ברי ושמא באיסורין וביוחסין | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] טוב אנחנו חזרים ב סוגיה בדף ב עמוד ב סוגית ברי ושמ אז בתוך המחלוקת שמוד בגמרא בין המוראים ומר מנה לי בידך ולה אומר אני יודע אז רב יהודה ורב הונה אמר חייב כי בריא ושם ה בריא עדיף רב נחמן ורבי יוחנן אמרא פטור או כי ממונה בחזקת מרא אז הגמרא מביאה שאמר לי הביי לרב יוסף שלכאורה ה דרב הונא רב הונא ורב יהודה שאומרים בריא ושם הבריא עדיף דשמואל הם הולכים בכורה עם שיטת שמואל שמואל מה איפה שמואל דתנן במשנה לקמן בדף יג עמוד ב בספר יג עמוד א בספר של המשנה כתוב שם הייתה מעוברת ואמרו לה מה תיבו של עובר זה והיא משיבה מאיש פלוני וכנו אז רבן גמליאל ורב ליזר אומרים שהיא נאמנת ועל כך אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כ ן גמליאל למרות שרבי יהושע שם נחלק עליהם ואומר לא מפי אנו חיים אלא הרי הוא בחזקת הרי ה הרי זו בחזקת מעוברת נתנו לממזר עד שתביא ריה לדבריה בכל זאת פסק שמואל הלכה רמבן גמליאל ואמר לרב שמואל בר יהודה לרב יהודה שיננא אמרת לל משמ דשמואל הלכה כרבן גמל אף בראשונה מה זה אף בראשונה אצלנו במשנה אתנו בדף יב עמוד ב שהיא טוענת משרת נאנסתי נסתחפה סדו והוא אומר לא כי עד שלא הרסתי כחו מקח טעות אז גם בראשונה שקמ מרו כי ממונה בחזקת מרה בחזקת הבעל שהוא הבלים בכל זאת אמר רבן גמל ברי עדיף אז הגמרא רוצה לומר שהנה רב הונה ורב יהודה אמרו דבריהם לפי לפי שמואל שקי מלן ברי ושמה כדעת רבן גמליאל ורב אליזר שבריא ושמה לכאורה בריא עדיף אז הגמרא דוחה הגמרא אומרת שאפשר באמת לומר שגם לרב גם לרבי יוחנן ורב נחמן שאומרים בעלמה בריא ושמה לאו ברי עדיף במקרה הספציפי הזה של מי שרשת ני נאנסתי אז שמה הם מודעים שהיא נאמנת או בגלל שיש כאן צירוף של מיגו או בגלל שיש כאן צירוף של חזקה חזקת הגוף אבל זה מן הסתם דיברו או ידברו בשיעורים מה שאני רוצה לעמוד באמת על הנקודה הזו של בריא ושמה בייסורין ביוחסין ודבר שבערבה שזה בעצם הנידון של המשנה לכמה בדף יג עמוד א שמצוטט אצלנו שהיא אומרת נכ השר נבלתי ומיש פלוני וכה אומרים רבן גמזר שהיא נאמנת והיא לא נאסרת היא לא נאסרת לונה וגם הוולד אפילו כשר בגמרא לקמן בדף יג עמוד ב נאמר בגמרא ממר של רבי יהושע בן לוי במקור ד שרבי ישע בן לוי אמר לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולים לדברי הפוסל ש רבי יהושע פוסל אפילו ברוב כשרים זה ממר של רבי יהושע בן לוי ממר של רבי יוחנן לדברי המכשיר במכשיר בביתה גם דברי הפוסל פוסל בביתה כלומר הנאמנות הדין הזה שאישה שומרת לכשר נבהלתי איש פלוני וכנו אז היא נאמנת אפילו כש בוודאות אנחנו יודעים שהיא נבעלה כמו במקרה של המשנה שראו המעוברת היא באה עם קרסה בן שיניה אז אפילו שברור לנו שהיא נבעלה וידוע לנו גם כן שיש שם רוב פס רוב פסולים אפילו אחי היא נאמנת לומר לך אשר נבהלתי וכאן באמת נשאלת השאלה מה יסוד הנאמנות של האישה כי הרי מבואה בגמרא לקמן בדף ד עמוד א' במקור ב תירו שהגמרא שואלת שבאל מנת עיסה החמיר רבן גמליאל ובמקרה של לכשר נבהלתי אז הוא מקל אז שואלת הגמרא שיש קש דרבן גםד רבן גמליאל אומרת הגמרא להקשה התם בריא אח השמה כלומר במקרה של אלמנת יסה זה שמ היא בעצמה לא יודעת אם היא נבעלה לכשר או לפסול מדובר שם על ספק חלל ש מתערב בתוך המשפחה אבל אצלנו פה שהיא טוענת ברי לכשר נבלתי אז לכן אומר רבם גמלי שיא נאמנת אז באמת רואים מכאן שאישה שבוודאות בוודאות נבעלה לאדם מסוים שאנחנו לא יודעים מי הוא אנחנו לא יודעים מי הוא ואנחנו כן יכולים לומר שהיה שם רוב פסולים באזור במקום אפילו אחי ה נאמנת לומר בוודאות ה ברילה היא אומרת ללך אשר נבלתי היא נאמנת והיא לא פסולה לא נפסלת לכהונה ויתרה מכך ממשיכה הגמרא ואומרת שאפילו הבת קשרה לדברי המכשיר והמכשיר בביתה אז באמת צריך ראוי לעמוד באמת מה יסוד הנאמנות כאן של האישה ע על מה באמת איך אנחנו מקבלים את זה על סמך מה אזה מה יסוד הנאמנות כאן אז נראה כמה וכמה דרכים בעזרת השם להסביר את זה וגם את ה שקל וטריה שיטות אז ראשית מי ש אני רוצה להתייחס כרגע עלפני יהוושע על פני יהושע לקמה בדף יד עמוד ב מצביע על כך שיש לכאורה מחלוקת בין רשי ובין תוספות כיצד להבין את היסוד הנאמנות של האישה לומר לך אשר נבהלתי אפילו ברוב פסולים רשי כותב א בדף ג עמוד ב ו במקור ג סליחה במקור ה אה כשגמר ביחס למה שהגמרא אומרת את דברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולים כותב רשי מכשיר אפילו ברוב פסולים דאמרינן אוקמה חזקה וגם בהמשך שהגמרא א עושה אומרת שיש כאלה שמבחינים בין בינה לבין ביתה כן שכך אומר הב לזר שלדברי מכשיר בה פוסל בביתה למה הוא פוסל בביתה אמר הב מה תמד רב ליזר במקור ד' בשלמה אהי התחזקה כשרות ביטה לת לה חזק חזקה ד כשרות אז אומר רשי חזקה ד כשרות ויש לומר אישה זו בחזקת קשרות אומדת ומספק אתה בא לפוס לה אל תפסיד נה מספק כלומר לכאורה ככה מסביר ה ככה מצביע פני יהושע לכאורה רואים מדברי רשי וגם רשי חוזר על הדברים בדף יד עמוד ב גם כן שיסוד העיקר הנאמנות של האישה לומר לכשר נבהלתי זה בגלל שיש לה חזקת כשרות לכהונה יש לה חזקת התר כן עכשיו התעורר ספק ככיוון שהיא נבעלה ואנחנו לא יודעים למי אז התעורר ספק למיא נבעלה האם היא נבעלה לפסול וממילא היא נפסלה לכוונה או שלא שנבעלה לכשר אז מעמידים על חזקה ד מעיקרה יש לך חזקת התר יש לך חזקת כשרות ככה לכאורה עולה מדברי רשי וכך גם לכאורה פשטו דברי הרטבה כן בדף יג עמוד א בדיבור המתחיל איש פלוני וכהן אומר שמה הריטבא שאותו אומר הריטב ועד אמר רב גמל נאמנת סליחה היינו שנאמד שנבלה לכשר להכשיר גופה ולהכשיר עוברה טוב אבל היא לא נאמנת שהוא אותו פלוני כן לא לכוונה אי לא לתרומה ולא לירושה דלת לה שום חזקה לאמינה וכולה המנות דיד חולה המנות הדידה כלומר כתוב כאן ברטבה שיסוד הנאמנות כאן שאישה באישה לומר לך אשר נבלתי לרבן גמליאל משום חזקה דגוף הי כלומר הרית כאן מוסיף על דברי רשי שחזקת הכשרות לכהונה בעצם גדרה חזקת הגוף ככה לכאורה יוצא אז כך על כך מאיר ה פני יהושע שלכאורה זה לא מובן בשלמה אם היינו אומרים שמדובר במקום כזה שיש בו פלגה ו פלגה יש גם כשרים יש גם פסולים אבל אין איזשהו רוב דומיננטי אז אני יכול לומר טוב יש כאן ספק השקול אז מעמידים על חזקה ד מעיקר חזקת הקשות לכהונה חזקת חזקת גוף לא משנה מעמידים אותה חזקת כשרות מצויין זה בכל התורה כולה כשיש ספק ולא ניתן לברר מעמידים על החזקה אבל בגמרא להדיא א כפי שאמרנו בדף יד עמוד ' בדף יג עמוד ב מבואר שלדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולים גם אם רוב המקום רוב האנשים הפוטנציאליים לבוא עליה הם פסולים נתינים ממזרים גויים לא משנה הם פסולים אפילו אחי אמר רבן גמיל ש נאמנת לומ לך אשר נבהלתי אז שואל הפני הושע הרי קמל בגמרא בקידושין פ שרובה וחזקה רובה עדיפה כלומר שבמקום שיש בירור על ידי רוב לא מעמידים לחזקה ד מעיקר אם כן שואל פני יהושע כאן שיש רובה רוב פסולים לכאורה הרוב מברר שהבעל היה פסול ולפי כך היא אמורה להיות פסולה לכהונה אז אז כייצד אומר רשי ורטובה שמעמידים אותל חזקה ד מעיקרה חזקת הקשות שהיא כשרה שהיא כשרה ולא נפסלה לכהונה אפילו ברוב פסולים זה השאלה של הפני יהושע מתרץ הפני יהושע בפשטות שחייבים לומר שרשי חד מטרי תם הנקת כלומר היסוד ממנות של האישה מיוסד על שני טעמים טעם אחד כמובן זה חזקת הכשרות אבל אי אפשר להתעלם מכך שיש כאן עוד אלמנט אחד והוא הברי יש כאן ברי ושמע היא טוענת ברי לך אשר נבהלתי ואנחנו לא יודעים מי הבול אז יש כאן שילוב של טענת ברי של האישה וחזקת היתר חזקת קשות לכהונה כמובן ש ש הפני יהושע דברי הפני יושע לכאורה מוכרחים גם מכך שהגמרא כפי שאמרנו בדף ד עמוד א' אומרת דיה לכח במקור ב שהגמרא עושה הבחנה בין אלמנת יסה שהחמיר רב גמל אפילו בספק ספקה ובין הדין אצנו במשנה לכשר נבהלתי שישה נאמנת לומר לכשר נבלתי אפילו בספק אחד שאנחנו מסופקים אם הבועל היה כשר או פסול אומרת הגמרא אל כח לרבן גמליאל עלים לברי ד אפילו בחד פקנ ממכשיר וכי לש אפילו בספק סקנ מי פסיל כלומר רואים לידע בגמרא ש שברור בגמרא עלים לברי ברור שהעובדה שהאישה טוענת טענת ברי לכשר נבלתי היא חלק בלתי נפרד מהיתר שלה זה נכון שהגמרא אומרת שיש לה חזקת קשרות כן זה גם נכון אבל אומר הבני יהושע ללא ספק יש כאן צירוף של שני טעמים גם חזקת הכשרות שלה