דרוש ליום ירושלים חלק ב | תשפ"ה | הרב יהושע שפירא

אז אנחנו סיימנו ב השתוללותו של א השמדי שמנסה להשתחרר ובני בן יה ידע שאומר לו שמע דמרך הלך שמע דמרך הלך אז הוא קושר אותו לשורש האלוקים. אמרנו שכל השאלה כאן זה האם מקום הביניים שיש לו אחיזה בשמיים ואחיזה בארץ ובסוף משהו עבד לארץ ואז זה הטומאה הכי רצוצה בבחינת תומן פני מלך בבית הכיסא. ולזה האיסור של שדים ושל כוסמים ומכשפים ומעלי באוב וכולי או שכל הכוחות של המפגש בין שמיים וארץ הם מסייעים שגם הארץ תהיה דבוקה בשמיים וכאן מה שבניהו בעצם פועל על השמדיי על פי הדרכת שלמה זה לקשר אותו לשמיים באופן שהוא יהיה אז ואסור ולא יוכל להשתחרר ולכוון את עצמו אל הארץ. עד כאן הגענו. נכון? לסוף תלת היומי דיברנו על כך שיש כאן דרך ארוכה וגם יומיים עם א את זה גם ראינו שהוא מניח לפניו א ארבע עמות ו זה גם ראינו נכון אומר לו אני לא רוצה ממך שום דבר חוץ מאני רוצה לבנות את בית המקדש ואני רוצה את השמיר לכאורה אם נעמוד רגע כאן למה הוא לא רוצה ממנו דבר לכאורה אם שלמה המלך רוצה את השמיר כלומר הוא רוצה שהחיים האלוקיים העליונים יבכאו את החיים חים הארציים והפכו אותם לכלי קיבול לחיים אלוקים כמו שנראה עוד רגע עוד יותר בחדות אצל התרנגול הבר והשמיר יכול להנחיל חיים אלוקיים בתוך החומר כמו שהוא עשה באבני האפוד וכמו שהוא מכין את אבני המקדש של שלמה להיות כלי להשראת שכינה אז אם כך למה לא לקשור את השמדיי לעולם ועד, לשורשו האלוקי ולא לאפשר שהכוחות של הטומ, שמות הטומ בכל ענייני הביניים לא יוכלו שוב למשוך למטה ולהמשיך את המצב של בית הכיסא וראשו של מלך נתקע שם את העלבון הנורא הזה. למה שלמה לא מנצל את ההזדמנות כבר להכניע את כל שמות הטומא? אז יש מקום לומר ש שלמה יודע שהוא בונה את המקדש ועדיין התיקון השלם לא מגיע. מכיוון שהתיקון השלם לא מגיע, כמו שראינו שהתיקון השלם היה מגיע עם דוד היה בונה כי דמים רבים שפחת אם לא היה נצרך שמיר אלא הברזל בעצמו היה חלק מעבודת הקודש כל זה ראינו ושלמה יודע שהוא לא זוכה להביא את התיקון השלם ולכן הוא לא מצפה שאפשר יהיה להכניע כבר את השמדי לגמרי. אם זאת הייתה מטרתו אז ההשתוללות של השמדיאי בסוף הייתה מצליחה באופן כזה שהוא היה מכה עוד הרבה יותר ממה שהוא עשה. בהמשך הגמרא אנחנו לא הבאנו את זה, אבל אמרנו שהוא השליך את שלמה מלכותו ומתיישב למלוך במקומו. כלומר השמדייים הולך בכיפה שזה הנקיעת הרגל כמו ותק כף רגל יעקב שהוא נלחם עם אלוקים ועם אנשים ויכול אבל עדיין לא בא שלמות אז ותק כף רגל יעקב וגם שלמה הוא נלחם עם סוג של כוחות שמימיים שיש להם רגל בשמיים ורגל בארץ אלוקים ואנשים והוא יכול אבל הוא יוצא בשן ועיל והוא מבין שזה המצב כי הרי עדיין צריך שמיר כלומר המציאות עדיין לא