גלות וגאולה בנפש | שיעור לפרשת שמות | הרב דודי דודקביץ'

[מוזיקה] מבקש לעסוק משהו שנוגע גם לפרשת שמות וגם להיות שיש הערב של הבני שכר אז ננסה קצת יחד א לעסוק בעניינים שקשורים משללים את שני הדברים כד כידועם רבותינו הגאונים לכל ספר יש יעוד שלו והגדרה שלו ואפילו הוא שם שלו. אנחנו בעיקר מודעים לזה כיום בזכות הנציב בהקדמותיו לכל ספר. בעיקר אנשים רגילים לזה לתים דרך ספר בראשית אבל אם האמת זה בכל הספרים הנציב עוסק בזה בהתאם לשמות הגאונים ספרים השונים. הרמבן גם הוא לעתים עושה הקדמות וככה עוד רבותינו ראשונים הרמבן כתב נתחד ספר ואלה שמות בעניין הגלות הראשון הוא בגאולה ממנו ובכן בעיני הרמבן זה הגדרת אפשר לקרוא לספר שמות ספר הגלות והגאולה א זה עובדה כן על הגלות וגם הגאולה נסתכל שזה ייעוד הספר כמובן שזה לא סתם ברמה מסוימת כפי שארגע נדבר זה ממש אב טיפוס לגלות ולגאולה. זה לא רק ללמד על עצמו יצא, ללמד על כל הגלויות. פיל אנחנו אומרים את זה בתפילה במוסף בשבת וימים טובים. אין גאלתי אתכם אחרית כראשית או כברשית זה לא משנה. כלומר הגאולה האחרונה תהיה מושטת על דגמים שהוא בגאולה הראשונה. אז חידוש הרי כתב על זה עוד תוספת הרבי מקודק זצל היה אומר שבסדרות הללו סדרה בלשון חז"ל זה פרשת שבוע נכון כמו לעולם ישלים אדם לעולם יסדר אדם פרשיותיו יחד עם הציבור שבסדרות הללו המדברים מיציאת מצרים יגע כל אדם את עצמו כמו שמייגע את עצמו בהלכה בתוספות קשה לרבקוצקה היה הנחת יסוד שאנחנו מתייגעים בתוספות ובהלכה אחת יסוד שמושטת על האריזה שמתייגעים בעיון זה כפרת עוונות גדולה הריזה הדריך שאפילו להתייגע הדרמה שאדם הזיע שיוצא מזה קראתי פעם או שמעתי פעם סיפור על החזון איש שהחזון איש א היה לומד עד קלות כוחותיו אגב החזון איש כיוון שהוא היה אוטודידקט למד לבד אז הוא לא היה ממונה על סדרים א מסודרים כמו רובנו אנחנו מנועים על סדרים סדרים זה מתי אוכלים מתי ישנים הגיע פעם תלמיד לפולוז'ין ורצה להיכנס לישיבה תלמיד צעיר שאל אותו הנציב אתה ברוך שאתה רוצה ללמוד בוולוז'ין אתה יודע מה זה טוב מה זה דורש אמר כן אמר לו אתה יודע פה בישיבה לומדים מתמידים אתה תהיה מהתמיד אמר לו כן אמר לו, "מה זה להיות מתמיד?" אמר לו אותו תלמיד, "מה מתמיד זה ללמוד הרבה, כמה שיותר." אמר לו, "לא לא לא לא." מלמיד זה לא ללמוד כל הזמן. מתלמוד בזמן, לאכול בזמן, לישון בזמן, לקום בזמן זה. האמת היא זה מוסר כבד עבורנו כבני ישיבות, נכון? זה מהדברים הקשים של הדור הזה. לעמוד בסדרים זה הם הדברים שקשים לנו במיוחד אם יש שטיבכים של המניינים המאוחרים וזה גם מתלבש בספרות חסידיות שמסתום זה יותר הכנה לתפילה ובטח זה הרצון העמוק של הישיבה שיהיה אני אוהב דין אז בטח זה מצדיק נכון שהישיבה אמרה אחרת אבל זה לא היא לא אמרה את עומק הרצון שלה אמרה רק את החיצוניות הרצון אנחנו מכוונים לפנימיות הכלים לאחיצוניות הכלים וכן הלאה וכן הלאה. אבל זה עבודה קשה. כן. אז הנציב, רק הנציב אמר את זה בתורש ישיבה. יש בחבד חלק מהאנשים שעבודה היא אחרת, ממש הפוכה. יש בעיה כשזה מסודר, נכון? אז אני חי זה שאני עכשיו חייב לאכול לחות בוקר. אבל זה מי אמר שאתה צריכ לאכול בוקר? עכשיו? לא חווינו חווית מסירות כתוצאה מזה. יש מקומות שהסדר הוא הפוך שקצת מדי פעם לפחות עושים את זה שחיים לפי הכוחות נפש כלומר הולכים על זה אני אגיד זה שני סוגי אגיד את זה במשל סוגי ירצות ריצה לטווחים ארוכים וספרינטים זה כבר מבינים בתחום הזה כן ספרינ ספרינט זה לתת את כל הכוחות שלך נכון אחרי ה-100 מטר אתה כמעט נופח את נשמתך נכון אחרי ה100 מה 20 מטר לכם זה בעלייה משהו אתגרי ויש הריצה שאתה רץ 20 קימטר אבל אתה רץ לא יודע אם יש פה כבר כאלו שמגיעים למדרגס כאלו אבל 10 קילמטר 5 קילומטר נכון זה קיום פופולרי מאוד ריצות ארוכות אתה בשום מקום לא נתת את תמצית הכוחות שלך נכון מכירים מעט מדי ראשים מענהנים אז אחד מהשתיים או שאתם מבינים את המשלים יש גרוע מזה שאתם לא רצים אני יודע מה יותר גרוע בכל מקום אה נגיד אולי קצת בשפה אחרת כבר שפה יותר רוכנית יש כידוע בדם בענייני איזה דם עשרה תורה לאכול יש דם הנפש אבל יש בדם מי שלמד פעם חולין הרבה