והערב נא | הרב ראובן ששון | כולנו חסרי בית

שמחה שמחה גדולה להיות בישיבה לצערי אני לא מצליח להגיע יותר אבל אצר שנצליח בבקשה >> אז א בסדר שומעים אותי טוב תודה רבה של הכל א אנחנו אנחנו נמצאים בתוך תשעת הימים יש מרגיש חזק לא שזה של אה זה המזגן לא מזגן אנחנו נמצאים בתוך תשעת הימים והימים האלה ימי תשעת הימים ימים שלות על החורבן הם ימים שהם מצד אחד ברגשים לאדם עגבלות חוסר שמחה וכולי אבל הם ימים שהם עומדים ברומו של עולם הימים האלה של תשעת הימים בכלל ותשעה באב בפרט הם תומנים בחובם עבודה רוחנית גדולה מאוד מאוד שהיא קודם כל מרוממת ותורמת ומגדילה את גאולתם של ישראל. זה דבר אחד. ודבר שני היא בונה את האדם במדרגות גדולות מאוד. ואני הייתי רוצה להתבונן בעזרת השם ב צריך לסדר את זה קל. זה הסטר עכשיו שומעים אותי עכשיו כן בסדר שומעים טוב אז הימים האלה ימי האבלות על החורבן ימים של תשעת הימים בכלל ימים של תשעה באפרד ימים קשים ימים של אבלות ושל כאב ומצד אחד ברובד הגלוי הם קשים. ברובד הפנימי הם תומים בחובם מדרגות מאוד גדולות של עם ישראל שאנחנו מבקשים אותם, אנחנו מתפללים אליהם, אנחנו מכוזפים אליהם. הימים האלה יש להם סגולה גדולה, עצומה בלהחיש את גאולתם של ישראל דרך עבודת האבלות. וגם כן באופן אישי, כל אדם ואדם באופן אישי, הימים האלה יכולים להרים אותו למדרגות גדולות. כמובן זה לא המטרה שלנו ברמה האישית, אבל זה ימים שתומנים מחוב ממש את הליבה של עבודת השם. אפשר לומר שכל התפילה הגדולה של ראש השנה ויום הכיפורים, שזה השיא הגדול שאנחנו מתפללים בברכת אתה קדוש, תלוך אתה השם בציון וכולי, צדיקים יראו וישמחו, כל זה אנחנו מבקשים בעצם על גאולתם של ישראל, על בניין המקדש. זה הימים האלה והימים האלה בעצם כל התפילות שלשנה וכיפור זה בעצם מתנקז ליום אחד בשנה שזה יום תשעה באב כתוב סיסו איתם סוס כל המטבלים עליה רואים כאן בגמרא הגמרא אומרת כל המתאבר על ירושלים זוכה ורואה ושמחתה וזה לא הכוונה רק במובן הזה של א טוב אתה התאמצת אתה בכית אז אתה תהיה בשמחה אל הכוונה היא גם במובן הזה שמי שמתאבל על ירושלים בעצם העבל אבלות על ירושלים הוא מסבב וגורם לכך שהיא תהיה תחזור לשמחתה ולתפרתה. האבלות שלנו על ירושלים היא כוח מסבב וכוח שמצמיח את הגאולה. א רואים את זה מה שכן המזכירים את השם על דום להילחם ציוני דורשן לה מכל היא באה לדרישה ומה יותר גדול מדרישה שבן אדם יושב על הרצפה ובוכה ומכונן וכואב ודומע שזה מראה שהוא לא סתם דורש זה מעומק עומק המיית הלב שלו הוא מתחנן לפני הקדוש ברוך הוא על גאולתם של ישראל ועל בליוני ירושלים זה לא איזה רצון נחמד זה משהו שעומד בעומק החיים שלנו שבלי זה כמו שאור החיים הקדוש דש כותב שהאדם שנזכר בחורבן ירושלים לא יכול לטאום שום טעם כמו עפר הכל מאכלים זה כמו עפר לפיו כשהוא כשהוא חושב על תפארת ירושלים ועל גאולתם של ישראל ועל בניין המקדש ורואה אותו בחורבנו אז זה הכאב הוא גדול מאוד זאת אומרת אומר שהאבלות על החורבן האבלות זה שיא ההשתוקקות עד כדי כך שכשכדם שחסר לו משהו שהוא רוצה אותו בערך אז בסדר נו סתדרים אבל אדם שחסר לו משהו שהוא חייב, שורש חייב, אז הוא עבל, כואב לו עד מאוד. זה אבלות, זה שיא ההשתוקקות, זה נקודה נקודת הבקשה הכי עמוקה. והיום הזה בפרט תשעה באב, אנחנו לא אומרים בו תחנות שזה פלא. כתוב קרא עליי מועד לשבור בחוריי. אז זה נקרא מועד. וזה זה נשמע איזה ורט חסידי שמצו איזה תירוץ, שמה לא להגיד תחת מה קרה עלי מועד לשבור בחוריי. אתם רואים מה כתוב שם? מועד לשבור את בחוריי. על זה אתה לא אומר תחנון על מה המועד על זה על מה הוא סימן מה הוא קבע פה לשבור את בחוריי על זה על זה אתה לא אומר את החלון זה גם מועד חכמים מלמדים אותנו כאן דבר מאוד עמוק בתוך עומק לימים האלה בכלל בתשעה והיה בפרט תמון בעצם תמונה מדרגה של גאולה של מקדש והגאולה הזאת של המקדש והשלמות הזאת היא בסופו של דבר זו שסיבבה גם כן את כל הכאב והחורבן שהיה החורבן נוצר כתוצאה מאותו בניין שלב שצריך להיות ועדיין איננו שלכם כתוצאה מזה בא החורבן של משהו שהוא לא שלם וזה בעצם אומר שכל החורבן שהיה ביום הזה זה בגלל אותה מדרגה שלמות שצריכה להופיע תן למשל למה דבר דומה זה כמו שאתה מזהה פוטנציאל של א ילד שהוא יכול להיות משהו מופלא והוא אומר לך משהו בינוני אז אתה לא זה לא זה אתה מבטל את מה גורם לך לדחוט את זה? הציור שלך, הקליטה שלך בפוטנציאל האמיתי שלו. זאת אומרת המצב השלם גורם לכך שאתה לא תתרצה במצב שהוא לקוי. יום יום תשעה באב זה היום שמתעורר רשימו מבית הבית השלישי. הבית השלישי השנה והרשימו הזה, הפוטנציאל הזה כשהוא מסתכל על המציאות ורואה בית ראשון זה לא הזה. אז ביום הזה שיש בו זה היום שהכי יש בו הכי תביעה לשלמות כי ביום הזה מעורר הרשימו של בית שלישי ולכן זה מחריב את הבית הראשון והיום הזה חרב הבית בשני גם כן כי היום הזה הוא יום שהוא מטלטל זה יום של תביעה עצומה לשלמות הגמורה של המקדש בלי שום חיסרון לכן כל הקלקול כמו שהרב כותב באות התשובה שאדם עומד מול השלמות האלוקית אז העוונות בולטים מאוד שנאמר שתה עוונותנו לנגדך עלומנו למה הוא פניך? כשאתה עומד מול גדולת השם אתה מרגיש כמה שאתה קטן. בעוד תשעה באב אתה עומד מול הפוטנציאל של הבית השלישי ולכן זה מחדד את החסרונות של בית ראשון, מחדד את החסון של בית שני ולכן החומר זה דווקא ביום הזה בגלל התביעה לשלמות. זה מה שגם אומר לנו הנביא שצום הרביעי וצום החמישי יהיה לסון לשמחה. מה זה אומר? שבסופו של דבר זה התהפך. הרי הקדוש אומר שכל מדרגה עתידית שתתגלה בעתיד זה אומר שהיא כבר גנוזה בתוך ההווה נכון? לא תפר מצות ל למלאכים מה שמ פסח היה לא דצו ממצרים זה לא משנה סגולת הזמן כבר חקוק בו האור העתידי שיתגלה בו אותו דבר מה שיתגלה באחית הימים היום הזה תשאל בלב שהיהפוך להיות יום שמחה לישראל יום של בניין יום שלמות של