גדרי אונס בקיום תנאי גט ובכל התורה | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] וט הר מפטה אנחנו מתקדמים סוגיה ב עמוד ב הסוגיה הזו עוסקת בדין של אונס אונס בקיום תנאים של גט ו הייתי רוצה להתבונן בכלל בכל הסוגיה הזו של אונס בכל התורה ואנחנו נעסוק בסוגיות אונס גם בהמשך בדף ג עמוד ב ודרוש לו ד אונס שרי אז יש דברים שהם גם יועילו יהיה להם תועלת גם לדף הבא ו בהמשך בעזרת השם הגמרא פותחת אמר רבה ולעניין גיטין אינו חן עלמה כשבה רבה אין אונס בגיטין דברי רבה מוסבים על דין חיוב מזונות והגעת זמן שמופיע בדף ב עמוד א' שמה אומרת הגמרא שעכשיו ששנינו שקדו אותה ששנינו הגיע הזמן ולא ניסו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה אז הגיע זמן באחד בשבת מתוך שאינו מלא לה מתוך שאנו יכול לכנוס אינו מלא למזונות לפי כך חלה הוא שחלתה היא או שפ פרסה נידה אינו מעלה למזונות אז ראינו דין בחיוב מזונות בהגעת זמן שיש שם דין של אונס שאם חלה הוא או שחלתה היא ולפיכך הוא לא יכול לכנוס אז זה לא מעלא מזונות אומר רבא לעניין גיטין אנו כן גיטין זה לא כך בגיטין אם אדם אומר לאישה הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד 12 חודש הגט יכול אם אני לא אגיע במהלך השנה ובסופו של דבר הוא חלה ולא בא אז הסיבה שלו שהוא לא בא הוא בגלל חולי בגלל אונס אף על פי כן הדין הוא שאין אונס בגיטין והג הזה חל בהמשך הגמרא בג עמוד א' מובת לשנה בטרה בדברי רבא כד אמרי אמר רבה וכן עניין גיטי דהיינו שאין חילוק בין דין אונס בהגעת זמן שהוזכר בדף ב' עמוד א' ובין דין אונס בקיום הגט כשם ששם לא מתחייב האדם בחיובי מזונות אם אם סיבת העיכוב של הנישואין היא מחמת אונס כך גם כאן לא מתקיימים הגירושין ולא חל גת עם סיבת אי הגעתו היא מחמת עונס מחמת שהוא חלה ובגמרא לאל מבואר שגם הלשנה קמה בדעת רבה שאומרת שאיין אונס בגיטין והגד הזה חל והגירושין חלים זה רק תקנה של חכמים כך אומרת הגמרא שבאמת מדאורייתא זה לא גט מדאורייתא יש עונס בגיטי אלא תקנת חכמים שתיקנו משום הגונות משום צנועות ומשום פרוצות שהגט הזה יכול והגמרא כמובן דנה איך חכמים יכולים לתקן דבר כזה מידיד מדאורייתא באמת הגט בטל וישת איש ומשום צנועות ומשום פרוצות שרין נשת איש לעלמה ועל זה הגמרא יישב שת הדין של הפקנו קלד מקדש הדת דרבנן מקדש פקינו רבנן לקידושי מני נמצא שבין אלי שנקמה בין אשת בתרא ברור שמדור אתא יש טענת אונס מדאורייתא אם התקיים התנאי בעל כורחו הוא חלה וכתוצאה מכך לא יכול היה לבוא ולבטל את הגט על ידי הגעתו הרי זה גיטך אם לא באתי הוא הסיבה שהוא לא הגיע זה בגלל שהוא נאנס אף על פי כן אז אז מדאורייתא הדינו הו שבאמת הגט הזה הגט הזה בטל יש אונס בגיטין אז מה שבאמת צריך להבין יש שתי נקודות נקודה הראשונה צריך להבין מה באמת הסיבה מה המקור להלכה הזו שבאמת הרי אם נהייה כנים הרי אי אפשר להתעלם מכך שהתנאי אח התקיים הוא אמר אם לא באתי מכאן ועד ו בית חודש אז הרי זה גט באמת הוא לא בא הוא לא בא גופו לא בא הוא אמר אם לא באתי יה גט אם באתי לא יה גט הוא בא ה לא בא אז אם הוא לא בא בפועל לכאורה היה צריך להיות שהגט הזה יחול האישה הזו מגורשת מדוע הגט הזה בטל מה המקור מה הסברה מה הטעם לדין הזה ודבר שני שצריך לברר הוא באמת מה נקודת הדמיון בין הדין שמופיע בחיוב הגעת זמן חיוב מזונות בהגעת זמן ששמה הדין הוא שאם היה עיכוב שלא מחמת לא מרצונו בעל כורחו כגון שחלה הוא או שחלתה היא אז הדינו שהוא לא חייב להעלות למזונות מה הדמיון בין זה לבין הדין של אונס בקיום תנאים בקיום תנאי הגד שמופיע אצלנו מה נקודת הדמיון איך אפשר אפשר באמת להבין פשט בגמרא הדמיון שלו כי הרי בין ללי שנקמה בין לליש בתרא יש כאן דמיון מובהק הגמרא מדמה אותם כ כי הרי לגמ לשנ קמה שאומר רבא ולעניין גינון הכוונה מתקנת חכמים אבל מדאורייתא זה באמת אותו דבר אז באמת גם את הנקודה הזו נצטרך לברר מה נקודת הדמיון שאומר רבה הוא לעניין ובפרט שנ בת וכן לעניין גיטין שזה יש כאן דמיון והשוואה בין שני הדינים אז כמובן ג צריך להבין את את הנקודה הזו א אניני נפתח באמת בעניין של א הסיבה הסיבה שבאמת הגט הזה מדאורייתא מתבטל למרות שלכאורה בפועל לא קוים התנאי למעשה קוים התנא בפועל הוא קוים הוא לא בא בכל זאת הגט הזה בטל אז נמצא שיש אפשר לומר שלוש דרכים בראשונים בגדול אפשר לומר שלוש דרכים בראשונים להסביר את ההלכה הזו השיטה הראשונה שיטת רשי ובה אנחנו נרצה בעזרת השם טיפה יותר להרחיב ולראות א א מה באילו צורות אפשר להבין באילו דרכים אפשר להבין את שיטת רשי ואני רוצה לפתוח בדברים היותר ברורים וכתובים כבר ברבות האחרונים רשי כותב בדיבור המתחיל דמדאורייתא לא ה גיטא שמצינו טענת אונס מן התורה שנאמר ולנערה לא תעשה דבר כלומר רשי לוקח אותנו מדין האונס בקיום תנאי הגט שזה איזשהו תחום מאוד מאוד ספציפי ולוקח אותנו למרחב הגדול והעצום שנקרא אונס בכל התורה כולה יש דין אונס בכל התורה כולה שנכתב בתורה לגבי נערה מאורסה שנאנסה בעל כורך כמובן והדין הוא שהתורה אומרת ולנערה לא תעשה דבר אומר רשי הדין של אונס בקיום התנאי כמו פה שאדם רצה להגיע ולבטל את הגט היה מנוע בגלל שהוא חלה הדין שנאמר כאן שיש עונס בגיטי מן התורה והגית הזה בטל הוא ייסודו הוא מהדין הכללי שנקרא ולנערה לא תעשה דבר הדין הכללי של אונס בכל התורה כולה כמובן שהדבר הזה מעורר תמאה עצומה מה הקשר הרי דין אונס בכל התורה כולה הוא נאמר במרחב ום בעולם של הענישה בפשטות כלומר יש דין נישה על איסורים גילוי עריות יש אתיש שנבעלה באיסור יש דין חיובי מיתות בית ויש חיובי עונשים בכל העניינים באאה התורה ואומרת שאם אדם נאנס עשה מיסה איסור באונס אז לא ניתן להאשים אותו הוא פטור מהנישה ולנערה לא תעשה דבר זה מה שכתוב בתורה לבוא ולקחת את הדין הזה שיסודו הוא פטור מעונש מחמת מה שהיום נקרא חוסר אשמ זה המנוח המשפטים חוסר אשמ הוא לא אשם אז לקחת איזשהו מונח של הכוח מעולם הענישה ולבאר על ידו דין בהלכות קיום תנאי הגט אם אדם קיים תנאי באונס שזה נחשב ש התנאי לא התקיים זה ממש חידוש גדול מאוד לא לכאורה אין שום קשר בעניינים מה וכי קיום הגט או ביטולו זה הנישה לבעל מענישים כאילו הבעל אומר אל תענישו אותי בכך שתקיימו את הגד כי אני נוס קיום הגד זה ענישה מה מה מה זה שייך מה זה רלוונטי זה שאלה מאוד מאוד א אז קודם כל צריך להבין מאיפה רשי לקח את זה מאיפה רשי לקח את הרעיון בכלל להשוות בין שני שתי שני תחומים כל כך רחוקים על פניו זה מזה אז א ללא ספק וככה כתבו האחרונים המקום של דברי רשי זה מהסוגיה בנדרים בדף כז עמוד א' ויש שמה ויכוח בין הראשונים איך להבין את מסקנת הסוגיה אבל כפי הנראה רשי למד פשט מסוים בסוגיה שהניע אותו או הניע אותו להסביר להסביר את הסוגיה אצלנו על פי מסקנת הגמרא בנדרים אז הגמרא בנדרים עוסקת בכלל בענייני משפט הגמרא מספרת ההוא גברא דעת פיס זכתה בבי דינה ואמר לוינה לטין יומים לילו אני זכב כלומר יש כאן אדם שככה רן מפרש על אתר ש בית הדין מאפשרים לנידון להביא ראיות מכאן ועד 30 יום צים הגמרא בסנהדרין בדף ל והאדם הזה ביקש להביא הוכחות ובית דין חששו שהוא יברח או משהו כזה זה חיבו אותו להפקיד את ה את הזכויות שלו את הראיות שיש לו בבית הדין ולהתנות שאם הוא לא אם הוא לא יבוא מכאן ועד 30 יום הזכויות הללו התבטלו הראיות הללו התבטלו שזה דבר ש עצמו דבר מאוד מוזר איך אפשר לקחת משהו עובדתית כראיה ולהגיד שהראיות האלה יהיו בל בלתי רלוונטיות במשפט כאילו איך אפשר לעשות את זה אז באמת במפרשים שמה גם בראשונים גם באחרונים יש כמה אפשרויות אני אומר את זה במעמ מוסגר או שזה מדין התחייבות דהיינו שהמתנה