דגל מיוחד לכל אחד | שפת אמת לפרשת בהר תרלח | הרב יהושע שפירא

חדודי [שירה] [מוזיקה] קר כלה >> ימים הקדושים שמלחם את ששת הימים ו בתוך אה קרבות היום והמקום [כחכוח] שנשאר לנו זכר מעין הוא לא הוא לא דומה בכל דבר כמובן אבל בכל זאת שנשאר לנו זכר לדגלים זה הצבא הצבא יש לו מחנות ו שמלים וסימנים ואתגלים וצבעים בכל יחידה אה מצעדים [כחכוח] מסודרים וחז"ל אומרים נתחיל מהמדרש ודגלו עליי אהבה דגלו כן זה דגלול דגלו עליי אהבה [נחירות בוז] אפילו אדם יושב כבר כבר תורה מדלג מהלכה להלכה מפסוק לפסוק אמר הקדוש ברוך הוא חייב עליי ודגלו עליי אהבה ודילוגו עליי אהבה זה החלק שלנו. החלק שלנו זה מכאן. בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני, אנחנו גם ערב שבועות, ירדו עמו כב ריבות של מלאכים. כיוון שראו אותן ישראל שהם עשויים דגלים דגלים. כלומר שהמלאכים [כחכוח] הם לא מגיעים בתפזורת ולא ב צורה אה שאין בה סדר אלא דגלים דגלים כלומר קבוצות מסודרות עם א דגל כל אחד עם הגוון המיוחד שלו [נחירות בוז] התחילו מתווים לדגלים הם רואים את זה [נחירות בוז] ומבינים יודעים שיש כאן איזה יחד שנאמן לגוון שלו ושאיש אתראהו יעזור ולהחיב יאמר חזק זה כמו משפחות משפחות רק שמשפחות עוסק במקור הטבעי שממנו באנו והגלים זה לאן אנחנו הולכים מי היחד של ככירה אל היעד של ה ביצוע בהווה. למשפחה יש את המעלות שלה, אבל הדגלים זה כוח אדיר של יחד שהולכים לזה משימה. באמת היו רואים את זה ביחידה קרבית, ביחידה צבאית ש ה עומד בראש היחידה מגד מחורא לכל החיילים הוא נותן להם את הרוח הוא נותן להם את הדגל הוא נותן להם את הצוויון המיוחד אמר להם הקדוש ברוך הוא מהתם לעשות גלים חייכם שאני ממלא משאלותיכם עכשיו הפרשה שלנו היא נמצאת בין מתן תורה לבין היציאה לדרך. אנחנו נמצאים בתוך. היציאה לדרך תהיה בהמשך ספר במדבר. וכאן יש כבר את ההכנה. כל המניינים פה זה מניינים לקראת היציאה למדבר. והליכה במדבר היא הליכה עם הכנות סביב למשכן שלא כמו בהר סיני שאנחנו עובדים מסביב להר עכשיו יש משכן וכל הסדר מסביב ובעצם הפרשה שלנו מתחילת הסדר הזה ממשיכים גם בפרשה הבאה בנסות ועל אותך קצת אז אומר סות אמת במדרש איש על דגלו נרננה בישועתך אני רואה שאת החלק הזה לא הביאו >> כן למעלה >> מה לא במדרש במדרש לא הביאו במדרש למטה את החלק הזה נשמעת לא חשוב נרננה בשבועתך ובשם אלוקינו נגול כלומר שאיך מתגלה שם שמיים על ידי חטיבות שלמות של ישראל שכל אחת נוסאת את הצבע והגוון הנשמתי הפנימי האלוקי שלה בשם אלוקינו לדגול נטוו בני ישראל להיות להם מתגלים כמלאכי השלט ימלא השם כל משלתנו כל משלתך אז אומר השפת אמת כי בוודאי תיקון האדם כראוי לאיש הישראלי לתקן כל הקומה גוף ונפש בתכלית את השלמות אי אפשר רק בעזר ישועות הבורא יתברך. כלומר שאדם [כחכוח] יהיה בצורה מתכנת כל כולו. כולנו יודעים עד כמה החסרונות מלווים אותנו מכל עבר. גם בגוף, גם בנפש, גם בעבודת השם. ולהגיע בצורה מתוכנת. זה צריך א כמו שמצינו אצל משה רבנו שלא רק ברמה