והערב נא | הרב יעקב שפירא | כשהגאולה כבר מתחילה

כבוד ראש הישיבה צדק במה שהרב אמר כמה כמה אבל בדרך כלל כשאני מגיע בזמן אני מתנצל לזה שהגעתי בזמן פעם בגלל העיכוב הדרכים כתוב בגמרא בסוף מסכת מכות >> כתוב בסוף מסכת מכור את המעשה עם רבי עקיבא וחבריו שהיו עולים על מעלי הר הבית וקרו בגדיהם ואחר כך שהתכברו להר הבית חכמי ישראל בחו ורבי עקבא הסחק שאלו אותו עקיבא למה אתה צוחק? אמר להם רבי עקיבא ולמה אתם בוכים? אז אמרו לו שואלים בהר הבית הוא לא נפכה. אמר להם רבי עקיבא על כך אני צוחק. הביטוי צוחק זה ביטוי שכתוב לגבי אז מלא סחוק פינוק. לא מדברים סתם על איזה שמחה. מדובר על איזה שמחה שהיא קשורה למה שיהיה לעתיד לבוא. מה זה הדוסיך הזה שהיה בין חכמים לבין רבי עקיבא? רבי עקיבא ענה להם כמו יהודי. שואלים אותו למה אתה נוכה? הוא שואל אותם למה למה אתה סוח? שואלים אותו למה אתה על מה על מה היה ויכוח? כתוב בגאון ממילה במסכת ברכות נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל שהפשט בגמרא שאם נפלה לא תוסיף. אם הגיעו לנפילה שאי אפשר ליפול יותר ממנה, יותר עמוק, זה סימן שזה קום בתולת ישראל. אמר רבי עקיבא לחכמים, אתם בורכים על מה אז שואלים הולכים בהר הבית. הרי ברור שגם רבי עקיבא הצטער כשהוא ראה את מקום המקדש זה שכתוב שכשהם הגיעו להר הצופים גם רבי עקיבא קרא את בגליו. רק כשהגיעו אחר כך זה מקום שיותר סמוך להר הבית וראו שואלים מה זה היה ויכוח ביניהם. אומר הגאון מווינה, זה מה שאמר רבי עקיבא לחכמים. למה אתם בוכים? זה סיבה למה אני צוחק. מפני שאם הגיע למצב שש שואלים מתערכים בהר הבית, אז נפלה לא תוסיף. כבר לא יכול להיות נפילה יותר גדולה. במאמר מוסגר הרמב"ם כותב ביחות תלמוד תורה שמה שכתוב שועלים ילכו בו, יחזו לנו שועלים, שועלים קטנים מכבלים קרמים. אומר הרמב"ם מכות עמוד תורה זה הולך על אלה שלא הגיעו להוראה ומורים גם הם נקראים שואלים את הנז על זה אמר רבי עקיבא ל לחכמים אני שמח אני צוחק הוא לא שמח לא היה על מה לשמוח אבל הוא ראה שהתהליך החיובי מתחיל למה שנפלה לא תוסיף אם דבר אדם הגיע לממשמה שיותר אין יותר אין לו איפה ליפול אז ודאי שמכאן מה שיכול לצמוח זה רק ישהו ולמה אני מדבר על הנושא הזה? א' בן המצרים. שניתי בישיבת רמזגן מעתירה הרב לגז ידידי הגדול שעשו חלוקה נפלאה, שיעורים בהלכה, שיעורים בלימוד, שיעורים באמונה. אני לא רגיל לזה. אמרתי צריך לשלב את הכל. אתה רוצה לדבר באמונה, תגיד גם דברי תורה. אתה רוצה לדבר דברי תורה תגיד לנו דברים באמונה את זה שמעתי פעם מהרבי מצנז הקודם אומר שהיה שפות בזמן דיברים מצז אנחנו אף אחד לא איתנו לא עדיברי מצרפות כל מיני ענייני ציבור אז אצל דיבר מציד היה קודם כל