מקדש זה כבר נמצא באופן לפני הקרקע ביום הזה כל הזמן ולכן כל עוד שלא הגענו לשלמות זה יום שצועק זה יום ששובר זה יום שהורס זה יום שמטלטל וזה מטלטל כי כמה שאנ אנחנו מתוקים כמה ש חמודים כמה שסתכל בעין יפה בעין טובה יש דברים שצריכים לתקן יש דברים שצריכים לעלות זה לא משחק השלמות הזאת צריך היא צריכה להופיע ולכן הקדוש ברוך הוא גם נהג איתנו מידות הדין למרות שהוא אהב רחמן שהוא אוהב אותנו בעד בלי די ואהבתו היא עד אין קץ אבל כשבגלל אהבתו הזאת אב זה לשון אהבה עיווי רצון השם יתברך רוצה בנו אז הוא לא יכול שאנחנו נהיה רחוקים שנהיה מקולקלים אז זתביעה ולכן הימים האלה זה ימים שאנחנו צריכים לא לחפש ללטף את עצמנו צריכים לעמוד מול התביעה האלוקית ביושר בכנות באמיתיות בגבורה ולעבות חשבון נפש ולתקן את עצמנו ולשוב בתשובה שלמה ולראות איך אנחנו יכולים להתעלות ולהשתפר ולהתרומם זה דבר ששייך אצל כולנו תמיד בכל הדורות כולם פול חזנו ברוך השם ארץ ישראל נבנת עם ישראל מתקדם כל הזמן אבל עדיין בית המידה שנראה אחרי זה אומר שהמדרגה עוד לא מופיעה זה אומר שיש עוד מעל לתקן כדי שהיא תופיע לכן אנחנו מותר ללו הדבר הזה שזה אחד מהסיבות היסודיות של צום כמו שאנחנו אומרים בהפטרת יום הכיפורים שזה לעשות תשובה ותיקון ולזרפתח חתונות רשע סיר אגודות מותה כי תראה אחרון וכיסיתו סמכה לאותית עליו כל אז כבר כשחרך ואחתך כמה תצמח וכולי שזה בעצם כל ה העבודה של הצום כן כזה צום מבחרר לא לקוף כגמון ראשו לעשות תשובה ותיקון שזה עבודה של כל הצומות כולם ודאי בדשה ויחד עם זה עבודת האבלות שעבודת האבלות זה בעצם כמו שאמרתי הגדרתי אותה זה השתוקקות עד קלות הנפש שאתה כבר לא יכול לשת ואתה יושב ובוכה שזה לא נמצא זה אבלות זה ביטוי לעומק הרצע ואני רוצה לגעת בנקודה הזאת של עבודת האבלות הזאת היא עבודה גדולה מאוד קשה אבל גדולה מתים אנחנו עובדים את השם בין בטיבו ביןקו גם בשמחה וגם בקושי תישה באבישה ממעטים בשמחה אז ממעטים בשמחה גם אנחנו שמחים ואוהבים את השם ורוצים לשמוח ומרגישים קדושה בשמחה אנחנו מרגישים כל כך אהבה בשמחה הניגונים והתפילות שמחה בפרט בארץ ישראל שהקדוש ברוך הוא באמת גואל אותנו ומאיר לנו פנים השמחה אנחנו פוגשים ריבונו של עולם צנו לנו השמחה כבר זה לא עולות ולכן לכן בדורות בדורות הגאולה אז לא היו שרים לא היו אז מי שמסתכל מי ש התירו הפוסקים כן הניגונים ושירים וחתונות וכולי פעם לא היה פעם היה רק כלי פח כזה זהו כי אי אפשר לנגן אבל יש כבר שירה ושמחה ריקודים זה נכנס אנחנו מרגישים את הקדושה ואת הרוממות שיש בדבר הזה יחד עם זהות זה אבלות וצריך להיות בתוך נקודת האבילות ואני רוצה להתבונן בדבר הזה מהיא עבודת האבלות על ירושלים מה יש בדבר הזה מה היא אומרת מה תמון בה אז הדבר הזה נמצא בגמרא בבא קמה הגמרא בבא קמה בדף נט עמוד ב מספרת סיפור יש שם איזה אד מחכמי ישראל ש אני לא זוכר בשס לא נתקע בקטקנותי אני לא זוכר אותו בשס רק פעם אחת אם אני זוכר נכון אה הסיפור כתוב זה קראו לו אליעזר זה עירה כנט עמוד א למטה זה מתחיל הסיפור אליעזר זהעירה ככה קראו לו אליעזר זהעירה מה זה ז זהעירה כנראה שהיה מקטין את הכל היה נוהג בענווה זהירה אבא סא מסני אוכמי היה לובש אה סנדל שכורות רש"י אומר כמנהג אבלים וקיי בשוק הדין ההרדה עומד ב בשוק שוק של נהרדה השכחו דבר גלותה בני רשגלותא הממונים ראו אותו עם סנדלים שחורות דהיינו שהוא נהג מנהג אבלות מסתמר כנראה שלא היה בחוץ אז הוא לא היה אבל על קורב משפחה כי הבל את קורב משפחה לא יוצא החוצה לשוק אז אם הוא בשוק עםות זה אומר שהוא עכשיו אבל כל הזמן הנועה הקנ זה סיבה כללית שבגל הוא עולה שאמרו לו מה הי א מה יש וסרי מה זה ה ה של הסדלים השחורות האלה אמר לי דקה מתאביל על ירושלים אני מתאבל על ירושלים איך הוא אמר אמרו לו אנחיבת להתבוירושלים אתה ראוי להתבל על ירושלים מה זה הדבר הזה זה יוהרה סבור יוהרה חשבו שזה יוהרה למה הוא היה אליעזר זהירה נראה אדם פשוט לא איש מיוחד לא יש רשום במעלתו איזה חכם מישראל הולך עם סנדלים מתאבל על ירושלים תחשבו זה לא תקופה רחוקה מהחורבן יחסית >> תקופה כמה זה כמה מאות שנים אולי גם אחד המוראים זה לא תקופה מאוד ארוכה מאז אבל הוא מתאבל על ירושלים אמרו לו אתה חשוב לתבל ירושלים יואר חבשו שמו אותו בבית כלא מה זה הדבר הזה טוב עכשיו אז אז קודם כל נשאל שאלה פשוטה למה להתאבל ירושלים צריך להיות אדם גדול מה הבעיה לתבל ירושלים בן אדם כואב על ירושלים בוכה מה מה הבעיה מה יש אבות על ירושלים זה רק לגדולי ישראל יוה יש אוהרה לא יודע מה להניח שימוש הרבא יוערה לעשות כל מיניות חסידות מאוד גדולות אבל יוערה לקבל מירושלים למה צריך להות א חשיבה אתתה כזה חשוב כדי להשתבל ירושלים לא הייתה לו ברירה אמר להו גברבן אני תלמיד חכם אני יכול לירושלים אמרו לו מנידינן מאיפה נדע שאתה תלמיד חכם עכשיו בשביל זה מכאן הסוגיה נמצא בבבא קמה בגלל הדיון שיש בנו עכשיו בדיין החו של משפט אני רוצה לקרוא את הדינים האלה כי אני חושב שבדינים האלה תמון משהו מאוד עמוק עלות של ירושלים אמר להו או אתון באו מני מילת או הני ומניחו מילתא אני או שאני אשאל אותכם שאלה בהלכה או שאתם תשאלו אותי אמרו להנט תשאל אתה אמר להדקס קופרה מה היא משלם אדם שקצץ פירות בוסר אז מה הוא משלם למה כי מצד אחד אם אתה עומד עכשיו פירות בוסר הם שווים קצת ואפילו אם לא שווים כמעט כלום מה אדם יעשה תמכור פירות בוסר כאלה בסוג שכתבת אותם לפני זמן גדילתם שהם לא יכולים להבשיל בחוץ יקמרו זהו בשלב מאוד בוסרי אז הלך עליהם אז אין כמעט מה לעשות איתם אדם בוא חו לא יודע מה לעשות כבושים אבל זה הרכם נמוך מה משנה אמרו להם משלם את דמי קופרה משלם את הדמים כערך של הבוסר אמר להו ואהבו תמרה והרי בסופו של דבר הם עתידים להיות תמרים אז הוא הזיק לו בסופו של דבר ערך של תמרים אם הוא לא היה כוטף אותם אמרו לה