הרב יעקב אריאל - ג' כסלו תשע"ה

כח עמוד ב שמעי מ מר חו מ חד אחד לא כאן לא ידע ה מי קונה שתח דמי אמר רבי יוסף אמר רך זה נן תנן המנהיג סופק את ה40 שבעיקרון סופק 40 כות כליים אז מי שמנהיג ישור וחמור יתו סופ 40 שבעקרון גם כן לא מנהיג אותם רק יושב יושב בקרון זה כמו רוכב רב פותר את יושב בקרון שמואל ים פרים קרס הפוך שרב מאיר חי פותרים מדוע כי הלכה כ רבנן שפטור כאו חוד אלוק כל שחו קומני הקושיות מטרס את הקושיות לפי לפי שמואל ו שרוכב לא קונה כמת השאלה מה זה רוכב סתם רוכב מה קנה איזה איזה עניין זה מכירים הגבהה משיכה מסירה אבל רוכב איזה זה לא אחד מכל אלה צריכים להגיד שרוכב הכוונה היא שגם מוליך קצת את ה לא מנד ברגליו לא ממש יום אננו רחוקים מרכיבת בהמות אנח לא יודעים את השיטה ילדותנו רכב בבהמות ודנו שרכב לחמור אתה לוחץ ברגליים עליו מדרבן אותו שילך או ע מקל תן לו מכה הישיבה לבד אתה יכול לשבת על החמור הוא לא עושה כלום אבל אם אתזה קצת לוחץ ברגליים אז הוא הולך זה מנהיג ברגליו אבל גם עצם הישיבה לחמור אפילו עליה לעגלה החמור גיש שקב הזו זז קצת בלי להכיר את המצ שיבין מה מדובר פה הרכיבה על החמור על סוס כמר בקל חמור אז העצם הישיבה עליו היא לא עושה כלום אבל החמור מרגיש שעל ידי ישיבה מישהו עולה אז הוא מגיב ספונטנית ו צידה מסמת מרגיש לה בנוח אולי משהו או שיודע שעכשיו מישהו עולה ע על העגלה או על החמור עושים כובד יודע שבצ לזוז מתחיל לזוז קצת אבל הוא לא הולך עדיין זה לא מוליך ברגליו מוליך ברגליו פרושו שאתה מרש ברגליים לוחץ לוחץ עליו את לו קצת לא ממש בעיטות אבל דופק עליו רגליים ואז הוא הולך המצר רשי פר עמוד הקודם שרחוב זה הוא לא זז הוא רשי אומר למטה רכוב אף אגב דלא משיכה היא שאינה ז מקומה כ מר שמוד הקודם ורשע שמעי אומת איך תחן שלא לאקום הזה איזה קניין איזה קניין יש בזה יש בכל זאת שרשי התכוון שעצם הישיבה על החמור עושה לפי זה מה שקשור לכיים כים ברור שרק הנהגה רק הולכה כתוב בתורה הזא החוש ירדו רק אם אתה רק עם החמור והשור מושכים ביחד אבל אם אתה יושב עליהם לא מושכים יחד הישיבה עצמה היא עושה משהו אפשר בדו ש גם שם שעצם העובדה שהחמור והשור מרגישים שאדם יושב עליהם זה דוח גדול מאוד לי שהם זזים לי שעושים משהו לך הראש רק הם מושכים ביחד את מיש ש עושים פעולה ביחד א לא שם מישהו יושב עליהם לכן הרשש גז ברשי ומר שטעות בסוב ברשי צי להות ש שאינה מוזזת ממקומה ה לא שזזה שהיא לא שה לא מוזזת היא לא הולכת לא הולכת זזה קצת אבל לא ממש הרבה דחוק מאוד אבל לפעמים רש לומר את זה כך סות ירים כ שצריך משהו שהולך מעט מחמת שם לא הולכת כלום לא שייך לומר כן מדובר כאן כן ברוכב שעצם הרשבא לחמור על העגלה גורם לחמור לזוז קצת ולפי שמואל זה לא נקרא קניין וגם לגבי כילים זה לא נקרא פי רבי מאיר בכל זאת יש כ משיכה מסויימת זה נקרא זה נקרא ש החמור והשור משכו את האדם הזה והוא חייב וכן קמין כאן כל אחד שואל מה עניין קמין אצל כלאים בכלאים התורה אסרה שאסור להשתמש בשו חמור יחדיו שאתה מושכים את האדם ואדם מושכים משהו חרישה או משה ביחד וכך עשו פולה משותפת ואדם עשה אותם אם עשו לבד הוא לא חייב רק אם הוא הוליך אותם הנהיג אותם אז הוא חייב שם שאלם אם הוא עשה מעשה או לא עשה מעשה עבר עבירה לא עבר עבירה קניין קניין זה פירושו שאדם קנה את החמור וא נהיה בעליו אז אז תזוזה כזאת נחשת בעלן אנחנו בקניין או משיכה או הגבעה או מסירה בקהלים עניין של עבודה לחוש ביחד בהנהגה ביחד פה זה לא עניין של עבודה פה זה עניין של בע קניין אז מה הקשר אחד לשני פסיכות הח כן שולחן ערוך הר פס כי בשוש כ הבדלים הרמבם כ שיש הפרש ביור הגר שולחן ערוך לכן שולחן ערוך שולחן ערוך בחו משפט סמן קז סג אומר ככה כיצד מה במשיכה אין צ משיכה והלכה או שרב אליו הלכה בו שקנה שימו לב הרמבם בשולחן ערוך אומרים ש כוללים רכיבה ומשיכה אין זה שמשכה והלכה הוא רכב עליה והלכה בו זה משיכה אלא אפילו קרא לה ובאה מה זה קרא ובא שהוא קרא ל באה זה משיחה או שק אישה או שה מכל ספניו כומ כל אלה זה משיחה למשיכה פירושו במתת לין אתה משיך ממש את הדבר ובמה מספיק שאתה גורם לה שהיא הולכת חמתך ז לכה אז היא נמשכה מכם מקום כיוון שקרא יד קנע אז כן רכיבה זו משיכה כמו שמשיכה אתה מושך את הדבר ממקום למקום כך רכיבה זה משיכה ממקום למקום זה נקרא קניין סעיף ה המוכר במ חברו