ברכת הריח מקורה ועניניה | מסכת ברכות - הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

אנחנו נלמד היום קצת על ברכת הריח. דיברנו לאורך כל הזמן על כל א כל הברכות, על ברכת המוציא, על ברכת הגפן, על ברכות העץ וה ולקראת סוף הפרק מופיע הדין של א של ברכות הריח. יש כמה סוגים של ברכות הריח, אבל היסוד, המקור לכך שצריך לברך על הריח מופיע בדף מג עמוד ב. הבאתי את זה גם כאן כאן לפניכם. אמר רב רב זוטרה בר טוביה אמר רב מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תעלל יה איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו ואומר זה הריח המזמור הזה אנחנו מכירים אותו מפסוקי דזמרה שאנחנו אומרים אותו אומרים אותם בכל יום נמצא בעמוד שלוש. בוא נראה רגע את ה את המזמור. המזמור האחרון בספר תהילים. והפסוק הזה הוא הפסוק האחרון של ספר תהילים. וכך הולך המזמור. הללויה. הללו אל בקודשו. הלו ברכי עוזו. הללו בגבורותיו. הללו כרוב גודלו. הללו בתקע שופר. הללו בנבל וכינור. הלו בטוף ומחול, הללו במינים ועוגב, הללו בצלצלי שמה, הללו בצלצלי תרועה. כל הנשמה תהלל יה הללויה. אז המזמור הקצר והחביב הזה מדבר על הצורך של האדם להלל את הקדוש ברוך הוא, להלל אותו בכל כלי השיר האפשריים. שופר, נבל, כינור, טוף, מחול, מינים, עוגב, צלצלי שמ, צלצלי תרועה והפסוק האחרון של ספר תהילים שכל השם שלו, השם תהילים, בסדר, השם תהילים מלמד על זה שזה ספר שבחיו של הקדוש ברוך הוא, קורא בסוף מי זה כל הנשמה? לכל היצורים בעולם להלל את הקדוש ברוך הוא. כל הנשמה תהלליה. לא מספיק שבמקדש הלביאים שרים ומנגנים אלא הם קוראים או המשורר המחבר של המזמור קורא לכולם להצטרף אל התהילתו של הקדוש ברוך הוא שתמלא את הארץ. הביטוי כל הנשמה ביחס לכל היצורים בעולם אז אה יש בספר יהושע לא ויש גם בתורה לא תחייה כל נשמה ששמה זה מדבר ביחס לבני אדם אבל יש פסוק הבאתי אותו שם בעמוד שלוש מיד אחרי המזמור הזה מפרשת נח ויקבע כל בשר הרומס על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השורץ על הארץ וכל האדם כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו באימח את כל היקום אשר בפני אדם מי אדם ועד בהמה ועד רמז דוף השמיים וימחו מן הארץ וישארח נוח ואשר איתו בטבע אז כל אשר נשמת רואה חיים והפיו לפי הפשט של הפסוק שם פרשת נוח מדבר על כל היצורים אז אפשר להגיד כל היצורים, אפשר להגיד כל בני האדם. זה מתאים לסיום כזה של ספר תהילים. כל הנשמה תעללי הללויה. כל בני האדם או כל ישראל או כל היצורים, מה שתרצו, עד כמה שתרצו להרחיב, קרועים להלל את הקדוש ברוך הוא. זה סיום נהל ספר תהילים אבל הסיום הזה לא מתחבר לכאורה לדרשה של הגמרא דרשתו של רב זוטרה בר טוביה בשם רב שמכה שמת על אליה מדברים על ברכה שצריך לברך בורא מיני בשמים בורא עצה בשמים בורא עסב בשמים הנותן ריח טוב בפירות בורא שמן ערב כל הסוגי הברכות שיש ברכות הריח זה זה מכול ברכות הריח איך אפשר להגיע ממזמור כזה שמדבר על הצורך להלל את הקדוש ברוך הוא דווקא לברכת לברכת הריח כמובן שפתוחה בפנינו הדרך הרגילה אני לא רוצה להגיד והטובה אבל להגיד שזו הסמכתא רחוקה הסמכתא בעלמה ויש עוד דרשה על הפסוק הזה כל הנשמה שמ תעלה ליה שאדם צריך להודות לקדוש ברוך הוא על כל נשימה ונשימה הוא צריך להודות לקדוש ברוך הוא בסדר אז ככה אפשר גם בדרך אסמכתא בעלמה אמרו את ה את הדין הזה שמחו את זה על הפסוק כל הנשמה אפשר אבל אנחנו כדרכנו מנסים למצוא באמת מקור מתוך הפסוק הזה אז זו השאלה ראשונה שאנחנו רוצים לדון בה נראה קצת איך התייחסו לזה זה אה המפרשים אה המרשה כותב אוה אומר זה הריח הריח הוא אחד מחמשת החושים המורגשים והם נמצאים בכל בעל חיים גם שאין להם נשמה ונראה לפרש שחוש הריח הוא הוא קרוב יותר לרוחניים מכל שאר הד' חושים והיינו נשמה דכאמר דחוש הריח בא על ידי נשימת הרוח שמחוץ הגוף לתוך הגוף מקום שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף גוף. זאת אומרת ה א מה שכתוב בתורה ויפח באפיו נשמת חיים. הכוונה הפירוש שאנחנו רגילים בדרך כלל לפרש. אני מקווה שאני לא קצת אה קוראים לזה היום בעולם מוריד לכם אבל הפירוש שאנחנו רגילים שהוא גם נכון אבל זה לא הפשט. ויפח באפם נשמת חיים. זה אנשים מבינים שהקדוש ברוך הוא נתן לאדם נשמה סור באנגלית אבל הנשמה של האדם היא לא נמצאת דווקא באף. בסדר? הנשמה הסול של האדם לפי חלק מהמפרשים נמצאת במוח. בסדר? בדרך משל זה משהו רוחני. הוא לא נמצא יותר פה. אפילו כשכתוב בכי נפשי את השם חז"ל דורשים שהנשמה ממלאת את כל הגוף אפשר להגיד שדרך האף נכנסה הנשמה אבל דבר שמלא את כל הגוף למה הוא צריך להיכנס דרך האף הוא לא יכול להיכנס מצד עצמו זה לא משהו גשמי שצריך להיכנס ה פירוש הפשוט ויפח באפם נשמת חיים זה המערכת הנשימה שאדם נושם וחי ומתקיים איתה וזה קרוב יותר לדרשה של זה של כל נשימה למה קוראים לנשמה נשמה על שם הנשימה הרוח שמקיים מקיים את האדם החמצן שאדם שואף זה הרובד הגשמי הפשוט זה לא שולל שיש לאדם נשמה יש פסוקים בהרבה מקומות אחרים שמדברים על ה על רוח האדם שעולה למעלה וכל הדברים האלה זה לא שולל אבל השם נשמה שמבטא את החיות של האדם קראוי על שם האף בגלל הנשימה גם דורשים מהפסוק הזה זה לא זה לא רק פשט זה גם להלכה יש דיון לגבי מהיכן בודקים האם בן אדם חי או לא חי ואחד אחד הדעות זה מהאף אם הוא נושם ומאיפה לומדים את זה מאיפה מביא פסוק הגמרא מ את הפסוק הזה ויפח באפיו נשמת חיים אם זה הכוונה רק נשמה עליונה אז זה לא אבל עוד פעם זה לא שולל זה רק להבין את הרובד הפשוט של הזה אז כל הנשמה תעלה ליה יכול להיות שכן כן מצאו כאן הסמכתא בכינוי לא כל האדם ולא כל חי אלא כל הנשמה שזה איזה אה הילול יש על הנשימה יש הילול על הנשימה שאתה עצב זה שאתה חי להודות שאתה חי ויש אוד להלל על הנשימה אני כבר אולי קופץ טיפה קצת לא אולי לדברים שקשורים