Preparing video...
0:00 / 0:00
והערב נא | הרב יעקב אריאל | ט או י באב?
4 views
מדוע נקבע צום תשעה באב ביום שבו רק החלה שריפת המקדש, אף שרוב ההיכל נשרף בעשירי באב? הרב מבאר את קושיית רבי יוחנן ואת תשובת החתם סופר, ומעמיק בהבדל שבין קדושת אבני המקדש ורכוש ההקדש לבין קדושת המקום הנצחית, שאינה בטלה גם לאחר החורבן. מתוך העיקרון ההלכתי של ״אשו משום חציו״ מתברר שכל השריפה הייתה כלולה כבר ברגע ההצתה הראשון. השיעור חושף שהחורבן איננו אירוע שהסתיים לפני אלפי שנים אלא תהליך מתמשך, ומלמד כי כשם שאש החורבן החלה בתשעה באב, כך מתוכה הולכת וצומחת אש בניינה העתידי של ירושלים. לתרומות לישיבה לחצו https://www.yrg.org.il/?CategoryID=220 לקבלת תורת הישיבה בוואצאפ - https://bit.ly/whatsaap-rg למעקב אחרי הפייסבוק שלנו - https://www.facebook.com/YeshivatRama...
Categories:Torah
Comments(0)
Transcript
Auto-generated transcript. Not time-synced to the video.
וד הרב ניציון גזי ראש הישיבה
ראש צובה שמרביץ
תורה ברבים
ממש רבים אלפי יהודים בארץ ובעולם לומדים
תורה בזכותו השם ירי ימיו
הכל טוב לכם
כותרת היא תשעה באב אוסי באב
כולם יודעים את המנהג השנה קצת פחות בגלל
שערב שבת אבל בעיקרון גם השנה נוהגים קצת
שחלק מלאכות הבלות ממשיכים גם בעשירי באב
שובו של היכל נשרף בעשירי
רק מיעוט נשרף בתשיעי
זה גוף הקשיה
אם רוב האחד רב עשירי
אז תשעה באב צ עשירי באב לא תשעה באב
לכן כשאחד תשע בא בשבת הפוסקים אומרים
ישזה זה בפני עצמו יש פוסקים שאומרים
שבעצם בשנה שח תשעה בעב שבת אז באב זה
תשעה באב במקורי
אבל בכל זאת שנים רגילות כמו השנה
מטבדים בתשעה באב למה לא בסר באב
ח נראה רבי יוחנן אומר אם לא הייתי שם
הייתי בן אלה שקבו את יום התענית הזה
הייתי קר בסירי שובו של אחד נסרה בסירי
על על השאלה הזאת דנו רבים חתם סופר
רוצה לתת תשובה משלו נראה אותה ונקשיע
עליה ונחפש הסבר אחר חתם סופר אורחיים
סימן
בסוף תענית אמר רבי יוחנן יבינה התם כוונה
בסירי שרובו שלח בסירי
כן קשה למה אחריזים תשי צה לומר דנסיר לן
דבאו פרצים ונתחי
נמצא שתו בו זרים
בתת באב והציתו בו האש מיד יצא לחולין
נמצא בשרין נשרף בית חול
הפריצים שהתחילו
את השרפה בתשיב בר שהתחילו את השריפה
חיללו את המקדש והוא יצא לחולין כל לא
מקום קדוש
אז החורבן בחנת ה בחינת המשמעות של הקדושה
היה כבר בתשעה באב בעשר באב נשרף בית אבל
בית של חול לא בית קודש
ולכן לא פה בעשיר
בתשובה אחר י יודע הוא חוזר על הרעיון שלו
והוא אומר כמה משהו יו יונן הרזה ז זה רב
זכיה לבי זה בעל המאור והרמבן זה
זה שני עמודים שעוסקים בהלכות הריף
הרמבן אתה בדרך כלל מתרץ הקושיות שבעל
מאור הרב זרח הלוי מקשה וזה מלווה את כל
הריף וכל הש"ס
השני עמודים האלה ה בעל המאור ומלחמות השם
הרמ"בן
השם בעניין מעילת גויים מחובר ואין לריך
בזה יותר
מה הפירוש של בית המקדש עשה לחולין
וכאן נראה מה שאומר הרמבן
סוגיה בעבודה זרה דף נבחי
צפונית
היוזורייתא
מחלק מבחינה
כל מקום באזרה היו כל מיני דברים והיו כל
מיני
א
לשחות ומקומות היו כל מיני דברים שהיו שם
דברים שצריכים לדעת מה תפקידו של כל מקום
מקום זרחית צפונית באה גנזו בת חשמלת אבני
המזבח שיכסו אנשי יוון בחנוכה כשנכסו לאחד
וראו את המקום מחולל הנה גם פה
פריצים חללו את המקדש
וקידשו אותו מחדש ואת אבני המזבח
פרקו ובנו מזבח חדש
לכן אנחנו שרים בחנו חנוכת המזבח לא רק
המנורה חמזבח שיקצו שיב אמר רב ששת ששקצו
לעבודת כוכבים הגויים על המזבח העמידו את
האליל שלהם וסגדו לו הקרי קורבנות לאליל
