בנין עולם - גדרי מצוות פרו ורבו • הרב אליעזר מלמד, ראש ישיבת הר ברכה • כנס אסופות ה-6

מצוות פרורבו וננסה להגדיר מה היא בדיוק המצווה. ואני רוצה קצת לקצר כי כדי להגיע קודם כל לדברים החשובים מבחינה הלכתית. זו שמדובר מצווה גדולה, המצווה הראשונה בתורה, זה ידוע לכולם. על ידי המצווה הזו, אדם ממש נעשה שותף עם הקדוש ברוך הוא, כי הגמרא אמרה, שלושה שותפים יש באדם, האבא ואמא, ויחד איתם גם הקדוש ברוך הוא. וגם זו השאלה השלישית ששואלים אדם ביום הדין, האם עסקת בפריה עוביה? אמרו ביבמות סג עמוד ב אמר רבי אליעזר כל מי שאינו עוסק בפריה רביה כאילו שופך דמים רבי יעקב אומר כל מי שאין עוסק בפריה רביה כאילו ממעט את הדמות אז מה היא המצווה של פריה וביה אמרו חמים במשנה ביבמות סא עמוד סאב לא יבטל אדם פריאה וביה אלא אם כן יש לו בנים בית שמאי אומרים שני זכרים ובית הלל אומרים זכר ונקבה שנאמר זכר ונקבה ברא יש דעה שאומרת כמו הריד שבעצם בית הלל אומרים שיוצאים או בשני בנים או בבן ובת אבל דעת רוב הפוסקים שדעת בית הלל שיוצאים רק בבן ובת אם היו שני בנים לא יוצאים ידי חובה אם היו לו בנים ומתו לדעת רב הונה קיימת מצד טובו כי המצווה הייתה לא והוא הוליד אבל לדעת רבי יוחנן כיוון שאין בנים שימשיכו אותו, לא קיים את המצווה. כלומר, אם הם נפטרו לפני שהוא נפטר, הוא לא קיים את המצווה. וכך נפסק להלכה. אמנם, אם הבן והבת הולידו ילדים, אז גם אם הם נפטרו, הוא קיים את המצווה. אם רק אחד מהם הוליד אז גם לא קיים. צריך ששני הילדים יוכלו לקיים. הכוונה אם אחד מהם נפטר בלי שהוא הוליד והשני אפילו הוליד הרבה ילדים לא קיים את המצווה. אם היה אחד הילדים לא מסוגל ללדת גם הוא לא קיים את המצווה. ומכאן לשאלה האם האם נשים חייבות גם כן במצווה נחלקו בזה התנאים במשני ועמוד סה עמוד ב האיש מצווה על פריאה וביה אבל לא האישה רבי יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלוהים ויאמר להם אלוהים פרורבו כלומר שניהם צובו שואלים חכמים מנמילה אמר רבי איל משום רבי ליעזר רבי שמעון המקרה מילו את הארץ וכיבשו איש דרכו לכבוש האמת אם אפשר לבקש שם שיפסיקו לנגן זה יעזור מאוד >> מה >> יופי תודה רבה אז אם כן הסיבה שחכמים אומרים שהאיש חייב ולא האישה כי נאמר וכיבשו והאיש דרכו לכבוש ולא אישה רבי יוסף אמר מאחה אני אל שדי פרובה ולא כאמר פרובו. אנחנו יודעים שהאיש חייו ולא האישה אבל באמת זה לא פשוט ראינו מחלוקת הנאים יש גם מחלוקת המוראים אדמ רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אחד אמר הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה ואחד אמר אין הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה אני מקצר הגיעה אישה ופסקו לה כלומר רצתה בעלה הקר רצתה להתגרש ולקבל כתובה אמר לה הרב בשלב ראשון נכון? את לא חייב בפריה וביה. אבל אמרה מה? לא יהיה לי בן שיוכל לשעוד אותי כשאני אהיה זקנה. כלומר אם אתה אם את בא בטענה הזו אז מגיע שיגרש אותך ויתן לך גם כתובה. אז שוב מצד אחד נפסק כמו חכמים שהאישה לא חייבת בפריה עוביה אבל מצד שני היא יכולה לטעון אני רוצה ילד. והטענה הזו חזקה כל כך שהיא מצדיקה גירושין ועוד מגיע לכתובה. המשך חוכמה אומר למה באמת התורה לא ציוותה ולא חיבה את האישה גם בפרובו? והוא מזמיר שהתורה דרכיה דרכי נועם ולכן התורה לא ציוותה על מצווה שהיא ממש קשה. היום היא קצת ניתה יותר קלה, אבל בעבר גם היה העצב לא היה פידורל וגם העצב היה הרבה ממילא העצב היה הרבה יותר גדול וגם הסכנה הייתה רבה מאוד. לא מעט מקרים היו שנשים מתו בשעת לידתם ולכן אומר המשך חוכמה שאי אפשר