אלה שבאו לאספה כל אחד היה אומר זה דבר תורה אחרי שאמרו דבר תורה אז כל אחד היה מביע גם עם דתו על אותו נושא ציבורי שהתלמידי חכמים הם היו צריכים להגיד תורה כדי להכריח את הגדות שלהם אבל יש מקור למנהג הזה. שאל אותי אחד התלמידים מה יש כל כך דגש דווקא על חורבן המקדש? מאז חובת המקדש מלפני הרבה שנים לצערינו היה הרבה צרות היה שועה שלוש שנים האחרונות שלא לדבר שאנחנו עוד הקדוש ברוך הוא מנוות את הכל כמובן יותר קל בין אדם להזדהות עם דברים שהוא חי אותם מר שלזדהות עם דברים שהיו לפני אלפי שנים לכל השאלה הנכונה ואנחנו התגדרנו בדור שאנחנו בכלל לא יודעים מה זה בית מקדש אנחנו עומדים מחז"ל מהמקורות מה היה בזמן בית המקדש הים. אבל במציאות יותר קל לבן אדם להצטער על דבר שהוא רואה שהוא קורה בשטח, על דבר שלפני הרבה שנים, לא בגלל שאנחנו לא אכפת לנו, אבל אז אמרתי לאותו תלמיד, מה ששמעתי פעם מאבי מורי זצל, שאלתי אותו פעם, מה היה גדולתו של גדול מסוים? במה התבטע הגדלות שלו? אז הוא אמר לי ככה, אם אתה רוצה שאני אגדיר לך אותו לפי התקשורת, רבן של כל בני הגולה, שמש העולה, כל מיני דברים כאלה, אל תשאל אותי אני אתן לך הגדרה לפי המושגים שלי. הוא אמר לי כך, המושכל הראשון שלו הוא טוב מאוד. מה פירוש? אם אתה בא, אם יש בעיה פרטית או ציבורית, נשה דוגמה ענייני יוחסים, זה לא רק שאלה באבן העזר. לפעמים זה שאלה שקשורה גם ליורד וזה קשור גם לחושם משפות. כדי לפסוק בשאלה כזאתי אז צריך לשים את האצבע לדעת מה שורש הבעיה שמנה זה מקרין גם על בעיות אחרות. הוא מביא לי דוגמה כמו ברפואה. מה זה רופא גדול שיודע לתת לך כמו שיגיד לך אם כואב לך בטן ביד ימין בצד ימין או בצד שמאל. רופא גדול זה שלא עלינו ולא עליכם כשישוויה רפואית קשה. יש לה נקודת מוצא שהיא זו שגורמת שגם איברים אחרים בגוף הם לא בקו הבריאות. כמה שהרופא יותר גדול הוא יודע להצביע בדיוק מה הנקודה שבגלל זה הגוף לא בריא גם בדברים אחרים. אומר לי ככה גם בהלכה כמה שאדם מקיף יותר וגדול יותר. נכון שבמציאות יש אנשים שהוא מומחה ללכות שבת. זה לא אומר שדברים אחרים הוא לא יודע. רופא גדול הוא יודע להצביע על הנקודה זה מה שאבי אמר לי פעם זה גם התשובה לשאלה הזאת שהבחור שאל אותי הרב זהצל כותב בעולת ראייה אחרי תפילת 18 מתפללים את כל ה-18 בסוף אומרים עושה שלום ואז מתפללים יהיה רצו מפניך שתבנה או שיבנה בית המקדש במרה בימינו ותן חלקנו בתורתך כבר דיברנו על הכל ביקשנו מישיבנו בירושלים רחב הרחמים תשוב ושבת העבודה לדביר ביתך הכל כבר כתוב ב-18 למה אחרי שגומרים את ה-18 עושים אומרים עושה שלום ואחרי זה שוב חוזרים ומבקשים ואומרים יהי רצון שיבנה בית המקדש וגם מוסיפים ותן חלקני בתורתך השיבנו הבנים