הקדמת בהמה לאדם באכילה | מסכת ברכות - הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

שלום וברכה. הגמרא בדף מ עמוד א' עוסקת בהפסק שיש בן הברכה ברכת המוציא לבין אה לבין האכילה אמר רב טול ברוך טול ברוך אינו צריך לברך מלחוה לפטן צריך לברך רבי יוחנן אמר אפילו אבי מלך אביטן נמי אין צריך לברך גביל לטורה גביל לטורה צריך לברך ורב ששת אמר אפילו גביל לתור אינמי אינו צריך לברך דאמר רב יהודה מרב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך ליך והדר ואכלת וסברת קודם כל יש את ה את ה מה שכתוב נתתי עשב ושח ליך רק אחרי זה כתוב ואכלת ושבעת ומזה למדה הגמרא שאסור לאכול לפני שנתת לבהמה לאכול ולכן גביל לטורה גביל לטורה גביל לטורה אומר רש"י גבל את המורסן במים לצורך השברים זה היה אוכל כזה המורסן זה הסובים שנשארו היו מערבבים את זה עם מים וזה היה מאכל מעדן לבהמות אז אפשר להגיד גביל לטורה גביל לטורה לפני שאתה אם נזכרת אם נזכרת שאתה נזכרת אז שלא נתת להם בסדר עד כאן דברי הגמרא כמה שאלות שיש לדון בהם בעניין הזה וכמובן השאלה הראשונה היא איך הדברים יוצאים מן הפסוק. אם תהפכו את הדף לעמוד שתיים נראה את הפסוקים פרשת והם שמוע כולנו מכירים והיה עם שמוע תשמעו אל מצוותיי אשר אנוכי מצווה אתכם היום לאהבה את השם אלוקיכם ולעובדו בכל לבבכם בכל נפשכם ונתתים את הרצכם בעיתו יורה ומלקוש ואספתא דגניך ותרושך ויצרך ונתתי עסף בשדך לי ואמתך ואכלת וסבעת. אז יש כאן א הקדמה של נתינת העשב בשדה לפני מה שכתוב ואכלת ושבעת. אז מזה למדו שצריך לתת קודם לבהמה. אף על פי שלא כתוב ונתת עסב ליבהך ואכלת. אז אם היה כתוב כך ונתת עשב לי ואמתך ואכלת ושבעת הייתי אומר מצוין זה ה זה הפשט קודם אתה צריך לתת ואחרי זה לאכול אבל זה לא מה שכתוב כתוב ונתתי עשב סתך לפמתך זה בהמה שיוצאת בפשטות יוצאת למרעה נכון אם זה ב שיוצאת למרעה אז א איך זה קשור ל לאכלת לאכלת ושבעת מי אמר שזה זה קודם בבהמה שאתה נותן לה לאכול. אפשר היה לומר שמדובר לא בבהמה שיוצאת למראה אלא לבהמה שאוכלת מן השאריות של הדגן. אחרי שקוצרים, אחרי שקוצרים את הדגן אז נשאר כשקוצרים לא קוצרים את החיטים עד הסוף קוצרים אותם מאיפה שצריך לקצור אותם. מהמקום שבו מתחילים הגרגירים. את כל מה שנשאר למטה זה נשאר כמאכל בהמה. את זה הבהמות אוכלות וזה נשאר בשדה שלך. ואז יש שתי אפשרויות. או שאתה משחרר את הבהמות או שהיו חותכים גם את זה ונותנים לבהמות לאכול. ואז יכול להיות שהמילה בסדך. ונתתי עסב בסדך לי ואומתך. ואז זה מובן למה זה מגיע אחרי וספתא דגנך ויישאר מזה ונת ונתתי עסב בסדך בשביל מה בשביל הבהמה ואז אחרי זה ואכלת וסברת ככה אפשר אולי היה להסביר אבל אה לכאורה אין הכרח אין הכרח לדבר הזה ודאי לא ללמוד א בהכרח גמור בואו נראה רש"י. רש"י אומר, "ונתתי עסב בסדך שלא תצטרך להוליכה למדבריות." זאת אומרת, יהיה מספיק יהיה מספיק עסב אצלך בשדה, שלא תצטרך לקחת אותה למראה. דבר אחר, שתהיה גוז תבואתך כלמות הגשמים ומשליר לפני באמת ואתה מונע ידך ממנה 30 קוד לקציר ואינה פוחטת מתגנה. היו חותחים, היה הדגן עולה, דגן ראשון חותכים אותו, נותנים לבהמות והיה יוצא עוד דגן שני, דגן שני ושלישי ורק 30 יום לפני הקציר היה רש"י בעצם מביא את זה מהספרי, אני לא כל כך מבין איך זה היה הולך מבחינת החרישה והזריעה אם אתה חותך את ה את כל החיטים איך נשאר שזה צומח עוד מה זה ספיכים אני לא כל כך מבין איך זה אבל כל פנים רואים לפי הספרי שזה מדובר שאתה קוצר עוד לפני עוד לפני שבכלל הגיע הזמן שלך עוד לפני שבכלל הגיע הזמן שלך א לאכול יותר נכון היה לומר ונתתי את רצים בעיתו יורה ומלקוש ונתתי עסב וסדך לי ואמתך ואספתה דגניך תושך וצורך ואכלת ושבעת זה היה צריך להיות הסדר הנכון לפי רשי הרמבן אומר כך א הרי זו ברכה אחרת שתה ברכה מצוהיה בפת שבתוך מך ואכלת ושבעת לשון רש"י רבנו אברהם אמר ואכלת ושבעת שו אתגנך תרושך ויצרך לא אלא הקרוב שהוא עסף בסדך באמת היה צריך אולי לכתוב אחרת בכלל ונתתם את ארצכם באיתו יורה ומלקוש ואסףת דגנך ותראשך ויצרך אם יש לך דגן תירוש ויצר מה אתה עושה איתם ואכלת ושבעת ונתתי עשב בסדך לי באמתך זה היה צריך להיות הסדר במקום שואכלת ושבעת התייחס למה שכתוב והשבת גנך וכשיו באמצע אתה מכניס לי נתתי עסב וסדך לי באמתך בטח יש כאן קושי והנכון בעיניי שהוא שב אל הכל וזה פירוש נפלא מאוד של הרמבן לפי הפירוש הזה של הרמבן אין ראיה מהפסוק שלנו ואכלת ושבעת דגן זה מתחבר קצת לשיעור הכללי שעבר שדיברנו על לחם ועל אכילה לא רק אכילה של א פת אלא פת עם בשר ככה דיברנו בשיעור הכללי הקודם והנכון מדה שושב על הכל ואכלת ושבעת מה אתה אוכל ושבע מה אוכלים לא רק דגנתי ראש ויצר אלא דגנתי ראש ויצר וגם בני צון ובקר ובספרי ואכלת ושבעת כשבאמתך אוכלת וסובעת עובדת את האדמה וכן הוא אומר ורות ועות בכוח שור דבר אחר מן הבלדות אף על פי שאין ראה דבר זכר הדבר שנאמר ובאו וריננו במרום ציון ונהרו אל טוב השם על דגן ועל טירוש ועל יצהר ועל בני צון ובקר וזהו הנכון ככה אומר ככה אומר הרמבן זה הפירוש הנכון בפסוק איך הוא יכול להכריע בין שני פירושים שבאים בספרי ולהגיד זה הפירוש הנכון כנראה זה הנכון על פי הפשט עשבת את גנך את ראשך ויצרך וגם את הבהמות יהיה לך בהמות שאכלו ושבעו גם כן והשמינו ואז אפשר לאכול את ה דגנך את ראשך ויצך ובני צון ובקר וכמו שמצאנו בפסוק בירמיהו אם אני הייתי אומר את זה מעצמי אולי היו כאן כמה שלא היה מוצחן בעיניהם למזלי זה כתוב בספרי בסדר שזה זה מחזק את מה שאמרנו פעם שעברה אוכלים ושבעים. לא רק על לחם, צריך גם לאכול בשר. וזה פסוקים בירמיהו שמפרשים את הפסוק בפרשת והיה עם שמוע לדעת רמבן. אם כך, זה לא שהבהמה קודמת לאדם לאכול, הפוך. האדם אוכל את הבהמה. לא מדברים כאן על הדאגה לבהמות. מדברים פה על אכילת הבהמות. ככה לפי לפי הפירוש הזה בספרי. אפשר היה לומר שהדרשה שנתתי עסר ידך שצריך להקדים את הבהמה הוא לפי הדעה הראשונה בספרי ולא לפי ולא לפי הדעה השנייה אפשר אני רציתי להציע פירוש נוסף בפסוק לא כמו הפירוש הראשון בספרי ולא כמו הפירוש השני השני בספרי