הלכה ומציאות - עיון דרך סוגיית בת שלוש שנים | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

[מוזיקה] יש סוגיה שאנחנו נדבר עליה היום הי סוגיה כללית זה לא משהו שהוא דקדוקים בסוגיה המקומית שלנו א סוגיה כללית בכל השס ובחיים בכלל ולכן יש חשיבות גדולה לעיסוק בשאלה הזאת היא קשורה לסוגיות שלנו כי היא מופיעה בירושלמי אצלנו יש משניות שאנחנו עוסקים בהם עכשיו שעוסקות בדיני גיורת שבוייה ושפחה שהתגיירו והשתחררו ושנדו והשאלה היא כמה כתובה הם מקבלות אז מהמניות עולה שאם הם התגיירו נפדו השתחררו פחוות מבנות שלוש שנים ביום אחד כתובתן 200 ואם הם נשתחרר נתגייר נבדו יותר מבנות שלוש שנים בויום אחד כתובתם מנה והסיבה לכך כי הגמרא תופסת שכל ילדה פחותה מ בת שלוש שנים ויום אחד אם בא עליה אדם ברשע כמובן בשוויה או בגויה או שמה שהו לא יהיה אז הבתולים חוזרים ויותר משלוש שנים ויום אחד הבתולים לא חוזרים ה הדיון לגבי האם הבתולים חוזרים או לא חוזרים הוא לאו ש רק שאלה ביולוגית האם קרום הביטולים חוזר או לא חוזר א זה גם מגדיר את המעשה הזה כמעשה ביאה על אישה או שאיין כאן מעשה ביאה בכלל ויש בזה נפק מינות לגבי האיסור של ה של הבי מי שבא על פחות מבת שלוש שנים ביום אחד אפילו שמבחינת הרשע של המעשה הזה זה רשע גדול ואדם צריך להענש על זה בעונשים גדולים אבל זה לא נחשב ביאה לגבי דיני אריות והדבר הזה כמובן יש לו נפק מינה כדי להבחין להראות שזה שזה שני עניינים שנראה כלא קשורים הרי מבחינת ביאת איסור יש ביאה גם כדרכה וגם שלא כדרכה אפילו שלא כדרכה בכלל לא קשור למקום ה מקום הבתולים בכל מקרה לגבי הדין הזה כתוב בירושלמי כך פחוות מבנות שלוש שנים ויום אחד רבי יוסף בשם רבי חיא ברשי רבי יונה רב חיא ברשי בשם רב למה זו דומה לעושי גומה בבשר וחוזר ומתמלא זה חסר משמעות מבחינת ההלכה תני רבי חיא עוכר את העין וחוזרת וצוללת אז יש כאלה שהסבירו אוחר את העין עין זה ה עי בסדר באנגלית העיניים של האדם שמכניס אצבע לעיין והוא מוציא אותה והעין בהתחלה כואבת ואחרי זה חוזרת לעצמה יש מי שפרש לי זה נראה פירוש יותר נכון אוכר את העין מעיין מעיין יש לנו פסוק בשיר השירים א גל נעול אחותי קלה גל נעול מעיין חתום ואישה בבתוליה הייא נקראת מעיין חתום מעיין אפשר מי שנכנס לתוך המעיין אם יש למטה בתחתית של ה של הבריכה של המעיין או מה שלא יהיה יש שמה בור ועפר אז הוא נכנס למעיין ואז הוא עוכר את המעיין המעיין מתעקב ואחרי שהוא יוצא לאט לאט הכל שוקע והוא שוב נהייה צלול וככה נראה יותר שזה הפירוש של ה של הממרה הזאת עוכרת העין וחוזרת וצוללת אמר רבי יוסי מתניה אמרה כן פחוות מכאן כנותן אצבע בעין כאן כבר יותר נראה עין שזה עין שלנו אמר רבי אבין הקרא לאלוהים עליון לאל גומר עליי בת שלוש שנים ויום אחד נמלכים בית דין לעברו הבתולין חוזרים ואם לאו אין הבתולין חוזרים זה בעצם הירושלמי המרכזי פה שעליו אנחנו דנים יש הרי הלכה של שלוש שנים ביום אחד אם ה אם הילדה הזאת היא א היא נולדה ב' בניסן ועכשיו ם בית הדין לא יעברו את החודש ויהיה היום ה יכול להיות א' ניסן אבל אם בית הדין יעברו את החודש מה יקרה זה יהיה ל ב והדר אז העיבור החודש הוא משנה את ההלכה לגבי הילדה הזאת האם היא בת שלוש שנים יום אחד או שהיא פחות מבת שלוש שנים ויום אחד אז א בלשון הירושלמי זה הבתולים חוזרים ואם ליו אין הבתולים חוזרים מזה הבינו הרבה הרבה ראשונים ואחרונים ויותר משזה בא לידי ביטוי בהלכה זה בא לידי ביטוי בדרוש ובדברי אגדה שיש כביכול כוח לחכמי ישראל שאם הם פוסקים משהו הדבר הזה משפיע על הטבע דבר הזה הייתי יכול למנות כאן רבים רבים שאומרים את זה בדרך דרוש הרבה יותר מאלה שאומרים את זה בדרך הלכה אבל מכיוון שאנחנו עוסקים עכשיו בשיעור כללי שעוסק בענייני הלכה אנחנו נעסוק בדיונים ההלכתיים שיוצאים ועולים מהקביעה הזאת מן המחשבה הזאת כך היה מי ש ככה יש מי שרוצה לפרש את הירושלמי הזה הירושלמי הזה מופיע מקום נוסף רב אושייה כדוה מקבל סעדיה בעין ת אין ת זה היה מקום באזור לוד איזה ר איזה עיירה כזאת ששמה היו מקדשים את ה מקדשים את החודשים ומעברים את השנים בזמן שהייתה הגזירה מצד השלטונות הרומאים לא לקדש חודשים לא לעבר שנים אז רבי אושייה היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא הוא היה שולח אותם לקדש ולעבר ככה אנחנו מוצאים גם בגמרא בראש השנה בבבלי שרבי שלח את רבי חיא לעין ת אומר הולך לעין ת ותקדם את החודש ותשלח לי דוד מלך ישראל חי וקיים כך כתוב זה הגיע המנהג שלנו להגיד בקידוש לבנה בסוף במהלך הפסוקים אומרים גם דוד מלך ישראל חי וקיים מה עכשיו אנחנו עושים דוד מל חי וקיים זה היה סימן שהיו שולחים כדי להגיד שקידשו את החודש הי אמרים דוד מלך ישראל חי וקיים גם זאת שאלה למה כשמקשיבים לומר דוד מלך ישראל חי וקיים זה טוב בשביל שיר בשביל אני יודע מה ביום עצמאות מה זה נוגע ל מה זה נוגע ל לקידוש החודש אז הירושלמי בן דרים רב אושייה כדב מקבל סהדי בענ תו הבה אמר לון הוון ידעין כמה עדות יוצא מפיכם כמה שכר בתים יוצא מפיכם כשהיו א זה יש בזה כמה נפק מינות גם לשכר בתים אם כתוב יש משנה במסכת בבא מציאה לגבי מי שמזכיר בית לחברו לשנה אז כתוב שם במשנה נתעברה השנה נתעברה לסוחר לחודשים אבל אם הוא הזכיר לו את זה ל-1 חודש נתעברה השנה נתעברה למזכיר כי בכלל ה שנה בחינ לשנה יש שנה יכולה להיות שנה בת 12 12 חודשים ויכולה להיות שנה בת 13 חודשים כמו השנה שאנחנו נמצאים בה היום ובשנה שאנחנו נמצאים בה היום אז שנה מעוברת זה 13 וזה גם נקרא שנה היום יש לנו לוח אנחנו יודעים מראש את הכל בזמנם כשהיו מקדשים על פי הראייה לא היו יודעים אז אם מישהו שוחר שוחר בית לשנה ועברו את השנה אז הוא לא יכול להגיד המזכיר טוב שנה זה 12 חודשים אמרנו שנה זה שנה אז א אז אומר תדו אח יש הרבה נפק מיינות עכשיו אתם מעברים את השנה יש בזה הרבה שכר בתים אתם משפיעים פה על על הרבה דברים אמר רבי אבינא אן כך הוא אפילו דיני נפשות צריך להגיד להם תדעו לכם כשאתם מעברים את השנה זה לא עניין קל יש לזה השלכות גם דיני נפשות בת שלוש שנים ויום אחד בעל הרי זה בסקילה נמלכו בדין לעבר ובעליה אינו בסקילה כי זה לא היה כלום כמו שהסברנו קודם אמר רבי אבין אקרא לאלוקים עליון לאל גומר עליי בת שלושה