שלמה ואם הוא ינסה לשלוט גם על הכוחות השמיניים בצורה מלאכותית אז בסוף זה יחזור כיבום בומרנק גם עכשיו זה במידה לא מבוטלת חזר כבומרנק. כלומר יש פה דבר מופלא שדווקא המלך שבונה את בית המקדש הראשון ו זוכה להנחיל לדורות עולם את הקשר בין שמיים וארץ. זוכה שהשכינה תחול במקום לנצח נצרכים. שזה מעלה שלא הייתה כמותה. גם משה לא היה במעלה הזאת מצד מסוים בפני שמשה היה מחוץ לארציות באבני האפוד. הוא לא ירד לשכון בארץ ושלמה זוכה להנחין קדושה בתוך הארציות. ואם כן דווקא מי שזוכה לקדושה ניצחית כזאת שמשה לא זכה לה של שמיים בארץ בסוף הוא יורד ממלכותו ובתוך כדי מניין הבית אז בת פרעה מקטרת לאלילים ואז ננעץ סרטון בים רומא מתחילה לנבות כן המלה החרבה חורבנה של ירושלים התחיל ברגע בניית המקדש למה כי זה מקדש עדיין לא שלם אז לכן המלך שזכה למעלה הכי עליונה גם הושפע להשפלה כבדה כי העולם עוד לא בשל ודוד לא זכה להנחיל בארץ רק להיות הכוח המניע שמאחורי זה בצורה עוד יותר שלמה אבל לא בפועל ושלמה שזוכה בפועל אז הוא עומד מול המתח הזה שהכוחות השמימיים לא מתוכנים וכוחות של השמדי די לרעה עדיין תקף ולכן הוא אומר אני לא אני לא בא לנסות להשתלט אליך אני יודע שזה לא יעבוד אלא מה בינתיים אני צריך ניצחון מסוים אני צריך ממך את בניין בית המקדש בעצם בניין בית המקדש זה כבר ניצחון גדול על השמדי כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותאכל אבל זה לא ניצחון מלא זה לא הניצחון המוחלט ולכן שלמה מכיר בתפקיד המוגבל שלו אשמודי עם זה הוא משתף פעולה ואולי יש מקום להגיד שיש כאן ביטוי להכנה הפנימית גם של הכוחות העליונים הטמאים לזה שמשהו מן התיקון שלעתיד לבוא הולך כבר להתרחש עכשיו ולכן הוא משתף פעולה בעצם בסיפור מצד חיצוניותו אפשר היה להגיד שהשמדיאי חושש שאם הוא לא ישתף פעולה ימתחו את השרשרת וה כאילו הפנטזיה יכולה לראות פה ציור מגושם לייחס לבעיות בציור המגושם את קנייתו של השמדי. אבל בנמשל שהוא עיקר מה שאנחנו עוסקים בו, נראה שיש צד הפוך כמו ששלמה יודע שעדיין לא הגיעה השעה של התיקון השלם ולכן הוא לא רוצה לשלוט על השמדיאי לגמרי אלא רק להשיג את השמיר. כך ובאמת כך קורה שאחרי זה השמדיאי משתלט עליו כך גם השמדיאי יודע שתיקון גדול הולך להיות על ידי שלמה ולכן הוא משתף את הפעולה בסופו של דבר זה תלמיד במטיבת דרקיע זה בחור ישיבה שאין כדוגמתו אז הוא משת פעולה אבל הוא בכלל לא הכתובת. למה הוא לא הכתובת? למה זה לא בידו? נראה שהתשובה היא שכל מדרגתו של השמיר זה שהשמיים בוקעים פוקעים כמו לשון הגמרא בהמשך את הארץ ומכינים את הארץ להיות כלי קיבו לשמיים וזה לא השמדי השמדי כלשה שמיים וארץ אבל בסוף הוא משובד למים שבתוך הבור. זה הגושפנקה שלו, זה החותם שלו, זה הצימאון