דין 'לכם' בגוזל ד' מינים מנכרי ובממשכנם בחובו | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] אנחנו ממשיכים הלאה לסוגיה של אונ קרה שממשיכה לעסוק בשני הנושאים העיקריים שעסקנו בהם א בסוגיית בית דין חם ביום טוב הראשון והמשך עדיין של דין מצווה בא בעבירה אז זה מן פתיחה לסוגיה הזו ואני כמובן הייתי רוצה לעסוק להתמקד בשיטת רשי כמון יש שם הרבה מה לדבר בשיטת רשי אבל אני רוצה להתייחס א איזשהי נקודה או שתיים בדברי רשי א בביאור הסוגיה אז הגמרא מספרת הגמרא אומרת אמר להו רב הונ לנו הנקרה הגרים כזבי טו אסה מאום לא תזזו נתון אל תזזו אתם אלא גזזו האין הוא בעלי הקרקע הגויים הם גזזו ויבו לכו מה התמה סתם עובדי כוכבים גזלני הראה נינו קרקע אין ה נגזלת אז אל כך גזזו אין הוא כיי חי דליב הו יאוש בעלים בידי הוא כיוון שהבעלים על הצד שהבעלים של הקרקע א שהקרקע הכן גזולה אז הבעלים של הקרקע מן הסתם כבר התייאשו מכל היבול של הקרקע ו מהקרקע אז יהיה יאוש בעלים בידי הו של ה בידי הו של ה של המוכרים של ההדסים אותם גויים ושינוי רשות בידי חוא בסופו של דבר אומרת הגמרא שהעיסוק כאן בסוגיה זה בהדסים של הונקר עצמם של תגרים עצמם שבהם הם ירצו לצאת ידי חובה באיזה אופן הם יוכלו לצאת בהם ידי חובה א אז רשי כותב כאן את הגרסה ש בגמרא שלו רואים ככה בדברי רשי שהייתה לו גרסה מה הי טעמה סתם אקום גזלני ארת מישראל נוו ושמה אותו קרקע מישראל הב כלומר החשש של רב הונה הוא שאולי אותם אולי אותם מוחרים שמוכרים את ההדסים כביכול בעלי הקרקע הם בעצמם גזלו את הקרקע אבל ממי הם גזלו את הקרקע מישראל וכאן כמובן יש קושיה שסתם א קושיה מפורסמת ששואל פני יהושע אבל רבים מוד סקו בה מדוע רשי א מדגיש בדבריו שהחשש הוא דווקא שהקרקע נגזלה מידי ישראל הרי שיטת רב הונה בעצמו בגמרא בבב קמה קיג עמוד ב כפי שמבואר כאן ב א מובא כאן במקור ו' שמה הדגשתי את זה דמר רב הונא מנין לגזל הכנעני שהוא אסור שנאמר ואכלת את כל העמים אשר השם אלוקיך נותן לך בזמן שהם מסורים בידך ולא בזמן שאינן מסורים בידך כלומר מזה שהתורה מגלה שיש איך התמצא שעם ישראל אוכלים את כל העמים אשר השם אלוקיך נותן לך אז יש כאן בראשונים או בר דווקא בזמן שהם כבושים בידך במובן הזה שבשעת מלחמה או שאולי אפילו שלא בשעת מלחמה אבל דווקא הם כבושים בידך אבל רואים מכאן שבעל מ אסור מן התורה לגזול גוי וזו שיטת רב הונה בעצמו שגזל נוכחי אסור מן התורה אז אם כך אם גזל נוכחי אסור מן התורה מדוע בחר רשי לפרש שהחשש הוא שמה אותם בעלי קרקעות אותם אלה שנוכחים נמצאים כרגע בקרקע אותם מוכרי הדסים חשש שם גזלו את הקרקע מישראל אפילו אם גזלו את הקרקע מהגוי עדיין יש כאן בעיה של של הדסים גזולים וצריך להתייחס את זה בפן של לחם ואולי גם בפן של מצווה באה בעבירה אז נאמרו ב על השאלה הזו מספר תירוצים ראשית יש התייחסות של ה אה תשובה של הרבייה שמובאת מודפסת בשו הרשבא בחלק א' סימן תנב הרשב הרבין שאל ראיתי בני אדם שהולכים בשדה של גויים ברשות הגוי וקוצצים ערבה לאושן רבה כן אז האם זה האם זה האם זה בסדר שם הגוי נותן להם רשות לקצות את הדסים האם אפשר להשתמש בהדסים האלה א סליחה לערבה הזו לשנה רבה ואז הוא מביא את כל הסוגיה לא נקרא את הכל אבל כותב ה תוך כדי הדברים הוא כותב שמסתם הגויים גוזלים שדות זה מזה וקים נאמי בפרק הגוזל בטרה שגזל הגוי אסור כרבי עקיבא אומנם יש מחלוקת בין התנאים האם גזל הגוי אסור מן התורה או מותר מן התורה כן בסוגיה בבב קמה כפת ג מובת השיטה שגזל הגוי אסור מן התורה ובגמרא במצא קו יא מובת גם דעה א שגזל הגוי מותר מן התורה נראה את זה בהמשך אבל אני טיפה מדלג אומר הרשב אומר הרביה מכאן אומר אני ד בזמן הזה נמי סתם הגויים גוזלי שדות הם בחוץ על הארץ שהרי רב הונה מבבל היה ומזהיר לאבן כרי ישראל שלא לקוץ ערבבה לצורך הלולב משום משום גזל רק יזכור הגוי לקוץ כי אךי דליי בידי יאוש ושני רשות ואין לחלק בין בבל לחוץ עלא הרץ שאנו נמשכים אחריה כלומר יש כאן אומר הרבייה רואים שהיה חשש כללי גם בחוץ על הארץ שמי שנמצא כעת בקרקע לא ברור שהוא הבעלים האמיתיים של הקרקע כי סתם הגויים גוזלים סדות זה מזה משיגים גבול גוזלים שדות מערימים וגוזלים שדות סיף הרבייה ואומר ואף על פי שפירש רשי סתם גויים גוזלי שדות הם מישראל אומר הרבי לאו דווקא הוא מה לי גוי מה לישראל שהרי שניהם תורת גזל נוהג בהם כלומר אז רואים בדברי הרבייה ש שכתב ברשי שגם מה שרשי כתב גזלני רמיס ישראל זה לאו דווקא כלומר ככה אמר הר זה לאו דווקא וראיתי שגם המגן אברהם בסימן תר לז בסעיף קטן ג התייחס לקושיה הזו והביא גם את תשובת הרשבא שמופיעה כאן אצלנו לומר שרשי לאו דווקא כמר מישראל אלא הוא הדין מגוי החשש הו שמה גזו את הקרקע מגוי כי מה לי גוי מה לישראל אבל ברבות האחרונים ניסו תרכו ליישב בדרכים אחרות מדוע רשי הקפיד דווקא לומר כאן שהחשש הוא משום גזל קרקע דווקא מישראל ולא מגוי אז התייחסות ראשונה כותב המהרם בן חביב בספרו כפות תמרים אצלנו בסוגיה שיתכן שרשי פירש את זה רשי הולך לשיטתו רשי ב מה הכוונה רשי הולך שיטתו יש בסוגיה בסנהדרין בדף א זה מתחיל בדף נוו ממשיך דף נז אז שמה הגמרא עוסקת בשבע מצוות בני נוח ושם הגמרא בדף נז עמוד א' הגמרא שמה אומרת תראו במקור ד' שעל ה שואלת הגמרא ועל הגזל ב נוח נהרג והתניה על הגזל גנב וגזל וכן פ התואר וכן כצא בהן נוכרי בנכרי ונכרי בישראל ור וישראל בנכים מותר ואם אתה אומר שיש כאן חיוב למה כתוב יש כאן חיוב של שהוא נהרג עליו למה כתוב נוכרי בנכרי אסור אם הית תני חייו אומרת הגמרא משום דקב למתנ ספה ישראל בנכי מותר בגלל שבשפה הנקת בלשון מותר לכן ברש הנקת בלשון אסור למרות שבאמת יש חיוב על גזל של בן נוח אז שואלת הגמרא מה זה כיוצא בו בגזל מה מה מדובר כאן כיוצא בו אומרת הגמרא בסופו של דבר אל המרוח ברי דר בייקה לא נצרכה אלא לחובש שכר שכיר אדם שהשיק פועל ולא רוצה לשלם לו אז על זה נאמר שנוחי בנכרי ונכרי בישראל אסור וישראל בנכרי מותר כלומר ישראל שהסיק נוכרי ולא משלם לו את משקור ו זה מן התורה התורה לא עשרה את זה ישראל בנוכחים מותר למה אומר רשי דלא תעשוק את רעך כתיב המקור לאיסור כובש שכר שכיר זה לא תעשוק את רעכ שם הגמורה במציאת סא לא תעשוק את ראחה אז א כתוב גם לא תעשוק את ראחה ולא נוכרי מוסיף רשי ואומר ומדרבנן ק למן דסר משום חילול השם הגוזל בבטר כג עמוד אז אומר רשי לא תעשוק את רחקתי ולא נוכרי ורק מדרבנן יש מי שעוס משום חילול השם אז הבינו מדבריו כמה אחרונים בניהם המרשל בספרו ים של שלמה למסכת בב קמה בסימן מ וגם הבית שמואל באבן העזר סימן כפ סי קטן ה שדברי רשי מתפרשים על עיקר איסור גזל דהיינו מה שנאמר ישראל בנכרי מותר זה מוסב על עיקר איסור גזל דהיינו שכאן כתוב כאן כתוב ברשי שגזל נוכרי מן התורה הוא מותר ככ רשי פוסק על אוכל לפי זה ורק מדרבנן נאסר לגזול נוכרי במקום שיש חילול השם באמת זה לא מוכרח להסביר ככה בדברי רשי וכ שר המלך בפרק א' מלכות גזלה הלכה ב' וגם הכפות מרים בעצמו לא הבינו ככה ברשי אלא הם הבינו שרשי לא מתכוון לומר שבאופן גורף כל גזל נוכרי מותר אלא רשי מתייחס לדברי רשי הגמרא מה שהגמרא אומרת ישראל בנוים מותר זה מוסב אך ורק על וכיוצא בו בגזל מה זה וכ יצא בו בגזל שמסכנת הגמרא הכוונה לכובש שכר שכיר כובה שכר שכיר זה לא פעולה של גזל אקטיבית של חטיפה של גוזל מחברו כובה שכר שכיר הוא לא משלם לו את חובו אז כאן על זה אומר רשי כיוון שאין כאן פעולה של גזל אקטיבית אלא אך ורק הוא מסרב לשלם לפועל את שחרו זה נקרא על זה אמרו על זה אומרת הבריתה ישראל בנוכחים מותר ועל זה אומר רשי כי כתוב לא תשוק את רחה ולא נוכרי ועל זה אומר רשי ש מדרבנן אסור משום חילול השם כי זה דמי להפקעת הלוואתו הגמרא שמה אומרת בבב קמה קג שככה תראו ב בתוך הדברים אומרת הגמרא וגזל הכנענים משרי והתניה אמר רבי שמעון דבר זה דרש רבי עקיבא כשבא מזרין מנן לגזל כנעני ש אסור תמוד לומר אחרי נמכר גאולה תלו שלא המשכנו ויצא כן יכול גלום יגלום לה בכל ככה אומר התוספות שם בשם הערוך שאולי יטעה כשיבוא הישראל לגאול את העבד העברי יכול גלום עליו יכול הוא יטעה את הגוי אז תמו ר וחישב עם קונהו ידקדק אם קונהו אז רואים מכאן שאסור לגזול את הגוי אלמ רב הל קשה כאן בגזל כאן בהפקעת הלוואתו כלומר גזל הגוי אסור אבל הבקעת הלוואתו שרי באופן כזה שאין בו חילול השם אומר רשי שם במקור ז תראו בהפקת הלוואתו שאין גזל ממש שרי כי לקח חילול השם ולהבריח מכס כ הבקעת הלוואתו הברכת מכס זה נחשב הבקעת הלוואתו ואם אין בזה חילול השם אז אז זה לא נאסר מן התורה אז ממילא אומרים ה שער המלך והקפות תמרים זאת היייתה כוונתו של רשי רשי לא התכוון לומר שגזל הגוי אה מותר מן התורה בעלמה עיקר הגזל הגוי לא הכוונה היא אך ורק לסיפא של הבריתה יצא בו בגזל שזה דין כובש שכר שכיר לגבי כובש שכר שכיר כיוון שזה דומיה ד הפקעת הלוואה אז לכן על זה מוותר מן התורה אמקום שיש חילול השם זה אסור אבל אומר הכפות תמרים לפי דרכם של המרשל ו הבית שמואל שסוברים שלדעת רשי גזל הגוי גזל הגוי הוא מותר מ התורה ורק במקום שיש חילול השם אסור מדרבנן אז נמצא שיש לנו דרך להסביר פשט בגמרא פשט ברשי מדוע רשי בחר או לפרש את הגמרא שהחשש הוא שגזלו אותם מוכרים של ה אותם מוכרי הדסים החשש הו שגזרו את הקרקע מיד ישראל למה הוא לא פירש שגזרו את הקרקע מיד גוי כן משום שאם זה היה החשש לא היה צריך רבונה לומר להבן קר שהשתמשו בגוי שהוא שהוא קצוץ את