב הדבר ובתוך כחבו משה והם לא המתינו ופרקו מעל עצמם ככה רש"י אומר כן שהם יסדר זו לכך פרקו מעל עצמן אבל כאן כאן הרבי לוקח מבעלי התופעות שהם אנשים באמת לא רצו והתפרק בלשון בעל כורחבגים אוקיי בסדר אני מוכן לקבל כל תירוץ אפילו בדוחקים כתוב כתוב באוז באוזני נשיכם אבל כן אבל זה לא רק א אבל במעשה המשכן הם סומכו בנתינה לפי כך נתן להם ראש חודש ליום טובוספות אומר כן בעלת תוספות כן וקיבלו את ראש חודש ניסן ומראש חודש ניסן כבר משמרות ראש חודש כל השנה השורה התחתונה שבמלאכת בנדבה כאן סמכו עליהם לגמרי גם בנדבה גם בעשייה כי ודאי יש להם אצלהם נדבות לב יותר לוח עיני הקדושה ובפרט בעיני המשכן או כפי שהיה בפועל הם לא מנאו את עצמם משום תרכה כדי שנדבתם תהיה מעודרת יותר עד שבשביל כך טוו את העיזים על גבי העיזים היו טובים אותם נראה גם כן בהערה של ההערתו את את הצמע כן נראה את ההערת שוליים למטה שרבי מביא פה גם כן בהמשך שנתן הקדוש ברוך הוא לאנשים את שכרן בעולם הזה ובעולם הבא היה זה בראש חודש אז בעולם הזה משמרות ראשי חודשים יותר מהאנשים בעולם הבא אנשים הם עתידות להתחדש כמו ראשי חודשים המשביע בטוב אדיך תתחדש כנשר נאורייכי אז אם כן יחידוש גם עכשיו וגם לעתיד לבוא והרבי מסיים פה שכל זה היה מפני גודל נדוות ליבן לעיני המשכן השתדלו גם באומנות יתרה במלאכת המשכן הרבי לא מביא פה הוראה למעשה בדרך כלל יש הוראה למעשה אפשר לומר שזה היורה למיסה מה שנקרא זה ההוראה על הנדבה היתרה ועל החביבות היתרה אז אנחנו נבי לדברים לא על מהבי נדיבי לב כן אבל עשייה בפועל זה לא נתנו להם לא היה אפשר לסמוך ושוב כנראה זה בגלל החיבות היתרה שהייתה עליהם בשרות טובות ובהצלחה רבה