הרב משה כהן | הרמב״ן על הפרשה | אמור - השבת והמועדים

טוב, שלום ברוכים הבאים. אנחנו לומדים היום פרשת שבוע. אז מה שאנחנו עושים בשיעור, אנחנו לומדים רמבן אחד על פרשת השבוע. רמבן זה רבי משה בן נחמן. אז אנחנו קצת קוראים את הנושא בכללות בתוך הפסוקים ואז מתבוננים יותר בנושא של שהרמבן מעלה סביב הפרשה. הפרשה של פרשת מור היא באמת פותחת בנושא שלכאורה לא קשור. הוא נושא שקשור לכהנים והכל. ואף על פי כן, התורה בהמשך הפרשה אחרי שהיא עוסקת בעניינים של הכהנים באופן פרטי וכולי, כל העניין של המומים וזה, היא בעצם מביאה א את הנושא של המועדות. הנושא של המועדות. זאת אומרת, כל החגים של עם ישראל נמצאים בפרשה הזאת. וזה סתם שאלה למחשבה. מדוע דווקא בפרשה שקשורה לכהנים נמצאים המועדות. המועדות הם מיועדים לכל ישראל, הם יועדים לכל לכל היהודים א לאו דווקא לכהנים. אז מדוע בחרה התורה דווקא להכניס את האירוע הזה של החגים בתוך הפרשה שעוסקת בענייני הכהנים. זו שאלה שלכאורה היה יותר מתאים שהיא תשים אותה בפרשת קדושים ששם הסיפור הוא קדושים תהיו לאלוהים. לאלוהיכם כן ושם מדובר על כל עם ישראל שכל עם ישראל כולם קדושים מדבר על כל הדת בני ישראל ואמרתה עליהם קדושים תהיו כן רשי עוד אומר שם מלמד שנאמרה פרשה זו בהקאל בני שרוב גופי תורה תלויים בה זאת אומרת שבעצם כשאנחנו מדברים על היחס בין פרשת קדושים פרשת אמור אז לכאורה פרשת אמור מדברת על הכהנים היה יותר מתאים שאת ענייני החגים יגידו בפרשת א קדוש קדושים. אז יש לזה תשובה, אבל בינתיים ניתן לכם חומר למחשבה. בוא נהיין רגע במה שהבאנו כאן בפסוקים. אז תראו, הפרשה של החגים היא מופיעה כאן בפרק כג בפרשת אמור. יש לנו עוד שני מקומות בתורה שבהם החגים מופיעים בהרחבה. מקום אחד זה פרשת פנחס. שמה נמצאים כל הקורבנות של המוספים של החגים. ומקור שלישי זה פרשת ראה. שמה גם כן מופיע באריכות עניינים של החגים. יש עוד תזכורת קצרה בפרשת כיטיסה, פרשת משפטים. שמה ממש מופיעים איזה שניים שלושה פסוקים שמדברים על החגים, שלושה רגלים את החוק לבשנה או משהו בסגנון הזה. אבל הפרשיות שאנחנו בדרך כלל קוראים בחגים זה את פרשת אמור ופרשת פנחס. תמיד המפטיר הוא נלקח מפרשת פנחס כי המפטיר עוסק בקורבן והקריאה של היום היא נמצאת בפרשת אמור. ככה זה בפסח, בסוכות. ב בשבועות מה אתם אומרים בחנוכה ופורים גם אה חנוכה בפורים זה דרבנן אז ודאי שאין לנו קריאת התורה בחנוכה ו פורים שקשורה לחגים שאצלנו זאת אומרת החגים שמופיעים בפרשה שלנו הם עוסקים רק בחגים דאורייתא זאת אומרת רק מה שמופיע בדאורייתא יש רמזים עוד מעט נראה את הרמזים אז תראו הפרשה פותחת כך וידבר אדוני אל משה לאמור דבר אל בני בני ישראל ואמרת עליהם מועדי אדוני אשר תקראו אותם מקראי קודש אליהם מועדיי זאת אומרת הדיבור פה הוא אל כל בני ישראל נכון אמרנו מקודם שלכאורה פרשת החגים אמורה להיות לכולם אז יש פה כאילו דיבור חדש בעצם היה קדושים פרשת קדושים הייתה אל כלדת בני ישראל באמצע דיברו לכהנים ואז חזרו ודיברו אל כל ישראל זאת אומרת הכהנים סוג של סנדוויץ' בין שני ה בין שתי הפרשיות שנאמרו על כל ישראל. למה לא עשו את זה ברצף? למה לא דיברו את פרשת החגים ורק אחר כך חזרו לכהנים? אז אני חושב שיש פה איזה אמירה יסודית שהמטרה שלה היא ללמד אותנו עם ישראל שנכון שיש כהנים בעם ישראל כן כמוני אז אנחנו כהנים אבל כל עם ישראל הוא בעצם סוג של כהן ביחס לאומות העולם כלומר בעצם אני מדבר על כל ישראל מדבר על כל ישראל באמצע אני מדבר על הכהנים אבל תדעו לכם שגם אתם סוג של כהנים באיזה מובן במובן שאתם קדושים יותר מאשר שאר האומות יש לכם תפקיד יש לכם שליחות יש לכם ייעוד יש לכם מדרגה רוחנית וממילא אתם יכולים להשפיע על כל העולם כולו בדיוק כמו הכהנים. בדרך כלל אדם אומר טוב הוא כהן אז הוא קרוב להשם הוא בבית המקדש הוא מיוחד יש לו מעלות יש לו אבל באמת זה לא כך באמת ה המדרגות האלה שקיימות באנושות הם קיימות בתוך עם ישראל אבל הם גם קיימות בין ישראל לעמים כן אנחנו יודעים שהשלוש מצות של ליל הסדר זה כנגד א כהן לוי וישראל אבל יש כאלה שאומרים אברהם יצחק ויעקב יש כאלה שאומרים שזה באמת אה כאילו מבטא את המדרגות שיש במציאות. גם אנחנו אומרים בהבדלה מבדיל בין קודש לכול בין אור לחושך בין ישראל לעמים. זאת אומרת ישראל הם סוג של כהנים ביחס לכלל לכלל אומות העולם. ככה גם מסביר הרשבה בהקשר של א נטילת ידיים. נטילת ידיים בבוקר אנחנו נוטלים בכלי. זה הנטילה בין היחידות שעושים אותה בכלי. את הנטילה הזאת ואת הנטילה שלה ללחם. כל שאר הנטילות לא חייבים כלי. אפשר לעשות ישר מהברז לסירוגין וכולי. אם זה בית קברות, אם זה בית הכיסא או דברים כאלה. למה עושים את זה בכלי? אז התשובה של הרשבא אומר זה דומה לכהנים. כדרך שהכהנים בתחילת העבודה בכל יום היו נוטלים את ידיהם ורגליהם מן הקיור, שזה כלי. ככה גם אנחנו. מה זה מלמד אותנו? זה מלמד אותנו שכשאתה קם בבוקר תחשוב שאתה כמו כהן שהולך לעבוד אבל אתה לא הולך לעבוד בבית המקדש אתה הולך לא יודע או ללמוד או ללכת לעבוד ברחנות או לטייל או לא יודע מה אבל אתה סוג של עובד השם אתה סוג של עושה שכל מעשיך היו לשם שמיים זה בעצם הפעולות שלנו גם אם הם לא פעולות של קודש מובהק של קורבנות אנחנו חיים חיים של קודש אז אנחנו צריכים לחיות מתוך תודעה של כהונה זה בעצם מה שאומר הרשבא בפרשנות של הלכה, הלכה פשוטה של נטילת ידיים. זאת אומרת שכשתכניס לעצמך את זה, אתה לא חי חיים סתמים, לא קמת בבוקר סתם, יש לך ייעוד, יש לך שליחות כחלק מעם ישראל. ולכן אולי גם כאן הפרשה כשהיא מתארת את הדינים היא כאילו פותחת בעם ישראל, סוגרת בעם ישראל ובאמצע מגיע לכהנים. אז זה איזשהיא תשובה בקשר מה ששאלנו קודם. עכשיו תראו כתוב כאן אלה מועדי השם אשר תקראו אותם מקרי קודש אלה הם מועדי אז כבר מה יש פה א איזשהו איתור נכון אלה מועדי השם אלה הם מועדי מועד מלשון מה זה איזה שורש זה ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדבר נפילה מה נופלים בחג מתרוממים בחג אה נישון מעידה אתה אומר זה נופל אז איך יכול להיות מועדי השם זה נפילה כן עד נצח או עד עדות על הקדוש ברוך הוא טוב נו רק סיימתם בגרות לא מזמן אתם עוד לא סיימתם נו אז מה זה מה מה השורש של מועדש שורש של מועד הוא ו או יד או עד עדי זאת אומרת זה התוועדות ה החגים הם נועדו בשביל להתוועד עם מי? או בינינו לבין עצמנו, בבתי הכנסיות, במשפחה, או גם וגם עם הקדוש ברוך הוא. כן? זאת אומרת שלוש רגלים בשנה, אתה חוג לבשנה ובעצם המירה שלהם זה להיראות לפני השם. כלומר במועד אנחנו מתוועדים עם הקדוש ברוך הוא. אנחנו מקבלים ממנו הערה, מקבלים ממנו איזשהוא א תוספת רוח, נשמה. זה מה שקורה במועד. אתה בא כאילו כן אנחנו אומרים בתפילה בפרוס עלינו סוכת שלומך א ו שיתן לנו את ברכת המועד עלינו זאת אומרת שיש פה איזשהו משהו שהוא גם ביום יום הקדוש ברוך הוא נמצא אבל לא תמיד רואים אותו ביום יום אתה לא תמיד מרגיש אותו פתאום בשבת או בחג יש לך איזשהיא הרגשות אחרות יש לך איזשהיא הופעה קצת יותר רוחנית אני לא חושב שזה רק פסיכולוגי אני חושב שזה גם במציאות יש משהו אחר וזה לא רק בגלל שבכבישים לא נושאים אחרוניות בשעות מסוימות וכולי, אלא באמת בגלל שיש משהו מיוחד במהות של היום הזה שהיא כאילו גורמת הרי מה זה התוועדות? התוועדות עם הרבי או זה כאילו יושבים ככה בכזה מין חטא כזאת וכל אחד בעצם רואה את השני וזה סוג של הכרה א סוג של פגישה מפגש זה בעצם המפגש מסוכחים זה עם זה ו אבל זה לא רק מפגש חיצוני זה מפגש פנימי כאילו אדם פותח את הלב ופותחים כנגדו וכולי אז זה בעצם האמירה כאילו אנחנו נפגשים ריבונו של עולם והוא כאילו פותח לנו א את השערים שלו של הטוב והאור והחסד וכולי שלא תמיד הם נגלים באמצע השבוע. אז התורה כאן אומרת, אמרת לם מועדי השם אשר תקראו אותם מקרי קודש אליהם מועדיי. חוזרים על זה פעמיים אבל תראו אז מה היינו מצפים במה לפתוח את פרשת המועדים? באיזה חג? חג פסח הוא הראשון נכון? החודש הזר אחר. מה מופיע? ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו שבת לדוני בכל מושבותיכם על מה זה על שבת שבת זה חלק מהמועדים או לא הקשר שבת לכאורה מה זה קשור במיוחד לפי איך שהסברת שזה נופל אז מה הכוונה שזה נופל שהחגים נופלים מתי שהו זה יכול להיות ביום ראשון שני שלישי רביעי זה תלוי בקידוש החודש תלוי בעיבור השנה אבל שבת היא לא נופלת שבת היא תמיד ביום השביעי אז היא לכאורה לא קשורה למועדים אז למה מה זה מופיע פה בכלל? חסר מקומות שהזכירו את השבת. הרי כבר בתחילת פרשת קדושים אמרו את שבתותיי תשמורו מקדשי תיראו שמו ואביו תיראו ואת שבתותיי תשמורו כתוב היה שם כל הזמן מדברים על שבת עכשיו אתה מדבר אלה המועדיי טוב אני בטוח שידברו על פסח מדברים על שבת וסתכלו פסוק ד' אלה מועדי אדוני מקרי קודש תקראו אותם במועדם פסוק הזה איפה היה כתוב כבר בפסוק ב' זאת אומרת פותחים כותרת אלה מועדי השם ואז שבת ואז עוד פעם אלה מועדי השם זה כאילו חוזר אחד אחרי השני ובאמצע זה מ שבת כאילו התחלתי בטעות זה כמו שאני בא להסביר לכם לא יודע אני עכשיו אדבר איתכם על איזשהו נושא ואז אני אתחיל לדבר נגיד על נושא של א א הלכות אנחנו לומדים עכשיו הלכות בשר וחלב הלכות בשר וחלב ואז רגע רגע רגע נזכרתי להגיד עוד משהו היום ספירת את העומר צריך לעשות ככה וככה וככה ואז עוד פעם אני אחזור על הכותרת ואגיד טוב עכשיו נפתח את נושא בשר וחלב זה בערך מה שקרה פה אבל ההבדל ביני למה שעכשיו עשיתי למה שהתורה עושה זה שהתורה זה חוכמה אלוקית של ריבונו של עולם זה לא אוי פספסתי ו אני מזכיר משהו נוסף נכון זה לא מובן אז יש פה איזשהיא בעיה בפירוט של איך שהתורה מתארת את הדברים כי אם באמת זה היה אמור לכלול את השבת אז אז אז בסדר נניח שזה היה אמור לחלות את השבת אז צריך לחשוב למה אפשר להגיד שגם בשבת זה סוג של התוועדות עם ריבונו של עולם נכון מה יש לנו בשבת מיוחד על פני שאר הימים מעבר לאיסור המלאכה וזה יש לנו נשמה יתרה יש לנו א עונג שבת זה זמן שהוא באמת מיוחד אז זה גם קשור החגים אולי אפילו יותר משאר החגים כי נשמה יתרה אין בשאר החגים איך אני יודע לפי ההבדלה נכון שמה אין לנו בשמים כל הסיבה שיש לנו בסמים במוצא שבת זה בגלל ויעבדה הנפש. זאת אומרת שאין לנו ישמה יתרה. גם מי שקצת מי שספרדי ומסתכל בסידור אז בתפילת ערבית של ליל שבת אז כתוב שצריך לעמוד כדי לקבל תוספת נשמה ורוח ונפש בהשכיבנו בחגים לא צריך לעמוד כי אין לא מקבלים תוספת באמת מצד האמת גם לא היה צריך לעמוד בקידוש דווקא בשבת עומדים למה כי אנחנו מעידים עדות על ששת ימי בראשית על זה שהקדוש ברוך הוא ברא את השמיים ואת הארץ עד צריך מה לעשות כשהוא מעיד הוא חייב לעמוד ועמדו שני אנשים אז אה אבל אנחנו משווים בין שבת ליום טוב בכל מיני דברים בלחם משנה בתפילות בזה שלא עושים מלאכה וזה לא בדיוק אותו דבר אז שבת היא כן קשורה אבל אם ככה אם באמת שבת קשורה אז למה עוד פעם פסוק ד עוד פעם אתה חוזר אלה מועדי השם יקרי קודש תגד מגיע כדי להפריד ביניהם כן אז אז מה אפשר אם זה לא קשור אז אל תשים את זה ואם זה קשור אז בשביל מה אתה מפריד למה צריך להפריד באמת? זה באמת מוזר, נכון? עשיתי כותרת, התחלתי, התחלת עוד פעם כותרת. זה בדיוק מה שתיארתי מקודם, כאילו התבלבלתי אבל לא התבלבלתי. ואז מיד מתחיל בחודש הראשון ב-14 לחודש בן 40 פסח, כמו שאמרת, פסח הוא הראשון, זה החודש הראשון אבל השבת לא הייתה לכאורה צריכה להירמר פה. ואז ב-15 יום לחודש הזה, חג המצות להשם, שבעת ימים מצות תאכלו. וביום הראשון מקר קודש אלכם כל מרכת עבודה לא תעשו וקרבתם משל אדוני שבעת ימים ביום השביעי מקר קודש כל מרכת עבודה לא תעשו פרשת אמור בניגוד לפרשת פנחס היא מתארת את המלאכות שאסור לעשות בחג ואת המצוות המיוחדות פרשת פנחס מדברת על הקורבנות שמקריבים בחג בסדר עכשיו סתם זה מעניין שיש כאלה שמצאו רמז לסיפור של פורים וחנוכה ו ימי הגאולה שלנו של יום העצמאות וכל זה יום ירושלים והם בעצם אומרים שאם נתבונן בהמשך הפרשה לא הבאתי את הפסוקים בפניכם אבל בעצם יש לנו פה את פסח שבועות וסוכות ואז בסוף א בסוף הפרשה מופיעות שתי פרשיות נוספות שלכאורה לא קשורות וזה נושא של שמן זית זהח כתית למאור שזה מזכיר איזה חג חנוכה חנוכה ואחר כך יש את הנושא של לחם הפנים לקחת סולת ועפית אותה 12 חלות 12ני יהיה חלה אחת לשים אותם על השולחן שזה אפייה של לחמים וזה ולאיזה חג זה קשור יכול להזכיר מהזה פסח אה זה גם פסח אבל אני אומר חג שלא היה חג מדרבנן פורים שיש שם כאילו את האוזני המן וכל המעפים והדברים האלה ואז