אלא שהפסוק הזה מתאר את הסדר את הס אולי זה קרוב סליחה אולי זה קרוב לפירוש הראשון בספרי זה הסדר של הדברים כמו שהם כמו שהם קוראים ב עולם החקלאי וזה הולך ככה א ונ הולך ונתתם את הארצכם בעיתו יורה ומלקוש ממתי הוא מתחיל הוא מתחיל מהרגע שבו ברכת השם ברכת השם השם א מופיעה ברכת השם מתחילה בשנה מתחילה מתי השנה מתחילה בראש השנה נכון אבל השנה החקלאית מתי מתחילה אפשר להתחיל אותה בשעה שאדם חורש אבל אז אתה קובע את השנה החקלאית במעשה האדם אנחנו רוצים לקבוע את השנה החקלאית בברכתו של הקדוש ברוך הוא ואז בוא נגיד ז' במר חשבן בסדר שואלים את הגשמים ואז יורד גשם ועל זה הפסוק לפחות מתאר ונתתי מתארצכם בעיתו וזבן מתחילים יורה כל החורף ממשיך לרדת גשם ומלכוש המלכוש יורד בוא נגיד באדר בסדר ואז או ניסן שמתחיל מפסיקים לשאול גשמים ואז אחרי שנגמר הגשם האחרון המלכוש מה מתחילים לקצור את מה את השעורים ולאחר מכן קוצרים את החיטים ולאחר מכן אוספים את ה אוספים את הענבים בסדר והסבתקא גנך יושב יצרך הוסיפו את יצרך אחרי הענבי את הענבים בקיץ את הזתים זה רק בחשבון הבא יהיה בסדר היצריך הזתים חשבון כסלב זה הזמן של המסיק של הזתים אבל אחרי הקיץ במהלך הקיץ יש כון אם היה הרבה גשם אז יש הרבה מזון לאדם וגם לבהמה אז בהתחלה אסבתא אתגנך ותרושך צלך זה מזון של האדם יש גם מזון לבהמה למה צריך מזון לבהמה כדי שהיא יהיה לה כוח מה לעשות מה עושים בין אחרי שמחת תורה בין הזמנים נכון יש בין הזמנים מה עושים מה עושה יהודי חקלאי בבין הזמנים שיש לו שבוע בין הזמנים מסתום אולי לכן התחילו נתנו שבוע בין הזמנים היו חורשים וזורעים נכון כי יגיע הגשם בזמ חשבון יגיע גשם שכבר יהיה הזרעים יהיו יהיו בתוך האדמה וזה מתאים לפירוש הראשון של הספרי פירוש שנתתי עסך לביתך שהבהמה תאכל זה תתי עסב וסדך לבתך שהיא תחרוש ויוכל להתחיל כל ה כל המסלול מחדש והעיקר כל זה למה נועד כל המסלול הזה מסלול ששנה שמתחילה בז' חשבן כאילו לפי התיאור שלם שמוע כדי שיהיה לאדם לאכול ולסבוע אז יוצא שגם לפי הפירוש הראשון של הספרי נתתי עסב ושדחה לי באמתך זה הסוף נתתי צך מתך שיהיה לה כוח לחוש כדי שכשיהיה יורה ומלקוש אז יהיה דגן ותירוש ויצר ותוכל לאסוף אותו וגם יהיה אוכל הבהמות שיוכלו לחרוש עוד פעם כדי שעוד פעם כל המסלול הקלה יוכל להיות וכל מה שכתוב יורה ומלקוש דגנך תיראשך נתתי עסב בשדך נועד למען מה ואכלת ושבעת זה הפירוש שהיה נראה לני דעתי להסביר בפסוק ועל פי זה להבין את ה דע הדעה הראשונה בספרה יוצא שלפי שתי הדעות בס ספרי נתתי עסב וסדך לי ואמתך זה לא לפני ואכלת ושבעת אלא זה או שזה הסוף או שזה צריך לאכול אותם אז מהיכן למדנו את ה את הלימוד הזה שצריך שצריך לתת לבהמה לאכול לפני האדם טוב שאלה שנייה שאלה שנייה היא שאלתו של ספר חסידים מופיע במגן אברהם גם זה מובא מגן אברהם להלכה בואו נראה את הספר חסידים בעמוד אחד א הספר חסידים שואל מפסוק שנאמר ברבקה רבקה כשהגיע א העבד עבד אברהם אני לפי דעתי זה לא אליעזר אבל כבר חלק מכם שמעתם את זה לא משנה בפי העולם זה אליעזר. אז אז העבד מגיע ו והיא אומרת לו ואתה אומר אליו א שתה ואחר כך וגם לגמליך אשקה. לכאורה רבקה עשתה לו לפי ההלכה. קודם צריך לתת לבהמות, אחרי זה נותנים לבני אדם. ואז כתוב ואשת וגם את הגמלים השקעת. זה לא רק שככה היא אמרה, אלא ככה זה גם קרה. הוא קודם שתה ואחרי זה שתו הגמלים. איך איך א איך עבד אברהם שמקפיד אפילו על עירובי תבשילין אפילו עירובי תבשילין כיוון שאני לא כיוון שאני סבור שזה לא אליעזר אני לא יכול להגיד לכם שזה דמסק אליעזר שדולה ומשקה אבל ה אבדו זקן ביתו ודאי שהוא היה גם המילים אבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לא אז חכמים דורשים שזה היה דרך אגב גם מי שזה שאני מה ש זה לא דעתי זה מופיע דעה במדרש רבא בסדר אני רק אני הולך עם הדעי אבל אבל מה ש אבדוז כאן בתורה מושל בכל אשר לא אז כתוב אברהם אבינו מימם של אבותינו אומרת הגמרא ביום לא פסקה ישיבה מהם אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה וגם עבד אברהם היה זקן ויושב בישיבה יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה שנאמר ויה כי זקן יצחק יעקב אבינו הוא זקן ויושב בישיבה המוסד ככה זה ביטוי שמעתי את זה מרבעון שפירצל המוסד העתיק ביותר בעם ישראל זו הישיבה הישיבות קדמו לכל המוסדות האחרים שיש יש בעם למלכות להכל ישיבה קדמה להכל ממהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם טוב הנה ערך הישיבה אז כל פנים אז אז איך הוא זה זה השאלה של בעל ספר חסידים הוא מקשה מאוד מאוד מקום מפרשת חוקת כתוב שהקדוש ברוך הוא שלח את משה להקות בסלע והשקיטה את העדה ובעירם אז קודם את האנשים ואחרי זה את הבהמות העידה צריכה לקחת בהירה אבל ב אז אומר אין אחי נמי שתייה הבהמות קודמות לאדם אכילה צחה האדם קודם לבהמות אכילה הבהמה קודמת לאדם ככה אומר והוא אפילו מביא ראיה דכתיב ויתן תבן ומספול הגמלים ורק אחר כך וישם לפניו לאכול גם שמה בהתחלה הכניסו את הגמלים ואת האלה אל הדיר נתנו להם לאכול ורק אחרי זה הכניסו אותו הביתה נתנו לו לאכול הוקטיב ונתתי עסב צריך למתך הוקטיב ואכלת ושבעת וכן לאדם ולכל חיית הארץ נתתי את כל ירק עסב לאוכלה אז הוא אומר הנה רק על אכילה. קודם כל זה לא מתאים לשיטת רבי מאיר. רבי מאיר מופיע תפתחו בדף מט. לא כל כך רחוק מאיפה שאנחנו נמצאים היום, אבל זה מעבר לפרק. בדף מט אה לגבי הפסוק אה במט עמוד בורה הרחבה השנייה בקראי פליגה רבי מאיר סבר ואכל לתת זו אכילה ושבעת זו שתייה ואכילה בכזית ולכן אפשר כבר לברך בכזית רבי יהודהס אומר סבר ואכלת ושבעת אכילה שיש בסביעה ואיזו זו כבצה אז א רואים שיש כאן מחלוקת בפירוש המילה ושבעת לפי רבי מאיר ששבעת זו שתייה אם אתה לומד מהפסוק ונתתי עסב בסדך לי באמתך ורק אחר כך ואכלת וסבעת. זה השתייה. אפשר כמובן להגיד שהשתייה שמדובר כאן זו שתייה. שתיית מים שאדם שותה כשהוא בא מן הדרך או משהו כזה, אלא שתיית יין שבא יחד עם ה באה יחד עם האוכל. אבל צריך צריך א עוד מקור לכך. לא רק מהסיפור של א של רבקה. זה שנתנו קודם לגמלים