יותר לסוף השיעור על זה שנעים לך לך בחיים שנעים לך בחיים אתה לא רק נושם אם אתה נושם אוויר בלי שום ריח אתה חי בלי סתם אין נעימות בעומק יותר אין אולי מספיק משמעות גם לחיים אבל כשאדם נושם ויחד עם הנשימה עם החיים הוא מקבל גם ריח טוב אז החיים שלא מקבלים יש להם נועם ווטעם טעם כאילו שזה הריח בעצם יש להם ריח יש ריח לחיים שלו ואולי כאן קצת ביארנו יותר את את האסמכתא כל הנשמה תעלה ליה ודאי שהפשט להודות על החיים אבל איזה חיים איזה חיים בן אדם חי אז זה כשאתה מודה על הריח זה על ה בעומר זה על המשמעות על המשמעות של החיים אבל זה קצת דרך אולי אפילו הרבה דרך דרך דרש רוצים עדיין לאחז לאחז בפשט המרשה שמדבר על הריח מגיע למסקנה שאנחנו יודעים היום שהיא לא נכונה ואפשר שהבהמה שאין לה נשמה רק רוח חיים אף שיש לה חושך אינה נהנית ממנו אחרי שאין לה נשמה יש חושרח לבעלי חיים והם גם מחפשים צים ריח טוב וטוב להם להיות מקום שיש ריח טוב. טוב, אז אנחנו את השאלה הזאת משאירים. אומר הצלח הולך בדרך הישנה או הרגילה אודאי שזה הסמכתא בעלמה. אומר זה לא זה לא מקור. ואין שום ברכה ברכת הנהנים דאורייתא חוץ מברכת המזון. הדבר הזה כבר אני אנחנו חוזרים עכשיו בשיעור האחרון במסכת ברכות שלי לפחות אני לא יודע אם השיעור הכללי הבא יהיה על מסכת ברכות או על ענייני המקדש אבל ה אני חוזר לשיעור הראשון ולשאלה האם בכלל הברכות הראשונות הם דאורייתא או דרבנן וראינו אז דעות שהם דאורייתא והגענו למסקנה שהם אה רצון התורה אז א אבל הצלח אומר לא יכול להיות דבר שהוא לא דאורייתא שזה מקור אז זה לא מקור זה רק הסמכתא בעלמה ולקצת פוסקים גם ברכה מן שלוש אבל שאר ברכות הם מדרבנן אם כך שהברכות הם מדרבן זו הייתה מסקנה שבפשטות הגמרא הגיע אליה בתחילת הפרק שזה סברה דיברנו גם זה על סברה דאורייתא ולא אבל זה סברה שאדם שלא יכול להנות מהעולם הזה זה בלא ברכה. כי כל מי שנה מהעולם הזה בלא ברכה אז הוא מועל. הוא בעצם משתמש בנכסים של הקדוש ברוך הוא להנאת עצמו בלי שהוא מכיר בזה שזה של הקדוש ברוך הוא וזה נועד והקדוש ברוך הוא מרשה לו להשתמש בזה. והברכה פותרת את הבעיה הזאת. בשיעור הכללי הראשון הסברנו את זה בדרך של א של המשמעות של ה של השימוש של האדם שאדם שאוכל כמו שצריך אוכל בשולחן גבוה וככה רוצים שאדם יגיע להרגשה הזאת אבל ברמה הכי בסיסית כן אדם אוכל ושותה צריך זה שייך לקדוש ברוך הוא כל מה שייך לקדוש ברוך הוא זה כאין הקדש רק שיש רשות והרשות תבוא אחרי הברכה והשבח לקדוש ברוך לפי זה אותה סברה אותה סברה צריכה להיות גם בברכת הריח. מה נשתנתה ברכת הריח? מברכת האכילה והשתייה. אם ברכת האכילה והשתייה צריך לברך כי כדי שלא ימעל, איך אתה לוקח משהו מהעולם הזה ונהנה ממנו? אותו דבר גם גם על ריח. אז למה היה צריך לחפש מקור נוסף כל הנשמה? אז זאת בעצם השאלה של ה השאלה של ה של הצלח וכבר אמרו ברש פרקין שסברהו שאסור להנות מעולם הזה בלא ברכה ואם כן כיוון שגם מריח נהנה ממנו מה טא השתנה משאר הנאות ששואל מן נין שמברכין על הריח ונראה משום דברש פרקין שנינו תנו רבנן אסור לאדם שיהיה מהעולם הזה בלא ברכה וכל הנה מהעולם הזה בלא ברכה מעל עיין שם והרי קיימ מלן דכל ומראה ורח אין בהם משום מעילה. לכך שאל מנין שמברכים על הריח שהיה מקום לומר כיוון שאפילו בקודשי שמיים ממש אין בהם מעילה מן התורה רק יסורה דרבנן לא תיקנו ברכה על זה וכמה שנה שמח את המקרא דקה שגם בזה תגנו ברכה אומר כאן הצלח הסבר גאוני אומר השתמשו השתמשה הגמרא בביטוי שמי שלוקר עולם הזה מעל אבל מראה קל וריח אין בהם אישום מעילה תכף נתייחס לזה. כן, זה לא כזה פשוט, אבל אין אין להם מעילה. אם אין מעילה אז אפשר לההנות מזה. לכן היה צריך מקור אחר. טוב, אבל לכאורה מה עוזר לי המקור האחר? אם הוא לא מקור, אם זה הסמחת בעלמה, אז אז אי אפשר להביא משם ראיה. אז בואו נחזור למקור הטבעי של ברכות הנה. ש דברים שאין בהם משום זה בגלל מעילה. וכל מראה וריח אין בהם משום מילה. אז אז לא תהיה ברכת הריח. עוד שאלה ששואלים על הצלח שמי שלומד את הגמרא בפסחים יודע שאחרי זה הגמרא שמביאה ברייתא לגבי מי שמריח בקטורת. סמני הקטורת הולך רואה את הקטורת לפני זה לוקח ככה איזה הרכה מהקטורת מעל שואלת הגמרא אבל כתוב כל מראה וריח אין בהם משום מעילה לא כל ומראה אין בהם משום מעילה אף פעם אבל ריח אין בו משום מילה רק אחרי שהקטורת הקטורת הוקטרה אחרי שהוקטרה אז יש הלכה שכל דבר שנעשה מצוותו אין מועלים בו. רק נעשה מצוותו גמרנו. אז כבר השתמשו בו שמיים כאילו המקדש השתמשו למה שצריך עכשיו אנשים יכולים יכולים גם אין בזה מעילה. אז לפי זה לא נכון להגיד שריח אין פה משום מעילה. זה לא לפי מסקנת הגמרא במסכת פסחים ריח יש בו מעילה. רק בגלל שנעשה מצוותו אין בו משום מעילה. ככה נפל כל הזה הראיה של של הצלח אז חוזרים לשאלה הראשונה של הצלח למה לא הביאו ראיה למה צריך פסוק מיוחד דווקא לריח אם יש לנו ריח זה כמו כל ההנאות ויש בו מעילה זה מסקנת הגמרא במסכת פסחים יש מעילה בריח אם יש מעילה בריח אז למה למה אנחנו לא אה למה אנחנו צריכים מקור מספיק שאדם אסור להנות מהעולם הזה בלא ברכה כי מי שנה כאילו מעל מעל זה זו שאלה שאלה נוספת שהיא בעצם שאלת הצלח רק את התירוץ של הצלח את התירוץ של הצלח דכינו א אומר הראש יוסף מנסה גם ליישב את השאלה הזאת אמר מרזות רבר טוביה שנאמר כשמע עד דלא אמר ד אסור להנות מהעולם הזה בלא ברה כמו באכילה למה היה צריך פסוק יש לומר דעתם הגוף נהנה מה שאין כן כאן רוחני אין נהנה רק הנפש לכך השמחוה הקרה ועיין רמבם פרק ט מלכות ברכות כתב על כ שאסור לנות באכילה בלא ברכה הוא הדין בריח אז כאן זה בעצם סוג של א סוג של הערה על עצמו כי תירו את הרמבם נמצא בעמוד שתיים פרק ט בהלכה א' כשם שאסור אסור לאדם להנות במאכל או במשקה קודם ברכה. כך אסור לו לההנות בריח טוב קודם ברכה. וכיצד מברך על ריח טוב וכולי. כשם