התורה והמוסר הטבעי | הרב מרדכי גרינברג, נשיא ישיבת כרם ביבנה | כנס אסופות ה-5

[מוזיקה] שלום לכולם. אני שיניתי קצת את ה את הנושא. ראיתי שיש הרבה שמדברים בענייני א הלכה. חשבתי אם אני אשנה קצת את הנושא אפשר לדבר קצת דברים יותר יותר מעשיים עקרוניים דברים שאני חושב שישארו ככה יותר בראש אז הנושא שאני קראתי לו זה התורה והמוסר הטבעי אני אתחיל באיזה רעיון יפה של הרב סולובייצ'יק בתחילת התורה, פרשת נוח, כתוב ויקח נח ויפת את השמלה וילכו אחורנית וישימו. אומרים חז"ל, פסוק מתחיל בלשון יחיד וממשיך בלשון רבים. אז אומרים חז"ל מלמד ששם התעורר לעניין הזה. ויפת הצטרף אליו אחר כך ולכן שניהם זכו בשכר שהוא נפרד שם זכה לטלית של מצווה אנחנו מתעטפים בטלית זה מתנה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו מאז ימי א שם ויפת זכה לקבורה שנאמר בספר יחזקאל כתוב א שהוא נתנו לו קבר. סתמה יש קשר בין השכר שהם קיבלו לבין המעשה שהם עשו. אז מה היה הקשר הזה? הרב סולוביצ'יק יש לו רעיון מחודש שאחר כך מדבר עליו. הוא אומר ב בשפה שלו שהיה רגיל באנגלית לטינית ישנם שני מושגים בהתנהגות של האדם. אחד נקרא אתיקה והשניה השני נקרא אתיקט. הבנתי את הרעיון אבל הלכתי ככה לברך ב במילון. אז כמו שהוא אמר אתיקה זה תורת המוסר. אתיקט זה תורת הנימוס. מה ההבדל בין מוסר לנימוס? א מוסר זה דבר הכרחי וזה לא משנה מה דעת אלה שרואים אם זה מוצחן ביניהם או לא מוצן ביניהם לא הם המושכים איך איך להתנהג זה דבר מוחלט זה דבר מוסרי או זה דבר לא מוסרי האתיקט הנימוס לרחרת זה משהו אחר זה לא דברים שאתה מוכרח לעשות רק א אתה מה שהחברה מצפה שהיא שתתנהג בצורה כזאת. פעם ראיתי ב בתור ילד אני זוכר בעיתון מעריב היה מדור כזה קטן עם רות כנף כאלה אז הביאו איזה מאמר לא מאמר זה משפט אחד איזה פילוסוף אנגלי הוא אמר מי נחשב ל א איך קוראים לזה נו אדם אינטליגנט מי מי נחשב לאינטליגנט זה אחד שיושב בבית לבד ולוקח קוביית סוכר עם פינצטה. אתם בטח לא יודעים מה זה קוביית סוכר, אבל ההורים שלנו הביאו מפולניה. הם היו שותים כוסה עם קוביית סוכר ויש א צלוחית שיש שמה קוביות סוכר. אז איך לוקחים? אתה לוקח ב באצבעות אם אתה נוגע בקוביה השנייה זה לא יפה. אז יש פינצטה. לוקחים פינצטה. אז מי זה האינטליגנט? זה שלוקח את הקוביית סוכר עם פינצטא. גם כשהוא לבד בבית אף אחד לא רואה. זה באמת אינטליגנט אמיתי. כי לקחת סוכר עם פינצטה זה דבר שלא הכרכי. וכשאף אחד לא נמצא לידך ואף אחד לא רואה אז מה אכפת לי לקחת עם האצבעות? אבל לא אינטליגנט אמיתי לא יעשה דבר כזה. בכל אופן זה דוגמה. דבר מוסרי זה לא משנה אם מישהו רואה או לא רואה אם אתה נמצא בחברה אם אתה נמצא בבית לבד אם זה לא מוסרי אני לא עושה את זה אבל אם הבעיה היא של מימוס של דרך ארץ אני צריך להתנהג לפי מה שהציבור מצפה ממני אבל אם אין אף אחד אז מה אכפת למישהו איך אני איך אני [מוזיקה] מתנהג זה העיקרון שם היה לו בעיה של מוסר. האבא שוכב בצורה כזאת, זה ביזיון, צריך לעשות משהו. אז הוא מבין שיש הכרחי לקחת שמיכה, לכסות אותו. שם לא הבין את הדבר, הייפת, לא הבין את הדבר הזה. הוא ראה ששם עושה דבר כזה, אז הוא קלט שיש בעיה. אז הוא הצטרף אליו. לכן התורה מתחילה ויקח שם לבד. אחר כך יפת הצטרף אליו. לכן כתוב וילכו וישימו לשון רבים. מה השכר שהם קיבלו? אז הוא אומר כתוב בשולחן ערוך בהלכות ציצית על פי כתבי הארי את הבגד של הציצית צריך ללבוש מתחת לבגדים. לא כולם פוסקים ככה. יש חסידויות בעיקר שהולכים עם הטלית קטן על הבגדים. הרי אומר כנראה לפי תורת הסוד לא לעשות את זה אלא מתחת לבגדים. רק החוטים יוצאים החוצה אבל הבגד עצמו נמצא מתחת. מה זה מלמד אותנו? הרי ציצית זה עניין של תריג מצוות. זה בא ללמד אותנו שזה אצל היהודים זה דבר מוסרי על פי התורה. ודבר מוסרי זה לא משנה אם רואים או לא רואים. אם אתה נמצא לבד או אתה נמצא בחברה. זה