שלהם זה חילול חילול הקודש אמר הפפא תנקרא
בהשקחת
אה
רצו פסוק ודרשו אותו כתיב הוא בא הוא בא
פרסים חללוה
הגויים מת חיללו
ואז יוצא כמו שראינו אחת מתכוון מהר
החילול הזה הוציא את המזבח בקושדו כל
הקדוש
שזה אבני חול אבל בכל זאת אז אפשר לבנות
מחדש את המזבח לאמרי
איך הנביא נדברינו נשבור אותם
כנס עוד נקודה כיוון שהברחיצים באו
צלם בהיכל זבח וספו הוציאו אותו לחולין
ועכשיו יתרה מזאת כיוון שעבדו עליו
זה הפך להיות דבר של עבודה זרה דבר של
עבודה זרה אסור בהנאה אסור בשימוש אי אפשר
לא כנסים מדי פרטים
כל עוד זה היה שלנו גוי שעבד עבודה זרה
לדבר שלנו לא יכול לדוגמה אם יש לי עץ יפה
בבית א יזמתי אותו יפה וגוי בא וסגד לעץ
הזה העץ לא נעסר זה עץ שלי
ש הגויים עובדים לשמש אז בגלל שהם עובדים
לשמש זה עבודה זרה ואז אסור לנו לחיות
מהשמש מה פתא לא שלהם זה שלנו של העולם
כולו אין להם סבות אין אדם מוסר דבר שו
שלו אז כאן פה ברגה שזה התחלל זה כבר לא
קדוש זה עכשיו שלהם יכלו עכשיו שעשו עבודה
שעבודה זרה הם עסרו את זה אז עכשיו מה
נעשה עם זה
נתמרינו אבל שלמות רחמנ נשבור אותם עכשיו
נעשה אותם נביא חדש שבורות שישבור את זה
כבר זהזה כבר לא עבודה זרה אפשר ללות מחדש
זה אבנים שבורות אבני גזית צריכים להיות
אבנים חלקות קות שלא עלה למרזל איך נשבור
את זה
נסר הוא נחסר אותם גם כן חלק חלק יפה לא
מפני ברזל אמר חמנ ואמברנו נשקלינו נפשיו
שישברו יקחו לעצמם זה חולין עכשיו
אז מדיד שאי אפשר להשתמש אבל אפשר להשתמש
שימוש חול
מי לא אמר רב שיהיה מקשו לגז כל כסף זה
היה שבעולם שם כסף דבר של ירושלים
בירושלים היה כסף כסף זהב הגויים בזזו
שוללו
ומה דינו של כסף וזהב שהיה ברושלים
שהגויים בזזו אותו כ מוצרות המקדש במקדש
היה בבדק הבית היה הרבה כסף זהב לצורכי
שיפוס המקדש
הגויים בזזו
ראו לכו לעצמם אבל חלק א מקום נשאר בהמקום
מה דין הכסף זהב הזה
מינה בירושלים אחד יראו כו לגנוז כל זהב
עולם בגל זה רצו
רצו לגנוז כל כסף זהב בגלל ירושלים עד כדי
כך כן כיוון ש הדורות שירושלים קדושות
עשו שם שחולין אז כל מקום שיש כסף זהב אז
יש לחשוב שזה כסף של ירושלים א הבעיה זה
נקרא מטבעות
אבחת מטבעות יהודיות
מטבעות של שקלים
שהיו כסף אחר כך פרטו אותם לזהב
המטבעות האלו קדושות
ירושלמיות קדושות אז ודאי שם אתה רואים
מטבעות בעולם יש לחשוב שהם מטבעות קדושות
אז הכל אסור
שמר ויכו בדעלמה נכון אתה בירה בית פדש
אבל לא הכל
אלא אמר ביקשו לגנוז דינרה דריאנה תורינה
שיפה זה שמה צד
של קיסרים רומים ששמע ידונו הדוינוס
שחיקטמיה וטרינוס שנם רשעים מושעים טרינוס
טבוח מיהודי הגולה בעיקר בצפון אפריקה
במצרים לוב טוח נורא ביום שהוא עשה שם
ואחר כך הטרייאנוס עשה פה שומות מה שהוא
עשה דריאנוס לא יתוע עד היום כולם יודעים
ששרידי
החורבן של דריאינוס נוצרו עד היום
קבות החורבן שדו עד היום ירושלים בכל
יהודה שחיקטמיה
אזו לגנוז דינה אנדריאנסנה שיפה בני שבעה
שש כי מדות שלהם שתפשו גם בירושלים
עד שמצאו דם מקרה התורה שהוא מותר ובאו
בפריצים החללו חוזרים לאותו רעיון היו
צורות במדגש מטבעות רומיות גם כן מדות
יהוד יהודיות רומיות הגויים נכנסו לשם
קדושות אבל יש גויים פרצו לשם הפרצים
חילוה יצא לחולין לא קדוש
הכסף לא קדוש ולכן אין מה לסור את זה
ככה כיוון שתמש גבוה לאבור אחר שמידיות לא
זה כן חזרנו לאבני המזבח יכול לבני המזבח
בבצלו אז זה חול ש יכול אדם שזה שימוש
פרטי יפ אבנים שהיו בעבר אבנים של המזבח
אבנים קדושות כל אחד שתמש בהם גנזו אותם
זה גמרא ועל זה אומר הרמבן שם במחנות השם