לאכול זה לא בגלל האלוכה. קודם כל זה היה לבן הארמי. עליו לא שמענו שהיה שהיה כזה זה שהיה א כזה צדיק שהקפיד על כל כבחמורה. אבל הסיבה היא פשוטה. כשהיו מגיעים היו אנשים היו יורדים לפני שנכנסים הביתה יורדים מן הבהמה. את הבהמות לא היו משאירים בחוץ כדי שיוכלו לגנוב אותם אלא היו מכניסים אותם אל הדיר כדי שלא יצטרכו לחזור לשמה עוד פעם. זה כבר נוסעים להם את האוכל והשתייה ואז היו הולכים הולכים הביתה מכניסים את האורח מחממים לו את האוכל מכינים לו שיהיה כמו שצריך אז אין ראיה מזה שנתנו קודם לגמלים לאכול קשה להביא מזה קשה להביא מזה ראיה טוב זה אז זה שאלה זו שאלה שנייה אנחנו רוצים להבין מה החילוק בין מים לבין מזון גם אם תגיד שיש ראיה מרבקה נו מה ההבדל יש כאלה רוצים להסביר צימאות זה צער יותר גדול מאשר רעב. יש כאלה רוצים להגיד זה מסכנה ממישהו שכמו בתש העידה ובאירם פרשת חוקת אנשים כבר כבר היו מיובשים בקיץ צריך לשתות את בין הזמן אם הולכים בטיולים צריך לשתות לשתות לשתות לא להתייבש לאכול לא נורא גם אם תאכלו תפוח או איזה משהו קטן גם בסדר אבל לשתות חייבים לשתות זה סכנה יש כאלה אומרים זה סכנה זה זה החילוק טוב אפשר אפשר אבל אני הייתי רוצה שיהיה משהו גם למדני שיסביר את זה. טוב, שאלה השנייה ששואלים זה מפסוק בפרשת נח. הקדוש ברוך הוא בכבודו ועצמו אומר לנח, ואתה כך לך מכל מאכל אשר יאכל וכולי והיה לך ולהם לאוכלה. לכאורה היה צריך להיות כתוב והיה להם ולך. למה לך ולהם? אם קודם הבהמה צריכה לאכול ואחרי זה האדם אוכל היה צריך להקדים את הבהמה לאדם ואז היה לנו ראיה גמורה מפי נוח ולא היינו צריכים לדרוש בנתתי עסב לבסדך ולהקשות קושיות מה מהפירושים בספרי ולהגיד שאין אין ראיה יש אז השאלה הזאת שאל רבי יצחוק ירוחם דיסקין היה הבן של מאריל דיסקין היה מרבני ירושלים מרי דיסקין היה מגאוני ליטה שעלה לירושלים ונהיה הפוסק הגדול בירושלים והבן שלו רבי יצחוק ירוך המדיסקין אז הוא שואל את השאלה הזאת יש דקדק ד אמר מקודם לך ואחר כך להם מיד היית בברכות אסור לאדם שיאכל קודם שתי מהלכה לבתו שח צה לתר ואז אחת וסבעת אז קשה ולפי זה אבל למאמר והיה להם ולך ויש לתרץ דיתא בסנהדרין אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה דכתיב לכם יהיה לאוכלה ולכל חיית הארץ ולא חיית הארץ לכם וכשבאו בני נוח התיר להם שמער כסף נתתי לכם את קול והיינו לאחר שיצאו מהתיבה נמצא דבעת שהיה נוח בתיבה לא היה לנוח בעלי חיים כיין קניין פירות קניין פירות זה רק קניין שיכול להשתמש בו אבל זה לא קניין הגוף והנו שמש למלוך גד שסנ לא קניין הגוף לאוכלם מנענן קנן דקנן פירות לו קינן הגוף דמי נמצא דלא נקרא בהמתו ואינו מחוייב להקדים אכילתה כי זה לא הבהמה שלך זה בהמה זה בהמה של מישהו שהיא לא שלך טוב רב ויסי זה טוב בשביל לפלפל וזה זה כל אחד מבין שזה שאתה לא יכול לאכול זה לא מונע ממך שזה יהיה יהיה לך קניין הגוף יכול להיות שאדם יהיה לו קניין הגוף ומשהו והוא לא יוכל לאכול אותו. אדם יכול להיות גם ביילים של של בהמת מאה שהוא לא יכול לאכול זה. גם היום בן אדם הוא בעלים של חמור. זה אומר זה אומר שיש לך רק קניין פירות כי אתה לא יכול לאכול אותו. אני יכול לתרץ את רבי את את מה שכתוב פה. בסדר אבל זה כבר יהיה בדרך דוחק. אני לא זכיתי להבין. וכמדומש אמר בשם ספר אחד דסוחר פרה מחברו מותר לו להסוחר לאכול קודם שתן מחל בהמתו זו מטעם דסוחר אין לו בהמה כי אם כנן פירות שתמשה ולא נקרא באמתו כנל וזה כבר חידוש חידוש מופלג כן ולכן מדויק סדר הכתוב היה לך מקודם אחר כך ולהם לאוכלה אז טוב השאלה שאלה מצוינת למה לך ולהם התשובה קצת קצת דחוקה בכלל אפשר היה להגיד שבכלל הבהמות וה הזה לא היו שייכים לנח ככה ראיתי היה אחד מתלמידי חיים בירושלים בדור ממש בדור שלנו רבי ישראל יאנקפישר אז א היה לו אח גר שלמי פישר אז הוא יותר מוכר בציבור שלנו אבל הוא היה הוא היה רייבד בעדה החרדית בעדה החרדית של רייבד ויש גייבד בסדר להבחין בין הדברים הוא היה רייבד של העידה החרדית הריבד הוא תמיד מה מהפרושים זאת אומרת מתלמידי הגר אבל גייבד תמיד מהחסידים זה גם זה מההסכם רק שמי שלא יודע אז א רבי ישראל כפי שהיה רייבד והוא אה הוא דן ב הוא דן הוא אומר לי הבהמות כל אחרות בהמות הם לא היו של נוח לא היה בבעלותו בכלל הוא רק הכניס אותם לשם זה הוא לא התכוון לקנות אותם בקניין חוצר של ה של התיבה זה לא היה הם לא היו בעלותו בכלל היה אפשר להגיד שה הם לא שייכים לו יש שאלה שאלה בכלל עם בהמה שהיא לא בבעלותך אבל אתה רגיל לתת לה לאכול מה הדין יש אני לא חושב שזה מדינה אבל ראיתי בספר של הרב שכטר מפני הרב שהוא מביא בשם סיפור שרב חיים רב חיים היה איזה חתול שהיה נמצא אצלהם בחצר הרבה וה והיה רגיל לתת לו לאכול לפני שזה היה מקיים את הדין של נתתי עזר לסתך לי באמתך ואכלת ושבעת אני לא כל כך מבין למה בל שרב חיים בא לקיים את הדין הזה זה לא נאמר בחיה של מזונותיה לא מותלים עליך וא אולי רב חיים ראה כ בהסבר האחרון אולי ניתן טעם קצת לזה של רב חיים אבל הוא מספר שם שפעם אחת החתול לא הגיע לא הגיע בזמן בוקר לא יודע מה הלך לישון מאוחר חתול לא יודע קיצור לא קם בזמן התפילה לא הגיע לערוחת בוקר א ישיבה אחת שמעתי ששמה יש כלל מי שלא מתפעל במניין של הישיבה אסור לו להיכנס לאחת בוקר בחנוש ישיבה חשובה אנחנו עוד לא עוד לא שמה אבל בקיצור החתול הזה לא הגע בוקר ורב חיים היה צריך לאכול אחת בוקר ללכת לישיבה התחיל רב חיים לחפש אותו ככה הרב שכטא מספר שמה בשמועה בשם אני לא יודע אם זה נכון הסיפור הזה הוא לא מספר את זה שהוא שמע את זה מהרב סולובייצ'יק בעצמו מספר את זה בשם מישהו אחר בקיצור שהיה הרב חיים התחיל להסתובב בכל בריסק לחפש את החתול כדי שהוא יוכל לאכול. אז א טוב אז אז לפי זה גם כן נוח לפי המיס ברב חיים נוח גם היה אפילו שזה לא בהם טוב הוא צריך א טוב אבל זה בשביל בשביל אה פלפולה הבעלמה אז אנחנו רוצים ליישב גם את העניין של נח שאלה נוספת והיא היא שאלה היא שאלה אחרונה מה ההיגיון מה ההיגיון? לכאורה אדם ובהמה, האדם הוא הרבה יותר חשוב מן הבהמה. האדם הוא נברא