את תורתך כבר אמרנו קודם אז על הקטע הזה כתוב בשם הגאון מבינה שבזמן שאין בית המקדש אז גם התורה היא לא בהשיג התגלותה כשיבנה בית המקדש אז החלקנו בתורתך יהיה יותר גדול בגלל ש המקדש משפיע על אותו כיוון של הגראה כותב הרב בעולת ריה מזכירים את את כל החיסרונות את כל מה שצריך לבקש עליהם בעולם אבל מה החיסרון הכי גדול שהוא השורש לכל החסרונות אחרים אחרים שעליהם ביקשנו ב-18 זה בגלל שאין לנו בית המקדש הרן כותב אתרש שות למה אין היום נבואה בשביל השראת נבואה צריך שיהיה איזשהו מקום של והצלתי מן הרוח אשר עליך כשאין בבית המקדש אין את המרכז הרוחני העוצמתי הגדול שממנו הרוחניות יכולה לעבור גם לנביאים כך כותב הרמבם בדרשות הרמבם אומר נימוק אחר בגלל שנמצאים בגולה ואין שמחה אבל ככה כותב הרמבם כשאין בית מקדה זה לא הכוונה שאין לי מקום להביא קורבנות ואין לי מקום לעלות לרגל שגם זה נכון זה משהו הרבה יותר עולמי, משהו הרבה יותר מורחב. אז זה אומרים לפני הקדוש ברוך הוא אחרי תפילת 18, אחרי שביקשנו את הכל, אנחנו מודעים שאם אין בית מקדש, זה השורש של כל המחלות, זה השורש של כל החסרונות. ואת זה חז"ל מלמדים אותנו מ שחז"ל בשבילנו הם הרופאים הכי גדולים, הם גדולי התורה הכי גדולים והם יוכלים להצביע בדיוק על איזה נקודה אמיתית שהיא השורש של כל החסרונות בעולם. וזה מה שאנחנו אומרים לפני הקדוש ברוך הוא בתפילת 18 שלוש פעמים ביום. העיקר הבקשה זה שיבנה בית המקדש במרה בימינו שתבנה בית המקדש. רבי ציודה זל בכל יום שהוא שכה בבית חולים עד הסר אז רבי שלמזמן בא לבקר אותו והוא שאל אותו שאלה על תפילת 18 מה זה רפאינו השם ונרפא כי תהילתנו אתה יכולנו לומר סלח לנו אבינו כי תהילתנו אתה השיר השופתנו כבר ראשונה כי תהילתנו אתה למה זה כתוב דווקא ברפאינו השם רפה אמר לו רב ציודה כערף ע תשובה הכי רבציודה ש יכול להיות אמר כל ביטוי ב-18 זה כנגד איזשהו ביטוי בספרי הנביאים מי שמסתכל בספרי הסידורים של הראשונים אבודרם וכדומה הוא רואה שכל הפירושים שלהם על מילים ב-18 זה כמו שכתוב הנביא הזה כמו שכתוב הנביא הזה כי טיליתנו אתה זה מזכיר לנו את הפסוק עם זו יצר תילי תילייתי יספרו שכל יהודי יש לו את התפקיד הכללי להשפיע על העולם תהילתי יספרו תהילת השם זה תורה אמר לו רב ציודה אדם מבקש רפואה זה בקשה מאוד מאוד אישית אז הוא מבקש בצדק בגלל שהאדם חולה הוא לא רוצה להיות חולה אומרים לו אנשי הכנסת הגדולה אל תב מבקש רק בגלל הצורך האישי הפרטי שלך כי תלתנו אתה אדם צריך להיות בריא בגלל שהוא צריך להיות עבד השם עם זה יצר תליתי יספרו ואם חסר לו משהו בבריאות הגוף או הנפש או שלהם ביחד אז הוא לא יכול לקיים אתה כטילתנו אתה זה תירוץ שרב צודה אמר לו אני לא הייתי שם