הדסים הונ קרה היהודים בעצמם היו יכולים מדוע כי גזל הגוי שרי במקום כזה שאיין חילול השם וכאן אין חילול השם בפשוטו משום שהגוי עצמו הוא המוכר הוא הם משלמים לו והוא אומר להם בואו תקצצו אתם אתם יכולים לקחת אז בסיטואציה אין מצב שחיללו השם כלומר אף אחד לא יפרש את זה באיזשהו איזשהו חילול השם שישראל קוצץ את ה קוצץ את הדסים מקרקע שהוא שילם עליה למי שנמצא כעת ודאי שהסיטואציה עצמה היא לא סיטואציה ש חילול השם אז כן לא היה בזה שום בעיה שהיהודים הונקר ילכו קצצו בעצמת ההדסים מדוע כי גז לגוי שרי אז מדוע טרח טרח רבונה לצוות עליהם לעשות כל מיני זדקה כדי ש כדי שלא יקצצו בעצמם לכן רשי אומר שהחשש הוא שהקרקע גזולה מישראל כן שהקרקע ה גזולה מישראל וקרקע הנה נגזלת אז יש לנו בעיה קשה של גם שלכם יתכן גם של מצווה בה בעבירה הבעייה בביאור הזה שהבור הזה כמו שאמרנו לא מסתדר עם הבנה שניתן להבין שזה לא הייתה כוונתו של רשי רשי לא סבור שגזל הגוי מותר אלא באמת גם גזל הגוי אסור כן אלא רק הוא דיבר אך ורק על כובש שכר שכיר אז לפי זה הדרוש לדוכתא אז מתרץ הכפות תמרים על פי הסבר אחר הנקודה כאן היא לגבי האמירה של של קרקע אינה נגזלת האם זה נכון לומר שקרקע אינה נגזלת זה דבר שהוא אבסולוטי זה דבר שהוא עקרוני מהותי לגבי גם לגבי קרקעות של גויים אז כאן אומר הכפות מציע כפות חיים שאולי כל כפות מרים שכל ההלכה של קרקע אינה נגזלת היא נאמרה אך ורק בקרקע של ישראל ולא בקרקע של גוי מאיפה הוא ראה את זה הוא ראה את זה מדברי רשי רשי בסוכה אצלנו בדף ל מצביע על המקור של ההלכה של קרקע אינה נגזלת בגמרא בבק קיז עמוד ב ורשי כבר מצביע על כך שיש מחלוקת במקור ח שאי ק למן ד אמר קרקא נגזל דרש ריבוי ימות ואיקה למן ד אמר קרקא הנה נגזלת דרש כלה ופרת יוצא שלמעשה השאלה האם קרקע נגזל האם קרקע שייך ב קנייני גזלה האם קרקע נגזלת או לא נגזלת היא שאלה בגזרת הכתוב כלומר זה עניין של דרשות הפסוקים האם הפסוקים נדרשים בדרך של ריבוי ומאות או שהפסוקים נדרשים בדרך כלל ופרט אז הנה תראו את הגמרא בקיז אז הגמרא אומרת תנו רבנן הגוזל שדה מחברו ושטפה נהר חייב להעמיד לו שדה אחר דברי רב ליזר חכמים אומרים אומר לו הר שך לפניך אז הגמרא אומרת שרבי לזר דרש ריבוי ומוטה וחכמים דרשו רבנן דרש כלל ופרט כתוב וכחש כלל בפיקדון פרט או מכל חזר וחלל כלל ופרט וכלל דן אלקן הפרט מה הפרט דבר המטלטל בגופו ממון הכל דבר המטלטל בגופו ממון יצאו קרקעות שאינם מטלטלים אז הנה כתוב כאן שכל ה כל הילפ המיאו שקרקע אינה נגזלת זה נלמד מפסוקים ממילא רוצה לומר הכפות תמרים שכל הלפו הזו למעט קרקע כן למעט קרקע שאיננה נגזלת נאמר אך ורק בישראל כיחש בעמיתו בפיקדון או בצומת יד או בכל הפסוק הזה מדבר על גזל גזל ישראל בגזל ישראל אדם שגזל קרקע מישראל שמה באמת הדין הוא שהקרקע איננה קנויה לגזלן בשום אופן אפילו שהבעלים התייאשו קרקע אינה נגזלת זה זה מיעוט שנאמר בכלל הופרטה אז ממעטים שקרקע שכיוון שאינם מתים לא נגזלים אבל כשמדובר על קרקע של גוי קרקע של גוי נגזלת דינה כמו מטלטלין כמו שמטלטל נגזלים כן הם מטט נגזלים כן אז כך גם כך גם קרקעות של גויים נגזלים וההוכחה שלו זה סוגיה בגיטי בדף לח בקמה בדף צד כתוב שם הגמרא שם מביאה ממרא של אמון ומואב תירו בסיכון המון ומב תארו בסיכון כ הגמרא שמה עוסקת בגיטין בעובד כוכבים האם יש קניין של חזקה בעבד כן עובד כוכבים שקונה עבד עבד כנעני כן עובד כוכבים האם האם האם יש צו מושג של קניין על ידי חזקה אז א אז הגמרא מנסה להעביר חכם מכך שהמון ומב טרו בסיכון שגם אצל עובד כוכבים יש מושג של קניין חזקה בקרקע כן או בעבד כן אז אומר רשי עלמה עובד כוכבים קונה חברו קונה מחברו קרקע בחזקה והי עבד נמי כו דב כישראל ביאוש כאן אלה עובד כוכבים בחזקה תארו בסיכון כתיב אל תצר את מואב וכן בבני המון אל צורם וכתיב כחשבון איך סכון כן אז אי איך עברה לבעלות סיכון עלמה תהר מואב בסיכון ובני אמון ובני אמון אשכחן ויבטח וכולי כי לקח את ישראל מארצי ואש כחן כ שכבשו את ארץ יכון וירש את ארצו מארנון דבוק עלמה בבני אמון כבשה ודור ישראל וכבשו אמיני רה להם על ידו אז מה ש שזכרון קונה את הקרקע כן מאמון ומואב על ידי חזקה על מה כאן יהיה בחזקה אז רואים שיש מושג של קניין חזקה של קרקעות ב גם גם בבני גם בעקום גם בעובדי כוכבים אומנה הגמרא מנסה להווכח מכאן שגם עובד כוכבים יכול לקנות עבד כנעני שהוא קש לקרקעות גם על ידי קניין חזקה אז ממילא הנה כתוב כאן לאדה שגם קרקעות נקנים בחזקה מה המקור לכך שקרקע נקנים בחזקה בכך שאמון ומב תרו בסיכון הרי שמה זה היה כיבוש זה היה דרך של גזלה והנה כתוב כאן לידיה שהקרקע עברה מבעלות של אמון ומב לבעל של סיכון ועל ידי זה עם ישראל יכל יכל לכבוש את את הקרקעות הללו מידיו של סיכון אז הנה כתוב כאן אומר הכפות תמרים כתוב כאן דיה שקרקע של גוי נגזלת הנה המון ומ תערו בסיכון אז ממילא כיוון שקרקע של גוי נגזלת אז שוב אומר רשי רשי לא יכול היה לפרש את הסוגיה כשמדובר שהחשש שהוא מכך שקרקע הקרקע נגזלה מגוי משום שאם הקרקע היייתה נגזל דגוי אז כל המשך הגמרא לא רלוונטי הגמרא אומרת שקרקע איננה נגזלת זה לא נכון קרקע גז קרקע שנגזלה מגוי אכן נגזלת ואז ממילא היאוש חל כיוון שהבעלים של הקרקע התייאשו אז קנה הגזלן את הקרקע מיד הנגזל ומעתה לא היייתה שום בעיה לותם הבן קרי לקצוץ את ההדסים ישירות ובלי להשתמש בתיווך וב בתיווך של הגוי שקצו עבורם אין פה אזה שום שום איסור גזל כיוון שה קרקע קנויה לגזלן לגזלן שגזל את הקרקע מיד הגוי לכן נאלץ רשי לפרש שכל הסוגיה כל הסוגיה עוסקת מחשש שם הגזל הגוי את הקרקע מיד ישראל אבל כבר בסוף דברם מעיר הכפות מרים שייתכן שכל ההוכחה שלו היא לא נכונה על פי דברי הרשבא תראו במקור יא הרשבא שם בגיטי בדף ל דף לח דף לט שמה כן כותב הרשבא אלח אחי פירושו בחזק שביה מן עין וינו דמת אמון תו בצון יינו בדרך מלחמה ובצר מקונה בדרך שבה תכתיב יש ממנו שבי כלומר פירש ההשבה שכל מה שכתוב המון אומו תרו בסיכון הדרך ש הדרך שיכון קונה את הקרקעות מהמון ומואב זה לא בדרך של חזקה בעלמה של חזקה של קניינים אלא מדובר כאן על חזקה של מלחמה כן בדרך מלחמה של כיבוש של שבייה זה בוודאי אפשר ללמוד שקרקע קרקע של גוי אחל נקנית בשבייה בדרך של מלחמה זה כן אבל כשמדובר על על גזלה בעלמה לא בדרך של מלחמה אין שום ראיה מדי מכך שהמון ומת תרו בסיכון שאכן קרקע של גוי כן נגזלת כן ועוברת לבעלותו של הגזם בדרך של גזלה גרידה לא מדובר פה ל הגזלה בסוגיה שמה מדובר על כיבו בדרך מלחמה בדרך מלחמה באמת יש כאן דין של המון ומב תרו בסיכון אז ממילא אדר קוש לדוכתא כלומר יוצא ככה על הצד שרשי סבור שגזל גוי אסור מן התורה ועל הצד שרשי סבור שגם גזל קרקע של גוי קרקע של גוי גם כן אנינה נגזלת כפי ש כפי שניתן ניתן לכאורה לדחות את ההוכחה של הכפות תמרים הוא בעצמו דוחה אותה אז רדקו ש לדוכתא מדוע רשי שוב נאלץ או הדגיש שכל החשש כאן הוא אך ורק משום חשש של גזלה של קרקע מגוי מדוע לא פירש החשש הוא משום אה סליחה הגג בישראל למה הוא לא פירש החשש הוא משום א חשש של גזל קרקע מגוי אז כאן אפשר אפשר לומר בדרך אחרת הדרך הזא היא כתובה שם בשער המלך בפרק א' מלחות גזל הלכה ב וגם שמח אה הביא את הדברים בפרק ה מלכות סוכה הלכה כה הרעיון הוא הרעיון הוא הדיון כרגע הוא בשאלה האם יאוש קונה בגוי זה השאלה האם יאוש האם יאוש גרידה יאוש בעלמה אנחנו יודעים שיש לנו סוגיה בקמה דף סא סו סליחה ובהמשך סו עמוד ב כן להלכה קלן שאושו דיברו בזה השאלה מה דין יאוש גדי בגוי מה הדין יאוש גדי בגוי אז יש בכי בכדי להבין בכדי להבין או בכדי לברר את השאלה הזו האם יאוש קדי קלי בגוי צריך לברר שאלה אחת בסיסית והיא האם יש חיוב השוות גזלה גוי מן התורה זה השאלה שאנחנו צריכים לברר אז נפתח אני אסביר כמובן בהמשך למה אני מתכוון אבל נפתח בדברי הרמבם הרמבם בהלכות גזלה ועבדה בפרק א' הלכה ב כותב ואסור במקור י ב ואסור לגזול כלשהו דין תורה אפילו גוי עובד עבודה זרה אסור לגוזל לאשקו ואם גזלו השקו יחזיר כלומר כאן כתוב ברמבם לאדה שמי ש זל גוי מ חייב להחזיר את הגזלה מה מאיזה הלכה הוא צריך להחזיר את הגזלה האם זה חובת השבה דאורייתא והשיב את הגזלה אשר גזל כפי שנאמר בתורה הגות מימוניות שם שמה הלטר מביא את התוספתא בבב קמה בפרק י הגוזל את העקום חייב להחזיר לו ומוסיף התנא ד חמור גזל העקום מגזל ישראל מפני חילול השם כן מה הכוונה של התוספתא כן האם כוונת האם כוונת התוספתא לומר שחיוב גזל חיוב השבת הגזלה לגוי הוא מן התורה כפי שהוא גם בישראל והוא אף חמור מחיוב ההשבה בישראל משום שבנוסף לכך יש גם חילול השם או שכוונתו לומר שכל חיוב והשווה לגוי החשבת הגזל לגוי הוא רק מפני חילול השם אבל זה לך ש עצמו חמור יותר אפילו מהשבת החיוב ההשבה של ישראל של גזל ישראל של אדם שגזל ע ישראל זה שאלה בוא נראה את הרמבם הרמבם כותב גם כן בפרק א' חוזר על הדברים פרק א' מלחות גניבה הלכה א' כל הגונב ממון משוה פרוטה ומעלה עובר על לא תעשה שנאמר לא תגנובו ואלוקים עליו זה שהרי ניתן לתשלומים שהגנב חיווה אותו תורה לשלם ואחד גונב ממון מישראל או גונב ממון עובד כוכבים ואחד הגונב כ בכורה בפשטות הדברים כ הרמבם כותב הרמבם כותב שהגנב חיווה אותו תורה לשלם ואחד הגונב ממון ישראל הו הגונב ממון גוי האם האם גם לגבי זה שהתורה חיבה אותו לשלם גם לגבי הנקודה הזו משבה הרמבם גזל גוי לגזל ישראל הרמבם בהלכות גניבה גם כן בפרק ז לחח