דברים-חזון תשפ"ו - הרב ליאור אליאסי | מפירות הכרם

שבת שלום לבוגרי הישיבה היקרים. אחד האתגרים שניצבים בפני מנהיגי חינוך, מורים, הורים, יכולת לקחת את הדור הצעיר ללקיחת אחריות ומחויבויות לא מתוך צורך לרצות את המבוגרים, מתוך פחד, ציווי או תנאי, אלא מתוך יושרתו של הנער, של הנערה, מתוך ערכים גבוהים ונעלים. ותמיד עולה השאלה, כיצד עושים זאת. אני מבקש בדקות הקרובות ללמוד את זה מתוך פרשיית שני השבטים ראובן וגד שביקשו לגור בעבר ירדן המזרחים ואם אנחנו נדייק מתוך הפסוקים אנחנו נראה שהמצאויות היו שונות תגובת ההנהגה הייתה משתנה ומתוך כך גם תגובת השבטים ראובן וגד הייתה תגובה הדרגתית חינוכית שבעצם הייתה גבוהה גבוהה יותר נתחיל מפרשת מטות כאשר שומע משה [כחכוח] את בקשת שני השבטים לגור בעבר הדן המזרחי והוא בא אליהם בצדק אולי אפילו בכעס אחיכם יצאו לו מלחמה ואתם תשבו פה ושני השבטים באים כתגובת פיצוי ויתר והם אומרים למשה חס ושלום אנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל ומתי נושוב לביתנו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו זאת אומרת נדייק מתוך המילים שלהם הם אומרים אנחנו נלחם לפני בני ישראל ואנחנו נשוב לביתנו רק כאשר הארץ תחולק לשבט לעומת זאת, כאשר משה משיב לטענה שלהם, אז משה אומר, אם תחלצו לפני השם למלחמה ונכבשה הארץ לפני השם ואחר תשובו. זאת אומרת משה בעצם בטענה שלו אולי אפילו הופך את הטענה שלהם. אתם ביקשתם להילחם לפני בני ישראל? אומר להם משה, אתם נלחמים לפני השם. אתם ביקשתם לשוב אחרי שהארץ צחולק לשבטים. אומר להם משה, אין צורך, [כחכוח] תחזרו לארץ אחרי שהארץ תיכש. בעצם אל תחזרו אחרי 14 שנה, תחזרו אחרי שבע שנים. אנחנו יודעים שמשה גם הציב להם פה תנאי. חז"ל אומרים שלשון תנאי צריך גם להיות לשון חיובי וגם לשון שלילי. אז משה מציב להם פה תנאי חזק מאוד. אבל למה הוא הופך בעצם את הטענה שלהם? אם ניכנס לתוך הסיטואציה, בעצם משה נמצא עם השבטים, עם ראובן וגד בתוך האוהל. הם מעלים את הטענות, משה משיב להם ומשה מבין שכנראה הראש שלהם לא באמת נמצא לפני אחיכם. הם כנראה מתעסקים במקנה הרב שנמצא. הם והם דואגים למשפחות שלהם שיגורו בעבר הירדן המזרחים. ואם חס ושלום יהיה איזשהו סכסוך בין ראובן וגד לשאר עם ישראל, אם יהיה משהו שהם לא יסתדרו, כנראה שראובן וגד יחזרו לביתם. ולכן אומר משה, צריך שיהיה פה איזשהו ערך גבוה יותר. והערך הגבוה, אתם לא נלחמים לפני אחיכם, אתם נלחמים לפני השם. יש פה מלחמה, מלחמת חובה, חובה דתית, חובה מוסרית שאתם צריכים לצאת למלחמה הזאת. אל תתנו לי עכשיו איזשהו פיצוי יתר ותגידו, אנחנו נצא ראשונים לפני בני ישראל ואנחנו נחזור רק בעוד 14 שנה. מה היושרה? מה האמת הפנימית שלכם? אתם לפני השם? אם ככה אז אתם גם לא צריכים לחזור אחרי 14 שנה כאשר הארץ תחולק לשבטים מספיק שיכבשו את הארץ ואחרי שבע שנים תחזרו לביתכם אם אנחנו נסתכל בערך החינוכי שמשה רבנו מלמד אותנו אז יש פה בעצם את פסיכולוגיית האגו בעצם אל תנסו לתת פיצוי יתר אנחנו נעשה ככה וניתן יותר אומר להם משה תסתכלו בערך הפנימי זו חובה דתית זו חובה מוסרית זה לפני השם תתעסקו בעיקר תסתכלו בה בפנים ומתוך כך תפעלו. נגיע לפרשה שלנו, פרשת דברים. כאשר משה עכשיו מדבר אל כל ישראל והוא מספר להם את מה ש את התנאי שהוא הציב לשני השבטים. אז אומר משה, חלוצים תעברו לפני אחיכם בני ישראל עד אשר יניח השם לאחכם כחם וירשו גם את הארץ. הופה, יש לנו פה