דרוש יום ירושלים | תשפ''ו | הרב יהושע שפירא

חיים חיים. טוב. אז המילים האלה ה כידוע מ שיר של רבי יהודה לוי. יאירוני רעיוניי או ישלאלו לי רעיוני לשונו של הרב הרבצלב מאוד את ה שיר הזה בכללו ואת המילים האלה בעיקר יש א את המנגינה שהוא ישר בה אבל לא בזה נעסוק לכאורה לדרשנות יש גבול. לא כל דבר דורשים, לא כל דקדוק מדקדקים, יש גבול. זה רק לכאורה. באמת אין גבול. ומי שמכיר דברי חז"ל רואה שחז"ל דרשו גם עניינים מופלגים ביותר בדרכים מופלגות ביותר אז לדרוש משפט מתוך שיר של רבד לוי בדקדקנות המדרגות זה קצת לעבור את הגבול וכתחילה אז אני רוצה לדרוש קצת את ה משפט הזה שהרב מאוד אהב בעיני הוא יסוד מאוד גדול בעבודת השם אני לא יודע מה הרב באר בו הלוואי שהיינו יודעים אבל אני רוצה לדבר כפי מיעוט ערקי עכשיו רק אני מזהיר תחסידים פה. מי שחוסד שלא יכול א בגמישות גם להיות ליטאי אז יש פה דלת פתוחה וגם שם דלת פתוחה אז שיברח. כי היום צריך גמישות יותר לא רק להיות גם ליטעי אלא להיות בעיקר לטאי. טוב סוף כל סוף הרב זצל ששאר את השיר הזה היה יותר טעים מחסידי והיום נתאים את העניין הזה בעזרת השם ממש בטוב טעם טוב טעם הדעת חסידי אז קודם כל אני רוצה לנתח את המשפט אחרי זה להרחיב, אחרי זה לראות עוד עניינים ועוד עניינים בתוך המשפט הזה. אז קודם כל יש פה שתי דמויות. יש פה את העובד ויש פה את המלך. פשוט אבל בעצם יש מה שהמלך עושה ומה שהעובד עושה. המלך עושה מסיבה במסיבו והעובד מתייחד. ויש עוד עניין שההתייחדות של העובד היא עם המלך במסיבו. לאחדש שהם יק ווקר יש יק יש וקחדה שם יק ו אז ו להתייחד כיתתה העובד יקלך ממסיבו אבל האם זה לייחד את שם יק ו כי הייתי יכול להגיד שיש עובד שמתייחד ומלך שבמסיבו גם עובד שמתייחד זה עובד מיוחד אנחנו נעסוק בזה יש הרבה עובדים שפשוט עובדים אבל יש עובדים שהם מתייחדים סוג הברידה העובד מתייחד אז מתי הוא עובד? טוב, נדון לזה. אבל אפשר להגיד שהעובד מתייחד והמלך במסיבו. עכשיו איפה מתייחד העובד? אם המלך במסיבו הוא נכנס למסיבה של המלך ושם הוא מתייחד. לא לבד. עם המלך לא כתוב שהמלך מתייחד אבל המלך העובד מתייחד איתו במסיבו תיאור מיוחד והרב זצה על התיאור המיוחד הזה שהאמת היא שאני מוכרח להודות בגללוי שהקשר לכל ה שיר פה הוא לא כל כך פשוט. כאילו יש משהו שאני מנתק את ההיקף של השיר ועוסק בזה. אולי גם הרב קצת עשה את זה. אנחנו נתבונן רק על המשפט הזה. אז ראשית אני רוצה לשאול איפה מתייחד העובד עם המלך במסיבו או יותר פשוט איפה מסיבו של המלך אז בואו נקרא הלכה אחת לכן זה יום ירושלים אחרי זה נרחיב את העניין הזה שולחן ערוך אור החיים סימן הצדיק ד סעיף א' כולם יודעים בקומו להתפלל 18 אם היה עומד בחוץ לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוון גם לירושלים ולמקדש ולבית קודשי הקודשים כלומר הכוונה כלולה מארבע מדרגות ארץ ישראל ירושלים מגדל בית קודשי הקודשים רק שהיום לא נעסוק בזה אבל אי אפשר אי אפשר לדג את זה אז מי שנמצא בדרגה השנייה היה עומד בארץ ישראל חזיר פניו כנגד ירושלים ויכוון גם למקדש ולבית קודשי הקודשים היה עומד בירושלים החזיר פניו למקדש וכוון גם כן לבית קודשי הקודשים ש היה עומד אחורי הכפורת, מחזיר את פניו לכפורת. אז פשוט לומר, לא צריך אה להביא הרבה ראיות, שזה המלך ממסיבו. המלך ממסיבו ובמסיבה הזאת היו מעגלים. היה מעגל של הרוקדים בארץ ישראל ומעגל יותר פנימי של הרוקדים בירושלים המסיבה המסבים עושים סיבובים מה זה מסיבה בדיוק היום אצלנו מסיבה זה ריקודים זה לא כך במקור מה רבי יהודה הלוי התכוון יש מקום לשאול מה אנחנו דורשים זה פשוט שהשבה היא איזה מקום שמחה וממילא היא מתפרצת וגם מסתובבים בריקודים. אז יש ריקודים על כל ארץ ישראל ויש ריקודים בירושלים ויש ריקודים בבית המקדש ויש ריקודים בבית קודשי הקודשים. שם המלך במסיבו. ואם אתה קם לעמוד ל-18 אז אתה צריך את כל המעגלים כמו כשאתה בחתונה רוקד או בהקפות אז אתה יכול להיות או במעגל הזה או בזה או בזה או בזה אבל כאן זה מסיבה מיוחדת אתה צריך להיות בכל המעגלים ככל שאתה במעגל יותר פנימי אתה צריך ללכת עוד יותר פנימה אבל ללכת החוצה לא צריך אבל מכל מקום שתהיה אתה צריך ללכת למעגל הכי פנימי לבית קודשי הקודשים עם המלך במסיבו גילוי נות הרבה שנים אני סרבתי לקיים את ההלכה הזאת לראות את עצמי מכאילו אני בבית קודשי הקודשים לא אכלתי כאילו יש גבול לראות את עצמו כאילו בבית קודשי הקודשים אני כהן אז לא היכל הייתי נכנס פניי הקודש אבל לא לא הייתי נעיז עד שיום אחד לפני ידן וידנים כמה וכמה שנים עסקתי בתוכים בנושא הזה ופתאום עלתה בי נזיפה חמורה על עצמי חצוף הקדוש ברוך הוא אומר לך להיכנס ואתה נשאר בחוץ מסרב פקודה אז רעדתי כולי ונכנסתי גם אין לי שאלה אם אתה רוצה שאני אכנס אז אני נכנס למעגר הפנימי פדם פשוט יהודי פשוט עם כך וכך עניינים שלא מפרטים מה הוא כן פלא והיה לי איזה תנועה לפעמים כן יכולתי לפעמים לא יכולתי עדיין אני חושב שאני בגיל לפעמים נכנס לפעמים לא נכנס בדרך כלל משתדל להיכנס כ כי כתוב אבל לפי אני לא יכול אונס רחמפטרי אבל אני רוצה לעסוק בשאלה נוספת. זה חלק מהעניין. אני רוצה לשאול בשאלה נוספת. נגיד בימים שאתה עושה תשובה אתה נכנס אז מה קורה שם? אתה יצא למלך אבל תחשוב שיש שמה סיבה אתה מתייחד עם המלך במסיבה הזאת תגיד לודים אין לכם גבול אבל זה מה שהרב זצה לאב את השורה ב שיר של רבי יהודה הלוי שנכון שאפשר לקשר את זה להרבה דברים ועוד נקשר גם לדברים אחרים אבל הקשר הכי פשוט שלי למילים האלה זה להלכה הזאת הפשוטה שיראה עצמו כאילו הוא בבית קודשי הקודשים לא זוכר אם זה בדיוק הלשון של המשנה ברורה או לא, אולי מישהו שבדיוק יבדוק לנו ויגיד, אבל משהו כאין זה. אז עכשיו אני רוצה קצת להתבונן על העובד, על המלך, על היחד, אלא המסיבו ואולי יותר מהכל על האים כדי לדבר לא רק על עצם הכניסה אכזרת הפנים אל בית קודשי הקודשים, אלא על ה מסיבה על המסיבה ונתחיל מהדמויות עבד ומלך יש הרבה זוגות של דמויות יש עבד ואדון יש רעב ותלמיד, אב ובן, דוד ורעיה ואפשר שיש עוד כמה עוד ה מרכזיים. זה דבר פשוט שהפער הכי גדול הוא בין עבד למלך שאדום יכול להיות אדום פשוט אפילו לא עשיר גדול קצת עשיר הוא ירש עבד ויש עבד ואדון ו לא פער גדול אבל עבד ומלך זה מקצה לקצה. ולכן יש נטייה לומר שעצם ציור הדמויות האלה, עבד ומלך, הוא עוקר את כל האפשרות של המילה אם גם המילה במסיבו, גם המילה התייחד. אם זה עבד ומלך העבד לא מתייחד בטח לא במסיבה של המלך ובטח לא עם המלך כלומר אב ובן אז שהבן מתייחד עם אביו במציבו אני מבין רע לתמיד אני מבין דוד ורעיה פשיטה אבל עבד ומלך זה בלתי