שלוש שנים ויום אחד נמלכו בידין לעברו בתוליה חוזרים ואם לו אינם חוזרים אז הנה זה מופיע גם בירושלמי הנדרים מופיע עוד פעם גם בירושלמי ב ב בסן אדרין לא היה צורך כי זה דומה מאוד לירושלמי בנדרים וההופעה שזה בשני המקומות אנחנו עוד נדרש אליה נדרש אליה בהמשך רציתי רק להביא בתחילת הדברים משהו נחמד שכותב בנו של החתם סופר לחתם סופר היו כמה בנים היה לו את אה את הכתב סופר הוא היה זה שהמשיך את הרב בנות שלו בעיר פרסבורג ואת הישיבה הוא היה ראש הישיבה אחריו וגם הרב של פרסבורג אחריו זה היה בעל הכתב סופר כן אברהם שמואל בנימין זה היה ה הבן הראשון של החתם סופר הגדול הגדול מבין הבנים יש רשו כתב סופר יש חידושי כתב סופר על השס אבל היה לו גם בן היה לו עוד בנים אבל אחד הבנים הוא היה רב אחרי זה בעיר מטרסדורף הוא היה תמיד חם גדול קראו לו רבי שמעון סופר היה ב במשפחת החתום סופר כמה רבי שמעון היה גם נכד אחר בשם רבי שמעון סופר לא לבלבל אבל א מי שרוצה יקרא על זה על משפחת החתם סופר יש מקורות לא לא השיעור עכשיו הזמן אז רבי שמעון סופר בנו של החתם סופר שהיה כמו שאמרנו רב ואב בית דין בעיר מטר סדוף הוא על סמך הירושלמי הזה הסביר א שאלה שדנו בה הראשונים הראשונים דנו בשאלה למה כתוב הגיורת והשבויים והשפחה היה צריך להיות כתוב ממקום גיורת גוייה כמו שבוייה כמו שפחה לא כתוב משוחררת אומרים שבוייה אומרים שפחה קודם את המצב הקודם שלה ואחרי זה הגיורת היא הרי היא לא גיורת התגיירה הגויה מתגיירת לא הגיורת גיורת זה אחרי שהיא מתגיירת למה השתמשו בביטוי גיורת אז המשנה אז הרטבה אצלנו אומר א דקתני הגיורת ולא כמר הגויה או הנוכרית כדקתני השה שברה כיוון שכבר נתגייר לה בעלה מקריה בשם של גיות שהוא גנאי לא רוצים לקרוא לה בשם גנאי ככה אומר ככה אומר ה הרטבה להגיד גוייה על מיש שהי היום יהודיה זה דבר שלא לא לא מתקבל בלשון ככה דעת ככה דעת א דעת הרטבה הרב מכתב סופר בעמוד מספר שתיים אומר כך במשנה בכתובות בדף יא עמוד א' הגיורת והשבויים והשפחה שנפדו גו חרו פרוצות בות יום אחד טובתן 200 ודקדק השיטה מקובצת השיטה הוא מביא את הרטבה למה בקולו נקת השס ד לשעבר ה השפחה והשווי או בגרות קטני על שם העתיד הגיורת ולא נקיית הגויה הין שם ונראה לניו דעתי על פי ירושלמי דע פחותה מג ש מגי שני יום אחד בתוליה חוזרים תלי בקביעות השנים על פי בית דין ואם נבעלה בחודש אדר לאחר שנעשית בת שלוש שנים ויום אחד ואחר כך עיברו בית דין את השנה שוב בתולי חוזרין דקרא לאלוקים עליון לאל גומר עליי זוכים מהפסוק הזה ומובא בשך יורד דעה סימן פט והנה נראה זה דווקא בישראל שקיבלו התורה והטבע משועבד להם והיא תחת התורה אבל בגויה לא שייך זה כאן יש לו חידוש הוא אומר הרי שלוש שנים ביום אחד ההיגיון בשלוש שנים זה זמן נכון ההתבגרות של הגוף השנה אצל אצל אומות העולם היא שנת חמה 365 ימים אז שלוש שנים בעצם אמור להיות מה אמור להיות שלוש שנים של של שנות שנות חמה ככה אצל גויות אצל יהודיות זה הולך אחרת אנחנו הולכים בלפי שנות שנות לבנה עם עיבורים נכון שפעם בשלוש שנים בערך יש שנה יש שנה וברת כי הפער בין בין השנת הלבנה לשנת החמה כ-1 יום אני לא נכנס עכשיו ל דיוקים אז פעם בשלוש שנים בערך אנחנו צריכים להעבר את השנה כדי להשוות את שנת הלבנה לשנת החמה ונשארים עם קצת עודף ולכן יש לנו מחזור של 19 שנה ששם יש עוד עיבור אחד בסדר בשביל כל העודפים על כל פנים אומר הרב מכתב סופר הגיורת שהתגיירה פחותה מבת שלוש שנים לפי מה סופרים את השלוש שנים של ה של הגויה שהתגיירה האם סופרים את זה לפי היום הולדת שלה הולכים לשעבר כאילו היא היייתה יהודיה או סופרים את זה לפי שנות שנות חמה שצריך 365 * 3 לפי מה סופרים זאת שאלה שמה מה שבעצם כאן מעיר מעיר ה המכתב סופר זה דבר שלא לא דנו עליו בפוסקים איך איך סופרים את זה הוא פשוט לו צד אחד שאני לא ככך פשוט לי אבל ככה הוא בנך זה ענן בגיור כבר נעשה בת ג ש ביום אחד בעודה בגיה ונבע נתגייר ואחר כך נתעברה השנה זאת אומרת היא כבר היייתה בת שלוש שנים ביום אחד לפי לפי השנים ואחרי זה התעברה השנה בזה יקא להסתפק אם נלך בתר הבעילה ואז היייתה העקתי גויה והייתה עוד תחת הטבע או נלך בתר אשתא שהתגיירה ד הטבע משועבד לה ובתולה חוזרין כיוון שהתעברה השנה וזה התה התנה לאשמועינן הגיורת שהתגיירה פחותה עם בת שים אחד פירוש עכשיו בגרותה פחותה ע בת שלוש שנים ויום אחד אבל במת אפילו זאת אומרת אפילו אם בגיטה היא הייתה יותר מבת שלוש שנים ויום אחד אפילו החי כתוב מ ד בתולי ה חוזרים כיוון דשת ישראלית והטבע משועבד לה ולאח ינקת הגיורת לאשמועינן אח ככה רוצה להגיד ככה רוצה להגיד א הרב הרב מכתב סופר טוב יש בזה יש בזה חידוש חידוש גדול ואני אומר את זה זה מה שרציתי להראות פה עד היכן הדברים מגיעים דכן דברים האם זה הפירוש במשנה זה לא דרכם של הראשונים ככה לפרש דברים כאלה זה דרך חריפות ופלפול אבל מה שאנחנו על כל פנים לומדים שהרב מכתב סופר היה סבור שמה שכתוב בירושלמי שהביטו החוזרים זה כפשוטו ולא זו בלבד אלא שזה משתנה אצל יהודיות אם עיברו את החודש זה השתנה אצל גויות זה לא השתנה כי הגויות ממשיכות ללכת בעניינן והיהודית בעניינן האמת שלפי דברי המכתב סופר הוא לא הוא לא שט ליבו לזה יוצא שגם יש יש מקרה הפוך אם הגויה לפי מה סופרים לה את השנה הוא מבין ככה אני חושב שלגו סופרים את השנה לפי שנות ישראל לא יודע למה אבל אם סופרים לגויות את השנים לפי שנות גויים אז יוצא שיכול להיות שאחת שהיא מתגיירת אם אתה מגייר אותה אפילו בהרבה מקרים יוצא כשאתה מגייר אותה אתה בעצם הופך אותה ל אתה הופך אותה לצעירה יותר אם אתה הולך לפי לפי שנות ישראל כמעט בכל כמעט בכל גיורת לפי שנות האומות צריך שיעבור לה שלוש פעמים 365 וכל זמן שלא עברו 365 היא נקראת עדיין היא נקראת עדיין צעירה בת שלוש אבל עכשיו אתה מגייר אותה ויכול להיות שעוד לא אין שנה מעוברת אז מה מה יהיה במקרה כזה אתה אתה הופך אותה ל לצעירה יותר ברגע ברגע הגיור זה דבר שהוא תמוה שהולכים לפי זה אז זה מסתבר שם גיורת הולכים תמיד לפי לפי שנות לפי שנות ישראל הולכים איתם ואז באמת יוצא קושייה גדולה אם תמיד הולכים לפי שנות ישראל כי לא שמענו בשום מקום בפוסקים בראשונים לא שמענו שהולכים אצל הגויות לפי שנות גויות היו