הרמבם משווה את שני הדברים האלה יחד. הוא לא אומר ש עוד תיקנו חכמים לברך על הריח, אלא הריח הוא כמו הוא כמו אכילה ושתייה. אז לכאורה זה שונה. האכילה והשתייה הם הנאת הגוף ואילו הריח הוא הנאת הנשמה. כבר הערנו קודם שמאוד קשה לדבר על הנאת הנשמה במובן שאני אין כדי שיהיה תרגום טוב באנגלית theסול. בסדר? להגיד שה הנשמה הכוונה נשמת הנשמה העליונה היא נהנית מהריח אז זה דבר שקצת קשה הריח הוא בסוף הנאה פיזיולוגית היא הנאה פיזיולוגית יש חלקיקים של הריח שנקלטים בקולטנים שיש באף של האדם וכמו שיש קולטני טעם בפה ככה יש קולטני ריח באף זה נכון שהריח זה חלקיקים קטנים ולא ולא מוחשים לעומת הטעם שבדרך כלל ההנאה לא באה רק מ מזה למרות שגם זה לפעמים שיש ריח חזק או יש משהו חזק באוויר אפשר אפילו לפעמים להרגיש את זה מי שיש לו הרגיש יכול להרגיש את זה גם בפה אבל זה לא ה זה לא הדרכו זה לא דרכו אז נכון שזה משהו שלא רואים אותו אבל זה לא הנאה של הנשמה העליונה נע זה הנאה פיזיולוגית של הגוף של האדם במובן מסוים אפשר להגיד שגם ככה הקדוש ברוך הוא זה אחד אחד מהדברים לא יודע מובן זה ודאי שככה מסבירים גם שהקדוש ברוך הוא נטה באדם את חוש הריח גם כדי שהוא ידע להתרחק מדברים שמזיקים ולהתקרב לדברים טובים אוכל שאדם לפני שהוא אוכל אותו הוא מריח ולפעמים הטעם קשה להבחין אם זה טוב או לא טוב, אבל הריח כבר יכול להציל את האדם. ככה גם אדם התרחק ממקומות שיש בהם ריח לא טוב. אז א להגיד שזה מה שכתוב כל הנשמה תל אליה הסברנו ואני חושב שזה יותר פשוט כל הנשימה. זאת אומרת הנשמה מי שנשמת חיים באפיו, נשימת חיים באפיו, זה הנאה שבאה על ידי הנשימה, לא בהכרח הנאה נפשית רוחנית, כמו שמבין הראש יוסף. אנחנו נסביר גם את הראש יוסף, בסדר? בסוף שלא לא התקצפו כבר מעכשיו אז שנייה אה הרמבם אומר שזה כשם ואין אליה רבא אות ב בשם הרם דיין אמר משום מה כי אין לברך שחיינו יש מחלוקת לגבי ברכת שיחינו על צמחי ריח או אפילו על בוא נגיד בן אדם שרוצה ליהנות מאתרוג אתרוג כמעט אפשר לאכול בסדר? אין טעם האתרוג הוא כמעט כולו זה קליפה אז א הריח זה אחד יש בו קצת אבל אפשר את הקליפה הזאת גם לאכול בצורה זה אבל בוא נגיד אתרוגים אחרי סוכות יש אנשים שמבשלים את זה זה יותר בשביל סגולות או דברים כאלה רוב האנשים משאירים את זה לריח יש כאלה משתמשים בזה לפסמים יש כאלה מכניסים בתוכו את ה ציפורן של הזה וזה טוב בכל מקרה אז אחד של לוקח אתרוג להריח, יש לו פרדס אתרוגים. הנה האתרוגים חדשים של השנה הוא לוקח אתרוג להריח. צריך לברך שיחינו או לא צריך לברך שחיינו? אם הריח זה כמו אכילה ושתייה לכאורה למה שלא למה שלא יברך שאיך היינו? הנה עכשיו זה הנאה שבאה מזמן לזמן יש זמן שזה נכון גם אתרוגים יכולים להחזיק מעמד על העץ אז נקרא תקחו פרי פרי אחר ריח הפך התפוחים איזה תפוחים עם ריח מיוחד לא משנה איזה צמח שלא תיקחו איזה פרי שלא תיקחו האם צריך בהרך שחיינו או לא אז יש בזה מחלוקת יש כאן אומרים כן מה זה שונה מרם דיין אומר אין בערך שחיינו דקהי על הנפש והיא נצחית הנאת הגוף מברכים עליה שהחיינו הנת הנשמה לא מברכים שחיינו ודברי פי חכם חן גם יש שאלה למה לא מברכים ברכה אחרונה על הריח על האוכל אתה מברך זה אותו דבר תברך גם על הריח אז פה רוצה להגיד גם כן ועיין שם בשם עולת תמיד דאין מברך ברכה אחרונה גם פה אפשר היה להגיד טוב זה משהו נשמתי אבל זה הברכה האחרונה תברך בורא בורא נפש שות רבות וחסרונן אז מה זה גם יכול יכול להתייחס גם לרוחניים אז הוא אומר א אין ברברה אחרונה דבשל פרי לאכילה אכל וכל הפרי מברך ונותן שבח מה ש בריח זה עדיין הדבר ההוא בעין ולא קלה זה בעצם הסבר מחודש לזה שאנחנו מברכים ברכה אחרונה זאת אומרת למה בכים ברכה אחרונה אם ברכת ברכה הראשונה למה צריך ברכה אחרונה ברכה אחרונה אחרי ש אה שלקחת משהו שהיה בעולם ועכשיו איננו צריך להודות על זה יותר. אני לא לא מבין למה. תיאורטית אם הייתי יכול לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה אז אז לא היינו צריכים לברך טוב באופן תיאורטי כן אם היה אפשר אז לא היינו צריכים לברך על זה ברכה אחרונה א ואב במוגמר על האש אומר לכורה יש מקרים שאתה שם א יש הרי במשניות אצלנו א מה שהיה קוראים מוגמר מה זה מוגמר כשהיו גומרים את הסעודה היו היו שני סוגים מוגמרים היה מוגמר שמגיע אחרי האוכל. זאת אומרת, אנשים היו אוכלים, מברכים ברכת המזון, שותים של יין של אחר המזון ואז היו מפזרים על גבי הגכלים. אולי אפילו הגכלים ששימשו לצלי ה לצלי הבשר או שגחלים שלהם היו מפזרים עלים כמו הקטורת. היו מפזרים עליהם אה אבקה שנוצרה מתחינה של עצה בסמים או עזב פסמים. וזה היה מעלה ריח טוב ועושה ריח ככה מאוד נעים במקום שבו אכלו. זה נקרא מוגמר. היה גם כאלה, יש ברייתות ויש רשמים הסברים שהיה גם מוגמר לפעמים שהיו מביאים בתוך הסעודה גם. אז לא משנה אם מוגמר לפני, מגמר אחרי. מה שלא יהיה זה קלה, נכון? אתה שם את האבקה הזאת על הגכלים, זה הופך לעשן וקלה בעשן. כל המוגמר כולו בעשן דכלה. אז לכאורה לפי הסברה הזאת היה צריך לברך אז הוא אומר לו יש לומר לא פלוג מכל נכון דווקאוכל אז לא פלוג טוב זה דוחק ומכל מקום הנכון ככה אומר הראש יוסף דהבה כאוכל ונתעקל שאני ברכה אחרונה הוא הדין זה לאחר שריח נפסק ממנו הנאה ברכה אחרונה שאתה מברך זה עדיין עדיין זה מחזיק עדיין אתה עדיין מרגיש את ההנאה כי אתה לא רעב אבל פה אתה אתה שנייה אחרי שגמרת להריח אתה כבר לא מרגיש. אז מתכוון אתה לא מרגיש אתה לא יכול לא יכול אה לא יכול לברך. גם ההסבר הזה יש בו קושי. מה הקושי בהסבר הזה? הסיבה שאנחנו לא מברכים, אנחנו לא מברכים אחרי שכבר התעקל ואנחנו מרגישים שוב את הצורך צורך באכילה כי התכלית של האכילה היא לסבוע ואכלת ושבעת וברכת כיוון שזה נועד לסבוע אם אני לא שבע אז נו אז מה אז כבר עבר הזמן אני כבר לא יכול להודות כי לא לא אבל בברכת