אפשרי לכן יש פה איזה פלא שהוא עוד צד מהפלא שדיברנו עליו קודם. הפלא שלהיכנס או לעמוד כנגד. אבל הפלא שלהתייחד מי? עבד לכאורה עובד מלשון עבד אם המלך איפה במסיבו זה אין משהו שמפקיע את את העניין את האפשרות הזאת מעבד ומלך ופתרון אחד אנחנו נראה אותו באריכות לקמן. פתרון אחד לשאלה הזאת זה מפליל לעשות. כלומר, הקדוש ברוך הוא לוקח עבדים רחוקים ושפלים ומכניס אותם לתוך מסיבתו ושתף אותם עד כדי שהם יכולים להתייחד איתו. באמת יש פה דילוג והתוכן של המשפט זה הדילוק אולי הקיצוני שיכול להיות זה דרך אחת וודאי שהיא חלק מהעניין נין. אבל אני רוצה לדבר על חלק אחר שהוא לא במקום החלק הזה, אלא הוא מלביש אותו ואולי גם הוא מעדן אותו. רבי נחמן אומר, עיקר התענוג זה רחוק שנתקרב. יש מקום גדול לומר שעיקר כל התענוג של בריאת העולם היה כדי שגם עבד התייחד עם המלך במסיבות, שהכי הכי רחוק מתקרב הכי קרוב. זה התענוג הכי גדול. והעניין פה זה הלמרות, הדילוג. אנחנו לא נוותר בשום שלב, גם אם יראה לכם, אנחנו לא נוותר בשום שלב על הדילוג הזה. אנחנו רוצים להלביש אותו את הדילוג הזה ולומר בואו נלך למסיבו של המלך קודם כל מה המצב רוח של המלך כשהוא במסיבו הוא ודאי שמח אז כשהמלך שמח יותר קל לתאר איך כל המרחקים מתושטשים. כי אדם עושה מסיבה גדולה, מחתן את בנו. המנהג היה בישראל ככה היום לא בכדי שיעשה. כלומר כל ה מבנה החברתי הוא אחר, אבל היה אדם היה עושה מסיבה היו מזמינים תעניים ואנשה מעלה בחתונה של בנם בן יחיד שמחה עצומה היו רווקדים עם העניים למרות שביום יום כל אחד עסוק בענייניו אבל השמחה היא ממוססת גבולות והיא לוקחת גם את הכי רחוק ומקרבת אותו וככה היה מנהג בישראל שגם הצדיקים הכי גדולים הוא איחוד וחסידות עכשיו בעל שם טוב היה יושב עם האנשים הכי פשוטים וגסים ו רואה בזה מעלה עליונה ונסגבה ונוזף בתלמידם הגדולים הצדיקים והקדושים כשהם יררו את זה אז המסיבה היא ודאי גם ממוססת את המרחק אבל אם נתבונן עוד קצת בעבד ובמלך אז נראה שחוץ מזה שהעבד הוא שפל והמלך הוא רם וניסע יש עוד הבדלים העבד עובד וכאן אפילו לא כותבים לו הוא התייחד העבד אלא מתייחד העובד כלומר זה לא עבד בשעה שהוא נח זה עבד בשעה שהוא עובד יש משהו שזה עוד יותר נמוך אפילו כי גם אמד שואף לצל והוא מגיע גם עבד ישב צל הוא מגיע גם קצת רגע נושב טוב אז יכול להיות שאז הוא מתייחד עם המלך אבל לא הוא עובד בשעל שהוא עובד הוא מתייחד עם המלך באמת בין עובד למלך יש עוד מרחק גדול שהעבד הוא לעמל יולד מה הגדר העובד? עובד למה? עבד השם זה אחד שהוא מתמסר ונותן את כל כולו. זה רומז קצת לאיזה מילה פה? התייחד. המסירות כל כולי אבל עכשיו אנחנו עוד לא במדרגה של התייחד, אלא מדרגה של עובד. הוא עומד אז הוא נתון כל כולו בעבודתו ואם הוא לא יעשה את מלאכתו כדי בית שלב אחרי שלב אחרי שלב אם הוא חורש תלם אחר תלם אם הוא מנקה חדר אחר חדר אם הוא בונה לבנה אחר לבנה וכן זו הדרך אם העובד לא יתמיד במלאכתו עוד צד ועוד צד ועוד צד ועוד צד הוא לא יעשה את מלאכתו העוה צריך להיות מסור להמשיך ולהיות נתום בעמלו עובד לעמל גולד והמלך הוא לא עושה שום דבר אם פתאום קר כי מישהו שכח לכבות מזגן וש פה מזגן המקור והמלך רוצה ללבוש מעיל עד שיכבו את המזגן אז מה הוא עושה הוא בקושי רומז ובדרך כלל אם יש לו עבדים פקחים ומלך גדול יש לו עבדים פקחים אז הם מבינים את זה עוד לפני מה שאמר אז ה מביאים לו את המיל ומלבישים לו אורי על אבא שלום היה מספר תמיד בבדיחות הדעת להבין את גודל עניין צער גידול בנים כמו שאדם היה הבן שלו עמד להתחתן אז אשתו בשלה עשתה הכל וזמינה את האורחים ווא הוא ישב ולומד כל כל הזמן והזמינו לו גם כן בגד חדש לחתונה והכל והגיע ש ללכת לחתונה הוא מכניס יד אחת ואז השנייה נתקעה לו רגע אז הוא צר גידול בנים אז יש למלך עבדים שדואגים שגם זה לא יקרה עד כדי כך כ הוא ההפך הגמור מהמל אם תרצו מרבקיזים הניקוד הגמור ל התמסרות לעבודה הוא יושב פנן הכל עושים בשבילו הכל בעשירות מופלגת מה שאין כן העובד אם אנחנו צודקים שזה מלשון עבדות אין לו כלום אפילו את גופו אין לו כוח שמון אין לו מה שקנה קמ רבו אז הוא עכשיו העבד עברי עבד קריני עכשיו גוי המלך וגוי הזה רק לצורך המשט אז העבד אין לו כלום בתכלית כי אפילו מה שהוא אין לו את עצמו אין לו והמלך יש לו הכל מלך פורץ לו גדר והוא לוקח לו לעבדים ולשפחות זה פרשת המלך אז המלך לך הכל שלו והעבד שום דבר לא שלו. העבד עובד כל כולו והמלך לא עובד כלום. זה פער עצום. עכשיו אפשר להגיד שפעם אחת היה שמחה גדולה בבית המלך. במסיבו של המלך הייתה שמחה גדולה. אז הוא המיס את הכל ובטח היה שם גם לגימה גדולה לגימה שמקרבת אפילו רחוקים והוא רואה את האמת אומר יאללה יאללה בוא עזוב אותך מהמריצה שאתה עכשיו זה בוא בוא עזוב אותך בוא בוא בוא נכה קצת את הזה יאללה תרקוד איתנו אפשר לצריך כך את מה שיש פה אבל אז יוצא שזה לא העובד כי באותה שעה כמו שאמרנו קודם הוא הפסיק לעבוד וכאן זה העובד משת עבודתו עם המלך במסיבו של אי העבודה הקיצוני טוב מי שיש לו אוזניים רגישות וגם מכיר את החידוש הכי גדול כב שרן הרב זצל ואנחנו הולכים כאן בעקבות הרב זצל כן זה לא שאנחנו בקיים בכל שדרי דוי ולקחנו את ה ואנחנו הולכים אחרי מרן הרב זצל שאת השורה הזאת הוא חזר בהתרגשות עצומה והרב זצל או מכל תורתו כמו שהוא העיד על עצמו זה השלמות וההשתלמות כמו המלך חלק מעניין הציור שלו זה שהוא לא צריך לעשות כלום הכל כבר יש באמת בשלמות זה עוד הרבה לאלה מזה שהוא גם לא צריך כלום שלא חסר כלום על הציור של המלך הוא יורד איזה דרגה ואנחנו יודעים שזה ירידה נוראית אין ירידה יותר נוראית מזאת בכל זאת לצורך המשל הירידה הזאת היא מבהירה לנו מחדדת לנו שיושב למלך והוא לא עושה כלום הכל עושים בשבילו כלפי מעלה הוא גם לא צריך כלום הוא לא חסר כלום יש פה הגשמה הנוראית טוב אבל כל התורה משתמשת במש כדי לבאר צדדים בדעת אלוקים אז אם כן המלך הוא אחד שלא עובד ויש לו הכל והעבד הוא כולו עבודה ואין לו אפילו את עצמו אבל יש עוד עניין אחד במלך זה לא רק שהוא לא עובד יש לו את הכל מתבטא בזה שכל מה שמסביבו מלשון מסיבו הוא באשירות מופלגת ביותר. לא חסר מאומה עד ש הזהב הוא כמו עפר, יין נשפח כמיים ורצפת בת ושש ודר וסוחרת. וכל הפסוקים שם באסתר שמבטים את העשירות המופלגת ביותר. זה לא רק מה יש לי ומה אין לי אלא גם איך אני מתנהג. עבדת מתנהג בעניות. הוא עני הוא גם עסוק אין לו זמן אפילו אם היה לו אסור היה לו לעסוק בזה. העבד המלך לא רק שהכל שלו אלא גם שהוא נוהג ככה הוא נוהג בעשירות אין מיות במקום עשירות הוא ודאי לא במקום מלכות המלך הוא עשיר עצום והמסיבה היא