ביסוד חיוב נזקי צרורות | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] הנושא ש שלנו היום בעזרת השם זה למעשה הסיפה של כל פתיחת הסוגיה של בתחילת המסכת שהגמרא התלבטה בשאלה האם תולדותיהם של האבות כיוצא בהם או לו כיוצא בהם פפא אמר בדף ב עמוד ב שיש מהם כיצ באים ויש מהמהם לאו כיצ באים אז הגמרא אצלנו בדף ג עמוד ב בעצם מגיעה למסקנה שכי כ אמר הפאפא שולדי לוקא יוצא בהם הוא התכוון לתולדה של רגל שואלת הגמרא מה זאת אומרת רגל הוקים תולדת רגל כרגל אז אומרת הגמרא בחצי נזק צרורות דלת גמיר אלה יש הלכה למשה מסיני שנקראת חצי נזק צרורות שבזה תולדותיהם לוק יצא בהם ומקרי לתולדה דרגל לשלם מן העליה וא מ ב רבה הרי רבה שאל את זה דב רב חצי זה קצורות מגופו משלם כלומר רק מגוף השור המזיק או מן העליה משלם ממטב נכסיו אומרת הגמרא לרבה מבילה לרב פפא פשיט נ רב פפא ברור לו שתשלומי צרורות זה מהעליה אז שואלת הגמרא שלרב דמבלה אז עם העיקר הי לתולדת דרגל הרי לרבה יש צעד שהתשלום של הצרורות יהיה מגוף השור מגופו של השור המזיק אז למה קוראים לזה תולדה דרגל למה לא קוראים לזה תולדה דקרן אומרת הגמרא לפותרה ברשות הרבים אז למעשה רואים שבדין הזה של חצי נזק צרורות ישנם כמה נפק מינות כמה נפקות א' העובדה שזה חצי נזק ולא נזק שלם ב הדיון האם משלם מעלייה או משלם מגופו יש לכאורה מקום עוד לדון האם זה קנס או שזה ממון כן אנחנו יודעים שקמן אכת גמיר אלה אנחנו יודעים שזה בסופ תשלום ממון זה לא תשלום כנס אבל יש כם כמה נקודות דיוון א' תור ברשות הרבים חצי נזק לא נזק שלם מעליה ו מגופו כנסה ו ממונה יש כמה דברים כמה נקודות שיש להתייחס בהלכה הזו של צרורות והייתי רוצה בעזרת השם היום א להיכנס בסוגייה הזו סוגיית צרורות זה סוגיה ארוכה ומת עיקר הסוגיה זה בפרק כיצד הרגל שמה יש סוגיות ארוכות ו אי אפשר בשיעור אחד אה להקיף את אפשר לשבת כמה וכמה שבועות על הנושא הזה אבל נאמר כ כן מבוא זה ליסוד של ההלכה הזו של נזכה צרות אז אני רוצה לפתוח ראשית בדברי רשי שמובאים אצלנו רשי כותב בדיבור המתחיל בחצי נזק צרורות אומר רשי שהייתה מהלכת והתיז צרורות ברגליה ושיברו את הכלים דקמ לכת גמיר הלה למשה מסיני דממו הו ולא קנסה ואף אגב ד פלגה נזק ש נגיחה וכנס כדר מינה לקמן הי פלג הי פלג ניסקה ממון ההוא והיא לכך לאו תולדה דקרן הו אלא דרגל ד מכוח רגל ודעתו וכ רגל לא הו דרגל משלם לזק שלם והיינו דרב פפה של תולדותיהם נב כיוצא בהם רואים שרשי היייתה גרסה בגמרא אולי בשונה מהגרסה שיש אצלנו הגרסה שהייתה אצל רשי כפי הנראה זה חצי נזק ז דאיך את גמיר אלה ד ממון ההוא כלומר כמו ששאלנו למעשה מה כולל את ההלכה למשה מ י מה היא אומרת מה נאמר בהלכה למשה מסיני שנקרא חצי נזק צורות מה מה כולל את ההלכה הזו מדברי רשי עולה שלמעשה יש כאן בהלכה למשה מסיני לא רק חידוש לגבי עצם העובדה שהתשלום הוא חצי נזק ולא נזק שנים זה וודאי שזה כלול בהלכה למשה מסיני של חצי נזק צורות אבל גם העובדה שזה תשלום ממון ולא כנסה זה גם כן כלול בהלכה למשה מסני כלומר ההלכה למשה מסני היא אמרה שזה ממונה ולא כנסה זה כתוב לידע ברשי דרכת גמיר למשה מסיני ד ממונה הוא ולא כנס כומר ללא הלכה למשה מסיני אם אם ההלכה למשה מסיני לא היייתה מחדשת שזה מוגדר כתשלום ממון הייתי מעלה בדעתי לומר שזה תשלום כנס ואולי זה תולדה של קרן כמו פל אורגניק קנסה של קרן תמה ובאה ההלכה משה למשנה ומחדשת שגדר התשלום הוא תשלום המון כמובן יש נקמנות גדולות בין תשלום קנס לבין תשלום ממון לגבי מודה בקנס ועוד אז זה רואים לידע מרשי שהחידוש של ההלכה למשה מסיני הוא גם בהגדרת מהות התשלום שהתשלום הוא תשלום ממונה ולא קנסה ובאמת יש סיוע גדול לדברי רשי מהסוגיה לקמן בדף טו עמוד ב תראו במקור ב הגמרא שמה דנה במחלוקת הידועה האם פרג ניסקה של קרן פרג ניסקה זה האם פר גסקה זה כנסה או ממונה מחלוקת האמוראים רב פפה אומר פר גסקה ממונה רבש בן לליוי רבונה בשומר גסקה קנסה אז הגמרא מנסה לפשוט את האיבה הזו את הדיון הזה מברייתא כתוב בבריתה תשמ זה הכלל כל המשלם יותר על מה שהזיק אינו משלם על פי עצמו כל תשלום כמו תשלום כפל תשלומי ארבעה וחמישה שהם יותר ממה שהזיק אז זה לא משלם על פי עצמו אין תשלום כי מודה בקנס פתור מדייקת הגמרא מה אליו הפחות ממה שהזיק משלם מה ש שאם התשלום הוא פחות מהקרן אז משלם על פי עצמו אז הנה רואים מכאן שפלג ניסקה של קרן תמה זהזה זה לא קנסה זה ממונה אחרת איך משלם על פי עצמו אומרת הגמרא לא אל תדייק פחות ממה שהזיק משלם על פי עצמו אלא כמו שהזיק אם התשלום הוא תשלום של קרן בדיוק אז הדין הוא שמשלם על פי עצמו אבל פחות מ אם זה פחות אם זה חצי למשל אז החנה מד לא משלם יחיד תני זה הכלל כל המשלם יותר מה שהזינו משלם עלפי עצמו לתני זה הכלל כל שאינו משלם כמו שהזיק ד משמ פחות או משמ יותר תיובתא כלומר למה הגמרא למה הבריתה סליחה לא דיקה בדבריה ואמרה כל שאינו משלם כמו שהזיק כלומר כל שהתשלום הוא לא בדיוק קרן אלא או יותר או פחות אז זה כבר אז אז אז הוא בעצם תשלום של כנס ואינו משלם על פי עצמו למה למה הגמרא למה הבריתה לא ניסחה את הדברים בצורה הזו אז אומרת הגמרא תיובתא באמת קושייה וס מסיימת הגמרא ואומרת לכתה פלג ניסק כנסה שואלת הגמרא תיובת ול חתה הרי אמרת שהברית היא בעצם קושיה למן דמר פלגס ק קנסה כי אחרת היה צריך לכתוב כל שאינו משלם כמו שהזיק אינו משלם על פי עצמו אז איך אפשר לפסוק הלכה שפג ניסק כנסה אומרת הגמרא אין תמה מהי הבת ובתא משום דלא קטני כמו שהזיק לא פסיק לי כלומר לא פסיקה לל תנה לומר שכל שמשלם כל שאינו משלם כמו שהזיק אינו משלם על פי עצמו זה לא פסיק למה כי הם מדיקה חצי נזק צרורות יש חצי נזק צרורות חצי נזק צרורות זה אינו כמו שהזיק זה רק חצי ממה שהזיק ושמה הדין הוא כן שמשלם על פי עצמו למה דלכ תגמיר לה ד ממון הוא משום מהחי לא קתני אז הנה כתוב כאן דיה בלשון הגמרא דלת גמיר לה ד ממון ההוא משמע מגרסת הגמרא שהעובדה שמהות התשלומים גדר התשלומים של פלג ניסקה של חצי נזק צורות זה ממונה זה חלק מההלכה למשה מסיני ההלכה הש אמרה שזה ממונה ולכן משלם משלם משלם על פי עצמו אז כן יש כאן סיוע גדול לכאורה לשיטת רשי בהבנת הגדר של הלכה בהבנת מה מה נכלל בהלכה למשה מסיני מה אומרת את ההלכה למשה מסיני לעומת זאת הראש אצלנו מביא את ה את הגרסה הזו כן זאת הייתה הגרסה גם לפני הריף אומר הראש סקנ דכולה הוא תולדותיהם כצא בהם לבר מתולדות דרגל ומה הניו חצי נזק צרורות דאיך את הגמילה דממונא כלומר הראש מביא את הגרסה שמופיעה גם מריף אצלנו בסוגיה אצנו מופיע דלכ את הגמילה אבל הגרסה שהייתה לפני רשי ולפני הריף זה לכת הגמילה ד ממון הוא ולא משנה לחצי נזק אומר הראש ה כמר אלכ תגמיר ד ממון ההוא לה לא בלכתה ד ממילה ממון ההוא כמן תולדה דרגל עיקר ההלכה לחצי זה גמירי אומר הראש ש אל תטעה לחשוב שכוונה הגמרא לומר שה הגדר העובדה שזה ממון אבל לא קנס זה חלק מהחידוש של ההלכה למשה מסיני לא ההלכה למשה מסיני מחדשת אך ורק דבר אחד בלבד והוא שתשלום נזקי צרורות הוא חצי נזק ולא נזק לשלם זהו העובדה שזה ממונה ולא קנסה זה סברה פשוטה העובדה שזה תולדה דרגל זה סברה פשוטה העובדה שפטור ברשות הרבים זה זברה פשוטה ברור שזה תולדה של רגל זה לא שאלה בכלל ברור שזה תשלום ממונה כל נקודת החידוש היא זה אך ורק העניין שזה חצי נסק אלא אח יק ו ופשט כך צריך להסביר פשט בגמרא מה שהגמרא אומרת לפי הגרסה של של הריף דלת גמיר לה דממו הוא אז בדוך אומר הראש אחיק אמר דאף על גב תולדה דרגל אוה וממון ההווה הלכ גמירנ זה לא משנה אלא חצי נזק כלומר מה שכתוב אלך תגמיר לד ממון ההוא כן זה לא חלק מההלכה זה אפל גב תולדה דרגל וזה ממונה ההלכה אומרת שמשלם כאן שהתשלום הוא רק חצי נזק שזה דוחק בלשון הגמרא ועם הקר אל תולד דרג לשלם מנהל ף אותו ברשות הרבים באמת הרשבא הסתפק בשאלה הזו כן והביא דברי התוספות שכתבו גם כן כמו הראש הנה תראו במקור ד עד דאמרינן חצי נזק צורות אלת גמיר אלה לא גמיר אלה אלא לחצי נזק בחוד וכן מצאתי בתוספות רק לגבי הפרט הזה נאמרה הלכה למשה מסנ שזה חצי נזק ולא נזק ולא ולא נזק שלם זה הכל ובאמת התוספות שמצטטים הרש בה זה כנראה התוספות שאנץ שמופיע גם בשיטה המקובצת תראו במקור א הטוס צ'אנס אומר איךת גמיר ד ממון הוא לא גרסינן ברוב ספרים ד ממון ההוא זה לא גרסה ברוב הספרים לא מופיעה הגרסה כפי שהייתה לפני רשי לפני אריף היא לא גרסה שמופיעה ב גם אצלנו הגרסה שמופיעה אצלנו בגמרא תגמיר אלה אבל אומר התוספות שצץ ואי גרסינן לי ואם בכל זאת גורסים לא בא לממר שיהיה ארכת ד ממון הוא זה לא חלק מההלכה למשה מסיני ולא קי ארכת אלא החצי נזק והינו לוק יצא בהם כרגל ד משלם נזק שלם ועוד לקמן בפרק צד בדף יט עמוד א' בביה דרבה כן הגמרא ש מה שואלת ב בנזקי צרורות האם לקרן מדמין עלה ואז פטור ברשות הרבים אודיל מה תולדה דרגל וחיה ברשות הרבים מש ד פשיט ל שיא תולדה דרגל כן ו יש כאן גם סברה א סברה שמפת ב מופיעה בראש לא יודע למה ז ה מופיע פה אה כן נרה שלא הדתי את זה ני נראה את הראש כן אזלי נסתכל זה ברשבע כן אומר נחזור לרשב הרשב שואל ואינו נראה לי הרשב לכאורה אומר לכאורה לפי הגרסה שמופיעה אצלנו אז העניין שזה ממון ה זה כלול בהלכה למשה מסיני דמין בשלי פרקין הוא מתכוון לסוגיה בדף טו עמוד ב בפלוק דפל גניס ק קנסה או ממונה לכת פלגס ק קנסה וקינן תיובת לחת פרקין אין אמוני פסיק כ קחצי צורות גמיר ד ממונה היא לא פסיק ואפשר דאחי קמר אומר הרשבא לדחות את ההוכחה מהסוגיה בדף טו עמוד ב שכוונת הגמרא שמה אפשר דחיק אמר דיך את גמיר עלה דאין משלם אלא חצי נזק וזה ההלכה בלבד זה מה שההלכה בא לומר וההוא אותו תשלום של חצי נזק על כורכן ממון ההוא דע מועדת הי מתחילתה לכך כלומר רואים ברשב שוב שההגדרה של התשלום של חצי נזק צרורות כתשלום של ממון זה דבר פשוט מסברה למה מה הסברה ד המועדת הי מתחילתה לכך כלומר ההגדרות הבסיסיות של קרן כן שזה לאו אורכה שכוונתו להזיק שזה לאו אורכה זה הג בסיסית של קרן והדבר הזה לא מתקיים בצרורות כי בצרורות מדובר שהיא מהלכת בדרך הילוכה כורחה והצורות ניתזים מבין רגליה אז לכן ודאי שזו היייתה הסברה של הראש ושל הרשבא ושל הרשבא למסקנתו ולשיטה מקובצת שוודאי אין מקום לומר שיש צורך לחדש שהתשלום של חצי נזק הוא דר חצי חצי נזק צרורות מוגדר כתשלום ממונה לא צריך בשביל זה הלכה למשה מסיני זה פשוט שזה רגל זה פשוט שזה ממונה וכל החידוש הוא חצי ש שזה חצי נצ וזה גם הפשט שמה בדף טו הגמרא לא דרכת גמיר לד ממונ הוא הכוונה אלך תגמיר על שמשלם חצי נזק ובוודאי שאותו תשלום חצי נזק הוא ממון ולכן התנא לא יכל לכתוב שכל שמשלם לא כל משלם כל שאינו משלם כמו שהזיק אינו משלם על פי עצמו למה כי יש חצי נזק צורות שזה וודאי ממונה יש כאן מקום יותר לתמוה על שיטת רשי כן אז ראינו שיש כאן מחלוקת בין רשי ובין הראש והרשב"א דיה שכאשר כתוב לכת גמיר דמונה הוא הפשט הוא ד ממונה ולא כנסה שזה הלכה הלכה בא לומר שזה ממון ולא כנס ואילו לפי יתר הראשונים זה פשוט שזה ממונה וזה הם אומרים את זה מצד הסברה פשוטה פשוט שזה ממונה פשוט שזה תולדה דרגל לכאורה יש כאן קושיה חזקה מאוד וככה הקשה גם המרשל בחכמת שלמה הקש של דברי רשי על הפשט של רשי איך אפשר להגיד שאלך תגמיר לה בא לחדש שזה ממון ולא כנסה הרי יש מנדה אמר בגמרא בדף טו שפל גניס ק קנסה פ חצי נזק של קרן חצי נזק של קרן הוא בעצמו ממונה נכון יש מדם אמר כזה בדף טב אז אם כן מה רשי לאותו מן דאמר אז מה החידוש של הלכת גמיר לה שחצי זה קצרות לפי המן דמר שפלג ניסקה זה ממונה הרי בוודאי שאי אפשר לומר שלאותו מן ד אמר החידוש הוא שהלכה למשה מסיני בא לומר שחצי נז צורות זה לא קנסה מ חטאתי שזה יהיה קנסה הרי אפילו פלגה ניסקה של קרן זה ממונה ולא כנסה אז למעשה לא מצאנו תשלום של חצי נזק שהוא כנס לא מצאנו דבר כזה אפילו חצי נזק של קרן תמה זה ממונה נכון אז לא היייתה בכלל שום אומינה לחשוב שחצי נזק צורות יהיה כנסה אז מה למה צריך שהאל חטה תאמר לי שזה ממונה אין דבר כזה גם בקרן אין דבר כזה ויתרה מכך וזה יותר מזה זה הפלפול החריב טה על הראש בוד כותב הרי בוא ניה קנים הרי מי אותו מנדה אמר שסובר בדף טו עמוד ב שפעל ג ניסקה של קרן זה ממונה מי הוא אותו המורה רב פפא רב פפא בכבודו ובעצמו הוא זה שסובר בדף טומב שפל גני זקה של קרן זה ממונה אז אם הוא סובר שזה ממונה איך יכול להיות שבאה איל חתה של חצי נז קצרות ללמד אותי שזה ממונה ולא קנסה מך תיתי שזה קנסה מך תיתי אפילו פלג ניסקה של קרן תמה זה ממונה ולא כנסה אז כל שכן כאן שזה אורחה באחי וגם כל המינה מה בכלל הב המינה לומר שפל גניס קה זה קנסה כי סתם שברים בחזקת שמור קיימה ובעצם הוא לא היה צריך לשמור עליהם והתורה כנסה אותו כדי שבכל זאת ישמור עליהם מכן ולח אפשר להגיד דבר כזה על על צרורות שזה אורח באחי אפשר להגיד ש ש צרורות זה חזקת שימור קיימה אפשר להגיד ה זה אורכם באחי מה ש חזקת שימור קימה בצרורות אז זה פשיטה ופשיטה ש שלפי שיטת רב פפה באמת עמד ככה פני יהושע לנקודה הזו של גם הוא עסק בשאלה הז שרב פפה הוא בעצמו אצנו סובר שפל גניס קזה ממונה רוצה ליישב על פי זה איז קושיית קושית הלחם משנה תראו ברמבם בפרק ב' הלכה ב כותב הרמבם כל תולדה כאב שלה חוץ מצרור המנט מתחת רגלי הבהמה בשעת הילוכה וא שאף על פי שתודה הרגל ם ופטור עליהם ברשות הרבים כרגל ואם הזיקו ברשות הניזק בשלם מן היפה ש בנכסיו כרגל שהוא אב אף על פי כן אלא משלם לחצי נזק כלומר פוסק הרמבם להלכה שחצי נזק צורות פטור ברשות הרבים כמו רגל ואם הזיק משלם מן היפה שבנ חסו מן העליה גם כן כמו רגל שואל מביא הג משנה את המקורות של דברי הרמבם בדף יט מבואר שצורות פטור ברשות הרבים ובדף ג' אצנו מבואר שמשלם מן העליה כן אז שואל ה שואל ה לכם משנה תראו במקור חט הוא מביא דברי המגיד משנה וכותב שגם הראש פסק שמשלמים מן העלייה אב הוא שואל תימה על זה הוא מביא את הסוגיה אצלנו אני אני מדלג והוא שואל א כיוון שכן לפי המסקנה דקאמר לפטרו ברשות הרבים נמנ דלא פליג רב פפה על רבה ולמה נדחו עצמנו ונמר לרב פפה פשיטה לב דרבה ופליג דק דמצי לממר דקולו דקרי לתולדה לפו ברשות הרבים ולק בניו כלומר שואל עליכם משנה מאיפה ברור לרמבם שהתשלום של חצי נזק צורות זה מעליה ולא מגופו הרי רבה מיובא אלה רבה התקשה בזה רב פק בשאלה הזו האם חצי נצד משלם מגופו מעליה והגמרא שואלת ולרב ה שמסתפק בכך אז אמי קרי לצורות למה קוראים להם תולדה דרגל ו מתרצת הגמרא לפותרה ברשות הרבים אז אם כן מאיך תיתי לפסוק להגיד שרב פפא הרי הגמרא לא אמרה שרב פפה סובר הגמרא לא אמרה להד שרב פפה סובר שהתשלום של הצורות הוא מעליה הגמרא מעולם לא אמרה דבר כזה היא שאלה א הגמרא אומרת כן שמה שרב פפה אמר תולדותיהם לוקא יצא בהם הוא התכוון לצורות אז שואלת הגמרא אז למה לצורות קוראים תולדה של רגל מתרצת הגמרא לשלם מן העליה ואז הגמרא שואלת ומיה ב רבה הרי זה רבה הסתפק בזה ה מעולם לא אמרה הגמרא של רב פפה פשוט לא שהתשלום של הצרורות זה מהיפה שבן חסה עליה אז כתתי להגיד שרב פפא ורב החלוקים למה להגיד דבר כזה למה לא נאמר שגם לרב פפא מבה מה ש מביה לרבה האם התשלום הוא מגופו מהעליה ואדרבה נגיד לכולה שהתשלום הוא רק מגופו ולא מעליה אז תראו ואם כן כבר אמר בגמרא לפטו ברשות הבים הדר ממ ד אמר מעיקרה ד לרב פפה פשיט לה ואף אגב דלא כמר אלה אפילו שהגמרא לא מתנסחת במילים אלה כאילו חוזרת בה אפילו אחי למה למה לא להגיד את הדבר הזה ובאמת ראיתי שה א כן בעצם הקושיה של הלכ מישנה היא מופיעה כבר בשיטה מקובצת תראו במקור ט טמיעה לי בשם הרשבא כיוון דמי בא אלה לרבה מי הזקיק נשו מחלוקת בין רב פאפא לרבה ד הוא רבה הרי רבא הוא רבו של רב פפא אז מי זקיקה לשים מחלוקת בין רב פפא לרבה לאמ לכו לאל מחצי נזק צורות ולד תולדה ותולדה דרגל ואמה הקרי תולדת דרגל פותרה ברשות הרבים כדי רבה כלומר השיטה הרשבא כן הבין ש לגמרא ברור לגמרא כן ברור שלרב פפה משלם צורות מעליה אבל מי זכי קם לכך אז אומר ה רש בה נראה לי משום דקים להו ד משל מן העליה ואף אגב דמס קרבה ניח קמה דרב פפ חתה כלומר אומר הרשבא וככה המרשה כותב אצנו שהיה קים לאו הגמרא היה ברור היה הייתה להם כבלה שתשלום צרורות זה מעליה מה יפה שבן חסו אז אכן היה ניח לגמרא להגיד שזה רק ספק פרטי של רבא אבל לרב פפה ברור שהתשלום של הצרורות הוא מהעליה ולא מגופו כי ככה ההלכה אז זה