וגם הברי כך גם אומר כך גם ניתן בפשטות להוכיח מהסוגיה אצלנו הרי הגמרא הגמרא אומרת שלכאורה דברי רב הונה ורב יודה שבריא ושם בריא עדיף להוציא מנ מוחזק כן א יש להם סעד יש להם סיוע מדברי שמואל שאמר א שאמר הלכה כרבן גמל אף בראשונה אף בראשונה כלומר לא רק ב באמרת לך אשר נבלתי הלח כרבן גמליאל אלא גם בראשונה במ שרס נסתי כלומר הגמרא משדכת הגמרא מחברת את הסוגיה של בריא ושמה בריא ושמה ברי ושמה עדיף להוציא ממו מן המוחזק עם בריא ושמע עם הדין של רבן גמליאל שאומרת לך אשר נבהלתי שזה בעצם ייסורין ביוחסין כן איסורין יוחסין להכשיר בע להכשיר בביתה או לפסול לכהונה לא לפסול לכוונה יש כאן יש כאן חיבור או השוואה או הקבלה או דמיון ברור שהגמרא העורכת בין המושג של בריא ושמא בממון ובין בריא ושמע בייסורים וביחסים הגמרא עשתה את החיבור הזה שהגמרא אומרת אף בראשונה כן והגמרא רוצה לומר שאולי רב הונא ורב יהודה אמרו דבריהם לפי לפי דווקא לפי רבן גמליאל לאור מה שאמר שמואל לקמן ביחס לאיסורים ויוסי רואים בגמרא שיש חיבור בין הדברים גם בתו סות ראש מב ואר ככה דיה תראו במקור ז רבן גמליאל אלים לברי פילו בח קנ ממח שם לאחי כ אמר לאל שוב רואים את החיבור החיבור המובהק הזה שהגמרא מחברת בין ברי ושמ בייסורין ו ברי ושמ לבין ממונות לאחי אמר לא גבי אי אומרת מרסני נאנסתי שזה דיון בחו של משפע שנאמד בכתובתה 200 אף ל פי ש חזקת ממון מסייע לבעל וגם רצון אווב כלומר יש כאן רצון יש כאן רוב שזה נעשה ברצון ולא באונס והיא טוענת שרשת לינס היא טוענת כמיות ככ מזינה בת חזקת האישה משום דלים לטענת מרי היא אומרת מש חסת נסתי אז גם כן רואים בתו סות ראש שיש כאן שילוב של שני דברים לו של חזקת האישה חזקת היתר של האישה או חזקת הגוף של האישה יחד עם טענת הברי כמובן צריך לעמוד על הגדר של החיבור הזה א מה יסודו ומה הסברה שבו א גם בהקשר בהקשר של ממונות בוודאי וגם בהקשר של ייסורים אבל אני רוצה לפני כן לא ראיתי התייחסות מפורשת בפני יהושע שמנסה לברר מה מה יסוד החיבור כאן כיצד חזקת חזקת היתר מתחבר מצטרף לטענת הברי גם כאשר יש רוב של פסולים כנגד לכאורה כנגד החזקה והבי אבל בוא נראה רשית כ אולי אולי תכף אסביר את זה זה מהמהלך אחד זה מהלך אחד שכותב פני יהושע שלכאורה רואים בשיטת רשי אפשר כמו שאמרנו ר גם מהרטבה ו וכפי ה כפי פירוש התוססות ראש שיש כאן שילוב של שני דברים אישה הנאמדת אומר לך אשר נבהלתי אפילו ברוב פסולים שבוודאות היא נבהלה משום שיש כאן צירוף של שני טעמים טעם אחד חזקת הכשרות שבה חזקת הכשרות לכהונה והטעם השני זה ברי כן לא ברור איפה כובד המשקל כאן כלומר מה מה למעשה ה מה למעשה נקודה ה נקודת ה הנקודה המרכזית אבל כרגע נשאיר את זה אני רוצה להגיע לזה אחרי אחרי שנגיע לתוספות שם ממשיך הפני יהושע ומביא בהמשך שנמר מדברי התוספות שיש כאן מרכיב נוסף ולא ניתן להסתפק במרכיבים האלה שדיברנו עליהם חזקת הכשרות ואפילו בצירוף ברי זה עדיין לא מספיק כי תוספות כותבים בדף ג עמוד ב בדיבור המתחיל ל שבתנו על המעוברת אומר התוספות פירוש לדידה ניחה דישה מזנה בודקת ו מזנה ולא דם על השבויה בשביה חכמים החמירו לאסור אותה לכהונה מחשש ש מ נבלה לפסול אה אלא לדידך דלת לך סברתי לך מעוברת וכולי קצור מה שרוצה מה שרוצה לומר הפני יהושע רואים כאן מתוספות שעיקר היתר של האישה לעלמה היתר של האישה לכהונה חזקת הכשרות שלה לא מספיקה אלא צריך כאן גם כן את העניין הזה של חזקה שאישה מזנה בודקת ו מזנה ושימו לב החזקה הזו שחזקה האישה בודקת ו מזנה כמובן זה לא מהמרחב זה לא דין חזקה ד מעיקרה חזקה ד מעיקרה זה חזקת קשרות לכהונה חזקת הגוף חזקה ד מעיקרה היא לא מבררת את הספק היא מכריעה את הספק היא אומרת שכאשר אין אפשרות לברר את הספק התורה אומרת אל תפסל הה מספק אל תשנה את הדין מספק אבל חזקה אישה בודקת ו מזנה כלומר יש זה גם על זה דיוון באחרונים א לכ לברר את הגדרה של החזקה הז פשטות ב ש אני אומר חזקה של אישה בודקת ו מזנה אומר בעצם שאישה כיוון שהיא לא מדובר כאן על אונס מדובר כאן שהיא מתרצה מיוזמתה להיבעל לאדם מסוים יש לה יש לה באמת יש לה את ה את את העצמאות לברור למי להיבהל אז אישה בודקת ו מזנה כלומר היא בפשטות היא רוצה לשמור על ממד מעמד היוחסין שלה מעמד הכשרות שלה אז היא אז הייא לא תמהר להבהל לפסול אז יש כאן כבר איזשהו מרכיב של ראיה לומר שעל אף שיש כאן רוב פסולים יש היגיון וטעם לומר שהיא בודקת ו מזנה שהיא נת רצתה להיבהל דווקא למי שקשה אז זה אומר הפני יהושע רואים בתוספות למרות שלכאורה הייה מקום לשו כל הוורט הזה שכל הרעיון של חזקה ז חזקה בודקת מזנה זה אך ורק בנקודת הנחה שהבעיה הזאת התה בעילה ברצון אבל אם זה היה באונס אז זה כבר לא רלוונטי זה כבר לא תלוי בה היא נענסה על ידי מישהו אז לכאורה כאן האחרה צריכה להיות לפי הרוב שהבועה האנס הוא מרוב הפסולים אז איך בדיוק חזקה בודקת ו מזנה יכולה עבות טעם להתיר אותה למרה שכשר נבהלתי שהיא מותרת לכהונה מי מי אמר שזה היה ברצון אז באמת בחידושי הראה במקום כותב סברה אומר הראה תראו במקורות המו רבנן השו סברה כן ואפילו מעוברת וודאי נבהלה לא דע לשבועה ו מעוברת מן הסתם מקל ממר שנבלה לדעתה ר מדברי ה הראה וגם הר שת מקובצת מביא את זה על אתר שאפשר לומר שזה מן הסתם לדעתה נבעלה אולי הכוונה באמת ש סתם הד מילתה שרוב הביות הם הם לרצון ולא באונס כמו שגמר תוססות אמרו לאל בדף ט עמוד ב עמוד א' בדיבור מתחיל ובית אמה שאונס קלה הטלה ו כן שתו סות שואלים למה לא נעמיד אשת ישראל אפילו קיבל באביה קידושין פחותה מבת שלוש למה לא נעמיד אותה בחזקת יתר לבעלה ונגיד שהי ננסה אז אומר תוס יש למר דונס תלה כדמי בירושלמי אס יש לו קול ואש דק הרצון רובה ומיו אונס ורובה חזקה רוב עדיף אז כפי הנראה ממשך נעיר על זה א כפי הנראה זאת הייתה כוונתו של הרעה פה שסתם הד מילתה מעוברת מן הסתם מקלמר שנבעלה לדעתה ולא לאונסה אז אומר הפני יהושע מי דח גיסה אי אפשר להתעלם מכך שהגמרא אומרת עלים לברי הגמרא אומרת עלים לברי ואמרנו וגם אז מהסוגיה שלנו בדף יב עמודב הוכחנו שיסוד הנאמנות של האישה חייב להיות מיוסד על ברי אז ממינה אומר הלפני יהושע חיייבים לומר שיש כאן צירוף גם כן שחזקה בודקת ו מזנה יחד עם ברי אני מוסף גם יחד עם חזקת הכשרות כלומר לא די בברי וחזקת קשרות צריך גם חזקה בודקת אישה בודקת ו מזנה אבל ללא זה לא היה ניתן להתיר אותה ברוב פסולים אז סתם ככה חשבתי מה מה מה יסוד המחלוקת כאן ומה בעצם יסוד הצירופים של הדברים האלה אז אני חושב שוב לא ראיתי את זה אני חושב ניו דעתי אולי הפני ושע כאן הולך לשיטתו כידוע רבותינו האחרונים התלבטו ב בשאלה מדוע הבריא ושם הבריא עדיף למנדה אמר שברי עדיף להוציא מן המוחזק מה יסוד העניין כאן אז איזה ש ויכוח ראינו דיברנו על זה בזמנו לא זוכר מתי דיברנו על זה באחד הפעמים סתם דיברו על זה מה שהקובץ שיעורים כותב דמ לי באות כח אצלנו וגם רב שימ בשערי יושר בשער ו פרק יח שהיסוד העניין כאן הוא ש יש כאן הלכה בהלכות טוען וניתן שאומרת שאי אפשר להחזיק בממון ללא טענה אם יש מישהו שטוען טענת ברי וכנגדו אין אין אין תשובה כלומר אין השוה כין שמה מנה לביתך אני יודע אז ה בהלכות טוען וניתן דיברנו על זה אני לא רוצה להחיים בזה סתם דיברו על זה דין בהלכות תון וניתן ש ברגע שאחד טוען טענת ברי והשני טוען טענת שמע והוא בעצמו לא משוכנע בעצמו שהוא מחזיק בממון בהתר אז הסברה וההגיון אומרים שמי ש מי מי מי שיכול להחזיק בממון בוודאות בתורת ברי מן הראוי שם המו נשאר אצלו ולא אצל מי שלא לא משוכנע בעצמו הוא לא יודע בעצמו שהממון החן שלו לא נכנס זה שרבינה שהזכרנו ספה גזל לא משנה כרגע אבל יש הגישה בין האחרונים היא היותר מאוחרים שהדין של ברי ושם הברא די להוציא מנמוך זק יסודו מדין הלכות טענות ולא מלכות ראיות ו אין פה ראיה בכך שהבר ראיה מסוימת בזה ש הטובע טוען טענת בריא והנתבע טוען טענת שמע ש שהתובע התובע צודק התובע דובר אמת והנתבע שקרן לא אין כאן ראיה כזו בריא ושמה ברי דיב להוציא נמוכ זק זה לא עובד מלכות הראיות וההוכחות זה עובד בדיני הטענות בהלכות הטענות זה יותר עניין טכני כן שמי שטוען טענת ברי ומולו עומד אדם ווען טענת שמ כן אז הסברה והגיון אומרים שהממון יילך על פי המרי בסן שהזכרנו הרעיון אומר שיילך ילך לממון ילך למי שיתן תענ דברי אבל הפני יהושע לא מסכים לגישה הזו הפני יהושע היה סבור שעצם העובדה