הריח התכלית לא הייתה לסבוע, התכלית הייתה להרגיש נעים יותר. להרגיש נעים יותר. אז אתה מרגיש נעים. בסדר? אז זה לא צריך זה לא צריך להיות עכשיו כי לא אין אין אין בזה אפשר להגיד שפשוט א א לא תיקנו. אבל צריך להסביר למה. הסבר שיניח את הדעת. אז אני לא אומר שההסברים האלה הם לא אפשריים מה שאמר ראש יוסף אבל הייתי רוצה לתת הסבר נוסף למה לא מברכים ברכה אחרונה על הריח עד כאן החלק שנוגע לממרה עצמה עכשיו יש אה יש עוד שאלה אם עכשיו זה שאלה דומה לשאלת הצלח רק הפוכה הצלח שאל למה למה צריך פסוק? הרמ"בן ורבנו יהודה בר יקר הם לא שואלים למה צריך פסוק. הם שואלים למה לא מברכים? אם מברכים על כל הנעה שיש לאדם, גם על ריח, לא רק על צביעה, אלא גם על ריח. אז בוא צריך לברך גם על מקלחת וצריך לברך גם על מוזיקה, גם על שיר שאתה שומע, מוזיקה מאוד יפה, מישהו שר מאוד יפה, גם צריך לברך. זה גם הנאות שיש לאדם מהעולם, גם על מראה. זה נכון שיש ברכות מיוחדות על דברים שאנחנו רואים, אבל אלה לא ברכות נהנים, אלה ברכות שבח. אז אומר הרמבן, הרמב"ן נמצא בתחילת פרק שמיני אצלנו מסכת ברכות שמה יש את הברכת מאורי האש. נראה לי דברכת האור אינה ברכת הנהנים. כן, כל שעתה ושעתה מחייב בה שלא תיקנו ברכה בהנאות שאינן נכנסות לגוף, כגון רחיצת מים קרים וחמים וכגון נשו רוח ונהנה בריזה וכל שכן באור שאינו נוגע בגוף כלל לא אמרו אלא בדברים הנכנסים לגוף והגוף נהנה מהם כגון אכילה ושתייה וכאן אומר הרמבן עכשיו משפט שהוא אה לכאורה נגד הגמרא שקראנו קודם וריח נמי דבר הנכנס לגוף ועכשיו הוא מוסיף עוד שתי מילים וואו אני כאילו זה ש וסועד הוא וכאכילה הוא שתייה דמי מה זה סועד מה הכוונה של הרמבן שהריח סועד שאלה גדולה, צריך להבין מה מה הכוונה שהריח סועד את האדם? אני בתור נער אני זוכר היה יום כיפור אחד שהיה לי מאוד קשה לצום. שנה אחת לא יודע מה היה לי באותה שנה שהיה לי מאוד קשה לצום. ו ואז א כשאני בבית כנסת שאיפה שאני התפעלתי בתור בתור ילד יש בכנסת בגיבת שאול פרושים קוראים שם התפלל התפלנו שם ביום כיפור והיה היו יהודים שמסתובבים עם א היו מסתובבים גם בשבת אבל גם עם כיפור עם טבק כזה עם קופסה של טבק עושים ככה היום אני היום כמעט לא מצוי כמעט לא מצוי אבל היו עושים ככה מסתובבים ואז כל אחד לוקח לעצמו איזה זה איזה קצת מהטבק ומריח יש דיון בפוסקים צריך לברך על זה כי הריח לא נובע מהעלים של הטבק אלא על העלים של הטבק הם סופגים מזלפים עליהם א א מים עם זה והם סופגים את זה גם שזה מתייבש נשאר בזה הריח טוב לא משנה לא נכנס עכשיו לשאלה על הברכה על הטבק אבל ככה היו עושים ומריכים ו לקחת לשם זה וה אה זה החזיק אותי ממש כאילו כל פעם הרגשתי שאני כמעט מתעלף לקחתי קיבלתי עוד כוח ככה לעוד כמה ד אז הרגשתי קצת משהו ממה לא הכרתי את הרמבן אז סועד הוא אבל לא אני לא חושב שזה לא חושב שלזאת הכוונה של הרמבן לבן אדם ש שצריך איזה משהו שיתן לו אני גם לא יודע אם זה סעד במובן ה לא חושב שזה סועד במובן הפיזיולוגי זה נותן איזה טוב אז נגמר לי ביד אני זוכר הלכתי להוא כבר ישב במקום שלו ביקשתי ממנו עוד זה בכל מקרה הדברי הרמבן צריכים ביאור מה זה ורח נדר נכנס לגוף ושועדו והכחלה ושתי אדםזה לכאורה מנוגד למה שהגמרא אמר איזה דבר שהנשמה ענה ממנו ואין הגוף נהנה ממנו ואין הגוף נהנה ממנו אז מה זה אבל ברכת האור שברכת יצר המראות שתיהם ברכת השבח הן וכולי אז אנחנו רוצים להבין גם את דברי הרמבן כי זה זה למשל הקול שאתה שומע זה לא סועד אותך אתה יכול לההנות מזה אבל זה לא הנעל שלה אה בפירוש התפילות והברכות לרבי יהודה בן יקר היה לפי חלק מהדעות מרבותיו של הרמבן או מרבותיו של רש"י יש כל מיני דעות בדיוק כותב ככה בדבר יצא קצת מטושטש בדבר שאין בו ממש כגון קל אף על פי דכתוב כי מראך נכולך ערב אין מברכים על כל ערב ומן הדין היה לנו לברך אומר נחינמי בשונה מהרמבן היה צריך לברך אלא שלא מצינו דוגמה בתורה ולא דמי ממש לריח הפירות שהרי יש ממש בפירות בפירות אנחנו יודעים שיש א שצריך לברך אני פה חסר הוא מביא זה בהמשך ואף על פי שיש ממש למשורר אם מישהו שר הוא נמצא נכון החזן הבעל תפילה מי שלא יהיה הוא נמצא וזה כמו הריח שיוצא מזה ממנו יוצא הכל לא דם מוצאת הכל להוצאת הריח שהכל נמשך במקום אחר ואף פי שדורש בספרי ויכונק שחנך בכל ערב רמז בעלמו על כל מה שחנך והוא הריח על שאר דברים ואין ערבות הכל נשמע בפרט בתורה כגון בכל דבר שהוא על שדה שם ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו השם אז יש ברכו השם הכוונה מה הוא הבין ההבנה של רבי יהודה בן יקר ש שכשיצחק אבינו אמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו השם מה הכוונה שבשדה כשהוא פורח יש בו גם פרחים וצמחים של ריח ויעקב אבינו נכנס עם ריח מאוד מיוחד ואפשר לראות שיצחק שיבח את הקדוש ברוך הוא שיבח את הקדוש ברוך הוא על ה ש של הצמחים הריח המיוחד ריח בני כריח שדה אשר ברכו השם אז יש ככה אומר רבי דן יקר מצאנו זכר בתורה שמודים ומשבחים את הקדוש ברוך הוא על ריח הערת סוגריים של פשטי מקראות. אני לא זוכר מי מהפשטנים מסביר. אני חושב שזה הפשט. מה זה ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו השם? זה לא אני זה לא כמו המדרש אומר שנכנס איתו ריח נכנס איתו ריח גן עדן ושנכנס א נכנס זה נכנס ריח גינום אבל גם זה אני יכול להסביר את המדרש הזה הפשט מה זה שדה אשר ברכו השם איך הקדוש ברוך הוא מברך שדות גשם יעקב אבינו נכנס הוא נכנס עם ריח של גשם של של שדה אחרי שירד עליה גשם יש ריח לל לשדה שלכה מהזה יצחק אבינו שהיה חקלאי הריח האהוב ביותר עליו היה ריח של גשם ו עשיו אני גם חושב שזה יכול להיות שזה קשור לריח של גן עדן בסדר שועד יעלה מן הארץ וישכע את כל פני האדמה וזה היה שם בפרשת גן עדן לעומת הגיהנם זה ריח של המדבר, זה ריח של מקום יבש וזה היה ריח של עשו שהוא נכנס. יעקב נכנס עם ריח