בגדרי תמות והעדאה בנזקי שור | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] אחד הנושאים המרכזיים בכלל אני חושב במחצית הראשונה של המסכת זה הרבה סוגיות עוסקות בענייני גדרי שור תם ושור מועד ו אני חושב שחשוב נעסוק ביסודות של ה של הדין הזה דין של שור מועד אז הייתי רוצה באמת לעסוק בגדר הבסיסיים של ה של המושג הזה שור מועד בגמרא אומרת הגמרא תולדה דקרן מה היא נגיפה נשיכה רביצה וביתה מה ישנה נגיחה דקרן אב דכתיב כגח נגיפה נמי כתיב כגוף ה נגיפה הנגיחה הי דתני פתח בנגיפי וסיים בנגיחה ואמר לך זוהי נגיפה זוהי נגיחה אז שואלת הגמרא מה ישנה גבי אדם דכתיב כי יגח ומה ישנ גבי בהמה דכתיב כיי גוף אדם דת למזלה כתיב כגח בהמה דלת למזלה כתיב כיי גוף ומילת גבור קמה שמלן ד מועד לאדם א מועד לבהמה ומועד לבהמה לאו מועד לאדם אני רוצה בעזרת השם דרך הדברי התוססות כאן ליגוע לעסוק ב בנקודה הזא שדיברנו עליה על הגדרים של של שור מועד א למעשה הגמרא מפנה אותנו לסוגיה לקמה בדף לז עמוד א' במשנה שם כתוב שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשנו מינו מועד לאדם ואינו מועד לבהמה עד שהוא מועד לו משלם נזק שלם שאינו מועד ו משלם חצי נזק אז בגמרא נחלקו רב זביד ורב פפה רב זביד אמר שהגרסה במשנה ואינו מונן רב פפא אמר אינו מונן רב זביד אמר ואינו מונן אז תמה ומועד רב פפה אמר אינו מועט נן זה סתם הלאו מועט יש כאן מחלוקת בין רב זביד לבין רב פפה מה המצב אסתמה דמילתא האם שור שנגח מין מסוים האם הוא מועד בסתם דמילתא גם למי לבעל חיים שאינו מינו או שלא לפי ר זביד סתם דמילתא שור שנגח מין מסוים אינו מועד נגח גמ פעמים מין מסוים של בעל חיים הוא לא מועד למין אחר ו סליחה רב זיד אמר שסתם אהב ומועד רב פפה אמר אינו מועד קנה לגבי אדם ובהמה שיטת רב זביד שסתם דמילתא מועד מועד לאדם או מועד לבהמה כן ורב פפא אמר שסתם דמילתא מועד לאדם אינו מועד לבהמה כן אז וספות נדרשו להבין את הסוגיה אצנו לפי שיטת רב פפא רב פפא אמר שסתם דמילתא ששור שמועד לאדם לא הבה מועד לבהמה נכון זה שיטת רב פפא אז אם כן איך איך דברי רב פפא איך נבין את הסוגיה שלנו לפי שיטת רב פפא האם הסוגיה אצלנו לא הולכת לפי שיטת רב פפא אומר התוספות ככה במקור ג מילת הגבור ממנן אפילו לרב פפה דמה לקמן בשור שנגח ד' וה ד מועד דם סתמה לא הו מועד לבהמה אז לכאורה דבריו איך דבריו התיישבו בסוגיה אצלנו שכתוב שמועד לאדם ה ומועד לבהמה ורק מועד לבהמה לא ה ומועד לאדם אומר התוספות היינו דווקא שנגח ג בני אדם דבאח לוו מועד לבהמה אבל נגח אדם ושור וחמור ד מג מינים הו מועד לכל אבל נגח שור וחמור וגמל לא או מועד לאדם ואף על גב ד לכל בהמה או מועד אפילו לרב פפה כד תתם כלומר אומר התוספות כל מה שנאמר בגמרא בדף לז שדעת רב פפה מועד לאדם לא הו מועד לבהמה זה אך ורק בחיי גבנה שהוא נגח ג' פעמים אדם אז אם הוא ך ג' פעמים אדם סובר רב פפא בניגוד לרב זביד סובר רב פפא שהוא לא מועד לבהמה אבל מה יהיה הדין אם הוא נגח אדם ושור וחמור כלומר אדם ועוד שני סוגי בעלי חיים כאן אומר ה אומר התוספות יודע רב פפא שאב ומועד לכל מה זה אב ומועד לכל בפשטות וככה הבין הרשש וככה גם מוכח מדברי אני מכסף שנראה בהמשך לכל משמע כולל אדם כלומר שור שנגח אדם שור וחמור הוא נעשה מועד לכל בעלי החיים וכולל גם כן לאדם לאומד זאת אם הוא נגח שור וחמור וגמל רק שלושה מיני בעלי חיים אז הוא נעשה מועד אך ורק לכל לכל סוגי בעלי החיים אבל הוא לא נעשה מועד לאדם הנה כאן ע לידיי ביטוי הנפק מינה בין אדם דאית למזלה לבין בהמה דלת למזלה הנה רואים שנוח יותר להיות מועד לבהמה מאשר מועד לאדם שכן מועד לאדם די בכך שכן אם הוא נגח אדם ושור וחמור הוא נעשה מועד לכל כולל לאדם השן כן אם הוא נגח שלושה בעלי חיים שור חמור וגמל הוא לא נסע מועד לאדם אז רואים מכאן ש יש יש מורכבות יותר לעשות מועד לאדם כן אם הוא נגח שלושה בעלי חיים הוא לא נעשה מועד לאדם אבל רק אם הוא נגח אדם ועוד בי בעלי חיים הוא נעשה מועד לכל הבהמות לכל בעלי החיים ככה הסביר התוספות אצנו פשט בגמרא גם לפי שיטת רב פפא שסובר שבעל מה מועד לאדם לא או מועד לבהמה אבל יש כאן לכאורה קושייה של לחם משנה יש ברמבם במקור ד' תראו הרמבם כותב בפרק ו הלכת ט נגח שור היום וחמור למחר וגמל ביום שלישי אז הוא נגח שלושה מיני בעלי חיים אומר הרמבם נעשה מועד לכל ראה שור היום נגחו ולמחר ראה שור ולא נגחו וביום שלישי ראה שור נגחו וברביעי רא שור ולא נגחו ובחמישי רא שור נגחו ובשישי ר שור ולא נגחו נעשה מועד לסירוגין לשברים כלומר יש מושג שלהיות מועד לימים מחולקים סירוגין יום אחד הוא מועד יום אחר הוא לא מועד הוא מועד רק לראשון אם אותם ימים שהוא נגח ראה שור היום שנגח מחר שור שלא נגח ביום שלישי אז הוא מועד אך ורק לימים מסורגים ממשיך הרמבם ואומר ראה שור היום ונגח ולמחר רא חמור ולא נגחו ובשלישי ראה סוס ונגח וברביעי ראה גמל ולא נגחו ובחמישי ראה פרד נגחו ובשישי ראה ארוות ולא נגחו נעשה מועד לסירוגין לכל לאחר בהבנה הפשוטה כרגע מה זה נעשה מועד לסירוגין לכל הכוונה לכלל בעלי החיים לפי סירוגין של ימים יום כן ום לא אבל בהמשך דברי הרמבם מוכרח לכאורה לא כך בוודאות לא כך ממשיך הרמבם ואומר ואם נגח ביום שהוא מועד לו כלומר לפי ימי לפי ימי הסרוגים מה הוא נגח אחד משלושת המינים שנגח בסי רוגין הרי זה מועד מוכרח בפשטות ברמבם שאך ורק אם הוא יגח בדיוק את סוגי הבעלי החיים שהוא נגח בימים המסורים דהיינו שור אחר כך א סוס ואחר כך פרט בסדר רק אותם בעלי חיים שהוא נגח בפועל בימים הסורגים יום כן יום לא זה המינים שהוא נעשה להם מועד אבל לכלל בעלי החיים בכלל המינים לא וככה מדייק גם כן המגיד משנ ולפי זה לכאורה צריך לשאול מה זה שכתב הרמבם בהלכה ט נגח שור היום וחמור למחר וגמל ביום ש נעשה מועד לכל מה שיטת הרמבם מה הדין שור שנגח שלושה מיני בעלי חיים האם הוא נעשה מועד לכלל בעלי החיים או שלא אז המגד מישלה כותב בלשון הזה בעצמו יש בגמרא ומתוך מה שכתב לפנינו כך הוא כותב בהלכה ט ומשום מתוך מה שכתוב לפנינו הכוונה בהלכה