שיש כאן טובע שטוען טענת בריא ומולו נטבע טוען טענת שמע יש לנו רגליים לדבר יש כן הוכחה ובירור מסוים שהטוב והדובר אמת והנתבע שקרן כן למה כי בעלמה אנחנו אומרים שאין אדם טובע אלם כן יש לו יש סברה והגיון טבע האדם שאדם לא עז פנים לטבוע הדבר שלא מגיע לו ומה גם שחזון שבשי לא מחזיק כינה אז בשלמה אם מי שטוען כנגדו טוען טענת ברי אז גם אנית בעוג גם טוען טענת ברי אז אין אדם מספנה בפני בעל חובו אז גם כאן הסברה אומרת שהוא דובר אמת אז שמה זה מצב שקול ברי וברי ה מוציאים מחבורה עליו הרעיה אבל אם הנתבע טוען טענת שמא יש לנו רגליים לדבר שבאמת א באמת הוא באמת הוא שקרן אולי אולי אולי הצדק אז סביר להניח ההגיון אמר שהצדק עם הבר ככה אומר הפני יהושע בהסבר הסברה של בשם הברי עדיף ממילא אני חושב שאולי זה גם יסוד הפשט של החיבור של א בריא ושם בריא וחזקת אתער מול רוב פסולים כי הרי הרי מה הייתה השאלה של הפני יהושע השאלה של הפני יהושע התה קיצא ניתן להעמיד את האישה בחזקת כשרות לכהונה הרי יש כאן רוב פסולים ורובה וחזקה רובה עדיפה אבל אפשר לומר שגם רוב פסולים עובד ביסוד הראיות כן רוב פסולים זה רוב במהותו הוא דין של התורה לברר את הספק על ידי הרוב כן כלומר הרוב של הפסולים בעצם מברר אמור לברר להכריע תורת בירור שהבועה פסול כנגדו עומדת טענת הברי של הנבעלת של האישה טענת הברי לפי הפני גם היא ביסודה בירור גם היא ביסודה בירור כי אח זוקן ששיה לא מחזקינן אז יש לנו כאן מבחינת דיני הראיות טענת הברי של האישה אפשר להגיד מנטרלת את כוח הבירור של הרוב כן או יוצרת מצב מאוזן נגיד בהלכות הראיות או ב בבירור בבירור הספק יש לנו כאן אולי מצב שקול מבחינת בירור הספק ממילא יש לנו כאן מקום להעמיד על חזקת הכשרות זה הנקודה של הצירוף הזה של הברי והחזקת עתר מול מול רוב הפסולים בסדר ככה אני חושב בעצם אם אנחנו אומרים שיש כאן חזקת כשרות אז אז המק בפטיש פי אני יהו דתי חייב להיות חזקת הכשרות הוא עמקה בפטיש כלומר מה זה חזקת חזקת הכשרות עומד אומרת כאשר לא ניתן לברר את הספק מעמידים על חזקה ד מעיקרה אז ממילא הדינמיקה של ההלכה הזאת צריכה להיות לאני דעתי שטענת הברי כיוון שיש היא מרכיב רעייתי שאומרת שהיא דוברת אמת שהיא נבעלה למיו לכשר והרוב גם עובד במישור הראיות והוא אומר ש הבועל היה פסול ממילא במישור הראיות אין לנו אפשרות לפשוט את הספק ואז ממילא ברירת המחדל היא לעמיד על חזקת קשרות ד מיקר כך היה סובר רשי והרתה לעומת זאת התוספות הסברו א אני חושב שפה תוספות כים לשיטתם כי תוספות בדף יב עמוד ב אמרו שגם למן דמה בריא ושם זה אך ורק בברי טוב ושם גרוע כמו במד בידך ולא אומר אני יודע הלה אומר אני יודע אבל אל מידע מה זאת אומרת אתה לא יודע מה אתה לא יודע אםם לוית או לא לוית איך אתה לא יודע ה שמה גרוע אז יוצא שה המרכיב הראייתי הו המשכן הראות המשכן הראייתי של טענת הברי לפי דעת התוספות היא תלוייה בטענת השמע של הנתבע אם השמע שלו הוא טוב אז ממילה זה גורע מהראיה מהמשקל הראייתי של טענת הברי אך ורק אם השם הוא גרוע אז יש משקל רעייתי לטענת הברי ככה רואים מתוספות אז ממלא אני חושב שכאילו תוספות לפי הבנת הפני יהושע כן כל זה להבנת פני יושע תוספות כ הולכים לשיטתם שהרי באומר לך אשר נבהלתי אין כאן שם הגרוע אנחנו לא יודעים מי הבול כן אין כאן מציאות של שמ גרוע אין כאן את המרכיב של השמ הגרוע ממילה ממילה אם אם השמע הוא שמע טוב אז זה גורע מהמשקל הראייתי של תנת הברי וממילא לא ניתן להסתפק בטענת הברי ללא המשען והסעד של של חזקה שאישה בודקת ו מזנה שאישה חזקה בודקת ו מזנה זה גם עובד במישור הראייתי שהיא בודקת ו מזנה אז היא נבעלת לכשר אז יש כאן חיבור של טענת הברי פלוס א חזקה איישה בודקת ו מזנה במישור הריתי בכדי לאזן מול הבירור של רוב הפסולים וממילא רינן לאוקמי על חזקה ד מעיקרה שחזקת הכשרות שלה כך נראה לי אני ודע תי להסביר לפי לפי ה פני יהושע אבל הגאון רבי עקיבא הגר אצלנו בדף א א לא הגו צא בדף יג בדף יג בדף יג עמוד א רבכ הגר לא מסכים להבנה של הפני יהושע שיסוד הנאמנות של האישה לומר לך אשר נבלתי ברוב פסולים מיוסד על חזקת אישה בודקת ו מזנה לא זה לא זה לא נמצא שמה כל אומר אומר רב קו עגר כל מה ש תוספות משתמשים בחזקה הזו שמנה בודק מזנה ואך ורק לומר ולהסביר למה חכמים לא החמירו למה חכמים לא החמירו באישה הזו שאומרת לך שר נבהלתי כמו שהחמירו בשוויה זה הכל זה זה הכל זה הסיבה רק בכדי לומר בשביה כיוון ששמה חששו שהיא נענסה אז לכן לא שייך חזקה בודקת ו מזנה אבל באישה שנתעברה לרצונה השייך החזקה שאשה בודקת ו מזנה אז א א ממילא נראה לפי דעתו וגם הוא מוסיף כאן נקודה מאוד חשובה ואולי תייחס זה בהמשך לפי דעתו גם חזקת א לפי דעתו חזקת אישה בודקת ו מזנה איך באמת זה עובד מול הרוב רוב פסולים אומר אומר הקיו הגר בעצם חזקת אישה בודקת ו מזנה מנטרל בכלל את כל המושג של הרוב משום שהטענה נמצא שלמעשה הטענה של האישה לכשר נבת היא לא סותרת בכלל את הרוב כי אם באמת היה מדובר על א על על אונס אז באמת אונס אז ברור שהולכים אחר הרוב אבל כאשר מדובר על אישה שהיא אמורה להתרצות להיבעל ממילה אין שום רלוונטיות לרוב כאן הרוב כאן זה לא ה היא לא אמורה להיבעל לכל אחד מהרוב כן היא בוחרת למי להיבעל א ממילא כיוון שהיא בוחרת למי להיבעל ממילא דבריה לא נאמרו בניגוד לעמדת הרוב ככה טוען ה ככה בעמדות בניגוד לבירור הרוב כן הרוב לא מברר לי שום דבר פה בסופו של דבר היא מחליטה למי להבעל למי שמוצא כם בעיניה ולמי שהוא מיוחס בן היא בוחרת למי להבעל אז זה כבר לא רלוונטי כל הרלוונטיות של רוב פסולים זה אך ורק בהנחה שמדובר כאן על אונס ובאמת יש קצת קצת בשונה העירה עשו שמתת בשמט ב פרק טז הוא באמת מאיר את הנקודה הזו איך באמת עובד העסק של חזקה בודקת ומנה מול מוול רוב פסולים איך זה עובד והוא מעיר הרה נכונה שהרי מה שהנחנו שרוב אנשים שבעלות נבלות ברצון הרי מבואר לאל בתוספות שם בדף ט עמוד א' שזה רוב דרבנן זה רוב דרבנן כן זה לא רוב גמור כן מה שירושלים אומר שונסה הת לקלה ממילא רוב הסבירות שזה היה ברצון אז וסות אומרים שאי רוב ד ברצון אינו רוב גמור אלא א ורק מדרבנן ולכן במקום ספק ספק השר מקום חסק חש ורבנן רצון לב כלומר חכמים החמירו להחשיב את הרצון כרוב בכדי להחמיר על האישה שאם יש רק ספק אחד לא מעמידים אותה על חזקת עתר כיוון שרובה הרוב זה היה ברצון אבל זה רק לחומרה פה על ידי שאנחנו מניחים שהיה כאן רוב ברצון אנחנו אמורים באים להקל עליה כ מה אנחנו אומרים אנחנו אומרים כיון שרוב הנבלות נבלות ברצון אז כשיש בילה ברצון אז חזקה אישה בודקת ו מזנה אז היא תבחר להבעל הכשר היא בחרה להבעל הקשה אז מה עשית פה לקחת רוב דרבנן נכון רוב רצון זה לא רוב גמור רבנן רבנן התייחסו אליו כרוב אבל רבנן עשו את זה להחמיר על האישה באשת ישראל שקיבל באבו הקידוש אן פחותה מבת שלוש אז לא מעמידים אותה על חזקת התר שזה היה באונס קרובה ברצון אבל זה להחמיר עליה כאן להקל עליה הם לא אמרו להקל עליה נגיד שרובה ברצון ואז אישה חזקה בודק מזנה אולי זה היה באונס ושמה רוב פסולים לא שיח חזקה בודקת ו מזנה נגד רוב פסולים אומר עשיו שמעתתא צריך לומר שחזקה שאישה בודקת ומנה מה שהחזקה בד הוא פשוט יוצר מציאות של ספק השקול ספק השקול כלומר אנחנו לא יודעים אם זה היה באונס או היה ברצון אותה אישה שבאה מעוברת הקרסה בן שיניה אנחנו לא יודעים לומר אם זה היה באונס או ברצון אם זה היה באונס אז יש לנו הנחה להניח שזה היה מן הרוב רוב הפסולים אם זה היה ברצון אז חזקה אישה בודקת ו מזנה אז זה היה להקשר אז כיוון שזה ספק השקול כיוון שזה ספק השקול לכן לכן מועילה טענת הברי טענת הברי כאן ברי לכשר נבלתי כן ברי לכשר נבהלתי זה למעשה היסוד הנאמנות שטוען ה טוען עשיו שמתת שברי עלים לברי כן יש בכוח טענת הברי להכשיר את האישה ו במצב של סק שקול אוקיי אז זה זה ה יסוד הנאמנות שטוען השב שמטה יסוד הנאמנות באישה שאומרת לך אשר נבלתי ברוב פסולים כן יסודו הוא כיוון שיש חזקה שאישה בודקת ומנה אז חזקה שאישה בודקת ומנה יוצר ספק השקול הוא מנטרל את כוח הרוב פסולים הוא מייצר ספק שקול כי שיש לנו סיכוי או באונס ואז הירו פסולים או ברצון ובודקת ו מזנה טענת ברי בספק השקול מועילה כמו ש מעילה בממונות היא מועילה גם בייסורים ככה טוען עשיו שמתה ויש בהחלט להביא סיוע לדברה מדברי הראש אצלנו הראש בדף ט אה הראש בדף ט כן כלומר