היישוב של רואים שגם הרשבי הלבד התקשה בשאלה הזו ולכם מישנה נשאר בצריך חיון מאיך הטיתי מדוע ברור לגמרא או מאייך הטיתי לומר שרבה חלוק על רב פפה או שרב פפה חלוק על רבה לאתר דיוק והוא פשוט לו שהתשלום של צרורות זה עליה ולא מגופו אבל הרי רבה הסתפק בכך ורבה הוא רבו של רב פאפא אומר הפני יהושע נפלא הוא אומר ככה היה ברור לגמרא שרב פפה סובר שהתשלום הוא מעליה מדוע משום ש הרי רב פפה הוא זה שסובר לקמן בדף טו שפל גסקס שפל גניס ק ממונה כלומר שחצי נזק של קרן חצי נזק של קרן הוא גם כן ממונה ולא כנסה אז אומר יהושע אם תאמר שרב פפה סובר או יש לו צד לומר שהתשלום של צרורות צרורות של רגל התשלום הוא תשלום מגופו ולא מן העליה כפי שהתלבט רבה אז הרי אומרת פני יהושע נמצא לכאורה שהדמיון שיש בין נזקי חצי נזק צרורות לחצי נזק של קרן הוא גדול יותר מהדמיון שיש בין חצי לז צורות לרגל והיה ראוי לקרוא לצורות תולדה של קרם ולא תולדה של רגל למה כי קרן פלג ניסק פלג ניסקה של קרן זה ממונה ופלג ניסקה של קרן זה תשלום מגופו אז יש לנו דמיון הרבה יותר משמעותי נכון יש את הפטור ברשות הרבים שזה יש בצרורות אבל יש יותר דמיון לצרורות יותר דמיון לקרן מאשר לרגל גם בעובדה ששניהם זה תשלום ממונה וגם בעובדה ששניהם תשלומם מגופה לכן אומר הפני יהושע היה ברור לגמרא שרב פפה סובר שהתשלום של צורות ומעליה ממיתה ומכיוון שאתה תשלום עליה אז כבר יש כבר פער בין תשלום תולדה של כרן בין תשלום קרן לבין תשלום צורות בקרן זה מגופו כן ואילו צרורות זה מעליה ובנוסף לך כשזה פטור יש כאן פטור ברשות הרבים אז יש יותר דמיון כן רואים שצרות יש לה קוד נקודות דמיון כן אי אפשר להתעלם שיש נקודת דמיון שדומה לקרן אבל יותר יש כאן נקודות דמיון לרגל וזו הסיבה שהגמרא אומרת ש שצורות זה תולדה של רגל אז אומר פני יהושע בגלל שרב פפה סובר שפלג ניסקה של קרן זה ממונה אז בהכרח שרב פפה סובר שצורות התשלום צרורות הוא מעליה ולא מגופו כי אם התשלום היה מגופו אז לא לא היה כל כך פער בין צרורות לבין חצי נזק של קרן והיה ראוי לקרוא לחצי נזק צרורות תולדה של כרן ולא תולדה של רגל אז רואים כאן גם פני יהושע שם לב לנקודה הזו ש יש כאן יש כאן משמעות לעובדה שרב פפה אצלנו הוא זה שסובר שפל גניס ק ממונה אז אם כן באמת הדר קושה לדוכתא אם רב פפה בוודאי סבור שפל גלסקה של קרן זה ממונה אז מה איך אפשר לומר ש החידוש של הלכה למשה מסיני שצורות כן הלכה למשה חצ זה צרורות או חלק מהותי בחידוש הוא שזה תשלום של ממונה ולא כנסה או מה הייתה ואמינה מהסל קד איתך הרי ברור גם חצי נזק של קרן תמה זה בעצמו ממונה ורב פפה הוא בעל הממרה אז מה הת ומינה מה הת ומינה ש ך הלכה לומר שזה שזה ממונה ולא כנסה באמת זה זה דוחה גדול אבל אפשר נצטרך להגיד בדוחק תראו מה השיטה מקובצת כבר עמד על כך באות י והוא כותב ועוד דלפי הגרסה דגריס ד ממון הוא קשה קושיה שאין לה תירוץ לרב פפה דלפי אותה גרסה צריך לומר דקרי לתולדת דרגל משום ד ממונה ולא כנסה והרי רב פפה סביר לה לקמן חצי נזק דקרן תמה ממונה ו ולא כנסה לפיכך אותה גרסה אינה כלום כלומר אותה קושיה של הפלפול החריפה והקושי של המרשל כבר קדם להם הגיליון פה בשיטה המקובצת שכותב לדע שהגרסה הזו היא בלתי אפשרית אי אפשר לגרוס את הדבר הזה כ אנחנו עסוקים כאן בשיטת רב פפא ולשיטת רב פפא שסובל שחצי נזק דקרן זה ממונה ובלא כנסה אי אפשר לומר אי אפשר לגרוס את הגרסה הזו בכלל שהאחת בא לומר שזה ממונה ולא כנסה אבל תראו את את השיטה מקובצת א דרך אגב רשי בכתובות בדף מא עמוד ב באמת יש לו מהלך אחר רשי בכתובות כן הגמרא שמה היא מקבילה לגמרא בדף טו אצלנו אז הגמרא שמה אומרת כיו דיק חצי נזה די משתלם ונזכה בהמה במלכת והתיז צרות מתחת רגליה והזיקה תנה בבבא קמה דף יודן משלם את חצי נזק ובההוא חצי נזק קמלה בבב קמה דלכ את גמיר על מסיני שהוא תולדה של רגל ופטורה ברשות הרבים כלומר גרסת רשי בכתובות כפי הנראה שהחידוש הוא בלחת החידוש הוא שזה תולדה של רגל ופטור ברשות הרבים זה עיקר החידוש וממילא אני יודע שנזכה רגל הם לא קנסה כלומר זה לא שהלכה למשה מסדה בא לומר שזה ממונה ולא קנסה הלכה למשה מסה בא לומר שש שיש כאן טור ברשות הרבים והיא תולדה של רגל וממילא אני יודע שזה שזה ממונה למה אני יודע שזה ממונה שהרי מועדת מתחילתה כלומר כלומר רואים כאן שזה גם כן לכאורה עניין של סברה לומר שצרות יחשבו כממונה כרי מועדת מתחילתה אז תראו מה השיטה מקובצת אומר במקור יג כתבו תלמידי הרי פ כפי גרסה ד ממונה הפירוש כן דלת גמיר ד ממונה פירוש לדידן דתלפ ניסקנס ל פפה קשה דיש פסק קנסה די ממונה אמה צרכ אחתה לומר ד וממונה חצי נזק צורות כלומר לפי לפי תלמידי הרי שמופיעים בשיטה מקובצת כל הגרסה של ממון כן לכת גמיר ד ממון ההוא הגרסה הזו נכונה לדידן לדידן שקי מנן שפל גסקה של קרן זה כנסה ואז הייתה ואמינה לומר שגם ניסקה של צרורות זה כנסה אז בהלכה למ לומר איך תגמיר עלד ממון הו ולא קנסה אז יוצא שכל ה מסקנת הסוגיה אצלנו כל הגרסה אצלנו היא נאמרה לי בד אחתה שאטל שפ גניס ק קנסה שאכן לפי רב פפא אז אי אפשר לגרוס את הגרסה הזו כי אם גורסים את הגרסה הזו שאיך גמיר עלה ד ממון הוא ממילא נפשט לנו שפג ניסקה של קרן זה כנסה ולא ממונה כי ז לכן היה צורך בהלכה לומר שזה ממונה ולא כנסה למה כי פ גניס של קרן זה כנסה אז כאן היה צריך להגיד שזה ממונה וזה לא יכול להיות כן אז על ככך על ככח שה הסוגיה או הגרסה הגרסה שגור יך את הגמר עדי ממון ההוא היא נאמרה הליבה דמה דק שפסק קנסה שכמובן זה דוח ה גדול אז אולי בהמשך נציע עוד הצעה כלומר פה זה ראשונים א אני אבל חשבתי אולי להסביר אולי בהמשך הסבר נוסף איך באמת הייתה ומינה גם למנדה אמר פגס ק ממונה כן לחשוב שצורות יהיה קנסה ולא ממונה וצריך להגיד את ההלכה למשה מסיני אך את ה גמיר דממו ולא קנסה אתם שומעים כלומר בראשונים מבואר לאדה שאם פל ג ניסקה של קרן זה כנסה סליחה פ גניס קרן זה ממונה אז אין שום הבוא מינה ש צרורות יהיה קנסה ולכן אין צורך בהלכה לומר לנו שזה ממונה ולא קנסה אין צורך ש ברור לא מצאנו בכלל מושג של חצי נזק של כנס אזר לך תהיתי לחשוב שוב שחצי קסור תהיה קנסה שעל זה בא הלכה למשה ישרל ומר לא זה ממון אבל לא כנס האם יש מקום אולי להגיד אחרת אולי האם יש מקום לומר שגם לרב פפה שסובר שפג ניסקה של קרן זה זה ממונה האם יש מקום לעלות בדעתנו אולי שבכל זאת צרורות יהיה כנסה ולא ולא ממונה שעל זה צריך להגיד את ההלכה למשה מסיני לא לך גמיר אלה ד ממון הוא ולא כנסה אז האמת הי אני חוזר עכשיו זה ארתי במאמר מוסגר השאלה הזו נקודת הדיון המרכזית שצריך לדון כאן היא באמת מה נקודת הוויכוח בין רשי לבין הראש בין רשי ין הראש הרשבא תוספות צ'אנס כמה וכמה ראשונים במהות ההגדרה של ההלכה למשה מסיני מה היא באה לומר ההלכה למשה מסיני האם העובדה שזה תשלום ממון ולא קנס זה חלק מהחידוש של הלכה למשה מסיני או שזה דבר פשוט מסברה וכל נקודת החידוש בהלכה למש מסני היא אך ורק בעובדה שזה חצי נזק ולא נזק שנם מה נקודת הוויכוח בהבנה של ההלכה הזו של חצי נזק צורות אז באמת תרחיבו בזה האחרונים ראיתי בחידושי רב מלין בחלק א' סימן סו אבל יש עוד אחרונים שדיברו בזה גם רב נחום פרצוביץ וגם בחידושי רבי שמען רזבסקי ועוד שבאמת יסוד הוויכוח כאן הוא איך להבין את ההלכה הזו איך להבין מה ההלכה הזו אומרת חצי ז צחורות האם הית אם הייתי מתמצת את זה במשפט אחד האם עיקר החידוש הוא בפטור של החצי נזק או ש בחיוב של החצי נזק כן האם בפטור של האם בעובדה שזה יורד מנזק שלן חצי נזק או בחצי החיוב האם עיקר החידוש הוא בחצי של החיוב או בחצי של הפתור ומה הכוונה אולי אפשר לומר הסברה הפשוטה אולי באמת לומר שנקודת החידוש המהותית של חצי נזק צורות היא ב בחצי של הפטור דהיינו באמת בארת המחדל סתם דמילתא שצורות זה רגל לכל דבר ועניין אורכי באחי הם מועדים לכך מתחילתם ו אולי הדבר המרכזי כאן מה שהגמרא בקמה בדף יז עמוד ב מתלבטת בשאלה כן הגמרא שמה מביאה את המחלוקת התנאים כן בדף יז עמוד ב תראו במקור יד תרנגולים שהיו דסן על גבי עיסה ועל גבי פירות נפו או נקרו משלם נזק שלם זה נקרא זה וודאי זה וודאי נקרא נזכה רגל אבל אם הם העלו עפרות