הרוכנית משה איש האלוקים אלא גם ברמה הגשמית עד גיל 120 לא קעת אינו ולא נס לכו הוא כאז כןע בגיל 120 הוא כוחו במתניו אז יש איזה שלמות גוף וודאי שלמות של הופעה אלוקית וימר השם על משה אבל כל זה אי אפשר רק בעזר ישועות הבורא יתברך. זה לא בכוח האדם לבדו להיות מתוקן באופן שלם. ולזה היו בני ישראל מתווין לזכות להיות במקום המנוחה בדבקות גופם בשורש נשמתם. הרי הדגלים זה הצורה של איפה הגוף מונח, איך הסידור. אז אתה יכול להגיד מה אכפת לי איפה אתה יושב, איפה אתה עומד, איפה אתה נמצא, איפה אתה ליד מי אתה. העיקר שהנשמה בוארת לשם יתברך זה וזה לא כך. איש של מחנה ואיש דגלו זה הצורך שלכל אדם אין לך אדם שאין לו מקום. אם הוא לא נמצא במקום הנכון שלו אז חלק מהאור הפנימי שלו לא יכול לצאת אל הפועל. ולכן כשהם ראו את המלאכים מה הם ראו? הם ראו שהאור האלוקי מה זה לראות גלים של המלאכים? הם אומרים שהאור האלוקי שאצל המלאכים הוא שרווי בצורה גלויה. הוא מופיע באופן כזה שכל מלאך יש את המקום שלו ואת ההקשר שלו ואת החטיבה ואת העוגדה שבה הוא נמצא ואת הצבע של הדגל שהאור האלוקי שלו יונק ממנו ואם לא אז הוא לא יכול להביא את עצמו במילואו זה כמו שאם אדם הוא בטבעו אומן אבל המשפחה שלו היא של אורכי דין ועשו אותו גם עורך דין ואת הצבע שלו, את הדגל שלו, את האיחוד שלו שהוא אומן, הוא לא מציא לפועל, אז אז הוא מדוכה, הוא חלוש והאור לא בוקע. אז הם רואים על המלאכים [נחירות בוז] שיש שמה סדר וארגון והכל משלים זה את זה ונותנים באהבה רשות זה זה שכל אחד נמצא במקומו אז האור שלו מאיר באופן מלא ומסונכרן ויונק מהצבע והגוון של הדגל שלו ואז הם מתווים שכל אחד מהם יהיה לו גם את המקום המתאים לו כשישראל ישראל יושבים כולם מסביב למשכן איש על מחנה ואיש על דגלו וגם אחר כך כשיוצאים לדרך ו כל אחד יש לו את הזמן שלו וכל אחד יש לו את ההקשר שלו זה כל אחד את השבט שלו ואחרי זה יש כל אחד את הדגל שלושה שבטים ומראשון ומאחרון ומתי המשכן ואתה סמוך למשכן או רחוק במשכן כל אחד יש לו את הנקודה שבא הוא מגלה את כל האור שלו וכל ההקשר שלו ולכן היו בני ישראל מתן לזכות להיות במקום המנוחה כלומר לא רק לעבוד השם אלא שכאילו הקדוש ברוך הוא ישים אותי במקום הנכון בהקשר הנכון עם החברים הנכונים שאני יוכל להשפיע עליהם ולהביא מעצמי ושאני אוכל לינוק מהם ולקבל מהם ושהיחד שלנו יהיה איזה פריצה של שותפות שתביא גוון של גילוי אלוקים מיוחד. זה מה שהם ראו אצל המלאכים. [נחירות בוז] אז הם מתווים לזכות להיות במקום המנוחה ודבקו את גופם בשורש נשמתם עד שיזכו להיות נמשך אחר בית אבותם. שכן האבות אין אין המרכבה. שיש פה באמת רשע כי האבות אין מרכבה בפשטות זה האבות הקדושים שלושת האבות וכאן הוא אומר שלבית אבותם זה גם השבטים רבנו הרב ציודה היה קורא לשבטים אבות ב כלומר יש אבות כלליים של כל האומה ויש אבות פרטיים של כל שבט וכש כשכהן גדול היה מתהלך בבית המקדש אז הוא היה מתהלך עם האבות הקדושים אבות בגוי ראובן שמעון לוי אברהם יצחק ויעקב נכנסים