בםקאסט - חג הפסח 1 - דייויד טויב - דוידי נחשון - מוישל'ה שניידר | אורח מיוחד: יחיאל ליכטיגר

[מוזיקה] ברוך שומר אבטחתו לישראל ברוחו ברוך שומר הבטחתו ישראל ברוךפה טהטה [מוזיקה] פרו וואי כמה התגעגענו ברוכים הבאים לצופים היקרים אני רוצה להגיד לכם שאנחנו נמצאים עכשיו לא באולפן הרגיל שלנו אנחנו נמצאים בבית חבד משפחת נחשון היקרים הבית של חברנו היא דוידי אה אז ככה הייתה הפסקה ארוכה הייתה הפסקה ארוכה אבל כתוב בניסן נגלו ובניסן עתידים לגאל כתוב בספרים הקדושים ש לא מדובר רק בגאולה השלמה גם כל אחד בגאולה הפרטית ונוצרה פה הפסקה בגלל כל מיני נסיבות כל מיני אילוצים היינו צריכים את ניסן בשביל איזה גאולה כזאת היינו צריכים איזה גאולה כזאת בשביל לפתוח מחדש אז ברוך השם הנ הנה אנו כאן בבית חבד משפחת נחש ראשון אירוח נפלא כיד המלך ברוך השם ואנחנו מצלמים עכשיו פרק לחג הפסח אנחנו מתכוונים לחג הפסח כמובן כפי שאמרתי חודש ניסן וננסה קצת לדבר על פסח ככה כל אחד מהחווה האישית שלו כל אחד משהו שיש לו להגיד משהו ש איזה זכות להיות מחבר אותו נתחבר אליו אומר קודם כל נעשה את זה לחיים רב מוישה רב דייד לחיים ברוך השם התג גאגענו הרבה זמן לא פה ש חבוות תן לנו את זה חתודנו חם שעה כלי אמן ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו אמן אמן שהכל נהיה מדברו נהיה או נהיה אמן לא יודע אני תמיד א נראה לי זה נהיה זה נהיה כאן ועכשיו כל הזמן אני יש לי סיפור שהכל נהיה בדברו פעם אחת עוד לא היה לי רכב שנים שלא היה לי רכב כן הייתי מתנהד בו את הבוסים דרייברים וכל מיני כאלה והיה איזה פרויקט א אני גרתי בבני ברק היה איזה פרויקט שעשיתי מקלות לכל הפרויקט הכל הוא כל בירושלים ובוקר אחד היינו צריכים להתחיל ב10 בבוקר הקלטה אז כמובן שמתי שעון מעורר והכל אבל אני מתעורר אני מסתכל על השעון 10 10 ל10 אני עוד עם אוטובוסים צריך להגיע רצתי לתחנה הכל עם כל הריצה וכל זה חיכו לי שעה וחצי שמה עכשיו מה זה חיכו לי זה אולפן זה שלוש חברי מקלה המפיק של האלבום גם שאר איתנו במקלה זאת אומרת הוא נכח במקום זה לא שאפשר אחרי זה להחליק כאילו להגיד לו תשמע היום היה שעה אחת פחות וזה אני אסתדר עם החבר'ה אני הוא נמצא שמה הוא נמצא שמה הוא רואה כמו מה קורה אתה לא יכול להחליק את זה אתה לא יכול לספר סיפורים מה שנקרא ונכנסתי לאולפן שעה וחצי איחו הוא פריצה מהאוטובוס מבוכה גדולה מבוכה ממש גדולה לא יכולת להסתכל עליהם בפרצוף בטח לא על המפיק כך הרם ולא ידעתי איך אני מתחיל צריך להתחיל פה הקלטה צריך פה בכל זאת רוח טובה בשביל שלעשות מוזיקה כן צריך רוח טובה ומרוב ריצה האוטובוס אז א לקחתי מים וברכתי שהכהל נהיו בדבור שהכל נהיה בדבורו לגמתי מים ואז אמרתי אין לי יותר מה להוסיף אין לי יותר מה להוסיף זהו שהכל נהיה בדברו זה תירוץ לכל המבוכה זה תרוץ לכל התקלות לכל הטעויות זה תרוץ להכל שהכל נהיה בדברו כן שהכל גם הכל עם ק נכון הכל נהיה בדברו לגמרי מה מה אנחנו אנחנו רק שחקנים במגרש יש מישהו מלמעלה שמכוון את הכל יפה אז עוד אותו פסח כן יש אווירה האמת אני ברמה האישית לא כזה מחבב את החג הזה באמתלא קשה לי עם זה קשה לי אני אתה יודע כל הניקיונות וזה אני מהחגים שאני פחות מתחבן הניקיונות הקושי או האוכל הקושי לא האוכל אין לי בעיה אתם אוכלים קטניות לא לא לא הוא חבדניקים מקפידים קלה על הקבע חמורה אבל לא חסר אוכל ברוך השם ולא האוכל זה לא הבעיה כל כב החתונה זה כל המסביב זה הניקיונות ההכנות בסוף מגיע ליל הסדר עם הלשון אנחנו אני אני מתחבר למה שאתה אומר בעניין הזה ספציפית כי אנחנו נשים של חוסר ארגון הארגון ארגון זה יש לי פחד מלהתארגן כל תמיד לא זה נכון גם עכשיו יש לי טיסה לניו יורק אני אכין את המזוודה בדקה שאני יוצא כאילו לפני גם אני ככה אני יכין תמיד ב התקופה שהייתי תס הרבה כשהייתי רווק יחסית אני קורא לזה רווק יחסית כן גרוש זה רווק יחסית אז א הייתי טס די הרבה ותמיד כאילו ברגע האחרון תמיד עומס של הקלטות עד הרגע האחרון ואז מגיע שעה לפני שאני צריך לצאת מארגן והם שוכחים משהו בסדר אז אני מרגיש יותר בבית מה שנקרא הלל הכי בבית בעולם אם שכחתי משהו אני מרגיש בבית אבל ככה היינו במצרים היינו שנייה אחת ככה שנייה שנייה לאחר מכן בחיפזון יכול להיות שזה מאגן עם זה משמה אתה יודע אז אז בעניין הזה אני מתחבר למה שאתה אומר אבל אבל ברוחניות בחג הזה לא רוחניות חד משמעית זה מה יש לי איזה יש לי איזה איזה השתוקקות מטורפת לחג הזה ואני כל חג אבל במיוחד בחג הזה ליל הסדר שמקרים את כל האגדה אחר זה אי אפשר להסביר את זה כן הייתי שנה