מרכז הכובד כאן למעשה עובר לברי בניגוד למה שראיינו בפני יהושע שמרכז הכובד אצלו כפי הפירוש שלנו היה חזקת הכשרות כי הוא למד שטענת ברי עובדת במישור הראייתי אז חזק אז המוקד חזקת הכשרות הוא היה המוקד היסוד העקר עיקר הכשרות שלה היה על על חזקת הכשרות נראה מדברי הפני יהושע שעיקר הנאמנות כאן עיקר יסוד הנאמנות כאן הוא טענת הברי שלה וטענת הברי לצורך העניין היא לא מגדרי הראיות בכלל לא היא לא עובדת כמו שאומר הפני יהושע מגדרי הראיה שהיא דוברת אמת אז מה זה אומר באמת טענת הברי כן מה זה אומר טענת הברי טענת הברי אומרת מסביר את הדברים השר יושר בשער ו פרק יח שהיסוד הוא מאוד פשוט שטענת הברי עובדת בגדרי הפוש מסוע דהיינו בשעה שהאדם שעומד מולנו טוען טענת ברי ברור לו שהוא לא עובר שום מיסור ברור לו שהוא מותר אז לנו כבית דין אין לנו עסק להפריש אותו מאיסור כשלנו זה ספק ולא זה ברי אם אנחנו מסופקים אנחנו לא יודעים האם הוא עובר יסור או לא עובר יסור והוא אומר הוא שוכנע בעצמו שהוא לא עובר איסור ולנו זה ספק אין לנו כאן שום לגיטימציה להתערב ולהפריש אותו מיצו את המקור לדבר הזה אני תכף אחזור לראש הזה שהזכרנו המקור לדבר הזה הוא נמצא בגמרא ב בכתובות אצלנו בכב עמוד ב בקור יא שניים היו שניים אומרים מת שניים אומרים לא מת שני עדים אומרים שמת בעלה של האשה שניים אומרים לא מת או שניים אומרים נתגרשה שניים אומרים לא נתגרשה אז אומר אומרים חכמים אומר ע כמה הרי זה לא תנסה ואם ניסת לא תצא התחתנה לא תצא אז שואלת הגמרא איך יכול להיות מקדר רנו הבעלי הבא שם תלוי הרי יש כאן שני עדים שאומרים שבעלה לא מת אשת איש אז איך איך אתה אומר דבר כזה אם היא נישאת לא תצא איך לא תצא היא צריכה להביא השם תלוי האישה הזו אומרת הגמרא מרב ששת כגון ש נצת לאחד מאדיה התחתנה עם אחד מהאדים אומרת הגמרא היא גופה ש תלוי כאי א הוא בסדר הוא העד הזה שיודע שהיא בעלה מת מצי אבל היא הי היא לא יודעת אומרת הגמרא אומרת בריא לי ברור לה פי אום דנה שלה ברור לה שאם בעלה היה בחיים הוא היה בא אז אומר השרי יושר הנה רואים כאן לדע את היסוד הזה שאמרנו שאם לאישה ברור לה שהיא לא עוברת איסור ו החתן ברור לו שהוא לא עובר איסור אז למרות שלנו זה מצב של ספק זה תרא אות ראה לנו ברור שאישה הזו לא לא הכה מהמעמד שלה כלפינו אבל כיוון שלחתם ולכלה ברור שהם לא ברים מאיסור אין לנו כוח ולגיטימציה לבוא ולהפריש אותם זה מזה ליבם לא נוקפים הם ברור שלהם שהם לא עוברים שום איזור אז ממילה גם אם אנחנו לא מתייחסים לטענת בריקל בירור כמו שאומר הבני יהושע אלא עצם העובדה שה אומר אומרת האישה לכשר נבלתי ני קשרה לכהונה כן זה לךש עצמו סיבה להניח לה לחיות להניח לה להמשיך לחיות כפי שה כפי שברור לה לנו מסופק הדבר אז ברור אז זה זה נקרא ברישב בייסורין שזה מועיל וזה לא עובד מתורת עדות כפי שנראה בהמשך שרוצים ליטול כמה אחרונים שיש כאן עדות לא זה לא עדות זה לא ד זה לא עובר במישור הריתי בכלל זה עובד במישור הטענות היא טוענת שהיא מותרת שהיא לא אסורה אז אנחנו מניחים לה אין לנו ולנו זה ספק אז אנחנו לא מתערבים לא מפרישים אותה והוא מביא ראיה לדבריו ש טענת הברי כאן זה לא במובן הראייתי שיש כאן איזשהי עדות באיסורים אלא זה במשור מישור הטענות ולא במישור הראיות מה הוא מביא ראייה מה נימוקי יוסף שמובא בבטא בדף סט עמוד ב על הסוגיה שם בדף סט עמוד ב בשולחן ערוך נפסק להלכה כדעת המק סף הזה באבן העזר במקור י בסימן ד ס כז כתוב שמה הרוסה שנתעברה והיא בבית אביה אז אם היא אומרת שמה הרוס נתעברה אז אם הוא מודה או שהוא לא בפנינו אבל ד קשר עכשיו אם הוא לא מודה הוא מכחיש אותה אומר לא זה לא ממני אז הבלד ועד ממזר כי יש לו יש לו נאמנות לאבא להגיד שהבן לא שלו מדין יקר א אז אומר אומר השולחן אומר השולחן ערוך בהמשך והאישה אינה בחזקת אלא נאמנת לומר רוס נבלתי אפילו הוא מכחישה כלומר אם הוא אומר זה לא ממני הוא אומר זה לא ממני הוא אומר זה לא ממני ואני לא לא באתי לא מכיר אותך כלומר לא לא נגעתי בך אבל היא אומרת לא אתה אתה אתה הבול אתה האבא אז שימו לב לגבי הולד אנחנו אומרים שכיוון שהאבא אומר זה לא זה לא ממני אז הוא נאמן יש לו דין יקיר יקיר גמר בקידוש עח אבל לגביה כן אז מה אתה רוצה להניח שהיא נבעלה למישהו אחר ו היא פסולה לכהונה לא היא לא בחזקת נאמנת א אפילו מכחיש אותה ומבואר בשולחן ערוך שהיא מותרת נסה לעלמה היא מותרת לנשא לכהן אם ימות בעלה ימות הארוס הזה היא תוכל לנשא לכהן אם נצת לכהן לא תצא בבלד מנו קשה אבל הרוס גוף הייה אסורה שב עני ש חתיכת ד איסור אז הרוס עצמו שהוא אומר זה לא את לא נבהלת לי אז הוא באמת נסר ל אבל על מה היא מותרת אומר השו שמדת שמת הב פרק טז רגע אחת אם לומר שטענת הברי עובדת במישור עדות יש כאן עדות כמו עדות שתכף נראה עדות עד אחד נמן בייסורים הרי כ מנן שעד אחד בהכחשה עליו כלום הגמרא בקדושים בדף סח עמוד ב אומרת שאם מכחיש יש כאן הכחשה של העד אז אין אין אין אין אין תוקף אין משמעות לעדות העד אז כ כיצד כאן היא נאמנת לומר לךש לארוס נבהלתי שהוא כשר כן נגד נגדו שהוא מכחיש אותה הוא אומר לא זה לא אני כן כלומר לפי אנימו כסף השולחן ה פסק אנימו כסף ככה אנימו כסף אומר שאפילו מרוס מכחיש שהיא עדיין מותרת אז מכאן מוכיח ה מוכיח ה השו שמטה שטענת ברי עובדת כמו שאמרנו לא מגדרי עדות יש כאן ברי ברי כמו שיש בממונות לא לפי פני יהושע ברי מלכות הטענות כמו שבבריכה הטענות מועיל הוציא ממון מנמוך זק או לפי אפילו לפי רבי יוחנן ורב נחמן שלא מועיל להוציא מנ מוחזק אבל אם אין מוחזק כול למה מסכימים שברי ושמה ברי עדיף וכאן הרי אין לפנינו מציאות של מוכז כן ברי לחשה עצמו ו ברי יכול בברי ברי זה מספיק למה כמו שאמרנו מלכות פרו ש מיסורה כיוון שבי דין מסופקים בדבר ולא יד להגיד אם זה ש הנידון לפנינו המוס האדם שלפנינו עובר איסור או לא עובר איסור הם לא יכולים להפריש אותו מספק אם לא ברור שהוא לא עובר איסור זה הרעיון של בערים וזה וזה גם היסוד היתר פה שאישה שאומרת לך אשר נבהלתי אישה שאומרת לך אשר נבהלתי ואפילו יש רוב פסולים אפילו יש רוש פסולים למה היא נאמנת היא נאמנת משום שהא יש לה טענת ברי ולנו זה ספק לנו זה ספק כמו שאמרנו כי חזקת בודקת ו מזנה מייצר ספק השקול מול רוב הפסולים זה ה הרעיון של ה עכשיו שמעתה בפרק טז ובפרק יז שמעת שמתב פרק טז בשמת ב פרק יז בשמת הב פרק טז שמה הוא עובד על הנקודה הזו יש כאן ספק השקול ושמעת הבת פרק יז שמה הוא עושה הוא עוסק בהבחנה בינה לבין ביתה כומר למה הרי אם אם כל הרעיון כאן זה טענת הברי נכון טענת הברי היא זו שמכשירה את האישה אז הרי זה מועיל רק לה לא איך זה מועיל לבת חזל אומרים לדברי הגמרא אומרת לדברי המכשיר בא מכשיר בביתה איך זה מועיל לגבי הבת הרי טענת ברי שלי של האם לא יכולה ל שמש את הבת זה נקרא מנה לאבא בידך כן יש גמרא בדף עו עה כן בדף מקור ב כתוב שמה שהיו במומים אם התגלו בכלה מומים כשעדיין מודה ארוסה בבית אביה אז האב צריך להביא ראיה שמי שנתראה היו במומים הללו שרק אחרי האירוסין באו המומים וזה לא היה מכח טעות לכן מגיע לכתובה אבל אם היא כבר התחתנה נכנסה ל הבעל ורק אחר כך יתגלו המומים אז הבעל צריך להביא ראייה שהמומחים הוא צריך להביא ראיה שזה היה מקרו מכח טעות אז מסביר רב השי מה ההבדל בין הרשע לסעיפי רב השי אמר שמה בדף עב עמוד א' רשע מנה לאבא בידך סיפ מנה לי בידך כלומר לכאורה ישיש יש לה לכלה חזקת הגוף מדובר כאן על מומים לא מומים מולדים אלא מומים ש בהכרח נוצרו אחר כך ויש נו ספק מתי המומים האלה היו אז יש לה חזקת הגוף שנולדה ללא מומים אז מה ההבדל בין הרשע וספה אם יש לה חזקת הגוף חזקת הגוף אמורה להועיל ברשע או בשבע אומרת הגמרא לא וככה מסביר הרשבא פה על אתר שמה שבראשה כיוון שהכתובה היא לא שייכת לה אלא שייכת להבי להביעה אף לגב שהיא טוענת ברי כמ כתובתה דאבי כמנה לאבא בידך בו הובר ידידה לא מענה לאב כמו שכתוב בבט בפרק ש נוכלי שאם אדם אחר טוב לא ניכנס כרגע אומר הרשבא כיוון שהכתובה בשלב האירוסין שייכת לאבא כן מדובר כאן על נערה כיוון שהכתובה שיכת לאבא ממילא חסרת הגוף וטענת הברי של הנערה שהיא טוענת ברי שזה קרה לפני ארוסין לא יכולה להועיל לאבא למה כי זה כומר מנה לאבא בידך אם האבא לא יודע שיש לו מנה ומישהו אחר א הבן אומר מנה לאבא בידך זה לא מועיל הבת אומרת הבת אומרת לבעלה בשלב האירוסין מנה לאבא בידך