שמה בדרשה בפסוקים לא כתוב אבל חז"ל אומרים לו שגם היה כתוב אברהם יצחק ויעקב אבל הצבע שכל אבן בחושן היא דגל של שבט אחר. אז כשהיה מגיע כל יהודי ורואה כהן גדול הוא היה רואה את הצבע של השבט שלו אז הוא היה נשאב לכל האור האלוקי שמופיע בשבט שלו וגם שמתקשר לכל שאר השבטים. הרי החושן קלל את כולם. אז זה היה התמצית של כל הדגלים, זה החושן. כמו שבדגלים יש 3 כפול 4 שמה זה ארבע כיווני אוויר ובכל כיוון יש שלושה שבטים גם אח שלנו ארבעה טורים כל טור יש בו שלוש אבנים כלומר זה ממש התמצית של כל הדגלים זה החושן וכל אחד מוצא את עצמו דרך הגוון שלו בהתקשרות לכל שאר הגוונים ואז המרכבה שזה זה ההתיישבות של האור האלוקי בתוך העולם. מרכבה זה שהרוכב מתיישב להנהיג את המציאות. אז המרכבה זה האור האלוקי שמתגלה בעולם. זה על ידי האבות גם שלושת האבות בכללות אבל גם בפרטות על ידי אבות השבטים. וזכו לזה בעניין הדגלים שהם כמו מלאכי השרת. שגופם מזוכך רק לעשות רצון קונם. כלומר, מתי יהודי הגוף תפל לגמרי לאור של הנשמה והנשמהירה והגוף משרט אותה כשהוא נמצא במקומו. אחרי זה בארץ ישראל זה מתרחב ומתפשט לא איש של כל אחד תחת גפנו, תחתנתו בנחלתו, בגורל. >> [כחכוח] >> שיש פה איזה אבל גם בארץ ישראל למרות שהחוקרים הרציניים שמדברים על פי הלכה אומרים שכבר מזמן רוב יושבי עליה אנחנו עכשיו היה יום העצמאות עוד פעם אומרים את כל המספרים של יהודים בעולם אבל זה לא מספרים של יהודים על פי הלכה זה מספרים של יהודים על פי הפולקלור על פי כל מיני הגדרות אחרות סעיף הנכד חד אבל על פי הלכה רוב יושבי עליה כבר כמה שנים כמה וכמה שנים וזה שמיטה מדאורייתא ככה >> לא זה צריך קודש ועליה ומחולקת לשבטים כלומר כל זמן >> זה אנחנו עובדים >> אה עובדים כן כן אז רק צריך את אליהו שיגיד לנו איזה שבט אנחנו אני יודע אני יודע אני אני יודע בשם הוא מלכות היום בבוקר בשם הוא מלכות אמרתי שאני יודע זה לא זה ידיעה בעלמה אז אה אה [‏צחוק] כן אז ה כשכל אחד ישב במקומו המתאים לו בנחלת ארץ ישראל. אז [כחכוח] האור האלוקי שוכן באופן כזה שאז גם יש את כל תנוה האלוקית של ארץ ישראל. שמיטה ויובל ותרומות ומעשרות וזכו לזה בעניין הדגלים שהם כמו אחרי שח שגופם מזוכך רק לעשות רצון קונם. וכמו כן יש מזה גם אתה כפי השתוקקות האדם ליישר כל מעשיו זוכה למנוחה כלומר כשאדם אומר אני רוצה שכל מעשה יהיו רק לשם שמיים רק כמו שהשם רוצה רק שהאור האלוקי יאיר דרכן אז בסוף הוא מוצא את מקומו הוא מוצא את ההקשר את ה אה יעד את >> [כחכוח] >> צוויון המיוחד שבו הוא מוציא את הכוח אל הפועל וגם את האנשים סביבו דכתיב מצאהו בארץ מדבר עכשיו יוצאים לארץ מדבר ומוצאים את המקום וגם ארץ מדבר זה ארץ שבה יש השתוקקות ווא אומר דווקא על ידי השתקות אתה תמצא ובתו ילה לשמעון כשיש לך עצמה אז כפי השתוקקות האדם שאנחנו בפרשת במדבר אז מתוך הצימאון צמה לך נפשי ציעה ועייף אז מתוך זה כן בקודש חזיתיך שם טוב אומר צמה לך נפשי קמה לך בשרי בארץ יהיה ועייף שכשאדם הוא בארץ יהיה ואיף