י ובהלכה יב תכף נראה נראה שדעתו זל שזה הכל מה שכתוב נעשה מועד הכל זה לאו דווקא אינו כולל אלא המינין שנגח ולא מין אחם כלומר שיטת הרמבם שאם הוא נגח שוב וחמור וגמל אומר המגד משנה נעשה מועד אך ורק למינים שנגח ולא לכלל בעלי החיים וזה בניגוד גמור לשיטת התוספות שראיינו לפני כן שהרי הזכיר בדין הסרוגים אחד משלושה מינים וכן הזכיר למטה למטה הכוונה לקמן בהלכה יב בהלכה יב אם נסתכל כרגע בהלכה יב תקפצו שנייה למקור ו' פרק ו הלכה יב נגח שלושה שברים בשלושה ימים בזה אחר זה ואחר כך נגע חמור ביום הרביעי וביום החמישי נגח גמל אומר הרמבם הרי זה ספק אם הוא מועד לשברים בלבד או לשלושת המינים הוא מועד כלומר היה כאן שור שור שור חמור וגמל אז עכשיו השור השלישי הגמרא בדף לז מסתפקת בשאלה הזו היא היא מקבילה את זה לדין וסתות של אישה אז השאלה היא האם השור השלישי הוא מצטרף לסדרה של שלושת השברים או שהוא מצטרף לסדרה של שור חמור וגמל אז אומר הרמבם אנחנו מסופקים האם הוא מועד לשברים בלבד או הייתי מצפה לכל כלל בעלי החיים כי אם הסדרה היא שור חמור וגמל א שור חמור וגמל ואכן הרמבם סבור כדעת התוספות אז זה אמור להיות לכלל המינין לא דווקא לשור וחמור וגמל אבל לא כך כותב הרמבם הוא כותב או לשלושת המינים והוא מועד מה ש שלושת המינים הספציפיים האלה רק אותם שהוא נגח אז אני חוזר למגיד משנה וכן הזכיר למטה או לשלושת המינים הו מועד כלומר המג משנה נשען גם על דברי הרמבם בהלכה י וגם בהלכה יב להוכיח שהרב סבור שבנוגע שלושה מיני בעלי חיים הוא מועד אך ורק לשלושה מינים שהוא נגח ואחר כך הוא כותב שהרי וד בהשגות השיג עליו ושם רואים את זה דיה אמר אברהם אנמי לכל המינים כלומר הרבד מסיג על הרמבם שהיה לו לכתוב שהספק בגמרא הוא לא בן א האם הוא מועד לשברים בלבד או לשלושת המינים אלא האם הוא מועד לשברים בלבד או לכלל המינים משום שאם הוא נגח שור וחמור וגמל אז הוא באמת אמור להיות מועד לכלל המינים ובמת המגד מישנה חותם שבאמת אין ראיה מחרת לאחת מן הדעות עכשיו בא הלחם משנה בפרק י הלכה ג לנוכח לאור דברי הרמבם שראינו כעת שהרב חלוק על התוספות תוספות סוברים שאם נגח שור חמור וגמל כן אז לטמן דפליג אפילו רב פפה ש לטמן דפליג כולם מסכימים שאם נגח שור וחמור וגמל נעשה מועד לכלל המינים לכלל המינים ושיטת הרמבם לא כך שיטת הרמבם לפי המובנת המגיד משנה היא שאם נגח שור וחמור וגמל נסה מועד אך ורק לשלושת המינים האלו בלבד אז אומר עליכם משנה אי אפשר לתרץ לדעת רבינו מה שתרצו התוספות ליש שב לרב פפא הרי תוספות ישבו לשיטת רב פפא שרואים הבחנה נפק מינה בין נגיחת אדם לנגיחה בעלי חיים אם הוא נגח אדם שור וחמור אז א הוא עשה מועד לכל כולל לבני אדם לעומת זאת אם הוא נגח שור וחמור וגמל הוא נסה מועד אך ורק לבעלי החיים אבל הוא הוא לא נשה מועד לאדם אבל לפי הבנתי שיטת רב פפה לפי שיטת הרמבם סליחה לפי שיטת הרמבם לכאורה אין שום נפק מינה בנגיחה אדם לבין נגיחת בעלי חיים שהרי בין כך ובין כך בכל מקרה הוא נעשה מועד אך ורק למיני הבעלי חיים שהוא נגח אז אם הוא נגח אדם שור וחמור הוא נעשה מועד אך ורק לאדם שור וחמור ואם הוא נגח שור וחמור וגמל הוא נעשה מועד אך ורק לשור חמור וגמל אז אומר ה אומר הפ אומר לכם משנה אי אפשר לתרץ דעת רבינו מה שתרצו התוספות לישב לרב פפא דרך גח אדם שור וחמור ה מועד לכל אב נגח שור וחמור וגמה לא ה מועד לאדם ואף אגב דל אכול במאה ומועד דע לרבינו איתלה דלא רבו מועד לכל בהמה אלא לשלושת מינים בלבד כמו שכתב ל בפרק ו אז יוצ שאין שום נפק מינה בין נגיחה של אדם לביין נגיחה של יתר בעלי החיים בכל מקרה הנוגח השור הנוגח נעשה מועד אך ורק למין המסוים שהוא נגח אז כמובן אז לכאורה קושיית התוספות חוזרת לשיטת הרמבם איך הרמבם איך הרמבם האם הרמבם יוכל ליישב את הסוגיה שלנו גם עלי בדרב פפא הגמרא אומרת מילתא גבור כמה שמן ד מועד לאדם א ומועד לבהמה המועד לבהמה לא ו מועד לאדם האם כאן למעשה הגמרא נוקטת מכריעה כהונת רב זביד איך רב פפה הסתדר רב פפה סבור שמועד לאדם לא או מועד לבהמה זה שאלה ראשונה שצריך להבין שאלה שנייה היא אם אכן נכונים דברי נכונים דברי המגד משנה בהבנת הרמבם שמועד אך ורק מועד למינים שהוא נגח גרידה ולא לכלל המינים כיצד יסביר הרמבם את דברי הגמרא במסכת חגיגה הגמרא שמה עוסקת בגדרי שוה בדף ג עמוד ב שוטה יש לו נפק מיינות הרבה דינים כן גם לגבי קיום מצוות לגבי עונשים לגבי קניינים מכלול של דברים איך אנחנו מגדירים שותה אז הגמרא אומרת תנו רבנן איזה הוא שותה אז היוצא יחידי בלילה לן בבית הקברות בלילה מקרע את כסותו נחלקו המוראים איתמ רב הונה אמר עד שהו כולם בבת אחת רבי יוחנן אמר אפילו באחת מהמהם אז הגמרא אומרת שמדובר באמת שהוא עשה את כולם בדרך שטות אלא עלן בבית הקברות אמור כדי שתשרה רוח טומה הו דקד היוצא יחיד במור גריפס אחד אמקר סו אמור בעל מחשבות הוא כיון דדין לכולו אבלו כמי שנגח שור וחמור וגמ נעסה מועד הכל כלומר הגמרא נאזרת בדין של שור מועד בכדי להסביר את שיטת רב הונה שרב הונה סבר שעד שיהיו כולם כל שלושת התופעות שהברית מעידה הבריתה מביאה דוגמאות מה זה שותה יוצא יחידי בלילה לם בבית הקבורות ומקרה כסותו סבור רבונה שכל זמן שהוא מתנהג אך ורק באחת מן ה מן התופעות האלה עדיין אן הוכחה שהוא שותה אבל אם הוא עשה את שלושת הדברים גם יחד בבת אחת זה הוכחה שהוא שותה וכראיה לכך משווה הגמרא לדין שור מועד שמה שור שנגח שור כמי שנגח שור וחמור וגמל זה שלושה מינים ספציפיים אבל שלושת המינים הללו הם בעצם מהווים בעצם מעידים על כך שהוא שור מועד לכלל המינים לכלל בעלי החיים אז איך איך בדיוק איך בדיוק המגיד משנה אמור להסביר כן לפי הבנת המגיד משנה ברם איך הרמבם איך הרמבם הסביר את ההשוואה הז זה ממש לא נכון לפי שיטת הרמבם שור שנגח שור וחמור וגמה נעשה מועד אך ורק לשלוש ימים הלו בלבד ולא לא לכלל המינים אז איך רב הונה מנסה להביא ראייה מישור מועד לדין שוטה הרי בדין שוטה כוונת רב הונה להוכיח שכך שהוא התנהג בשלושת המוזרויות האלה שלושת הדברים המוזרים האלה אז מכאן יש