מותן מתנה ואמר קנה כדי שבדם קונים אם משך הוא הגביע קנה משך הביע רחב עליו כן אם בשדה או בסמטה קנה ואם בעיר לא קנה לפי שאין ק זה כשור סוף סוגיה שצריך כדרך הרוכבים אנשים מכובדים למשל רוכבים אנשים אנשים בזויים רוכבים אנשים בינונים לא רוכבים בעיר לכן צריך מי ש ראוי לרכב שם ח אדם חשוב זה כל לקב בעיר הוא אדם מזוז יותר ש רכוב העי רוכב לא רוכב הוא לא לא אכפת לו שהוא רוכב אז הוא קונה קונה המטפלים בגידול הבהמות או עבדים או שת האישה ש ה רבים ש חקים ב הרי זה קונא בחיבה והוא שתלך בו קיצור אם מקום שרה פש ללכת שמה זה בסדר בסדר ברגרה והוא מדייק את הלשון על מה כתוב שהוא מביא זה מחלוק רמ בראש כבר אמרנו שלפי הגמרא יזה שמואל אומר שרחוב לא קנה פה ראינו שרחב קונה זה פסיקת הרמבם שולחן ערוך שפוסקים לא כמו הגמרא לא כמו שמואל הראש אומר שהלכה כשמואל שלא קנה אז ה אומר ה כה הוא מסכם את המחלוקת מה שמר הראש חוב לא קנה אפל חודו ד לא רק ניים לא ר שיש מישהו מעקב עליו אלא הוא רחום לבדו לא קונה כי שמואל ששמואל שמואל גרס הפוך שרבנים הם אומים שפטור כי זה לא נקרא לא נקרא כילה גם קניין לא נקרא קניין כתב בחו כליים שריף השמיט לד שמואל ריף פה מ שראה כל הסוגיה ננה ש קושות שש בגמרא הגמרא קושות כך הג תירצה זה שנינו תרצת זאת שינוי דחי קנינו אתם רוצים רים דחוקים ולכן הריף לא הביא את שמואל וכן פסק הרמבם ד שמול א כסם תש בקרון ת 40 הביא את הלכה ז ם חות כליים ושב את הקרון צ את 40 כן שוב פעם יש כ כן הרמבם ריף פסקו כמו לא כמו הסוגה שלנו לא כמו שמואל כי הבי שכל ששמואל דחוק מאוד והסוגיה היא לא כמותו בעצם לכן פסקו לא פסקו שמואל ואומרים שרוכב קונה לכן פסק בכל כליים הראש חולק ואומר שהלכה כשמואל שרוכב לא קונה למרות שכליים ו שכן קונה לכור אם תרצו לומר המחלוקת בין הריף והראש הא במ הסעודה האם משווים קניין ל לכיים או לא הרי ורבם משווים והרי הראש ו משווה אותו דוחק שר רמבם רואים דוחק וזה שהגמרא שדברי שמואל מוקשים זה דוחק תרץ אותו לכן לאמ אותו הראש דוחק בעצם השוואה בין קניין לכלים אחקה ממשיך הלאה או שגע בכול איפה זה כתוב נגע בכול כמו כל ליבה זה זה הראש מביא שכ ה בא אז זה נקרא ו אם קורה לבמה שהיא תבוא או שוך מחמתו זה נקרא קניין גם כן זה הראש וראייה עכשיו הגרם מביא רה לראש הפועלים בכל לוקה כאן את הסוגיה לן בדף צ עמוד ב הסוגי דף צ עמוד ב בצ עמוד ב למטה תן רבנן חוסים את הפרה חוסים פרה של דשה חו ומזווג כליים פטו החסימה לבד לא מי שלוקח וחוסם את הפרה לא עס התורה עשה לא תחסום שור בדישו כשעשו דש בחסימה זא זאת העבה חסימה עצמה מה הוא עשה לחסום סתם את הפה שלו רק שהוא הדש הוא רוצה לאכול ותן ל לאכול ז העבירה חמורה שאתה חוסם אותו מלאכול אז תם מחסום את הפה שלו ש יודע ש שלא יגש ששי מו מה מפריע לך מוזה בסדר זה עבירה וז כליים הוא לקח שור וחמור זם יחד פטור הוא לא עשה כלום זה שוא קשר שור וחמור מה כושרים אותם יחד וכ אלא דש מנהיג כומר אם הוא דש בשור חמור הוא דש בפרה בפרה או בפרה חסומה או הנהיג שור וחמור ביחד אז הוא אז הוא לוקה יתמה הסמה בכול כמר השור דש בלי חסימה אבל כל פעם שהשור מוריד את הראש שלו רוצה לאכול הוא ס הוא צק עליו השור נבהל ומרים את הראש ולא אוכל א הכל וניגע בכל וכן עם שור חמור קשורים יחד והוא לא מושך אותם ולא מכיר אותם אלא אומר להם נו הנוהג סוס דיו א הסוס הבין סוס דיו חמור דיו הוא הלך אז הוא אמר דיו אך אז החמור שומע דיו מתחיל ללכת אז חייב רב חייב ש פטו חיב הכמעט פי מיס זה שהוא צועק עליו זה נקרא מיס לכן חסימה בכל חייו וכן הנהגה בכל חייו תו כלה לא מעסה כל זהלא מעשה כל לא כלום קיש כשות תרוצים כן יש מחלוקת המחלוקת הא קשורה ללחות לחות מלכות הדין הוא ש חסימה מי שעבר חסמה לוכ כאן מקור להלכות הלכות מלכות כי התורה קישה חסימה למלכות מיד אחרי חסימה חסו ש אשו מד אחרי כתוב ש פרשת דים זמים ששם כתוב ש ו השופט בקרו לפניו 40 יקנו אז הגמרא לאומת מהשמחות הזאת ס בדברים שני תורה דורשים סמוכים שאם התורה הסמיכה פרשת חסימה ופרשת מלכות למדנו שכל מלכות צות כמו חסימה רק אם עשה מעשה לכן לב שמעשה לא אלוקים לדים בחסימה חסימה צרייך את מעשה עכשיו בא רבי יוחנן אמר חזמה בכל נקראת מעשה אלוקים מה זה רק אמר הוא לא עשה מעשה מעשה נקרא מעשה מעשה בידיים בקול זה לא נקרא מעשה החגב יוחנן שכן שחז בקול