הרב מאיר ברקוביץ - ראש כולל יד ברודמן ורב קהילה ברחובות | מלאכת אוכל נפש

יהודי חוזר הביתה בליל הסדר מבית הכנסת, מצפה למצוא את השולחן כמו שהוא עזב אותו. מכינים את אמורים להכין את השולחן מראש. זה כתוב בפירוש להכין את השולחן מראש. הקערה מוכנה המצות כבר במקום ואז הוא פתאום מגלה שבפתק הזה על המקרה ששמים V על כל הדברים שצריכים לעשות בערב פסח הוא פספס כרפס והוא לא לא הכין כרפס ואצלם בבית הם אוכלים תפוחי אדמה וכמנהג רוב העידות לא כל העידות באכילת הכרפס הם אוכלים פחות מכזית למה להקפיד על פחות למה להקפדה לאכול פחות מכזית כדי לא להיכנס לשאלה של הברכה האחרונה אם נברך ברכה אחרונה אז הרב ח שיש ברכת פרורי פרי אדמה לקרפס ילך לאיבוד ואז כשנגיע למרור שזה ירק בתוך הסעודה ניכנסת שלהם נברך ברכה ראשונה על ירקות בדרך כלל לא מברכים ברכה ראשונה אחרי שכבר נתלנו ידיים וברחנו על הפת אבל מכיוון שהמרון אכל בדווקא בפני עצמו בהתחלה אז הוא לא ממש חלק מהסעודה אז נכנסים לשלם צריכים ברכה ראשונה אז אם מברכים בורא פרי אדמה לקרפס לא בשביל זה האם בשביל זה המציאו את הכרפס מתאים לרב סולובצ'יק להגיד אבל הקרפס עומד בפני עצמו אבל לנצל את הברכה לכרפס לטובת העניין זה כדאי לכן רוב העולם רוב העולם זה לא כולל את הרמבם ואולי גם לא מעט תימנים אבל רוב העולם נוהג לאכול פחות להקפיד על פחות מכזית קרפס לא להיכנס לשאלה של הברכה האחרונה טוב אז הוא מגלה שאין תפוחי אדמה מבושלים אז זה מה שאוכלים אצלם אין כרפס אשתו אומרת זה בסדר אל תדאג יום טוב וביום טוב מותר לבשל אז אפשר להביא רש ולשים סיר עם מים ותפוחי אדמה על הקיריים ולבשל את תפוכי אדמה עד שנגיע לאכילת הכרפס עם כל הדרשה שאתה דורש כל שנה יהיה בסדר אנחנו נספיק לקבל תפוחי אדמה לטובת הכרפס כל בעל מקומו בשלום אז על מה אנחנו רוצים לדבר שאם הם מקפידים לאכול פחות מכזית קרפס אז מי ששם את הסיר על האש עם התפ תפוחי האדמה מתכוון לבשל כדי שכל אוכל תפוח אדמה לא משנה כמה אנשים נמצאים בסדר כל אחד יקפיד לאכול פחות מכזית. אז הוא מבשל לצורך אכילה של פחות מכזית לכל אחד ואחד. ובפרשת השבוע, שזה הפסוק המרכזי, לא הבלעדי, לרוב הראשונים, שלר מלאכת אוכל נפש ביום טוב, כי אוכל נפש, מלאכות אסורות ביום טוב, אבל מלאכת אוכל נפש מותרת. אז אומרת התורה, אך אשר יאכל לכל נפש, הוא לבדו יעשה לכם. ואנחנו יודעים שיש הלכה למשה מסיני שכל אכילה היא בין מחלות אסורים בין מצוות כל אכילה היא ב בכזית ויש פוסקים חשובים מאוד שסבורים שכשכתוב בתורה אחש יאכל לכל נפש יש מינימום לכל הפוחות כזית אפשר לבשל לצלוט כבש שלם פר שלם אבל פחות מכזית אסור כי התורה כתבה כאן אך אשר יאכל גם מינימום כי המינימום הוא כזיית ולא פחות ואם אנחנו מבשלים עכשיו תפוחי אדמה בדווקא שכל אחד יאכל פחות מכזית יכול להיות שאנחנו לא נהנים מהתר של מלאכות נפש שוב למרות שלכאורה אם מותר הכל אז למה שיהיה קטן יהיה אסור אבל לכאורה זה חלק מההוראה פה בספר א וכמה מחברים כמה מורדנים בדבר הזה זה בספר המהיר לעולם זה בן של נכד של הכי הגרא המהיר לעולם אז הוא מציע מקור מאוד מעניין יש משנה במסכת ביצה דף כה שאם יש בהמה מסוכנת ביום טוב לא רושים לשחוט מה זו בהמה מסוכנת בהמה שהותרינה אומר שה ההורה יודע בעצמו שהיא עומדת למות כי לא טריפה היא לא אסורה אבל היא עומדת למות לא תכננו לשחוט אותה ביום טוב יש מספיק אוכל כבר אכלנו ארוחת צהריים אבל מפני שהיא מסוכנת, אם לא נשחט היא תמות ואז הפסדנו. רבי תהיה נבלה. אז רוצים להזדרז לשחוט כדי לא להפסיד את הבשר. אז אומר תנו לא לשחוט כי זה לא לצורך נפש. הוא שוחט בשביל הכיס, בשביל לא להפסיד ממון, אבל הוא לא שוחט בשביל לאכול. אומר התנא מחלוקת תנאים שם אומר התנא כמה שאם יש די זמן לשחוט ולצלוט כזית מהבשר ולהספיק לאכול אז מותר לשחוט רבי עקיבא אומר אפילו לאכול כזית חי מבית השחיטה זאת אומרת שרבי עקיבא מוכן שישחטו מסוכנת בשעה יותר מאוחרת כשכבר אין זמן לצלוט למה לצלוט ולא לבשל? כי צליעה לוקחת פחות זמן. ומה מחלוקת התנאים? רבי עקיבא מוכן שיאכלו חי. אז מה הוויכוח? עד כמה חי זה טעים, עד כמה חי זה שמחת יום טוב. צריכים ללמוד מה המחלוקת התנאים. מדברים בזה ה חוכמת שלמה בעל המשניות שמעריך בנושא הזה. אבל לעניינינו שניהם גם תנקמה מותר לשחות מסוכנת. אם יש לו די זמן ביום לאכול כזיית צלי ממנה. רבי עקיבא אומר מותר לשחות מסוכנת אם הוא יכול לאכול אפילו כזית חי מבית השחיטה אבל שניהם הקפידו להדגיש את המספר את המילה כזית למה הם מדגישים את המילה כזית על זה יש כמה אחרונים שבאים ואומרים כי אם אין די זמן לכזית אז שוב אין את ההיתר של מלאכת אוכל נפש כי מלאכת אוכל נפש הותרה רק עברו כזית ומעלה ופחות מכזית אין לנו יתרה של מלאכת אוכל נפש כך סובר אבני נעזר בתשובותיו אז המשמעות היא שהכזית כאן במשנה זה בדווקא למה לכתוב כזית ומי שרוצה להכין מעט תבלין בשביל להוסיף למשהו או מעט רוטב להוסיף למשהו אם זה קרוך בבישול או בטיגון או במלאכה ביום בהברה ביום טוב הוא נכנס לשאלות אנחנו לא באנו לפסוק הלכה בטח לא בשעה הזאת זה לא בשבילי ובטח ובורבן שטן יודע יותר יותר טוב ממני בבקשה >> אבל בכל צריך לאכול איתו שיהיה לו זמן מצוין. נכון לא צריכים בפועל שהיאכל את המסוכנת. צריך שתהיה אפשרות אבל צריך שזה יהיה כוונתו שאם יש לו שהוט זה מספיק אבל צריכים את השיעות הזאת. לאכול בפועל לא צריכים. זה נכון. הערה העירה היא טובה. נדגדק בזה יותר אולי בהמשך. וכאמור מחלוקת לא מבוטלת עם צדדים שונים. ננסה לפרוס את העירייה, את המקורות אולי העיקרים, חלק מהמקורות העיקריים שמובאים כריות לכאן ולכאן. המשמעות היא שמי שרגיל להרתיח מים ביום טוב בשביל להכין תה נכנס לשאלה מדוע כי רוב העולם לא עשיתי סטטיסטיקות זה רוב שכולם יודעים רוב העולם לא שותה תה בבת אחת תה הוא רותח אז שותים אותו לאט לאט ולכן רוב העולם לא מברך ברכחה אחרונה על תז כשמדברים על שיעור אנחנו תמיד מדברים על שיעורים של נפח או משקל כפוף לזמן טיל אין ברכה אחרונה למי שלא משאיר בסוף כמו שיש שיעצו כי הוא שותה את זה לאט לאט אז למעשה הוא ירטיח מים בשביל שזה מלאכה ביום טוב בשביל לאכול פחות מהשיעור איך לתרגם את הכזית למשקים האם זה רביעית או או שיעור אחר נדון בזה זה לא הנקודה עיקרית אז אי אפשר להטיח מים ביום טוב בשביל לשתות תה אנחנו באים זה חומרה גדולה טוב שאנחנו רחוקים מיום טוב כרגע ולא הרבנים ימצאו פתרונות עד החג הקרוב אבל זה שלה נכבדה מאוד בדבר הזה אבליזר חשב שאסור לכאורה בפשטות כן רק רבעזר בתור דוגמה אמיר לעולם מביא בתשובה שלו את הרב יוחם יוחם פרלמן רב יוחן פרלמן הוא מכונה הגדול ממייצק הוא כתב ספר פירוש למשניות אור גדול ואחרי שהוא פרסם את הספר שלו אור גדול הוא זכה לכינוי הגדול ממינסק הוא לא חתם על מכתבים שלו הגדול ממינסק זה ככה הכינוי שלו הפך להיות הגדול הגדול ממינצק והוא הביא את המשנה הזו במסכת במסכת ביצה ויש ראיה יפה מאוד נוספת שמביאים עמוד בתשובותיו מביא את זה וגם האמיר לעולם מביא את זה ירושלמי בירושלמי כתוב שמי ששוחט זה ממה של ריש לקיש אני מדגיש כי סתם