משלם בית מר טוב אז הוא משלם דמים של תמרים כן אמר להם ועליו תמר שקל מנהל בסוף סוף הוא לא לקח ממנו תמרים הוא לקח ממנו בוסר מה אתה מחייב אותו על שם העתיד אמרו לה אינס טוב תגיד אתה אנחנו לא יודעים אמר להו בשישי מה הכוונה בשישי הכוונה היא בעצם עושים חשבון כזה לוקחים את ה שי מסביר את הדבר הזה לוקחים את הקרקע ועושים חשבון כמה שבע כמה קרקע שווה עכשיו למכור אותה עם הפירות וכמה קרקע תהיה שווה למכור אותה אחר כך כשהפירות הם בשלים והפער ביניהם זה מה שהוא צריך לשלם בעצם הקרקע השוויות הכללית של הקרק לא עומדים אותם בפצ כפירות עומדים אותם בערך הקרקע קרקע עם פירות פוסר שווה פחות מקרקע עם פירות בשלים הפער הזה זה מה שהוא צריך לשם בסדר עד כאן הסיפור אה עכשיו אני רוצה צ לשאול שאלה פשוטה. מה העניין הזה שאתה חשוב להתאבל ירושלים? למה לא? מה הבעיה בדבר הזה? אז יש זוהר. זוהר זה זוהר חדש ואחזוהר אפשר לומר הוא עשה ספר הספר הפנימיות של עם ישראל שהוא מדבר את כל הפנימיות. הלב והרגש של הזוהר אין כמוהו. מצד אחד הוא מלא אהבת ישראל, מלא שמחה, מלא רוממות, מלא כל דבר, הכל באור. אבל דווקא מכוח זה ועם זה, כשהוהר מדבר על החורבן, אין תיאורים קשים וכואבים ומבוקים ממנו. כשם שהוא שמחת ישראל עד בליידי, שמחת ישועתם של ישראל עד בדי. ככה הבכי שבספרים הפנימיים, שבזוהר הקדוש, הוא נורא, כאב גדול מאוד. ולא סתם חכמי הסוד הם יסדו את היד של תיקון חצות ואת הבכי על ירושלים כי יש קשר גדול מאוד כפי שנראה בין ה מה זה אבילות על ירושלים לבין פנימיות התורה נשמת התורה וזה ממש עולה פה מתוך דברי הזוהר במדרש הנעלם באכה אז אומר ככה שלכו לי בני בבל לבני ארה הקדישה מה זה עכשיו זה בפתיחה של איך לפני שהזוהר מסביר את אכפתיחה לאכה ושם הוא אומר מתאר דיאלוג דין ודברים בין בני בבל לבני ארץ ישראל. בני בבל בחורבן הבית הם גלו ונמצאים בבבל. ובני ארץ ישראל זה אותם השאירית הפליטה שנשארה בארץ ישראל בירושלים. והם דנים ביניהם מי ראוי לבקות את חורבן ירושלים. שלחו להם בני בווה לבני הר הקדישה. לניאות למבקה לניאות למעבד הספדה על חורבן בית הלהנה לנו ראוי לעשות אספד לנו ראים לעשות בכי על חורבן בית השם למה על ידי התבדרנה בני עממיה כן אנחנו התפזרנו בין האומות מה הכוונה כשעם ישראל הגיע בין האומות זה לא היה סיפור פשוט פוגרומים רציחות פרעות עלילות דם כל הגלות הקשה והארוכה בני בבל זה ביטוי גם לכל הגלויות הקשות והארוכות שעם ישראל עבר. מסעות עצלו, קיביזיציה, פרעות תחת, פרעות א טרפת וכולי וכולי. כל כך הרבה פרעות שהיו לעם ישראל במשך כל הגלות הקשה והארוכה. זה בני בבל. גלנו, גלינו מארצותנו. אנחנו לא בממלכה שלנו, לא במדינינה שלנו. אין לנו מישהו ישמור עלינו. אנחנו נמצאים בחוץ לארץ. שאנחנו היה לנו רגע אחד של כמה שעות, חבי כמעט רגע עד יעבור זר, רגע של כמה שעות שהיה לנו בשמחת תורה לפני כמעט שלוש שנים. זה היה רגע אחד שהיה לנו ממש טיפה לדלטלה נוראית ג מאוד להבין טיפה מן הים של מה שעם ישראל עבר בגללויות הקשת. לא היה הגנה לא צרינו הרב באותם שעות לא היה הגנה של כוחות הביטחון וכולי עם ישראל היה נתון למשיסה באותו באותם באותם רגעים אותה לא כללות ישראל אבל אותם יהודים יקרים ואהובים שהיו בדרו ווראינו מה זה היה זה התקופה המציאות הזאת שעם ישראל ללא הגנה מדתן מפיסא יעקב הדבר הזה היה תקופת הגנות הקשה שלנו קשה להיומ זה היה לא כל השנים כל הלא כל הזמנים אבל ולא בכל המקומות אבל באופן כללי זה היה המצב מצב קשה מאוד מצב לא פשוט זה הגלות אז על מה אתה בוכה אומרים אומרים בני בבל לבני ארץ ישראל אנחנו בוכים על כל נהרות אדם אנחנו בוכים על כל היתומים על כל האלמנות גם יש את זה בהכה בחריפות ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהם וכולי היו לברות למה דברים קשים מאוד מאוד רבים חללי חרב וחללי מחללי רעב וכולי שהם היה זוב מוכרים תיורים קשים מאוד מאוד שהיה לעם ישראל גם בת חורבן וגם אחר כך בכל הגנות הדשה אז הם אומרים אנחנו אנחנו יכולים אתם אז זהו קורה עבר נגמר עכשיו לא עושים לכם שום דבר אתם שרפתן שרים בארץ אין לכם היה כבר ייסורים פה שיש לנו אנחנו צריכים לבכות אנחנו ה שצריכים להתאבד על ירושלים כן ולפרש ולן היית למפתח בהספדה או לפרשה אלפה א' ב שלך כן דשלח מרע אלמה להספדה דחורן בשלח הקדוש ברוך הוא על ידי ירמיהו הנביא מגילתך להספד הבית אנחנו צריכים להגיד אתך לא אתם שלכו לבני הרד ישראל בני הר הקדיש עכשיו זה מה שהזוהר הקדוש אומר מה בני ארץ ישראל יהות דעתו התבדרון בני עממיה ואתון לבר הקדשה נכון ראוי לכם כאילו נכון שאתם התפזרתם בן העמים ואתם מחוץ לארץ ישראל ואתם סובלים אבל אומר אומר האומנים בני ארץ ישראל יהות לכו למבקה עליכו ועל גרךו אתם בוכים עליכם אתם בוכים על הייסורים שאתם עוברים שזה שוב זה לא להקטין שכל יסור שכל יהודי עובר זה לא רב אבל זה הדבר היחיד שאתם זוכרים. מה שאתם רואים באבלות, הדבר היחיד שאתם רואים זה את הייסורים ואת הכאבים שאתם עוברים שאתם לא מצאים בארץ ישראל ורודפים אותכם. זה מה שאתם רואים. דנפקטון מנורה לךשוכה כי אהבת דנפיק מבין מראה אתם בחושך. אבל מה אנחנו בני ארץ ישראל? אן איתלן למבקה ולמעבדספדה. אנחנו בני ארץ ישראל צריכים לבכות ולעשות הספד למה ולן שדר הקדושברך הוא ספר דספדה לנו נתן את מגילת למה דינון בנהה דמטרוניתא בני השכינה אנחנו נמצאים בירושלים שהיא מקום השכינה מקום כבודו של הקדוש ברוך הוא וכבודם של ישראל ותפרתם ואנן מבני ביתה אנחנו רואים אותה את בית הבית השם ויד יקר רמר עלמה אנחנו יודעים מה זה כבודו הגדול של הקדוש ברוך הוא ולאות למבקה ולפרשה לפי ביתין ואנטמין בלא אבא ואמא ומסתכלין אינן לקות דביתה דאימנה אנחנו יתומים לאבא ואמא מסתכלים על הכותל אז על הקיר השרוף של בית המקדש בית הדאימנה בית אמנו השכינה הקדושה והוא התחרב ולא השכחנלה לא מוצאים