לא כ גם מנהיג בקול לא כן תוספות שקים כאן כמה קושיות תוס רבי יוחנן ת שבועות רב יוחנן אומר ה רבי יהודה רבי יוסי כ ש מיס אין לוקים עליו רבח עצמו אמר אתק הזה שכל כל ליו שם מעשה לא אלוקים עליו חוץ נשבע ומאמר ומקלל מקלל שם בשלושת אלה גם אם רק דיבר לא עשה מעשה לא כה אז מכן רבי יוחן עצמו רק בשלושה מקומות אמר שדיבור לו כזה יש מקורות בתורה התורה אמרה מפורש שנשבע או מקלל או ממיר ממיר בעמה הייתה במה בת קודשים הוא המיר אותה במה אחרת אז הוא עבר עבירה ולא כן למרות שעשה רק דיבור אלא רבי יוחנן גופ קמ אחכ כמעט פתי מיסל אז מה א צריכים פסוקים מיוחדים להגיד שיוצא מהכלל כלל בח לא רק שלושה אלה כל מקום שאדם עשה מעשה בדיבורו זה נקרא ס א אם כן כלל חבר בשם המים מחשיב אותם מל ומעשה רב זה ל ומעשה רק יש צ פה חידשה תורה ש שאין מעשה אלוקי אבל הוא עצמו הי סובר שכל דיבור זה מעשה לא ככה זה לא חמיסה אחד משום דיבורו כבד מיסה שהולכת בד שבלא אכילה תוספות ים זה לא ש לפעמים דיבור מעשה דיבור באמת לא מעשה לכן נשבע או ממיר או כן או או מקלל לא עשה מעשה רק באופן חריג חה ש הלכה שהוא חייב מלכות אבל לא מעשה דיבור בעלמה זה לא מעשה אבל במקום שהדיבור עושה מעשה זה נקרא מעסה כגון המקרה הזה ש הוא חוסם את השור השור דש הוא צועק עליו ואז השור מפסיק לאכול אז אז הדיבור עשה מעשה או שהוא שור וחמור היו קשורים יחד והוא אמר להם דיו הלכו ביחד אז הוא עשה מעשה אבל דיבור לבד זה לא נקרא מעשה צריך להבין מה הספרה חלק דברים האלה אג במאמר מוסגר הרב צוד מיש שנו את הגמרא הזאת בתמורה שבועות שאותו ן רבי יוחנן אמר ששלושה דברים בהם אין בם מעשה ולוק עליהם זה נשבע ממר קל בשל ורבי ח אמר התנא שאמר לו את זה ממיר תוציא תוציא ממיר ממיר זה נקרא מיסה למה ורד מיסה אז עשות כאן מה פירוש בדיבור מיסה דיבור בעלמה נשבע זהר דיבור נשבע אז הוא אמר גיזו גיזו שום דבר הוא מקלל בשם מה הוא אמר קילל אמר איזה ש משמעות נכון זה ערה חמורה אבל זה לא שום תוצאות מיר זה כמו חסימה בקול זה רבי יוחנן הוציא אותו מרשימה זה נקרא מיסה מדוע הוא אמר הבהמה הזו הייתה במת קודשים אומר הוא ממיר שתמורתה אחרת תהי הבהמה הזאתי קודש ואז היה הוא תמורת קודש אז הקדושה נתפסת בבהמה השנייה אז זה שבמה נתת בקדושה זה מיסה כלומר צי תבין שקדושה זה מעשה מוחשי כמו חסינה בקול כמו שח כל די הדיבור השום מפסיק לאכול או השו מתחיל ללכת כך להכיל קדושה על בהמה חולין זה מיסה להפוך אותה מחול לקודש זה שיוי ב בפועל זה שו שיו בעובדות בחיים זה לא רק דיבור קדושה כדבר כאילו מופשט לא קדושה זה מיס כ קדוש הוא קדוש הוא קדוש ו מי ש עים טובות רואה שזה משהו אחר מי של עיניים לא רואה ההלכה רואה בעיניים שלה רואה את החולין וב לקודש ההלכה רואה כאן שינוי מציאותי הודתי גם מביא ראיה אחרת נא רשי במסכת מכות אומר שאם חורש בשור סוה מקדשים גם כן לוקים משום כליים שור בסו מקדשים זה שור ש מקדש קורבן אבל נפל במום אז צריכים לבדות אותו ובכסף לגנות שור אחר אבל אבל מהזה שהקדוש לא לא פה כג הקדושה יורדת הוא במת חולין אבל לא כל דבר אסור לעבוד אסור לעבוד בו אסור לחרוש בו חו זה היה פעם קודש אז אומר רשי ששו מקדשים נחשב כילים יש בו שני שברים יש בו השור הקודם ש הקדוש אבל הקדושה קדושה קיד מהשור השלם שהקדוש רק חצי חצי שור קדוש החצי הזה זה שור בפני עצמו ועכשיו החלק האחר הוא חולין אז השור הזה הוא שני שברים יותר מזה הוא הוא לא שני שברים הוא שור קדוש ש חולין זה אחד חמור ואחד שור אז החולין שבו זה חמור הכל זה שור אז מי שחורש בשור מקדשים חורש בשור בחמור איפה אתה אתה רואה איפה חמור אתה רואה שור מתחיל לבש משקפיים אחרות סתכל שהשור הזה זה שני שני ייצורים שונים זה לזה אחד שור אחד חמור ואחד מק זה ריה של רבי סודה א זה רק דרך אגב הה עזור יש כאן מחלוקת ריש לקיש לפי ריש לקיש חסר בקל למרות למרות עושה איזה מעשה זה מעשה מעשה שש דיבור לא נקרא מיסה פטור מה לפי רש לקיש כשהוא קורא לבמה שיא תבוא בריתה מפורשת ברית בטרה בקידושין קודם היא באה בא הגרא והביא ראייה לבריתה הזאת בכל כל זה סמו יש בריתה מפרש קידושין ת אותה במקור שאומרת שכל ליבה חיה משום זה קונה במה גרב אומר זה דומה גמרא שם בדף צ עמוד ב גמרא טרא שמנהיג בכל לוקה והרי כאן ששונו ראינו שש קניינים לכיים אז שכליים מוליך בקול לוקה קניינים קורא וק מה רגרה