ירושלמי זה סתם יהיה רבי יוחנן ופה זה ריש לקיש וזה ידיעה חשובה פה כי ירושלמי אומר שבשם ריש לקיש שמי מי שמבשל נבלה ביום טוב לוקה. זה לא מפתיע. מדוע פעולת הבישול היא מלאכת אוכל נפש. אבל כשמבשלים נבלה זה לא אוכל נפש. כי לא אוכלים נבלות. יש איסור לאכול נבלה. גם אם אדם גיבור ואומר אני אוכל אני רוצה לאכול את הנבילה זה לא מציל אותו ממלאכת זה לא הופך את זה למלאכת תוך הנפש כי זה זה דבר שהוא אסור. רש לקיש אומר שמי שמבשל נבלה ביום טוב לוקה שאל עמודור למה שיהיה חייב מלכות זה אוכל נפש אנחנו לא אוכלים לבלות ריש לקיש הוא בפלוקצה של רבי יוחנן במחלוקת המפורסמת אם חצי שיעור אסור מן התורה רבי יוחנן וכך הלכה או שחצי שיעור מותר מן התורה ויש לקיש הוא זה שאוחז שחצי שיעור מותר מן התורה כשחז"ל כשמלמדים אותנו שיש שיעור למחלות אסורות כזית וקל כזית נאנשים רבי יוחנן מלמד אותנו שגם פחות חצי זה דף לו דווקא לרוב הפוסקים פחות מהשיעור זה איסור תורה אין אנישה על זה אבל שיטת השלישקיש באופן עקרוני חצי שיעור מותר מן התורה חצי כז נבלה חצי כז טריפה חצי כז כל דבר מותר לאכול מן התורה באופן עקרוני רבנן אסרו רבנן אסרו אז שאל בעלמוד מה הפשט בירושלמי לפי הרש לקיש בעצמו שה מי ששווחד נבלה ביום טוב חייב מלכות כי זה לא מלאכת אוכל נפש זה כן מלאכת אוכל נפש אצל רשלקיש בבית מותר לאכול חצי כזית מהנבלה הזאתחצי מהטריפה הזאת מותר לאכול חצי כזית אז מה הבעיה מדוע ריש לקיש בא ואומר שמי שמבשל לא שוחט אני אומר שוחט המבשל נבלה לוקה אפשר לבשל נבלה ולחלק אצל רש לקיש מחלקים מנות של נכון גם אצל האיש לקיש לא אוכלים כי בזמן האיש לקיש כבר בוודאי שהיה איסור דרבנן אבל אם אם הייתה מסעדה מסדת מסדת דאורייתא זה שם חדש של מסדה מסדת דאורייתא אנחנו לא שמחים עם זה גם לא גם לא לספר על זה אנחנו לא שמחים כי אנחנו מקבידים גם על דרבנן אבל בעולם הדאורייתאי לפי יש לקיש מותר לאכול פחות מכזית נבלה אז מי שבשל נבלה הוא לא עבר הוא לא עבר על איסור מלאכה ביום טוב כי זה באמת לצורך אוכל נפש כי אפשר אפשר לאכול פחות פחות מכשיעור הוא יחלק את זה למנות המנות במסעדה הזאת במסעדת הדורית המסעדות המנות הם קטנות הם מנות פחות מ מכזית כל התשע דקות יש צפצוף ואפשר הוא יכול לקבל את המנה את ה את הצלחת הבאה שלו צריכים לשטוף הרבה צלחות בסדר זה משלמים על השירות אז למה לוקה בבקשה >> א אי אפשר לומר שעצם זה שזה אסור מדרבנן זה כבר הופך את זה ללא ראוי כמו בסוכה של אילן אפשר לשאול? בוודאי שאפשר. זה מצוין זה מה שרציתם גם כן? אז בבקשה אני אני חוזר אליך אולי שכילו חייב את הדין של אכילה זה באמת כאילו ואחד שבת יש הרג לרשקי שצריך לאכול בק כאילו צריך לאכול כדאי צדי לברך נגיד ברכה אחרונה ש קטן >> בטוח אוקיי א במסד זה עוד דבר זה עוד חידיש במסעדה הזאת שנצטריך לבדוק במסעדה הזו של מסעד דאורייתא אני שומע נגיע לברכת המזון בהמשך שאלו כאן סוף כל סוף זה אסור מדרבנן וגם דרבנן אנחנו אנחנו לא אוכלים אז זה לא אוכל נפש השאלה אם מה שמציאים כאן שייך לדיון הכללי של איך דרבנן נשפיע על דאורייתא זה שאלה גם בהלכות קניינים וגם בהלכות ייסורים השאלה אם זה שאלה המקומית כאן שדבר שהוא אסור מדרבנן בפועל מכיוון שבפועל אסור לאכול את זה אז אי אפשר להגדיר את זה כאוכל נפש או שבעולם של מלכות המבחן הוא מבחן דאורייתא זה צריכים באמת לעיין בדבר הזה רבי כיב בתשובה הפיקים בתשובה הם סוברים שמלאכת אוכל נפש שנעשת בדבר שאסור מדרבנן לא לוקים בגין זה כי מדאורייתא זה מותר למרות שבפועל לא יאכלו את זה בכלל אני זה לא סותר את הסברה שלך זה סותר את המסקנה אבל את הסברה זה לא סותר כי יש מקום לסברה הזו ויש מי שסובר כך אז את הראיה הזו משל המבשל נבלה ביום טוב שריש לקיש מחייב אותו מלכות ואנחנו שואלים לריש לקיש לשיטתו על מה אתה מחייב מלכות פחות פחות מכזית מותר לאכול אז אומרים זה לא ראיה לשום דבר אנחנו רוצים להוכיח מה המודר רוצה להוכיח מירושלמי הזה שמלאכת אוכל נפש מותרת רק לשיעור של כזית ומעלה ולכן להגיד שהיתר יש כאן היתר של אוכל נפש בבישול הנבלה כי אפשר לאכול ממנו פחות פחות מהשיעור זה לא נכון אומרים כאן אולי זה לא רואה ניצחת כי סוף כלסוף יש איסור דרבנן בדבר הזה יש רש"י בפסחים מז עמוד מדוקדק שמאוד ברשי וגם האחרונים בסוף המסכת מדקדקים בזה שאיסור דרבנן לא משפיע על המישור הדאוריתי לגבי לגבי הועיל ומקלי אורחים חזילו לגבי מלכת אוכל נפש אבל הסברה יכולה להמר יש פוסקים שאומרים את הסברה הזאת אז הראיה מהושם היא לא ראיה ניצחת בבקשה לא תגיד לזה ש חצי חצי נבלה הוא אכל אז הוא לא לא בלפש סתם שחט נבלה או בטל אותו >> לא הבנתי אם נבלה מותר לו לאכול >> חצי כזית חצי כזית נבלה >> חצי כזית >> חצי כזית נבלה מותר לו לאכול >> אבל הוא צריך כזית שלם בשביל לאכל נפש >> זה מה שאנחנו מתלבטים היא זה מה שאנחנו רוצים להוכיח כן היא גוף המה שאנחנו מתלבטים זה זה גוף המה שאנחנו מתלבטים גם זה צריכים לשאול לרש לקיש האם פשוט כמו שהניחו כאן שברכת המזון השיעור לברכת המזון לרשקיס כמו לרבי יוחנן חיים גם מלאכת אוכל נפש לרשקיס זה פשוט צריכים לבדוק את הדבר הזה הנה החינמי זו רש שרוצים להביא ראיה דומה לא זההיה לחלוטין אבל ראיה דומה רוצים להביא מציינים האחרונים גם למסכת ביצה דף יב אותה גמרא מופיעה כבר בפסחים מזרייתא בברייטא כתוב שאדם שמבשל ביום טוב גיד הנשה בחלב אני מקווה שמנקד נכון זה צריך להיות חלב שם כנראה גיד הנשה בחלב ואוכל לוקח חמש זה לא כמו השיא במשנה שנה במכות שמגיע לשמונה מלכויות, חמש מלכויות בלבד. מה הוא עשה? מבשל גיד הנשה בחלב ביום טוב ואחו. אז הוא חייב משום מבשל ביום טוב. הוא חייב משום מבעיר ביום טוב. הוא חייב משום מבשל בשר בחלב. הוא חייב משום אוכל גיד וחייב משום אוכל בשר בחלב. אני מקווה שספרתי נכון. לגבי גידן השם אנחנו לא מרחיבים כרגע. לכאורה הטען הזה צריך לסבור שיש בגידין בנותן טעם כי אם אין בגידין בנותן טעם שזה מחלוקת תנאים אז התורה חייבה למרות שאין בזה טעם וזה לא זה טעם כלוש זה לא נחשב לבשר אז יהיה קשה מאוד לחייב בגין בשר ב בחלב אז התנסובר שיש בגדין בנותנתם זה לא דבר זה לא הוקים את הרחוקה זה מחלוקת רבי שמעון ורבי יהודה אז זה זה בסדר הגמרא תדון בברייתה הזאת מכוח מחלוקת בית שמית הלל שנוגעת גם לנו בהמשך האם אומרים מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך שזה כמעט קסם שמלאכות שהותרו במפש ביום טוב מתוך שהותר לצורך אוכל נפש מותר גם שלא לצורך אוכל נפש ורשי ותוספות חלוקים הם צריכים לצורך קצת וכדומה מה הגבולות של היסוד הזה ומה מה מקורו זה מחייב יום נרחב ואנחנו לא ניכנס לזה אבל אנחנו ניגע בנושא הזה אז הגמרא רוצה לומר שמי שסובבר שאומרים מתוך שהוא לצורך הותרה שלא לצורך אז אין סיבה לתת מלכות למי שמבשל גיד אנשה בחלב ביום טוב מדוע אם זהותר לצורך כל נפש זהותר גם שזהותר גם שלא לצורך נפש צריכים לחפש מה הצורח קצת למי שסוב שצריכים צורך קצת הוא לא עושה נישואים בכימיה כרגע ביום טוב אז אז מה צורך קצת הוא צורח היום קצת צריכים עוד להיין אבל זה הגמרא שמחשבנת