כותב אחד הנושא ונותן עם ישראל או אם הגוי עובד עבודה זרה אם הדד או שקל בחסר עובר בלא תעשה וחייב להחזיר וכן אסור לת אותו כלומר אז החיוב הזה להחזיר את גזל הגוי מופיע ברמבם וכמה וכמה מקומות וכמובן שאלה היא בכלל המקומות הללו מהיא כוונתו של הרמבם נראה מנטית הדברים של הרמבם וכך כותב השר המלך בפרק א' מלכות גזלה בסוף הלכה ב' שפשט דברי הרמבם ממה שמע שחיוב השבת הגזלה לגוי הוא חיוב מן התורה בדיוק כמו בישראל והשיב את הגזלה אשר גזל שנאמר בפסוק מוסב גם כן על גזל הגוי מוסיף השר המלך להביא גם הוכחה לכך מדברי הר ב הלכות גזלה בפרק ז הנחה ז המקור של דיו הרמבם מובא מפ מגיש שזה גם תוספת הב בקמה בפרק י למרות שחיפשתי שמה לא מצאתי וגם המגיד מישן בעצמו מאיר שלא אין אין אין אין המקור של הרמבם לא ברור המקור הקדמון של הרמבם אבל הרמבם כנראה היייתה לו הדרשה הזו אז הדרשה אומרת ככה נשבע לגוי משלם את הקרן ואינו חיה בחומש כלומר תשלום חומש שנאמר על מ מי שנשבע וכפר בפיקדון ונשבע לשקר שצריך להשיב את שצריך להשיב את הקרן ותוספת חומש אומר הרמבם זה לא נאמר ב נשבע לגוי ש מדוע כי כתוב כיחש בעמיתו בפיקדון או בצומת ידו בגז זה לא השק את המ כתוב בעמיתו אז יש אלפות המיוחדת שאדם שגזל מגוי כן אז פטור בפשוטו כל הפרשה הזו של שבועת הפיקדון והחומר שבא בעקבותה היא לא נאמרה בגזל הגוי אז למיסה הוא פטור משבועה ופטור מחומש ככה אומר השר המלך שואל השר המלך מדוע צריך לפות המיוחדת לומר שגוי פטור משבעות הפיקדון ומחומש תיפוק לה שאיין פה בשבועה אין פה למעשה כפירת ממון משום שישראל גזלן לא מחוייב להשיב את הגזלה אם הוא לא מחוייב להשיב את הגזלה נמצא ש בכפית הממון לגוי הוא לא כפר בממון הוא לא כפר בשום דבר למה הדבר דומה לאדם שכפר בקנס שמופיע ברמבם בהלכות שבועות פרק ח הלכה א' הגונב שורו של חברו טבחו מכרו טבעו בעל השור ואמר לו גנבת שורי טבחת או מכרת הוא אומר כן גנבתי אני מודה בגנבה אבל לא טווחי ולא מכרתי ונשבע הרי זה פטור משבועת הפיקדון למה שאילו הודה מעצמו שטבח ומחר לא היה משלם את השלום ארבה וחמישה מפני שהוא כנס קמנ שקופ מודה בקנס פטור אז נמצא זה כמו שלא כפר ממון לפר פטור בשבועת הפיקדון וחייב בשבועת ביטוי זה כן אז אומר השר המלך כתוב כאן דיה שאדם שנשבע על על כנס פטור משבועת ה קודם כל פטו משבת הפיקדון פטו מחומש כמובן אז הוא הוא חייב אך ורק על נשבעת ביטוי הוא נשבע לשקר אבל הוא פטו משבת הפיקדון כי אין פה כפירת ממון מה את מה אתה משביע אותו אין פה אין פה תביעה של ממון ואין פה כפירה של ממון כי מודה בקנס פטור אז ממילה אומר השר המלך אז למה צריך לפות המיוחדת שאדם שנשבע לגוי על הגזלה שהוא גזל אותו כפר בגזילה אז הוא פטור משבועה וחו למה למה צריך לפו אתה תי פוקלי שכיוון שהוא לא מחוייב להשיב את הגזלה אז אין כאן כפירת ממון אין כאן כפירה של ממון זה בדיוק כמו כופר בקנס אה מכך שצריך לפות המיוחדת להגיד שהנשיא מחומש פטור משבע מחומש סימן ש בעלמה הוא חייב להחזיר את הגזלה היה כאן אומינה לחיוב שבועה הייתה כאן המינה לחיוב חומש באה התורה ואומרת לא וכחש בעמיתו בפיקדון ובצ דווקא באמי יתו אבל לא בגוי צריך פותה מיוחדת אז מכאן מוכיח השר המלך א ש שהשבת החיוב השבת הגזל שנאמר ברמבם חיוב השבת הגזל הגוי הוא חיוב גמור מן התורה והשיב את הגזלה אשר גזל האמת היא שההוכחה שניתן ניתן לדחות לכאורה בשו בקלות את ה את ההוכחה של ה של השר המלך בדברים האלה רו ה גם רב שימן שקופ בחידושיו לבבא קמה בסימן לט וגם ראיתי בקונטרס שיעורים לגריס גוסטמן על מסכת בב קמה בסימן יז אוד טו שניהם כותבים את אותו עיקרון העיקרון הוא שיש הבדל יסודי מהותי מאוד בין א בין מה שהרמת על אדם שנשבע על כנס שהוא פטור משבועת שבועת הפיקדון ופטור מחומץ וובין חומש ובין המקרה שלפנינו א על אדם שגזל מגוי כלומר גם על הצד גם על הצד שאין חובת השווה של הגזל אין חובת השבה של הגזל לגוי אף על פי כן ברור שיש כאן כפירת ממון ולפיכך ברור שצריך לפות המיוחדת גיד שפטור מחומש מדוע הרב ש וגם הגריס גוסטמן מפנים אותנו לדברי הירים שזה חידוש הרבה יותר גדול הירים וגם הרמבן שבמלחמות תראו במקור יח שיטת הירים בסימן רנה בתפוס ישן שהוא פוסק להלכה כדעת הראשונים כדעת התנאים במציאה קיא עמוד ב שגז נוכרי מותר מן התורה גזל נוחי מותר מן התורה כן הוא מתבסס דברי הגמרא בבב קמה לח שכתוב שמה בחוקוק רעה ויתר גויים כן עמד ב ראה תר גויים ראה גויים שלא קיימו שצך עמד והתר ממונ לישראל שמה הוא למד משמה הוא למד פשט שרואים בגמרא סתם הדיילת שגזל הגוי מותר אומר אז זה כותב בסימן רנה בדפוס ישן אבל בסימן קכד בדפוס ישן כותב הירים הבז ממיץ שלמרות ש שימו לב מה הוא כותב אף על פי אף על גב ד גזל עובד כוכבים שרי כן צריך אני דילגתי צריך להיזהר שלא יגזול אלו הדלית מינים אפילו לעובד כוכבים ואף לגב דגל עובד כוכבים שרי כל כמה דלא נפק מרשות עובד כוכבים לא מקרי לכם תמ רבונה נו זנקר כי זנטון מעובד כוכבים סלא גזו נתון לכולי מהת מה סתם כנענים גז נר קרק גז גזזו אנו כלי ווש בעלים ביד דידו רש בידו קמנ יפקון כר גופו שהם יצאו ידי חובה כן אז אז קודם כל רים הירים שהוא הבין בגמרא פשט ש באמת ה חששו שגזל מגזל הגוי כן החשש הו שהקרקע היא גזולה מגוי אבל אף אז פה דבר דבר מדהים הרי רים סובר שמותר לגזול מגוי אבל אף על פי כן אי אפשר לצאת בזה ידי חובה זה לא נקרא לכם זה לא נקרא לכם א צריך להיזהר שלא יגזול אלו הד מ כוכבים אז הרעיון הוא פשוט זה שהתורה התירה כביכול את גזל הגוי זה לא אומר שזה הופך להיות שלך כן כותב את הדברים גם כן הרב שימן במקום אחר בבבא קמה בסימן ה בחידוש בבבא קמה סימן ה אות ג שזה ש זה שהאדם צריך לקנות ממון בניינים בכדי שיוכל להיות בייל עליהם זה לא קשור לאיסור גזל זה דין אחר לגמרי לו יצוייר שלא היה איסור גזל בעולם אז אז כל הממון של כל בני אדם היה הופך להיות הפקר ויה אפשר לקחת את זה בלי קניינים הרי זה דברים בטלים נגיד קטן קטן הוא לא לא חי במצוות בסדר הוא לא חי במצוות אז אם הקטן הלך וגזל גזל איזה משהו אז נגיד ופיש כוח מזל טוב קנית עוד זה עוד רכוש קנית את הנכס הזה הזה ברור שזה אי אפשר להגיד דבר כזה אז בשביל מה יש הגמרא בבכורות בדף יג דנה באיזה קניינים קונה ישראל מגוי כן ממשיכה מחלוקת רבי יוחנן ר שלקי משיכה אוס כן או נו מה מה בכלל הדיון פה בשביל מה צריך בשיל מה צריך לקנות קח את זה פשוט אם גזל הגוי מותר אז קח את זה וזה שלך למה צריך דרכי קניינים כן הרי זה פשוט כבי את בקוד שזה שאין איסור גזל זה לא אומר שזה שלך אתה צריך לקנות את זה רק בדרכי הקניינים באופן שהגוי יקנה לך מדעתו מרצונו את הנכס אז תקנה אותו אבל כל מה שהוא לא מקנה לך אותו זה שלו אז יצא כאן דבר מאוד מאוד מעניין שלדעת הירים שכביכול מותר לגזול מהגוי אבל גם אחרי שאתה גוזל מהגוי אתה משתמש בנכס של הגוי זה לא נכס שלך אתה נהנה ממנו אבל הוא לא שלך אתה לא יכול לקדש בזה אישה כן זה הדיון כן איך אפשר לקדש בזה אישה נראה את המשך דברי הרימה אבל אבל זה לא שלך אז אם כן אומר הירי מזהיר שצריך לקנות גם אם נגיד שגזל הגוי מותר כן כל כמה דלא נפק מרשות הגוי לא מקרי לכם צריך לקנות את זה ממנו ו צריך לדעת וככה גם מדיק רב קב הגר אצנו בסוגיה בדף ל שגם שיטת הרמבם במלחמות היא כדעת הירים הרמבם במלחמות התייחס לכך שהסוגיה אצלנו בדף ל עמוד ב מתעלמת לכאורה מכל הדיון במצווה הבאה בעבירה כל כל העיסוק בסוגיה אצלנו הוא איך הונקר יקנו את ההדסים את ארבעת המינים כדי שיתקיים פה דין ולקחתם לכם ביום הראשון שזה לכם אז לקנו ביאוש ושינוי רשות שואלת הגמרא לקנו בשינוי השם לקנו יוה בשינוי מעשה כל הדיון בגמרא הוא כייצד יוכלו הונקר לקיים דין לכם בהדסים שהם קונים מגויים שחשודים על גזל הקרקע זה כל הדיון איפה נפקד מקום של מקומה של מצווה בא בעבירה איפה זה נעלם למה אין פה דיון לגבי מצוו בא בעבירה אומר הרמבן ו אז בעל המאור פירש בעל המאור פה בדף יד מדפי הריף פירש ש הנה מוכך בסוגיה שלנו שהסוגיה שלנו הולכת עם שיטת רבי יצחק בר נחמן בר נחמני שבשמו של שמואל שהוא לט לה בכלל הוא לא סובר את הדין של מצווה הבאה בעבר עסקנו בזה בטוס ברו שגם שמואל מודה שיש דין מצוו בעבירה רק הוא סבור שזה דין דרבנן ולא דין דאורייתא אבל בעל המאות סבור ששמואל בא לחלוק מכל וכול על כל העצם ההלכה שוא לא הוא לא מסכים בכלל לעצם ההלכה של דין המצווה הבא בעבירה והסוגיה שבהמשך היא העדות בורה לכך שקמ לן שאין לנו דין שמצוה באה בעבירה הנה הסוגיה לקמה מתעלמת לגמרי מהעיסוק בשאלה הזו הסוגיה לקמן הולכת לדעת רבי יצחק בן נחמני בשמו של שמואל אז הרמבם בא לענות על השאלה הזו הרמבן בא לענות לא באמת כי מנן שיש דין מצווה בא בעבירה אז אם כן מדוע הגמרא אצלנו מתעלמת כי הגמרא אצנו מדברת על גזל מגוי וגזל מגוי מותר אז אין פה בכלל דיוון של מצווה בא בברה כך אומר הרמבן ומה שישיב תראו במקור יט מה ששי מדקאמר אבונה לנו אבקר ושק רינ לממר נקני בשינוי השם אף על גב ד מצווה באה בעביר מדובר פה על גזל יש להשיב דהרת ד נוכרי גזלה ולא של ישראל דלא שכיחי ומשום לכם תמר למי קני למי קני מינה באליק אז הבין רב קגר מדבריו לכור זה דברים ברורים ששיטת הרמבן היא כדעת הירים שגזל הנוכרי מותר אז לכן אין פה בכלל אין פה בכלל עיסוק בשאלה של מצווה הבאה בעבירה כי אין פה עבירה אין פה עבירה של גזל אז כל העיסוק רגע הוא אך ורק בדינה קניינים נכון שאיין פה איסור של גזל אבל עדיין זה לא שלך