הפסוק האחרון זה פרשת המקלל ויצא בן אישה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל והנה הוא מחנה בן הישראלית ההדגשה פה שהוא בן ישראלית שזה כביכול יכול מזכיר לנו איזה חג? יום העצמאות. יום העצמאות. כן. אז זאת אומרת גם בשפת אמת ואחרים באמת מקבילים בין אה פסח, שבועות וסוכות לחנוכה פורים וחסר משהו. שפת אמת באמת נשאר בחסר משהו בשבי הפסח. והוא באמת אומר שיש לנו את חנוכה כנגד א אה חנוכה היא כנגד סוכות. שמונה ימים שמונה ימים. ופסח זה כנגד פורים. הייתה שם א ניסיון השמדה לעם ישראל ובשניהם ניצלנו ו ומהשלישית א שבועות סוג של מתן תורה אז זה צריך ליון אז במה הוא מדמה את זה כנגד איזה חג א לדמות את זה בחג של הדרבנן אז היו שיותר בשלבים יותר מאוחרים שאמרו שזה כנגד יום העצמאות כי זה בעצם מאפשר את הגאולה של עם ישראל ואת שבעת התורה למקומה טוב אז זה רק כדרך רמז עכשיו לגבי השאלה כן אולי תפתח גם פה יש הבדל בין פסוק ב' לד באלו מה ופסוק ב הוא אומר שאמרת אליהם מועדי השם ופה הוא אומר אלה כאילו אלה מועדי השם כן נראה לי זה ההבדל שפה כזה אומר השם אומר ל למשה ואז פה משה אומר לעם נכון אם כי אם כי אתה אומר תגיד להם את מועדי השם והם גם שבת ואז הוא אומר אלה מועדי השם אלה אלא ולא ולא מה שאמרתי קודם. אלה ולא שבת. אלה ולא שבת. אז כאילו אז בשביל מה הקדוש ברוך הוא דחף כביכול את פסוק ג'? הרי את שבת אנחנו יודעים כבר קראנו פרש ספר שמות ראינו את זה בפרשת משפטים פרשת כיטיסה פרשת והיה כאל ראינו את זה בפרשת כמו שאמרנו פרשת קדושים המון פעמים יתרו עשרת הדיברות כבר היו לא חסר פעמים שכבר הקדוש ברוך הוא אמר לנו את שבת אין שום סיבה להגיד את זה עכשיו אז כנראה שיש בזה איזה רמז בזה יעסוק הרמבן בסדר הרמבן בעצם היסוד שלו זה התבוננות בפסוקים ובעצם להעלות שאלות מעבר הייתי עושה עושה שיעור בבית שלי, זה היה לפני לא יודע כבר כמה שנים, איזה 15 20 שנה שבחורי ישיבה שהייתי אברך נראה לי בישיבה במעלה אדומים אז א היו באים חבר'ה לנו הביתה ופשוט כל אחד היה פותח חומש עם איזשהו פרשן א כל אחד עם הפרשן שהוא רוצה ואני הייתי תנך והיינו מעלים שאלות שאלות על פשט הכתוב ואז כל אחד היה מעלה תשובה או מעצמו מהפרשן שנמצא לפניו בעצם זה מרגיל אותנו לעיין יותר בצורה אה יסודית בפסוקים. אנחנו הרבה פעמים שומעים אה שיעורים או נגיד איזה רעיון על פרשת השבוע, אבל האמירה היא באמת להתבונן כדרך שאנחנו לומדים גמרא בצורה שאנחנו בוחנים את הדברים לעומק. קח גם את פסוקי התורה. פתאום אתה שם לב לדברים שמה זה אני כבר 20 שנה קורא את זה ואף פעם לא שמתי לב לזה. בסדר? 20 שנה, 30 שנה, 50 שנה, 70 שנה. אז זה בעצם מה שהרמבן עושה. הרמ"בן הוא מאוד עוסק בשאלות גם ברמת הפשט והפתרונות שלו לפעמים בפשט לפעמים בדרש לפעמים בסוד אז בוא נראה מה הוא אומר כאן נדבר על בני ישראל אין לכהנים עסק בעניין המועדות אז הנה הוא מיר את הערה שאמרנו קודם כהנים זה לא קשור לחגים כהנים זה חגים קשורים לכולם יותר מאשר לישראל בהם על כן לא הזכיר בפרשה הזאת אהרון ובניו רק בני ישראל דבר אל בני ישראל ואנחנו אמרנו שזה נמצא בתוך הכהנים כדי להגיד שגם בני ישראל הם סוג של כהנים שכלול את כולם כאחד כי לא יפרש קורבנות המוספים בפרשה הזאת כי הנושא כאן הוא לא הקורבנות נושא של הקורבנות אמרנו באיזה מקום הוא נמצא באיזה פרשה בתורה ביחס למועדים איפה הקורבנות נמצאים פרשת פנחס אז לכן זה לא קשור לכהנים פה מדובר לאיסור מלאכה כולם אסורים במלאכה בחגים אז לכן זה נאמר לכולם אבל הזכיר המועדים כאן בתורת כהנים בעבור שהם ימי הקורבנות וירמוז ליהם כמו שאמר ויקרבתם משל השם ואמר בסוף הפרשה שהלה מועדי השם אשר תקראו אותם מקראי קודש להקריב איש אל אדוני עולה ומנחה זבח ונסחים אבל לא יעריך לבאר המוספים שלא רצה שינגו להם במדבר ואחרי שמנה בעי הארץ בחומש הפקודים וציווה לאלה תחלק הארץ ביר המוספים כולם בפרשת פנחס שעשו אותם בארץ מיד ולדורות אומרנו אומר פה איזה הרע למה פה הקדוש ברוך הוא לא דיבר על הקורבנות רק בפרשת פנחס מה קורה בין הפרשה שלנו פרשת פנחס כמה זמן עובר פרשת פנחס נאמרת אחרי פרשת חוקת בשנה ה-40 זו פרשה שנאמרת בשנה השנייה של עם ישראל כלומר שהפרשה שלנו היא פרשה ש א קיימת גם במדבר מה שאין כן פרשת פנחס את כל הקורבנות המוספים לא הקריבו אותם במדבר אלא רק שהגיעו לארץ כי זה פרשה שנאמרת לקראת הכניסה לארץ ישראל. לכן את כל העניין של הקורבנות המוספים וזה שהיו מקריבים בחגים אומר הרמבן הקדוש ברוך הוא דחה את זה אה הייתה אבל לא של מוספים היה תמידים אולי וזה אבל לא את הקורבנות המוספים התמיד נמצא כן אצלנו בפרשה בוקר וערב אבל את המוספים לא היה יש כן דבר מיוחד שבפרשה שלנו לדוגמה שלא קיים ב אה במדבר וזה בחקס סוכות האם נטלו ארבעת המינים במדבר אז התשובה היא שלא ארבעת המינים זה צמחים שמיוחדים לארץ ישראל היו משיגים אתרוג נכון זה צמחים שגדלים בארץ ישראל ככה הרמבם אומר ואבל לכאורה לפי הרמבן הפרשה שלנו פרשת אמור נאמרה לאנשים שבמדבר ופה מופיע שצריך להביא ארבעת המינים זה מופיע פה זה לא מופיע פרשת פנחס זה מצוות תלויה בארץ היה להם במה זה תלוי בארץ בארבעת המינים אז באמת מי שבפסוקים כתוב אך ב-15 יום לחודש השביעי באוספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג השם שבעת ימים ולקחתם לכם ביום הראשון אז מה הוא אומר לנו באוספכם בתבואת הארץ זה אומר שהוא מראש מייעד לנו את זה לזמן של חג סוכות דרך אגב גם בסוף הפרשה יש בעיה בפשט אין לכם פה אצלכם תנך אבל מי שיסתכל בפרשה אולי תביא רגע איזה כמה כמה תנחים תראו את זה נראה את זה בפנים שיהיה לכם לי יש פה תנך תביא איזה כמה תנכים תראו רגע משהו נקרא עוד כמה שורות פה בתוך הרמבן ואז אני אאיר לכם מערה שאני חושב שהיא ממש א יפה בהקשר של החגים בסוף הפרשיה הזאת טוב בקיצור אז הוא בעצם אומר כל הפרשה של פנחס היא פרשה שנאמרה לביי הארץ פרשה שלנו נאמרה לדור המדבר אבל היא נאמרה לדור המדבר רק בחוץ מהסוף שלה עכשיו עכשיו איך אני מוכיח את זה שהסוף לא נאמר לבעיה המדבר תסתכלו רגע בפרשה תפתחו פרק כג פסוק בויקרא כמובן אחרי שמדברים על פסח מדברים על שבועות ספירת העומר ראש השנה יום כיפור ואז מגיע חג חג סוכות פסוק לג פרק כג פסוק לג כן מה כתוב? וידבר אדוני אל משה לאמור. מצאתם? כן. מדבר אל בני ישראל ב-15 יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת הימים לאדוני. כן. אנחנו בטו בתשרי. חג סוכות שבעת ימים להשם. פרק כג פסוק ל. ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו. שבעת ימים תקריבו אישה לאדוני. כלומר מה עושים בחק סוכות מקריבים קורבנות ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם וקרבתם משל אדוני יצרתי כל מלאכת עבודה לא תעשו איזה חג זה לא שמחת תורה שמיני יצרת כן ביום השמיני זה שמיני יצרת אלה מועדי אדוני אשר תקראו אותם מקראי קודש להקריב של אדוני עולה ומנחה זבח ונסחים דבר יום ביומו פה התורה מסיימת אלה מועדי השם מקרה קודש פסוק לח מלבד שבתות אדוני ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם שתיתתנו לאדוני זאת אומרת אם שאלנו בהתחלה אלה מועדי השם אמרנו ששבת מופיעה קודם מה כתוב פה עוד פעם חותמים אלה מועדי השם מלבד שבתות השם נגמר נכון אפשר לכחת את הביתה אפשר לכחת את הביתה תראו מה כתוב פסוק למד אך ב-15 יום לחודש השביעי באוספכם בתבואת הארץ תחוגו את חג השם שבעת ימים מה זה די היה כבר כבר סיום זה כמו שאני אסיים את השיעור רגע רגע רגע שכחתי משהו נזכרתי שצריך גם בחג סוכות להביא את ארבעת המינים נכון זה מה שכתוב קחתם לכם ביום הראשון פרצד כפות מרים מה הולך פה כאילו מה הבעיה שגיע כאן הוא ותרא רגע מועד שהוא פתח עכשיו פתיחה למועדים ואז יותר אחד אבל לא אלה מועדי זה לא הפתיחה זה הסיום פסוק לזיום של הפרשה הרי הפתיחה נאמרה במה שאנחנו ציטטנו בפסוק פסוק ד' אנחנו בפסוק לז פסוק ד' אמרת אלה מועדי השם שתקרו אותם פירטת פסח שבועות סוכות ראש השנה כיפור כן הגעת לסוכות שמיני יצרת סגרת אלה מועדה השם זהו סגרת כאילו מבחינתי אפשר לסיים את ההקלטה נכון ואז פתאום אני אומר רגע רגע רגע אך ב-15 יום לחודש הזה תיקחו את ארבעת המינים איך זה אה שמתם לב זה פעם שיש בעצם סגירה של הפרשיה באמצע א למה פה למה פה הוא מזכיר כאילו מישה השם עשה כאילו הוא כ מדבר על העניין של קבת אבל הוא לא אומר איזה קורבן נכון הוא לא מפרט הוא אומר לא תעשו מלאכה זה הדבר החשוב כל מכתב לא תעשו הקרבת משלה שם מה להקריב לא יודע איפה מפרטים לנו פר ושעיר שני פרים ושעיר אחד ואיל ושכבשים כל זה מופיע שם נכון זה המפטיר בגלל זה זה המפטיר הוא אומר שקרבת אבל יש פה משהו מוזר נכון אבל אתה אומר שלמזן זה החתימה כי הוא אומר שוב אלה מועדי זה על מה ש אבל החתימה אמיתית היא רק מגיעה במד או נו אז זה עוד יותר ואז עוד הפעם וידבר משה את מועד האדוני על בני ישראל זה לא חתימה זה כאילו עכשיו ה המשה רבנו מעביר את זה לעם ישראל אז כמה פעמים אתה מסיים את הפרשה הזאת וכמה פעמים אתה מתחיל אותה פעמיים התחלת אותה פעמיים אתה מסיים אותה אי אפשר לעשות את זה בצורה מסודרת מה ריבונו של עולם לא חשב לפני שהוא אמר את הדברים הוא לא תכנן מי ששומע איזה הקלטות של מישהו משהו שנתן שהיה צריך כאילו להעיד איזה תחקיר אז אתה שומע אותו פתאום טוב רגע רגע תעצור אני צריך לסדר את הדברים שוב אני רוצה להקליט עוד פעם מחדש ככה זה נשמע כאילו משהו פה התכליל סיימנו רגע רגע נזכרתי שיש אח ב-15 יום כן זה גם נשמע אח ב15 יום נזכרתי בעוד משהו טוב וידבר משה את מד מה זה הדבר הזה מה הולך פה אבל לפי מה שאנחנו אומרים זה מאוד מובן כל מה שנאמר עד אלה מועדי השם זה נאמר לאנשים במדבר אך ב-15 יום באוספיכם בתבואת הארץ זה תוספת שתהיה קיימת ככה כשתגיעו לארץ כשתגיעו לארץ אז אז תיקחו את ארבעת המינים לכן זה נאמר בנפרד זה לא נאמר כחלק מכל הפרשה כולה זה בדיוק מה שהרמבן אמר הרמבן אמר עכשיו תראו פה הייתה בעיה בפשט איך פתר אותה הרמבן אפילו בלי לשים לב הוא לא הוא לא דיבר עליה כביכ הוא ודאי שם לב לזה אבל לולי ששמנו לבעיה בפשט לא היינו מבינים את עומק את הדברים שהוא אומר כאן. כי כשהוא אומר לנו שכשבעצם מפרטים לנו את החגים שנאמרו במדבר, לעומת אלה שיפורטו, שנאמרו בכניסה לארץ ישראל שנאמרה בפרשת פנחס, אז יכולה יש פה קושיה על ארבעת המינים, אבל לפי מה שאמרנו זה לא קושיה. בדיוק בגלל זה שתי חתימות שונות. כביכול יש פרשיה פנימית יותר שנאמרה לאנשים במדבר ויש פרשיה כללית יותר כי התורה היא בסופו של דבר א כל החוכמה האלוקית. אז הקדוש ברוך הוא הכניס פה עוד דבר מנוסף. שקשור לבעיה הארץ. למה זה לא כתוב פרשת פנחס אם ככה? למה זה נאמר להם פה? הרי זה די בוש. למה זה די בוש? האנשים האלה יזכו ליטול ארבעת המינים? מה יקרה איתם? כולם ימותו. כולם ימותו. מה? באוספכם בטבואת הארץ ולקחתם. נכון? איך אתם מרגלים? אבל זה לפני כך אתם מרגלים. אז אתה אומר אני לא יודע אולי הם ימותו, אולי הם לא ימותו, אבל אני יודע שהם ימותו. כאילו שיהיה כאילו יהיה איסוב בארץ יהיה יפה. זאת אומרת יש פה בעצם איזשהי סוג של אמירה כמו שהיום אנחנו מדברים בים בית המקדש ומשיח וזה והרפי דורות דיברו על זה שיגיעו לארץ ישראל. אנחנו הגענו לארץ ישראל אבל אלה שהיו שם לא כולם היה להם ברור ופשוט. כל הזמן היה צריך להזכיר להם זה אמיתי זה יקרה וזה גם פה אתם נמצאים במדבר הייתם במצרים 210 שנה אני רוצה לומר לכם זה יקרה אתם תוספו תוספו את תבואת הארץ ותיקחו את הפירות אם לא אתם הילדים שלכם כאילו הם באמת לא לקחו כי הם מתו בעוון העגל בעוון המרגלים זה לא השמת הקדוש ברוך הוא כן אבל כאילו בעצם באיזשהו מקום יש כאן איזשהיא תזכורת מעין הגאולה טוב הרב למה למה תפס זה גורם לזה שמע כאילו זה סוכות שיש לו צד שהוא במצדות אומר גם פסח יש לו א משהו בפסח הקורבן נעשה גם בחג ה במצרים וגם נעשה במדבר וזה וזה בגלל שזה משהו הרבה יותר בסיסי פסח זה הברית בינינו לבין הקדוש ברוך הוא ולכן גם יש לו פסח שני לא מזמן עברנו אותו כלומר זה החג היחיד שיש לו עוד פעם הזדמנות נוספת ושזה חיוב כרת חג סוכות זה קשור יותר לביעל הארץ לכן הגרא מדמה את הסוכות לארץ ישיבת ארץ ישראל זה קשור לטבעיות ולעולם החומר שקשור שמתקדש בארץ ישראל לכן גם הסוכות וגם ארבעת המינים זה דבר שנאמר רק לבעי הארץ גם זה לא כתוב דרך אגב לא כתוב צריך לשבת בסוכות תסתכלו מה שקראנו עכשיו לא כתוב שם צריך לשבת בסוכות כתוב וקרבתם משאלה שם איפה כתוב שצריך לשבת בסוכות ימים אה איפה זה כתוב אבל זה בחצי של בעי הארץ בסדר חגם בסוכות