להשיג שהוא שוה לכלל הלכות הלכות שבת הלכות מצוות קניינים כלל כל כל ההתנהגות שלנו איתו בכל הענפים בכל מרחבי ההלכה הם כאל שותה על סמך שלושת התופעות הספציפיות האלה שהוא התנהג בהם אז מה נקודת ההשוואה בין שוה לבין שור מועד זה בכלל לא דומה שור מועד אך ורק לדברים האלה הוא נחשב מועד לשלושת המינים הספציפיים איך הרמבם יסביר את זה לפי שיטת המגיד משנה שאלה נוספת ו בעיני אולי שאלה אפילו יותר קשה ובאמת צריך להבין את זה הרי לפי הבנת המגיד משנה שבעצם שור שנגח שלושה מינים נעשה מועד אך ורק לשלושת המינים הללו ולא לכלל בעלי החיים כייצד נבין כיצד נבין את ההלכה הזו של פרדוקס אם אתה סבור כלומר הרמבם סבור לפי הבנת המג מישת שהוא נעשה מועד אך ורק לשלושת המינים וגם לימים מסורגים מאיך תיתי הרי אם אתה קובע שהוא נעשה מועד אך ורק בשומנים שנגח אז מאיך תיתי לטלו את הסיבה שהוא לא נגח בחמור לצורך העניין הוא ראה שור היום נגחו למחר ראה חמור ולא נגח מה הסיבה שהוא לא נגח את החמור אז הרמבם נוקד שהסיבה שהוא לא לקח את החמור כי ביום הזה אין טבעו לנגוח כן מאיך הטיתי ר אולי הסיבה למה לנו לתלות את אי נגיחת החמור ביום תטל את אי נגיחת החמור בגלל שהוא לא מועד החמור נקודה התרומה אתה הרמבם אמרת שרק למינים שהוא נגח הוא נעשה מועד כן אז למה לתלות את חילוקי הנגיחות בחילוקי הימים תטל את זה בחילוקי המינים זה מה שגרם לכך שהוא לא נגח את החמור אז מאך תיתי לומר שהוא מועד אך ורק למינים שהוא נגח וגם בסרוגים לכאורה זה טרטה ד סטרה זה זה כושיה עצומה אם אתה מחליט שהוא אם אתה מחליט שהוא מועד אך ורק למינים שהוא נגח סימן שדווקא המינים הללו הם שגרמו לו לנגוח אז אין לך שום הוכחה שהימים גרמו לכך אז אז אז כאן באמת זה דבר שהוא תמוה מאוד קושיה עצומה על הרמבם אני רוצה בעזרת השם להציע שתי הבנות שני מהלכים ב בהבנת שיטת הרמבם ולאור המהלכים האלה נבין את הגדרים האלה שאנחנו רוצים לברר בגדר של שור מועד אז אני רוצה לפתוח בדברי התוססות רבנו פרץ כן אז למדנו נסכם למדנו ש שיטת התוספות שיטת התוספות היא ששור שנגח א שור שנגח אדם שור וחמור נעשה מועד לכול כולל לאדם בפשוטו כולל לאדם הרי ככה משמע בלשונו של התוספות שהתוספות אומרים שנגח אדם בשור וחמור ד ומגי ממינים א ומועד לכל אבל נגח שור וחמור וגמה לא הו מועד לאדם משמע שבנוגע אדם שור חמור כן נעשה מועד לאדם ככה מדייק הרשש וזה דבר פשוט לכאורה זה דיוק פשוט הנה בא רבנו פרץ וחולק להדי על דברי התוספות תראו את רבנו פרץ הוא שואל את שאלת התוספות ואם תאמר תקשי לרב פפא דאמר לקמן בפרק ד' וה ד מועד לאדם לא ומועד לבהמה ובגמרא אצנו כתוב שמועד לאדמה ומועד לבהמה אז יש לומר דעני מילכ שנגח שלושה בני אדם ולאחי לאב עד לבהמה דהיינו מין אחר אבל אך אמרי שנגח שור וחמור ואדם דכי הגבנה אפילו רפפ מודדה ומועד לבהמה רק לבהמה שהרי אפילו שוב חמור וגמל מודר הפאפא שנעשה מועד לכל הבהמות ואף לגב ד מועד למין זה אינו מועד למין אחם בכל מקום מהנ שני מינים אחרים להשלים ולעשותו מועד לכל הבהמות ם כן איך הד אדם או מאחד מן המ דמהני השלמתו לעשותו מועד לכל הבהמות כיון האדם תל מזל התפה כלומר לפי רבנו פרץ שור שנגח אדם שור וחמור נעשה מועד לכלל הבהמות רק לכלל הבהמות מה שאין כן שור שנגח שור וחמור וגמל לא נעשה מועד לאדם ופה בא לידי ביטוי ה העובדה של האדם הטל מזלה כלומר הנגיחה של אדם היא יותר משמעותית מאשר נגיחה של בהמה הנה כאשר שור נגח אדם שור וחמור הוא נעשה מועד לכלל לכלל הבהמות לא לאדם לכלל הבהמות לעומת זאת כשמדובר על נגיחה של שור וחמור וגמל הוא לא נעשה מועד לאדם כן אז הנה רואים שכאשר שור נוגח אדם אז אתה אומר האדם הזה לא גרם מבהמה אז אתה מ מתייחס אליו אתה אומר אם הוא נגח אדם זה לא גרם מבהמה אז כאילו הוא נג נגח שור וחמור וגמל ונעשה מועד לכלל הבהמות אבל אם הוא נגח שור וחמור וגמל אתה לא אומר לא כיוון שהוא נגח שור וחמור וגמל אז זה כולל גם בני אדם לא כי אדם מת למזל התפה כך גם נקת תראו בנימוקי יוסף בשם הרמה כן נגע שור וחמור אז אומר אני מקסב דמינה נסה מועד לכל באמת מה מה מאיפה מקור לכך שאם הוא נגח שלושה מינים הוא נעשה מועד לכל כי לומדים את זה מעדת יומה מעדת הימים כן הרי אנחנו יודעים שאם הוא ה אם הוא היה מועד לשלושה ימים שהם לא דומים זה לזה כמן דד לכול יום אתה אומר שהוא מועד לכלל הימים אז החנמ ק דלמינה כמ דוד לכו מדמי ומי הוא כתב הרמה דעני מילה לכל מיני בהמות וחיות אבל לאדם דת למזלה ועוד קתי בפסוק ורכם וחתכם יהיה לא כלומר הרמה אנימוקס שמה ברמה סובר כדעת רבנו פרץ שנגח אדם שור וחמור לא נעשה מועד לאדם נעשה מועד אך ורק לבהמות ואפילו איך דאוי סליחה א הנה ואפילו איך דאוי אדם חד מיניו כגון שנגח שור וחמור ואדם לא מצטרפות נגיחות ולא או מועד לאדם ולגבי אדם כחד הנגיחה גרדת אדמי לגבי אדם יש פה רק נגיחה אחת וזה לא מועד לאדם ואז בסוגריים אומר הני מק יוסף צריך יון בתוספות ברש מחילת שכתבו שם לכד תירוץ שנגח אדם שור וחמור ד ומשלו שדים ועד לכל ומשמ אפילו לאדם וצריך יון הנה כאן הדיוק של הרשש מופיע במכס לאדה אז יצא שיש לנו כאן מחלוקת בין התוספות מח גיסה ובין רבנו פרץ וערמה מאדר גיסה שיטת התוספות ששור שנגח אדם שור וחמור נעשה מועד אף לאדם שיטת רבנו פרץ והרמה שמובא בנמ כסף לא כך אלא אם נגח אם נגח אדם שור וחמור נעשה מועד לכלל הבהמות לכלל בעלי החיים ולא לאדם וכאן כמובן נשאלת השאלה מה יסוד המחלוקת בין התוספות לבין רבנו פרץ והרמה נראה להסביר על פי חקירה מפורסמת שחוקרים רבותינו האחרונים ובישיבות חוקרים את החקירה מי שרוצה להסתכל יש בחידושי רב שימן שקופ ל למסכת שקמה סימן לג ויש ב כילות יעקב ל סטייפל בטהרות נידה אפשר להגיד סימן סו זה מתחיל בתאר זה בחקירה ידועה אחת ה אחד ה אופני החקירה הבסיסיים ביותר שיש בעולם הישיבות זה החקירה של סיבה וסימן כמובן מוכר לכם האם אם אנחנו מגדירים דבר כסיבה או כסימן וזו ההגדרה של ששור מועד או החקירה בעניין שור מועד היא אפשר להגיד הדוגמה הקלאסית ביותר לסגנון החקירה הזו האם דבר הוא סיבה או סימן