של גן עדן, זה ריח של גשם. אז זה לא ריח של צמחי צמחי זה לפי הפשט. אבל ככה על כל פנים אומר ארי בן יקר אה והוא אומר ואף על גיב דכתיב לריח שמניך טובים היה לנו לומר בורא ריח שמן קודם מקום עיקרו עומד לשיחה ועוד ריח שמן אינו מגוף השמן עצמו ש מתוכו ברדים טוב אז אנחנו רוצים להבין מה הסיבה שריח התייחד משאר דברים וההסבר של הרמבן אנחנו רוצים להבין אותו לעומק מה השתנה ה האם זה שהגוף נהנה? הגוף נהנה מרחיצה. הגוף נהנה מרחיצה. ואז צריך זה לא בוא נגיד הכל והמראה. אני לא חושב שאפשר להגיד שהגוף נהנה ממנו כי זה לא זה הנאה היא לא הנאה טבעית היא הנאה שהיא תלויה בתרבות. למשל יש מוזיקה אני אשמיע יכול להשמיע לכם מוזיקות מסוגים מסוימים שאתם לא תהנו מהם בכלל כי לא הורגלתם בהנאה מהמוזיקה הזאת יש אנשים שגם תשמיע עליהם מוצרט הם לא נהנים הם רוצים לשמוע רק אברהם פריד זה מה שהם נהנים מוצרט זה משעם אותם לא יודע מה זה הכל הבום בום לא יודע מה הם רוצים יש אנשים כאלה יש כאלה אנשים אוהבים מוזיקה אפריקאית זה מה שהם אוהבים אז זה עניין של תרבות והתרגלות. זה לא הנאה. זה לא הנאה של הגוף. הריח. כל בני האדם בסוכר כולם אוהבים דברים מתוקים. נכון? כולם אוהבים דברים יש דברים שכאילו זה משותף לרוב בני אדם. גם בטעם יש בסדר אבלזה בניואנסים. בעיקרון יש טעמים שכל בני אדם נהנים. הגוף נהנה באופן טבעי. ריכות. רוב בני אדם אוהבים ריכות טובים ופחות אוהבים ריכות לא טובים. מראה וקול זה שאלות של תרבות ושל התרגלות. זה משהו שהוא קשור למוח ולא לקולטנים. ככה אני מסביר. אבל הרמבן נותן יותר. טוב, שאלה אחרונה א זה מחלוקת מעניינת ש אני רוצה למצוא בטעם מחלוקת מעניינת לגבי השאלה האם צריך לברך בורא מיני בסמים או עצה בסמים על בוסם שאישרו בו בוא נגיד זה מים או שמן שישרו בו בו או בישלו בו א בסמים ואחרי זה הוציאו את הפסמים נשאר רק נשאר רק הנוזל השמן או המים או האלכוהול עם הריח אבל את החומר עצמו כבר הוציאו האם מברכים על זה או לא מברכים על זה היום רק בסוגריים א היום רוב מוחלט של התעשיית הפסמים היא סינתיטית בסדר זה דברים סינתטיים לגמרי אין אין שום לא מכינים את זה מזה ר יש דברים מאוד יוקרתיים שכן מכינים מ מחומרים טבעיים אבל רוב ככל אז יש יש ויכוח בין הפוסקים האם צריך לברך על פסמים סינתטיים או לא צריך לא צריך לברך על א על פסמים סינתיטיים גם את המלוקת הזאת אפשר לתלוט במה שאנחנו נסביר תכף אבל לגבי שמן שהוציאו ממנו את הזה יש מחלוקת בדעת הרמב"ם עצמו יש מחלוקת אבל אני תופס את הרמב"ם לשיטה אחת כבר הרמב"ם כותב ככה אה הלכה א' קראנו אני עובר להלכה ג' שמן של אפרסמון וכיוצא בו מברך עליו בורא שמן ערב כי הוא על השמן עצמו יש ריח אבל שמן זית שכבשו או שתחנו עד שחזר רחו נודף אם היה עיבוד מסוים שהשמן זית עצמו קיבל ריח, לא מברכים על זה בורא שמן ערב, כי הקדוש ברוך הוא לא ברא את השמן זית שיש לו ריח. וואו, כאילו שזה אבל כיוון שבן אדם איבד אותו ועשה אותו בצורה כזאת שהוא מוציא ריח טוב, אז זה בורא עצה פסמים. זה דרך אגב ראיה לשמנים לריכות סינתיים. יש כאלה מביאים מכאן ריעה לריכות סינתטיים שכן צריך לברך כמו שגם שמן זית רק הרי רק המעשה אדם אני לא חושב שזה ראיה אבל זה לא הנושא של השיעור שמן שבשמו כאין שמן המשחה מברך עליו בורא מיני בסמים מה זה שמן שבשמו כעין שמן המשחה בשביל זה יש לנו הזדמנות אנחנו עכשיו נמצאים בשלוש שבועות אז הזדמנות קצת לעסוק בענייני מקדש וקודשיו שאנחנו מאחלים ומצפים שהקדוש ברוך הוא בנה לנו את המקדש מירה בימינו. אומר הרמב"ם הלכות כלי המקדש איך מכינים שמן המשחה? מצווה תעשה לעשות שמן המשחה שיהיה מוכן לדברים שצריכים משיכה בו שנאמר ועשית אותו שמן משחת קודש וככה עשהו משה רבנו במדבר לקח מן המור והכינמון והקידה מכל אחד משלושתם 500 ש₪ בשקל הקודש ומקנה הבוסם 50 ו200 וזה שנאמר בתורה וכינמן בסם מחציתו 50 ו200 ששוקלים אותו בבית פעמים 50 ו200 בכל פעם ושוכה כל אחד ואחד לבדו וערב הכל ושרה אותם במים זקים ומתוקים עד שיצא כל כוחם במים ונתן על המים שמן זית הן והוא יב לוג וכל לוג ארבע רביעיות ובישל הכל על האש עד שעבדו המים ונשאר השמן והניחו בכלי לדורות אז הרי שאלנו לפנינו שהרמב"ם סובר בפירוש אני לפעמים לא מצליח להבין את אלה שמבינים אחרת ברמב"ם בפירוש ששמן שבשמו כאין שמן המשחה אין טיפה אחת חומר מקורי מה שנשאר זה רק ריח גם הריח בסוף הוא שעריות של חומר אבל חומר לא לא רואים אותו זה נקרא שאין חומר ורק השמן נשאר ובר וככה השמן הזה מברכים על הבורא הצפסים ככה סובר הרמבם ארי ריטבה בהלכות ברכות שלו אומר לעולם מברכים על הריח אלא אם כן יש לו עיקר כיצד הרי שנ מיני פסמים במים או בשמן וכבשם שם עד שקלת השמן או המים ריחן ואחר כך נטלן משם שלא נשאר שם מן הבשמים אינו מברך אבל אם נשאר שם מן הבסמים בין שלמים או כבושים או תחונים והריח המים או השמן בעודם שם אף אף על פי שאין הפסעים הם מריחים קודם שנתנם שם אלא רק בתוך השמן הם הוציאו את הריח מברך עליו אותה ברכה שברך על הפסעים עצמם מריח אותה אז הרטווה והרמב"ם חלוקים בשמן שכבשו בו בוסיהם כבשו בו זה והוציאו אותם שלדעת הרמבם מברכים וככה היה שמן המשחה ולדעת הרטווה לא מברכים אז אנחנו רוצים להסביר גם את העמה של המחלוקת הזו ובזה אנחנו עוצרים בשאלות וניגשים ישר ל לעניין עצמו. שנים רבות אני מתקשה בפירושו של פסוק וכמה הסברים היו לי ודיבר איתי על זה הרב צוקרמן לפני שבוע וו רק אתמול בערב התחבר לי פירוש נוסף שלפחות עכשיו נוח לי איתו טוב לי איתו אני מקווה שאניח גם לדעתכם והשאלה היא על הפסוק המפורסם שהוא הפסוק שמלווה אותנו לאורך כל הפרק נמצא בספר דברים פרק ח ושמרתה את מצוות השם אלוקיך לכת בדרכיו ולא יראה אותו כי השם אלוקיך מביא אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עיינות וטהומות יוצאים בבקעה ובהר והנה הפסוק שלנו ארץ חיטה וסעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זת שמן ודבש והשאלה למה כתוב פעמיים ארץ? למה לא כתוב רצוף חיטה וסורה וגן ורימון זית ודבש? אפשר לומר שזה ארוך מדי, זה משפט ארוך מדי, אז קוטעים אותו בשביל תפארת הלשון. ככה הראשונים להשתמש בביטוי הזה. תפארת הלשון. זה לא מופקע להגיד ככה, אבל יש א הבחנה גם בהלכה דנים לגבי הארץ השני שכל מה שהוא קרוב לארץ הוא מעולה יותר ולכן הזית קודם לענבים, בסדר? והוא קודם לתאנים והתמרים קודמים גם כן לפי כי הם זה שני לארץ וזה שלישי או רביעי לארץ לפי ההסבר של הפשט שאמרנו קודם יש סדר חיטה שעורה גפן תאנה רימון ז דבש זה הסדר זה הסדר אז מה אז הכניסו ארץ כדי שזה כדי שלא יהיה משפט ארוך אז אז זה לא הופך אותו ל א לחשוב יותר. גם ההסבר שהסברנו בשיעור כללי הקודם לגבי הזמן הסברנו שרק חיטה ושהורה הפוך שזה שורה וחיטה. מזה למדנו שהקדמת ה הקדמת מאכל בהמה לאדם דיברנו על זה ואחרי זה גפן, תאנה רימון, זתים ודבש. לא תמרים אלא דבש כי לפי הסדר השנה כאילו איך שבשנה זה הסברנו בשיעור הקודם אבל דברי תורה מתפוצצים לכמה דרכים דבר כפתי שפוצץ סלע ועדיין זה קשה היה לי הסבר אחר זה בשיחה עם הרב דניאל אמרתי לו ש שלזית ולתמר אני חושב שאמרתי את זה הזכרתי את זה כ אולי בשיעור הראשון יש שני שימושים בשונה משאר האלה שרק אוכלים אותם. אז יש לזה עוד שימוש. מה עוד שימוש? השמן למאור והדבש לרפואה. כן. זה זה אמרנו זה לפי זה קשה עדיין למה לא כתוב תמר ודבש. כן ז שמל או תמר דבש או משהו כזה ש למה מוזכר רק ה למה מוזכר רק הדבש? והתירוץ מפעם הקודמת עדיין אפשר לתת עוד הסבר למה בז שמן כתוב ז שמן ובזה כתוב בזה כתוב דבש טוב אז אה עלה בדעתי אני מציע לפניכם אם איתו הדבר בעיניכם ש הסדר של הדברים בפסוק הוא לפי סדר הסעודה זה הכל עניין הסעודה. הכל עניין הסעודה. חיטה ושעורה זה הלחם שאדם אוכל. הגפן היין שהוא שותה. אז זה כבר אמרנו. התאנה והרימון הקינוח. משהו מתוק. שיה השמן והדבש זה כבר בסוף הסעודה. מה יש לנו בסוף הסעודה? אחרי שהסעודה נגמרת, מה עושים עם השמן? אז גמרא הבאתי אותה כאן כדי שלא שלא א אני צריך לדפדף. בעמוד שלוש גמרא במסכת ברכות בדף נג בסוף בסוף פרק שמיני תנו רבנן שמן מעכב את הברכה לפני שאתה אומר אכלת וסבר דבר אתה צריך שמן דברי רבי זילאי רבי זיואי אומר אינו מעקב רבי אחאה אומר שמן טוב מעכב רבי זמאי אומר כשם שמזוהם פסול העבודה כך ידיים מזוהמות פסולות לברכה אמר רב נחמן בר יצחק אנה לה זילאה ולהזיבאה ולהזו המאה ידע אני לא מכיר לא זילאי לא זיוי לא זה לא מכיר את הממרות האלה שכמובן זה ממרות שניתנו עם שמות שקשורות ל לזה למה זילי דרך אגב זו המי מובן מאוד נכון מה זה זילאי פסוק בשיר השירים יזלו בשמיו יפי נכון יפי הרגני יזלו בשמיו הזלו בשמיו את הבשמים היו מנזילים בטיפות אז זה רבי זילאי את השמן הזה זה לא היו שופכים איזה שמן קנולה או שמן סויה זה זה שמן יקר מאוד היו מטפטפים ככה יזלו ושמ אלא מתניתה ידענד אמר רב יהודה מרב ואמר לה מתנית פסוק והתקדשתם אלו מים ראשונים ויתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן אני השם אלוקיכם זו ברכה דרן הלך אלו דברים הפסוק נמצא בספר ויקרא בפרשת מאכלות אסורות מאכלות מאוסות נבלה שרצים אז כתוב כי אני השם אלוקיכם והתקדשתם והיתם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותכם אשרץ הרומס על הארץ האכילה יכולה אם אדם אוכל דברים מאוסים אם אדם מדרדר לאכול נבלות ולאכול שרצים ולאכול זה מוריד את הרוממות הנפש של האדם בכלל. אכילה זה רגע של ניסיון, של גוף ונפש, אבל כשאתה אוכל דברים, אדם צריך להישאר מכובד בזמן האוכל. איך נשארים מכובדים? קודם כל, ודאי שלא אוכלים את כל מה שכתוב לא לאכול. לא אוכלים נבלות ולא אוכלים שרצים ולא אוכלים סרטנים ולא אוכלים את כל הדברים האלה. אבל זה לא מספיק, זה המינימום. יש עוד. והתקדשתם אלו מים ראשונים. אדם ניגש לאכול, הוא צריך לבוא נקי, לא מלוכלך, עם כל הזה וידיים, עם עסקניות הם. מים ראשונים. אדם מסיים את ה את האוכל, הוא נוטל מים אחרונים ולא מסתפק במים אחרונים, אלא שם גם ריח טוב. הוא לא יוצא משמה ככה עם הוא יוצא עם בן אדם מרומם יותר ואז זה דורשים אני השם אלוקיכם התקדשתם והיתם קדושים כי קדוש אני או אחרי זה יש בפסוק אחרי זה כתוב אני השם אלוקיכם התקתי את הפסוק הלא נכון זו ברכה רק ככה אתה יכול לברך רק ככה אתה יכול להיות האכילה שלך יכולה להיות אכילה של לפני השם ולא אכילה של בעל חיים שרוצה להתקיים ולא אכפת לו איך וממה, אלא בעל נשמה. עכשיו אני אומר נשמה, נשמה רוחנית. אז א אם כך, בסוף האוכל צריך גם בסמים, שמן טוב. את השמן טוב בפסמים היה להם שני שימושים בסוף האוכל. שימוש אחד, שמן טוב. כי לאוכל לפעמים שאולי ריח קצת לא נעים או משהו כזה שיכול להידבק בידיים. שמים על הידיים. זה לא חייב להיות שמן כמו שאתם חושבים שמן זית שזה משאיר את הידיים. יש שמנים מאוד מאוד עדינים שלא ש ואחרי זה גם מה עושים? מה עושים אחרי זה? לא רק את עצמך, את הידיים, גם את האווירה בחדר. כל הריכות של האוכל. הם גם קצת יש בהם איזשהי פגימה במכובדות של האדם. אפילו אתה נכנס לחדר אוכל של ישיבה אחרי שגמרו לאכול יש באוויר את הריכות של האוכל וזה לא מרומם. היה יותר טוב שהיה ריח של לוונדר ולא יודע מה אמיתי כאילו לא משהו זה זול משהו ככה ניכוחות כאלה של של בסמים זה היה עולם אחר תחושה אחרת נכון זה מוגמר יש ממרה א שאנחנו אומרים אותה כל יום בקטורת תנא בר כפרה רק הנוסח כמו שאומרים בסידור לא מופיע אצלנו בברייטות הוא מופיע בירושלמי בסגנון אחר תנבר כפרה הפתמין שבירושלים היו אומרים לא היה נותן לתוכה מעד דבש לא היה כל העולם כולו יכול לעמוד בריכה הדבש שימש כמרכיב חשוב בבסמים בעיקר בבסמי מוגמר אז א חיפשתי קצת מצאתי לא זה לא מידיעה שלי שמשתי סיבות שתמשו בדבש יש יש שאלה של הגריז. הגריז