'הנך נמי צורך ביאה נינהו' (קידושין ב:) | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

[מוזיקה] רוצים לעסוק היום עדיין ביסודות של הקידושין, כפי שהם נלמדים מהמשנה הראשונה וכפי שהם נידונים בגמרא בדף ב' עמוד ב לגבי סגנון לשון המשנה וכבר דיברנו על זה שכך דרכה של הגמרא בתחילת מסכתות להעריך בדקדוקי לשון במשנה ובדרך כלל עושים את זה בתחילת מסכת ולא עושים את זה לאורך כל המשניות במסכת כי הדקדוקי לשון הם עוזרים להבין את המהות ואת המשמעות העיקרית של הנושא שעליו אה שעליו דנים. אז נתחיל בשאלה שהגמרא שואלת בדף ב' עמוד ב מה עיריה דתני שלוש לתנה שלושה למה האישה נקנת בשלוש דרכים בלשון נקבה אומר רש"י כאומך דגמרא היה צריך דגמרא לדבר בלשון א בלשון זכר יש מסבירים שכסף ושטר שניהם גם לשון א לשון זכר אז יש לנו ביא לשון נקבה כזב ושטר לשון זכר אז אתה צריך לבחור יש לנו שניים מול אחד צריך לבחור את ה אומרת הגמרא משום דקבא למתנה דרך ודרך לשון נקבה הוא דכתיב והודעת להם את הדרך ילכו וה אז זה לשון נקבה ולעדתנה בשבת דרכים בודקים את הזו אז רואים שכאן כתוב שבעה שזה לשון זכר ניתנה שבע משודק ניתנה דרך ושכחן דרך דקל לשון זכר דכתיב דרך אחד יצאו אליך ובשבעתה דרכים ינוסו לפניך טוב י כשווקר הדדה וכשינ מתניתינדה אז צריך להחליט האם דרך זה זכה ו נקבה לה קשין יקרא דד לא קשין אחת בתורה קי בתורה יקרא לשון נקבה דכתיב תורת השם תמימה כתב לה בלשון נקבה דמלחמה קי דדרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אישה לעשות מלחמה כתב לה בלשון זכר זה הסבר לפסוקים אפשר לתת פה שיעור שלם עכשיו על אה אין דרכה שאפשר לעשות מלחמה ומה מתניתין עדה דלא קשין אחד לגבי אישה קי קטן שונקבה אתם לגבי איש קי דדרכו של איש להבדק דקה של בדק דישניים באונס מתני לשון זכר טוב אומרת הגמרא טוב אם ככה יש לי אבל אה פתרון יותר טוב כדי בוא נסביר את זה בדרך אחת כדי לא לייצר איזשהוא א דיסוננס שאתה אומר אה שלושה שלוש אתה אומר האישה נקנת בשלוש דרכים ולא ולא שלושה כשכסף ושטר זה לשון זכר ודרך הרי לפעמים היא גם היא גם לשון א זה אז יש לנו פתרון אחר תגיד דברים ניתנה דברים וניתנה שלושה כי דבר זה תמיד יהיה לשון לשון זכר אומרת הגמרא משום דקביה למתנה ביאה וביאה יקרא דרך לא סתם משתמשה המשנה בלשון דרכים כי ביאה היא מכונה בלשון אה בלשון נכבדה מכונת דרך כך יש לנו בספר משלי יש פסוק שם שלושה אמה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים דרך הנשר בשמיים דרך אוניה בלב ים דרך נחש על צור ודרך ד גבר בעלמה ואחרי זה כתוב כן דרך אישה מנאפת וכולי אומרת אז לכן אומרים שדרך גבר בעלמה זה ביאה לשון ביאה אתנח ביאה כסף ושטר מה יק למימר משום ביאה ותנירת אתו אחד אומר ששניים אתה אומר בשביל אחד בוא נלך לפי השניים אומרת הגמרא אנחנמי צורך ביאנינו ה הכסף והשטר זה צורך ביאה לכאורה הדבר הזה לא מובן אנחנו לא עוסקים פה עכשיו ב מה קורה בסוף הכל יודעים למה כלה נכנסת לחופה בסוף חיים חיי משפחה זה פשוט אבל כאן דנים באיך עושים את הקידושים לא איך חיים חיי משפחה אז למה להשתמש בלשון של א נקבה על הכסף והשטר. זו שאלה ש פשוטה שבפשוטות. עד כדי כך שאני רוצה לקרוא גם לזה דרך. אז אפשר להסביר בשתי דרכים, שני מהלכים שונים. נתחיל קודם בדרך הראשונה ואחרי זה הדרך השנייה. ישנה מחלוקת גדולה בגמרא לקמן א ציינתי את זה בדף נא תפתחו רגע מחלוקת הביה ורבא הזדמנות קצת להקריא את הסוגיה הזאת כי לא מגיעים אליה בשום בשום מצב גם אם לומדים פרק שני בעיון לא מגיעים לשמה אז א אומרת אומרת הגמרא בדף נא עמוד א' תמר קידושים שאין מסורים לביאה. ההבנה הפשוטה של הביטוי קידושין שאינם מסורים לביאה הכוונה קידושים שאין להם אפשרות להתממש בביעה. הביה אמר אבו קידושין רבא אמר לא אבו קידושין אמר רבא בר אהינה אסברה לי בר אהינה הראה מקור מן הפסוקים כי יקח אישה ובעלה קידושין המסורים לביאה אבו קידושין קידושין שאינן מסורים לביעה לא אבו קידושין מסביר רש"י דוגמה לקידושים שאינם מסורים ביה קידש אחת משתי אחיות ולא פירש איזוהי א איזוהי מהם דאין יכול ליסע אחת מהם דשמה זוהיא אחות אשתו אז זה כדי שלא מסירים לבעיה והגמרא מביאה הרבה ראיות ממש משניות מברייתות לא נעסוק בהם מסקנת הגמרא סוף דבר תיוא דרבה והלכה כאביה וזה אחד מששת הסוגיות המחלוקות שהלכה כהבה כתוב הלכה כבייה ביעל כגם אז הקגם זה קידושין שאינם אסורים לביעה שואלים תוספות על קידושים שאינם מסורים לביאה שרבא שאמר שלא עו קידושין לכאורה יש לנו הלכה מפורשת שקידושים שלא מסורים לביעה שאבו קידושין תראה יש בקונטרס דכתיבו ועלה דבנן ראויים לבי וקשה דחי ולבין אינם ראויים לביאה יש נשים שאסורות בלו ממזרת גרושה לכהן אלמנה לכהן גדול איסורי לוים ויש נשים שאסורות ב איסורי קריטות כל האריות של פרשיות אחרי מות וקדושים אז קרטות יש מחלוקת תנאים האם קידושים תופסים בחי ולבוין או לא אבל אנחנו פוסקים שקידושים תופסים בחייבי לוים וקידושים לא תופסים בחייבי קריטויות אז הנה יש לנו קידושין שאינם אסורים לביעה והם תופסים כהן שקידש גרושה הקידושים תופסים היא אשתו ואם מישהו אחר יבוא עליה הוא חייב מיתה אשת איש אבל אינו מסורים לביעה אסור לו לבוא עליה אז מה אתה אומר לקידושים שאין מסורים לביע ליו שמי קידושין