שעברה לפני שנתיים זה הייתי בכפריסין ו בליל הסדר והיה שם איזה משפחה של אמריקאים עדיין אני זוכר את זה ממש תופס אותי שהם ישבו הם באו כולם לנופש איזה שלוש ארבע משפחות מלא מלא ילדים הם עשו שולחן ענק בחדר אוכל של המלון והאבא ישב כולו מחופס בהתחלה הוא התחפש לפרעה כזה עם גלימה וכל הזה עשה להם את כל האגדה בהצגה יפה כל שירים שרים איזה 40 50 איש כולם איתו כאילו משהו מטורף ממש תפס אותי שנו בצד הסתכלנו ככה כל היינו מחותקים והגעת לבנך כן זה היה ממש ממש ביפה ואגב הגעת והגעת לבנך אז שמעתי משהו יפה יפה בכויל השבוע בדיוק דיברו על זה ש מה זה כל הרעיון של ויגתה מה זה סתם לשבת לספר סיפור היסטורי זה לא המטרה כי בשביל זה אתה יודע יש לנו את ה יכולים לפתוח גוגל לקרוא מה קרה ולהתקדם הלאה לא צריך מה מה זה המצווה זה ממש מצווה זה מצוות היום לשבת לספר להגיד אז מישהו אמר משהו יפה הוא אמר אתה צריך ליצור אצל הילד שלך חוויה אה איך זה כאילו מה מה הכוונה אומר אם אתה עכשיו אה תנסה להיזכר בילדות שלך בבית ספר אתה לא תזכור מה לימדו אותך כל יום בבית ספר הזה אבל את הטיול שנתי שהיה לך כל שנה בכיתה זה חוויה שאתה לא תשכח בחיים גם אם זה היה טיול הכי שיש אבל אתה תזכור אותו מה זה אומר כי יצרתי לך בראש חוויה אתה הגעת לזה ממקום של חוויה אני עכשיו חווה את זה אז אותו דבר כבר על על כל העניין של יציאת מצרים. יש לנו מצווה להעביר את זה מדור לדור, לחוות את זה, לחוות את הכאב שהיה שם, לחוות את הגאולה שהייתה שם, את כל ה את כל הנושא הזה. אנחנו צריכים לחיות ולחוות את זה. וזה בעצם המצווה של והגעת לבנך. אז הוא אמר משהו יפה. הוא אמר, לפעמים יש אנשים, אתה יודע, מגיע ליל הסדר וזה אז הם יושבים, מכינים מלא דברי תורה ומכינים זה. אומר, זה לא העיקר. העיקר זה שבליל הסדר לא תבוא עם איזה 10 ורטים, תבוא, אתה צריך לרדת הכי נמוך לילדים שלך, נכון? ולעשות להם את זה בהצגה, בחוויה, שזה יהיה חוויה שהם לא ישכחו. גידו הם יגידו כן אבא היה כל שנה בליל הסדר היה עושה אבא שלי גם ככה אני זוכר שנים תמיד בליל הסדר הוא היה נכנס עם איזה לבוש כזה מיוחד עם גלימה וזה והיינו מספרים תמיד קוראים את האגדה אז כל אחד מהמשפחה היינו יושבים תמיד ארוחים בבית וזה כל אחד קורא קטע ואז מסבירים אותו וזה אני זוכר את זה ממש ככ כאילו את ליל הסדר עצמו כחוויה כחוויה וגם הוא היה עושה לנו את היציאת מצרים היה שם שתי קערות היינו עוברים כולם בפנים שרים זה דברים שם ילד אני זוכר כן גם היה לו היה לו כרית כזאת כל שנה הוא היה בוחר מישהו מהמשפחה שהוא מקבל את הכרית כאילו בשביל העשבה כרית מיוחדת ארוכה כז לא יודע מאיפה הוא הביא אותה שאני ילד הזה כרית הריון כרית כזאתי ענקית עם פסים היה קורא לזה קרפס כי זה היה כרית עם פסים אז כל שנה היינו מחכים לראות מי יקבל מי יקבל את הקרפס של אותו שנה גם כמה פעמים שאני קיבלתי תשמע זה היה התרגשות זה זה הדברים הקטנים שאנחנו זוכרים אותם וזה המצווה של היום להעביר את זה הלאה והגדת לבנך שמדור לדור שנזכור לא סתם גם אנחנו כל יום בתפילה אומרים את זה אנחנו צריכים לזכור את יציאת מצרים משמה בעצם הכל התחיל משמה נהנועה משמה כל ה כל הטוב שהתחיל לרדת עלינו חיים לחיים לחיים טובים לשולם לחיים ולברוחה לחיים ולברוחה שמעתי אני לא זוכר על את הפסוק את הפסוקים על מה זה מדובר אבל על משהו ש ש בקבלת התורה וואו צריך לזכר קבלת תורה אה נגיד בינתיים איזה בדיחה נגיד בדיחה אני אצטכר אומרים שזה אישה אחת אמרה לבעלה כאילו בוא תעזור לי לנקות לפסח אמר, "אוקיי, מה זה?" אז הוא היא אמרה לו, "תצא מהבית, זה העזרה הכי טובה שלא לא תפריע לי." טוב, הוא יצא חוזר אחרי שתי דקות, אומרת לו, "מה קרה?" אומר, "כמה אני יכול לעזור." יש כאלה שגם זה קשה. אני לא זוכר. זה הבדל שבקבלת התורה א נראה קפה אליהם הרק גיגיית שמה מוזכרים ילדים אה הזכרתי כתוב הרי שכל הנשמות של עם ישראל היו בקבלת תורה כן כל נשמות ישראל היו בקבלת תורה ומצד שני באדר ב בפורים אז הרי כתוב אדר קיבלו ברצון אוקיי אוקיי קיבלו את התורה מאהבה שמה לא מוזכר בשום מקום שכל הנשמות בקבלת תורה אתה אומר לילד אתה היית שמה אתה היית שמה בפורים כשקיבלו ברצון אז אין אין אין מושג כזה שאתה אומר לכל נשמת ישראל אתה היית שמה אתה היית שמה למה למה לא היינו שמה אז אה אז אז שמה תיבות יפה רעיון יפה זה מתחבר לי לנושא שלה והגעת לבנחה שבהר סיני קפה למר כגיגית שמה כולם צריכים להיות כיכי כשזה בכפייה זה לא יעבור אוטומטית לילדים ולנכדים אבל כשזה מאהבה זה כבר יעבור לילדים גם זה נקודה בחינוך שברגע שאתה