איך תקנה את זה איך תקנה את זה סוף סוף זה לא שלך אז כאן הגמרא עוסקת בדיני הקניינים קנייני הגזלה אז רואים כאן רואים את החילוק הזה החילוק המהותי הזה שהעובדה שגזל מותר זה לא אומר שזה שלך כן אז אם אנחנו אומרים את זה לדעת הירים והמלחמות שלמרות שהם סוברים שגזל הגוי מותר עדיין זה לא שלך כל שכן וקל וחומר בן בנו של כל וחומר שמי שסובר שגזל הגו גזל הגוי עסור מן התורה גם אם נגיד שאין חובת השווה הרי ודאי זה לא שלך כן גם אם נגיד שאין חובת השווה כן עדיין זה לא אומר שהממון הוא שלך רים הירים והרמבן חיצו שלמרות שגזל הגוי מותר זה עדיין לא שלך כל שכן לטמן דפליג שגם אם נגיד שגזל הגוי גם אם להגיד ש שגזל הגוי אסור בפרט אם להגיד שגזל אסור גם אם להגיד שאין חובת השווה מן התורה על הגוי אין חובת השווה אז זה שאין חובת השווה זה אומר שזה שלך לא זה לא שלך אין חובת השוה וזה לא שלך כן אז מה מה זה בדיוק כן כן אז רק אני אזכיר אני אזכיר פה את דברי החזון איש אומר החזון איש בקמה סימן תו אות מ אומר החזון איש לפי לפי הגישה הזו שאין חובת השוה מן התורה לגוי כן אז יצא ככה שאדם שגזל מגוי יש איסור גזלה מן התורה בסדר כל זמן שהוא מחזיק בנכס הגוי כל זמן שהוא מחזיק בנכס הגוי שלא על דעת להחזיר לו אם הוא יתבע ממנו הרי שהוא עובר בכל רגע על איסור גזל בסדר כי יש איסור גזל מגוי אז אם הוא אם אדם גזל מגוי הוא עבר על איסור לא תגזול אם אדם גזל מגוי הוא עדיין עובר על איסור לא תגזול כל זמן שהוא אוחז בחפץ באופן כזה שהוא לא מוכן להחזיר את החפץ גם אם תבע אותו הגוי אז הוא עובר על איסור ללא תגזול כן במאמר מוסגר כן רואים החזון איש שהוא לא מסכים עם הקצות החושן בסימן המד סיב קטן ז שסובר שגוזל מגזלן לא עובר על איסור ל תגזול כן ש כן זה טוב לפי הקצות החושן איסור לו תגזול זה אך ורק במוציא מרשות מבית מגוני מבית האיש אבל אם זה כבר נמצא אצלך ואתה ממשיך להחזיק את זה בגזל אתה לא עובר שוב על איסור לא תגזול כן אתה מבטל את מצת ההשבה אבל אתה לא עובר על איסור ל תגזול רואים מהחזון איש שהוא זה נושא אחר רואים החזון אש שהוא לא אוחז כ החזון איש אומר שגם אם אדם גזל ומחזיק את החפץ אצלו בגזילה הוא כל רגע ורגע עובר על איסור לא תגזול אבל מתי הוא עובר על איסור ללא תגזול אומר החזון איש אך ורק אם הוא גומר בדעתו שגם אם יבוא הגוי הוא לא חזיר לו את זה אבל אם הוא מחליט עכשיו בדעתו שאם יבוא הגוי ויתבע את החפ אז הוא יתן לו את החפץ בחזרה הרי באותו הרגע הוא לא עובר יותר על איסור לא גזון האם הוא מחוייב להשיב כרגע את הגזלה לא מן התורה הוא מן התורה הוא לא חייב להשיב מדרבנן הוא כן משום חילול השם אבל מן התורה אין עליו מצת השווה אז כותב שמה החזון איש בסוגריים שיתכן שצריך להודיע לגוי שהוא יכול לקחת את את החפץ אם הוא רוצה ככ הוא כותב בסוגריים צריך להודיע לו שאם הוא רוצה הוא יכול לקחת את החפץ אבל אין עלה מצווה להשיב לו בסדר אין לה מצוה להשיב לו אבל הוא כן צריך להודיע לו ככה מגדיר חזוניש את המצב המעניין הזה שגזל הגוי אסור אבל אין חובת השוה כן אז מה הי נפקא מינה נפקא מינה כמו שאמרתי שאם הוא מחליט בדעתו גומר בדעתו שאם הגוי יבוא ויבקש את העבדה את הגזלה אז הוא ייתן לו אותה אז אז אז אז הוא לא עובר יותר ל לא תגזול אבל הוא עדיין לא מחויב בהשבה וזה עדיין לא שלא או אז מעתה נחזור לדברי ה רב שימן והקוטר סי שיעורים אז אין שום הוכחה מכך משר המלך מבקש להוכיח למה צריך לפוטה למה צריך לפוטה וכחש בעמיתו להגיד שאדם שנשבע לגוי פטור מחומש כן וטי פוקלי שאין פה בכלל יסוד לדין חיוב שבועת הפיקדון ולדין חומש כיוון שאין חובת השוה אז זה כמו כופר בקנס שאין שם שבועת פיקדון התשובה היא לא קרב זה אל זה שבועת הפיקדון שבועת הכופר בקנס אדם שטובע את חברו שאתה טבחת ומכרתי שלי ולכן אתה חייב לי תשלומי ד' וה באמת אין פה אין פה כפירת ממון כי המודה מודה בקנס פטור הוא פטור לגמרי הוא לא חייב לשלם אבל אדם שגזל גוי שימו לב אדם שגזל מגוי גם אם נגיד שאיין חובת השבה אקטיבית אין אין אין חיוב על על הגזלן לבוא ולטרוח להשיב את את הגזלה לבעלי הגוי אבל עדיין הממון לא שלו ומכיוון שהממון לא שלו יכול הגוי לטבוע את הישראל הגזלן בבי דין של ישראל בתביעת ממון גבך אתה גזלת אותי יש לי ממון אצלך אתה תחזיר ל אותו בבקשה ובית הדין ידרשו לתביעה הזו יש כאן תביעת ממון לכל דבר ויש כאן כפירת ממון לכל דבר יש כאן כפירת ממון יש כאן תביעה של ממון גבך אם היה טובע אותו הגוי בבית הדין הוא היה מחוייב להחזיר לו את זה כי זה שלו כן ולכן אלמלא גזרת הכתוב וכחש בעמיתו בוודאי ובוודאי שהיה כאן מקום לשבועות הפיקדון ולדין א לדין חומש ולכן צריך לפות המיוחדת להגיד שפטור ככה כותבים האחרונים אבל אומר הרב שימן נראה יותר מפשט דברי הרמבם כמו שכותב ה השר המלך שאכן חיוב אז כלומר את ההוכחה של השר המלך להגיד שיש חיוב השווה מן התורה אז את זה הוא דחה את ההוכחה שלו מדין מדין א א נשבע לגוי ממלכות גזלה בפרק ז אח משמה הוא דחה את ההוכחה הזאת אבל לגופו של עניין אומר רב שימן מפשט לשונו של הרמבם כפי שאנחנו גם רואים קצת נראה באמת נו נוטה לומר שחיוב השוה לדעת הרמבם שחיוב השבת הגזלה לגוי וחיו מן התורה בדיוק כמו ישראל וככה גם נראה מדברי הגרה באבן העזר בסימן כפ ס באות ה הגרה מתייחס לדברי הרימה שמה תראו במקור כ כתוב שמקדשת האישה בגזל אז אם נתייאשו הבעלים כמה גזל של אחרים הוא גזל מ משהו ממישהו אחר נתייאשו הבעלים ונודע שקנה אותו דבר ביאוש הרי זו מקודשת ואמלא ינה מקודשת איך היא מקודשת כי זה יאוש היה פה יאוש ושינוי רשות כן מקדש אותה בגז שים היה פה יאוש ושינוי רשות אומר הרמה קידשה בגזל או גניבת עובדי כוכבים האויה מקודשת בפשטות הוייה מקודשת אפילו קודם יאוש ככה ככה כתבו הנושא כלים נקודת החידוש ש בגזל בגוי אדם שגזל מגוי גם אם לא נתייאשו הבעלים גם אם לא נתייאשו הבעלים הגוי עדיין היא מקודשת למה דה אינה צריכה להחזיר רק מכוח קידוש השם ככה כותב הרמה בשם המרי ול אינה צריכה להחזיר אלא משום קידוש השם כלומר אדם שגזל מגוי למרות שהגוי עדיין לא התייאש הוא לא צריך להחזיר רק מדין קידוש השם כך אומר הרמה בשם המריו כותב עלזה שמה הגר בביאורו לתר זה לא נכון גזל הגוי אסור מן התורה מה הוא התכוון לומר א מה זה גזל הגוי אסור מן התורה הבין מדבריו גריס גוסמן וזה לכאורה מתבקש כוונת הגרל להעיר על הרימה שכיוון שגזל הגוי עסו מן התורה ממילא ברור שגם והשיב את הגזלה אשר גזל נאמר מן התורה אצל גוי כן אז אם זה נאמר מן התורה אצל גוי א זה טעות הוא משיג על הרמה שכותב שהחובה החיו להחזיר את הגזלה הוא אך ורק מכוח קידוש השם זה לא נכון זה דין דאורייתא אז ממינה אפשר להגיד שהגר מצטרף להבנת השער המלך שחיוב השבת הגזלה לגוי למן ד אמר שגזל הגוי עסור מן התורה הוא גם כן מן התורה בדיוק כמו ישראל לעומת זאת כבר כותב המרם בן חביב בספר שלו יום תרועה בראש השנה בדף כח עמוד א' שבאמת לדעתו כל הדין של והשיב את הגזלה אשר גזל נאמר אך ורק בישראל מפשט המקראות כן א נאמר בישראל ולא נאמר בגוי לפנותה פשוטה שחיוב בהשבה של גזלה לגוי זה אך ורק מדרבנן משום חילול השם או או קידוש השם איך שתקראו לזה צריך להחזיר משום קידוש השם וככה נראה בפשטות שיטת הרמה הרמה באבן העזר בסימן כח בסעיף א' כותב לידיה בשם ריבל שאינה צריכה להחזיק רק מכוח קידוש השם אין חובת השבת הגזלה לגוי אלא אך ורק מדרבנן שחלו לשם ככה גם נקט בפשטות הנתיבות בסימן שח שמח קא ובהתייחס זה השגת השך שמה על אתר בסימן שמח בסיב קט ב שואל השך אם נאמר שאין א ש הוא שואל שאלה בפשט דברי בפשט דברי רי מה מדובר שהוא מקדש את האישה בגזל הגוי עוד לפני שהגוי אפילו התייאש הוא לא הוא לא כותב שצריך שם שיוש הוא אומר אין חובת החזרה אז הוא שואל השך אי איך איך בדיוק ה מקודשת הרי זה לא שלו הרי כמו שהקדמנו לפני כן הרי הוא מקדש אותה בחפץ שהוא לא שייך לו וגם היא לכאורה לא קונה את החפץ כי הבעלים עדיין לא התייאשו אז איך איך איך איך היא מתקדשת במי מתקדש הוא קדי שותה בדבר שלא שייך לו ה מתרץ הנתיבות שמה על התר שהיא מתקדשת בהנאה שיש לה בשימוש בחפץ כמו שהגמרא אומרת שמה בבצת דברי הגמרא בקידושי בדף סג שאם אדם אומר לאישה או שהאישה מבקשת מהגבר דבר עליי לשלטון כן תדבר עליי שאפילו תפעיל עליי פרוטקציה בשלטון שיפטרו אותי מהחובות שלי אז היא מקודשת ומבואר בגמרא שגם ר שקש רצה לומר שמדובר כאן שהוא נתן הפרוטה ודבר עלי לשלטון נאמר אך ורק כתנאי בקידושין אבל הגמרא דוכה את ההבנה הזו א הגמרא אומרת שאם אדם אומר לאישה או שאישה אומרת לבעל פוטנציאל חתן שב עם מי בצבת וקדש לך רק תשב איתי אני נהנת מכך שאתה יושב לידי שחוק לפניי רקוד לפניי אז שמיין שמין את הפעולה שהוא עשה אם יש ב שוי פוטה היא מקודשת אז רואים מכאן שלא מדובר כאן שהוא קידש אותה בפרוטה מעבר לכח אלא הוא מקדש אותה בהנאה הזו שהוא שהוא גורם לה עם ההנאה הזו אפשר לשום אותה כשווה פרוטה אז אומר הנתיבות גם פה אותו דבר אדם שמדת הרמה אדם שמקדש אישה בגזל הגוי אפילו לפני שתיישם כיוון שאין לו חיוב להשיב את הגזלה כן אין לו חיוב להשיב את הגזלה והאישה יכולה להחזיק בחפץ הגזול עד ש עד שיבוא ויתבע הגוי עד שיבוא הגוי ויתבע ממנה היא יכולה להמשיך להחזיק את החפץ גזול היא גם יכולה להשתמש בחפץ הגזול כן היא גם יכולה להשתמש בו אז אז הקידושין חלים מדין ההנאה ששווה פרוטה הנאה משימוש בחפץ הגזול כפי הנראה צריך להוסיף לפי הנתיבות