הלכות ברכות התורה בשבועות | צורבא מרבנן | הרב יהודה גולדברג

חדודי קרגל >> שולם פה שולם אנחנו ערב חג השבועות שכחו אנחנו ערב חג השבועות ולכבוד חג השבועות נדבר קצת על הלכות ששייכות לחג השבועות חג השבועות חג מיוחד וזה שאין לו הלכות ספציפיות לא כמו פס פסח וסוכות שיש להם הלכות ספציפיות אלא זה הלכות כלליות אז אפשר לדון בהלכות יום טוב אבל אנחנו נדבר על הלכות ברכת התורה ברכת התורה הן כמו ברכת התורה ערב חג השבועות דבר קצת על לימוד התורה אז הלי לימוד התורה יש ברכת התורה זה בעצם סימן מז בשולחן ערוך מו מדבר על הלכות ברכות השחר בסימת מז מדבר על הלכות ברכות התורה ברכת התורה צריך אדם להיזהר בה מאוד מאוד ככה פותח המחבר צריך צריך להיזהר בה מאוד. מה זה אומר שצריך להיזהר בה מאוד? שעל מה עבדה הארץ? על זה שלא ברחו בתורה תחילה. על זה שלא ברחנו קודם. אני מדבר על זה אולי קצת בסוף. ויש מחלוקת ראשונים גדולה. האם ברכת התורה זה ברכה מהתורה או ברכה מחכמים? בעיקרון ברכת המזון זה ברכה מהתורה. אבל ברכת ברכת המזון זה מוסכם. ואכלת ושבעת וברכת. זה מוסכם שזה ברכה מהתורה. האם יש עוד דברים שברכותיהם הם ברכת ברכת ברכה מהתורה או לא ברכה מהתורה נפקמין כמובן לספק האם ספק מברכים או ספק לא מברכים אז מחלוקת ראשונים בנקודה הזאת יש בעצם המחבר פוסק בסוף הסימן רט שרק ברכת המזון היא ברכה מהתורה ו שמה המשנה ברורה מביא שיש דיון על מן שלוש ועל ברכות התורה האם הם כן ברכות מהתורה או לא ברכות מהתורה פה המשנה ברורה מתייחס לזה שכן מדין ספק אם בן אדם מסתפק אם הוא ברך או לא ברך ברכות התורה היה לו בוקר מבולבל עם הילדים ויש לו ספק אם הוא ברך ברכות התורה או לא ברך ברכות התורה אז המשנה הבורה פוסק שברכה אחת הוא כן יברך זאת אומרת שמספק אומרים שברכה אחת זה כן ברכה מהתורה לא כל שלושת הברכות אבל ברכה אחת היא כן ברכה מהתורה ככה המשנה ברורה פוסקת >> עולם >> יכול לצאת באהבת עולם אבל אם הוא רוצה מאוד ללמוד לפני שזה אפשר לצאת לכתחילה באהבת עולם גם כן >> שלוש בד או שתיים אחת יש שלוש ברכות שלוש או >> הראשונה הראשונה מרוחת חולם שקונר זה ש >> יש ל שבחר בנו להרב ולעסוק נכון אז השחר בנו אה בסדר טוב זה הברכה הראשונה אחר כך המחבר מדבר על זה שיש לנו צריך לברך על כל הדברים בין מקרא במשנה בין גמרא בין כל הדברים צריך לברך גם על זוהר, גם על לימוד קבלה אם בן אדם קם בבוקר זה לא ש >> שמה >> לעסוק נו >> בסדר הוא לעסוק מדברי תורה ערבנ אשר חרב >> והערב צריך לענות אמן אחרי חמש שנה שנה >> בוא שנייה נסתכל סוברים דמספק לא יברך באמת קשה מאוד לסמוך עלים אחרי הרבה שנים סוברים את ברכת התורה מן התורה אך אם נזכר זה אחר שכבר בערך ברכת העבר הבא אפשר להקל אם יכול לבקש מחר שיציא ברכת התורה מה טוב אה אה אה אשר בחר בנו יהיה המעולה שבברכות אשר בחר בנו אם האלה זה משך של הברכה לעשות >> מחלוקת אחרי ברכה הזאת >> מחלוקת אה נו אז זה מחלוקת