בצלם אלוקים האדם הוא נזר הבריאה. הבהמה היא הרבה הרבה פחות מה מהאדם. למה להקדים את הבהמה לאדם? איזה היגיון יש בזה? יש הסבר מאוד מאוד חביב גם לפי דעתי דרך חריפוס לא על דרך זה לא על דרך האמס התכוונו אבל הרב שכתן מביא גם את זה שם בשם הרב סלובצ'יק את ההסבר הזה אבל זה מופיע כבר הוא מביא את זה בשם זה כבר מופיע ביד אפרים אני ראיתי את זה קודם ביד אפרים זה בספרים שבי אחרי זה רק ראיתי שגם א אבל ואחרי שראיתי את זה אני ראיתי את ה שזה הרב סולוביצ'יק אמר את זה אחרי שכבר דחיתי את זה בדעתי לגמרי אז אז לכן קשה להשתכנע אפילו ש אם הרב סלובייצ'יק אומר אני בודק עוד פעם ועוד פעם ואולי אני טועה אבל בדקתי ולא זכיתי לא זכיתי אבל בוא נראה מה אומר היד אפריים בסדר אם מישהו משכנע אותי אני אחזור בו זה בעמוד שלוש אה זה בשורה ש חמישית מתחילת היד אפרים ולפי הניהו דעתי נראה הטעם דסור לטעום משום דכל אדם אין להחזיק עצמו לזכאי שלפעמים אין לו זכות רק שאוכל בזכות הבהמות כדאיית במדרש בעובדה דאלכסנדר טוב אז הוא לא מצטא את המדרש אני אקרא לכם את המדרש מדרש בראשית רבא פרשת נח פרשה לג במדרש רבא בסדר אלכסנדר אלכסנדרוס מוקדון עזל לגבי מלכה קציה לאחורי הרי חושך הוא הגיע לארץ שקראו לה קציה מעבר להרי החושך ושלח לה ונפק לה בקיצור הוא יצא לפניו שלח לו דברים וכולי בקיצור הוא נתן לו איזה מתנה אומר לו לממונך אני צריך אני לא צריך את ה את המתנות שלך ולא צריך זה אומר בשמ באת אמר ללה עתיד אלא בעיה למדע איך אתון דינים. אני מעניין אותי החוקים והמשפטים שלכם איך אתם דנים יטיב גבה ישב אצלו אלכסנדר מוקדון עם מלך קציה יום החדה אתה אחד ברנש קבל על חברי בא בן אדם אחד התלונן על חברו אמר הדן גברה זבן לי חדה קלקלתה הוא מכר לי אשפה איזה מקום שהיה בזה השפה זה לא מה שאנחנו קוראים השפה אלא כל מיני גרוטאות וזה אז ה אפשר להשתמש היו מפרקים בונים והשקחית בגב שמתאם מצאתי מטמון בתוך הגל הזה של הזה ההוא דזבין אמר קלקלתה זבנית שמתה לו זבנית אני לא ידעתי שיש בפנים מטמון לא מכרתי את המתמון וההוא דזבן זה שקנה אמר קלקלתה אומה דבגבה זנה זבנית אני קניתי את כל מה שזה אמר לחד מינה קיצור מה לעשות אמר לחד מינה יועית לך ברד דכר יש לך בן זכר אמר לה ואמר לו אחרי העית לך ברנקבה יש לך בת אומר לו כן אומר או נעשה שידוך הבן שזה התחתן עם הבת שלה הוא וניתן להם מתנה את המטמון ואז כולם מרוצים שמחו וססו מיד עשו כתבו תנועים לא היו צריכים כמו היום להיפגש ולראות אם מוצכן לא מוצאן ההורים כבר מצחן ביניהם והכל בסדר בקיצר ואז הוא אומר לו חמתי יתיב תמה הוא רואה אותו אלכסנדר מתפלא אמר לה דיני תב אומר לא עשיתי טוב אמר לי אין עשית מצוין אמר לי מלך קציה אילו גבון איך הביטון דינין אם זה היה אצלך במקדוניה מה היית עושה אמר לי או כטלין דן ודן הייתי הורג את זה ואת השני את שניהם ומלכותן אז בא ממונה דתרה הון ואני הייתי לוקח את הזה את הממון של שני את את הממון של שניהם מה יש להם כזה מטמון? למה שיהיה אצלם? שיהיה אצלי אמר להתגבון מטר נחית יש אצלכם גשם? אמר לו כן אלכסנדר אמר לו כן אמר לי איד גבחון שמשה יש לכם שמש אמר לו הן אמר לי גבחון בעיר דקיק יש לכם בהמות אמר לו כן אמר לה תיפח רוכד דהו גברה לא בזכותך נחית מטר ולא בזכות בזכותךון שמש דנך לא בזכותכם השמש זורחת אלא בזכותה דבעירה כל מה שיש צריכים גשם זה הכל בזכות הבהמות דכתיב אדם ובהמה תושיע שומרים את זה בפסוקים במנחה בשבת כשבימים שאומרים את החנון אדם בזכות בהמה תושיע שם זה מה שאמר מלך קץ עלכסנדר אז מזה לוקח הרב יד אפרים ואומר תשמע בן אדם שבא לאכול יש לך בהמה בזכות מה הקדוש ברוך הוא נתן לך פרנסה ולמה ירד לך גשם על השדה שלך. לא בגללך, בגלל הבהמה. בן אדם צריך להרגיש את עצמו שהוא לא ראוי. וכל מה שיש לו זה בזכות בזכות הבהמות שלו. בזכות זה יש לו. א וזה מה שהוא כותב א לפעמים אין לו כל אלכסנדר. ועל פי זה יש לומר לפי דמוקה ברש פרק מברכים עד עשת גך ואין עושים צה של מקום אך קמר ואתה אתתי בסתך. בזכות זה גם אתה ואכלת ושבא אתה יש הרי והסבתא נקרא בתור שח זה לפי רב שמון בר יוחאי זה בלא אוסיר מצוות של מקום באוסר מצוות של מקום כתוב ועמדו זרים וראו צונכם ואתם צריכים לעשות הכל נכון אז למה אנחנו צריכים לאסוף בעצמנו אה לא עשינו של מקום ואז אתה תדח טוב רב יס גם לא עשינו אותו של מקום הזה והגמרא הזאת צריכה ביאור כתוב הם שמוע תשמעו לל כל מצוות השם עשיתם אותם היה שמה כל כל ה כל הפסוקים שם בפרשה לעובדו זה שצ לאהבה לעובדו בכל לבבכם ובכל נפשכם אז זה קושיה על הגמרא בסדר אבל לבוא ולהגיד זה מדובר אפילו אם תגיד לא עושים צו שם מקום הכוונה שהם לא בדרגה הכי גבוהה אבל להגיד שמדובר בבני אדם שמגיע להם אוכל רק בזכות הבהמות שלהם זה קשה עוד כתוב הוא ממשיך עוד ואומר לכן כיוון שבזכות הבמה אוכל גם כן ראוי להקדימה תחילה וף למה יקרא גופן תתי והנה זה שייך דווקא בעניין אכילה על פי דרך הטבע אבל אם הוא דרך נס אין סברה שהנס יהיה בזכות הבהמות ולכן ותש העדה הוא ועירם טוב אני לא אעריך בזה כיוון שאתם מבינים כבר מעצמכם את הקושי שיש בהסבר הזה שמה אצל אלכסנדר מוגדון שהיו רוצחים אנשים בשביל זה אז וזה היה המלכות היו רוצחים אנשים אז אפשר להגיד לא מגיע לכם קצת זה מזכיר קצת זה מזכיר מה שהיה שמה בספר יונה בננווה שהמלך אמר שהאדם והבהמה שלא לא יאכלו ולא ישתו מה צריך שהבהמות לא יאכלו ולא ישתו כי הוא חשב אולי התשובה שלהם לא תהיה טובה הקדוש ברוך הוא לא ישמע את התשובה בזכות הבהמות אז יהיה זה כן בסדר גם באמת שגם הקדוש ברוך הוא אמר אני לא אחוז וכולי אשר יש בה יותר ב1 ובהמה רבה בא זאת אומרת הקדוש ברוך הוא לא רק בזכות בני האדם הוא אה הוא חס על ננווה אלא גם בזכות ה גם בזכות הבהמות אז אה בסדר אז אבל לבוא ול ננווה שהיו שמה צריכים להפך עליהם אפשר להגיד על אלכסנדר מוגדון אפשר להגיד כל יהודי צריך לתת קודם לבהמה כדי לחשוב שהוא לא זה זה המקום זה זה הדין זה אסור לאדם שזה כדי שלא לא יחשוב את עצמו שהוא שהוא לא רשע כמו אלכסנדר מוגדון אז אני קשה לי קצת בסדר אני אבל אמרתי אני לא יכול לגמרי