לחייב את זה את האישה אלא היא צריכה להתנדב. באמת אם אנחנו מדייקים אז כאשר המצווה מופיעה בשלב הראשון אל אדם וחיבה נאמר להם פרו ורבו לשניהם אחרי המבול כאשר המצווה נאמת לנח אז המצווה נאמרה לנוח ולבניו כלומר אפשר להגיד אחרי חטא אדם הראשון ובעצם תלדי בנים אז באמת החיוב היה אך ורק לאיש עכשיו עולה השאלה הגדולה באמת האם אכן נשים פטורות מהמצווה אולי אני אשאל יותר זה יפה ככה להגיד להגיד האישה את רק עוזרת לבעלך לקיים את המצווה אבל עיקר המצווה הזה שלו תודה רבה שאת גם עוזרת ואת מסייעת כל מה שאת יולדת וכל זה זה לא המצווה שלך זה המצווה שלו מה אתם אומרים זה נראה יפה להגיד את זה. בכל אומר שאני שאלתי בשיעור נשים אמרו לא כל כך נראה. אבל דבר מעניין אני רוצה ברמז שם הגמרא שאומרת שמי שמסביר א שהאיש חיה ולא האישה בגלל כיבשוה זה רבי ל משום רבי אלעזר ברבי שמעון ושם מיד אחר כך הגמרא מביאה עוד ממרות בשמו. אמר רבי ל רבי אלעזר ברבי שמעון כשם שמצווה לאדם לומר דבר הנשמע כך מצווה לאדם שלא לומר דבר שאינו נשמע אולי יש קשר אחר כך יש עוד ממרה מותר לו לאדם לשנות בדיובר השלום יש מי שאומר מצווה לשנות יכול להיות שיש קשר שאולי צריכים להגיד את זה בצורה טובה יותר אבל באמת השאלה היא גדולה אני רוצה לענות יש במצוות פריאה רוביה שני חלקים. חלק אחד זו המצווה הכללית שהיא יותר גדולה ובמצווה הזו האיש והאישה שווים. ויש אחר כך הגדרה פרטית של המצווה. אולי נתאר את זה. מה מה המשמעות של מצווה כללית? מצווה כללית פירושה יסוד ומגמה בתורה שעדיין אין בה גדרי חיוב אלא ערך וייעוד שאדם מצווה להזדהות עמו. ולהשתדל לקיימו ככל יכולתו אבל אין עדיין הגדרה אפשר להגיד זה בדומה לכך גם תלמוד תורה התורה ניתנה לגברים ונשים כאחד ונשים חייבות לחיות חיי תורה א צריכות ללמוד מה שצריך בשביל זה אבל גדר מצוות תלמוד תורה היא על האישאישה פטורה אם אם תלמד יש לה מצווה אז נגיד את זה יותר כלומר מדובר פה קודם כל בערך כללי שהוא מעל ומעבר למצוות. זו המגמה היסודית של הבריאה. כמו שאמרו חכמים במשנה, לא נברא העולם אלא לפריאה וביה. ואולי נחזק את זה. אולי אולי קודם כל נגיד למה צריכים הגדרה פרטית. זה שזה דבר גדול אפשר להגיד מו מבינים אבל כיוון שמדובר במצווה שהיא כל כך כללית אבל היא תלויה בזה שאדם צריך למצוא אישה והוא צריך להתגבר על כל מיני קשיים ולפעמים יש עיכובים ויש בעיות של פרנסה כלומר המציאות היא מאוד מורכבת ולכן קבעה תורה הגדרה צריכים להתחתן ועוד אמרו חכמים שהמצווה הזו היא בזמן מסוים עד גיל 20 חכמים שאמרו עד 24 כלומר ממש קבעו גדרים וזה חייב להיות בן ובת כי אם לא אף על פי שהמצווה הזו גדולה מאוד וחשובה מאוד יכול להיות שבגלל כשייהי המציאות היא בסוף לא תתקיים לכן סבתה התורה גם ציווי פרטי שאדם ידע הוא חייב לקום ולעשות מעשה ולא להסתפק בזה שהוא אומר זה נורא חשוב לי אני נורא רוצה אני בעזרת השם משתדל אולי עוד 10 שנים, אולי כשאני יוצא יותר מבוגר, לא, הוא צריך להתאמץ ולשקוד על זה כדי לקיים את המצווה. ההבדל להלכה שאם איש לא רוצה להתחתן כעיקרון, אמרו חכמים קופים אותו. אמנם השאלה באמת איך אפשר לכפוט אותו? כי הרי אפשר להגיד לו עם מי להתחתן. אבל ככה פסק בשולחן ערוך, איש שלא רוצה להתחתן, קופים אותו. איך קופים? יש אומרים נותנים לו מקרות, יש אומרים מייסרים אותו, עושים לו כנסות, אבל גם אז עם מי להתחתן. כלומר, קודם כל מדובר על משהו עקרוני שאם הוא לא רוצה להתחתן, אפשר לקוף אותו. אפשר לצייר ציור לדוגמה שיש לו קשר עם מישהי ושואלים אותו מתי אתה מתחתן? אומר, "אני רוצה להתחתן איתה, אבל בקיץ. בקיץ אומר, בחורף. בחורף בקיץ." ב שלב אומרים לו או שאתה מתחתן או שאתה חוטף מכות. נניח לפי הדעה שנותנים מכות. עוד דוגמה נוספת שאלה שנשאלה רבש שהיה איזה אדם צעיר שבחור שלא קיים צדורו והוא התקשר עם אישה מבוגרת מאוד אבל עשירה גדולה והוא טען שזאת אהבת חייו והוא לא אכפת לו על הכסף בכלל רק רוצה בגלל אהבותו אליה והמשפחה של האישה אומרים שכל מה שהוא רוצה זה להתחתן כדי לקבל את הירושה שלה ואז שאלו את הרי ריבש. כלומר, הקהילה שם רצתה לכפוט עליו שהוא לא יכול להתחתן איתה, כי אם הוא מתחתן איתה, הוא לא מוליד ילדים, הוא לא מקיים פרורבור. שלחו את זה לריבש. הריבש אמר, כעיקרון, אתם צודקים, היה אפשר לכפות אותו שלא להתחתן איתה, אבל לא כדאי לכפות. הדברים בנושאים האלה מורכבים יותר ולכן לא כדאי להשתמש בזה. אבל הנה לנו דוגמאות למקרים שהיה אפשר לדבר על כפייה. אז אם כן, כשהאיש לא רוצה להתחתן או רוצה להתחתן עם אישה שהיא לא יכולה ללדת, כיכרון הוא לא בסדר, הוא עבריין, לא היה אפילו אפשר, אם אפשר ללחוץ עליו, ללחוץ עליו. לעומת זאת, אישה שהיא לא עושה את זה, אומנם מבטלת מצווה מאוד גדולה, היא לא מקיימת אותה, אבל אי אפשר להגיד שהיא עבריינית. יש לה כמו שאמרנו מצווה כללית להשתדל עד כמה שאפשר אבל אין עליה חובה פרטית ולכן כאשר היא מתבטלת מזה היא לא נחשבת עוברת על המצווה ועכשיו נסביר המצווה הכללית היא יותר חשובה מאשר המצווה הפרטית המשנה מסכת גיטין בדף מא עמוד ב מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי בית הלל בית שמ מה אומרים? כלומר, כיוון שיש לו אדון אחד והוא חצי בן חורין, יום אחד יעבוד לעצמו, יום אחד לרבו. בית שמאי אומרים, תיקנתם את רבו ואת עצמו לא תיקנתם. ליסא שפחה אי אפשר שכבר חצי בן חורין. בת חורין הוא לא יכול להתחתן כי חצי אוהבת. אז מה יבטל? יכול להיות שהוא לא יוכל להתחתן ולא להוליד ילדים ולו לא נברא העולם אלא לפרייה רוביה כלומר כל עולם נברא בשביל פרייה רוביה אדם הוא בצלם אלוקים והוא ממשיך את הבריאה על ידי שהוא ממשיך לא ליד ילדים אז איך אפשר שיהיה אדם שלא יכול להתחתן בהראיה מזה שנאמר לא טוב רעה לשבת יצר הרע הפסוק שמה הוא רחב יותר ואומר זה זאת תכלית העולם כ אמר השם אז אלא מה מפני תיקון העולם קופים את רבו ועושה אותו בן חורים והודו בית הלל לבית שמיים שאכן חייבים לשחרר אותו כדי שהוא יוכל לקיים את צד ברור שואלים התוספות שם שתי שאלות שאלה אחת למה א אמרו משום לא טוב ברע לשבת יצר הרע היה צריך להגיד משום מצוות פרורבו שאלה שנייה איך אפשר להגיד לאדון לשחרר אותו כשיש מצווה שלא לשחרר עבדים לעולם בהם תעבודו אז אומרים לאדם תעבור עבירה כדי שהוא יוכל לקיים את המצווה ולא אומרים לאדם חטו כדי שיזכה חברך אז איך זה שפה אומרים תחתה בשחרור העבד כדי שהעבד יוכל לקיים פרורבו מתרצים את זה כמה תרצו את זה כי באמת אמרו לשבת יצרה ולא אמרו פרורבו כי פרורבו מבטא את המצווה הפרטית ואילו הרעיון שלשבת יצר הרע זה מבטא את המצווה הכללית שהיא יותר גדולה וזו הסיבה שלכן מבטלים מצוות עשה כדי שאדם אחר יוכל לקיים את את המצוות פרורבו כלומר זה לא בגלל פרורבו אם זה פרורבו אי אפשר היה לחייב את האדון לשחרר את העבד אם זה הייתה מצווה פרטית אבל כיוון שמדובר על מצווה כללית שכל העולם כולו נברא בשבילה אז אפשר להגיד אתה צריך לשחרר את העבד כדי שהוא יוכל לקיים את המצווה הכללית הזו ככה תראת גם רב חיים בריס גם ראיתי שהרב זרבק דוגמה נוספת אם אדם היה נשוי זוג היו נשואים 10 שנים ולא ילדו ילדים הגמרא אומרת המשנה גמרא במות סד ד עמוד א' שהם התגרשו כדי שיוכלו לקיים מצוות פרובו. מה הדין אם