דבר מוחלט. ולכן הטלית קטן שמורה וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות השם זה לובשים מתחת לבגדים. גם כשאף אחד לא רואה אתה חייב במוסריות הזאת. אבל א העניין של האתיקט, של המוסר, של הדרך ארץ, של הנימוס, זה לא דבר מוחלט, אלא כשיש חברה, אבל אם אין חברה, אתה לבד, אז אתה לא צריך. יפת שהמניע שלו היה ענייני החברה, אז הוא אין לו את העיקרון הזה שחייבים גם כשאתה לבד, אלא אם החברה דורשת, היא רואה את זה, אז כן. אם לא, אז לא. לכן מה יפת זכה לקבר. הגמרא בסנהדרין דנה מה העניין של קבר. והמסקנה של הגמרא שקבר זה משום כבוד הבריות. אז אם זה משום כבוד הבריות אז יפת מבין את העניין את המושגים של כבוד הבריות. לכן הוא זכה לקבר. אבל שם הוא לא כפוף לכבוד הבריות. הוא יש לו דברים מוחלטים. זה המוסריות וככה אני עושה. ולכן הוא זכה ל לטלית. עד כאן דברי הרב סולובייצ'יק. רעיון יפה, אבל היה לי קושי בדבר הזה. אם אתם זוכרים בפרשת לך לך, יש פרשה נוספת שאברהם רודף אחרי ארבעת המלכים והוא מנצח אותם ומציל את מלך סדום ואחר כך גם אתוט. וכשנגמרה מסתיימת המלחמה אז בא אליו מלך סדום ואומר לו תן לי הנפש והרכוש קח לך. אני לא רוצה שום דבר מהכסף, רק תן לי את הנפש. ואומר לו אברהם אבינו, אם אקח ממך מחוט ואז צרוכנעל, לא לוקח שום דבר ממך. קח גם את הנפש וגם את הרכוש. אומרים חז"ל, רש"י מביא מה זה חוט ועץ רוכנל. אומרים חז"ל, בסכר זה זכה לחוט של ציצית. ו א מצוות תפילין רגע חוט של ציצית זה הקדוש ברוך הוא כבר נתן ל לאברהם לשם שאברהם הוא מצאצא מה הקדוש ברוך הוא מוכר אותו דבר פעמיים פעם הוא נותן את זה לשם ואחר כך הוא נותן את זה לאברהם מה זה הדבר הזה אז פה אנחנו מגיעים באמת ליסוד חשוב שוב בעניינים בנושא הזה ש אה דיברנו עליו אדם תראו במקור מקור א' אמר רבי יוחנן אלמלא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול גזל מנמלה אריות מיונה דרך ארץ מתרנגול. זאת אומרת בעצם חלק מהתורה היינו מגיעים בכוחות עצמנו כי היינו למדים. תראה החתול למשל א איך הוא מתנהג עם הכשהוא עושה עץ רחב אז הוא מכסה את זה אחר כך צריך להיות צנוע. אז אתה יכול ללמוד מבעלי החיים שככה דרך העולם. אז ככה עוד הרבה דברים היינו יכולים ללמוד מהם. השאלה היא האם אנחנו כשמקיימים את המוסר ואת התורה והמצוות האם אנחנו צריכים לקיים אותם מצד הטבע שלנו יש טבע באדם להיות מוסרי או אחרי שה התורה ניתנה אז אני כבר לא צריך את זה לפני שהיה תורה אז היה צריך להיות איזה סדר אז הסתמכנו על הסדר הטבעי, על התכונות והדרישות המוסריות שיש לכל בן אדם בטבע. אבל אחרי שניתנה תורה יש תרייג מצוות, יש שולחן ערוך, הכל כתוב. בשביל מה אני צריך את זה? אני יכול לשים את הטבע המוסרי בצד ולקיים את הדברים על פי התורה. ויש באמת כאלה שככה חושבים ואפילו מתנהגים ככה. קראתי שפעם הגיע איזה אברך לרב שחייאס איתו הוא חייב לעבור דירה עכשיו יש לו שני הצעות מקום אחד מציעים לו מה שנקרא היום שכונה של סרוגים ויש הצעה שנייה בשכונה של חרדים מה אתה אומר אמר לו יש יש לי ספקות צדדים לכאן צדדים לכאן מה מה הרב מציע אמר לו הרב אני לא אחראי על הסיפור הזה אבל ככה קראתי. אמר לו הרב, מה אכפת לך לגור בבית שהחדר מרדרות נקי? זה התשובה שלו. אבל זה אומר, מלמד אותנו משהו. למה כשאתה מסתובב ב100 שערים בבני ברק ובשכונות מסוימות בבית שמש? אזה מזבן אותך. אתה הולך ברחוב, פה יש עטיפה של ארטיק, פה יש בקבוק של קולה. ואנשים עוברים אל זה. אף אחד לא אכפת. אבל כשאתה הולך בגבעתיים בהרצליה ואני הייתי שבוע שעבר במודיעין אמרתי לה תראה איזה עיר נקייה אחי מסודרת משהו למה למה זה ככה טוב יכול להיות שמישהו ישמע את הדברים שלי יגיד או עוד אנטישמי כן נגד חרדים וזה למדו בחתולים אבל בחולים תשמעו ב יש רשי על גמרא שרבי עקיבא אומר לבן שלו אל תגור במקום שראשי העיר הם תלמידי חכמים. אל תגור שם. אומר רש"י, למה