אז זה לא זה לא מועיל כן טענת ברי זה אך ורק הב טובע בעצמו אבל מישהו אחר לא יכול א לטעון טענת ברי עבור מישהו אחר אז כאן אומר אומר עשו שמט בשמט ב פרק יז בש בשלמה כלפי עצמה היא יכולה לומר בריא לכשר נבהלתי אבל איך זה מועיל הבת איך זה מועיל להכשיר את הבת אז אומר השו שמט אתא שבאמת יסוד ההכשר של ה אם ויסוד ההכשר של הבת שונה לגמרי יסוד ההכשר שלהם כפי שאמרנו זה טענת הברי שיש לה שהיא לכשר נבעלה וזה מועיל אפילו ברוב פסולים כלפי הבת הסיבה שהבת היא כשרה זה משום ש מדאורייתא בכל מקרה ה כשרה כמו שאומר המגיד משנה תראו במקור טו על מה שהרב כותב הרמבם מביא בפרק טו הלכה יא את הדין אצלנו פנויה של התעברה מזנות אמרו לה מהוא העובר הזה אם אמרה בן כשר הוא ולישראל נבהלתי הרי זה נאמנת בן כשר אף על פי שרוב העיר שזינתה ב פסולים אבל אם היא אומרת לפלוני ממזר נבלתי אז היא לא יכולה לפסול את הוולד אז הוולד הוא ספק ממזר הוא לא ועדי ממזר אז עומד על כך המגיד משנ שמה שהיכולת לפסול את הוולד ניתנה מהתורה אך ורק לאבא היא לא ניתנה להם לאבא האמינו מדיני קיר גם בזה יש מחלוקת רבי יהודה חכמים ק רבי יהודה דמר יקיר יקרנו לאחרים יש כוח לאב לזהות את הבן ולומר שהוא לא בנו קיר זה סוגיה ענף שלם אבל לא משנה לאבא יש יכולת לפסול את הבן שלו אבל להם לא אבל להכשיר כן היא יכולה להכשיר גם ברוב פסולים כן יכולה איך אומר המגיד משנה ד להכשיר דבר תורה אין אנו צריכים לה אנחנו לא צריכים אותה בכלל להכשיר את הוולד למה עמדינה לא א ספק ממזר וספק ממזר מן התורה מותר גמור לבוא בקהל זה הגמרא בקידוש עג אלא דרבנן גזרו עליהם על ספקי ממזר והאמינו בשל דבריהם אבל לפסול כמן מדאורייתא מותר לבוא בקהל ואסור במזר וודאית אם היינו מאמינים אותם מתירים אותו במזר ונו מקלים בשל תורה אז אומר אומר השמת נפלא בת למה הבת כשרה למה היא נאמנת לגבי הבת הרי ברי שלה לאמ הי לגבי הבת ברי שלה לא מי לגבי הבת אז איך אז כי אמרנו זה כמו מנה לאבא בידך זה הגמרא התירוץ של רב השי שברי של אדם אחר לא מועיל עבור הטובע אם הטובע בעצמו לא יודע הוא לא יכול להישען על טענת ברי של מישהו אחר אז למה כאן הבת כשרה אומר המג אומר הש שמ על פי המגד משנה כיוון שבין כח כך היא מותרת לבוא בקהל כי זה רק ספק ממזר אפילו ברוב פסולים איך ברוב פסולים זה רק ספק ממזר למה לא נגיד אלך הרוב שלושה הסברים כן או על פי מה שכתב הבית שמואל בסימן ד' סעב קט ט שיש לנו כאן צד לומר שאי אזלה לגביו ולא הם באו אצלה אז כל ה כל ההלכה של פסולים וכול דפריש שהבולבול הדין שכול דפריש מרו ב פריש אז הבועל פרש מהרוב אל ביתה של האישה ובא אליה ופסל אותה אבל אם היא זלה לגביו אם היא הלכה לגבה לא מיסה הביאה לא היה אצלה בבית היה אצל הבית של הבול נו אז כיוון דיי בכך שיש אדם אחד שהוא כשר שנאמר כל קבוע כמחצה על מחצה דמי אז זה זה כבר יש לנו כאן ספק השקול כן ספק השקול לומר שיש כאן מחצה על מחצה כאילו מחצה כששרים מחצה פסולים אז ספק ממזר מותר או על פי התוספות ראש המפורסם והשיטה מקובצת בממצא הדו עמוד ב שקול דפריש זה חזקת חזקת ה זה גזירת הכתוב זה רק הנהגה ובמקום שצריך בירור ודאי שודאי ממזר כן וד ממזר אמרה התורה בספק ממזר מותר לבוא בקל אפילו שיש רוב מדין קול דפריש שו בפיש עדיין עדיין המיות נוכח והתורה גזרה ללכת אחר הרוב אז זה לא ב אובייקטיבית זה לא בירור ודעי התורה אמרה למרות שזה לא בירור ודאי אובייקטיבית אבל כ הנהגה הולכים אחר הרוב ממילא במקום שנדרש בירור ודאי כמו עשירי ודה ימר רחמנא זה הסוגיה שמה במעשר בהמה אז גם ממזר ודעי אמרה תורה אז די בכך שיש אפילו אחוז קטן פרומיל שהוא לא ממזר אז זה מותר וחוץ מזה אפשר להוסיף גם את חזקת בודקת ו מזנה כפי שאמרנו שהוא מנטרל את כוח הרוב של הפסולים כי היא לא נבעלת לכל אחד מהפסולת למי שהיא רוצה היא לא נבלת לכל מי לכל מי שנמצא בעיר רק למי שהיא רוצה להיבהל אז יש לנו כאן שלוש סברות להגיד שאפילו שיש כאן רוב פסולים עדיין יש כאן מן התורה ספק ממזר שמותר לבוא בקהל רבנו לכל היותר ספק מעוזר שמותר לבוא בקהל ולכן לכן מינו רבנן בדבריהם יש גם ראייה ברורה ראייה שמביאה השמטת לכך שטענת הברי תנת הברי של האמא לא יכולה לעזור לבת או לבן מאיפה רואים את זה מהתשובה של הריש בסימן מא תראו במקור טז שמה היה סיפור שסרח סרח אישה מסמת שקראו לה סרח תבעה את שמעון בכך שהיא הוא בעל אותה והיא הרתה ממנו ונולד ולד בן נולד בן והיא טובעת ממנו ש יפרנס את הבן הזה שיטפל בו חייב אדם לזון את בניו הקטנים עד בני שש כ הגמרא ב אצלנו בדף ס עמוד ב אז הריב שנשאל הם האם היא צודקת בתביעה שלה אומר ריבש שלא אין ממש בדבריה למה כיוון ששמעון לא מודה לה בזה שמעון לא אומר שזה לא אני זה לא הבן שלי הוא מכחיש את זה זה לא הבן שלי בכלל אז אומר הריש היא לא יכולה לקוף אותו לטבע אותו למזונות אם הוא לא מסכים שזה הבן שלו וכי אכי ד מפקר הנפשה לגבי שמעון הוא מפקר נשה לגבי אחריה א אם כן אף עלפי אומר הר אף עלפי שהיא טוענת ברי ושמעון שם ק כתובות ך יודע פטור חזקה עדיפה אז א מסיים הריש ואומר שאין מזקקים אותו אפילו לשבועת עשת שימו לב אפילו אם הוא יתן שמע שהוא לא יודע שזה זה ולד שלו אפילו אחי לא נאמנת אפילו שיש כאן ברי ושמה אז אז בעלמה כשיש בריא ושמ אז מזקקים את ה אה מזקקים אותו לשבועת סת כן ככה זה הלכה אם המנה לי בידך ואלא אומר אני יודע הוא חייב שבועה ש שבה שהוא לא יודע כאן אפילו לא משביעים את את האבא את ה הוא לא אבא הוא טוען שהוא לא אבא או שהוא לא יודע אם הוא אבא למה לא משביעים אותו שבועה יש כאן ברי האמא אומרת זה בן שלך אתה צריך לשלם מטפלת אוכל הנקה אתה צריך לשלם את זה הוא אומר לא מי אמר אולי זה לא שלי אפילו לא מזקקים אותו לשווה שבועת תס למה לא מזיקים א ש אומר עכשיו שמת מסביר פשט בריוש משום שהזכות הזכות למזונות זה זכות של העובר זה לא זכות שלה זה זכות של הילד אז הברי שלה לא מועיל כלפי אולד מה בעצם היא אומרת לה אני עכשיו כב כוח של אולד הי העורך דין של אוולד מי מינה אותה מי מינה אותה להיות עורך דין של הבלד אה היא לא הברי שלה יכול לעזור לה על זכויות שלה אבל על זכויות של העובר האוכל זה זכויות של העובר הברי שלה לא מועיל לזכויות של העובר נמצא שבעינינו הבלד הוא עכשיו בבית הדין הוא בא לבי הדין והוא טובע את האוכל של עצמו בתביעת שמא כי הוא לא יודע להגיד בברי שזה אבא שלו אז הוא טובע טביעת שמע כיוון שהוא טובע טביעת שמע אין משביעים על טביעת שמע רמבם מפורש בהלכות תום וניתן פרק א' על החז שאין משביעים אין אך ורק בתביעת ברי אוקיי אחיש עד אחר זה אז זה יש רמה כזה שכותב יש במנ לי בידך מנ לאבא בידך כן זה לא רואים ד שזה לא מועיל וגם אומר השו שמת גם ברי לידי אחר לא ניתן להשביע יש ברמה כתוב שבית דין יכולים להשביע אם רואים רגליים לדבר דמה לי בסימן פז כ אבל יש כאן שאלה אז אם כן לסיכום לסיכום מה שראיינו עד עכשיו שלדעת שמת הב פרק יז יסוד הנאמנות של האישה לומר לכשר נבלתי אפילו ברוב פסולים מבוססת על טענת הברי שלה טענת הברי שלה מועילה לעצמה לוולד היא לא מועילה לול צריך להישען על מה שאומר המגיד משנה יש כאן שאלה שרב שימן שואל בחידושיו לכתובות בסימן יד בהוצאה ישנה לא יודע בוצא השני סימן יד הוא שואל רגע אחת בעצם כל הרעיון של טענת הברי אומר כמו שאמרנו מדין הפוש מיסורה בעצם כיוון שברור לאדם שהוא לא עובר איסור אין לנו כוח פריש אותו כן אדם בא אוכל באיזשהו לא יודע מה דוחן כזה שנמצא באמצע השוק יש שמה אוכל למכירה אוכל ג'נק פוד הוא יושב לאכול את זה כן עכשיו עוברים שמה הפקחים של בסדין כן משמרת הכשרות הם עוברים רואים אותו אוכל אומרים לו מה הי מה אתה אוכל אן אומר להם אני יודע זה כשר עכשיו בית דין הפקחים לא יודעים אם זה כשר או לא קשר לא יודעים נגיד ההוא סגר את החנות כבר אי אין אפשרות לברך לא יודעים אבל הוא אומר הוא הוכל אומ אני יודע בדקתי כשר אני יודע שזה כשר אז מה התחילו לחטוף לו את המנה הזה ולתת לו להכות אותו על זה שהוא אוכל לא מה לא לא ב למה כי הוא אומר בריא לי שזה קשה אתם לא יודעים אני יודע אז מה א אין לה מה יפריש מייסור מה שלא שיר כאן הפריש מיסורה אם הוא אומר בריא לי שזה קשה אז אומר הרבי שימן טוב זה לכאורה זה קשה למה כי מה הראיה הראייה הוא הביא ראיה מהגמרא בכתובות בדף כב עבוד ב שאם היא נישאת לאחד מידה לא תצא שניים בתרי וותרי אז הוא אומר שמה מה שאנחנו יכולים