אומר שעל הצד שאני לא אגיע מכאן ועד 30 יום אז למרות שאני פטור אבל עכשיו אני מתחייב לשלם אף על פי שאני פטור חייבות על תנאי או שזה הודעה על תנאי כלומר אם אני לא אשוב אם אני לא אבוא מכאן ו ום הר אני מודה שזכויות הם שקר או שזה מדין מחילה כאילו אומר אם אני לא אבוא למרות שאני למרות שאני באמת פטור או או שפלוני חייב לי אני מוכה לו כלומר יש כאן זה כאילו סוג של או התחייבות על תנאי או או מחילה על תנאי או הודעה על תנאי שזה כל דבר ודבר רכישה עצמו היה ראוי להרחיב בו אבל אנחנו לא לומדים כרגע נדרים וגם לא לומדים סגיה אבל לצורך העניין זה רק כדי להבין פשט שמה מה הסיפור בקיצור הבן אדם הזה הטניס הוא נאנס והוא לא בא עכשיו נשאלה השאלה מה לגבי כל הוא תנה שהזכויות שלו תבטלו אז נחלקו בזה רב הונה ורבא רב הונה אמר בטיל זכב תה התבטלו הזכויות אמר לרבא אנוס הו הרי הוא הטניס הוא רצה לבוא והוא נאנס ונוסח מנה פטרה דכתיב נרה לא תעשה דבר איזה פלא הנה רבא בע רבה בעצמו עורך השוואה בין שני תחומים שונים כן נרה לא תעשה דבר זה מתחום עולם הענישה כמו שאמרנו שהתורה פותרת מעונש מי שעבר איסו בעונש והגמרא מדמה את העניין הזה של התנאי שהוא תנה שהיא לא הינה לבטלו זכת בדיוק לנושא של האונס שנאמר בכל התורה ייתכן שזה בדיוק קושיית הגמרא וכי ת מקטל שני מה זה וחית מקטלה שני כלומר אזה הגמרא שואלת בדיוק את השאלה הזו מה מה זה קשור קטלה יש כאן עניין של נישה כן אז כשמדובר על נישה אז יש דין של מנערה לא תעשה דבר מה זה קשור לתחום של תנאים ליתר התחומים שהם לא עוסקים ב נישה בכלל כן אז המר רבא וכי תמה אז רבא ממשיך ואומר וכי מקלש תנ דרי אונסי דרו חברו שיוכל אצ חלה שחלה בנו שקו דרי אוסין כלומר אומר רבא הנה מצאנו שיש מושג של אונס גם בתחומים שהם לא בתוך מרחב הענישה בתוך תחומי הענישה הנה אדם שנדר שפלוני יהיה מודר ממנו אם הוא לא יבוא לאכול אצלו הוא או בנו וכן הלאה והיה עונס ותכלס הבן לא יכול היה לבוא והגמרא אומרת ש הנדר הזה בטל זה נדרו הסיין אז א ככל הנראה הבין רשי שדברי רבה הם למעשה נשארים למסקנה והנה מוכח מוכרח מכאן את עצם ההשוואה או עצם הדמיון או המקור לדין שגם אונס בקיום תנאים אפשר לייסד אותו אפשר למצוא לו מקור מהדין הכללי של נקרא ול הנערה לא תעשה דבר הדין אונסין שבכל התורה כולה הנה זה היה המקור של דברי רשי ככה גם מי שרוצה לעיין בהרחבה תמ דיברו על זה זה הקובץ שיעורים בתחילת המסכת זה הנושא הראשון שעוסק בו המאחל מאות א' ב ג ד ה עד נבן לי יא אז אה השאלה כמובן הנה יש מצאנו מקור לראשי אבל כמובן צריך להבין את הסברה הסברה הרי ז השאלה כאן זועקת ע עד השמיים מה מה מה בכלל ההשוואה בין שני התחומים האלה אז כאן יש יסוד שנעזר בו הקובץ שיעורים באות ה להסביר את דברי רשי מיסוד שאומר אותו בשו חמדת שלמה בסימן לח וסימן לט החמדת שלמה באמת עוסק ביסוד של דין אונס בכל התורה כולה גם במקום של נישה במקום שמדובר על אדם שעשה מס איסו באונס ונפטר נישה מה באמת סיבת הפטור נישה צריך לחקור מה הסיבה שאדם שעבר מיס איסו באונס עבד עבודה זרה באונס עשה הכל לא משנה מה הסיבה שהוא פטור אפשר לומר כאן שתי אפשרויות אפשר לומר אפשרות אחת מה שאמרנו לפני כן חוסר השמע דהיינו התורה אומרת נכון עשית את המיסה עברת עבדת עבודה זרה באונס מישהו קפה אותך כן בוא נשאיר את עבודה זרה בחילת חילל את שבת מישהו הכריח אותך לחלל שבת וכן הל עשית מיסה איסו באונס אבל התורה אומרת שכיוון שעשית את זה באונס ולא ברצון אז לא מטילים עליך אחריות אתה לא אשם בכך ניטל העוקץ של המרי של המרד בקדוש ברוך הוא עשית את זה באונס לכן אתה פטור מהנישה ככה ככה יש אפשרות להסביר בא חמדת שלמה ואומר שיש כאן בתורה חידוש הרבה יותר גדול בעניין הזה של פטור זה לא פטור מהנישה זה לא הפשט כמו שאמרנו שאתה עשית את המיסה ויש כאן חוסר השמע ולכן אתה לא נענש אלא הפשט הוא אחר לגמרי הפשט הוא שכל מעשה שכפו ל האדם לעשות אותו בלי רצונו שלא מדעתו יש כאן חיסרון מהותי בהתייחסות של המעשה אלא עושה דהיינו למרות שמבחינה מציאותית אי אפשר להתעלם מכך אתה עשית את זה אתה השתחוות אתה חילל את שבת אתה אתה עשית במציאות אתה פועל אבל בבחינת המבט של התורה מבחינה דינית משפטית איסורי המעשה לא מתייחס אליך וזה נחשב בעיני התורה כאילו המעשה נעשה מאיליו ולא על ידך זה נקודת חידוש מאוד מעניינת לא אתה עשית את המיסה המיסה נעשה לצורך העניין אם נמשיל את זה כמו בובת משחקים עם חוטים כאלה היום כבר אין היום זה אבל בתקופה שלנו עוד היה זה בובה אז למעשה הבובה היא לא לא פועלת היא לא הי לא מ מי שמניע אותה זה אותו אז כן אז לצורך העניין אותו דבר גם ככה המנס אותו אחד שופע לך לעשות הוא מפעיל אותך אז הפעולות מתייחסות אליו לא אליך מאיפה באמת חידוש מריש מה שאומר החמדת שלומה מאיפה הוא מוכיח את היסוד שלו הוא מוכיח את זה מדין שמופיע בגמרא בעבודה זרה בדף נד דין שנקרא נעבד התורה אומרת ש בהמה שהשתחווה עבדו אותה היא נפסלה מהקרבה למזבח אז הגמרא אומרת ש תנא נאבד שלא אסור של חברו מותר כלומר אם אדם עובד לבהמה של חברו אז הוא לא עוסר אותה רק עם בהמה שלו שואלת הגמרא א מי הוא מיני איזה הוא נאבד כל שעובדים אותו בשוגג במזיד באונס רצון הי אונס איך ידמ מה זה נקרא אונס לו כגון שאנס במת חבר השתחוה לה אמר רבי כמה לא כגון שנסו ובדי כוכבים ישתחוה לה תו דידה כלומר מה הציור שנאבד באונס א אסור ס צר למזבח כגון שהכריח אותו עובדי כוכבים השתחווה לבהמה שלו מהתקף לה רבי זרע אונס רחמנא פטרה דכתיב אנר לא תעשה דבר כלומר שואל רבי זרא אני לא מבין איך אפשר לומר שאם גויים אקום הכריחו ונסו אדם להשתחוות בבהמה שלו מדוע שתאשר הבהמה להקרבה הרי התורה אומרת ולנערה לא תעשה דבר וגם כאן התמיה עולה מאלה מה וכי הקביעה האם הבהמה היא בחזקת נאבד או לא נאבד האם היא מותרת למזבח או אסורה למזבח זה דין עונשין זה עונש שמענישים את האדם מה זה קשור זה דין הלכה שנקראת נבד שאם עבדו עבודה זרה אז הבהמה הזו אסורה למזבח זה לא מתחום הענישה בכלל אז מה מה זה קשור אומר החמדת שלמה הנה כתוב כאן כתוב כאן היסוד הזה שאונס זה משהו הרבה מעבר לסתם חוסר השמעה אלא המעשה לא מתייחס אל העושה אם נשאל את עצמנו מבחינת המבט של התורה ההסתכלות של התורה האם לבהמה הזו עשו השתחוו עשו מיסה של עבודה זרה התשובה היא לא לא היה כאן בכלל מעסה של עבודה זרה כי אותו אדם שהשתחווה לבהמתו הוא הוא באמת לא הוא לא עשה שום דבר הפעולה של של החוה לא מתייחסת אליו אז לא נאבדה כאן בכלל עבודה זרה הפעולות לא נעשו על ידי העושה מבחינת המבט של התורה הוא לא השתחווה ולא היה כלום אז לא היה כאן בכלל מעיסה של עבודה זרה ולכן הבהמה מותרת ככה אה ככה מבאר או מוכיח שות חמדת שלמה את היסוד שלו מפה האמת היא שאפשר לדחות את ה כו את ההוכחה הזו על פי דברי הגריז מרן הגריז בחידושיו על הרמבם בפרק ח מלכות עבודה זרה הלכה א' מרן הגריז לוי אומר שהדין של נאבד הוא לא נגזר הוא לא תוצאה אם היה כאן מיסה של עבודה זרה או לא היה כאן מיסה של עבודה זרה לא זה לא מספיק צריך שיהיה מיסה של עבודה זרה באיסור כלומר גם אם נייחס את הפעולה של השתחוה לאדם ובאמת מישהו פה אדם השתחווה לבהמה אבל השאלה היא ה האם היה כאן מיסה של עבודה זרה באיסור או לא רק אם היה המיסה של עבודה זרה ש באיסו שכתוצאה מכך יש להעניש שאתה עושה זי הבהמה נחשבת נאבד ופסולה פסולה למזבח אבל אם אין מקום להעניש את העושה ממילא אין כאן מעשה עבודה זרה באיסור וממילא אין כן נעבד ממילא אין שום הכרח לומר שהגדר של אונס הוא שהפעולה לא מתייחסת לעושה אפשר לומר שהפעולה כן מתייחסת לעושה אבל בסופו של דבר יש כאן חוסר