מעביר את הדברים באהבה מתוך אהבה זה כבר יעבור אוטומטית לילדים מאשר כשאתה בא בכפייה אז זה צריכים להביא אותם במיוחד את כל הנשמות. חזק. אז אגב, הזכרת את הזכרת את מתן תורה, בעצם זה משמה הגיע מה שאמרתי מקודם, כי הוא אמר, אנחנו יודעים שהיה מתן תורה זה תמיד אנחנו מקשרים מתן תורה. מתי זה היה? בשבועות אבל הם לא באמת קיבלו את התורה בשבועות. קבלת התורה לא הייתה בשבועות. היה מעמד הר סיני בשבועות. זה נכון. אחר כך קיבלו את הלוחות רק התורה לוחות ראשונות לוחות שניות. אז למה תמיד אנחנו מקשרים את זה? אז הוא אומר כי שמה הקדוש ברוך הוא יצר לנו חוויה שמה כל עם ישראל כל הדורות היו וזה חוויה שעד היום אנחנו זוכרים אותה ומרגישים אותה יפה יפה אבל היה כוח של לעשות חוויה ולא סתם לתת דבורטים ודברי תורה ולהרב מאיפה כל זה התחיל איציאת מצרים נכון יציאת מצרים נכון אנחנו אנחנו בחודש ניסן עכשיו אבא שלי אמר לי משהו כל כך יפה הוא אמר את זה מרב שק השם שלו זה הרב שר שאם יש מישהו שלומד הרבה איך הוא נקרא הוא נקרא לומד הוא נקרא למדן כן ויש מישהו חלילה שהוא כועס כל הזמן איך הוא נקרא כעסן כעסן אז איך נקרא חודש שהוא מלא וקדוש בניסים ניסן מלא ניסים הכל זה ניסים אמרת הרב שר צך שאני כותב אותך אמרת הרב שר אני חושב על אה כל אחד שצופה בנו נו וראה אותנו הוא יכול להיות רב יכול לו זקות אחרים בזה שהוא עושה שר אז אם הוא עושה שר הוא נהיה הרב שרך כן זה ככה סוגריים להגיד לצופים שתנו לייק תנו תגובות שנידע שאתם כאן איתנו חלק כן ואם כבר פתחת את העניין אז חשוב מאוד לציין ש מה שנתן את הכוח לקום ולחזור לעשות את זה זה התגובות אנשים שכתבו מה קורה איפה ה למה אין לנו פרק ואנחנו מחכים וממש ככה מדי שבוע קיבלתי הודעות איפה הפרק איפה הזה ברוך השם אז אה הרב שרו כן אז הוא אמר על העניין הזה של ניסן אבל חשבתי על על מצרים בכלל זה חג שהוא הוא קצת מעניין הוא קצת הוא כולו מעניין אבל חשבתי לעצמי שאם עם חלילה הייתי במצב שמישהו היה היה לוקח אותי מכניס אותי לאזה זה בור משך שנה, שנתיים אני בקושי חי שמה כמעט ולא חי גוסס ואז הוא מוציא אותי החוצה אז מה אני מספר לילדים שלי על כמה הוא טוב וכמה אני מודה לו שהוא הוציא אותי מהבור או ש טוב הוא הציא אותי מהבור אבל הוא הכניס אותי לבור הזה כמעט וממטתי מיליון פעמים ביום אז אני מקדיש את החיים שלי להודות לו שהוא הוציא אתם הבור הרי מי הכניס אותנו למצרים? הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא הכניס אותנו לשיעבוד במצרים. היינו עבדים הכי מסכנים שיש. קיבלנו כאלה מכות. איבדנו את הכל כל יום מחדש. נשארנו בלי כלום. בעירום נכון? היינו בלי כלום. היינו סבלנו כל כך. הגזירות שהיו במצרים זה משהו שלעולם לא נוכל להשיג את עומק הצר שהיה במצרים. אז השם מוציא אותנו ממצרים. למה? הכנסת אותנו. כן. וזה לא הבנתי את זה. לא הבנתי את זה. 210 שנים סבלנו אז השם הוציא אותנו. אוקיי? אז על זה אנחנו חוגגים. למה אנחנו לא בוכים שבע ימים? לבכות, לשבת ברצפה כמו שבא במשך שבוע ולבכות איזה צער סבנו. סך הכל מקדישים כמה שניות שלוקרים איזה משהו טעים. כולם כל כך רעיבים טובלים את מטבילים את את התפוח אדמה בתוך איזה מי מלח וכולם כל כך רעיבים מתענגים על הקופס הזה על המרור טוב מה זה 210 שנים של סבל מקדישים לזה אבל חוגגים חוגגים על יציאת מצרים רגע אבל מה עם הסבל מה עם הסבל אלא מה עם הסבל של נשמה שהיא בלתי מוגבלת והיא זה אור אינסוף מה עם הסבל של להצטמצם לגוף שאתה יכול רק לראות דרך העיניים ורק להרגיש דרך האצבעות ואתה בקושי חי כי אתה רק גוף וכדי לשרוד אתה צריך לאכול ולעבוד ולהיות טרוד ולהיות מנותק ובמאמץ גדול אתה נזכר שיש הקדוש ברוך הוא וכדי להתפלל בכוונה יוצא לך נשבה כבר וכדי לעשות משהו במודעות אתה וכל הזמן אתה באיזשהו אופן מתוסכל ואתה מנותק רק מהמקור של של הבהירות ושל הדעת הצלול. אז זה לא סבל. אלא מה? הסבל פה זה לא באמת סבל אלא זה צמצום שהוא הצמצום הזה הוא זה שנותן את המשמעות. כי אחרת כשאתה ניצל ממשהו אתה ניצל מ ניצלת ממשהו אז אז תודה. אבל אם אותו אחד שהציל אותך הוא זה שהכניס אותך לבור, צריך לחשוב באמת מה זה המהלך הזה. איך הקדוש ברוך הוא הכניס אותנו לצמצום למצר של מצרים. זה היה כדי שנצא משמה וכדי לא רק לשכוח מהסבל, אבל להודות לשם על כל על כל העניין שהיינו במצרים. על כל זה שהצטמצמנו, שנכנסנו לגוף הזה, שבאנו לעולם הזה כדי מה? כדי לחפש משמעות. כדי שאף על פי שאנחנו מנותקים, שאין לנו את הדעת הצלות, שאין לנו את ה לחפש את זה, כי החיפוש הזה זה יקר מכל דבר. זה שנשארנו אחרי