הביטוי של העשירות כמו שרואים במשתה של אחשוורוש שהוא עושה משתה והוא מכניס ויש שמה דוגמה למחיקת המרחק כל שרה ועבדיו חצר גינת בית המלך השתייה קדת אין הנס אז יש מסיבה כזאת שוב נראה שכאן אנחנו לא במסיבה הזאת אנחנו ליד אנחנו עם כל המעלות של המסיבה הזאת שגורמת גם כעירוב אפילו רחוקי רחוקים כל צרה ועבדיו רצפת ד ושת ושתייה כדתנו נס אבל פה העבד עובד עכשיו אני רוצה לדבר עוד על לשמחה מה זה עושה. על מה המסיבה? המלך עושה מסיבה למה אחשי ראש עושה מסיבה בשנת שלוש למלכות על מלכותו הוא עושה מסיבה כלומר זה לא רק המלך במסיבו זה מלך שמסיבה בדרך כלל של המלך זה מסיבת מלכותו בדרך כלל זה להרות עמים תשר כבוד מלכותו אבל נדמה לי שיש פה עוד מסיבה יותר עליונה כלומר זה לא רק שכולם יראו זה לא רק להדיר את שמו ודאי שיש גם דרת שמו להגדיל שמו הגדול שנקרא עלינו אבל יש פה אות דבר המלך באמת שמח יש מצבים שהמלך באמת שמח מתי המלך באמת שמח בקטלות בצד העבדותי של המלך המלך אחראי על המדינה שתיתן כראוי שתתפתח שתהיה יפה מטופחת שאנשים היו מאושרים מה זה מלך טוב שהוא מנהיג את כל המדינה באופן שכל המדינה היא נפלאה ואם ניקח את זה לנמשל כלפי מעלה על מה הקדוש ברוך הוא שמח על העולמות ואולי המסיבו פה זה מה שכתוב בסוף יום השישי לבריאה ויר אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. כמו המלך יושב והוא רואה איזה בריאה נפלאה הוא עשה. הוא שמח עד לב השמיים על המדינה הנפלאה שהוא הוא ב10 אצבעותיו ללא צורך בעשייה. הוא אמר ויהי דבר מלך של טוב. וואו תעשו ככה תעשו ככה תעשו ככה ויצא נפלא וואו אומר אומר הנה כל אשר ויר את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ישמח אלוקים במעשיו הקדוש ברוך הוא יש לו מסיבה הנבראים עכשיו כשאתה מסתכל על הנבראים ואתה אומר זה סיבה למסיבה אז אנחנו אומרים נו נו גם אפשר לעשות גם מסיבות אבל אפשר אה להימלט מזה שיש גם דברים שאנם נסיבות א הקדוש ברוך הוא אומר ויר אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד מאוד טוב זה יצר הטוב מאוד זה יצר הרע מאוד זה המוות כל מה שאתה לא שמח אני רואה שזה טוב מאוד עומר כן מסיבה הפריצה של כל השמחה זה שמה שעשיתי זה טוב מאוד זה לא רק טוב זה המסיבה של הקדוש ברוך הוא. עכשיו אני רוצה קצת למשמש את המסיבה הזאת, להוסיף כרגע איזה תוספת חסידית לתורת הרב, אחרי זה נעשה הפוך. אבל כרגע להוסיף תוספת חסידית לתורת הרב, אנחנו זריכים ללמוד שנה את מאמר דעת אלוקים ועוד שנה עכשיו אנחנו נקרא סיום בעזרת השם השנה של מאמר עבודת אלוקים שהם מאמרים עמוקים ונפלאים על טוב השם בלשונו של הרב על האידיאלים האלוקיים שזה לא רק דמות שנמצנמצאת ומיל מנוכרת אלא כל מה שמתגלה ממנה זה טוב אידיאלי במובן היותר שלם והיותר עליון שאפשר לחשוב והרב אומר שכל מה שמדובר בפנימיות התורה על הספירות, על העולמות, על העולמות העליונים זה הכל ה שלל גוונים, קשת הגוונים של האידיאלים האלוקים, של טוב השם. ואנחנו עסוקים בזה הרבה מאוד אבל אני רוצה להגיד אפשר כחוסיד קו שהרב זצה לא הקפיד עליי ואפשר שהרב זצל היה מקפיד עליי מאוד אם לא הייתי אומר את זה אחרי שחשבתי את זה הוא לא התגלה אליי בחלום אבל בדמיון הוא אמר לי אתה חייב להגיד את כלומר, דמיינתי שהוא יגיד לי ככה. זה שכל האידיאלים האלוקיים בשני המאמרים האלה הוא במקומות איןספור. בכתבי הרב זצל. זה בחינת יום שלישי שהקדוש ברוך הוא רואה טוב. אבל זה ביום שישי שפעמיים כיתוב כאילו יש טוב הרבה טוב גוונים של טוב אבל ביום שישי יש מסיבה מיוחדת תמיד בימי שישי יש מסיבה מיוחדת לאמה מה השורש של המסיבה הזאת זה הקדוש ברוך הוא עשה מסיבה ביום שישי הוא גבר לברוא את כל הבריאה ויה אלוקים את כל אשר עשה ונה טוב זה עוד לא סיבה למסיבה איזה יופי זה זה נוף מדהים זה זה גולדיק זה אידיאלים נסגבים לא שום שעיבוד אבל כשהוא ראה שזה טוב מאוד וואו הוא פצח כביכול במסיבה פורצת כל גבול זה בגלל שזה פריצת כל גבול. לברוא עולם שכל כולו רק אידיאלים זה עולם יפה. תודעו. עולם שכולו רק אידאלים טובים זה עולם יפה. ויש צד בירושלים אתמול דיברנו על זה בגלל שהשעון ניר אותי אז לא הרחבתי מספיק על עניינה של ירושלים ויופיה. 10ה קבין יופי ירדו לעולם תשעה נטלה ירושלים נויו של עולם יש צד של ירושלים שזה ציון בכלל יופי דיברנו על זה אתמול על היופי של ירושלים מטנו כי רצינו לסגור את כל המאגל את כל הרביעיה יום העצמאות יום ירושלים ממדינה למעצמה ומקדש בעזרת השם במרה תחשבנו יש כאן הרבה מעל חשבן בארב דורות האלה אבל זה היה די לחקימה ברמיזה עכשיו אז יש בירושלים משהו יפה כל האידיאלים העליונים המשוחררים החירותיים הטובים טובים טובים בעומק המיתת המציאות הם מאירים אישה והאור הזה הוא אור נפלא. זה המלך בקרני יודו. זה עדיין לא המלך במסיבו. מה זה המלך במסיבו? ויר אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. אז הוא פורץ ומה זה שמחה? שמחה זה לא רק שאתה נחמד, זה שמשהו מתפרץ. זה לא רק יפה, זה חי, זה חם, זה בוקע. המלך עם סיבו וכביכול אני אגיד משהו שצריך להיזהר מהגשמה שבו, אבל יש בחז"ל משלים כין זה. הקדוש ברוך הוא גומר לברוא את הבריאה שישה ימים. הוא הסתכל עלי והוא נדלק אמר וואלה איזה רעיון ואז עושים סיבה הרב זצל אומר וכשנכנסים ב-18 לבית קודשי הקודשים על זה מדברים מה זה הכל הגדול הגיבור והנורא עוד נחזור קצת לברכת אבות ולכל 18 שזה הנסיבו של המלך לא יודע אם נגמור את זה כף חט השנה אולי נגמור כף חטי השנה בא לא יודע השן פה רץ אבל הרב אומר הקל הגדול הגיבור והנורא פירושו הגדול זה מצד עצמיותו לגדולתו אין חקר הגיבור זה לפעול עול וכמה גבורה יש לו לפעול הוא כל יכולת כלומר הגדול זה מצד עצמיותו הגיבור מצד כל יכולתו ויש לו יכולת עד בלי גבול והנורא למה זה נורא כי מתוך כל היכולת הקדוש ברוך הוא ברא את העולם הזה רמחל אומר שזה המילה צמצום המילת צמצום זה שהוא לא ברא כפי כל יכולתו החליט שהוא בורא דווקא את זה. זה הצמצום אבל כאן הבן שואל ריבונו שלום אתה כל יכול וזה מה שבראת? ומה אומר הקדוש ברוך הוא לשואל כזה? איש בר לא ידע אוכסי לא יבין את זאת אתה לא מבין לפרוחשיים כמו עסר ויצו כל בעלי אבן לשם דם הדעת ואתה מרוב לעולם השם אני אגיד את זה עכשיו במובן החיובי הקדוש ברוך הוא כל יכול ומתוך כל יכולתו הרעיון הכי טוב שהיה לו והוא הוא יכול להגיע לכל הרעיונות. הרעיון הכי טוב שהיה לו זה לברוא את העולם הזה. יותר מזה, יש ניכוח של הכל יכולת האלוקית בתוך העולם הזה. כארגיש שזה רק מישהו כל יכול הכל יהיה מרוצה לברות את זה. כשטואמים את הטעם הזה אז נמצאים קצת עם המלך במסיבו כי הקדוש ברוך הוא יכלתי