לא? אומר רש"י, כי תלמידי חכמים לא אכפת להם לא הציטת טיפור. הם אינם דואגים לצורכי המקום. כך אומר רש"י. יש לך ראש עיר שהוא תלמיד חכם. הסדר העדיפויות שלו זה שונה לגמרי. פה אני צריך כוליל, פה חיידר וכל התקציבים הולכים לדברים כאלה אז מה אכפת לו שיהיה סדר, שיהיה נקי, שיהיה דברים ירוקים, שיהיה מגרשים משחקים לילדים זה לא זה לא ברשימה שלנו. אז אומר רש"י, אל תגור שם. תחפש לך מקום שיש מישהו שהוא לא תלמיד חכם. הנה זה דוגמה שאדם אומר עד עכשיו הייתי מוסרי כי למדתי מהחתול באמת ומכל מיני היום אני לא יש לי היום תורה אני הולך על פי התורה וכשיש תורה מה אכפת לי מכל ה כל הדברים האלה שאנשים א ממציאים אבל האמת היא שהתורה היא לא באה במקום ה המוסר הטבעי המוסר הטבעי זה ההקדמה, זה היסוד והבסיס שעליו בונים אחר כך והתורה באה לבנות מקום יותר גבוה במוסריות של האדם אבל חס וחלילה לא לחשוב שזה בא במקום תראו במקור אה במקור ז' כותב הרב ספר אורות הקודש דבר מוכרח הוא שיסגל האדם לעצמו את המוסר הטבעי הפשוט בכל רוכבו ועומקו ואסור בפסקה שנייה אסור ליראת שמיים שתדחוק את המוסר הטבעי של האדם ברגע שאדם נהיה ירא שמיים הוא אומר אני כבר לא צריך את המוסר הטבעי כי עכשיו אני צמוד לשולחן ערוך השולחן ערוך יודע יותר טוב מה מה זה המוסר הנכון ואני הולך עד הסוף לפי ה לפי השולחן ערוך ואני לא צריך את הרגש של המוסר הטבעי. אז אומר הרב, זה לא נכון. אסור ליראת שמיים שתדחוק את המוסר הטבעי של האדם כי אז אינה עוד יראת שמיים טהורה אם הוא חי בלי הרגש המוסרי הטבעי. וסימן ליראת שמיים טהורה. כשהמוסר הטבעי הנטוע בטבע הישר של האדם הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מלדיה. צריך להיות אדם שכשיש לו מוסר טבעי ואז באה התורה ומרוממת את המוסר הטבעי מעל המוסר הטבעי יש לה עוד דברים להגיד אבל אם אדם מחליף זה דבר אסור הוא אומר מתבטא ככה בחריפות הוא אומר אם יצויר יראת שמיים בתכונה כזאת שבללא השפעתה על החיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב כן תדמיינו לעצמכם אדם שלא לומד תורה ואיך הוא חי? על פי המוסר הטבעי שיש לו. יש לו מצפון, יש לו מידות טובות כמו שראוי לאדם שנברא בצלם אלוקים. בתורה הוא עדיין לא שייך. והמוסר הזה הטבעי הוא באמת מאוד מפותח אצלו. עכשיו הוא החליט נגיד בגלל המלחמה הוא חוזר בתשובה. ואז הוא מתחיל ללמוד הלכות ומתגלה לעולם חדש. אז הוא אומר, "בשמע אני צריך את המוסר הטבעי. התורה והשולחן ערוך זה יותר מזה והם מדריכים אותך בפירוש מה איך להתנהג. אז אני הולך על פי זה אני לא צריך יותר להתייחס למוסר הטבעי. זה בעיה גדולה. תראו לעצמכם אחד הוא נמצא באיזה אירוע פתאום הוא רואה איזה גמד הוא בחיים שלו הוא לא ראה דבר כזה הוא הרי פעם למד בישיבה אז הוא נזכר שיש הלכה בשנה ברורה כן לומדים בישיבה לומדים משנה ברורה יש הלכה במשנה ברורה מה כתוב מי שרואה ננס מה מברך ברור משנה הבריות מתי יהיה לו עוד הזדמנות לברך ברכה כזאת. תופס את הנס הזה, מנענע אותו כמו לולב ומברך בכוונה גדולה בתוך אולם של אירועים. ברוך אתה השם משנה הבריות. א מה אכפת לו מהמוסר הטבעי? איך אתה עושה דבר כזה? על חשבונו. אבל כתוב במשנה מורה. כן. זה דוגמה שהמוסר הטבעי נשכח ממנו. הרב אומר אילו אם יצויה רישת יראת שמיים כזאת שבלא השפעת על החיים של היראת שמיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב ולהוציא על הפועל דברים מועילים לפרט ולכלל ועל פי השפעת של מי של היראת שמיים מתמעט כוח הפועל ההוא יראת שמיים כזאת היא ירה פסולה אם אדם הוא יראה שמיים וההתנהגות שלו היא פחות ממה שהיה כשהמניע שלו היה מוסר טבעי. כשהיה מוסר טבעי הוא היה אדם מוסרי באמת. עכשיו הוא אומר אני הולך לפי התורה לפי השולחן ערוך אז שום דבר לא מעניין אותי כי השולחן ערוך בטח עומד על כל מה שצריך ומה שלא צריך אז לא. אז הוא נהיה הוא נהיה פר האדם אבל הוא