השמע אין כאן ענישה אם אין הנישה סימן שאין כאן מיס של עבודה זרה ביסור אם אין מיסה של ביסור לכן לא אה תגידו אבל מה מה זאת אומרת מיס של איסור אבל הרי יש בעבודה זרה יש דין יהרג ואל יעבור אז באמת ההסבר הוא ש בתוספות שם אם תראו שם בתוספות בעבודה זרה בדף נד עמוד א' מבואר שהסוגיה שמה הגמרא שמה הולכת או רוצה לכלול בדבריה גם את שיטת רבי ישמעאל שיטת רבי שאל מופיע שם בתוספות ש מה הדין של ירג ו עבור בעבודה זרה נמר רק אך ורק על עבודה זרה בפרהסיה לא בצינה בצינה יש התר אז ממילא יוצא ש מי שאנסו אותו להשתחוות לבהמתו בנאה לא ה היה כאן מיסה של עבודה זרה אבל לא באיסור אלא בהתר ולכן אין כאן דין נאבד אז ממילה אין כאן חד משמעית מהדבר סתם בדרך אגב סתם צריך לשאול על הדין של יהרג ואל יעבור אם באמת הגדר אם באמת הגדר של אונס הוא הפשט הוא שהמיס לא מתייחס לעושה למה באמת יש הלכה של ירג ול יעבור ועבודה זרה הרי מצד התורה ה הוא לא עבד עבודה זרה בכלל הוא לא השתחווה הוא לא הקריב הוא לא עשה שום דבר כל הפעולות שהוא עושה זה פעולות של בובה על חוים אז מה מה למה בכלל יש דין שלי רג ב לי עבור אני חושב שצריך לומר שמת ינ חינמי יהרג ואל יעבור זה לא בגלל שהוא עובד עבודה זרה אלא בגלל שיש לו מצווה ש ונקדשתי באמת הוא לא עובד עבודה זרה הוא לא עושה שום דבר אבל התורה מצווה אותו מצוות ונקדשתי ולא תחללו את שם ולא תחללו חילול השם כמו שנראה בהמשך בריוש ברמבם הלכות יסודה התורה זו הסיבה שאדם מחוייב למסור נפש לא בגלל שהוא עושה מיסה של עבודה זרה אלא בגלל שהוא מצווה לקדש את השם ולא לחלל אותו אז כיוון שמרית העין הוא כן משתחווה אז הוא מצול לא לחלל את השם באמת מי שמחפש קצת מוצא שהרבה הרבה אחרונים דיברו על החמדת שלמה עסקו בדבריו ו ועסקו באמת בחקירה היסודית הזאת מה גדר אונס בכל התורה בכל התורה האם זה כמו שאמרנו חוסר השמע והמסה מתייחס לעושה או שזה חידוש הרבה יותר גדול אז יש למשל ראיתי ב בחידושי רב חיים על השס בסימן רכח שם רב חיים רוצה לתל את ה חוקר ב הוא חוקר בשאלה הזאת מביא ראיה כן הוא חוקר בדיוק את השאלה הזו הוא דן במה שהגמרא אומרת בבב קמה כג הגמרא שמה סוגיה שמה שמתחילה בעמוד בכב עמוד א האם אישו משום חיצו או משום ממונו מה שהתורה חיבה כי תצא אש ומצא קוצים מה יסוד החיוב באש האם זה בגלל שהאש נחשבת כחץ או נחשבת כרכוש שלי שאני צריך לשמור עליו אז הגמרא אומרת שמה שבסופו של דבר יש ציור ש שאש תחשב ממון באופן כזה שאם נפלה דלקה כן נפלה דלקה בתוך חצר של אדם ובאותה שעה נאמר הדלקה הייתה כן א תחת שליטה כי היה גדר אבל הגדר פתאום נפלה שלאו מחמת האש נפלה הגדר אז כאן אומרת הגמרא ונפסק להלכה גם ברמבם בהלכות נזקי ממון בפרק יד הלכה ד שאם היה לו לגדור ולא גדר כלומר אם היה באפשרותו של בעל החצר לגדור את הגדר בטרם תעבור האש לחצר של החבר של השכן והוא לא עשה את זה הוא מתחייב בנזקי האש ומדמה את זה הרמבם למי שהיה לו שור בחצר והוא לא פשע בשמירה של השור והשור יצא והזיק זה מה שהגמרא אומרת שכאן כול למה מודעים שיש כאן חיוב של אישו משום ממונו אומר רב חיים לכאורה כל האפשרות לחייב את האדם כאן בחיובי נזקי ממון היא תלוייה בשאלה בחקירה הזו שחקרנו הרי אם כ הרי סוף סוף הרי הכותל הגדר נפלה באונס לא כן הדלקה פרצה באונס הכותל נפל באונס כל הדיון כאן הוא שהוא היה לו לגדור ולא גדר אז אומר רב חיים אם נאמר שיסוד האונס דין האונס בכל התורה כולה זה חוסר השמ אז אני מבין אני מבין מה שהגמרא אומרת כיון שהיה לו לגדור ולא גדר אז הוא לא יכול לטעון טענה של חוסר השמע אתה השם למה לא גדרת יכולת יכלת למנוע את המעבר של האש לחצר שלך השכן שלך אז זה מובן מה שהגמרא אומרת אבל אם נאמר שהגדר של עונס בכל התורה פשט הוא ש שלמעשה אתה לא זה לא מתייחס אליך כן ה מישה לא עושה אז כאן מתקשר רב חיים להבין סוף סוף הרי אני לא עשיתי שום דבר לא הדלקתי את האש לא הפלתי את הזה לא עשיתי שום דבר מח תיתי לומר שבגלל שיכלתי לגדור ולא גדלתי אני אתחייב מה פתאום שאני אתחייב הרי לא אני אפילו הדלקתי את האש האש פרצה מאליה לא עשיתי שום דבר מה פתאום שיחייבו אותי טוב יש מקום לדון בדברים אבל הנה דוגמה לדיון ב האחרונים בדיוק בסוגיה הזו יש עוד יש ב רב קו היגר לקמן בדף ל עמוד ב יש סוגיה שמה בקמ ל בדרב מינ כן בעזרת השם הגעתם לשם אה לא הגעתם כבר שבועיים עברו א יש בהמשך סוגיה בדף ל מעסקת בדין קבל בדרב מי אז שמה מסתפק רב קו הגר מה הדין אם אדם עשה איזשהו מיסה מיסה של איסור באונס כן ו יודע למשל זרק חץ בשבת זרק הכריחו אותו לזרוק חץ בשבת להעביר אותו ד' אמות ברשות הרבים והחץ הזה קרא שירה קרה בגדים תוך כדי הילוכו כן אז במקרה הרגיל שהוא עשה את זה במזיד כן או אפילו בשוגג אז יש דין קמלה בדרב מנה כיוון שהוא עשה מיס ש חילול שבת אז אי אפשר לחייב אותו גם את חיובי הממון על קריאת השיריים על קריאת הבגדים ככה מבואר בגמרא בכתובות בדף ל ה אפילו בתנ חזקיה מכה אדם מכה בהמה מה מכה בהמה לא חילקת בו בן שוגג מזיו ממון אף מכה אדם לא תחלוק לו מ שוגג ומזין מתכוון שלא מתכוון בין דרך יידה לדרך א ל פה טרו ממון כר יש הלכה שאפילו חיבים מיתות שוגגים יש להם פטור של קמל בדרב מנ אז אז דן רב קו עגר מסתפק בכך מה יהיה הדין אם אדם זרק את הירה את החץ הזה באונס וקרא שיריים האם הוא יש פה דין קמל בדרב והוא פטור מחיובי קריאת השיריים או לא אז נראה מתוך הדברים שזה תלוי בחקירה מהג מה יסוד הפטור של אונס אם יסוד הפטור של אונס הוא שבאמת אתה עשית את המיסה אתה אתה זורק כרגע את החץ אלא מה התורה אומרת שאתה פטור מהנישה שפטור מעונש זה פטור מהנישה בגלל חוסר השמע אז כאן זה לא גרם מחייבי מיתות שוגגים גם מחייבי מיתות שוגגים פטורים מהנישה ובכל זאת התורה אומרת שיש דין קים לבדר במינה כי סוף סוף עשית מיסה שיש בו חיוב מיטה פוטנציאל כן אבל אם נמר שפטור אונס יסודו הוא שהמסה לא מתייחס אליך בכלל אז לא אתה ירית את החץ לעניין מיסה האיסור לא אתה ירית את החץ נכון לא אתה ירית את החץ לא אתה עשית את את המיסה הזה לעניין האיסור כן במציאות המציאות קראת השיריים אז אתה חייב על קריאת השיריים ואין כאן טורקים לבד רבה מינ מעניין הוא אומר כלומר זה משהו כן ביחס לאיסור זה לא מכנס אליך ביחס למה יסה נזיקי כן למה כן כן על זה לא קפו אותו כן על זה לא קפו אותו על קריאת השמים נו צריך באמת לחקור בזה אבל כ ככה ככה הוא ככה ככה הוא מתלבט מסתפק בזה יש עוד נקודה מעניינת שראיתי בשני שניים האחרונים יש ספר שנקרא שפת הנחל חיבר אותו רבי יהושע ז שפירה זה ספר שהודפס בטריז וגם מביא את את הגמרא הזו בספר בית האוצר שרבי יוסף אנגיל אז רגע בשפת הנחל זה דרוש יא בבית האוצר זה כלל כד הם מביאים את הגמרא בקמה בדף מ עמוד ב יש שמה מושג שנקרא שור האצטדיון מלשון אצטדיונים כן כמו שהיה בתקופת הרומאים מה זה שור עץ תדין אז יש מחלוקת מה זה שור העץ תדין אז השתה מקובצת בבב קמה זה שור כזה שמוחזק שמשים אותו בני אדם והוא הולך ו מנגח ואם המית האדם בשישי זה אין על בית דין לאמיתות דכתיב כי יגח ולא כגח גורמים לו שגח זה רבנו יונתן רבנו חננאל כתב זה מה זה הצט דין מושב שצוחקים לפני מלכים כשמביאים בהמות מלומדות כגון ריות ושברים משסים זה את זה להילחם אלו עם אלו וכולם עם אדם דם עם כולם אז שורץ תדין אינו חייב מיתה למה כי כתוב כי יגח ולא שגח ה אז שואלת הגמרא מה הוא לגבי מזבח אם השור הזה הרג אדם אז שור שורג אדם בעלמה נפסל עקרבה אבל שור כזה שהיה אנוס בהריגת הדם האם הוא נפסל מהקרבה נך בזה רב ושמואל רב אמר כשר שמואל אמר פסול רב אמר כשר אסו שמואל אמר פסול הרי נאבד בו עברה אומרים הפ שפת הנחל ורבי יוסף