כל גלות מצרים ולא שינינו את השפה ולא שינינו את הלבוש, מה מה הדבר השלישי? ולא השמות, השם שלנו נשאר. זה דבר פלא עצום. על זה אנחנו חוגגים שנשארנו ולא התייאשנו. מי יצא ממצרים? אלה שלא התייאשו. אלה שישארו נשארו בתקווה שחייב להיות שיש פה מהלך שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו וכל זה הוא לטובתנו הוא לא מזניח ולא שוכח אותנו וזה בעצם אנחנו כמו שאמרת דוד דודי אנחנו חייבים לזכור את זה כל יום מחדש שמה שעכשיו אני במצרים ואני בחיפושים אחרי האור אני מחפש אחרי האור והצמצום הוא לא באמת צמצום בפני עצמו הוא דרך כדי לצאת כל הזמן אני כל הזמן יוצא מהמיצה ר כל הזמן יוצא וזה החיפוש וזה הפסח זה החירות הכי גדול זה לדעת שלא משנה איפה אתה אתה הולך לכיוון חירות זה הכיוון שלך אתה כל הזמן לכיוון של גאולה לכן גם צריך לזכור את זה כל הזמן זה כאילו כי כל הזמן בחיים יהיה לך מיצרים ותקופות קשוכות אז תמיד לדעת ש בסוף יוצאים מזה אם אם הם עברו את מה שהם עברו אז אפשר אנחנו אוים לעבור הכל אבל בעצם זה מה שאמרת אפשר להפוך את זה ולהגיד את זה בצורה חיובית. זאת אומרת אנחנו כשאנחנו כבר יוצאים ממצרים אתה אומר אבל הוא זה שהכניס אותנו אבל לא אבל כשאתה בתוך מצרים תזכור זה זה שהכניס אותך זה הוא זה שיוציא אותך וכמובן שהכל לטובה שמעתי בדיוק זה הזכיר לי הנושא של מי שהכניס הוא מי מי שהוציא שמעתי מהצ'יבין ערוב שהוא היה ילד בן 12 והאי זה שמה בפולי נראה לי הוא היה איזה בעיירה שהם גאוו היה איזה אחד א שען שמתקן שעונים אה שאמרו עליו שהוא צדיק נסתר ככה אמרו עליו דיברו עליו שהוא צדיק נסתר והוא היה ילד א ככה מה שנקרא א תשוקה לרוחניות כן אז הוא שבר לעצמו את השעון כדי ללכת לתקן כדי לבקש ממנו ברכה ילד בן 12 שובר לעצמו את השעון הוא הגיע לשען ושען ראה עליו שזה בשביל זה הוא הגיע אז הוא לא הסכים לברך אותו לא הסכים לברך אותו אז הוא אמר תשמע באתי את כל הדרך עד אליך אז לפחות תן תגיד לי איזה ורט הורט אני יכול להגיד לך אני לא זוכר עכשיו במדויק את הוורט אבל הנקודה היא שמה שהוא עושה שיש הלכה יש הלכה ש ש כשמחפשים את החמץ בדיקת חמץ צריך לחפש את החמץ כן כשמחפשים את החמץ אז זה לא חייב להיות משהו ש לחפש חמץ שאולי לא ידוע זה יכול להיות חמץ שאתה הכבאתה אתה בעצמך הכבאת אז הוא עושה שמה איזה א איזשהו א מה שנקרא גזרה שווה מ מ מ מ מ מ מ מ מ מ מ מ מ מ מ מ יוסף הצדיק ובנימין ש שם שמה גם כתוב ש שחיפש את הגביע. אוקיי? מי חיפש את הגביע? שמה כתוב חיפש ומצא. משהו חיפש ומצא. לא זוכר את הלשון מדויק. אבל מי חיפש את הגביה? מנשה? מי טמביה? גם מנשה. ועדיין כתוב חיפש ומצא. אותו דבר בדיקת חמץ. מי ש מי שתמין זה שמצא. ומי שסיפר את הסיפור הזה זה הפני מנחם יגו. והוא אמר שהרי חמץ יצר הרע. בן אדם צריך לזכור שכשהוא מחפש את היצר הרע קודם כל הוא אומר מה זה בדיקת חמץ זה לא בדיקת הבית לבדוק את הבית אם יש לך בית זה בדיקת חמץ צריך לבדוק את החמץ זאת אומרת מה השורש של החמץ כמובן שזה יצר הרע אז הוא אומר אתה צריך לזכור שמי הכניס לך את היצר הרע כשאתה מחפש להוציא ממך את היצר הרע אתה צריך לזכור מי הכניס לך את היצר הרע אז אותו אחד שהכניס לך אותו אחד יוציא לך את היצר הרע ואותו זה כל מנושא של מצרים כל המיצרים מי שמכניס אותך למצרים הוא זה שיוציא אותך מהמצרים. אז א צריך לזכור את זה גם כשאנחנו בתוך המצרים. נזכור שזה הכל הוא. לא. גם למה הוא החביל לו את הגביע? כי הוא זאת אומרת הוא רוצה לעשות את זה לטובתם שהם כאילו שישארו וזה כאילו זה לא שהוא עשה את זה מרוע ממקום דווקא להרוס להם. כן. כתוב שכל ה כל ההתעללות באחים היה בשביל לכפר עליהם. כן. גם לכפר וגם לקרב אותם יותר. אנחנו כרגע עדיין בפרשת ויקרא. אנחנו כנראה נעלה את הפרק הפרשת צו כבר אבל בפרשת ויקרא ואיך מתחיל פרשת ויקרא? תפתח פה ויקרא תן לי לא צריך לדפדף הרבה בהתחלה קריא קצת מתחילת הפרשה ויקרא ויקרא אל משה וידבר אליו וידבר השם אליו מאל מועד לאמור דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קורבן להשם מן הבהמה ומן הבקה ומן הצאון סליחה מן הבהמה מן הבקה ומן הצאון תקריבו את קורבנכם אז הרבה ספרים גם הבעל התניה נראה לי והרבה ספרים מדברים על על המילה הזאת מכם מה זה אדם מקריב מכם שזה בעצם זה הק ה הקרבה האישית של כל אדם ואדם ושמעתי השבוע מהסם סופר חתם סופר שהוא בעצם אומר הרי כתוב אחר כך אה אה א מן הצאון איפה ראיתי מן הבהמה מן הבקר ומן הצאון תקריבו את קורבנכם אוקיי אז הוא אומר ככה אדם כי יקריב מכם כשהוא כשבן אדם מקריב מעצמו זה קורבן להשם