המאסר כעונש | הרב משה ישר, ישיבת קריית גת | כנס אסופות ה-5

[מוזיקה] ברוכים הבאים. זה ממש משמח מרן את הלב לראות את כל בחורי הישיבה ביום כזה מיוחד. שבט אחים גם יחד. א אז הנושא הנושא הוא המעסר. לכאורה שמסתכלים על הנושא לא מבינים היום ברור שאוסרים אנשים יש לנו בתי כלב מסמים אנשים א ב כל מיני הליכים כאלה ואחרים מעצר אטום ההליכים או מעשר כעונש או לבירור משפט אבל קצת נתבונן על הדברים כמו שאנחנו בדרך כלל מורגלים על פי א המקורות על פי חז"ל אז א זה גם במסכת סנדרין אבל לא רק אנחנו נראה שזה גם במדרשים בספרה בספרי ומשם גם קצת נגיע בעזרת השם לתשובות בראשונים שיש בנושא הזה ועוד. אז קודם כל בדרך כלל שחובשים בן אדם, עוסרים בן אדם בבית סוהר, זה יכול להיות לשלוש סיבות, אחת משלוש סיבות, או מעשר עד לבירור. בסדר? כשאדם עשה איזשהי עבירה מסוימת, אנחנו רוצים לברר מה יהיה הדין שלו, אז זה עד לברירור. הסיבה השנייה היא בתורת אמצעי. אני רוצה להפעיל איזשהו מנוף לחץ על בן אדם שאו שישלם חוב מסוים או כפי שנראה דברים אחרים אז זה בתורת אמצעי והסיבה השלישית שיכולה להיות למעסר זה מעשר בתורת עונש בסדר אז אנחנו ניגע לאט לאט נתחיל קודם כל מהמקורות האמת שהכנתי שיעור ארוך כי לא ידעתי שזה רק 40 דקות אבל מה שנספי נשיג ומה שלא אז אידח זיל גמור או בפעם הבאה אז א קודם כל נתחיל מהמקורות בתורה יש לנו בעיקרון שתי מקורות עיקריים בתורה שבהם אנחנו מוצאים את המעסר ומיד כולם יגידו את הפסוק המפורסם של אדוני מושק להם שזה אצל יהושע אבל זה לא זה לא חלק מהמעסר שמה חז"ל מפרשים שהוא אמר להם אתן עליהם צורקי ציבור ומקלין מעליהם לא ברור שיהושע התכוון שממש למעשר אבל הדברים המפורשים שיש לנו למעשר אז אצלכם במקור מספר אחד במקור מספר שתיים הסוגיה הראשונה זה במגדף ויקוב בן האישה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אותו אל משה בשם אמ שלמות בדברי וכולי וינחו במשמר לפרוש להם על פי השם אז המגדף הוא מקלל את שם השם כמו שמי שלמד סנהדרין אז המשניות שמה יקה יוסא את יוסא כל הדוגמאות שמה ולא ידעו משה רבנו לא ידע מה העונש שלו וינחו במשמר לפרוש להם על פי השם אז גם ההונקלוס וגם הבן עזרא וגם התרגום יונ יונתן מפרשים בנחום במשמר בית עשירי או בית מטרה מתרגם את זה היונתן בן עוזיאל שזה שמו אותו בבית הסוהר פה בעצם אנחנו לא יודעים בכלל את העונש של המגדף לא יודעים אם הוא חייב מיתה או לא שמים אותו במעשר עד שהקדוש ברוך הוא ידבר אל משה ויגיד לו המקור השני זה המקושש ונשים לב טוב להבדלים ביניהם זה נפקמינה מקור מספר שתיים ויו בני ישראל במדבר וימציאו איש מקושש עצים ביום השבת ויקריבו אותו מוצאים אותו מקושש עצים אל משה ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו שמה במקושש היה ברור לנו שהוא חייב מיתה נכון למה כי זה חילול שבת אלא משה רבנו לא ידע באיזה מיטה לדון אותו בסדר אז המגדף לא ברור בכלל שיש עליו חיוב עונש מיטה במקושש לעומת זאת ברור שיש עליו חיוב עונש מיטה אלא אנחנו לא יודעים עדיין מה העונש מיטה שלו? ואת שתיהם שמו בבית המעשר. אגב, חז"ל אומרים ששתיהם היו באותו פרק, ז ממש באותו זמן סמוך, רק לא שמו אותם ביחד. ומפה הראשונים לומדים דבר חשוב שאף פעם לא שמים במעסר מי שחייב מיתה עם מי שלא חייב מיתה. כי זה שובר את ליבו. זה שחייב מיטה אז הוא אומר אני פה לא יוצא מפה חי. והשני הוא עוד שנייה יוצא. אז לא שמים אותם ביחד. תכף נראה את זה גם אם נספיק ב במקורות. עכשיו, בהתייחסות של חז"ל יש לנו שתי התייחסויות לזה. גם בספרה א בפרשת אמור וגם במדבר. אני במקור מספר שלוש. וינחו במשמר ולא ינחו המקושש עמו. זה מהסיבה שאמרנו ושניהם היו בפרק אחד ויודעים היו במקושש שהוא חייב מיטה שנאמר מחללי המות יומת. אבל לא היו יודעים באיזו מיטה ימות. שנאמר כי לא פורש מה יעשה לו וכן הוא אומר לפרוש להם על פי השם מלמד שלא היו יודעים אם חייב מיתה או לא זה לגבי המקושש מקור מספר ארבע בספרה גם כן כתוב וינוחו אותו במשמר מגיד שכל חייבי מיתות א נכבשים בסדר אז בעצם אם אנחנו לומדים אם אנחנו לומדים כמו שהספרי לומד ממקושש אז אנחנו יודעים ודאי שאפשר לחבוש בבית האסורים, אפשר לאסור אדם