צרורות אז משלמים חצי נזק סומכוס אומר נזק שלם סומכוס סובר שגם צרורות זה נזק שלם ותניה הדח תרנגול שהיה מפריח ממקום למקום ויצה רוח מתחת כנפי ושברה את הכלים משלם חצי נזק אז זה סתם הכ רבנן אז אמר רב בשלמה סומכוס כסבר כוחו כגופו דמי לסומו ברור בצורה חד משמעית שאיין שום מקום לחלק בין נזקי גופו נזכה כוח גופו שזה למעשה צרורות רוח שיצאה מתחת כנפיו צרורות שמנצלים מתחת רגליה זה נקרא כוחו כוחו כגופו אלא לרבנן אי כגופו דמי כול נזק בי לשלם אילו כגופו דמי חצי נזק דמי לא לשלם אד אמר הרבה לעולם כגופו דמי וחצי זה קצרות הלכת גמיר אלה ההבנה הפשוטה של הגמרא היא שברור למעבר לכל ספק שצודק סומכוס בעיקרון הוא צודק כוחו כגופו אין שום חילוק בין נזקים שהבהמה עושת בגופה ממש מגע ישיר בין גופה ל לבין החפץ הניזוק לבין כוכה שעל ידי כוכה שהפעילה אנרגיה וכתוצאה מכך ניתז צרור הרוח שעפה מתחת כנפיה והזיקה אין שום הבדל ביניהם כוחו כגופו ואם כן אם אם פשוט לנו שכוחו כגופו ופשוט לנו שבה שמזיקה על ידי כוחה זה ממש כמו גופה אז אין שום מקום בסתם דמילתא אין שום מקום לחלק בין נזקי צרורות לבין נזקי רגל פשוטים שנזקי גוף הרגל אז מצד הסברה ברור ש צורות זה רגל ברור שצורות פטור ברשות הרבים ברור שצורות זה ממונה כל ההלכה למשה מסיני באה לומר דבר אחד יש גזירת הכתוב הלכה לא גזירת הכתוב הלכה למשה שבא להקל על צורות כלומר יש כאן חידוש על מהלכה למשה מסיני שנזכה רגל שנעשו על ידי כוחו למרות ש למרות שברור ש מעיקר הדינה ודאי שצריך לשלם נזק שלם כי כוחו כגופו אבל באה התורה והקלה והקלה ופטרה ופטרה את המזיק מתשלום חצי נזק אז כל החידוש הוא בחצי נזק שנפטר זה החידוש ובאמת לכאורה אני אומר זה הפשט גם בגמרא בדף יז לעולם כגופו דמי וחצי נזק צרות אלכ תגמיר אלי פשת הגמרא ברור שגויה צריך לשלם נזק שלם באה התורה והקלה לפתור מחצי ובאמת לפי זה יוצא שההלכה של חצי נזק צורות במהותה זה דין פטור זה דין פטור מתשלומים זה הכל זה דין פטור מתשלומים כמו שהזכרנו כמה וכמה פעמים על נזקי א א נזקי טמון באש זה ד דין פטור מתשלומי כלומר אין כאן שום חיסרון בעצם המזיק חיוב המזיק בחובת השמירה אין שום חילוק בין תמול ללא לגלוי בוודאי שמבהיר היה מחוייב לשמור על האש שלו שלא תזיק גם את טמון ובוודאי שהיה מקום לחייב אותו מעיקרה ומסה גם מנזקי טמון בכך שהוא התרשל האש שלו הזיקה בטמון רק באה תורה והתורה גזירת הכתוב שהוא פטור מנזקי טמון ואמרנו נפקא מינה מה זה ברכת שמואל בסימן ב' שהזכרנו נפק מינה לחייב בב לצאת ידי שמיים כיוון שמבחינה מוסרית הוא פושע גם בנזקי טמון הוא פושע גם בלסקי תמונ היה צריך לשמור אז הוא חייב לצאת ידי שמיים התורה פטרה אותו אבל זה פטור מתשלומים בדיני אדם כנל דיברנו על זכי כלים בבור שזה גזר הכתוב של פטור מתשלומים אבל מבחינת מהות עיקר השמירה על הבור והאחריות המוסרית לשמור שזה לא ודאי שזה גם בכלים נאמר דיברנו בפעם הקודמת ראינו שזה גם שיטת רב חיים שגם לגבי פתור רגל ברשות הרבים זה גם פטור בתשלומים כן ראינו מחלוקת בין הביק שמוא חיים הנקודה הזו אבל אפשר מעתה לצרף לזה גם את חצי נזק חצי נזק צרורות זה דין פטור מחצי נזק פטור בתשלומים גרידה מבחינת עיקר המזיק ועיקר חובת השמירה ודאי שה צריך לשמר שגם הבהמה לא תזיק על ידי צרורות כי אורכ באחי מועדת כך מתחילתה אלא באת תורה וחידשה להקל על תשלומי צרורות בחצי נזה משנה אז החידוש הוא בחצי הפטור לא בחצי החיוב החצי החצי שמשלם המזיק כן הוא הוא מעיקר אותו חצי נזק שהיה משלם בכח ובן כך אותו נזק זה לא חידוש שהוא שלם את החצי נזק הזה החצי נזק הוא הוא הוא ה הוא במקומו עומד זה זה אותו חצי נזק שהוא צריך לשלם ה אותו חצי נזק שהוא היה צשלם מכרה הוא כדי קיי כי כל החידוש שהוא נפטר מחצי נזל ובאמת שאנחנו ים בלשונות הראשונים אפשר לכאורה להסביר שזה הפשט גם בטוסט אצלנו תראו במקור טו ופרו דיבור מתחיל לפטרו ברשות הרבים ואם תאמר למה מה פשיט לתפי מלשלם מן העליה כלומר למה ברור לרבה שצורות פטו ברשות הרבים יותר מאשר יותר מאשר הדיון האם משלם מגופו מעליה שזה מספ קלה אומר תוס זה יש לו אמר כיומן הדין היה משלם נזק שלם אתם ש רואים מה כתוב פה כתוב כאן שחור הגב בלבן מן הדין היה משלם נזק שלם וא תילכת דלא משלם אל החצי נזק אם כן את לכת לעקב ולא להחמיר אז היה פשוט לו היה פשוט לו שההלכה באה לעקב ולא להחמיר רשב בשיטה מקובצת מביא רשבע גם כן כותב ור תראו לרב מיבאלה משום תק עקיל ברחנא שלא לכבוד לחצי נזק אפנו נמר שלא חייב בו א כחצי נזק דלמה פרשו בשו מגופו ורב פפה סבר כן דגמי תולדה דרג ואילו מדינה א לשלם נזק שלם כרגל ד אורכה אלא דפטר רחמנא מחצי נזק אם כן מליה משלם אז אומרים כאן דיה שהיה ברור מעבר לכל ספק שצורות מעיקר דדין צריך לשלם נזק שלם כרגל דאור חהו אם כן זה הצד הראשון של החקירה לפי הצד הזה אז כפי שאמרנו כל דין חצי נזק צורות הוא בגדר פטור מתשלום פטור מחצי נזק אבל מעיקר הדינה בודאי שה צריך לשלם נזק שלם ברור שזה רגל גמורה ממילא ברור לפי זה שלא יכול להיות שההלכה תבוא לומר שזה מממון ההלכה לא צריכה לחדש שזה ממונה ולא כנסה מ כתתי להגיד שזה כנסה הרי זה רגל פשוטה זה כל זה רק דין פטור ב בכלל לא נאמר שום חידוש בחצי של החיוב שום חידוש לא נאמר בחצי של החיוב לא יכול להיות שההלכה בא לחדש גדר דין בחצי החיוב היא אך ורק באה באה לחדש דין בחצי הפטור לא בחצי החיוב אז ברור שלא אין מקום לומר שההלכה באה להגיד שזה ממונה ולא כנסה אז לכן ברור שזה תולדה של רגל ברור שפטור ברשות הרבים ברור שזה ממונה כן כל החידוש שזה חצי נזק והחידוש כמו שאמרנו פטור בתשלומים אבל יש מקום לומר גם אחרת וזה באמת על פי מה שכבר הזכרנו בברכת שמוא בסימן ב שמחדש בגדר של פלג ניסק קנסה של כרן שלמיה זה גדר מחודש שהתורה חידשה דין מזיק חצי מהנזק כלומר פלג ניסק קנסה זה לא גדר שבאמת הוא נחשב מזיק בכל הנזק והתורה פטרה את בעל השור מחצי נזק לא בעצם הליב דאמת הוא לא היה צריך לשלם כלום והתורה כנסה אותו נתנה לו דין מזיק על חצי מהנזק כלומר כל הדין מזיק או השם של המזיק שיש לגבי בעל שור טם הוא אך ורק לגבי חצי נזק חצי נזק בשור טם זה כמו נזק שלם בשור מועד זהזה זה מלא הנזק ביחס ל ביחס ביחס לאחריות שלו על השור הטם זה חצי הנזק זה מלא התשלום יש מקום לומר שאולי גם בצרורות נאמר אותו הלכה ואפשר לומר את זה בשני פנים אני אגיד את זה קודם כל בפן היותר מחודש בהבנה יותר ואחר כך אני אומר אולי משהו יותר יותר פחות מחודש פחות מחודש אני רוצה לומר כאן מה שראיתי ב בברכת שמואל בסימן יט באות ב באמת חידוש עצום אני אומר ימלא שרב חיים אמר דבר כזה זה באמת א באמת מאוד מאוד מחודש אבל הוא פותח בקוש ברכת שמואל בסימן יט פ פותח באות ב' פותח בשאלה שהוא שמע מפי מהגאון רבי חיים דוד טביל שהקשה על האיבה שבגמרא בדף יז עמוד ב האיבה ברבה האם כוחו כגופו דמי או לו כגופו דמי כן הגמרא אומרת היא כגופו דמי כו נזק בע לשלם אליו כגופו די חצי נזק ב כלומר יש כאן איזשהי התלבטות האם כוחו כגופו וליו כגופו שואל הברכת שמוא בשם הגאון רב חיים דוד טביל מה השאלה הרי בכל התורה כולה אנחנו יודעים שכוחו כגופו אנחנו יודעים את זה ברוצח למשל רציחה ונשל ל הברזה מן העץ ומצא את רומת זה נקרא רציחה הוא רצח אותו ממכת גרזן על גופו לא הוא עסק בקריטת עצים והברזל עף מכוחו וזה נקרא הרוצח ועוד הגמרא אומרת בדף ג עמוד ב' כן הגמרא אצנו אומרת להדיא הנה א הי לרב דמהו זה אדם מה אבות ומה תולדות תבה וכי תמה אב נאור ותולדה ישן ואנן אדם מועד לעולם בין אר בין השן אלא כיחו וניאו שואלת הגמרא יחיד היא בעד דז כ מזקה כוחו אוה ברור לגמרא שאם אדם משליך את כוחו וניאו בכוחו יורק את זה אז זה ודאי נקרא אדם זה לא שייך להגיד שזה שזה תולדה אפילו זה כוחו ממש והיינו אדם גופו וחייב אומר רשי ברור שכוחו כגופו כך גם הגמרא בדף י עמוד ב' אומרת כדבר פשוט כן א לא צריך ד בעד ד סמיך בובה פשיטה מהו דתם ה כוחו ל כגופו םש כחו כגופו דמ לכל אחד גופו כוח אנה מתב כן כ מסקנת הגמרא שכוחו כגופו אז מה בכלל נקודת הדיון בשאלה האם כוחו כגופו א בצרורות האם נדון את צרורות כגופו וליו כגופו אז א אז מיישב הברכת שמואל