אל פדיון דקדושת הגוף נינו ותניה נ במסכת
נגילה תוספתה אבני יכל והזרות שנפגמו
שנמימו אין להם פדיון גליזה
שימו
לשון כמדובר
שקדושה
יש שתי משמעות קדושה זה רכוש שאדם מקדיש
מה שבת הבית זה קדוש מה זה קדוש עכשיו
שייך למקדש ואסור למעול בזה מי שמועל בזה
חייב
חומש
קרם חומש ועשם והמטבע לא מטבע הרכוש הקדש
סכונה
ברגע שהוא מעל אז הוא חייב עכשיו במקום
הרכוש
של הקדש הוא חייב לתת משהו במקום זה קרם
וחומש ועשן זה יצא לחולין קומעל זה כמו זה
עומד גניבה יש דמיון רב לוכות גניבה לכות
מילה לא נכנס זה דומה ולא יוד ככ דומה אבל
בעיקרון יש כאן שאדם לוקח שגדש משתמש
לעצמו שמו שחולין אז הוא מעל וכמנו הדין
שזה יוצא לחולין
והוא והוא חייב תמורה זה לתת את התמורה
זה קדושת דמים יש קשת הגוף שהם מקדיש בהמה
אומר זו עולה זו חטאת
הוא לא יכול לבזות את זה פה לא יעזור כלום
הוא חייב את הבהמה הזאת להקריב אותה
קדושת הגוף
נכון יה בה גם קדושת דמים בכל זאת זה
הקדיש את זה קשה אחר הקדש אבל העיקר
הקדושת דמים פה בטלהם מול קדושת הגוף שיש
כאן
שאדם מועל בבמט קדשים אין לו יכול להיות
להוציא אותה לחולין הוא מעל הוא צריך זה
להענש זה שהוא מעל אבל זה לא צריך לחולים
נח בשתי הקדושות תעבוד לנו לאורך הדיון
כאן בהמשך אז אומר ה אומר מה כאן הלכה
וחדשה שבאו פרצים חיללוה
שגוי נכנס המקדש
קודש מתל הבית כמו המטבעות מטבעות היו בת
ש הגופה לא לא הקריאו את את ה את השקלים
למקדש שקלים קנו בהמות הבהמות היו קדושת
הגוף הכסף הזה הוא קדושת דמים ושגויים באו
ונכנסו הם מעלו בזה אבל כאן דין מעילה חדש
דין מעילה שעצם הפריצה של גויים ורחוש
המקדש מוציאה את הכל לחולין
ואז עכשיו זה לא קדוש יותר.
אז אבל אבני מזבח זה אבנים שיועדו למטרה
אחת מלבד. זה לא קדושת דמים, זה מזבח.
זה כמו קורבן הוא קדוש גוף.
וכאן החילול לא מספיק, לא יכול להוציא גם
לחולין, רק בצורה מסוימת.
תן מגני אחד בגלל שנגמו אין להם פדיון
נותנים גניזה קטן אין להם פדיון שמע מן
קדושת הגוף הם כל שכן במזבח דהיינו כלי
שרת ממש כמו כלי שרט זה לא קדושת דמים כלי
שרת זה קדושת הגוף כי משמשים בו לקורבן
ועוד שארי בית המקדש עצמו צתור על ידם
ונעשה חול בבית כתיב ובא בא וצריך ללוע
אין בו מעילה דבר כי בית המשבח זה אבנים
שמות על כך קרקע וקרקע לא נגזלת גם אין בה
מעילה אלא ודאי ידי כוכבים יצאו לחולין
דקרא כוכבים כתיב שהרי נביא מתנבא על
המקדש שיחרב ומה שיעשה לחולים אדם הפסוק
בצחילו הזה מר ביחזקאל על בית המקדש הוא
ניבא שהמקדש יחרב והפרצים יחללו אותו אז
מסמדנו את העניין שבאו פרצים חלילו הם
הוציאו אותו לחולין בזרת הכתוב היה הכל אף
על פי שאין בעילה על קרקעות ואף על פי
שאינם בני מעילה לכתיב תיב הזרים אז זה
חידוש מיוחד
שהתורה ש אני יחזקאל על פי כנ על פי הלכה
משיני הביא לנו הלכה שגוי
מוציא לחולין
כל דבר שהוא עוסק בו
כל דבר שהוא
שולל אותו מבז אותו צ אותו זה מצוות אותה
לחולין
אבל עכשיו איזה עכשיו איזה מהפוציה חולין
אז אמרנו קודם יצאת החולין
הרמבן הבחין בין קדושת הגוף של הדמים שת
הגוף אין בה מעילה אז לכן לא רצה לחולין
שת דמים אפשר להוציא לחולין
אבני המזבח זה כלי שרט לכן אומר הרמבן
אותם אי אפשר להציל לחולים לגמרי לכן היה
פתרון אחר היה צריך לגנוז אותם
אבל אבני היכל
אבנים של המקדש הם לא הם לא קדושת הגוף
בנו את המקדש ודאי קנו אותם עבדו עליהם
שילמו משכורות הכל נעשה בצורת שזה שזה
רכוש בדק הבית בדק הבית הוא שבונה את
המקדש המקדש כולו רכוש
רכוש הקדש וגם פה בארצים חללו פה המעילה
מועילה
זה שצאה לחולין