אנגיל מה המחלוקת בין רב ו שמואל בגדר של פטור אונס שבכל התורה רב סובר שגדר פטור האונס הוא שהמיס לא מיוחס אליו כלומר מיסה הריגה של האדם לא מיוחס לשור וממילא הני לא נפסע ואילו שמואל סבר שהמסה מיוחס אליו סוף סוף נאבדו הו עבירה על ידו נהרג הדם וביחס ל לכשרות למזבח זה לא עניין של ענישה אלא המציאות הוא הרג אדם אז הוא נפסל מהקרבה כן אולי עוד נפק מינה אחת והיא באמת קשורה ל לסוגיה גם בהמשך ולידר שלו דונס שרי יש יש ויכוח גדול בין הראשונים ובין האחרונים האם מותר לאדם להכניס את עצמו באופן יזום למציאות של אונס האם בזה נאמר פטור של אונס אונס רחמנא פטר אז יש בזה באמת בדף ג עמוד ב מן הסתם נעסוק בזה בהרחבה אבל ממש עכשיו בקצרה יש בעל המאור במסכת שבת בדף ז עמוד מדפי ריף במקור יג ביחס לדברי הגמרא שמה בשבת יט עמוד שאי אין מפליגים בספינה שלושה ימים לפני שבת מה הסיבה שאין מפליגים בספינה שלושה ימים לפני שבת ש נפסק להלכה בשולחן ערוך באור החיים בסימן רמח אז בעל המור מביא דברי הריף שפירש ריב בהלכות בספינה גוששת כלומר מדובר כאן על ספינה שהיא השוליים שלה הם סמוכים מאוד לקרקע מכיוון שכך יש בעיה של יציאה חוץ לתחום כן החשש הו שהספינה תצא מחוץ לתחום שאלה בדיני תחומים באמת אם הספינה הייתה למעלה מערערה פחים אז אין התחומים למעלה מש תפח ואז לא היייתה בעיה של יציאה מחצת חום אחר מכן כותב ה כותב בעל אמור ספק בלשון הלצה ואחר כך חזר בו בתשובה חזר בו בתשובה אריף חזר בתשובה הוא כתב תשובה מה כתב תשובה בר ובתשובה כתוב כן שפירש תמה משום ביטול עונג שבת למרות שהדברים הפעים ממש בגוף לשון אריף אני לא יודע למה כותב שהוא חזר ב בתשובה מה לא זה כתוב ממש בלשון אריף הסיבה היא אחרת בגלל עונג שבת הגוף א לוקח לו זמן להתרגל לטלטול של הספינה אז אם אדם יסה בתוך שלושה ימים אז הוא עלול לבטל את עצמו כשיגיע שבת הוא עלול לבטל את עצמו מעונג שבת אומר על זה הבעל המאור לי נראה טעם אחר בין בזו ובין בזו ומ שאמרו איין צרים על העיירות שנוחרים וכולו במקום סכנה ובכל שלושה ימים קודם שבת כ שבת המקרי ונראה ש כמתנה לדחות את השבת מפני שאין דבר שעומד בב בפיקוח נפש כלומר אומר הבעל אמור למה בעצ אסור להפליג שלושה ימים כי שלושה ימים לפני שבת זה כבר נקרא כמי שבתא זה כבר אה כבר השבת נראית כבר באופק המהיר כבר נראית באופק זה נקרא כמי שבטה זה כבר כבר מתכוננים לשבת אז אין להכניס את עצמי למצב של פיקוח נפש כלומר ברגע שאדם מפליק בספינה תוך שלושה ימים הרי שהוא מראה כאילו מתנה לחלל שבת מחמת אונס ואסור לאדם להכניס את עצמו למצב שהוא יאלץ לחלל שבת אפילו באונס ככה למד בעל המאור ו ובאמת לכאורה מכך שריף לא ביאר ככה סימן שריף לא מסכים לכך יש גם בבית יוסף בסימן של מובא מביא מחלוקת בזה האם מותר למול תינוק בשבת באופן כזה שישתפו חמימה המים שהכינו לרחוץ אותו נשפכו וכרגע אם נמול אותו לא יהיה לנו היך לרחוץ אותו וזה סכנת נפשות וממילא נצטרך לבשל מים בכדי להציל אותו מסכנה אז האם מותר למול תינוק בשבת בידיעה שאיין לנו מים ואנחנו נקל לסיטואציה של פיקוח נפש ונצטרך לחלל שבת אז בעל המור הולך א בעקבות דרכו שזה אסור והרמבן שמה בשבת קל עמוד ב שהביא אותו הבית יוסף בסוף סימן של באור החיים כותב שמותר לא ניכנס באמת הזמן שלנו ככה מתחיל להתקצר בתשובה שיש תשובה של ריבש ש בסימן קעא שעוסק גם כן בציור כזה לא ניכנס כרגע באמת זה סיפור ארוך שמופיע שמה אבל יש שמה רעיון על קהילה שהחרימה בני אדם ש יעשו כל מיני כנראה מדובר שם על ריקודים או עוד איזה משהו לא יודע איזשהו צחוק קוראים לזה צחוק לא יעשו את הצחוק הזה בפני המלך והחרימו על כך שמיש צחוק בפני המלך אז יכנס ככ טל עליו כנס ושמה היה שמה מישהו שפשוט הגיע למקום של המלך ואז המלך קפה עליו לצחוק האם הוא נכלל בחרם הזה אז תוך כדי הדברים באמת דן הריש בשאלה הזו האם אדם שהכניס את עצמו למצב של פיקוח נפש הר לך שהמלך ציוה עליו כבר אין לו בריירה הוא חייב הוא חייב לצחוק אז א אז אז באמת הוא מעלה את הסברה הזו שתראו שם בסוף הפסקה כיוון שהוא גורם האונס הרי הוא פושע וגורם האונס ואיין ראוי שיפטר אותו האונס ההוא כלומר יש כן צד לומר שאם אתה אתה מביא את עצמך למצב של אונס זה כבר מאבד את כל העניין של פטור האונס יש עוד תשובה של המריק בסימן כט שעוסק בכלל בהלכות גיטין בדין גת מאוסה גת שניתן בעל כוחו של המגרש הוא גת פסול אז שמה דן המריק במי שנשבע לגרש את אשתו אם יקרה כך וכך נשבע לגרש אותה האם העובדה שאדם נשבע לגרש את אשתו ועכשיו פועל מכוח אימת השבועה פחד השבועה האם הוא נקרא אנוס אולי זה נקרא גט מאוסה אולי הוא מוכרח לגרש אולי זה פוסל את הגט אז דן ב דן בכך המריק ו שם המריק מאריק מעיד על מנהג שקיים לגבי חליצה דבר הזוי אומר מעשים בכל יום שמביעים אחי החתן ביום הנישואים שאם תזקק ככלה לייבום שהחלוץ לחליצה כשרה וכתוב בספר וחתום דדיים ונתון בכח זה משהו מביל ביום החופה עם כל הזמי חתן וחלה והזה באים מביאים את האחי החתן משביעים אותו בכתיבה ועדים שאם החתן הטרי ימות לפני שייוולדו ילדים הוא נשבע שהוא יחלו לכלה ולא יגן אותה אז אומר אומר המריק אם נאמר שאדם שפועל מכוח עימת השבועה של עצמו אז הוא נקרא אנוס אז אחרי חליצה מאוסה גם כן פסולה איך אנחנו איך אנחנו מייצרים מציאות כזו לפסול במו ידינו את החליצה שחלו צריך החתן ליך שיקרה הדבר הזה איך אנחנו מייצרים מציאות ככזאת הרי וודאי אם אנחנו משביעים את אחי החתן סימן שמה שהשבוע הזו מה שהו פועל מכוח השבועה לא הופך אותו להיות אנוס למה זה לא הופך אותו להיות אנוס הרי סוף סוף הוא פועל מאמת השבועה הוא נשבע אומר המריק וודאי פשיטה בארבע שורות מלמטה ודאי פשיטה דבכ גבנה לא חשיב אונס כלל למה שהרי מרצונו ה מדעתו הנס עצמו בכך אתה אנסת את עצמך אתה הכנס את עצמך של אתה נשבעת לגרש אתה נשבעת לחלוץ אז אונס שאדם מביא על עצמו לא נקרא אונס באמת בשולחן ערוך באבן העזר בסימן קנד אז באמת השולחן ערוך שם כתב שטוב להתיר לו את השבועה בסעיף כג שם טוב להתיר לו את השבועה כדי שלא יחשב אונס אבל הגר שמה בסעיף קטן עא כותב שמרבית דעת הפוס כימי שעונש שאדם מביא על עצמו לא נקרא עונש זא אומר אין צורך להתיר אפילו את השבוע היום מתיירים את כל השבועות עושים זה אחד מהטקסטים הכי שגורים על פיהם של הדיינים הטקסט של התרת נדרים כי הם אומרים את זה מאות פעמים בשנה אז אה אז כאן באמת נשאל את השא כני שואל השא מה יסוד הוויכוח כאן האם האם מותר לאדם להכניס את עצמו למצב של אונס והאם אונס שאדם גרר את עצמו לתוכו נחשב אונס או לא נחשב אונס לכאורה אפשר לתלות את זה בוויכוח של בחקירה הזו מה יסוד הפתור של אונס בכל התורה שכן אם יסוד הפתור של אונס פירושו חוסר השמ דהיינו הפעולה מתייחסת אליך אתה עשית אבל התורה פותרת אליך פותרה לא מטילה ליך אחריות על המעשה מחמת חוסר השמר חוסר אין פה אין פה פשייה אין פה רשלנות אז פה אפשר להבין יותר טוב אפשר לקבל את זה ש להכניס את עצמך לכתחילה לתוך המצב של האונס הרי מעקר מיסודו את כל סיבת חוסר כל סיבת הפטור כל סיבת הפטור היא נעוצה בחוסר השמעה אבל אתה פה הכנסת את עצמך במכוון לתוך המציאות הזאת אז יהיה קשה להגדיר אותך כאדם שהוא אין לו אחריות סיטואציה למציאות הזו אבל אם נאמר שאונס זה חידוש הרבה יותר גדול שאומר שה כל מעשה ש שעושה אדם בכפייה לא מתייחס אליו נראה שגם אם בסופו של דבר אדם מכניס את עצמו למצב של נס הוא לא לא עובר בזה שום שום איסור כי בסופו של דבר הפעולה שתתבצע על ידו לא תתייחס לא תתייחס אליו בכלל הוא לא הוא לא עושה שום דבר אז אז לכאורה לא צריכה להיות עם זה בעיה להכניס את עצמו למצב של אנס כי לא יהיה פה שום