מה הכוונה כשהתורה אומרת ששור מועד נעשה מועד לאחר ג נגיחות כן אז אפשר לחקור מה האם אפשר להגיד נקרא את זה ככ האם זו אנחנו יודעים ששלושה דברים בכל מקום זה חזקה בסדר ששלושה דברים נעשים אז זה חזקה זה מייצר חזקה נראה את זה בהמשך כמובן האם מדובר כאן על חזקה למפריע או חזקה מכאן ולהבא דהיינו האם מועד זה תכונה טבעית מטבע בריאתו של השור או שזה תכונה נרכשת תכונה נקנית כלומר האם ההנחה היא שאחר שראיינו ששור נגח ג' פעמים אז הגליה מילתא סימן הגליה מילתא שהשור הזה הוא מועד מעצם הווייתו מעצם בריאתו הוא נולד כשור נגחן הוא נולד כשור נגחן א כן אנחנו מכירים את הסוגיה בבטר צב שור ל רדיה שור לחרישה יש שברים שהם כנראה מטבעם הם יותר היפראקטיביים יותר אלימים ויש שברים יותר יותר נינוחים אז האם נגיחת שלושת הנגיחות מעידים על איזשהיא תכונה קיימת בטבעו של השור מעצם בריאתו אה אלא מה אני יודע את זה רק אחרי שלוש פעמים רק אחרי שלוש פעמים אני מתברר לי שאכן זה נכון כל פעם שזה קרה טליתי את זה באופן מקרי כן בישיבות מרבים מרבים להזכיר את את הרציונל ש של ה של רב חיים שאמר שאמר ששור שנגח פעם אחת אז יש לך קושיה למה הוא נגח אז אתה נותן תירוץ יש לך תירוץ למה הוא נגח אפס כי ההוא עצבן אותו כי ההוא זה היה לו לא משנה אתה נותן איזה תירוץ הוא נגח פעמיים יש לך שתי קושיות על שתי קושיות אתה נותן שני תירוצים פעם זה היה ככה ופעם זה היה ככה אבל אחרי שהוא נגח שלוש פעמים כן שלוש פעמים הוא נגח אז עכשיו יש לך אופציה לתת שלושה תירוצים או לתת תירוץ אחד אומר רב חיים אחרי שיש שלושה כושיות תתן תירוץ אחד זה שלחבר שהכל קרה בגלל בגלל סיבה אחת ולא בגלל שלושה מקרים שונים שלושה שלוש סיבות שונות אז גם כאן אחרי שלושה אחרי שלוש נגיחות אז אני נותן סיבה אחת השור הזה הוא ראייה תגל ימית שהשור הזה הוא נגחן הוא שור עלים הוא שור מסוכן הוא שור מועד אה אז אם כן זה צד אחד של החקירה זה צד אחד של החקירה ו וצד שני של החקירה אומר ש למישה ה שלושת הנגיחות שלושת הנגיחות לאו דווקא באים להעיד על איזשהי תופעה ל איזשהו טבע מובנה בשור מעצם בריאתו ולידתו אלא יש כאן מושג של איזשהי תכונה נרכשת מתפתחת תכונה מתפתחת ההרגל נעשה טבע כלומר השור הזה מתרגל לנגוח וככל שהוא נוגח יותר אז זה נעשה נעשה לו הרגל נעשה גס גס בעיניו לנגוח הוא גם מפתח את המיומנות לנגוח את ה את את הטכניקה לנגוע כ זה דורש איזה חוכמה אז הוא אז הוא מפתח את זה ממילא הוא רוכש איזשהיא תכונה של אלימות תכונה נרכשת אז למעשה רק אחר שלוש פעמים אני יודע לומר שכרגע הוא השלים את תהליך רכישת הטבע הוא התרגל לכך רק אחרי שלוש פעמים הוא התרגל אז הנפק מינה כמובן תהיה ממתי הוא מוחזק לנו שהוא שור מועד האם החזקה היא זה חזקה למפרע כלומר היא גליה מילתא שמאז הוא מעולם הוא היה מועד או שאני אומר מכאן ו להבא הוא נאס רק מכאן ולאבא הוא נאס מ זה חזקה של מכאן ולהבא זה לא חזקה ד למפריע אז זה הכוונה האם זה סימן או סיבה כלומר האם הנגיחות יבוס סימן לכך שהוא מטבעו נגחן או שהנגישות היו סיבה לכך שהוא נעשה והתפתח כשור ורכש הרגל וטבע להיות נגחן בסדר זה ה עכשיו אפשר מעטה לומר ש למעשה א זה אולי הנקודת הוויכוח בין התוספות לבין רבנו פרץ והרמה כן יתכן לומר שהתוספות סברו שהיסוד של שור מועד הגדר של שור מועד זה סימן כמו שאמרנו זה סימן דהיינו אחרי שהוא נגח שלוש פעמים אזה גלי מילתה שהוא נגחן מטבעו אז ממילה אפשר לומר שברגע ששור נוגח אדם שור וחמור אתה לא יכול לומר שהוא נעשה מועד אך ורק לבהמות כפי שטוען רבנו פרץ כי ברגע שאתה רוצה לטעון ששלושת הנגיחות הם אינן מקריות הם אינן מקריות יש להם סיבה אחת טבעו של השור ולפיכך אתה רוצה לטעון שהנגישות או הגמל לא היו באופן מקרי אלא נבעו מתוך הטבע אז אם כן אתה לא יכול לומר שנגח את האדם היייתה מקרית אם נגיחת האדם היייתה מקרית היא לא יכולה להבות להצטרף לנגח את השור והחמור בכדי לומר ש שיש כאן איזה סיבה או איזהשהו ראיה על עצם היותו של השור נגחן כן בהכרח בהכרח שאם אנחנו מגדירים את השור הזה כשור שמועד לבהמות בהכרח שהוא גם מועד לאדם כי אם הנגיחות הם ראייה לכך שלושת הנגיחות הם ראייה לכך שהשור מטבעון קחן מטבעו נגחן אז מטבעו נגחן לנגוח אדם לנגוח שור ונגוע חמור מטבעו כל לכלל המינים לכן סבור התוספות שהעובדה שהשור הזה נגח אדם וגם שור וגם חמור אני יודע שהגיח שלו אינן מקריות הם נבעו מסיבה אחת שהוא בטבעון כחן מטבעון כחן עד כדי כך שהוא לא עושה שום אבחנה בין כלל המינים כולל בן אדם ככה יסבור תוס לעומת זאת מה סובר רבנו פרץ הרמה הם סוברים שה שלושת הנגיחות הם בעצם מדין זה סיבה זה הרגל זה לא איזשהיא רעיה זה חזקה מכאן להבא זה לא חזקה למפה כלומר התופעה של שור מועד שור נגחן היא תופעה נרכשת היא תכונה נרכשת היא מתפתחת בעל ידי הנגיחות אז ממילא בכדי שנוכל לומר בכדי שנוכל לומר ששור הוא מועד לאדם אין מנוס חייב לנגוח שלושה פעמים אדם משום שבכדי להתרגל נגיחת אדם כלומר שיטת רבנו פרץ והכן כן זו הסיבה שמועד מועד לבהמה לא הו מועד לאדם כי זה יותר מורכב יותר מורכב לנגוח אדם אז בכדי בכדי שנוכל לומר ששור הוא מועד לאדם הוא צריך להתרגל נגיחות אדם אז הוא חייב הוא חייב לתרגל את עצמו בשלוש פעמים של נגיחות בכדי לומר שהוא בכדי לומר שהוא מורג מורגל לנגח בהמה אז אם הוא הצליח לנגוח הדם אז הדם לא גרה מבהמה אז אני יכול להניח שהוא גם מתרגל לנגוח את כלל מיני הבהמות אבל על ידי שהוא נגח אדם פעם אחת לא נוכל להניח שהוא התרגל לנגוח בני אדם עד שהוא לא ינגח גמ פעמים בני אדם ככה סבור א ככה אפשר להסביר את המחלוקת אבל כאן יש לנו בעיה להעיר על מה שכותב הסטייפלר שמה בנידה בסימן סו וגם בבב קמה בסימן כט אצלנו גם הסטייפלר אצלנו הסטייפלר רוצה על פי החקירה הידועה הזו שכמו שחקרנו כעת בשור מועד האם זה סימן או סיבה האם זה חזקה למפרע או חזקה מכאן ולהבא אז הוא רוצה להסביר רצה להסביר על פי החקירה הזו מחלוקת בין מהרה מרוטנבורג לרבנו פרץ בעניין אחר לגמרי בעניין הלכות תפילה אז זה תראו ב מקור א א א יג אז התור באור החיים