נפק אחד רבותיי היום מוציאים אבנים
שנפלו מהר הבית
אולם ממגש עצמו
האם אבני הר הבית זה אבני המקדש או לאבני
הר הבית יש לנו קדושה כמות מקדש או לא
רבותי כזשה בפני עצמו רק שנבין השאלה הזאת
אחד המעשה היום שאתה מוצא אבנים שנפלו
מחומה מת המקדש או מהזהרה או מהר הבית כל
דבר לפי דגשתו צריך
רק רואה את השאלה
אבל אבל כאן דבר מעניין אחרי שבאו ברצים
חיללוה
אז רק באבני מזבח ש קדושת רת קדושת הגוף
הם לא צריכים לאכולים צריך לקוז אותם אבל
אבנים אבנים אחרות כיוון שרכוש בדק הבית
אז יש במעילה והתורה החיצה שגוי שהוא בא
פעם חלוה יוצא לחולי מה אני רוצה מה קוד
לומר מה אמר החתם סופר פתאום זה אמר שבו
פרסים חילו יצא מקדש לחולין מה יצא לחולין
רכוש ההקדש יצא לחולין
הרכוש הקדש
זה חולין זה קדושת דמים אבל יש קדושת הגוף
המקום הזה התקדש את דוד שלמה
עוד לפני שבית המקדש המקום כולו קדוש הוא
קדוש עד עצם היום הזה. כולם יודעים שכל
ההלכות שקשורות למקדש תקפות היום כקדושה
ראשונה קדשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא
קדושה שדוד שלמה דודש את הרצפה שלמה את
הבניין וכל והמבנה הזה לפי אותם מידות
שהיו בימי דוד ושלמה הכל קדוש עד עצם זה
לכן אין ויכוח בהלכה שאסור ליהודי להיכנס
למקום המקדש מי שמ חב כרת לא כנס לשאלות
יש הר ויש בית זה סבי דינים. ההר זה זה
קדושה אחרת. זה קדושת מחנה לבי
הבית זה קדושת מחנה שכינה.
שתיהם קדושים אבל יש 10 קדושות הם קדושת ה
קדושת ההר
היא לא אותה קדושה של האזרות ושל הייכל זה
קדושה אחרת.
כל העוסקים בעניין שיח הבית עוסקים בהר לא
בבית. בבית אין שום אבמינה.
אומרת יש חיבד שזה כנס אליו
הרבד הזה זה הרב קוק מריך מאוד סבר המחלוק
הרמבם ברבד הזה הלכה למשה נוהגים כמו
הרמבם שבית המקדש קדוש אותה קדושה שהייתה
לפני 3000 שנה זה קדושת הגוף זה לא קדושת
דמים נכון דוד קנה את המקום
הוא קנה את המקום הרבנה בכסף שעשה עם
ישראל אבל
זה עדיין אז נכון שהמקום הזה נקנה על ידי
כסף עם ישראל כסף שהוקדש למקדש זה כן אבל
הקדושה של ה שדוד קידש
שלמה קידשו זה מקום קדושת עולמים לא קדושת
דמים קדושת הגוף אז מה אמר חתם סופר אומר
חתם סופר אמר שבאו פרצי אלוע אז אבני היכל
יצאו לחולין יצאו חולין את הרכוש
נכון הבעלות פגע אבל לא הקדושה המקומית של
קדושת דוד ושלמה היא נשארה בעיניהם
אז מה אומר החתם סופר שבאו בצים חו ש המגס
חוזים בתשעה באב
האבנים צופים ר מטוס אמר שאנחנו מתבלים
בזה ש על זה שבראו פרסים חללו והפכו את
אבני המקדש היו קדשים קת בתק הבית חללו את
זה אז זה על זה דו לבינו אפשר להגיד אבל
זה עדיין זה לא זה [כחכוח] לא רק קדושה
עיקרית זה זה קדושה עיקרית קדושת המקום
שהיא קדושה עד היום וזה הפריצים לא יכלו
לחלל
החל החלול שלהם מועיל רק להוציא את אבני
הבית מקדושת דמים לחולין אבל לא את המקום
שהוא קדוש עד היום אז בעצם תשעה בא לא
לעשות כלום
אם ככה מה שיישב הבית בנוי כזה היום
מקריבים הלכה אין בית אפשר הרב קליש התחיל
את הרעיון שלו כל השבעת ציון שהתחילה
דרישת ציון סב קלישר
200 שנה הוא אלה הרעיון הראשונה שאפשר
להקחיב כולם פסח היום בירושלים
זה התחיל של הרעיון הוא חשב טומות שאפשר
לבקש רשות מהסולטן הטורקי שיסכים אחד תם
סופר הגיע אותו אמר לו אני מכיר את הסולטן
הוא אדם קשה הוא מוסלמי הוא לא יסכים
אבל קר שחשב
שלא צריכים לא לא צריכים משיח לא צריכים
בית מקדש לא צריכים
הר כהנים ישנם תכלת יש צריך רק לעלות הר
הבית לבנות למזבח ולהכים קורבלות זה הכל
פשוט רבותיי הוא עצמו דשוב כתב איזה ספר
בכבותם נכו מאות ספרים שעסקו בשאלה למיסים