אבל אני שמעתי את זה מהרב רקורסקי זצל שהיה הרב של בית חולים בדס שהוא ליבה את רבי שמזמן הוא אומר שכשר כשר זמן יצא ממנו מביקור חולים הקצר הרי ביקור חולים אתם יודעים שצריך להיות קצר הודעתם את הדרך אשר ילכו בה לא להישאר שם הוא היה אחוז התפעלות איך אדם בחוליו שות שואלים אותו שאלה וכערף עין עונה תשובה שהיא כזו מצודה מה זה הפסתי נתן אותו דבר המקדש המקדש זה כתוב שבצת עשה כתוב ברמבם לבנות בית המקדש, להקריב קורבנות ולעלות לרגל. וזה אנחנו אומרים בתפילת מוסף בכל יום טוב מבני חטאינו. אין אנחנו יכולים לעלות עליה לרגל ולא יכולים להקריב גם קורבנות מ שזה המטרות העיקריות של בית המקדש. והמפרשים באמת שואלים על הרמב"ם אתה רמב"ם לשיטתך שאפשר להקריב אף על פי שאין בית בגלל שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא. אז תקריב. מה זה מפני חטאינו אין אנחנו יכולים תקריב אבל לפי אותם השיטות לפי הרמבם אז ידוע מה שכתוב בספר החינוך שהחינוך מחדש שגם לפי דעת הרמבם שמקריבים אף על פי שאין בית זה רשות ולא חובה ולכן זה מה שאומרים בתפילה אנחנו רוצים את קורבנות חובותינו אנחנו לא רוצים להקריב רק קורבנות שיש לנו רשות לעשות אותם עליבר לדעת הרמבם הריבת כידוע חולק על הרמב"ם. קדושה ראשונה במה מתבטא המחלוקת שהרמב"ם כותב שאסור להיכנס לרבית בזמן הזה אף על פי שאין בית מקדש בית בנוי והרבד אומר שמי שנכנס בצוען הזה לאזור הבית הוא לא חייב כרת אומר הרב במשפט כהן מזה שהרמבם לא כ הריבד לא כותב מותר אלא הריבד כותב שהוא לא חייב כרט משמע שגם לפי הריד איסור יש רק בד שגילוי שכינה כיום הוא לא בזמן כמו שהבית בנוי על על בנוי כמו שצריך אז לכן חיוב כרת אין אבל איסוריה זה התשובה המפורסמת של הרב במשפט כהן שהוא מוכיח את זה לצידי צדם אבל יש עוד הלכה מורה מקדש הרמבם כתוב שגם בזמן הזה יש מורה מקדש למה אומר הרמבם כתוב בפסוק את שבתותיי תשמורו ומקדשי תיראו כמו ששבת זה דבר שלעולם קיים אותו דבר גם הורה מקדש זה לעולם קיים שואלים המפרשים הרוך לנר ועוד אתה הרמבם שסובר שקדושה ראשונה קידשה לשעת וקידשה לעתיד לבוא אז מה אתה צריך ללמוד קודם שבתותיי תשמור מקדש תראהו שיש דין מור מקדש גם בזמן הזה הרי אתה פסקת שמי שנכנס בזמן הזה אז הוא חייב אסור לו להיכנס שקדשה לשעת וקידשה לעתיד לבוא מאותו סיבה לכן יש דין גם מורה מקדש בזמן הזה למה הרמבם צריך להגיד ממקור אחר אלא מה נגיד שאולי זה המקור של הרמבם שקדשה לעתיד לבוא בגלל שמקישים את המקדש של השבת זה לא נכון ברמבם זה שאפשר כשהרמב"ם מביא את הדין שקדשה לישעתה וקידשה לעתיד לבוא אז הוא מביא את זה בגלל שכתוב השימות מקדשיכם שאפילו בקדושתם אפילו בשמם הם עומדים מקדושתן אז רואים שהמקום של הרמבם