נוספת אבל מה זה קשור עכשיו אמרתי שלוש ברכות >> נו >> שלוש או שתיים יש אנחנו רבים >> עוד פעם אה >> הפחה הראשונה היא שתי שלוש ברכות לא הבנתי אז מה אתה אומר האם כשאמרתי שלוש ברכות התכוונתי שלוש ברכות ולא שתי ברכות זה מה שאתה שואל אז זה מחלוקת האם שיש פה שלוש או שתיים אבל למס אנחנו חושים לזה שיש פה גם שלוש וגם שתיים גם וגם כזה למיס מתייחסים לזה כאילו יש ברכת הנהנים ברכת השבח ברכת המצוות יש פה שלוש ברכות יש אבל המעולה שבברכות זה ברכת אשר בחר בנו אם בן אדם מסתפק אז הוא יברך עוד פעם אשר בחר בנו אבל שוב לצאת באהבת עולם זה הכי טוב ולצאת שמישהו יוציא אותך זה כמובן הכי טוב. בסדר זה לגבי ספק ולכן זה העיקרון זה שאלה אם זה מדאורייתא או מחכמים אנחנו אומרים זה מספק זה מדאורייתא בכל מקרה המחבר ממשיך שיש הבדל בין כתיבה לבין ארהור הכותב בדברי תורה אז הוא המחבר כותב אף על פי שאינו קורא צריך לברך אם אתה כותב אתה כן צריך לברך לעומת זאת אם אתה מהרהר אתה לא צריך לברך אם בן אדם יושב כותב לו דברי תורה צריך לברך אומר המחבר אם בן אדם מההר דברי תורה לא צריך לברך וכאן נשאלת השאלה מה ההבדל בין כתיבה לבין עירור מה ההבדל בין כתיבה לבין עירור שתיהם אתה לא עושה פעולה בפה יש בכתיבה אתה מברך למחבר אני אומר ובעירור אתה לא מברך המשנה ברורה מביא שמקשים שלמה בעירור לא לברך הגראה כבר פסק שבהירור כן מברכים והגית בו יומם ולילה יש עניין גם להגות יש עניין גם לארהר הרי אם בן אדם מהרר בדברי תורה אם הוא יוצא ידי חובת לימוד תורה בכלל כן אתם יושבים פה בשיעור ונניח ואתם שמעררים במה שאנחנו מדברים ולא מעררים בדברים אחרים. אז האם העירור הזה זה עירור שיוצאים בו ידי חובה או לא יוצאים בו ידי חובה? זה דיון. הגרא כותב שכן אברך על עירור. אבל המחבר פוסק לא לברך על עירור. אז לפי המחבר כל לימוד תורה אתה צריך להגיד אותו בפה. אם אתה לא אומר אותו בפה אתה לא יוצא ידי חובה. שולחן ערוך הרב כותב שהנה החינמי. בן אדם צריך להגיד בפה את הדברי תורה שלו. אם הוא עכשיו מחדש דבר תורה, הוא אומר דבר תורה, הוא לומד דבר תורה, הוא לומד דף יומי, כל זה הוא צריך להגיד את זה בפה. אם הוא לא אומר את זה לבפה לא יצא ידי חובה לא נראה לי שמנהג העולם ככה אבל ככה הוא פוסק שולחן ערוך הרב הוא רק מאיר שאם אתה נמצא בשיעור או שאתה נמצא בחברותה לא כל אחד פה צריך לעצור אותנו ולהגיד רגע רגע רגע אני אגיד את זה בפה כן זה פשוט שאם זה הקלטה או חברותה זה כן יכולים לצאת אחד מידי השני כי זה חלק מצורת הלימוד ככה לומדים אבל אם זה לא ככה השולחן ערוך הרב פוסק שאתה צריך לצאת ידי חובה דווקא בפה דווקא כשתגיד בפה דברי תורה אם אתה לא אומר בפה דברי תורה לא יצאת ידי חובה ככה השולחן ערוך הרב אומר אבל הגרא פה פוסק שעל עירור כן מברכים אבל המחבר אני שואל על המחבר המחבר מחלק בין כתיבה לבין עירור יש לכם סברה לחלק בין כתיבה לבין עירור פעולה בכתיבה