לברוא כל מה שעניתי מה דעתי ואני יכול לעלות על דעתי כל דבר וכשבראתי את זה אמרתי אה איזה פלא תראו בראתי ישמח השמש מה עשה מסיבה זה המלך במסיבה הוא רואה את העולם שהוא ברא והוא אומר גר אני לא יודע השם ידבר באידיש גד איזה עולם בראתי תזורת גנים ריקודים משימה הוא רואה את העולם הזה זה שעל בניי לא רק זה אלא זה גונדיק הכל יכולת שלו לא אומרת בסדר בראתי את זה אבל אני יכול עוד או לא אני קודם כל תראו תראו זה הביטוי לכל הכל יכול זה זה המסיבה כלומר זה לא רק אידיאלים אלוקים זה מסיבה אלוקית זה שמחה עכשיו האם המילה שמחה מופיעה במאמרים של הרב כן אבל נראה לי שיש פה צורת הסברה שמחדדת את עניין עניין האידיאלים וגם מסבירה עוד דבר אם הכל הוא כזה אידיאלי למה יש רע במציאות אבל הרע במציאות זה השמחה שיש פה איזה מהפך פריצה זה סוג של הסבר על רחוק שנתקרב מעשי לך שם ולכן נסיבו של המלך זה המלך הוא למעלה מכל גבר מצד עצמו הוא למעלה מלהיות מאור לאור בורא לנברא למעלה למעלה מזה הוא כל יכול בורא לנברא זה רק העולם הזה אבל מי שלמעלה מלהיות מאור לאור רצה להתגלות כמאור לאור הזה וכשהוא רואה את האור הזה של העולם הזה העולמות האלה העולם הזה העולם העליוןקציה אתגליה עולם הזה עולם הבא כל כן כל שלל העולמות שאנחנו עוסקים בהם פרוסדורים טרקלינים תתאים עליונים העולם שהקדוש ברוך הוא ברא ראה אור כי טוב נזו לצדיקים לעתיד לבוא אבל כל זה כאילו הקדוש ברוך הוא אומר זה הביטוי האותנטי המופלא הגיונדי של כל יכולתי וזה מסיבה כי זה קוץ כי לכאורה כל יכולת צריכה להתגלות בכל יכולת ולגלות את הכל יכולת בזה שהעולם העולמות שנבראו הם הם הביטוי לכל יכולת זה לא רק אידיאלים יש פה ציפור מדברת וזה יוצא שמחה כלומר יש אידיאלים אה ורודים הם טובים הם נחמדים ואם יש רעים אז הם גם מתגברים ומנצחים אבל יש אידיאלים שהם רוצים עולם עם מסיבה ויה ר אלוקים את כל אשר עשה ונהיה טוב מאוד. זה השמחה, זה המסיבה. ממילא מובן גם למה העובד שייך למסיבה. למה העובד שייך למסיבה? כי זה כל הרעיון של המסיבה היה. זה לא שהמלך הוא רק טוב, אלא זה מלך שעושה קונצים. הלשון קונץ בהקשר הזה היא לשון של האדמור הזקן. זה לא אני מצאתי. עושה קונץ. זה קורה מסיבה. אידיאל זה כאילו קו ישר יפה מאיר טוב נפלא. ציון 10. הייתי אומר בהקשר של היום הזה ילד טוב ירושלים מסיבה זה העומק האומץ הפריצה החיות המהפך הכל יכול איך מתגלה הכל יכול בעולם הזה על ידי זה שכל הרע מתהפך לטוב זה הטעם של הכל יכול בתוך המציאות שהכל טוב הוא יכול עוד איך אתה טמ שיכול עוד בטוב אבל זה שהרב התהפך לטוב זה טעם של כל יכול אז בתוך העולם הזה יש את הטעם של הכל יכולת זה השמחה זה המלך במסיבו איפה זה נמצא יש לזה גם מקום תשובה זה נמצא בבית קודשי הקודשים באבן השתייה שמשתה מושט את העולם כלומר נקודה שממנה הכל יכול מעמיד את כל העולמות זה בית קודשי הקודשים להיות עם המלך במסיבו זה כאילו להיכנס למקום שהקדוש ברוך הוא במבט כמו שהמציאות היא אצלו. שמחה עד בליידי. והשמחה הזאת היא מתפרצת מתוך בית קודשי הקודשים. כי כל העולם מתפרץ משם. וההתפרצות של העולם להיות מישהו זה ההתפרצות של השמחה הזאת של המסיבה הזאת זה לא שיש מסיבה ויש עולם העולם הוא השתקפות של השמחה הזאת אז הדילוג שדיברנו עליו קודם שיש עבד ומרוב שמחה הוא גם חלק ק גדולה לגימה שמקרבת אנחנו צועדים עוד צעד שכל השמחה זה דווקא שמתגלה גם בעבד והתענוג של רחוק שנתקרב דווקא אבל יש עוד דבר אחד והוא העיקר לענייננו וזה שלהיות עובד זה בעצמו השותפות בשמחה. האם הקדוש ברוך הוא צריך להשתתף את השמחה הזאת? מה פירוש להשתתף אצלו יתברך? חס ושלום עבודה בשיתוף. לשון נופל ללשון כולה על העניין הוא לא משתתף בשמחה הוא מקור כל השמחה הוא השמח של אחורי השמחה ומה שוודאי למעלה מלהיות שמח ש אחרי השמחה אבל ענייננו הוא שמח שם אחרי השמחה אז הוא לא צריך לעבוד הכל בעשירות הכל מוכן לפניו זה השלמות האלוקית שלמעלה מכל גדר גם למעלה מלהיות כל יכול כל יכול זה מה אני פועל החוצה הוא גם למעלה מזה אבל העובד כל עניינו זה שיש לו גם יצר הורה גם מוות גם ריחוק ומה והוא משתתף עם המלך במסיבור זה עיקרב. מה זה עבודת השם? עבודת השם זה שאני עובד, כלומר מה במה אנחנו עובדים בלהיות עם המלך במסיבו. וזה אנחנו עובדים. זה סוג של פירוש למה שרבנו הרב ציודה חוזר הרבה. כי עין בעין יראו ושוב השם ציון לטמם את העין האנושית עם העין האלוקית הקדוש ברוך הוא רואה את כל העולמות כהתפרצות של שמחה כטוב מאוד לא רק כאידיאלים נפלאים אלא כאידלים עם חריפות עם פיפר שיוצרים שמחה זה עומק העולם הזה. אי אפשר לתאר אידיאלים אלוקים בעולם הזה בלי הקוץ הזה, בלי המהפך הזה שהוא נותן את הטעם של הכל יכול בתוך האידיאלים. ומה העובד עושה? מרים את העין שלו למבט הזה. וכשהוא מרים את העין שלו למבט הזה הוא פתאום אומר זה המבט היחיד שאפשר שיהיה כל המבטים אחרים הם פת המורגנה הם טעות גמורה בהבנת המציאות כי המציאות כולה מושטת על אבן השתייה שהיא המסיבה של המלך במעשיו ורקשני אני רואה את כל המציאות ממקודת אבן השתייה אז אני רואה את המציאות עד אז אני הזוי חוזה תלוש חי ברמהות והקחשה של האמת המבט היחיד האפשרי זה המבט של בית קודשי הקודשים הוא הסיפור אמיתי של העולם. ומה זה מתייחד העובד? שהוא רואה שזה המבט היחידי. כלומר הוא עובד בזה שאין שום מבט אחר. אלא זה. הוא מייחד את מבטו לזה. ממילא הוא נעשה יחד עם המלך במסיבו. זה עבודת השם. זה המסיבה. אין עוד מלבד העניין הזה חוץ מהזיות ושקרים שהתנתפו כמות אשר יתפלו רוח והעולם כולו התהפך לתה וזה שהם התנטפו כמו צנת ברוח זה בעצמו חלק מהמסיבה כי אין משהו אחר זה הנסיבה היא הדבר היחיד שיש אז אתה אומר בסדר התייחדתי ומה קורה אלה שלא מתייחדים מנקודת מבת של התחרי אחדות זה הדבר היחיד שקורה כי גם הם חלק וציצו כל פעולה היא שם הדעת ואתה מרוב לעולם השם כל השמדו כאן זה ישמדו מצד חיצוניותם והתהפכו מצד פנימיותם זה התייחד העובד עם המלך במס סיבור טוב אבל הבאנו גם דף מקורות קצת אז קודם כל איגרת שיש בה עוד עניין לא מענייננו אם כי עניין חשוב מאוד מאוד לעבודת השם וקצת נתרגם אותו לדורינו שכתב האדמור הזקן לסבא שלי סבא רבא רבא קראו לו רבי יצחק הוא היה נין של בעל הלבוש זוכרת ששמואל סיפר לנו את זה ממרב ליד הדירה שם בלופרה לא חשוב האח שלי פגש שזה קרוב משפחה רחוק שהכיר את כלפי המשפחה אומר לו הרב יצחק הזה שלו יש פה את ה זה נמצא בתוך זה א סידור תהילות השם בדפוס שלי זה עמוד רי יחט זה כתב שהאדמור הזקן כתב למחותן שלו שהוא סבא רבא רבא שלי יש א שתי סבתות בדרך ולא ברור בדיוק מה השאלה במדויק אבל לא במדויק זה ברור שזה היה