הוא במקום אחר אז למה לגבי דין מור מקדש הרמבם צריך להגיד לימוד אתה ליטותך דבר נוסף הרייבת שחולק על הרמבם ואומר שקידשה לשעת ולא קידשה לעתיד לבוא ולכן מי שנכנס היום אין בו דין מן כרת אז למה אתה לא מסיג על הרמבם לגבי דין מורה מפני שאם היום אין דין איסור שקדשה היא לא קידשה לעתיד לבוא אז מה פתאום שבזמן הזה יהיה דין מורה שמה הרבת חולק על הרולק הוא שותקודה רבה כבוד הרב יש עוד גמרא במסכת עבודה זרה שכתוב ובאו בפריצים וחיללוה שהגויים נכנסים לקר המקדש ומחללים מה גורם החילול של הגויים ובאו בפריצים וחיללוה מי זה הפריצים שמחללים את המקדש מחלוקת בין בעל המאור לבין הרמבן בעל המאור בא ובו בא פריצים זה לא הכוונה על גויים זה הכוונה על יהודים מתייוונים שרק יהודי שמועל בכלי המקדש בדברים מקודשים הם יוצאים לחולין אז הוא באו בפריצים הכוונה מתיוונים ורק הם יכולים וחיללוה מדין מעילה מעילה זה רק על ידי ישראל הרמבן בכמה מקומות ס חולק על העולם ההור הוא אומר הוא בא פריצי חילדוח זה מדובר על גויים שכשגוי נכנס למקום הקודש כשגוי פוגע בדברים קדושים אז הדבר הזה יצא לחולין ולא מדין מעילה והרמן אומר שלפי דעתו זה היסוד של השיטה של אלה שסוברים שהם קדושת המקדש לא קידשה לעתיד לבוא מפני שהוא בא הוא בא פרצים מחיללוה זה גם על ידי גויים אז ברגע שהגויים כבשו כמו כיבוש במלחמה על סמך הרמבן הזה כותב בתשובות בס יצחוק שרבי יצחק שמקיס שאם חיללוה וזה יצא לפי מי שאומר שמותר להיכנס בגלל שלא גדשה לעתיד לבוא בגלל שהגויים חיללוה ברגע שזה חוזר לידיים של ישראל אז נגמר וחיללוה שעכשיו זה חזר להיות בידיים של ישראל אז אם זה חזר להיות בידיים של ישראל אז גם לפי אותם אלה שאומרים שאין קדושה במקום זה אין קדושה במקום בגלל שהגויים נמצאים שם אבל ברגע שזה חזר לידיים של ישראל אז נגמר אבי חיללוה אז חוזרת הקדושה ככה כותב בתשובות בית יצחק נפקמין אנחנו אומרים עכשיו זה הלכה לא אומרים את זה מה יסבור הרמבם מה יענה הרמבם לשאלה הזו של הרמבן שהוא בא ובא פריצים וחיללו אז זה מקור לכך שהמקום הזה כבר לא קדוש הרמבם יכול להיות כמה אפשרויות או שהרמבם יחלק שכל דין באובא פריצים יחליללו הגמרא מדברת בעבודה זרה על הכלים על הבית, אבל היא לא מדברת על המקום עצמו. ובבית המקדש הרי יש שתי קדושות. יש קדושת המקום עצמו, שזה כבר מזמן דוד המלך ויש אחר כך את הקדושה של בית המקדש שמא ששלמה בנה. אז זה שני דברים שונים. אז יכול להיות שהרמב"ם לא מתכחש לגמרא כמו שהרמבן מקשה משם. רק הוא אומר זה אולי מתייחס למקום ולא מתייחס. זה מתייחס לך רק לבית ולא על המקום. לפי זה יצא שמה שנחלקו הרמבם והרי ודקדושה בזמן הזה נקדשו רק על קדושת המקום בזמן הזה שקדושת המקום לא שייך להגיד בו