אתה עושה פעולה זה לאבר אבל בסוף אתה לא מוציא בפה בסוף אתה לא מוציא בפה >> רואים פעולה שאתה >> הנוסע בנסיעה שם שיעור שעה ואתה >> האם אתה צריך להוציא בפה או לא לשולחן ערוך הרב או בכללי >> אה זה לפי הגראה כן לפי הגראה כן וככה הלכה לפי הלכה שכן המחבר לא למחבר אתה יכול לשמוע >> דברים שבעל בנחלוקת הזאתי לצד הזה משהו כתבת זה כבר יצא מישהו אחר יכול לראות יש בזה איזה לפקמינה משהו שכתבת >> שזה זה מה שהוא אומר עשית איזשהי פעולה עשית איזשהו משהו אבל בסופו של דבר זה לא עשית כלום אפילו לא דיברת כאילו עשית אבל לא דיברת מה ההבדל בין פעולה לבין ערהור רואים את זה בחוץ זה מה שאתם אומרים רואים את זה בחוץ תורה >> התאמצתי קצת עשיתי פעולה אותם בניכם >> איך או זה נראה לי יותר שבעיקרון מה המהות של התורה זה שהיא עוברת קדימה שהיא עוברת הלאה אם אני רק הוגה זה נכון שזה חלק מהתורה אבל זה לא התורה התורה זה שזה לימדתם אותם בניכם ללמד הלאה ללמד ללמד ללמד ממילא על דיבור על כתיבה צריך גם לברך על עירור לא >> עירור תמיד זה שלב ראשון אחרי עירור או שזה יוצא מדבר אוקיי אפשר ככה אפשר אבל גם שבן אדם מהרהר מארהר מהרהר מספרים על הרב אלישיב שכשהוא היה לומד אז הוא היה לומד כמו חברותה הוא היה לומד לבד אבל הוא היה לומד כמו חברותהא יש הוא היה מקשה היה מישהו היה היה אנשים נמצא ליד החדר היה שומע כאילו יש חברות יש מישהו שמקשה יש מישהו שמתרץ יש מישהו ששואל יש מישהו שעונה ממש ככה הוא היה לומד ככה הרב אלישיב היה לומד אבל כל העולם לא לומד ככה העולם לומד בצורה אבל השאלה אם העירור מספיק או שצריך גם איזשהיא יוצא הפועל היום ברוך השם הכתיבות נפכות להיות כל כך אה ככה בירחת לא יצאת את חומר זה >> לא זה ברור שגם אם בן אדם ספק לו אם הוא ברך או שהוא לא ברך בכלל יצא ידי חובה זה לימוד תורה זה לא איסור לפני ברכות התורה יש לימוד תורה אבל זה לא בן אדם צריך לעשות תשובה כן אני שמעתי פעם אנשים שלא ברחו ואז הם למדו כן מרוב שהם היו עסוקים הם למדו בלי לברך זה ברור שבן אדם צריך לעשות על זה תשובה אבל זה לא איסור גמור. ברור שיש מצווה ללמוד גם בלי ברכה. טוב, ניגש בעיקר למה שהתכנסנו לכבוד שבועות. יש לנו משמר, לא יודע מי עומד במשמר, אני יודע על עצמי שאני כבר פחות עומד במשמר. אבל אם בן אדם עושה משמר ולא ישן כל הלילה, אם צריך לברך ברכות התורה או לא צריך לברך ברכות התורה, זה שלוש שיטות ראשונים על מה מברכים ברכות התורה אם לא עבר, אם עברת לילה בלי שינה. יש כאלה שאומרים רבנו תם וזה שיטה יחידנית שאומרת שבכל יום מברכים לא משנה ישנת לא ישנת עשית לא עשית כל יום מברכים כל יום מחדש אתה צריך לברך כמו שיש ברכות השחר שמברכים כל יום מחדש טוב זה גם צריך ללמוד שם אבל ברכות התורה כל יום מברכים זה שיטה אחת ואז ממילא גם אם לא היינו ישנים כל ה-24 שעות היינו צריכים לברך עוד פעם לפי רבנו תם ככה היינו צריכים לעשות כל יום מברכים