הראשונים צריכים להעיר על זה שזה נפק מינה הם הולכים לפי שנות גויות או שנות ישראל פשוט שהולכים לפי שנות לפי שנות ישראל הם הולכים לפי שנות ישראל לכאורה יש כאן תמ איך הפסיקה של הבית דין מועילה גם מעילה גם על גויות זה דבר תמ להגיד שזה פועל גם על גויות אלא אם כן נגיד שגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהם עתידות להתגייר ואז ממילא זה עובד עליהם עוד בגום טוב זה זה דברים כבר שאנחנו כבר מתחילים להגיע למחוזות קצת פחות קצת פחות ריאליסטים אבל על כל פנים ככה ככה יוצא מדברי הרב א הרב מכתב סופר אז אני מסכם מה ראינו עד עכשיו ראינו שיש לנו את את המושג הזה של אקרא לאל עלי גומר ש הירושלמי אומר שאם עיברו את השנה או עיברו את החודש זה משפיע על על האם בתולי החוזרים או אין בתולי החוזרים ומזה הגיעו למסקנה אחרונים וראשונים שיש כאן שליטה של הפסק ההלכה על ה על הטבע עד היכן הדברים מגיעים לא הבאתי פה עד היכן הדברים מגיעים זה זה יותר בדרך סיפור מופיע הסיפור הזה מופיע אפילו בספר על רמו שף איינשטיין בספר תולדות חייו שהיה מישהו ש היה לו היה לו בעיה רפואית בריאות משהו אני חושב שזה זה סיפור א הגדה יותר מאשר זה אבל תראו אנשים חושבים שזה כך בקיצור שהיה היה לו איזה בעיה בזה והיה כבר נוטה למות ולמה כי לפי לפי המקום שבו הוא גר שמה היו רגילים לפסוק שהמחלה הזאת שיש לו כשזה נמצא בבהמה זה טריפה אמרו לו אתה תלך עכשיו לארץ ישראל ושמה פוסקים שהדבר הזה זה לא טריפה וככה אתה תחייה כאילו הפסק משנה את הטבע וככה ככה היה הלך לארץ ישראל וניצל וחי שנים ארוכות עד עד איפה אפשר להגיע ם עם הדברים האלה כבר אתם אני חושב מרגישים כבר שלי באופן אישי קצת קשה קצת קשה ללכת עם זה ולקבל את העובדה שכביכול על ידי שבית הדין מעבר את השנה זה משנה את הטבע הפיזיולוגי הביולוגי של האדם זה דבר שקצת קצת קשה אבל הביאו ראיות מאוד ראשונים ואחרונים אנחנו נצטרך להביא את כולם וגם כמובן נצטרך נצטרך להסביר את הירושלמי הזה בדרך נכונה אני אגיד עוד הקדמה יש שתי קצבות שתי קצבות של של דעות של אנשים דעה אחת חושבת שמה שפוסקים זה הופך להיות המציאות משום מה זאת הדעה הרווחת אצל אצל הרבה אנשים שאם פוסקים זה משנה את ה מציאות כמו בירושלמי הזה יש דעה קיצונית לצד השני שאומרת לו ההלכה והמציאות אלה שני דברים שלא חייבים ללכת ביחד ההלכה יש לה את העולם שלה ולמציאות יש את העולם שלה ולא חייבים להתאים בכלל בין ההלכה לבין המציאות מי שרוצה יכול לראות מאמר שאיין בו אין בו לדעתי אין ב אין בו דברי אמת בכלל בתחומן לאא אני לא להגיד את שמו שלה זה מי שרוצה יעיין שם בתחום מ ל יש שם מאמר שלם על ההלכה והמציאות כביכול אין תאום בין ההלכה למציאות וכמה וכמה כביכול ראיות כשאחת מהם זה לגבי המולד ש שבית דין יכולים לקבוע את החודש לא לפי הזה אתם אפילו מזידים כמובן שזה לא ראיה אתם אפילו מזידים כי אין אין דרך אחרת לחיות חיים של עם אם לא שיש לוח אחד מיוחד לכולם אחרת כל אחד יחייה חיים אחרים מבחינה דתית אלה יעשו יום כיפור פה אלה יעשו יום כיפור פה ועוד ראיות מדברים שהם לא נכונים גם למשל שהכלל שדברים שבלב אינם דברים אז יש מי ש אז יש מי שאומר שגם אם אנחנו יודעים שבליבו של האדם הוא לא מתכוון למשל בגיור בהלכות גרות אם הגר בליבו לא מתכוון לקבל עליו תורה א תורה ומצוות בפיו הוא אומר שהוא רוצה לקבל לבול תורה ומצוות אבל אנחנו יודעים ש שבליבו לא אז היו כאלה פוסקים שאמרו שדברים שבלב אינם דברים אפילו שאנחנו יש לנו קרוב לוודאי שדעתו לא ככה לא אכפת לנו אפילו אם תגלה לנו אחרי זה לא אכפת לנו כי אז זה מזה גם הוא מביא ראייה גם הדבר הזה הוא לא רה קודם כל כי ככל הנראה זה לא נכון כתבתי על זה ב בספר על העניין הזה של הגרות שזה זה לא נכון שלא אומרים דברים שבלב נם דברים וגם ההיגיון הפשוט בדברים שבלב הדברים כי כך היא הדרך שמתנהגים בעולם שבן אדם יש כמה בני אדם ולא בני אדם אחד אנחנו לא יכולים כל פעם לחשוש מה אולי הוא חושב בליבו ומה הוא זה לכן נקבעה הנהגה שהולכים לפי מה שאדם אמר בפי אבל זה לא שההלכה הייא יש לה עולם משלה והמציאות יש לה עולם אחר וודאי שההלכה והמציאות אלו שני דברים שצריכים ללכת יחד וההיגיון הבריא ככה אומר ככה יש עוד דיונים גם על על בדיקות dna לגבי הלכה יוחסין כלל מיני דיונים ש בעיני הם לא יכולים להיות לא יכול להיות דבר כזה שההלכה יש לה מין נתיב שהוא לא קשור למציאות איך אפשר איך אפשר להעלות דבר כזה ההלכה מתייחסת למציאות דבר השם אומר לנו מה חיים במציאות האם יכול להיות שבגלל שפוסקים הלכה משתנים דברים האם הם פסקו על איזה בהמה שהיא לא טרפה אז עכשיו זה אומר שהיא תחייה יותר בגל שככה פסק הרב גם אלו דברים שהם קצת קשים ורחוקים וכי קודש בריך הוא אביד ניסה למגנא הם הקדוש ברוך הוא עושה ניסים לחינם מה עכשיו אנחנו עושים פה קריאת ים סוף כל פעם שמעבר את החודש יש ניסאי ניסים משתנה הטבע של אנשים זה גם דבר שהוא הוא קשה אבל בואו נראה עוד דברים שאמרו אמרו פוסקים הנה מגיעים זה בשנה מעוברת אי אפשר כמעט באדה ראשון לא לדבר על על השאלות האלה של אדה ראשון ועדר שני אז א השאלה הידועה והמפורסמת מי שנולד בשנה פשוטה ועכשיו הוא נהיה בר מצווה בשנה מעוברת זה יכול לקרות יש יש מקרים שהוא נולד במעברת וזה מעוברת ויש מקרים שלד מעוברת ועושה פשוטה אבל אנחנו מדברים עכשיו על מי שנולד בשנה פשוטה ובר מצווה שלו בשנה מעוברת מתי עושים בעדר ראשון או בעדר שני כותב בשוט מארי מינץ השוט מארי מינץ הזה מובה להלכה גם ברימה תכף נראה אשר שאלת אמיתי ידידי ידיד השם האלוף הרב רבי מנחם רפאל קץ על אודות בנך יניק וחכים היקר החרש משולם כי זי אשר נול בשנה פשוטה בעד ו בצ בשנה מעוברת מה יהיה משפט הנהר ומעשה להיות גדול מן התורה מאיזה חודש מנינ ם מאדר ראשון מהדר שני ולעניין שאלתי נראה לי יהיה בר מצווה בהדר השני נתעברה השנה נתעברה לו ויהיו לו חמישה עיבורים יג שנים כי נמצא בתשובה וזה לשונו על עסק הנער שהגיע יג שים חודש העיבור בכלל נראה לי דודאי אינו מן המניין מד אמר בירושלמי מהירות סימנים וחור סימנים ושלושה שנים של בתולה תלויים בעיבור החודש של השנה שנאמר יקרא לאלוקים עליון לאל גומר עליי פירוש גומר ומסכים מב דין של מטה בעיבור ואם עיברו השנה בתוליה