אבל כשבן אדם מקריב קורבנות מן הבהמה מן הבקר ומן הצון זה תקריבו את קורבנכם. זה הקורבן שלך כאילו לטובתך, מה שנקרא להנתך. אבל כשבן אדם מקריב מעצמו זה קורבן להשם. וזה התקשר לי. התקשר לי כשהתחלתי ככה לחשוב על הפרק הזה ועל פסח, התקשר לי עם הנקודה שהמצווה הראשונה שקיבלנו כעם זה קורבן פסח. יקחו ויקחו לי איש צבית אבות, צבית. ווהאור החיים הקדוש אומר הוא בעצם שואל שהמילה איש מיותרת ויקחו לי איך כתוב ויקחו כתוב ויקחו לי איש יקחו איך זה כתובזה בשמות בוא נעשה גוגל ספר עדיף שניה את הפסוק א בית אבות סבית נעשה [מוזיקה] וס או דברו אל הכל עדת ישראל לאמור בסור לחודש הזה ויקחו להם ויקחו להם איש סל בית אבות סל הבית אז א אז הוא אומר המילה איש מיותרת ויקחו להם סלט אבות לבית אז הוא אומר שאיש זה הקדוש ברוך הוא שבעצם כשאתה כשאתהם כשהם לוקחים לא כשהם לוקחים את הקורבן שהם בעצם הולך לוקחים כשמקריבים את קורבן פסח הם בעצם מכניסים את בתוכם את השכינה הקדושה אז זה הרעיון שהוא בעצם זה לכן זה המצווה הראשונה בשביל תחילת התקומה של עם ישראל במצרים להכניס אצלהם את השכינה הקדושה אז הם קיבלו את המצווה של ויקחו להם אני חושב זה זה בעצם גם אומרים על זה שלא יודע מה ארוחים בעצמו או ש א צדיקים אחרים אומרים ש כאמור בקורבן פסח זה כל קורבן כל הקרבה שבן אדם עושה מביא לעצמו את האיש את איש שזה בעצם הקדוש ברוך הוא וואני חשבתי שמה מה זה קורבן מה זה קורבן קורבן כשבן אדם מקריב מעצמו זה קדש עצמך במותר לך לא מדובר מן הסתם ב כמובן שלפעמים גם אתה מוסרת נפש על מצווה שאתה חייב, אבל שוב אז אם אם זה מסירות נפש אז אתה כבר לא חייב. זאת אומרת ההקרבה האישית זה במותר לך ב עכשיו זה זה חג הפסח זה החג של החומרות. החג של החומרות. כן זה בדיוק העניין. זה הקורבן פסח היום בזמננו זה החומרות, זה ה האקסטרות, מה שנקרא. כן, מה שאנחנו במותר לך, מה שאתה לא חייב. ושמעתי סיפור יפה מאוד על ה על הרב שטיימן זכר צדיק וקדוש לברכה שהוא היה הוא היה נוהג לשוב את המים מלפני פסח ולהשתמש רק עם מים ששוו אותם לפני פסח יש כזה חומרה מים שלנו גם חבד עושים את זה לא אבל משתמשים כל הפסח רק עם המים האלה אה לא זה זה במצות זה משהו אחר זה משהו אחר וואו יש חבית בבית יש אנשים שנוהגים ככה לא הרבה אבל יש לך יש איזה עניין שאם חס וחלילה יהיה איזה פירור מים ששבו אותם מלפני פסח דין אחר אני לא יודע אני לא בקיא בדין בשביל עכשיו להסביר את זה אבל יש כזה חומרה שוהבים את כל המים לפני פסח יש חבית בבית ולא משתמשים בברזים רק בחבית וואו עכשיו כל בני הבית לא לא הקפידו על זה רק ה הוא בעצמו אולי הבנים אבל הוא בעצמו אנשים לא אז היה חביתה עכשיו אבל תבשילים שאשתו בישלה, היא הייתה צריכה לקחת מחבית את המים. פסח אחד בשל החג והיא שכחה, התבלבלה בעצם התבשיל שה הכינה לסעודה, היא לקחה מהברז הרגיל והיא הייתה מאוד לחוצה ומפוחדת. איך היא תגיד לו את זה עכשיו? מה הוא יאכל? מה הוא לא יאכל עכשיו את הלא יודע מה זה עם הדגים, את הבשר, לא משנה מה שזה, את המרק. הייתה מאוד בלחץ מזה ומאוד ככה בצער והוא בא הביתה ושם לב שהיא ככה במתח שאל מה קרה אז היא אמרה היא אמרה לו התבלבלתי במים של אלה ומים של אלה משהו כזה אז הוא מסתכל עליו אומר אה חומרי זה רק חומרי זהו והוא אכל מהתבשילים והכל ט עכשיו עוצמה של הסיפור זה לא זה העוצמה של הסיפור הזה שמאותו פסח מאותו פסח כדי שה חומרי יהיה אמין אותו פסח הוא יותר לא לא עשה את החומרה הזאת וואו בשנה שהיא נפטרה אשתו ציווהה לילדים שלו להחזיר את החומרה וואו כל זה כדי שלא יהיה לה קצת צער על זה שהתבלבלה פעם אחת במים וחשבתי זה התקשר לי עם בדיוק עם הפסוק הזה כזה של שבעצם המצווה הראשונה שקיבלנו זה הקורבן ולקחו א איך עוד פעם איך זה כתוב כסתכל ראיתי ולקחו להם איש סלב בית אבות צל הבית אז מה חשבתי מה זה סלב בית אבות צל הבית כי כל הנושא של החומרות זה תמיד זה תמיד מסורת מנהגים של האבות אז כשאתה לוקח לעצמך סא לבית אבות זה צריך להיות גם סל הבית לא על חשבון הבית לטים את זה לו לא על חשבון הבית וואו איזה חיד חידוש שכשאתה עושה כשאתה עושה שאתה מקריב מעצמך קורבן הקורבן פסח שלך שלא יהיה ש לבית אבות שיהיה גם לביתו סה לבית אבות לבית אחי זה מדהים מדהים איזה חידוש נפלא אז א זה באמת כאילו תראה לא שאניך מחמיר גדול ולא ש לא שאני כאילו קשה לי להגיד א פה איזה מוסר אבל אני אומר את זה לעצמי באמת אומר את זה לעצמי לזכור תמיד שאתה יודע לפעמים אתה מקבל על עצמך איזה חומרה חדשה איזה משהו חדש סתם איזה איזה קבלה פתאום אתה מרגיש שזה הערה לפעמים מהערה