כתוב ביד אפרים ועוד מביאים את זה הוא מביא את זה בשם הרב סדובצ'יק הרב שכטר אבל אנחנו צריכים להסביר אולי עוד הסברים מה ההיגיון והטעם בדבר טוב יש א יש ארבע ארבעה דרכים שנראה לדעתי שאפשר לפרש את הדין הזה זה ולהיישב בזה גם את המעשה של רבקה וגם את המעשה של נוח וכמובן שיש נפקמינות בכל אחד ואחד מהשיטות הללו שיטה ראשונה היא שיטה שבעצם תטען שכל הדין הזה הוא לא הוא לא דין תורה הוא לא דין תורה זה לא דאורייתא הפסוק הוא הסמחתא בעלמה הפסוק הוא הסמחתא בעלמה עכשיו אני אומר את המילה בדגש על המילה בעלמה בסדר כי אף על פי שבדרך כלל אתם יודעים שאני מסביר שהסמחתאות לא על פי הרטוה ידוע שגם הסמחתאות הם זה אבל כאן אולי זה פחות ונראה את הדברים ברמבם ובמאירי אז קודם נראה את המאירים כיוון שברך אדם המוציא אסור לו לדבר זה בעמוד אחד עד שיתן הפוסה לתוך פי ומסך בינתיים צריך לעזור לברך ואף על פי שאמרו שמע תשע תקיות בתשע שעות ביום יצא ודאי הפוסך בינתיים שלא ניתנה תורה למלכי השרת וזו כבר התחיל במצווה נסרחה ברכה תחת המצווה אבל זה לא התחיל כלל הוא לפי כך עוזר ומברך קודם כל סך בדבר שהוא צורך אכילה אין צריך לברך פעם אחרת כגון שאמר לבני ביתו תלו פרוסת המוציא אוהביו מלחיהו לפטן אפילו ציווה להם ליתן מאכל לפני באמתו גם זה מצורך זה עכשיו תראו איזה איזה לשון מופלא איזה לשון מופלאה של אמירי אמירי דרך אגב בגיטין הוא כותב שזה דרך הערה אמרו חכמים אבל כאן יש ביטוי מאוד יפה הואיל ומנתיבותיה של תורה ליתן מאכל לבהמתו קודם שיאכל דיקתי ונתתי עסתך למהך והדר ואכלת וסבעת והוא הדין לאכול כיוצא בזה וכולי מה זה ומנתיבותיה של תורה זה לא דין דרב בונון במובן הרגיל שחכומים אה גזרו או חידשו מדעתם. זה גם לא דין תורה שיש עלי כזאת שזה אלא זה מנתיבותיה של תורה. כך אנחנו מתרשמים מי שמרוחה של התורה. אנחנו מתרשמים מרוחה של התורה שהדרך הנכונה, הנאה והייעה מה היא? לתת קודם לבהמה ואחרי זה לתת לאדם. מסתבר שעיקר הזה לא לומדים את זה מומדים את זה מהבהמה פה, אולי לומדים את זה יותר מה הלכות עבד שבעבד עברי. ודאי שיש אם כתוב שאם יש לאדון קר אחד יתן אותו לעבד וכל מי שקנה עבד קנה אדון לעצמו והתפקיד שלו כ כא כ אדון זה לדאוג לדאוג לבעלי החיים לדאוג לעבדים שלו וכשם שאדון דואג לעבדו כך האדם צריך לדאוג לרבחת בעלי עלי החיים. ומאיפה אני לוקח את זה? מ מה שכתוב בתחילת התורה. הורדו בתגתם באוף השמיים וכולי וכולי. הורדו בתגתם בדוף השמיים. תהיו אתם האדונים שלהם. וכשם שאדנות בכל מקום בתורה, אדון בכל מקום, גם הקדוש ברוך הוא כאדון הכל הוא דואג לכולם. וככה גם בשררה בעם ישראל כסבורים אתם שרה אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם וכך גם כשאדם קיבל אדנות על בעלי החיים אחד מהתפקידים שלו זה לדאוג לדאוג לבעלי החיים אתה לא יכול לענות אותם צריך לדאוג להם כשהקדוש ברוך הוא בכן את משה רבנו ובכן את דוד הוא בחן אותם בדאגה שלהם הם לצאן ואם יש משהו שלומדים משהו חשוב מאוד שלומדים בקורס מפקדים בצהל זה שהמפקד לא אוכל לא ישן לפני שהוא דאג קודם כל לחיילים שלו לא קודם המפקדים בצבא הטורקי קודם כל הקצינים אוכלים הקצינים ישנים ואחרי זה אם נשאר משהו נותנים לחיילים מצווה גנה ישראל לא קודם אוכלים החיילים קודם ישנים החיילים קודם דואגים לחיילים אם נשאר אוכלים מקצינים ככה צריך להיות זה אדון אמיתי לא שהוא נכנס ראשון קודם רוצה לדאוג לחיילים וככה גם דאגו אבותינו לצאן שלהם וזה הכוונה נתיבות ותיה של תורה אולי אני קצת הרחבתי לא נראה לי כי גם הרמבם מכניס את הבהמות ואת הדאגה לבהמות בהלכות עבדים כשם שאדם צריך לדאוג לעבדים שלו כך הוא דואג גם לבהמות אולי לפני ש נראה את הרמבם אני אוסיף עוד משהו על עבדים מותר לעבוד בעבד זה בעמוד שלוש מותר לעבוד באבד כנלי בפרך ואף פי שהדין כך מדעת חס חסידות ודרכי חוכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יחבידו לו על עבדו ולא יצר לו ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה חכמים הראשונים זה מופיע בירושלמי היו נותנים לעבד קנעני מכל תבשיל תבשיל שהיו אוכלים ומקדימים מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן הרי הוא אומר כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירת אני מדלג לסוף הזה ואין האכזריות ועזות מצויה אלא בעקום עובדי עבודה זרה ו זרעות של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע הקדוש ברוך הוא טובת התורה וציווה איזה לשון רבותיי הלשונות האלה שהרמבם תאכלו אותם כמו דבש ונופצופים צריך רק לקרוא את זה אדם צריך להתרגש מזה פעם חשבתי לעשות איזה קונטרס ללקט את כל הרמבם בסוף בסוף בסוף הלכות הרבה פעמים מתפייט את כל ההלכות האחרונות שיש בהם הרמב"ם זה להפוך את זה לאיזה קונטרס של ה ה סוף דברי הרמב"ם איפה שהוא זרו שאברהם אבינו והם ישראל שהשפיע עלים הקדוש ברוך הוא טובת התורה וציוה את החוקים שים צדיקים רחמנים הם על הכל וכן ביטוב של הקדוש ברוך הוא שציונו להדמות בהם הוא אומר ורחמיו על כל מעשיו וכל המרחם מרחמין עליו שמ ונתן לך רח רחמים ורחמיך וערבך. אז אולי עוד להבין את מה היא העבדות. מה מה זה העבדים? העבדים אם אתה שואל מה זה עבד קנעני? אפילו אם אנחנו חושבים שעבד קנעני התפקיד שלנו זה התפקיד שלו זה לעבוד את העבודות הקשות שהיהודי יוכל א לשבת ללמוד תורה יש בזה משהו נכון. אבל לא בגלל שאתה רוצה להטיל לא אכפת לנו ממנו אלא כי אנחנו רוצים לרומם אותו לא בגלל שרוצים לרמ אותו לעבודות קשות אלא מרומים אותו מחברים אותו אלינו עבד קנעני צריך למול הוא חייב במצוות והנפש אשר עשו בחרן זה היו העבדים וזה הפשט אז כתוב שאברהם אבינו מגייר את האנשים שרה מגערת את הנשים אני אגיד משהו עוד יותר קיצוני בסדר אפילו אני לא מבין אותו אבל אני אני מי שירצה אני יכול לשלוח לו יכול להראות לו הרב קוק כותב על וירדו על הרדיה בבהמות שגם זה יבוא יום שלאט לאט האדם ירמם את הבהמות ויכניס בהם דעת ויתן להם משמעות יותר גדולה לחיים שלהם אפשר לראות את זה בכלבים בסדר שאתה מעלף אותו ומלמד אותו, אתה הופך אותו מסתם איזה בעל