חוזרים והוא הדין לתפילה ולסי מני גדלות ונערות וליג שנים חודש העיבור בכלל אותו דבר גם לגבי הגדלות של ילד שנה זה שנה עברנו את השנה שנה וכן מה שהפרק השואל לגבי מרחץ גבי מזכיר בית לחברו וכן מוכח מריש שביא מן הפסוק לאל גומר עליי פירוש גומר מה זה הקרא ל אלוהים עליון לאל גומר עליי גומר עליי קר ה מפרש מסכים מבית דין של מטה וברו השנה בתלוה חוזרים סוף הג שנים הרי לפנינו בהדיה שגם בסוף הג שנים נותנים לחודש העיבור ם תברה השנה ולא תמל על שנת ג' עד סוף הדר השני ופסק דו הדין לגדלות ונערות ולג שני והינו כדון דידן ואם נולד בתחילת אדר בשנה פשוטה בשנת יג עיברו השנה בטו דר אזה חוזר לקנותו הטו דר שני ולקמן אמרינן בו יותר אם ירצה השם אז ככה אומר המרי מינץ כל מי שקורא את המרי מינץ נראה לו שככה המרי מינץ מבין שהמציאות המציאות משתנה גם לגבי גדלות נסביר רגע שתי דקות לגבי גדלות וקטנות לגבי גדלות צריך שיהיו שני תנאים באיש באיש צריך שני תנאים תנאי אחד שיהיה בין יג שנה ויום אחד ותנאי שני שיביא סימנים זהזה שתי שערות עכשיו יש כמה וכמה דעות תנאים בעניין הזה אני מדבר לפי ההלכה מה שהוכר להלכה אם מישהו הביא סימנים בגיל 12 כבר יש לו שתי שיערות לכאורה יש לו סימנים והגדלות לכאורה הי בגרות בגרות של הגוף אז הנה הוא כבר התבגר לפני אז הג אומרת לא השערות שהביא לפני גיל 13 זה שומה בעלמה מה זה שומה בעלמה זה צמיחת השערות היא לא מעידה על גדלות אם הוא הביא שתי שערות כשהיה יום לפני הבר מצווה האם אני אומר שזה גם כן שומה בעלמה או שזה זה לא זה א בודאי גם אז אומרים שזה שומה בעלמה מה הפשט שומה בעלמה זה לא שומה זה לא שערות שגדלו סתם כתוצאה מאיזשהי בעיה באור שלו הרי כל אחד מבין שזה אין הבדל היום הזה יום לכאן יום לכאן אלא שומה בעלמה הכוונה אנחנו מתיחסים אנחנו לא יכולים להתייחס לשערות שהיו לפני 13 כסימן לגדלות למה לא כי חיייבים לקבוע איזה גבול איזשהו גבול חיייבים לקבוע כל שיעוריהם של חכמים ככ הוא חיייבים לקבוע גבול אחן תגיד יום לפני יומיים לפני שלושה ימים לפני שבועיים לפני חודשיים לפני 11 11 וחצי לכן קבעו 13 והדבר הזה נקבא כו כהלכה למשה מסיני כדעת הראש בתשובה או מטעם אחר שזה מסור לחכמים וככה חכמים קבעו והתורה נתנה לחכמים כוח לקבוע וזה היגיון פשוט שחייבים לקבוע איזשהו גבול אבל זה ההיגיון ולכן גם בגדלות אנחנו לא חיייבים להגיד שאם הוסיפו חודש השתנה הטבע הביולוגי אלא השתנה הגדר שגדרי אבל ככה רוצים להגיד במרי מינץ שהנה רואים מכאן שהוא סובר שיש שינוי של הטבע זה לא מוכרח כמו שאמרנו גם מה שהוא מביא בתולי החוזרים בתולי החוזרים כבר הסברנו בהתחלה א אני אחזור על זה עוד פעם הביטוי בתולי החוזרים זה לא חייב להיות מציאות ביולוגית אלא העובדה שביעה על מישהי שהי פחותה מבת שלוש שנים ויום אחד לא נקראת ביאה זה זה קרוך בעובדה הביולוגית שבתו של של ילדה חוזרים האמת שהנס הזה כביכול לפי דעת אותם לא צריך את הירושלמי ולא צריך דיבור השנה הרי ודאי שיש הבדלים ביולוגיים בין ילדה לילדה יש ילדה בוגרת יותר יש בנות שבגיל צעיר יותר הם מבוגרות יותר כאילו יותר מתפתחות מבחינה גופנית ויש כאלה מתפתחות לאט מבחינה גופנית יש איזה המון השלכות בזמן ההתפתחות אז מה מה יאמרו בעצם שכיוון שכתוב שזה שלוש שנים אז יש דרך נס לגבי כל שאר ההתפתחות הגופנית זה כל אחד לפי זמנו עיתוב לגבי בתולי החוזרים שמה שמה זה יש נס כזה שבשלוש י אחד כולן שבות מבחינה כולם משתוות מבחינה ביולוגית אז לא צריך להגיד הקרא לאלוהים עליון לאל גומר עליי להביא את זה רק עם עברות השנה לראות את שלטון התורה על הטבע שלטון התורה על הטבע בכל ילדה וילדה שיש לה את השלוש שנים יום אחד ולכן ההיגיון אומר שהביטוי הביטוי בתולי החוזרים הוא ביטוי ש מגדיר אותה כלא ברת ביאה מי שבתולה ה חוזרין ממילא זה לא נקרא ביאה ההגדרה היא שלוש שנים ויום אחד זה ההגדרה או כי הלכה על משה מסיני שצריך לקבוע גדר או שחכמים קבעו גדר שהוא נכון על כל פנים לרוב מוחלט של הבנות יכול להיות שרוב מוחלט של הבנות עד גיל שלוש שנים ויום אחד בתולי אחוזים יש כאלה שבתולה הן יחזרו גם אחרי שלוש שנים אבל רוב מוחלט עד שלוש שנים זה כך ו לכן ביאה מוגדרת בצורה כזאת אפשר להסביר את זה וראייה שגם המרי מינץ לא סובר כמו שניסו להעמיס בדבריו כי מביא המרי מינץ רעיה ממה מהמשכיר מהגמרא וב מציע מהשכרה מה הזכרת הבתים קשורה לעניין הזה לכאורה פה זה מדובר על ניסים שלא כדרך הטבע ופה מדובר על על הזכרת בית אומר וכן משמע בפרק השואל גבי מרח מזכיר בית לחברו מה מה לתבן את הבר פה מדובר על על ניסים ונפלאות שאם פוסים בית דין מעברים את השנה אז הטבע משתנה ופה מדובר על אומדנה בדעת סוחר ומזכיר על כל פנים השולחן ערוך כותב כך בסעיף ט לעולם הוא קטן שביא בית שערות אחר שיהיה בין יג ויום אחד ושנת העיבור בת יג חודש אז רואים שזה נקרא שנה לא סופרים 12 חודשים כפול 13 אלא סופרים הרימה כותב בסעיף הבא ומי שנולד באדר ונעשה מצ השנת העיבור אנו עד אדר השני תשובת מרי מינץ מה סובר השולחן ערוך לא כ כך ברור כי בסעיף ט הוא כותב שנת העיבור בת יג חודש יכול להיות שזה מתייחס למי שהוא הבר מצווה שלו זה בחודש ניסן ולא אל תגיד לי שהוא נהיה מצווה באדר שני לאור שהוא מכריע בין שני חודשי בור כך המשנה בורה מאיר אבל רוב הפוסקים מבינים שגם השולחן הרוך מסכים אבל גם על זה יש מחלוקת גם על הדבר הזה חלק מהרש הלוי הפרי חדש מביא ועוד כתב שמי שנולד באדר פשוטה ונעשה בר מצווה בשנת העיבור אינו נעשה בר מצווה עד אדר שני והראש הלוי בתשובה חלק כורח החיים חולק על זה ואומר שאדר הראשון נעשה בר מצווה אז הוא ודאי הוא ודאי לא מסכים מהרש שלוי ודאי לא מסכים לעניין הזה יש מי שהביא ראיה יפה דווקא לשיטת דווקא לשיטת מערש הלוי שהולכים לפי הדה ראשון ודלא כרימה ודלא כמרי מינץ ואפילו שמרי מינץ אנחנו אמרנו שהוא לא גם לא גם הוא לא לא בהכרח חושב שיש שינוי הטבע אבל ככה רגילים להבין אותו אבל יש ראייה יש היום עוד פעם הכל לנו הכל גלוי וידוע אנחנו יודעים מתי השנה מעוברת מתי שנה לא מעוברת הכל אנחנו יודעים אבל בימי חזל בימי המשנה ובימי חכמי תחילת האמוראים עדיין היו מקדשים את החודש על פי הראייה כל זמן ש לא היו יהודים יפה שואל חוכמת שלמה רבי שלמה קלוגר בסימן