פריצים וכיללוה אז זה אומר הרמבם כידשה עתיד לבוא והרייבד אומר לא כדשלו אז ממילא כל דין מחלוקת הרמבם והריבד לפי זה זה שייך רק בדבר אחד רק על קדושת המקום אם כשר עתיד לבוא או לא אבל לגבי בית זה אין מחלוקת רמבם ורייבת על בית יכול להיות שהרמבם מזבור כמו הרמבן באו בהפריצים וחיללוה ואם באו בא פריצים וחיללוה אז כבר אין קדושה של הבית זה הפשט במחלוקת הרמבם והרייבת בדין מורה מקדש המורה מקדש זה לא מדין המקום זה מדין הבית אז יכול להיות שהרמב"ם סובר שבזה לא שייך להגיד רק מה שייך להגיד בא פריצילו על הבית אז כל אז ממילא גם לפי הרמב"ם היה מקום לומר שלא יהיה דין מורי מקדש בזמן הזה נשארים מה הסיבה של מורי המקדש מורי המקדש רוכה זה מיד הבית דוגמה לדבר למשל כתוב בהלכה במקום אחר בבכל בית הבחירה שהר הבית בית המקדש צריך שיהיה שומרים מסבו ואבניזר שואל האם גם בזמן הזה צריך להעמיד שומרים לפי הרמב"ם שהוא סובר שיש קדושה אף על פי שאין בית הוא עצמו אומר לכורה זה תלוי למה צריך את השמירה אם השמירה היא זה מפני הכבוד אז הכוונה הכבוד של הבית היום שאין בית אף על פי שמקרבים אף על הפי שאין בית אבל הציו את השומרים אני לא חייב אז זה תשובה מפורסמת שלבנינזון אז ממילא יכול להיות שלכן הרמבם סובר שדין מור המקדש קיים בזמן הזה ושאלנו למה הרמב"ם צריך להביא נימוק בגלל פסוק את שבתותיי תשמורו מקדשי תיראו פשוט לפי הרמב"ם שאם קדישה לשעתה וקדישה לעתיד לבוא אז ודאי שצריך להיות שם הדין מורה לפי מה שאמרנו יכול להיות שהרמבם בעיקרון סובל כמו הרמבן שבא בפריצים וחיללו אבל זה רק על הבית ולא על המקום אז לכן מעיקר הדין לא היה צריך להיות דין מור מקדש על זה אומר הרמבם אבל בכל זאת הגמרא בבמות אומרת את שבתותיי תשמור מקדשי תיראו שהדין מורה את שבתותי תשמורו מקדשי תיראו מדברים על מורה יש עקש של המקדש לשבת אם יש הקדש עקש של המקדש לשבת אז לכן דין מורה אף על פי שבאו בפרצידוע וקדשה לשעתיו לעתיד לבוא אולי זה רק על המקום ולא על הבית יש דין של עקש של המקדש לשבת שלכן חייבים גם אמורה. הפוסכים שואלים, נכון שאנחנו נוקטים כמו אותם הפוסכים מאז הרב קוק ולפניו ואחריו שלאים להר הבית. מה הדין באלה שלא עלינו כן עולים אבל לא מסתפקים רק בעלייה אלא גם קוראים ומשתחווים שתחוויה גמורה מה שלא היה בשנים קדולות מה השאלה יש דין בגמרא ואבן משקית לא תתנו אסור להשתחוות על אבן ביום כיפור שאומרים אנחנו קוראים ומשתחווים אז צריך לשים משהו על הרצפה כדי שזה לא יראה כמשתחווה לאבן. למה אסור להשתחבות לאבן? או בגלל שזה נראה כמו משתחווה לעבודה זרה או בגלל שזה פגיעה במקדש שרק שמה משתחבים לפני הקדוש ברוך הוא ולא במקום אחר. במקדש קוראים משתחבים בפישוט ידיים ורגליים. אומר