אפשר על הקריבים של הקריב כמה אמרו שאפשר
אבל אין אין ביקוח בהריון שמשתחים קורבנות
לא צריך בית מקדש מסביק מזבח
מקריבים שם בית מד כי כ הקדושה קיימת
קדושת המקדש קיימת
אם כי זה קדושה פגומה קדושה שאין בית אין
מחיצות אז קורבנות אפשר אבל לא כן שהגמרא
מסמציא אומרת שמעסר שני אי אפשר לאכול
בירושלים היום כן מזביח בנוי אז נכון
שהקדושה כן שכל
כל 10 קדושות זה קדושת היכל הזהות קדושת
הרבי וקדושת ירושלים כל אלה קדושות באותה
קדושה מלפני 3 אל שנה הכל נשאר כמו שהיה ח
אבל בפועל אין מזבח אין עבודת השם לכן זה
לא בדיוק כאילו הכל בסדר לא בסדר אי אפשר
כרגע יכול אי אפשר לקב קורבנות אי אפשר
לעבוד וגם אפילו מסר שני אי אפשר יכול
להות בירושלים כן מזבח אז יש חורבן אי
אפשר תעלם נכון הלכתית צרופה המקום נשאר
קדוש אבל הבית איננו בפועל אין בית
אז חזרנו לשאלה בפועל מתי הבית נשרף
בעשירי
ההתחלה הייתה בתשיעי אז מה נכון שבתשיעי
יצא לחולין מחרוש [כחכוח] אבל הקדושה עצמה
לא יצא לחולין החורבן הפיזי היה בעשירי אז
מה מה תראה איך אתה מספר
אגב שסבירך אתה מספר לאכנס שאז אני רוצה
ללכת בכיוון אח גם כן מה שאומרים עכשיו
ידוע בעולם הישיבות דווק בבקמה יש סוגיה
מפורסמת בירושלים
בברקמה דף כב
רבי חנן אמר אנחנו כן או שנושא אחר שסביר
את העניין של התשיעי או העשירי בצורה אחרת
אומר רבי יוחנן
אישו משום חיצו
שאמר אישו משום מנו כתוב יש הרבה נזקין
אחד מהם זה אש אדם כי תצא אש מצא קוצים
וזה שלם שלם מעביר את הבירה
האש יוצאת מאליה
הייתה לו אש בחצר הוא לא שמר עליה וכדקה
של אש רוח מצויה האש התפשטה התפשטה ועיצה
קוצים וקמה ושרפה והזיקה שלם ושלם מביא את
הבהירה
הוא לא הוא לא הוא לא שרף את את הקמת
התבואה הוא לא שרף הוא רק
פשע בכך שלא שמר את האש שהייתה בחצרו
צריך לשים לב שהאש הזאת תשאר אש לוחשת
קטנה מוקפת גדורה שהיא לא תתפשט אז מה זה
מעביר את הבעירה מכאן למד רבי יוחנן שאישו
משום חיצו כאיל הוא במצ רב שנים ב ידיו זה
לא בדיו מו ידיו זה כמו חץ שאדם זורק חץ
בוא לא במו ידיו חץ אף ככה בימינו כדור
אדם יורה באקדח זה משהו נכון שיש שם כל
תהליכים אדם לוחץ על ה על ההדק ומשחרר את
ה
א שחר איזה קפיץ והקפיץ פוגע בנוקר בשם
נוקר והנוקר פוגע ב נעשה בשפה שלנו פי כמה
שהיה היום מרעום כים מדומני ובמינו ככזה
פיקה ושם ניצוץ ניצוץ שורף אבקת שריפה
את הכדור אז מה נגיד זה גרמה
או גרמי
זה נקרא זה זה נקרא כמו חץ כמו חץ אתה רק
מושך את הקשת את המתרץ אף זה נקרא שאתה
במו ידיך עשית את זה
אז כאן דו שישום שוכצב
יש לנו משום ממונו זה לא חיצו זה כמו שורש
שלו ש אדם לא שמע את השור שלו וש נגח
וכאן ישמפורסם
כן גמרא אישור שבע שבע יצאה מעצמה על ידי
הרוח זה דבר אחר והזיקה דחי ורחמנא עלה
כדכתיב כי תצת אש דמה שמ מעצמה אמרנו אדם
רק פשע שלא שמר אש בחצר שלו מתוך ודר
חילוכה מצא קוצים דרכם לכיו והגיע לגדישו
של חברו כדכתיב נכל גדיש ולחיבי רחמנא
כדכתיב שלם משמב את הבארה אז זה אז רב
אומר זה נחשב כמו שהוא במו ידיו שרף את ה
שרף את ה את הגדיש אני אמרתי מו ידיו זה
לא בדיוק זה קצת הבדל בשם חיצו אלא כתוב
כאילו היה חיצב זאת אומרת כאילו חיצב
מכוונים לגבי קשת והקשת בידו ולא מתכוון
לזורקם אלא שפש בהווא מה מה קרה בקשת
הוא לא זרק את החץ זה לא כמו שאתה לוקח
אבן וזורק זה לוקח אבן זורק זה ידו
במה זה סחורות ואדם אין סחורות ואדם לקח
אבן זרק אותה זה נקרא שהוא בכוחו כוחו
כגופו הוא במו ידיו במו גופו הזיק זה אבן
שיוצאת מכוחו פה בחץ לא בדיוק. הוא לא
זורק את החץ, הוא מותח את המיטר והחץ עף.