נה בשולחן אערוך אתם יכולים להסתכל הוא מסתפק הוא אומר יש לכאורה לדום אם בית הדין יכולים לעבר את השנה כבר מחודש תשרי כבר של אותה שנה בזמן שעושים על פי הראייה והחשבון והיו מעברים את השנים יכולים כבר מלפני אבל מעיקר ה מתחילים מאותה שנה ויכולים עד סוף אדר הם יכולים הם יכולים לעבר את השנה ה יכולים לעבר אותה בשבט להודיע בשבט שכבר יהיו שני זה אומר החכמת שלמה כל הדינים האלה גם לגבי בת שלוש שנים יום אחד גם לגבי בר מצווה אומר כל זה מתי הדברים אמורים הדברים אמורים רק אם כבר עיברו את השנה לפני כלומר בית הדין בחודש שבט עיברו את השנה אז עכשיו הילדה הזאת שהיא בת שלוש שנים ויום אחד היא נולדה בחודש אדר אנחנו אומרים שהיום הולדת שלה יהיה באדר באדר שני אבל אם הילדה הזאת היא נולדה בחודש אדר ביד אדר בפורים ועכשיו א פורים כולם עשו יסו ושמחו שמחו שמחה גדולה אחרי פורים היה בעה שאלות של עיבור השנה התיישבו בית הדין והחליטו לעבר את השנה או מוסיפים עוד חודש עוד חודש אדר במקרה כזה אומר רבי שלמה קלוגר אנחנו לא אומרים שההוא שנהיה בר מצווה ה ש בר מצווה בעצם עכשיו הוא מחזירים אותו להיות קטן א בעצם זה לא ה נכון מה שאמרנו קודם שאת ה בר מצווה זה לא נכון ועכשיו אתה חוזר להיות קטן ועכשיו עוד מסכנים ההורים עוד פעם אולם עוד פעם זה לא לא צריך כבר הוא ברמצווה לא צר עוד פעם לעשות לא סעודה ולא כלום אותו דבר דבר הקטנה הזאת היא כבר היא כבר בת שלוש שנים היייתה נגמ אבל כל מה שהדברים אמורים פה אומר החומה ש זה רק אם קבעו מראש כבר שיעי בו אבל אם עוד לא קבעו מראש ככ אומר הרבי שלמה קלוגר ויש לדבר הזה שתי רעיות ראיה אחת מזה שיש משנה במסכת מגילה המשנה אומרת שאם קראו את המגילה באדר הראשון ונתעב השנה חוזרים וקוראים אותה באדר שני אז א רואים ש חזל התייחסו לשאלה הזאת מה קורה כש מעברים את השנה ואך ורק לגבי פורים הם אמרו מה שאמרו למה לא אמרו שיש לזה עוד הרבה נוקמי בנ התעברה השנה הרי יש קטן וגדול בעל בת שלוש שנים ויום אחד כמה נפק מינות שיש למה זה לא כתוב במשנה לא רק במשנה ברייתא בגמרא מ מישהו אמור להתייחס לזה no one אף אחד לא מתייחס לזה על כורחנו ככה ככה אומר רב שלמה קלוגר על כורחנו שזה רק לעניין פורים אבל חוץ מעניין פורים אם לא אם עוד לא עברו את השנה אז לא אז זה לא משנה את ה אי אפשר להחזיר אי אפשר להחזיר להחזיר אחורה להחזיר אחורה דברים כאלה יש א יש עוד עוד ראייה הוא מביא מ של הירושלמי תראו את הירושלמי שוב כתוב כך בת שלושה שנים ויום אחד נמלכים בית דין לעברו אז אז הוא אומר ככה בת א עוד פעם בירושלמי זה אמר רבי אמי נקרא לא אלוקים לעליון לאל גומר עליי בת שלו שנים ויום אחד נמלכים נברו הביתולים חוזרין ועם לאו אין הביתולים חוזרים רגע סליחה לא אז פה פה פה פה הלשון לא לא לא מוכרע אבל הוא מביא הוא מביא לא ירושמים ילקו שמעוני שהוא אומר א אומר שמה ש נמלכו בית דין לעבר את השנה ונטה בת שול ש יום אחד אז הוא הוא מדקדק שזה היה אחרי טוב המ ירושלמי אי אפשר להביא ראייה ברורה אבל ככה ככה הוא ככה רוצה לטון לטון א לטון רב של קלוגר לגבי לגבי העניין הזה טוב סוף דבר הכל נשמע מהרש הלוי ודאי חולק על המארי מינץ והוא לא מסכים בכלל שעושים ברגע שמעבר את השנה יש פה עוד תוספת יש כאן שינוי בטבע גם הארי מינץ עצמו לא חיייבים לומר שהוא אומר שיש שינוי בטבע אבל יש יש עוד שני מקרים שעליהם דנו הפוס סקים האם הטבע האם הטבע משתנה בעקבות בעקבות ה העיבור של השנה יש יש דבר נוסף קשור גם לפרשת לקריאת פרשת זכור שאנחנו הולכים לקרוא הולכים לקרוא בעזרת השם באדר שני וזה נפק מינה לאולי למי ש לחלק מהאנשים פה א אולי לרוב האנשים שהם לא שמו לב בפרשת תצא להתכוון לצאת ידי חובה או בפרשת בשלח אומר מהרמ שיק במהר משיק הם תלמידו של חתם סופר ויש לו הרבה ספרים כתב הרבה ספרים אחד הספרים שלו זה על ספר המצוות חידושים בדרך המנחת חינוך וכאלה והנה מצווה זו של שכירת מעשה אמלק אנו מחייבים לקרוא בציבור פעם אחת בשנה ואתה אמרינן בפרק אלו מציאות דבדה משת קחת ביב חודש וכן על המת נגזר גזירה שבתוך יב חודש ישתכח וכאן ציוותה לנו התורה הקדושה שלא תשכח ובוודאי צריכים לזכור פעם אחת בכל שנה ושנה ככה סובר מהר משיק ופעם אחת שאל הרב מורנו הרב משה מעיר חדש שאחר כך נסע לארץ הקודש יש כאן יהודי יקר שעלה לארץ ישראל ולא נשאר לנו ממנו חידושי תורה חוץ מאשר חוץ מאשר שאלה שהוא שאל שבשנת העיבור יהיה יותר מיבי חודש אז מה איך איך בשנה בשנה מעוברת א לכאורה אם יש כלל במציאות שדרך בני אדם לזכור דברים ביב חודש כך יש הלכה במסכת ברכות בדף נח שמי שראה את חברו אחרי יותר מבית חודש אומר ברוך מחייה המתים והגמרא מביאה לזה פסוק נשכחתי כמת מלב 12 חודש זה זמן שאנשים שאנשים אנשים שוכחים אז אז ככה שאל רב מוישה הזה שאל את רבו גם גם קראו לו מוישה זה ה הוא ההו יחד בישיבה הראש הישיבה היה חתם סופר אז הוא שואל והשיב מרן זצל בעל חתם סופר שהוא באמת מתכוון לצאת בפרשת כי בפרשת תצא התנאי וכך ראוי לנו לעשות אז ככה אדם בפרשת כי תצא הוא צריך להתכוון לתת למה הוא אומר על תנאי אני לא פלפל עכשיו בסדר למה אומר על תנאי אבל צריך להתכוון לצאת בפרשת כי תצא כיצר מצוות צריכות כוונה לצאת ידי חובה צריך להתכוון לצאת ידי חובה לא רק השומע צריך להתכוון לצאת ידי חובה גם הבעל קורא אז זה הלכה גם לבעלי קריאה לא מספיק שהשומע מתכוון לצאת יכול להות שגם בעל קריאה צריך להתכוון להוציא בשבת כי תצאת בשבת בשנה שהיא לא בשנה המעוברת עצמה בשנה שהיא לפני השנה המעוברת צריך לכוון להוציא ככה אומר ככה אמר החתם סופר שהוא בעצמו עושה היו כאלה היו כאלה ש שרצו להגיד שיש הבדל מתי אנחנו אומרים שיעור שככ יב חודש מתי אנחנו אומרים שיעור שכ יב חודש רק כאשר השנה היא רגילה אבל אם חכמים הוסיפו עוד חודש אז שיעור שכחה הופך להיות שלושע חודשים ככה החכמים שהם קובעים הם קובעים גם על הטבע ולכן לא צריך לכן אנחנו לא צריכים בכלל לד ככה ככ רצו להגיד זה דבר זה דבר קשה יצא מעוד נפק מינה מהדבר הזה לפי לפי דבריהם גם לגבי ברכת מחיי המתים שאדם מברך על חברו בשנה מעוברת לפי שיטתם הצטרכו רק אחרי 13 חודש הצטרכו לזה זה לא שמענו אף אחד מהפוסקים לא אמר דבר כזה אומנם החתם סופר עצמו בתשובה מעניין כאן יש לנו שמועה מפי