שהוא צריך להגיד לה את זה כן הוא צריך לבאר לה שהוא מקדש אותה בהנאה שהוא בהנאת השימוש מאותו חפץ חפץ גזול אה גם הנודע ביהודה ביורה דעה במהדורה קמה הסימן פא נקט ככה שגזל גם גם לצת שגזל הגוי אסור מן התורה אבל אין חיוב השווה של הגזלה מן התורה אלא אך ורק מדרבנן משום חילול השם וכך גם נראה מדברי ה על שלטי גיבורים במקור כג כן א אבל אולי אולי לפני כן לפני כן תכך נראה את הדברים בהמשך כי זה עוד נקודה מעניינת אז אזני אז אני רוצה בעצם לחזור לנקודה על הצד ומ על הצד שחיוב השווה של הגזלה לגוי הוא לא חיוב מן התורה ה מדרבנן דהיינו מן התורה אין חובת השבת הגזלה לגוי נקודה תה בהניח שזה שזה ההלכה כרגע עכשיו צריך לדון האם יאוש של הגוי קדי מקנה את ה את הגזלה לגזלן יאוש גדי וכאן צריך לברר את השאלה הבסיסית מדוע היאוש כדי לא קנה בגזל מישראל למה אם אדם גזל מישראל ואותו נגזל התייאש אמר ווא לחסרון כיס הוא התייאש מהגז למה לא קונה הגזלן את הגזלה מדין יאוש כמו שמצאנו ביאוש דעבודה כן שאם אדם איבד משהו נתייאש עבדה אז זה התר זכייה כל אחד יכול לזכות בזה זה הבקר כל אחד יכול לזכות בזה אן ום זה הפקר במובן הזה שכל אחד יכול לזכות אז אז אז אז למה לא נאמר אותו דבר וגם בזלה שאם תאש הנגזל יכול הגזל לזכות בזה אז אז הגמרא במק מס כמובן מחלקת והגמרא מקור לח אז הגמרא אומרת יאוש אמרו רבנן דקנה מי הוא לא ידין דאוריתא דרבנן עצד לומר שיוש כנה זה מד מן התורה זה מדד מוצא אבדה מוצא אבדה עליו כיוון ד מתיאש מר מ אז המי כיוון דש מר קנילה אל מקני אודי לא דבדה למה אבדו דכ לידי בהתר ת לידי אבל כיוון יסור ת לידי מדרבנן ורבי יוסף במסקנה אומר שו שי קונה בכלל אפילו מדרבנן כלומר הצד ר שיוש לא קנה אפילו מדרבנן ייסודו הוא שיש כאן הבדל יסודי בין יאוש דגלה לבין יאוש דעבודה יאוש דבדה זה נקרא בהיתר אתה לידה היתר אתה לידה לידי מוצא עבדה זה הגיע בהתר ולכן הייאוש דעבודה מועיל שעבדה תכנה למוצא לעומת זאת בגז זה נקרא באיסור העתה לידה זדן הלך עשה פעולה של מיסד של גניבה מיסד של גזלה בכדי לרבי את החפץ אליו ולאחר מכן התייאשו הבעלים אז זה נקרא באיסור האתה לידה מה הפשט באיסור התה לידה זה שאלה זה שאלה מעניינת כן מה הפשט באיסור תה לידי אז יש כפי הנראה יש בזגה מחלוקת להבין את זה אבל כרגע אני אלך עם הבנה אחת החזון שהזכרנו בקם הסימן טו אות מ מבאר ש באיסור הת לידי הכוונה שכיוון וככה זה הפשט בתוספות כפי הנראה שבשעה שהגז עשה את פעולת הגזלה כן אז הוא אוטומטית מיד תחייב בהשבה והשיב את הגזלה אשר גזל הוא התחייב בהשבה כ התורה מצווה אותנו להשיב כיוון זה הכוונה באיסור מה זה באיסור התה לידה סורה הכוונה שהייתה חובת השווה מיד בשעת נטילת הגזלה זה נקרה באיסור לא דוקא בפן המוסרי כן שזה הגיע אליו באיסו אלא הכוונה זה הגיע אליו עם חובת השווה כלומר זה מגולם בתוך המיץ ל הגזלה מגולמת כאן חובת ההשבה אומר אומר אומר ה אומר החזון אש כיוון שיש כאן חובת השווה לבעלים ממילה יאוש לא כניה למה יאוש ללא כני כי יאוש מבוסס על כך שבר יאוש דעבודה מבוסס על כך שברגע שהבעלים התייאשו כן למעשה כוח הבעלות שלהם פקע כוח הבעלות שלהם על הממון שלהם פקע בעובדה הזו שין אין יותר שום זיקה בינם לבין הממון כן אחרי שהבעלים התייאשו אז אין יר יותר אין יותר אין יותר זיכה ביניהם לממון וממילא יאוש הוא בעצם היתר זכיה לעלמה אבל בגז בגזילה כיוון שה גזלן גם לאחר יאוש עדיין מחוייב להשיב את הגזלה נגזל כל זמן שהיא בעין את הגזלה עצמה הוא מחוייב להשיב נגזל חובת השווה למעשה היא אנטי יאוש כלומר חובת ההשבה תמיד עלמת לשון עלים היא מחזקת את כוח הבעלות של הנגזל באופן כזה שלא יוכל להיות כאן שום יתר זכיה לא יוכל להיות כאן שום אתר זכייה אפילו לאדם אחר שהוא לא שוא גזל בעצמו את הדבר הזה רואים רואים להדי בתוספות אומר החזן אש בתוספות ובכמה תראו ב במקור כב בסט עמודה לדיבור הרי כושל קטו אז כמובן לא נראה רק את הנקודות הנקודה הרלוונטית אז הוא כותב דני ד נגזל אין יכול לטבוע מן המחזיק באחר יאוש כלומר אם אדם אם אדם א א כן אם אדם אם אדם גזל כן דווקא גזל לא נטשו הבעלים כן אםם אם אדם גזל ואחר יאוש העביר את זה לידיים אחרות אז כבר הנגזל לא יכול לטבוע מהמחזות אחר יאוש אבל מכל מקום כיוון שכל אדם אסור להחזיק בה מפני שהיא צריכה לגזלן יפטר מן הנגזל כן ואם כבר זכה באחר לכל הפות חייב להשם דמים לגזלן כ דמר אפילו ן דמר יאוש לא כנ חייב ו עושה כ מדינות גזלה אבל הנקודה כאן באיסור מצוות מעשר בדין במעשר אבל הנקודה כאן שכיוון שכל אדם אסור להחזיק ני שהיא צריכה לגזלן להיפטר מן הנגזל כלומר אסור לאף אדם כן אסור לאף אדם ללכת ולהחזיק בגזל שנמצאת בידיו של הגזלן אפילו אחר שנתי שו הבעלים כלומר גם אחרי שנתי ששו נתייאש הנגזל לא הופך את הגזלה להיות הפקר לכל שכל אחד יכול לבוא לקחת למה לא למה לא לא למה אנה נגיד שזה כמו כבר יאוש דעבודה אחרי שהבעלים התייאשו הנגזל התייאש הגזלה כעת נמצאת בידיו של ה של הגזלן יבוא כל אחד ויקח את זה מדין כמו יאוש ד עבדה נגיד לו בהתר תה לידי הבעלים התייאשו לא העובדה ש שהגז צריך להחזיר אותה ל הנגזל היא צריכה לגזלן להיפטר מן הנגזל יש קיוב יש מצוות והשיב את הגזלה אשר גזל מצוות והשיב את הגזלה אשר גזל שמוטלת על הגזלן להשיב לני גזל עלמת את כוח הבעלות של הנגזל וכך שאף אחד לא יכול לזכות בנכס הזה למרות שנתי שו הבעלים אסור לו לזכות בחפץ הזה זה לא ההפקר זה לא ההפקר אז עכשיו אה אז אז אמרתי שגם ה או אז אז עכשיו מה אז מה מה ההשלכה של הנקודה הזו ההשלכה הי פשוטה כל מה שיוש קדי לא קני בגזל מישראל זה אך ורק מפני שיש חובת השה זה למעשה המסקנה שעולה מדברי החזון איש הסיבה שיאו כדי לא מועיל בזלה הו משום שבאיור ראתה לידי מה זה נקרא באיסור ראתה לידי בחובת השווה זה חובת השבה חובת ההשבה של והשיב את הגזלה היא היא זו שמונעת שהיאוש יועיל כי כל זמן שיש חובת השוה כוח הבעלות לא נחלש הוא עומד באינו למרות שכבר התייאשו הבעלים ממילא אומר החזון איש אומר השר המלך אני חוזר לשאלה כן לנקודה השר המלך בפרק א' מלכות גזר עלב ור שמח שהזכרנו בפרק ה מלכות סוכה על כה ממלה מיושב מושב את קושיית הפני יהושע על רשי מדוע רשי לא פירש את הסוגיה שמדובר בחשש של גזל מגוי שגזל את קרקע מגוי התשובה היא כי אם היה מדובר כאן על גזל מגוי גם אם נגיד שקרקע אינו נגזלת והכל טוב ויפה יש איסור גזלה מגוי קרקע אינה נגזלת נמר גם בגוי אבל סוף סוף יאוש קדי קנה בגוי לא היה צורך שאנקרה יבקשו ממישהו אחר לגזוז הם היו יכולים בעצמם לגזוז משום שכבר הבעלים הבעלים כבר הבעלים כבר למעשה התייאשו כן התייאשו מהקרקע אז אם היו גוזזים הונקר היו גוזזים בעצמם זה היה שלהם לא היה צורך ב שלב נוסף כן לא היה צריך בשלב נוסף הם היו ממש זוכים בקרקע זוכים בהדסים בכוחות עצמם בשביל קיום דין לכם לא היה צורך בכלל בשינוי רשות ובגמרא וככ אנחנו נסים לדברי רשי בהמשך רשי כותב שרב הונה בהכרח מהמשך הסוגיה מוכרח שרב הונה סובר שאושו קני כן תראו את רשי אצנו רשי כותב לידיה אצנו בדיבור המתחיל וקרקע אינה נגזלת כותב רשי אבל מי שנתלש הפרי וגזל כן והבעלים נתייאשו כבר מכל הפירות ויאוש אצם אח כ וכסו יאוש גרידה לא כני אבל יאוש ושינוי רשות כני כלומר מהמשך הסוגיה שהגמרא שאומר להם רבונה כיכי דלוי יאוש ידיך הוא ושינוי רשות יאוש בידי ושינוי רשות בידייך הוא מוכח מוכח אומר רשי מוכח שסבור רב הונה שאושו קני ולכן צריך ביאוש צורך בייאוש ושינו רשות בכדי שהבקר יכלו לזכות בהדסים האלו אומר אומרים האחרונים אם היה מדובר כאן על גזלה מגוי לא היה צורך בשינוי רשות בכדי שיוכלו לקנות את ההדסים משום שאושינג אי למה יאוש קדי כני בגוי כיוון שאיין חובת השוה לכן לכן נאלץ רשי לבאר שכל הסוגיה עוסקת בחשש גזל מקרקע של מקרקע של ישראל כיוון שבקרקע של ישראל אז כמה ננ שיהיו שקדי לו קני אז בכדי שיאכלו בכדי שיכלו הונקר לזכות בהדסים אז מוכרח שיש כאן יהיה כאן יאוש ושינוי רשות ככה מבארים האחרונים מה שכאן צריך להבין זה מה המשך דברי רשי שכותב ונ מכן ה מצווה באה בעבירה וה כן אז יש בינמ הזה יש יש המון מה לדבר אבל אבל אני אגיד לכם מה רב קיוגר וגר בהגהותיו לשולחן ערוך ת סימן אור החיים סימן תרמט סעיף א' מביא שני פירושים הפירוש הראשון שלו שרשי לא נתכוון לומר ש באינ מי הוא לא מתכוון לומר שכך סבור רב הונה לא בדעתו של רב הונה הוא גילה כבר דעתו ברשע בכך שהוא אמר וכסו יאוש גרידה וקני כלומר רב הונה בעצמו סבור שיוש גדיל לא קאני כן וזו הסיבה שהסברנו שהוא נאלץ לבאר שמדובר כאן על גזלה של קרקע מישראל כן יאוש דילו קני ולכן היה צורך ביאוש ושינוי רשות היה צורך ביאוש ושינוי השם היה צורך בשינוי מיסה שהגמרא שואלת בכדי שיוכלו הונקר לקנות אבל לא היה ניתן להסתפק ביאוש גרידה ככה הבין רבונה בעצמו אבל רשי מוסיף ואומר שגם אם נאמר גם למנ דמר גם למנדה אמר שיאושר גם מגזל של ישראל יאוש גדי קני באלמה עדיין אפשר לבאר את הסוגיה שכל הצורך ביאוש ושינוי רשות שינוי השם שינוי מיסה זה בכדי להתגבר על בעיה אחרת לא על בעיה שלכם מצד הבעייה שלכם הבעייה הזו נפטרת בכך שיוש קדי קני אז ההדסים הללו יהיו של האבן קר גם אם גזזו אותם בכוחות עצמם אבל אנחנו נתקל בבעייה חדשה בבעיה של מצווה באה בעבירה משום שיש כאן איסור גזלה איסור גזלה ו וכאן אנחנו רשי לפי ההסבר הזה כן נתה מדברי בעל המאור שהזכרנו לפני כן והרמבן שהוכיחו שהסוגיה שלנו לא עוסקת בכלל במצווה הבאה