יש בו שבעת ימים למה במדבר יש עניין לשבת בסוכות. הם כל הזמן יושבים בסוכות. מה החידוש? אין מה להגיד להם תשבו בסוכות. אנחנו כל הזמן בסוכות. באוועלים לא משנה. החידוש הוא אתם באים לארץ, אתם מתיישבים בבתי קבע. עכשיו אני אומר לכם בחג סוכות תעברו לבתים לבתי הרי ותיקחו את ארבעת המינים שזה חלק מהצמחיה הירוקה של ארץ ישראל. בסדר? אז לכן זה משהו שקשור לארץ ישראל. זה לא קשור לדור המדבר. לכן התורה חתכה אלה מועדי השם ואז אמרה רגע אח 15 יום זה תזכורת. אלה שיצליחו להגיע לארץ היו כמה שהגיעו לארץ מי יהושעם יהושע וקלב נכון שני אנשים זה גם משהו מכל דור המדבר והילדים שלהם כן העדים שלהם גם שומעים שלא היו בני 19 מה העדים שלהם גם שומעים את זה נכון נכון אתה צודק נכון אתה צודק טוב הלאה אז נמשיך רגע לקרוא עוד קצת אצלו על כן אמר ביום הכיפורים ואז כאשר ציווה השם את משה שעשה כן במדבר בר כן פרשת החמות זאת אומרת הנה פרשית יום הכיפורים כל האירוע של יום הכיפורים עם הקטורת וזה ושני הסעירים זה כן היה במדבר איפה היה עזזל במדבר שאלה טובה אנחנו יודעים שבארץ ישראל איפה העזזל נמצא אתם יודעים איפה העזזל איפה זורקים את הסיר לזזלזים של אה איפה אזור מעלה אדומים זה היה הזל זאת אומרת מירושלים הולכים מזרח על כיוון מעלה אדומים ושמה זורקים את זה מאחד ואת השעיר להזזל. אם עשו את זה במדבר אז כנראה מצאו הר אחר לטפס עליו ולזרוק את הכבש ממנו. לא חסר את אומר הזל במדבר. כן, אבל זה מה שהוא אומר כן נכון. איזה משהו מקודש באזל שיש אצלנו. טוב והזכיר הפרשה זו כבש העומר בכבסי עצרת. כי בידוע שלא ינגו אלא בארץ שהם באים בגלל הלחם שאמר בו כי תבואו אל הארץ הוא קצרת קצירה. אז הנה אז אתה צודק שבהקשר הזה הוא אומר שיש לנו עוד נקודה שכן קשורה לארץ וזה כל ה שתי הלחם עוד מעט חק שבועות שתי הלחם זה ודאי לחם שמגיע מחיתים שנקצרו בארץ ואהבתם את עומר ראשית קצירכם על הכהן אז גם כן יש פה איזה סוג של וידבר השם משה לאמור באמצע פרשת המועדות כג פסוק י אז גם זה בכל פעם שזה זה קשור לארץ אז מופיע איזה עניין אה זה והזכיר השבת או עכשיו הוא שואל את השאלה שלנו למה הזכרת את השבת והזכר השבת במועדי השם אתם רואים 10 שורות מלמטה בצד ימין והזכר השבת במועדי השם אשר תקראו אותם מקרי קודש שגם הוא יום מועד נקרא אותו מקרה קודש ואחרי כן הבדיל שאר המועדות ממנו אז שאלנו אז למה אם אם אתה מזכיר אותו למה אתה מבדיל אותו ואמר ש תקריבו אותם במועדם כלומר באיזה יום מן השבוע שיגיעו בו כי השבת קבוע הוא ביומו יבוא לא נצטרך לקרוא אותו במועדו ועל דעת רבותינו שתקראו אותם במועדם רמז לאיבורים שתקראו אותם להם מועדים אז זאת אומרת למה הוא הכניס את השבת ולמה הוא הוציא את השבת שזה לא דוחה את השבת כאילו או מה זאת אומרת לא דוחה את השבת שבע הלכתי ממש כאילו נכון תשובה הלכתית פה אנחנו הרמבן דווקא פעם הוא אחרי כל מה שהקדמנו הוא יחסית הלכתית כן אז מה אתה אומר למה כאילו בהמשך עוד יום טוב שנוחט בשבת אתה דובר כאילו שעדיין מקיימים את כל הדברים שצריך אה לעשות ב זה א כמעט מה יש לנו ביום טוב שהוא יותר קל משבת אפשר להביר אש נכון אפשר להעביר אש ויותר מזה מה כתוב המשנה במגילה אומרת אין ביום טוב השבת אלא מלאכת אוכל נפש בלבד אוכל נפש מותר בשבת אסור זאת אומרת שביום השבת זה אסור אז יש הבדל בין שבת ליום טוב יכול להיות שבשבת יש נשמה יתרה ועושים עולק שבת ונחמד וזה אבל זה לא בדיוק אותו דבר ביום טוב הוא פחות משבת נכון אם יש שבת ואז יום טוב עושים הבדלה בין שבת ליום טוב אם יש יום טוב ואז שבת לא עושים הבדלה כי אנחנו רק עולים בקדושה מה היום הכי קדוש בשנה יום כיפור שבת שבת היא הכי קדושה בשנה יום כיפור פחות למה איך אני יודע העליות נכון נכון? ביום הכיפור זה רק שש, בשבת זה שבע ובחגים זה חמש, זה אחד. שתיים זה גם בחיוב של המי שמחלל שבת, מי שמחלל יום כיפור. מי שמחל יום כיפור חייב כרת, מי שמחלל שבת חייב סקילה. זאת אומרת, זה הרבה יותר חמור. זה הטעות של רוב אה של הרבה מעם ישראל נאמר ככה שמכבדים יותר את יום הכיפורים בגלל שזה בכל זאת הזדמנות וזה פעם בשנה וזה כאילו מיוחד. אבל באמת שבת שיש לנו פעם בשבוע הרבה הרבה יותר קדושה ועליונה מיום הכיפורים. אז לכן מתחילים בדבר הכי גדול שבת ואז ולה למועדי השם אבל זה גם חלק מהמועדים אבל זה בכל זאת יש הבדל זה לא נופל מתי שרוצים זה קבוע אבל עוד מעט הוא ידבר גם על הנושא של ההבדל באיסור מלאכה אנחנו יודעים שיש לנו איסור מלאכה בשבת ואיסור מלאכה ביום טוב ויסור מלאכה ביום כיפור וכל אחד מהם זה איסור מלאכה אחר זה לא אותה הגדרה של איסור מלאכה בשבת האיסור מלאכה הוא מלאכת מחשבת בניגוד ליום טוב בוא בוא נראה והנכון בעיניי כי פירוש מועדי השם אשר תקראו אותם מקריקודש להם מועדיי על הנזכרים למטה בפרשיות בחודש הראשון ולכן חזר שם פעם אחרת אלה מועדי השם בעבור שהפסיק בעניין השבת ונין אמר מועדי השם אשר תקראו אותם קרא קודש אלה מועדי במלכת עבודה אבל השבת תשמרו לעשות אותה שבת שבתו מכל מלאכה שבעולם כי יזהיר בשבת פעמים רבות וירמוז עוד בכאן כי גם בבואו באחד אחד מן המועדים לא תדחל לעשות באוכל נפש. איזה סוג של מלאכה אסורה בשבת? אוכל לא בשבת. איזה מלאכה אסורה? איך היא נקראת? להבירש. להעביר אש זה אחד. אבל איזה סוג של מלאכה? מלאכת מחשבת. נכון? כל מלאכה לא תעשו. לומדים חז"ל מהשוואה למקדש שמלאכת מחשבת עשרה תורה. ככה המשנה בחגיגה אומר. מה ההבדל בין מלאכת מחשבת למלאכה שאסורה בחגים? בחגים כתוב שאסור מלאכת עבודה וביום בשבת אסור ללכת מחשבת. למה? מה אתה אומר? בקדושה אולי להפריד בקדושה נכון אבל זה גם עוד נקודה. מה מאפיין של יום טוב לעומת שבת שפה אסור מלאכת עבודה ופה אסור מלאכת תוכ מלאכת מחשבת? הוא אומר כאן את זה. הוא אומר למה הפרידו בין השבת ליום טוב? כדי להגיד לך תקשיב מה שהתרנו לך ביום טוב לא התרנו לך בשבת. מלאכת אוכל נפש לא התרנו לך בשבת. למה לא באמת? למה לא נותנים לנו בשבת? מה לא היה יותר טוב אם היינו יכולים להכין אוכל? במקום להשתמש בפלטה? תחשבו להם לא היה פלטה. הדרך שלהם כל מלכת, כל מסכת שבת, פרק שלישי, רביעי, חמישי, במה היא עוסקת? באיך מחממים אוכל בשבת בבוקר. לכן זה נראה סבבה. אבל רוב עם ישראל בימי התנאים ואילך לא היה להם דרך לחמם אוכל