שלבים יש דם הנפש שיוצא בקילוח ראשון יש דם הנפש דם ה בהמשך יש דם התמצית יש הרבה דמים וקלט הנפש אז יש בו בחינה מסוימת שהוא מאוד מעלה נכון כמו החוויות שיש לנו אחרי תיקון אל שבועות זה חוויה לא לא יש בה צדדים בחוויה הנסגבה הזו יש בה צדדים לא הגיוניים נכון מה לא הגיוני ששבועות לפעמים זה החג שלומדים בו הכי פחות תורה במכלול מערב שבועות בבוקר עד יום אחרי שבועות לומדים הכי פחות תורה או עלולים למדך בורא תורה למה כבר מערב חג מתכוננים אז יוצאים לפנסיה מוקדמת לצבור שעוד שינה כאילו זה יעזור לנו באחד בלילה זה לא משנה מה עשית אתה כמעט אתה מתחיל לנקר באמצע תיקון או עלול לנקר מארבע אתה כבר עושה הכנות לתחליף לתיקון נכון חלק במקומות מגילת רות ועוד כבר הולכים למקווה ואם זה ירושלים אז הולכים המון חוזרים עייפים הולכים לישון קים בצהריים לא ישנו מספיק אז כבוא ארוחת שים הולכים עוד פעם לישון יום ראשון צריך להשלים את ה כמו את המעבר מטיסם ארצות הברית לא לוקח מישהו עושה פעם חשבון הוא אמר אין מה להשוות אצלי יום טוב רגיל אבל מה נתן לנו חוץ מהרבה הסבות שנתן לנו היום הקדוש הזה בלילה הקדוש הזה וכל המשמעות שכתובות עליו בזוהר הקדוש ובארי זל זה מלמד אותנו קצת על איזה מקום בנפש של נסירות נסירות היא נותנת לנו תחושה מאוד טובה לא מהצד האנוכי שבנו אלא מצד הידיעה שיש לי כוחות נפש שמשתוקקים למשהו בסדר מובן אז החזון איש ככה היה לומד פעם הגיע מישהו הביתה מצא את החזון איש על הרצפה נורא נבהל רצה להזיק עזרה ש אמר לו לא לא קרה קשור אמר מה לא קרה אבל רצפה אומר לא קרה כלום אומר אני בדרך כלל לומד עד שאני קומר את הכוחות שלי ואני מתחשב שיהיה לי כוח לקום מהשולחן ולהגיע עד המיטה שזה ארבע עמות הפעם חישבתי לא נכון את ה יכל לי כוח לכת רק לשתי עמות ולא לארבע עמות אתם לאים בדיחות של דתיים זה סיפורים טובים של גדולי ישראל זה מטלטל הסיפור הזה לא [נחירות בוז] איך החזון איש היה חי וכשהוא היה נגמר מקורות נכנס תחת המיטה במיטה מתכסה בשדה והיה לו שם תחת הכרית דפים ועת אויפרון ועם הכוחות שנותרו לו לשכע ולהערר עם זה רק כותב חידושי תורה נוספים הרבה פעמים אנשים חושבים חזוני זה אחד להבין מה זה גדול עולם כן חזון איש רק אומר את זה כי החידושים דרש מאיתנו איזה דימוי מאוד מסובך ביקש מאיתנו להתיגע בפרשיות אל כמו להתיגע בתוספות ו בהלכה קשה א לא תמיד טעמו את הטעם הזה בעבר אנחנו לא מכירים בכך את הטעם הזה מה זה להתייגע לזה איזה משהו שהוא לא נותן לי מנוח הוא לא נותן לי מנוח והרבי מקוצק היה למדן עצום כידוע ככה אנחנו יודעים מאבני נעזר שהחתנו נעזר אמר את כל לימודי בעיון קיבלתי מחני רבי מקוצ והרבי מקוצה שבפרשות הללו נתייגע בענייני הבנת הגלות מול הגאולה שתבין את המשמעויות של זה מול קושיות שיש לנו מול חידוד התהליכים איך הם מתבצעים איך הם קוראים מה תפקידנו בתוכם יש הרבה שאלות בסוגיה הזאת של גלות וגולה זה לא ציטות רק של מקורות זה להבין היטב שזה יש לנו בלב היטב מול שאלות מול מהלכים אלוקיים אנושיים כי עיקר הגלות הוא מה שכל אחד הוא בגלות אצל המידות שלו. כלומר, מה שאני מצפה מכם להתייגע זה לא לרק ידיעת הפרשות, אלא איך אני עובד עם זה בעניינים גם שלי. כן? מה אני גואל את עצמי? ובפרט ההדר האמונה להשגיח על התיבה. שבכל דור ובכל שנה יש לחדש עניין גלות מצרים, גולת מצרים. כל שנה וכל דור מחדשים משהו בהבנת הגאולה כי גלות וגאולת מצרים היו הכנה לכל הגלויות לכלל ישראל הם אהב טיפוס ועל כן כל לימוד שלהם הוא עם השלכות עצומות לגאולת ישראל לדורותיה ועוד יותר לכל שנה ושנה שלו בחינה שלה הבעל שם טוב גם עסק בזה הרבה כתב את זה הרבה את העניין הזה ואולי נראה את שני המקומות ברצף לפרשתנו עניין גלות מצרים וגולת מצרים כמו שהיה בדרך כללות האומה הישראלית כך יש בפרטות אדם אחד כל אדם עובר דברים דומים לגלות ולפגעולה הכללית כמו ששמעתי פירוש הפסוק קרובה אל נפשי געלה כי קודם שתפלל על גאולה גאולה כללית צריך להתפלל גאולה פרטית לנפשו דברי פי חכם חן איננו יודע אם אם אמר את זה הבעל שם טוב מדין הערקיות שבזה החשיבות מה יותר חשוב מדין סדר גדימויות כ לפני שאדם מבין גלות כללית וגאולה כללית