יש בן אחד או בת אחת? האם גם אז אפשר? לא. כלומר יש בזה דעות אבל זו דעת רוב הפוסקים. ושוב כלומר הגירושים פה הם לא מפני שלא קימו פרורבו. כי אם זה פני שלא קימו פרורבו אז היה אפשר להגיד יש רק בן, יש רק בת, עדיין לא קיים. הוא אפילו יש חמישה בנים, עדיין אין בת, אלא מפני שאין ילד, כלומר ילד הוא יותר חשוב מאשר פרו. על פרורבו לא היו אומרים לאדם להתגרש, אבל על זה שאין ילד אומרים לאדם להתגרש. אז הנה אנחנו רואים שהמצווה הכללית היא יותר חזקה. עכשיו, שאנחנו אומרים מצווה כללית, אין הכוונה רק ילד אחד זה המצווה הכללית. גם הילד עשירי זה המצווה הכללית. אין חיוב, אין גדרי חיוב על המצווה הכללית, אבל גם הילד העשירי זו מצווה עצומה. אמנם לא יתגרשו עבור זה, אבל המצווה הכללית היא גם בילד העשירי גם ויותר. דוגמה נוספת אמרו בחכמים במגילה כז עמוד אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר אין מוכרים ספר תורה אלא ללמוד תורה וליסא אישה מסבירים שם תלמוד שהתלמוד הביא לידי מעשה אישה נמי לא טוב ראה לשבת יצרה שוב אנחנו רואים פה שהמצווה הזו היא מעל שאר המצוות והיא שוב עבור מי מוכרים ספר ספר תורה מוכרים ספר תורה גם אם אדם קיים פרובו אם הוא יכול להתחתן עם אישה שיכולה ללית ילדים תורה הפוסקים מוכרים ספר תורה כדי שיוכל להתחתן ויחד לא לדאוד ילדים ומה יהיה אם זו תהיה אישה גם עבור אישה אם קראו ספר תורה כלומר שוב זה לא גדרי פרורבו אלא כדי שהיא תוכל להתחתן ולהוליד ילדים אני פה לא חייבים להגיד גיד שכדי להולד ידים אפשר להגיד רק כדי להתחתן כי הלכה גם אומרת שאם יש לנו יתום ויתומה ויש לנו כסף רק בשביל אחד אנחנו יכול למכור ספר תורה והוא מספיק לאחד אז את מי מחתנים אומרים את היתומה לפני היתום אומנם שאומרים בגלל שבושתה היא יותר גדולה אבל בפועל יוצא שעבור זה שיהיה לה ילד מקדימים אותם מה ש אותו זה מה שיוצא בפועל ושוב אנחנו רואים פה שיש מצווה כללית שהמצווה הכללית כוחה יותר גדול מאשר המצווה הפרטית כלומר המצווה הפרטית היא בתוך מכלל המצוות והיא לא דוחה מצוות אחרות ואילו המצווה הכללית היא כזו שהיא גם דוחה מצוות אחרות ומכאן לשאלה כמה ילדים אדם צריך להוליד שזו בעצם אני מנסה להגיע לבירור הזה המשנה בבמות סא עמוד ב לא יבטל אדם מפריאה וביה אלא אם כן יש לו בנים בית שמיים אומרים למדנו את זה שני זכרים בית הלל אומרים זכר ונקבה משמע מהמשנה אם יש לו לבית הלל זכר ונקבה יכול להתבטל מפריה ורבייה אומרת הגמרא שם בדף סב עמוד ב מתניתין דלא כרבי יהושע כלומר לפי המשנה אפשר היה לספג את בן ובת וזהו אבל רבי יהושע אומר אחרת דתניה רבי יהושע אומר נשא אדם אישה בילדותו ישא אישה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר בבוקר זרע את זרך ולערב על תנך ידיך כנך יודע איזה הכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים למעשה אומרת הגמרא אמר רב מתנה הלכה כרבי יהושע כלומר ההלכה שגם אם היו לאדם בן ובת כייים מצוות פרובו שהוא בגלל המצווה הכללית יש לו מצווה להוליד עוד ילדים. אולי נפרט יותר למה באמת יש מצווה להוליד עוד ילדים. אפשר להגיד שתי סיבות עיקריות. סיבה אחת, ערך החיים. אמרנו כל העולם כולו נברא בשביל פריאה וביה. וככה אנחנו רואים המצווה הראשונה שנאמרה לאדם וחווה רורב ורות הארץ. כך נאמר לנח והברך אלם את נוח ואת בניו פרורבו וכולי ואחרי זה עוד פעם אתם פרורבו לאברהם אבינו כאשר הקדוש ברוך הוא מברך אותו מה נאמר כי ברך בךבע ארב את זרך ויצחק אבינו וזרך כוכבי השמיים ליעקב אבינו ואז כפר הארץ ככה כאשר משה מברך את ישראל גם אומר השם אלוהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים על הגאולה נאמר ופרו ורבו וברתי עליכם אדם ובהמה ורבו פרו וכן הרבה אותם כצון אדם וככה אנחנו גם ראינו מהמעשה שסיפרו חכמים בבטר צדק א' על אבצן שאמרו שהוא בועז שהיו לו 30 בנים ו30 בנות וחיתן את כולם ואז הגיע רות המואביה לשדה שלו והיה צריך לגמול חסד והוא היה יכול להגיד 60 תירוצים למה הוא לא יכול להתחתן איתה? מה עוד שהקרוב יותר לא רצה? מה עוד שהיה אפשר להטיל ספק על הגיור שלה? והוא בכל זאת התחתן ובסופו של דבר הולידת עובד שממנו נולד דוד וכל מלכות ישראל. אז הנה לנו דוגמה ערך של חיים של אדם. א' כל אדם עולם לא אבל מי יודע? יכול להיות שהאדם הזה שהלך הל מדברים אחר כך מי יודע איזה אדם זה יהיה אז לכן המצווה היא עצומה וכמו שאמרנו המצווה הכללית היא בילד הראשון בילד העשירי היא תמיד סיבה שנייה גם אם אדם קיים מצוות פרורבור לא בטוח שהוא אכן יקיים אותה וכמו שלמדנו אם הבן שלו ימות או הבת שלו תמות לפני שהוא עוד בעודו בחיים נמצא שלא קיים מצוות פרורבו הנציב בעמק שאלה הוא לומד מהשאילטות שלפי השאילטות בעצם המצווה להוסיף וללת עוד ילדים היא חובה דאורייתא מפני שיש ספק אולי יהיה לו בן שימות אולי בת שתמות לכן מחמת הספק הוא צריך להוד עוד ילדים כדי שיהיה בטוח שהוא מקיים את המצווה אומנם שאר הפוסקים אמרו השיבו על השאלטלות ואמרו לחשוש למיטה זה חשש רחוק. עם זאת, אם אנחנו מדבר על תוכן העניין, אמרנו נכון, יהיה לו שני ילדים שהם יחיו אחריו, הוא מקיים את המצווה, אבל אולי לא התחתנו, אולי בפועל לא ימשך זרו, נכון, פרורבו המדוקדק הוא יקיים, אבל כי לא חוששים למיתה, אבל מי אמר שגם הם התחתנו ומי אמר שבאמת זרו ימשיך? ולכן כדי להבטיח את הערך של קיום המצווה אמרו רחמים להוסיף וללדת עוד עכשיו השאלה כמה צריך ללת עוד מה המצווה המצווה ללדת עוד ככל כוחו של האדם כל עוד נשמה בהפה צריך ללת עוד ילד ועוד ילד כל עוד נשמה באפה זהו רק כשהוא אנוס הוא פטור מהמצווה שהיא אמרנו מצד אחד תוספת של חכמים אבל היא מבטאת ערך כללי של דאורייתא מעל מצווה רגילה אז אולי צריכים ללדת אין ספור ילדים ואולי כיוון שזו מצוות חכמים אז יכול להיות שבטענות קלות יחסית אפשר להיבטל ממנה אני רוצה לומר השאלה הזו היא שאלה חדשה היא לא שאלה שהייתה לפני מאות שנים מדוע כי באופן טבעי בעבר לא היו כמעט משפחות מאוד גדולות. היו אנשים בודדים, היו מאוד עשירים. היו גם שהיו בתקופה שהתחתנו עם שתי נשים אז היו מאוד עשירים שהיה להם הרבה ילדים. אבל באופן כללי הממוצע של ילדים ששרדו והתחתנו אחר כך היו 2.2. זה פחות או יותר אם עושים את החשבון מאדם וחווה ועד נניח לפלפני 100 שנה או עד אלינו. אם זה עד אלינו הייתה קפיצה זה צריך להיות אולי 2.3. אם זה עד לפני 100 150 שנה 2.2. כלומר באופן כללי גם אם נולדו לאדם חמישה ילדים שניים קצת יותר שניים בממוצע 2.2 נשארו בחיים. בנוסף לכך היו מניקות שנתיים לפחות וכמו שאנחנו אומרים בגמרא בעת הענקה לא יכלו להיכנס לרעיון כנראה היום הבריאות השתפרה ואפשר גם להניק וגם להיכנס לרעיון שזה בעצם שני הורמונים סודרים אבל בעבר כמו שאנחנו רואים בגמרא 24 חודשים אין אין וסתות אין אין המשך של לא יכול להיות שיהיה הריון מאוד שהיו מניקות לא זו בלבד. היו הרבה בעיות של הכרות שהיום יודעים לפתור. בקיצור, בעבר הייתה אם מישה כבר זכתה לברכה ויכולה ללדת יותר, היא לא עלתה בדעתה שכדאי למנוע. זה כבר מקרים נדירים כמו האישה של רבי חיא, אבל באופן כללי לא רצו למנוע. ולכן השאלה הזו היא שאלה חדשה. השאלה בימינו היא שאכן אם זוג ירצו שיהיה להם הרבה ילדים יהיה להם ממש הרבה ילדים אם לא