לעניינינו שואל העולם אותה מה ש מה שרש לקיש דיבר בירושלמי זה ריש לקיש לידיה פה פה שואלים על רש לקיש אי אפשר לתפוס זה לא חוקי לתפוס את ריש לקיש מברייתא וכן זו ברייתה לפי רש לקיש מה הבעיה בלבשל גיד הנשה בחלב ביום טוב זה מעדן זה מעדן שמגיע מעדינים זה בדרך כלל משהו קטן לא נותנים מעדנים א זה נותנים קצת נותנים קצת עדיין יש שוקולד בישיבה בשבוע בבוקר יש עדיין שוקולד אז זה כל אחד מקבל מנה קצובה לא נותנים א קילו שוקולד לכל לכל אחד זה נותנים פחות מכזית אז אז מה מה החשבון אז לכאורה זה מלאכת אתה אוכל נפש כי אפשר פחות לאכול הוא יאכל פחות מכזית מהדבר הזה שנעשה כאן אז מבשל בשר בחלב אסור ואוכל בשר בחלב זה אסור ואוכל גידנשה זה אסור אבל לתפוס על המבשל ביום טוב והמבהיר ביום טוב זה לצורך אוכל נפש כי יכול לאכול פחות מ מכזית זה זה שאלה אדומה למה ששלנו לפני כן שוב מי שיאמר שדין דרבנן משפיע פה מה שאמרתם על הירושלמי אומר את זה גם פה אבל זו אחת החוכות שרוצים רוצים להביא הבנ נעזר בתשובה יש שלושה מקומות לפחות שאבניזר דן בנושא שלפנינו בשתי תשובות ובמקום אחד באגליטל לפחות שאני מכיר מסתוב שיש עוד התשובה המקומ המקום שנוגע לנו כרגע שהוא דן בנושא שלפנינו זה על גמרא במסכת א ביצה בדף כאמ שבהימה בהמת שותפות בין ישראל לבין גוי חצי בהימה מה? חציה של ישראל, חציה של גוי. מותר לשוחתה ביום טוב. מה החידוש? למה לחשוב שאסור? אם הבהמה שייכת או רק לגוי? אסור. למה? אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבד יעשה לכם, לכם ולא לנוכרים. מלאכת אוכל נפש מותרת לישראל, אבל לא אסור לבשל ביום טוב לנוכרי. להרח גוי ביום טוב הרבה יותר בעייתי מאשר להרח גוי בשבת. כי בשבת לא מבשלים. אז מה שהוא אוכן כבר זה מה שאנחנו נאכל וזה גם מה שאנחנו ניתן לו לאכול אבל הריח גוי ביום טוב אסור באופן עקרוני שמה ירבה בשבילו כשמבשלים ואסור לבשל עבור ה עבור הגוי מה עושים המקומות שמערכים מורמדים לגיור אז יש להם כנ שיש להם את הרבים שהם יכולים לסמוך עליהם כי לכם ולא לנוכי זה איסור צריכים לבדוק את זה מה עושים בצבא ש יש מה לבדוק בנושא הזה איפה אנחנו אוחזים אז מחדש אתה אומרת הגמרא שבהמה חציה של ישראל חצשה של גוי מותר לשחוט ביום טוב אבל אם יש בצק בשותפות בין ישראל לבין גוי, אסור להכניס את כולה לתנור. מה ההבדל בין שחיטה של בהמה משותפת? שחיטה עם מלאכה ביום טוב, אוכל נפש מתיר אותה. גם להכניס את התנור פת בצק. זה גם מותר ביום טוב. למה השותפות פה בעייתית והשותפות פה לא בעייתית? איך זית? >> אי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה. אתה שוחט בהימה בשביל כזית, אתה שוחט בהימה בשביל 50 קילו בשר. זה לא משנה. זה אותה פעולת שחיטה. אי אפשר לשחוט רק בשביל כזית. אין אין עוד לא המציאו. המדענים עוד לא מצאו שחיטה שתאפשר להשאיר את הבהמה בחייה ולקחת כזית. אז ששחטנו כששחטנו שחטנו בשבילנו. זה שהגוי עכשיו במה מתה ואפשר זה בסדר גמור. אין בזה איסור. הבצק ניתן לחלוקה. מחלקים. אין סיבה להכניס את כולה לתוך התנור. כך כתוב שם בגמרא. אומרת הגמרא מה ישנה מה ישנה מנדרים ונדבות שיש תנאים חשובים שסוברים. שביום טוב לא מקריבים נדרים מונדבות. פעולת שחיטה הגבוה מקבל את שלו ובשלמים הבעלים מקבלים את שלהם שזה הרוב. אז למה במהמה חציה של ישראל חציה של גוי מותר לשחוט ובהמת קודשים חציה של ישראל חציה של גבוה גבוה גוי להבדיל אל הרבה הבדלות אבל זה לא משנה כי החצי של ישראל ואין לחז בשר בלא שחיטה שואלת הגמרא למה לשחוט במה שותפים לישראל וגוי מותר ולשחוט נדרים מונדבות אסור הגמרא יודעת לתרץ תראו אל תדארגו הגמרא תתרץ את הקושיה הזאת שואל אבני נעזר ואחרי זה הוא מגלה שזה הצלח כבר קדם אותו בשאלה הזאת עד שהגמרא שואלת משחיטת הבהמה של קודשים בהשוואה לבהמת שותפים, הגמרא יכלה לשאול שאלה יותר חזקה. יש פעולות בקודשים שאסורות ביום טוב, למרות שהגבוה המזבח לא מקבל מהם כלום והכל נאכל לישראל. בשבועות ישתי הלחם ושתי הלחם עניין נפות ביום טוב. מנכות דף ק אומר התנא התנה כותב את המרחק הקטן יותר ואת המרחק המקסימלי מזמן האפייה לזמן האכילה בלחם הפנים ובשתי הלחם. ושתי הלחם יומיים כי הוא נפע בערב יום טוב ונכל ביום טוב זה נקרא יומיים בלשון התנא ואם יום טוב ביום ראשון אז שתי הלחם יהפו ביום שישי ויאכלו ביום ראשון זה נקרא שלושה ימים אז אפיית שתי הלחם לא נעשת ביום טוב שואל שואל שואל אבני נעזר מדוע למה לא ופה הכל נאכל לבעלים המזבח לא מקבל כלום חמץ תאפנה המזבח לא יודע המזבח לא מהקל לא קולט חמץ הכל כל נאכל לכהנים אז מה אז מה הבעיה להכין את זה שואל נעזר אלא מה אתם תרצו שההכנה של שתי הלחם זה לא בשבילנו הכהנים זה בשביל גבוה ואנחנו הכהנים אנחנו משולחן גבוה כזכו אז זה לא אוכל נפש זה גבוה מהגבוה אנחנו מקבלים אין לזה יתר של אוכל נפש נו אז ממילא אל תופטע שאסור לשחוט נדרים מונדבות ביום טוב עם כל הכבוד לבעלים שאוכלים אבל היוד הוא לאן היוד הוא לגבוה והדיוטות אוכלים משולחן גבוה אז כשהגמרא התקפה את הרעיון של בהמה חצי של ישראל חציה של גוי שמותר לשחוט מזה שנדרים דבות אסור להקריב אומר רב לנעזר מה הקושיה הנוראית היה אפשר להקשות באותה מידה משתי הלחם בקושיה יותר מרשימה כי בשתי הלחם הגבוה לא מקבל כלום אלא מה מה תת תתרץ אתה תדרץ את מה שהגמרא תרצה גם על נדר מודבות משולחן גבוה כז הוא אז זה לא מתוך הקושיה על בהימה של שלמים הקושיה הזו קיימת כבר גם בשתי הלחם אז מה הגמרא תקפה מבהמה אותה מה שתתרץ שם מקושית שתי לחם כבר צריך לתרץ אומר הרב נלינזר אתם יודעים הגמ למה הגמרא לא היא קשטה משתי הלחם אלא רק משלמים כי שתי הלחם נכל למי לכהנים אז הוא מתחלק בין כל הכהנים ומי שלא לומד מסכת יומ דף לט פסכים ג אפשר לפגוש קצת אבל ביום הלט זה יותר מפורש אז אפשר להתקל בעידויות שאם מחלקים את זה לכל הכהנים שנמצאים אז כל כהן מקבל פחות מ כזית ואז יש לנו דיון של שגת אריה ובית הלוי ומלכת חינוך האם מצוות אכילת קודשים היא איך היא מתקיימת בפחות מכזית אם יש מצווה לאכול אז השיעור צריך להיות בכזית שתברבו על זה כולמוסים המחת חינוך ישאל כתוב שגם אפשר לתת קודשי קודשים לזכר כונה גם לקטנים. איך אפשר לתת לקטן לאכול? יש מצווה לאכול. לקטן אין מצווה. אז איך אפשר לתת לקטן לאכול? וכל הקושיות הנפלאות שיש. אומר אבן אליעזר לדידי אני מבין עכשיו מכיוון שבפועל מאיזשהי סיבה בעולם מחלקים לכל הכהנים. זה לומדים את זה בפסוקים. וכנראה שמצוות האכילה מתקיימת גם בחלוקה ל גם בחלוקה לכולם. אבל כמה אוכלים? כל אחד סבירות גבוהה שהוא יקבל. לא במדבר שזה אהרון ושני בנים. שני בנים, הם היו צריכים לאכול לעבוד קשה במדבר, הם באמת עבדו קשה. כשיש הרבה כהנים אז זה יותר קל, אפשר לחלק אז פחות מכזית. ברור ששתה הלחם לא נאפה ביום טוב רבותיי, גם בלי הרעיון של משולחן גבוה כזכור. כי שתי הלחם נאפה על מנת לחלק בצק, להשים את הבצק. זה גם מלאכה וגם נאפה על מנת להכיל לכל כהן פחות מ פחות מכזית. לכן זה אסור ביום טוב כי מלאכת אוכל נפש נלמדת מהפסוק בפרשה אך אשר יאכל לאכול נפש הוא לבדו יעשה לכם אך אשר יאכל