רק שוודאי דינו חייב מיתה, נכון? זה לא הרצאה חברים אם יש לכם קושיות או צעקות וזה כמו בית נדר אז אם נלמד רק מהמקושש אז אנחנו יודעים שאפשר לאסור אדם שהוא ודאי חייב מיתה אלא אנחנו לא יודעים באיזה מיטה אבל סור אדם על עונש ממון או כל דבר אחר כפי שתכף נראה בהמשך את הדוגמאות שרון גט אדם שלא משלם מיסים וכאלה דברים מהמקושש אי אפשר ללמוד אבל אם נלמד מהפרשיה של מקדף נלמד אחד יותר מזה שלא רק על עונש מיטה אפשר לאסור בן אדם אלא כל עונש. אני יודע שהאדם הזה עשה משהו לא בסדר. עוד לא ברור לי מה העונש שלו. אולי מיטה, אולי עונש אחר בכלל. שאפשר גם כן לאסור אותו עד לבירור המשפט. זה משתי המקורות שיש לנו בתורה. שוב, אם זה מהמקושש, אנחנו לומדים רק על אדם שחייב מיתה שאפשר לאסור אותו. תכף נראה מחלוקת בראשונים מה הטעם של המעשר ותהיה גם נפקמינה בזה בית דין ערבות או אם נלמד מהמגדף אני יכול לאסור כל אדם שעשה עבירה אפילו שלא ברור לי עדיין מה העונש שאנחנו נשית עליו עכשיו האם אנחנו יכולים ללמוד מהפרשיות האלה שאפשר לאסור בן אדם גם לדורות זאת אומרת הפרשיה של המקושש והפרשיה של המגדף זה היה במדבר האם שתי הפרשיות האלה נאמרו גם לדורות או שזה היה הלכה לשעתה רק במדבר בגמרא בסנהדרין שזה בעצם לב הסוגיה של המעשר במקור מספר חמש גמרא בסנהדרין דף עדח אני קצת הבאתי מהאמצע לא הבאתי את המשנה שלפני אבל שמה יש מחלוקת רבים נחמיה ורבנן לגבי אדם שמכה את חברו נכון כתוב שאדם שמכה את חברו ועכשיו החבר היהודי הזה שהוא קע הוא פצוע קשה קשה פצוע קשה אני לא יודע מה יהיה איתו מושפז בבית חולים הרופאים אומרים נשקפת סכנה לחייו אז אני לא יכול כרגע לדון את המכה נכון אז אם עומדין אותו למיטה את אותו פצוע קשה אז בינתיים מה מה עושים עם אותו מכה לכאורה שמים אותו בבית הסואר תכף נראה מאיפה זה מדויק עד שנדע מה קורה עם אותו אחד אם אותו אחד יצא מבית החולים בריא ושלם אז הוא משלם לו את השלומי הנזק שבט צער כל שלום שהוא צריך לשלם לו ומשתחרר לביתו. אם הוא הכביד חוליו אבל לא מחמת המכה אז הוא גם יוצא. אם הוא מת דנים אותו למיטה ואז מתחיל כל התהליך של הבירור של עדים התראה וכולי. בסדר? הפסוק שמה כתוב אם יקום ויתהלך בחוץ על משענתו וניקה המכה. מה זה וניקה המכה? וניקה ממה? תראו את הגמרא בסנהדרין. ורבנן הי וניקה מכה. מי דרשבה? חכמים מה דורשים? רבי נחמד דורש מה שדורש שמה וניקע מכה לא נכנס לסוגיה כי זה לא קשור למעשר מה חכמים דורשים על הפסוק וניקה המכה ניקה ממה מלמד שחובשין אותו מלמד שאני יכול לשים אותו במעשר עד שנדע מה דינו של אותו אחד האם הוא ימות ואז הוא חייב מיתה או שהוא לא ימות והוא חייב רק בנזקים ממוניים ורבי נחמיה חבישה מנ רבי נחמיה לא יכול לדניקה מכיר לומד משם את השלומי הנזק מאיפה הוא ילמד את חבישה אומרת הגמ הגמרא יליף ממקושש פרשיה שראינו שואלת הגמרא ורבנן נמלילף מי מקושש מקושש ברקת להוא ומשה לאבד קטמאי להפוקהי ואותו אדם שהיקה את חברו דלא ידינברקת להו היא לא ברקתה להו בסדר אז לפי רבניכם לומדים מ מקושש את דין המעשר לפי רבנן אי אפשר ללמוד ממקושש כי מקושש לא ברור בכלל כי היא מקושת סליחה היה ברור שהוא חייב מיתה לא ברור באיזה מיטה אבל אותו אחד שיקע לא ברור בכלל שהוא חייב מיתה שואלת הגמרא ורבי נחמיה יעליף ומגדף דלא ידי ברקתה להו וחבשו אומר רבי נחמ גם מגדף לא ידענו אם הוא חייב מיתה נכון עוד לא פורש בתורה דינו של המגדף ובכל זאת אסרו אותו זאת אומרת שאפשר לאסור בן אדם גם על עבירה שהוא עשה למרות שאני לא יודע אם הוא יהיה חייב מיתה או לא ורבנן מגדף הוראת שעה איתה כדתניה יודע משה רבנו שם כושש במיטה שנוע מחלל מאות יומת אלא לא היה יודע באיזו מיטה נהרג שנאמר כי לא פורש מה יעשה לו אבל מגדף לא נאמר בו לפרושם על פי השם שלא היה משה יודע אם הוא בן מיתה כל עיקר אם לו בסדר אז מה שיוצא בעצם מהגמרא זה ככה אם אנחנו הולכים לפי רבי נחמיה שלומד ממגדף אז יוצא שיש לימוד מעשר גם לדורות כן ולא רק לשעתו על כל אדם שעבר עבירה רע ואני לא יודע מה יהיה הדין שלו. אני צריך להביא אותו לפני בית הדין, לפני בית המשפט ואני לא יודע מה הם יפסקו. בינתיים אני שם אותו במעשר או כדי שלא יברח או