להניח שאם היא ניסת דווקא לאחד דע אז אנחנו לא מפרישים אותה מיסורה אבל אם אתה רוצה להתחתן עם אדם אחר לא אחד מדע כן היינו מפרישים למרות שברור לה שבעלה מת נכון כלומר רואים מכאן שגם כאשר האישה טוענת ברי שהיא ברי ש היא פנויה היא אומרת ברי שבעלי מת עדיין זה לא מספיק אלא אך ורק לנצה לאחד דה אבל לא לנצה לעלמה כלומר במילים אחרות ענת הברי יכולה להר לעזור רק לעצמה אז איך בדיוק אישה שאומרת לך אשר נבהלתי והיא ממילא לא פסולה לכהונה איך זה מאפשר לה לינשא לאנשים שלא יודעים הם בעצמם לא יודעים כמוה הם גם שמ כמו כל העולם אז לכאורה איך אפשר להגיד שכאן הנאמנות שלה והקשר ש שלה זה מדין טענת ברי זה לכאורה זה היה אמור להספיק רק עבור עצמה אבל מישהו אחר שהוא לא יודע זה לא היה אמור להועיל אז איך היא מותרת לעלמה כך שואל רב שימן וכמה ראיתי באבן האזל בהלכות ישות פרק יא הלכה יא גם כן מעיר ככה אבל ראיתי בקובץ שיעורים אצלנו בסימן כה שכותב ש אין אין להקשות מהגמרא בכב עמוד בכתובות משו ששמה כיוון שיש לנו מציאות של ספק דטרה ותרה יש כאן שני עדים שמעידים שהבעל חי וישת איש שמה לא יכול להיות שהבר יועיל יותר מאשר תה נמנות יותר מהעדים אז כיוון שהיא נישאת לאחד מדיה ואין ליבם נופם אז אנחנו ובית דין לא יודעים מ מי מדובר אמת מי משקר אז ב אומרים אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר אתם טוענים שאתם יודעים היא אומרת שהיא יודעת שבעלה נפטר העד הזה אומר הוא ראה במו עיניו שהוא נפטר אז אנחנו אומרים הם יחושו לעצמם אין לנו מה לעשות איתה אבל אי אפשר אי אפשר שבית דין ישבו בחיבוק ידיים אם האישה הזאת תרצה להתחתן עם מישהו אחר שהוא לא אחד מידה כי סוף סוף כן שני דים שם אומרים שהבעל חי אז לא יכול להיות שהנאמן שלה תהיה יותר מהעדים יותר מהעדים זה לא יכול להיות אבל במקום שאין טרא ותרא אין עדים זה ספק כמו שאמרנו פה אישה אומרת לך אשר נבהלתי לך אשר נבהלתי אז כיוון שאין כאן טרי אוטרים אז היא נ חינמי הנאמנות שלה היא נאמנות שהיא מספיקה גם לחול עלמה ברגע שהיא אומרת ברור לי שאני מותרת שלכ השר נבהלתי ולא נאסרתי ובית דין מסופקים לא יודעים להגיד שזה לא נכון אז אז בית דין היא ממשיכה להתנהל כפי מה שהיא ממשיכה כולל ינסה לכל מי שהיא רוצה ככה מסביר קובת שיעורים אבל לרב שימן זה הפריע הנקודה הזו שאם זאת היייתה טענת ברי בלבד איך באמת זה מועיל גם לגבי אנשים אחרים שיירצו להתחתן עם האשה הזו איך הם יכולים לסמוך הברי הוא ברי כלפי עצמה כמו שאמרנו כן הברי מועיל לעצמה איך איך איך זה מועיל איך זה מועיל איך זה מועיל להתיר לאלה העלמה אז אז יש כאן מהלך נוסף יש כאן מהלך נוסף ש שאומר אותו רב קיב גר והבית יעקב גם בדף יג ו רב שימן גם מצטרף לכך בחידושיו לכתובות בדף יד והרעיון שלהם הוא שהנאמן של האישה לומר לך אשר נבהלתי אפילו ברוב פסולים מיוסד ייסודו ומדין עד אחד נמן בייסורים עד אחד נמן בייסורים כלומר פה בעלת הדבר לצורך העניין האישה היא עד כשר בייסורים שהיא אומרת לךש נבלתי ואני כשרה לכהונה כמו שמצאנו שאישה נאמנת נידה כן התוספות הידוע התוספות הידוע בגיטין בדף ב עמוד ב ששואלים מה המקור לכך שידך נאמן בייסורין כן ב כן במקור כז ואם תאמר מנלן חמש שורות מלמטה מנלן דד אחד נאמן בייסורים ויש ומר פי מנידה תדרשי פרק המדיר כתובות עב ספרה לעצמה אישה נאמנת לומר לבעלה שהיא ספרה והיא נתרה לו ואומר הטוס זה המקור לכך שיד אחד נאמן באיסור למרות שלכאורה האישה היא בעלה דבר ה היא ה מידה על עצמה איך זה נקרא בדיוק עדות אז מסביר את הדברים ה הקובץ הקובץ הערות בסימן סיב הוא אומר לא מצאנו פסול קורבה לא מצאנו פסול קורבה בייסורים גם קרוב נאמן בייסורים להגיד שהדבר הזה כשר הדבר ה לא מצאנו פסול קרובה למה למה אין פסול קרובה בייסורים כי אין בעל דבר ביסור אין בעל דבר איסור נידה זה לא משהו שרלוונטי כלפי עצמה בלבד איסור נידה זה רלוונטי לכל העולם האישה אם האישה הזו היא נידה או לא נידה זה נידון שאמור להשיג כל אחד ואחד בעולם כן לגבי תומאות ערות וכן הלאה זה לא משהו שנוגע רק אליה באופן אישי כן וזה גם לא משהו שחל בה זה לא חלות זה לא חלות בגופה זה דין כרגע שאומר שהאישה הזו אסורה לבעלה והיא מטארת את התערות מתמת את התערות אז ממילה האמירה שלה האם היא נידה או לא נידה האם היא טהרה או לא טהרה זה יש איזה שם של עדות לכל דבר ועניין ולא שייך פסול קורבה אומר אומר רב לחונן בייסון ויש איזה הוכחות גם כן במקרה שלנו שאישה שאומרת על עצמה לכשר נבהלתי בעצם היא טוענת שהיא כשרה לכהונה היא לא נפסלה על כהונה לא חל ביסור כהונה ייסורי כהונה לא חלים לא לאלא לא נאמרו בה כן לא אין בה איסור של כהן היא לא נאסרה לכהן זה במרחב היד אחד הן ביצורים איפה אפשר למצוא לזה סיוע אפשר למצוא לזה סיוע א' מלשון הגמרא בדף יג עמוד ב' שהגמרא אומרת זו עדות שהאישה כשרה לה עדות שהאישה כשרה לה ככה הגמרא אומרת ביחס לאישה שאומרת לכשר נבלתי הגמרא הברייתא מכנה מכנה את זה עדות שהאישה כשרה לה וגם ברש בה בכתובות דף ט עמוד א' בפסקה השנייה כותב לא נקרא את הכל כי הזמן שננו מתחיל להתקצר הוא מדבר על כך ש אישה א שתול מ שרצת ני ננ אסתי כן הוא כותב בהמשך דברים תראו בסוף הדברים אה אישה שאומרת שהיא אנוסה שהיא ננסה אוקיי אישה שאומרת שהיא נאנסה אז היא נאמנת לפי הבבלי לא כמו הירושלמי הירושלמי אומר שהוא לא רשא לקיימה אבל הבבלי אומר שהיא נאמנת למה היא נאמנת כך אומר הרשבא דמתא כן שתי שורות מלמטה ביט מקור יט אמית עונס לשרי איך היא משכחת לה הרי כתוב ש אשת ישראל שנאנסה מותרת איך נדע שהיא נענסה בדיוק אם לא זה שהיא באה ומספרת שהיא נאנסה הרי בכל מה בכל מקום שכתוב ש אשת ישראל שנאנסה מותרת זה כשש היו עדים שנאנסה ברור שזה לא הגיוני כך אומר הרשבא אם מית דאונס בישראל לשר איך הי משכחת לה ואיך הי דרשי דדי כ איך הי דרשן ו בגמרא בג עמוד ב דין מהמרה שננסה והיא לא ננסה אולי באמת היא רצתה ואיין עונס ורצון אח כוונת הלב ולא גרה פתח פתוח ממי שראינו ה שנבלה וצווח ואמרנו סני ד נאמנת למה היא נאמנת אומר הרשבא הרי היא חתיכה ספק חלב ספק שומן דעד אחד נאמן עליה ואף על פי שזו עדות אישה בגופה אמין דמני כ כמה גד זו עדות שהאישה כשרה כלומר לעצמה זה עדות יש לפנינו כאן עדות אז האישה נאמנת לומר לך אשר נבהלתי כמו שהיא נאמנת לומר לבעלה שה ננסה מדין עד אחד נאמן בייסורים למרות שזה עדות בגופה אבל אמרנו זה לא נקרא אין פסול קרבה פה כיל לא נקראת בעל דבר לעניין האיסור הזה האיסור הזה זה איסור ש כולם הוא נוגע לכולם או אז כאן אז זה הפשט שרוצים לות עכשיו שואל רב שימן עכשיו יש כאן שאלה של רב שיימן בסימן יד שואל רב שימן רגע אחד אני לא מבין מה אנחנו רוצים לומר שאישה שאומרת לכשר נבהלתי ורוצה להכשיר את עצמה לכהונה כן שהיא לא נבהלה לפסול אז היא נאמנת בדין דחד מה ביסוד שואל רב שימן לכאורה זה תלוי במחלוקת הרמבם והתוסס אטריד בקידושין שמובא בשו שמתת המחלוקת הובא בשו שמתת בשמ תו פרק טו האם פסול לכהונה זה דבר שבערבה או לא האם זה נחשב כדבר שבערבה הרמבם מוכרח ברמבם במקור כ תראו הרמבם ידוע בהלכות סן הדרן פרק ו הלכ ו ז לחו כותב אינו צריך שני דים למלכות אלא בשעת המיסה אבל האיסור עצמו בד אחד יוחזק כיצד אמר עד אחד חלק כליות הו כלי הקרם הם פירות הם גרושה אוזונה אישה זו אז הרי זה לוקה אי שקר האיסור ביד אחד כלומר רואים ברמבם לידיה ש להגדיר ד אחד נאמן לומר על אישה שהיא גורשה אוזונה והיא פסולה לכהונה זה נקרא דות ייסורין זה לא דבר שבערבה כך סובר הרמבם מסביר את הדברים עכשיו שמט את השם בשמע תו פרק טו משום שלדעת הרמבם דבר שבאהבה זה אך ורק בדבר שיש בו חייבי קרט אבל פסולי כהונה זה לא תעשה בעלמה אז לכן אין זה לא נקרא דבר שבערבה זו שיטת הרמבם לעומת זאת התוספת בקידוש בדף סו עמוד א' תראו בסוף כותב ומעיד על אישה שנשבעת או שהיא גרושה וחלוצה לפוס מן הקהונה כדבר שבערו הו כדוח שמתים הקרב כלומר הטוסטר סבור דיה שפסול אישה לכהונה זה דבר שבערה כל שינוי במעמד של האישה לכשרות או לפסלות זה נקרא דבר כדבר שבערה דבר שבערה כי זה חלות סול בגופה אז יש איזה דין של דבר שבערבה ולכאורה בדבר ש אין דבר ש פחות משניים אז איך מועיל כאן עדות של האישה לומר לך אשר נבהלתי כן ב מדין עד אחד נמן בייסורים בשמה לשיטת הרמבם מצויין הרמבם סובר שלפסקי עד אחד נאמן כיוון שזה לא דבר שבערבה אז כל שכן להכשיר את האישה