בשבת. הם היו אוכלים אוכל קר. אני אכלתי את הסבא וסבא של אשתי היו אוכלים פסטרמה בבוקר או עופות קרים כי אין דרך לאכול הם לא היו משתמשים ב בחשמל וזה וזה היה זה כאילו מה שעם ישראל אכל בבוקר אתם אוכלים חם וצ'ונט וזה הצ'ונט כל המהות שלו זה משהו שבעצם הומצא כאוכל לשבת כי אי אפשר לשים דברים בשבת על האש אי אפשר להדליק את האש אז שמים איזה משהו שצובר חום מאוד גדול בלילה ואם הלילה מה קורה לגחלים? די, הם לאט לאט נכבים וזהו ומה שנשאר נשאר. אתה לא אוכל משהו רותח, אתה אוכל משהו פושר. ההמצאה של הפלטה זה חידוש עצום שאפשר שמשהו יהיה חם בשבת. ואז כל הדיון הוא אם מותר לשים, אסור לשים. פעם היו מתמינים את הירים. היו שמים מסביב מגבת. לא רק מלמעלה, ממש עוטפים את זה לגמרי כדי לשמור על החום. כמו איזה תרמוס כזה. וגם כולי ואולי זה היה לא קר אבל היה גם את העניין זה לא שאתה חופר שעושה בור בתוך בור ומשאל יש גכלים נכון נכון אבל מה קורה לגחלים עם הזמן הם יורדים תעשה מדורה בלק בעומר מתי עד תגיע בבוקר שוב אתה מביר את זה כל הלילה אבל תחשוב שאתה בשעה 5 ש צריך להפסיק לגעת בגחלים כאילו אתה לא יכול להמשיך להחיל אותם אתה לא יכול להחיות אותם לא יכול לעשות להם רוח להפך אתה צריך אפילו לקטום אותם לפזר עליהם אפר פיר ולצפות שהדבר הזה יהיה חם עד הבוקר אין סיכוי זה לא לא יחזיק בכלל אז זאת אומרת שרוב הסיכויים שאתה לא תוכל אוכל חם אז לכאורה היה יותר מתאים שהתורה תתן לנו מה שבת יותר חשוב מיום טוב תן לי אפשרות לאכול אוכל נורמלי ביום טוב אני יכול לאכול על האש יכול לעשות חם יכול הכל למה בשבת לא נתנו לנו את האפשרות לא תברו אש בחומשבתיכם ביום השבת אסור מלאכת מחשבת עשרה תורה ועברה זה מלאכת מחשבת יש בזה זה כישרון יש בזה חוכמה כן איך אני יודע שיש בזה כישרון להעביר אש מאיפה הומצאה האש הראשונה היא נבראה בבריאת העולם האש במוצאי שבת מוצאי שבת נכון האדם הוא זה שהדליק את האש במוצא שבת לכן אנחנו מברכים על הנר במוצא שבת בהבדלה ככה הגמרא בפסחים אומרת אבל באמת אה מה המקור שאדם בפסחים בדף נגמרא אומרת שאדם הראשון הוא זה שהדליק את האש במוצא שבת איך הוא הדליק האם עם שני אבני צור או עם משהו אחר אבל ככה כתוב שהוא הוא הדליק לא כתוב אש תסתכל פרשת בראשית תחפש את המילה אש לא תמצא אותה לא תמצא הכל נמצא רוח מים עפר נמצא אש לא נמצאת עכשיו ברור שהקדוש ברוך הוא כן השמיים יש אומרים זה אש ומים אה זה אחד מהכוחות לפי הראשונים זה אחד מארבע יסודות של הבריאה. אש, מים, רוח, עפר. אז משום מה, האש לא נמצאת, כי כאילו נוצרה על ידי האדם. טוב, בכל אופן, אז אומרים לא דבר שש בחשבותכם ביום השבת. למה כל כך חשוב שלא נעשה מלאכה ביום שבת? שנבין שזה היום הכי קדוש שיש. נכון, אבל יותר מזה, מה עוד? מה זה עוד מעיד? הקדוש ברוך הוא שהוא שבת בשבת. יפה. הוא שבת, הוא ברא את העולם. הכל מכוחו ולא מכוחנו. ולכן כל החוכמה שלנו, כל הכישרון שלנו שובט ביום שבת. כי אם כל הכוח שלנו מעצמנו, מה פתאום שנשבוט? זה אני. אבל אם כל הכוח שלי והחוכמה שלי מהקדוש ברוך הוא, אז אם הוא שבט, איך אני יכול, איך אני יכול לחשוב? איך אני יכול לייצר? איך אני יכול לעשות משהו שהוא מלאכת מחשבת? הרי כל המחשבה שלי מהקדוש ברוך הוא. והוא ביום השבת שובט. כל שבת הוא שובט. אז אני לא יכול ליצור שום דבר. כלומר יום השבת הוא הכרה במעשה בראשית בבריאת העולם ביצירה בחוכמה לכן כל המלאכות אסורות מצטער אתם לא יכולים לאכולכם חם אז תתמודדו אז באמת התמודדנו בדור שלנו המציאו את הפלטה ואנחנו יכולים לאכול אוכל חם אבל תחשבו שעד הדור שלנו יהודים אכלו אוכל קר שלנו בסדר 100 שנה 200 שנה אחרונות לא יודע כמה המציאו את הפלטה אבל אכלו אוכל קער יחסית ביום שבת בסדר? ולמרות זאת שמרו על השבת. כאילו זה היה עונג שבת לכל אוכל קר לא יודע אבל זה כאילו העניין. נכון שאמרתי גם פרק שלישי, גם פרק רביעי, גם פרק חמישי, עוסקים בדיני התמנה, בדיני השעיה. כל הדינים האלה כביכול רלוונטים אלינו. אנחנו לא צריכים את זה בכלל. אין לנו גחלים, אין לנו זה. אנחנו שמים את הכל. חוץ ממחנה הרואה בבני עקיבא ששמה עושים את הדבר הזה. בשום מקום אחר בעולם לא משאים או מתמינים סירים ביום שבת בבוקר. כן. הייתם במכון הרו בבני עקיבא. נו ומה איך אכלתם בשבת? עשו לכם פלטות או יאכלים? בקורונה לאצ אה אה הייתם בקורונה אה היה איךפלטות יש לנו שם מלא פלטות. פלטות אז לא אז אצלנו אנחנו חפרנו בהורים גחלים ושאנו וזהו ואתה יודע בבוקר כבר לא היה חרם מה דווקא מועדים שמלת מחשבת כאילו מותרת בהם אה מה דוק אין אין מלאכת מלכת מחשבת אסורה הכל כל מלאכה לא תעסור אני מדבר במועדים כאילו אה רגע עכשיו במועדים מה התייעו במועדים מלאכת תוכן נפש רק מלאכת עבודה אסורה זה הוא יסביר עוד רגע כל מלאכת עבודה לא תעשו למה כי יום טוב הוא כנגד בריאת בריאת העולם לא לא זה לא קשור לבריאת העולם זה לא קורה ביום השביעי אלא כנגד מה זה מזכיר מה אנחנו אומרים בקידוש בחגים יציאת מצרים זאת אומרת הנקודה של יום טוב זה לנוח תנוכחו הקדוש ברוך הוא שחרר אותכם לא בשביל שתהיו עבדים עוד הפעם אז מה אסור לעשות אסור לעשות מלאכת עבודה אבל מלאכת אוכל נפש שזה לעשות על האש ולאכול וזה בבקשה זאת אומרת כל מועד הסוג המלאכה שנאסרה בו היא בהתאמה למהות של היום. שבת זה בריאת העולם זה הכרה מעשה בראשית אז מלאכת מחשבת עשרה התורה יום טוב זה כנגד יציאת מצרים רק כנגד יציאת מצרים שבת זה גם כנגד יציאת מצרים אבל יום טוב זה רק כנגד יציאת מצרים זה לא קשור לבריאת העולם אמרתי לא עומדים בקידוש אנחנו לא מעידים על בריאת העולם אנחנו עומדים כי ככה התרגלו אף אחד לא עשה את שני הדינים שעכשיו אמרתי א אנשים עושים לפי מה שהם מרגישים מכבדים את החג אבל זה לא באמת המהות אז ממילא רק מלאכת עבודה אסרו ומלאכת תוכן נפש מותרת בסדר, זה מובן עכשיו. למה מלאכת אוכל נפש אסורה בשבת? כי זה כישרון. כישרון אסור, אבל אני סובל. בסדר, מה אני יכול לעשות? אבל ביום טוב אין עניין שתסבול. שוב, עכשיו כל אחד יגיד, טוב, אבל אני רוצה ללכת לים. לא נותנים ללכת לים. בסדר? אז תפסיק לא ניתנו שבתות מועדים טובים, אלא בשביל ללמוד תורה. בסדר? תנוח מנוחת הנפש. אתה לא חייב להיות בים כדי לנוח. אבל הנקודה של אכילה ושתייה, כל תחילת מסכת