יאכל את זה בכזית אז שתי הלחם זו אפייה שבדרך כלל נעשת על מנת להכיל פחות מכזית לכל אחד לכן זה אסור אבל בעמת שלמים של אדם שהוא מקריב שלמים רוב האכילה אל הבעלים הוא יכול לחלק לחבריו אבל באופן נקוני הכל כל ההיתר האכילה הוא שלו אז אז הוא יאכל כזית אז זה הגמרא שלה למה זה אסור ביום טוב גם על זה תרצה הגמרא משולחן גבוע כזכור אז המלאך שלבניזר שהוא שאל עד שהגמרא שואלת מבהמה שזה חצי חצי שתשאל משתי הלחם שזה הכל הכל לישראל וגם בעייתי אלא מה תגיד משולחן גבוה כזכור אז גם פה אז מה מקשמ של שלמים גם פה משולחן גבוה כזכו וזה לא אכילת אדיות זה לא מלאכת אוכל נפש נקרא אז מתרץ אבנין נעזר כי שתי הלחם זה לא עובר לא עובר את הסף גם אם אתה לא מכיר את הספואה של משולחן קבוע כזכור אבל לפות שתי הלחם ביום טוב זה בעייתי כי אין כזית לכל אחד ואחד והוא מוסיף וגם אם אחד יצליח לקבל יותר מכזית אני לא יודע איך כי החלוקה היא שווה זה מקצוע לחלק את הקודשים בסוף לכולם שווה אבל הרב בנינזר הוא אומר וגם אם אחד יקבל כזית זה לא יעזור כי אתה הכנת הפית לכולם שכל אחד אומר אמור לקבל פחות מכזית הוא כנראה מרמז לכהן הגדול כי הכהן הגדול נותן לך חלק בראש הכהן הגדול י יכול לקבל כמה שהוא רוצה רוצה. אז באופן תיאורטי, אם רק מהסברה הזאת אז היה אפשר להגיד שאם שכחנו או ששתי הלחם התקלקלו, אז אולי באמת נופל שתי הלחם ביום טוב. על דעת זה שהכהן הגדול יאכל את הכל. אז על מלאכת יום טוב, על המלאכה ביום טוב, אפשר להתגבר. הכהן הגדול כמו שאמרו כאן הוא לא חייב לאכול בפועל. מספיק שזה לדעת שהכל ניתן הניתן לו. זה אבניזר לא נכנס אבל זה במער מוסגר. אומר אבנזר היה מקום להגיד ופה הוא ממש פה הוא כבר הופך להיות הוא לובש את הגלימת התנא שלו כשהוא דורש דרשות מעצמו אומר הבן זר אבל אפשר להגיד ששתי הלחם לא דומה לכוס המים שירתחנו לא דומה לקרפס אולי לכרפס תולי כמה אנשים יש בסדר מדוע בשתי הלחם אני לא זוכר את הנפח אבל שתי הלחם עובר את ה זה עובר את הכזית שתי הלחם עובר את הכזית אז יש כאן שיעור של כזית החשבון שלנו היה שהוא הולך להתחלק לכך וכך קונים שכל אחד יקבל פחות מכזית אבל בסך הכל יש כזית אז אולי אח אשר יאכל מספיק שזה דורש כזית הכנו כזית בשתי הלחם חילקנו אותו לאנשים שכל אחד קיבל פחות מכזית אבל באופן נקוני כמה הכנו הכנו שיעור אכילה אולי מספיק שיעור אכילה שיתחלק לכמה וכמה אנשים אומר הבן אליזר זה הפסוק בפ פרשה אח אשר יכל לכל נפש זה אבני נזר זה לא אני נפש ולא נפשות זה כזית לנפש תרצו תקבלו תרצו להתווכח עם אבני עזר בבקשה אני אומר לכם דברים מפורשים באבני נזר בדקתי את זה היום בפנים שאני לא ממציא לכם באבני נזר זה אבני נזר כותב בכל נפש אז הוא אומר צריך אם אתה עשה כזית שיתחלק זה לא עובד בעגלי טל יש לו תשובה יש לו נידון דומה ושם משתמם ממנו שכזה זית שיתחלק אם זה שיעור של כזית שבישלת אפית תיגנת ויכול להתחלק ועל דעת לחלק זה בסדר כי הגעת לסף של כזית אבל בתשובות שלו הוא דיבר על כל נפש אז בסדר בבקשה >> אדם ששותה תבר יותר מזה עשו לא גרם שתי אנשים לא וקוד כן אדם אחד שטות ש >> טענה טובה טענה טובה אני שומע זאת אומרת אם אם בלפי הגלטל זה יותר קל להרתיח את המים, לבשל את המים, להרתיח את המים, אבל לפי התשובה באבניזר זה באמת עדיין עדיין יהיה לנו את את הקושי בדבר הזה. יש ממשנה ברורה מציין נדמה לי שכששותים תהילה עשיר רביעית שיתקר ואז לשתות לא כולם שמחו על הדבר הזה. א' כל הגשמק של הת כל צריכים כל מי שמבין בגשמק בת אזה יכול להיות שכל הגשמק הולך. ודבר שני אם מכיוון שלא כך המציאו את התה בשביל זה אני יכול גם לשתות מים. אם לא בשביל זה המציאות את התי אז יכול להיות ששאיר את זה לא מצדיק ברכה אחרונה זה לא זה לא דרך שתיית התה אלא מה להתרגל שזה ככה דרך שתיית התה רבי שלמה זמן מסופר שהוא היה נכנס דרך שרפו והוא רואה אנשים יושבים בבית קפה ולכל אחד יש שני שני שתי כוסות אחד עם קפה ואחד עם מים והיה ברור לו שמחזיקים איזה זה לא הדאורייתא זה מסעדה דרבנן מסעדה דרבנן שמקפידים לחלק גם מים כדי שיהיה ודאי שיעור ברכה אחרונה כששותים את כוסה מים רק אחרי זה אמרו לו שזה ערבים שם שיושבים בבית הקפה כן אבל אבל כך הוא ראת הוא ראה את שני הכוסות זה מה שהוא הבין בשני הכוסות אז זה באמת א דבר דבר מעניין יש עוד מקורות שמשתיכים לנושא הזה אבל אבל הבאנו את האבנינזר מצד אחד ואת הפסוק את הפסוק הבאנו את המקורות שמודור של המאיר לעולם יכול להיות באמת זה טענה חזקה כתוב אחש יאכל מה איך אנחנו מתמודדים בדבר החולקים מה הם סוברים המילו לעולם פם בעצמו אחרי שהוא מביא את את הנושא הזה של ה של ה א בשם הגדול ממינסק יש סיפור פה הסיפור מופיע אצל כמה מחברים שלמה זמן בהליכות שלמה שמע את זה מהרב מיפונוביץ' מהרב קנמן ובעל המלחת אברהם הרב גרבוז סיפר את זה שהוא שמע מהרב בורדינסקי ששמע מהרב מיפונוביץ' אז זה הסיפור של הרב חו פונוביץ מספר אולי גם רב שלמה זמן לא שמע את הרב פונוביץ' מעצמו כי מחוטן של רבי חמים בורדינסקי אז אולי שמע את זה ממנו שכשרב קמנון סיפר להם פעם שהוא שימש תקופה אצל ערוך השולחן בנוברדוק היה הרב ערוך השולחן השולחן אמר תסיפר לי משהו ש ששמעת אצל מאיר לעולם אז הוא אמר לו את הדקדוק הזה של ה שהמאיר לעולם מביא ומתווכח אבל המהיר לעולם מביא בשם הגדול ממינץ שאולי מלכות מלאכת אוכל נפש פחות כזית ה היא היא בעייתית הנה הראה מהירושלמי שהירושלמי אומר ששוחט נבלה ביום טוב רש לקיש אומר ששוחט נבלה ביום טוב לוקה או יש נוסחה שהוא אמר לו את את הראיה ממבשל גיד הנשה בחלב ביום טוב שחייב חמש מלכויות לריש לקיש על מה הוא חייב הוא יכול לאכול פחות פחות מחשיעור ועכשיו בכל מחבו שמביא את זה מוסיף על התגובה של ערוך השולחן אני לא אחכה את מה שכתוב שם הרוח השולחן רגיב אבל זה ממש אה א לא שמח בשאלה הזאת כי הטענה שלו הייתה בתוכן איך אפשר לצפות שהוא יקם ש אתה רוצה שיהיהודי יקם מצוות שמחת יום טוב באכילת חצי כזית גיד אנשה או בחתיכת נבלה כך הייתה התגובה של הרוח השולחן עכשיו זה מחזיר אותי עוד למה שלא הבאנו לפני כן חוכמת שלמה ועוד במשנה רבי עקיבא ותנקמה מסוכנת לשחוט אם יש מספיק זמן לאכול כזית או כזית צלי שיש גדולים שחשבו גם באבנין עזר ביניהם שאח אשר יאכל לכל נפש הוא לודאי יעשה לכם שהיתר מלאכותו כל נפש הרעיון של התורה זה טעם הדקרא קצת זה עבור שמחת יום טוב זה לא שיום טוב זה יום יותר קל מבחינת המלאכות לעומת שבת אבל בשבילי שמחת יום טוב התירה התורה מלאכת אוכל נפש ואז אני מבין שהתגובה של ערוך השולחן הייתה זה לא לא ייתכן איך אפשר אפשר לקיים שמחת יום טוב בחצי זית גיד הנשה או בחתיכת נבלה. עכשיו האמת היא שאני שמח שכתוב גם תגובה שהרב קנמן לא הבין את הרוח השולחן אז גם לי מותר לו להבין את הרוח השולחן אצל האיש לקיש חצי שיעור מותר מן התורה זה חצי שיעור מותר מן התורה רבנן אסרו אבל עד שרבנן אני לא יודע באיזה דור קמו ואסרו חצי שיעור לפי רש לקיש באותה מסעדת דאורייתא אילו אילו יכול לחזור בזמן לפני איסור דרבנן המסעדה הזו היא מותר לחלוטין צל קיש לחצי שיעור זה באמת מותר אז למה לא