בעבירה או בגלל שהסוגיה שלנו הולכת לשיטת רבי צר בן נחמני בשם שמואל שלק בכלל מצווה באה בעבירה או שמדובר לדת הרמבן במלחמות מדובר כאן על גזל מגוי והוא סובר שגזל גוי שרי אז אין פה בכלל עבירה לא רשי מעלה אופציה שהסוגיה שלנו הולכת לשיטת רבי יוחנן שיש דין מצווה בא בעבירה ולמרות שיש דין מצוה בעבירה יש אפשרות להתגבר על החיסרון הזה על הפסול הזה על ידי שינוי השם שינוי ע מעשב קניו בשינוי השם גם אם הלכו הישראלים הקר גזזו בעצמם הם יכלו לקנות הם יכלו להתגבר על הבעייה של מצווה הבאה בעבירה על ידי שינוי השם ושינוי מס וזה בניגוד גמור למה שהתוספות כתבו לאל בדף ל עמוד א' תוספות דנו לאל בדף ל עמוד א' האם יש פסול של מצווה הבאה בעבירה אחרי שכבר בדיני הממונות החפץ כבר קנוי לגזלן הוא קנה אותו האם אחר כך יש דין עדיין יש דין מצווה בעבירה כאשר תהליך הבעלות והקניין הסתיימו עוד בטרם קיום המצווה אז זה אנחנו רואים תראו במקור במקור א אה נו מקור כד כן כן דרך אגב אני שכחתי את ה שלתי גיבורים רציתי השתי גיבורים גם כן הולך בכיוון שאין חובת השוה אז הוא כותב תראו בשלוש שורות האחרונות הועיל נתייאש אותו הנוכרי הנגזל הרי הוא הבקר ביד ישראל זה כן רואים דיה שסובר על שתי גיבורים שיוש כדי כני בגוי אומר אחרי שנתי אותו יצא דחב פישו עצמות לשון אז מה אז התוספות שם בגיטי בדף נה עמוד א וגם בקמה סז מביאים מחלוקת בין רבנו תם לרי רבנו תם סובר שאף על פי ששיטת אולה שיוש כדי כני אבל זה בדיני ממונות אבל עניין המצווה בא בעבירה למרות שיוש כדי קני ואדם גזל בהמה נתייאשו הבעלים הזה שלו אף על פי כן אף על פי כן אם הוא יקדיש את הבהמה הזו הקורבן הזה יהיה פסול למה מצווה באה בעבירה זו שיטת רבנו תם אז למרות ש תהליך הקנייה של הבהמה הסתיים כבר בשעת היאוש אבל עכשיו כשהוא רוצה לקיים מצווה בממון שלו כיוון שהממון הזה נקנה בעבירה אז יש בזה דין שמצוה בעבירה וזה משתלב היטב עם ה מה שהזכרנו בפעם הקודמת בשם רב שימן שקו בשער ג פרק יט שכל דין מצווה בא בעבירה זה דין פסול בחוצה אז החפצה כיוון שהחפצים לו שם של חפצ גזול למרות שהוא כבר שלו בדיני הממונות אבל עדיין לא פקה מהשם מהפצע שם של שם של חפצ גזול זו שיטת רבנו תם אבל רי חלק עליו ורי אמר לא רי אמר ש באמת כל מקום אולה סובר שיוש גדי קני אבל הוא סוב שם אם היה קנוי לו קודם ההקדש ללא חשי מצווה בא בעבירה כלומר שיטת רי שאם תהליך הקניה הסתיים לפני קיום המצווה כן אז אין פה יותר דין מצווה ב בעבירה למה כי בדיני חושן משפט זה כבר שלך אז זה לא נקרא אין איזה שם של חפץ חפץ הגזול למרות שהוא נקנה בעבירה הוא נקנה בדרך שלילית בדרך של מאוסה לפני הקדוש ברוך הוא אבל כיוון שהלא לא כיוון שהמצווה או קיום המצווה הוא לא הוא לא משתלב או או מיס עבירה וקיו המצה לא משתלבים בעת או בעונה אחת אז אין בזה דין מצווה באה בעבירה מתי יהיה בזה דין מצווה באה בעבירה רק על הצד שיוש גדי לא קני ועל ידי שינוי הרשות אז הוא יקנה את זה אז יצא שזזה באמת יחשב כלומר אם ההקדש ההקדש שזה המצווה הוא בעצמו סייע בתהליך קניית החפץ אז זה נקרא מצווה הבאה או למשל הן זה חשי מצווה בעבירה אבל אם תהליך הקניין הסתיים לפני קיום המצווה לדעת רי אין בזה מצווה ב בעבירה זו שיטת רי ובין היתר מאיפה הוא מוכיח את זה מהסוגיה שלנו הנה תראו כדמוכח בסוכה בדף ל דמר לה רבונה נו קר בסוף הדברים בכד כזו מ עובד כב פ נושם מקנו לו בעבירה כן כלומר מה זאת אומרת הרב הונה הגמרא שואלת למה ך רבונה לומר ש ש הנוכרים גזזו שהבן קר בעצם גזזו ויקנו את הקנו את ההדסים בשינוי השם על ידי גידה או שינוי מיסה מה זאת אומרת מה מה אז בסדר אז יקנו את זה א מה גם אם הקנו סוף סוף יש כאן מצווה בעבירה כ הרי על הצד שזה גזול אז עדיין חפצה ש גזולה אז מה הפתרון שמוצע כאן למעשה למעשה זו הסיבה שבעל המאור פירש שכל הסוגיה מדברת למד אמר שאין דין מצווה בעבירה משו שהוא לא לה בדעתו איך איך בדיוק זה מסייע העובדה שנקנים בשיל השם איך זה מסייע לכך שהם יוכלו לקיים בזה מצווה סוף סוף יש בזה דין מצווה ב בעבירה אבל התוספות גוב הוכיחו מכאן שאם תהליך הקניין הסתיים עוד בטרם המצווה אז אן בזה דין מצווה ב בעבירה זה גוף המה שם הוכחו מכאן ומוסיף התוספות ואומר ודוחק לומר דסבר רב הונה סבר כרבי צחק בנחמני שאיין לו בכלל דין מצווה בעבירה דלא חי של מצווה ב זה דוחה מה שבעל המאור כן קיבל ומה שבעל המאור מה [מחיאות כפיים] את רבנו תם שרים בא רשי ואומר בא רשי ואומר שגם על הצד שיוש דיקני עדיין יש כאן בעיה של מצווה באה בעבירה זה בדיוק מה שהוא אומר כן גם למד אמר שיש דיקני עדיין הסוגיה רלוונטית הסוגיה בא לדון טוב זה שלך כי וש דיקני ומתקיים פה דין ולקחתם לכם אבל מה עם דין מצווה בא בעבירה וכל מה שרב הונה מציע להונ קרה זה בכדי להתגבר על הבעיה הזו שמצווה בא בעבירה משמע שגם לאחר שהסתיים תהליך הקניין גם אם הוא נעשה בעבירה סוף סוף זה שלך כיוון שזה שלך אז אז א כן אף על פי שזה שלך כנית עדיין יש כאן בעיה של מצווה בעבירה עדיין צריך להתמודד עם הבעיה הזו וזה מה ש הדיון בגמרא וכאן נשאל את השאלה ואני זה הנקודה שאני רוצה לעסוק בה אז איך לפי זה באמת שואלת הגמרא לקני בשינוי השם לקנו בשינוי מיסן איך זה בדיוק יועיל איך זה בדיוק יעזור סוף סוף סוף סוף אם אנחנו הולכים בשיטת רבנו תם כן שגם לאחר שהסתיים תהליך הקניין לפני קיום המצווה עדיין יש בזה דין חיסרון של מצווה בא בעבירה משום הפסול של ה של החצ שהוא חפצ גזול הוא נקנה בעבירה מה יעזור שינוי השם מה יעזור שינוי מיסה מה זה יעזור איך איך זה יפתור את הבעיה איך זה יתגבר על הבעייה של מצווה בעבירה לשאלה כפי שאמרתי הקושיה הזו בעצם הבטה את עיקר ההוכחה של הטסות לכך ש אי אפשר להגיד דבר אי אפשר להגיד שאחר שהסתיימה הסתיים תהליך הקניין עדיין יהיה דין מצווה בעבירה כי אחרת אין שום אין שום הבנה לסוגיה מה מה לפי רבנו תם מה מה מה שואלת הגמרא לקני בשינוי השם מה זה יעזור זה עדיין יהיה מצ בעבירה לא הרי לא אנחנו לא עסקים פה בלחם לכם כבר בסדר לכם ב אבל מה היא מצוה בעבירה אז יש מרשע ני רוצה לדבר על המרשה הזה בסדר בקצרה נעשה את זה המרשם מתייחס לשאלה הזאת תראו במקור כו דרך אגב אני לא אני השמטתי את הרטו אבל תראו אחר כך את הרטבה בסוכה כט גם הרית הלך בכיוון הזה נגד רבנו תם אלא כשיטת הוא הולך כשיטת רי שאינו נפסל לא מדין הכם לא מדין אלא גזלו טלו עד שלא קנאו אבל כל שקנאה לגופו קודם נטילת מצווה בין ביאוש ושינוי רשות או שינוי מיסה וכ יוצא ב לא חייב לחזיר ל אדמה הרי הוא כשר לכתחילה ד משום לכם הרי הוא שלו זה כבר שלו הוא כבר קנה בשינוי השם ואף על פי שלא פר אדמה ועדיין הוא לא שילם על זה הרי זה לוקח ולא פר דמים שהדבר הנקנה הוא שלאו לגמרי לכל דבר ין אדמים אל הרחוב כן אז אז הרית חד משמעית סבור שאחר אחר שהושלם תהליך הקנייה גם אם הקניין היה קניין בעבירה כן עדיין אין בזה דין מ זה ב בעבירה אז תראו את המארשה אומר המארשה מקור כו נעשה את זה זריז פירוש רשי וקרקע ענה נגזלת ונה מכאן מצוו בא בעביר פירוש ד בשעה שיחתכו ההם גוזלים ואז התחילו לקנות ביאוש ואבא למיצב בעבירה לכן לכן הבקשה שמישהו אחר יעשה את זה ולא תיק שילה אחד פריך ולקניה בשינוי מה עשה בשינוי השם שימו לב לדברים של המרשה דאף אם הם האונ קרה היהודים יחתכו ויהיו גוזלים לא אה ומצווה בא בעבירה אב ד בקניין הייאוש ודאי יהיו גוזלים מכל מקום בקניין שינוי מסה השווה השם באגודה שאחר כך לא יהיו גוזלים כיון שכבר קנאו הביוש קרד בשת גזלה אומר רשה למה גם על הצד שיש דין מצווה באה בעבירה בחפץ שכבר נקנה אבל יועיל כאן יועיל כאל שינוי השם ויועיל כאן שינוי מסה כדי להתגבר עלי באשם מצווה בה בעבירה איך אף ד בקניין היאוש ודאי הו גזים מכל מקום בקניין שינו מ לא יהיו גוזים איך איך בדיוק זה עובד מה אכפת לי שהם עושים עוד שינוי השם הרי בין כך ובין כך הם קנו את זה אנחנו מדברים פה על הצד שיאו יאוש דיקני כן אנחנו דברים פה על הצד שכבר כבר בגזילה הם כבר קנו את זה בקניין היאוש ובשלב הזה עדיין יש דין מצווה ב יש דין מצ זה מה שאומר רבנו תם זה מה שאומר רשי אף למן דאמר יאוש דיקני עדיין ז מצ בעבירה כלומר עדיין החפץ הוא חפץ פסול לשימוש למצווה משום שהוא גזול לא בדיני ממונות בדיני מות שלך אבל הוא גזול הוא יש לו שם של גזול יש לו פסול של גזול מ בעבירה אז מה יועיל מה יועיל שינוי השם מה ואז התיחס לזה הסטייפלר אצנו בסימן כא והוא כותב זה ברור ששינוי השם ושינוי הגזלה שמופיע פה למהלך הזה זה לא קניין לא מדובר פה על קניין מה זה שך קניין זה כבר קנוי אין קניין אחר קניין אומר הרב סטיפלר אחרי שזה קנוי זה קנוי מה שיך להגיד קניין אחר קניין זה כבר היה קנוי לך ביאוש אז מה זה איך שינוי השם פותר את הבעיה איך שינוי מיס פותר את הבעייה אומר הסטייפלר על פי דין שמופיע או תוספות שמופיע בבמה ס במקור כז לגבי דין תנן התורה וסרת הקרבה של אתנן מה שאדם שילם כנן זה פסול הקרבה אבל הנה הנה כותב כותב אומרת הגמרא שאם תראו בגמרא בכמה ס עמוד ב נתן לה בננה חיתים וסאן סולת זתים וסן שמן ענבים וסן יין תני חד אסור תני חד ה מותר אמר רב יוסף תני גוריון ספוק שבית שמאי עושר מת מתירים מה התמד בבית שמי כתיב גם רבות שניהם בית גם הם ולא שיניהם כלומר רואים שיטת בית הלל שיטת בית הלל שאם אם אישה קיבלה באת ננה חיתים ועשתה מזה סולט כן ואו זה טירזה אז זה כבר מותר בהקרבה זה מותר בהקרבה איך זה מותר בהקרבה מה