והגמרא לא הקשטה עליו מכל התנאים האלה לכך נראה לפרש קידושים שאין מסורים לביאה כלומר שאיסור הביאה על ידי קידושין קידושין שאינם מסורים רביעה זה לא הכוונה קידושין שאין אפשרות לממש אותם כמו שהבנו עד עכשיו קידושין המזורים לבי זה קידושים שאין שהם בעצמם יצרו את האיסור והיינו אחד דקידש אחת משתי נשים בסתם שמקודם הקידושין הייתה כל אחת מהם מותרת ועכשיו על ידי הקידושים נאסרו שתיהם אבל חיבי להבין אומר התוספות איסור רבי אלו בא על ידי הקידושין שהרי מקודם לכן נאסרו בביאה כמו אחר הקידושין. אז תוסות תרצו. התירוץ של תוסות מתרץ את ה ממרא של רבא. אבל לכאורה זה דבר שאין לו מובן. אין בו היגיון. ההיגיון של קידושין שלא מסורים לבי. אני מבין בסוף כלה נכנסת לחופה בשביל לקיים מצוות פריאה ורבייה. ואם אין אפשרות לביאה אז גם הקידושין לא זה יש בזה היגיון אחד יגיד כן אחד יגיד אני יכול להבין את הסברה של ה של הדין הזה אבל להגיד שרק קידושים שהם בעצמם יוצרים את האיסור הם לא מה אכפת לי אם האיסור נוצר על ידי הקידושין עצמם נוצר לא על ידי הקידושין מה זאת אומרת התוס מתרץ את הלשונות וא צריך תמיד בכל דבר זה לא מספיק לתרץ את את הלשון צריך גם להבין את את ההיגיון. מה ההיגיון בדברי א בדבר הזה של קידושין שאינם אסורים לביע? אז לכאורה כדי להבין את זה אנחנו צריכים לראות לא לכאורה כדי להבין את זה צריכים לראות הרמב"ם בתחילת הלכות אישות הרמב"ם המפורסם הידוע צריכים את הרמב"ם הזה כל הזמן קיץ הזה לחזור עליו ולחזור עליו שלא יצא מליבכם ומדעתכם עד 120 שנה זה הרמב"ם הזה הוא קודם אתן תורה אדם פוגע אישה בשוק אם רצה הוא והיא ליסה אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאישה כיוון שניתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש ליסה אישה יקנה אותה תחילה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאישה שנאמר כי יקח אישה ובא אליה מציאוס של לפני מתן תורה ויש מציוז של אחרי אחרי מתן תורה. עד מתן תורה לא היה צריך קידושין, מספיק הסכמה הדדית. מה שנקרא היום אצל אלה שאינם שומרי תורה ומצוות, לעבור לגור יחד. ו התורה אומרת לא. אין דבר כזה לעבור לגור יחד לפני שעושים קידושין. עכשיו יש מקום לדון מה הרעיון, מה המשמעות של הקידושים. ואפשר להסביר לכאורה בשתי דרכים שונות. דרך אחת, להסביר שהרעיון של הקידושין זה מתיר. מה חידשה תורה? לפי הרמב"ם אני הולך. התורה בעצם אוסרת על כל אדם מישראל לחיות עם פנויה. לשיט עשה רמב"ם לא תהיה קדשה. ככה סבור הרמב"ם שזה נאמר על איסור פנייה אפילו שאינה מיוחדת לזנות. לא הרייבד. אני אומר לפי שיטת הרמב"ם. התורה עשרה פנויות. כיוון שהתורה עשרה פנויות. ולמה התורה עשרה פנויות? זה דבר שכל אחד מבין אותו. עכשיו יש התורה תקנה דרך כדי שלא יהיה ה החיים ביחד יתחילו ישר עם חיים משותפים שזה דומה או קרוב ללא תהיה קדשה לכן התורה קבעה מסגרת משפטית שהיא נקראת הקידושין והקידושין הם אני עכשיו אשתמש בלשון למדני הם מתיר הקידושים הם מתיר להתיר את איסור לא תהיה קדשה כדי שיוכל לחיות איתה זה הרעיון של הקידושין הקידושין הם מתיר זו דרך אחת הדרך הזו היא ככל הנראה ההבנה הפשוטה של א של רבא כיוון שהרעיון של הקידושין שהם מתירים את איסור הם מתירים את האיסור שלא תהיה קדשה. אז אה אומר רבא שקידושין אומר קודם כל בר ההינה למד את זה עם פסוק כי כך אישה ורק אז ובלה קודם תיקח וזה המשכיות זאת אומרת אתה קודם כל קונה ואחרי זה אבל הקידושין מביאים לידי אפשרות הביאה ככה למד את זה בראינה. עכשיו בחי ולבין האם הקידושין הם מתירים? כן הקידושים התירו את הלו שלא תהיה קדשה. יש איסור אחר. יש עוד איסור. התורה לא ביטלה את המהלך שהיא אמרה כשהקידוש הנאם מתיר. היא לא בדל אם יש איסור אחר. שלא קשור לאיסור שלא תהיה קדשה. יש איסור לא תהיה קדשה, קידושין שלך ולבין התירו אותו. ואם הכהן יבוא על הגרושה, הוא יעבור על איסור גרושה. או לא יעבור על איסור קדשה. וכך סובר וכך סובר אה וכך סובר אה אכ סוברת הגמרא, כך כולם ודעים. זה לא נקרא קידושים שאינם אסורים לביע. מתי יש קידושין יסורים לביעה קידושין שכל מהותם זה לייצר והם יצרו הם יצרו את האיסור זה הפך הרעיון והכוונה של הקידושין קידושין שהם יוצרים את האיסור אפילו אם זה איסור אחר אבל הם יוצרים את האיסור זה לא כי המהות של קידושין זה מתיר זו א שיטת שיטת רבה שאומר שקידושים א שאינם ייסורים לביאה אז הם אבל יש לנו את ה את השיטה השנייה השיטה השנייה היא שיטת הביה איך מבין הביה את הקידושין איך מבין הביה את הקידושין מסתבר שהבי מבין שהקידושין הם לא מתיר הם לא מתיר. הקידושין הם בדיוק ההפך ממתיר. הקידושין הם אוסר. אני אומר את זה בלשון הישיבתית. הקידושין הם אוסרים. הרעיון של הקידושים זה לא להתיר את האישה הזאת לך, אלא לאסור את כל העולם על האישה. ורק אחרי שזה יהיה אסור לכל העולם, רק אז זה יהיה מותר לך. וכך אנחנו מונעים את הזנות. כי קודם כל זה צריך להיות מיוחד לך. כדי שזה יהיה מיוחד לך, זה צריך להיות אסור לכולם. לשון אחרת בדרך א בדרך דרשנית הייתי אומר שהמשנה שמשתמש או לשון תורה שמשתמשת על קניין זה קרוב להיגיון של מתיר כמו שמישהו קונה דבר הוא יכול רק אחרי שהוא קונה הוא יכול להשתמש בו ולשון חכמים מקודשת כמו שהגמרא אומרת להכולעל מכה