להביא גמרא גמרא גא גמרא לברייתא לקיש מה לקיש לקיש חלוק על הביתה מתי שש לקיש סובר שיש חילוק בין קניין לבין כליים אם תצו לומר בזה קיש קשה לומר זה לאלא מחלוק יוצא מחלוקת רב יה האם קלאיים וקניין מושגים דומים או לא זה הגר זה את המומות כ אומר במינים קצרות י הפועלים מנהיג בכל לוק וכמה רינ תני ך זנ במת הגרה זה לא המצ זה ירושלמי ירושל ממנים כליים לכל אלוקה ותני תני כן שם כתוב הניגה ומשיכה קרב חייב כשל ה שםד בר על שואל הרי שואל גם כן לעשות פעולת קניין להתחייב בשאלה ז תקנו משיחה בשומרים אז אם הגם בשך הוא שאל במה מחברו בבקשה תקרא לי והוא קרא לי יא בא אז הוא באותו יה שואל מתחייב ללחות שאלה ו משה זה מנהיג בקל לאוקה גם פש נקשה אז מה מה יגיד רש לקיש יגיד ש זה לא ככה הקצות מקשה קושיה קושי ש הקצות מקשים כל הח מקשה אחרים נתיבות הקצות אומר הקצות הכי קצר ש מכ זה הקצות מכים את הקצות מקשה מתרץ הקצות פה שורה אחת ברשות הרבים ים שמה סוגיה למדנו כן ומד שרוכב ברשות הרבים קונה מקום שנניח אם זה אדם בזוי או אדם ובד קונה יש דקדק כיוון רחוב דקונ ת משיכה הי הנחה כ ש כל סוברים חו משיכה אמרנו מקרים רק שלושה קניינים משיכה הגבהה ומסירה מסירה זה מס את המסירה מס את החבל שהבהמה קשורה בו מיד ליד גם שלו מושך עצם מסירת המסירה המסירה זה קניין אבל רחוב איזה מקה זה א מה הנחה היא ש ומה ז מחמת וא ממטה זה כלל ברזל שאין משיכה קונה אלא בסמטה מדוע זה הגמר זה סוגיה בטרה בקידושין שרק שמשיכה סמת תוס קידושים מסבירים שקצת קשה על כל הסוגיה שלנו ש מדוע ברשות הרבים כונה ס כונה זה כשור סוגות הבאות במסכת במציאה שחכמים תיקנו 400 רשות הרבים לא רשות הרבים 400 בסמטה זה נקרא רשות הרבים זה רשות לא רשות יחיד שמתה זה מצב ביניים בין רשותי אחי רש רבים תקנו 400 רבים שאדם יכול לקנות 400 רבים אדם זורק גת לאישה תוך 4 מותה קונה קידושין קונה נכנס למציאה תוך ארבע אמות אמר זה שלי קנה אז תיקנו את החכמים תיקנו שאבע אמות ברשות רבים קנ בסמטה לא רבים פ רבים זה מקום שאין מקום לאנשים לעשות קניינים מקום שצריכים נשים זה לעבור מעבר רצוף לרבים לא רק הכביש עצמו יש מעבר וודאי שפה ברשות הרבים דו אנשים קנו עניינים אדם אישה רבים זרוק טבעת הרי הרי זה קושת לי יבוא ש גיד יקח ש בית הכלא אבל לא רק זה מה פתאום מה לא רק ש לא ייתכן שאנשים יעשו קניינים בשל רבים זה מקום שאנשים תעברו מהר ולא רק הרחוב של הבהמות ובות והמכוניות ם גם המדרכה מדרכה מקו שאנשים עוברים עוברים גם מכאן הערה לנושא אופניים שנוסעים מדרכות מי ית סו מדרכות אופנועים מי ית סו מדרכות אומר לנסוע ברחוב בקוח נפש ולנסוע בדרכה שאנשים הולכים ו גלת תינוק ר שם וואווא נוסע עם אופניים זה לא בקוח נפש מי התיר לו טוב הנושא שלי אבל רשות הרבים מקום שאנשים צריכים לעבור זה לא מקום להניח חפצים ומי שני חפצים בש רבים זה בור של הרבים וזה הבקר כמה מי שלוקח את זה הבקר שהוא נתקע בזה הוא חייב רשות הרבים ממש מקום שרבים עוברים בהמוניהם זה לא מקום לקניינים שמתה זה רשות רבים אחרת זה רשות רבים נכון זה לא רשות יחיד אבל שם מקום שקט שם לא מפריע לציבור אנשים עושים שם קניינים בבקשה שם אפשר לעשות שם החכמים תיקנו 400 בסמטה לא הרבים אז שואל הקצו קושיה עצומה מה זה פה אתה אומר ש שרחוב ק הרבים רחוב דין משירה לא ת משירה הרבים עכשיו ב תוספות מסכת קידושים דף כה מז סבר נפלא איך שמתה קונה מה זה איך אי המשיכה בשמת קונה אומר ככה אדם ניח ניח אני רוצה למכור את הזה שמתי אותו בש בסמטה רשותי רבים השמטה הזאתי פתוחה לכולנו ו מושאלת לי בר ששמתי את במקום הזה הא מושאלת לי המקום עכשיו שלי מושאל לי זה שימוש שבא אחד ומושך את אז הוא מוציא את מהרשות שלי וכס רשות שלו עכשיו זה מושאל לו יוצא שהמשיכה הוציאה את הדבר את ה דבר מרשותי לרשותו זה קניין זה קניין כן קניין קניין שמתה פירושו העברת החפץ מרשות המוכר רש ה קונה כי השמטה מושאלת לכולנו חה מושאלת למוכר אח מושאלת לקונה רשות הרבים א אין רשות הרבים זה לא משעל לא לא למוכר הוא לא קונא לכן אין אפשר בכלל לקנות בשות הרבים גם כאן נו קושיה חמורה מאוד שלפי זה יוצא שרק העברת החפץ כולו מרשות לרשות קונה כי הוצאת מרשות של המוכר ומשכת אותו רש הקונה אבל אם רק משחת קצת אז לא כי זה לא יצא מרש הקונה המוכר הוא לא נכנס רק יצא קצת ה צריך לעמוד ע בקיצור נו כאן קושה