סימן קיד מביא ירושלמי כן שהמתפלל ואינו ידע אם הזכיר אדם שתתפלל לא יודע אם הזכיר גשמים לא יודע אם הוא אמר משיב הרוח אתה גיבור ולא לא זוכר אם הוא אמר משיב הרוח מוריד הגשם או לא אז הירושלמי מחלק אם עדיין לא עברו 30 יום מאז מאז שמיני העצרת אז חזקה משהוא למוד מזכיר כלומר אם הוא מסופק אם הוא הזכיר א לא הוא יכול יש חזקה שמה שהוא רגיל להגיד הוא אמר ובעצם הוא לא אמר משי ברוח וא צריך לפי זה לחזור א מכאן ואלך מה שצריך מזכיר אז כבר זהזה הרגל כלומר עד 30 יומים ספק לא ם הזכירו אולב צריך לה לחזור מסתם לא הזכיר בהוא הדינמי 30 יום אחר הפסח מסתם ה הזכיר וצריך לחזור והמרה מרוטנבורג היה רגיל לומר בשמיני הצרת ברכת התא גיבור 90 פעמים למה מה זה 90 פעמים עד משיב הרוח מוריד הגשם כנגד 30 יום שאומר אותו ג' פעמים בכל יום ועכשיו ם היה מסופק צריך לחזור מאיפה למד הם מרותו את הטריק הזה מאיפה הוא למד את הרעיון הזה הוא למד את זה מהסוגיה בדף כד שמה תראו במקור טו המשנה בדף כג עמוד ב מביאה את מחלוקת רבי יהודה וחכמים רבי מאר איזה הום ואיזה מועד מועד כל שעידו בו שלושה ימים ות מי שיחזור בו גמ ימים דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר מועד שידו בו שלושה פעמים אפילו ביום אחד והגמרא אומרת מה התמה דרבי יהודה אמר הבי אתמול חד מתמול תרא שלשון תלתה ולא ישנו בעליו ת נגחה רביעית רבא אמר וכולי ורבי מאיר סליחה זה ורבי מאיר מה התמה ד תניה אמר רבי מאיר רחק נגיחות חייו כי רב נגיחות לא כל שכן כן כלומר אומר רבי מאיר נכון שהתורה מדברת על שלושה ימים שהוא נגח בשלושה ימים אבל מכל שכן אם הוא רחק נגיחות אז הוא נחשב מועד כל שכן אם הוא נגח את שלושת הנגיחות ביום אחד אז אומר אז מכאן לומד המרא מרוטנבורג על פי הסברה הזא ז של רבי מאיר רחק נגיחות חייו קירב נגיחות לכל שכן אז מכאן הוא לומד אותו דבר גם כן לגבי לגבי מה שאומר הירושלמי אם הירושלמי אומר שב-3 יום ב-30 יום על ידי שלוש תפילות בכל יום ויום אז זה הוא קנה אז הוא כבר עשה חזקה שהוא מה ש שהוא אמר באמת משיב הרוח מוריד הגשם אז ממנה אם רחק לגיחות כל שכן קרה גותו אז כל שכן אם הוא גיד את 90 הפעמים ברצף שוודאי שזה יועיל כדי להוציא מכלל הספק שוודאי הוא אמר משיב הרוח ומוריד הגשם ככה סבור המרה מרבורג אומר התור והרב רבנו פרץ כתב לא חזינה לרבנן כשישה יד צרפת כשיש ד צרפת דאב דאחי שאין הנדון דומה לראייה דעתם טמה משום שהוחזק ניגח ום הוחזק ג' רחוקות כו שכן בג' קרובות אבל גשם שנתקן בתפילה והדבר תלוי בהרגל לשונו לא אמרין נחי ודני וראש זה היה נטל צברת הרם אז רבנו פרץ אומר לא רבנו פרץ אומר אי אפשר להשוות בין הדברים אז כאן נשאל את השאלה מה המחלוקת בין רבנו פרץ לבין המהרם מרוטנבורג אז אומר הסטייפלר המחלוקת היא בגדר החקירה של שור מועד הרי זה בדיוק הנקודת ההשוואה שמשווים בין בין שור מועד לבין העניין הזה של של של של האמירה של משיב הרוח אז אומר הסטייפלר ככה המר מרוטנבורג סבור שהדין של שור מועד זה דין בהרגל זה דין של הרגל שאדם מתרגל שהשור מתרגל לנגוח כן זה תכונה שהוא רוכש אותה ההרגל הופך להיות טבע אז מכיוון שזה תכונה של הרגל נכון אז הנה נלמד מרבי מאיר רואים שהרגל שנעשה בריחוק לגיחות כל שכן ש מתרגלים בקירוב נגיחות אז מכאן הסיק המרה מאונ בורג אם אפשר אם אפשר להתרגל ב30 ימים כפול שלוש פעמים כל שכן שאפשר להתרגל ב90 פעמים רצופות אם העניין הוא עניין של הרגל אז רואים רואים לאדע רכג נגיחות חייב קירב נגיחות ל כל שכן אם העניין של הרגל אז ב ההרגל מתפתח אפילו יותר מהר אם הוא נעשה ברצף כמו שאומר רבי מאיר לעומת זאת מה סובר רבנו פרט רבנו פרט סובר ששלושת הנגיחות הם ראיה זה סימן זה לא סיבה כלומר זה ראייה ש שהשור הוא נגחן אבל זה לא הרגל כן זה ראייה שהוא נגחן אז כל מה שאמר כל מה שאמר רבי מאיר זה אך ורק לגבי הראיה כלומר כשמדברים על ראיה אז אפשר להגיד אם רחק נגי חותם זה ראיה שהוא נגחן כל שכן כירל לגח אותיו זה ראייה שהוא נגחן אבל כשמגיעים לענייני הרגלים עכשיו לקנות איזה תכנה חדשה שמה לא נאמר איפה רבי מאיר אמר מתכן שמאוד שבכדי לרכוש הרגל צריך אדרבה צריך שיתפרש על יותר זמן ומי אמר ש90 פעמים רצופות יכול לשנות הרגל של אדם זו המחלוקת שאומר הסטייפלר בין רבנו פרץ לבין המרה מרמות אבל לפי דרכנו יצא לנו עכשיו סתירה בדברי רבנו פרץ כן כי הרי אנחנו הסברנו שלמה רבנו פרץ אמר שאם נגח שור וחמור וגמל אז הוא נעשה מועד הוא נעשה מועד סליחה אם הוא נגח אדם שור וחמור כן הוא נעשה מועד אך ורק לבהמות ולא לאדם אז הסברנו אדרבה הסברנו שרבנו פרץ סובר שהשור מועד זה עניין של הרגל לא של הגל י מיטה לא של סימן אלא זה ישה תכונה נרכ שההרגל נעשה טבע כן ככה הסברנו ולכן מכיוון שהוא לא נגח שלושה בני אדם אז הוא לא רכש את ההרגל של נגיחת בני אדם אז אדרבה רבנו פרץ הוא זה שסובר ששור מועה ש שלושת הנגיחות הם סיבה ולא סימן ואילו הסטייפלר הסביר ברבנו פרץ בדיוק הפוך שרבנו פרץ סובר שזה סימן ולכן אין ראייה משלושת נגיחות ב שלושה ימים אין ראיה מדברי רבי מאיר לכך שאם אדם ירצה להתרגל משיב הרוח ומוריד הגשם זה יועיל לו ב90 פעמים כי רבי מאיר סליחה לפי שיטת רבנו פרץ כל העסק הזה של של שור מועד זה עסק של ראייה של סימן לא של הרגל זה אך ורק סימן שהוא באמת שור נגחן מטיבו אז אין לנו שום אינדיקציה בדברי מדין שור מועד לענייני הרגלים שור מועד זה לא הרגל זה סימן שככה הוא היה מאז ומעולם אבל לגבי הרגלים איך תיתי לומר להשוות שאם רחק אם אם 90 90 פעמים ב-30 יום זהזה שווי ערך ל-90 פעמים בבת אחת מי אמר אז אם כן לפי דברינו לכאורה יש כאן יש כאן בעיה אז אז איך נסביר את רבנו פרץ בעניין הזה של א של של בחלוק מהרם מרוטנבורג בדין של שמופיע בירושלמי באור החיים סימן קד אבל האמת היא שיש כאן קושי הרבה יותר גדול ולהגיד ש הקושי הוא כבר הרחיבו בזה האחרונים הקהילות יש רבי לחונן וסרמן יש לו בסוף קובץ הערות אתם מכירים את החיבור קובץ הערות בסוף יש הוספות אז בהוספת באות ב' באות ב' הוא באמת מראה דרך הסוגיה ביבמות בדף סד הגמרא