המכס חינוך, האם העתר להשתחוות על הרצפה דווקא במקדש זה רק באזהרה או בכל הר הבית? ביום כיפור הנוסחאות כתוב והכהנים והעם שהיו שומעים את השם המפורש יוצאים מפי כהן גדול העומדים באזהרה שומעים את השם המפורש היו קוראים ומשתחווים כתוב מפורש שאלה שהשתחוו זה דווקא אלה שהיו באזהרה אף על פי שהקוד של כהן גדול כתוב בגמרא שזה היה נשמע עד ירחו בכל זאת כתוב שמי היה משתחווה אלה שנמצאים בהזהרה אז מכאן לכאורה היה לו אותו צד בספק של המנחס חינוך שגם ההתר השתחוות על האבן בבית המקדש זה באזהרה אבל בשער הר הבית אין את היתר הזה בשבת ולוזין כך כותב הנציב בשמחת תורה אחרי מוסף שהיו אומרים עלינו לשבח ואנחנו קוראים משתחווים ומודים כותב הנציב שמה נהגו להשתחוות בפישוט ידיים ורגליים בגלל קדושת היום היו עושים אותה השתחווה כמו ביום כיפור כמובן שהיו שמים עכשיו על הרצפה כמו ביום כיפור היו עושים שתחוויה בעלינו כמו ביום כיפור בגלל קדושת היום של יום שמחת תורה על כל פנים המחסר דוך שואל ספק האם העתר בהר הבית גם בלי מה שהוא חוצץ אולי זה רק באזהרה ולא לא בהר הבית אומר המכסון צינוך יותר מכך שלפי אותו הטעם שיסור שתה חוויה על האבן זה בגלל כנראה משתחווה לעבודה זרה אז יש איזה דין של אביזירו לעבודה זרה והדין הוא שרג ועל יבוא ככה כתוב מחדש אז לצערנו מי שנכנס באיזה סיבה שלא תהיה בהר הבית הוא גם קורע משתחב חווה בפישוט ידיים ורגליים לפי המלכס חינוך לפי הצד שההתר בהר הבית זה רק באזהרה ולא בהר הבית אז לא רק שהוא לא עושה מצווה ולא רק שאסור להיכנס אלא גם עובר על איסור של אבן משקית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה שלפי המלכס חינוך חשש הבדיזורה יש איזה דין של יהרג וליעבור למה צריך להיכנס למיטה חולה בית שני למה נחרב? הוא סינאת חינם. בית ראשון נרחב מגל שלושת העבירות. שינאת חינם אומרת הגמרא שקולה כנגד שלושת העבירות. שלושת העבירות זה יריב וליעבור. על שינאת חינם יש דין יריב ועל יעבור. ובכל זאת כתוב שהיא שקולה. אז כנראה שאין כוונת הגמרא להגיד שהיא שקולה בגלל החומרה. אדם שמכניס את היד לאש הוא לא קיבל עונש שהיד שלו נשרפה. זה מציאות. אומרת הגמרא, שינאת חינם זה מציאות של חורבן. או כמו שהמרל בן נצח כותב, כל הכוח של העמידה שלבית שני היה בשר עם ישראל היו מאוחדים. ברגע שלא מאוחדים אז זה מציאות שאין קיום. כשרוצים לתקן ומשתוקקים לבית המקדש אין ספק שהתחילת ההתחלות זה שלא חס וחלילה נגיע למה שהיה בבית שלי. סינת חילהם בפשטות. זה אם נצא מנקודת הנחה שבית שני כשנבנה בית שני זה כבר תיקן את החסרונות של בית ראשון אז מה שנשארנו לתקן זה מה שהיה מה שגרם לחורבן בית שני אבל מה שגרם לחורבן בית ראשון יש לנו מה לתקן הרי אם