לגה וש סוגיה קוש ל הקצות קוש הקצות סו בבת רעה שעוסק בנושא שלנו בנושא של משיכה ספינה זה הסוגיה הראשונה של פרק הספינה פרק חמישי ב ספינה רב אמר כין שמשך כל שהוא קנה אמר לא כ שמשו כולה כבר הרנו קודם שמשיכה יכולה צ להיות משיכת כולה לא חלקה הוא משך את את הספינה אג שו הספינה נמצאת במעין שמטה מה זה ט לא בסמטה רגילה אלא גם יש הבדל אספינה נמצאת היא נמצאת במקום של ש בחוף ים חוף רח הצר נניח שכולם שם נמצאים שם באמת לפי החוק אסור ספינות לעגון שם אסור ספינות לנסוע שם זה כמש רבים צריך מקום שקט יותר דהיינו נמל צדדי לא מקום מעבר כלי אלא מקום שבו מרשים לספינות פרטיות לאגון אז זה נהר או נמל זה זה רשות רבים רשות רבים שלא שמאפשרת לכל אחד לחנות שם כמו סמתה אז ספינה קונים בסמטה רב אמר מספיק משיכה כלשהי ושמ אמר לא רק הי משך את כל הספינה לאמה קתני זה ממשיכה קורא לבה ש קור יבה זה בריתה מפורשת גם בגם בקידושין או שק ספניו כיוון שקרה יד ורגל קנה מספיק למשוך ליד רגל לא צריך למשוך את כולה רבי אחי רבי אחה אומר אל צלך בלא קומתה אז אם הרב ד אמר כנק שמואל חה יוצא ש מחלוקת רב שמואל ם ספינה נקנית במשיכה חלקית המשכה מלאה מחלוקת רבי אחה נקמה מתרצת אפשר להג מהח אמר ל הרב רבי יחא אבח בבלי חיים דוק ביד ברגל דורת קימה בעל חיים זה התחיל הוא הרים יד ברגל אבל עדיין לא הלך הוא זז קצת הוא זז אבל לא הלך הספינה פור כולה ספינה אם זזת קצת אז אותו קצת זז כולה אם ספינה שרוקה 10 מטר וז מטר אז המטר הזה שחתום זז ויר כתים גם זז בספינה בבעל חיים הרמת יד ורגל עדיין לא אומר עכשיו הבהמה הולכת וספינה שמואל אמר אקמה עד כנקמה אלא לחיים כיד רגל דח למק בעל חיים מתחיל תחיל ללכת אז הוא ממשיך ללכת מספיק להתחל רק את ההתחלה ואז ימשך ויבוא מאליו א הספינה אם השירה כולם בספינה אם אתה מושך אז משך אז לא מד בנהר שזורם מדבר במקום משקת נמל כזה אז אם אם משכת קצת המשכה הפסקת למשוך ה תיעצר היא לא תמשיך הלאה לא עשה לבד ת מפרס אד מפרס סירה רגילה סירה רגילה ה משכת קצת אין המשך ובעלי חיים יש המשכיות אכן אנחנו רואים עכשיו ח דץ קושיה אחת מה גר לבי ריה מגמרא לבריתה יש בריתה מפורשת ראש הבריתה הזאת בריתה אין לך ראייה כמה צריך למשוך הרבה או מעט כי הבית זה מחלוקת רבי אחה גמה האם מעט או הרבה והגמרא לא לא תודת המחלוקת של רבי אחה ורב רבי שמואל זה שתי מחלות שונות אז אם כן יוצא שאיין לך אחרה בשאלה כמה בעלי חיים צריך ללכת מספיק תזוזה קלה או צריכים שיכו לאורכם בגר מבירה מגמרא שאדם מנהיג בקול את השור וחמור של ו יחד הם צריכים ללכת בלא קמתם לא כתוב באף מקום הצי שהם זזו קצת רים יד רל כ התחיל לזוז מספיק ככ אני משאר שהגר רצה להוכיח מהגמרא שלנו ש קניין בעלי חיים מספיק קצת לא צריך את כל הבעל החיים למה מה למה הוא הה צריך למה ה לא הב בבת הרתי מחלוקת רב יח ורבנן כריה פה הוכרה השאלה פה בכיים אין מחלוקת כילים אין מחלוקת וזה הרמבם הרמבם אלחות כילים פרק ט הר ט עגלה שמושכים את הכלאים יש ב אלוקה הרמבם ת פוסק כמו שפוסק שרוכב לוקה שלא ה הנהג שתו גורם אומר שימשוך עגלה אז מה מה כ שאתה יושב על עגלה ה היא נוסעת הבע לחי מרגיש שאדם יושב אז הוא מזיז יד ורגל לכן ה יושב אחד בעגל ואחד מנהיג שני לוקים משהו אחר אכי הבית יוסף מסביר לנו באמת את הסיבה מדוע כי לא צריך משיכה כולה ת יוסף בכל מקום נראה לי ש את הרמבם רחב לא קנת שלך כמו שכתב פרק ב מלכות בחירה ומי הו בקירת יד ורגל סגי שכ כתב אין צרי לומר אם מש לכ ב אפילו קרא לה בא צ פניו כ ש רגל קנא אז אזר כן החריע בשח ורבנן והרמבם הכריע בשאלה הז הבית יוסף מדש הרמבם שהוא הכריע בשאלה הזאת ש מספיק קירת יד הגל אבל לא מסביר לנו הסמח מה הסמך מהרב מחי בגרב אומר זה לבד מכיים מקר לא חג רחב לי קרא לוב עלי ככה נראה לימה שבת מסברה באגר הביא רה אבל כל הר ש הגר מסת על מה על הסוגיה שלנו שהגמרא משווה בין כלאיים לבין קניין מכיוון שבקלים מספיק תזוזה קלה גם קניין לפי מה שסברתי התוספות שהסבירו שקנייה משיחה פירושו הוצ מרשות לרשות אז בכ קשה מאוד אז הסבירו שכה משיכה במחה כוננה מדועה שאתה מוציא את החפץ ממצב למצב לא ממצב החפץ הייהה ברשותי במקום ש מושאל לי עכשיו הוא יצא ממקום משעל לי קום מושאל לך אז יצא מבעלות ל בעלותך זה קניין אבל זהד זז ש מילימטר זה גם כן מה הגיון אגב זה רק מחדד יותר את את פער בין