הגדולה הזאת זה בכלל יצר הרע כי למה כי אשתך לא אוהבת את זה הבן שלך עכשיו בגלל זה שזה לא בא חשבון מישהו אחר הבן שלך עכשיו בגלל החומרה הזאת ירגיש פחות נעים פחות בנוח את צריך תמיד לדעת איזה עוצמתי זה דיוד זה עוצמתי מאוד איזה ורט גלת הסיפור הסיפור גיבלת אני גם שמעתי פעם משהו גם בהקשר של זה לא יודע איפה כאילו מי אמר את זה אני לא זוכר אמר שאבק זה לא חמץ וילדים זה לא הפקר משהו כזה יפה כן ואשתך היא לא קורבן פסח כן קובן פסח זה משהו זהו זה לא חמץ ואשתך לא קם פסח אבל אבל זה כאילו לפעמים לפעמים כמו שאמרתי בהתחלה שכאילו יש לי קצת סיוט סיוטים מהכנות לח מההתארגנות כן וכאילו שוב ההורים שלי באמת א השם ישמור אותם עשו את זה בצורה הכי נוחה וזה ואני אבל עדיין אני זוכר את החודש הזה מיד אחריים את הלחץ ההיסטריה זה ואז השריפת חמץ וכל הרחוב ריח של אש ובלאגן וילדים לא יודע זה זכו לי כזה אתה יודע היינו הייתי מגיע אני ברמה האישית לפסח מגיע גמור כבר אין לי כוח לאגדה לא לכלום אז צריך לזכור בעניין הזה גם לעשות את הדברים בעדינות כי זה כן לא כי זה שוב זה חוויות גם כל ה אם אנחנו כבר חוזרים למה שדיברנו קודם על החוויות אז יש את כל העניין של המרור מרור קרפס כל הסימנים של האגדה שזה זכר לזה וזה למה עושים את זה לכאורה מה אם אתה אוכל מאור אתה מרגיש את המרירות שהייתה ב במצרים לא אבל זה חלק מה זה יוצר את החוויה זה יוצר את העניין אז זה סתם מישהו גם אמר בכולה איזה משהו אמר שהיה לו איזה חבר גורניק שהוא היה מקפיד כזה חזק על כל הסימנים של הסדר מרור הוא היה מפוצץ את החסה בזה וזה ומשתעל נכנס לעניינים כמו שצריך אז שאל אותו מה כאילו מה כזה לך אומר לו אני אם אני סתם אוכל את המרור אני לא ארגיש את ה את המרירות אבל אם אני עושה את כל הסימנים כמו שצריך עם הארבע כוסות אז אחרי זה יש יש לי שבוע שאני מרגיש מרור אני מרגיש את העבדות כמו שצריך הזכרתי בסיפור כל כך א כל כך עמוק זה ממש זה מאוד דומה לסיפור שסיפרת דיוד רבי שלמה קרלבחה היה מספר את זה לפני פסח היה רבי חלקס ישוע ובאותו עיר איפה שהוא היה חי אז היה משפחה מאוד מאוד עניה ממש אני עניים בלי כלום כן כפשוטו ו והמשפחה הזאת לפני פסח פשוט לא היה להם שום דבר וכל העיר באו והשתתפו וכל אחת תרם איזשהו משהו כדי שיהיה להם סיר אחד גדול להכיל את כל המשפחה וכל הילדים שיהיה להם אוכל לפסח. אז א באמת ככה לפני פסח הם הביאו למשפחה הזאת סיר ענק עם אוכל, עם בשר ותפוחי אדמה. וכל אתה יודע אוכל שיספיק להם בשביל כל החג ישב ככה על ה על התנור ויהיה להם אוכל לכל החג עם כל הילדים. מרגיע ליל הסדר ופתאום אחד מהילדים איךשהוא מוצא איזשהו פירור לחם פירור ואתה יודע רצה להתאמן קצת על כדורסל רואה את הסיר לוקח את החתיכה הקטנה של לחם והופ זורק את זה פנימה וההורים שלו קלטו את זה ולא לא הבינו איך כאילו איך איזה אסון כאילו איך קרה כזה זה אסון והם פשוט הם לא יודעים מה לעשות מה יש לה מה אפשר לעשות הם רצו לרבי רצו לרבי לחלקס יהושע ממש לפני שהוא התחיל את את הליל הסדר באו אליו בכי אמרו לו רבי אתה לא תאמין מה שקרה הדבר הכי גרוע שיכל לקרות קרה עכשיו הילד הקטן מצא איפהשהו משהו איזה חתיכת חמץ זרחק את זה לתוך הסיר שהם צריך להספיק לכל המשפחה לכל הפסח מה מה עושים אז הוא החלקס ישוע ישב שמה והוא חשב כמה דקות והוא אמר איזה איזה גודל זה היה אוקיי ואיזה גודל אסיר והוא חשב הוא אמר זה כשר למהדרין לכתחילה אין לזה שום בעיה אין אין מחמץ לבטל ב-60 אז דוד שואל אבל אין מחמץ בטל ב-60 וככה באמת כל הפוסקים אומרים שחמץ הוא לא בטל ב-60 אבל יש אחד בתקופת הגאונים, רב חי גאון. ורב גאון אומר שחמץ זה בטל ב1000. זה השיטה. גאון אומר שחמץ זה בטל בל א אבל כמובן אף אחד לא פוסק כמו הביוא גאון. הרי כולם אומרים ש שחמץ הוא לא בטל בשום שיעור. אבל אחרי כשישוע ככה פסק והיהודי הזה שומע את זה והוא חוזר לבית בהתלהבות אומר הרבי אמר שמותר לאכול מזה וככה הם אכלו החלק הזה ישוע עשה את הליל הסדר היה באות אבל פתאום בסוף הסדר הוא אומר לעצמו מה עשיתי הרי אנחנו לא פוסקים ככה בהלכה לפי הלכה היה אחד מתקופת הגאונים רב חי גאון שאומר שזה אחד כאילו אחד מ אחד חלקי אתה יודע אם שם יש 1000 שהוא כשר ואחד שהוא חמץ אבל אף אחד לא פוסק לפי זה ואיך איך עשיתי כאילו איך איך איך איך אמרתי דבר כזה הרי כולם לא פוסקים ככה והוא היה בצער גדול מזה שישוע היה בצער גדול אמר איך יצא לי ככה איך כולם אוכלים עכשיו וכולם אכלו וימשיכו לאכול מה איך עשיתי את זה הוא לא ידע מה לעשות והוא הוא חשב וחשב עד שהוא נרדם כשהוא נרדם הגיע