מיסה של עבירה בעולם ם העונס הוא לא מתייחס אלי בכלל נחזור לדברי הכובד שיעורים הקובץ שיעורים רוצה להסביר על פי החמדת שלמה את דברי הריש שמופיעים במקור ז הרבש אומר בסימן ד' דע שמי שעבר על כל מצוות התורה באונס אפילו עבד עבודת גילולים שהדין שיהרג ואל יעבור עם עבד ולא נהרג לא נפסל לעדות הריו שקן עוסק בהלכות פסול עדות מי נפסל לעדות אומר הרבש תדע לך מי שמצווה שיהרג ואל יעבור והוא עבר ולא הנהרג הוא לא נפסל לעדות הו כישראל הוא לכל דבר למה הוא לא נפסל לעדות שהרי אין בית דין אונ שין עלתו על כך דנוס רחמנא פטר מי ולנערה לא תעשה דבר ואומר הריש למרות שמה שבאותן העבירות הדינו הוא יהרג ואל יעבור ואם עבר ולא נהרג לא קיים מצוות ואהבת את השם אלוקיך בכל לב כל נפשך וגם הוא אם הוא עשה כן בפרהסיה אז הוא לא קיים מצוות ונקדשתי בתוך בני ישראל ואדרבה הוא עבר ל לא תחללו את שם קודשי מכל מקום כיוון שלא חיללו ע מתוך העונס לא נפסל לדות כיוון שאיין בית דין עונשין אותו אז מה אם בית דין עונשיים אותו זו הסיבה זה האינדיקציה אם בית דין לא מעני שין הוא לא נפסל לעדות שואל שואל רבי חונן אבל הרי גם על אדם שהזית בלא התראה גם כן לא מלקים אותו לא גם כן לא מענישים אותו הוא בכל זאת ברור שהוא נפסל לעדות אז הקריטריון האם הוא מענישים הוא לא פשוט לא נכון הוא לא לא עומד ב מה ההבדל אז מה ההבדל בין מזיד בלא התראה לבין א מי שכאן עבר באונס אומר חונן ברור שיש הבדל מזיד בלא התראה אין שום חיסרון במיס העבירה מס העבירה הוא הוא מיסה לכל דבר בנו הוא מיוחס אליו אז לכן הוא נפסל אומנם אין פה נישה כי הענישה במיתות בי דין ה דורשת א התראה כן אבל מיסה באונס לא נחשב בכלל שהוא עשה אותו סיבת האי הענישה היא שונה הי הענישה במזי בלא התרעה זה לא בגלל חסרון המיסה אלא בגלל חסרון ההתרעה אבל אי הענישה במיסה שנסע באונס ובגלל חיסרון במיסה עצמו עש המיס עצמו לא מיוחס לעושה על פי זה הוא גם רוצה על פי זה על פי יסוד החמדת שלמור גם רוצה להסביר את הרמבם הרמבם תראו במקור יא בפרק כ מלכות סנדרי הלכה ב' גם כן כותב שכל מי שעשה דבר שחייבים עלי מיתת בית דין עשה את זה באונס אדם שעבד עבודה זרה באונס אז הדין הוא שאיין בית דין ממתין אותו ואף על פי שהיה מצווה שיהרג ואל יעבור אף על פי שחילל את השם והוא אנוס אילא נהרג שנאמר ו נהרה לא תעשה דבר זו ה הזהרה לבית דין שלא יענשו את האנוס אומר לחונן רואים מהרמבם שהנערה היא קרקע עולם יש סוגיה בסנהדרין בדף עד עמוד ב הגמרא אומרת שאסתר לא הייתה מצווה על מסירות נפש למרות שזה היה גילוי עריות בשול שאסתר קרקע עולם הוואי קרקע עולם זה מונח שאומר שאסתר הייתה פסיבית לגמרי א מכיוון שהיא פסיבית קרקה עולם אז היא לא עושה שום מס אז היא לא מחייבת בקידוש שם שם לא מחוייבת במצוות ק אז היא לא מצווה במסירות נפש אומר חנון האם זה מה שהפסוק מדבר ולנערה לא תעשה דבר אם זה היה אם זה אם הפסוק מדבר הזה אז פה מה מה צריך על זה להגיד ולנערה לא תעשה דבר על זה צריך להגיד ונרה לא הרי מותר היה לה לעשות את זה היא לא עשתה שום דבר לא רק שמותר לה לפי שיטת הרמבם אסור הילה למסור נפש הרמבם תראו במקור יב בהלכות יסודי התורה בפרק ה הלכה ד כותב כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו ממר שיטת הרמבם שאם התורה אומרת לך שאתה תעבור אתה לא חייב למסור נפש אז אם אתה מתנדב למסור נפש אתה צדיק אתה רוצה לקדש שם שמיים אבל התורה אמרה וחי בהם אתה רוצה למסור נפש הרי זה מתחה בנפשו כן ידוע ששיטת התוספות בעבודה זרה כז עמוד ב סוף דיבור המתחיל יכול שרשי אדם להחמיר על עצמו אבל הרמבם לא סובר ככה אז אומר הבל חונן אז על מה הפסוק מדבר אם הפסוק מדבר בחי גמנה שהאישה נערה היא קרקע עולם על זה צריך להיות כתוב פס נערה לא תעשה דבר מה ואמינה בכלל להעניש אותה אין פה בכלל ואמינה להעניש אותה הי היא עשתה מה שהיא מחוייבת לעשות לאפשר לו לעשות מה שהוא רוצה לעשות על ככח שהתורה מדברת בחיי גמנה שהיא הייתה צריכה למסור נפש היא היייתה צריכה לקדש שם שמיים שהיא לא קרקע עולם שהיא לא ק במיסה הזה גם היא התה שותפה הי לא קרקע עולם וכיוון שהיא ואף על פי שהיא אמה אף על פי שהיתה חייבת למסור נפש והיא החליטה לא למסור נפש ועברה עעל גילוי עריות עברה על קידוש שם שמיים היא לא קידשה את השם אומרת התורה ולנערה לא תעשה דבר וזה היה המקור של דברי הרמבם בהלכות סנהדרין שכותב הרמבם של למרות שאדם מצווה על קידוש שם שמיים אין בדין ממיתים אותותו אף על פי שהיה מצווה שירק וי ליבור כי זה הציור של התורה זה הציור של התורה תורה מדברת על נערה שעשתה שלא קדין היא התה צריכה למסור נפש היא התה צריכה לקדש שם שמיים והי פשעה אבל מכיוון שסוף סוף היא התה אנוסה לכן היא פטורה ממיטת בית דין שואל רבי חונן אבל הרי סליחה אבל הרי אם נאמר שכל היסוד של אונס בכל התורה זה חוסר השמע פטור מאונס כן היא לא השמה היא לא הרי כאן יש פה פשיעה אין פה חיסרון פשיעה יש פה פשייה היית לא הייתה צריכה לינק ככה היא הייתה צריכה למסור נפש אז למה למה למה התורה קוראת לזה נהרה לא תעשה דבר למה התורה קוראת נוסה אומר בחונן הנה כתוב כאן שיסוד הדין הוא שלמרות שהיא פועלת אבל כיוון שהיא פועלת מתוך עונס הפעולה לא מתייחסת אליה כיוון שהפעולה לא מתייחסת אליה אז אי אפשר לחייב אותה מתד בית דין באמת על פי זה גם רוצה ליישב עוד דין מאוד שצריך לעמוד עליו ברמבם הלכות יסודי התורה בפרק ה הלכה ו מובא במקור יב למטה כותב הרמבם קניין שאמרו באונסין כך אמרו בחולים כיצד מי שחלה ונטה למות ואמרו הרופאים שרפואה בדבר פלוני מאיסורים שבתורה אוסין הוא מתרפאים בכל הייסורים שבתורה במקום סכנ חוץ מעבודת כוכבים גילו דמים שאפילו במקום סכנה הם מתרפים בהם כלומר אם אדם חלה והדרך להתרפא מהמחלה זה על ידי איסור של עבודה זרה גילוי העריות שיכות דמים אז אסור לו להתרפא ואם אבמן תרפה עונשים אותו בי דין עונש הראוי לו כן עונש הראוי לו זה המפרשים פה על הרמבם דנים מה זה בדיוק העונש הראוי לו הם הכוונה למלכות או מכת מרדות אבל הוא נענש אז נשאל את השאלה למה מה ההבדל הריס הבן אדם הזה עומד למות הרי הרופאים אמרו לו שאם הוא לא יאכל משהו של עבודה זרה כן כן יאכל משרה לאמה שזה לא יהיה אז הוא ימות רובץ עליו אמה של מוות למה למען השם למה הדין הוא שהוא א נענש אם נאמר שיסוד הפטור באונס יסודו הוא חוסר השמע חוסר החיות הש כומר אז אז מה ההבדל מה ההבדל בין אם כפו אותו לעבוד עבודה זרה כמו במקרה של הלכות סנהדרין פרק כ הלכה ב שכפו אותו מישהו קפה אותו מישהו לעבוד עבודה זרה וא לא קידש שם שמיים הדין ה שהוא לא נענש לבין אחד כזה שבגלל חולי הלך ואכל עבודה זרה מה ההבדל סוף סוף הוא ענו סוף סוף הוא לא השם רובץ עליו מה של מוות אז מה ההבדל אבל אם למר שיסוד הדין של אונס הוא שהפעולה לא מתייחסת אל העושה כן אז אומר האור שמח גם הוא אומר הור שמח פה בפרק א יסודי התורה פרק ה הלכה ו אז כאן באמת יש מקום לחלק בין כפיה של אדם חיצוני שקופה ל האדם כופה על האדם לעבוד עבודה זרה כשמדובר על כפייה חיצונית אז אפשר לייחס את הפעולה לא לעושה אלא ל המעשה אבל כשמדובר על אדם שפועל בלי שאף אחד יכפה אותו בסופש דבר הוא פועל באופן יזום הוא מחליט ללכת לאכול נכון שמה שמניע אותו זה החשש מהמוות אבל אי אפשר ליחס את הפעולה לאף אדם אחר מלבדו ולכן לכן הוא נושא בעונש טוב אזזו זה מהמהלך אחד אה רגע זו אחרי כל ההקדמה הזו אז עכשיו נבין מה איך זה קשור לאונס בקיום הגט איך זה קשור כל מה שאמר עכשיו פשט ברשי אז מה הפשט ברשי אומר אבל חונן הפשט ברשי כך כמו שבכל התורה התחדש ולנערה לאלא תעשה דבר שפעולה שאדם עושה בלתי רצונית בכפייה