בלי מים אז הוא עם צימעון כביר אז הוא בא לקודש והוא מתרגל והוא שוכח והצימעון מתפוגג. אז הוא אומר שדוד המלך נמצא במדבר ויש לו איזה תשוקה עצומה להשם יתברך אז הוא מבקש לבשלו אליו אחרי סיפור הדברים צמה לך נפשי קמה לך בסכים בארץ יב בלי מים זה הסיפור דברים זה כך זה תיאור המצב כן בקודש חזיתיך זה הבקשה שבעזרת השם אני מגיע חזרה אל הקודש מה שאחר כך דוד זוכה למלוך בחברון מירושלים אז הוא אומר ששם כשאני אהיה בקודש שאני אזכה עם אותו צימון לראות את זכר כבודך ככה אומר הבעל שם טוב אבל על פי הדברים כאן יש עוד שימצאו בארץ מדבר זה ארץ יהיה והיף ולי מים הכוונה היא שכשיש לי צמה השתוקקות בארץ יה עייף על ידי זה כן בקודש חזיתיך לראות זה מה שגורם לי שאני זוכה להיות שייך לקדושה באמת על ידי זה שבחלקים שאני לא שם יש לי השתוקקות עצומה והיום שיש הרבה אסתר ועוד לא נבנה המקדש ועוד לא שורע בנו שכינה בגלוי ולא נבואה ולא רוח הקודש אז ממילא מבחינות רבות אנחנו בארץ סי ועייף ועל ידי ההשתקות אז זוכים שיהיה כעין בית המקדש כן בקודש חזית ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו >> אמן >> אז כפי השתוקקות האדם לישר כל מעשיו זוכה למנוחה תכתיב אם צאו מאיפה דווקא בארץ מדבר [נחירות בוז] ולא היה להם רק הרצון לא היה להם רק הכוונה אלא הרצון הוא ממשיך אחר כך סובבנו יבונניהו אומר המדרש יסובבנו בענני הכבוד יבוננה באהרון כלומר הענני הכבוד סובבו אותם מבחוץ והבינה ניתנה להם שם על ידי התורה שנמצאת בארון זה יסובבנו יבוננו זה המשך ך פסוקים שם פרשת האזינו השירה תוך הדגלים שהוא השרעת השכינה בוננה בארון תוך הדגלים שהוא השרת אורו יתברך מלב ומלגב כלומר ב דגלים שנמצאו בארץ מדבר סובבנו בוננו הכוונה היא שאתה נמצא בצימאון אין לך ארץ אין לך עדיין התגלות אלוקית שלמה והצימון גרם לזה שהם יהיו בתוך גילוי אלוקות כל הדגלים האלה גם עטופים מסביב עליני הכבוד וגם בוערים ממפנים על ידי אהרון המשכן התורה אז זה הדרגה שהייתה אז ב במדבר בר דגלים ויש בזה גם בחינה של מלאכים ש אין גילוי בעולם הזה. מדבר הוא מקום חוץ טריטורי מהאיישוב וזה לא אומה ממש זה איזה שלב ביניים ובשלב ביניים הם זוכים להיות בעננים אבל לא בארץ זה לא ארץ והעד [כחכוח] הוא שמתוך הדגלים מגיעים באמת לנחלות ואיש תחת גפנו ותחתנתו תחת לא איש תחת גפן ותחתנה אלא תחת גפנו, תחת תאנתו. זה צריך להיות דווקא ה האדמה והנחלה והגידולים שהם מתאימים לי. כאילו התאנה זה כמו שיעקב אבינו חוזר על פקים קטנים והוא לא מניח אותם כי צדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם. למה? כי זה ההתפשטות של האור האלוקי גם החוצה שהממון של אדם כמו חמורו של רב פנחס בןיר שלא אוכל מדבר שאינו מאוסר אז ככה באמת טעם של צדיקים אז אתה אומר כשהצדיק מתגלה שאפילו באמת היא כזאת אז יש איזה התפרצות של עומק ההורה האלוקית הרבה יותר מאשר שרק הוא צה צדיק להיות הוא צדיק שמענו אבל שיהיה הבהמה של הצדיקס כזאת של אוכלת אוכל מאוסר זה זה משהו אחר לגמרי ותחת