לקיים בזה מצוות שמחת יום טוב אז תגידו זה מטמטם את הנפש תוכיחו תוכיחו לקיש חצי שיעור מותר מן התורה אז חצי שיעור נבלה מטמטם את הנפש אחרי הדין דרבנן אולי אחרי הדין דרבנן אולי זה שתיים רבנן מטילים על החפץ או על הגאו אם עכשיו זה מטמטם את הנפש או לא אבל במשאור דוריתי זה דבר שמותר לגמרי כנראה שהרוך השולחן חשב שלא ולכן לא יעלה לדעת שנקיים בזה שמחת יום טוב להבנתו אבל הרב מפחנוביץ באמת לא לא לא הבין הוא אמר לא הבנתי את הרוח השולחן הרוח השולחן היה הרב גובי הוא לא יתווכח איתו אחרי שהוא הגיב בצורה כזאת אבל השאלה אבל הוא לא הוא לא הוא נשאר בש הוא סיפר את זה הלאה אבל הוא לא נבהל מערוך השולחן הוא חשב שממשיכים ללמוד אמיר לעולם עם הראיה הזאת זה נקודה אבל הבאתי את זה בשביל הנקודה שיש שתפסו שהמטרה פה היא שמחת יום טוב זה זה נקודה שצריכים לעקוב אחריה מה השיעור שדרוש לשמחת יום טוב אולי לעקוב אחרי הדבר הזה אז יש כמה טענות שאפשר לטעון כנגד ההבנה הזו של המחודשת בפסוק שכתובה בפסוק ויש שנכתב להדיה ושלא נכתב להדיה אני לא אוהבים מקורות לכל דבר אבל הרעיון עצמו אפשר להציע אותו דיברו על פרי מגדים לפני כן לברכת המזון אז בוא אז נלך לפי הסדר הזה נתחיל בפרי מגדים נידון גדול בפוסקים וזה השלכות משמעותיות מאוד הלכה למעשה בכל בית בכל סעודה בשבתות בכלל אני לא רק אמרתי אני לא מורא רעה אני רק מורר בעיות מה השיעור האכילה שמחייב ברכת המזון דאורייתא דרבנן ו התנאים של ברכת המזון שכתובים בתורה ואכלתה ושבעת וקיימנו לחז"ל במסכת ברכות שמדובר באכילה של פת באכילה של פת ואכלתה וסבתה זה מה שמחייבים בוקת המזון מן התורה נחלקו הפוסקים זה הפנים מהירות זה המגן אברהם אה אה אפרים וגדים משנה ברורה מהוא השיעור שמחייב בברכת המזון אנחנו יודעים שיש תנאים שמדברים מעל כזית וכביצה ולרוב הראשונים התנאים שמדברים כזית וכביצה זה דין דרבנן כי הבחלתה ושבת מדאורייתא מה הוא סביביה וספייה זה דבר סובייקטיבי כל אחד שבע במקום בק במקום אחר בסדר גמור זה בסדר גמור לא לא כל שיעור חייב להיות בדיוק איזה כמות שמדודה זה יכול להשתנות בין אדם לאדם הפרי בגדים למשל סובר אנחנו לא פעסים את העיר החתם סופר בתשובה שבוע ממת התשובה מפורסמת בנושא החתם סו הפרי בגדים כותב שבסימן ר ששיעור לברכת המזון דאורייתא זה סביעה מפת תוך כמה זמן כי כל האכילות בתורה אסור אכילות אסורות או מחכות אסורים או מצוות זה נפח או משקל כפוף לזמן כדי אכילת פרס למשל אז לסבוע תוך כמה זמן הפים הקדמים זה אומר זה לא משנה אתה אוכל לאט לאט לאט כי אתה שקוע בספר אתה מקים ממשלה במפרג במשלה תול כל אחד איפה שהוא בשבת אז אז זה לוקח זמן שבעת בסוף התחייבת בבקת המזון כך כותב הפרים בגדים אפשר למצוא פוסקים שיכתבו סביביה תוך כדי אכילת פרס לחזור לבית המדרש אבל אין לו המשגיח כרגע אבל יש יש דבר כזה אבל ככה פרים בגדים המשנה ברורה בשער הציון בסימן ר מקשה על הפרים בגדים הקושה היא מילה אחת מהתורה מה הקושיה שלו מילה אחת זו קושיה >> ואכלת ואכלת אוקיי ואכלתה זו קושיה אפשרת להגיע לסביעה וסבייה זה לא שיעור זה לא כפוף לזמנים אבל לא ענית על הדרישה של התורה של ואכלתה ואכילה זה סתם אכילה זה בכזית וגם כפוף לזמן ככה שר הציון מקשה למשנה על הפרויים בגדים אז אתה לקח את המילה אחת מהתשתית של החיוב בתורה ועל זה בנית את הבניין שסבעת בלי הגבלה של זמן אכלת לאט לאט לאט פת ושבעת בסוף אני לא נכנס לשאלה אם אוכל אחר מצטרף לזה או לא אני לא נכנס לשאלה הזו כרגע אבל שבעת לאט לאט מפת נניח אז חייב ביוקת המזון מהתורה אומר אומר המשנה ברורה אבל לא אכלת רק שבעת והם סביביה בלי אכילה מחבת ברכת המזון הוא לא מבין כיצד המשנה אז אני לא מפורס עכשיו את כל השיטות אני רוצה ללמוד פרים בגדים. המשנה ברורה מוכן להתפשר עם הפרי בגדים. זה לא הפרי בגדים. הוא מתקרב אליו. הוא לא הוא לא מגיע עד אליו. והוא אומר גם בפרי בגדים המינימום שאני יכול לשמוע הוא שבמהלך הסביעה הזו זה הכוונה שזה נמשך הקמת המשבע בפירוק ששעה שלמה. זה התנועה הזאת. אבל שבתנאי מתי שהוא על ציר הזמן הזה תהיה אכילה של כזית בתוך כדי אכילת פרס. אם אדם שבא בסופו של דבר מאכילת הפת ותוך ידי מתי שהוא על מהלך הזמן הזה הוא גם אכל כזייתי תוך ידי אכלת פרס אז הוא עונה על שתי הדרישות של התורה ואכלת ושבעת לא כמו פוסקים שדורשים שהסבייה תהיה במסגרת של אכילה או או להפך זאת אומרת המשנה ברורה מוכן להתפשר עם הפרים בגדים שיש גם אכילה וגם ספיה למרות שהם לא חופפים הם שתי שתי פעולות בתוך הטווח זמן הזה זה מינימום נו והפרים בגדים גם ידע ללמוד לא צריכים להבין שרמו שפינש למד 150 פעמים פרים בגדים בשביל להבין עד כמה הפרים בגדים ידע ללמוד גם בלי זה הפרים בגדים ידע ללמוד אז מה הפרים בגדים עונה איך הוא מגן על עצמו מפני המתקפה של המשנה ברורה פשוט מאוד הפרים בגדים לומד פרים בגדים והתשובה נמצאת בפריים נגדים לא באור החיים ביור הדעה בפתיחה כוללת בפתיחה שלו להלחות שחיטה הוא לא מתייחס לקושיה של המשנה ברורה כמובן גם לא בתוכן לא רק למשנה ברורה גם לא בתוכן על מה שהוא כותב שם זו תשובה פשוטה מאוד ואמיתית לקושיה של המשנה ברורה לפרים בגדים אסור לאכול נבלה מה השיעור שאסור לאכול נבלה לגבי עונש כזית הלכה למשה מסיני חצי שיעור לרבי יוחנן אסור מן התורה לרשקיש חצי שיעור מותר מן התורה להלכה חצי שיעור אסור מן התורה עונש רק על כזית אדם שנשבע לא לאכול כזית נבלה או לאכול כזית נבלה השבועה לא תופסת מדוע כי זה לא להרע או להתיב זה שבוע לעבור על דברי תורה או לקיים דברי תורה שבוע לא תופסת. אבל אדם שנשבע לא לאכול חצי שיעור נבלה או לאכול חצי שיעור נבלה השואה תופסת. כי תוספות בשבועות כג עמוד ב כותב שהמושג מושבע ועומד לא קיים ביחס לחצי שיעור. למרות שזה איסור תורה. המושג מושבע ועומד לא קיים לגבי חצי שיעור. זה לא מפורש בכתוב תוספות. אומר פרי מגדים יש מחלוקת ראשונים. אם בכל נבלה או בכל בשר שלא נשחט כראוי, מסתתר עוד איסור, חוץ מהנבלה שזה לו, מסתתר איסור עשה של אינו זבוח. מאיפה לומדים שצריכים לשחוט? וזבוחת ואכלת. את שאתה זובח אתה אוכל. ואת מה שאתה אינך זובח אינך רשאי לאכול. האינך רשאי זה איסור שבא מעשה. כמו שבפירות שביעית כתוב והייתה שבת הרצלכם לאוכלה מזה נגזר ולא לסחורה ולא להפסד ולא לשריפה אז וזבחת ואכלת שאתה זובח אתה רשאי לאכול זה לא מצווה אתה רשאי לאכול אם זובח זה שוחט ואם לא זוחת אין לך רשאי לאכול זה איסור עשה אומר פרים בגדים איסור העשה השיעור שלו הוא כלשהו למה הייסור הזה הוא כלשהו בין לרבי יוחנן ובין לרש לקיש ולא מדין חצי שיעור אין לו שיעור גם כל שהוא אסור מחדש הפרים בגדים יסוד הלכה למשה מסיני שקיבלנו שעניינה לתת שיעורים שיעורים חציצנו ומחיצים הלכה למשה מסיני סוכה עירובין אז זה על שיעורים של למשל כזית כל מקום שיש מצוות אכילה בין אם זה עשה בערב תוכלו מצות בין אם זה לא תעשה לא תאכלו דם נבלה וכולי וכולי השיעור כזית אבל לא קיבלנו הלכה למשה מסיני לפרש את כל הפעמים שיש בתורה מילים עם השורש א'כ הלכה משה מסיני בא לתת לנו הגדרות של מצוות עשה או מצוות לא