ירא שמיים. הרמב"ם בשמונה פרקים, לא נעבור על זה עכשיו, אבל הרמב"ם בשמונה פרקים הוא דן בשאלה הזאת. איך אדם צריך להתנהג? מה הסולם העדיפויות שלו? האם אני פועל מצד המוסר או מצד ה התורה? ויש לזה לכאורה סימוכין בחז"ל, כי חז"ל אומרים על יאמר אדם אי אפשר לאכול חזיר. אחד הדוגמאות אלא תגיד אפשי והפשי אבל מה עשה ואבי שבשמיים גזר עליי זאת אומרת האדם הזה אומר אני בלי התורה הייתי אוכל חזיר למה לא אבל היום אני לא אוכל חזיר למה כי התורה אמרה שאסור אז אומר אומרים חז"ל אל תגיד ככה. לא ההפך. חזיר אומרים חז"ל כן אל תגיד אי אפשר לאכול חזיר. למה? אומרים שיש בזה מחלות זה לא טעים הוא נמצא תמיד בפח השפעה. לא כדאי לאכול בשר חזיר. זה גורם להרבה בעיות. אז אל תאמר אי אפשרי לאכול חזיר אלא אפשרי בהפשי אם זה היה תלוי בי הייתי אוכל את זה כל העולם אוכל את זה זה נחשב כנראה לאיזה מעדן אבל למה אני לא אוכל כי התורה אמרה לא לאכול אז הנה אנחנו רואים שיש דעה כזאת שחז"ל אומרים מצד מה צריךאדם לקיים את המצוות לא מצד השכל לא מצד הטבע הישר שלו אלא מצד מה שכתוב בתורה. זאת אומרת שאדם צריך באמת להיות צמוד לתורה ולוותר על העניינים ה מחשבתיים והמוסריים שלו תהיה צמוד לתורה ותגיד בלי התורה הייתי אוכל עכשיו אני לא יכול לאכול אבל מצד שני אומר הרמבם כל הפילוסופים וגם בחז"ל אנחנו רואים שאדם לא צריך צריך להגיד אני מקיים רק בגלל שכתוב בתורה. אם לא היה כתוב בתורה הייתי עובר על הייסורים. אין דבר כזה. אדם צריך לדאוג לחיות במוסריות גם אם זה לא היה כתוב בתורה. יש פה איזה סתירה במאמרי חז"ל. מה אני צריך לחשוב עכשיו? אני צריך לבטל את העניינים הפרטיים שלי כלפי התורה או להפך צריך לדאוג שאני אהיה אדם יותר טוב, יותר מוסרי, גם אם זה לא היה כתוב בתורה. והרמב"ם אומר ששני הדברים צודקים ותראו אומר הרמב"ם כמה חז"ל דיקו במילים שלהם היה יכולים היו חז"ל להגיד תראו לעצמכם שיש שני בני אדם אחד צבן את השני ואז אחד זה שהצבנו אותו הוא אומר לשני תשמע מה שעשית עכשיו זה נורא והיום ותאמין לי אם הייתי יכול הייתי הורג אותך. לא יכול לסבול את המה שעשית לי. יש לך רק מזל אחד שבתורה כתוב לא תרצח אז אני לא הורג אותך. אבל ככה הייתי הורג אותך. אבל אני אדם ממושמע. כתוב בתורה לא תרצח. אני לא רוצח. אז אומר הרמבם כל ברדעת מבין שזה אדם מאוד שפל. מה זאת אומרת? הייתי הורג אותך בגלל שהצבנת אותי ואתה צריך את התורה בשביל להגיד לא תרצח. אסור להגיד ככה. אבל חז"ל אומרים שאדם יכול להגיד אפשי ואפשי אבל מה עשה? אבא שבשמיים גזר עליי? אומר הרמב"ם תלוי על מה מדברים פה. שהרמב"ם קורא לזה שתי סוגים של מצוות. יש מצוות שמעיות ויש מצוות שכליות. מצוות שכליות זה מצוות שאדם מצד עצמו, מצד המוסר הטבעי צריך לשמור עליהם. רצח למשל זה לא זה. אדם שנברא בצלם אלוקים מבין שאסור לרצוח, לא צריך את התורה בשביל זה אבל מצד שני לאכול חזיר. למה לא? למה אסור לאכול חזיר? רק בגלל שהתורה עשרה. אם היו שואלים אותי בלי תורה הייתי אוכל חזיר. לכן אומר הרמב"ם תשמע את המילים של חז"ל. חז"ל אומרים אל יאמר אדם אי איפשי לאכול חזיר. אני לא אוכל חזיר כי זה לא טוב. לא זה כן טוב. זה מצוין אבל אפשר התורה עסרה. אבל חז"ל לא אמרו אל יאמר אדם א אי אפשרי לרצוח אלא אפשי ואפשי. אבל מה עשה? והתורה אמרה אסור. שם התורה לא אומרה. הדוגמאות שהתורה אומרת זה אכילת חזיר, שטנז, עניין של עריות, כל מיני דברים שאנחנו מעצמנו לא היינו יודעים אותם. זה נקרא מצוות שמעיות שאנחנו שמענו אותם מסיני ואנחנו שומרים עליהם. וזה באמת אילולי התורה לא היינו שומרים עליהם. אבל כשאתה נתקל בדברים שכליים, מוסריים, טבעיים, אסור לאדם להגיד, בלי התורה הייתי עושה את זה. אתה חייב לשמור את זה מצד ה מצד הטבע האנושי. למה? למשל אומר השריד האש, עברנו עכשיו את פורים, מישהו ברך על משלוח מנות? מצווה כן יש לו רחמנות מישהו בירך על זה אין