יהודי שקצת רצה לעבוד כימים מקדם עם צומות וסגופים ולעשות גלות כי הוא רוצה להרגיש קרוב להשם עם המלך ומסיבו ואדוע הזקן אומר לו זה לא העבודה אבל מה שהוא כן אומר לו מה הדרך להתקרב להשם למרות חטות ניורים ולא על ידי צומות וסיגופים והיום זה אולי גם לא על ידי מה שכתוב כאן כפשוטו אלא רק כמדרשו מלבד שעות וזמנים מיוחדים ואולי אנשים מיוחדים אבל צריך עוד יותר לרכך הנפשות התאדנו הרבה מאז אז האהובי מחני הרבני המופלג הורנו הרב יצחק נרואי העיר אחרי נשא שלו כמשפט אמרו למשכיל באתי בבקשה אל ירא בעיניו איחוד תשובתי על שאלתו כיסעדי במועים כי לא התרכיש נושא תא מי שיביא לך החטא הפעם הגלה דעתי הקטנה אודות הצומות ועודות הגלה חפץ השם ספר מעשה שהיה לנו פה במחזור הראשון של הישיבה בחור מרובעוה כבר ה בריון והוא הלך לרב מרדכי אליהו הזצל אמר לו על דיבר איתו על ה צומות בעשרת ימי תשובה אמר הרב לצום בעשרת ימי תשובה אומר לו לא אז אומר לו הרב אבל כתוב או לא אומר לו הרב רואה אני בנוי טוב זה לא זה לא יזיק לי אומר לו לא אומר הרב אבל יש לי חטאים, אני יש לי על מה לכפר. אז אומר לו הרב מרדכי אליהו אז תעשה סעודות מה שתיקנו פעם בצומות היום מתקנים בסעודות. ככה אמר לו הרב אליהו. לא בהלך חפץ השם ולא כן קיבלתי מרבותיי הקדושים. אך זאת הה העצה היוצה. אתה צריך לעשות שוב על כל מיני עניינים. אתה רוצה להתקרב להשם ואתה מרגיש רחוק להתפלל בשמחה גדולה עד אין קץ. אם המלך במסיבו. זה לא רק שאתה נכנס למקום ההורה, למקום אידיאלי שלמים, עליו, אלא מקום שמכה עד בני די. אם המלך ממסיבו להתפלל בשמחה גדולה קץ ואז ממילא התפרדו כל מחשבותם יש לך עירורים רעים בתפילה כי אתה עצוב כי אתה חושב שאתה לא בסדר בגלל העוונות שלך אז אתה חושב על העבונות שלך מה הם מולידים מחשבות אבן תהיה בשמחה עדן קץ ממילא לא היה לך מחשבות אבן כי גם אם יעלו יודו ויפלו מיד כמות לפני רוח ומלאך השם דוכה ועניין השמחה הוא כי דכתיב ישמח ישראל באוס להתעמג תענוג גדול בגדלות הבורא משבחים המוזכרים בסידור התפילה תשמח על המלך עוד חדד את זה עוד כאילו רואה בעיניו גדלות מלך בשרדם המתגלה בעיקר תפארת גדולתו וכמות מלכותו לאן קץ שהכל ססים ושמחים ומתענגים לרוץ לקראתו לראותו בלשון הרודה הל זה יותר מזה עוד רגע נראה שגם אדמור הזקן יש לו יותר מזה זה לא רק לרוץ לקראתו לא לראותו אלא גם לרוץ לקרותו ולעשות איתו איזה סיבוב זה מיצנס עם המלך הכל ססים סמכים לרוץ לקראתו נראותו וכביכול ממש בשעת התפילה ומכריזים צנה ורנה במלך שלמה צאו תראו את המלך במסיבו רועת רצון לסתקה בעיקר הדמנקה הקדוש ברוך הוא כאילו אז מגלה את עיקר כבוד מלכותו ולהתענג בתענוגים מזיב כבודו וגודו זה זה העובד המתייחד זה עבודת השם אמיתית למה לזה נולדנו שאנחנו מתייחדים להיות רק בשמחת השם בעולמו רק אם המלך ממסיבו ויר אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ובשט התפילה זה את רצון זה זה ההלכה בשולחן ערוך תיכנס למקום מסיבת המלך אולי עוד נגיד כאן עוד דבר שלא נשכח שאלנו קודם שאלה אתה נכנס לבית קודשי הקודשים אתה עומד לפני המלך אם המלך מה קורה שמה זה אומר קודם כל יש שם מסיבה שמחה עד בליידי עכשיו אם העבד הוא עומק כל המסיבה הזאת הוא הקומץ של כל המסיבה הזאת העובד אז כשהוא נכנס מה קורה שמה תראו לכם שיש יש איש פשוט אחד שהמלך עושה מסיבה לכל צרה ועבדיו בגלל האמצועת הזאת של האיש הפשוט הזה שתראו רק גם שהוא רחוק תראו כמה הוא אוהב אותי וכמה אני אוהב אותו כמה התענוג מרחוק שנתקרל משני הצדים הוא עושה מסיבה לכולם ומי נכנס הזה אז מה קורה ר השמחה פורצת כל גבול אשרי מי שזוכה לצייר לעצמו כשהוא הולך להתפלל 18 שהמלך במסיבו שמע ויר אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד כל האידיאלים למהפך של כל רע לטוב עומק אומץ חידוד כל האידיאלים שחז בלידי וכשהוא נכנס כן מקום ארון אינו מן המניין אז אתה נכנס לבית קודשי הקודשים הגודל עד אן חקר זה בכלל לא תחת גדרי מקום ואז כל העולמות כולם כל הפמשל מהכולם אתה נכנס כולם שמחים וכשכאילו אתה נכנס ומזהים אותך אז השמחה מתפרת צת בלידי על זה שנכנסת המלך עם כל השרים וכל המקורבים וכל הזה מה קורה ברגע שאתה נכנס לבית קודשי הקודשים הוא מלא שמחה עד בנידה שנכנסת כולם פתאום המנגינה עוברת למעלה והאש לב אתה נכנסת וזה כל הקול זה כל השמחה כך צריך להיכנס ל-18. כך נכנסים לירושלים, כך נכנסים למקדש, כך נכנסים לבית קדשי הקודשים עם המלך ממסיבו. וזה לא רק כך, זה הדבר היחידי האמיתי שיש. והתייחד העובד עם המלך מסיבו הוא מבין שזה זה הדבר היחיד כל השזה זה סיפורי סבתא והזיות שכשהם התהפכו תגלה שגם הם חלק בדיוק מהסכה הזאת ותול מדי ואינו עוד מלמד הלוואי שנזכה לטאום את זה. טוב, עכשיו הוא מכניס, יש צד אחר, אתה נכנס לבוד המלך, החרדה ילבש בעירה. כל אחד מרגיש שאנחנו זקוקים גם לזה אחרת. אנחנו לא נבין בכלל למה מדובר זה. זה הבל אבלים. אי אפשר לעוף לעלות למעלה עם כן אף אחת. זה שאתה מרגיש את כל האהבה והשמחה בלי רעה זה לא אתה נשאר למטה. זה כאילו הורדת את כל ה שורש למטה את את האלוקות. וזהו לחיות רוח שפלים. עדיין לא מבין מה זה לחיות רוח שפלים. החיות זה השמחה ודווקא רוח שפולים שאתה אתה זוכר שאתה עדיין עבד וכל המרחק זה מה שאמרנו שכל המרחק נשאר וכל העבדות נשארת וכל השפלות נשארת ודווקא רוח שפלים זה מחיה אחרת גם אין את כל הקונץ אך צריך תחילה להעביר כל יגון והנחה וכל שמץ עצמות כידוע אצל האדמור הזקן ויצא נוצא לזה להכניס בליבו יגון והנחה קודם התפילה ולשבור ליבו על כל חצות נורים ולבכות עליהם דמעות של איש ולבקש מחילה גמורה מהשם בכלה ולומר מזמור נא ואם אתם שואלים אותי היום האם נוהגים ככה לא אפילו הצעים של רבי יצחק הזה לא נוהגים ככה נראה לי שאפילו ציצה בשם רבי יצחוק שהוא צצ בצחוק הזה ושהוא עם הקפלות שהוא עם הזה גם כן לא נוהג ככה צחוק עשה לא אלוקים מה כן כל אחד צריך לראות עד כמה תשובה על כל חטותיו בפני התפילה מועילה לו ומאיפה זה מזיק לו לאחר כך באותה שעה גם אם יהיה מרירות נוראית זה בסדר, רק שלא יעריך. אבל מה קורה אחר כך? אם זה מתאר אותו מצוין אם זה מבלבל אותו אז צריך להוריד את המינו. עד איפה? יש מילה אחת בתניה שאני מאוד מאוד אוהב. המילה יעתה. אתה זה ראוי לך. כי לך יעתה. כב חכמי הגויים. ראוי לך. כלומר אני בא להתפלל, אני רוצה להיכנס עם המלך במסיבו ואני צריך קודם את העירה ואת החרדה וכל מה שצריך תיקון ואיך אני יכול להיכנס? אין לבוא אל המלך בלבוש שק. מה זה לבוש שק? כמה וכמה שקים? אז איך איך אני בא אלמלך? אז מי שהמרירות והגון והנחה שלפני גורם לו טהרה וזה כוך שהוא בא ויכול לשמוח שמחה