של החתם סופר של מערם שיק בתשובה חתם סופר כותב אחרת אנחנו לא יודעים מה היה קודם לפי אני דעתי לא חייבים להגיד שזה היה לפני זה אלא החתם סופר לרב ח דמילתא רצה לצאת ידי כל השיטות אבל ככה אומר החתן ספר נראה לי מזה מה שאנו קוראים פרשת זכור פעם אחת בשנה הו לרוב הפוסקים הוא דאורייתא או סמח מן התורה דכתיב לא תשכר ושו שכחה ישנה ם כן במערבה ד מסקו לאורייתא בתלתא נמצא שנה אמצעית אין בו לא פרשת עמלק בשלח ולא פרשת עמלק בכי תצא רק מה שקוראים פרשת זכור ונמצא אם הוא שנה מעוברת עוברים לא תשכח אלא על כור כך ילפינן מערי חומה שכך הוא שיעור שכך זה החתם סופר החתם סופר אומר ש שכשזה שנה מעוברת אז השיעור שכחה הוא השיעור שלך זה 13 חודש קשה קשה בסוף הוא החתם סופר בעצמו נותן עוד עניין עוד דרך הוא אומר ככה הואן ך קרתו של שבות יעקב אחי בשנה פשוטה ישכח אחר בית חודש ששנה מעוברת בעניין ג חודשים אם מחוייבים נו לדרוש תעמד קרא נאמר כמו שאמרו הראשונים הפשטני ד בשנה ישקף של כל הי ימי שמחה וימי צומות ושרי ניים שיש לכל יום ביומו שמעורה לזכור עניין ואם עבר שנה בהיקף כל הזמנים כבר רוצים מדעתו מ כן כיוון שלא קלו המועדים ושינוי הזמנים ד ג חודשים לא מוציא מליבו אומר יש מחזור חיים זה לא יב חודש לא החודשים גורמים אלא מחזור חיים מחזור החיים של של בני אדם הוא שנה אם עברה שנה שלמה הבן אדם עבר לו מחזור חיים שלם אם הוא לא הזכיר אז הוא הדבר יוצא מדעתו אבל מחזור כשעושים שנה מעוברת אז הוא אומר אז מחזור החיים מתארך בעוד חודש א זה נשאר מחזור חיים כי עוד לא הגענו עוד פעם לפסח עוד לא הגענו לפורים ואז ממילא זה אדם לא מסיח את דעתו כי צריך זה נמצא בתוך מחזור החיים שלו ככה אומר י זה אז אפשר להגיד שהוא חוזר בו קצת ממה שהיה קודם מה שהוא אמר קודם שזה זה ככה הפסק העיבור השנה יוצר במוח של האדם שכחה אחרת לא לא צריך להגיע לזה טו אז גם מפה אין רעיה גם הרי מינט אין רעיה אבל לכאורה יש המקרה האחרון שאנחנו מביאים ממנו שמה כן אנחנו מוצאים אחד מהראשונים הרשבא שהוא כן אה סבור שלדבר הזה יש יש לעיבור החודשים יש לקביעת בית דין מתי ראש חודש יש השפעה על הטבע כמעט והייתי אומר אני לא אומר לגמרי אני אומר כמעט והייתי אומר כמעט והייתי אומר שהראיה מהרשבי היא הראיה היחידה אבל היא גם הראייה חזקה שכמעט איין עליה תשובה השאלה היא בהלכות וסתות בהלכות וסתות יש הלכה אישה שרואה דם אז היא טמאה לבעלה יש גם הלכה שאישה צריכה לחשוש אם יש זמן אישה רואה דם בערך ממוצע משהו פעם בחודש כן יש מחזור חודשי של ראיית אדם אז יש דבר שנקרא וסת וסת זה הזמן שהאישה אמורה לראות בו למשל אם אישה רגילה לראות תמיד מ-31 יום ל-31 יום זה הסדר של הגופני שלה שפעם ב-31 יום רואה דם אז הוסת שלה היא הוא ב31 יום יש דבר שנקרא וסת קבוע ויש וסת שאינו קבוע וסת קבוע זה שכבר שלוש פעמים היא ראתה ב-31 יום אז היא יודעת שככה זה קבוע סת שאינו קבוע ש אין לה קביות של שלוש פעמים אבל רק פעם אחת היא ראתה 61 יום וסת קבוע היא צריכה לחשוש גם לוסת שאינו קבוע צריכה לחשוש יש נפק מינות בין הבסטות אבל לא למדים עכשיו את כל הלכות נידה הוסת הרגיל ההגיוני המתקבל על הדעת מה הוא וסת מה שקוראים לו בהלכה וזת ההפלגה שזה מרחק הזמנים בין ה ראיית דם הקודמת לראייה דם העכשווית זה וסד הפלגה הפלגת ימים כמה ימים חלפו 30 יום 31 יום 32 יום יש משנה במסכת נידם היייתה למודה להיות רואה יום טו בפשטות יום טו בחודש ושינתה להיות רוה ליום כ זה וזה אסורים שינתה פעמיים ליום כ זה וזה אסורים שינתה שלוש פעמים ליום כ אותר תתה וקבעה להיום 20 שאיין אישה קובעת לוסת עד שתקבע ג פע ואנה מתארת מנ הוסת עד שתעקר נ הג פעמים הלכה פשוטה יש עוד עוד משהו את המשנה אפשר לפרש גם בוסת הפלגה 15 יום בין ראיה לראיה 20 יום בין ראיה לראיה באה הגמרא ואומרת ממרא שממנה למדו ראשונים שחוץ מוסת הפלגה יש מוסג חדש שנקרא וסת החודש ראתה יום 15 לחודש זה אם היא ראתה בטו בעדה ראשון ויום טז לחודש זה ואחרי זה היא ראתה בט ז לאדר שני ואחרי זה יום 17 לחודש ניסן יוצא שכל חודש היא מתקדמת עוד יום זה נקרא וסת הדילוג אומרת הגמרא הרב אמר קבעה לוסת לדילוג שלוש פעמים מספיק ושמואל אמר שתשלב בדילוג צריך שיהיה שלוש פעמים לא מספיק שהיא ראתה טו טז יז היא צריכה לראות בין טו לטז בין טז יז ובין יז לח רק אם ביח אייר היא תראה יהיה לה וסת אנחנו לא ניכנס עכשיו לוסת הדילוג אבל רק רואים שהולכים לפי התאריך בחודש התאריך בחודש לכאורה הוא לא פער של ימים אלא זה תלוי האם החודש הוא הוא מעובר הוא חסר או מלא ואז אם יש חודש חסר זה פחות יום חודש מלא זה עוד יום אז איך אומרים פה לפי תאריכים של חודש מזה הגיעו למסקנה ראשונים רבים ודרך אגב גם בשולחן ערוך נפסק ככה ראשונים רבים שיש מושג שנקרא וסת החודש אם אישה ראתה ביום טו היא צריכה לחשוש אולי גם בחודש הבא היא תראה ביום טו וגם בחודש אחרי זה אולי היא תראה ביום ו אפילו שפה זה רק 29 ימים ובחודש שאחריו זה 30 ימים ככה היו ראשונים שאמרו ויש כאלה אומרים לא אין דבר כזה הכל הולך לפי המרחקים הרמבן הוא זה שסבור שהולכים לפי המרחקים כך אומר הרמבן ראת תו בחודש וכולי אם באנו לחשב חודשים מלאים בכולם אין כאן דילוג אל הבסת שווה להפלגת לב ובנו לפרש אותם כסדרן חסר ומלא אין דר לדילוג הזה שהראשונה מטו בניסן טז באייר להפלגת לב והשנייה מטז אייר לז סיון להפלגת ל א נמצא שלא דילגה ל הקרבה אז מה זה איך עושים את זה לכן הוא מביא את הפירוש של הר עבד לפי כך פירש הרעד זל שכשם שהאישה קובעת וסד להפלגות שבות כך קובעת וסד במ חודש שאם ראתה רש ירח ורש ירח ורש ירחה קבע לוסת לראשי חודש אף על פי שאיין ההפלגות שבות זה החידוש של הריד שלמד מהגמרא הזאת ואז הוא אומר שגם חכמי הצרפתים והתוספות צבו כמו הרייד ואני כבר מגלה מגלה את אוזניכם שגם בשולחן ערוך ככה כתוב אומר הרמבן על הרמבן קראו עליו הראשונים כבר אביהם של ישראל לא לא על אחרונים קוראים אביהם של ישראל לא קוראים את זה על אחרונים קראו את זה על הרמבן הרמבן קראו היו קוראים אביהם של ישראל אז אומר הרמבן כך רבנו הגדול וקורא אני על עצמי מקרא זה פליאה דעת ממני נשגבה לא הוכל לה לא אומר הרבן זה אני לא יכול לקבל וכי יבשת מזל יום גורם או מזל שעה גורם שיהיה תלוי ביום