כפי שנראה בהמשך שהמכילתה אומרת לא ייתכן שאדם שוכב פצוע בבית חולים והמוכה מתהלך בחוץ פשוט לא מוסרי. כן. א ואם אנחנו הולכים לפי שיטת חכמים אז יוצא שהמקושש זה היה רק הוראת שעה ולפי חכמים אם אין לך ספק אם יש שמה חיוב מיטה או לא אלא ודאי שאין חיוב מיתה בעבירה שהוא עשה אי אפשר ליסור אותו אי אפשר ליסור אותו בסדר זה יותר מחלוקת רבי נחמיה וחכמים מתי לפי חכמים כן נוכל לאסור אותו כשיש לי וודאות על חיוב מיתה אני יודע שזו עבירה שחייבים עליה מיטה אלא שעדיין חסרים לי הפרטים אני לא יודע אם שתי העדים ראו אותו בבת אחת אני לא יודע אם שתי העדים הם כשרים צריך עוד לבדוק אותם בדרישות וחקירות שלא יוכוחשו שלא יוזמו א צריך לבדוק ש הייתה שמה התראה אבל אם אין לך שום אפשרות של עונש מיטה בעבירה שלו לפי חכמים אתה לא עוסר אותו כלל ועיקר מה אנחנו עושים להלכה מה נפסק להלכה מה פסק השולחן ערוך? תשובה. אין שולחן ערוך. השולחן ערוך לא פסק בדברים האלו. היחיד שפסק לנו זה רק הרמב"ם. בואו נראה את הרמב"ם. המכה את חברו. מקור מספר שש. המכה את חברו באבן או באגרוף וכיוצא בהן עומדין אותו. אם עמדו לחיים נותן חמישה דברים ונפטר. ואפילו חלה מוכה והכביד ומת מחמת המכה אחר כך מסיבוכים שהיו לו. הרי זה פטור כי המדור לחיים. ואם המדור למיטה, זה עכשיו הנקודה החשובה, אוסרים את המכה בבית הסוהר מיד וממתינים לזה. אם מת, יהרג המכה. אם הקל ונתרפה רפואה שלמה והלך בשוק, על רגליו כשאר הבריאים, משלם המכה חמישה דברים ונפטר. איך פסק הרמב"ם לכאורה? כתוב מה? במחלקת רבי נחמיה וחרמים הוא לא מדבר עליה. מה כן אפשר להבין מדברי הרמב"ם? הרמב"ם כותב מפורש דבר אחד שאם עמדו למיטה אפשר לאסור אותו אם לא עמודו למיטה לפי הרמבם לכאורה משמע שלא לכאורה משמע שלא אתה אומר יפה אולי נצטרך לעיין עוד בדברי הרב במקומות אחרים את זה תכף נעשה אבל ודאי שהרמבם בסקודם כל מפורש שרק אם המדו הוא למיטה ודאי אני יכול לאסור אותו לא המדו הוא למיטה אולי אפילו בספק מיטה אני לא עוסר אותו. בסדר? שזה ודאי לכאורה לפי אה רבי נחמיה. עכשיו אני הולך רגע לדין אחר ומהדין הזה גם כן נחזור לדין הראשון. א האם מועילה ערבות? בסדר היום אתם מכירים את המושג הזה ערבות? אתם לא מכירים. אתם בחורי ישיבה ברוך השם. לא נתקלים בדברים האלו. אבל אם אדם יש עבירות מסוימות שהשופט אומר אין סכנה לציבור, האדם הזה א יתן ערבות או כספית או שמישהו חותם לו על ערבות וכדומה ואז נוציא אותו בערבות. האם אפשר להוציא אדם שחבוש בבית האסורים אפילו על עבירת מיטה בערבות? אז בוא רגע נעיין קודם כל מה הטעם של המעשר. כבר אמרתי את זה לפני. יש שתי שיטות בזה, שיטת רש"י ושיטת ריטבה. לכאורה, ככה אני אומר, אני לא מכריח את הדברים, אבל לכאורה זה יהיה מחלוקת בי בין רש"י לבין ריטבה. מקור מספר שבע שלפניכם אומר רש"י, ורבנן וניקה מקלמד שחובשין אותו. אומר רש"י על זה אם עמדו למיטה חופשין את המכה שלא יברח עד שנראה אם ימות או לא. מה הטעם לפי רש"י? שלא יברח טכנית. בסדר? אדם יברח, יצא מהארץ, יעלם במדינת ישראל הגדולה, ילך לאיזה ישוב גבעה שלו, מכירים אותו אז לכן חופשין אותו שלא יברח במכילתא אני אמרתי ריטבה אבל לא זה מכילתא אבל הריבה מביא אותה אבל המקור הוא מכילתא וניקה המכה שומע אני יתן ערבים ויתייל בשוק תלמוד לומר אם יתהלך אם יקום ויתהלך בחוץ מגיד שחובשים אותו עד שמרפא אז קודם כל שתי דברים מה שמע מהמכילתא שהטעם הוא לא כמו רש"י נכון אתם מסכימים זה לא שם יברח אל זה נשמע טעם יותר מוסרי לא ייתכן שאותו אחד שוכב נענק מכאביו בבית החולים והמכה מתהלך בחוץ חופשי זה הלשון של המכילתא יתן ערבים וטעייל בשוק לא זה לא מוסרי אם הקת מישהו אתה צריך לשבת בבית הסוהר עד שיתברר א דינך משמע משמע יותר מזה קצת מהמחילת כתבתי את זה בסוגריים שרק בספק נפשות הדבר הזה לא יועיל אבל בדיני ממונות לכאורה לכאורה אולי מדויק מהמכילת שהדבר הזה יועיל הראשון שהתייחס למחלוקת הזאתי ולנפקמינה הזאתי זה שוט הריבש שוט הריבש בכלל שתדעו אם יש לכם מדי פעם תקראו שוט הריבש הלו תשובות מרתקות תשובות מרת מרתקות א היה לו שאלות של הרבה אנוסים שהיו בתקופה ההיא והרבה שאלות ביחסים שבין ישראל לבין הגויים