קרה פה אומר תוספות שמה לתר במקור כח כן והגמרא ושיטת בית שמאי שגם אם זה השתנה מחטים לסולת זה עדיין פסול הקרבה אז הגמרא רוצה לומר שבית שמאי מכאן הגמרא רוצה להכח שבית שמאי שומרים ששינוי במקומו עומד ששינוי לא קנה בקניין גזלה כפי שבתנ שינוי לא עובד שינוי לא לא מאפשר שינוי לא מאפשר הקרבה של האתנן למרות שהוא השתנה כך גם שינוי לא מועיל בגזילה שינוי במקומה עומד שואל התוססות מה מה זה דומה איך היא מדמ מה עניין תנן אצל שינוי זה הלכות גזלה זה הלכות תנן ויש לומה קסבה די שינוי קונה אם כן ראוי להתיר שינוי בטנן דחשיב כאחר ואיזה אותו שבא לידם בתורת תן ו מי מסתם מי לו מיס ומר אומר תוספות אומר וס תוספות שהיסוד הוא שאם זה נשתנה אז זה כבר חפץ אחר זה פנים חדשות באו לחד זה לא החפץ זה לא האתנן זה חפץ אחר וזה היסוד ש קניין שינוי בעצם שינוי והשיב את הגזלה אשר גזל אם כאין שגזל יחזיר אם נשתנה החפץ הגזול פנים חדשות באו לכאן זה יסוד קניין זה יסוד הקניין הזה שנקרא שינוי שינוי מס שינוי השם אומר הסטייפלר הנה כתוב כאן שברגע שהתנה הופך לצורה חדשה פנים חדשות ממאיס לא מיס הוא כבר מאבד את המיסות שלו זה חפץ אחר ממילא זה הפשט במרשה זה הפשט הרשה נכון אדם שגזל חפץ והחפץ נמצא באן גם אם נגיד שיוש דיקני וזה שלו אבל עדיין יש כאן חיסרון של מצווה בא בעבירה זה החפץ הזה הוא מאוס איך אתה קנית אותו בדיוק קנית אותו בעבירה הוא מאוס אבל שואלת הגמרא טוב הוא מאוס אבל קניו בשינוי השם לקנו בשינוי מיסה הרי אם הוא ישנה אותו ישנה את שמו או אם הוא ישנה אותו את הצורה שלו זה לא יהיה אותו חפץ אז המיסות שלו תתבטא זה הפשט במרשה כך אומר הסיפ אבל אניו דעתי הקלושה זה פירוש יפה וזה פירוש אבל נראה לי אני דעתי שזה לא נכנס בלשון של ה של ה של ה של המארשה אחר המחילה וכל הדברים זה לא נכנס בלשון של ה של של המארשה אם תראו במרשה הוא מדבר על קניין אבד בקניין יאוש ודאי יהיו גוזלים מכל מקום בקניין שינוי מסה והשם באגודה שאחר כך לא יהיו גוזלים כיון שכבר קנאה בשגרת בשת כאילו מה ש הסטייפלר כל הזמן מנסה לדחות שזה לא יכול להיות שמדובר פה על קניין כי אין קניין אחר קניין אז לא למה לא מדבר על המרשה כותב קניין אבל אין כוונתו לקניין כוונתו שברגע שהוא שינה את האובייקט אז זה לא אותו אובייקט שמוס אבל זה לא קניין לא מדובר פה על אנחנו לא סקים פה במושג של קנייני גזלה אנחנו מנסים להתגבר פה על מצווה באה בעבירה זה שנו כבר אבל יש כאן בעיה שמצוה בא בעבירה טוב אם תשנה את הצורה זה כבר לאזה כמו חייטין וסן סולת של אתנן אז מה זה קשור למה למה עכשיו צריך להגיד קניין למה מכש כאילו הוא מדבר במישור הממוני הוא מדבר על המישור הממוני הוא מדבר על אף עלג שנו אף על גב שכנעו בשינוי השם אבל עדיין מכל מקום מכל מקום בקניין שינוי השם מה ישה שאחר כך כבר לא יו גוזלים כיוון שכ נוע לכאורה בפשטות המרשה משש דבר פה על קניין אחר קניין וכאן זה לכאורה איך יכול להיות קניין אחר קניין זה א לא מצאנו דבר כזה בתלמוד בדיני ממונות אדם יכול לקנות דבר שכבר שייך לו מה שייך פה זה אז אני רוצה להציע פשט נגיד זריז א פשט דרך אגב גם הסטייפלר בעצמו כותב ואף על פי שהלשון דחוק ד אפילו שלשון דחוק מכל מקום אפשר אפשר שיש לפרש כן ככה משהו כזה אפשר שיש אפשר אפשר טוב אז אני רוצה להציע הסבר תרצו כאילו מה בוחר יבחר פשט אני רוצה להסביר פשט במרשה על פי א סוד שכותב הקצות החושן בסימן שנג סי קטב אז אני אגיד את זה בקצרה והוא קשור לדין של הדין של החצי השני של הכותרת ממשכן בחובו מה הדין ארבעת המינים ממושכנים האם אפשר האם מקיימים בהם דין לחם האם יוצאים בזה ידי חובה נסתפק בדבר הזה השער המלך בפרק א בפרק ה מלכות אישות הלכה כג הוא מסתפק בשאלה הזו מה הדין אם אדם מלווה וקיבל במשכון קיבל במשכון ארבעת ה מינים האם הוא יכול לצאת בזה ידי חובה מה הצד להגיד שיוצא בדח הוא רק מלווה לא יש דברי רבי יצחק שמופיעים בכמה מקומות בשעת במציאה פב בקידוש ח בגט לז ש בעל חוב קונה משכון כן זה מופיע פה במקור כט אמר רבי יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר אולך תהיה צדקה שהוא משיב את המשכון ללוי ו השבת האבות אז אם אם אנו קונה משכון צדקה מנלה מנה ברחוב שקונה משכון אז לכן מתלבט השער המלך אולי בגלל שקמ לן כרבי יצחק שבעל חוב קונה משכון אז אולי גם אפשר לצאת בזה ידי חובת ארבעת מינים שכן לגבי פסח קלן ש בגמרא בפסחים דף ה ש משכון עוברים עליו ל בא להראה אדם שמשק חמץ עובר עליו ל בא להראה אז אולי גם זה מספיק לצאת ידי חובה ברבת המינים זה הספק הוא אומר יש צדדים ללכן ולכן וצריך יות אז יש שלו משיב במהדורה ג סימן קפח שמביא ראייה מרש בה הרשבא מופיע בשני מקומ הוא מופיע הבית יוסף מביא אותו הבית יוסף מביא אותו בחש מישיב שנג ביחס לשאלה תראו את הזה לשון הרא ש בפרק הגוזל בט מקור ל גבי לו מוכסים חמורו טוב אז הגש הזמן קצר אז א אגיד זה בקצרה יש מחלוקת בראשונים האם מי שקונה ביאוש ושינוי רשות כלומר אדם שקנה גזלן לאחר יאוש האם צריך לשלם דמים לגזל האם הקונה צריך לשלם דמים לנגל אז הרמבם תראו את הרמבם בהלכות גניבה במקור ל פרק ה הלכה ג' כותב הרמבם שהתייאשו הבעלים מן הגניבה א בן שנת ישוב אחר כך מחה בןכ קנה לוקח בישו שנו ישות ואינו מחזיר גניבה עצמה לבעליה אלא נותן להם הדמים אם לקח מגנב מפורסם אם לקח מגנב שלא מפורסם זה שת קנה את השוק אבל לדעת הרמבם צריך להחזיר דמים התור מביא אותו בסימן שנג הוא כותב שזה גם דעת הרמבן ורי נחלק עליו אבל זהזה זה שיטה עכשיו אומר הבית יוסף בסימן שנג נחזור למקור למד שגם הרייד ככה אחז הריבוד אומר תראו ש הרבד כתב שאף על גב יאוש ושינוי רשות קנה דמים מי הבאא לאדורה משום ד ביסור אתה ליד יאוש דילו קנה כלומר הרבד אחז שעצם הרכישה מהגז היא אסורה כי כי באמת יאוש גדי לא קנה אז הגזלן לא קנה את זה מדוע אתה קונה ממנו אז לכן לא צריך להשיב דמים לנגזם אומר על זה הרשבא שהביא את הרבד אף על פי שכתב הרב שזה עיקר עדיין צריכה תלמוד כלר הוא לא לא מסכים הרשב לא מסכים כך מה הסיבה מהסוגיה שלנו אם אתה אומר ש בייאוש ושינוי רשות צריך הגזלן צריך הקונה גזלן לשלם דמים לגזל למה למה הוא יצא בזה ידי חובה בארבעת המינים למה הונקר יוצאים ידי חובה הם לא היו אמורים לצאת ידי חובה מדוע אומר הרשבא דעה אינה אלא כאין משכון זה כאין משכון כ אם נגדיר שם אם נקבע שהקונה גזלן צריך לשלם נגזל דמים את דמי החפץ הרי שהמה שהוא רכש זה לא נקרא שלו אין פה דין לחם זה כמו משכון אז מכאן מוכיח הש למשיב הנה כתוב כאן לאדי הברש בה שלא מועיל לצאת ידי חובה בארבעת המינים ממושכנים עד כאן יש כאן קושיה את הקצות החושן שהזכרתי בסימן שנג סעיף קט ג מביא את דברי הבית יוסף ומקשה קושיה עצומה על הרשבא מה זאת אומרת מה בגלל שהקונה מהגז צריך לשלם דמים לנגזם בגלל זה אתה אומר שזה לא נקרא שלו לא מתקיים פה דין לחם למה הרי על הצד נגיד שיוש קדי קנה שהגמרא אומרת בדף ל עמוד א' ש הגמרא אומרת ש ש אה לעולם ביום טוב ראשון לא מבעיה כמר לא מבעייה שאול דלב דידהו אבל גזול מסתה גזלה אש בעלים דדד מקמה שמנה כלומר הגמרא אומרת שהייתה ואמינה שאדם יצא חובה יצא ד חובה גם בלולב הגזול ביום טוב ראשון למה כי סתם יאוש א סתם גזלה יאוש בעלים אז הבים כ מתייאש מה זאת אומרת אז יאוש יאוש גדי קני זה הכוונה נו אבל הרי הוא צריך לשלם על זה יש מי שסבור שהגז לא צריך לשלם כסף לנגזם הרי ודאי ש צריך לשלם לו גזל אותו נכון שיתייאשו הבעלים פותר אותו מתשלומים והגמרא אומרת ש הייתה ואמינה שבגלל שסתם גזלה ייאוש בעלים אז אדם יצא ידי חובה בלולב הגזול ביום טוב ראשון למרות שהוא עדיין לא שילם עליו אז מה אם הוא לא שילם עליו זה שלו הוא צריך לשלם כי מותן עליו חוב לשלם כמו שאומר הרטבה במקור במקור כפה אומר הרטבה אף על פי שלא פרה דמה רי זה כלו קח ולא פרה דמים אדם שקנה ארבעת מינים בהקפה יצא ידי חובה או לא יצא ידי חובה לא שילם עדיין יצא ידי חובה פשוט שיצא ידי חובה כן שאלה כן כן אם זה היה פה קניין דמים לא משנה כרגע אף על פי שלא פרא אדמה הרי זה כ לוקח ולא רה אדמים שהדבר הנקנה שלו הוא לגמרי לכל דבר ואין אדמים עליו לחוב אז אז אז מה ואדם וגזלן שקנה בשיל עם מיסה בסדר שינוי השם הוא לא צריך לשלם על הגזלה הוא לא צריך לשלם על הגזלה בודי שהוא צריך לשלם על הגזלה ינו הוא יוצא ידי חובה אז מה הקושיה של הרשבי הרשבי אומר אם הקונה מהגז היה צריך לשלם אז הוא גם לא היה יוצא ידי חובה וכתוב שיוצא ידי חובה זה היה כמו משכון הוא לא הה יוצא ידי חובה למה אומר הקצות החושן מה מה פתאום מה זה שהוא צריך לשלם זה אומר שזה לא שלו באמת זה שונה מגזל עצמו שקנה ביאוש שקנה בשינוי השם קנה בשינוי מיסה שהוא חייב לשלם לנגזם ואף הפי כן הוא יוצא ידי חובה אז האמת היא ששר המלך במקום אחר בפרק ה מלכות גנבה הלכה ג' וגם החתם צ דרך אגב הקש כב שאת הקושיה הזו הקשה כפות תמרים בשם המרש חסון ונשאר בצח אבל שר המלך בפרק מלכות גניבה הלכה ג וגם החתם סופר בהגות על השולחן ערוך בחוש משפט סמן שג סעף ג כתבו שהתה ברש בחידוש לבק קיד יש גרסה אחרת ברשבע שמה תראו את הגרסה שמופיעה במקור במקור א לג שמה כתוב והרב פירש דיני מני בעלים ולא כלום כמר משו אבל בדמים מב דור בדמים לא דמים אלא בד מה הכוונה בדמים לפי הפשט הזה הריב לא סובר כמו הרמבם שלוקח צריך לשלם נגזל אלא ההפך הנגזל אם הנגזל יתן דמים לקונה הוא יכול להוציא ממנו את החפץ בד מ מי המב דור כלומר הלוקח מהגז