תעשה סיפורי התורה לא מתפרשים בהכרח לפי ההלכה למשה מסני הזו תזכירו לי אני לא בדקתי אצל המלאכים אצל אברהם הם אכלו לא אם הם אכלו בפועל עשו את עצמם מתכוון מה כתוב בתורה כתוב ויאכלו >> אתם אומרים שכן בסדר לא כתוב שהם אכלו >> תחת העץ ויאכלו >> תחת העץ ויאכלו הנה זה כולם ודעים עכשיו גם ברחובות כתוב אותו דבר תחת העץ ויאכלו אז כתוב כתוב האוכל ומצוין אז מה לפחות כזית לשון לשון כזית זה זה בשר יקר זה כי לפחות כזית לא כי זה סיפור סיפור לא חייב להתפרש על עם הלכה למשה מסיני כמה הם אכלו אני לא יודע תסתכלו אם תמצאו סרטונים ביוטיוב אתם תדעו כמה הם אכלו אבל לא אומר או כמה הם לא אכלו למי שומר שהם לא אכלו שהם עשו עצמם אוכלים זה לא משנה אבל לא חייב כזית וזבחת ואכלת ההכלת בפסוק הזה אומר הפרים נגדים זה לא מצוות עשה ולא מצוות לא תעשה עשה אלא מה זה היתר? אם זוחת אתה רשאי לאכול זה לא מצווה תעשה ולא מצוות לא תעשה ולכן מה השיעור של האכלת פה כלשהו למדנו מזה עם האצבע מה שאתה זובח שאתה אוכל ומה שאינך זובח אינך רשאי לאכול אינך רשאי זה איסור אבל הלכה משה מסני לא מפרשת ייסורים שנלמדו עם האצבע היא מפרשת כתוב ומכיוון שהאכלתה בפסוק מה שיעורו כלשהו אז גם גם ומה שלא זוחת אינך רשי לאכול זה מתפש בכל כך כש פרים בגדים בפתיחה כוללת שלו ללחות שחיטה ואז אם אדם נשבע לא לאכול חצי כזית נפילה השבוע כן תחול ואנחנו השבוע לא תחול אנחנו לא נאמר הוא לא מושבע ועומד כי זה חצי שיעור אבל זה שיעור שלם של אינו זבוח לגבי הלו של נבלה זה חצי שיעור לגבי העשה של אינו זבוח זה שיעור שלם כי אין לו שיעור השיעור כלשהו זה חידוש לפרים בגדים יש השלוחות ושימושים בכל מיני מקומות אולי לא רושמים לי פה מקומות אתן דוגמה אחת א אם אני אמצא מנחת חינוך יש מנחת חינוך לא כל ספר החינוך יש מנחת חינוך בסוף הספר על השמטות הרמבן הרמבן כותב רשימה של השמטות שלדעתו הרמבם היה צריך למנות יש מקומות שאומרים שיש השמטה אחת השמטה ד' אם יש השמטה ד' זה אומר שיש גם א' בג זה זה יש גם עד יז אבל טז אבל זה ברור שיש גם א' בג ד זה יישוב לארץ ישראל בסדר גמור אז אז ספר המלחת חינוך כותב גם על ההשמתות של מה שהרמבן תפס שהרמב"ם השמיט אז שם הוא מביא את הפרים בגדים הזה והוא כותב מתלבטים הפוסקים מהואו השיעור שאסור להפסיד מפירות שביעית רוב עולם מודה שאין מצווה לאכול פירות שביעית גם בדת הרמבן זה מחלוקת אם זה מה שהוא התכוון לומר אבל מה להפסיד ולסחור זה אסור מה השיעור הרב זצל בסוף בקונטוס האחרון של שבת הארץ מדבר על מזיגת היין לטובת ההבדלה שיש שנוהגים למזוג מעבר לכוס כל מיני סיבות אז לעשות את זה בפירות שביעית זה עיבוד של פירות שביעית טוב אבל לא שופכים רביעית החוצה לא שופכים כזית החוצה גם המדקדקים כן כמה הם יכולים להתאשר בבת אחת אז כל פעם לאט לאט לאט לאט הם רוצים להתאשר אז הם שופכים מעט מעט מעבר אז זה שאלה כי כתוב הייתה שבת הארץ לכם לאוכלה אז יש מקום להבין שכזית פחות מכזית מותר לאבד אבל לפי הפרים בגדים אומר מנחת חינוך והייתה שבת אצלכם לאוכלה לאוכלה זה התר אז זה לא כפוף לשיעורים זה סיפור לאוכלה ולא להפסד לאוכלה ולא לשריפה לאוכלה ולא לסחורה זה כבר לבכל עשה אז הוא כבר כפוף לה על המילה לאוכלה שכתובה כאן ככה מלכת חינוך לפי הפרים בגדים מה אנחנו רוצים לעשות בפרים בגדים זה פשוט מאוד ואכלת וסבעת הפרי מגדים אומר תסבע לאט לאט לאט את חייב מברכת המזון מדאורייתא המשנה ברורה אומר אבל לא קיימת לא יתקיים אצלך התנאי של ואכלת אבל זה פשוט מאוד אבל אכלת זה סיפור זה לא מצווה ולכן מה השיעור לפי הפרים גידים אין לו שיעור אז זה לא כזיית תוך כדי פה זה לא כזייתי תוך כדי אכילת פרס זה פשוט מאוד אז הפרים בגדים מיישב את עצמו זה חלק מאוד ברור שזה מה שהפרים מגדים סובר ונה למשנה ברורה המשנה ברורה לא קיבל אז הוא חלק פעמיים אם הדברים האלה יכולים כך ככה פרים בגדים סובר אז אם נגיע לפסוק בפרשת השבוע אח שהוא יאכל לכל נפש הוא לבד הוא יעשה לכם היחל פה זה סיפור זה לא מצווה גם מי שאומר שהרעיון והתכלית זה שמחת יום טוב אבל זה לא ההוראה פה של שמחת יום טוב אז הפרים דים מה יהיה השיעור האכילה קנו כזית נקודת המוצא של הגדולים שהזכרנו אבנז אולי אנחנו דגשנו אבנז ברושם קדמו לו בזה שאחה אשר יאכל זה כזית זה לאדה לפניים בגדים לא כי זה זה כמו האכילה של ואכלתה ושבעת אז לפי הפרים בגדים יש סיבה טובה להתווכח עם הגדולים הללו ולומר שגם פחות מכזית זה יהיה מותר מהאי העצמה של הפרים בגדים בסוגריים הבעלנו המשפט לפני כן שמה שאנחנו מדומר על השיעור ברכת המזון יש איזה זה השלכות מעשיות. סוף כל סוף אם אוכלים כזית תוך כדי לאכילת פרס וזה לא הרבה אז מתחייבים בברכת המזון לפחות מ מדרבנן אבל אם יש ספק אם ברחנו מברכת המזון כל מי שיש לו טלפון יכול לקבל טלפון פתאום אחרי זה הוא לא זוכר אם הוא בירך ברכת המזון או לא זה הוא צריך להזיז את העוגדה מתקשרים עליו הוא חייב לענות מיד אז הוא צריך להזיז את העוגדה הוא בירחתי או לא ברכתי אם זה אם הוא אכל ושבע חיוב דאורייתא אם הוא אכל ולא שבא חיוב דרבנן ספק הדאורייתא לחומה חוזר ומברך ספק דרבנן לכולה קרא לכם פעם שפיניתם את הניילון משולחן שבת וליד המקום של הקרת הבית אני משים את הקרת הבית מוציאים פרוסת חלה שלמה עם ביס אחד איך זה קורה קיבלה את הפרוסת המוציא לקחה ביס ורצה למטבח צריכים עוד לטבל סלט ולהתחיל להגיש יש הרבה אורחים וכולי וכולי ובסוף ויש מספיק מה לאכול ובסוף הארוחה מגלים את הפרוסה הזאת זה בעייתי מאוד סעודת שבת יש שיעור שצריכים לאכול וגם שם צריכים לבח לבדוק אם זה כמות לזמן אז צריכים להקפיד על זה ב' כל מה שכלה בסעודה ולא ברכה ברכה ראשונה היא אכלה בלי ברכה כי זה לא סעודה של פת כשלוקחים ביס אחד מלחם זה לא פותא את כל מה שאוכלים בסעודה ואם היא ברכה גם ברכת המזון זה ארבע ברכות לבטלה ועכשיו היא צריכה לאכול מחדש סעודת שבת הסיפור עצוב אז אין שום דבר מצחיק בסיפור הזה זה לא מצחיק בכלל אז זה מחייב מחייב מודעות אז לחלק מראש פרוסה לכל אחד שיש בו כזית זה לא הרבה כזית ולהכפיד לאכול כזית לוותר על הסלטים הסלטים מי שרוצה להשקיע אתם רואים שאפשר להשקיע עם השנים ואת הסלטים עם כזית השני אבל כזית הראשון לסיים אותו זה זה לא איזה סול בהלכה זה להינצל משאלות א כבדות משקל א יש תשובה אחרת אנחנו הבאנו את האבן נעזר בתשובה אחת יש תשובה נוספת שלא אבנינזר שבאותה תשובה הוא נשאל על ידי תלמיד א הזכירו שם את הפרים בגדים שהבאנו מלכות שחיטה את הפרים מגדים הלכות שחיטה ואבניזר כותב עליו שמה מה מה היסוד של הפרים הגדים לחזור עליו הלכה למשה מסיני של שיעורי אכילה שכזייתי תוך כדי אכילת פרס זה נאמר רק על ייסורים ועל מצוות על סיפורי התורה גם סיפורי התורה שמשליחים והייתה שבת ציכם לאוכלה ואכלתה וסבעת וזבחת ואכלת זה לא נוגע ו ואבני נזר כות עכשיו אנחנו השתמשתנו בפרים בגדים כדי לענות לאבני נזר המלכת ורך הנפש היא גם לכלשהו כי האכילה שכתבה בפסוק במשנת הפרי בגדים ה היא כלשהו באותו תשובה בניזר נשאל על הפרי בגדים הזה לא בהקשר של מלאכת נפש ואז הוא כותב אין לו