ואחת השאלות המרתקות זה השאלה ששאלו אותו בדיני ערבות אני קורא מקור מספר תשע שאלה השלישית אם יש רשות לבית דין להוציא את שמעון המסור מסור פה הכוונה היא שהוא נאסר באמת האסורים בערבים בטוחים בסך נורא ובכנסות מה שאנחנו מכירים היום ערבות כספית שיהיו הערבים חייבים בכל מה שיהיה המסור חייב אם תברר הדבר בסדר אז אנחנו עכשיו מוציאים את אותו אחד מבית הסוהר למשל היום בהליך המשפטי אחד הנימוקים להוציא אדם בערבות זה אם הוא אדם שלמשל מפרנס את משפחתו אדם בעל משפחה בעל ילדים בא עורך דין וטוען תשמע אם הוא ישב בבית הסוהר אנחנו אה המשפחה שלו קורסת פה בית המשפט הרבה פעמים יגיד גיד אני מוכן להוציא אותו בערבות בתנאי שאין סכנה אנשים יחתמו עליו ערבות כספית והכל והוא יצא א למעשר בית היום יש כל מיני כאלה דברים איזוג אלקטרוני האם כל הדברים האלה מועילים או לא כך שאלו את הריבש תראו מעניין שגם בגלות גם בגלות התעסקו ב בדברים האלו איזה כוח היה לחכמים ולבית דין בתקופה ההיא אתם תראו תכף שגם הרשבא כותב שהיה דין דמלכות הדינה והיו אפילו אוסרים אנשים גם בתקופות בגלות, לא רק שהיה בית דין מסודר בארץ ישראל. אומר הריבש ככה, אין ספק שכל שיש בעובר העבירה חשש חיוב עונש, שבית דין חייבים לחופשו ולאוסרו בבית האסורים עד שיתברר להם שאין בדבר חיוב עונש, רק חיוב ממון לבד ואין נותנים אותו בערבים. למה? הרבה אומר, אין דבר כזה ערבות. שהרי העובר אם יראה שהתחייב בדין מידו בסדר אם הוא מתחיל לראות לשמוע את השמועה מבית המשפט מהתהליכים אמר לו הורחת דין שמע הולך להיגמר לרעתך מה הוא יעשה מיד יברח ברוח יברח ומה יעשו ביתין לערבים ומה יועיל אם יפגעו בהם והם לא עשו עבירה טוב חטא וזיגוד מה נגיד מכירים את הגמרא הזאתי טוב יחטה זיגוד יקבל מלכות כן זה לא היה לנו מורה שתמיד המשתמש במשפט הזה זה אמר אם לא תודעו אז כולם יענשו ואז הוא אומר וטוב יאמין לא כדאי אז כדאי שאחד יודע בסוף לא היו מודים אבל אומר אומר אומר הרבש איזה סברה יש לחייב את הערב כסף או עונש והוא לא עבר את העבירה מה עשיתי פה מה עשיתי פה לא הרווחתי שום דבר יותר מזה ואם מפני שנתחייבו ונשתעבדו לכך מה תגיד האדם הזה חתם על ערבות הוא שיבד את עצמו מרצון נכון שיעבוד מרצון של אדם לכאורה מועיל אומר לא אין אדם יכול לשעבד עצמו במשא אינו מחוייב אלא בדבר שבמון אבל לא בחיוב נפש אני עכשיו אוכל לשים את אותו א ערב בבית הסוהר תחת ה העבריין לא אדם יכול להתחייב ולשב בממון אני יכול להיות ערב להלוואה ואם הלובה לא ישלם את ההלואה בזמן אני אערב ישלם אותה אבל בחיוב שבנפש לקחת בן אדם לאסור צור אותו תחת העבריין זה לא שמענו דבר כזה לא הגיוני ועוד שהעובר ילך לו בלי שום עונש ולא מצינה לקיום בבי ובירתר מקרבך נכון אחד התפקידים המרכזיים של בית דין מה הוא וברתה הר מקרבך זה המשמעות העליונה של לעשות צדק ומשפט לבער את הרע מן העולם על ידי עונש על ידי חיוב מיטה על ידי כנסות מה יעזור לי הערב? אז בסוף אותו פלוני אולי קיבל את הכסף או מישהו פה קיבל את העונש אבל לא ביארתי את הרע. הוא מתהלך לו חופשי בלא שום עונש. ועוד שמי שעבר עבירה שיש בה חשש חיוב עונש אין ראוי שילך ויתייל בשוק. מה עשה פה? מה עשה הריבש? שמתם לב? הוא הכניס את שתי הטעמים כי לכוחשני אמר נפקמינה. אם לפי הטעם של רש"י כדי שלא יברח לכאורה יוצא מרשי שמה שאם זה ערבים כל כך חזקים שאותו אחד לא יברח אם אדם הפקיד 100,000 שק או אני שם לו הזיק אלקטרוני אני אגרום לו שלא יברח איסור יצא מהארץ לכאורה לפי רשי יועיל נכון לפי המחילתא שזה עניין מוסרי לכאורה לא יועיל הרבים הריבש לוקח גם את רש"י גם אתמכילתא בעצם הוא רוצה לומר שאין מחלוקת ביניהם הוא מחבר את שתי הטעמים גם מהצד שלא יברח וגם אם תאמר שהוא לא יברח יש לנו את המכילתא לא מוסרי שאדם עכשיו פצוע בבית חולים כי הרבצת לו ואתה תתהלך כאחד האדם כן אין ראוי שילך ויתהל בשוק בעוד שבית דין מעיינים ונוסעים ונותנים בדינו וזהו ששננו במכילת מה שראינו בניקה מק וכולי וכולי מגיש החופשי מד ולכן אני מדלג אם ראו בית דין שיש ממש בדברי הטובע שימו לב להדגשה. ריבש אומר הביתן צריך לראות שיש פה קיס, יש פה אילה לתביעה. הטובע לא סתם טובע. ושמתברר