הקדש היא מתאימה לשיטה השנייה שהרעיון של הקידושין זה לאסור את כל העולם זה הרעיון של הקידושין הרעיון זה לא להתיר את איסור לא תהיה קדשה הרעיון הוא לאסור על כל העולם אפשר יכול להיות שיש בזה את שתי הבחינות וזה אולי הוויכוח שלשיטה שאומרת שקידושין שאינם מסורים לביע לו שמקידושין ה הם ז את שתי הבחינות והשיטה שאומרת זה וזה יכול להיות תלוי אני אומר את זה בקיצור למחלוקת ראשונים האם איסור ארוסה לבעלה זה מדאורייתא או מדברי סופרים אם זה מדאורייתא אז קידושין זה רק איסור אם זה מדברי סופרים אז הקידושין זה הקידושין זה גם מתיר וגם איסור טוב עד כאן לכאורה א דברים שאולי אולי כבר אולי כבר אמרו אותם. אני רוצה רק להוסיף על הנקודה הזאת א עוד משהו חביב. עוד משהו חביב וזה מחלוקת רבי ורבי יוחנן לגבי מקור איסור למקור קידוש ביה. תפתחו בדף ט. עמוד ב' ובביאה מנלן שורה חמישית מרחבות אמר רבי אבו אמר רבי יוחנן דאמר קרא באולס בעל מלמד שנעשה לבעל על ידי באילה אמר לרב זרע לרבו ואמר לרשלוקש לרבי יוחנון כהורה זו ששנה רבי ובועלה מלמד שניקנת בביאה אה אז יש לנו כאן שתי דעות והגמרא מפלפלת בדרך פלפול על כל הזה מה הוא עושה עם זה הוא ועלה הוא ועל או בעלה כל מה שיש פה אבל אני עכשיו בלי ללכת לכל השקלות בגמרא בסדר אני רוצה ללכת רק לפסוק הראשון העיקרי שהוא המקור לשיטת לשיטת א רבי יוחנן רבי יוחנן תקראו את הפסוק השלם אני יודע יודע שיש בזה אה גרסה נוספת אבל רוב הראשונים יש כאן בתורה אור כי מצא איש שוכב עם אישה בעולת בעל ומתו גם שניהם האיש השוכב עם האישה והאישה וביער טהרה מישראל אז מה זה הבאולס בעל מה המקור לזה שזה יוצר קידושין כי כל הקידושין זה יוצר את מה את האיסור זה יוצר את האיסור. ולכן המקור המתאים לקידוש ביאה יהיה יהיה מעולת בעל שמשם לומדים שאחרי שאם היא באולס בעל ממילא היא אסורה היא אסורה לכולם למי ששוכב איתה ימות לעומת רבי שמדבר על התהליך הטבעי הרגיל של קידושין לא בדרך איסור אלא בדרך איך בני זוג יוצרים משפחה כי כך איש אישה ובעלה אז היא הופכת להיות אשתו ואז אם הוא לא רוצה אז חייבים לעשות איזה אבל בעצם אפשר היה להגיד שהמחלוקת האם קידושין זה מתי אוסר זו מחלוקת רבי ורבי יוחנן זה קצת בדרך פלפול ואפשר להגיד גם לא כך כי עכשיו אני צריך לתלוט שכל אחד הם הם גם חולקים מחלוקת אה מחלוקת אבאי ורבא אבל על כל פנים אפשר היה לומר שזו משמעות הגמרא אצלנו זו משמעות הגמרא אצלנו שהגמרא אומרת ש וניתנה שלושה משום דקבל נבי ביאה וביאה יקרא דרך אז למה אתה נתרתוחדה אנחנונמורך ביאהנינו מה הכוונה כל הרעיון כל המשמעות של הכסף, כל המשמעות של השטר זה מה? זה להתיר את הביאה. זה הרעיון של הקידושין, להתיר את הביאה. ולכן השתמשה המשנה, העדיפה המשנה את לשון דרכים שהוא רומז, הוא מזכיר לנו את הרעיון של את את העניין של ביאה דרך גבר בעלמה. וממילא אתה מבין שגם כסף הוא דרך וגם שטר הוא דרך. בלשון קצת למדעית היא אומר איכשר כמו שאכשר מצווה כמצווה איכשר ביאה זה כביאה בסדר אז זה לכן השתמשו בלשון דרכים לפי זה אפשר להבין ולתלוט למה לא הסתפקה הגמרא בהסבר הזה והיא אומרת היא בתהמה היא אומרת לא יש לי הסבר אחר אמרו דרך כי דרכו של איש לחזר וזה הסבר אגדי שלא ניכנס ס אליו עכשיו כי כל מה שאמרנו בפירוש הראשון זה מתאים לשיטת רבה אבל לשיטת הביה מה נאמר שזה הביאו את ה בתהסבר השני עד כאן הסבר א' להסביר את ה להסביר את הרעיון של א את הרעיון של א אכתוב שאני צורך ביאנינו וגם ביארנו בזה את יסוד המחלוקת האם קידושינם ייסורים לביאה שמי קידושין או לא שמי קידושין תלינו את זה בשאלה האם קידושין עניינו להתיר איסור לא תהיה קדשה או קידוש עניין לאסור את האישה על כל העולם לפני שאתה בכלל מעלה בדעתך להתקרב אליהבסי זה לכמות שאתה מזרה קרבי שמעון שש אני כיוונתי לדעתך הרב שם א זה ביחד וזה זה דבר שגם קשה חלמת זה קצת דרך פלפול וחריפות אני חושב שזה נכון ב בהסבר שקידוש שינם מסרים לביעה שם זה הסבר נכון זה גם מסביר את התוספות למה קידושין שיוצרים איסור לא יכולים להיות הם יצרו את האיסור הם לא יכולים להיות קידושין כי כל הרעיון של זה מה שאין כן בחי ולוין זה הסבר הסבר מצוין לתוספות פה זה כבר א זה כבר דרך פלפול וגם להעמיד את ה את הפירוש הראשון של הגמרא דלא כילחתא כדעת רבה ולא כדעת הביה גם קשה גם ברבי ורבי יוחנן מה שאמרתי אני אפשר יש עוד מקום ל אפשר בחריפות לעשות עכשיו פלפול שימשך עד עד שעה שתיים ולתרץ ככה ולהסביר ככה אבל זה זה דרך פלפול אז קומר את זה לחד לחידודה ולא אבל הדרך המחודשת יותר, הדרך המחודשת היא הדרך השנייה. הדרך השנייה הולכת כך. לפני שנלך להסביר את הדרך השנייה, אני רוצה להקשות שתי קושיות גדולות ועצומות. קושיה ראשונה על שיטת רבי. רבי לומד קידושי ביאה ממה שכתוב כי יקח אישה ובעלה והיהם לא תמצא חן בעיניהו וכולי כיוון שלמדנו שכיחה זה ה זה הקידושין אז מה מאיך רבי יכול ללמוד מן הפסוק עכשיו מדבר בדרך פשט בדרך פשט ש שביאה זה זה הקידושין ועד כדי כך שהרמב"ם אומר שזה העיקר הקידושין זה הראיה שביאה זה לא הקידושים כי כך יש אישה הוא ועלה איך אתה לומד מזה שזה קידושים אז אה נכון שבגמרא שם לגבי בראינה בדף ט אז הגמרא אומרת שאולי זה או בעלה ויש אחרונים שמסבירים שזה תלוי במחלוקת רבי יהושע ורבי יונתן כשכתוב והאם