אליו בחלום רב גאון ורב גאון הגיע לחלקס יהושע והוא אמר לו בחלום הוא אמר שתדע לך שכשאני כתבתי את התשובה הזאת לפני מאות שנה לפני מאות שנה יש לנו פה אור ריח בהפתעה ווא ווא ווא רבי חילכתיגר תביא תביא לו כיסה בוא תשב תשב הוא באמצע הסיפור אמצע הסיפור כן תמשיך ברוכבה איזה זכות זה ממש כאילו תוך המשפט הסיום של הסיפור הזה לכולם רבי חיא ליכתיגר אז אמר קורה למוזיקה חזן גם אנחנו פה משודחים עם השיר האחרון כן כן ברוך השם שדחן תמשיך את הסיפור יחי לחיים קטן לחיים לחיים לחיים ולברוח לחיים עם שתי יהודים סח וואי לחיים טובים לשול שום א הנשמות שלנו תעלו והתעלו ברוך אתה אדונו אלינו מלךם שהכיל נהיו בדבורי אמן זה עוד זה עוד נושא דיברנו לא נהיה וניהו זה דבר בעברית זה ניו ניה וניהו אני בדיו שאומרים ניו שק ניהו אבל לא נהיה יש זה דעה אחת שלנו בסדר תמשיך את הסיפור אני אנחנו בדיוק בסיפור אנחנו בדיוק בסיפור של הדעה האחת דעה אחת של הדעה אחת אחד אז הרבי חי גאון הגיע לאחלקס ישוע ואומר לו בחלום שתדע לך כשאני כתבתי את התשובה הזאת כן לפני מאות מאות שנים לפני כן אולי יותר מאלף שנים לפני כן הוא אמר אני כתבתי את זה רק בשביל היהודי הזה שלמשפחה שלו יהיה להם מה לאכול וכל בכל הדורות הוא זה ממש בשבילו אז זה כל כך עוצמתי כי כשאנחנו לומדים סיפור ובמיוחד ביציאת מצרים אנחנו צריכים צריכים להבין שיציאת מצרים זה לא היה בשביל רק היהודים שחיו אז ממצרים כדי שהם יצאו. זה גם אנחנו חלק מזה. אנחנו חלק ביציאה שלהם. אנחנו חלק ביציאת מצרים שלהם. כשאנחנו לומדים רש"י אנחנו צריכים להבין שרשי לא זה לא שלרשי היה לו שאלה והוא לא הבין משהו אז הוא ענה לעצמו כדי שהוא יוכל להבין את זה יותר טוב. כשאני לומד משהו את אני צריך להאמין ולהבין ולדעת שרשי כיוון עליי וכל מה שכל מילה שאני קורא בתורה הקדושה זה לא שיש איזשהו משהו שאני מנסה לקרוא כדי לקרוא זה משהו שהקדוש ברוך הוא רוצה למסור לי לי נכון בעבור כן שאנחנו אפה שאני נמצא בדיוק בעבור בעבור איך כתוב בעבור זאת אהבור עשה השם לי בבו זה השם עשה בדיוק בבו זה השם עשה לי מי זה אחד בדרגה שלו מי זה לי בדיוק לי זה אנחנו אז אז בהמשך לזה הבלזר הבלזר הקדוש הוא היה אומר הסר שלו מיבלז הוא היה אומר כשהרשע כן רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם את על זה אנחנו מוצאים לו את השיניים מה קורה פה הלוואי שהרשעים של היום היו היו שואלים מה זה מה מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לאן כן, אבל אנחנו עד כדי כך מורידים לו את השיניים. אז הבלזר אומר, מה זה הש? מה זה הקט שיניו? כן, יש חסיד שינב. שינב נכון, זה צנז. אז הוא אומר, מה זה העקד שיניו? אומר, תוציא את השערכ שע יפה. אז תוציא את השוציא אותו. ומה נופל? הרש וע הרע נופל ונשאר ש וש אברהם יצחק ויקב אתה עונה להרשע אתה אומר מה מה העבודה הזאת לכם אומר לכם מה זה לכם אתה יודע מי אתה אתה שין אתה לא רע אתה שין אתה לא משנה מה נראה לך ומה לא משנה מה אתה תופס מעצמך אתה צצאש של אברהם יצחק ויעקב וזה משהו שעל ככך אתה הגעת משמה לא משנה מה כמה אתה חושב שקלקלת אתה לא יכול לקלקל מאיפה באת אתה לא יכול לקלקל את השורשים שלך אז אתה מוציא את השין מהרע ואתה אומר לרשע חביבי מה זה לכם נראה לך זה לכם אתה אתה כלול בזה לא אתה לא יכולתלקל אתה לא יכול יש גבול כמה אתה יכול לקלטימר אחרי כזה דבר אח א אח יש לך מה להוסיף מה אני יכול להוסיף אחרי כאלה דברים אל תוסיף תגיד משהו אחר אל תגיד שזה לכם גם הרי הרי הרגע שאני הרגע שאני מוציא את השיניים שלו נשאר ער ער זה אר הוא מתחיל להתעורר מתחיל להיות התעורר. זאת אומרת הסיבה שהוא ישן שינה ש זה שינה אתה אתה רשק אתה ישן ש זה שינה נוציא לו את השינה ונהפוך אותו לאר נהפוך ונהפוכו את העין רש יש סיפור בהמשך הסיפור שסיפרת זה רק התחיל בזה וזה עובר לזה מתחילים בקטן מסף הילך יש סיפור מלך מידמן מספר את זה כל שנה באמת על הנושא הזה שם כל החומרס לא אם כל החומרס לחלילה לא בגלל החומרס ליפול לכעס כן מה שדיברנו קודם אז רמה לך לספר כל שנה את הסיפור הזה שהיה איזה משפחה הבן שלהם א הבן שלהם נסע נראה לי נסע לישיבה ללמוד תורה ו ו הבן חזר מהישיבה לכרות פסח הבחור חזר מהישיבה לפסח אח מהזל טוב מהזל טוב איזה ברטנורה להתחיל ככה אח בקטן נכל ובגדול קהילה חיים ולבחתו אדונו אלוהיהנו מלך בוא ירי פרי הגופן אמן גם פה יש הגופן הגפן הג'ורפן הג'ורפן הג'ופורפן בקיצור אז אז ה הבחור חזר מהישיבה לפות פסח והילדים מאוד התרגשו מזה שהוא חוזר פעם זה זה לא היה כמו היום טלפון ופייסטיים ואני לא