את השכינה פה דבתי קלן בכל יומה בומן קדמין אתה משפיעה לנו שפע בכל הימים שירושלים הייתה בדפרתה משפירו דילה מהאור של השכינה כולנו היינו מלאים ואת נחים לנו אתה ממחמת אותנו ממללת על ליבנו כאמר כמה יודע אתה מרגיש כאיש תנחה ממנו שכינה הייתה מהירה ואשת הסתכל לכל סטר מסתכלים ואתה הרבה מותב דמנ להתבלבל. המקום הזה של השכינה מבולבל, שועלים ילכו בו, הוא ביזיון, אין כבוד, אין הדר, אין פאר, אין יופי. המקום שנאמר בו וא ועזר הקרב יומד ועכשיו שועלים ילכו בו. מקום של אמת מה נהדר מראה כהן גדול. מקום של אור השם שמעיר, של תפער את העולם כולו. של סגולת קדושת ישראל, שאיזה אור, איזה קדושה, איזה אומות, כל זה איננו. אז זה הכיף שלנו ההתחרב נפטש רשע לקות לבית ומותה ננקה את הראש שלנו בתקיר חר שרוף של המקדש ונבכה לאן ות לאיפה ראינו מילים דמרירו אנחנו ראויים להגיד את לפטר זה לפתור להסביר ללמד מהל מה הבכי לעוד הרעון לענון דיד לזכמדספדה אנחנו אלה שיודעים ללמד את זה נקרא בכל יום עלגבי הארס דימן אנחנו באים כל יום לגבי המיטה של אמא שלנו הרסה דימן לבית קודש קש קודש הקודשים ולא נשכח לטאמה לא מוצאים את השכינה לאן למבקה לאן למי הספג ננשק אפרה דרגלה ננשק אתר בדמותה אנחנו מנשקים את העפר של ירושלים את האפר של המקדש ננשק את המתקות לדכן נבכה במרירונה נפתח באספדה דחמינ בכל יום ההי נבקת הדיר ולאנין שמרירו דבחיה מינן אנחנו נבקה תמיד ולא תישכח מאיתנו הבחייה מה כתוב פה מה וכי בני ירושלים לא כואבים על כל הרציחות והפוגרומים מה הם אומרים להם אתם בוכים על על עצמכם מה הם אומרים פה הם אומרים פה דבר מאוד מאוד מאוד מאוד קטן וזה דבר שיסביר לנו העניין הזה יסביר לנו איך כל הכאבים כולל כולם, כולל כל היתומים והאלמנות ונהרות הגנג, כולל כל הייסורים שעברנו, כל הגלויות הקשות וגם בימינו האלה. הכל מתנקז לאותה נקודה שלית של חורבן בית המקדש. וזה מה שבני ארץ ישראל אומרים. עוד רגע נראה את זה. אבל הפסוקים בהכה הם למעשה הפסוקים שמדברים על זה זה תחילת פרק ד' בהכל. אך יועם זהב ישנה הכתר הטוב תשתפכנ אבני קודש בראש כל חוצות בני ציון היקרים המשולעים בפז אחד השבו לנפלא חרס מעשה דרצ בני ציון שלם יקרים הם מסולאים בפז יהלומים יהלומי חן עם השם קדושי עליון טהורים אהובים עליון בני אל חי כל כל האור וכל השכינה שלה עליהם כל רואים יקרים כם זה רבי חושב איך הם נבנה חרס מעשה ידי יוצר זכו לזירי המשלג צחו מחלב עדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם כמ כמלאכי עליון חשובה לא ניקרו בחוצות צפת הורה על עצמו יבש היה כרץ יש פה טיור לא סתם זה לא רק זה מאיגרה איגרה איגרה רמה ממדרגה שנביאי הזקו הדמוצים מבנינים טהורים וקדושים מהמצב הזה אל המצב הנורא והיום של של עצמו של של חשך משכו את ההורה של שהרגו אותם שפגעו בהם זאת הנקודה שתמונה בפסוגים האלה נגיד לחדד מה זה בעצם עולה. כאשר אנחנו באים לאבלות אנחנו צריכים להבין על מה אנחנו מתברים. כשה כשהם אומרים לו אנט חשיב להתלבול על ירושלים הם היו מבינים שכדי להתאבל על ירושלים באמת צריך להבין את גודל העבדה. האבלות היא תמיד ביטוי לפי לפי הערך. הבין מה זה? מה העבדה שהייתה? אני כדי להסביר את זה אני אתן לזה משל תדמיינו לעצמכם אני אומר משפט קצת קשה אבל רק לצורך העניין שהרב מורנו ורבנו הטרנו מרן הרב קוק זכר צדיק קדוש לברכה היה נפטר בין יומיים אמא שלו הייתה בו חומרת אבא שלו היה בחומק בן יומיים היה לו עתיד איזה עתיד שקרן אמא מציירת ומדמיינת את הילד של הגדל הולך לגן בכיתה א' זה לגן הולך כיתה א' בר מצווה תפילין חתונה פסדים זה לא יהיה מהילד הזה זה כאב גדול זה בכי זה בכי גדול אבל מרן הרב זצל אם הוא נפטר בין יומיים מרן הרב זצל כל התורה הזאת כל האור הזה כל הקודש הזה כל הפאר והאדר העצום שהוא הביא לעולם כל זה לא היה גודל העבדה אי אפשר לטאר אז אם הארי הקדוש היה הולך בלוויה של אותו ילד בן יומיים הוא היה בוכה בכי עצום ואף אחד לא מבין למה אתם לא יודעים איזה נשמה הייתה פה והיאנה הפכי זה לפי המשקל. כאשר חרב הבית והסתלקה השכינה וגנינו מארצנו ונתרחקנו על אדמתנו, לאט לאט שכחנו את תפארתה של ירושלים. לאט לאט שכחנו מה זה עם ישראל שהוא גוי קדוש של נביאים כפליים כיוצא מצרים. מה זה עם שהשכינה שורה עליו? מה זה עם שהוא מוה גילוי אלוקות? מה זה כבוד השם? כבוד של ירושלים, מה זה האור הזה? מה זה הקודש הזה? יש לנו דמויות ברוך השם שהקדוש ברוך הוא הטיר לנו תמיד כמו שאומר הגרא בספר דצניעות העשיר קצת אמנם לא בשבורות כמו שהיה בבית המקדש כמו נביאים אבל השאירו לנו תנעצמכם דמויות כמו הרב זצד כמו רבריה לו כמו הרמד חיוזר צדיק לברכה כמו הרבי מלובביץ כמו בבא סלי כמו רבי פתום זר מלאך כמו הרב עובדיה ותינו עוד יותר תכפילו את זה בדורות קודמים יותר הבעל שם טוב הקדוש הרמחל הארי הקדוש הרשש הפני יהושע המרשה רבי עקיבא עיגר תנו עוד יותר הרמבם מרשבא הריטווה רבי רבי יהודה החסיד תעלו עוד יותר למעלה רבינה רב אשי רב שמואל רבי רבי עקיבא רבי אלי רבי יהושע רבי יונתן בן עוזיאל הלל הזקן קדושי עוד יותר ירמיה ישעיה איזה אנחנו לא יכולים להבין מה זה מה זה גמויות כאלה אנחנו מלא הרצה מלא הרצה אם זה מטלטל להגיד משפט כזה אבל חס ושלום הרבי מלובבת שהיה נרצח היה מפרק כל ודי שנרצח זה נורא והיום וכל אחד זה עולם הומלו אני לא בא להוריד חס ושלום חס ושלום לא בא להוריד הכאב הוא נורא אדרבה הפוך כשאתה מבין מה זה כל ח מישראל אז הכאב הוא עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר ועוד יותר גדול כי זה לא רק שנשפח דם של אדם זה נשפח דם של מי שנשמה אלוקית בתוכו שראוי היה עתרת תפארת ויהלומי חן של זכו לזירי המשט והוא מחפש ציון היקרים שולאים ופה זה המדרגה האמיתית של עם ישראל זה המדרגה האמיתית שלנו זה המדרגה הכל כך גדולה הזאת, הכל כך מופלאה הזאת, הכל כך עצומה