אומר שכתוב ש אז המשך למה לא שמים? בגלל שכתוב כי כל סור וכל דבש לא תקטירו ממנו יש להשם. שואל הגריז מה בגלל שכתוב כל סור כל דבש לא תקטירו? הרי לכאורה זה לא אחד מה-11 סמנים? יש סמנים של הקטורת. אתה כמו שאתה לא יכול להוסיף לקטורת לוונדר אתה גם לא מוסיף לקטורת דבש. מה יעלה על הדעת שבן אדם יוסיף דבש? אז הגריז בקריטות בדף ו' אז הגריז אומר ש שיש דברים שאפשר להוסיף אפילו שהם לא חלק למשל בורית קרשינה כיפת הירדן מעלה עשן כל דברים שהוסיפו כדי שתעזה כדי שתהנעה או מעלה עשן כלשהו כדי שיעלה עשן אומר מה אז אז אז שואל נו איך הוסיפו הרי יש איסור בל טווסיף איך אתה יכול להוסיף אז הוא אומר מה שהתורה אמרה את ה את הדברים האחרים זה משקלים. זה דברים לפי משקל. כך בוסם כך. דברים התוספות האלה אם אתה לא עושה אותם לפי משקל אז זה לא נקרא תוספת לזה. טוב אפשר להתווכח עם זה. אני חושב שההסבר של למה השתמשו בדבש בעולם העתיק שהיו משתמשים בדבש אני חושב שזה הסבר מצוין שיעזור מאוד ל גם לתרץ את הקושיה של הגריז. למה אנחנו צריכים א פסוק חולסר אפשר להגיד שלא תקטירו כדי לעבור בלו בסדר כדי רצו שיעבור בלו של א לא תקטירו דבש שימש בדווקא למוגמרים כי מוגמר אם אתה שם רק את האבקה לוקח את האבקה שזה כמו הקטורת ששמים במקדש זה נגמר מהר מאוד כי הגלים גומרים את זה זה עשן ונגמר הקטורת נגמרת כדי שזה זה הדברים יקחו זמן. היו לוקחים את האבקה, מערבים אותה עם דבש, עושים את הדבש. הדבש מה הופך את זה להיות? להיות נוקשה. בסדר? זה בעצם הדבש א מחזיק את זה בתור א כדור או ריבוע או קוביה כזאת שיכול להיות שהרוב זה אבקה אבל זה בתוך הדבש. הדבש את הדבש עצמו שמים על המוגמר. גם לדבש יש ריח. של קרמל. בסדר? מי שעשה פעם קרמל במחובר, אתה יכול איזה ריח ככה נעים, אבל זה לבד לא וואו, זה פשוט הופך את זה למשהו ארוך, מתמשך עם הניכוח של הכרמל ביחד. זה וואו, זה הדבש. אז יוצא שארץ זת שמן ודבש יש לשמן ולדבש תפקיד בארוחה מה התפקיד שלהם בארוחה הריח נמצא שמצ אל תשאלו אותי למה זה לא כתוב בגמרא הזה בסדר אל תשאלו אותי זה אין לי תשובה אבל זה כתוב בתורה וכתוב בתורה ש בתוך הסעודה בהודעה על הסעודה יש חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון ויש זת שמן ודבש. הזאת שמן ודבש הם חלק משמשים גם כחלק מה מהארוחה הזאת שאדם אוכל סעודה שלמה כמו שצריך, אז יש לו גם יש לו גם שמן טוב ויש לו מוגמר וזה דבש. זה זה שמן ודבש. עכשיו ודאי שזה גם יכול לשמש לאכילה במקום תאנים ורימונים. זאת אומרת, התמר יכול לשמש גם כמתיקות לתאנים לתתמרים. והשמן יכול להיות חלק מהתבשיל או חלק מהחיטה. חלק מהחיטה והשעורה. אני לא חוזר בזה שזה שני שימושים. ולכן זה ודאי לא פחות ממה שנאמר בארץ הראשון. הארץ השנייה נותנת לו מעלה, מעלה נוספת שיש בו עוד תכונה שהיא תכונה אולי אפילו מעולה בגלל שהיא מרוממת את נפש האדם אחרי הארוחה לא להישאר באוכל אלא ריח טוב שזה בטבע שלו בגלל שזה בא דרך הנשימה וזה משהו לא מוחשי זה מרומם את הנ נפש. ככה זה תכונתו תכונתו של של הריח הטוב, תכונתו של הקטורת שהיא מרוממת את הנפש של האדם. אז מצאנו מקור בתורה ל ל אני חושב שאולי יש כאן הסבר מצוין למה לא מברכים ברכה אחרונה על ה על השמן וגם מה שהרמבן אני לא יודע אם זה בדיוק כוונת הרמבן זה כמו אכילה ושתייה וזה סועד מה הכוונה שזה סועד זה חלק הריח כשהוא בא בתוך האוכל בבנה הסעודה הוא חלק מחוויה הסעודה ומהתחושות שאדם יוצא איתם בסוף הסעודה. דיברנו, אם אתם זוכרים ביין שסועד, באחד השורים הכלליים דיברנו על זה שיש סעיד, הכוונה שבן אדם מרגיש בסדר, הוא מרגיש רגוע, הוא מרגיש שלם, הוא מרגיש שהוא יצא עכשיו שהוא לא זקוק יותר לכלום. אותו דבר זה ה זה אולי לא יודע אם זה כוונת הרמבן או אני מעמיס את זה בדברי הרמבן אבל זה ודאי נכון הריח הוא מסיים את החוויה השלמה של הארוחה עיקר ברכה לא בא על זה שבן אדם אה מנשנש בסדר אגוז פה או או קרטיב או לא יודע מה עיקר הברכה של ברכתא שברכה אחרונה שלפי הדעה גם שלומדים ברכה ראשונה בקל וחבר ברכה אחרונה היא על סעודה נשנוש זה לא משהו שהתורה מכירה אותו כן אנשים אוכלים בסעודות וזהו זה העולם המודרני אנשים זה אדם יכול לאכול לסעודה לא לאכול לחם יכול לאכול לסעודה לא לאכול לחם אבל בסדר הוא שותה מים כן אני מדבר רק על הסעודות אז גם אבל נכון כיוון שתיקנו ברכה תקנו ברכות גם אכילה סתם אבל עיקר הברכה זה על סעודות אותו דבר ריח עיקר הברכה זה על ריח שבא במסגרת אסור אבל נכון מברכים על ריח גם בכל מקום שהוא לפי זה יש דעת הבהג דעת הבהג לא נפסק להלכה אבל זה דעתו כשהם מברכים ברכת המזון על בסדר שותים מברכים בורא פר גפן אחרי זה צריך לברך ברכה מען שלוש או לא צריך לברך מאין שלוש. כל אחד יגיד כן. זה ההלכה גם בסדר אחרי ששתית מהין של ברכת המזון צריך לברך. הבהג אומר לא צריך לברך. לא צריך לברך. ככה פוסק הבאג. למה לא צריך לברך? בירכת ברכת המזון. ברכת המזון בירכתי. בירכתי לפני ששתיתי. איך אני יכול מה שברכת המזון תעזור לזה? לא. זה לא עניין של לפני אחרי ברכת המזון היא ברכה של שבח ועוד לקדוש ברוך הוא על כל מה שנעשה פה מה שלפני ומה שאחרי מה שאחרי זה נספחים של ברכת המזון ככה סובר הבאג אם כך גם הריח הוא נספך שלש שאלו למה אין ברכה אחרונה על ריח ותירוצים התשובה יש ברכה אחרונה על ריח מה הברכה האחרונה על ריח ברכת המזון. כיוון שעיקר השימוש בריח היה בזמן הארוחה, הריח היה יקר. הבסמים זה הדבר הכי יקר שהיה פם זה היה בפסמים. אז לא היו מברכים על זה. אז לא פלוג כמו שאמר זה אני מסכים. מלכתחילה לא תקנו לזה ברכה אחרונה. פירות לפעמים בן אדם אוכל לסעודתו, קובע סעודה על הזה אז אז יש לו ברכה אחרונה שלו. ברכה מאין שלוש אבל אה זה לא גם מים אדם שותה לצמעו תגנו לו ברכה הזה אבל ריח עיקרו כך ולכן לא פלוג ככה ככה היה נראה נראה לי אני דעתי א לומר זה הסבר זה הסבר