קניינים ן כליים קניינים צריך ברת בעלות בכיים צריכים שתעשה מעשה כל שו מכאן אנחנו דים סוד גדול ר הסו שר צדק המד זא קושיה עצומה על רבי יוחנן איך רבי יוחנן אמר שמה ש כל לוקה מה למה שבדיבור ס הרי הוא עצמו אמר שנשבע מימר מימר מהוא שינה הוא אמר שלא צריך א נשבע ו נשב קלל חייבין יוצא מהכלל ששם למרות שלא עשה מעשה לא כף הרי הוא אומר שדיבור נקרא מיסה צות דור נקרא מ מסה סתם דיבור לא נקרא מיסה רק דיבור עשה מיסה מה אתה ל אם דיבור זה אדם עשה מעשה או לא עשה מעשה על מה לוקים אדם לוקה על מעשה המקרה הפשוט חסימה בשור הוא לקח שור חסם אותו החסם עצמה ללא והנהיג אותו דש בו זה נקרא מסה דש ש לקח את השור והנהיג אותו על הדיש חסום זה נקרא מיסר אבל שהשור לא חסום הוא רק מניח מוריד את הראש שלו ואה צועק עליו אז עש מעשה זה נקרא מעשה איזה מעשה יש פה ודיברת אז מה זה אם הדיבור עשה מעשה או לא עשה מעשה אומים כאן הגדרה מאוד חשובה שמושג מעשה לא מוגדר לפי המעשה שלפי האנרגיה שא מוציא י אדם מוציא מעט אנרגיה נקרא מעשה וצי שיוציא הרבה אנרגיה לא נקרא מעשה חשוב מהתוצאות אם הדיבור שלך יצר תוצאה מסוימת זה נקרא מיסה אם הדיבור לא ישר שום תוצאה לא ק מס אז שבועה הדיבור לא עשה כלום עשה חיוב חיוב אישי על הגברה אבל לא עשה שום דבר בפועל לא אין שום תוצאות מעשיות מקלל מה יש חלילה תוצאה מעשית מהקללה שלו הקדוש ברוך הוא מזיז לו שמישהו יקלל פגיעה בכבוד השם שם זה לא מעיסה וחסימה הדיבור עשה מעשה כאן צריך לסאות בורר נקרא את הרמבם בלחות כיים הגלה שמושכים את הכילה יושב אלוקי רב יש לו הנהיג ששבתו גורמת לבהמה שתמשוך את העגלה הרמב הדייק בלשונו שאתה יושב על על העגלה אז אז החמור והשור מרגישים משהו והם ספונטנית זזים קצת לא הרבה זזים יד ורגל הוא בכלל לא הוליך אותם הוא לא אמר שום דבר הוא לא לא דבר מכול לא נתן מכת בשות לא עשה שום דבר א אומר הרמבם שלא שישבתו גורמת למה שם שד אליו כיוון שאתה יושב על העגלה השור והחמור מרגישים ואז מיוזמתם שלהם הם זזים זה גרמה גרמה גורם וגרמה חייבים ככ מתי גרמה נקראת מעשה לא נקרא מעשה זה מסכת שבת דף קכ עמוד ב גרמה בשבת מותר אנחנו שמש בגר בשבת נכון שת חקצ מרובה וכדומה אבל מדאורייתא גרמה בשבת מותר גרמה בן זקין אסור חי שמיים ג בבט ג גרמה זה אסור אסור לגרום לזה כ עשו גרום נזקים גרמה שיגרום נזק החברה זה מדורית גרמת חייו גם לש די שמיים נכון ידי אדם לא כי סוף סוף לא עשה מעשה בידיים אבל אז גרמ את הנזק מה ישני זקים שבך זה הדוגמה מצאנו גרמ דברים כח לגבי שמיטה הישה מעשית מאוד האם גרמה בשמיטה מותר ראיתי פסק של הרב ווזנר שאומר שאסור ל לתכנת מחשבון לפני שמיטה שישקה בשנת שמיטה זה לא כמו שבת ה אומר חמו בשבת מבי שם חלק י של שט הלוי סימן ר שוה קצרה מאוד ה מביא בשבת מותר תכנ שון שבת ש שיעבוד בשבת מותר לכתחילה ה ערב שבת אין בעיה כי השבת עצמה זה איסור דאורייתא אתה לא עושה שום פעולה חשמלית רק איזה מזיז איזה זיז או משהו אז אנחנו אומרים אם אין הפסד מרובה אם אין חולה לא עושים את זה אבל מדורית מותה בשמיטה אומר זה אסור למה אז הגמרא כבר מחלקת שם בשבתו תלוי מה כתוב בתורה אם לא תעשה אז אוכל לעשות משב לא תעשה כ מלאכה מקום שה התורה אמרה לא יעשה לא תעשה התורה התוצאות שם גם גרמה עשו אחיים בתורה כולה כל מצווה מה גדר מצווה הו עבירה הגדר הוא שהאדם לא יעשה או שהדבר לא יעשה זה לא חקירה שחס זה גמרא שבת לבדוק כל דבר מה זה שד מחיקת השם שד גר מחית השם האם אסור למחוק את השם או שהשם לא ימחק חדוש שבחית השם אסור למחוק אין אס שמחק גם המותר כ התורה אומרת התורה לא תעסו כן אל תמחוק את השם אז כל ד תבדוק מה התורה התכוונה או איך היא נסה את הד האם היא נסה בלשון בעניין קל אתה לא תעשה או בעניין כבד לא יעשה בשבת התורה הנסחה לא תעש מלכה בשביעית כתוב ושבת הארץ אז מה תשבות טוב כ עכשיו דווקא חזון איש והרב קוק שניהם אומרים שזה לא בדיוק כמו שהרב ווזנר אומר אבל גם הם כולם מודעים שהתורה כתבה ככה יש הבדל ב הרב קוק לחזון אש בשאלה הזאת המחזה כדוגמה קיצונית יותר שהוא לא לא מ חזוניש הוא אומר שאסור לגרום השקייה בשבי מות השקהו מכן השקיה מיותרת אסו לגרום אפילו בערב שביעית אפילו בערב שביעית כן אגב אותה צוה אומר שאסור להגיד לגוי שעשה בשבילי שהיא זרה עבורי בניגוד לבנס שאומרים לגויים הבלזם לא שמו כל רבותי אגב