הדבר שיהיה עובר חייו עונש בגופו. עונש בגופו זה לא חייב להיות מיתה. זה יכול להיות מלכות. זה יכול להיות אונש. עונש מעסר בשביל א שהאדם הזה א א ילמד את הלקך כפי שתכף נראה. אין נותנים אותו בעריבים. אז יוצא לנו מהריבש שהוא נקט את שתי הטעמים. המאסר נועד גם בשביל שלא יברח וגם בשביל ש עבריינים לא הסתובבו בחוץ בשעה שבית דין מעניין בדינה. ואומר הריבש לא מועיל בזה א דין של ערבות. בסדר? אני רוצה ברשותכם אה א ללכת לדבר הבא. ות רוב הראשונים רוב הראשונים א הלכו פחות או יותר בכיוון הזה של הריבש שאם זה לא רק חיוב ממון אלא ייתכן גם עונש בגופו דין ערבות לא מועיל דין ערבות לא מועיל כי אנחנו רוצים לקיים ובתרה הר מכירך ואם יש לי חשש ספק שם האדם הזה יברח אין לי שום סיבה א לשחרר אותו בערבות אז עד כאן דיברנו לכאורה על דיני נפשות או ספק דיני נפשות או דברים שהם א נוגעים לנזק גופני ממש, האם אפשר לאסור בן אדם כדי לשלם ממון או כל דבר אחר? היום אנחנו יודעים ששמים בן אדם בצו או במעצר, בין אם זה הקטטה, בין אם זה על קנסות שאדם לא שילם, זה יכול להגיע עד למעסר, היא תשלום מיסים ועוד הרבה הרבה דברים. בסוגיה שבתי הדין עוסקים בה הרבה בשנים האחרונות וקיבלה קושפנקה חוקית זה הסוגיה של שרוני הגט שברוך השם היום כבר גם בתי המשפט ו א השופטים מכניסים אדם גם למעשר על דבר כזה האם יש עילה האם יש היתר הלכתי לאסור בן אדם שלא בדיני נפשות או ספק דיני נפשות אז יש א סוגיה במסכת פסחים מעניינת ששמה הגמרא המשנה דנה האם אדם שנמצא בבית הסוהר שוחט פסח או לא שוחט פסח? מישהו פעם חשב על זה? ש נמצא בבית האסורים קורה הגיע ליל פסח הוא לא יכול לבקש שחרור אין שחרור אתה פה אדוני הוא חייב לקיים מצוות קורבן פסח נכון איך הוא מקיים מצוות קורבן פסח הוא רוצה עכשיו לשחוט קורבן פסח שוחט בבית האסורים או לא שוחט בבית האסורים אומרת המשנה בבית האסורים של גויים לא שוחטים שם הראב פסול אומרת המשנה בבית אומרת הגמרא אמר רב אברב הונה אמר רב יוחנן לא שנו אלא בבית האסורים דנוכרים אבל בית האסורים דישראל שוחטים בפני עצמו בסדר אין חשש שירבו פסול אין שנזרים מדיני טומא וטהרה לא נגרום פסול לקורבן פסח יכול לשחוט בבית האסורים דישראל עכשיו זה לא הסוגיה שלנו אבל מה האדם הזה עושה בבית האסורים על מה הוא יושב על מה הוא יושב אומר מה לא אומר רש"י סתכל ברשי כגון קופו להוציא אישה פסולה או לשלם ממון. רגע, איפה הגמרא בסנהדרין? רבי נחמיה, הרבנן, מאיפה רש"י הביא את זה? לקופו להוציא אישה פסולה. מישהו התחתן עם אישה פסולה? זכותו או לא זכותו? היום יגידו, מה? יש לך בחיה חופשית, לא דמוקרטיה. אין בחזה על דבר כזה. אתה התחתנת עם אישה פסולה לך, אנחנו נכפה אותך להוציא או לשלם המון. אדם אמר אני יותר לא משלם מיסים בעיר לא משלם מסי יישוב לא רוצה לשלם לא נהנה מהכבישים שלכם הדברים שלכם לא משלם מסי ישוב אומר רש"י על זה הוא יושב בבית האסורים לא של נוכרים של ישראל זאת אומרת זה על פי דין מאיפה רש"י הביא את זה אז אני אני חושב זה מצאתי לאיזה סימוכים א ברב וולונדילברג בסדר מכירים את הרב ולדילברג רב אליעזר יהודה וולדברג בעל הציץ אליעזר הרבה מהשיעור הזה זה מושטט על במה שכתב הרב ציציתי אליעזר בספר הלכות מדינה חלק א' הוא כתב על זה שמה שתי מאמרים מאוד ארוכים יש לזה ראיה מהש"ס לא במקום אחד בכמה מקומות אני הבאתי רק דוגמה אחת מהגמרא בחולין גמרא שמפורסמת זה מופיע בכתובות זה מופיע בסוכה זה מופיע בעוד מקומות בש"ס כן אומרת הגמרא והתניה במדברים אמורים במצוות לא תעשה אבל במצוות עשה כגון אומרים לו עשה סוכה ואינו עושה לולה ואינו עושה עשה ציצית ואינו עושה מכין אותה שתצא נפשו הולכים בית דין ברחוב מסתכלים על הבית של מישה תגיד למה אין לך סוכה אומר אני לא עושה סוכה אני נגד המצוות לא עושה סוכה מטרים בו אמר לנו תעשה בבקשה סוכה אומר לו אני לא רוצה לעשות סוכה לוקחים אותו אחר כבוד לבית דין מכין אותו עד שתצא נפשו על מצוות עשה זאת אומרת יש כוח לבית דין לקוף אדם לקיים מצווה לכא אור אז זה המקור לרשי אומר רש"י אם האדם הזה לא רוצה לגרש את אשתו לדוגמה דוגמה שנפוצה בימינו לגרש את האישה זה מצווה או לא מצווה מצוה תעשה מן