מקור בשס אין לו מקור בשס זה החידוש צריכים להבין עכשיו אליעזר אומר לפרים בגדים שו מקור בשס אבל הוא לא אמר שיש סתירה סתירה על הש. כן כשהפרים מגדים אמר משהו זה אומר שהוא עבר על הש"ס ואין לזה סתירות אבל כל מה שהניזה התכוון לומר אין לזה שום מקור זה רעיון גאוני אבל אין לו שום מקור ויש לי ראיה נגדו כולכם יודעים מה אבני עזר עכשיו יכתוב ראה נגד אפרים נגדים אתם יודעים מה הוא כותב מלאכת אוכל נפש שכתוב בתורה אשר יכל לאכל נפש לבדו יעשה לכם ומלאכת אוכל נפש צריכים להכין בשביל מותר להכין רק מכזית ומעלה כי כתוב ש יהיה לפי הפרים מגדים היה צריך להיות שיהיה מותר לבשל גם פחות מכיזית וזה לא נכון כן אז אבדינזר לשיטתו והפרים מגדים לשיטתם במקביל אבל עכשיו אני מבין למה אבניז לא קיבל את הפרים בגדים לא אלא על דעתו אין לזה מקום בשס הוא לא קיבל את הפרגדים אז הוא אפילו לא מזכיר אותו כאב מינה כאן כל הגדולים שדאנו בנושא הזה ולא הפרים הגדים הם לא סוברים כמוהו הפרויים הגדים זה החידוש שלו בסדר אבל הוא רב גובריו יש עוד טענה שאפשר להביא א מתי אנחנו צריכים לסיים אה צריכים לסיים >> אין הגבלות >> מהבדיחות שלי צחקו יותר אם שמת לב עוד הרבה זמן כדאי לשמוע את הספרה הבאה גם כן אני חושב הזכרנו כבר רבי יוחנן יש לקיש חצי שסרו מהתורה הלכ רבי יוחנן הרמב"ם בפירוש פוסק רבי יוחנן יש כמה מקומות זה מפורש ברמב"ם שהלכה רבי יוחנן חצי שעו אסור מהתורה הרמב"ם פותח את הלכות חמץ ומצא פרק א' שמי שאוכל חמץ בפסח חייב כרת הוא מביא פסוקים כל אוכל מחמצת ונכרטה מביאים פסוקים בהלכה ז' כותב הרמבם בהלכות חמץ ומצא בפרק הראשון שמי שאוכל כלשהו שאסור לאכול בפסח כלשהו מן החמץ מה הנימוק? אתם מצפים שהנימוק כי חצי שיעור אסור מתורה או שיהיה כל נימוקי כבר כתבנו שחצי שור אסור התורה שנאמר ולא יאכל חמץ פרשת השבוע ממשיך הרמבם ואף על פי כן מי שיאכל פחות פחות מכזית פחות מכזית יכול כלשהו חמץ אין בו לא כרת ולא מלכות לא כרת ולא חטאת אבל מכין אותו מכת מרדות אם הוא אכל במזיד מכין אותו מכת מרדות מלכות אין בכל מקרה מכת מרדות אז כולם כסף משנה משנה כולם מערכים מאוד להבין לפנח את הרמב"ם הזה לפצח אותו א' למה אתה צריך פסוק אתה פסקת שחצי שהוא אסור מן התורה בין אם זה לומדים מכל חלב לרבות או מספרה שלך זה להצטרף אתה לא צריך פסוקים יכולים פה ויש לזה תירוצים חלק מהתירוצים זה בין הוקימטות נפקמינות הנודע ביהודה כותב שמדין חצי שיעור שיעור שאסור מן התורה הסברה בזה במסכת יומה פרק שמני זה כי זכה זה ליצטרופי שיש מחלוקת מה זה אבל הפירוש של הנודע בידה אתה אוכל חצי מדרון חלק אתה תמשיך אתה תגיע לאיסור שלם אז אל תתחיל יש דברים שמתחילים קשה לעצור באמצע אז זה זה קל מאוד להגיע להמשיך הלאה לישור שלם אומר דבי יהודה למי שיש לו שעון ועצבים מספיק חזקים יכול מותר מהתורה לאכול לכאורה פחות מכזית חמץ ברגע האחרון של פסח באופן שאין אפשרות להשלים לכזית יצ שאפשר ככה לבלום אין לו מספיק זמן להכניס יותר מחצי כזית לפה אז מדין חצי שיעור זה לא חזי לצטרופי יש כאלה שחולקים עליו אומרים חזי צטרופי זה סימן שכל חלק וחלק זה איסור אחרת מה פתאום אתה נותן מלכות על שיעור שלם אז זה לא משנה אם זה צריך בפועל אבל ככה נוד רבי יהודה למד אז נפקמינה שכשכתוב לא יהחל חמץ גם ברגע האחרון אסור זה נכון גם על יום הכיפורים בסוף מי שרוצה ברגע האחרון כבר התחיל לאכול היה צריך להות מותר לו אבל אז הם פסוק בסדר זה נודע רבי יהודה של רבי כיבג אבל מה הפסוק איפה כתוב בפסוק לא יאכל ולא יאכל חמץ בפרשת השבוע איפה כתוב פ כלשהו אכילה זה בכזית זה פלא הרמבם מלבד הנושא שהוא מחדש למה הוא צריך דרשה יש לו חצי שיעור שזה דין כללי אבל איפה איפה רב אמר בפסוק שפרשת השבוע ולא יהיה אחל חמץ שזה מתייחס לכלשהו אכילה זה בכזית אז יש מעלבים לפני הרבה שנים שמעתי מהרב שלנו נקראפ משקבו רב דימתמן מלבים מלבים פרשת צו על על אכילת אכילת מנחות ארון ובניו יאכלו מצות תאכל אומר המלבים דבר נפלא שורש א' כ יכול להתייחס אל האדם, יכול להתייחס אל הדבר הנאכל, יכול להתייחס לאוכל ויכול להתייחס לאוכל. מצות האחל למי זה מתייחס? לחפצע אהרון ונב יאכלו זה מתייחס לגברה. למה התורה נשחה כאן מצות אחל ביחס לחפצה? וואומשה הבדל הגדול הם מתייחסים לחפצה או מתייחסים לגברה. אם מתייחסים לגברה אז יש לנו הלכה למשה מסיני ששיעור של אכילה של אדם מה זה בהלכה כזי תוך כדי אכילת פרס בסוגריים טעינו בפרק א' עלה ז שאנחנו מצטטים מהרמב"ם עכשיו במשנה המלך שם מביא רם מערכות נפלאות מחלוקת יוחנן בשלקיש באמת מה השיעור של אכילה זה כל שיעור והלח משה מסנ מענישים על כזית או שהשיעור הוא כזית אני אנחנו לא נכנסים לזה לשיעור כי באמת זמננו א זה כבר זה לא יהיה אפילו חצי שיעור לדבר על זה אני משאיר את זה בצד אומר המעלבים אני חוזר על המעלבים אכילה על הגב הזה כזית אבל ביחס לחפצה כשכתוב מצות תאחל זה אפילו כלשהו הוא אומר את המשל הבא לא במילים שאני אומר אותם אבל ואני לא רוצה להגיד לכם את זה אתם ככם בחורי ישיבה אז אני לא רוצה להתעסק איתכם אבל דמיינו דמיינו דמיון מודרך שכל אחד הוא חתיכת חמץ ובא מישהו איזה איש אחד רעב ובא לקחת ביס אומר המלבין גם אם הוא לוקח ביס של חצי כזית זה נאכל זה בערך מה שהמלבים כותב שם אז מצד הגברה חידשהת תורה יש הלכה למשה מסיני ישאכילה זה בכזית אבל מצד החפץ הדבר הנאכל גם כלשהו שאתה אוכל ממנו הוא נאכל מצות תאכל כי גם אחרי שאהרון ובניו יאכלו נניח שנשאר שיש לנו רק חצי כזית יש על הכהנים מצווה לאכול כי המצווה היא לא על הכהנים לאכול אלא על ה חפצה שתאכל. זה קשור למה שדיברנו לפני כן שגם ניתן גם לכהנים קטנים לאכול כי מה הייעוד לשיטה הזאת שהקורבנות יאכלו ולו דוקא שהגב הוא יאכל לכן אם כל אחד קיבל פחות מחצי פחות מכזית זה לא נורא כי הקורבן נאכל אבל המלבי מדבר על המצות תאכל ולפי זה יש לו לשון יותר מליצית ולשון יותר לפעמ שאני זוכר לצטת כרגע אומר המלבים לפי מה שהסברתי לכם מה זה מצות תאכל אני אגיד לכם מה כתוב ברמבם בפרק א' מחמץ ומצר לחז האוכל אסור לאכול אפילו כלשהו מן החמץ בפסח שנאמר ולא יאכל חמץ היחל מתייחס לא לגבר אלא מתייחס לחפצה וזה לכן זה כתוב שזה אפילו כלשהו כך הוא מסביר את הרמבם בסוגריים שהוא הבית חומר למחשבה אז למה אין מלכות כי הוא כותב מכת מרדות זה לאב דאורייתא ולא יהיה אחל חמץ אז למה אין מלכות אני משאיר חומר למחשבה מה אני רוצה לעשות עם המלבים לעשות צמ שמח כי מה כתוב בפה שבת השבוע? אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אך אשר יאכל לפי המלבים מה השיעור כלשהו אז גם דרך הפרים בגדים וגם דרך המלבים יש סברות להתווכח עם הד עם החידושים שהזכרנו גדולי ישראל שסברו גם הם גדולי ישראל יש עוד רעיות שלא הבאנו ולא פי אנחנו אה א לסיום שני דברים קצרים האחד נשאיר את זה בשאלה שצריכים לעיין בזה. אם יש לנו כלל ההלכה שמתוך שהותרה לצורך הוותר שלא לצורך אז מותר לעשות פעולות של אוכל נפש. גם אם זה לא לצורך אוכל נפש אלא לצורך דברים אחרים. עד כך שתוספות בשבת צדי צריך לחפש סיבה שאמין גבינה שזה אוכל נפש