יש יש פסיקה בוחרת י בשמיטה הקודמת כתב שמשת חג ש מחוץ לארץ אז כ מקרכ צוא אומר שמשת חק יש אלה ש אומרים לגוי לזרוע ישמה לסמוך ככה הואו לכתחילה הוא התנגד לזה להוציא פסק הלכה לא לא להגיד לגויים לזרוע אמירה לגוי בשבי חשש דוריתה אני מחלוקת חזוניש לא סובר ככה והרב קוק לא סובר ככה אבל כולם יודעים שהתורה בחו אמרה שערד מה תשבות אז גוי זורה בשמיטה הגוי פטור מה אכפת לי שהוא זור התורה לא התקנה אבל גרמה זה גרמה אתה גורם לפחות בשמיטה עצמה אם אתה בשמיטה עושה גרמה שהאדמה תחרש אות תזרע אז אדמה נזרת מכוח הרב אז זה אתה פה יתכן שפי חזוניש יהיה מותר ורב קוק יהיה עסור מערכות טכנולוגיות שפועלות על על פי הכל הנח הנ חנ זה קשו לסוגיה הזו ח בכל זה בדיוק חז בכול שאתה אומר שאתה אומר ל דבר אתה מדבר לעצים לאבנים מדבר לקיר תעשה כך והקיר עושה זה תחז בקל בדיוק זה בדיוק זה הסוגיה שלנו אתה יכול להגיד בשבת לאשו לא פשו שבת לא פשו בשבת שאתה מכבה אש מכבה נר ברוח פיך כיבית או לא כיבית חייב לרת עוד רבנן כמו כל רוח מה כיבוי כיבוי נר בפה מותר בשבת פו ספו שאתה עשית א תגיד לא עשה מיסה אם לא ושה מס שבת רק מעשה חדים במלכות במלכות כתוב לעשות מעשה בשבת לא כתוב לעשות מעשה מה בשבת בשבת גם בלי מעשה אבל אתה עשית סוגיה מסובכת את בשבת לא כתוב מעשה כתוב שאתה לא תעשה הגרה מגרה שאתה נניח אמרת לגוי וגוי עשה זה נקרא זה כמו קצת גרמה אבל שתה במו פיך מכבד זה לא גרמה זה נקרא אתה בפיך ל מה לא עשית לא עבדת בטורה אלא אמרת תוריה לעבוד יש הבדל בין נשוף על נר לבין להגיד למערכת טכנולוגית להרוות מה זה אפיל היא עושה את הפעולה מה הי עושה את הפעו פ סליחה הב טכנולוגיה היא לא עושה כלום אתה עשית זה לא כמו בהמה שאמרת מה לעשות הבהמה קולטת ועושה גם זה זה גמרא בקידושין מחלקת בבהמה לבין באדם אדם הוא בעל מחשבות הוא מתרגם את זה לכן גוי זה נקרא שהוא חושב ועושה הבהמה עושה את זה יותר ספונטנית וזה עוד מה זה גם במה יש לה איזה איזה תגובה יש לה מערכת שאני לא ב בקיפ שות של בהמות אבל יש לה מערכת של תגובות אבל למכשיר יש מערכת של תגובות זה אוטומטית הוא בנוי ככה שהוא שומע את הקול שלך והוא ה הוא עושה לכן רבת הלכות שבת הלכות תות בשערה נכון זה דני פוסקים אבל שמיטה אמרתי יש קיבוצים שרוצים שמח תם היו רבנים שברו להם ם שאפשר לזרוע בשמיטה על ידי שמיטן גרם נו אתה לא זורע בעצמך אתה הטרקטור יש איזה מנגנון אתה לוחץ על הכפתור והוא לא זורר אוא אחר כך איזה פולס אחר נכנס ו מתחיל זריע גרמה שבשבת זה נחשב גרמה בשמיטה רצו אותו דבר אם כי לא דומ כי טרקטור אתה ג אתה נוהג את הטרקטור בידיים אתה מכוון אותו אבל נניח שיש רובוטים שעושים את קיצור היו דעות כאלה אבל מי שרוצה בתחום שכוחים גדולים מן הרבנים השלות האלה הדעה נוטה ש בשמיטה גרמה אסור גם חזוניש מקל יותר בשמיטה שזה אין שמיטת אדמה כל כך הוא מוד שבכל זאת התורה ר שוב את הארץ אכ נחזור שמיטה נחזור ל שלנו כליים מה האיסור שאדם ימל כליים או שהבהמה השור חמור נהגו בכין זה דין הגברה או דין בחצה נכון כתוב הת של התורה הוא לא תחרוש ששור בחמור יחדיו נכון התורה אמר לא תחש חמורך חרישה דוגמה חרישה לא אדם חורש הבימות חורשות אדם מחזיק את מחרישה גם שאלה מעניינת מאוד ה מחזיק את המחרשה נקראת שהוא החורש הם חורשות בכלאים הרי זה שהוא נועץ את המחרשה ד לא הבעייה הבעיה שהם יחד חורשות היחד של החריש של הבהמות הוא הבעיה ששתי בות חשור וחמור חורשות ביחד נכון שאת וכל ב חורש כי איך זה חייב אם אתה עושה את זה את אחרי מלכות אבל שם גרמה גם חייבים מדוע כי העיקר זה התוצאה וזה מחלוק ריש ה מחלוק באמת מה גדר בכיים גד כיים פירושו ש שהמלאכה לא תעשה או שאדם לא יעשה וחסימה גם כן תח את המחלוקת אלכן זה המחלוקת חסינה הם לא חלקו בשלה עקרונית רק בחסימה או בכלאים שאתה לא תחסום ש בחסימה זה הרבה יותר פשוט מה אכפת לתורה שאתה חוסם ד הרי לחסום בר לא איסור האיסור ששור דש שהוא חסום שם לחי התורה לא רצה בחיים אבל הכל רדת מבין אין לך צר שהבהמה רוצה לאכול סיורים פך סו זה כל אחד מכם שעמדו אותוו צלחת איזה מכל טובח אחרי יום שהוא לא אכל את הפה שלו לא אכל לאכול שמעתי גם כם מוסגר אמרתי פעם שגן עדן וגיהינום זה אותו מקום גם הרשאים יבואו לגנדן ויכו ו לפניהם שולחנות עם כל מיני מעדנים טובים שור שומר וכל כל פירות גן עדן שולחנות