שלו. הוא יורד מטה. זה הכוחות הביניים שעדיין משעבדים לא רק את הארץ לענייניה, אלא אפילו את השמיים לענייני ארץ. וכל עניינו של השמיר זה שהוא באמת סמוך למקומו של השמדי אבל ההפך הגמור כי השמדי הוא במצב ביניים יורד מטה וכל עניינו של השמיר שבמצב הביניים על זה של קישור שמיים וארץ הוא מרים למעלה הוא מכין את הארץ להיות דבוקה בשמיים והשמדיאי מכין את השמיים להיות ראש של מלך בתוך בית הכיסא. אז לכן למרות שהם סמוכים במקומם אבל מה שנקרא וקטור הכיוון של האנרגיה הוא הפוך. השמיר כל כולו למעלה כמו השושלת שכל סדר השתלשלות עולה עד ל שם השם. זה הסולם הזה שבסוף השם ניצב עליו שהוא מגיע לשמיים אבל יש לו שני כיוונים הוא גם השמיים וגם מוצב ארצה מוצב הארצה לרדת למטה זה השמדי וראשו מגיע שמה שהשם ניצב עליו זה השמיר ולכן השמדי הוא בעצם הכי הפוך מהשמיר הוא באותו מקום אבל הוא מנוגד לגמרי זה כמו ש אתה מדבר על אירלנד, ארץ אנטישמית נוראית. עכשיו היא רוצה לעשות סנקציות על ישראל העירים אבל מה לנו להם? כל היצר הישראלי לאירלנד הוא 700 א מיליון 700 מיליון דולר בשנה משהו זה סנקציות ביי ולא כל כך אכפת לנו מזה למה הם קצת ההפך שלנו עם האנטישמיות הנוראה שלהם אבל הם לא מצרנים לנו אבל יש פה מדינות קרובות אולי פחות אנטישמיות אבל הרבה יותר מסוכנות. אנחנו בירושלים, אין בירושלים ואנחנו הפוכים ומנוגדים על אותו מקום. אז השמדיאי והשמיר נמצאים באותו מקום אבל הם בדיוק אחד ההפר של השני. אז השמדי לא יכול להחזיק את השמ אבל כיוון שזה המקום שלו ה חיבור בין ארץ לשמיים אז הוא מבין מה קורה שם הוא מבין את המטריה היטב אז הוא אומר זה לא אני עם הראש למטה זה שר של ים מה זה שר של ים קודם כל שר של ים הוא מלאך, הוא לא שט משהו אחר לגמרי. ואולי בגלל זה ממנו שלמה לא יכול לקחת את השמיר. אצל מי לקח את השמיר מהשר של ים לכאורה? משה. משה מתעסק עם המלאכים. אצלו הכל כל ה למטה בטל למעלה שרגה בתיארה כמו שאמרנו אז משה משאיל את השמיר מסר של ים הוא משתמש הוא בעצמו סוג של תרנגול הבר במובן הזה שהוא מעופף בשמיים משה רבנו הוא עוף הוא שמימי אז הוא משאיל משר ים, מטפל, חוקק באבני האפוד ומחזיר לשר ים. אבל שלמה, אם הוא יקח את זה מהשר ים, אז החקיקה לא תוכל להגיע לארץ, כי השר של ים הוא לא פה. וכאן אולי יש מקום לדקדק בניין הים. נכון שיש בזה מחלוקת, אבל הבאנו דברי רבי אליעזר ש אה מחדד את את העניין שלנו בסעיף ה. כל הנכלים הולכים אל הים. אומר הפסוק בכהלת שלמה המלך בעצמו. שואל המדרש הוא מכארץ שתה עם כל המים שבארץ הולכים אל הים אז הים יש לו משק מספיק כי כל הנחלים הולכים אליו אבל מאיפה הארץ מקבלת כל כך הרבה מים בשביל לצאת לים רבי אליעזר רבי יהושע אנחנו נראה רק את דעת רבי אליעזר רבי אליעזר