יהיה אם הם יהיו רגילים הם יוכלו להוליד יותר מעשה ילדים ואז ממילא עולה השאלה אכן מה היא בדיוק המצווה אז נתחיל קודם כל להראות שהמצווה הזו היא לא מחייבת לגמרי דין ראשון תרומת הדשא בסימן רסג נשאל על ידי אחד שהתחתן כבר וקיים צד פה ואשתו נפטרה ועכשיו הוא רוצה להתחתן עוד הוא עוד צעיר יכול לוליד עוד ילדים אבל הוא דואג שם האישה הבאה היא הייתה קטטות אולי היא תתקוטט עם הילדים של האישה הראשונה ואולי הילדים שלה התקוטטו עם הילדים של האישה הראשונה והוא מצד שני מציאים לו אישה מצד אחד ברור שהיא לא יכולה ללדת אבל כולם אומרים היא אישה טובה, אשת שלום, אין שום חשש של קטות ומריבות והוא רוצה להתחתן איתה. זה בסדר או לא? הוא אומר תרומות הדשן כן בסדר. הוא יכול להתחתן עם האישה שהיא אשת שלום כדי להימנע מקטטות. כלומר, אנחנו רואים אמנם להימנע מקטטות זה רך חשוב, אבל איך אומרים מי חייב שאישה אחרת תהיה עם קדתות? כלומר מסיבה ערקית בת משקל אפשר להימנע מהמצווה הזאת. דין נוסף הרמב"ם אומר לגבי מצוות עונה באופן כללי כל עוד אדם נוקי מצוות פרורבור אסור לו להימנע מהעונות שקבעו חכמים שחייב אדם לאשתו. אבל אם כבר קיום פעורבו אומר הרמב"ם אפשר להיבטל. כך גם פסק בשולחן ערוך הבן העזר עונם הבית שמואל שואל ואומר הרי עדיין יש מצווה להוסיף עוד ילדים אז איך אפשר להבטל ויש עוד כמה שפוסקים כמותו אבל גם הרבה אחרונים אומרים כמו הרמבם בשולחן ערוך שאם כבר קיים צת א פרורבו לא חייב לקיים את כל העונות וזה אומר שבעצם הוא יכול להתבטל מפרי הערביה כלומר הוא לא חייב אה אה מה הכוונה לבטל לגמרי? ודאי שלא אבל יכול לסדר את זה בזמנים שהסיכוי שיהיה ילד פחות. כלומר רואים החיוב חלש יותר. הרמב"ם כותב אף על פי שקיים אדם מצוות פריאה וביה הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרוט ולרבות כל זמן שיש בו כוח. שוב מה זה כל זמן שיש בו כוח? עוד הוא מסוגל הכוונה שיש לו הרבה כוח ואז בקלות הוא יוכל לגדל עוד ילדים בכל אופן כנדברי הרמבם הביאו ספר חרדים שוד רבש גם מדברי התוספות עולה שברור שהמצווה של התוספת לשבת יצרה זה לא זה מעל ארבעה ככה יש אומרים בפוסקמטי זו שאלה חדשה יש אומרים שהמצווה להוליד כל עוד יש ממש כוח כוח היא ממש מצווה מחייבת. ככה כתב הרב יוסף מסש באוצר המכתבים. שאלו אותו על משפחה שיש לה יותר מארבע ילדים, אבל מצבם הכלכלי קשה והם שואלים האם מותר למנוע הריון? כמובן אנחנו לא מדברים פה על השאלה איך מונים הריון. השאלה מדובר במצב שמונים הרעיון בצורה מותרת. האם מותר או אסור? משיב הוא אומר מדביא דברי הרמב"ם כל עוד יש לו כוח והוא מחדש ואומר זו מצווה דאורייתא ממה שנאמר במשך הפסוק על פורבו שרצו בארץ ורבו בה כלומר המצווה מהתורה היא להמשיך להגדיל את המשפחה כמה שאפשרות הוא אומר להם ראינו הרבה משפחות גם לא היו כל כך עשירות הולידו הרבה ילדים וחינכו אותם יפה כיוצא בזה בשוט שבט הלוי חלק ד קסא נשאל מאדם בן 44, יש לו שמונה ילדים והוא אומר, "קיי כבר את המצווה בצורה יפה, אבל אשתו אומרת רוצה עוד ילדים ולהראות שמשפחות דתיות יכולות לגדל הרבה ילדים בשמחה ומה עושים?" והוא מחזק את האישה ואומר כן לא לדאוג לפרנסה, לא לדאוד ילדים כי זו המצווה. אני עוד לפני שאני הולך לדעות האחרות אז אני רוצה להקדים על התוקף של מצוות לערב על תנך ידיך יש אומרים שיש פה מחלוקת שיש אמרו שזה ממש מצווה מדברי סופרים אבל אולי כמו שהסברתי זה מצווה מדברי סופרים שמתלבשת על ערך אדיר מן התורה אבל זו מצווה מדברי סופרים ככה כנב ככה משהו מעריף מהרמב"ם רטבז חלקת מחוקק ועוד אבל מלשון הרמבן אנחנו רואים שאומר שהמצווה