השבוע ביום החודש שרי להפלגות שבות הדין נותן כן שכבר נתמלא שעתה של זו המרחק של הימים הגיוני יום בחודש מה זה משנה וכן דרכם של נשים כולם וכן של אנשים בחולים של הפסקות שהם באים בהפסקות שבות א בשעת מולד של לבנה מלואה אלא שיש איפורה גורם תמה הוא ולפי דעתי בעניות לא יפה כיוונו הראשונים בחילוקי הווסתות שאני אומר אין וסת אלא להפלגה שווה לפי שהאורח בזמנו הוא בא מתמלא ונופת לזמן הקבוע שכך טבען של בני אדם וזה שאמרו תו זה אז הוא אומר זה דרך משל אמרו אבל לא התכוונו לפי החודשים שלנו עם התאריכים בחודש ככה אומר הרמבן כיוון שזמנו קצר אני סומך עליכם שראיתם ואם לא ראיתם תראו שגם הראה הוא מתלמידי הרמבם בספרו בדק הבית היה ספר יש ספר נפלא כל הלכות יסור והתר והלכות נידה והכל כתב אותו הרשבא נקרא תורת הבית הרשבא בספר הזה הוא חזר וכתב אותו פעמיים תורת הבית הארוך שמה פירת את הראיות והכל ותורת הבית הקצר שמה רק כתב את המסקנות על הספר הזה תורת הבית כתב הראה כתב השגות הוא קרא להשגות האלה בדק הבית בדק הבית הכוונה הסדקים שיש בבית התיקו ון שצריך לעשות לבית והרבה השיג עליו בחריפות גדולה וגם בתקיפות כדרכו של הריעה והרשב"א לוקחים את זה ברצינות אז הם יכולים ללמוד את זה מתענגים על ה על ה על ה דיונים שיש בין בין בין הראשונים בעניין הזה אז גם הראה בדק הבית ככה סובר אבל הרשבא עומד על שלו אומר הרשבא אמר ה כותב כבוד חכמים נחלו אני מכבד מאוד את הראה ואת הרמבן שהראה הביא אבל כושיות זהן קושייה בוודאי שיפור הגרים שכל מה שבית דין שלמטה עושה בית דין שלמעלה מסכימים מהם דכתיב אשר תקראו אותם אשר תקראו אתם במועדם וסומכים בקיבוע חודשים ויבור שנים במקום כריתות כ חמץ זה פסח בשחיטת הפסח ו יום הכיפורים גם בביאת הקטנים שאמרו קטנה בת גמ ש יום אחד בעלי אחד מרות הא פטורה ואן מתים על ידה פחות מק שהם פטורים לכן ענין כתן מת שנים ויום אחד יום אחד אחר כן או פחות מכן אין מונים להם לימים ולשנים שבנויים לחודשים מלאים וחסרים לחודשים לשנים מעוברות ופשוטות לפי תיקוני בית דין ואף בחידושי הגוף כן כמו שדרשו זוכן לברכה בלאל גומר עליי קטנה בג ש יום אחד שנבלה אין בתולה החוזרים נמנו בית דין ועברו את השנה בתולי החוזרים הוה לאל גומר עליי אז מכאן רגילים העולם להביא ראייה גמורה שיש יכולת שיבור החודשים בית הדין קובע וזה משפיע על המציאות הנה כ אחרת אין הגיון כמו ששואל הרמבן אין הגיון מה אתה הולך לפי החודש האמת שגם דברי הרשבא אלה אפשר ליישב אותם זמננו קצר ואני לא רוצה עכשיו לעשות אני רק הבאתי כאן את הפטי יש ספר על היורה דעה של רבי יונתן איבשיץ קרטי ופליטי כמו שיש לו בחוש משפט אורים ותומים אז יש לו כאן קרטי ופליטי כשהכרתי זה ההלכות הקצרות והפלט זה באריכות אז כאן ב כמו האורים ותומים אותותו דבר אז כמו שקוראים אטומים למה אומרים אטומים לא אומרים העורים ותומים כי הו אטומים זה איפה שהוא העריך וזה אז גם פה אומרים הפטי ככה אומרים לא אומרים הקרט ו פלטי מי שאומר קרטו פלטי אומר אז אומרים שהוא לא מורגל בלשון הלמדנים הפלתי אז הוא מקשה עליו מגמרא מפורשת שהגמרא מדברת על שור שנוגח שהגמרא בב קמה לז לומדת על נגיחת שור בטו טז זה לומדת את זה מנידה אומר א תנח שטבע האיש הישראלי מושפע מהזה אבל גם השברים גם השברים הם הם הטבע שלהם משתנה בגלל זה אז הוא מקשה מה שמקשה מתרץ מה שמטרת אבל הזמן שלנו כבר כבר נגמר אז אני רק רוצה ליישב את ה להסביר את הירושלמי את הירושלמים הבתולי החוזרים כבר הסברנו כבר הסברנו את ה את ה ביטוי בטולי אני רוצה להסביר את הלימוד מהפסוק הקרא לאלוהים עליון לאל גומר עליי ועל פי זה להסביר חרי שנבין את הלימוד מהפסוק כמו כל דבר אז נוכל להבין מה למדו כי אם אתה רק אומר טוב יש פסוק הקרא לאלוהים עליון גמרנו אני לא יודע מה וזהו כן אז אתה באמת יכול להגיע לכל מיני מסקנות אבל אם אתה טורח להבין מה הלימוד מהפסוק הרבה פעמים דברים מתבהרים יותר אבל לפני זה אני מסכם ראינו שיש דיון בפוסקים בראשונים באחרונים האם פסק בית דין לגבי עיבור השנה לגבי קידוש החודש הוא משפיע על המציאות שהיו כאלה שלמדו את זה מן ה מן הירושלמי שאומר שבתולה החוזרים ואין בתולה החוזרים ומזה למד מזה למדו מי שלמד ש הקביעות של בית הדין משפיעות הבאנו כמה מקרים שדנו בזה מקרה ראשון הבאנו מה שכתב הרב מכתב סופר לגבי לגבי גיורת שמתגייר שיברו בית דין אתה השנה אז הולכים לפי השנים של ישראל ולא לפי השנים של אומות העולם פלפל בזה הקש על דבריו א ואמרנו שאיין שום ראייה זה חידוש שרק הוא כתב אותו יש את המרים מינץ לגבי דין בר מצווה שהיו כאלה שהבינו מהמר מינץ ש שזה באמת משתנה זה באמת משנה את הטבע ו הראייה שהביאו אותם ממרי מינץ אמרנו שהיא לא רעיה כי המרי מינץ עצמו מסתמך על הגמרא בבב המציעה לגבי השכרת השכרת דירות שזה ככה נקרא שנה ככה אנחנו מתייחסים לזה כשנה על פי הלכה וגם מהרש הלבי גם חולק באמת על העלעל המרי מינץ הזה ו יש גם ראיה מסויימת להגיד שזה לא נכון שהטבע משתנה כי אם הטבע משתנה הטבע יכול להשתנות גם לשעבר ברגע משנים את הטבע פתאום בתולים צריכים לחזור הבאנו ראייה מדברי החכמת שלמה ר שלמה קלוגר שאומר ש באדר שני רק אם קודם קודם עיברו את השנה ואחרי זה זה קרה אבל אם עברו את השנה אחרי לא שמענו וראיה לדבר ממה שיש משנה שקוראים את המגילה קראו אותה בגילה בעדר הראשון והא התעברה השנה קוראים אותה בדר שני ולא מצינו בשום מקום בשס דיוון לגבי שאר דברים אז אנחנו לא אומרים שהטבע משתנה אם המים שהטבע משתנה מה אכפת לנו לשנות גם לשעבר זה נס גדול יותר זה לא משנה זה אותו נס לשנות את הטבע אלא שההגיון אומר שזה לא שינוי טבע אלא זה הנהגה נכונה הנהגה הא הולכים לפי שנים כל שיעוריהם של חכמים כך הם שקובעים גבול אפילו שזה שונה מאדם לאדם גם בבגרות גופנית של של אנשים יש כאלה שהם בוגרים גופנית ב1 12 וחצי יש ב-13 וחצי קמאו חכמים 13 וזהו וכל מה שלפני מתייחסים את זה כשמה לא רוב הסיכוים שזה לא שומה אבל אנחנו לא מחשיבים את זה כסימן קובע כך או הלכה למשה סיני או שכך חכמים קבעו מקרה שני שהבאנו שרגילים העולם להביא זה המקרה של המקרה של של 12 חודש שכחה החתם סופר עם המרמש שנראה סתירה מרמ שיק לחתם סופר צריך להכיר את זה בלי קשר לכל ה כל מה שאנחנו מדברים צריך להכיר