ביצה שזה מלכ שזה מסכת שעוסקת בענייני יום טוב מראה כמה התרים מתירים משום שמחת יום טוב כמה חשוב שישמחו בעבר אני לא הייתי עושה עליץ ביום טוב הייתי אומר מה זה לא מתאים זה חול כזה וזה תחיל לנפנף והכל אבל כשאתה לומד מסכת ביצה ואתה רואה כמה התיר הוא בגלל שמחת כמה חשוב שאנשים יאכלו טרי שאנשים יוכלו טעים שיהיה להם חם והכל כל כדי שהם ישמחו ביום טוב. זה ביטוי הלכתי שמחת יום טוב. אז אמרתי אז אם ככה אז זאת אומרת שעיקר המצווה בחג היא שמחה בבשר ויין ובבשר זה שזה ממש טריב שאתה עושה את זה על האש והכל. אז בסדר. אז זה לא עושה על גכלים כי אני לא רוצה להסריח. עושה על אש על מנגל חשמלי. אבל זה אני רואה בזה באמת קיום של מה שהתורה רוצה. היא לא התירה. אמרה טוב אם אתה רוצה היא מצווה עליי לאכול ביום טוב. יש מצווה לאכול ביום טוב והיא רוצה שתאכל ותשמח אז נכן הרב אם התורה אם התורה בעצם בא ואומרת מה מוגדר מה מוגדר בעצם כמלאכת מחשבת זאת אומרת כי גם לימוד תורה כל דבר שיש בו כישרון אבל אתה יכול להגיד אבל אתה יכול להגיד גם כאילו צריך שזה יוליד שזה בא לכוח המעשה כשבן אדם בא יושב לומד תורה אז ברור ברור שיש פה עניין של א חוכמה של חוכמה אבל אבל הכישרון הזה זה עמל זה גם עמל והגיעה נכון אבל כי קודם כל אז לגבי המל והגיעה מה שמופיע בגמרא בנדרים זה שבשבתות היו עושים חזרות על הלימוד ולא היו לומדים דברים חדשים כדי שלא תתאמץ יותר מדי א ותתייגע ושוב אנחנו מדברים על לא על אמונה וכאלה אלא על להתחיל ללמוד סוגיות הלכתיות גמרות וראשונים והלכה ודברים חדשים אז זה מייגע את האדם אז לכן היו עושים חזרות בסדר אמונה זה משהו יותר שאדם א מתענג עליו יותר קל לו יותר קרוב לנפש אז הוא פחות אדם מתייגע בו אז כן אפשר יהיה בשבת גם זה דרך אגב אם אדם לומד את זה כאוגן בעיון לפעמים זה יכול לפוצץ את הראש כאילו מרוב שאתה צריך לחשוב על ההבדלים ב במה באמת הדבר הנכון והמדויק יותר וכולי אבל א זה צריך שזה יהיה מלאכה שזה יוצ ייצור משהו הרי הקדוש ברוך הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד זאת אומרת הוא חושב על משהו ונוצר הדבר אז אז היצירה אנחנו לא יכולים להתחרות ביצירה של הקדוש ברוך הוא אבל זה יצירה כל עוד שזה נשאר בדיבור בפה אז אין בזה בעיה אבל בסוף זה יוצא לפסק הלכה אז אפשר להגיד כן אבל זה לא מעשה זה עדיין רק ברמת התיאורטי אז לכן זה בסדר זה ממש פסק הלכה לא ללמוד משהו חדש בשבת לא זה רק אמירה שככה היו עושים גמרה בןדרים דנה בסדרי הלימוד שהיו אז הטענה הייתה שבשבת עושים חזרות בגלל הדבר הזה. אם אדם נהנה בזה מתענה, כתוב שאם אדם נהנה בריצה בשבת, הוא יכול לרוץ. למרות שזה קשה, אתה מזיע וזה, אבל אם אתה מתענג בזה, אז זה מותר. כל עוד שאין בזה מלאכה, אז עונג ומותר. אם אתה מתענג בלסוע באופניים, אז אי אפשר, מה לעשות, אסור. אבל לרוץ וכאלה, למרות שזה אמור להיות יגיעה ואתה לא אמור לעשות את זה, תראו את זה. בן אדם שבא ואומר כאילו זה ה זה כאילו שהוא ש שהוא בא ואומר שבא ואומר אז מה מה אתה רוצה אם זה הנחת שלי וזה ה כאילו המנוחה שלי ניסה על הים מה כאילו סתם הניבציה בכוונה כן בסדר נכון אין חינמי כי אמרנו אם היסוד היה רק יציאת מצרים אז אתה צודק אבל כיוון שהיסוד הוא בריאת העולם אין מה לעשות אתה מתבטל כלפי המציאות האלוקית תחשוב שאתה באמת לא מסוגל לסוע ברכב כלומר זה כמו לדוגמה שאתה רוצה להפעיל עכשיו שם מכשיר חשמלי אבל השלטר מחובר אתה לא יכול להפעיל את המכשיר החשמלי כלומר באמת מצד האמת לא היית יכול להדליק אש בשבת זה לא היה מצליח אבל אם זה לא היה מצליח אז אז לא הייתה בחירה חופשית אז הקדוש ברוך הוא עושה לנו התעיה כביכול ואומר הנה אתם תצליחו לנסוע אתם תצליחו לייצר לבנות שולחנות לא יודע מה שאתם רוצים לעשות בשבת למרות שאמרתי לכם שאי אפשר לעשות את זה אבל באמת בעומק אתה לא אמור להיות מסוגל השלטר מחובה כי אם אתה באמת מאמין שריבונו של עולם נותן את הכוח למציאות ולפעולות שלך אז זה באמת אני לא אני לא אמור להיות מסוגל כי השלטר הראשי מכובה אני לא אמור להצליח זה התעייה שאנחנו מצליחים כדי שתחשוב שאה נו זה הכל שטויות זה לא אמיתי הקדוש ברוך הוא כביכול נותן איזשהו עוד כוח חיים לעולם זה כאילו הבטריה עובדת עכשיו כאילו הבטריה עובדת ונותנת לכל אלה שמחללי שבת שהם יצליחו לחלל שבת אבל באמת באמת המציאות לא אמורה לתפקד ברמה של היצירה. בסדר? זה בעצם האמירה. א כאילו אם אם רוצים לרדת עם זה עד העומק. טוב א זה מה שהוא אמר בקצר. אני לא יודע אם נקרא עכשיו את הכל. נראה עוד כמה דקות ונעצור. וירמוז עוד בכאן כי גם בבו באחד מן המועדים לא תדחל לעשות באוכל נפש. אז אז זאת אומרת לפי הרמבן אתה יודע למה מזכרתי את השבת? כדי שתדע את מה שעכשיו אמרתי. כי אם לא הייתי כותב פ את השבת אז אומר רגע בחגים מותר לעשות תוכן נפש אז אולי גם בשבת מותר אז אני אומר לך ככה זה ממש ברור כאילו זה נראה בשביל כאילו בטח אני אגיד לך גם למה כי מה כתוב בתורה לא תעשה הכל מלאכה מה זה מלאכה לא יודע פה לא כתוב מלאכת מחשבת בשבתנו מברים את זה או עושים את זה מה זה בגמרא בסדר איך הגמרא יודעת זה בדיוק מה שהוא אומר מאיפה חז"ל לומדים את זה מכאן זה זה בדיוק ההבחנה בין שבת למועדים כלומר זה לא סתם במקרה דחפו פה את שבת אה התבלבלתי שמתי אותה לא בכוונה שמתי אותה פה כדי שתדע שהיא גם חלק מהמועדים אבל היא לא דומה להם שאם תפתח את פרשת אמור ותגלה שמותר לעשות מלאכת תוכן נפש ביום טוב אז תגיד אה אולי גם בשבת לא לא לא שבת ויום טוב זה שני דינים שונים זה כנגד יציאת מצרים מותר אוכל נפש זה כנגד בריאת העולם ולכן אסור אלא מלאכת מחשב יודע אבל זה לא הוא לא נכנס לאיזה חומד הדבר הזה זה כ אני למה אבל זה בדיוק מה שהוא אומר תסתכל פסוק ג רגע תראה פסוק ג לא את כל העומק וזה אני הכנסתי זה נכון אצל הראשונים אף פעם לא הכל חשוף אתה צריך לנבור אצל מקומות אחרים כדי לגלות אומר מה רמסיק כאן לעומת אני בטוח שהפסיקה כזאת כאילו בין ההפרדה בין שבת לבין זה זה אני רוצה להגיד שזה משהו שכנראה אני בטוח שרואים את זה אבל לשם עשו את ההפרדה הזאת אז הוא אומר אני אגיד לך למה כי רצו ללמד אותך שלא תעשה מלאכת תוך הנפש ולמה הוא אומר את זה כי תסתכלו פסוק ג' התורה מדגישה ששת ימים תעשה מלאכו ביום שבי שבת