בלי נדפלא ככה ראוי אז זה גם גלים לא כל השעות שבות ולא כל הנפשות שבות ואם יש שעה שרק תיגע בזה זה מיד מפיל אותך אז לך אתה כלומר את הנה שלא יודע היה ראוי מצד גדולת המסיבה שאלה אני נכנס היה ראוי שאני ביגון והנחה וחרדה ועירה מוסס את כל הלבושק הואכן לבוא אל המלך אבל אם לא הואכן לבוא אל המלך אשר לא חדר כי יש השם שם בקרבנו אז אם לא אז אני אומר היה ראוי שזה יהיה ואני נכנס למסיבה ואז ילד הבכי יסיר מליבו ויס ושמח בביטחונו בהשם כי בלי שום ספק בעולם לו כל עוונותיו ברגע זו אם מישהו צריך מילים יותר ברורות מאדם יותר גדול שיגיד לי ויס ושמח בביטחונו בהשם כי בלי שום ספק בעולם נחל כל עבורנותיו ברגע זה זה ה מי עבד למלך אם המלך הכי שפל הכי רחוק בסדר רוב לימודו יהיה בזוהר ובמדרש האם זה גע לנו אך קודם התפילה היא למודו בראשית חוכמה וכולי בכדי להכניס גון הנכה לשבור הלב עלותיו וחטות נבורים בכדי שיוכל לבכות שסיר גון מליבו בכדי שיהיה ליבו למה בכדי בכדי בכדי למה מה המטרה של הכל שיהיה ליבו סס ושמח אם המלך במסיבו אתה הולך להיכנס למסיבה אתה צריך להיות כל כולך והתייחד וכאן יש עוד פירוש להתייחד. להתייחד עם המלך במסיבו ושלא יתן לצער העוונות חס וחלילה על השמחה הזאת. רק שמחה עם המלך. אז לכן צריך שלא לבוא לבוש שק עד כמה זה אפשר. לא לפחד מזה. אבל גם לא לטעות להרבות מעבר למה שנכון. מעבר מה שיקלקל כבר אבל הכל בכדי שיהיה ליבו ססמח בתכלית השמחה בהתבוננו בגדות הבורא בתפילה עד ברכת השיבנו וסלח לנו שחזור לומר בחיה כמו שאפשר ויכול נהיה ליבו בטוח בהשם כי אם כ יעשה וירגיל לעצמו זמן מה אני חושב שזה נכון גם עלינו ב תרגום בהתאמה מה לדורינו לנפשותנו לתורת ארץ ישראל יש פה הרבה הרבה תורת ארץ ישראל זה תורת ארץ ישראל כן יכוון אם היה עומד בחוץ לארץ אחזיר פה בכנגד ארץ ישראל אחרי זה כנגד ירושלים מקדש בית קודשי הקודשים ונכון יהיה ליבו בטוח בהשם כי אם כו יעשה וירגיל לצור זמן מה יתהפך לבריאה חדשה והשם יהיה בעזרו וכן נפש אחי הם מחטונים כן כי נפש לא יודע מה זה אולי מישהו יגיד לי מה זה מ עולה מעלת לבבי לא יודע או שזה איזה א דיבור בשבחו של רבי יצחק הזה או שזה הגדרה על נפש אה אה מלכה את עצמה יותר מדי על אולי משהו אחר ככה ניסיתי פה ניסיתי פה לא הבנתי מה זה ראשי תיבות הזה וכן נפש אחי כנפש וכולי חולה מאוד כחולת המראה שחורה וזהו תחבולות היצר באורבה ובמרמה כאילו לשם שמיים אל תהיה רק טוב תהיה בשמכה זה אם המלך במסיבו רבו יסי חשוב להיות עם המלך אבל במסיבו המלך מלא שמך מה אתה רוצה לבוא עצום או רציני לד את המלך שכולם עשו לך כולם שו מה מה מה אתה עושה פה ככה נכנסים כשהמלך במסיבו שקר דיבר כי נראה בחושבתאוות גשמיות הלב שמח ועבדת הבורא אז היצר מזכיר עבות זה שקר הוא מדבר היצר הורה הזה למה כשאתה אוכל ואתה ננה מענייני העולם הזה הכל טוב לך פתאום בעבודות השם פתאום אתה מתחיל לחזור עוונות התשובה יש תרוצים מזה אבל אבל כאן מה הוא אומר הוא אומר שזה שקר למה כדי להפיל אותך אם אתה עוסק בעולם הזה אז היצר טוב היצר הרע אומר יאללה שתהנה סבבה אם אתה רוצה לעשות עבודת השם הוא אומר רגע אבל יש לך עוונות איך אתה יכול להיכנס למלך במסיבו אתה יכול שפל ועבודת הבורא צריך להזכיר עוון בכל חתורים להתפשר פשט להתפס ולשתות כי לכתיב תחת אשר לא עבדת את השם בשמחה ומטוב לב טוב דברים נפלאים עכשיו אני רוצה עוד קצת ללמוד גם את הדילור וגם את ה המלך אם התייחד העובד עם המלך ממסיבו וכאן אנחנו קצת הופכים אחרי שלקחנו את האידיאלים האלוקים לשמחה חסידית עכשיו אנחנו לוקחים את השמחה החסידית לעבודת השם ביטאית אבל בשמחה כן זה זה טוב מאוד ככה זה לא טוב זה זה לא אידיאל סתם זה אידיאלים עמוקים עם קונצים >> הרב נראה שהמל זה עצמו >> סעודה שלישית לא דבר מה שמה >> מקשה עצמו לדעת >> אה מקשה עצמו לדעת זה קשור לעניין קצת >> אולי >> זה קשה בהקשר להגיד שזה הפשט אבל אפשר עניין אבל לא נראה לי עכשיו אני רוצה לחזור לפרק מו תניה ואחר כך לנפשיים כל הפלא הזה שלובד עם המלך במסיבו זה פרק מובה בתניה שאנחנו לומדים אותו הרבה הרבה עכשיו נדקדק בו בעיקר שני דקדוקים אדור הזקן את עיקר היכולת שלנו לאהוב את השם באופן שווה לכל נפש אבל להיות לפיד בוער הוא מלמד בפרק הזה ואומר כי הניח הקדוש ברוך הוא את העליונים ואת התחתונים ולא בחר בכולם כי אם בישראל עמו הוציאה ממצרים ערבות הארץ מקום הזוהמה והטומה אחרי שהוא אמר קודם בפרק שמדובר על איש שפל ומנובל מוטל בהשפעה כלומר זה העבד במצב הכי הכי וכאן הוא רק חוזר על זה בקיצור בקום הזמה והטומה לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף אלא הקדוש הקדוש ברוך הוא בכבודו עצמו ירד לשם עם המלך לא אלמו פני המלך לא בקשר למלך אם המלך הקדוש ברוך הוא מכבודו ובעצמו ירד לשם כמו שכתוב ירד צילו כדי לקרבם אליו בקירור אמיתי בהתקשרות נפש בנפש מבחינת נשיקים פה לפה נשיקים פלפה זה אומר דבר שכה ידבקות רוחה ורוחה היא השגת התורה וידיעת רצונו וחוכמתו וכל אחד ממש וגם בחינת חיבוק הוק מצות מעשיות ברמ איברים רמך פיקודין רמך איברים דמלכה אז רמך פיקודים הנה אתה אתה ממלך במסיבו אתה עושה מצווה יש לך ציצית עכשיו אתה טוף בציצית אתה עם המרך במסיבו וזה הבר היחיד אמיתי עלי אדמות וגם הוא לא על אדמות זה התייחד זה הדבר היחידי וזהו שאומרים אשר קידשנו במצוותיו כאדם המקדש אישה להיות מכיוחדת עמו בייחוד גמור ש את כל את כל התורה הזאת יש הרבה עניינים בברכת אבות אבל בגלל שעוד מערכת אבות של מנחה אנחנו לא נעריך בזה אבל אה למרות שבהתחלה חשבתי שזה רק זה אבל אחרי זה התחלטתי מכמה סיבות אבל לענייננו עוד הזדמנות ביום שיש שיתייחד העובד עם המלך ועם סיבו זה כל פעם שמברכים ברכת המצוות כאזם אומר אשר קידשנו במצוותיו אז תנשמו עמוק אתה הולך לספור ספירת העומר להגיד היום שלושה ו-40 יום שהם שישה שבועות ויום אחד אתה הולך להגיד ספירה אתה אומר ולפני כן אתה אומר אשר קדישנו במצוותיו כלומר שעל ידי זה שאני אגיד כמה מילים זה עובד אבל לא כתוב שהוא עובד קשה עובד שהוא המלך במסיבו זה נוקב מרגליות זה לא עומד קשה. זה טועם יינות עתיקים. זה מסדר יהלומים יפים. זה האויבד. האויבד האמיתי. מי שעבודת השם שלו זה שהוא לא מסדר יהלומים ותם יין תיק אז עוד לא זה עוד לא צריך זה פשוט זה כך. רק תדע שזה כך ותסמוך על עצמך עצמך על גדול לישראל תחזיק בשיפולי גונותם תשגיד אשר קדשנו במצוותיו כאדם המקדש אישה להיות מיוחד את אמו ביוחוד גמור האמו הזה זה האם המלך במסיבו והתייחד העובד עם המלך במסיבו כמו שכתוב דבק מאשתו לשר אחד כמה ככה ממש ממש ויותר על כן לאין קץ הוא ייחוד נפש האלוקית העוסקת בתורה