מחדש יש שיטה שאומרת ששנת כאבע גורמת לנו לברך שוב, לא משנה אם זה ביום או בלילה. בכל מקרה, שנת קבע מברכים שוב. >> בסדר? שנת קבע זה שינה עם פיג'מה או שינה במיטה או כל אחד יש כאלה שזה גם זה לא כן לא משנה כל אחד שנת קבע. בן אדם שיושן יותר מחצי שעה, שעה, שעתיים, כל עוד הוא ישן צריך לברך שוב. וגם אםוא יושן שנץ, גם אם יושן בצהריים בשבת או ביום שישי, עדיין צריך לברך עוד פעם. ככה יש שיטה כזאת. בסדר? והמנהג והיא לא כתובה בתור שיטת ראשונים אבל ככה המנהג שדווקא שנת קבע בלילה יש שיטה אחת זה עצם היום שיטה שנייה זה כל שנת קבע לא משנה יום ולילה שיטה שלישית דווקא שנת קבע בלילה אם זה לא שנת קבע בלילה לא מברכים >> שיטה השנייה אומרת שגם ישנת ביום נגיד שעתיים שלוש קמת >> כן >> צריך לברך שוב >> כן כן >> שנתק בלילה פעם אחת או פעם פעמים כל הזקות >> זה עוד שאלה מה קורה עם בן אדם כמה פעמים בלילה אז העיקרון השאלה היא מה העיקר השינה שלך יש אם העיקר השינה שלך היא החלק שישנת או עיקר השינה שלך זה החלק שעוד לא ישנת >> בן אדם מתעורר באמצע הלילה >> ישנתי שעתיים קמתי >> נו עכשיו אתה מתכנן לישון עוד ארבע שעות או המרכזי >> אז השאלה אם אתה משלים או לא משלים זה השאלה יש השאלה אם אתה משלים או שאתה הולך לישון אם אתה הולך לישון אז אתה תברך רק כך אחרי הפעם הבאה אבל אם אתה רק משלים כזה אז כאילו כבר עשית את הלילה שלך יש מובן מה אני אומר אומר ש בצבא >> רק אם אתה רוצה ללמוד בן הרב כן, רק אם אתה רוצה לימוד, לא לקרוא ההילים עוד זה עוד שאלה. מה צריך לברך ברכות התורה? אמרנו שכל לימוד צריך ברכות התורה אם דברי תחנונים צריכים ברכות התורה בסדר? דברי תחנונים לקרוא תהילים, לקרוא להגיד תפילות להגיד אפילו קריאת שמע, לא בטוח, אבל עזבו את קריאת שמע. כל הדברים שהם דברי תחנונים זה מחלוקת ופשט הפוסקים שלא צריך מעיקר הדין. ראוי שכן יברחו אבל לא חייבים. בסדר? בכל מקרה, שלוש שיטות ראשונים לגבי מה צריך. חמחה המנהג לברך רק אם ישנים בלילה המשנה ברורה כבר פוסקת שאם ישנת שנץ אתה יכול לברך עוד פעם ברכות התורה ככה הוא כותב אתה יכול לברך עוד פעם ברכות התורה מותר לך אני יודע לא תפסיד אם תברך ככה המשנה ברורה אבל המנהג לא כמוהו ובאמת מברכים רק אם עברנו שנת לילה ממש אם לא עברנו שנת לילה ממש לא מברכים עכשיו תראו המחבר פוסק ככה שנת קבע ביום מקור שני שולחן ערוך יכות ברכות מז שנת קבע ביום על מיטתו תו א והפסק ויש אומרים דלא א והפסק זה מה שאמרנו מקודם מה קורה בשנת וכן נהגו שזה לא א והפסק הרפ למד בלילה הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן אף אם למד בלילה הלילה הולך אחר היום שעבר כן בכל התורה כולה אנחנו אומרים שהיום הולך אחר הלילה כן שבת נכנסת בלילה שבת לא נכנסת ביום פה יש סימן והגית בוא יומה ולילה קודם יום ואחר כך לילה צריך להגות יום ואז לילה אומר המחבר אם אתה לומד בלילה זה ההמשך של היום יש