יודע מה אה יש חדר מחשבים אפילו הבחור שבות יש לו כבר חדר המחשבים שיכולים כבר להתכתב עם הבית ולהתראות עם הבית באמת יש בכל מקום חדר המחשבים אתה לא מכיר את זה בכל שכונה החרדית בכל שכונה החרדית בארץ חדרי מחשבים אני צוחק אני ולעכשיו מעכשיו בקיצור הייתה התרגשות גדולה מזה שה א ילד מזה שהבחור חזר מהישיבה והייתה שמה ילדה קטנה ש קודם כל צריך להגיד שזה היה זמנים של פעם שלא היה את המושגי שפע שיש היום והילדה מאוד התרגשה מזה שהאח שלה חזר וככה תחילת ליל הסדר היא אמרה יש לה פרס לאח מה הפרס שלך היא הולך רצה לדר לחדר שלה הולכת להביאג כל השבתות שהיא לא שהוא לא היה כל השבתות שהוא לא היה בבית היא שמרה לו חתיכת עוגה ככה ככה מתחילים לסדר אני חושב שזה מזה התחיל הלייקך זה הטעם של הלייקך כנראה התחיל מזה ששמרו מה כן מה ש מה שנקרא באולמות נכון בעולמות שאמרות חן וכדומה יש שניצל נכון למה מה זה שניצל זה שניצל מאתמול שניצל מאתמול אי בקיצור עכשיו אז אז עכשיו לכאורה כפי שאנחנו מכירים יהודים שומרים כלה קבע חמורה חומץ ופסח ישר צועקים על הילדה, מה את עושה? זה חמץ, תזרקי את זה וזה. ואותו אבא ניגש אל הילדה ואמר לה, "כרכה גדולה יש לך לטוירה, אני מברך אותך שבזכות זה יהיה לך בעל תלמיד חוכם." וואו. ככה. ואחר כך אמר לה, "א אבל עכשיו פסח וזה חמץ וזה אסור, מהר תזרקי את זה." ועשה על זה יש הלכה של כף עלמר כגיגס. כן כפ אז הוא אומר מה לך במקום לכפוט עליה כלי על הילדה הוא קפק כלי על החמץ כאילו בקיצור אז זה עכשיו הסיפור מסתיים שמאותה ברכה שוב שצריך להביא מאותה מאותה מאותה התגברות על הכעס כן האבא בירך אותה באותו העץ שהוא התגבר על הכעס שיהיה לה בעל תלמיד חכם הילדה הזאת גדלה והתחתנה עם רב מוישה פיינשטיין וואו וואו וואו זה הסיפור וואו אז צריך להבין עכשיו מה הוא מספר את זה מה מספר את זה כל שנה שבין שכל החומרס זה לא בשביל לא בגלל זה עכשיו לבוא לידי כעס מרגש אותי מאוד מאוד עד מאוד שזה אז צריך להבין באמת את המסר פה כאילו עם כל החומרס עדיין כעס כנראה גרוע יותר וואו אבל אתה שם לב שבפסח בעיקר ה הניסיון זה על הכעס נכון למה למה? כי אנחנו כל כך רוצים להיות מושלמים ולעשות את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה ואנחנו לא רוצים שאף אחד יפריע לנו בדרך. אבל במקום להבין שזה אף אחד לא מפריע לך בדרך, הפוך, הדרך היא לקחת את כולם ביחד ולהכניס אותם לתוך העניין הזה. אל תבוטל את עצמך. לפעמים החומרות זה הופך אני עכשיו מכוסה פה במחיצות של חומרות, אל תתקרבו אליי. בדיוק הפוך. א החומרה הכי גדולה זה לאהוב כל יהודים מעם ישראל, לקרב את כולם עם הבעיות שלהם והחסרונות שלהם, להביא את כולם ביחד, גם אם הם לא נראים אחי 100%. יש לנו פה בדיוק תמונה של הרבי, רואים את זה פה? כן, רואים, רואים, רואים הוא קירב כל אחד אז פעם הסת מרבי אמר לו, איך זה יכול להיות כתוב שישראל מלאים מצוות כרימון? אפילו הרשעים אפילו רשעים. הוא אומר, אם הם מלאים מצוות כרימון, אז הם לא רשעים. הם לא רשעים. אז הרבי אומר להשלי קושיה הפוכה. איך אפשר לקרוא רשעים למי שמלא מצוות כרימון? אז נכון יש לו חטאים גם אבל הוא מלא מצוות כרימון תסתכל על המצוות שלו אל תסתכל על העבירות שלו לחיים לחיים ולברוחים הגעתי פה עם אורות גבוהים וואי איזה אורות הבאת פה איזה אורות יחיל אולי נעשה א בואי נעשה איזה שיר עכשיו בוא נעשה בוא נעשה שיר כן זה הגיע הגיע עד זה הגיע עד לרבו סאינו הגיע זמן קריא שמ של שחיס הסבא שלי התפיר שלמר אדומסק אומר או היה לו יורצד בשבס היה לו יורצד ושבס ובדיוק סבתא שלי נפטרה בערב היה אורצים תפר שלו אומר הגיע זמן כזה אור עשיתם שהגיע הזמן לקרוא קריאת שמע של שחרית מכירים מכירים את השיר והגדתונכו היום ההולמ והגדתו לבנכו ההוא להימור זה עסו השם השם לי וצי מצרים בעבור זה השם השם לי צסים [מוזיקה] ממצרים זה של נראה לי רבי צחקון גם לי של מי זה של לי לי לי אותיות יל זה הראשי תיבות וסטופיות תבות שליחל אה נכון חי לך דיגר ליאות הראשונה האחרונה זה לי יפה אוי והי שעומדו לבסנו אוי לבסנו [מוזיקה] ולבנו שעומדו לבסנו לבוסנו ולאנו שלא יכבדנו שלא יכך לבד שלא יחדך לאבד או מדלינו [מוזיקה] לחלסנו אלו [מוזיקה] שוכמולנו לחסנו אלוכל דלו אלו [מוזיקה] שכלנו חלסנו וכדו שבכ מצילנו מידם קדוש בבך אוי מצילנו מבותם תודה רבה צופים יקרים שמחים לשוב אליכם אחרי תקופה ככה יבשה והפרק הזה אנחנו עוצרים כרגע אבל יהיה פרק המשך גם שיעסוק בפסח אולי בקריית ים סוף אולי בשביעי של פסח נתראה בעוד שבוע בערך פחות או יותר תודה רבה ווא היה מירדיק ‏Ok.