חיים שמסתובב בהשפטות וזה לבעל חיים שיש לו עולם רגשי נכון הוא אוהב את הבעניים לא שאנחנו לא עכשיו אנשים יתחילו לגדל כלבים אבל יש עולם רגשי אוהבים אותו הוא אהוב הוא לא הוא עושה דברים הרבה יותר טוב ממה שהיה עושה קודם יש לו משמעות לחיים שלו הוא מגן הוא שומר הוא מרגיש אחריות כלב רחוב אין לו אחריות לכלום. כלב שמישהו יש לו אחריות, הוא שומר על הבעלים, הוא שומר על הזה, הוא שומר על הבית. זה רמה אחרת של חיים גם של גם של בעלי החיים. מישהו אז לגבי כלב קצת אנחנו מבינים. הרב קוק אומר לעתיד לבוא. הבעלי חיים גם כן כמו עבדים. זה הרעיון לרדו בתגת הים. זה לא ברכה שהאדם יוכל לשלוט. זה תפקיד, זה אחריות ומכלל האחריות רחמיו על כל מעשיו, מכלל האחריות לדאוג להם כך נאה וכך יאה. כל זה במי דברים אמורים בבן אדם שהוא אחראי על משהו. אבל אם יש לפניך אדם ובהמה ששניהם ששניהם זה ודאי שקודם האדם לבהמים אתה צריך על מי תחוס קודם מה נחוס על בעלי חיים לפני שנחוס על בני אדם ודאי שרבקה הייתה צריכה לתת קודם אה נוח נכנס לתיבה אין שם אוכל ממה תחייה הקדוש ברוך אומר ודאי שחיי אדם קודם לחיי הבהמה לך ולהם זה נאמר לבן אדם שיש לו יש לך מספיק אבל בוא אתה אחראי איך אתה יכול לשבת ולאכול כשהבהמות שלך עוד לא אכלו רחמיו על כל מעשיו הבהמה מצטערת קשה בן אדם שיש לו רגש של אחריות לא יכול לשבת בנחת כשיש למישהו אין אני שואל את אני מישהו אחד הרמים שאוכל בשבת בוא נגיד שאין מספיק דגים הוא יכול לאכול בנחת שבשולחן האחרון של הבחור אין דגים ודאי כל אחד קודם כל תיתן לבחורים שיאכלו הוא עכשיו הרב בחדר אוכל שם בחור יאכל זה פשוט אותו אותו דבר זה זה הכוונה מנתיבותיה של תורה זה ש יכול להיות שזה גם מסביר קצת את הסיפור עם הגרח בסדר ברגע שהחתול טלה את עצמו בגרח זה לא החתול נטלה בו בסדר לא משנה אבל עכשיו החתול הזה הוא לא יכול להיות רגוע אולי החתול סובל אולי אין לו אולי מישהו הבריח אותו אולי משהו זה לא הלוך גם זה רגש אנושי בריא של צלם אלוקים אולי זה נשמע חידוש לא כל דבר זה זה הלוכב במובן ה במובן הרגיל האם זה גם על זה יש האם דגים האם זה רגש בסיסי כל מי שתחת כל מי שתלוי בי אז אני קודם כל דואג לו ואחרי זה דואג לעצמי זה להדמות לקדוש ברוך הוא זה עם ישראל שניתנה להם טובת התורה כמובן זה מתרץ גם העדה או בעירה רבקה בסדר כל השאלות האלה זה גם ההיגיון כמו ששאלנו מובן הקושי שנשאר איך זה מסתדר בסדר של הפסוק הרי הרמבם מביא פסוק יפה כני אבנים מיד אדוניהם כני שבחי ליד גבירתה כננו לשם אלוקינו אבל הגמרא לא הביאה את הפסוק הזה הגמרא לא הביאה רחמיו בכל מעשיו הגמרא לא הביאה והלכת בדרכיו הגמרא הביאה תתי עצב וסטרה לי באמתך ואכלת ושבעת אז אפשר להגיד שזה דרך שמך בעלמה כמו שאמרתי ככה כנראה הרמבם והמאירי יסבירו אבל כל פנים זו דרך ראשונה דרך שנייה אה זה על פי דברי ה אה אולי עוד שאלה עוד הערה קטנה חשובה מאוד אני לא אקרא את זה עכשיו בגלל הזמן הקצר אבל כתוב אסור אם זה רק מידת חסידות איך כתוב כתוב אסור. אז צילמתי לכם פה ספר נפלא נפלא שנקרא בית האוצר. זה סוג של אנציקלופדיה תלמודית שהתחיל לכתוב אחד מגאוני הדור הקודם, רבי יוסף אנגן. הוא התפרסם משום מה? באיזה ספר הכי קטן והכי זה הכי קטן שלו. קוראים לוטון דאורייתא. 26 סימנים. אבל הוא כתב המון ספרים. המון ספרים. א אחד הספרים קוראים לו בית האוצר. מה זה בית האוצר? זה לפי א'ב. הוא התחיל לכתוב לפי ערכים אב, אבא או וכולי. א' ב אב ג. כמו שבאנציקלופדיה לפערכים התלמודיים ההלכתיים בסדר אנציקלופדי. ועל כל אחד הוא כותב בחריפות כמו השדה חמד. כן, כמו שהסדה חמד עשה. דומה להסיף הסדינים של ה של הסד חמד. בקיצור הולך לפי א'ב מפרש. אלא מה? שלא הגיע לידינו אלא אות א' ותחת ב'. כל השער לא נמצא. אני לא יודע אם זה בגלל. לא יודע אם יודעים אם זה בגלל שעבד. ככה כתוב במדפיסים עבד או בגלל שרבי יוסף אנגי לא הספיק לכתוב. אני לא יודע. הכל פנים זה מה שיש לנו. אז כאן בכל ב בכלל קפ"ט ערך אסור הוא דן ומביא ראיות ומפלפל ב צריך להכיר את צריך להכיר כל בסף אנגל חייבים להכיר זה זה ממש מגיאוני ה מגאוני הדור הקודם חריפות נכון לפעמים זה דרך פלפול אני לא אומר אבל אבל זה והספר בית האוצר הוא ממש שמה זה לא שהוא למד איזה סוגיה זה לכתוב לפי הסדר איזה ס מדהים אז תראו את זה אחרי אז אפשר להגיד אסור גם על דבר שהוא ממידת חסידות. טוב, מהרם מרוטנבורג שהבאתי, זה נמצא בעמוד שתיים, מביא בשם הרצבה, שזה איסור דאורייתא. פסק הרצבה שאם שכח ולא הבדיל ולאחר שברך המוציא נזכר, אם יבדיל יהיה הפסק, אלא יבדיל ויחזור ויברך. אתה לא יכול לאכול ולא דמי לגביל לטורה דלא והפסק כיוון שאסור לאכול קודם שיבדיל דהתם איפה בגבילתורה איקה איסורה דאורייתא אז רואים שהוא סבר שזה דין דאורייתא מפורסם הרב מרוטבורג הזה המוגנבו מביא אותו כולם מביאים אותו רואים שהוא סבר שזה איסור דאורייתא אז איך איסור דאורייתא מה נתתי את זה בשדך איך איך הגעת מזה? איך הגעת מזה לאיסור דאורייתא? אז יש יש בעניין הזה שתי דרכים. דרך אחת היא דרך של ספר חרדים. רבי אלעזר הזכרי חי בימי הארי. ופה גם יש סיפור נחמד מהארי. במצוות עשה התלויות בוושת באכילה. פרק ו דברות אמר רבי יהודה אמרב אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתן מאכל לבהמתו. שמר ונתתי עשב סדך לביתך והדר ואכלת וסברת דהו צער בעלי חיים וכל שכן שאסור לצר כל בעל חיים בידיים וכדי אמר מכמה דוכה צער בעלי חיים דאורייתא ביו הפוסקים מה צער בעלי חיים יש גם צער בן אדם נכון שהוא מצטער גם מסתבר שהכוונה ככה מסביריםאחרונים שאולי תבוא לשכוח אם אתה תאכל אתה תבוא לשכוח כמו כל מיני מצוות אם אדם יאכל ימשך באכילתו וישכח אם אתה רעב אתה זוכר שגם הוא רעב ברגע שקבעו לך ש אתה לא אוכל ככה לא ישכחו לתת לבהמות לא ישכחו אז זה צר בעלי חיים מדין צר בעלים דאורייתא ונתתי עסף גם פה זה הסמחתא נתתי עסבך זה הסמחתא אבל זה דאורייתא ומעשה היה בדורנו שהרב המקובל הגדול כמערר יצחק אשכנזי נסתכל פני תלמיד חם אחד אמר לו נרשם בפניך עוון צר הארי היה יכול לראות על הפנים של הבן אדם אם הוא