על פי מה ששמע מרב חיים מבריסק בוהו דברי הרמבם בהלכות נזקי ממון בפרק ב הלכה הוא לא כותב אומר בהלכות סכם ממון פרק ב הוא לאכ לא מזכיר אפילו איזה פרק אומר יש רמבם בהלכות זכה ממון שסובר שצרות שעל ידי שינוי ה ותולדה דרגל ופטור ברשות הרבים זה לשונו שם של הרב חיים שמובא בברכת שמואל יז כן הגמרא מביאה את השאלה עוסקת בשאלה הזו של האם יש שינוי לצורות לרביע הנזק או אין שינוי לצורות לרביע הנזק כן כלומר צורות שעל ידי שינוי מה זה צרורות שעל ידי שינוי זה יכול להיות שהיא בעתה בארץ וצרורות ניצלו על ידי בעיתה אז זה נקרא צורות שעל ידי שינוי ויש שם שהגמרא דנה רבשי דנה האם יש שינוי להוריד לרבי הנזק כן הגמרא עוד מתלבטת בהמשך והייתה מהלכת במקום שאי אפשר םכ מנתז ובעת ויזה והזיקה מהוא כיוון ד אי אפשר לאורכו אודי משת מי מחמת ביאות כמנת הצרורות אז זה תיקו נשאר בגמרא טוב באמת הזמן שלנו קצר אני לא רוצה להקל למצוקה של זמן רק אני אגיד מה מה אני חושב מה אני מבין לאן כיוון רב חיים ב למרות ששוב זה סוגיה ארוכה ובאבן האזן מאוד מאוד מעריך בבאור שני שני הלכות ברמבם בפרק ב' הלכה א והלכה ו' אבל שוב אם נתמקד כרגע בהלכה ו אמרות ששוב יש כאן מקום גדול לעיין אבל כותב הרמבם בעתה בארץ ברשות הניזק ויז צרורות מחמת הבעיטה והזיקו שם חייב לשון רבי הנזק שזה הוא שינוי בהתזת הצרחות כלומר רמבם פוסק שאם מה בעתה בארץ כן באבן האזל שם במהלך הראשון שלו רוצה לחלק בין הלכה ה להלכה ו שבהלכה ה מדובר שהיא ממש בועטת בצרורות ושמה יש מקום לומר שזה תולדה של קרן ולא תולדה של רגל אבל אם היא בועטת בארץ וכתוצאה מכך ניתזו צרורות מחמת הבעיטה שמה מסקנת הרמבם שברור שזה שינוי אבל זה לא ברור שזה תולדה של ג זה לא תולד זה לא ספק לא תולדה של קרן אבל אבל א אבל וכאן הביה של בגמרא האם יש שינוי לצורות לרביע הנזק או שזה קבוע חצי נזק ומסקנת הרמבם שחייב לשלם רביע הנזק ולא חצי נזק כי המוצי מחברו עליו הרעיה אבל שימו לב שברם מדבר אך ורק על בעתה בארץ ברשות הניזק משמע שאם זה היה ברשות הרבים היה פטור למרות שיש כאן שינוי בצרורות זה לא צרורות גמורים שבמה מהלכת כדרכה ונצו צורות אלא היא בעתה בארץ וכתוצאה מכך ניתזו צורות ובכל זאת כותב הרמבם למרות שמדובר כאן על צרורות על ידי שינוי ולכן משלם רק רביע הנזק ולא חצי נזק אף על פי כן כל חיוב התשלום זה אך ורק ברשות הניזק ולא ברשות הרב יוצא שסובר הרמ אני אני מאוד מקצר בזה כי באמת יש כאן לכן אמרתי זה לא סוגיה זה עיקר הסוגיה זה שמה באמת זה יש כאן הרחבה גדולה באחרונים איך להבין את שני הסעיפים האלה אבל אני רוצה להתמקד במה שהחידוש של רב חיים אז אני אומר את זה בקצרה אז רב חיין שואל שלכאורה כתוב ברמבם שצורות שעל ידי שינוי שיש צד לומר שהתשלום הוא רק רבי הנזק אף על פי כן התשלום הוא התשלום הוא החיוב הוא אך ורק ברשות הניזק ולא ברשות הרב וכאן השאלה היא מאייך הטיתי מה מה מאיך הטיתי לומר שצורות שעל ידי שינוי גם ברשות הרבים יהיה פטור איך איך אפשר להגיד לכאורה הייהה מקום לסווג את זה לכאורה כתולדה של קרן כן או לטלו גם את המקום החיוב אם זה ברשות הניזק או ברשות הכ אם אנחנו אומרים שיש שינוי לרבי הנזק אז אולי אולי התשלום הוא גם ברשות הרבים אומר רב חיים חידוש גדול ש א מה שחשבנו באמת שהיה פשוט לנו שכוחו כגופו כשמדובר על נזקי שור זה ממש ממש לא פשוט אומר רב חיים ההפך הוא הגמור ההפך הוא הנכון כשהתורה מדברת על זכי שור התורה בכל הגוונים שהתורה מדברת עעל נזקי שור היא מדברת על נזקי גופו של השור סתם שור זה ו גוף השור לא כוחו כל הרחבה של נזכה השור מעבר לגופו דורשת חידוש היא דורשת איזשהו לפוטה או איזשהוא הוא אומר הוא אומר הוא אומר תראו מהזה הגמרא בדף ג אומרת תולדה דרגל מ היא במקור יט הזיקה בגופה דרך הילוכה בסערה דרך הילוכה בשף שעליה מסוי שיש על הבהמה ומה מהלכת והזיקה על ידי שליף אז כאן זה תולדה של רגל זה לא כתוב ברגל זה לא מה שכתוב בפרשה זה תולדה של רגש אל פינם זה מסברה ש מה ישנה רגל שזקן מצוי מך ושמירתו עליך אנזק משמירת עליך כר זה לפו אותו מבניין אב אבל זה לא כתוב בתורה שהתורה מדברת על שור התורה מדברת על שור על רגל של שור על שן של שור על קרן של שור זה מה שהתורה מדברת אם רוצים ללמוד שאם בהמה הזיקה בשף שעליה אז צריך צריך כבר צריך לימוד צריך לימוד על כל דבר ודבר שהוא לא מה שנאמר בתורה אומר רב חיים אומר רב חיים זה נכון כוחו כגופו זה דין שמוזכר בתלמוד ראינו אבל זה דין בעיניו זה דין שנאמר באדם לא בנזקי שור ונזכה שור באמת סתם דמילתא סתם דמילתא שוב יכול להיות שיכול להיות מעצם הפסוקים שנ אמרו לגבי רציחה אנחנו לומדים שבאמת אדם התורה רבתה גם כוחו אבל בשור סובר סובר סובר ר חיים שכל דבר נוסף מעבר לגופו של השור צריך על זה לימוד צריך זה רבודה ממילא אומר דבר מדהים אומר ככה בעצם מעקר דינה היה צריך לומר שכל נזקי כוחו של השור ולא גופו של השור פטור ככ היה צריך לומר אם זה השור לא בא במגע ישיר עם החפץ אלא זה רק כוחו של השור היה צריך להיות פטור לגמרי ובא ההלכה למ כאן נקודת החידוש בא הלכה למשה מסיני וחידשה דין מזיק חדש שנקרא כוחו של שור זה בעצם נקודת החידוש בעצם לא היה צריך להות חייב בכלל והתורה חידשה שמעבר לנזקי שור הפשוטים בפסוקים שזה שן רגל וקרן התורה חידשה מזיק חדש שם של מזיק חדש שנקרא כוחו והמזיק הזה זה הלכה למשה מסיני מה הלכה למשה מסיני אמרה גילתה שיש בשור עוד צורת מזיק עוד צורת הזק שנקראת כוחו של השור ובא לפי זה הלכה למשה מ סיני לחדש אז עכשיו עכשיו אומר רב חיים ככה אומר רב חיים ממילה כיוון שכל כל תשלומי נזקי כוחו של שור זה חידוש של התורה זה מזיק חדש אז נכון שהגמרא סוגה את זה לתולדה של גרגל התורה כי באופן חיוב התשלומים שזה תשלומי עלייה ו נתחדש פטור ברש ברשות הרבים כל זהזהזה כל זה נאמר בחידושי בחידושי א בחידושי המזיק החדש הזה שנקרא שנקרא כוחו אבל מכיוון שכל הדבר הזה הוא בעיקרו חידוש אז ממלא אין מקום כאן לחלק בין אורכה ללו אורכה זה הנקודה גם צורות שעל ידי שינוי גם צורות שעל ידי שינוי כשבא הלכה למשה מסנ וחידשה בא הלכה למשה מסנ וחידשה שיש מזיק שנקרא כוחו כן אז גם זה נכלל בתולדה של רגל גם זה נכלל בתולדה של רגל במובן הזה שיש כאן פטור ברשות הרבים לכן הרמבם יכול לסבור מחד גיסה כן הרמבם יכול לסבור שגם צרורות שעל ידי שינוי כן שהגמרא מתלבטת האם יש שינוי לצרורות כן לרביע הנזק אבל עדיין זה יהיה כלול בתוך תולדה של רגל כלומר מה שהלכה למש חידשה ששם המזיק החדש הזה שנקרא הגוף כוחו של השור הוא נכלל בתוך תולדה של רגל ובתוך תולדה של רגל הוא מקבל את ההלכות של רגל ש לשלם מן העליה וולפו ברשות הרבים יש דיון בגמרא האם כשהוא נכלל בתוך תולדה של רגל האם נאמר בו הדין של שינוי לרבי הנזק כן אבל זה לגיטימי להתלבט בזה אבל במהות זה רגל במהות במהות מקבל את הלכות רגל במובן ה תחדש זה בגדר התשלומים שיש תשלומים של אקרי לתולדה דרגל כיוון שיש ב חיובי תשלומין כמו רגל אבל במהות כמו שאמרנו זה שם של מזיק חדש ולכן אין כאן מקום אני אומר ולכן ולכן בצדק יש מקום יש מקום לרבה להסתפק עכשיו האם כשהתורה בהלכה למשה מסיני חידשה שיש כאן כוחו כן אז זה מה ששואל רבא אם התורה אם התורה אם התורה חידשה בהלכה למשה מסיני שגם כוחו נכלל בנזקי שור אז שישלם נזק שלם ואם היא לא חצה שכוחו נכלל בנסקה שור ש לא ישלם בכלל זה עכשיו מובן מה הספק של הגמרא בדף יז עמוד ב אם הלכה למשה מסיני באה ואומרת שכוחו של השור זה כמו השור אז בקשה אז כמו שיש לי שן ורגל וקרן אז יש לי עכשיו גם כוחו אז שישלם נזק שלם אם לא אז שלא ישלם בכלל שלא ישלם בכלל אומרת הגמרא לא באמת התורה חידשה שכוחו שכוחו גם כן כלול בנזקי השור אבל איך תגמיר אלי שזה חצי נזק לפי זה יוצא חידוש עצום כן דרך אגב לפי הפשט הזה יוצא שמה שהגמרא אומרת בדף יט עמוד א' של סומכוס לת לא את הכלל הגמרא הגמרא מביאה מתלבטת בשיטתו של סומכוס האם צרורות לסומו לא נאמרו בכלל או ש נאמרו רק לגבי כוח כוחו ולא לגבי כוחו מה יש כאן צד לומר של סומ חוז בכלל לא נאמרה הלכה לפי הרב חיים יוצא שמה שנאמר שלא נאמרה הלכה למשה משרל לשמחו זה הכוונה רק לעניין חצי נזק לא נאמרה