הוא שחרר את ה את ה
מתח את הקשם ושחרר את
את אחיזת את אחיזתו בחץ והלחץ אף. אז זה
לא בדיוק ידו. ובכל זאת זה נקרא שהוא עשה
את זה כאילו בעצמו
בקש כבי ולא תכוון לזו אלא שפשו לכו מכוחו
מילה זה לא בכוונה מישהו חייב משום יכול
להגיד הי נשמתה לי הוא בא איזה זוב והקץ
היה שלי אזה היה הרפתה מהכסף
החץ היה בידיך מתחת את המיטר שחררת
לא להגיד לא התכוונתי
אדם ברד אדם ד עולם אדם יודע שמשחר את ה
פותח את היד שלו והחץ עף החץ יזיק
אז זה רש רשזה משום ממונו הרי הוא כשורו
שיפשע בו וישא והזיק
הרב שיש לא אומר על חץ חץ מודה שזה בכל
זאת נקשר כמו ידו אבל האש שדומה לחץ דומה
לחץ שבאה מאליו
לא שאתה עשית
כלומר
רבי יוחנן שני דימו לחץ אבל שני ד שדומה
לחץ שלא אתה שחרת אלא זה נסמה מאליו היה
בידיך קשת ומתר והיה חץ מונח שם ולא שמת
לב והחץ השתחרר זה זה לא נחשב שעשית בו
ידיך זה כמו שורחה שהשיתי
גם שק מודה שאתה במו ידיך שהכרת את החץ
שאתה עשית רבי יוחנן אומר שגם זה קרה
מאליו זה נקרא שאתה בידיך עשית את זה
ואש זה כמו חץ שיצא מאליו אלא שאתה רק פשט
שלא שמרת אז זה נקרא אישור משום חיצו
התנה כתוב את הברה בברת שם מביא את הבירה
כאילו בעצמו שום שוחציו זה רבי יוחנן
כאילו בידיו בירוק זה מרן והיא כאשר כאן
מקשה עד כאן הסבר הגמרא עכשיו הנוק זה משה
שאלה מפורסמת מאוד שואל כך כשח אם כן איך
ישר נחשך תנרות דקתה הולך יום שבת איך
אישה מדליקה נרות בערב שבת והנר ממש לא
שזה אש והאש ממשיכה לבעור בשבת ואישום
שמחיצה מה שחיצו
כל רגע ורגע שהחץ ממשיך לעוף זה נחשב שזה
מכוחך
זה מה
זה האש שלך
זה כמו חץ שעף
שהחץ אתה מותח עכשיו את הקשת ויורה עכשיו
עד שהקש עד שהחץ יעבור זמן נכון לוקח כמה
כמה שניות אבל ניח לוקח כמה דקות אותו
דברכ כשהחץ מזיק זה נקרא אתה הזקת אתה
בידיך כי החץ נחשב כוחך ואישו שמחיצב
אז נחשב שהאש ממשיכה לדאוג זה כמו חץ אותך
שמכוחך יוצא שם שבת שהאש ממשיכה לדאוג זה
אתה מדליק את האש של שבת
כך שואלך
ג
מתחים איתו יש רן במסכת סנהדרין שאומר זה
לא בדיוק בשבת זה לא ככה שבת צריכים ממש
בידיו אבל נשאיר את השאלה הזאת אני כסף
מצוך הנחה שישום שמחיצב זה גם בשבת
אז אה אז לפי זה הרי הוא כאילו עצמו בשבת
בכל שכן אילו ההתכוון
להביר גדיש לך חברל וכ יקר כוונתו שד ש זה
יותר גרוע אש יוצאת בפשיעה אחר כדלקה הוא
אומר אומר אומר אני לא השם בחילה אתה נצרק
מה זה השם זה אש שלך אתה חייב
שבתון בכוונה ש שיהיה כל מטרק נורות שבת
שיהיה אור בשבת
אגב בחנוכה כבותה אין זקוק לה בשבת כבותה
זקוק לה מה אישה הדליקה אבל לא יכול להת
מחדש בהלחדק במקומה המטרה של נרות שבת
שהיא אור בבית בליל שבת אז הכל המטרה שהיא
שתדק בשבת אז אתה מדהים בשבת
כי מט זה ששת כי אני מבין את שהפירקה שלנו
שהרי חיובו משום חיצו כי זה רק החץ נכון
זה כמו חץ שזור שם שעה שעשה חץ מתחת ידו
באותה שעה נעשה הכל ולא כדי מה יסה
כזה לא עכשיו שכל רגע הוא עושה נכון כל מה
ש כל מה שהחץ ממשיך לעשות זה זה אחריותו
אשמתו כל מה שהאב ממשיכה לדוק הלאה אפילו
אח יומיים שלושה הכל הכל זה כ מכוח הפשיעה
שלו בהתחלה אבל החיוב מתחיל מיד
מפת עכשיו כם ככה הייתי אומר הוא יכול
להגיד אני נכון פשטתי
לא שמתי לב ויש פשטה י דקה
יודעים ירו קרבז התחיל מזה ילדים שיחקו
באש ואת שתה אחרי ימים ימים
שרפה בני אדם שרפה לחוז שרפה
היית תופס הילדים האלה אומר מה עשיתם נכון
שירקנו באש אבל מה שקרח אגב לא יכול לעצור
הרוח הייתה רוח חזקה והאשזה הלנוסים אונסח
פטרה
א מה תגידו צריך לת פשיעה סוף באונס נו
אפשר לווכח את זה
פה לא אומרים את זה פה אומרים אתה אחראי