אפשר לפרש את זה כאו ואז כי כך אישה או בעלה והם לא תמצא חן בעיניו וכתב לה ספר קריטות ולכאורה זה כמעט מוכרח להסביר כך כי הרי לפחות על פי הלכה כי הרי אנחנו מי שקידש אישה ולא בא עליה והוא עכשיו רוצה לגרש אותה צריך לתת לה גט בוודאי צריך לתת לה גט ארוס מוס צריכה גתי לא לא מספיק שנגיד אבל כתוב בתורה כי קח איש איש אישה ובעלה והיה נוצח ממנה וכתב לה סבר קריטות אז רק אם היה רק אם היה ביאה אז לכאורה אז ככה רוצים האחרונים להסביר שבזה שככה מסבירים כי כך יש אישה או בעלה טוב אני לא יכול להתווכח עם זה אבל אני גם לא יכול א לחיות עם זה בנחת כי זה לא מה שכתוב פסוק והמחלוקת של רבי יושר רבי לפי דעתי נוגעת לעניינים אחרים בסדר ולא לא שכל ו' אפשר לעשות ממנו אור אין לה דבר אין לה דבר סוף אז אבל אנחנו לא בסוגיה הזאת אבל אני רוצה שזה יעלה מהפסוק כי כך איש אישה הוא ועלה שזה מקור לבי יוחנן עצמו שהגמרא שאלה למה אמרת את זה אומר הייתי חושב דמקדש ועד 40 צריך גם קידושין ככה הוא גם מבין שמהפסוק הזה אז איך רע איך רבי למדפסוק איך רבי למד מהפסוק זאת שאלה אחת ושאלה שנייה שהיא אחת השאלות הקשות ביותר בפרק א' של קידושין ובמחזור הקודם נתתי איזה שיעור כללי והיום אני הולך בדרך אחרת אני אפילו חושב להגיד שאני חוזר בי אני לא רוצה להגיד ב100% כי לא שמעתי את כל מה שאמרתי אז לא קראתי שוב אבל השאלה היא איך רב מנגיד המן דמקדש בביאה כשזה עיקר צורת הקידושין שלפי הרמבם שזה זה עיקר הקידושין דאורייתא התורה אומרת שככה אפשר לעשות מה הרב נהיה יותר אה אה מהתורה ללכת זה לכת נגד התורה וידוע ידוע מפורסם שדברים שהתורה בפירוש מתירה אותם אומרת לעשות אותם בפירוש חכמים לא מתקנים לא לעשות את זה ככה מסבירים למה למה לא תיקנו למה לא עסרו חכמים על ברית מילה בשבת אתז מסביר את זה למה לא אסור ברית מילה בשבת הרי כדי לעשות ברית מילה צריך להביא סכין ולא הכל בקיים למול נכון וזה וכל אחד חייב ואז מה יהיה בן אדם יבוא לטלטל אותו הרי זו הסיבה שעסרנו לולב זו הסיבה שעסרנו שופר אז ברית מילה אי אפשר לעשות ביום התשיעי אם הילד צהוב אפשר ביום התשיעי שלא לא יכל לוך שבס אז אומר אתז יש פסוק וביום השמיני מול בשר אורלתו ביום השמיני דורשת הגמרא אפילו בשבת אז איפה שיש מפורש בתורה שזה אפילו בשעת החרים לא יכולים לאסור על תקיעת שופר לא כתוב שזה בשבת צריך בראש לתקוע בשופר אם זה חל בשבת לא כתוב יש אפילו דרשה בירושלמי זכרון תרועה אין איסור דאוריית במילה איסור כןזה כן בקיצור רב אז אם התורה התירה בפירוש ואם התורה הגדירה שזה הצורה והרמבם עוד אומר זה מצווה אז איך רב יכול להגיד לא לעשות את זה זו קושיה עצומה ונוראה אז א כדי להבין את העניין הזה אני רוצה לראות את לשון הרמב"ם בספר המצוות אני משאר שהרמים דיברו על זה בשיעורים קצת על מצוות קידושים בהתחלה וגם דיברו על ההבדלים בין ספר המצוות ליעד וכל אחד הסביר איך שהסביר אני רוצה ללמוד את זה מחדש גם גם בשיעור היומי אצלי דיברנו על זה אבל אין בית המדרש בלא חידוש. המצווה רג שציונו לבעול בקידושין ולתת דבר ביד האישה או בשטר או בביאה. וזוהיא מצוות קידושין. והרמז עליו כאן שימו אז אז מה הפשט שציברנו לבעול בקידושים הרמבם בהלכות אישות אומר ליקוחן אלו מצוות עשה של תורה הם וכאן לבעול בקידושין אז יש כאלה שמסבירים הכוונה לקדש בבעילה ככה יש כאלה מסבירים לבעול בקדושין לקדש בבעילה אני לא חושב שזה הלשון לא זה מה שהרמבם אומר היה מצו ג צברנו לקדש על ידי בעילה לבעול בקידושין המצווה היא לחיות חיי אישות לאחר מעשה קידושין. ההבנה הפשוטה שזה לא זוה חיובית כמו שאדם מצווה להניח תפילין, כמו שאדם צריך לשים מזוזה בפתחו. לא. אלא כשאדם רוצה לחיות חיי משפחה, הוא צריך לפני זה לקדש. הוא צריך לפני זה לקדש. כמו שיש מצווה לשחוט. לא חייבים לשחוט כל פרה שנמצאת פה בערפת בקיבוץ. אני לא רוצה לאכול. רוצים לעשות להשתמש בהחלב. אבל אם אתה רוצה לאכול צריך לשחוט וזבוחת. אתה אומרת אז ככה ככה יש כאלה שמסבירים את את הרמ זה לכאורה הבנה פשוטה והרמז עליו אומרו כי יקח אישה ובעלה מה התכוון כאן הרמבם באומרו הרמז עליו מה זה למה הרמז עליו למה לא דבר מפורש זה לא רמז כי כך איש א אם כי כך יש אישה ורק אחרי זה בעלה מפורש אבל הרמבם קנה התכוון לרמז הורה שהוא יקנה בבעילה זה רמז זה לא כתוב זה הפוך כתוב פה שלא קל ק כונג ואמר ויצא והייתה כמו שהציאה בשטר כן הוויה בשטר וכן למדנו שהיא נקנת בכסף מאומרו במה עבריאה אין כסף אמרו אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר אומנו אב אבל קידושין דאורייתא הם מבוארים בביאה כמו שהתבאר במקומות מכתובות וקידושין וניד. אז ה הלשון של הרמבם שציונו לבעול בקידושין יש בה עוד קושי וזה הקושי השלישי. חוץ מהשאלה הראשונה איך רואים מהפסוק של לפי רבי יקח יש עובה עלה הרי כתוב יקח והקיחה זה הקניין והביאה זה לא הביאה זה לא קניין ואל תגידו לי או כמו ששאלנו שאלה שנייה איך רב מה נגידמה נקדש בביה עם התורה אמרה שהיא צריך לעשות זה ושאלה שלישית הרב הרמבם אומר שציונו לבעול בקידושים אני לא חושב שזה נכון להגיד שציונו לבעול בקידושים. זה לא שמי שרוצה לבעול הוא צריך לעשות קידושין. לא זה המצווה. המצווה היא ש אה כדי לקיים מצוות פריה ורבייה, כדי לחיות חיי אישור, צריך שיהיה