זה לא היה מתוכן הקדוש ברוך הוא לא היה מביא לנו את הבית השני ככה לכאורה אומר הרטווה במסכת ראש השנה וכך כותב הרב בהקדמה לעיניה וכך כותב רבי יונתן נישיץ וכך כותב הרב באורות רק אני אביא את הריתו אומר בית שני מלכתחילה ידעו שהוא זמני זה היה רק כדי לתת עמידה לעם ישראל אחרי 70 שנה בגלות בבל שבכל זאת יהיה להם אחיזה אחרת הכל היה יכול לאבד אבל מראש הוא היה זמני זאת אומרת שבית שיני הוא בעצם לא איו תיקון גמור לבית הראשון זה היה משהו הוראת שעה כזאת מראש שהיה ידוע שהוא לא יחזיק מעבד אז אי אפשר לומר שגם שזכינו לבית שני כל מה שהיה בבית ראשון הכל מתוכן הוא היה זמני אומר הספורנו ובלי נדר בזה אני סיים בלי נדר כתוב בפרשת פקודי אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה ביד וכולי שואל הספורנו מה הריכות הזאת כל האיחוס אלה פיקודי המשכן וכולי השם פוקד על פי השם אומר הספורני היסוד שקשור לא רק למשקל אלא כל יהודי ובעצם כל יהודי הוא משכן כך כות נפש החיים ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם כל יהודי ויהודי מפרש הנפש החיים בשער א' פרק ד' כל יהודי הוא בית מקדש ההשפעות של היהודי בעולם הם כמו השפעות של בית מקדש אומר הספורנו המשקל לא נפל בידי אויבים למה? בפני שכל כולו נעשה לשם שמיים. אבל בית שני, בית ראשון, נכון שהוא נבנה על ידי שלמה, אבל שלמה שיטף שמה גם פועלים ניצור, אז היה שמה גם גויים לכם בסוף הנחב. בית שני אומר היה עוד יותר גבוה. כל היוזמה לבנות אותו זה בא מקורש. אז זה לא היה רק סתם פועלים איתו. היוזמה באה על ידי קורש, לכן הוא עוד נפל גם בצורה יותר מבוזה כמו על ידי טיטוס מאשר הבית הראשון. אבל הבית השלישי שיבנה במרה בימינו מהספורנו הוא יחזור להיות כמו המשכן שהיות כל כולו או שירד בשמיים או שיבנה לשם שמיים. כל דבר שכשהוא נעשה לשם שמיים, לשם שמיים אמיתי ולא השמיים כיסאי אז אין ספק שזה דבר שיש לו קיום קביה וקיימה והוא לא נופל בידי אויבים אז בעזרת השם אנחנו כולנו נתפלל ונצפה לישבת השם נלך מדרכו של רבי עקיבא כמו שכתוב בנביא צופן אתתיך הרב זצר כותב בהקדמה לשיר השירים שהדרגה של רבי עקיבא הייתה שכל מה שהנביאים דיברו שיהיה בעתיד אצלו זה כבר היה נחשב כאילו שכרגע זה עומד לו מול העיניים. הציפיה לישועה הייתה אצלו לא רק לצפות לאיזה משהו עתידי שאנחנו מאמינים שבו יעזור. הוא בכל דבר מהמציאות שסובלה אותו הוא כבר ראה שזה כבר ה כבר וזה כבר מתחיל. זה לא רק דבר שאני מאמין שאז הוא יבוא שבכל דבר שסובב אותו הוא ראה הנה יש כבר סימנים יש הרבה יותר מסימנים יש עובדות בשטח שמתחילה ישועתם של ישראל זו הייתה הדרגו של רבי עקיבא אז בעזרת השם שיבנה בית המקדש בימינו תן חיכנו בתורתך אמן ואמן