לא מתייחסת אליו יש מקום לומר שגם כאן אי הגעה שלו לא מתייחסת אליו הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן די חודש הוא לא בא האמא לא בא מתייחס אליו או לא מתייחס אליו זה דבר חדש כאן זה שב ואל תעשה עד עכשיו דיברנו בעשיה כאן יש חידוש גדול זה לא אני אומר את זה אומר את זה הברכת שמואל בשני מקומות שלוש בכתובות סימנים ג עד ה בשם רב חיים כולם בשם רב חיים בנדרים בסימן יד אות ב וטז אות בנדרים בכולם הוא כותב את זה שכשאדם אומר הרי זיתך אם לא באתי זה לא הפשט כן אם לא באתי י הגת אם באתי לא יהגה כן אז זה לא הפשט שהוא הוא לא התנאי שלו זה לא על המציאות האם אני פיזית יהיה או לא יהיה האם אני פיזית יבוא או לא יבוא כמו שאדם מתנה אם ירדו גשמים או לא ירדו כשמים אז זה עניין של מציאות לא כשאדם אומר הרי זה גיטך אם לא באתי הכוונה אם נוכל לייחס את אי הביאה אלי שאני לא באתי כלומר שה אפשר לייחס את אי אי הגעה לאדם האדם אתה לא באת אתה לא באת כלומר שהיה ברצונך לבוא ולא באת אז אפשר לייחס את אי ההגעה אליך אבל אם אבל אם מישהו קפה אותי או משהו קפה אותי אז אי אפשר לייחס את אי הביה אליי לא לא אני לא באתי בסדר איי אפשר לייחס את אי הביה אליי נמצא שלא יתקיים התנאי אם היינו אומרים בדרך הפוכה לצורך העניין אם אדם אומר הרי זג איתך אם אבוא אם אבוא בסדר ובא מישהו ולקח אותו הרים אותו והביא אותו כן בכוח ושם אותו ב יתקיים התנאי או לא יתקיים התנאי לא יתקיים התנאי למה כי אי אפשר לייחס את הביאה את ההגעה אליי לא אני הגעתי אני לא עשיתי שום זה לא מיוחס אליי אז גם היא הביאה במקרה של עונס לא מיוחסת אליי ככה מסביר ברכת שמואל את גם כן בעקבות ה החידוש הזה של חמדת שלמה זו הסיבה שו זה הקשר זה הקשר בין שני ה דין אונס בכל התורה לבין דין אונס בקיום תנאים כמו שבעונה בכל התורה בעצם יסוד ההלכה הוא לא עניין של אני חוסר השמע ואי הנישה מ כתוצאה מחוסר השמע אלא אי הנישה כתוצאה מכך שהמסה לא מתייחס אליי אז זה גם רלוונטי גם בקיום תנאים זו דרך אחת דרך שנייה בקצרה כבר הזמן שלנו הולך בקצרה דרך שנייה היא דרכו של הרן וככל הנראה זה גם שיטת התוספות והראש למדו פשט אחר בגמרא נדרים אם תראו במקור ד' וה' כן הם למדו פשט שמסכנת הגמרא באמת שהגמרא כלומר שרב הונה למעשה לא לא לא לא מתייחס בכלל לקישור שעושה רבה בין ונס בכל התורה לבין נדרים שחלה כמ שאמ דירו חברו שיאכל אצלו וחלה או שכלה בנו הרי הנו נדרי ונסים אומר הארן זה בכלל לא דומה זהלא זה לא קשור בכלל שמה זה עניין אחר אומר הרן תראו לפי ש הנה ורב הונה דלא שנה למידי מ שמע דלא חש לפר משום דעתם לא המדיר לתנו ד מה אכפת לי אבל כלומר רבונה לא מסכים בכלל לעצם ההשוואה והוא נאחז באמת במה שהגמרא אומרת שקטל שני שדווקא ב קטלה יש טענת אונס אמי דינה לא גם הראש אומר שרב הונה ודאי בנדר סובר שנדר זה משהו אחר נדר בען פי לבו שוים ולא היה בדעתו לידור אם עקבנו אונס אבל זה לא קשור לנושא של עונס של כל התורה ש בקטל השני ובאמת הדברים יותר מפורשים בדברי הרן בקידושין הרן בקידושין שמופיע במקור טז מביא ירושלמי על אדם שקידש על תנאי ונאנס ולא קיים את התנאי נגיד הוא אמר לאישה הרי את מקודשת לי על מנת שאכנס אותך עד תריך פלוני או בתאריך פלוני זה תנאי בקידושין והוא נאנס ולא כנס האם הוא מקודשת או לא אז רש לקיש אמר שהיא כן מקודשת אונסא כמן דעבד זה נחשב כאילו הוא כנס אותה בפועל כיוון שהוא נאנס לא הוא נאנס אומנם ולא כנס אותה לא הכניס אותה לחופה בתאריך שנקבע אבל כיוון שזה היה באונס אונס כמן ד כלומר מתייחסים כאילו עשה את זה בפועל כיוון שהוא ננס ורבי יוחנן אמר לא לא דמי התם כן השבה את זה הר שלקי לדין הגירושים נתן גת לאישה הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד 30 יום והוא נאנס ולא בא אז זה נחשב כאילו בא וביטל את הגט הנ למרות שהוא לא בא בא זה נחשב כאילו ה בא וביטל את לכן הגד בטל אז כמו ששם אנחנו רואים שלמרות שהוא לא בא בפועל זה נחשב כאילו הוא בא אז גם כאן למרות שהוא לא כנס עכשיו כאילו הוא כנס אונסא כמן דעבד אומר אומר רבי יוחנן לא לא מה פתאום זה לא לא דמי אתם אין הדבר תלוי אלא בו אינו גומר לגרש אלא אם כן יעבור על התנאי ברצון אבל באונס לא אבל אחה אי שאישה מתקדשת א אין האישה מתקדשת מדעתה אז אני לא מסכמת בקידושין אם כן יקיים תנאו אבל שלא נתקיים תנאו אף על פי שננסה מתרצה בקידושין כלומר אומר רבי יוחנן איין מה להשוות גיטין לגירושין גיטין זה הכל תלוי בדעתו של המגרש אין פה צד שני כי הא לא צריך את דעת הסכמתה של האישה אז שמה באמת אפשר לומר שופה בעצם נעוץ כל העניין למה תנאי שיתקיים באונס לא נחשב קיום כי כל יש אומדן יש אומדנה יש אומדנה בדעת המתנה שכוונתו היייתה כאילו להוסיף מילה אחת ב תנאי כשהוא אדם כשאדם אמר הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד 30 ועד 12 חודש צריך להוסיף מרצוני הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד 12 החודש מרצוני רק אז יכול תנאי זה אומדנה שהתנאי היה שהוא לא יבוא מרצונו זה כאילו אומדנה תוספת פרשנות בתנאי וממילא אם הוא לא בא מונסו ועל כוחו אז זה לא נחשב כש שיתקיים התנאי כי התנאי היה שאך ורק אם אני לא אבוא מרצוני אז יתקיים יהיה הגט אבל אם אני לא אבוא מונסי ונסי אז התנאי לא התקיים ולכן הגט הזה בטל כך אומר הרן מה שאין כן בקידושין אומר רבי יוחנן וההלכה כ רבי יוחנן בקידושין יש כאן שני צדדים למטבע יש פה גם את דעת האישה אז אתה יכול לחשוב מה שאתה חושב אבל האישה מה היא חושב מבחינת האישה הקידושין מותנים בכך שהוא יכנוס אותה בפועל כן זה הת ה דעתה אנה מסכמת בקידושין אנ כן קיים תנאו בפועל שהוא יקדש שהוא יכניס אותה לחופה אז כן שהוא לא כנס אז היא לא מקודשת אז רואים מכאן מהמהלך אחר לגמרי בעניין הזה של למה אונס בקיום תנאי לא נחשב שנתקיים התנאי משום שהתנאי ה אך ורק שהדבר יעשה לרצונו כלומר כמו ש נתה תוספת אומדנה התוספת בפרשנות ההתנעה שהתנה הייתה אך ורק אם לרצונו לא יבוא כל דבר לרצונו אבל לא לאונסו אז לא תקיים התנאי כפי הנראה זו גם שיטת התוספות בכתובות בדף ג עמוד א' שתוספות אומרים שיש שלושה ענייני עונש במקור יז יש אונס שלא שכיח כלל שלגבי אפילו לשנ כמה יש עונס בגיטין ואז הגט בטל יש יש עונש שכיח שגו פסק מברה שאפילו ישנ בטרה אין אונס והגד חל ולמה גבה נויה אבל יש עונס לשכיח ולא שכיח ששמה נחלקות רי לישנה עונס שרמת השכיחות שלו היא מצב ביניים כזה לא זה לא מופקע לגמרי וזה גם לא שכיח זה שכיח ולא שכיח בסוג האונס הזה נחלקו נחלקו הלשנה קמה ולשנה בטרה האם האם א האם האם העונס הזה או למעשה האם העונס הזה מבטל את הגט או לא מבטל את הגט כן לישה כמה הוא לא מבטל את הגד לשבת ה כן מבטל את הגד עצם העובדה לכאורה עצם העובדה שבכלל כל העסק הזה של קיום הגד וביטול הגד הוא תלוי בשכיחות האונס מראה באליל שהכל תלוי כאן באומדן דעתו ש של הבעל של המתנה כי אם באמת הרעיון כאן הוא הדין אונס הכללי שלכל התורה שכל אונס נחשב ש לא אין אין התייחסות בין העושה לפעולה מה זה משנה אם זה עונש שכיח עונש לא שכיח שכיח מה זה משנה סוף סוף הוא אנוס אז אז אז הוא לא אז אז אי אפשר לייחס את אי ההגעה אליו אי אפשר לייחס את קיום התנאי אליו כמו שהסביר רבי לחונן ברשי מה שייך מה שייך לחלק ברמת השכיחות של העונס אם הוא שכיח לא שכיח זה לכאורה הוכחה שבאמת מדובר כאן על ונדנה בדעת המתנה ולכן לכן בוחנים מה היתנה מה הייתה כוונתו של המתנה בשעה שהוא את התנאי הזה האם הוא לה בדעתו את האפשרות של האונס או לא כך גם עולה מדברי התוספות בדף ב' עמוד ב גם כן תוספות אומר שאונס זה לא שכיח כלל