קידושין. הקידושין הם לא אה זה לא שמץ על הבעילה רק זה לא מתיר לבעילה. זה זה הדרך. טוב, אז כדי לבאר את זה, מה הכוונה גם הבעילה הזאת שהרמב"ם קורא עליה שיש א יש א ולמה הוא קורא לזה למה הוא קורא לזה רמז? כדי להבין את זה אני רוצה להגיד משהו שכבר אמרו אותו בלשון מאוד קצרה בשמו של בשמו של הרב סולובייצ'יק נמצא בשיעורי סנהדרין ב בהלכה בהלכות מלך שמלך א מותר לו שיהיו לו 18 נשים. כך אומרת המשנה בפרק בתחילת הפרק השני של מסכת סנהדרין. למה מותר למלך רק א רק א 18 נשים? למדו את זה ממה ש ממה שכתוב אצל דוד שהקדוש ברוך הוא מוסיף לו כהנה וכהנה והיו לו שש נשים שש נשים ו ושש ועוד שש ועוד שש אז זה 18 18 נשים ואז א הרמבם אומר כן לא ירבה לו נשים מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד 18 נשים בין הנשים בין הפילגשים הכל 18 ואם מוסיף אחת ובעל לה לוקה ויש לו לגרש וליסה אחרת תחת זו שגירש. אז א יש הרבה שמבינים שה מה שכתוב כאן שאם הוסיף אחת ובעלה לוקה שעל כל ביאה וביאה על כל ביאה וביאה שהוא בא על האישה ה-19 הוא לוקה ככה מביאמנחס חינוך והרב תולביצ'יק אמר את זה גם בשם אבא שלו בשם רב מוישה גם שזה שזה שזה הפירוש כל ביאה וביאה הוא לוקח על הביאה אפילו שלכאורה האיסור האיסור לא נאמר על הביאה הוא נאמר על הלא ירבה לו אנשים שאז לכורה ברגע שהוא כבר קידש אותה כבר צריך מה זה כיוון ש שהוסיף אחת ובעלה לוקה אז הרב סולוג'יק מסביר מסביר א מסביר מסביר בדרך אחרת והחידוש של הרב צלבינצ'יק הוא כזה אחרי הוא אמר את זה שמה ככה בצורה שאפשר עוד להתווכח איתה במקור הזה אבל מי שגם הוסיף את זה הרב שכטר דיבר על זה וגם הרב רוזן צב קראתי דברים שהוא אומר הוא מרחיב את זה אפילו יותר ממה שעכשיו אני אומר ואני אסביר אני עכשיו הולך להגיד משהו ש קשה קצת לקבל אותו מי שרגיל בלימוד הרגיל אבל מי שקצת מכיר את הסגנון הזה אז אני חושב יהיה לו קל לתלמידי הרב דני צוקרמן אני יהיה להם קל יותר אנחנו תופסים שיש שלוש דרכים שונות לעשות קידושין עשית אחד חל חלו קידושין ונגמר זהו היא מקודשת זה נכון זה ודאי שמישהו קידש רק בכסף היא כבר יש את איש מישהו קידש רק בשטר יש את את איש מישהו קידש רק ביאה יש את איש ההבנה הפשוטה שלנו זה אם מישהו קידש בכסף ואחרי זה בא עליה הביאה היא לא חלק מהיצירת האישות אלא עכשיו היא ביאה בעלמה לא החידוש הוא שהביאה היא הביאה הראשונה היא השלמת האישות, חיזוק האישות. אני לא קשה למצוא את המילה. אני ממלא השלמת האישות זה ה זו המילה הנכונה ביותר שביאה היא בסוף יוצרת אישות שלמה יותר ממה שהייתה רק בקידושי כסף. יש לדבר הזה נפקמינות. יש דבר זה נפקמינות. נפקמינה אחת מאוד יפה שרגילים להביא זה הגמרא בכתובות שהבאתי לכם כאן ב אה בדף הרי שהיה זה ברייתה הרי שהיה פיתו אפוי ותבחו תבוח ואינו מזוג ומת אביו שחתן אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל מעילת מצווה ופורש ונוהג שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבלות. עכשיו השאלה היא מה הפירוש הוא בועל בעילת מצווה הוא פורש? האם הוא חייב לבעול בילת מצווה כדי שלא תחול עליו הווילוס או שלא? רק התירו לו בעילת מצווה. אומר רש"י, הוא פורש ויקברו את המת מיד. אחרי הוא פורש, רק אחרי שהוא פורש יקברו את המת דכיוון דחלה עליו חתונה אביה לגבי כרגל ולאטי אבלות וחילה ונוהג שבעת ימי משתה האם רש"י מתכוון שחייבים בילס מצווה כדי שיחול עליו רגל או לא? אומר השיטה מקובצת כמו פשטות לשון רש"י ולשיטס רש"י קרי לבאילס מצווה דהיינו מצוות כניסה לכנוס אותה על ידי הבאה דכי איכי דליכו ללי חתונה בא דליבול דהיינו עיקר כניסה לחופה זה נכון שיש כניסה לחופה גם בלי ביאה הקידושין האיש איש מורכבת שני דברים שכולנו מסכימים עליהם שהאישות מורכבת מקידושין ומנישואין קידושין זה הקידושי כסף שטר בך שלא תעשה את זה ואחרי זה יש לך את הנישואין שהנישואין זה הכנסה לרשותו זה כולם מסכימים והנישואין זה ודאי שלימות נוספת באישות אבל האם יש בה ביאה עוד השלמה לאישות או שלא. רש"י לכאורה סובר שיש בביאה עוד השלמה לאישות כי רק אחרי ביאה יש שמחה שלמה שיכולה להיות חזקה כל כך שהיא תדחה את האבלות. היא תדחה את האבלות כי כך יוצרים ביאה שלמה על ידי קידושין נישואין וביאה הפני יהושע שם בכתובות שואל לכאורה שבע ברכות ששבעת ימים ושתי חלים לא משעת הביאה אלא משעת הנישואין אם מישהו נסע אישה ובאלי רק אחרי כמה ימים אז הוא לא מתחיל את השבע ברכות רק מהביאה מתחילים את זה כבר ולכן הוא ככה הוא מקשה על רש"י ועל ולשק אומר לכאורה החלות של שבעת ימי המשתה מספיק שיהיה ניסוי לא צריך שיהיה ביאה והתשובה נכון ודאי צודק על פני יהושע שחל חל שבעת ימי המשתה אבל ימי המשתה כ שיכולים לדחות שבעת ימי הוילוס צריך שיהיה בהם שלמות גמורה ככה מה זה שלמות גמורה מה הפירוש של המילה שלמות אין לזה נפקמינה במושגי הקידושים מספיק זה קידושין מספיק נישואים חזרה לרשות אבל אנחנו רואים כאן את הנפקמינה של זה ב במקרה של א במקרה הזה הרמבן בתורת האדם בעמוד הבא וכן נראה עוד שעיקר אבלות מן התורה אינו אלא בעידונים קורא רחיצה ושמחה ושמחה ותפילין שהם פאר ותחבוצת ותספורת לשמחה והבלות כשמע שלא יתעסק דברים של שמחה על דברים של אבלות וזהו עניינות שבלב שאמנו למדו שלא יתעסק דברים של שמחה אבל