על כל מה שהיה קורא קורה כל התוצאות
אחריותך כי כל מה שקורה אחרי יומיים שלושה
נזכף כאילו עשיתי ברגע ראשון
הכל בהתחלה בהתחלה זה הכוח של חץ וזה
החידוש של אישום שהוא חיצו שהכל היה
בהתחלה
נוס
אדם פשע לא שם לב אש התפשטה מלך חצרו והוא
מתיש
מ שח לדאוק עוד יומיים אחריו
מי החדן זקים הוא נכון הוא מת הרכוש שלו
שהיה ביום שפרצה אש כל החו משובד לצורכי
הנזקים היורשים וירשו את זה אביכם בחייו
שרף את הכל הנזקים היו בחייו זה נכון ש
שהוא מת ושתחם אותו אבל זה לא פותר אותו
מאחריות שתה לו ברי הראשון
אפילו הוא מת כ שספיק קדיש ודאי משתנה זקן
חס דקה ריב כי תצא אש שלם שלמה מביר את
הבה אז מי זה מביא אתה זה שהביק את האש
הוא זה ש שהזיק
י והרי מת באמת לו החיוב הוא אלא לו שמנדל
לו כמה דדליק אשת בידיים זה לא שעכשיו הוא
מדליק יכול להיות שכל מה קורא היה בהמשך
זה הכל כאילו הוא אבל כאילו היום בהתחלה
וזה מתרץ כנסת קדושה מנרות שבת נכון שהנר
דג בשבת וכל שם אמשיך לדאוג זה כאילו אתה
מדליק אבל עכשיו שהדלקת הכל כבר ביום שישי
טוב רבותיי זה עונן השאלה על תשעה באב
נכון שהאש התחילה בתשעה באב והתפשטה ושרפה
וגובו שלך נשרה בעשירי נכון שרוב אחד נצרה
בעשירי אבל מתי זה התחיל ואנחנו הולכים
בישון מחיצה וולכים לפי ההתחלה כל מה שקרה
אחר כך הכל נזכף על הרגע הראשון יוצא
שתשעה בא רב המקדש מה כן זה יותר טוב יפה
לא טוב לא יפה מקדש רף אבל רבי יוחנן קשה
רבי יוחנן עצמו אומר רבי יוחנן שומר שזה
הוא עצמו אומר אם לא הייתי שמה הייתי
לגובה בשירי איך אתה אומר אתה עצמך אומר
שיש חיזר שום חיצה פוש קרה בהתחלה אז מה
אתה אומר אם לא היית שסירים קשה עליך
תשובה פשוטה
אין ספק וכמ מה אתה
בוא שאל מסתכלים על מה קורה פה אש שהדליקה
התחילה עכשיו כמו שאמרנו אותו אדם ש פשה
באישו ואחר כך מת יש אח יוען שלושה שרפה
ירות גדולים
למה יש מתי נשרףו ירות
מתי נשרפו היירות
בהתחלה עכשיו נשבו היירות נכון שאנחנו
מתים אחריות אשמה
הוא השם בזה שהוא עשה בהתחלה השמת אחריות
יש עליו אבל אם אפשר להגיד שלמיסה
האש
ה כל השריפה הייתה בערכת חלה
אגב הם היו מכבים הם מכבים את השריפה אתה
הי אתה נכבת הם היו מצליחים מחבש לעצור את
השרבה שלא תתפשט לא הייתה לא מתפשטת
רק רואים אחרי שלא הצליחו לכבות והייתה
שחיפה גדולה
אומרים אחר כך חל מפר אחריות חל מפריע
רק מידת האחריות חיו נזקין לפי המגן לגבי
שבת מבחינת האחריות האם נקרא בחל שבת הוא
בפועל לא חל שבת בשבת הוא היה בית הכנסת
הנרות דלקו מבחינה הזאת הוא לא נחשב כמי
שהדליק בשבת כמחינת האחריות המעשה המעשה
היה ביום שישי
אבל אני יכול להיות על קום שבת אם שגיד
הכי שהאורה בבית יעב לשבת וכאן שני דינים
אנחנו אומר רבי יוחנזן על מה אנחנו מטבלים
אם טיטוס חלילה
אני יכול להביא אותו לדין תורה ואמרים לו
אתה השם גש אגב
יוסף כדור החשוד שלא אומר שהחשוד
זה שהשוח
את עיניו הוא סינגר על טיטוס אומר שטיטוס
לא שרף הוא רק חייל אחד הדליק דפיד ולא
עצרו ואחר כך טס לאו השם
כך יוספוס מחילה אומר אנחנו רב אנחנו לא
חיים מפי יוספוס כל היהודים יהודי לא חלק
היה
תחילתו היה
תחילתו היה כן היה מפקד מלד הגליל אחר כך
הוא עשה מה שעשה
גרם שכל חייליו ימותו נשאר בחיים נפל
פעל ידי האוויב ונה נהיה הסניגור של
פטיטוס
נכון ששיפו הוא ספר מדויק בחטים
חוץ מאחריות שתי אחריות שטיטוס מחילה זה
לא הוא כולם יודעים יוסף הוא לא אמר אמת
אבל לולניח לול צויר שמדין תצוות דין אתה
השם שאתה הדלקת שאתה ראית את החייל מדליק
אתפיד ולא עצרת את
נכון חייב לה אבל אני לא השם שהאיש התפשטה
אחר כך הייתי אנוס רציתי להביא לך באש לא
