הרב אליהו ובר

ר תעשר את כל צבועת צריך יוצא השדה שנה שנה וכלה לפני השם אלוהיך מסתגנך תרושך ויצרך בחורות בקרך וצונך למה נלמד להירא את השם אלוהיך כל הימים חירבה מך כסף א נתתה אז לוקחים את הפירות מרח הדרך כי לא תאכל סיתו אז ונתתה בכסף צרת כסף בידך והלכת למקום אשרך שך בו ונתתה כסף חד שתווה בנפשך קרוב בצון ויין ושכר כל אשר יש לך נפשך ואכלת שם לפני השם אלוהיך ושמחתה אתה וביתך פסוק נגמר ושמחתה אתה וביתך חז"ל דרשו את הפסוק ושמחתה אתה וביתך שמכאן אדם שחייב לאדם לשמח את אשתו ברגל שיקרא את הפסוק אפשר לקרוא אותו כמה פעמים מי שרוצה לא מדובר שמה על רגל לא זה הנושא מדובר שם על מצוות מעשר שני כן עשה את העשר צריך לעשר את הפירות צריך לאכול אותם בירושלים אם הפירות כבדים לו הוא לא יכול כי דרך ארוכה ברוך השם כן הקדוש ברוך הוא נותן נותן תבואה נותן שפע ואז הוא לא יכול לבוא עם הפירות אז הוא מעביר אותו לכסף ואז עם הכסף הזה הוא קונה בקר וצון ויין ושחר ושמח לפני השם עם ביתך. ביתו זה אשתו. הכל בסדר. מה זה קשור לרגל? איפה זה קשור לעלי הרגל? אם לפחות אם חז"ל היו אומרים ושמחת ושמחת לגזירה שווה לא כתוב אפיל לא כתוב את המילים האלה בכלל. ובאמת צריך להסתכל בפרשית הרגל. זה המשך הפרשה זה הסוף. זה הסוף של הפרשה. ושמחת בחגיך אתה ובנך וביתך אבדך ומתך והלוי והגר והיתום והאלמנה חסרה שמה מישהו אחד חסר שמה אשתו משהו פה חפר וברגל לא מוזכר האישה ואיפה שכן מוזכר האישה לא מדובר על הרגל לכאורה אבל חז"ל התבוננו בנקודה מאוד מאוד חשובה ועל פי זה גם יהיה הבנה בכל הזה חז"ל הבינו שבאמת באמת יש פה במצווה הזאת של מעשר שני כתוב שתי דברים ש למה צריך לאכול מעשר שני בירושלים למה נלמד להיראה את השם אלוה כלומר הנושא פה באים לירושלים למען ילמד להירא לומד זה ללמוד אבל הנושא פה להיראה את השם זה הוא מורה שמיים בסדר אחרי זה אם הוא לא מביא את הפירות כמות שהם אלא מעביר את זה לכסף לכסף ושמחתה אותו בתחז יש שמחה כלומר יש פה שמחה ויש פה מורה זה לא הדברים סותרים אחד לשני שלוש בימים בשנה יראה כל זכורך זה נשמע לנו יראה מלשון לראות אבל יש גמרא מעניינת במסכת מנחות רבי שמעון ברחי אומר על גבי מצווה ציצית כל הזעיר במצווה זוכר הוא מקבל פני שכינה כן כתיב אחר הוריתם אותו וכתיבתם את השם אלוהיך תירה אז שם מדובר בציצית כתוב הוריתם אותם מלשון ראייה שם כתוב את השם אלך חטירה של מורה וזוכר מקבל פני שכינה אז רואים פה שהראיה והמורה הולכים ביחד איפה בקבלת פני שכינה סתם זה באמת א אומר דבר מאוד מעניין בעניין זה שמי שהולך עם תכלת בסוף מגיע להר הבית א רב שמעון בר ורח חי כבר מאיר את זה אבל א זה כבר א הערה מהצד אבל יש פה נקודה שרואים שהראייה והעירה הולכים ביחד כשמביאים את המעשר שני לירושלים מביאים אותו ביראה ולראות את פני השם. זה לא דין לעשות את זה דווקא ברגל. את המעשר באופן טבעי אנשים אמורים להביא את זה לקראת חג הסוכות. חוץ מזה זיתים ששמה המסיק שלהם הוא לרוב אחרי אחרי חג הסוכות ואז או להביא אותם לאורך החורף או לחכות