הזו ככה לשונו מוכיוון מצד רבנן היא כמנהג דרך ארץ כלומר לא ממש שזה תוקף אלא כמו שנוהגים ככה גם אנחנו רואים מרשי אומר מצת מצווה עיקה ככה הוא קורא לזה הרי אומר קורא לזה עצה טובה. היו מרבנים של זמנינו שאמרו יש כאן מחלוקת. יש רשו אומרים שזה מצווה גמורה מדברי סופרים. יש אומרים זה הדרכה טובה. ככה למשל כתב בשול בני בנים. אבל יותר נראה שאין כאן מחלוקת. כי אפשר לומר במשך דורות על גבי דורות לא העמידו את אותונים האלו כחולקים זה על זה. כי כמו שאמרנו מצד אחד אפשר להגיד זו מצווה בדברי סופרים אבל היא מצווה הרבה יותר בדברי סופרים כי יושבת על הערך העצום להיות שותף עם הקדוש ברוך הוא בהוספת חיים בעולם ומצד שני זה מצווה יותר חלשה מדברי סופרים מצווה רגילה כי אין לה גדרים והיא לא מוגדרת כל כך ואמרנו מכל מיני סיבות אפשר לבטל אותם אז שוב אנחנו בספק מה בדיוק החיוב נאמר בהרב רבינוביץ' א ראש ישבת מלא דומים זכרונו לברכה אחרי שהוא מביא את לשון הרמבם על זה ש שכל עוד יש בו כוח אז הוא אומר מסביר את זה שמה הכוונה כוח זה נתון לשיקול על דעתו ואם יש לו כלומר שלקול של כוח זה לא כל עוד נשמה באפה אלא אם יש לו כוח אה להתמודד עם זה בצורת טובה בצורה נעימה. כך גם עולה מרוך השולחן. הוא אומר ציוו חכמים שאם מכיר בעצמו שעדיין ראוי להוליד ישא אישה בת בנים אם מעמדו מספיק לפרנסם. כלומר אפשר לפי דעתו לשקול שיקונים של פרנסה. אומנם אפשר קצת להגיד זה אישה שנייה אבל עדיין לוקח בחשבון את השאלה של הפרנסה. אז עכשיו נניח יבוא אדם וישאל את הרב, יש לי כך וכך ילדים, יש מצוות לערב על תנך ידיך, מה אני חייב להוליד או לא חייב להוליד? מה הרב צריך לענות לו? עכשיו אני אגיד אם הוא יגיד המצב שלנו היום ונורא אשתי ממש קשה לה לא מוכנה אבל אנחנו שואלים כי אם חובה חובה אבל זה יהיה לנו מאוד קשה אנחנו נהיה בדיכאון מה הרב יגיד במחצב כזה מן הסתם יגיד פטורים יבוא אותו זוג ויציק את השאלה אחרת יגיד אזם קשה אבל אנחנו יכולים מעוניינים. מה אז הרב יגיד? בבקשה מצווה. כלומר, בעצם השואל קובע את התשובה. השואל יציג את הבעיה בעיה קשה. הרב יגיד לו, טוב, אתה פטור. כמו שראינו תורות הדשן חושש מקטטות א בענסה, רוחש שולחן. יציג את זה בצורה קלה, יגיד אתה חייב. אז שוב, מה הפתרון? מה המצווה? איך אנחנו מה הכלי שיש בידינו? כל אחד יעשה על המשקל את הקושי שלו, איך איך שוקלים את הקושי. לכן נראה לי שאפשר לומר כדי לעזור לשואלים ולעזור לרבנים שנשאלים על זה לחלק את המצווה לשני חלקים. החלק הראשון אפשר להגיד הוא החלק המחייב יותר וזה להוליד ארבעה חמישה ילדים. החלק השני מעבר לזה שזו מצווה מאוד גדולה אבל כשיש לאדם שיקולים ש יכול לשקול שיקולים שונים ואני אסביר מה הסביבה קודם כל אני חושב רבים מאוד מהרבנים כך בפועל עונים אדם בא ואומר קשה לו מאוד כמה יש שני ילדים שלושה ארו שיהיה לכם אותו יבואו וישאל בילד השישי ויגידו לו אתה כבר קיימת מצווה די טוב, אבל אני רוצה לתת לזה קצת יותר תוקף. שתי סיבות למה להגיד את החלוקה הזו בתוך המצווה העצומה הזו שאמרנו שאמרו את החכמים, אבל היא מבטאת מצווה גדולה ועצומה מהתורה. שתי סיבות למה אפשר לחלק בין ארבעה חמישה ליותר. סיבה אחת. אולי אולי לפני כן אמרנו אתם זוכרים שאמרנו שיש במצה הזו שני צדדים צד אחד או איזו מצווה מאוד גדולה כמו דאורייתא צד שני אומרים זה רק דרך ארץ אולי פחות אפילו במצווה דרבנן אז הנה נתנו מקום לזה ומקום לזה אבל יותר יש לנו כלל כל דתקון רבנן כאין דאורייתא תקון כלומר כאשר תיקנו חכמים משהו כמו התורה לכן שתיקנו חכמים צומות החורבן אז כמו יום הכיפורים. אמנם בינתיים