הלכה אבל לגבי עצם החיוב ודאי שנאמר ההלכה כי הרי עיקר הדדין כוחו היה צריך להיות פטור לגמרי אז התורה חידשה שש תשלום על כוחו של שור אלא סומכוס לא נאמרה הלכה לחצי נזק י באמת התורה עשתה את כוחו של השור כזכי גופו גמורים ולכן התשלום הוא נזק שלם אבל א ועל זה חלוקים על חכמים ואומרים לא ההלכה אומרת שגם התשלום הוא חצי נזק לא נזק שלם באמת ככה המרץ חיות כותב בדף יז עמוד ב שמה שנאמר הלכת רסו חוס לת להלכת ה כלל הכוונה לעניין חצי נזק לכתה אבל עיקר ההלכה עיקר ההלכה יש לו את ההלכה של הלכה ש הלכתה למשה מ מצרות כי ההלכה מדברת על עצם החיוב וצריך את ההלכה כן אז לפי הפשט הזה של רב חיים דרך אגב אפשר להבין עוד דבר מעניין תראו ברשי במקור כא רשי כרגע יש ציור בגמרא של בהמה ש א תנפח עישה על ידי כן כתוב בגמרא א א במה שהטיל הגללים לישא אז רבודה אומר משלם נזק שלם רבי אליעזר אומר חצי נזק אז הגמרא אומרת וה משונה הו אומרת ד דחיק לעלמה מה זה ד דחיק לעלמה אומר רשי שעומדת במקום צר ואין לה מקום לזוז משם ובשלו ננת סקינה מדובר שהיא משלשלת די להנאתה תולדה דשני כלומר אם מדובר שהיא אם מדובר שהיא מטילה גללים להנאתה כדרכה אז מה שיך להגיד שיש כאן חצי נזק מה שרך להגיד שיש כאן חצי נזק צרורות מה שריך להגיד שיש כאן חצי נזק שרב לזר אומר חצי נזק אומרת אומר הרשי ונראה בעיני דכל גללים נתה ואפילו אחלו תולדה דשנו דשן הזק דגוף ההוא וצרורות נו ודמנה בפרק מה דג תפה פירות להנאתה ותולדה דשן הנו כגון ש נתגלגלה עליהם כדרך סוסים וחמורים שקוראים בולטו וכן קה כלומר אומר רשי שבמה שהיא טיל הגללים על יסה זה לא יכול להיות תולדת השן למרות שהיא עושה את זה להנאתה בהתחלה היסה בור שיזה וודאי תולדה דשן כי כי אז חייבים להגיד ש משלשלת אב מסקנה אומר רשי לא כן קה שזה שזה באמת מדובר שהיא מתיזה גללים להנאתה אבל אף על פי כן זה לא תולדה דשן אלא מה זה תולדה של רגל למה זה תולדה של רגל כי זה צרורות ל תולדה דשנו דשנ זק דגוף ובצורות נו מה כתוב כאן ברשי אני חושב שלכאורה אפשר להגיד שלכאורה ישש כאן הוכחה לדברי לחידוש של רב חיים שבעצם שן שהתורה מדברת עליה זה שן ד גופה כל נזקי השור זה גופם כשזה נכנס למשהו מכוחו כגון טיז הגללים להנאתה אז זה כבר לא יכול להיות יותר תולדת לשן למרות שזה על הנאתה זה הופך להיות צרורות מה ההיגיון כי צרורות זה שם מזיק חדש שנקרא כוחו של השור אז ן שהצרות הגללים ניתזים מגופה של הבהמה ולא ולא אין מגע ישיר בין הבהמה לבין ה לבין החפץ הניזוק העיסה אז זה כבר נכלל בגדר כוחו של השוק אם זה כוחו של השור זה מזיק חדש שנכלל כבר ברגל אז אתם שומעים אי איטיל הגללים להנאתה זה נקרא צרורות תולדה של רגל איך זה יכול להיות כן לפי רב חיים לכאורה זה מובן אז לפי זה אפשר להבין שבאמת החידוש של הלכה למשה מסיני בצרורות הוא לא חידוש בפטור בתשלומים אלא עצם החיוב הוא חצי נז זה עצם החיוב החידוש הוא בעצם החיוב בחצי של חרי ו בחידוש כי ללא הלכה למשה מסיני שמחייבת בצרורות הייתי חושב שפטור לגמרי כי זה כוחו של השור ולא גופו באה התורה ומחדשת הלכה למשה מסיני מחדשת חיוב מזיק חדש שנקרא כוחו של השור וחיוב חדש שנקרא חצי נזק אז כל עצם החיוב זה חידוש של התורה אז בוודאי לא תם מסברה אתם לא תם מסברה לא הייתי אומר את זה מסברה ולכן צריך שהלכה תגיד שזה ממונה ולא קנסה כי אלמלא הלכה אלמלא הלכה שאומרת שזה ממונה הייתי חושב שזה קנסה אני אומר יותר מזה וכאן אני חוזר ל לקושיה של פיפול חריפתא ומרשל ששאלו איך אפשר להסביר את הסוגיה למן דמר פל גניס כממונה רב פפה הוא זה סובר פל גניס כממונה איך אפשר להגיד שההלכה למשה מסיני בא לומר שהצרות זה תשלום של ממונה ולא קנסה אם אפילו בפלג בפלג ניסקה של קרן זה ממון אול קנסה אז אין לא מצאנו למעשה פ ניסקה שהוא לא ממונה אז איך בכלל הייתה אוה מינה שתשלום צרורות יהיה קנסה ולא ממונה שעל זה צריכה הלכה למשה מישראל להגיד לא זה ממונה ולא קנסה מח תיתי שהייתי מחת היתי לומר שזה קנסה הרי אפילו פל ג ניסקה של קרן זה ממון ולא קנסה זאת הייתה הקושיה ששאלנו על זה אמרו ה השיטה מקובצת בשם תלמידי ארי שחייבים להגיד שהסוגיה שלנו הולכת למנדה המר שפג ניסק קנסה אניו דעתי על פי הדברים של רב חיים אפשר לומר אחרת אפשר לומר שאף על פי שהסוגיה הולכת לפי רב פפה שפעל ג ניסקה של קרן זה ממונה אבל אף על פי כן יש מקום לחדש והיה צורך לחדש ש צרורות זה ממונה ולא קנסה משום שיש הבדל בין חצי נזק של קרן לבין חצי נזק צרורות חצי נזק של קרן זה חצי נזק של נזקי גופו של השור הוא מזיק בקרן שלו הוא פוגע בקרן שלו זה גופו של השור שמה חידשה התורה לדעת רב פפא שחצי נזק זה ממונה אבל כשהתורה מדברת על נזכה כוחו של השור לא גופו כוחו של השור שזה מזיק חדש אין לנו מזיק כזה בפסוקים בפסוקים יש נזקי גופו אין נזקי כוחו אני חושב שבהחלט היה מקום שההלכה למשה תגדיר לי מה מהות התשלומין האם זה תשלומי כנסה או תשלומי ממונה בהחלט היה מקום לחשוב שאולי כל החידוש של מזיק נוסף אולי זה קנס אולי זה לא ממון צריך להגיד שזה ממון אבל לא קנסה אז אפשר להגיד אני חושב אפשר להסביר את הסוגיה גם אם גם אם הסוגיה הולכת למנדה מפל גניס ק ממונה אבל זה כמו שאמרתי חידוש גדול מאוד אני אני רוצה להגיד משהו אולי משהו בינתיים כזה שגם ראיתי א שהאחרונים מחדשים כן אפשר להגיד לא חד לא כמו להפליג כמו שאומר רב חיים שבעצם כשהתורה מדברת על נזקי שור היא מדברת אך ורק ה נזכה גופו של השור ולא נזכה כוחו וההלכה למשה מסיני חידשה מזיק חדש שנקרא כוחו של השור והכניסה אותו לתוך נזקי השור וסוגה אותו בתשלומים לתוך שם של רגל בסיווג של התשלומים בקטגוריה של האבות היא הכניסה אותו לתוך גדרי שלומי רגל למרות שזה באמת לא רגל בכלל כי זה כוחו של השור ולא גופו למה היקרי תולדה דרגל כי יש מחנה משותף בדיני תשלומין אבל במהות זה לא רגל אפשר להגיד קצת אחרת אפשר להגיד שבאמת נ חינמי באמת סתם הד מילט זה היה צריך להיות רגל ההלכה למשה מסיני בעצם עשתה הפקעה כלומר היא הוציאה את נזקי כוחו מנזקי גופו כלומר סתם המית הייתי אומר שכמו כל התורה כולה כוחו כגופו באה התורה ואומרת בנזקי שור ההלכה למשה מסיני הוציאה את נזקי כוחו מקנ נזקי גופו היא הוציא אותה מכלל וחידשה חיוב חדש של פרג ניסקה בסדר זה חידוש פ זה פחות מחודש לא צריך להגיע ואז לפי זה יוצא שבאמת לסום חוס תלח את הכלל סום חוס אין לו בכלל את ההלכה הזו כי הוא סובר שזה נזק שלם אין לו בכלל אין לו שום צורך בהלכה הזו הוא סובר ש צרות זה נזק שלם כל דבר ענין כי אין לו את ההלכה הזו אבל לחכמים יש את ההלכה כי ההלכה למשה מסיני שאומרת כן לפי המהלך הזה ההלכה למש אמרה נכון כוחו כגופו אבל ההלכה באה אומרת לא אנחנו עכשיו מוציאים נכון בכל התורה כוחו כגופו אבל כאן לא בנסקי שור לא יהיה ככה אבל ההלכה היא ז שהוציאה אותו וההלכה חצה חיוב חדש לא מזיק חדש חיוב חדש חיוב חדש שנקרא חצי נזק על החצי נזק הזה היה מקום לחשוב שזה פרג ניסקה קנסה כי אם זה חיוב חדש כי התורה הוציאה הלכה למש הוציאה את לזקי כוחו מתוך לזקי גופו ופצ ביניהם הפרידה ביניהם ואמרה שלמעשה התורה דיברה רק זה הלכה אמרה שהלכה התורה דיברה רק על ה היא הוציאה את זה מנזקי כוחו וחידשה חיוב חדש שנקרא חצי נזק אז היה מקום לחשוב שזה קנסה כן ממינה זה הפשט זה הפשט ככה לפי זה אפשר להסביר פשט נוסף פחות מחודש ברשי שההלכה למשה מסיני באה לומר שזה ממון אב לא קנסה משום שכן היייתה ומינה לחשוב שזה קנס משום שכי יש כאן חיוב חדש שתורה חידשה על פי ה החקירה הזו אז אמרנו עשה שלוש אפשרויות להסביר כן יש שלוש אפשרויות להסביר מה יסוד ההלכה של נזקי צורות שלוש אפשרויות אפשרות ראשונה כמו שלכאורה הבינו מרבית הראשוני זה דין פטור בתשלומים זה פטור בתשלומים גריידל לא נאמר שום חידוש בחצי של החיוב כל החידוש נאמר בחצי של הפתור גדר שני הרבה מו מחודש מאוד של רב חיים שמעולם נזכה כוחו לא היו בכלל לזקי גופו מעולם לא היו כל תוספת על מה שנאמר במפורש בתורה זוקק לימוד והלכה למשה ישראל היא זו שחידשה מושג שנקרא נזכה כוחו שגם אם אין מגע שיר בין השור לבין החפץ הניזוק גם כן חייב התורה חידשה מזיק חדש והיא סוגה אותו בתוך רגל תשלומי