אחד טוב נשארו נשארו כמה דקות והייתי רוצה להסביר גם את הלימוד של א של הללויה הללו בקודשה הלוה ברכיזו יש לי שני פירושים אולי תאהבו אחד מהם אולי תאהבו את שניהם אולי לא תאהבו אף אחד נראה אני אני לפחות תאהב את שניהם הללויה הללו אל בקודשו הללו ברקיעוזו הללו בגבורותיו הללו כרוב גודלו הלו בתק השופר עלו וכולי מה המשמעות של הללו אל בקודשו הללו ברקיע וזו אפשרות אחת להסביר אני חושב שהיא קרובה לפשט עלו ברקי האוזו הכוונה שהמשורר קורא למלאכים להלל את הקדוש ברוך הוא הללו אל בקודשו במקום קודשו בסדר הללו ברקיעוזו המלאכים יעללו וישפרו את הקדוש ברוך הוא והללו בגבורותיו הללו כרוב גודלו זה לא לאנשים לבני אדם וכשחרי שהוא זה בעצם מה שצריך להלל המלאכים צריכים להלל הם ברכי עוזו אנחנו מעללים אותו כאן בארץ בגבורותיו וכרוב גודלו עכשיו איך עושים את זה איך מהללים אותו טה טה טה טה טהטה תקשופר נבל וחינור וכולי וכולי וכולי בסדר כך כך אזה כך אומר ה אולי אפשר לדרוש את המזמור מור הזה גם לגבי ברכת המזון שהיא השבח וההלל שכל אדם אה אומר כל הזמן לקדוש ברוך הוא והלו אל בקודשו הללו ברכיעוזו זה אולי מתאים למה לברכה ראשונה של ברכת המזון שהיא ברכת אזן למה מה מתי תיקנו ברכת הזן? משה רבנו תק בשעה שירד להם המן דגן שמיים נתן למו אז זהו ברכי האוזו הקדוש ברוך הוא נותן מהשמיים את המן אני חושב שגם תשמעו זה שאנחנו מברכים היום על המן אני לא אשאר במן שני אני צריך עוד טיפה זה לא לא מספיק פשט זה שאנחנו מברכים על המן שירד אז בכלל ברכת הזן זה משה רבנו תקן בשעה שירד ד המן אני לא חושב שהכוונה שכל מה שאנחנו מברכים מזן כאילו אוכלים עכשיו את המן אפשר להסביר את זה אני חושב שזה אה בזמן משה רבנו הקדוש ברוך הוא פתח את השמיים וירד מן היום הקדוש ברוך הוא פותח את השמיים ומה יורד גשם בסדר יורד גשם פעם כבר האורל כבר היה מוכן יש ברכת הזן שזה מה שהקדוש ברוך הוא עושה מה הקדוש ברוך הוא עושה מוריד גשם יש ברכת הארץ לא מספיק שיורד גשם מהשמיים צריך גם שיהיה אדמה שהגשם ירד עליה שהאדם יעבוד אותה כדי שמזה יצמח ולא מספיק שיש אדמה ויש פרות האדמה מה צריך עוד כבר אני מכניס לכם גם את ברכת המזון מה צריך עוד אחרי שזה צמך מה צריך לעשות להביא את הביכורים לירושלים את ראשית פרי האדמה מה אשר נתת לי השם? ואז הבן אדם יכול לאכול ולברך הטוב והמתיב. זה נראה לדעתי הפשט של המדרש הזה תיקן וזה תיקן וזה תיקן. עכשיו אני חוזר אני חוזר זה הללו ברקיעוזו הללו בגבורותיו הללו כרוב גודלו. אז כאן איפה זה? הנה תראו בעמוד הזה למטה נודה לך השם אלוקינו אשנחלט על אבותינו ארץ חמדה טובה וחווה ו שוצאתנו השם אלוקינו מארץ מצרים עובדנו בית עבדים ועל בריתך שחתנת בבשרנו ועל תורתך שלימדתנו ועל חוקך שהודעתנו ועל חיים שכוננתנו ועל כז תאכל שעה ועל הכל אנחנו על הארץ ועל המזון מה עכשיו יציאת מצרים בדייטנו בית עבדים וברית ותורה והרבה ראשונים מתחבטים בזה מאיפה יש מקור שצריך להגיד ברית וורה ברכת המזון אולי אם המזמור הזה הוא מזמור שגם משמש ל גם משמש כאיזשהו בסיס ל רומז לפחות לברכת המזון עלו ברכי האוזו עכשיו אתה צריך להודות לקדוש ברוך הוא שנתן לך את הארץ אבל לא לא לא מספיק להגיד נתת לי את הארץ. צריך להסביר גם את גבורותיו של הקדוש ברוך הוא שנתן לנו את הארץ. וזה הללו בגבורותיו. הללו כרוב גודלו. וגודלו מה זה גודלו? כי מי גוי גדול אשר לא השם אשר לא אלוקים קרובים כשם אלוק מי גוי גדול שלא חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת התורה היא מלמדת על גדולתו וחוכמתו וטובו של הקדוש ברוך הוא ולכן בברכת המזון אנחנו אומרים שהוצאתנו ובדיטנו ואלוקים קרובים אליו זה הברית וחים ומשפטים צדיקים זה עלו בגבורותיו עלו קרוב גודלו בן אדם מגיע לברכה השלישית הוא בני ירושלים מה זה ברכה השלישית לא מסתפק בזה שהקדוש ברוך הוא מוריד גשם ואני עבדתי ומצמיח איזה כיף זה חיים בלי משמעות זה חיים שכל התכלית שלהם זה לחיות בשביל לאכול ולאכול בשביל לחיות אתה חייב להגיע לירושלים לא רק בשביל להביא את הפירות טכנית כשאתה מביא את הפירות אתה מבין שהפירות הם שכדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא נתן לך אותם כדי ש יהיה לך כוח לעובדו וללמוד את תורתו מציאות אצא תורה דבר השם ירושלים זו ברכת ירושלים זה עובדי ירושלים ואז אתה מגיע וכבר בדעת מקרא הוא מביא מביא כמה סמכים שזה מזמור גם של מביאי ביכורים עלו בתקע הוא מגיע למקדש עלו בתקע שופר עלו בנל וחינו עלו בטוף ומחור עלו במין מוגב עלו אצל נשמה עלו אצל תרועה נגמרה הברכה נכון רקיעוזו גבורותיו רוב גודלו שירת הלביאים ומקדש ואז מה מביאים שמן טוב ומוגמר כל הנשמה תליה הללויה אם יש במזון הזה רמז הזה רמז ל יש בו רמזים לברכת המזון אז לפחות בדרך רמז או בדרך דרש לקחו את כל הנשמה תעלה ליה כי זה מגיע בסוף אחרי שאתה מודה על הגשם ועל הארץ ועל המקדש אז אתה מריח ריח טוב כיוון שהשעה נגמרה את הפירוש השני אני עכשיו לא אגיד אבל אני רק אגיד גיד אחד שיש גם ריח טוב כשלא עושים מוגמר. אנחנו היום לא עושים מוגמר. אז מה עם כל הריח הטוב? יש יש מדרש מופיע בעל אצל בועז כתוב היוכל בועז עם שיעור עם שיעור א זה למדנו שיעור א' למדנו איתם מגילת רות עכשיו סיימנו ויאכל בועז וישת ויתב ליבו מה הוא ויטב ליבו שאכל מתיקות אחר מזונו שמיני מתיקה מרגילים את הלשון לתורה דבר אחר ויתב ליבו שיגע בתורה שכתוב לי טוב שכתוב בה טוב לי תורת פיר לפה כסף זה המוגמר השמן שמן הטוב על הראש יורד על הזקן והתורה שנמשלה נמשלה החוכמה שנמשלה בשמן והדבש שהיא מתוקה מדבש בנוף צופים ונותנת ריח טוב ומרוממת את נפשו של האדם ויאכל וישת ויתב ליבו. אז זה משהו מהמוגמר שיש לנו וזה כבר הנשמה העליונה כל הנשמת העליון. אני מקווה שתרצתי את רוב השאלות בדרך שניך שאניך את דעתכם והסבר נוסף נשמור אותו אולי פעם הבאה שלמד מסכת ברכות לעודז