מצווה כזאתן אין אין אין ברכה כזאת אתה נותן כל יום צדקה כן חייב אדם לתת כל יום צדקה אז מה אז אתה מברך כשאתה הולך לקיים מצוות כיבוד אבהם אתה מברך לא מברכים למה לא מברכים הוא אומר כי התורה רוצה שתעשה את המעשה הזה מעצמך מצד המוסריות שבך ולכן אם היינו מברכים הזה. אז היינו אומרים אה למה למה אני עושה את המצווה הזאת? כי אני מברך כי זה מצווה לא אל תברך זה לא מצד המצווה זה מצוות הטבע האנושי צריך לקיים מצוות כאלה רוצה לספר לכם איזה סיפור שמבטא יפה את הרעיון הזה סיפר לי פעם אחד שהיה תלמיד של הרב הוטנר אז הוא אומר שפגש אחרי הרבה שנים פגש גש חבר ירושלים הרבה שנים הוא לא ראה אותו אז עומדים מברכים מדברים טוב סוף נפרדים ואז א הוא אומר לחבר הזה תשמע פעם אתה בא פעם לירושלים תבוא תבקר קפוץ אליי אומר לו החבר למה אתה חולה או אבל מה פתאום שאני אמור לבקר אם אתה תה תהיה לא עלינו אבל לא תהיה חולה אני אבוא לבקר אבל סתם ככה לבוא לבקר אז הוא אמר לי שזה עצבן אותו ה קו המחשבה הזה ש כאילו אין לחברות אם יש מצווה אז עושים אבל אם זה לא מצווה אז לא עושים אז א הוא אומר הלכתי לרב וטנר סיפרתי לו את הסיפור הזה אז הרב וטנר אמר יש לי גם סיפור לספר ספר לך, לא יודע אם זה סיפור שהיה או משל, אבל ככה הוא סיפר. איזה גביר נוסע לרבי, נוסע לרבי עם עגלה קרכרה מפוארת, שני סוסים, יש לו עגלון, יושב בנחת, באמצע הדרך פתאום הוא מגלה איזה יהודי כזה שלפר, הולך עם תרמיל צעד, בגדים כאלה קרועים, ככה הולך וצולע, הוא מתנה לאט לאט, אומר, וואלה, יש לי עכשיו הזדמנות לעשות מצווה. הוא עוצר ליד היהודי הזה, אומר לו, "לאן הולכים?" אומר לו, "פה לרבי בעיירה השנייה." אמר לו, אומר, " מצוין, זיכית אותי במצווה, יאללה, תעלה על הסוס, אני לוקח אותך." אומר לו, "רגע רגע, אבל אתה תשלם לי." הוא אומר לו, "מה? אני רוצה לקחת אותך הטרמפ. אתה לא רוצה, לא צריך. כן, תשלם לי. דופק את הסוסים והולכים. אחרי כמה צעדים הוא אומר, אני לא מבין מה היה פה. אבל היהודי הזה לא נראה לי מה מה הוא רצה? מה פתאום הוא רצה שאני אשלם לו? אז הוא עוצר, מחכה עד שהיהודי יגיע עוד פעם, אומר לו, "בסדר, אני אשלם לך, תעלה. כמה אתה רוצה שאני אשלם לך?" הוא הרביץ לו איזה מספר, איזה סכום אומר לו, "תגיד, אתה השתגעת לגמרי? אני רוצה לעשות מצווה. אני רוצה לקחת אותך ואני צריך עוד לשלם לך. אתה לא רוצה, אל תעלה. ושוב הוא דופק את הסוסים והולכים כמה צעדים ושוב הוא חוזר ואומר לא מבין מה קורה פה אני חייב לברר מה זה. אז הוא מחכה לו והוא אומר, "בוא תעלה, אני אתן לך כל מה שאתה רוצה, אבל עכשיו תסביר לי מה הרציונל פה, מה הרעיון, למה שאני אשלם לך." הוא אומר לו, "תשמע, עכשיו עבר אחק סוכות, קנית אתרוג, שילמת על האתרוג הרבה כסף, נכון? חפשת אתרוג ודר על מצווה משלמים. אתה עוצר לי בדרך ואומר לי, "וואלה, יש לך עכשיו הזדמנות לקיים מצווה. על חפצה של מצווה משלמים. אתה לא בא ואומר לי אה יש לי עכשיו הזדמנות לעזור ליהודי להקל עליו. לא, יש לו מצווה. ואם זה לא היה מצווה, לא היית עושה את זה. אז אם אני מצווה אז שלם. יהודי בענייני בעניינים של ה של הדרך ארץ, של המוסריות, הוא לא צריך לקיים את הדברים האלה בגלל שזה מצווה. הוא עובר ברחוב, יש שני מסכן מרחם עליו אז הוא זורק לו מה שהוא זורק לו. זה לא ככה. אתה צריך לתת את ה לעשות את הגמילות חסד הזה בגלל שככה צריך להתנהג. ולא בגלל שזה מצווה. אני זוכר פעם באיזה חתונה הייתי משפחתית אז יש לי בן דוד ככה ששייך לעולם החרדי ויש בן דוד שהוא סרוג. הוא מספר לי הסרוג הזה מספר לי שה הבן דוד החרדי בא אליו ואומר לו אתה מוכן אה לזכות במצווה צריך להביא איזה רב לבני ברק לחופה. אתה מוכן לזכות במצווה הזאת ובסדר נסע לקח אותו אחר כך הוא בא אליי הוא אומר לי תגיד לי כל מה שעושים פה זה רק בגלל שזה מצווה אין עניין לעשות חסד עם מישהו מה זה בעיה שאדם מקיים רק בגלל