אומר ממי מימי אוקיינו סיישתה כלומר הארץ שזה גם מידע ה מדעי שלנו מימי אוקייינוס אותה דכתיב ועד יעלה מן הארץ שקה אמר לו רבי יהושע ממי אוקיינוס לא מים מלוכים איך זה יכול להיות שיורד גשם מתוק ואתה אומר שזה מאוקיינוס אמר לו מתמתקין הם באבים זה בדיוק כמו שאנחנו אנחנו סוברים היום שבאי של הים המלח הוא כבד והוא לא עולה למעלה אז רק המים המתוקים עולים מן הים להיות אבים בעלייה מהמים מהים אל האווים יש התמתקות כי המלך לא יכול לעלות הוא כבד מדיכתיב אשר יזדלו שחקים היכן הם נעשים נוזלים שחקים. אז השחקים הם אלה שמתקנים את טעמם של המים, של הים. או יש מה להעריך לעיין במדרש הזה, אבל רק לעניינינו. מה זה שר של ים? שר של ים זה השר הכישרון, המלאך שממונה על הכישרון של המים התחתונים, להתעלות להיות מים עליונים ומשם להשפיע עוד פעם למטה. זה מי שהשמיר מוחזק אצלו. וכבר אמרנו שהבן איש חי אומר שזה שמיר אותיות שר ים אז הכישרון להעלות מים תחתונים עם המליכות שלהם עם הנמיכות שלהם עם השפל שלהם לרומם אותם עד למעלה מעלה ושמשם יבוא כל השפע זה הכישרון של שר של ים שהים הוא מוציא לפועל את המלאך אין אין עסב שגדל מלמטה שאין מלאך שמכה אותו ואומר לו גדל ואין ים שהמים שלו עולים ומתמתקים הוא ונעשים שמימיים ומחיים את העולם אלא על ידי שר של ים ושר של ים ממילא הוא שבאמת שייך אל השמיר אלא שיש חיסרון אחד של שר של ים. הוא בכלל לא מגיע לאדמה. המים הם מעל האדמה. השר הוא מעל הקשר שבין שמיים לארץ. כי כל הכישרון של הים זה לעלות לשמיים ולא להיות הביניים. שגם הארץ עולה. הארץ לא עולה. ואולי דוגמה לזה שהארץ לא עולה. זה המלח. שאם יש איזה בחינה של אביות ומגושמות בתוך היו, גם הוא לא עולה. כי הארציות לא יכולה לעלות על ידי שר של ים. זה לא הכישרון של השר של ים. אז לכן שר של ים הוא לא הפתרון של שלמה. אז מה הפתרון של שלמה? שהשר של ים בשביל ש אפשר יהיה לארץ לרדת, הוא צריך למסור את זה משמי שמיים למדרגה יותר נמוכה. משר לעוף ומשר של ים לעוף שבוקע את ההר. ולכאורה זה דומה להשמדיי. תרנגול הבר הוא כבר הרבה יותר דומה להשמדי. הוא בין שמיים לארץ אבל כל הסיפור של פה מה יבד בי כן לא יאים לילה לתרנגול הבר דממן להשבורתי עוד רגע נחזור לשבועה ומה יבד ב ממתלי לטור דליבו ומנח להשינה דטורה אופקה [מוזיקה] טורה ומנקת מיתי בזריל יתן ואישוב והיינו דתגמין נגר טורה עכשיו זה כבר מאוד מתאים למה ש שלמה המלך רוצה לעשות עם השמיר מה הוא רוצה לעשות שישר מרומרים ושיהיה כוח שמימי שיכין את ההר מרומרים להיות כלי לשמיים אז התרנגול אנחנו הולכים ומדייקים את הקשר בין שמיים מים לארץ באופן שיתאים לשלמה המלך. כל המדרגות עד השמדי הם בכלל לא שייכים לזה. הם במקום הזה אבל לא שייכים להרים ארץ לשמיים. אדרבה