לא הסיק הדעת שרצה שגד אז רואים גם כן שהרעיון הוא באומדן דעתו של ה של המתנה אז גם לפי המהלך הזה הדין הוא הגדר הגדר הוא למה העונס בקיום התנאי שאונס למעשה אדם שנאנס בקיום תנאי זה לא נחשב שהתנאי תתקיים בסדר בנקודה הזו יש דמיון בין דרכו של רשי לפי הרכבת שיורים לבין לבין דרכם של הרן בקידושין והתוספות בשניהם ההגדרה היא שהתנאי לא תקיים נקודה הוא לא התקיים למה הוא לא התקיים הוא לא התקיים או בגלל שאומר רשי אי אפשר לייחס את היא ההגעה אליי או לפי הרן כיוון שהתנאי היה אך ורק אם אני לא אגיע ברצוני וכיוון שאני לא הגעתי ונסי אז לא התקיים התנאי יש דרך שלישית והיא דרכו של הרעה הרעה אומר הראה אומר תראו במקור ט לא אמרין אנמי יש עונס אלא בתולה בדעת עצמו כגון אם בתי אם לא עשיתי אבל בתולה בדעת אחרים כגון אם יבוא פלוני כל אחד נתקיים מתנה ירים תתקיים ואין אונס ט מילתא תולה בדעת עצמו היה סבור לקיים התנאי כשההוא אונס עכשיו עליו שלא יכול לקיים את הרי הוא כ ננס על עיקר המעשה למפרע ונו ד נש הנס אז לפי המהלך הזה של הרעה הוא שונה משני ה שתי הדרכים ש הראשונות שראיינו לפי המהלך הזה של הרעה למעשה ההתייחסות היא שיתקיים התנאי הרי זה גיטך אם לא באתי התקיים התנאי נקודה לא באת ולמעשה לכאורה היה מקום לומר שמן התורה הנה הקיים התנאי והגד חל אז למה בכל זאת מהתורה יש יש טענת ונ למה מהתורה יש עונס בגיטי למה הגד בטל אומר הרעה כי בכוונתו של המתנה הה לקיים את התנאי ולבוא כלומר יר דיוק לבט לבטל את הגט הוא כוונתו הייתה לבוא ולבטל את הגט הוא לא רצה שהתנאי יתקיים הוא לא רצה הוא רצה לבוא לבוא ולבטל את הג זאת היתה כונתו כפי הנראה הוא חשש שהוא ימות והוא רצה שהיא לא תאגן אז הוא נתן לה גט אבל באמת כוונתו היתה לבוא ולהמשיך לחיות עם אשתו אז ככיוון שזאת וכאן מדובר זה מה שקורה ותולה בדעת עצמו כי הרי הרן אומר הראה אומר שאם היה תולה בדעת אחרים אם פלוני יבוא פלוני לא יבוא אז גם אם פלוני לא בא באונס זה נחשב שיתקיים התנאי משהו שגם אי הגעה באונס נחשבת כאי הגעה אבל כשמדובר בי כתלוי בי והכל תלוי בי אז כוונתי הייתה לבוא ולבטל את הגט אז עכשיו נוצרה כאן סיטואציה כזו שהגט תקיים בעל כוחי התנאי התקיים בעל כורחי והגטו לחול בעל כורחי אז יש כאן חיסרון בעיקר המעשה למפרע כאילו אני אנוס יש כאן גט מאוסה כאילו אני אנוס אנוס בקיום הגט זו הסיבה שהגט הזה בטל לא בגלל שלא נתקיים התנאי אלא בגלל שחסר כאן בעיקר המס הגרו הוא לא רוצה לגרש ה הוא תכנן לבוא הוא תכנן לבוא ולבטל את הגט ועכשיו הגט נכפה עליו בניגוד לרצונו הוא לא רוצה לגרש את אשתו לכן הגט הזה בטל מהתורה משום תקנת פרוצות אזה צנות עכשיו נחזור ל אז מה מה נקודת הדמיון לפי זה בין בין ה חיוב הגעת זמן חיוב מזונות בהגעת זמן לבין לבין הדין של עונס בוא בוא נראה לפי הדרכים לפי דרכו של רשי אז נצטרך לומר שכשם שעיכוב בכניסה לחופה כן למה למה אדם שחלה ולא כנס לחופה למה הוא לא מתחייב במזונות הרי סוף סוף הוא לא כנס אותה לחופה מתחייב אז ההסבר הוא שהעיכוב לא מיוחס אליו כן כלומר למעשה אי אפשר להגיד שהגיע הזמן והוא לא כנס כי אי אפשר לייחס את הי הכניסה לחופה אליו בסדר כי הוא היה אנוס אז מכאן מדמה הגמרא ואומר רבא לפיך גם בגט אותו דבר אי אפשר לייחס את אי ההגעה אליו כ הוא היה אנוס בסדר זה זה זה הדמיון בסדר אי אפשר לייחס את הפעולה אל העושה אי אפשר כפי שאי אפשר לייחס את העיכוב בכניסה לחופה אל המקדש כך אי אפשר לייחס את עיכוב את אי ההגעה של המגרש של המגרש אז לכן זה לא נחשב שהגיע הזמן ולא כנסו זה לא נחשב שהוא לא בא בסדר זה זה נקודת ההשוואה שעורך רבה בין שני הדברים אבל כאן השאלה איך נסביר לפי ה לפי הרן למשל מה מה לפי הראה גם כן אפשר להסביר ש שכל מציאות שנכפתה האדם שלו ברצונו וככה מסביר מסבירים האחרונים את את הסבר הרעה הרעה שכל חלות של דין או של מיסה שנכפה לאדם בניגוד לרצונו לא יכול ליצור חלויות דיני זה למעשה החידוש של התורה באונס החידוש של התורה באונס ש איזשהיא מציאות שנכפתה לאדם לא יכולה לחייב את האדם בדינים לא יכולה לחייב את האדם חלויות אני אחזור על זה בהמשך אבל לפי שיטת הרן שהכל עניין של אומדנה אז מה שייך להשוות בין חיוב מזונות בהגעת זמן לביין לבין קיום תנאי באונס מה מה מה מה זה שייך הרי חיוב מזונות בהגעת זמן זה משהו שהתורה מה שחז הטילו על האדם לכאורה זה לא תלוי בדעתו מה נקודת ההשוואה כאן הרי כל הסיבה שאנחנו אומרים שלמה בגט הגט בטל מן התורה זה משום שלא התקיים התנאי כי התנאי היה רק רק אם הוא לא יגיע מרצונו לא בעל כוחו אבל כאן בחיוב בחיוב מזונות לכאורה זה משהו שתקנת חכמים זה לא תלוי בדעתו בכלל אז מה הנקוד את ההשוואה אז באמת אפשר לומר לפי מה שכותב המאירי המאירי בות כ אם תראו כותב ולעניין ביאור דמיון זה אצל מה שכתבנו עניין מזונות ומצד עונס הבא מצד הארוס כגון חלה שהאישה נתקדשה לו על דעת שכשיגיע הזמן תתרצה היא ננסה לו אם לא סנה יעלה למזונות והרי הוא כאילו קידשה על תנאי שייעלה למזונות שהרי תנאי בידינו כשהגיע הזמן רצה נסא אמר שיעה למזונות בעונש שלא מועיל לו כאילו היה תנאי שלא לזון עד שיעבור העונש שעומדים מדהים המאירי כותב שגם חיוב מזונות בהגת זמן זה תלוי באומדן דעתו אבל הרי זה תנאי בידין חיוב מזונות זה תנאי בית דין מה שך להגיד שזה תלוי בדעתו באומדן דעתו אנחנו עומדים דעתו שאם שכוונתו היייתה שאך ורק אם הוא לא יכנוס אותם מרצונו אז הוא יתחייב במזונות אבל אם הוא י ס לכנוס אותה או לא מה מה זה אומר המאירי כן אומר המאירי זה זה תלוי ב איך זה תלוי הרי זה תנאי ביידין צריך להגיד צריך להגיד שגדר תקנת ביידין היייתה בחיו מזונות שזה בידין תיקנו שזה יחשב כאילו הוא התחייב לה זה היה האגדה בית דין תיקנו שחיוב המזונות אם אדם מקדש אישה ואומר לה ביום פלוני חופה באו חכמים ואמרו ש ה היא המידה בזמנים מחייבת מזונות כאילו הוא תנה את זה כאילו הוא תנה ואמר אם לא יגיע הזמן אם יגיע הזמן ואני לא אכנס אותך מרצוני אז אני מעלה לך מזונות כל זה נכנס בתוך תקנת חכמים אתם שומעים מה חכמים תיקנו מה חכמים חכמים לא הטילו את הדבר הזה כ הטילו את הדבר הזה באופן שרירותי חכמים אמרו למרות שלא אמרת את זה אנחנו מתקנים ש שנתייחס לזה לסיכום ביניכם כאילו היה סיכום מפורש על הגעת מזונות על חיוב מזונות כאילו אפילו סיכמתם ביניכם נכון סיכמתם ביניכם שהחופה תהיה בתאריך איקס גם סיכמתם ביניכם שאם לא י יגיע הזמן ולא תכנס מרצונך תחיה מזונות זאת הייתה תקנת חכמי ולכן תקנת חכמים הייתה באומדן דעתך שרק אם ארצך לא תכנס אבל באונס אז אתה פטור דרך אגב זה לא דבר א מובק להגיד הרי כתוב במשנה בכתובות בדף נא שאם הוא לא כתב לכתובה אז בתולה גובה 200 מפני תנאי בית דין אז מה הוורד של כתיבת כתובה אם בכל מקרה זה תאזה תנאי בית דין יש לה כתובה אה לא כתב לכתובה אז בטולה גובה 200 למה כי הוא תנאי בית דין כתב לשדה א לא כתב לכל נכסים בלי תלך חייב למה כי תנאי בית דין א לא כתב להם תשתו אפר קינח חייב כ אז מה עבור לכתוב את זה עבור טו שמה שחכמים תיקנו זה כאילו כתוב כאילו הוא כתב את זה כאילו הוא בעצמו התחייב זאת הייתה תקנה גם אם אתה לא התחייבת אנחנו מתקנים שזה חשם כאילו התחייבת אז גם כאן גם אם לא אנחנו מתקנים כאילו התחייבת לשלם מזונות אם לא תכנס ולכן יש כאן טליה באומדן דעתה שרק אם רק אם ברצונך לא תכנס זה מה שאומר אני לא רואה פשט אחר במהיר אני רוצה ממש בדקות הספורות ללכת עם כיוון אחר להקשות על המהלך של של רבי חונן ברשי רבי חונן רצה לפרש את רשי לפי דברי החמדת שלמה אז דרך אגב יש קושיות על ה על החמדת שלמה אם תראו יש בהלכות נשיאת כפיים ברמבם לכות