הוא עושה קודם כל בית עם עצמו שזה מוקדם יותר בגילוד לא פרספקטיבה לאומית פרספקטיבה אישית אולי לזה הכוונה של הבעל שם טוב שבשנים הראשונות של האדם הוא יעסוק בענייני הגאולה הפרטית שלו כוונה גאולת הנפש שלו ממיצריה ובאמת באר הטולדות במקום אחר אות ו' שני מיני גלות א' גלות הגשמי בין מין האומות ב' גלות היצר הרע הרוחני שהנשמה בגלות אצל היצר הרע הרע זה הרבה פעמים אנחנו מרגישים את זה שמי שמנהל לי את החיים זה היצר ולא כוח החיים הרוחני שבי זה מאוד מוחש בדברים מסוימים כמו שמה שאנחנו מרגישים לפעמים בוודאי שמרגישים היטב את את עומק הגלות. כשאכלנו יותר מה שאנחנו צריכים לאכול, הרגשנו כבד כזה. זה תחושת גלות נוראה. מכירים בטח אותה. למה אכלתי כל כך הרבה? למה ב-1 בלילה אכלתי צ'יפס עם דברים מטוגנים? כל הלילה עולה לי הכל. ואני זוכר גם לפני שבועיים עשה את זה ואז נדרתי כמעט בתני מדג ראובן שאני לא אגע עוד פעם בדברים כאלו בלילה. אז מה אם זה בין הזמנים? כ בן הזמן אני לא צריך לאכול דברים כאלו באמצע הלילה ואז אני מרגיש עם עצמי שאני בגללות הוא אני לא מוצא את מקומי הנפשן אומר זה בושה למה אני ככה למה מה לא ידעתי לעשות לא ידעתי להימנע כל אחד הדוגמאות והמקומות שהוא מכיר עם עצמו אז הוא נמצא בגלות כי האני שלי הרוחני הנפשי רצה משהו אחר אבל מי שנהיה לו את החיים זה יועץ משפטי עם צא להרכים אחר לחלוטין שנתן משקל לגוף נתן לגוף להכריע באחריות הכבדות האלה אז התפקיד הוא לעסוק בזה באים לנו גם בגלות הכלל גם בגלות הפרט ובעיקר בגאולת הפרט וגאולת הכלל א לטובת אני מדלג רגע על הפסקה של בראשית יל דברי דרך פיקודך שזה כבר ספר של הבני שכר כמו הלילה זה יורצב בני שכר שהגדול בישראל, הגדול בענק בענייני בכלל ענייני תורת נגלה ותורת חסידות ומדרשים ודרוש אבל יש לו עוד נקודה שבתורות שלו בדרך כלל משולבים גם יותר בגלוי ההשוואות לתורות הפנימיות הקבליות מה שהיה בזמנו בדואר שוש תלמידי הבעל שם טוב ואחרי זה קצת פחות ניכר שהדיבור הוא יותר עוסק בני הנפש של האדם ולא במולכים קבלים באלוקות. צלבני שכר נשאר לאורך כל כתיבתו כתיבתו הענקית של עשרות עשרות עשרות ספרים שנשאר אצל הבני שכר שהוא קורא בשם או משתמש בשפה קבלית גם א ועוד רגע יהיה קצת ביטויים שיתנו לנו איזה כיוון כזה נשים לב לדבריו אז כך הוא כתב בדרך פיקודך ברמזה ארי זל בספר הכוונות גלות מצרים רמז לגלות הנשמה השכלית בתוך הגוף האחור זה מאוד מאפן את מצרים מצרים היא ארץ מלאת תאבות אני מזכיר לכם כמעשה ארץ מצרים שרשבתם בה לא תעשו מצרים מסמל לתאוותנות חומרית לתאוותנות נהמתנית כשסן נמצאים שם לאט לאט אתם מקבלים את מבט סדר היום הזה זה חייב אני אתן דוגמה אולי מקום שכל אחד איתם קצת מכיר אם היינו פעם במלון בשבת או באירוע בסעודה הייתם נצא למישהו פולט ממלון פעם אכלנו כפי צורקנו וכפי המנות שהובעו במלון מה >> ואנחנו גם אחרי זה נראים כמו אמונות גם כבדים כמו אמנות נכון [נחירות בוז] אני לא שהוא שהוא ישיר ההוא שעושה את החביתות שם על המשטח הזה ישים לי כמות שאני בחיים בבית לא אוכל כזאת כמות של ביצים נכון עכשיו רובנו זה לא קשור בבית אני לא אוכל כזאת כמות לא בגלל מצוקה כלכלית אם אני אגיד אם אני אוהב ארבע ביצים אוכל ארבע ביצים אז למה אצלו במלון אני אוכל ארבע ביצים בארוחת בוקר ובאמצע הוא מקפל לי ושם לי בפנים כל מיני דברים שבחיים לא רגיל לאכול אותם למה למה אני צריך לאכול את זה למה אני צריך לאכול את כי אני בגלות הדעת מול הגוף שיותר חזר מהדעת מי מנהל את מי הוא ימשול בך מי מושל במי זה שאלת השאלות עד פה טור מוכר לכולנו בחי היום יום שלנו נכון אז [נחירות בוז] כך מבאר על דרך פיקודיך היינו הבני שכר שגלות מצרים אומרים זה גלות הנשמה השכלית מה שנקרא שהדעת נמצאת בגלות בתוך הגוף האחור כי מצרים מסמלת גופניות בהמית. כמו שהנביא כבר אמר, נשבו לכם פה עם החמור עד שיש להם זרמת סוסים וחמורים. כוונה היא שהם אחוזים בחומריות למלא תוקפו. זה עיקר האמת. טוב, אז מה איך איך יוצאים מזה? איך איך נעזרים לצאת מהעולמות הללו? מה מה נותן לנו כוחות להתגבר על זה רבי שמעון בר יוחאי אם המטרה היא כמו שאמר פה גם הבעל שם טוב וגם חידושי