ומצוות ונפש שחיונית ושן אנה שאנחנו לא חוזרים לזה באור אינצו ולכן אם שיל שלמה המלך עליו השלום השיר השיחים ליחוד זה של מי של האוהבד תייחד לאבד לאיחוד חתן וכלה בדביקה חשיקה וחפצה וחיווק ונישוק זה המלך זה האם לחדרש של יקוק יש את מה שהעובד הנוקב מרגליות התורם יינות עתיקים מתייחד כי הוא יודע שמשיבו של המלך זה הדבר היחיד אמיתי והמלך במשימו אבל יש אם להיות אחד המלך במסיבו אז זה דרגה ראשונה ויש בכל יום כמה וכמה פעמים הזדמנות נפלאה לכוון את זה אבל עכשיו הוא עובר בירור עוד יותר עליון וזהו שאומרים פירוש שני אין פה שלוש נקודות זה עוד פעם וזהו שאומרים אשר קדישנו במצוותיו שלנו למעלת קודש העליון ברוך הוא שהיא קדושתו של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו אני לא מאמין שאני קורא את המילים האלה כל פעם שאני קורא את זה אני לא מאמין אני לא מאמין שזה כתוב זה זה בלתי אפשרי לחלוטין זה הקונץ זה התייחד עובד עם המלך במשיבות תקראו בלתי אפשרי לחלוטין. לחלוטין בלתי אפשרי. רק שיש קונץ שאתה לחלוטין בלתי אפשרי. כל יוכל עושה אפשרי. זה לטאום את הכל יכול בתוך העולמות שהוא ברא. הוא לא הכל יכול לחוץ לזה הוא אמר טוב שיהיה גם העולמות האלה אני יכול אחרים זה לא את הכל יכול זה צמצום לא כפשוטו. צמצום כיפשותו לענייננו זה שוב ככול וחוץ מזה הוא גם תראה את העולמות האלה אכל הרבה הרבה יותר אבל כאן הוא לא גילה את כל יכולתו אלא רק גילה את יכולתו הזאת זה צמצום כפשוטו מה זה צמצום כפשוטו שאת הכל יכולת בעצמה הוא נתן בתוך הטעם של עולמות איפה בהתייחד העובד עם המלך בנסיבור שם זה נמצא הטעם הזה וקדושה היא לשון הבדלה מה שהקדוש ברוך הוא מובדע עולמות והיא מבחינת צורם כל עולמין מה שלא יכול להתלבש בהם זה ההבדלה בין המלך לבין האד שאין הבדלה יותר גדולה מזה חתם וכלה זה קרוב טוב ומצד ה אם המלך האם ב חתן וקם מתרד יותר אבל הפעם זה בפירוש השני מתחדד באמת הוא שניהם מפלים עד בלי די כלומר להיות כלה של המלך זה כפשוטו ועם כל המשנים אבל להיות קדוש בקדושתו עוד רגע נראה באור על קדוש בקדושתו בחינת כל מים שיכול להתלבש בהם כ על ידי חוד הנפש מתקללה באור אינסוף ברוך הוא הרי במעלת ומדרגת קדושת אינסוף ברוך הוא ממש מאחר שהתיילחדת הוא מתקללת בו יתברך והיו לחדים ממש אם אם אם המלך במסיבו היהודות זה המצאה. האמת היא צריך לעשות מסיבה. לא, האמת היא יש מסיבה. האמת היא אנחנו בתוך המסיבה. רק א להתייחד, שזה מה שקורה, לאחד את מבטים. טוב עכשיו האם המלך במסיבו הזה עוד קומץ אחד וזה לאף שחיים גוט גלת גל עד לב השמיים למה האויבד אצל בעל התניה זה כאילו העובד מתמוסס לתוך המלך זהו הוא בקדושתו הוא הראיה של הדוד הוא עולה למעלה מובדע לקדושתו ובעצם בזה אנחנו הולכים אצל זיווגנו מה שאנחנו מסבירים תמיד שהעיקר המחלוקת בין החסידות לרב זצל וגם לעולם הליטאי זה מי הולך אצל מי יש שהולכת זיווגו ויש זיווגו בעל אצלו. החסידות הולכת אצל זיווגנו, היא הולכת אצלו יתברך ומדברת בשפה שלו עם המלך במסיבו של המלך שמה. אבל הרב זצל וכבר מנפש החיים כמו שאנחנו רואים ועוד גאון הם יותר מדגישים את זה שהוא בא אלינו וזה הניגון של הי יום הדקגרי. מה הגמניגון של אנחנו הולכים אצלו הביאני המלך דרה כן ומה הניגון שהמלך בא אצלנו >> צליון יושבת כי גדל בקרבך שכל זה איפה המסיבה קוראת עכשיו תשמעו אתם תראו את זה זה גבול גבד גב וזה מגע בדיוק לירושלים לקודש הקודשים רק שהמסיבה הזה אוב זיווגו בא אצלנו גדול בקרבך אצל התניה זה איך הפסוק מתחיל שמה אבימלך אחריך >> מושכני אחריך מרוצה תמשוך אותי עליך אחריך אני רוצה אני רוצה אחריך לרוצה הביאה אמר לך גשו בך עכשיו צדיון יושבת ציון פרק א' כתיב איפה שנדלג יש שלוש נקודות כןדע ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו וכן כתיב כבצלם אלוקים עשה את האדם הנה אובק פנימיות עניין הצלם דברים מדברים עומדים ברומו של עולם עכשיו הוא הולך ומסביר את עניין מה זה צלם אלוקים. הוא התברך שמו כמו בעת בריאת העולמות כולם אבן השתייה. משם מושט העולם ויר אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. כן שם אנחנו נמצאים בנקודה הזאת והמציאה מויד ברך ישמע לכוחו הבלתי תכלית הבלתי בעלגול שאנחנו מדברים הוא המציא את זה בכוח המלתי תכלית כן מאז כל יום וכל רגע ממש המסיבות זה עכשיו המסיבות זה תמיד הסיבול זה בכל מקום מתוך בית קודשי הקודשים מתוך המחדש וטובו ממקום שהעולם מושט ממנו מהמסיבה הגדולה. כן. מאז כל יום ויום וכל רגע ממש כל כוח מציאותם וסידורם וקיומם עם חמינאי, עם שי, עם פוטינים, אפילו אם היצר הרור שלנו. יש הרבה רשעים אבל אפילו היצר בכלל ועצמה הוא השטן הוא הלך המוות טוב מאוד מלאך המוות הכל מציאותם כל כוח מציאותם וסדרם וקיומם תלוי רק במה שהוא יתברך משפיע בהם ברצונו יתברך מסיבה של המלך כל רגע כוח ושפעת אור חדש ואילו היר יתברך מסלק מ כוח השפעתו אף רגע אחת כרגע היו אף רגע אחת כרגע היו כולם לאפסטו וכמו שסדו אנשי כנסת הגדולה עם אחד יש בטו בכל תמיד עשה בראשית היינו תמיד ממש כל עת ורגע כן בדמיון זה שוב דילוג פרק ג' כן בדמיון זה כביכול ברא הוא יתברך את האדם עכשיו מי זה האויבת עכשיו תורת האויבד כן בדמיון זה של המסיבה של המלך האויבד זה כאילו הה השתקפות התרכיזית של המסיבות ולכן הוא מתייחד איך המסיבה נראית יש מקום להסתכל על זה משתכף בתוך האויבד מה הוא נקרא כן הדבר הזה כביכול ברא הוא יתברך את האדם את האוט ושליטו על רבי ובען כוחות ועולמות אין מספר זה צלם אלוקים צלם אלוקים זה שכמו שהוא מיד את כל העולמות גם אנחנו אם המלך במסיבו כמו שהוא שמח ויר אלוקים את כל אשר עשה ונה טוב מאוד ואנחנו איתו מעמידים ומקיימים את העולמות אז אנחנו עם המלך מסיבו אבל לא רק שאנחנו שזה מסיבו של המלך ואנחנו עם המלך הכוונה היא אורחים בת זוג מוזמנת מושכני אחריך הביאה המלך עד הרב ואני אהפוך אותך לחלק מהארמון קדושה וקדושתי לא זה לא רק זה כי אז אתה מבוסס את כל העולמות חזרה למעלה אלא זה כאן המחלוקת הצד השני ואלו ואלו דווקא ואי אפשר בלי דווקא אלו דברי אלוקים חיים אנחנו גם הולכים אצל זיווגנו וגם זיווגנו בא אצלנו ואם לא תבוא לכם זוג שיש תנאי צד א' אומר בצד ב' אני מוכן שנתחתן בתנא אחד תמיד אתה תבוא אליי אני לא בא אליך אף פעם או הפוך תמיד למעליך אתה לא תבוא אליי אף פעם אתה לבית שלי אתה לא יכול להיכנס מישהו כאן היה לוקח שידוך כזה אנחנו לא מוכנים בשידוך כזה אנחנו רק שידוך שיגיד אתה ואני אמר לך דרן וגדול בקרבך רק זה שינוך ומשרם בידו שיהיה הוא עם מדבר מדבר מלשון ידבר מים תחתנו ינהל ישלוט המדבר המנהיג אותם על פי כל פצל תרונותיו ומעשיו