הזאת, היא ירדה מאיתנו בחטותינו, עוונותנו בפשכם שסו שקה עמכם, שולחה עמכם זה היה זה היה הדבר אז בעצם אנחנו צריכים להבין את זה. הלכו התרחק בו 2000 שנה מהמקדש ובית ראשון עוד יותר בית ראשון זה היה מלוטי הרב בשלמותה מה זה בית ראשון מה זה מדרגה של עם השם עם קדוש תצרו את הפסוקים קצת בשלמה המלך בהתחלה ותרב חוכמת שלומות וחוכמת בני קדם כל העולם הגיע ללמוד תורה וחוכמה הכל היה שפע וברכה הכל היה אור שכינה שורה שמחת עולם אחדות בישראל אהבה לא משנה אחר כך הרב הבית היה שורש פור ראש אלא תפתח ופרק את הכל אבל כבר הדרגות השלמות כולנו בני אירחי כולנו אהבים אחד את השני אין אין פרץ ואין יוצאת ואין צמחה ברחובותינו הכל מלא טוב הכל מלא אור אומות העולם מסתכלים רואים והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך כל אומות העולם באים לירושלים ללמוד לא יחמודש את ארצך מה זה אומר ש שאף לא ירצה לגנוב אתה לא אתה יהיה לך הם יפחדו הם לא יחמות זה לא יהיה להם תשוקה לגרת שכל ישראל עולים לרגלים הגבולות פתוחים הבתים פתוחים אף אחד לא יגנוב למה כי כולם מעריצים מישהו יגנוב הבית של הרב אריאל אם הוא איך ש הרב אריאל שם את הבית בטוח מישהו ילך ויגנוב ממנו משהו אתה מעריף את הרב אריאל אתה לא יקח ממנו כלום אומות העולם לא יגנבו מאיתנו שום דבר הכלצו לא ימנולים לא הזעקות לא צריך שמירה לא אויבים לא פחד אויב שום דבר הכל מלא מלא אור, הכל מלא שכינה הכל מלא קדושה הכל מלא רוממות זה עתרת תפארת זה כבוד השם זה כבוד ירושלים זה היה הבית זאת המדרגה עדיין לא השלמה לכם לכארו זאת המדרגה זה מה שאיבדנו אומרים בני בני ארץ ישראל לבני לבני בבל אתם לא רואים את זה אתם אתם רואים רק את הגויים אתם רואים את הפוגרומים אתם רואים את התוצאה. אתם לא רואים את השורש. זה השורש. ולכן אגב זה גם העניין. עם ישראל לא יכול להיות ככל העמים. עם השם שהוא ראוי לשלמות הדירה אם הוא לא במקומו אז בגויים האם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך. כל זה התוצאה. כשהשלמות הגדולה הזאת חסרה הקדוש ברוך הוא סיבב שעם ישראל לא יוכל להתמ בגויים. לא יכול להיות באוני. מי שמנסה להימלט מאנטישמיות בכל מיני צורות של טשטוש זהות וכל מיני דברים כאלה. עברנו כבר די בוא בוא נמחק את הסימנים היהודיים ונשאר ככל העמים ואז אנחנו גם ננצל מהפוגרומים וכל זה אז לפני 80 שנה כבר היה שעון מעורר שנאמת שזה לא רלוונטי חיפשו את היהודי בכל מקום למה זה כי בני ציון היקרים המסולאים בפז סגולתם חקוקה בעצמותם זה לא שתנה לעולם עוד רגע נראה זה עולם שהוא רומז על התמרים שהם בוסר מול תמרים שם מתוקים איך לאמוד את התמרים שנתלשו מהאדמה מה עם ישראל שיצא לגלות בעקבות החטאים מלאים בוסר איך אתה רואה אותם אתה רואה אותם בוסר או אתה רואה אותם צמרים איך תראה אותם איך תלמוד אותם כפי העובד חשוך את ההורם תמר זה הפרי הכי מר שיכול להיות אם הוא לא בשל הוא הכי מר וכשהשמש ממדיקה אותו הוא הכי מתוק עם ישראל שחוטה זה לא לא זה אתה לוקח שקט בוסר נו בסדר אפשר לאכול אותו מהש בערך אבל תמה אי אפשר לגעת כל הפה מתמלא יובש ומרירות קשה. זה המרירות של התמה. עם ישראל הוא לא אין מצו. כשאם הוא חוטא הוא נופל עד למטה. והקדוש ברוך הוא מסבב שכשעם ישראל מתנתק בשלמותו אז יש לו קוצים ומלחציים מכל הכיוונים שזה כל הייסורים והקשיים שבאו כדי להחזיר אותנו למקומנו האמיתי. ללמד אותנו מי אנחנו באמת. זאת אומרת שכל הכאבים והייסורים שעברנו בגלות זה הד כל מאותה שלמות שחסרה מאיתם ומי שמבין את זה מסתכל על זה שתחשבו בוא ניקח את מה שהיה בצערנו הרב בשמחת תורה לפני שלוש שנים שזה הכאב הזה מדמן בתוכנו פנימה וראו כל עומי הארץ כי שם השם נקרא עליך וירו ממקשה המצב בתפרתו יש סיפור על אור החיים הקדוש שפעם אחת מלך מר כול נכנס פה לפרטים של הסיפור שמעתי את זה מהרב עמר מחר הוא יהיה פה שמעתי את זה מהרב עמרספר את הסיפור הזה שהאור החיים הקדוש זרקו אותו לתוך גוב של עריות ותיגריסים מורבים שלושה ימים באו לסוף את העצמות שלו אחרי שלושה ימים ראו אותו יושב במרכז וכל האריות והטיגריסים סביבו והוא לומד תורה כוח חתולים קטנים לא העיזו לגעת בו כי כשאיש אלוקים קדוש שכינה שורה עליו נופל אמת הפחד על כל הסביבה אותו דבר אף מחבל מחשמו שהוא גרוע מבהמות טורפות חיות יותר אף מכבל לא היה מעיז לגעת ואיש אלוקים קדוש שכינה שובה עליו כשראו כל המי הארץ כחם יערובים ולא היו מעלה על דעתו כשהיינו גם לאתר המציאות השלמה ששכינה שורה עלינו בכל הדרה לא יש כמה מדרגות בזה הסוגיה כמולכת העגל אומר הרב באור רות המלחמה בכלל אפילו לא הם מעלים על להילחם איתנו רואים מה זה עם קדוש זה הנזר והתרה הרי תחשבו אנחנו מורנו הרב הרב מרדכי אליהו זרך צדיק להוד השך אתה רואה אותו אתה מעריץ אותו אתה רוצה להידבק ממנו ללכת בדרכיו ללמוד אותו אתה רטוף אותו כמו אתרוג הרב צריך משהו רק דואג לו זה המצב המתוכן כשמכירים מה זה שכינה כשרואים מה זה השם העיר אומר רבי יוחנן בגמרא מסוכר להם לאומות עולם שהחיבו יודעים מה שכחיו בית המקדש זה קרא לנו של העולם אם אומות העולם היו יודעים מה זה בית המקדש בשבילם היו מזמן בונים אותו היו רצים לבנות אותו לא יכולים שאף אחד יעצור את זה הרי זה האמת זה האמת זה המקום כי ציון מיכל יופי אלוהים מופיע כל הברכה וכל השפע לעולם בא משם ומם ישראל אז אם אומות העולם רוצים לפגוע בנו זה אומר שהם לא רואים בנו את הופעת השכינה הזאת מה זה זה מה שבני ארץ ארץ ישראל אומרים זה מה שחסר אצלנו בשורש לכן כותב הרב באות המלחמה על הבכי הוא אומר כנסת ישראל תכיל בחבליה בואינה לי כי עיפה נפשי להורגים כן תורה נשרפת גבילה נשרפים לבני ציון היקרים אפר תחת פאר וסם קמים נבוני לילה קמים נבוני לבב בחצות לילה מה זה נבוני לבב הם מבינים מבינים את עומק הכאב, הם מבינים את עומק השבר, הם לא מסתכלים על הילד בין