שזה מצווה אבל אם זה לא מצווה ה באו פעם להתייעץ עם הרב אברמסקי אחד אמר אמר לו, "תשמע, יש לי שתי הצאות של שידוך לבת שלי. אחד תלמיד חכם א קצת בעיות בהתנהגות שלו. השני, התנהגות למופת. הוא לא תלמיד חכם בקני המידה של ה השני. מה אתה מציע לי?" הרב ברמסקי אמר לו, כתוב בתורה את ביתי נתתי לאיש הזה. זה שמעתי פעם מהרב אדרי שהוא היה פה משגיח כשאני הייתי בחור צעיר. הוא אמר קודם כל זולר זן המנץ' את ביתי נתתי לאיש הזה אני זוכר את הביטוי שלו אמר פחות קילו תורה יותר קילו תורה אבל קודם כל שיהיה בן אדם לאיש הזה זה מה שהתורה אומרת ככה מחתנים ילדים שחתן שהוא יהיה איש מה שלא כתוב בתורה זה זה לא בעסק לא יש דברים יסודיים שצריך כן, יש עוד הרבה דברים כאלה, כמו שכתוב בחסידות, מדברים על זה הרבה. לעולם יהיה אדם ירא שמיים. אומרים לו, לעולם יהיה אדם. קודם כל, אחר כך יראה שמיים. אז אם נחזור עכשיו לעניינים שלנו, אני חושב להגיד פה פשט כזה. אחרי שהרב סולובצ'יק חידש לנו את הדבר הזה שיש דברים שעושים אותם גם באסתר, גם כשאתה נמצא לבד. אבל חוץ מזה יש דברים שגם כשאתה מקיים את המצווה אתה צריך לראות מה קורה מסביב. רבי סון מסלנט אמר שלפעמים אדם נכנס לבית הכנסת בבעלה כבר מאחר קצת את התפילה אז הוא מתעתף בטלית תופס את ארבעת הצדדים מעיף אותם אחורה אומר לו אדוני אתה הכנסת עכשיו פליק למי שעומד מאחוריך אתה לא שמת לב אז מה אתה מקיים מצווה על חשבון אתה מרים את הנס ואתה מברך שמשנה הבריות כאילו היה חתיכת לולב כי אני מקיים מצווה אז מה אכפת לי מכל מה שנז אבל איפה נעלמה המוסריות שלך רבי סכואל מסלנט אמר נז בתלמידים שלו אתם יודעים אז לא היו ברזים אז היה חבית של מים והיו נוטלים ידיים אבל כתוב במשנה מורה שצריך ליטול ידיים בשפע כן שפע של מים כדי שגם יהיה עליו ברכה בשפע אז ממלאים את הספל עד הסוף ככה נוטלים ידיים קבוצה גדולה של תלמידים אז הוא אמר להם רגע אבל עוד מעט המים יגמרו מי מלאה את החבית אותה אישה מסכנה שעובדת פה וצריכה לתת לכם אחר כך את האוכל היא צריכה לחצת החוצה ולסחוב את ה את העגלה עם החבית מים הכבדים אז תוותרו על ה על האידור הזה תקיימו את המצווה בלי האידורים אל תעשו את זה על חשבון מישהו אחר לכן אדם צריך לדעת לדעת מצד אחד מקיימים גם כשנמצאים לבד אבל מצד שני גם כשאתה מקיים את המצווה תדאג שזה לא יפגע באנשים אחרים שלא יפגע במוסריות אני חושב שזה הפשט בטלית שם זכה לטלית מה העניין אומר הרב סלובצ'יק שצריך לשמור על ה על המוסר על החיובים גם כשאתה נמצא לבד וזה העניין של הבגד של הטלית לובשים אותו בפנים אף אחד לא רואה אבל אני חי על פי זה אבל החוטים יהיו בחוץ זה כבר דבר שני גם כשאתה יודע שצריך לקיים את התורה כשאתה גם כשאתה לבד אבל יחד עם זה אתה חייב להתחשב בדברים החיצוניים זאת אומרת אם אתה נמצא בין אנשים מהצד החבר חברתי אתה יכול לפעמים לפגוע, תדע איך להתנהג. זה דברים של א של יום יום. נמצאים בחברה, נמצאים בצבא, נמצאים ב אפילו בבית. אני אמרתי תמיד לתלמידים, הנה בדיוק עכשיו זה ערב פסח, חוזר בחור ישיבה הביתה. מושה, אתה מוכן לשפוך את ה את ההשפעה בחוץ ב איך קוראים לזה? בספרדיה. אוף כל הזמן אני ומה עם רבקה אחותי מה היקרה למה היא לא עושה שום דבר ויש לי חוץ מזה גם מבחן אחרי ה אחרי בין הזמנים אין לי זמן לדברים האלה תבקשי ממנה באה האמא אומרת לראש הישיבה בואנה אני לא יודע מה קורה פה עד שהוא הלך לישיבה מה זה ילד הוא היה כל הזמן רק עזר ומה אפשר לעשות עכשיו הוא בא ערב פסח אני עובדת כמו משוגעת אני מבקש יש ממנו כמה דברים לעשות. לא, כי בישיבה אמרו לו שיש מבחן, הוא צריך ללמוד, אסור לבס את הזמן. מה קורה פה? לא יכול להיות שה המוסריות תתבטל כשאדם נמצא בישיבה ויש לו יראת שמיים אחרת, יותר גדולה, שלא היה לו קודם. אבל אל תמחוק את המוסריות הטבעית. לכן כמה שהטלית מורה שאדם צריך לקיים גם דברים כאלה שהם נמצאים בצינאה