שמה מביאה את המחלוקת הידועה בכמה פעמים זה חזקה רבי אומר בפעמיים תרי זמ נה וחזקה רשבג אומר תלתה זמנה וחזקה אז בגמרא ביבמות תראו הגמרא מביאה כמה כמה כמה מקרים שבהם נחלקו רבי ורשב מקרה אחד זה מתו אכו מחמת מילה אם אישה מלה את הבן הראשון ומת את השני ומת לשיטת רבי כבר לא תמול את השלישי כיוון שזה כבר מוחזק שיש איזשהו בעיה בקרישת הדם אצל התינוקות ולכן הם מתים אז בטר זים נאה וחזקה לעומת זאת שיטת רשבג לא ש שבאמת תמול גם את השלישי רק אם השלישי מת אז אז היא לא תמול את הרביעי קנה לגבי אישה קטלנית אישה שנישאת לבעל אחד ומת לשני ומת אז לשלישי לא תנסה רשבג אומר לא לשלישי תנסה לרביעי לא תתנסה כן לאחר מכן הגמרא אומרת אמר לרב יוסף בר דרב לרבה בא מנ רב יוסף הלכה כרבי הל שאלתי אותו הלכה כרבי ואמר לי אין הלכה הלכה כרבן שמעוגן סליחה טעיתי אמר ל רב במב הלכה כרבי אמר לי אין הלכה רשב אמר לי אין אז אחוך אחיך בי מה אתה צוחק בי הלכה כרבי או הלכה רשב אז אמר לי לא סתם יש סתם כלומר יש לנו סתם סתם משניות חלקם כרבי חלקם כרש בן נישואין ומלכות כרבי וסתות ושור המועד כרבן שמעון בן גמליאל כלומר הגמרא מכניסה את הנושא של שור המועד כן לתוך מחלוקת רבי ורש בג נכון הנה סתםם בשור המועד שבתל הזמנה וחזקה נכון הנה שור המועד רק אחרי שלוש נגיחות אתה אומר שהוא שור מועד כן שור המועד תן אין שור המועד נשה מועד עד שיידו בו שלושה פעמים נכון אז הגמרא מכניסה את ה את הנידון של שור מועד לתוך המחלוקת או לתוך הדיון ה הבסיסי העקרוני האם בתרי זמ נעה וחזקה או בתלת הזמ נה וחזקה מחלוקת רבי ורש בד עכשיו אם נתבונן בדוגמאות שבהם נחלקו רבי ורש בג כי הרי עכשיו לא לאור מה שאומר מה שהו מסיים חותמת הגמרא אמור להיות איזשהו מכנה משותף בין שור מועד לבין הדוגמאות שמובאות ב בסוגיה שנחלקו בהם רבי ורשב כשאנחנו מתבוננים בדוגמאות האלה אנחנו מוצאים לפעמים שהחזקה היא חזקה למפריע ולפעמים החזקה היא מכנו להבא לדוגמה במתו אח מחמת מילה מתו אחב מחמת מילה ודאי שזה לא איזשהי תכונה נרכשת כן יש כאן חזקה שמברר שיש איזשהי חולשה איזשהו פגם בקרישת הדם אצל התינוקות ולפיכך הם מתים ברור שאם מתו שלושה אחים שונים מחמת המילה בהכרח שזה מעיד זה חזקה למפרע זה מעיד על איזשהי תכונה טבעית שאיזה שהי חולי שיש בתינוקות ולפיכך הם מתו אז ברור שמדובר כאן על חזקה למפריע אז לפי זה שור מועד זה חזקה למפריע זה זה סימן זה לא סיבה א אם יש כאן השוואה בין שור מועד לבין קנל בגמרא בבטר כח הגמרא שמה אומרת לגבי חזקה חזקת שלוש שנים בקרקעות אומרת הגמרא אמר רבי יוחנן במקור יב שמעתי מהולכי אושה שהיו אומרים מנל החזקה ג' שנים מאיפה יודעים שחזקה זה ג' שנים משור המועד מה שור המועד כיוון שנגח ג נגיחות נפק ל מחזקתם וקם לחזקת מועד אנמי כיוון חלת לט שנין נפ הקל מרשות מוכה וקם לי ברשות לוקח אז עצם ההשוואה בכלל בין שור מועד לבין חזקת ג' שנים הרי חזקת ג' שנים ברור שהשלושה שנים הם אמורות לעבות ראייה לכך שהיה קניין למפרע זה כל הראייה זה כל הנידון על ידי זה ש הקונה מי שכרגע מוחזק מי שכרגע יושב בקרקע יושב בה והמוכר או ב המרקם לא מוכה בו אז זה מייצר חזקה ראיה לכך שאכן הייתה כאן נסקת מכר אכן הקר כן נמכרה אז ברור שהחזקה היא חזקה למפרע אז גם שור המועד זה חזקה למפריע זה ת השוואה שהגמרא אורכת בן שור מועד לבין חזקת ג' שנים אז אז אז אז אז מתו אחד מחמת מילה זה חזקה למפריע ו וחזקת ג שנים זה חזקה למפריע קטלנית לניו דעתי זה גם חזקה למפריע כי זה זה מעיד על כך שהאישה כמו שהגמרא אומרת או שמעיין גורם או שמזל גורם צריך לדון בזה לעומת זאת וסתות אישה שמשנה את וסתה היה לה וסת מסוימת והיא משנה כרגע את וסתה לתקופות אחרות אז רואים שהאישה הזו מתרגלת היא רוכשת תכונה חדשה של וסתות והגמרא משווה וסתות לאשור מועד כן א גם הגמרא בדף לז אותה גמרא ש ממנה למד הרמבם בהלכה יב שור שור שור חמור גמל האם זה צירוף לסדרה הראשונה ולסדרה השנייה זה גם כן נעוץ במקביל למקרה של אישה ש שמשנה את וסתה זה נובע מתוך הלכות וסתות אז אני לא מבין אז שור מועד למה זה דומה יש יש פעמים שהגמרא משווה את זה הגמרא משווה את זה לעניינים שהם עניינם חזקה ד מעיקרה או חזקה למפריע ליתר דיוג ופעמים הגמרא מדמה את זה למשהו להבא כמו סתון ואני שואל בוא בוא נראה הי הרי הגמרא בחגיגה שהזכרנו בדף ג' נכון הגמרא בחגיגה שמשווה שור מועד לשותה כן נכון הרי שוה זה ודאי שהוא לא נע שותה זה ודאי חזקה למפריע כלומר אני מגלה דרך שלושת האירועים האלה שהתרחשו שהוא היה שותה שהוא שותה מעיקרו שמאז העולם הוא הוא חולה הוא שותה נכון אז אם הוא שותה אז אז אז והגמרא משווה את זה לשור המועד אז בחח ששור המועד זה סימן זה חזקה למפרע זה לא מכאן או לאבא אז אם כן באמת ראיתי שהסטייק שאל את החזון איש את השאלה ששאלתי את את גיסי את החזון איש השאלה הזו שיש סתירות בתוך ה בתוך הדוג בתוך הסוגיות שבהם נחלקו רבי ורש בג רואים שאין אין קו אחיד בין כ כל הדוגמאות ישנם דוגמאות שהם בעצם חזקה למפריע ישנם דוגמאות שהם חזקה מכאן ולהבא אז החזון איש אמר שבאמת אנ חינמי א המחלוקת של רבי ורש בג היא מחלוקת עקרונית האם מתי דבר מתי דבר מתי דבר מתפרש כדבר של קבע ולא מקרי זה זה המחלוקת רבי אומר טרי זימנה זה כבר הופך להיות דבר לא מקרי אלא דבר של קבע ורש בג אומר לא רק אחרי שלוש פעמים זה נעשה דבר קבע זה המחלוקת ביניהם עכשיו כשאנחנו מגדירים כדבר כדבר כבע מעטה הוא גם יכול להיות פעם חזקה למפרע או פעם חזקה להבא זה יכול להיות אור חכה או הרגן כלומר אין אין כאן נקודת הוויכוח ביניהם הא נקודה שרק ממתי אני אומר שדבר נהפך להיות ממקרי לדבר קבוע אבל אני שואל לגבי שור מעד מה לגבי שור מועד לגבי שור מועד עצמו יש סתירות פעם הגמרא משווה אותו לדבר שהוא מעיקר חזקה למפריע כמו מתוך מחמת מילה כמו כמו חזקה של ג' שנים או כמו שוה שזה ודאי חזקה למפריע ופעם הגמרא משוה את זה לסתות שזה מכאן ולהבא שזה הרגל למעשה אז מה אז ראיתי שעמדו על כ לא מצאתי א אז באמת אפשר לומר בפשטות שיכול להיות שבאמת צריך את שני