איתם עד פסח ולבוא איתם בחג המצות. אז אז יש לנו את ה את הפירות שמביאים מה נלמד להירא אומרת התורה עם הכסף שהוא מעשר שני המעשר שני עבר הקדושה לכסף עם הכסף הזה תקנה בקר וצאון יין ושחר ואז תלמד ואז שמחת אותו בדרך תעשה שמחה תהפוך את הכסף לדבר שמח למה כי בירושלים הכל שמח כתוב בפסיק את הדבר מעניין שבירושלים לא עושים חשבונות בירושלים למה לעשות לא לעשות חשבונות שיש לו חשבונות לעשות אותם מחוץ לירושלים כי בירושלים צריך שמחה מה יקרה אם אחד באמצע החשבונות שלו יראה שהוא טעות במינוס נהיה לו קצת צער עדיף לעשות את החשבונות מחוץ לירושלים לא לעשות חשבונות בירושלים ככה אתה ופסיק אתה ולא יודע הם מחמירים בזה היום כל כך אבל ראיתי שיש בנק בתוך העיר העתיקה אבל א בכל אופן צריך לדעת ש שיש פה פה זה מקום של שמחה והשמחה והעירה הולכים ביחד והתורה ככה אומרת את זה ברמז ושמחתה את ההוא בית ואתך כתוב בגמרא מסכת יבמות שרוי בלא אישה שרווי בלא תורה שרוי בלא שמחה שאנמר ושמחת אתה וביתך כשעולים לרגל נכון כתוב בתורה יראה כל זכורך לפני אדון השם אז מה צריך להיות שכל הגברים יעלו לרגל ושהאישה תישאר בבית בצפת בגולן בלא יודע כל אחד איפה שגר בדרום בבאר שבע זה לא שמחתה את ההובתך אומרת לך התורה תבוא תעשה שמחה כשאתה מגיע לירושלים להיראה את השם תבוא גם עם האישה ובאמת בפעם בשבע שנים עושים מפורש את הסדר בבוא כל ישראל לראות בפני השם שמה כתוב מפורש שבאים אנשים נשים ותף לשמוע את התורה וגם שמה כתוב העניין הוא להירא את השם כשאנחנו עכשיו מבטים ושמכת בחגיך אתה ובינך וביתךזה דבר ראשון האתה הזה כולל אתה וביתך זה אומרת התורה תורה בוא תקרא את מה שכתבתי קודם. הרי אמרנו שכשעולים לרגל זה אתה וביתך. כן. כשעולים לירושלים זה אתה וביתך. לא עוד לפני עלייה לרגל. אבל כשכתוב בעלייה לרגל ושמכתה אתה הזה כולל אתה וביתך. מאיפה אנחנו יודעים את זה? מהפרשיה של מעשר שני. שכשעולים לירושלים עולים ליראה את השם. השמחה צריכה להיות זוגית. הבעל והאישה. כי המקום פה זה צריך להיות שמחה שלמה. כשבן אדם נמצא פה ואשתו במקום אחר, שמחה היא לא מספיק שלמה. והיראה והשמחה צריכים להיות במקום הזה. זה לא שצריך להיות יראה ושמחה וצריך לראות איך מתמודדים אחד עם השני. לא. זה בכלל לא מתמודדים אחד עם השני. היראה כשעניינה ראייה היא יראה, מורה, יראת רוממות. אבל חייב להיות יחד עם זה שמחה. אחד שמגיע לזוכה להיפגש עם אדם מאוד מאוד מכובד, הוא נכנס כל כולו מורה, מה שזה אבל הוא שמח, הוא משלם הרבה בשביל א בשביל לזכות לזה. כתוב בגמרא במסכת ברכות שאחד פעם א שמח גאולה לתפילה וניזוק באותו יום. אומרת אמר כן מה במה הוא ניזוק? הוא הגיע לקיסר והוא ניזוק שמה. אומרת הגמרא כן כי הוא לא הביא דורון. אין כזה דבר שבאים ככה זה אז באים לפני באים לפני השם קל וחומר ש כל וחומר איזה שמחה איזה שמחה זה לבוא לפני השם ויחד עם זה העירה והמורה זה עניינו של המקום פה שמחה ומורה ביחד ושמחה זה משהו כזה כללי משפחתי אנחנו בימים האלו יש נוהג בעולם כל מיני סיבות לא יודע מאיפה