רגל אבל זה באמת לא רגל במהות זה לא רגל ויש הייתי אומר הסבר ביניים חידוש פחות גדול שבאמת באמת במהות במהות ר קצורות או נזקי כוחו היו כלולים ב בתוך נזקי גופו במהות ובא ההלכה והוציאה את נזקי כוחו מתוך נזקי גופו וחידשה חיוב חדש חיה חיוב חדש של חצי נזק פי האפשרות הראשונה והשלישית של המהר חולק לכוש סיני ש הר את הרמבם פרוש המשנה המי מרץ חיות כן מבי את הרמבם פירוש המשנה ש ח שם סיני זה דבר שלא ח במחלוקת חישב באמ אין מחלוקת עכ שהוא כותב לפי הפירוש הראשון והשלישי כור שך את הכלל ישבים את את ההגדרה של הלשם סינ כדבר ש במחלק תראה לי את זה אני לא א מה שאני רוצה לומר א שאולי על פי זה אפשר להסביר עוד פשט ברמבם על פי החקירה הזו שחקרנו נשה אתזה זריז יש ברמבם תראו בפרק י הלכה י מקור כג הגמרא בדף מד עמוד א' אומרת שור שהיה מתחכך בקוטב ונפל על אדם אז הדין הוא שפטור כן אז הגמרא מעמידה הקמת אמר שמואל אומרת הגרא אמר שמואל פטור ממיטה וחי בופר ורב אמר פטור מזה ומזה אז שואלת הגמרא ואמ אמ תמו כד רב במועד ליפול על בני אדם בבורות החנה ממועד להתחכך הבני אדם בטלים אז שואלת הגמרא יחי בר כטל הוא אז צריך להרוג את השור הזה בשלמה ככזה ירוקה ונפל אח מיק לממר החנ מתחכך בכותל הנאתו מדובר שהוא מתחל בכותל הנאתו ומני דינן שהוא מתחקה בכותל הנאתו דבט דנפל כ מתחכך בה אז עכשיו אני מן הסתם אני שכחתי פה להמשיך יודע למה זה יצא ככה אבל הגמרא ממשיכה לשאול בדף מד שואלת הגמרא רגע ו עדיין וד צרורות נינו כן הנה שואלת הגמרא וקת צרורות נינו מה השואלת הגמרא וקת צרורות נינו אומר רשי הקת צורות נינו הרי א הנה ואין כופר כתוב אלא בנגיחה דה וגופו ממש כל ה כל המושג של כופר נאמר אך ורק בנגיחה שזה גופו ממש אז איך פה יש פה תשלום של של של כופר בכלל אז אומר אומרת הגמרא דקע יל מיני מינ מה זה דקע יל מיני מיני על ידי דחיפת וגלגולו כל שעת שמפיל עליו ו מי הוא אינו מתכוון להרוג אז הוא לא בבר השור הוא לאבר קטלה אז אין כאן חיוב מיטה על השור אבל יש כאן חיוב על הבעלים של כופר אבל ל מעשה מסקנת הגמרא היא שלא מדובר פה במקרה של צרורות אלא מדובר כאן שהוא כביכול ממשיך בדחיפת בת הכותל עד עד השעה שזה פגע באדם והרג אותו אז ממעשה כל רגע היה כאן מגע ישיר בין גופו של של השור לבין האדם האדם שמת ד כעזר מינה מינה אז אין פה מסקנת הגמרא אין כאן למעשה מקרה של של צרורות ד כעזר מינה מינה ולכן יש כאן תשלומי כופר ברמבם כותב הרמבם היה מועד נפול לבני אדם וכולי ו וראה ירג בבור ונפל לבור בשביל הירק שם אדם ומת או שהיה מועד להתחכך בכטל ומפיל ל בני אדם להתחכך בכטל עלתו ונפל על אדם ומת מח השור פטור ממיטה לפי שלא נתכוון לעמית והבעלים חיייבים בכופר שהרי זה מועד ליפול על בני אדם ובורא אותו להפיל עליהם הכתלים ואח יודע שנתון התכוון שואל עליכם משנה רגע אחד הרמבם כותב חייבים בכופר אבל הרי זה לא נאמר בכל אופן בגמרא נאמר מתי שור שהיה מתחכך בכותל להנאתו מתי יש כאן חיוב של כופר אך ורק דאזיל מינ מינ הכוונה שהוא ממש נמשך עם הכותל ונצמד אליו עד שהוא פגע באדם ואין כאן צרורות והרי הרמבם השמיד את לגמרי שואל ליחם משנה בגמרא הקשו וקת צרור נינו ופירש רשי ואין כופר כתוב אלא בנגיחה בגופו ממש ותרצו דז מני מ ופירש רשי מני מינ דעל ידי דחיפת וגלגולו קדשה ש מפילו לתוכו וקשה על רבינו למה לא הזכיר מזה כלל והי כללו במה שכתב מחמת חיכוכית הדברים יותר מדי אז לא לא מבין לכם מיש איך הרמבם לא הזכיר חילוק דין בגמרא כזי מנ ומנה כן אז זהש ים של שלמה בפרק ב' סימן ד שיש לו חשבון יפ אגיד את החשבון בקצרה יש בגמרא בדף יח עמוד ב הגמרא שואלת האם יש הדעה לצרורות בערבה יש הדעה לצרורות או אין הדעה לצרורות כלומר האם צרורות יש יש בראשונים יש דיון באיזה אופן של של באיזה אופן מדברת הגמרא רשי שם בלישנא אחרינא כותב שמדובר על צורות כיור חיו לא צורות של שינוי שהוא בעת אלא צורות כחי סתם צורות רגיל שבמה מהלכת ונדו צורות מבית רגליה האם החיוב של חצי נזק צורות משתדרג לנזק שלם אחרי שלוש פעמים האם יש הדעה לצרורות או אין הדעה לצרורות ורשי כותב הנה תראו במקור כו לישנה אכינה לבדד צרות כורחו לת הזמ ופליג רב לזר סבר יש הדעה לצרורות כשר חצי נזק לא נכנס כרגע לכל הסוגיה אבל מסכם רשי ואומר כך שמעתי ועיקר אבל קשה לי כוד מעיקר אורכ אפילו אחי חצי נזק משלם ליחד זמנ לימה זימנה כלומר רשי לא מצליח להבין כאילו מה המקום לחלק אם מדובר ע על צרות כיור חיו מה המקום לחלק בין חצי נזק בין פעם ראשונה לבין פעם שלישית ופעם רביעית סוף סוף זה אורחה אין את הסברה של הדעה של קרן שהקרן מתרגלת לנגוח אז מה מה מה בכלל הייתה ומינה ש תהיה הדעה לצרורות אבל זה נקודה כן אני רוצה נחזור על זה בהמשך אבל שואל הים של שלמה של שרואים ברמבם שהוא השמיט לגמרי את הבי לאלא לא ברור לו שאין הדעה לצרורות השמיט את ה גם הריף השמיט את ה והראש עמד על כך בפרק ב סימן בפרק ב סימן ב למה הריף השמיד את הביה האם יש הדעה לצורות או אין הדעה לצורות אומר הים של או חידוש כל האיבה האם יש ה הביה של רבה האם יש הדעה לצרורות או אין הדעה לצרורות זה אך ורק על הצד שצרות מגופו משלם ולא מעליה והרי רבה הסתפק בכך האם צרורות משלם מגופו מעליה אז כל האיב אומר הם שז למ דמר מגופו אבל למן דמר מעליה פשוט שאינה הדעה לצרורות ולכן מכיוון שהרב פסק להלכה שצורות משלם מעליה לכן הוא לא הביא את היבה אם יש הדעה לצרות או אין הצרות ככ מישב ש מה כתוב כאן כתוב כאן אולי שזה אולי זה הנקודה של שני צדדי שני צדדי החקירה שלנו כלומר סובר הם של שלמה שהצד לומר שצורות משלם מגופו כן זה הצד כמו שהסברנו הצד לומר שיש כאן חיוב חדש של התורה חדשה בעצם כוחו לאו כגופו אם נאמר מצד שהתורה הוציאה את זה או מצד שהתורה חידשה ששמחתי זה לא היה והתורה חש הכניסה את זה בין לפי הפשט השני יפשט השלישי אבל זה לא זה חיוב חדש של התורה כאן נידונו מה התורה חידשה אומר האשר שלמה התורה חידשה יש מקום לומר שהתורה חידשה כאילו חידשה דין תמות עוד דין תמות חדש יש דין טעם של שור של קרן והתורה חישה עוד דין תמות כמו שאמרנו בדברי ברכת שמואל שבאמת דין טם בפלג ניסק קנסה הפשט הוא שבאמת הוא לא היה צריך הוא נחשב מזיק אך ורק לגבי חצי נזק זה חידוש זה חידוש של התורה קייב אותו בחצי נזק אז אפשר לומר אותו דבר אפשר לומר אותו דבר שהצד הצד לומר שתשלום של חצי נזה קצרות הוא אך ורק מגופו זהו הצד לומר שהתורה חידשה כאילו דין תמות חדש שנקרא חצי נזה קצרות והחצי נזה קצרות הזה התשלום שלו מגופו כמו בתשלום של תמות של קרן אבל אם נאמר שהתשלום הוא מעליה אז בעצם צריך להגיד שהפשטות הראשון שזה רק דין פטור בתשלומי כלומר בעצם שני צדדי החקירה שני שני שני ה כלומר עוד פעם הים של שלמה אומר ככה שהבעיה בגמרא אם יש הדעה לצרות או אין הדעה לצרות היא נאמרה אך ורק על הצד שהתשלום הוא מגופו של הצורות אבל לצד שהתשלום הייהה זה לא נאמר ז אומר אני אומר גם רב שמואל כותב את זה בסימן ג' כותב רב שמואל שזה זה נקודת הדיון כאן אם נאמר שכל ההלכה של צורות כן זה מעליה דיינו היה פשוט שזה רגל ין כ בכלל שאלה לגבי עצם העצם עובדה שזה מסתם הדנית הזה רגל והתורה חידשה דין פטור על חצי אז ברור שלא שייך כאן דין הדעה מה מה אך תיתי שיהיה דין של הדעה ארי זה רגל גמורה יש ברגל הדעה זה אורך פשוט וברור שרגל אם התורה חידשה התורה חידשה שיש כאן תשלום של חצי נזק ולא נזק שלם ברור שזה שומר על ה שומר על ה על עצמו בורך כל הדרך גם אחרי 100 פעמים זה יהיה חצי נזק כי אין פה לא להתחדש פה דין תמות לא נתחדש דין טם בכלל נתחדש כאן דין פטור על חצי אבל רך ורק על הצד אך ורק על הצד שחצי נזק צרורות זה חידוש זה חיוב חדש כל שכן אם זה מזיק חדש כמו שאומר רב חיים שמה בהחלט יש מקום לומר שאולי כאן התורה חידשה דין תמות אז למרות שזה אורחה כמו שאומר רשי מדובר כאן צורות כי אורחיו אבל יש מקום להתלבט סוף סוף מצד אחד זה אורחה והאור חה אומר כמו שרשי הסברה אומרת שזה לא משתנה מה ההבדל עעם בפעם הראשונה לבין הפעם המ סוף סוף זה אורחה אבל יש בהחלט מקום להתלבט ולשאול אולי סוף סוף הרי זה חידוש של דין תמות זה שם של טעם חדש טם יש טעם של קרן ויש טעם