הדברים צריך את שני הדברים כלומר בשור מועד יש את שני הדברים גם סימן וגם סיבה בסדר כלומר בכדי ששור מועד יהפך אכן להיות שור מועד א' כלומר הדעה שלו מורכבת משני חלקים הי מורכבת גם מתכונה טבעית שהוא נולד איתה שהוא שור רגזן הוא שור א שור עלים אבל אבל זה לא מספיק זה לא מספיק בכדי שאותה תכונה טבעית תהפך להיות באמת תכונה שהוא יהיה מלומד בה ורגיל בה הוא חייב התכונה הזאת חייבת לצאת לפועל היא חייבת לבוא לידי ביטוי בפעולה בפעולה חוזרת ונשנית של נגיחות אז יש כאן למעשה שני מרכיבים בשור מועד העובדה שמוחזק לנו שהוא נגחן אחרי שלוש נגיחות אני יכול להניח שהוא אכן היה בטבעון גחן ואותה תכונה טבעית היא יצאה לפועל היא יצאה לפועל ו על ידי שלושת הפעמים הוא נעשה גם מיומן עם גוח הוא גם ע לנגוח הוא גם הוא גם הוא גם הוא גם רכש את זה בסדר ככה אפשר אפשר להסביר ממילא אפשר לומר לפי זה שהמחלוקת בין רבנו פרץ בעצם גם רבנו פרץ וערמה וגם התוספות כולם מסכימים שיש את שני המרכיבים האלה בחזקה בחזקה של שור מועד יש את שני המרכיבים גם הסימן וגם הסיבה גם ההוכחה וגם ההרגל וזה במאמר מוסגר זה מסביר את כל ה את כל הסתירות כביכול בהלכה הזו של שור המועד הסוגיות ששוות את שור מועד משוות אותו לשותה ולמתוח מחמת מילה והסוגיות שמשות אותו לסתות וכן ה בעצם ש שני הדברים האלה קיימים שני המרכיבים האלה שניהם ביחד הם יוצרים את המושג את המציאות של שור מועד אז מה נקודת הויכוח בין תוספות לבין רבנו פרץ נקודת הויכוח היא מה החיסרון בכך שמועד לבהמה לא הו מועד לאדם מה מה נקודת החיסרון בכך שמועד לבהמה לא הו מועד לאדם האם נקודת החיסרון היא בהוכחה או בהרגל דהיינו אפשר לומר תוספות בוא נגיד תוספות תוספות סברו ש נקודת החיסרון בשורש שמועד לבהמה למה הוא לא מועד לאדם נקודת החיסרון היא בהוכחה כלומר אם ראיתי שור שנוגח בהמה אין הוכחה דיה מנגרות הבהמות אין אין הוכחה מספקת לכך שטבעו עד כדי כך עליים להרוג גם אדם כי אדם מית למזלה יש לו מזל יש לו ומוראכם וחתכם יהיה אין לי מספיק הוכחה לכך שאם הוא הרג בהמות הוא הרג אדם הוא יהרוג גם אדם אבל מבחינת ה קניית ההרגל אין חיסרון כלומר מבחינת קניית ההרגל של הנגיחות קניית ההרגל רכישת ההרגל שור שנגח שור שנגח שור שנגח שלושה בעלי חיים לצורך העניין מבחינת קניית ההרגל של הנגיחה המיומנות של הנגיחה אז באמת זה היה אמור להועיל גם כן לאדם זה היה אמור להועיל גם כן לאדם נקודת החיסרון שמועד לבהמה לאו מועד לאדם זה נקודת החיסרון בהוכחה של הנגיחה האם יש לי הוכחה מכך שהוא נגח שלושה בעלי חיים שהוא גם הוא גם נגחן לאדם לכן אומרים תוספות ם הוא נגח אדם שור וחמור אז בעצם הושלמה התמונה יש לי הוכחה לכך שהוא גם כן מטבעו מסוגל לנגוח אדם אז יש לי את ה הושלמה הראיה והושלם ההרגל כלומר העובדה שהוא נגח שלוש פ שור אדם אדם שור וחמור אז הוא קנה רגילות של נגיחה הוא התרגל לנגוח והעובדה שאחד משלושת המנוחים זה אדם היא הוכחה לכך שהוא גם מסוגל ומטבעו גם נגח אדם לעומת זאת רבנו פרץ סובר שהחיסרון במועד לבהמה לא המועד לאדם זה חיסרון בהרגל דהיינו ש שור שמורגל לנגוח אדם זה לא אומר שהוא שהוא מורגל לנגוח סליחה שור שהוא מורגל לנגוח בהמות זה לא אומר שהוא מורגל לנגוח אדם כלומר בכדי להתרגל נגיחת אדם צריך לנגוח שלוש פעמים אדם כדי יותר מורכב טכנית הייתי אומר או לנגוח לנגוח אדם בגלל ש יודע לשמור את עצמו וכן הלאה אז הייתי אומר ש עיקר החיסרון במועד לבהמה לא ו מועד לאדם לפי שיטת לפי שיטת רבנו פרץ והרמה היא נקודת ההרגל כיוון שזו נקודת ההרגל אז אכן אם נגח אדם שור וחמור אז אני יכול לדעת שהוא מועד לבהמות אבל אני לא יכול לקבוע שהוא מועד לאדם עד שלא ינגח שלושה פעמים אדם אז אם כן אנחנו בכיוון הזה ש אנחנו בכיוון הזה ש דגש של תוספות זה בהוכחה והדגש של רבנו פרץ זה בהרגל אבל כן כולם מסכימים ששני המרכיבים האלה קיימים בכל שור מועד קיים קיימים שני המרכיבים גם ה גם ההרגל וגם הסימן אבל נקודת הוויכוח בין רבנו פרץ התוספות היא מה היא נקודת החיסרון במועד לבהמה לא הב מועד לאדם האם נקודת החיסרון היא בסימן או בהרגל א שת תינה לאחי אז אפשר יהיה מעטה ליישב גם את הדין שמופיע באור החיים בסימן קיד שכן צריך לשאול שאלה יותר בסיסית בזה שואלים התז שמה קיד סעיף קטן יב והמגן אברהם שם סעיף קטן יג שואלים איך המרם מרוטנבורג מביא ראייה משיטת רבי מאיר מה רבי מר אומר אם 90 פעמים ב-30 ימים הועיל משיב רוח ממורד הגשם אז 90 פעמים ביום אחד כל שכן אם קרב רחק נגיחות חייב קירב נגיחות לכל ש סליחה המשפט הזה הוא נאמר על ליבה דרבי מאיר לא קי מלן כרבי מאיר כ מבואר ברמבם פרק ו מלכות סכם המון הלכה א' קמן כרבי יהודה שצריך שנגח דווקא שלושה פעמים בשלושה ימים ולא ביום אחד אז איך המר מרב מביא יה משיטת זה קושיה עצומה זה לא לבי הלכה בכלל כן אז אולי אפשר לומר שבאמת א צריך להבין מה המחלוקת בין רבי יהודה לרבי מ לאור מה שאמרנו שבאמת בשור המועד ש שני המרכיבים גם את מרכיב החכה הסימן לכך שהוא נגחן בטבו אבל גם העובדה שהוא התרגל לנגוח כי הוא הוציא את התכונה הזו מהכוח אל הפועל וההשלמה של היצירה הזא שנקראת שור מועד היא מיוסדת על שני הדברים כן כאן אפשר להגיד שנקודת המחלוקת בין רבי יהודה לרבי מאיר היא לא בנקודת ההרגל כי אם בנקודת ההוכחה שמה הם נחמד כלומר רבי יהודה אומר הנ חינמי הנ חינמי מבחינ בנת ההרגל גם אני מודה לך רב אם כ רחק נגיחות כל שכן אם כ מבחינת ההרגל לקנות הרגל יתכן מאוד שדווקא אם אדם מתרגל באופן רצוף כך וכך פעמים הוא מתרגל יותר מהר וזו הסיבה וגם רבי יודה מודה לכך רבי יודה מודה לכך וזו הסיבה שמרב מטבור יכל ללמוד מ משור מועד ל לאור החיים להלכות תפילה כיבת גבי ד מודל הסברה שמצד קניית ההרגל אז בוודאי שרחק נגח אותיו כל שכן קרב נגח אותיו המחלוקת בין רבי יהודא לרבי מאיר היא מחלוקת בהוכחה רבי מאיר סבור שסברתי נגיחות כרב נגיחות היא נכונה גם להוכחה למפרע כלומר שאם רחק נגיחות אתה אומר שזה הוכחה שהוא נגחן למפריע כל שכן הם כירים נגיחות פה חלוק עליו רביד רביד אומר לא אם הוא