ת שבתון, מקרא, קודש, כל מלאכה לא תעשו. בניגוד למה שאמרתי לכם ב פסוק ח, כל מלאכת עבודה לא תעשו. תשים לב, אומר הקדוש ברוך הוא, מה אמרתי לך? בשבת כל מלאכה לא תעשו. ביום טוב כל מלאכת עבודה לא תעשו. בגלל זה הייתי צריך לכתוב לך את שבת כדי שתשים לב להבדל. הנה אני שם אותך, שם לך אותם אחד ליד השני. לא אמרתי לך את זה פרשת כיטיסה. עכשיו תגיד לו אה שכחתי שזה כל מלאכה. חשבתי שזה אותו דבר. לא לא, זה לא אותו דבר. שבת, כל מלאכה לא תעשו. יום טוב, כל מלאכת העבודה לא תעשו. מלאכת עבודה זה מלאכה שיש בה טרכה ושהיא לא נועדה בשביל הקיום שלי של האוכל. בסדר? תראו, באופן עקרוני אפשר היה לנסוע גם ביום טוב באוטו, נכון? מדין תורה מותר. למה מותר? כי עברה הותרה ביום טוב. רק מה? אסור להדליק אש חדשה. צריך להדליק אש מאש. נכון? אז לכאורה אם הרכב היה דלק בערב יום טוב, מותר לסוע ברכב או אסור? אם השארתי אותו מונה לכאורה אין בזה איסור אז למה אסור כי יש בעיה אתה הנוסע רחוק תחום אני אשע בתוך העיר כי זה לא נראה טוב מאיפה אני יודע שהדלקת את זה מערב יום טוב אבל אין פה מהות זה שונה לגמרי משבת בשבת על כל החיצה על הדבושה אתה מחלל שבת אתה מבעיר מחדש ביום טוב אם האוטו היה דולק מערב יום טוב אני לא יודע גר בקצה השני של היישוב ואין לי כוח ללכת ברגל ואני צריך להגיע לסבתא שנמצאת בצד השני אז לכאורה מצד הדין יכולתי להשאיר את האוטומונה ולנסוע אליה ולחזור אם אני לא אכפת לי על הדלק. בסדר? זה בדיוק היה זה הבדל מהותי במהות כי שוב כל העניין הוא עונג. אז בבקשה חכמים גזרו להדליק אש חדשה. בסדר חכמים אז אבל מדין תורה אני אומר זה היה מותר. אז למה זה לא רדום להלכה? כי כמו שאמרתי זה פורץ את הכל. ברגע שאתה תגיד לאנשים שתהומונה אז הם יגידו אה זה לא כזה חמור. טוב אז יאללה אז נדליק וזהו. הנה בחג העצמו האחרון היו זוגות שהם לא משהו 100 דתיים שאלו אותי הרב אנחנו לא יכולים יומיים להיות אצל ההורים אצלנו אצל הדתיים זה פשוט שהילדים באים לזה אצל החילונים הם באים לצעודה וחוזרים הביתה הם לא מסוגלים לישון בבית אחר ויומיים חל הרגת אותנו זה זה נורא מהיום זה יוצא שדווקא השנה שזה היה שבת וחג הרבה מעם ישראל נסו בחג הרבה כי בדרך בדרך כלל בדרך כלל יש פקקים בערב חג השנה לא היה פקים בערב שבת כי כל העם חבית ישראל לא נסעו בערב שבת להורים נסו בחג להורים ואולי אפילו לצערנו בשבת עצמה להורים אז זה נורא והעיון זה הרבה יותר חמור לא הם נסו בשבת כי הם רוצים להגיע לפני החג אז הם נסו בשבת עצמה אז פה הייתה לה התלבטות האם להגיד לאנשים עדיף שתיסו בחג מאשר שתסאו בשבת כי בחג זה דרבנן בשבת זה דאורייתא כל נסיעה כל דושה ודפ אפשר אבל זה הרבנים הראשיים היו צריכים להגיד כי דבר כזה קשה להגיד אתה אומר מה לעשות תשמור שבת וזהו מה אני יכול לעשות את תחלל שבת אז זה בעיה שלך לא זה גם בעיה שלנו אבל א ואני אומר פה זה זה שוב זה מאותה תפיסה ששבת זה כאילו זה יום יום זה פעם בשבוע זה לא כזה דווקא חגים ויום כיפור זה נחשב הכי חזק אבל אנחנו אומרים שזה בדיוק הפוך אז לכן הוא אומר זה כל המהות של המטרה פה להגיד לך ששבת היא שונה במהות היא זכר יציאת מצרים היא בריאת העולם אזה זכר לבריאת העולם. טוב זה רק נסכם פה את זה וכמוהו אלה הדברים אשר ציווה השם לעשות אותם על המשכן וכליו אשר יזכיר בפרשה השנייה והפסיק בשבת ששת ימים תעשה מלאכה וחזר ואמר זה הדבר של ציוה השם קחו מאיתכם תרומה היא המצווה הראשונה ואפשרו שסיק בה הוא צרך לחזור להתחיל בראשונה אז הוא אומר גם במשכן זה היה ככה התחילו במשכן עברו לשבת המשיכו במשכן למה כדי להגיד לנו שהמשכן לא מחללים עליו שבת זאת אומרת ככה הקדוש ברוך הוא עושה הוא דוחף את שבת בכל מקום שהייתה לך אבה אמינה לחשוב שאפשר לחלל את השבת. אמרתי לך לא, היא שונה תיזהר לא לזלזל בה. בסדר? וראיה עוד כי לא אמר בפרשה השנייה וידבר השם אל משה לאמור כאשר אמר בכל מועד ומועד. כי הדיבור הראשון הוא היה מצוות המועדים. אלא שהזכיר להם השבת לשלול ממנו דין המועדים לא לבאר מצוותיו ותורותיו. הוא לא אומר לי פה עכשיו את הלכות שבת הוא רק אומר כל המטרה שאני מזכיר לך את השבת. תדע שבת זה לא כמו החגים. לכן לא אמר בו ויקרבת משל השם הנה תסתכלו פסוק ג' לא כתוב וקרבתי משל השם מקריבים קורבן בשבת מקריבים קורבן אבל הוא לא אמר את זה והזכירה בסוף עם הנדרים והנדבות שלא נזכרו כאן נכון רק בסוף הוא אומר מלבד שבתותיכם ומלבד כל נדריכם ומדבותיכם זהו מדרש חכמים מה עניין שבת אצל המועדות כי אין השבת בכלל מועדי השם כלל רק סמכו הכתוב להם בסדר עכשיו את כל ההגדרה של מלאכת עבודה לעומת מלאכת שבת ומה זה מלאכת תוכן נפש שהותרה ביום טוב ומה שנאסרה זה מה שכתוב פסוק ז' אז מי שרוצה יכול לעיין בזה זה כבר הרבה יותר הלכתי ועיוני ושמה מסביר הרמבן מה נחשבת מלאכת יום טוב כאילו מי שרוצה למוד מסכת ביצה חייב לעבור על הרמבן הזה כי הוא מגדיר לנו איזה מלאכות מותרות ביום טוב איזה מלאכות אסורות ביום טוב זה לא כל כך פשוט האם מותר לשחותט הרי להדליק אש ביום טוב אסור אבל לקחת אש קיימת מותר לבשל מותר לשחות מיץ מותר ביום טוב אני רוצה מצטרים מותר לי אני רוצה לאכול את זה אני רוצה לאפות לחם ביום טוב מותר לי לטחון קמח וללוש אבל רק מקמח תחון אני לא יכול לטחון את הקמח עכשיו למה כי הקמח א זה חלק מהמלאכת תוכן נפש אז זאת אומרת שזה לא כזה פשוט לא כל דבר התנור התקלקל אני רוצה לתקן את התנור כדי ליפות בו ביום טוב מותר או אסור אסור לתקן את התנור הוא בערב יום טוב אבל הוא התקלקל לי ביום טוב אבל למה לא בעצם אה למה לא אתה אומר הרי שאפשר למה לא זה בדיוק העניין זה על זה הוא מדבר כאן זאת אומרת זה כבר נחשב מכשירי אוכל נפש וזה כבר נחשב דבר שאפשר היה לעשות אותו לפני ושהוא לא לימים רבים אז זה בדיוק הגדרים את הגדרים הוא נכנס כאן בסדר אומר כאילו שלא יהפוך להיות כאילו כיום חול כן יש מקום שרשום גם כאילו בהלכה שיש יש מלאכות שצריך להיזהר בהם עוד יותר ביום טוב כדי שהוא ך נכון זה לא במוקצא לדוגמה כתוב שמוקצא ביום טוב יותר חמור בשבת אבל אם יום טוב פחות אז למה כי ידי שלא יעשה בסדר אז זה באמת מי שרוצה לעיין יותר בהגדרות המדויקות איזה מלאכות מותרות איזה מלאכות אסורות ביום טוב זה רמבן ז טוב חזק וברוך שום כוח