פלפול על בר מצווה לא יודע מי יש פה ילדות בר מצווה אבל בר מצווה שאלה אם כי הוא נהיה בבוקר של הבר מצווה אם הוא צריך לברך עוד פעם בלילה של הבר מצווה הוא צריך לברך עוד פעם כי עכשיו הוא נהיה גדול יש עכשיו אולי צריך לברך שוב אבל תסבירו לי איך אתם מבינים במחבר אף למד בלילה הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן כל זמן זמן שלא ישן אז מה אתם אומרים שאם היה נאור כל הלילה צריך לברך או לא צריך לברך פשט >> לאזה לא >> כל זמן שלא ישן כן אבל אפשר גם לבר לדקדק מההתחלה בסדר כתוב ויום הולך הלילה שעבר ואינו צריך לחזור ולברך נכון תראו את המרי שכתב מה שדימגן אברהם אה אדרבה דיוק לידחיס מנקד שהלילה הולך אחר היום מזה שאנחנו אומרים שהלילה הולך אחר היום אז מה רואים שהכל הכל תלוי >> ביום שעבר ביום והלילה כן ברא יש לילה ויום ואז מתחיל יש יש יום ולילה ואז מתחיל עוד פעם יום אז צריך עוד פעם לברך אפשר ללמוד ככה במחבר כן כמו רבנו תם אבל הפשט כמו שאתם אומרים שבאמת כל זמן שלא ישן רק אם לא ישן אם ישן צריך לברך אם לא ישן לא צריך לברך בסדר אז תראו את המגן אברהם רואים אותי את המגן אברהם מז יב שתי מקורות אחרי השולחן ערוך מהשמדים נאור כל הלילה אין צריך לברך בבוקר וצריך חיון דבישלמה לסברת הטור דסביר לד בשנת מילת אם לא ישן אין צריך לברך על פי מה שנהגו שלא לברך כשישן ביום אם כן מה שמברך בבוקר היינו שם שקבו חכמים ברכה זו בכל יום דו מיד ישר ברכות השחר אומר המגן אברהם עוד פעם יש לנו שלוש שיטות ראשונים נכון שיטה אחת מברכים על עצם היום שיטה השנייה כן רבנו תם לא משנה אם ישנת או לא ישנת אתה מברך זה שיטה אחת שיטה שנייה אומרת ברגע שישנת שיטה שלישית אומרת דווקא ברגע שישנת בלילה בסדר מה השיטה השלישית סוברת שואל המגן אברהם מה השיטה השלישית סוברת שדווקא ברגע שישנת בלילה מאיפה זה הגיע דווקא שישנת בלילה מאיפה זה הגיע הנקודה הזאת דווקא שישנת בלילה יש אין לזה הרי מקור מה ההיגיון דווקא מה ההבדל בין שנת יום לשנת לילה מה ההבדל אם אדם עשה משמר כל שבועות ואז הולך לישון שש שעות מס >> לא אבל בן אדם עושה מי ישמר כל הלילה כן ואז הולך לישון שש שעות זה בדיוק אותו דבר כמו השש שעות שהוא ישן בלילה מה ההבדל אם הלילה בחוץ או היום בחוץ מובן ואני שואל מה ההבדל אם יש לילה או יש יום איפה הגיע זה שדווקא שנת לילה היא קובעת אומר המגן אברהם כנראה שמעיקר הדין באמת מה העניין העניין שעבר יום יש אנחנו בעצם סוברים שהעיקר פה זה שעובר יום אלא שכל עוד לא ישן הוא עוד לא עבר היום היום אבל ברגע שנישן יעבור היום מובן מה אנחנו אומרים אז אומר המגן אברהם לפי זה מה לפי זה לא מובן למה אם עברנו משמר לא נברך אם עברנו משמר נברך ככה שואל המגן אברהם על השולחן ערוך הגרם את הרץ אין מגן אברהם מה שכשה מגן אברהם לסברת האש אומרים דסעיף יא כבר כתב בית יוסף שאינו עיקר והגור עצמו לא כתב אלא להקל בברוחות מה שאם כן להחמיר