לכהונה כן כל שכן להגיד שהיא לא נפסלה להכשיר אותה להגיד שכאשר נבהלתי שהיא לא נפסלה מעולם ודאי שכל שקל שהיא תהיה נאמנת אבל לשיטת התו סטרית בקידושין שיש כאן דבר שבערבה איך היא נאמנת לומר שהיא לא לך אשר נבהלתי והיא לא נפסלה כורה צריך כאן שני יידים אומר הרב שימן על פי התשובות מימוניות גם כן המפורסמות בנשים סימן ג' במקור כב הוב בשב שמת דק מליי בשמת ו פרק ג' זכיר את התשובות ממוניות הזה אז זה מיושב היטב משום ששמה אם אתם זוכרים סתם דיברו על זה מדובר על השם שליח של ראובן שכש בא לתת את הכסף קידושין לאישה במקום להגיד להרי את מקודשת לראובן הרי שמעו הדים שהוא אמר את מקודשת לי אומר את מקודשת לי עכשיו הוא אז אז הוא הוא נבהל ה שאלו אותו למה לא אמרת לראובן אז הוא אמר הייתי בטוח שאמרתי לראובן כסבור היתי שמרתי לראובן לא התכונתי מקשה לראובן וא אומר אף כי יש לי אישה אחרת איך ישה רעה הגדולה הזאת ניסה אישה אחרת על אשתי ואם אמרתי לי לא נעשה למשך דחיפת הבחורים כן יש בחורים שדוחפים בחו חים אה בעדינות לא צריך להתנפל על החתם והכלה מיד גמר החופה להם לנשום קצת [מוזיקה] כן להתברך מפי האבא מפי האמ מזה לפני שקופצים עליהם לאט לאט ישבה טוב זה ר דחיפת הבחורים קיצר א אז אומר התשובות ממוניות תשובה של המר מרוטנבורג כותב ש שהוא נאמן כותב שהוא נאמן היא לא צריכה גט מהשליח שמעון לא צריך לתת לגד ומאמן ומר שכך היה למה מאיזה דין מדין עד אחד אומר עד אחד נאמן בסורה עד אחד מה סורה איך מה זה פה מדובר על על על על על דבר שבערבה מובהק כן הרי מה הוא טוען הוא טוען שלא התכוונתי לקדש לעצמי לא לא התי שום כוונה לקדש לקדש עבורי כן חר כך הוא קידש אותה לרובן גם כן אז היא לא צריכה גט לא צריכה גט מ לא צריכה גט משמעון השליח איך אזה דבר שבערבה מוכח מכאן ש מה שעד אחד לא מספיק בדבר שבערבה זה לשנות מהדין להגיד שאישה שהייתה גרושה השת איש או אשת איש גרושה לשנות את הדין אבל להגיד שהדין המקורי שלה לא השתנה זה גם עד אחד נאמן אתם שומעים כל מה שעד אחד לא נאמן בדבר שבערבה זה אך ורק לשנות את הדין להגיד שהיא נשתנה הדין שמה צריך שני עדים אבל כאן מה השליח טוען השליח טוען שהיא עדיין פנויה שהיא לא נתקדשה לא זה שהוא טני טעיתי כשאמרתי לי לא התכוונתי לקדש אותה לעצמי ממילא האישה הזו עדיין פנויה אז לומר שאישה עדיין פנויה ולא ולאחל בשינוי זה עדיין נחשב עד אחד זה עשיו איסורים שעד אחד נאמן זה גם הכובד שיעורים ראיתי כותב באוד כא שככה הוא מסביר את הרשב שאומרת שאישה נאמנת לומר ש שהיא נאנסה למה למה עד אחד נאמן לומר שהיא נאנסה כי הוא מעיד שכי היא נאמנת להגיד שהיא ננסה מתורת עדות אחת בישור כי היא אומרת שלא נשתנה דינה היא אומרת נאנסתי ואני עדיין מותרת לבעלי כפי שהייתי כבר לפני כן אז להעיד שלא נשתנה הדבר עד אחד מספיק אז גם לתו סוטרי שסובר שפסול כהונה זה דבר שבערבה נכון זה דבר שבערבה לשנות מהדין הקדם להגיד שנפסלה זה דבר שבבה אבל להגיד שהיא עדיין נותרה בעיניה ולא היה בה שום שינוי אז גם ד אחד נאמן עד כאן עד כאן אז אומר רב קיגר הרבית יעקב רב שימן יסוד הנאמנות של האישה לומר לך אשר נבהלתי זה עד אחד נאמן בייסורין לומר ש לא נשתנה דינה בסדר עכשיו נשאלת השאלה נעשה את זה זריז עדיין יש פה קושי מאוד גדול הקושי הוא יש לנו מחלוקת בראשונים האם עד אחד נאמד במקום שאיתך זה כי סורה שיטת התוספות בגיטין הראש בגיטין התוספות בגיטין בדף ב עמוד ב והראש בגיטין במקור כט פרק ה סימן ח ומורדי שם זה סוגייה בגיטי נד עמוד ב היא שדך נאמן מייסורים אך ור במקום שלא התחזק לא איסור ולא יתר אבל אם תחזק התר או תחזק איסור עד אחד לא נאמן עד אחד לא נאמן להפקיע מחזקה שיש לנו רק במקום שאין אין חזקה לא לאיסור ולא ליתר אז יכול עד אחד להיות הוא נאמן הדין הזה נפסק ברמה תראו במקום כג בשולחן עך סימן קכז סג כל דבר שלא התחזק לא להתר ולא לייס עד אחד נלה בפילו סרו זה הראש פרק הניזקין המרדכי פרק הישר ב טוסט שראינו בגיים בדף ב אבל כל אחד תחזק דבר שבאיור אז אין דמן עליו להתירו אלאם כן בידו לתקנו אם היו בכל שתי חתיכות אחת של איסור ואחת של היתר אז נאמנה עד לומר זה יתר וזה איסור שואל הבית יעקב אם עכשיו השך שמה בסימן קכז סעיף קט טז מביא ראשונים שסוברים שיד אחד נאמן אפילו במקום שיתח זה כ איסורה שזה שיטת הרשבא והרן הוא מדייק שגם שיטת הרמבם שהזכרנו בפרק טז הלכה ו שעד אחד ר נאמן לומר שאישה זו גרושה או למרות שהיה לה חזקת עתר אז רואים מכאן שיד אחד נאמן גם במקום חזקת עתר אבל על כל פנים הרי מה ככה נוקט להלכה שיד אחד נאמן אך ורק במקום שאין לא התחזק איסורה ולא ייתרה לא תחזק איסורה אז שואל הבית יעקב הרי כמה נש רובה וחזקה רובה עדיפה נכון אז אם עד אחד לא נאמן במקום שיתחזק איסורה כל שכן שהוא לא נאמן במקום שיש רוב [מוזיקה] פסולים יש פה רוב פסולים ריבון העולמים ורובה וחזקה רובה הדיפה אז איך הוא אז איך האישה הזו נאמנת לומר שהיא ך אשר נבלתי כנגד רוב פסולים כך שואל הבית יעקב גם ה שואל את זה גם עכשיו שמתת בשמט ו פרק ז אומר ולכאורה זה לכאורה יש קצת דיוג מהרמה הרימה אומר שאם היו שתי חתיכות אחת של איסור ואחת של יתר א נאמן העד ומר זה יתר וזה יסור אז הוא שואל לכאורה יוצא שאם היו כאן שלוש חתיכות אם היו דן שלוש חתיכות אנחנו יודעים ששתי חתיכות של איסור ואחת של עתר ובא העד ואומר זה של העטר משהו לא נאמן כי עד אחד לא נאמן כנגד רוב למן אתה אמר שעד אחד לא נאמן במקום חזקת יסור גם לא נאמן במקום רוב אז איך כאן לא נאמן כן אז נגיד זה בקצרה יש מקום להרחיב את זה אבל נגיד זה בקצרה יש תירוץ אחד שאומר הבית יעקב שבעצם אומר ש כל מה שנאמר שעד אחד לא נאמן במקום חזקה זה אך ורק אם מדובר כאן על חזקה שהיא לא איתרה אין בה רעותה היא חזקה גמורה העד הוא שמעורר את הספק כלומר העד בא ואומר רגע א יש פה חתיכה של היה לה מוחזק ש חתיכה של חתיכה של של תר של איסור ווא אומר שזה של הוא מעורר את הספק אבל אם הספק התעורר ללא הץ כן ועכשיו יש לנו התלבטות לעמיד על חזקה ד מעיקרה שמה עד אחד כ נאמן עד אחד כן נאמן במקום שאיתרה חזקה ללא עדות העד אז הוא כן נאמן אפילו ממקום שאיתך זה מה שרוצה לטרון הבית יעקב א הוא מביא ממילא הוא רוצה לומר שאותו הדבר גם רוב ברוב הרי יש מיעוט יש יש ראותה לרוב יש יש מיו כן אז כשם שעד אחד עד אחד לא מועיל במקום שהתחזק איסור הפשט הוא שהתחזק איסורה יש כאן חזקת איסור גמור ללא שום ספק ורך ורק העד הוא זה שעורר את הספק אבל אם תרא הספק בלי כשר לעד אז אז עד אחד כן נאמן בייסורים במקום חזקת איסור והוא הדין במקום שיש רוב כיוון שיש איטרה יש מיוט אז הוא כן נאמן לומר ש כן נאמן לומר להעיד כמו המיות נגד הרוב מאיפה הוא מוכח את זה מרן רן בקידושין בדף כז כותב את זהר תראו במקור לא קצתי את זה לא הבתי את זה אה כן במקור כ ה שאם אישה אומרת התקדשי כן ואני לא יודעת למי ובא אחד ואומר אני קד שתיה אז רב אסי אומר שהוא נאמן אפילו לכנוס אז שואל הרן במקור כפה בדף כז עמוד א מדפי הריף הרי אין דבר שבבה פחות משניים אז אז אומר אז אחת אתמ להוציאה בחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה לא שקשה לא נאמן אומר הרן כלומר אדם יכול לומר אני אני הבעל כן אני הבעל למרות שזה יש כאן רוב כן אבל כיוון שאנחנו ידוע לנו שהיא נבעלה אז הוא יכול לומר אניה בועל אז גם כאן אומר אומר הבת יעקב כיוון שידוע אה סליחה שמה ידוע ש נתקדשה אז הוא יכול לומר אני החתן אז גם כאן כיוון שידוע שנבעלה כן כיוון שידוע שכבר נבעלה והתעורר ספק מהבול אז הוא נאמן לומר אני הבול או הנה מנת למר לכשר נבהלתי אה אבל זה באמת זה קשה כן והאיר את זה רבי עקיב עגר שבשל מה שמה זה זה שהיא אומרת זה שהחתן בא ואומר אני הקדשתי החתן בא מתוך הרוב הוא לא הוא לא אין פה שום התנגדות לרוב ה הרוב לא הכריע שהוא לא החתן הרוב אמר שיש כאן יש כאן חתן שמסתובב אז הוא אומר אני החתן אז המירה שלו היא לא נגד הרוב מה שאיין כן אם היינו אם היינו מניחים ב שאישה שנבעלה אז יש כאן רוב כן אז כיוון שיש כאן רוב פסולים והיא אומרת לך אשר נבלתי אז היא מעידה כנגד הרוב כי הרוב אומר שהיא נבלה לפסול ולא לכשר כן אז זה לא דומה לרן ברן הרוב אמר שהיא נתקדשה אז הוא בא מתוך הרוב ואומר אני קדש שתיה הרוב לא אמר שהוא לא החתן אבל במקרה שלנו הרוב כן אומר לכאורה שהפועל הוא פסול ולא כשר אז איך היא נאמנת לומר לכשר נבהלתי נגד