שנה, בין יומיים שנפטר, אלא על הרב קוק, על הפוטנציאל הזה שאיננו. מסתכלים על זה וידיהם על חלצב כולדה, על צרת העולם, צרת ישראל, צרת השכינה, צרת התורה. הם בוכים, מבוקים ויודעים, ומכירים את עומק הצער במקורו ובתולדתיו. מקורו זה צער השכינה. תולדותיו זה הפוגרום. מקורו זה שאור השם לא מאיר על עם ישראל ותולדותיו זה כל הייסורים שאנחנו עוברים. יודעים הם שכל הצרות והמחשקים, כל נהרי נחלי הדמים הנשפחים, כל התלעות והנדודים, כל הבוז והמסתמה, כל הרשעה והזוהמה, אינם אל תולדה כלושה. מהד הכל של אותו הצער העליון, צער השמיים, צער השכינה. כל הייסורים זה ענפים של אותו שורש. אתה לא בוכה על יהודי שנרצח. זה כאב נורא על אדם שנרצח. זה כאב נאורע לאיש אלוקים קדוש שנרצח. שזה כל יהודי. כל יהודי הוא איש אלוקים קדוש. לכן שהוא נצח הוא נקרא קדוש. כי הוא באמת קדוש. אז אני אומר, אני מחדד את הנקודה. ממילא הבכי והייסורים והטלטלה על הפוגרומים הם הרבה יותר גדולים. זה לא שבאים להוריד, הם להבין מה זה, מה זה קודל העבדה. זאת העבודה, זאת העבודה של האבלות. לכן אגב, זה מה שאומר אליעזר זהיר שם אמר להם, מה הוא אמר להם? אם אתה מסתכל על יהודי עכשיו הוא פוס, אז מה אתה רוצה להגיד? תסתכל על הצד הגלוי. אתה לא יכול להתעלם מהצד הגלוי. הצד הגלוי זה צד מקולקל. זה בושר עדיין. הוא נמוך, הוא חטא, הוא נהמר, אבל בפנימיותו הוא מתוק. הוא פוטנציאל גדול של מתוק. הוא תמר. יש לו סגולה. בחירה בוסר סגולה. מה? תמר. אז מה עושים? איך תאמוד אותו? איך תדע להעריך אותו? תעריך אותו אגב, הקרקע. תבין שהוא חלק מעם ישראל. תסתכל ותראה. יכול להיות שיש איזה מישהו שעכשיו בגללות, באמצע הגנות הקשה, הוא לא יהיה נביא. בסוף הנכדים שלו יהיו נביאים. תבין שיש פה מהלך אחד שלם. תדע להסתכל על עם ישראל, תחבר את הפרטים אל הכלל, אז תבין את הערך הגדול של כולם. את הערך העצום שיש שם שמיים שנשמע, שמאיר בעם ישראל. וזה הדבר הזה נמצא אצל כל אחד ואחד בישראל בכל הגולות, בכל בכל השלבים כולם. אל תדע להעריך באמת את עם ישראל. על דב הקרקע, מתוך החיבור לארץ ישראל. לעולם עם ישראל לא נטלש מארץ ישראל בפנימיותו. זאת הנקודה הגדולה של העבודה הזאת. העבודה של האבלות מתחילה מלהבין את גודל העבדה. להבין את גודל העבודה. צורה תורה ציונית דומה שאין לא בכלל דבר בית ש צריך דברו על לב ירושלים לשים לב להבין את הדבר הזה. אנחנו התרגלנו על במשך 2000 שנה להסתכל על שיעור הקובה של עם ישראל. בלא כל אתרות הקודש הטבעיות לנו שהיו מפערות אותנו מיציאת מצרים ועד ימי שלמה. אבל זה הטיליות האמיתית שלנו. אומר הרב באורת הקודש ב חסרון רוח הקודש בישראל זה מום אבל זה מום עובר שהוא צריך לעבור. המציאות הזאת שאנחנו נראים בטב בטבעיות רגילה בלא כל המדרגות העליונות האלה זה לא דבר טבעי לנו. זה דבר שצריך לעבור. אנחנו מתקוממים כנגדו, אנחנו לא מתפשרים עליו וזה העניין של הבכי אם אדם לא מבין את זה אז בסדר אז בוא נגיד אנחנו בעזרת השם י יתברך נגיע לארץ ישראל נסדר לעצמנו פה צבא יהיה מקלט בטוח וכולי צכתי את הדעת משתיה אז א ב מקלט בטוח כוח נסדר לעצמנו ואז נהיה אה נהיה רגועי והכל יהיה בסדר. ככה נגיד לעצמנו למה צריך בית מקדש מה עשה בית מקדשו לעצמכם אין הביא מניחים לנו מסביב בעזרת השם יתברך יראה תיפול מהר חזבלה אחריה ימחק כל אויבנו יפנו גם הרו מתורקיה טוב דום לב וזהו הכל בסדר גמרנו הכל מסודר אין הצרות אין לי בעיות זהו שמעו ואז אנחנו שמחים ליל סדר יש לנו פרסומים כאלה באלוני שבת כזה נכון מפה לבנה יפה עם פעמותות של הצופים כזה ליל סדר חליפה חדשה עם חפתים קנית דאגת לבשר טוב איזה גבד הילד עומד יפה כזה שרמה להשתנה אידיאלי חלומי ליל סדר חלומי בבית שלך ברמתגן ברווחם ברמת השרון בתל אביב באיפה שזה לא יהיה זה ליס החלומי. חכם שועה בן שושה היה כל ערב של לערב פסח. היה יושב בכניסה לבית שלו, מסתכל בעיניים קלות לראות אולי יבוא משיח. היה מחכה הצורה שלא בא היה עצבות על פניו והיה נכנס לעשות לסדר עם כל המשפחה של הצדיקים שיש. צמוד על פניו. מה זה ליל סדר? שעם ישראל בבית השם, ששכינה שורה, שקורבן פסח, שכל ישראל על גגות ירושלים, שרים את ההלל, עם קדוש זה רק אתורים החיצוניים. איזה שכינה שמאירה, איזה רממות, עומק דד, איזה אהבה יש בעם ישראל, איזה פיוס, למען החי וראה הדבר השם יתברך, למען בית השם אלוקינו בבקשה טוב לך. איזה ביחד זה, איזה רוממות זאת. מי שמעמיק את דעתו להבין ולהשכיל ולצייר ולטעום מעט מהזי והזוהר של ליל הסדר הזה, ליל הסדר עם המפה הלבנה, עם החליפה, עם החוטים, תהיה צחורה, תהיה תהיה שחורה, לא שחור, אבל תהיה דהויה לעומת הליל סדר הזה. אומר, איזה גוון של יום כיפור הצלחתי לבכות חמש פעמים. יוף זה טוב לא אומר שלא אבל אתה יודע מה זה יום כיפור בבית המקדש שאתה רואה מראה כהן גדול בצתו משלום מן הקודש שלום שם זורית מלפינה שאתה שומע את שם המפורש והכהנים והעם העומדים באזהרה איזה מדרגות אלה איזה עוצמות אלה אין להשוות בכלל הפע הוא עצום מה זה התורה שתאיר בנו שתחזור הנבואה שיחזור תחזור השכינה לישראל איזה חוכמה מה דעת השגות עם קי תורה תורה בלבבנו כל אחד מלא כל כולם ותים קטנה ואת גדולה איזה שמחת עולם על ראשנו מה זה שמחת בית השואבה מה זה שמחת התוועדות גבד אני לא בא לזלזל דברים חשובים אבל מה זה מה זה שמחת בית השואבה לראות את כל גדולי וקדושי ישראל רוקדים בשמחת זובב בידם לפידים של אש לראות את השמחה שלהם את הרוממות שלהם וכל עם ישראל מסביבם רוקדים לשמחה עם מפוייס עם אוהב עם שנרפאו כל מחלותיו עם שלא מסוכסך עם ריבונו של עולם עם שמלא בתורה שמלא בדעת מלא ב חוכמה וצדק וענווה מלא ביושר וכל אומות העולם מברכים והכל קדו הכל מתרומם הכל מתעלה איזה דבר זה איזה חיים אלה איזה ברכה זאת מעיין גנים באר מים חיים נוזים מלבלון איזה איזה אי אפשר לטאר אי אפשר לטאר מה