הרים וגם בני שכר שעיקר לצאת ממצרים מהגלות איך יוצאים ממצרים איך יוצאים מגלות מה עוזר לצאת מגלות בסדר אז כתב רבי שמעון ביטוי שכולנו מכירים אותו היטב הוא מוטעם מאוד לפה כגב נדע בישראל כך זה גם בישראל כדן מחללנו ראית כשישראל מחיילים את התורה קודשברוך הוא יעולון בגלותה לפני עשו בני ישמעאל האמת היא זה ממש בולט רוב העולם של פעם היה או בני עשו או בני ישמעאל נכון נבדוק מאיפה הגיעו רוב הבעלויות ששבנו ארצה ברוך השם רובם מגיעו או מעשיו או מישמעאל תחשיבוד דילאון תדרגה הוא כלב ונחש זה הדרגות שלהם כלומר בהתנהגות הבהמית בנפש שבאמית שלהם דומים לשני אלו למה שני אלו כעת לא נסוק בזה והיא תדנות המן כלומר ושעם ישראל נידונים בגלות זה העונש שלנו ובאון כלומר על ידי אותם אומות העולם התבררו והתלבנו ויצרופו כצרוף הכסף וכבחון הזהב עוברים תהליך של זיקוק למה לקח זוהר את הביטוי הזה כיצוף הכסף כבחון הזהב מה >> עוד לפני כן >> מצרים >> יפה מאוד פסוק מפורש זה דימוי של התורה לא דימוי של הזוהר ואתכם הוציא מקור הברזל מה קורה בקור הברזל הברזל >> לאט לאט הברזל מזדכך נכון נהיה נקי יותר לכן זה מתברר מה >> למה הוא כנס בזה >> מי אתה שואל אני חושב שהוא רוצה להגיד פה כסף וזהב להגיד בחינות שונות שבבעלשם כתוב שכסף זה להשתחרר מזה על ידי כיסופים חיובי לבן רחמים וזהב זה שאנחנו הרבה פעמים נצרפים על ידי דינים כי זהב הוא מגיע מצרוב עד אדום אז זה מלא דינים יש שתי דרכים שאדם מזדקק ומתלבן אחד על ידי יראה צרות וענתה בו השירה הזו נכון כי אם תמצנה אותו צרות רבות ועוד אחד על ידי אהבה על ידי כיסופים כסף בזמנה דרב רב ומחתי לו לישראל ש כשהערב רב מחתיא את ישראל הבי קילו אבו כולו מסטר דרה כאילו כל עם ישראל מושפעם להיות מהצד הרע ומי התהדר כולו מרן כל המים יכולים להיות מים מרים למה זה נאמר כי הרי זהל כי הזוהר מדבר באותו מקום על סיפור שבני צמצרים מגיד למקום של מה לשתות נכון זוכרים וכל המים שמרים למה הם מרים כי אתה יונק רק את הדברים הלא נעימים רוץ מר במיה אדם רוצים לבוא מרא ולאכלו לשתות מים ומראה כי מרים הם כלומר באותו זמן התחושה היא שאנחנו נמצאים יחד באותה מרירות בעין רעה על המציאות כי גם נדע התאבד את אוביר התביד לנסה לון לישראל מפורקן הבטרייתה כך בדיוק כך יהיה ניסיון להם לישראל בפדות בגאולה האחרונה אדם הוא כתיב תברהרו והתלבנו ושרפו רבי מי אומר את זה איזה נביא דניאל בסדר כלומר יהיה התבררות של הנפשות ד מסתר דטוב אותם אנשים שמהצד הטוב מקיימים בניסונה בניסיונה הם יתבררו יצו ברורים טובים אני מדלג פה כמה שתי שורות והמשכילים יבינו מי זה המשכילים מסדר דבינה דולן דחיי אלו שמתבוננים על כל דבר שזה אילן החיים להבין את התובנה הפנימית בכל דבר בגינה יתמר עליהם נאמר המשכילים יזירו כזוהר קיה בהי חיבור הדילך דו ספר הזוהר מן זוהר הדאימה התשובה בלנו צריך ניסיון ובגין דעת דני ישראל למתעם מאילן דכיו ספר הזוהר פקון במין גלותה ברחמי איך שמכירים את המשפטים האלו או בזכות ליקותי מרן או בזכות הקיר אצל רשבי או בזכות זוהר תלוי כל אחד מה הוא פגש כותב מרן ראיתם את זה אז מי שלא שולחם חזרה לבית המדרש יפתחותי מרן בהתחלה ויראה שמשי תיבות וגימ ורמז מאוד נעה שאמרו על אבא של רבי נחמן של רבי שמעון ועל על רבי שמעון עצמו. מכל מקום מה כתוב פה? מפורש ש נמצאים באיזה מקום כזה שרק מי שישכיל ויבין את הזוהר של התורה בחיבור שלך הוא יצא בזכות זה יצא מהגלות ברחמים. למה? למה זה קורה בזכות הזוהר? איך הזוהר תורם למילות הרחמים? למה דווקא הוא נותן כוח ולא משהו אחר? איזה כוח מעניק הזוהר שעליו נאמר שאיתו יצא מהגלות כדי לצאת מהגלות צריך לצאת מהמיצרים שלנו מה שהינו קודם אז איך זה עובד למה איך הזוהר עובד זה סגולי יש בזה משהו תוכני יודעים לבחין בין סגולי לבין תוכני אם מישהו אומר 42 פעמים אזמור מסוים כנגד כבעו אוזן שמאלית זה סגולי או זה ערקי? >> סגולי. למה זה סגולי? כי אני לא מבין איך זה פועל. סמ זה סגולי. אין לזה תובנה רציונלית. כן. אז שכתוב פה שיצוא לידי הזוהר זה סגולי או זה מהותי שאתם יודעים להסביר אותו. בוא ניקח רגע את הזוהר ונרחיב אותו לכל תורת הפנימיות. היא תורמת ביכולת לצאת מהגלות או שבני חלק מהאנשים מכניסה את האנשים לגלות כי הצביון החסידי לפעמים הוא מכווה אותם בעיקר הם מה לבשו בגליציה הם אכלו בפולין נכון שהולכים לחנות דגים וקונים דווקא דג מלוח או כי אוהבים או כי זה מנהג שהגיע מאירופה אז מה זה הוציא אותנו מהגלות או החזיר אותנו לגלות שמע אות חלק הגדול חסידויות הם החזירו אותנו לגלות או הוציאו אותנו מהגלות מה אז איך אתם לומדים דברים כאלו חשבתי שאתם מארץ ישראלים יותר שאתם לא מסכים לחזור לגלות אני רוצה גם לשהט שתנסו להיר בשאלה הזאת תנסו לחשוב עליה תשובה האם חסידות שלמדתם, כל אחד מה שלמד לפי עניינו וגילו, הוציע אותכם מהגלות, הוא החזיר אותכם לגלות. עקרונית אם הייתי מחנך שלכם אני צריך לעצור פה את השיעור למר את הביתה או הביתה לה שאתם הולכים ולחית אם אתם רוצים לראות חסידות הלאה. כי לפי הקראת בניכם שאלה אם מותר לכם מהמות חסידות >> מה >> איך זה תסביר לי למה >> לזה כיוון הזוהר אכן ככה בזכות כשאתם לא מים זאת אתם נהיים ביחס אחר בין חומר לרוח לפחות אמורים להיות ביחס אחר כ יש ביטוי חבדי שחסיד ישן כמו חסיד, אוכל כמו חסיד וכן הלאה. עכשיו שזה עוד הרבה דברים. אינני יודע אם המשפט הזה בפועל נכון. יודע שהמשפט הזה עקרונית הוא ודאי נכון. למה? כי מה? למה? למה חסיד אמור לאכול אחר? מה הכוונה שאוכל גפיל טפיש ולא דג סול? שוכל דג מלוח הרינג, שוכל רגל קרושה במקום לאכול קוסקוס. מה הם התכוונו שהחסיד אוכל אחרת? >> מה? הוא אוכל >> מה הוא אוכל? עוד מה? איך הוא אוכל? כלומר, אם הוא לא ילמד יחס נכון אל האוכל, אני מזכיר לכם במידות ראיה במוסר אביך הקדמה, רצל כותב שאיפה מתגלה אצל האדם עד כמה ירושלים משמעותית לו? בתפילה וגם משמ שם באכילה. מה הרצונות שלו? כל אורחות החיים העידים מה מרכז החיים שלו. ברור שאם אדם מרכז החיים שלו יהיה המיצרים של הגשמיות המצרית, הסדרי העדיפות שלו בחיים הם אחרים לגמרי אחרים. מה מרכז החיים? לאן אני שואף להוביל את חיי? ואם המרכז זה הרוח ואני מוציא אותה מתוך הגלות שהיא מצויה בהרוח אז זה גאולה. אין דבר שיותר עוזר לאדם לכונן את מעשיו אשר מבין את הטעמים הפנימיים של כל דבר שהוא עושה. זה אחת מחבר אותו למקום הרוחני. לזה התכוון כנראה הזוהר שכל מי שמזכיל מהזוהר הזו דאימה התשובה אני ממשיך שם עוד משפט בלי לא צריך ניסיון ובגין דעתיד ניסה למיתה מאילן דחיי מה זה אילן דחיי פה בדוגמה >> מה >> הזוהר בפנימיות התורה די ספר הזוהר הנה מפורש איפקון בין מין גלותא ברחמי זה המשפט הדור של הזוהר יצאו מהגלות מה מה הכוונה ברחמים? באהבה. איך הכוונה באהבה? שאלה למה אני לא אוכל? אני לא אוכל כי יהיה מלא הרופא שאם אני אמשיך לאכול יעלה לי הסוכר, יעלה לחץ זה לא נקרא ברח, זה בדינים. או שהתחברתי עכשיו לנקודות הטובות לעמוקות של המציאות, אל הרוח. אני אתן דוגמה. מצאתם פעם חתן שבאמצע החתונה שלו נגשים החברים ואומרים לו מוישה אתה לא יודע איזה סטייקים טובים יש פה יש עכשיו שני צלים תמיד שאתה בישיבה שת שני צלים עזור רגע את הריקודים בוכ שני שני צלים יש לך תי שזה מדבר אליו מה אם כן אז מצב חמור צריך להתקן מיד את הכלה כי נראה שהן אדם הזה לא יודע ללמוד טוב מול רע למה למה באותו רגע הוא לא יחזור אתן עוד דוגמה בסדר זה עכשיו מקום פחות אמצע הריקודים של סוף נעילה מציאים ואומרים לכם הגיעו עכשיו רוגלחים חמים החוצה אמצע כפות שניות טובות אמצע ניגונים טובים כל מיני זמנויות שאתם רואים שאדם רוקד עם כל הלב ריקוד שהוא תפילה האם מפטא אותו באמצע השלב הזה הבטיח הוא מיליון קר בחוץ תלוי כמה הוא רוקדומת הלב נכון רוב האנשים גדולים לא מדוז אל תיש סיפור שאני אוהב לספר שפעם אחת אדבריך עם מצן זה ישביש ושתעל השתעל הוא לא יכל א התקשה לדבר הבן שלו הביא לפניו שם לפניו כוסי ו וחי מהמיניים עצומות אז הוא לא ראה אז הבן חזקל שינוב זה היה גע לו ביד ואמר לו אבא הבאתי לך פוסטי בגלל השיעול אז הוא סימן לו הוא אמר לו בעולם האצילות לא שותים ת אמר לו הדבר חיים דבר וחסגל אמר לו אבא זה נכון אבל בעולם האצילות גם לא משתעלים בעולם האצילות כלומר מה זה רוצה לומר שהמציאות למטה היא מציאות שאני למטה אני לא יכול לחשוב