מחויב להשיב את הגזלה לבעליה הנגזל למרות שהוא קנה את זה מהאגן תמורה תשלום זה מה שאומר הר ריבד תמורת תשלום הוא חייב להחזיר לו את זה אז לפי זה א אומר השר המלך מיושבת קושיית הקצות החוש באמת איך יוצאים די חובה כי באמת זה באמת דומה למשכון זה באמת מה מש משכון הרי זאת מה היתה קושיית קתות החושן קסות החושן הבין שהקונה צריך לשלם לגזל אז הוא שואל רגע זה שהקונה צריך לשלם לגזל כל גזן צריך לשלם לגזל זה עדיין שלו מה למה למה מה בכלל נקודת ההשוואה למשכון במשכון הרי המלווה לא קונה את זה זה יש לו שיבו אבל זה לא שלו זה שיבו אבל כאן זה שלו ממש הוא קונה את זה הגז הקונה גזן קנה את זה זה שלו מה פתאום מהמה דמיון נקודת מה הדמיון למשכון אבל לפי ה לפי הביאור לפי מה שעולה מתוך חידושי הרשבא שזה לא שזה לא לא הייתה כונת הרבד שהקונה משלם נגזל אלא שהגז משלם לקונה ומוציא ממנו אז יצא שה ארבעת המינים אצל הלוקח מן גזן הם בעצם ממושכנים עבור הדמים שלו בעצם בעצם הנגזל עדיין ביים על ארבעת המינים והוא משלם דמים ומוציא את ארבעת המינים מהקונה אז זה בדיוק דומה למשכון זה בדיוק משכון כלומר יש בסך הכל שיבו של הלוקח על החפץ שהוא קנה גזן שהוא לא יוכל להוציא ממנו את החפץ בלא כסף זה בדיוק משכון וזאת הייתה הוכחת הזאת התה הוכחת השמש שהנו רואים מכאן שמכון אי אפשר לקיים בו דין דין לכם אבל הקצות הכ ש לפ לפום הבנתו ברשבע ובריות שריד התכוון לומר שלוקח הוא זה שמשלם לנקז ולא הפוך אז איך ניישב את זה אז מה מה נקודת הדמיון למשכון ומה אומר הרשבא מה פתאום הרשבא אומר שלא לא יצאים מזה ידי חובה אז אני אגיד בקצרה באמת צריך להבין כן באמת צריך להבין בי שלמה וזה מה ש בי שלמה הגז עצמו שבא לקנות את הגזלה בייאוש למ דמר שיוש דיקני או בשינוי השם למ דמר יאוש גדי וקנה או בשינוי מסה אז נכון שהוא צריך לשלם נגזל אבל מה יסוד חיוב התשלומים פה חיוב התשלומים הוא לא חיוב השים הוא עבור מיסה הגזלה יש כאן חוב בעלמה חוב שם הוא רובץ על הגזל אתה גזלת החסרת את ממונו של הנגזל אתה צריך לשלם אבל החפץ את עצמו הגזול הופך להיות שלו לגמרי כמו שהוא קנה אותו מאדם בחנות עדיין לא שילם קנה בהקפה זה שלו לגמרי בשינוי השם שינוי משה זה של גמור לכן הוא יוצא בזה ידי חובה הערת הרשבא הייתה שאם נאמר שאדם שקונה גזלן הוא לא גזל הוא קנה גזלן הוא עדיין צריך לשלם לנגל אז בוא ננסה להבין למה שישלם לגזל הרי הוא לא עשה מיסה של גזלה הוא לא גזל הבעלים כבר התע שוב והוא קנה אחר כך אז למה למה למעש למה הוא צרי למה שישלם אומר הקצות החושן על ככח שהבין הרשבא אם מטילים על הלוקח מהגז לשלם סימן שקנייה יאוש ושינוי רשות הוא לא קניין גמור הוא לא קניין גמור זה הכוונה שהוא קונה את החפץ רק את גוף החפץ אבל לא את שווות החפץ יש כאן שיעור בקניין שלו זה לא קניין גמור הוא קנה את החומר את המטריה את זה הוא קנה את החומר של החפץ אבל את שבויות ה ממונית זה עדיין שייך לנגזם בעצם הופכים להיות שותפים בנכס כאילו שותפים הנכס הנכס שייך בבעלותו הממוני בשוויו ה ממונית הוא שייך לנגזם אבל בחומר החומר הגלם שבו הוא הוא שייך ל ח ולכן בכדי שה לוקח ולכן ולכן ולכן שואל הרשבא היטב שואל הרשבא רגע אז זה לא לכם זה לא לכם כי אם יש כאן סוג של שותפות סוג של שותפות בנכס אז זה כבר לא לחם אז איך איך יוצאים איך הונקר היו יוצאים ידי חובה ב שינוי רשות ולכן יש כאן דמיון למשכון בכיוון אחר הדמיון למשכון הוא מצד לויוה הלוי ווה והמלווה כן וזה לא ניכנס כרגע זה רי מיגש לא הרמה בה עם ה רי מג רי מגש מקור ל הכובד שיעורים בפסחים באות טח שמסבירים שבעצם לדעת רבבי יצחק שבעל חוב קונה מקונה משכון מה פה הקניין הוא מסביר הקובץ שעורים ש הלוי ומאבל ו הופכים להיות שותפים במשכון כאשר המלווה קונה את השבויות הערך הכספי של המשכון והלווה נשאר עדיין בלים על חומר הגלם הוא על החפצה הוא הבלים על החפצה אבל הוא לא הוא לא בלים על שוויו ויש דבר כזה בטוסט בגיטי בדף סו שאדם קונה משהו אך ורק לדמיו דמי חמרה שהוא קונה את האובייקט רק לדמיו זה לא שלו החמרה לא שלו אבל הוא קונה את החמרה לדם כמו שכים דקה פרותיו קונים חמרה לדמיו יין דמיו רק השבויות הממוני שייכת לי אנחנו זה סוג של שותפות אבל שותפות באיכות לא בכמות אז הלווה הוא בלים על הגוף אבל לא על השבויות הממוני והמלווה הוא בייל על השבויות המונית אז אומר ה אז אז אומר הקצות החושן יש מן דה אמר זה תו סות ב בכמה אה תוספות לא דגתי את זה כן תוספות אה תוספות ב מציע בדף עג עמוד ב במקו לד שסובר ש שאדם לא שהלווה לא יכול להקדיש משהו שהוא ממושכן ביד אחר הוא לא יכול להקדיש אותו הוא לא יכול להקדיש אותו כי זה לא ברשותו למה זה לא ברשותו כיוון שהוא בלים רק על החפצה ולא על השוות מני אז לכן אומר הרשבא אומר הרשבא אם תגיד שהקונה לוקח הלוקח גזן צריך לשלם אז זה כמו משכון שהלוו לא יכול לצאת בו ידי חובה כי יש בו חיסרון ב הריה רואים שהלווה לא יכול להקדיש משהו ממושכן אז יש פה חיסרון ברשותו זה לא נקרא לכם אז ממילה גם אם נאמר שהקונה צריך לשלם ל הנגזל אז הוא גם לא היצא ידי חובה כי זה היה כמו מ כן זא זה התירוץ של ה הקצות החושן לקושי לקושיה הרשב על הר עוד להסבר סליחה לפשט פשט ברבד פשט פשט ברשבע אז עכשיו אז עכשיו ככה נסיים את החשבון שלי שואלה קצת החושן אז מה אנחנו אנחנו מה הגענו למסקנה הגענו למסקנה שאדם שקונה מהגז אם על הצד שהוא צריך לשלם גזל אז בהכרח שכיוון שאין כאן חיוב ש תשלומים אז בהכרח שהוא זה הופך להיות שיור בקניין שלו זה שיעור בקניין שהוא קונה רק את החומר הגלם אבל השיות המונית עדין שיכת לנג אני אגיד לכם בקצרה אפשר להעריך פה אבל אבל אני נאלץ לסיים אבל מה שקתות החושן כותב על פי תוספות בקמה סו עמוד א תראו במקור לט כותב התוספות לא ניכנס כרגע לכל המהלך שלו אבל מה שתו סות רוצים לומר שגם בעבדה שימו לב גם בעבדה אם אדם הגביע חפץ לפני יאוש לפני שנתי בעבדה לפני שנתי שו הבעלים לאחר שתיישם הבעלים הוא קונה את העבדה אבל צריך לשלם את דמה למעבד הנה תראו במקור לט ד במציאה נמי ני שלא היה קונה לעניין זה שלא יצטרך להשיב ולהפטר לגמרי וכבר נתחי בשוה מקום כונן עניין זה שלא התחייב לשלם כי הם דמים כלומר יש כאן חידוש עצום יאוש דעבודה אומר הטוס בקמה סו הקצת החושן אומר מה מה תורת התשלומים פה הוא לא עשה שום פשייה הוא לא גזל למה שיצריך לשלם דמים כתוב כאן בתוספות שיאושר יאוש קדי מועיל לקנות אך ורק את הגוף ולא את השבויות ככה כתוב בתוספות כאן יאוש כשאנחנו אומרים ייאוש קדי קני לדעת התוספות בין בייאוש בין בעבדה ב מגזל המושג יאוש דיקני זה יאוש שקונה אך ורק זה שיעור בקניין הוא קונה אך ורק את הגוף הוא לא קונה את השבויות זה מה שכתוב בתוספות זה מה שכתוב בתוספות אז השת דתית לאחי אז חשבתי שאולי זה הפשט במרשה לפי זה יש לי פשט חדש בכל היסוד של רבנו תם למה רבנו תם אומר שאחרי שגם נצת שיוש קדי קני עדיין יש כאן מצו בעבירה אז הסבירו המפרשים הסבירו כיוון שה הקניין היה בעבירה אז יש לו עדיין שם של גזול אני אומר אולי אולי אפשר להגיד אחרת הסיבה שיש שעל הצד ש יאוש דיקני עדיין יש כאן מצווה באה בעבירה היא בגלל שיש לו עדיין שם של גזול במובן הזה שיש כאן שותפות מסוימת עדיין הנגזל לא התנתק מהחפץ החפץ שייך לו לעניין שוויו ה ממונית זה מה שאומר הקצות בדעת התוספות בכו שיוש קדי זה רק הוא קונה את החפץ בשיעור יש כאן שיעור בקניין שהוא קונה רק אתג החפץ אבל לא צביות המונית זה עדיין שייך א נפקא מינה בהגדרה מה קורה עם החפץ נאבד אם נאמר שתורת התשלומים זה מדין חוב שרבו צלה בגלל שהוא עשה מס ש גזלה הוא יצטרך לשלם גם החפץ נעבד אבל אם נגיד שכל חיוב התשלומים זה אך ורק מצד ש יש כאן שותפות מסויימת אז אם החפץ עבד אז אז הקונה גזן לא יצטרך לשלם מה פיתום שישלם כן אדם שקנה גזן ועבד לחפץ הוא לא הצטרך לשלם לדמי נגזל כיוון שהוא לא חייב לו שום דבר הוא לא זל ממנו אז הם היו שותפים בסדר עבד החפץ מה אתה רוצה עבד החפץ אז זה נפק מינה עצומה אז אזז אני מסכם אז מה הסיבה שרבנו תם אומר מה הסיבה שיש כאן מצוו בעבירה בגלל שעדיין שייך הממון לבעלים הוא צריך לשלם לו בשביל בשביל לסלק את החלק שלו זה עדיין פשוט זה עדיין גזול ומה שם של גזול בגלל שהוא בגלל ש יש כאן יש עדיין בעלות של הנגזל או אז יפה אז לפי זה אומר הרש אומר אז לפי זה אומר המרשה או אבל אחר כך שיש שינוי מיסה זה קניין שינוי המיסה זה קניין שאלנו איך יכול להיות קניין אחר קניין יש קניין אחר קניין כי השינוי השם שבא אחר כך והשינוי מיסה שיבוא אחר כך כבר כבר יגרום לכך שזה חפצה אחרת כמובן זה יגרום לכך שגם השוות ה זה ינתק את הנגזל לגמרי מהחפץ טוטלית נכון נכון נכון נכון שהגז צריך לשלם על צריך לשלם על הגזלה אבל הוא ישלם על הגזלה לא מדין שותפות אלא מדין חוב שהוא גזל אז הוא צריך לשלם את החוב אבל החפץ של לגמרי אז ממילא אין בזה יותר מצווה באה בעבירה אין בזה מצווה באה בעבירה כל הבעיה היייתה שיש עדיין שם של גזול למה כי וש קדי זה קונה רק ורק את החפ לא קונה את השבויות אבל אם יעשה כבר כינוי שינוי השם אז זה קונה גם את השבויות אז אז כל התשלום מפה אם מ חוב בעלמה אז כבר זה נקרא זה לא נקרא מידה בעבירה ככה חשבתי בסיעתא דשמיא להסביר את המארשה כן לפי זה אפשר להגיד שרי ורבנו תם לא נחלקו בשאלה נחלקו בשלה המחלוקת בין רי לרבנו תם משאלה אחרת בכלל האם יאוש קדי כן לגמרי או שכן רק לדמיו זה המחלוקת ב תודה רבה סליחה על [מוזיקה]