התורה לא צריך לקיים אותה אבל מצוות עשה מן התורה בית דין יכולים לקפוץ אותו אבל לאישה יש עניין שאי אפשר לגרום לפגיעה בגופו לא לא הוא מכין אותו באישה בגירוש לא פה זה באישה פשולה אנחנו גם כן הרמבם כותב מלקין אותו זוכרים שיש פסיקה שאסור ובגלל זה אפשר לקחת רישיונות וכאלה אבל אי אפשר לפגוע לא תדבר על היום כן לא היום לא לא לא היום לא היום לא לא לא מדבר על דין תורה הרמבם הרב מכין אותו מלכין אותו של היום לא מדיני המדינה מדיני הלכה שמותר להכות אותו מדיני הלכה היום לא היום אנחנו בבעיה היום אין לנו תוק אין לנו שיניים כן לבית הדין היום אין שיניים כי אנחנו לא מקור הוא מפה אז המקור פה אומר שקליאה זה נחשב כהקאה ואז זה פגיעה בגופו אז אולי יהיה אסור דווקא לא לא אומר הרמב"ם אדם שלא רוצה בגלל שהוא מלכין אותו רמבם מפורש מלכין אותו ואז כל הדיון צריך שיהיה לרצונו נכון אלא שזה אומר שזה הרצון הפנימי שלו לגרש את אשתו לא רק זה אדם מתחתן ישר פסולה אומר לך מה אכפת לך עם מי אני חי אני רוצה לעבור איסור אומרים חכמים אתה לא תעבור על איסור נכפא אותך אומר רש"י אם יש כוח לבית דין לכפות אדם על קיום מצוות עשה אז ממילא אפשר גם לחבוש אותו בבית האסורים אז אז אנחנו רואים מפה פה שזה לא רק לתשלום ממון תכף נראה את הסוגיה בתשלום ממון לא רק בספק חיוב מיתה אלא אפילו בית דין רוצה להפעיל מנוף לחץ על אדם שיקיים מצווה השאלה היא לא בכל מצווה כנראה רש"י דווקא נקרה את הדוגמאות האלו אבל ודאי שלשלם המון או להוציא אישה פסולה יוצא מרשי א ודאי שכן דוגמאות לזה דוגמאות לזה יש א שתי תשובות שוט הרשוט הראש אני חושב שיש מחלוק ביניהם אם אתם חולקים עליי תגידו בואו נקרא את שתי התשובות של הרשבא והראש תראו איך התייחסו לאם אפשר לאסור בן אדם על אי תשלום חוב היום עושים את זה או לא עושים את זה היום עקרונית בחוק היבש עושים כן לא על כנראה לא על דוח משטרה אבל אם אדם לא שילם מס הכנסה או כאלה דברים אנשים נכנסים על זה לבית הכלא האם זה מותר על פי התורה שאלו את הראש את הרשבא נתחיל מהרשבא שאלת מי ששיאבד עצמו ונכסיו והבריח נכסיו. אדם עשה כל מיני עסקאות, בסדר שיאבד גופו א שיאבד נכסיו. למה של אדם קנה בית, מכירים את זה? אתה משועבד לבנק, הוא עשה קומבינה, מכר את הבית, הוא לא יודע מה עשה איתו או מכר את כל הנכסים שלו, עכשיו הוא חייב כסף. זה נקרא הבריח נכסיו. היכבש גופו. כיוון ששיאבד גופו או לא, אני אומר, טוב, אין לי מה לקחת לו, אני אקח אותו. מה יעזור לי המעשר שלו? מה יש הרעה בזה? הרתאה רק להרתאה. בואו נראה מה עונה הרשימו. מה? שיעשה עבודות בבית השואה. שיעשה עבודות. טוב. אז איך אני מחזיר את הכסף? ככה אתה אומר ככה ישלם לחברה. שעות לציבור זה דבר שלא מובא בפוסקים אבל היום משתמשים בזה. תראו מה אומר הרשבא. אין הגוף משועבד שימחר וישלם כגנב שנמכר בגניבתו. ולא כדי שיחש. אומר הרשב שיעבוד הגוף שאדם משתעבד למלווה או בעסקאות שהוא עשה, כל מיני כאלה דברים, זה לא שיעבוד הגוף שהוא ימחר כגנב. יש לנו מקור אחד בתורה שאדם נמכר, זה רק אם נמכר בגניבתו. שאין אדם כותב כן לשעבד ולעשות כעבד, אלא הרי הוא משועבד כלווה ונכסיו כערבין. ולומר שלא נכסיו אלו שיש לו עכשיו בלבד. ושמין לו נכסים עכשיו וכולי זאת אומרת זה רק שיעבוד נכסים אם יהיה לו נכסים בעתיד אני אוכל לקחת לו אבל שיעבוד הגוף על חוב ממוני אומר הרשבא אין דבר כזה אתה לא יכול לאסור בן אדם על חוב אפילו גדול ככל שיהיה זה מה שכתוב ברשב מסכימים תראו תשו את הראש בהשקפה הראשונה זה נראה לכם שהראש יגיד כמו הרשבא אבל תדייקו טוב בעל הדבר האחר שנסתפקו בו חכמי ברגש שם של מקום. אם יהיה רשאי שום יהודי שמוציא שטרחוב על יהודי אחר, לתפוס גופו בכוח אותו שטר חוב. אף על פי שיהיה כתוב בשטר שם המלווה. אני רוצה לתפוס אותו, לשים אותו בבית הסוהר, להלשין עליו למשטרה. אומר לו אדוני, יש פה אדם חייב לכוב אני יודע שהמשטרה יקחו אותו מיד לבית הסוהר. מותר או אסור אומר הראש דבר ברור הוא שאם אין לה לובה ממון לפרוע לא יתפוס המל וגופו שלוב ושתאבד בו או אם כרנו בשביל חובו דדווקא בשביל גניבה הוא נמכר דכתיב אם אין לו ונמכר בגנבתו ודרשו חז"ל בגנבתו ולא בכפי בגניבתו