זה התחיל נוהג בעולם שאנשים יוצאים לטיולים אז א לרוב זה יוצא אנשים יוצאים לטיולים משפחתיים כן כמה אנשים יש כאלה שיוצאים לפעמים זוגי אבל סתם אדם יוצא לטיול לבד אין לזה משמעות אז אה כשאני לא יודע לאיפה יש במדינת ישראל רשימה של מקומות מי שרוצה לראות את ארץ ישראל ארץ ישראל הגדולה והנפלא מצפון ודרום אבל דבר ראשון לא לטייל פה זה לא מקום של טיול פה זה מקום של בית דבר ראשון בן אדם עצף ממנו לבוא לפה לשמחה וליראה של המקום הזה אנחנו עומדים לפני הימים שנקראים כבר אצל הראשונים ימים נוראים. ימים נוראים ונשמע מאוד מאוד מאוד מפחיד יום נורא. כן אנחנו אומרים בתפילה אל הגדול הגיבור והנורא אבל בראש השנה אנחנו אומרים בתפילה עוד כמה קדוש אתה ונורא שמך מזכירים נורא וואו מפחיד אבל לא מה פתאום ימים נוראים לשים שמחה גדולה ימים נוראים זה יומים של שמחה שמחה גדולה נורא אלוהים ממקדשך פה זה המורה הגדול אבל יחד עם זה עושים שמחה גדולה זה בא ביחד אין סתירה המורה השמחה הולכים ביחד וזה מה שאנחנו לומדים בפרשה נראה היה מנהג עתיק בארץ ישראל. היום א לא נוהגו אותו בארץ ישראל כי אנחנו נוהגים את מנהגי בבל. אבל בשבת חול המועד היו קוראים קריאת התורה את פרשת המועדות של פרשת ראה. אבל איפה היו מתחילים את הפרשה? עשרת עסרת כל תבואת זרכה היו מתחילים שמה פרשת מועדות של ראה מתחילים בעשרת העשר ככה מנהג ארץ ישראל שבת חול המועד בחוץ לארץ א בבבל אז א הנהיגו את הקריאה הזאת ביום טוב שני אז הם הזיזו אותם משבת חול המועד אז התחילו ביום טוב שני אז כשזה חל בשבת מתחילים בעשרת העשר וכשזה חל בחול מתחילים כל הבכור בשמיני עצרת יש בזה מנהג שרשי חידש גם כשהוא חל בשבת גם כשהוא חל בכול להתחיל בעשרת העשר אבל לא משנה בכל אופן א אזה בחוץ לארץ כי בחוץ לארץ הנושא הוא לקרוא פרשת מועדות וזהו אבל בארץ ישראל יש את ההבנה של העניין הזה שמתחילים ככה להיראה את השם לשמוח היראה והשמחה הולכים ביחד ואנחנו מתחילים לראות ולזכות לראות את זה יש איתנו היום מישהו שפעם ראשונה הוא ברך פה שהחיינו מקודם בכניסה ואולי הוא כבר יצא לא יודע לא שמת אה כן אז אז אה שאל אותי פעם מישהו איך אתמול אתמול זה היה אתמול היה פה מישהו שהרבה שנים כבר לא היה פה 28 שנים והוא שאלם אם לברך שהחיינו אמרתי לו אם אתה רק אם אתה שמח אז הוא אמר לי שכן אבל הוא אמר לי גם חסר יש פה חורבן אז דבר ראשון זה לא סותר אפשר לברך שחיינו אפשר לברך דיין האמת ביחד זה לא סותר אבל אבל באמת מתבוננים יש לנו שמחה גדולה אנחנו זוכים לבוא לפני השם שמחה גדולה אנחנו ככים לבוא לפני השם שם ואז כשאנחנו נכנסים לפני השם ואנחנו רואים שחסר לנו חסר פה המקדש חסר אנחנו נכנסים לצער גדול אבל יחד עם זה השמחה הגדולה שאנחנו זריכים לבוא לפה אני לא מדבר עכשיו על הצער שיש פה בחורבן שזה באמת צריך להתבונן בו הרבה אלא אני יותר עומד על הנושא של היראה מורה מקדש אנחנו באים לפה למען נלמד להירא את השם אלה כל הימים אבל בשמחה גדולה הקדוש ברוך הוא יעזרנו לרא אותו ולשמוח במצוותיו כל הימים אמן >> אמן ‏M.