אבל יחד עם זה החוטים שיהיו בחוץ כדי ללמד אותנו שצריך להתחשב גם בדברים ה החיצוניים אי אפשר למחוק את כל מה שהיה לפני כן אברהם אבינו ספר בראשית נקרא ספר הישר כותב אני מציע לכל אחד לקרוא את ההקדמה של הנציב בארב דבר הוא כותב שם שבית שני חרב בגלל שינת חינם אומר למה היה שינאת חינם אז הוא אומר שאנשים חשבו שכל מי שמתנהג שלא כדעתם ביראת שמיים שהוא צדוקי והפיקורס למה כי אני אוכל אוכל נגיד בדץ כן והוא אוכל הכשר של בלז ואני מסתכל עליו כאילו אחד שלא שומר מצוות אני עמדתי פה מניית קיאוסק והגיע יהודי אחד ושאל אם יש משהו לשתות מה יש לך הוא אמר יש לי סייבר מה ההכשר אומר לו הכשר של בלז אה כבר יותר טוב בלי הכשר הוא אומר בהלך אז אומר הנציב כשאתה חושב שכולם צריכים להיות כמוך ומי שלא כמוך הוא צדוקי והפיקורס אז בסוף מגיעים לידי שפיכות דמים והוא מסיים עוד משפט והקדוש ברוך הוא אינו סובל צדיקים כאלה שחושבים שרק מה שהם חושבים זה האמת אני חשבתי על זה דווקא במאמר מוזגר אני אומר לכם שחשבתי על זה שלפני כמה ימים אמר ראש ישיבה גדולה תלמידים שאלו אותו איך מתייחסים לציבור הסרוג שכל כך הרבה מבחורי הישיבה שלהם נהרגו במלחמה הזאת אומלחמות הקודמות איך מסתכלים על זה אז הוא אמר א הם עשו את מה שלימדו אותם רבותיהם את התורה בצורה מאוטת. זה עכשיו יש לנו כבר חותמת. אנחנו לומדים בצורה מעוותת ולכן יוצא לנו דברים כאלה. והתלבטתי עם לפרסם את הדברים האלה של הנציב. מי אמר שזה מעוות? אתה חושב ככה. אומר הנציב, מי שחושב שרק איך שהוא חושב זה התורה ומה שחושב השני על פי תורה הוא צדוק ביקורס. אין דבר [מוזיקה] כזה. אז מה שאני רוצה להגיד לכם עכשיו זה רעיון די חדש. לא כל כך ראיתי את זה מפורש, אבל תשמעו, כתוב, אתם רואים במקור א במקור ג' אז כתוב אחרי השם אלוקיכם תלכו וכי אפשר לאדם להלך אחר שכינה לו כבר נאמר כי השם אלוקיך אש אוכלהו אלא הלך אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא מה הוא מלביש ערומים וכולי ואחר כך מה הוא מבקר חולים ועוד ועוד דברים כאלה אז השאלה היא למה צריך את כל זה אם כבר למדנו שאפשר ללמוד א אה צניעות מחתול ומנמריות וכולי למה צריכים עכשיו לספר לנו שיש מצווה בתורה תלכו אחרי השם אלוקיכם תלכו אחרי מידותיו מה הוא אפתה זה אפשר ללמוד גם מהחתול אני חושב שהחידוש כאן הוא זה לא ללמוד מה מהפסוק הזה איך מתנהגים? כי עצם הדבר שמתנהגים זה באמת אפשר לראות מהחתול. החובה שהתורה מתילה עלינו אחרי השם אלוקיכם תלכו מה הוא אף פתם? זה שאדם חייב להפוך את עצמו לאחד כזה שהמידות שלו הם מידות אלוקיות. לא על המעשים מדובר כאן. מעשים אפשר ללמוד מהחתול. אבל החובה שהתורה אומרת אחרי השם אלוקיכם תלכו זה שאדם יהפוך את עצמו לבעל מידות כאלה שהם מידות אלוקיות. זה זה החובה של אחרי השם אלוקיכם תלכו. ואיך עושים את זה? תראו כותב הרמב"ם במקור ט בסוף וכיצד ירגיל האדם עצמו בדעות אלו עד שיקבעו בו. המצווה היא שהמידות הטובות יקבעו בו. איך עושים את זה? אומר יעשה וישנה וישלש במעשים על פי הדעות האמצעיות ויחזור בהם תמיד עד שיהיו מעשיהם קלים עליו ולא יהיה בהם תורח עליו. כלומר, הוא כל כך השתעבד כבר למידות האלה שבאופן טבעי הוא מתנהג ככה. אז אם א תשאלו אותי אבל טוב אז אם הוא עושה את זה באופן טבעי אז מה זה שווה? הרי אדם צריך להתנהג על פי בחירה חופשית. אבל אם אתה אומר שהוא הפך להיות דבר כזה, טבע כזה, אז איפה הבחירה חופשית? אז כותב הרב קוק בסידור, תראו במקור חווה שקוד ללמוד תורה אומר הרב אדם ובהמת תושיע השם אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה. אז הרב שואל את השאלה הזאת. אם אתה הולך לעשות את עצמך כבהמה, מה זה בהמה? שהיא הולכת על פי הטבע שלה, לא מלמדים אותה. כן. אנחנו פעם היינו פה בברפת בקיבוץ, הפרה עם ליטה עגל והוא שוכב על הרצפה ככה כמה דקות עד שהוא מתאושש מתחיל לנשום ואז אנחנו רואים אותו שהוא