ולא בזממו והוא דין בגנבתו ולא בחובו ואפילו אם שיבד גופו לכך אדם כתב בשטר החוב שלו בשטר ההלוואה אני משעבד גופי אומר אומר הראש שזה לא תופס אתה לא יכול לשעבד את הגוף שלך לשום גורם אחר אלא אם כן זה עובד בכטריון של התורה ונמכר בגניבתו זה הסיבה היחידה דשיעבד גופו למוכרו כעבד אין שעבוד זה חל תאין עבד דברי נוהג בזמן הזה גם אם תגיד שהוא מוכן אומר לך אני מוכן להימחר אין כתב אין להביא דברי אין זה צריך בית דין בשביל להביא דברי וגם המלווה עצמו אינו יכול להשתעבד בגופו איך קראת לזה שעות לציבור מקודם יבוא המעלווה יגיד, אתה יודע מה? אין לך לשלם, אתה עכשיו עובד אצלי. הוא יכול לעשות דבר כזה. זה נקרא להשתעבד בגופו וכל שכן לייצרו מכות עד שיפרע לו. אינו רשאי דתנן האומר שמא את עיני, קטע את ידי, שבור את רגלי. אדם אומר לחברות, שבור לי את הרגל. למה? הוא רוצה גמים. הוא רוצה גמים. אומר לו אני אומר לך שמא את איני אסור לעשות את זה אדם שחובל שחובל בעצמו עובר לפחות בעשה אחד אם לא גם בלא תעשה לפי הרמבם בסדר אז הוא שמה את אינו שבר את רגלו אחר כך הוא התחרט וטובע אותו בבית דין מה יהיה הדין הוא חייב לשלם לו מי אמר לך לעשות עבירה אין שלח לדבר עבירה מה אתה שומע לו אפילו יותר מזה אומרת המשנה כן על מנת לפתור גם חייב. הוא אומר לו, "אני מבטיח לך, אני לא אטבע אותך זה על מנת שאתה תהיה פטור. עדיין נביא אותו לבית דין הוא יהיה חייב. ואם כן, למה יתפסהו? להשתעבד בו, אינו רשאי. לייצרו אינו רשאי, אינו רשאי. אין לך שום עניין, שום סיבה הגיונית לאסור בן אדם. להשתאבט בו אתה לא יכול, הוא לא הבד ע דברי. לייסר אותו על חוב אסור לך. אז מה עכשיו עושים עם כל בעלי החובות? מה עושים? אומר הרשבא, בכל זה בחוב שמלווה אדם לחברו. אבל במס המלך נהגו הקהילות לתפוס כל מי שאינו פורע מס המלך ודינה דמלכות דינה. נו מה כותב השם וכולי וכולי וכולי. האם אתם הבנתם שהראש חולק עם הרשבה או לא? בהשקפה הראשונה נראה שלא. נכון? שתיהם אומרים שאי אפשר לאסור, אבל בוא רגע נדייק מתחילת דברי הראש. כותב הראש בשורה השנייה, דבר ברור הוא שאם אין לה לובה ממון לפרוע לא יתפוס אותו. מה השמע? אם יש לו ממון לפרוע ואני רוצה להפעיל עליו עכשיו מנוף לחץ לפי הראש יהיה מותר לי. לפי הרשבא יוצא שלא. נכון זה מדויק גם מתחילת דברי הראש, גם מסוף דברי הראש. כן שהוא אומר למה יתפסה הוא להשתאבד בו אינו רשאי לייצרו אינו רשאי רגע אבל יש לי עוד אופציה להוציא ממנו כסף אומר הראש נכון כל מה שאני אומר זה באין לו כסף אז התורה לא מתירה לך סתם להשתעבד בבן אדם או לייסר אותו או להעניש אותו אבל אם יש לו כסף הוא לא רוצה לשלם יוצא מהראש שאפשר לאסור בן אדם בשביל שהוא ישלם את הממון בתנאי שיש לו יש לו עכשיו איזה חשבון בנק מוקפט בהולנד או לא יודע איפה, אפשר להחקל לו את חשבון הבנק עד עד שהוא יסכים לזה או עד שנגיע לזה אני יכול לסוע אותו. בסדר? ככה יוצא לפי הראש. בוא נראה כמו מי פסק הרמב"ם. ברמב"ם לכאורה זה די מפורש לדעתי. אומר הרמב"ם מקור מספר 15 דין תורה שבזמן שטבע מלווה את חובו. אם נמצאו ללווה נכסים מסדרים לו ונותנים לבעל חובו את השאר כמו שביארנו. בסדר, זה נקרא היום פושט רגל. מה עושים מפשיטת רגל? דבר הכי לא הוגן שיש היום בימינו. אבל העיקרון אומר, קח את הנכסים שלו, קח את הבית שלו, תמכור ותחלק לבעלי החוב. למה אני אומר שזה לא דבר פייר והוגן היום? כי היום לפי החוק מחלקים קודם כל לגדולים, כן? לאנשים הפשוטים. למשל, אדם פשט רגל והוא בעל עסק, אז הוא חייב לכל מיני א א לקוחות שהזמינו ממנו והוא חייב גם לספקים. למי החוק נותן קודם? לספקים, לאנשים הקטנים. למה זה החוק? אל תשאלו אותי לא יודע. אבל ככה בדידיה ועובדה פעם אחת הזמנו מחנות טריטית מסוימת אהרון והאהרון הגיע אלינו, סיים המתקין להתקין, אמרתי לו תודה רבה. הוא אומר לי, "יש לך הרבה מזל." אמרתי לו, "למה?" אומר לי, "ככה, שיהיה לך בהצלחה להתראות." באותו שבוע הבן אדם הכריז על עצמו פושט רגל. הוא ידע את זה, היה מתקין, כנראה שזה הולך להיות. פשוט תפס את הרגליים, ברח מהארץ, היו לו חובות עצומים, עשה כל מיני פויל שטיקים. אנשים שהיו חכמים, לא אומר שזה מה שצריך