חסר לנו אי אפשר לטאר וזה להבין את גודל העבדה אז נכון אנחנו בוכים על כל התוצאות של זה על השואה האיומה שאין אין מילים איזה בכי על השואה אין מילים ואין להקטין זה הכאב הוא נורא אבל הפוך אתה מגדיל את זה כי זה שואה במקום מקדש של מכונות כולל כל הדברים שעברנו, כל הייסורים שעברנו זה הכאב וצריך לכאוב את הכאב הזה צריך להבין את זה כי אנחנו צריכים להתקומם ולהבין שאנחנו לא במצב נורמטיבי זה לא המצב הטבעי שלנו אנחנו מבקשים את השם מבקשים שכינה מבקשים נבואה בכל הדר ותפארת גדולת עם ישראל אורי אורי לבשי וזכך ציון ציון נבשה בגדי תפרתך רוצים להיות למן ציון לא יכשה ולמן ירושלים לא אשכט עד יצא כנוג צדקה וישועה כלפי דיב ורו גו צדקך וכל מלכים כבודך וקורלך שם חדש פי השם יקרובנו זה הקדוש ברוך הוא ינחם אותנו שמחתים ונחמתי מגונם כל זה הקדוש ברוך הוא יתן לנו אבל זה אנחנו צריכים על זה להתפלל על זה לכאוב זה התפילה של של א של תשעה באה אנחנו בשבע עוצמים את העיניים מסתכלים על מה שצריך להיות ומתוך כך מסתכלים על הקיים ומבינים עד כמה זה חסר ואז הכאב על זה דווקא ביום הזה שיש בו רשימהשלמות הגדולה זה היום שאפשר להבין כמה זה חסר לנו כמה ולראות את כל התוצאות של כמה זה חסר לנו גם כמה המחלוקות עם ישראל שזה כל כך כואב לנו המחלקות ובולים וערבובים וכל מיני דברים אחרים בעיות גשמיות בעיות רוחניות בעיות ביטחוניות כל הדברים האלה הכל זה הדקורס של זה כשכינה שונה בציון אין פרץ אין צמחה אין מחלה אין כל המחלה שמצרים לא עושים עליך כמו שכתוב שם ברמבן פרשת תזריע כולם מבורכים כולם ברמים כולם טובים כולם מאירים כולם שמחים והנה ר בן 100 שנה ימות הכל מבורך וזה אומות העולם ישראל כל הדברים האלה וצריך לדעת עוד נקודה אחת נגס הדברים שכתב צריך להיות אדם גדול מה >> אז אז >> אז עכשיו מובן כדי לטבל למה צריך להיות אדם גדול בגלל שאדם שמתאבל יכול כמו שבני בבל שולח בני שבני בבל טוב אתה בוכה על זה שעכשיו אתה רודפים אחריך שאתה זה אז אתה בוכה אתה לא אז אתה לא באמת מבין. עכשיו צריך להבין את הדבר הזה למה הם הקפידו עליו. כי האבילות היא בעצם הדרך שלך להתחבר לפוטנציאל האמיתי של מה שצריך להיות. ואם אתה מקטין את זה אתה לא מבין הערך. אז אתה לא בעצם לא תעורר להשתוקק לערך הגדול. צריך להבין מה באמת חסר. אמא זה כמו אבלות בוא נגיד אבלות זה כמו חלום אבל חלום שאתה מטולטל שהוא לא קיים. אז אם אדם חולם חלום קטן והוא צריך לום חלום גדול זה לא בסדר. אתה לא מבין מה זה אבלות זה הנקודה יש פה עבודה גדולה על הדבר הזה רוצה לגעת עוד נקודה אחת חשובה צריך לדעת שכל ה ציורים האלה שאנחנו מציירים את בית המקדש מדעתנו וזה מצוות ציפיית ישועה מצווה ציפיית ישמוע זה מצוות עשה מהתורה כמו שהוא כתב הסמק בספר מצוות שלו שזה נוזע ממצוות אנוכי השם אלוקיך אשרתיך מארץ מצרים אחד כתוב בגמרא בשבת שואלים את האדם לרדין האם ציפית לישועה האם ציפית לישועה אם שואלים את זה זה אומר שאדם חייב לסיפות ישועה מדין איפה שואל הסמק תשובה חי של אלוקיך שצתיך בכל מקרה ציפיית ישועה זה מצווה מה זה אומר מה זה ציפיית ישועה אומר הפשוט לצייר בדעתנו לצפות לצייר בדעתנו את עם ישראל מדפלתו כל התיורים שועה שכולה כסף כסף כולה זהב זהב לצייר וללמוד ולהתבונן וכל החיים השלמים האלה לצייר את זה להדביק את דמיונינו וחלומותנו בזה ומתוך כך להשתוקק ולרצות את הדבר הזה זה עבודה ציפיתי ישועה לצפות להחל לחיות שם אתה לא מסתכל בעובר אתה כמו שאתה מחכה כל אדם אדם לפני החתונה שלו הוא כבר לא אכפת לו הפנימיה פה אחרי שם מה זה משנה הוא לקח לו את המיטה הוא זה עוד שנייה אני בית משפחה יש לו כבר את הציור הוא כבר חי את הציור העתיד זה בית מקדש אתה אתה פה אתה פה מצב זמני המציאות האמיתית זה שם אתה בזה אוכל וכל זמן אתה מחכה לה כל זמן אתה מצפה אליה מייחל אליה העבודה הזאת פועלת באופן ממשי לקדם את הגאולה אומר הרמק וזה אני אגע בקצרה כי לא מחשבותיי מחשבותיכם כי אין מחשבת האדם כמחשבתו של ה של המאציל ברוך כי מחשבת האדם שהוא חושב על מה שהוא לא קורה שום דבר במציאות כל המחשבה זה רק הכנה לקראת המעשה תוכנית אדם עשה תוכנית איך לבנות בית עדיין לא קרה בבית כלום עד שהוא לא בוא להיות מפועל כי המחשבה זה רק הכשר לקראת המעשה אבל אין שום פעולה אקטיבית ממשית במחשבה מה שאין כן מחשבתו של המאציל שהיא פועלת בכוח המחשבה בראשית בחוכמתה זה גם האמר עצם זה שעלה במחשבת המאציל לברוא את העולם נעצע בצורה דקה ומוחנית אחר כך שהוא דיבר אז העולם מתגשם יותר ונעשה עולם ממשי מהרובד של הנשמה שנברא נשמת העולם נברא במחשבת הבורא וגוף העולם נברא בדיבור של הבורא זה שלב תחתון יותר אומר הרב זתל באורת הקודש כאשר אדם מתקדש בקדושת קו אז הוא זוכה שהדיבור שלו נעשה בסכולה כמו דיבור האלוקי והמחשבה שלו כמו המחשבה האלוקית וכשם שהדיבור של האדם בתפילה ותורה וקדושה פועל באופן לא נשי כי הוא מתעצם בו הכוח האלוקי של ברוך שמי העולם ככה מחשב את האדם שהוא חושב במחשבות של תורה אז מחשבות של מצווה ופה מדובר במצוות עשה דאורייתא לצפות לישועה אז המחשבה הזאתי מצווה זה אומר שיש בה ערך אלוקי זה אומר שיש בה כוח פעולה אז כשאנחנו מדמיינים את המקדש אנחנו בעצם בונים אותו מבחינה רוחנית אנחנו מחזקים את הממשות שלו יותר ויותר עד שמתוך כך הוא נדחק לבוא ולאפיע בגוף כי כלל הוא שבסוף מעשה מחשבה תחילה המחשבה הנשמה נבראת לפני הגוף נשמת המקדש נברא מזרן, מהכיסופים שלנו, מהתפילות שלנו, מהגעגועים שלנו, מההשתוקקות שלנו. כמובן המקדש קדם לעולם, אבל השורש הנעלם. כל ההתרכמות של המקדש בפועל זה תוצאה של כל הבחיות שלנו, כל התפילות שלנו, כל הדעגועים שלנו. אנחנו נמצאים בשלבים שהמקדש הזה כבר מאיר בכל אוזו ומחכה שיכונן בבניין, גם כן בניין גשני שמות. כמו שהרמח"ל כותב במשקני עליון. שהמקדש יש לו גוף ונשמה. הנשמה באה מלמעלה