מנעל וסנדל ועטיפה אינן מן התורה שלא אמרה תורה לענות ולצער נפשו מנוהג של כל העולם ולפי כך הקלו באלו עד שיקבר כלו מה אומר הרמבן יש אנינוס ויש אבלות. ענינות היא עד שקוברים. אבלות מתחילה רק מן הקבורה. יש הרבה מחלוקות ראשונים בעניין אבל שיט עשה הרמבן. הרמבן אומר שעיקר האבלות זה ביטוי אה כאב וביטוי א אבלות חיצוניים לתחושת הצער הפנימית שאדם צריך להיות שרווי בו. הצער שהאדם שרווי בו זה כבר מתחיל מרגע הפטירה. לא רק מרגע הקבורה. לכן גם בשעת האנינוס אפילו שלא כבר כבר אתה אסור בכל ה חוץ מאשר תוספות שחכומים הוסיפו שהם לא עיקר האבלות שזה ה נעילת הסנדל וכל הדברים האלה מנהל סנדל ועטיפה זה לא זה אדם לא צריך לצ מזכיר כמו שיש בהלכות יום הכיפורים כתוב אה תענו את נפשותיכם אומרת הגמרא איומה שאדם צריך לשבת עכשיו בחמה כדי שיהיה לסבול יותר ודאי שלא בסדר זה לא אן אדם לא צריך לצער את עצמו לגרום לעצמו צער כמעט וזה לא תתגודדו כן לא אדם רוצה אדם צריך לבטא את זה שהוא בצער אבל לא לייצר לעצמו צערים להימנע מדברים שגורמים תענוג אבל אומר הרמבן אה וזהו הטעם בעצמו למה שאמרו בהבל יצא לדרך נו ומה שאמרו בכתובות בחתן בועל בעילת מצווה הוא פורש ולא אסרוהו לכאורה הנינוס שיש הרבה שיטות והרמבן ככה סובר שזה דאורייתא הענינות האבלות ביום הראשון זה דאורייתא אז למה התירו לו משום שאני טוב בזה תורה מפני שבעילת מצווה אומר הרמבן נמי עשה של תורה היא וכדתניה ובלכתך בדרך פרט לחתן ודחו זה מפני זה לא כולם מסבירים ככה את הלכתך בדרך אבל הרמבן על כל פנים מבין שבעילת מצווה זה עשה של תורה איפה בעילת מצווה עשה של תורה איפה בעילת מצווה עשה של תורה נראה ש אפשר היה לומר שהעשה של תורה זה מה שכתוב כי יקח אישה ובעלה תקדש ואחרי זה במסגרת הנישואין תבעל תגידו אבל זה לא מצווה זה רק כשתיקח לכאורה פשט הפסוק כשאדם לוקח חישה ואז הוא בועל אה ואז היא לא תמצחן בעיניו כי מצא בערבות דבר ודאי לפי שטת בית שמאי וגם לפי בית הילל שלכתחילה זה רק שמי שרואה מוצא ב בעיה של דבר ערבה רק אז זה לכאורה פשט איך אתה לוקח מזה מצווה התשובה מ א דבר שקשור לאורלה אלה שלמדו את הענייני זרועים כי תבואו אל הארץ ומתעתם כל עץ מאכל וערלתם אורלתו את פריו שלוש שנים יהיה לכם יהיו לכם ערלים לא יאכל מה זה אונטעתם כל עץ מאכל זו מצווה או זו תיאור מציאות כי תבואו אל הארץ ואם תנתאו אז צריכים שיהיה אורלה אבל בן אדם שלא רוצה לנטוע לא ביטל עש נכון הוא לא ביטל עש נכון אני לא חושב שהוא ביטל עשה אבל הוא ודאי לא קיים את רצון השם קוראים לזה מצווה של תורה מדרשי אגדה הבינו שהונטעתם זה מצווה וכך אומר המדרש אמר הקדוש ברוך הוא לישראל מה אני לא נתעסקתי אלא בנטיא תחילה שנמר והייתה השם אלוקים גן בעדן מקדם אף אתם התעסקו בנטח חילה שנאמר כי תבוא אל הארץ ונתעתם כל עץ מאכל. במילים אחרות התורה מתארת מציאות טבעית שכך ראוי כך התורה רואה את הדרך הנורמלית שקרה תקרה. זה ודאי לתורה שכשתבוא לארץ אתם גם תנטאו. לכן התורה מנסחת את זה בסגנון כזה שאפשר גם לראות בו סוג של או צליל של ציווי. כי תבואו לארץ ונתעתם כל עץ מאכל. ודאי שזה לא ציווי חיובי. זה לא שודי שמגיע עושה עלייה. דבר ראשון הוא חייב לנטוע לנטוע עץ. אבל הצליל של התורה מראה שכך כך הדרך הראויה בעיני התורה. שאדם מגיע לארץ ישראל, ישר חושב איך אני הופך את ארץ ישראל למקום טוב יותר, למקום יפה יותר, למקום שיש בו כל מה שהאדם צריך כמו שהקדוש ברוך הוא עשה לאדם הראשון בגן עדן, כי ארץ זה ארץ ישראל. זה גן עדן. וזה כבר אותו דבר. כי כך אישה ובעלה. ודאי שהפשט של הפסוק זה והוא יבעל אותה. אבל הצליל וזה מה שהתכוון רבנו הרמבם הרמז בדבר כי יקח איש אישה ובעלה ומזה אתה לד ש שגם ארץ ישראל העלייה לארץ ישראל הכניסה לארץ אדם קיים מצווה נכנס לארץ בא לארץ הכניסה בשלימות לארץ זה לא רק שהוא מגיע לארץ הוא מגיע לארץ גם פה כי כך אישה ובעלה הרמז הוא ככה רמז יש בדבר שיש מצווה לבעול בקידושים אני עכשיו הולך עוד צעד והצעד שעכשיו אני עושה הוא על פי הסמק וזה הסמק הזה התחדש לי ממש ראיתי אותו ממש עכשיו א אתמול בערב ואני חושב שהוא הלשון שלו היא קילורין לעניים וזה הגדרה נפלא פשוט בלשון קצרה קצרה וקולעת הכל זה נמצא בעמוד אחד לקדש את האישה מצווה קוג דכתיב כי כך יש אישה וגם לבנה נוח כתיב ודבק באשתו מכאן שאדם מצווה להיות לו אישה מיוחדת לשמ שמו ואפילו לבני נח באו לסיני נתווספו להם קידושים זאת אומרת המצווה המצווה המקורית היא לא מצוות א קידושים המצווה המקורית היא מצוות ודבק באשתו שיהיה לו לאדם אישה מיוחדת לו זה גדר נפלא זה שיהיה לאדם אישה מיוחדת לא יכול להיות שאפילו נכלל במצווה הזאת שמי שלא לא לא רוצה להתחתן לא מתחתן בד שהוא לא רוצה להתחתן הוא לא מקיים את את המצווה הזאת ודבק באשתו אין דבר כזה צריך שאדם תהיה לו אישה מיוחדת לו זה ציווי דרך אגב לומדים מזה תכף אנחנו נראה את התוספות בדף יג שלומדים מלומדים התוספות סובר שזה זה זה מצוות עשה ממש אבל זה ככה בעצם מסביר הספר המצוות הספר המצוות הקטן הסמק המצווה היא ודבק באשתו אלא שנתוספו למצוות ודבק ואשתו צורה איך מקיימים ודבג באשתו כי כך אישו ורק אחרי זה בעלה מה זה הבעלה זה הרמז בדבר לא יודע אם הרמבם עמד על זה שהמקור זה ודובק כי הרמב"ם נשאר בסוף עם רמז בדבר