מתחרומם ולאט לאט מתחיל ככה להחזיק מעמד ואז הוא מתחיל להסתובב מסביב לפרה ולא הבנו מה הוא רוצה הוא הולך ככה מסביב ומריח ובסוף הוא הגיע לאטינים התחיל לנהק מי לימד אותו היום אישה שיולדת זה סיפור שלם עד שהתינוק יודע לנהג, עד שהאמא יודעת להעניק, יש אחיות היום מיוחדות. איך הבהמה הזאת יודעת את הדברים האלה? התירוץ הוא אצלה זה בטבע. האדם הוא ייצור שכלי, אבל הבהמה אצלה זה בטבע והיא פועלת על פי האינסטינקטים. בא עכשיו באו חז"ל ואמרו אדם הוא בהמתי השם תתנהג באופן כזה שתהיה כמו בהמה. עזים כמו בהמה זה כבר לא אדם זה הכל אוטומטי לא אבל מי עשה אותך כמו בהמה אתה עשית את עצמך כזה אתה כמו שאומר הרמבם שנה ושילש במעשים עד שנהית בן אדם שיש לו תכונות אלוקיות ועכשיו אתה בטבע חי על פי התכונות האלה אז זה אתה עשית זה הבחירה החופשית שלך בחירה החופשית שלך להיות אדם או להיות כמו בהמה במובן הזה שאני מתנהג כמו בהמה על פי האינסטינקטים. אז תהפוך את עצמך להיות אדם כזה. אני אגיד לכם שפעם היה יהודי אחד גדול ראש משגיח בישיבת פונוביץ' הרב פרידלנדר. אולי שמעתם על הספרים שלו ספריה שלמה של שפתי חיים והוא גם מוציא את הספרים של המכתב מליהו והוא חלל לו עלינו בסרטן בפה בגאון. בקיצור הרופא אמר לו יום אחד יש לך עוד שבועיים לחיות. אז הוא שלח לרב שח לשאול מה אני עושה בשבועיים האלה? עכשיו אני אגיד לכם את האמת, אם הוא היה שואל אותי הייתי אומר לו בשבועיים האלה תעשה לך סדר לימוד ותצליח לעבור עוד פעם על הש"ס משניות. ככה עשה הרב קוק. הוא שאל את הפרופסור כמה זמן יש לי עוד לחיות? אז הוא אומר לו למה זה כל כך חשוב? הוא אמר אני צריך לדעת לסדר את זמן הלימוד שלי. אבל היהודי הזה הרב שך אמר משהו אחר. הוא אמר תעבוד על המידות. תעבוד על המידות. בשביל מה? להיות יותר רחמן, יותר גומל חסד, אני שוכב במיטה, אני כבר לא יכול לעזור לאף אחד, כולם באים לעזור לי. מה זה תעבוד על המידות? מה אני אעשה עם המידות האלה? אבל הוא כנראה התכוון להגיד שאדם חובה עליו לעצב את המידות שלו על פי אחרי השם אלוק תלכו. מה הוא הפתה? ומה הרעיון כאן? שאדם קיבל נשמה בצלם אלוקים, הוא צריך להחזיר לריבונו של עולם את הנשמה הזאת יותר מתוקנת ממה שהוא קיבל אותה. זה מה שאומר הרמב"ם. תשנע ותשלש. קיבלת נשמה בצלם אלוקים. עכשיו תפתח את הנשמה הזאת באופן שהיא תהיה אוטומטית והיא תהפך להיות חלק מהמידות האלוקיות. זה המגמה של האדם. תחזיר לו את הנשמה יותר טובה. כי הוא השאיר לך את האפשרות הזאת לעבוד עליה ולתקן את הנשמה שהיא תהיה יותר טובה ממה שקיבלת. זה החובה של האדם. זה אחרי השם אלוקיכם תלכו. מהחתול אני יכול ללמוד מעשים של א גמילות חסד וכדומה. אבל עכשיו אנחנו לומדים שמעשים לבד זה לא מספיק. צריך לתקן את את הנפש. ולכן הרמבם כותב בהלכות תשובה. תשובה מעולה. אומר הרמבם מה זה זה מה שנקרא בספרי המוסר תשובת המשקל כן זאת אומרת פעם אדם חטא ככה אומר הרמבם אדם חטא באשת איש הוא נפגש איתה פעם שנייה באותו מקום באותו זמן אותה סיטואציה אבל הפעם הוא לא חוטה זה תשובת המשקל זה כותב הרמבם בפרק ב' אבל אחר כך בפרק ז' מפליג הרמבם על תשובה והוא אומר שיש תשובה שהיא לא סתם מעולה יותר. לא זוכר בדיוק את הביטויים. אין לזמן עכשיו להסתכל אבל זה משהו אחר לגמרי. מה מה קרה? מוסיף הרמב"ם אל תאמר שתשובה זה רק תשובה מחטאים, ממעשים. עיקר התשובה, אומר הרמב"ם זה המידות. שאדם יתקן את המידות שלו. זה במקור ט פסקה ו' והוא מביא כן מה הוא רחום? אתה רחום זה חסר פה זה הרמבם עם קודם בקיצור אומר הרמב"ם זה עיקר התשובה עיקר התשובה היא שאדם עושה את המידות שלו מידות אלוקיות וזה התפקיד שלנו באמת ללמוד את ה את הדברים האלה על הבסיס של ה של המידות ה ה שאנחנו לומדים מהחתול וכדומה צריכים לקנות את זה כדי שזה יהפך מידה אלוקית בזה אנחנו מקיימים את ה אה חובה שלנו בחיים. שיהיה לכם פסח כשר ושמח. [מוזיקה] ש