שאני למעלה אבל שאני למעלה לא מן אותי למטה בסדר? שאדם יודע את טעם הדבר, הרוח הפנימית שלו, ההתמדות היא אחרת. היא לא בכעס, היא ברחמים, זה לא מעניין אותי כת אני מעדיף את הטוב. אין התמודות בין טוב לבין רע. אני מניח שבשנים האחרונות אני מקווה אולי בכיתה ו' כשראיתם חברות שמתם לו רגל כשהוא עובר, צבעתם אותו בלי שהוא ישים לב. הערתם אותו כשהוא ישן בדרכי הערה של אידישקייט. עם ציצית באוזן נכון מכירים מי יתיר לך את הדבר הזה אם זה עם ציצית מסתוב שזה מלא יראת שמיים וידוע לא אני מקווה שכשאתם בשיעור א' ב גד זה כבר לא מהווה פיטוי לשים רגע למישהו שובר לפניך אם כן צריך טיפול דחוף אדוני זה לא מותאם לגיל התנהגות למה זה לא מותם לגיל זה קטע לא זה לא קטע אני מבין כוח המבט הרוחני שלי הרבה יותר בוגר מהבבת השובבי הילדותי שלי שהיה מצד הכוחות הפיזיים של הגוף, מצד הגוף ולא מצד הנשמה. וכשאדם מודע לערכים, למהויות, לתכנים, אז הצורך שלו להתמודד עם הפיתויים היצריים, הארציים, מתגמדים. זה לא מהווה עבור פיתוי, כי הוא נמצא בעולם אחר הרבה יותר גבוה ועליון. כך יוצאים מהגלות ברחמים, לא במריבה. פשוט אני לא שייך למקום הזה כבר זה לא מפתא אותי בסדר זה לא מביאה פיטוי אני עסוק במשהו אחר הטעם הוא כל כך ערב שאין לי אין לי מטרה בטעם אחר אם כן אפשר לומר מינה מסוימת שתורת הפנימיות שמגלה את אהבת ויראת השם היא הכלי הטוב ביותר לצאת מגלות מצרים נכון זה מה שכתוב שצריך לצאת מגלות מצרים אם נחפש מה שעוזר אומר איך יוצאים על ידי הספר הזה הספר הזה מורר אהבת השם אהבת ישראל אהבת המצוות אהבה פנימית ממש פנים כל ערב שבת תוא ליבי לאהבתך ואז מה יהיה אם נמצא לפניכם משלו על ידי זה אני יכול להעזר בגלותי לגעלני כשאני מרגיש את אהבתך מרוק את אהבתך אליי גם כמה אני אוהב אותך אז באופן טבעי אני יוצא מהגלות אם אני אם ניקח רגע אנשים מפוגרים לא פעם אין להם זמן להקשיב אחד לשני אבל מה קורה שלאמא יש תינוק קטן כמה היא מקשיבה לו אין קץ כל הזמן לב אותו למה כי מחמת אהבתה אליו אז זה מעורר לה את הלב היא לא נמצאת ברחוק היא לא בגלות ממנו היא בגאולה איתו בקש אז הנה ברשותכם המשך דברי הדרך פיקודך למקום במצווה כפל במצווה הזו שפתחנו בקודם הנה כבר הודעתיך עניין יציאת מצרים ישנו בכל אדם ובכל זמן בעת יציאת איזה מידה ממידותיו מהקטנות כל אחד מאיתנו לבש פעם בגד שקטן על מידותיו הוא ירגיש בגל ירגיש במיצרים נכון נעל שוחץ לי על הרגל מכנסיים שהם מתאימות למישהו שיותר קטן מתיים שלוש מספרים הייתי פעם בחנות עלבש שהה חסידית הגיעו שני בחורים אמרו למוכר בירושלים אמר שמחפשים מכנסיים צרות אבל כמו הדוגמה המודעה החדשה אז אמר להם אני אני חנות לבגדה בש חסידית לגברים גרביונים יש בחנות פה ממול זה לא חנות לגרביונים אם ניתן למישהו הרבה פ בגד אתה אומר איך הוא הכניס את הרגל בתוך הג'ינס הדה הזה איך הוא צריך כופף את הרגל אתה רואה שהוא הולך ככה מגליים גר הוא לא מקפל, אי אפשר לקפל אפשר לקפל בסדר הוא במיצר הוא לקח משהו קטן והוא במיצר כשאנחנו בקטנות מוכין אנחנו במיצרים את הכל אני בוחר במבט נורא קטנוני בסדר לפעמים מסיבות לקטנות הזו זה טבעי בסדר כשאני ראה ויש באחות בארוחת צהריים רק שש מנות של עוף עלו להיות שכשאני רעב וזה לא מספיק לסבע להשביע אותי שאני אבדוק איזה גודל של עוף בדקתי או שניצל נכון זה מביא לו שאני עם האח הקטן שלי אני שולח לו את השניצל הקטן ולי לוקח את השניצל הגדול זה קטנות מוכין ארשל הלך פעם עם חבר להתארח אצל מישהו והמישהו הזה נתן שתי מנות דגים לכבוד שבס זה שלקח לעצמו את הגדול נתן שני קטן אז כל הסעודה הוא רותח אומרת את הסעודה יוצאים בקס אומר לו יש לככה מתנהגים זה חבר אמיתי זה אז אומר לו מה הבעיה אומר לך לקחת את הגדול לי אתה קטן ככה אתה חילקת אומר לו תגיד לי למה אתה כועס מה אתה היית עושה מקומים אתה שאתה אמר אומר ברור מה אני הייתי עושה אתה לוקח לי את הקטן נותן לך את הגדול אומר נו זה מה שעשינו מה אתה מצטער זה מה שקיבלת למה זה קורה כי אני בכתוב תמוכי אני חושב רק על עצמי אני מצוי באגו שלי, בסיפור שלי. היא כטות מכין. כתנות מוכין היא מצמצת את האדם. הוא לא רואה דברים מעבר