והרמב"ם אומר כתוב רק יש לשון כזאת שקידוש שבי דרייסה אז מזה הבין שזה מצווה אבל הסמק מגלה לנו את המצווה המצווה ודבק באשתו התורה לימדה אותנו בכייק כך וכל זה איך עושים את זה אבל עיקר עבדובק זה הרי כל אחד מבין שזה נאמר על לשון ביאה איפה אנחנו רואים שבדובק זה מצווה שקיימת גם לישראל והיא נקראת עשה אפילו זה בדף יג בדיון של הגמרא איך אישה נהיית מותרת כשבעלה הלך לעולמו וכך אומרת הגמרא בדף יג עמוד ב וקונה את עצמה בגטו ומיתת הבעל בשלמה גדכתיב כתב לספק ריטות אלא מיתת הבעל מנלן סבורהו הוא עשרה והוא שרתה והאריות דעשר להו ולא שרי להוה הרי כשהוא מת לא זה אלא מדאמר רחמן יבמה שאין לה בנים אסורה יש לה בנים מותרת אישה שיש לה ובן אין לה אז זה אסור לה אבל אם אם יש לה בנים היא מותרת סימן שזה ודילמה אין לה בנים אסורה לעלמה ושריה ליבם ויש לה בנים לכוללמנם היא אסורה זה הבמינה מוזרה כזאת אבל כל פנים הגמרא רוצה להביא ראיה מוחצת שאי אפשר להתווכח עליה אלה מדבר הרחמנה אלמנה לכהן גדול אסורה אז אם לכהן גדול זה אסור אחרים מותר להם איך מותר להם היא הייתה ישת איש סימן שהאלמנה מותרת ודילמכון גדול בלו לכולעלמה בעשא מה זה עשה איזה עשה אומר רש"י א לכולם בעשה ויצאה והייתה לאיש אחר על ידי גירושין ולא על ידי מיטה מלשון ויצאה זה רק ככה רשי מרק על ידי זה תוספות לכאמרי דהיקה עשה באשת איש כגון ודבק באשתו ולא באשת חברו אז יש זה מתאים סמקם בעלי התוספות אז יש עשה דבק באשתו ולבובשת חברו ומי אמר שכשהוא מת פקע ממנה שם אשת חברו זה כמו שאשת אביו לא פקע מן השם אשת אביו כשכשאבא שלו כשאבא שלו מת גם אשת חברו לא פקע אולי ואז ממילא זה אסור מעסדק באשתו ולא באשת חברו איסור עש הגמרא בסוף מביאה את הראיה מסבירה לא לא בזה אנחנו עוסקים מה ראינו ראינו שהתוסות מבין שדבק באשתו זה עשה הרמבן שם יש לכם את זה ב בעמוד השני לכולם בעסב פירש רש"י זה דקתיב ושולחן בטוב ויצא עלכה והתה לאיש אחר בגד ולא במיתה ולבא מכלל עשה עשה ואינו מחובר לפי שהיו צריכים הגמרא לפרש כן מסקנה הבא יעשה מה דרשינן בה לשן זו הדרשה שנויה בשום מקום ואחרים פירשו שורה שלישית ואחרים פירשו מדקתיב את הבק ואשתו ותרשם לובש את חברו ואם תאמר בא בבם נוח כתיב ומחיים איק לממר נאמרה לבני נוח ונשנת בסיני ולזה זה ולזה נאמרה וכי כתב רחמנא הקוד גדול וכולי וכולי אז ככה גם הרמבן פירש את אותה הוא בעצמו הולך בדרך אחרת אבל הוא לא חולק על זה שבדבג באשתו נשאר כמצווה גם לישראל וזו זה גדר המצווה להיות לו אישה בקידושין להיות לו אישה מיוחדת לו בקידושין זה קצת ניסוח שונה מלשון הרמב"ם לבעול לבעול בקידושין אבל זה מאוד מאוד קרוב כי להיות לו אישה מיוחדת לו שנלמד מי ודבק ודבק הכוונה על ידי ביאה ואם מישהו קידש אישה ולא לקחה הוא לא אה נסע אותה או לא או נשע אותה אפילו ולא בא עליה, לא קיים את המצווה של ודבק באשתו. וככה תוספות במסכת כתובות מסבירים את הביטוי בעילת מצווה. תראו את התוספות בכתובות. הבאתי אותו בדף? כן למעלה בעמוד השני למעלה בילת מצווה קרי לבילת מצווה משכתיב כי בואליך עוסיך אין אישה קוראת את ברית אל מי שעושה אותה כלי ועל ידי כך מדבק בה ובאים לידי פריה ורביה ולאח עיקר אלה לבהילה ראשונה בהילת מצווה מדבק בה נכון שאפשר לשאול אם כתוב את דק באשתו למה זאת או צריכו להביא את הגמרא במסכת אה סנהדרין. הגמרא בסנהדרין מסבירה את המשמעות של זה. אבל ה כאילו שזה למה למה הבעיה הביאה הראשונה היא כל כך חשובה? למה היא חשובה? כי זה גורם את הקריטת ברית. זה לשון שכתובה גם בספר יחזקאל. כתוב ואחסך והפרוסנפי עלייך ותהייל ואבוא בברית אותך. לבוא בברית. זה הביאה ודבק באשתו זה הביאה והרמבן אומר שזה מצוות עשה של תורה שזה דוכה אבלות של ענינות של תורה והתוסות אומרים שזה נקרא עשה והסמק כך מגדיר את המהות של מצוות הקידושים של מצווה של התהליך שבו איש ואישה הופכים ליחידה אחת למשפחה קידושין נישואין ביאה עכשיו כבר אנחנו יכולים לתרץ את שתי השאלות ששאלנו את השתי השאלות שאלנו בהתחלה שאלנו איך לומד רבי כתוב כי יקח אישה ובעלה כי יקח אישה ובעלה זה התיאור של התהליך השלם התהליך השלם זה קידושין ואחרי זה באילה וכיוון שהבאילה היא משלימה את קריטת הברית זה נכון שמספיק גם קידושין בשביל כל מיני מספיק גם הכנסה לרשוס בשביל נישואים אבל זה לא הגיע לשלמותו לקיום ודבג באשתו זה לא הגיע לשלמות שלו עכשיו אם הביאה היא גם יוצרת את השלמות למה שהיא לא תוכל לעשות היא היא בסוף השיא החותם הגדול שלמות האישות שיש בין האיש לאישה קריטת הברית שביניהם אז ודאי שהיא יכולה גם לעשות את מה את החלק הראשון של ה של הקידושים וודאי שזה לא בהילה לא נקראת כיכה בשום מקום לא יגידו שבהילה נקראת כיכה וחוץ ממה שאני אמרתי בשוק לא הקודם בסדר א בשמחת אשתו אשר לקח בסדר אבל אבל בגימור אין דבר כזה שזה שביאה נקראת ביאה לא נקראת כיכה ביאה נקראת בהילה ולכן גם גם לרבי יוחנן מי שבא לישה והיא באולס בעל אבל גם אם היא לא אבל באולס בעל זה התיאור של המציאות השלמה של שלמות האישות נכון גם לא בעולת בעל הוא גם חייב מזה גםצת הוא חייב מזה זה גם אה נשואה שלא הייתה ביה הוא גם חייב מזה אבל הביאה היא השלמת האישות והיא יוצרת באישות אישות שלמה יותר אישות שאפשר לקרוא לה ברית אישות שיש לה נפקמינה שהיא רק היא דוחה