לעשות, אבל הלכו לאותה חנות בעישון לילה, פרצו ולקחו את ההזמנות שלהם שהיו מגיעות להם מהחנות. אחר כך כבר לא היה אפשר המשטרה הזה ואז עשו לו פושט רגל מי שהרוויח את כל הסכום זה הספקים שהוא חייב להם אנשים הפשוטים שהזמינו פינת אוכל ארונות דברים הפסידו את כספם זה אומר מאמר מוסגר זה מה שאומר פה הרמבם הולכים את נכסיו ומסדרים אותם כן ואם לא נמצא ללווה כלום או נמצאו לו דברים שמסדרים לו בלבד ילך הלובה לדרכו ואין אוסרין אותו ואין אומרים לו עובר היה שאתה אני ולא משביעין אותו כדר איך שדנים העקום שנאמר לו תהיה לו כנושה אסור לך לרדות בו אין לו לשלם אלא אומרים למלווה אם אתה יודע נכסים לזה המחויב לכו תפוס אותה זה נקרא תפיסה אם תתפוס לא נגיד לך כלום מי פוסק הרמבם הראש או הרשבא נכסים מה ראש יש לו נכסים אפשר לתפוס אותם כשיש לו נכסים מה עושים אפשר גם לאסור אותו לכאורה כמו הראש נכון כשאין לו נכסים אל תהיה כמו הגויים, אל תהיה לו כנוש, אבל כשאין לו נכסים, אבל כשיש לו נכסים, משמע שאפילו אתה יכול לאסור אותו ולייסר אותו עד שישלם את חובו. ככה יוצא. אומר שאם יש לו נכסים קרב וכולי כאילו הוא מדבר רק במקרה שאין נכסים. מי מי? הרשבה. הרשב לא הוא לא אמר שאין לו נכסים. הוא אומר שאם יש נכסים זה כערב וכולי. איפה? א לא, אבל הרשב לא אומר שאם יש לו נכסים אני יכול לאסור אותו לא מדבר על זה פה. הוא אומר שאין נכסים. כן? אז הוא אומר אדם אתה לא יכול למכור אדם א כעבד. ההבנה שלך היא גם נכונה. ככה הבינה דרכי משה. תכף נראה. בסדר? יש בזה מחלוקת אך לפני שולחן ערוך והרימה לגבי הראש מה שאפשר לאסור אם יש נכסים. בסופו של דבר יש פה את הצד שנכסים הרבים לא בין יכולים לרדת לנכסים. אז צריך להגיע למעסור. לא. אם אני לא יכול להגיע לנכסים שלו בלעדיו. אני לא יודע איפה הממון שלו. לא יודע איפה הממון. אדם החביא את הממון, אדם מעלים אותו. אנשים שיודעים לעשות כאלה דברים הם חכמים מספיק. מה בר שיש לו ממון? יש לו ממון. ודאי ודאי לי שיש לו ממון. אני לא יכול להגיע לממון בלדיו. היום זה יותר פשוט. היום אם זה חשבונות בן, כל כ דברים עולים על זה. אבל פעם בן אדם היה לו סכום כסף, היה שם אותו מתחת איזה עץ בחורשה בשדה. אתה לא יודע איפה זה. אני לא יכול לדעת איפה הממון שלו נמצא. או אני לא יודע אם יש לו ממון. אני חושב שיש לו ממון, אני אעסור אותו עד שאני ידע אם יש לו לתת או לא. בוודאי שאם יש לו לתת אז א טוב א מה נעשה אותם זמננו זהו אפשר עוד שתי דקות שתי דקות בזריזות טור בית יוסף ואז נראה שולחן ערוך אומר הטור וכתב אדוני אבי זל זה מקור 16 בתשובה אפילו אתנעל עצמו שיתפוס מלווה את גופו וכתב לו את זה בשטר אינו מועיל ואינו יכול לאוסרו ולא להשתעבד בו טור הביא מהראש חילק הטור הראש פסק שאי אפשר לאסור ואי אפשר להשתעבד הבית יוסף מביא בשם האגודה שהאגודה רוצה לומר שכן חופשין אותו והוא נקרא את זה בזריזות מצאתי כתוב בשם ספר האגודה זה אדם שיש לו ואינו משלם חופשין אותו והבי מידמרינן אבא בר מרת ומסקה בזוזה וכולי וכולי אני מדלק ברש גלות אביו ומצער אלה היו תופסים אותו את אותו אדם אבא ואמרת אומר רבת יוסף זה לא ראיה ברש גלותה מופיע הרבה פעמים בש"ס שהם היו אנשים עלימים עבריינים המשמשים של הרש גלותא הם היו עושים דברים שלא כדין אז אין משם ראיה שאפשר לאסור בן אדם ה הדרכי משה המקום מספר 18 אומר את מה שהסברנו רק הוא אמר את זה גם ברשב וגם בראש כמו ההבנה שלך במקום מספר 18 אומר דרכי משה מתי אני לא יכול לאסור בן אדם רק ש אין לו אבל כשיש לו ודאי שכן הבית יוסף לשיטתו טוען שלא חילקו בזה השולחן ערוך והרמה יה מחלוקת אם אתה עבריין ספרדי או אשכנזי תראו נסיים בזה ואפילו את נעל עצמו שיתפוס המל ואת גופו וכתב לו זה בשטר אינו מועיל ואנחו לאוסרו ולא להשתעבד בו הגע הרי מה הבין ודווקא שאין לו לשלם אבל אם יש לו ואצם בית דין חובשין אותו והיו מכין אותו עד שתצא נפשו וכופין אותו לשלם מה שמ שהבינה הרימה בשולחן ערוך שגם ביש לו לא קופין אותו לשלם ולפי הרימה אומר שוודאי שיש לו זה יכול לעבות מנוף רציני כדי שהוא ישלם ולכן קופין אותו א תם זמננו אז את השער מי שרוצה ישלים תודה רבה לכם ישאר כוח ברוכים תהיו [מוזיקה]