חטא משהו אז הוא אומר תשמע אתה עובר על צר בעלי חיים והיה אותו תמיד מצטער ומפשפש בדבר עד שמצא שאשתו לא הייתה נותנת מאכל התרנגולים בבוקר אלא מנחת אותם הולכות בחצר ברחוב לנקר ואז ציווה עליה וזרזה לעשות להם גיבול הסובין והמים בבוקר בבוקר ואחר שנתקן הדבר והרב לא ידע סתכל לפניו אמר לו שר עווניך מה היה הדבר אמר הנה כבר אין תעוון וזה טוב אזה סיפור רבי הזכרי חי חי באותו הזמן. זה לא סיפור שהמציאו כמה דורות אחרי. הוא חי שם. טוב, לא משנה, לא בגלל הסיפור, אבל זה זה ההיגיון של משום צער, משום צער בעלי חיים שיש חשש זה. לפי זה לפי זה א מובן אם החשש הוא צער בעלי חיים עוד פעם גם צער שלבן אדם זה דאורייתא. כן. עכשיו אם זה אז זה לא זה החשש שם התשכח. שם התשקה זה רק שאתה בעצמך אוכל אבל כשזה אז זה לא אז לכן רבקה היא לא אוכלת בעצמה נותנת אז היא יכולה לתת לו והיא זוכרת טוב טוב שגם הגמלים שתה גם גמליך השקה ואחרי זה היא שתתה בעצמה אבל היא לא שתתה עד שלא נתנה לא גם לו וגם לגמלים אז אין בעיה גם אצל נח מדובר עכשיו על שעת ארוחה מדובר על המחסן המחסן ודאי שאדם קודם לבהמה לחב גם ההיגיון מובן ההיגיון לא לשכוח לא לשכוח מישהו ישכח לא יתן הבהמות לאכול שלא תשכח גדרו חכמים גדר הדאורייתא זה עצר בעלי חיים הגדר זה האם זה נכנס בדברי הרצבה לא כל כך כי הרצבה אומר שהאיסור דאורייתא זה עכשיו לאכול עכשיו לאכול זה האיסור דאורייתא אז זה הסבר טוב בדעת החרדים זה לא כל כך טוב בדעת בדעת המרה מרותבורג אפשרות דרך שלישית היום מקווה שנצליח לגמור אה אפילו טיפה לפני הזמן נראה אבל בזמן ודאי דרך שלישית אולי היא תהיה דרך יותר טובה בדעתו של מרן מרוטנבורג ונתתי עשב וסדחה לי ואמתך ואכלת ושבעת זה כמו הפירוד פירוש הראשון של הספרי ונתתי עסב לסדך לבמתך שיהיה לה כוח הקדוש ברוך הוא נותן לה בהמה שיהיה לה כוח שהיא תוכל לעבוד היא תוכל לעבוד את האדמה כדי שלאדם יהיה יהיה לאכול זה הפשט אבל מי אמר שהבהמה צריכה לאכול לפני מי אמר שהמה צריכה לאכול לפני נראה לאני ני דעתי שכאן למדו את זה מ אני אניני אני אני לפי אני יודעתי את זה ככה אבל אין לי הוכחה למדו את זה לא מהפסוק שלנו לבד אלא מפסוק אחר בתהילים שדיברנו עליו בשיעור כללי הקודם שהוא עוזר להבין את הפסוק שלנו והכוונה היא לפסוקים בספר תהילים פרק קד בעמוד ארב יש לכם את משקה הרי מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ מה קורה מהגשם מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ ויין שמח לב אנוש להוציא פנים משם ולחם לבב אנושעד הסברנו בפעם בשיעור הכללי הקודם לפני שבועיים כמה הסברים אבל אחד ההסברים בראשונים היה כך. מצמיח הציר לבהמה שהיא תאכל ועסב לעבודת האדם שיהיה לה עסב שהיא תוכל לעבוד עבור האדם להוציא לחם מן הארץ. אז מצמיח ציר לבהמה יש בהמות גם שהם לא עובדות את האדם. בוא נגיד כמו ה הצון לא עובד את האדם. השור עובד את האדם. הצון לא עובד את האדם. גם ה גם ה בוא נגיד בעלי חיים אחרים הם לא עובדים את האדם כתוצא מהאוכל אבל אפשר להגיד עסב לצורך האדם גם הצאון אולי מגדלים את הצמר ואת הזה לצורך האדם אבל יש כאן חציר ועסב חציר זה לבהמה בעצמה אצלנו בפסוק בונתתי עסב וסדחה ליך שני הדברים הללו נכללים יחד דתי עסף וסדך לי באמתך לא כתוב למה אז זה גם בשביל חציר לבהמה גם עסב לעבודת האדם ורק אחרי זה מוזכר מוזכרת האכילה של האדם אז רואים מכאן שהבהמה אוכלת ורק אחרי זה מוזכרת מוזכרת אכילת האדם ואז הלימוד הואמצמיח ציר לבהמה לא מעשב לעבודת האדם תתי עצם תראה תך הקדוש ברוך קודם כל מזכיר את המזון שהוא נותן לבהמות. הגשם יורד כדי שיהיה מזון לבהמות ורק אחרי זה כדי שיהיה מזון לאדם. למה זה כתוב כך? קודם אזזה קודם כל הבאתי כאן מרים מילונים ונתתי עסב זה בעמוד אחד הרי מילוניל מהראשונים צריך לטרוח להבין יש מפרשים כשם שהקדוש ברוך הוא מזמין ומכין מזון הבהמות תחילה דהיינו העסב והדר מבשל אותו לצורך האדר כמו כן צריך כל אחד בביתו לעשות הקדוש ברוך הוא קודם כל דואג לבהמות אחרי זה דואג לה דואג לבני אדם הייתי מוסיף על הרי מילוניל לולי לולי שאני לא למה זה לא כתוב אבל אני אומר לכם אני חושב שזה נכון ארץ ישראל משתבחת כתוב ארץ חיטה וסעורה גם את הפסוק הזה דרשנו בכמה דרכים ארץ חיטה וסעורה וגפן ותענה ורימון ארץ זת שמן ודבש מה הסיבה לסדר של הדבש דברים תניחו רגע לחיטה החיטה והשורה הם הראשונים שצומכים נכון ב באביו אחרי זה מגיע הגפן הגפן היא מתחילה כבר בסוף יוני תחילת יולי למה אני אומר חודשים לא עזיים כי זה לא הולך לפי זה הולך לפי שנת חמה התאנה היא מתחילה קצת אחרי ה קצת אחרי הגפן כן והיא יולי אוגוסט ויש אפילו תאנים ש שמבשילות רק ב בתחילת ספטמבר הרימונים בספטמבר ותחילת אוקטובר הזתים הם בנובמבר דצמבר זה הזתים גם תלוי בזנים אז הכל לפי הסדר חוץ מאשר הדבש נכון התמרים הם הם מוכנים, הם מוכנים באוקטובר בדרך כלל. זה הזמן של הזמן של התמרים. אז לכאורה צריך להיות ארץ, דבש וזמן. אבל מסתבר שאת התמרים לא היו אוכלים חיים. גם אנחנו ה מי אוכל תמרים חיים? אתם לא אוכל, אתם לא אוכלים תמרים כמו שהם יורדות מהעץ. את התמרים קודם מייבשים ואז אפשר אז אז הם הופכות להיות במקום תמר שזה פרי גם קשה התמר הלך הטרי הוא קשה הוא לא נעים לאכול אותו והוא גם הוא לא דבש לא זה אבל מה שהיו עושים התמרים זה מה שהגמרא קוראת טרימה מה שהגמרא קוראת טרימה היו לוקחים את הזה מה שקוראים דבלות ב בתאנים שהיו דוחסים אותם היו דוחסים גם את ה מייבשים אותם דוחסים אותם וכנראה נראה זה היה מוכן רק אחרי ממש זה רק אחרי ה אחרי ההבשלה של הזתים הכל לפי הסדר חוץ מ חיטה ושעורה כי השעורה קודמת לחיטה נכון השעורה קודמת לחיטה אז למה כתוב ארץ חיטה וסעורה אז ככה הסברתי את את הגמרא שאומרת בדף לט מי שיש לו פת חיטים ופת שעה עורים אז מה מה קודם מפת חיטים או מפת שעורים אז אז אפילו שעורים שלמה וחיטין חצי אז תוספות אומר א תוספות אומר כי כתוב בפסוק ארץ חיטה וסור ארים שחיטה זה לפני שעורה אז שואלים אנחנו טוב אנחנו מי אמר שולכים לפי הסדר שבפסוק זה תלוי יכול להיות שזה תלוי במחלוקת רבי