שבאמת מה שאנחנו אומרים שאם בן אדם ישן ב לילה דווקא זה באמת כי אנחנו סוברים שיש איזה משהו שינה בלילה השינה בלילה היא עושה את זה יש המגן אברהם אומר אין אנחנו בעצם פוסקים רבנו תם מעצם זה שעברנו יום אנחנו צריכים לברך ויוצא לפי זה שאתה יכול לברך אחרי משמר לכתחילה ככה לפי המגן אברהם כן אבל הגרא אומר לא זה דווקא שנת לילה דווקא שנת לילה היא יוצרת את זה אם אין שנת לילה זה לא יוצר את זה שעברנו יום ואז ממילא אם עברנו משמר בלי לישון לא עברנו יום וכאן יש את העצב של רב קיבא איגר אם ישן את הצהריים אם בן אדם ישן צהריים בערב שבועות בסדר אז יוצא שממה נפשך הוא כן צריך לברך כבר שהיגיע הבוקר למה ממה נפשך הוא צריך לברך כי אם אנחנו אומרים שהוא עניין של יום אז עבר היום ואם אתה אומר שזה לא עניין של יום אלא עניין של שינה אז הוא ישן נכון שהוא לא ישן בלילה אבל הוא ישן יש כל זה בתנאי שמה שלא כיוון כן בעבר הבא כן לא כיוון בעבר הבא של הערביית אם כיוון בעבר הבא של הערביית אז אז הוא כבר יצא ידי חובה יש >> כיוון בעבר הבא של הרבית של הרבית יצא ידי חובה לברכת תורה שתי בבוקר >> למה לא כי הוא כבר ישן לפני זה הוא יצא את ה יש אתה צריך לכוון בעבר הבא של ערבית >> לא לכוון >> לא לכוון כן לא לכווןלא מנת לצ >> שלא על מנת לצי של הספרדים ש >> או הספרדים נו >> חצות לילה מברכים בכות התורה >> כן כן >> אז חצות האלה >> כל בן אדם כל יום אבל כי הם ישנים עד חצות לא או שלא אה מברכים בחצות בלי קשר לכלום מקובלים כזה כן יש מ יש על לא כולם ככה לא כל הספרדים ככה כל הספרדים ככה לא >> יש חלק >> לא אבל זה מה נפשך אבל זה לא יום וזה כאילו >> לא הם מבינים שהחצות מתחיל את היום החצות >> כן חצות מתחילת היום זה המנהג של המקובלים יש איזה משהו בחצות גם ברכות השחר כן נכון >> הם כותבים לישון עד חצות. כן, המקובלים, המקובלים נהגו לישון עד חצות. אבל גם אם אתה לא ישן עד חצות, ברגע שמגיע חצות אתה עושה הכל. יש מנה כזה. אבל הספרדים ואז המשנה ברורה למעשה אומר אם בן אדם ישן, אני מדבר עכשיו ברכות התורה, לא ברכות השחר. ברכות השחר זה עוד נושא אני לא יודע מה עושים פה. זה תמיד מנסים לסוף מישהו שיוציא אותך ידי חובה. אחרי כל שבועות מנסים לאסוף מישהו שיוציא אותך ידי חובה. מישהו שלא ישן כל הלילה, מישהו שישן חלק מהלילה, סליחה. אחד לא ישן כל הלילה הוא דווקא יוצא ממי שכן מחפשים אחד שישןדי >> או ספרדי אז ספרדים יותר מקילים בכל זה ספרדים גם הרב עובדיה הוא כותב פה שאחרי שנפוץ לספר של המשנה ברורה התחילו להחמיר על עצמם לא לברך הספרדים אני אומר לכם תברחו ברכות התורה תברחו כל אחד יברך לעצמו אני לא יודע מה עושים בתי כנסת ספרדים כל אחד יברך לעצמו אחרי מה >> מברכים כל אחד לעצמו לא זה גם בקות שחרט ידים >> חוץ מנטילת ידיים יפה פניך לפני אשר צר אתה ואז לברך תיד עדיין אשר >> יפה ערוך השולחן אומר שהמנהג בארצות אשכנז גם היה כמו הספרדים