לזה. הוא נמצא במצב של איזה גלות. הוא לא יכול לשקול מול זה את שאר הערכים. הכי בולט זה ילד. שילד הוא תמיד בנו על כטות מוכר. כשילד רוצה לקחת מיץ בקידוש, את המיץ הכתום או הורוד הזה, הוא לא רואה אף אדם בדרך. לא את המבוגרים שיושבים ליד השולחן, מבחינתו הם רק מניעות על הצדיק. הוא חותר ביניהם למגע, לא אכפת לו שישפך עמית שלו על המכנסיים של הכל עוד יותר גורה. הוא מסתכל בעיניים של פליאה והוא הולך הלאה. אילו כלום לא קרה. ואם אומרים לו הוא שופך כבות אומר לו יש פה עוד ילדים הוא מזכר לך באי הבנה מה זאת יש פה עוד ילדים כל הנברא בשמי לכבודי יצרתי פסיתי מה לעשות יש פה עוד ילדים הוא במוחין דקטנות הוא נמצאת וצה מזה בגלות נורא כי הוא לא רואה שום דבר בעל ערך אחר חוץ מה שצאת מהקידוש הזה עם שלושה כוסות באחד במבה בשני ופלים ובשלישי מיץ הוא ברגע שהוא יצא קבע המבוגרים לכסבי פתוחה הציב אתושתם עכשיו הוא רגוע גם אם הוא לא יכל בסוף את כולם הוא את השלל השיג הוא מונח בזה כל שאר הערכים שהוא בדרך נרמסו מבחינתו זה מוכין את הכדורות אין לו שום זה תראו זה נורא נחמד לשמוע את זה לילדים אבל הבית שלפעמים זה משקף גם אותנו בהמון קטעים זה משקף אותנו ביום יום כן אז לצאת מתוך זה אומר הסכר בספרות דרך פרקותך זה בכל אדם ובכל זמן ובעת יציאת איזה מידה ממידותיו מהקטנות קטנות דיינו מידת ירתו ואבתו דהיינו שלו יפעול פעולת מידותיו בקטנות כמו הקטן שאין שכלו שלם הוא מתייר מהתרנגול ואוהב חתיכות זכוכית עד יושלם שכלו כלומר הוא יכול לקחת מי שאנחנו מכירים הוא ימצמר בתרנגול הוא מפחד שאין מה לפחד מהתרנגול אבל מהמסמר הוא לא מפחד הוא מחזיק אותו בפה והאמא כמעט מתעלפת כ פקק מחזיק לועס פקק של של עת בפה זה מסוכן הוא מהתרנגון מפחד ומהפקק הוא לא מפחד זה בדיוק הגדרת שוטה נכון מה הגדרת שוטה צרור ונותלו אגוז וזורקו אין לו שיקול דעת והיציאה מתוך המקום הזה עד יושלם שכלו ואז לא יתפל מידותיו לנו רק מהדבר המעוין והוא באמת כן הוא הדבר השם ידברך ברא באדם מידות הלו שלא יפעול בהם רק בגדלות השכל תנו ביראתו לא יראה משום דבר רק מגדולת יוצרו לא יבקים רצונו ותתו מצוותיו וכן בכל המידות כנודע בסדר? אז אם כן, מה זה יציאה מהגלות שמותמת לדברי הבעל שם טוב? שמותמת למה שכתבו פה כולם גם על בני שכר, יציאת מצרים היא מקבילה, היא גם ענייני בפועל לצאת מהגלות וגם לצאת מהגלות שלי בתוך עצמי. ממש תרחמני עוד בגלותי. אני נמצא בגלות עם עצמי, תגעל אותי מתוך שם. אני אין לי כשנו דוד המלך שהביא רבי נחמן מוררן אין שלום בעצמיי ליסובל מהפיצול אישיות שלי כל הזמן אני עם פערים אין זיכה בין מה שאני אומר ורוצה לבין יכולות הייסום שלי אז אני בגלות אצל עצמי אני רוצה א' מתנהג ב' זה חלק מתהליך גאולתם של ישראל ההולכת ונמשכת שאדם יפי וליבו שווים והגאולה הכללית מאומות העולם תתרחש גם כגאולה פרטית אצלית. תראו, זה מאוד מעניין שמי שעבר תהליכי גאולה כאלו, לא יודע אם אתם מכירים את הסיפור של שרנסקי ואני עשירי ציון הם היו בני חורין בכל מקום שלו. היה אחד מסורדי השבי אצלנו. שכחתי עכשיו את שמו יהודי בן 65, 70 מהעוטף. הוא סיפר שבאחד הפעמים אחד המחבלים הארורים מרים עליו נשק או משהו להכות אותו. אמר לו, "תייזהר, אל תקפה אותי, אני אחזיר לך. תי בן 70 אני אחזיר לך. ראית את זה? אתה מעניין? אני לא זוכר מי. >> מה? >> מוז, >> יכול להיות ידוזס. אמר לו, אני אחזור לך. אמרו לו, תגיד לי, אתה נורמלי? חל אותך אומר מה שהוא רוצה אבל אני לא אותר על האישיות שלי זה קיומי עבור בסדר זה אדם שהוא עבד השם לבדו בן חורין הוא לא עבד הוא עם רוח של בן חורין ויש אחד שהוא עבד עבדים הוא בן חורין אני מזכיר לכם את דברי הרב זצל הנפלאים בעולת ראייה בהקדמה לפסח יש לך אדם שלפי מעמדו בן אבל למען אומרת הוא עבד גמור יש אחד שרוחו כך לשם שם יש אדם שרוחו רוח אבל יש אחד שרוחו בן חורין לא משנה מה איזה הוא בן חורין הוא הציל נפש כשרנסקי שוחר מהכלא הגיע ארצה אז הוא חצה איזה באותו זמן ה לאסים הייתה בת ברית גרמניה המזרחית גרמניה התחלקה לשני ממלכות מזרחית ומערבית. המזרחית הייתה קשורה למית המועצות הקומוניזם [נחירות בוז] ואז צריכים לשחרר