יהודה וחכמים חיטה ושהורה זה לא לפי הסדר הטבעי היה צריך להיות ארץ שעורה וחיטה וגפן ותנה ורימון אבל חיטה וסורה מסיבה פשוטה כי קודם הזכירה התורה את מאכל האדם ואחרי זה את מאכל הבהמה. נכון? גם בן אדם יכול לאכול שעורים אבל עיקר השעורים נועדו לבהמות. אז זה הקושיה הכי גדולה נכון? הרי קודם הבהמות אוכלות התשובה. ודאי שמבחינת שבוח הארץ הולכים לפי האדם אבל למה השעורים מוכנות לפני החיתים? למה הקדוש ברוך הוא טבע טבע בעולם? היה יכול לטבוע טבע אחר שהחיטים יהיו מוכנות ראשון ואחרי זה אסורים ואז הפסוק הסתכל יש כאלה יש כאלה שככה מבינים בצורה קצת שטחית תסתכל באורייתא אובר עלמה כן אם כתוב בתורה חיטה ואחרי זה סורה זה יהיה קודם החיצו טוב אבל זה בשביל ה מילד דבדיחותה אבל אבל הפירוש הוא הקדוש ברוך הוא בכוונה מצמיח קודם את מזון הבהמות ולאחר מכן את מזון את מזון האדם. אז אולי זו עכשיו מה הסיבה מה הסיבה מה ההיגיון? אז אני יכול ללכת בשתי דרכים וזה אחת זה השלישית, השני הרביעית. השלישית זה שהאדם צריך זה כותב מהרמשיק מהרשיק כותב בעמוד שתיים אנחנו כבר לא בזמן כל כך אומר ככה א ונראה לידפינן וכולי וכולי המשיק אומר השורה מתחילה במילים דלפי זה בקטע השני באמצע הקטע באמצע השורה וכיוון שמה עושה צרכיו והיא לתועלתו ציווה הקדוש ברוך הוא שהבעלים מחויבים גם לשכות טובתה שלא לבוא לצער אף על פי שהבהמה אינה מתכוונת לטובת הבעלים מכל מקום כך הוא דרכה של תורה כיוון שבא לאדם טובה על ידה ראוי להכיר טובה לא להיות משלם רעה תח תחת טובה גם על טובה שבה שלא בכוונה לכן את תישפיר צר בעלי חיים מעניין בהמתו דאורייתא ולפי זה נראה יש לחלק בין הבעלים לאיש אחר ואני הייתי מוסיף עוד משהו. למה כתוב גביל לטורה? גביל לטורה. זה לא מסתדרך אגב עם ה עם ה עם הסיפור של הארי. למה גביל לטורה גביל לטורה? למה לא גביל לבהמה? גביל לבהמה גביל לעיזה גביל לא יודע למה דווקא לשור. אם אנחנו מדברים על הקרט הטוב, אתה עכשיו אוכל לחם מאיפה יש לך את הלחם הזה? ורוב תבואות בכוח שור. אז נכון, אני יודע שכתוב אסור אדם לאכול לפני שיתן לבהמתו אבל יכול להיות שבהמתו זה השור והחמור שהם טרכו בפה. אז הם טרחו בזה. מגיע להם כאין לא תחסום שור בדישור הוא טורח בזה תן לו לאכול אולי אבל זה לא נאמר לגבי מים הוא לא טרח במים ולא כלום טוב זו דרך אחת דרך אחרונה יש לי שלוש דקות אני אשתדל ויש גמרא מסכת פסחים גמרא מסכת פסחים בעמוד אחרון אולי אדם אמר כשמי זה הפסוק כתוב כל תוך תמנו ארורה אדמה בעבורך ועיצבון תאכל ימי חייך וקצר תצמיח לך ואכלת את עשדה בזעת הפך תאכלך שבך על דמה כי ממנה לוקחת כי הפרת הפרת שוב יש סתירה מפסוק יח פסוק יט פסוק יח כתוב ואכלת את עסב השדה פסוק יט כתוב בזעת פך תאכל לחם אז מה אוכלים עשדה או לחם אומרת הגמרא פסחים אמר רבי שע בן לוי בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לידם כל זר תצמיח לך כמובן לא לא הקוד זר תצמיח לך אלא ההמשך ואכלתה את עצב השדה זלגו עיניו דמעות אמר לפניו ריבונו של עולם אני וחמורי נאכל באבוס אחד כיוון שאמר לו בזאת הפך תאכל לחם נתקררה דעתו אדם הוא לא אוכל באותה דרגה בהתחלה הוא הוא אמור לאכול את עסב השדה כר לא אתה אתה לא תאכל סוף שדה, אתה יש לך דרגה אחרת בזה את הפך תאכל לחם הקדוש ברוך הוא לימד את האדם להכין להכין לחם וזה על זה מברכים המוציא לחם מן הארץ מה הפשט בהבדל הזה הפשט בהבדל הזה הוא כך כאן אני אומר דברים שנ אותי קצת עמוקים אני רק אומר אותם בלשון קצרה יש גמרא אחרת מספרת על ברית מילה על הוויכוח בין רבי עקיב עקיבא שמה לבן שכחתי את שמו נו אה מי זה היה טוספוס אז שמשי נרכב אז שכחנו אז קיצור אז א א ויכוח אומר לו על ברית מילה אומר הקדוש ברוך הוא ברא את האדם ככה אז הוא אומר לו הקדוש ברוך הוא ברא עוגות ולחם הוא ברא חיתים א רואה שאדם צריך לטרוח זאת אומרת יש מדרגת הבהמה מדרגת הבהמה היא אוכלת את האור אוכל הלא מתוקן ככה כמו שהוא כמו שהקדוש ברוך הוא ברא אותו האדם הוא לא א חי את הטבע כמו שהוא אדם הוא משנה את הטבע מתקן את הטבע מרומם את הטבע יש רוממות גם במובן של לעשות מחיתים לחם ועוגות ויש רוממות כמובן יותר גדולה שזה ברית מילה ולהפוך את האדם שהוא עיר פר אדם כיוולד להפוך אותו לאיש המעלה זה הכל מדרגות שונות של חיי האדם וככה אדם צריך להתבונן גם על האוכל שהוא אוכל האוכל שאתה מתקן אוכל מבשל מכין אני לא בהמה שאוכל את הדברים כמו שהם זהו אני מרומם מתקן בונה משפר עושה ובמובן הזה גם אדם נותן קודם כל את העסב לבהמה תתי עסב וסדך לי ואמתך אבל שאכלת ושבעת זה משהו אחר אדם כבר זה לא העסב של הבהמה זה לא עסב השדה נתתי עסב בשדך לי במתך אבל אתה לא כתוב בפסוק וספת גנך תושה צריך העסבדך יהיה לבמתך ואתה תכין לחם ותבשל ותכין עוגות ותכין לא יודע מה ורק אז תאכל ותשבע ו ה יש כאן כמה משמעויות יש משמעות אחת שאדם לא מה שהוא רואה ישר אוכל כמו שהוא צריך לתקן את זה הוא צריך בנחת להגיש את זה יפה לסדר את זה הבהמה שאוכלת אדם צריך לגשת קודם כל עסב השדה לתת אותו לבהמות ולהגיד לעצמו אני לא כזה ואני אני במקום מה שמה אני ניגש ומתקן ומכין הבהמה לא צריכה לחכות עד שאתה מכין מתקן והכל והיא אוכלת כמו שזה ויסם לפניו לאכול תבן ומספור זורקים והם אוכלים האדם צריך לתרוח להכין לטגן להחליף זה משהו אתה בדרגה אחרת יש כאן הדגשה גם של מעלת האדם כתוצאה מהמערכת הזה זה של הבהמה והאדם אתה תהיה עסף בסך לבמתך אבל אתה תכין תתחן תזה וזה ואכלת ושפת כמובן שהדברים האלה לא אמורים במים שבזה האדם והבהמה שווים בסדר ככה אפשר להסביר את הדעה שבא ספר חסידים במים זה ודאי א ודאי זה היה ככה גם נוח בתיבה אכל פירות וזה רק בלחם יש את הדין הזה ואז ממש זה מעניינה של ברכת המוצי לחם מן הארץ כמו לחם ולפתן שאי אפשר לאכול את הלחם מעניינה של ברכת המוציא לחם מן הארץ זה לאדם להוציא לחם מן הארץ תן עסב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ אתה צריך להבחין בן אדם כדי להבחין תיתן לבהמות אחרי זה תאכל תכין תאכל בעצמך ותבחין שאתה במדרגה אחרת ממדרגת הבהמה טוב מקווה שנתן כמה טעמים והסברים שדבר יה