יש רק המשנה ברורה כן ערוך השולחן היה בתקופה של המשנה ברורה והוא הלך יותר לפי מנהגים והלך יותר לפי פסיקות כאלה מקובלות אז הוא אומר שהמנהג הוא כן לברך. המנהג הפשוט לברך. ככה אומר הרוח השולחן. המנהג הפשוט לברך. המשנה ברורה הוא מחמיר שבן אדם יחפש מישהו שיצא איתו ידי חובה. טוב, זה חידוש. אבל בסדר. האו נוהג ככה. האום האשכנזי, לפחות הבינישי, אני לא יודע מה זה, נוהגים שאחד עולה על הבימה או לא על הבימה ומתאספים סביבו ומוציאים אותו ידי חובה. אבל אמרנו זה לא פשוט. למגן אברהם יכול לברך גם ככה. והרבה פוסקים יכול לברך גם ככה יפה אז זה המשמר שהיה לנו אחר כך עד מתי אהרון >> 9 >> 20 אחר כך יש לנו עוד הלכה חשובה ומתוקה שקשורה לימינו כן אני ראש כולל הלכה ואני מגיש את החבר'ה למבחנים אז יש שאלה גדולה על אנשים כן נשים במבחנים יש שהיה ויכוח גדול בעיקרון הם רצו לתת לנשים הם לא רצו הם נתנו לנשים להיבחן כן הבגץ החליט שאנשים יוכלו להיבחן גם לרבנות ויוכלו לקבל רבנות ככה הבגץ החליט עכשיו השאלה כמה להבק על זה כמה לא להבק על זה כמה להילחם עם זה לא להילחם עם זה השאלה אם נשים בכלל שייכות נשים יכולות להורות בסדר עוד רגע נגיע איך נשים מברכות ברכות התורה כן המחבר פוסק שנשים מברכות ברכות התורה כידוע שיטת המחבר שיטת הספרדים זה שאנמצאות עושה שזן גרמה נשים מברכות או לא מברכות >> לא מברכות ולימוד תורה זה מצוות כאילו מצוות ברכת התורה זה מצוות יוסא של הזמן גרמה או לא הזמן גרמה מה >> אם זה היום >> אם זה כל יום זמנה כל יום כל יום >> לא זה כל היום אבל כל יום מחדש נכון נו אז זה כן זמן זה תלוי בזמן או לא תלוי בזמן היינו אומרים בלי בלי שזה לא לילה לא היינו אומרים שכל יום >> מתחש כל יום זה לא תלויה בזמן תלויה בזמן >> המצוות לימוד התורה עצמה לא תלויה בזמן זה מה שאתם רוצים להגיד מצוות לימוד תורה עצמה לא תלויה בזמן אבל בכל מקרה הם שייכות בלימוד תורה בכלל הם שייכות בלימוד תורה כתוב כל המלמדת ביתו תורה כאילו מלמדה טפלות אז הם שייכות בלימוד תורה או לא >> ברור שכןפעם פחות יותר >> אומרים בשם רב חיים פה וורט יפה רב חיים מבריסק הוא רוצה להגיד שהם שייכות בחפצה של תורה גם אם לא שייכות בלימוד הם שייכות בחפצה של תורה הם שייכות בעצם לימוד התורה כן שולחות את הבעל לשיעור פה בסדר אז הם שייכות או לכול הם שייכות בתורה זה מבחינת נתן שייכות לתורה גם אם זה לא עצם התורה אבל הם שייכות הם מחזיקות את התורה שמע בני מוסר אביך אל תיטוש תורת מך כן האם האם מעבירה את התורה >> איך הפירוש הזה >> אתה אומר היום צריך להדקן את זה למשהו קצת יותר זה שיחות אז זה מה שפתחתי קודם כמה לתת לנשים א שהרבנו טוב זה שבגץ מכריע לנו מה מה האם לתת לנשים להיבחן לא נתת לא לתת לנשים להיבחן זה פשיטה עוד מעט בג"ץ כן פשוט זה שצריך להבק בזה עוד מעט בג"ץ יגיד לי גם מה ללמד בכול כן אל תלמד רק משנה ברורה תלמד גם את זה תלמד גם את ההוא