צדיקים שולות צדיים יהיה כולם כולם מישהו אותו אוכל אותו טעם טעם גן עדן אל מה ישו את הצדיקים בשולחנות זה מול זה והידיים שלכולם יהיו בלי בלי יכול לכופף א כפ את היד מה עושים הצדיקים יושבים ש טור צדיקים בשני צדדים של שולחן הם לא יכולים לאכול אבל יכולים להכיל זה נותן לזה נותן לזה הרשעים לא מסוגלים להכיל אחרים הם ישבו שם עם הידיים ככה ונעים קלות זה זה גנד זה הגנם שלי צדיק טוב ה אלכן בכלאים הכוונה היא שהמעשה לא יעשה אז מספיק שאתה לא לא צ תעשה את כל המעשה עושה משהו שמראה שעל ידי כך הבהמות בכוחך עשו משהו זה כבר זה כבר עבירה שש לחזור לקניין כן הטוס הגדירו קניין בפשטות זה העברת החב מכל מקום אבל השים זה בעלי חיים זה כך במשיכת בעל חיים כ יגידו בגמר סברה שבעל החיים מתחיל למשוך אותו קצת הוא גם יכול כבר הלאה האם גם שם צריך להוציא את הבעל החיים כולו ממקום למקום או מספיק כשאתה מראה סימן פעולה שמכוחה בעל חיים פועל בכוחך זה נקרא בעלות המשיכה לפי זה היא לא משיכה ג מכל מקום משיכה זה יכול להי במשיכה שני דיני משיכה יש משיכה שעברה תחת מכל מקום ב מטלטלי זה כך ובעל חיים זה משיכה שבעל חיים זז אבל לא צריך ז מ מקום הוא זז מכוח דיבורך מכוח המכל שנתת לו מקל או משכת אותו הוא אומר הוא הולך בכוחך זה נקרא בעלות שבעל החיים הולך בכוחך זה בעלות ולא צריך להוציא מכ מקום אבל אם הבעל החיים נשמע לך ממושמע לך למכה שלך לדרבון שלך למשיכה שלך או לכל שלך נמצא אם כן כאן הדמיון בין קניין למשיכה כמו ש בכלאים מספיק שהאדם שבעל חיים עושה פעולה מכוח האדם לרא שזה בגר או אפילו בקול וזה הפירוש ברבי יוחנן מנהיג בכל לוקה אתה אמרת משהו בעל החיים התחיל לזוז שני בלים זז מכוחה זה נקרא כליים בקניין גם כן הדבר כי ברגע שבעל חיים זז מכוח אחה זה קניין הוא נשמע לך זה בעלות וא עכשיו שומע על הכל שלך אז צריך פעולה סבלית שככה הוא עושה את המעשה אז מספיק שהוא הולך יד ברגל מספיק ס גם בקול רחוב אותו דבר כמו שר כמו שר אמר רחוב בכלאים רחוב גם בקניין זה גרמה אתה יושב לבהמה לא אמרת כלום לא לא דרבנט אותה אבל היא מרגישה שאתה יושב הא מצריכה לזוז ז זה עזה מכוחה זה נקרא קניין כמחלוקת באמת בין הראש רמבם ה בקניין זה גם כן אותו דבר כמו כליים או לא זה מחלוק בהגבלה לכן פ לפי הרמבם ריף וסים קון הזה אז ההשוואה בין קלאיים לבין קניין ששניהם בעל החיים עושה משהו מכוך לא שאתה עושה לא שאתה עושה במשיכת משיכה את הכל לחפץ פה מספיק שאתה אפילו לא עשת כלום רק ישבת על בהמה רחבת עליה ומכוח הרחיבה הבהמה זזה זאת אומרת אתה הבעלים ש היא מרגישה שיש בע הבית מקור בלבית היא עשתה מה שעשתה פ מספיק יד ורגל כליים מספיק יד ורגל כן לכן השואה בן שני הדברים למה זה לא ספיק במשיכה מה למה זה לא מספיק במשיכה ממש לדעת למה משיכה ממש גם לא מספיק שתעשה מעשה כל שך משיכה רגילה הן החינ ה החינמי ד התוספות צריכים ה אמרו שאמרו לא ברור ש התוספות נכון אם כי א בפני עצמו כ משרה שם מ רמבם מקים במעביר מרשות היחיד לסמטה מספיק צוה חלקית הרמבם פוסק גם שיש גם במשיכה לא מספיק פעולה במה זה זה פשוט ומה הגמרא מסבירה מתחלה ללכת ישג ש בית בלבית היא הולכת כבר הלאה ובמת זה פשוט אבל נכון סוזה גם גם במשיכות רגילות כאן צ זה סוגיה שריך למיד יות כל המשיכות ככה אבל בפחות משיכה לפי הרמבם זה לא כמ תוספות אגב יתכן זה מח ות הרמבם צ ברו שמשיכה פירושה כל צ לרשות ולא ולא בעלות כן זאת בעלות השאלה האם צריך העברת בעלות ממקום מרשות לרשות או הברת בעלות שהחפץ פועל מופעל על ידי בעלות זזת החפץ מקום מקצת אפילו זה כבר בעלות אתה כבר הזזת אותו התחלת להוציא אותו מרשות אחת שנייה זה כבר בעלות זה משיכה מה מהי זה אמרנו עכשיו לפי התס נחנ לפי זה בעלות הרי זה לא מדין זה לא מדי כמוסת אומר שקוד מקום מקום הרמבם סובר מי שלמ מי שאומר שצריך למשוך במים מימצא למצא רבים לא יכול אבל אם אתה אומר לרכוב כן הרי רשות הרבים מקום שרוכבים עליו במות הרב רכיבה זה כן זה לא מדין העברת הבמה ממקום למקום אלא שהבמה מגישה בעלות אתה רוכב עליו היא זזה קצת גם ש רבים מה הבדל שמתה כד מ שמתה אמר לי ששם צריכים להוציא את החפץ ממקום למקום אבל מקום ש צריכ רק בעלות גם של רבים גמורים עכשיו גם כן צרי ומר בתלי ג תגיד שתלי מספיק הזזה קצת הפשט הרבים אין מקום ת אפשרות שם בהמה כן רשות רבים הרי רשות רבים מקום שמות הלכות