אבלות ויש בה עוד נפקינה שיש בה קיום מצווה בבעילה הזאת יש קיום מצווה וקוראים לה בילת מצווה והיא דוכה כמו שאמרנו דוכה אבלות ולא רק שדוחה אבלות אלא לפי הניו דעתי יש את זה עוד נפקמינה להלכה בשבתי את הני דבוד היה ארוך יש גמרא ביבמות הגמרא ביבמות בדף סב אמר רבי שע בן לוי חייב אדם לפקוד את אשתו בש שהוא יוצא לדרך שמע וידעת כישלום עולך הופקדת נפחה ולא תכת המאך הנפקה מה אתה נפקא ישך תשוקתך? באמת ששם זה המרב לא ניצרכך אלא סמוך לבסתה. מה הפשט סמוך לבסתה? סמוך לבסתה בזמן שהאישה אמורה לראות דם שיש פסוק וזרתם את בני ישראל מטומתם. דורשים את זה וזרתם את זה מטומתם. מכאן שאדם צריך לפרוש מאשתו סמוך לבסתה. נחלקו האם זה דאורייתא או זה הסמכתא. בכל מקרה או שזה אסור מדיסה או זה אסור מדרבנן או שזה א משהו באמצע שזה שיעור ש נותנים שלומדים הלכות נידה בכולל אבל אה איך התירו איך התירו לעבור על איסור לבוא על אישה סמוך לבסתה אז לא זה זה החידוש אמנם רבנו תם סובל שאסור ביאה גם ביוצא הדרך, אלא מה שכתוב שחייב אדם לפקוד את אשתו זה רק בדברי חיבה אבל לא בביאה ממש אבל פוסקים שגם בביעה ממש יש שאלה מה הדין מה הדין למה כי זה מצווה בוא נגיד לפי השיטות שזה דרבונון אז כאן יש מצווה זה דוחה את הדרבוננון מה הדין אם קבעו חתונה ויצא ש אה שהחתונה היא בזמן שהכלה אמורה לראות דם סמוך לבסתר. האם זה דומה ליוצא לדרך שמותר או לפי רוב לפי השולחן עורך לפי ההלכה או ש א לא בילת מצווה זה רק א רעיון טוב כזה שזה עושה חיבור מנהיג אבל זה לא דוכה אני דוד אומר לא זה לא ביית מצווה זה פחות מה אבל לפי לפי דרכנו שזה ודבק באשתו אדם שיהיה מיוחדת לו צריך לבוא איתה בברית אז א אני נותן כמו הפוסקים שחולקים על על העמד יהודה ודאי לפי הרמבן שזה אומר זה קוראה לזה מצוות עשה וגם הפירוש שלנו בסמק של מצוות עשה ואז בזה השבנו גם את המקור וגם דברי רב שמנגיד המן מובנים מאוד מעולם לא אמרה התורה שמקדשים אישה וביאה שזו דרך נפלאה כי כך יש או בעלה לא אמרו את זה לא חשבו את זה ולא עלה על דעת מישהו זה דבר לא יפה ורב מה נגיד על מה נקדש לביעה אבל ביאה עובד כי ביאה היא חלק מיצירת האישות שלמות האישות נכון אמרתי יש קידושין יש נישואין אבל למה צריך ביעה לא הביאה יוצרת את הדבק מאשתו הביאה יוצרת את הברית ואם היא יוצרת את שלמות האישות והיא הפסגה של של היישות ודאי שהיא יכולה ליצור גם את ההתחלה היא יכולה ליצור אבל זה זה לא הדרך שהתורה ממליצה והתורה לא המליצה על זה מעולם שזאת תהיה הדרך ככה לכאורה מתורץ גם השאלה הזאת ו נראה שבשני מקומות שהתורה מתארת נישואין עם כל השלמויות שלהם. התורה הציגה את את א שלושת השלבים האלה יחד. יש מקום אחד נאמר נתחיל ממגילת רות. מגילת רות כתוב ככה. כתוב שויקח בועז את רות. מה זה ויקח קידושים ותהי לו לאישה זה הנישואים לא מי שירצה יגיד שטר ויבוא אליה ב ויתן השם להריון בטל את בן רבו יסאי היה אפשר לעצור בבטילו לאישה חז"ל אמרו הכל יהודים קלל ממני חסד החופה למה צריך להגיד למה צריך להגיד לא מספיק להגיד ויקח בועז את רות ותהייל לו לאישה ויתן השם להריון למה צריך ויבוא אליה היום אנחנו אולי יכולים להבין אחרי שהגיע הנצרות לעולם אתה יכול להבין שאם היה כתוב רק ויתן השם להריון ולא היה כתוב ויבוא אליה אולי היו חושבים שהמשיח אה או שורש המשיח מגיע מליתן השם להריון. אז א כיוון ש אורוד נכתב ברוח הקודש אז כבר ידעו שזה מה שזה אז שלא יצי מליבום של מינים אז א אזזה ממינים יש לנו עכשיו גם ראש למינים אז כנגדם לא ויבוא אליה אבל לא תמיד התורה באה להוציא מליבם כתוב אה נעשה אדם אצלמנו יגידו שיש שתי רשויות אמרו לא ישארים ים דחי השם צדיקים ילכו בם פושים יקשלו בם אבל כשהמגילה רוצה לתאר שלמות הנישואין את תהליך הנישואין ויקח בו הזרות ותעי לו לאישה ויבוא אליה כך נוצרת האישות בשלמות כמו שאמרנו בספר בספר יחזקאל ובעוד מקום בתורה ויה יצחק האוהל עשרה אמו ויקח את רבקה ותהילו לאישה ויעב וינח עם יצחק אחרי אמו מה פירוש המילה ויהבה זר השרירש יש לנו פה את הרב שאול נין בנכד אז הוא מסביר שהאהבה מגיעה רק אחרי נישואים ולא לפני נישואים מה יעשה עם יעקב א מה עם יעקב ורחל מתעצמת אחרי מתעצמת אחר בקיצור, אבל אנחנו יודעים שבהרבה מקומות בתנ"ך לשון אהבה משמש גם כ רמז לביעה בעיקר על דרך שלילה וקראתי לה מאהו הם מרימוני וכל הביטויים האלה שבדרך שלילה נאמרו הרבה ובעוד מקומות ונראה שהלשון הזה גם קשורה לוינחם יצחק אחרי אמו יש לנו אצל אצל בת שבע אחרי אחרי שמת הילד וינחם דוד בת שבע אשתו ויבוא אליה וישכב עמה וכולי אז גם פה יש לנו שלימוס הנישואין מתוארים בתורה פעם אחת ובעירות פעם אחת והביאה היא השלמת וזה חידוש גדול הביאה זה לא רק ההתר זה לא שהתירו ועכשיו זה רשוס זה לא רשוס זה גם לא מצוות פרובור זה בניין נישואין שלם זה יצירה זירת שלמות הניסים הברית רק שלושת הדברים האלה ביחד הם עושים את הם עושים את ה את השלמות ככה על על דרך שאמר ה שכבר השמועה הראשונה בשם בשם הרב סלובייצ'י כשהאישות זה השלמת הזה ככה הרב שכתר כל פנים פרט את זה מי שרוצה יכול להסתכל בשיעורי הרב למסכת סנהדרין בדף כא שם בהערה 422 בספר של זה בסדר יש את זה גם פרויקט השוט בזה הערה 422 שם הוא מצטט את זה גם בשם הרב שכטר והשם יתברך יער איננו בתורתו [מוזיקה]