תלמד גם את הרפורמי הזה כן זה ברור שבג"ץ לא יקבע לנו אם יש נשים רבניות או נשים רבניות זה פשיטה וצריך להבק על הנקודה הזאת אבל האם אישה יכולה להורות זה לא פשוט שאישה לא יכולה להורות מסופר על אשתו של החידה שהביאה הוא מביא בשם אשתו כל מיני פירושים במדרשים שהוא אהב כן ויש עוד כל מיני נושים כאלה פעם אספתי את זה כל מיני נושים שכל מיני עשו פירושים והביאו אותם והסבירו מדרשים. נכון שהיה פעם פחות פסיקה, אבל גם פסיקה כתוב שיש אם היא אישה חכמת לב ושהיא יודעת לפסוק, הרב אריאל סיפר שכדי לדעת איך לשחוט אז הוא למד מחמותו. פעם היו לומדים מזה כן זה היה עובר אצל אנשים האם הדבר הזה קשר הדבר הזה לא כשר היום אנחנו לא יודעים כלום אני לא יודע כלום ונראה לי גם אנשים לא יודעות אם זה קשר או לא כשר אבל פעם זה ככה זה היה מתעסקים קיצר נשים שייכות בלימוד התורה ולכן לכולי עלמה נשים מברכות ברכות התורה והשאלה אם הם יכולות להוציא נש גברים זה עוד שאלה השאלה אם הם בעצם חייבות או שהם עושות את זה כאינו מצווה ועושה אם הם עושות את זה כאינו מצווה וסם לא יכולות להוציא גברים הפוסקים מתלבטים פה אבל אם הם עושות את זה כממש כי הם חלק מהתורה הפירוש שהם לא יאהבו אז יוצא שהם יכולות אפילו אולי להוציא גברים אולי אפילו אישה יכולה להוציא גבר כן לא למס אבל בעיקרון אישה יכולה להוציא גבר שהוא יברך היא תברך ברכות התורה והוא יצא ברכות התורה ממנה כי גם הוא וגם היא שייכים באותה רמה בלימוד התורה זהו שנזכה לא ברכו לא עבדה הארץ על שלא לא ברחו בתורה תחילה והרב ציודה תמיד היה חוזר שלא ברחו בתורה תחילה זה שאשר בחר בנו מכל העמים ומתוך כך נתן לנו את תורתו שעמדנו תחת מעמד הר סיני כאיש אחד בלב אחד אנחנו ערב ערב ראש חודש סיבן ערב חג השבועות אבל ערב ראש חודש סיבן ו את כל הימים שהכינו כי איש אחד בלב אחד צריך אחדות אחדות בעם אחדות שלא ברחו בתורה תחילה זה שלהבין שקודם כל עם ישראל כמו שהוא אחר כך ככה רב צוד תלמיד היה מסי קודם כל עם ישראל כמו שהוא שאשר בחר בנו מכל העמים תוך כך נתן לנו את תורתו קודם כל בחר בנו מכל העמים אנחנו עם שמקדם ומקדש את שם השם בעולם בין כך ובין כך בין אם אנחנו אומרים את זה בין אם אנחנו מודעים לזה בין אם אנחנו יודעים את זה בין אם אנחנו לא יודעים את זה עם ישראל כולו מקדש את שם השם בעולם ואחר כך צריך להוסיף עוד רובד עוד רובד של של התורה של הרוחניות אנחנו צריכים לעבוד על העוד רובד הזה וצריכים להגדיל את העוד רובד הזה וצריך להעמיק אותו אבל צריך להבין שהכל מתחיל מזה שאנחנו קודם כל עם ישראל וזה לא ברחו בתורה תחילה זה שבועות שבועות שקודם כל אנחנו מקבלים תורה ועל איך מקבלים תורה כולם ביחד כולם ביחד יש איזה מדרש שלא מצאו לו מקרש כזה שאפילו אם הייתה חסרה שפחה אחת שפחה אחת לא היו מקבלים את התורה כן כל התורה תלויה בכולם מצד אחד בכלל מצד שני בכל פרט ופרט שנזכה שבעזרת השם נקבל תורה באמת בגדלות ש