ללהעמיד גבינה זה מגבן. אם זה תולדה של בונה אז אם מותר לבנות ביום טוב לצורך אוכל נפש אז למה אסור אז למה אין התר להמשיך לבנות בניינים ביום טוב מתוך שותה תוך מה הגבול שלה מתוך תוספות שואל צריכים להגדיר את את הגבולות של הדבר הזה אז יהיה מותר לבשל או להרתיח מים פחות מהשיעור לא מדין אוכל נפש אלא מדין מתוך שהותרע לצורך הותרע שלא לצורך גם אם זה לא עונה על הצורך של אוכל נפש אבל סוף כל סוף אדם נהנה מזה אחרת הוא לא היה מכין ת הוא נהנה מזה אז ש מותר לו מדין אוכל נפש מדין מתוך איפה הטעות אבנין זו לא חשב ככה איפה איפה הטעות בשאלה זה אני משאיר לכל מר למחשבה עכשיו לסיום דיברנו הכל ממש דברים ממש הפשוטים ביותר שיש קצת קצת בשביל היצר הרע שלי קצת פלפול קצת קצר מאוד קצר מאוד גם פרשת השבוע וצריכים לדעת את זה בשביל כל ליל הסדר שאומרים את רבן גמליאל וכל העולם חושב שהוא מבין את רבן גמליאל ורבן גמליאל הוא פשוט מאוד אז בוא תשמעו את רבן גמליאל כמה הוא קשה לא לא קושיות שלי לא קושיות חדשות בכלל ויופו את המצו שאנחנו אוכלים על שום מה השום שלא הספיק בציקם של אבותינו להחמיץ עד שנתגל על המלך מלכי מלכים מגלם שנאמר מה בשבת קוראים את זה אני חושב ויופו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמעמע וגם צידה לא אסור להם אז למה נצטוונו לאכול מצה? כי רבותינו כשיצאו עם בצק ממצרים הם יצאו עם מוגות מה הם עשו? לא יכלו להתמעמע. לא יכלו להתמעמע ולכן לא יכלו לתת לבצק לתפוח ונאלצו מה לעשות? עוגות מצות. לאכול מצות כי לא חמץ. כי לא היה זמן לתת לזה להחמיץ. כי לא זה לא קי. כי לא לא חמץ. מצוין. שואל שואל שואל הרן אני לא מבין זה טו בניסן ביום. ואם היה להם זמן הם נותנים לזה לתפוח. זה פסח. חמץ בפסח. כך שואל הרן. הרן סביב הריף הרבה פסחים. מה הפשט בפסוק? אם רק אם רק היה להם זמן היו נותנים לזה לתפוח. אבל זה פסח. אומר הרן הם היו מחמיצים את זה ועופים את זה בשביל לאכול למחרת בתז. כי פסח מצרים נהג יום אחד בלבד. זה לא המצאה של הרן. זה מחלוקת בתוספתא בין רבי יוסיגל לחכמים אם פסח מצרים מהשבעה ימים או יום אחד בלבד. תסתכלו בפרשת השבוע בשמות יב בכל האוראות מתי מופיע לראשונה שבעת ימים וזה מחלוקת תנאים. אז הרן הולך במסלול. הרן מסביר את רבן גמליאל לפי רבי יוסי גלי שפסח מצרים נהג יום אחד. הוא מסביר פסוק בתורה. התנא שחולק ואומר שפסח מצרים נהג כל שבעה. גם ידע ללמוד חומש כן אבל זה אני לא אחזיק אותכם עוד אני הולך עם הרן רק עם הרן אז הרן אומר היו נותנים לזה להחמיץ ועופים את זה לצורך מחר ואוכלים את זה מחר חמץ יותר יותר כיף לאכול חמץ היו יותר נוכל להם לאכול חמץ היו מחמיצים ואוכלים את זה מחר אלא מה לא יהיה להם זמן לתת לזה להחמיץ אז הם הפרו את זה בתור מצה שואל הרן על עצמו רק רגע רק רגע רק רגע מים באל ייראה ובא ימצא איך אפשר היום בטו לתת לתת לזה להחמיץ ולפצורך מחר אבל בא לי מצא זה יהיה עכשיו אומר דבר פילי ממש בפסח מצרים לא נהגו הייסורים של בעל ירוב ועל מצא תסתכלו אצל הרב קשר באחד הספרים שלו יש לו רשימה שלמה של הברטנור על התורה אומר לכה ועוד ועוד ועוד כמה זמן נמשך פסח מצרים ומתי השעות שלו היו בדיוק היו ואיזו אלו ייסורים נהגו הנה לפי הרן יום אחד ובאלי ורובן מצא בכלל לא נהג בס בסוגריים לפי הרן מטורצת קושיה עצומה תחשבו ניכינו במצרים את הבתים לפסח ועזבנו עוד בתו בבוקר אבל לפי הרן לא לא נהג יסור בא ליבר לי מצא אז עזבנו אמ לא ניקינו את הבתים תחשבו זה דבר כזה לא מדברים על זה אז הרע נוצר בזה שאין בעלי יובל למצא לפסח מצרים ואילו יכולנו היינו מחמיצים אם היה רק זמן כדי לבשל ולאפול למחר רבותיי טו וניסן גם אם אין בעליב אבל אם מצר מה כן יש זה יום טוב ואסור לאפות מיום טוב בשביל לאכול למחרה וחייבים על זה מלכות ומי שפותר ממלכות מחלוקת אבא ורב חיזה בפסחים מו עמוד ב למה הוא פותר ממלכות כי אולי יבואו אורחים רבותיי כל האורחים שיכלו לפגוש באותו יום לא אוכלים חמץ בטו אז מה הפשט ברן מה הרן הרוויח וית יתר על בעל יובע למצא נופל למחר קיצר את פסח ליום אחד אבל עדיין יש בעיה של אוכל של מלאכת אוכל נפש אסור לבשל לצורך מחר יש שוט תורת חסד מלובלין הרדקין היה מרח מלובלין ועלה לירושלים היה מענק כשהוא עלה לירושלים הצטרף לגדולי אותו דור והיה מענקי ירושלים והוא כותב על השאלה הזאת בתשובה שלו שקודם מתן תורה לפני שנאמר לנו הפסוק ביציאת מצרים עוד לא קיבלנו את הפסוק של כל חלב לא תאכלו כל לרבות חצי שיעור אז גם רבי יוחנן מסכים לרשלק שחצי שיעור היה מותר מן התורה ולכן היה אפשר לאפות באותו יום טוב באותו יום על מנת לאכול חמץ פחות פחות מהשיעור השלם גם גם לרבי יוחנן אבל כמובן שהתירוץ הזה יכול להתקבל רק אם אנחנו אומרים שאחו יהיה החל שכתוב בפרשה הזאת זה אפילו על חצי כזית כי לפי אבני נזר שאח אשר יאכל מלאכת תוך הנפש מותרת רק מכזית ומעלה ההיתר הזה לא מתקבל. אז הרן על הרן שהבאנו שאין בעליבה למצא ויש רק יום אחד והיו מחמיצים את זה ואוכלים את זה מחר אבל סוף כל סוף היום יום טוב אסור לבשל לצורך מחר לפי אבניזר צריכים לחפש תירוץ אחר אז שאלתי לכם שתי מתנות מה איך הבןזר יתרס את הקושיה הזאת וב האם מתוך שהותרה לצורך הטרותר שלא לצורך משנה פה את התמונה לאותה משפחה שרצו לבשל את הקרפס לכאורה אם היו מחליטים מראש לבשל של בשביל לאכול גם קרפס וגם בסעודה כזית לכל אחד אז היה פותר את הבעיה כי זה התוספה זה רק ריבוי בשיעורים שמותר לכאורה בבישול גאון טוב אז רק קוראנו כמה נקודות למחשבה כי הם נוגעות למעשה רוב הפוסקים לא חשבו רבי שלמה זמן כותב העולם הכין תה רב שלמה זמן זה המסור אמא שלו הכינה תה זה אצלו היה דבר חזק מאוד אז זה לא היה לו ספקות שמותר להרתיח מים להכין תה אבל להגדיר את ה את ההגדרה אז תסתכלו בהליכות שלמה תראו איך הוא מז מסביר את הכזית שמופיע שם במשנה. אולי עוד דקה אני קונה לכם כי באמת נשאר פתוח. במשנה כתוב שמסוכנת מותר לשחוט רק אם יש זמן כדי לצלוט ולאכול כזית או לאכול כזית מבית השחיטה. מאיפה הכזית הזה מגיע? המאיר לעולם כותב זה בלבת ישנורה בישיבה אסור להגיד דבר כזה אז המאיר לעולם כותב את זה אומר כזית הכוונה קצת. המילה כזית זה לא תמיד כזיית של שיעור זה לאכול קצת ככה הוא כותב זה לאב דווקא לו דווקא זה לא משמח אני יודע ככה מירו לעולם כותב על הכזית הזה של המשנה שש שני התנאים לכתוב בכזית כמו שכתוב שאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה ולחצי כזית אפשר בלי שחיטה גם אי אפשר זה המאיר לעולם רבי שלמה זן כותב הנה החינמלכת נפש אתה רותח את המים בשביל לשתות לאט לאט את התה זה מותר פחות מכזית למה אתם דדקו כזית כי שם הפעולה של האדם היא לא למטרת אוכל נפש. למה הוא שוחט את הבהמה? איזו בהימה זאת מסוכנת. הוא שוחט את זה בשביל חסרון ממון. אנחנו אומרים שאם אפשר לתת לזה חותמת של אוכל נפש זה מותר. אמר שלמה זמן אז דרשו שזה יהיה כזית שזה יהיה רציני. אבל מצד האוכל נפש סתם מותר גם פחות מכזית. אבל פה שזה בעצם מסוכנת. כדי שהמסוכנת יהיה תפל לאוכל נפש שם דרשו כזית. תודה רבה. תצליחו בכל מה שאתם עושים.