הצלחתי
אז כן אילו היינו דנים פה את טיטוס על השמ
האנו
היה כל תשע אבל אומר רבי יחזר אני לא עוסק
בשאלה המשפטית מי השם אני בוכה על הבית
הגדר שאמנו לנו
הב אין לדש הכל נשרף אתה נשרב סירי
כן כן רבי חנן צודק המקדש שנשרף בובסי מחת
אחריות הילו היו בטוס דין היינו אומרים
שהוא חייב אחריות כבר מתשעה באב אבל לא זה
הנושא אנחנו לא באים עכשיו טיטוס לדין
דנים על זה שעל החפסה לא על הגברה הגברה
של טיטוס לא מעניין אותם כרגע הוא ביתו
שלו יטוש נכנס ב במחוב עשה מה שעשה אנחנו
עכשיו במקדש שלנו שנשרף החפס זה הכואב לנו
וזה נזר בסריה אם ככה ברח בכל ז אנחנו
בתשיע
פסברנו
זה לא רק האחריות הייתה
המלאה האחריות היא עניין עניין משפטי של
שבודים חיים לגבי שבת זה לא שבת זה לא רק
אחריות
אני שואל מתי
התחיל המעשה ואיך כל המעשה שהמשיך אחר כך
כולו נחשב כבהתחלה
אילו עידנים רק בשאלה משפטית
הייתה היינו היה רב צודק אומר משפטית זה
שייך לתשי אבל מעשית מדית סירים אנחנו לא
עוסקים כאן בשאלות משפטיות עוסקים בשאלה
עובדתית
מבחינה זאת העובדה היא ברורה
כשאתה מדביק אש והיא מתפשטת אחר כך אחר כך
גם לוקח כמה ימים אתה לא יכול לומר שהאדם
הזה לא מביר את הבהירה לא רק שהאחריות שלו
עליו המעשה כל התוצאות שהיו בהמשך כולם
נזקפות על הרגע הראשון כי מחובדה
היא שאי אפשר לעצור את האש והכל נשרף
והתחיל מהתחלה
אז נכון שבפועל
אז המקד דש נשרף בעשירי אבל שאני שואל
הייתה שריפה בתחילה השריפה מתי נשר המקדש
אני לא יודע רק בשעת החריות משפטית אני
בשתית מתי שרב מקדש הרי נכון שמחינתנו
העצים האבנים נשרפו בעש אבל המעשה השריפה
שהוא זה שהביא את כל התוצאות היה בתשיעי
אתמול הבתי לפני הבחורים לפני הרב צ'ודה
הוא הדיש לנו יותר את הנקודה שאנחנו דנים
באמת
אתייחס
אל הקדוש ברוך הוא מה מה הוא עשה הרי בז
נכון טיצו שרף זה הכל שליחי השם מתי השם
שרף את המקדש
נכון שבחנתינו
העצים והאבנים נשרפו בעשירים אבל מתי השם
שרף את המקדש
כשהואלך איתי טיטוסוף
את המקדש. באותו רגע שהטיטוס התחיל, השם
שרף את המקדש.
המעשה האלוקי שורבן המקדש היה בתשיעי.
זה שנכון שהאיש התפשטה לקח זמן בעשירי זה
נכון מחינת היציב אבנים בחינת המיסה מיס
מיס החורבן מיס הרבה בתשיעי הרב צודים זה
יותר מר שכל אנחנו תלים רואים תהליכים גם
תהליך הגאולה הוא תהליך שמשך אנחנו תהליך
החורבן זה קצר
תוך 24 שעות זה קרה אם כי הדברים החורבן
לא נגמר. אנחנו אנחנו בתשעה בא מטבלים על
כל המשך הגלות עד ימינו.
האשכנזים מוסיפים קינות גם על מעשה הצלב.
מעשה הצלב. עד כדי כך.
ויש מקומות שעוסיפו קינות על השואה
בימינו.
כי הכל כל זה נכון זה היה לפני 2000 שנה
אבל הכל זה המשך של מה שהיה. החורבן של
המקדש
תחינת הגלות.
לא כולנו גלו ביום יום אחד הגלות הייתה
תהליך שנמשך שנים רבות וחורבן הארץ היה ש
אדריאנוס היה אחר כך הוא רב את ביתר וחרש
את המקדש דור דור שניים אחרי חורבן המקדש
אנחנו זוקפים את הכל לראשון חורבן המקדש
שלנו זה תחילת כל הצרות של עם ישראל עד
היום
עד אני לא עד בכלל בוא השם ימינו אנחנו
אומרים כבר תחילת בניין גם זה תהליך
העניין של האש זה עניין של תהליך אנחנו
רואים בחורבן תהליך
שאנחנו רואים את
רוצים לראות את את השיא שלו החורבן האחרון
שהיה באירופה זה שיא החורבן מאז המקדש
ומשם ולך מתחיל כבר תהליך בנייה אז האש
אותה אש שהתחילה בתשעה באב ונמשיך המשיכה
בעשירי והמשיכה בביתר והמשיכה אחר גם
בצרות אחרות עד ימינו ועכשיו מתחילה גם
האש השנייה התהליך החזרה כעת אתה השם באש
עצתה או באש התה דגנותה שנאמר ואני אהיה
לה לחומת אש סביב שנזכה כולנו ניגש ממנו
אמן
‏am