זמנים יותר טובים לכן יש לנו הצומות הקלים הפכו מחמורים לקלים אבל יש לנו את הכלל כל תתקון רבנן כן דורייתא התורה ציוותה בן ובת אפשר להגיד גם את רבנן גם מצאנו שכך כתב אחד האחרונים רבי יוסף אותלינגי בלוח דינים של נמוקי יוסף יבמות אות ס מדאורייתא כיים פריה וביה בבן ובת לחוט ומדרבנן באוטר טרי מכל אחד. כלומר לפי דעתו שני בנים שני בנות. עוד יש לצרף את הסברה של המקשלה שהסביר בשאיתות שהוא אומר למה צריכים לפי השו צריכים להוליד עוד ילדים מפני שאם הוא לא הוליד עוד ילדים ספק אם הוא יקן אתה מצד דאורייתא ואז ממילא אפשר להגיד בלי סוף אבל בהחלט אם יהיו ארבעה חמישה כבר יצא מהספק אה בפועל הסיכוי שבארבעה ילדים יהיו שני בנים ושתי בנות 37.5% ח% בחמישה 62 אבל אני לא חושב שהעל פי הרב אוטלינגי אפשר ממש לקבוע ונחרצות שחייבים דווקא שני בנים ושתי בנות אבל אפשר כן ללמוד ארבעה או ארבעה חמישה בחמישה בדרך כלל יש שני בנים ושתי בנות אמרנו זה 62% ואז אפשר להגיד שהמצווה המחייבת מדרבנן זה שני בנים ושתי בנות מה אומר מצווה מחייבת זה אומר אם יש אדם שאלות אתה לא שונה מאחרים את קיים את המצווה אולי אני כבר הקדמתי קצת את המוחה הסברה השנייה דרך ארץ כאשר אנחנו לא יודעים איך מקמים מצווה אז אומרים פוקחזמעם הדבר צראה איך ישראל קדושים מקיימים את המצווה אם אנחנו מסתכלים על משפחות דתיות שאין להם בעיות משכות דתיות רגילות אנחנו מוצאים שבדרך כלל רוצים ארבעה חמישה ילדים כבר אני מדבר לא כאלה שאומרים נמסור את חיינו על כל המצוות ומצד שני גם אנשים שמקיימים שומרים שבת כשרות תפילות אנחנו רואים שכאשר אנחנו מסתכלים אז מי שאין לו קשיים זה מה שהוא שואף וגם זה אומר לנו איזשהו מדד הנה כבר אנחנו בדור שאפשר להת הרבה מאוד והמשפחה הדתית הרגילה שמחה וגעה בארבעה חמישה ילדים. וכמו שאמרנו ככה גם היה הלשון של הרמבן ושל הריבד שזה מצווה להוסיף עוד ילדים כדרך ארץ כמו שמקובל. אז אם נניח בא אדם ושואל, אומרים אומר זה קשה, אומרים לו אתה אתה אדם די רגיל, נכון? רוב האנשים שומרים מצוות, רוצים משפחה של ארבעה חמישה ילדים, למה אתה תהיה פחות מהם? כנראה שאתה יכול להתגבר. אין לך בעיה מיוחדת. כמובן אם יש בעיות מיוחדות, משהו אחר. אבל אם אין בעיה מיוחדת, אין מקום לשקול. זה נוהג שבעולם. זה אמרנו גם מהסברה כל דקון כן דאורייתא גם מהסברה של דרך ארץ אפשר להגיד ארבעה חמישה ילדים אין מה להתלבט לאחר מכן אז כבר אפשר להכניס את השיקולים כמו שאמרנו אם יש שיקול שמה יוקטות אז גם הם אומרים אם אנחנו יהיה לנו עוד ילדים יכול שנהיה נורא עצבנים נורא מתוחים יהיה מתח בבית יקש עלינו לחנך כבר אפשר להכניס שיקולים נוספים פה כמו שיקול אמרנו שיהיו מתחים מדי או שיקול של אדם אומר אנחנו רוצים להשקיע יותר בעבודה שיש לנו עבודה מאוד מאוד חשובה שגם בה יש תועלת גדולה בקיצור אחרי שכבר קיים את המצווה הדרבנן בצורה הבסיסית אז אפשר כבר לשקול שיקולים כאשר כמובן מצד אחד הערך של המצווה עצום בכל ילד נוסף ומצד שני יכול אדם להחליט באיזה מצווה הוא רוצה להשקיע יותר. נדמה שבזה גם ישבנו ומצאנו מקום ל לדעות השונות. אני לא הזכרתי אבל יש כמה ראה פוסקים שגם אמרו שאפשר לדרוץ הזכרנו את הרב יוסף משש ואת הרב שבט הלוי מצד שני הרב אורבך הרב פיינשטיין הרב אלישי ועוד שאמרו שאפשר לדחות כמובן כמו שהזכרנו הרב רבינוביץ' כלומר זה מופיע אצלם בדיונים על אמצעי מניעה אבל רואים שיש שיקולים שאדם יכול להחליט שקשה לו אבל כמו שאמרנו אפשר לעשות את החלוקה בין השלב הראשון של מצווה דרבנן לשלב השני רצון שנזכה כולנו כם את המצווה הזו בצורה היפה השמחה והטובה ביותר