הם הטומ שלולה להוריד לארץ. לכן צריך לאזוק אותם, צריך להטיל להם שם השם, צריך להטחף את דעתם, לעשות להם תרגילים. אבל שר של יאב זה המקור האמיתי של השמיר אבל הוא לילה לילה הוא לא יורד לטה משה לקח ממנו בשביל שלמה אז צריך שהשר של ים יבין שכרגע הכוח של השמיר צריך לעבור עוד שלב למטה והשלב למטה זה משר בשמיים של ים שה מעל הארץ לעוף שהוא נגר טורה והוא מכין את הארץ עצמה. זה יורד דרגה אחת מתחת לשמיים ודרגה אחת מתחת לים. הביילים הוא שמיימי והוא פועל בארץ. רק שהוא פועל בארץ בגלל שהוא לא דרגת ביניים סתם אלא הוא עוף מעופף. הוא שייך לשמיים. אז הוא פועל בארץ שתהיה מוכנה לקבל שמיים. זה הנגר טורה. מה זה מאמן לבשבועתי? זה השבועה. זה כמו שמ דמרך הלך שורה זה הכוח לנעוץ את הנתינה בשם יתברך הוא אומר לו אני לא אקח את השמיר ואני נותן לך אותו ואני מקשר את השמיר למעלה כי ברגע שזה אצל התרנגות זה עלול ליפול למטה וזה מה שקורה בסוף השר שנייה מבין שאם הוא מוס מוסר את זה אל התרנגול הבר ומוריד את זה דנגה, זה יכול ליפול מטמטה. אז הוא צריך לנעוץ את זה על ידי הקישור של השמיר למעלה בשבועה. ואולי זה ממש הדרגה של משה, שמשה באמת נועץ את הירידה של העפיפות של כל דור המדבר. שהוא נוגע בארץ אבל מבטל אותה לגמרי. הוא תרנגול הבר הרבה יותר מוכשר מתרנגול הבר הזה. לעניין זה שהשבועה מתקיימת. הוא כאילו לוקח את השמיר ומחזיר. כי אם השמיר יוצא לשר ים אז ממילא לקח משה וגם החזיר לו. הראיה שעכשיו צריך לקחת את זה עוד פעם. רק שעכשיו השר של ים כבר יש המשלה של השמיים להתחיל להכין את השמיר שהארץ תהיה מחילה שמיים אז הוא נותן את זה לתרנגול הבא אבל הוא צריך להחזיק את זה חזק למעלה ואולי גם השבועה הזאת אף על פי שהתרנגול התאבד עוד רגע נראה אבל השבועה הזאת היא זו שמרימה את בית המקדש להיות קדוש בקדושה שמימית ניצחית. כמו בסוף מקבל שלמה המלך שמיר שיש עליו שבועה שהוא שייך לשר ים. וזה מה שפועל על המקדש להיות כמו המים שעולים לשמיים ועד יעלה מן הארץ אלא שהוא יעלה מן הארץ ממש ולא כמו שר של ים שיכול להעלות רק את המים של הים כידוע שהים זה פנימיות התורה והיבשה זה נגלה של תורה למדנו את זה באריכות שנה שעברה שור הבר ולבייתן בשבועות שלבייתן זה הפנימיותשור הבר זה הנגלה אז להעלות את הפנימיות זה שר של ים עושה אבל להעלות את הנגלה אז זה צריך את שלמה המלך בבניין בית המקדש שאפילו הארץ תאיר מכבודו יתברך ותהיה עם קדושה נצחית ובשביל זה זה צריך להבשיל כבר לרדת לתרנגול הבא מה עושה תרנגול גול הבר תרנגול הבר הוא לא מביא את השמיר אל הים אלא הוא עולה לראש הר ובעצם הוא בזה דומה למה ששלמה מחפש להיות בהר מרומרים והוא עולה להר מרומרים והוא בוקע התרנגול הבר את ההר ומביא לשם חיים מההר ארץ שישמשו את השמיים, את העוף. אבל צריך לשים פה לב לדבר אחד מבואר מאוד על פי הדברים שראינו אצל הרבי. מה מביא התרנגול מהארץ? הייתי יכול להגיד שבקה טורה והוא מביא מתוך הארץ תולעים או אבנים לבנות לו בית למעלה. הוא מביא מהארץ הרגילה עצים והעצים האלה יכולים לחיות את מי? את התרנגול הבר עצמו. מה זה מזכיר לנו בסיפור עוד פעם את משה רבנו שהוא בונה את המשכן מ עצים והוא מעופף איתם למעלה הוא מרים את זה מעל המציאות למרות שהעוף נמצא פה אבל הוא מעל המציאות פה הוא לא בתוך המציאות זה משה רבינו שניגש אלרפל זה משה רבנו שיש האלוקים הוא לא מלאך אבל הוא לוקח את העולם הגשמי ומרים אותו למעלה זה העצים של המשכן אבל תרנגול הבר הזה יש לו דבר אחד שאין לו משה רבינו וזה פער הזמן גרם להבשלה משה רבנו נו רק את האבנים של האפות שלפני השם שהם זיכרון להשם חוקק ב שמיר ומחזיר את זה למי שהוא לקח ממנו לכאורה לשר של של ים כישרון שעד יעלה מהארץ אבני האפרות זה עד יעלה מן הארץ אבל הוא נעלם מן הארץ הוא לא נשאר פה הוא לא מעלה את הארץ הוא מתמתק והאביות של הארץ נשארת פה. אבל עכשיו שהגיע ישר לבנות מקדש אז שלמה המלך צריך גם את הארץ לעלות. אלא שתרנגול הבר שהוא בחינת משה שהולך ומבשיל. התורה הולכת ומבשילה. אז כבר הוא לוקח את השמיר ובוקע את ההר. אבל הוא עדיין מעלה מהר את המשכן ולא את המקדש ואת ההר עצמו. ששלמה המלך הוא לוקח את השמיר ובונה את הבית עצמו באבנים. אז לכן הוא נגר טורה כי תורת משה מבשילה לקראת קדושה של הארץ. זה תרנגול הבא. משה רבינו אמר הוא דומה לתרנגול הבר אבל הוא כמו הים. הוא עוף שמרים את המים למעלה אבל לא את הארץ ועכשיו כבר הארץ היא מוכנה. ולמרות שיש צד שתרנגול הבר הוא גם מרים את האילנות כמו משה אבל הוא גם בוקע את ההר. רק שהבקיה של ההר עוד לא נותנת להר את הביטוי של ההר, אלא רק מכינה אותו לעלות את האילנות. מי מכין את ההר עצמו, את האבנים עצמם? זה שלמה. ולכן הוא צריך לקחת את השמיר מי ה אתם זוכרים שזה עובד בכלל על לקור? שאני סתם מתלהב יותר מדי. מה? הלאה. עכשיו הם הולכים, יש שליח, הוא כבר לא צריך להיות בניה ובני ידע. למה? להתמודד עם השמדיי ועם כל הכוחות שלו צריך גיבור. עכשיו סתם צריך שליח. התרנגול הבר הוא לא הוא לא כזה מסוכן. הוא לא שמות של טומא. אז יש שליח. השליח הולך, אומר, העוף הזה שיש לו יכולת לעופף בשמיים, יש לו גם עפיפות שכן קשורה לארץ ולא יכולה לעופף. עכשיו נראה לי הרבה יותר טוב. לא, היא לא יכולה לעופף. מי זה? הבנים. זה מצוות שינוח הקן. הקן זה כאילו הבית בארץ של העוף שהוא גם עשוי מהעצים בדיוק כמו המשכן. ענפים ענפים ענפים. העוף לא בונה לו כן מ כי יש עופות שבונים מנפר לא מה אבל ההופעות בפשטות הם לוקחים את העצים ומזה יש להם כן אבל