שינוי. פתאום משה רבנו חוזר לאותה טענה של שני השבטים. אתם לא יוצאים למלחמה לפני השם. הוא מסכים עם הטענה שלהם. אתם יוצאים למלחמה לפני אחיכם. ומתי תשובו לביתכם? לא כאשר הארץ תיכבש, אלא כאשר הארץ תחולק לשבטים. משה מסכים עם הטענה שלהם. מדוע משה הופך את טענתו פתאום? נתעמק יותר ונקרא את הרשע של הפסוק. ועצב אתכם בעת ההי. שימו לב, אין פה תנאי כמו בחומש במדבר. בפרשת דברים משה מציב ציווי כלפי שני השבטים ראובן וגדג. יכול להיות שמשה הרגיש שהתנאי היה מתוך מקום ששני השבטים בעצם הרגישו איזשהו צורך מול משה לרצות אותו, לפייס אותו והוא הרגיש שאולי התנאי הזה לא יהיה מספיק חזק כאשר עם ישראל יכנסו לארץ ועכשיו כאשר נמצאים מול כל ישראל הרי משה מדבר על כל ישראל בעבר הירדן אז משה אומר מול כל ישראל התנאי כנראה כבר לא יהיה מספיק למרות שזה תנאי חזק צריך לצוות אתכם ולכן הוא מצווה אותם ויצב אתכם מבין משה רבנו שאם אני מדבר אל כל ישראל עכשיו להגיד שהמלחמה תהיה לפני השם היא לא מספיק חזקה עם ישראל שומעים בעצם את מה משה מדבר אל אל ראובן וגד עם ישראל אפילו יכול להיות בתחושה של קנאה של פספוס של איזה צרות עין ראובן וגד יושבים בעבר הירדן המזרחי ואנחנו עכשיו יוצאים למלחמה איפה הם בתוך התמונה הזאת איפה הדאגה לאחים איפה האחיכם פה ולכן משה רבנו אם בפרשת מטות הוא אומר את המילה אחיכם בלשון של כעס עכשיו הוא פונה אליהם ואומר אתם תצאו למלחמה לפני אחיכם בלשון של ריצוי אתם דואגים לאחים שלכם ולכן ממילא אתם לא תחזרו לביתכם אחרי שבע שנים לפני אחיכם אתם תחכו עד אשר הם יחלקו את הארץ שבטים ורק אז אתם תחזרו לביתכם אלו שתי הפרשות שאנחנו לומדים מתוך תוך משה רבנו. משה רבנו נפטר. המנהיג הדגול, המנהיג הגדול של עם ישראל. הפרשה השלישית של שני השבטים היא כבר מול יהושע. בספר יהושע בפרק א'. ואצל יהושע אנחנו רואים דרגה חינוכית גבוהה יותר. יכול להיות שיהושע הרגיש שאם משה רבנו נפטר, אולי התנאי כבר לא מספיק חזק. אולי הציווי הוא לא מספיק חזק. כי יכול להיות שזה היה מול משה רבנו. ומה הם יעשו עכשיו? מולי, מול יהושע. ומה עושה יהושע? הוא לא כועס עליהם, הוא לא צועק, הוא לא מרים את הכל. הוא מתפקד כמתזכר. ותחילת הפסוק בספר יהושע זכור את הדבר אשר ציווה אתכם משה. אני רק מזכיר לכם, אתם זוכרים את מה שהיה מול משה רבנו? איזה ערך חינוכי גבוה יהושע מלמד אותנו? והתגובה המופלאה של שני השבטים של ראובן וגד, מה הם עונים לו? שני לשון ריבועים. אחד הם אומרים לו כל אשר ציויתנו נעשה אנחנו מקבלים את מה שאתה אומר יהושע אנחנו נעבור חלוצים לפני בני ישראל וכל מה שתאמר לנו אנחנו אנחנו נעשה והריבוי הנוסף של ראובן וגד שאצל משה רבנו הם לא אמרו ואצל יהושע הם אומרים ואל כל אשר תשלכנו נלך אומר המלבים הם הבינו שעכשיו אנחנו מקבלים עלינו את היציאה למלחמה הזאת מתוך אהבה, מתוך אחריות, אומר המלבים, מתוך יושר. ואנחנו יכולים להוסיף אולי אפילו מתוך המוסריות. אם אנחנו רוצים ללמוד את הערך החינוכי מתוך יהושע אז אנחנו יכולים להבין שכאשר אנחנו רוצים לקחת את התלמידים שלנו את הילדים שלנו להבנה של לקיחת אחריות של מחויבות שזה לא יעשה מתוך תנאי מתוך ציווי אלא שזה איך אומר המלבים שזה יעשה מתוך יושר איך אנחנו אמרנו שזה יעשה מתוך מוסר מתוך חזון להבין את החזון הכלל ישראלי נברך ונאחל שבעזרת השם נזכה לגדל את תלמידנו, את ילדינו, שיהיה מהירי עיניים, לוקח אחריות, שותפים בחזון הארץ ישראלי. שבת שלום. ‏am