הרוב לכ אומר ר קיב הגר על פי מה שאמרנו לפני כן בחזקת בודקת ו מזנה שכאן זה לא כנגד הרוב זה לא כנגד הרוב מה מה שהיא אומרת אך אשר ניתי זה לא כנגד הרוב כיוון שהרוב הזה לא רלוונטי ברגע שהיא בוחרת ל למי להיבהל היא בוחרת למי אישה בודקת ו מזנה היא בוחרת למי להיבהל אז הרוב כאן הוא לא רלוונטי אם זה היה באונס כן הרוב נר אבל ויתירה מכך גם במקום שבידו במקום שבידו אפילו בתך זה כ איסור הגמור אומר אומר אומר הראש אומר השולחן ערוך הרמה שהנה ד שאין הדמ אכן בידו לתקנו כן זהזה סוגיה ביד אחד נמן בייסורים שאם בידו לתקן ממילא זה מערער את חזקת האיסור זה מערר את החזקה ד מעיקר אם בידו לשנות אותה אם ביד המעיד לשנות את המציאות זה מערר את כל החזקה זה מעיקר ויד אחד נאמן ממילה אז גם כאן בידו בידי לקשר כיוון שבידי ליב קשר ממילא זה לא נקרא אתחזק אתחזק סורה וממילא זה לא זה לא פוגע כשם כשם שביתך זה קי סורה ובידו לתקנו הינ עד אחד נאמן כך גם במקום שיש רוב ובידו בידיה לא י באל הרוב אז היא נאמנת ג עכשיו שמעת אתה אומר ורט יפה בזה נסיים בזה בשמ הבה פרק ז' אומר למה איך היא נאמנת נגד רוב פסולים אומר דבר נפלא על פי השובת על פי תשובת ה התשובות ממוניות שהזכרנו התשובות ממונית אומר למה למה שמעון השליח נאמן לומר שבאמת הוא לא קידש אותה למרות שה שמעו אותו אומר הר מקדשת לי הוא לא התכוון לקדש אותם למה הוא נאמן הרי לכאורה יש כאן חזקת איסור אומר לא אין כאן חסק טיסו זה מה זה מה שאמר התשובות ממוניות כאן הוא בא לומר שהיא לא יצאה מחלק כן איך אומר התשובות ממוניות הנה הוא אומר ככה תראו במקור כב בסוף אדך נאמן ביסור אח לא תחזק יסור אף אגב תחזק לם בסורה הלא הלא מקרית זה סור החדף לדברי העד תיר הסור מכאן אב מודו מקר אסור היה כגדר פרק הדיגיט גבי בפני פני נחתם כלומר עד אחד לא נאמן במקום שהתחזק איסורה במקום שגם העד מודה שהיה כאן חזקת איסור ועכשיו הוא בא לשנות כמו האישה שהייתה אשת איש והוא אומר בפני פני נחתם להגיד שה הוא נתמנה לשליח לגרש את האישה והוא עכשיו רוצה להוציא אותה מחזקת שמה עד אחד לא נאמן לכן הגמרא שואלת אין אי איך שליח נאמן לאניני חתם טוב אני סליחה שאני קצת אומר אבל אבל אבל אבל אבל במקרה של הסיפור שמה של תשובות ממוניות העד העד העד לא העד עומד מעולם לא השתנה החזקתה הוא לא מודה אומר מעולם היא היייתה פנויה ומעולם היא נשארה פנויה היא מעולם לא הת קדשה לי אז שמה הוא נאמן זה לא נקרא שהוא מעיד כן כומר כל מה כל מה שעד אחד לא נאמן זה אך ורק אם גם לדברי העד היה כאן שינוי בדין היה כאן חזקת איסור והשתנה אבל אם גם לדברי העד לא היה פה בעולם חזקת איסור כי רק ועכשיו אתה בא לאחרי את הדין מכאן לבא אז אומר לך אדוני לא נשתנה שום דבר ולכן הוא נאמן אומר אומר עכשיו שמעת את אותו דבר גם כאן יש לנו שלוש חתיכות שניים של איסור אחד של התר אומר עכשיו שמעת הרי הוא העד הזה הרי הוא מכיר את החתיכות הוא יודע בדיוק איפה כל חתיכה נמצאת נכון אז לפי דבריו מעולם אין כאן רוב רוב שייך כשיש תערובת נכון שהתבלבלו הדברים אני לא יודע איפה הוא נמצא אז יש רוב כשאין תערובת אין רוב הרי הוא יודע להגיד שכל חתיכה בדיוק א איפה חתיכה נמצאת הוא יודע להגיד לעד עצמו אין כאן רוב בכלל כמו שאמרנו בתשובות ממנות אין כאן חזקת איסור לא היה פה חזקת איסור גם כ אין כאן רוב כי אין תערובת הוא יודע בדיוק איפה כל דבר נמצא אז כפי שאמר התשובות ממוניות בכד שלומר שעד אחד לא נאמן במקום חז קטיס צריך להקדים ולומר שלעד הזה מודה שהיה כאן חזקת איסור ועכשיו הוא רוצה לשנות אבל אם הוא אומר שמעולם לא היה חזקת איסור אז הוא כן נאמן אז גם כאן הוא בעצם אומר מעולם לא היה כאן תערובת מעולם לא נזקקנו לכוחו של הרוב אנחנו לא באים בכלל אין פה רוב כי אין פה תערובת אז אכן הוא נאמן אז אותו דבר גם כאן כיוון שהאישה אומרת לך אשר נבהלתי היא יודעת בדיוק מה היא יודעת בדיוק את היא בעצם אומרת אין כאן רוב אין כאן תערובת אין כאן רוב אז מממנת אבל צפ בחידוש גדול שעד אחד מה שעד אחד לא נאמן במקום חזקת במקום רוב נגד רוב זה אך ורק לא תר דו יוצא ככה שעד אחד נגד רוב זה תלוי אם זה רוב דיתה כמה נודל את הקמן כל מה שהיה עד אחד נאמן במקום רוב זה רק ובדת הקמן רוב כמן זה רוב שנמצא לפנינו ואז העד אומר אין פה בכלל תערובת אם אין פה תערובת אין פה רוב אז אני בעצם מברר שאין כאן בכלל תערובת אז אז לכן הוא נאמן אבל אם זה רוב דלית הקמן אז גם לשיטתו כן אם זה בדלית הכמה כמו בטריפ כן יש רוב שבימות לא טריפות עכשיו הוא בא ואומר לו מצאתי חור פה למה הוא נאמן הוא מעיד נגד הרוב הרוב אומר שאין פה טריפה אומר שמעת מהס שבכל יום שהטבח אומר שהיה פה טרייפה והיה פה טריפה התשובה היא משום שבידו היה ממילה לנבל את הבהמה מכיוון שהיה בידו לאסור את הבהמה לכן הוא בלים להגיד שההיא גם הייתה טריפה ו הקיצור יש רב שימן בשערי יושר בשער ו פרק ב שלא מסכים עם העכשיו שמעת אתה הוא אומר ש זה לא נכון העד אחד נאמן גם ברובה דלית קמה גם כנגד רובה דלית קמן ולמה הוא אומר דבר פשוט למן דמר הזה שסובר שעד אחד לא נאמן במקום שהתחזק איסורה במקום שיש חזקה בכלל הוא לא נאמן אורטו מה אבור אורטו שהתורה לא נתנה נאמנות לעד אלא אם כן במקום כזה שאין לנו שום אפשרות להכריע את הספקות על ידי חזקות כשאין לנו אפשרות להכריע את הספקות על ידי חזקה ד מעיקרה אז באה התורה ואומרת תברר את הספק אתה יכול לברר את הספק על ידי העד מצויין אז גם כאשר שרו בדלית הקמן כמו רובה דפריש ורובה פריש הרי גם הרוב הוא כלי לבור הספקות אז ברגע שה יש עד כן שאומר שאין כאן ספק אני יודע אני יכול לפשוט את הספק הרי הרוב הרי לא מברר את הספק בתורת בירור גמור הוא מברר אותו מתורת הנהגה אז אומר רב שימן תמיד העד קודם לרוב כי העד אומר שאין כאן ספק מתי התורה אומרת שלוכים אחר הרוב במקום שיש לנו ספק נכריע את נכריע את הספק נברר את הספק פירוק כ הנהגה אבל אם יש כאן עד שאומר שאיין פה בכלל ספק אז ודאי שהוא נאמן אז העד נאמן גם במקום ברוב דלית הקמה כמו ברובל פריש מרו ב פריש או משהו כזה הוא גם נאמן לומר שנגד הרוב למה הוא נאמן כי הוא בעצם אומר אין פה בכלל ספק אתה לא מתחיל את אתה לא מתחיל לדון בספק בכלל אין פה ספק אז אתה לא נזקק להגיע לשלב של הרוב כן זו גם הסיבה שרובה וחזקה רובה עדיפה לא בגלל שחזקה רוב רוב חזק מחזקה אלא שהרוב קודם לחזקה כי הרוב מברר את הספק והחזקה אומרת כ אתה לא יכול אין לך אפשרות לברר תעמיד על ק ד מיקרה ככה מסביר רב שימן בשער יושר בשער ב פרק יג אז אז כאילו ס סדר העבודה הוא כשאין אז יוצא ככה שלמד אמר ש למנדה אמר שעד אחד לא נמ במקום שתחזק איסורה אז הפשט הוא שאם אין שום אפשרות להכריע על ידי חזקה עכשיו אני צריך לברר את הספקות העת בא ואומר שאיין פה בכלל ספק אין פה בכלל במה להסתפק אז הוא קדם אפילו ברו בדלת הקמ אבל כן מודה הרב שימן שאם זה רוב בטבע כמו רוב נשים בלתת ילדן כן אז הרוב בעצם אומר שאיין פה בכלל מקום להסתפק זה בעצם מה שאומר הרוב הרוב אומר שיש לנו רוב בטבע אז אין פה בכלל מקום להסתפק אז כיוון שגם לא הסתפק אז ממילה הד העד הזה לא יהיה נאמן נגד רוב שרוב שהוא בטבע אז יוצא ככה שלדעת רבש לדעת שו שמ תתה לדעת השו ש מתתה עד אחד נאמן נגד רוב רק ברובה דת קמן ברובה דלית קמן הוא לא נאמן אלא אם כן בידו כמו הטבח עצמו שיכול היה לנבל את הנבלה אבל אדם אחר שהוא לא הטבח לא נאמן לפי רב שימן עד אחד נאמן גם במקום שמעיד נגד רוב גם במקום גם ברובה דלית קמן אבל אם מדובר על רוב בטבע שאומר שבעצם אין פה בכלל מקום להסתפק אז אז אז שמה שמה העד הזה לא נאמן בין כך וובין כך במקרה שלפנינו שאישה אומרת לכשר נבלתי שזה רובה דת קמן שמה כול אלמה יכולים להודות שהעד הזה נאמן ש כ אישה נאמנת ומר לך אשר נבהלתי למרות שיש כאן רוב פסולים כיוון שעד אחד נאמן בייסורים ברו בדית קמן אפילו למן דמר שעד אחד לא נאמן במקום שיתחזק איסורה כן זה נכון זה לא דומה נכון במקום שתחזק סורה לא נאמן כי שמה התורה לא נתנה נאמנות לעד במקום שיש אפשרות להכריע את הספק על ידי חזקות אבל אבל כשמדברים על רוב שזה שלב בירור הספק ואיין לנו אין לנו חזקה שאנחנו יכולים להשען אליה אלא אנחנו באים עכשיו להחליט האם מכאן ולהבא להחזיק את המציאות לפי הרוב או לפי העד אז העד אומר שאין פה בכלל ספק ואין פה מקום להשתמש ברוב ולכן יש כוח לאישה לומר לך אשר נבלתי תודה [מוזיקה] רבה