את שרנסקי. אז שחררו אותו על כלא בצד של גרמניה המזרחית שיחצה את הגשר שמגיע גרמניה המערבית. א כולנו ראינו את זה בטלוויזיה באותם שנים. חיקו לו לשירנסקי ואז ראו אותו הולך על הגשר המושלג בחורף כזה אירופאי בזיגזג. כולם דעקו אמרו תראו מה קרה לו פיזית או משהו שברו אותו הארץ הרו שהוא צלול יותר מאיתנו שואל אותו מה העניין אומר תשמע אני בכלא סיגלתי לעצמי דבר כל מה שהם דרשו הבנתי שהם רוצים לא את טובתי כל מה שהם רצו הייתי עושה הפוך אמרו לי תשב הייתי נאמד תמד הייתי יושב כדי לשמור על העצמאות שלי שהם שיחרו אותי כל כך זה נמאס להם אמרו יאללה כבר ישר הוא ישר לך בכוונה מה זגזג אני בן חורין זה יש לך אדם שהוא חור אחר לך אדם שהוא חור בן חורין המקום שבו האדם נבדק ברמה האישית זה מול המידות שלו מול הקטנות מידות שלו מה זה קטנות מידות למען אדם מידת אהבה לאהוב מרשמלו למנו אדם מידת אהבה למה ש נתן מידת אהבה מה? >> לאהוב דברים ערכיים אלוקיים רוחניים אבל אהבה מתלבש להתים במקום מאוד מצומצם אמר שמלונז אם אדם ישאר שם זה מוכין דקטנות קטנות התפקיד ביציאה ממצרים זה לדעת את יציאה מהמיצרים זה לדעת את צוד אני חייב לומר זה גם לאומי זה לא רק פרטי מה היהודה של האומה היא קרה והקדושה שאנחנו זוכים להיות חלק ממנה מה עצמת הייטק סגסוג כלכלי, נסיעה לחוצה עד כמה פעמים בשנה. יש אדם שזה עיקר התכלית שלו, שוכל לצאת בערב למסעדה טובה, הוא יוכל ללכת לשמוע את הפילהרמונית. זה כתלון. זה שתמש בכוחות המיוחדים הלאומיים שלנו שהם מקטינים את הגודל של הייעוד שלנו. נכון שגודל הייעוד שלנו יעזר בדברים שהם אמרו. מה שעכשיו הזכרתי אבל הראשן הראש מכוון? מקובן למקום גדול. זה יציאה מגלות לגאולה. על זה דיבר חידוש שערים על זה דיבר בני שכר. בואו נקרא עוד משפט הוא בסדר אם אפשר. כן הוא הדבר. השם ך ברא באדם ידות הללו שלא יפעול בהם רק בגדלות השכל. היינו ביראתו לא יראה משום דבר רק מגדולת יוצרו. לא יאב רצונו תורתו מצוותיו. חן בכל המידות כנודע. הנה קודם שית במידות הללו בנפשו הם עדיין בקטנות. כך דוגמת המציאות הוא משתמש בדותיו של מקומם דמיון הקטן שב את הדבר שלנו מאוהב למשכיל ויראה מדבר שלא מאוים למשכיל התפתיחת רגבי עפר שיש בידו לא מדובר פה על הפר ארץ ישראל כמובן אצל הבני שכר הוא משחק בחול מזה הוא נורא מתלהב אבל דברים מלכים אחרים הוא לא יודע להעריך אותם אז על כן דמיון גלות מצרים שהיה בכת הדעת כאן קשה הוציא איזה מידה עם מידותיו מהקטנות נקרא יציאת מצרים רמז לגדלות שנתפשט הנקודה לשיעור כמה שנתפל במדע זו בכל גופו אני מדלג לפסקה הבאה הנה לרמז נצטו ביציאת מצרים הכללי מספר נפלאותיו בליל היציאה מה אנחנו מספרים שם את הניסים שהיו איתנו לא אילו לא יוצא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים חנו בנינו בני בנינו שעבדים כי היציאה הייתה שלא כטבע כן מציאת מצרים הפרטי מחויבים אנחנו להות להשם על השם ש בעוזרנו להוציא מידותינו מסוד הקטנות כי למלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו במצרים כל המציאות הגשמית הייתה תאווה לשם תאווה לא לשם ערכים לכן זה מהפך עצום בגאולה גאולה זה לה סדרי העדיפויות הפנימי שלי של המשפחה של הלאון שמוכבון לרצון העליון לא לפיתויים רגילים שזה משאיר את האדם בגלות גלות הדעת בניכר לטפל בין חשוב לפחות חשוב פשוט שקוראים את היציאה הזו אז זה אב טיפוס לדורות הבאים בתחום התוכני בתהליך המידותי הנפלא שעשו ישראל מצתי מצרים שהשאירו אחרי גילו מצרים פה מחדש מה שיקרא לו לימים הרב קוק התרבות הישראלית נראה פה איזה אומה עם מבט עליון וכך גם כל אדם באופן פרטי זה עיקר העמודה שלנו בכל את ובכל שעה ועל זה כ מתפללים בליל שבת שזה הזמן המתאים זה הזמן המתאים להתפלל שתורה ליבי לאהבתך יש פה בקודי חוקך בלי עצמנה שכאשר זה באהבה כמו שכתוב פה אתה מרחם אותי לא להישאר בגלות אלא לגעול אותה מתוך הגלות האישית והפרטית שלי כי על ידי זה שמוררים את ליבך לאהבתך את ליבי לאבתך שזה כל הדרכים שלא התורת עליהם מלימוד של פנימיות עד מחשבות טובות על הבורא יתברך ועלינו אז שמקוד חוקי רב לי יצר מפל קדת לך נכון שנזכה שבת שלום >> [מוזיקה] >> لا ล [מוזיקה]