והגוף אנחנו בונים. ככה מישב גם את הרמב"ם ואת רש"י. אם אנחנו בונים את המקדש הוא בא מנמל אומר זה לקשה זה נשמתה וזה גופה של המקדש. וככל שהנשמה כבר מוכנה ובשלה אז הגיע השלב שזה יופיע בגוף. ולכן התפילות שלנו, הגעגועים שלנו, הכיסופים שלנו, ההשתוקקות שלנו, האבלות שלנו, הבכי שלנו, מזרזים ומכישים את את קץ שנתותם של ישראל. זה גופו מי שמתאבל זוכה ורואה כי הוא בפועל בונה את ירושלים. ולכן נבין אף על פי שאנחנו שמחים מאוד בכל השלבים של הגאולה שכבר שכבר נגעלנו אנחנו מחכים עוד אנחנו מבקשים יותר ועל מה שחסר אנחנו בוכים אנחנו אבלים יש לזה מחירים בית המקדש היה בנוי לפני ארבע שנים אז לא רוצה להגיד משפט קשה אבל אנחנו יודעים שכל הים הקורים כנזר ברך השם וראו כלומי הארץ אז יש לזה מחיר שבית המקדש בנוי ועם ישראל זרע ברך השם הזה אז אין פה גרומים אין פרץ מנצנו וצה בחורתנו המחירים הקשים שאנחנו משמים היום הם תוצאה מחסרון המקדש מחסרון תפארת עם ישראל בכל הדרה צריך להבין רגע זה אני חשוב להדגיש את זה וזה אני אסיים מקדש זה לא בית מלבד בית זה תוצר של מדרגת חרית כל בן אדם שרוצה להתחתן פגש אישה החליטו להתחתן זה מחפשים בית אדם לא בא לאישה ואומר לה תקשיבי יש לי בית אז בוא נתחתן אולי זה לא עובד ככה הבית הוא ביטוי לכ לכן הבית חרב כשלנו כשיש לנו ריבונו שלום זה בית חרב למה אני צריך לתקש את הבניינים אנחנו לא ביחד אני לא צריך את הבית כמך תחון תחנת הבית זה ביטוי בית המקדש מקום המקדש במקום קודש קונים נקרא חדר המיתות עד כדי כך זה הביא המלך עד הרב שיש אהבה ואחווה אז יש בית זה המדרגה אז לכן מקדש זה ביטוי למדרגת חיים שעם ישראל שעם ישראל מחובר לריבונו של עולם שעם ישראל ח את נשמתו, שעם ישראל חיה אתושתו, שעם ישראל מאוחד באהבה, בזהותו ומהותו וערכו העצמי, שהוא מופיע בכל אדו זה בית. מי מזה מתבטא במדרגה הזאת של הבית? המקום הקדוש הזה כן בית. בית כי השם קבע זה העניין כמו שנשמה צריכה גוף ובני גוף היא הרטילאית. ככה כל המדרגה הזאת חייבת בית. זה הבית שלנו, זה הבית הגדול והקדוש שלנו. ד אנחנו הומלסים משפחה מחפשת בית אנחנו הולסים אבל אם לא מרגישים משפחה טוב אני גר בזה אתה גר בירוחם אתה גר ביוקם הכל בסדר מה חסר בית לא חסר אם לא מרגישים משפחה אבל אם מרגישים משפחה למעלה החי ורעיי מתוך כך למעל בן השם אלוקינו ככל שהאכבה מתגברת אנחנו רוצים להיות כולנו ביחד הסדר עושים את זה בבית של אבא ואמא של כולנו במקדש אז האחווה בישראל גובמת להרגיש את החיסרון של המקדש. אותו אותו דבר אהבת השם הגדולה והעמוקה שלנו חייבת את הביטוי. נכספה וגם קלתה נפשי לחצות השם. מה אני תדשנותיך? נכספה וגם קלתה נפשי לחצות השם. אני כל כך מתגעגע אליך אז אני רוצה את הבית. צריך להבין את זה. בית המקדש זה כביכול גוף לשכינה. עד כדי כך שצריכים בגמרא להדגיש לא ממקדש אתה יראה אלא מישהו שכן שמו בבית הזה. מה זה בא לומר? מה זה אומר שזה כביכול בגוף של השכינה כביכול כמו אדם שנפטר לא עלינו אתה מתגעגע אליו אתה אוהב אותו אבל אין לך דכת להקשר איתו הנשמה שלו חיה בכל עולמי אבל אתה לא יכול לפגוש אותה בלא גוף אין מפגש כביכול ריבונו של עולם באורו הגדול באור שכינתו ברגע שנחב הבית זה כמו נשמה פורחת באוויר כציפור נגדת מקדה אז אין לך מפגש אתה מחפש את ריבונו שלה מה זה בשמיים איפה היה מקום כבודו געגועים והכיסופים איפה ריבונו של עולם לא פוגשים אותו זשר מי שזוכה להיכנס לתורה לטאום טעם של תורה אז הוא זוכה מצוות שהייתה שכינה שורה בציון כל מי שמגיע לירושלים מתמלא אושר תודיע לנחור אינסוף הזמרות את פניך מה ידידות משכנותיך נחספה וגם קלתה נפשי נבוא עלים משכנתי שאתה חווה לאדו רגל אתה פוגש את פוגש את ריבונו של עולם ממילא אתה מואר כולך וכל העולם יודע מה זה עם ישראל ולכן אין פוגרומי ואין פרץ ואין יוטף ואין צבחה ברחובותנו אשרי העם שככה לא אשרי אשרי השם אלוק זאת המדרגה על זה אנחנו מתפללים זה בית מקדש בית של כולנו זה שתי קומות אחד זה משפחה משפחה מחפשת בית אחווה בינינו שאנחנו זפוקים לבית המשותף שלנו ושתיים ריבונו של עולם אנחנו כל עם ישראל אזרים בשכינה שכינה היא ראייתו שדברו אנחנו עזרים שבה ידוע שבנים ועבדים זה לשון רבים אבל ראיה זה רק אחת זה השכינה צריכים צריכים להיות ביחד כדי שהופיע מדרגת הרעיה של המקדש זה אכווה בישראל אחדות בישראל זה הבית ומתוך כך גם המדרגה של עם מפגש עם ריבונו של עולם בשלמות שזה המדרגה הזה זה מדרגת הבית אני רוצה לסיים בנקודה אחת בעומק הלב שלנו אנחנו שייכים לזה זה כבר מתבקש מאיתנו מאוד מאוד בכלל לא רחוקים מזה. זה נמצא אצלנו עמוק בעומקי נפש. הדור שלנו כבר דור מלא אהבה, מלא שכינה, מלא קדושה, מלא רצון למדרגה הזאת. כל הייסורים שהוא עובר זה תוצאה מזה שזה עדיין לא הגיע. זה כמו בן אדם שהגיע לבשל תחתן ולא מוצא את אשתו. אז זה יש לו צער מיוחד שלנוע מזה שהוא חי את הבדידות. לפני שהוא לא היה רווק שהוא עוד לא היה בשל הוא לא הרגיש את החיסרון הזה. אנחנו היום בדור שיכול ממש להרגיש את החיסרון של המקדש. כל הדור כולו. כן. צריך להבין מה זה מקדש. מה העומק שלו? מה האור שלו? מתוך זה כמובן גם כל סדרה כמובנות וכל פרטם הכל מתברר מתוך הנשמה הפנימית הזאת אבל צריך להבין את את הנשמתיות של המקדש מדרגת החיים שבה את האור שבה במובן של אחדות ישראל במובן של דפקות בריבונו של עולם מתוך כך גם כל סדרי קודשים וטהרות הכל יובן מתוך ההקשר הזה בלי זה אז זה נראה כמו פעולה חיצונית אבל כשאתה מבין את זה זה הכל יקבל את המקום שלו בתוך ההקשר הכל מובן כל הפרטים ופריטי פרטים אנחנו צריכים לעסוק בענייניו של המקדש גם בהבנה גם בהשכלה במתבוננות להשיב לחיות את זה להתגעגע לזה בעבודת האבלות לכאור להתפלל להשתוקק לשם הקדוש ברוך הוא ישמע תפילתנו ונזכה במרה שבני בית מקדש ולגנה שלמה במרה אמן כן רצו >> אמן אנחנו צריכים לעדו Да.