תפילה בהלכה כו כתוב שמה שכהן שעבד עבודת כוכבים באונס הוא לא נושא את כפיו לעולם למה לפי החמדת שלמה למה הוא לא נוסה כפיו הרי הוא לא הוא לא הוא עבד עבודה זרה זה הוא לא עבד בכלל עבודה זרה למה למה יש בו פסול זה קושיה של רבי יוסף אנגל בבית האוצר שמה בכלל כוד על היסוד של החמדת שלמה ברב דוד פוברסקי ראיתי אצלנו בכתובות שמקשה בסוגייה כאן מהגמרא במכות בדף ז הגמרא אומרת בשגגה פרט לאומר מותר אם אדם הרג נפש בשגגה הוא לא גולה אם הוא אומר מותר אומרת הגמרא אמר על הבי אומר מותר נוסו כן אומר מותר נוסו אז פשיטה שהוא לא גולה כלומר הגמרא מעלה אפשר צד לומר שאומר מותר זה אנוס אומר מותר איך איך מה שרייך להגיד באומר מותר ש שזה נחשב שהפעולה לא מתייחסת אליו הרי אף אחד לא קובע אותו אם זה גדר העונש שכל התורה אז מה זה אומר מותר אנוס למה איך אפשר לומר שאומר מותר אנוס הוא לכאורה כתוב כאן שאנוס זה גדר של של חוסר השמע שהמעשה מיוחס אליו הוא פטור מהנישה אבל לא שיש כאן חידוש כזה שבכלל זה לא מיוחס אליו מעבר לזה יש כמה וכמה הקושיות על רשי לפי הפשט הזה של הקובץ שיעורים אני אגיד בקצרה תראו את רשי בוא תפתחו את הגמרא מהר נעשה את זה מהר בדף ב' עמוד ב רשי דיבור מתחיל ודיל מה למעלה א סליחה א כן רשי כותב למטה דילמה מת רשי כותב דילמה מת דווקא דכל עצמו שכתב לה גט מחמת כן כתב לה שאם ימוד יהיה גט למפריע שלא תזקק לבם והי אונסה לא ניכ לבטל גיטה אבל באונס חינ ניבטו גיתה א אש מה מהמה מה מה שייך לחלק בין אונס ד נכל אלי מבטל זה לא נכל אלי מבטל מה לפי הר קובט שיעורים מה שייך מה ש שרשי מדבר כאן על א על משהו שהוא א תלוי בדעתו של האדם רוצה או לא רוצה גם רשי ב ב זה זה קושייה אחת קושיה נוספת רשי בכל מקום שהוא מדבר על אונס הוא מוסיף את המילה טענה הוא אומר תראו בדיבור המתחיל לעניין גיטי דנו אכן אם נתן גד לאשתו אינו יכול לומר אנוס היתי מה זה למה צריך פה תיינה אינו יכול לומר הנוסה איתי מה זה מה זה וגם בכל מקום הוא כותב טענת גיטין תראו ברשי בדיבור התחיל בג עמוד א' א וכן עניין גיטין לפיכך כ טענינן טענת עונס בתנאי הגד לאפקו למה צריך לטעון טענה אם זה עניין כמו שאומר קובת שיעורים זה עניין של מציאות מה שנעשה ב לא מיוחס אליך למה צריך לטעון את זה למה יש מושג של טענת אונס כן משמ שזה לא סתם כאילו הוא טוען את זה ככי העובדות לא ידועות משה שגם אם ידוע שהוא חלה הוא צריך לטעון את זה יש מחלוקת גם בין אחרונים מה הדין אדם שהיה גם אנוס וגם רוצה בחד המחתה הוא גם אנוס אבל גם רצה בסדר הוא היה אנוס אבל הוא גם רוצה כלומר הוא חלה אבל גם אם הוא לא היה חולה הוא לא בא אז מה זה נקרא עונס הרצון על פני יהושע עמוד ב בקונטרס אחרון והפלא בדף ג עמוד א ורב קיב אגר בסימן קעו בשם רב שלמי איגר אומרים שזה נקרא רצון החתם סופר בדף נא עמוד ב וברכת שמואל אצלנו בסימן ה בשם רב חי והבית יעקב בב עמוד ב כותבים שזה נקרא אונס לכאורה זה תלוי בצדדי החקירה כן בשיטות כן לפי אם נאמר שאונס המעסה לא מיוחס אליו אז מה אכפת לי שהוא גם רוצה סוף סוף הוא חלה והוא לא יכול אז זה לא מיוחס אליו אז זה אונס אבל אם נומר כמו הרעה שזה תלוי האם הוא האם הוא האם קופים אותו על עיקר מיס הגירושין או לא קופים אותו על עיקר מס הגירושין אז סוף סוף אם הוא רוצה מה אכפת לי שכפו אותו אבל הוא רוצה הוא רוצה שאשתו תתגרש אז זה רצון מכורה זה תלוי בזה יש מקום להגיד לו ככה אני אצטרך עוד זה עוד רבע שעה זה אני לא אני מוריד את זה אבל אבל לפי זה יהיה קשה על רשי כי רשי כותב בדף ג עמוד ב מה סליחה ג עמוד א מה זה הבעיה של פרוצות מה זה הבעייה של פרוצות איפה הוא כתב את זה ג עמוד ב אה כן איק הפרוצות ד מקינו אבד ברצון סרות לבעליהן אבל סליחה אבל הפרוצות האלה הם ג הם גם אנוסות הכריחו אותם אז מה אכפת לי שהם גם תכוונו ברצון מה אכפת לי רואים מרשי שעונש ורצון ביחד נקרא רצון אז זה לא מסתדר לקוב את שיעורים יש מקום לדחות לפי ה יסוד המריק המפורסם מופיע פה בסימן כג המריק אומר שהסיבה שאישה נאסרת לבעיה בבית איסור זה לא בגלל האיסור ש זה לא בגלל ביאת איסור לא בגלל איסור רשת איש אלא לא כתוב הו מעלה מעל בשם הו מעלה בו מעל בגלל שהיא בוגדת בבעלה כן בגלל שהיא בוד זה הסיבה הודן שמה אישה שחשבה שמותר לפג מותר לפגו בבעל לא אין איסור בתורה נישואים חופשיים מותר לפגו ב היא שוגג באיסור האם היא מותרת לבעלה או לא אומר המריק היא אסורה כי בתורה כתוב מעלה בו מעל למרות שהיא שוגג באיסור ביאה אבל היא מזדה במעילה בבעלה ולכן הביה נסרה לבעלה אז אפשר להגיד שאם יש כאן אונס של הפרוצות אבל הם גם רוצות אז אולי זה נקראו בו מעל ולכן היא נאסר אבל גם זה צריך חיון כי סוף סוף אם אני אומר שאין כאן ביאת יסור כי זה הביאה לא מיוחסת אליה אז יש כאן נשאר פה רק רצון למעול בלי מסה של מעילה זכורה זה עדיין לא מובן אבל כל פנים יש כאן בעיה ברשי לפי מה שאמרנו לכאורה אם יש כאן אונס ורצון היה צריך להיות שזה אונס לפי רשי כמו רב חיים כמו החתם סופר והבית יעקב אילו רשי כותב לכאורה שזה נקרא רצון מה שנראה לי להסביר בצורה פשוטה שיכול להיות שרשי באמת סובר כמו הרעה לא כמו שאומר קובת שיעורים שבאמת באמת זה במסלול של הרע כן הכוונה היא ככה רשי סובר וכך כותב חידושי רב שימן שקופ אצנו בכתובות בסימן ד אוד שיסוד הפטור של אונס בכל התורה כולה ולנערה לא תעשה דבר זה לא הפשט שהמעשה לא מתייחס לעושה וזה גם לא הפשט שזה חוסר השמ זה פשט אחר לגמרי הפשט הוא ככה התורה אומרת כל מעשה שאדם נקלה אליו בעל כורחו לאונסו לא יכול להכיל לדיני התורה לא יכולים לכול דינים של התורה כאשר מציאות נכפתה לאדם והוא פועל בעל כוחו זה מה שנאמר נ ולנערה לא דבר זה לא חיסרון במיסה אלא התורה אומרת כל פעולה שהיא לא נעשת בדעת וברצון לא יכולה להכיל דינים של התורה ולכן הנערה המורסה נבעלה אומנם אבל היא לא נאסרה נקודה וזה כך בכל התורה כל מציאות שנכפתה לאדם ולא נעשת על דעתו רצונו זה זה כנראה הפשט של הרעה מה אתה עכשיו רוצה אני תכננתי לבוא ולבטל את הגט עכשיו מה אתה רוצה שאני שהגט הזה יכול בעל כורחי שהאישה הזאת תהיה גרושה בעל כורחי אתה רוצה הרי אני לא רוצה לגרש המציאות הז נכפתה עליי אז כיוון שהמציאות נכפתה עליי היא לא יכולה להוליד ליצור דינים חלויות עעל ה של התורה מחילה זה היסוד שאומר רב חיים ככה הוא מסביר את תור העונס בכל התורה ולפי זה באמת דברי רשי יכולים להעלות יפה מכל הקושיות כי באמת הנושא של אונס זה לא דבר זה לא דבר שחל ממילה כפי שהיה מצופה לפי שיטת הכובד שיעורים אם מישהו ענס אותך אז לא אתה עשית זה לא מיוחס אליך לא זה לא דבר שחל מ מעילה צריך לטעון את זה כי כאן כאן צריך לרדת לדעתו ומחשבתו של האדם מה אתה רוצה אם אתה רוצה שזה יחול אז זה יחול הכל הכל תלוי בסופו של דבר אי אפשר להכיל דינים של האדם על פעולות שאמורות להכיל דינים אם הפעולות הללו נעשות בכפייה בניגוד לרצונו אז צריך לבחון כל דבר לכן צריך לטעון טענת אונס צריך לטעון אנוס היתי כי מה הדין אם אתה באמת כי אם אתה באמת נסו אותך אבל אתה רוצה נסו אותך אבל גם אם לא הייו נסים אותך לא היית בא אתה רוצה אתה רוצה לגרש אותה לא היית בא בכל מקרה אבל היית חולה אז אומר רשי עונש ורצון זה נחשב רצון למה זה נחשב רצון כי זה כמו הפשט של של רב שיימן כי בסופו של דבר אני בוחן את הדעת ואת הרצון שלך אז נכון שבפועל היית חולה אבל היית רצית בכל מקרה שלא לבוא אז אין טענת עונס אז אין טענת עונס גם תורה זו הסיבה שרשי בכל הסוגיה קורא לזה טנת אונס וזו הסיבה שגם רשי כל הזמן מדבר על נכלה לא נכלה הוא גם תולה את זה בדעתו כי הכל תלוי ברצונו של האדם תודה רבה