יש להם גם איזה המשך שנמשך למטה זה הילדים הפרוחים או בצים והם נמצאים למטה אבלהם רובצת עליהם. היא רובצת כלומר היא שייכת למעלה והיא רובצת עליהם. וכאן תרנגול הבר יש לו קשר למטה והקשר הזה למטה הוא היכולת לקחת ממנו את השמיר ולהוריד למטה כי בעצם הוא צריך לרדת למטה. מה זה הזוגית חיברתא? הזוגית חיוטה זה בעצם האילוץ להלץ את ה תרנגול הבר להיות קשור למטה ממש למרות שהוא פקע טורה אז הוא כבר נקשר לה למטה אבל זה משמש אותו זה לא ביילוט של התחתונים זה ביילות של העליונים. זה כמו משה רבנו לקחת עצים לעשות משכן. הזוגית דחברה זה להלץ את העוף, את המדרגה הרוכנית של תורה, לרדת לתוך היופי היקר של העולם הזה. דרך אגב, יש פה סגירת מעגל. איפה מצינו עוד זוגית החיברת? מהחונה. בחתונה. למה זה סוגר פה את המעגל? כי התחלנו משד ושדה לכרוש אותם ביחד. אז החתונה והילדים וההמשכיות, הנצחיות שבתוך הארץ. אז שמה השבירת הזוגית החיברתא כל הצער על זה שהמקדש עדיין לא לגמרי בשל. לעומת בניין עם ברזל שהיה ניצחי, בניין עם שמיר הוא ניצחי בקדושתו ולא ניצחי בבניינו. אז הוא נחרב. זה חורבן המקדש. ו תרנגול הבר רוצה להיות קשור לחורבן המקדש. הוא קשור לארץ כמו שהיא לא לשמיים עם המשכן שהיא נמצאת תמיד שמית. אבל כאן שלמה נעשה ביתים וזה מאוד מבהיל את העוף. הוא בורח, הוא פוגש את הארץ, הוא פוגש את החורבן ברגע שהוא שובר כאילו את של החורבן, את הזוגית החיוברת. אז הוא נוגע בזה שהשמיר יורד לארץ, אז גם הארץ פועלת בו, שזה החורבן. שזה בעצם איזשהו כוח שהשמדיאי עדיין קיים בעולם. לא ביטנו את השמדיאי והלכנו לתרנגול בר, אלא הוא עדיין קיים. וממילא עדיין המקדש הכרב. ואז יש ריח של חורבן פה. יש בעלה למדרגה של משה רבנו לכן הוא רוצה להישאר שמימי. הוא לא בא אל הארץ. הוא בענני כבוד והכישרון לבוא לארץ לא ניתן למשה רבנו. אז הבעלה של איזה שחרור שאולי הרמז שלו זה כל העבירות שנעשים בזמן הבית עד שהוא חרב. זה הבעלה של העוף. זה הבעלה של השמי מיות ש לאן זה ילך בסוף. ומה שבסוף התרנגול הבר מתאבד בגלל השבועה חנה כנף ששבועת זה שהוא כאילו מתבטל חזרה למקורו כשזה יורד למטה זה כבר לא הכישרון שלו איפה יש דרבונון ראשון שלמה המלך פעם ראשונה שיש יש תקנת דרבנן כמדום נכון יש מה שתיקן משה רבינו תיקן להם לישראל אבל פעם ראשונה שיש אחרי משה רבנו איזה תקנה כתוב שישוע תיקן להגיד עלינו שבחש גזרה גזרה מה איזה גזרה ידיים כמו כן כלומר גזרת ת הטומ אתה מתכון את הקנדק מה שניות לאריות וגם כתוב על נרות שבת לא רו שבת זה גם בית דין של שלמה ואז יש איזה א היות התורה במקורה והר המור הר המוריה הוא מחליף את הר המור נכון? בית המקדש כבר נעשה כל כך מאיר שהכל השם זה החל השם זה והעוף פרח זה זה ה זה הזל חנה כנף שישוע Вот.