של רגל ובטעם הזה אולי אולי אולי יש לו גדרי תמות שאחרי שלוש פעמים הוא הופך להיות נזק שלם כמו שיש בקרן טמה למרות שהסבר של העדה של קרן לא נמצאת ברגל אבל זה יש בהחלט מקום להתלבט אז ממילה אומר אז מילה אפשר לומר ככה אפשר לומר ככה שהרמיוני צרורות נהנו זה שאלת הגמרא איך כאן חיש חיוב כופר הרי זה צרורות רשי הרמבם למד פשט לא כמו רשי רשי אומר מה הייתה מה שאלת הגמרא וקת צרורות נינו השאלה היא הרי צרורות זה גופו א צורות זה כוחו זה לא גופו לא לאלא לא נאמר דין לא נאמר דין א לא נאמר דין דין כופר אלא אך ורק בנגיחה לא בכוחו לא בצרורות לא הבין הרמבם לא הבין ככה פשט בשאלה של הגמרא הרמבם הבין פשט אחר שאלת הגמרא וקת הצורות נינו הפשט הוא על ה הגמרא למדה הגמרא הולכת למנדה אמר ש צורות זה נזקי צורות זה מגופו תשלומו מגופו ואז הגמרא בעצם הגמרא אומרת לפי הפשט לפי הצד כן שכל חיוב צורות זה חיוב גדר תמות חדש זה גדר של תם חדש אם זה גדר של טם חדש הרי נאמר בגמרא בדף מא עמוד ב שבאל השור נקי שנקי מחצי כופר דהיינו ש אין מושג של תשלומי כופר בקרן תמה ממילא שאלת הגמרא וקת צורוני נו איך אתה מחייב כאן כופר הרי התחדש כאן גדר תמות בגדר תמות אין דין של כופר אין דין בכלל של תשלומי כופר כי התורה מעתה טעם מחצי כופר זה של את הגמרא ועל זה תרצה הגמרא קאזיל מינ ומינה שאיין כאן מקרה של צרורות אלא נזכה גופו ממילא כל קושיית הגמרא נאמרה אך ורק על הצד שמדובר על הצד ש מגופו התשלום הוא מגופו ועל הצד הזה של החקירה שזה חיוב חדש שתורה חידשה גדר תמות אז כיוון שהתורה חידשה גדר אז לכן שואלת הגמרא איך יש פה תשלומי כופר אבל למנ דה אמר שמעליה משלם וכל דין חצי זה זה רק פתור מתשלומים אז באמת אין שום סיבה לפתור צרורות מכופר כלומר הרמבם לא הולך עם הכיוון של רשי ששאלת הגמרא וקת צרוד נינו שהרי כתוב כגח ולא מ ולא מ לא מכוחו לא לא לא ככה הוא הבין שאלת הגמרא הייתה הרי זה שור טם הרי זה קרן הרי זהזה גדר של יש זה שם של טעם זה גדר תמות חדש שהתורה חידשה ובגדר תמות לא נאמר חצי כופר אין מושג של חצי כופר אז אז זה אז כל שאלת הגמרא הי אך ורק על הצד ש צרורות זה מגופו אבל כיוון שהרב סובר שצרות זה מעליה אז אין אוכל גדר הפ כל גדר הדין שצורות זה רק פטור מתשלומים אז בחי גבנה אין שום צורך להעמיד שמדובר דכ הזיל מינה ומינה למה צריך להגיד שמדובר אין שום סיבה לפתור כל הסיבה לפתור וקת צרור נינו כל הסיבה לפתור זה אך ורק בהנחה שרגל ש צרורות זה גדר תמות חדש אבל אם אני אומר שצרות התשלום מעליה זה לא נתחדש ב בכלל גדר תמות זה מועד מתחילתו אלא התורה הלכה מש זה הורידה חצי הקלה בחצי אז אין שום סיבה לפתור מכופר כן לכן הרמבם ברור לו שמשלם א ברור לו שמשלם כופר גם אם א זה צרורות גם אם זה צרורות ולא צריך להגיד וקמת ד קזי מינה ומינה ואז יצא לפי זה ובזה אני מסיים שיש לכאורה מקום נאמר נפק מינה נפק מינה בשלושת הגדרים האלה או אפשר להגיד דווקא מינה אנחנו רוצים ברמבם שיש תשלום של כופר על צרות ברמבם יש תשלום של רואים לאד הרמבם פסק יתרה מכך הרמבם הרמבם סובר שהתשלום של כופר בצרורות הוא תשלום מלא וער בזה אור שמח בפרק ב מלכות הסכם ממון הלכה ו הרמבם לא כותב שהתשלום הוא חצי נזה כופר הוא לא מזכיר חצי חצי כופר הוא אומר כופר שלם בפשטות אז הרמבם סובר שתשלום של של צרורות בשור שהיה מתחכך בכותל הנאתו ופיל והרג משלם אפילו שזה צרורות משלם כופר שלם רשי סובר שלא ש בצרות פטור לגמרי כך רשי סובר ולכן הגמרא נאלצה להגיד שמדובר דאזיל מינ ומינה אבל בצרות כתוב כי גח בגופו ולא בכוחו נכון ככה רשי כתב בירושלמי כתוב תראו במקור כח רב לעזר אומר כל דבר שהוא חוץ לגופה מה זה חוץ ה גופה אומר הפני משה צרורות שזה כוחו של השור לא חילקו בו חכמים בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים לחצי כופר שימו לב לדעת הירושלמי לדעת הירושלמי צורות חייב גם ברשות הרבים לא חילקו בו חכמים בן ברשות החיד ות הרבים בניגוד לתלמוד שלנו לשס שלנו ש שחצי נזה קצרות פטור ברשות הרבים הירושלמי סובר שלא חילקו בו בין רשות היחי לרשות הרבים וגם שהתשלום הוא חצי כופר אתם שומעים אז יש לנו כאן מחלוקת משולשת כ יש כאן שלוש שיטות שיטת הרמבם שבצורת תש כופר שלם הירושלמי אומר שבצ חצי כופר ואפילו ברשות הרבים יש חיוב של צרורות והרשי בכלל סובר שצרות פטרו לגמרי מכופר כן בסדר היה מקום להרחיב כאן אבל חשבתי שאולי זה לא מוכרח אבל אפשר אולי לומר שאולי זה הולם את שלושת הגישות שאמרנו בהבנה של המושג צורות כן הרמבם הלך בגישה הראשונה שלחו בה הראש ו וטוסו צ'אנס [מחיאות כפיים] והרשב"א באמת מבחינה מוסרית החיוב האחריות של האדם הוא על הכל במ לצאת אתזה שמאי צריך לשלם את הכל אז בהחלט אפשר לומר שגם כאשר התורה חידשה ש שבצורת משלם רק חצי נזק אבל זה רק בתשלומי נזיקין לא בכופר בתשלומי נזיקין שמה התורה חידשה ש שיש פטור מחצי נזק מכל שכן אם נגיד כמו שרב נפטלי אומר בתחילת ה מסיכת שבני זיקים החיוב של התשלומים על מיסה השור ולא על הפשיעה בשמירה אבל ב בכופר ברור שהחיוב הוא על הפשיעה של הביינים שהוא פשע ולכן הוא צריך כפרה ברור שזה הגמרא בדף מד עמוד ב חיוב ד שור חיוב דביליים כופר זה חיוב דביליים ונזכה השור זה חיוב ד שור אז כל מה שהתחדש בתורה שיש פ בברכה למשה ינ ש פלג ניסקה בצרורות זה רק בשומני זיקין בחיובי חיובי דור בחיובי מיס הנזק של השור שמה התמעט חצי נזק אבל כשמדברים על הכופר שזה כופר הכפרה וזה הפשיעה של הבעלים בשמירת שורו שמה לא נתחדש שום דבר אם לא נתחדש שום דבר אז אנחנו אומרים המקר הקי הכל נשאר אותו דבר אז הכופר הוא כופר שלם הכופר הוא כופר שלם לא נאמרה שם ההלכה אז הכופר נשאר למה הכופר שלם כי כופרה אומר הנחלת דוד צריך כפרה שלמה צריך כפפרה שלמה אך חצי כפרה צריך כפרה שלמה מה מידת האחריות מה מידת האחריות בצרורות שהרגו אדם על בעלים זה אחיות שלמה זה אחיות שלמה כי מצד סיבת החיוב שיש מקום לחייב אותו בין איזה שלם אז התורה חדשן כולה בתשלומי נזיקין לחצי נזק אבל במה שנוגע לאחריות הכפרה והתשלומים מצד פשיעת הבעלים הכפרה שלמה בענין אח צריך לשלם כופר שלם מה ירושלמי סובר ניו דעתי ירושלמי סובר כמוב חיים שבעצם כוחו של שור זה בכלל מעולם לא היה בכלל שור זה מזיק חדש זה מזיק חדש כוחו של שור זה לא בכלל שור כשבא הלכה משה מסדה וחידשה מזיק חדש שנקרא כוחו לדת הירושלמי זה מעולם לא נכנס לרגל זה לא תולדה של רגל זה לא נכנס לרגל בכלל זה לא רגל זה לא רגל הראייה שחייב ברשות הרבים לדת הירושלמי צרות חייב גם ברשות הרבים אז הירושלמי חולק על הבבלי הירושלמי סובר שכוחו וצרורות זה לא תולדה של רגל זה לא רגל בכלל אבל כיוון שזה לא רגל בכלל זה תחדש פה אפשר לומר ש התחדש פה דין מזיק על חצי נזק אז כיוון שהתחדש דין מזיק חדש על חצי נזק אז מה הכפרה של צרורות מה הכפרה חצי נזק חצי כופר השם האחריות על המזיק של צרורות הוא בחצי זה מה ש חדש אז מה הכפרה השלמה בצרורות חצי כופר זה הכפרה השלמה רשי סובר רשי סובר כמו שאולי כן שכמו שאמרנו ש ההלכה למשה ב הוציאה את נזקי כוחו מתוך נזקי ה הוציאה את נסקי כוחו מתוך נסקי גופו וחידשה חיוב חדש חידשה חיוב חדש של חצי נזק אז אפשר בהחלט לומר זה מה שרשי מתכוון כי גח מה רשי כותב רשי כותב כופר למה קצורות נינו מה הקושיה של הגמרא הקושיה של הגמרא שכל דין כופר התחדש בכי הגח בגופו לא בכוחו דהיינו כתוב כאן למעשה שאחרי שהתורה בהלכה למשה מסיני הוציא את נזקי כוחו מתוך נזקי גופו הוציא את זה אז במילא כשכתוב בתורה כי גח אז עם כופר יושת עליו זה נאמר אך ורק בכוחו ב בכוח ממש שהוא מזיק שהוא הרג אדם בגופו לא בכוחו זה מה שנאמר כאן ולכן גם כאשר הלכה למש החזירה וחידשה חיוב חדש אז אפשר להגיד שכוונת רשי לומר אין שום ראייה ש כשהלכה משם צר מחדשת חיוב חדש שהיא תחדש את זה גם לגבי כופר היא חידשה את זה בנזקי תשלומין שמה מצאנו שהיא חידשה אבל אבל אבל א אבל בכופר אין שום רעיה שיתחדש לכן שואלת הגמרא בית צדק הקת צרורות נינו אז כתתי לומר שהלכה למשה מסיני חידשה דין צרורות גם בכופר אולי כל מה שהתורה חידשה דין צרורות זה רק בתשלומי נזיקי לא בכופר ככה אולי אפשר לישר תודה רבה [מוזיקה]