גפנו ותחת תאנתו זה שאדם רואה שהאור האלוקי שמו זה לא רק הוא עובד השם הוא מאיר כך [צרחות] שכל מקומו כל נחלתו כל תאנתו כל גפנו הם חלק מהא אור האלוקי שלו אבל זה בארץ ישראל וכאן אין ארץ טו ילד זה שמעון ובכל זאת הם נמצאים מלב ומלגם מבחוץ ומבפנים הטופים ו עם ליבה של האור האלוקי כי הם במקומם כמו מלאכים כמו מלאכים הכוונה למעלה מגדרי העולם הזה ולא בתוך נחלת צדה וכם וכמוכן נמצא בזה בכל עת על ידי העבודה בימי המעשה מתקיים בשבת הערות אלו שנקרא יום מנוחה כמו שכ כתוב [כחכוח] על דגלו יחנו איש על דגלו יחנו אז יום מנוחה ואיש דגלו יחנו זה שהמחנות זה מלשון שבת מנוחה כלומר שכשיש השתוקקות על בימי המעשה לזכות שזה הכל יהיה במקום אז בסוף בשבת ובאמת אחד הדברים שהיהודים מאוד הצטיינו בו. היה לנו פה יהודי הגבי, רב שולל, יהודי יקר, והוא היה מספר לנו הרבה פעמים איך היה אצלו בעיירה בפוילין. הסבא שלי בא ממקום מאוד קרוב אליו. היו שכינים ווא אומר היו מגיעים אנשים קשי יום רעבים ללחם עם יסור עם עדן קץ וכל הקהל זה היה מקום עני מסכן ומלל והיו אה באים לליל שבת וכשהיו אומרים לחדוידי אומר היה נקודה של מהפך שכולם ראו זוכר את המס זה אומר כשהיו היו אומרים רב לחשבת בעמק הה כנסת היה מתמלא אור ואז כל השבת או זה היה כמו מטה קסם זה היה כנראה איזה מסורת עתיקת יומין ששמה רב לחשבת מקבחה כאילו זה התפרש בכל הסבל של ה יום חול והוא יחמול עליי חמלה לאחד זאתי לקראת כלהוא אומר ותמיד הגויים היו מסתכלים והיו נדמים שאנשים כאלה כשי יום ובשבת יושבים כמו מלכים כל יהודי בבית בשבת אין לו מה לאכול כל השבוע בשבת יש לו פתאום יותר ויש לו מפה לבנה והוא יושב וכל הילדים מסביב ושרים ומנגנים ואור אלוקי שורה עליהם ואדם שהיה היה יותר שפעמים פתאום עשה כמו מלך אבל האמת היא שכל השבוע היה השתוקקות שיהיה [כחכוח] אור אלוקי ובשבת הגיעה המנוכה הזאת שבאמת הוא פתאום א נעשה בין מלכים גם אנחנו זוכרים לזה צריך רק תשומת לב שזה התהליך שאנחנו אומרים אז הוא אומר זה המחנה מנוחה על דגלו יחנו יסובבנו כמו שאומרים עכשיו הוא מתרגם את הכל לשבת קודש כדרכו לעסוק הרבה הרבה בשבת קודש יסובבנו כמו שאומרים פרוס סוכת שלום ופרוס זה שתקיף אותנו באור אלוקים בשבת ויבוננו הוא הדעת והשגה שנתוסף לבני ישראל בשבת כמו שכתוב נשמה יתרה נתווסף לאדם כלומר אז יוצא שבשבת קודש מתוך השתקות בששת הימים מגיעה שבת ואז הקדוש ברוך הוא פורס עלינו שכינה ואפשר להרגיש את זה פעם באו שני האחים הקדושים רבי אלימלך ורב זושה למגיד הגדול ממזריץ' ואמרו לו שהם עשו ניסיון לראות אם כל ה טעם של שבת זה בגלל באמת קדושת שבת או בגלל התפורה אז זה הם עשו תפורה של שבת ולבדו את בגשי שבת והגישו של שבת אז נשבר ליבם בקרבם שזה התפורה ולא באמת אז המג התחייך הוא אמר להם על הבגדים שלכם ספוגים כולם בשבת קודש ברגע שלבשתם את הבגדים אז באמת שבת הייתה בגלל שזה כל כך ספוג אבל זה לא בגלל התפואה זה בגלל שזה שפה חג ש באמת שמה אבל תלבשו את זה רק בשבת אז ה השבת אנחנו