את החתם סופר והמר המשיק האלה החתם סופר בעצמו חוזר בו זה מה מהדבר הזה ואומר שיש בזה היגיון של מחזור מחזור שנה ויש עוד עוד מקרה זה ושמה לכאורה שמה הרש בה בכל הכוח לגבי וסתות וסת החודש שאנחנו מחשיבים את החודש את הוסת חולשים לימי החודש כי כך קבו חכמים אם זהיה חסר או מלא וזהו ככה ככה אומר הרשבא אומנם הרמבן והראה והרמבם חולקים הרמבם לא הבאנו בגלל קוצר הזמן אבל גם הרמבם לא לא מתייחס לוסת החודש רק סת הפלגה השולחן ערוך פוסק ככה אבל הבאנו כבר את הפלתי שהקשה קושיה גדולה מבא קמה עיינו מה שכתב אם תנוח דעתכם מדברי הפלתי מותב אם לא צריך לטרוח לחפש תירוצים אחרים אבל אבל זה הרי הזה הבאתי בסוף משהו שעוד לא לא קראתי אותו אבל אתם יכולים לראות את זה זה החזון אש בהלכות גם הולך בצורה מאוד קיצונית עד הסוף עם זה אני רוצה לחזור להבין את הסיפור הזה של הקרא לאלוהים עליון לאל גומר עליי זה פסוקים בספר תהילים במזמור נז בזה נסיים את הזה נסביר את ההיגיון למנצח ל תשחט לדוד מכתם בורכו מפני שאול במערה חונני אלוהים חונני כי ך חסיה נפשי ובצל כנפיך אחסה עד יעבור הבות עד שהסכנה תלך אני אתה שומר עלי אקרא לאלוהים עליון לאל גומר עליי אני מתפלל לקדוש ברוך הוא מה זה לאל גומר עליי יש כמה הסברים או לאל שמגן עליי או או יש כאלה מסבירים זה ר ול מתחלפות זה לאל גומל עליי בסדר איך שלא נסביר הכוונה לקדוש ברוך הוא שמגן על שומר עליי מציל אותי זה הכוונה קרא לאלוהים עליון לאל גומר עליי איך זה קשור יקיריי וחביבי איך זה קשור לקידוש החודש מה זה קשור לקידוש החודש למען השם מה זה קשור לא מובן נראה לני ודעתי שזה קשור בספר שמואל סיפור ידוע מפורסם לא הייתי צריך אפילו לשים את זה בדו כי אני בטוח שכולם יודעים כמעט בעל פה כי זאת אחת ההפטרות הנפוצות הנפוצות ביותר אני למה אני מתכוון ויאמר יונתן אל דוד מחר חודש אז א אז כתוב ככה אז שם בספר שמואל א' כתוב זה ויאמר לו יהונתן מחר חודש ונפקדות כי יפקד מושבך ושלשת תרד מאוד ובאת למקום שצת שם ביום המעשה וישבת ואשת חצ ואז הוא יראה אם אבא כועס או לא כועס ויסתר דוד בשדה וי החודש וישב המלך אל הלחם לאכול המלך ישב לאכול סעודת ראש חודש וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקום יונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד דוד לא היה ודוד היה חסר זה לא היה סתם מישהו בשורה שבע דוד היה היה קרוב מאוד לשאול ולא דיבר שאול מאומ ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור ואם מ מחורת החודש שני ויפקד מקום דוד ויאמר שואל יונתן בן מדוע לאבא בן ישי גם אתמול גם היום אלא לחם ואז היה את הסיפור ואז ויח הרב שעוב ביונתן ואז הוא הטיל אליו את ה וא אתת החנית להכותו וידע יונתן כי חלים עם אביו למיד דוד תארו לעצמכם שלא היו שבית הדין היו מקדשים את החודש ביום הראשון מה זה יומים יומיים ראש חודש יומים ראש חודש זה רק כאשר יש ל ו' לא קשו את החודש עיברו את החודש נכון עיברו את החודש באותה שנה אם לא היו מעברים את החודש אלא היו מקדשים את החודש בזמנו אז היה יום אחד ראש חודש ביום הראשון מה קרה שאול מה עשה שתק לא אמר כלום ואז יונתן היה מעלה בדעתו שמה ששאול לא כועס לא רוצה לפגוע לא רוצה לפגוע בדוד כיוון שבית הדין עיברו את ה עיברו את את החודש אז הייה עוד יום ראש חודש ואז שאול כעס מאוד הטיל את החנית ודוד ידע שהוא חייב מה לעשות חייב לברוח זה מה שכתוב ב בתהילים נז זה לא איזה דרוש רחוק זה פשט פשוט מה הפשט הפשוט שוב פעם נפתח מחילה על השתי דקות שאני לוקח לכם למנצח על תשחת לדוד מכתם בורכו מפני שאול חונני אלוהים חונני כיכ חסיה נפשי אקרא לאלוהים עליון לאל גומר עליי הוא מודה לקדוש ברוך הוא שהציל אותו על ידי מה על ידי שבית הדין עיברו את ה עיברו את החודש והיה עוד יום ראש חודש כי ביום הראשון לא ידעו אם יקבלו עדות לא יקבלו עדות אז נהגו ראש חודש ואז התברר שלא לא הגיעו עדים או בית דין לא קיבלו את העדים ולמחרת היה ראש חודש למחרת הקרא לאלוהים עליון לאל גומר על הקדוש ברוך הוא הציל אותי יוצא שעבור החודש הציל את דוד בא הגמרא בן דרים הירושלמי בן דרים אני חוזר לעמוד הראשון בעמוד הראשון מה היה כתוב כך רב אושעיה כדב מקבל סעדיה בעין ת בעין ת כשהיו רוצים לשלוח שקידשו את החודש או עיברו את החודש מה היו אומרים דוד מלך ישראל חי וקיים מה זה מזכיר לכם כל זמן שבן איך אמר שמה שאול ליונתן כל עוד בן ישי חי לא תיקון אותו במלכותך הוא לא רצה שדוד יצא חי מהראש חודש הזה אם דוד היה מגיע הוא לא היה יוצא משם בחיים אבל אבל דוד מלך ישראל חי וקיים ניצל אז באין תו שהיו מעברים את החודש איי איך ידעו שעברו את החודש היו שולחים דוד מלך ישראל חי וקיים כולם היו מבינים מיד מה אה יום שני ראש חודש כמו שדוד ניצל ביום השני שניים ראש חודש מקבל ד ין ת יודעים כמה עדות יוצא מפיכם כמה סחר בתים יצ פיכם אומר אין ככה אפילו דיני נפשות בת שלש שנים סכילה נמלכו בי דין לעבר ובעלי אינו בסקילה אמר רבי אבין אקרא אלוהים עליון לאל גומר עליי אפשר להציל נפש כאילו יש מקרים של הצלת נפשות שתלויה בעיבור החודש הפסוק מדבר על מה זה לא שבשמיים משנים את הטבע של אנשים הפסוק מדבר על מה על מקרה של הצלת נפשות של עיבור החודש שהקדוש ברוך הוא זימן שבית הדין מה יקרה להם האדים לא יבואו יכול להיות שהיה צריך בחינת המולד היה מולד רק העדים הכחישו את דבריהם או מה שלא יהיה לא הספיקו להגיד מקודש עד שח שכה או כל מיני דברים שיש בגמרא בראש שנה ואז דוד ניצל אמר רבשי לאנשים תדקרו טוב כי על פי הזה יכול להות שננו אנשים יכולים להינצל והביא להם נפק מינה לא שזה קובע ומשנה זה לא פירוש הפסוק פירוש הפסוק שעל ידי היבור החודש בלי לדעת אתה יכול לגרום להצלת נפש ככה הפשט ש פסוק אז הלימוד הזה הוא לימוד גמור ולא הכוונה שיש בשמיים משנים את הטבע של בני אדם ם אלא שכך נוהגים ואיין דרך אחרת כל שיעוריהם של חכמים כך הם מה שאמרו בתולי חוזרים ם בתולי חוזרים זה הגדרה שלה כברת ביאה או כלא ברת ביאה נמצא שההלכה והמציאות הולכות יחד ההלכה לא משנה את המציאות והיא גם לא נפרדת מהמציאות היא מנהיגה את המציאות ומובילה את המציאות אז יהיה רצון שגם הדוד מ וקיים אנחנו גם נזכה גם צמח דוד עבדך ולומר דוד מ ישראל חי [מוזיקה] וקיים