ודיבוריו ומחשבותיו וכל סדרי הנהגותיו אלטוב או להפך חס וחלילה אנחנו הבאנו רק את הטוב כאן כל מה שלהפך דילגנו אנחנו לא נשמות שיכולים א לעמוד גם בלהפך הלוואה היא שניתם מהחלק הזה וממילא מעט אור דוכה הרבה מן החושך כי במעשיו ודיבוריו ומחשבה מחשבותיו הטומים הוא מקיים ונותן כוח בכמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים הוא בהם קדושה ואור כמו שכתוב ושים דברי לפיך זה הפסוק המרכזי הליבה של נפש החיים ושים דבריי לפיך לתוע שמיים ולסודרץ אז הדברים שלי דיבורי תורה דיבורי תפילה כשם בפה שלנו של האוהבת אז כל אלוקים את כל אשר עשה מנה טוב מאוד זה אני נותן זה מפיך את כל המסיבה אני מייחד בך אל תקרא בנייך אל בוניך כי הם מסדרים עולמות העליונים כבונה המסדר בניינו ונותנים להם רואה כוח וזהו ויקרא האלוקים את האדם מצלו צלים כי יוצא מלכס שכמו שהוא יתברך שמו חוזר לסוף של התניה כן שכמו שהוא יתברך שמו אם המלך במסיבו כמו שהוא יתברך שמו הוא האלוקים בעל הכוחות הנמצאים בכל העלמות כולם ומסדרם ומני גם כל רגע כרצו כן יש לי את רצונו יתברך את האדם שיהיה הוא הפותח והסוגר של כמה אלפי ריב ריבועות כוחות ועולמות על פי כל פרטי סדרה סדרי המגדותם בכל ענייניו הוא חלק מהשמחה של בריאת כל העולמות עם אחד בכל יום תמיד בכל ותגע ממש כפי ששואלון של מעשיו ודברו ומחשבותיו כאילו הוא גם כן הבעל כוח שלהם כביכול כאילו הוא מורה העולם אם המלך מסיבו אמרנו מה זה מסיבו שהוא משת העולם ונה טוב מאוד רק שהקדוש ברוך הוא עושה טוב מאוד באופן שהוא עושה את החצי הראשון של הקונץ שהוא עושה רחוק ומה התפקיד שלנו שנתקרב יש חלוקת עבודה בקונץ הקונץ הוא רחוק שנתקרב הקדוש ברוך הוא פועל את הרחוק ואנחנו פועלים את נתקרב אם המלך צה זה זוגיות כזאת אז זה זוגיות שאתה שותף במלאכתו, במסיבו אנחנו נותנים להם אור של ההתקרבות אנחנו לא נותנים להם התרחקות כאילו גם כן הבעל כוח שלו כביכול זה הצלם אלוקים עכשיו בוא בוא זה עכשיו מגיעים לעיקר גולת הכותרת וזור את האדם כל איש ישראל עד יאמר בליבו חס וחלילה כי מה אני ומה כוחי אני אוהבת שפל מה מה לפעול במעשי השפלים שום עניין בעולם אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות ליבו מה זה מיקבע במחשבות ליבו מה אתם חושבים שפעם אחת תקרוא פרק דשער א בב שחיים זה עושה את זה לא זה צריך כל הזמן לחשוב על זה ולקבוע לחשוב על זה בקשרה תקיפה בשמחה אנחנו חסידים בכל זאת כן שכל פרטי מעשיו ודיבור ומחשבותיו בכל כל עץ ורגע לא התבידו חס וחלילה זה לא נאבד ומה רבו מעשיו של מי תראו איך עם המלך ומרבו מעשיו הוא מאוד גדול רמ שכל אחת עולה כפי שרשה לפעול פעולת בגובה מרומים בעולמות וצחצחות חות צחצחות זהזה שבי שמי שבי שמיים המלך במסיבו האורות העליונים אגב זה ורט ש הגאון כותב אותו והוא כתוב בבעל שם טוב עד כמה שאני חיפשתי אין את זה לפניהם ביהדות עכשיו אני לא יודע לחפש טוב כפי יכולתי השתדלתי זה חידוש שהתחדש בנפרד אצל הבעל שם טוב והגאון ביחד ואיזה ס זה זה המלך ממסיבו הקדוש ברוך הוא שלח לשניהם את אותו חידוש זה קרון לשמוע כשגם זה בכלל כנתם זל ואבות דע מה למעלה ממך רוצה לומר אם כנך רואה בעיניך עניינים הנוראים עשך אבל תדע מנה כי כל מה שנעשה למעלה בעולמות העליונים גבוהי גבוהים המלך במסיבו הכל ממך הוא על פי מעשיך לנותים על פי הם יצאו יבואו ועכשיו העיקר ההגה האחרונה לענייננו כי המשכן והמקדש המלך במסיבו היו כוללים כל הכוחות והעולמות וכל הסדרי קדושות כולם הסדרי קדושות כולם כל בתיו וגנזיו ועליותיו וחדרה וכל כלי הקודש כולם היו בדוגמה עליונה צלם דמות תבנית העולמות הקדושים וסדרי פרקי המרכבה המקדש זה כל האידיאלים העליונים בשמחתם הם יסדו דוד שמואל רואה הכל ביד השם אלה מסכין כל מלאכת התבנית ואמרו ז"ל וכימה עניין נויות אצל רמה אלא שהיו יושבים ברמה ועוסקים במר של עולם שהוא שקול נגד בריאת העולם מה זה מקום קודשי הקודשים שקול כנגד בריאת העולם זה התשתית כל רגע הוא מונה שם כסדרן כלל עניינים שהיו בבריאה שהם היו גם כן במשכן כמו כל סדרי הספירות והעולמות והפרצופים והכל זה הכל סדרי המשכן שהוא סדר האידיאלים האלוקיים זה הבית ביופיות אחרי זה נעננה ציון בכלל יופי אבל מה קורה בבית הזה איזה שמחה המלך במשיבות ולכן כתוב בבית סלב ותו רוח אלוקים בחוכמה ובד יודעת כי אלה גים דברים נבראו העולמות בחוכמה השם בחוכמה יסד ארץ קונן שמיים מתבונה בדעתו מראש שחקים אז הוא אומר בחוכמה ובונה ודעת זה שהוא שותף בבריאת העולם כל הכישרונות לברוא את העולם ולכן אמרו חז"ל יודע לצלם לצלף אותיות שנבראו בהם שמיים וארץ ארץ עם המלך במשיבו ויר אלוקים את כל אשר עשה הנה טוב מאוד ולכן האדם מעם הקודש עכשיו אנחנו חוזרים לאויבד שכולל גם כן כל סדרי בראשית וסדרי המרכבה כלל הבריאה כולה כל אחד הוא כל האידיאלים האלוקים של כל העולם והעולמות כולם הכל נמצא לנו ההשתקפות של המלך במסיבו נמצא בכל נשמה וגם כן דוגמת האדם ישראל מעם הקודש הוא גם כן דוגמת ותבנית המשכן והמקדש וכל כליו מכוון בסדר התקשרות פרקי בר וגידיו וכל חותיו וכן מחלק בזוהר כלל תבנית המשכן וכליו שהם הרמוזים כולם באדם אחד ואחד יגש שהוא כסדר לזאת הרי כי ודאי עיקר עניין הקודש במקדש שכריאת שכינתו יתברך הוא האדם שאם מתקדש עצמו כראוי מקום מצוות כולם שהם תלויים גם כן שורש ועליון בפרקי אברה שהוא קומה כביכול של כלל כל המות כולם ן זומה ואת המשכן תעשה אחרזדיחודה שם היטב היכל השם היכל השם רגע אז הוא עצמו המקדש ממש הוא בתוכו השם יתברך מי זה בתוכו מי זה בתוכו של העובד בתוכו גדול בקרבך כל אחד ואחד גם גדול בקרבך במקום הקודש המקדש וכל אחד ואחד ומכאן מגיע הרב הוטנר המפורסם שהוא ביתו בית מדרש אשתו הייתה הבדודה שלו הייתה אשתו של רבנו הרב ציודה ואיזה ניגו נפלא השאיר לנו הרבות ותר בלב משכן אבנה מכירים המנגינה זה המילים והמגנה שלו אז אז הוא עצמו המקדש ממש הוא בתוכו השם יתברך שמוכל השם היכל השם המה וכמאמרם ז שכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר לבתוכם וזה שאמרו הזל גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמי ארץ המלך במסיבו אבל אין אנשים במסיבה ראיתם פעם אחד עושה מסיבה לבד גדולים מעשה צדיקים עם המלך ואז גם שמחת המלך גדלה במעשה שמיים וארץ כתיב אף ידי עשתה ארץ ומני תמך שמיים ואילו במעשה צדיקים כתיב מקדש השם כאילו יודעך זה כאילו כשאתה רוקד מה אתה רוקד לבד עם היד צריך מישהו שיתן לך את היד אם המלך במשיבו פתחו במעשה צדיקים וסימו והיתם ממקדש כי כן באמת שהצדיקים על ידי המעשיהם הרצוים לפניו יתברך אין אין מקדש השם ממש אשרינו טוב חכנו נעים גורלינו לחיים לחיים لا