יכולים להרגיש שבשבת פתאום באה השבת מת מנוחה אז הקדוש ברוך הוא מקיף עלינו איזה סוכת שלום וגם מוריד לנו את האויבים שבתות זה ככה היה נכון התרגענו לרוץ במוצאי שבת מי הפעם איזה בא מנוחה הדף הלך ההוא הלך כל פעם שבת בא מנוחה אז תבוספה נשמה יתרה פתאום יש מעיינות של א תורה וקדושה והשבת הוא באמת מתנה מהשמש זה מה שהוא אמר קודם אנחנו משתוקקים אבל אי אפשר לתקן אלא על ידי זה שהשם יתברך עוזר [נחירות בוז] לנו שהוא הישועה שהשם יתברך עוזר למיכלים לחסדו אנחנו מיכלים וחסדו מופיע לנו בשבת שיש לנו יסורבנו יבואו לבוא אל השלמות שאי אפשר להיות בכוח האדם בלבד אלא מה שהקדוש ברוך הוא נותן לו את המקום שלו וזהו שכתוב נרננה בישועתך מה הומדה כאן בישועתך זה לא הישועה שלנו להשם הישועה על הלכה בכ חת לה זה ישועה אלוקית אנחנו לא רוצים רק ישועה אנושית כי מה הוא האדם מה מה זה יתן מה בכוחו אף על פי כן אנחנו רוצים שזה יעשה על ידינו אנה השם הושיענה זה שאתה תושיע אנה השם מצליחנה זה שיהיה על ידינו זאת אומרת זה מעלת הדור הזה שהקדוש ברוך הוא מושיע אותנו על ידינו עכשיו אנחנו בימים האלה הימים הקדושים של מלחמת ששתי הימים שהימים של המלחמה הזאת בכמה וכמה עניינים מגמדים עוד את הנס ההוא אם כי החזרה לירושלים ויהודה ושמרון ולחברון ולשכם וכל הרי הקודש זה מעלה עליונה שנתייחדה מלחמת ששת הימים אבל הניסים שהקדוש ברוך הוא עושה לנו היום כל מי שמבין אומר שזה פי כמה וכמה מאז סובב יבונ אז נרננה משועתך והמדרש מפרש עוד פירוש עמוק מזה בדיוק הלשון על דגלו כמו ששמעתי מפה קדוש ברוך הוא רבי זל על אומרם המענג את השבת נותים לו משאלות ליבו ולא אמרו המענג עצמו בשבת לא כתוב שאדם שמתענמג בשבת רבנו הרב צודה היה יושב בסעודת מצווה והיו שומעים עם את החדבת אכילה שלו היה אוכל עם אפילו קצת קולות של א למה כלומר שכתוב בשולחן ערוך שצריך לההנות מסעודת מצווה אז שמה כתוב שהיום צריך להנות הרצד היה לו דקדוקי הלכות כאלה הוא לא צריך לאכול בסעודת מצווה צריך לההנות אז הוא היה עסוק בלהנות מהסעודה ראו עליו את זה אבל בשבת לא כתוב שבשבת אז תתענג אתה אלא המענגת השבת זה לשון המדרש אז הוא אומר רק שיהיה עיקר השמחה והנחד מזה שהוא את רצון ונחל לפני הבורא יתברך כיבו שבת הוא יתברך מכל בלכתו שהאור האלוקי מגיע למנוחה ומאיר במקומי ואז הוא באמת מאיר בשלמות כי כשאני לא במקומי אז יש חסמים זה לא מצליך להעיר [כחכוח] אז זה להענג את השבת לשבת יש עונג מזה שאני הגעתי למקומי ואז היא יכולה להעיר דרכי בשלמות וזהו שכתוב אישגלו יחנו בני ישראל פירוש זאת תהיה עיקר המנוחה מזה שמתקשרים כל אחד במקום שורשו להיות מרכבה לברם כמו שכתוב במדרש בישועתך דווקא ועל ידי זה ימלא כל משבתיך בשבת כפי מה שאדם מבטל כל רצונו ושמח בישועתו יתברך יותר מהכל על ידי זה ממש שנים ממרים לו לשלות מו שלו כי אז הוא מרכב על השכינה אז האושר של כל האישיות שלו וכל הדמות שלו צריכה לצאת על הפועל דווקא כדי לגלות את ישועת השם שנזכה בעזרת השם שבת מקבלה [מוזיקה] ‏amين