נגח בשלושה ימים נפרדים אז אני יכול ללמוד שאכן זה נובע מאיזשהו תכונה מובנית של של אלימות של של רגזנות אבל אם הכל קרה ביום אחד אולי אפשר ללוט את זה דווקא בגלל היום הזה היום הזה ספציפית כן השור קם עים קם על רגל שמאל אז היום הוא עלים אבל מי אמר צריך שהדבר הזה יחזור על עצמו בשלושה ימים אז כלומר הוויכוח בין רבי יהודה לבין רבי מאיר הוא לא בפרמטר של הרגל הוא בפרמטר של הוכחה אבל לגבי ההרגל כול על מ מודו כול למודו ש שאם רכג נגח אותיו כל שכן כר נגיחות ולכן המרה מרט מוג יכול היה ללמוד מהסוגיה הזו לגבי כי באמת זה הלוכ המיסה מצד ההרגל כן מה רב פפה סובר רב פל סליחה רבנו פרץ רבנו פרץ לא אהב את ה אז אפשר להסתכל פה הבאתי את הבית יוסף במקור יד בשם המרי מרי אבוהב בגדול אפשר לומר שיש כאן ששיטת רבנו פרץ שיש מקום לחלק בין הרגל של נגיחות לבין הרגל של לשון כלומר גם רבנו פרץ מודה שיש את שני המרכיבים בשור מועד גם את מרכיב הסימן וגם את מרכיב ההרגל יש את שני הדברים נכון ולכן אין שום סתירה בין רבנו פרץ של ש מה שהגשנו על הסטייפלר אין שום סתירה בין רבנו פרץ בצ בקמה ובין רבנו פרץ בטור אור החיים סמ קיד כי באמת שני המרכיבים קיימים גם מרכיב ההוכחה וגם מרכיב ההרגל אלא המחלוקת היא האם ניתן להקיש מהרגל נגיחות לבין הרגל לשון תראו את הלשון של המארי אבוב אומר רבנו הגדול מרי אבואב כתב שטעמו של רבנו פרץ משום דלא ד דתם שהוא לטב רה שזה השור ו נגחן הנה כשעשה הנגיחה בקרוב מורה שהוטבע בו זה בקניין כן כאם לשון כאן ברבנו פרת כן כאילו משמ שזה תכונה נרכשת כטבע בו זה בק מה זה קניין קניין שהוא רוכש את זה זה תכונה שהיא נרכשת זה גם כן מראה שהוא סובר שזה משהו הרגל כן בניגוד למה שאמר הסטייפלר אה כן מה שאין כן מה שאן כן אילו היה עושה אותו בהרחקה שיש לנו לומר שכל אחד מהם יקראו אבל כאן הדבר תלוי בהרגל לשון והלשון אינו מורגל כל כך שייעשה דבר אחד בקירוב והראש נטה לסברת הרם לרק דבריו שה הרגל הלשון אינו אלא מצד הטבע המורגל באדם קשה להבין מה הכוונה שלו כאילו מה ש מה שניו דתי הוא עושה הבחנה בין בין הרגל לשון לבין הרגל הרגל נגיחות הרגל נגיחות אני חושב שאולי זה הכוונה ששיטת ה שיטת הרבנו פרץ שהרגל נגיחות זה הרגל שמטביעים בטבע של השור כש השור נוגח הוא הופך להיות שור נגחן הוא הופך להיות בטבע שלו שור נגחן בסדר לעומת זאת הרגל לשון זה לא אם אדם מתרגל להגיד משהו זה לא שינוי בתכונת טבע זה לא שינוי בתכונת טבע זה עניין עניין טכני עניין אוטומטי כן שאדם מתרגל להגיד משהו אחרי משהו כן אז זה כאילו יש לו איזשהי צריבה הוא רגיל להגיד דברים זה לא זה לא זה לא הרגל שמביע איזהשהו שינוי בטבע של האדם כן ולכן אין להשוות בין הרגל של נגיחות לבין הרגל של לשון הרגל של נגיחות זה אכן הרגל שהוא משנה את טבעו של השור הוא מטבי מה שמר זה מורה שהוטבע בו הוטבע בו זה הופך להיות טבע של השור הפך להיות שור נגחן זה מטביע חותם באישיות של השור אז שמה באמת הסברה אומרת שרחק נגיחות כל שכן קירב כ באמת הוא מקרב אז זה מראה שבאמת זה מוטבע בו יותר טוב מה שאין כן הרגל לשון הרגל לשון זה לא שינוי מהותי בטבע של האדם כן זה אתה לוחץ פליי וזה עובד באופן אוטומטי אז זה כאילו שמה יכול להיות שההרגל נקנה דווקא בפריסה של יותר זמן מי אמר ש אומר רב מי אמר שאם הוא כמו כ כמו יחזור על דבר 90 פעמים זה זה יכנה אצלו מבחינת הרגל לשון וזה המחלוקת ביניהם האם הרגל לשון זה הרגל שהוא משנה טבע או לא משנה תבע זה המחלוקת בין רבנו פרץ המרה על כל פנים נחזור חזרה נחזור חזרה למה שפתחנו אז מעטה אחרי שביררנו את הנושא הזה שלמעשה יש כאן בשור המועד יש כאן עניין של חזקה של איזהשהו חזקה או למפרע או מכאן ולאבא או שניהם ביחד כן מעטה כיוון שכל העסק הזה של שור מועד זה עניין של בירור שאכן השור נחן בטבעו או או מפתח איזשהי תכונה של נגיחה אז אז אני אני רוצה לומר את ההסבר של האבן העז רבי סרז מלצר בפרק ו הלכה י כלומר הוא לא הזכיר את כל החשבון שעשינו אבל הוא רואים שהוא הלך בכיוון הזה ששור המועד זה עניין של עניין של של חזקה של ראייה כן אז הוא אומר ככה הנה החינמי הרמבם ס כשהרמתי נגח שור היום חמור למחר גמל ב נעשה מועד לכל כן הפשט הוא באמת נעשה מועד לכל כן הוא נעשה מועד לכל הוא נעשה מועד לכלל כלומר ודאי שגם הרמבם מודה שכאשר הוא נגח שלושה מינים של בעלי חיים הוא נעשה מועד לכלל המינים אבל מה כאשר הוא נוגע ח במקרה של הלכה י שמה כיוון שהוא ראה מינים נוספים והוא לא נגח אותם הוא ראה שור היום נגחו למחר ראה חמור ולא נגחו אחר כך הוא ראה סוז נגחו ר גמל ולא נגחו אז כאן לכאורה נוצרה כאן סתירה נוצרה כאן סתירה ב בחזקה על מה החזקה זו מעידה יש כל הנושא של שור מועד זה חזקה אנחנו צריכים לדעת לברר מה טבעו של השור נכון אז כיוון שהשור הזה מצד אחד אם הוא היה נוגח רק שלושה בעלי אם הוא היה רואה שלושה בעלי חיים ונוגח אותם אז תה לי ראייה שהוא הוא נקחל כלל המינים אבל כאן מכיון שהוא ראה מינים נוספים והוא לא נגח אותם אז דווקא בחי גונה אומר הרמבם שאין לנו הוכחה שהוא מועד לכלל המינים כלומר למעשה יוצא שיש לנו כאן דילמה יש לנו כאן ספק וכאן אני אני עובר לשאלה השנייה ששאלנו כלומר יש לנו כאן ספק מה גרם לכך שהוא לא נגח את ה את ה חמור ואת הגמל ואת ה ואת הערוד למה הוא לא נגח אותה האם הוא לא נגח אותה בגלל של המינים האלה הוא לא מועד או שהוא לא נגח אותם בגלל שבימים האלה הוא לא מועד אז כיוון שיש לנו כאן ספק למה טבעו של השור אין בכוחנו לברר ולקבוע שאכן טבעו של השור לנגוח אלא אך ורק לימים המסויימים ולמינים המסויימים אין לנו דרך אחרת כי אם כל הנושא הוא ראיה וחזקה חזקה ראיה אז כאן במקרה הספציפי הזה יש לנו ספק לגבי הראייה שמעניקה מני לנו הנגיחות של השור הזה כי הוא גם ראה ולא נגח ולכן כיוון שאנחנו מסופקים מה גרם לכך שהוא לא נגח אז אין בידינו להוכיח מעבר למה שברור מעבר לכל ספק ברור מעבר לכל ספק ששלושת המינים האלה בימים המסוימים האלה לאלה הוא וודאי תבעו לנגוח אבל מעבר לזה אין לנו הוכחה וזה ההלכה בשור המועד שאין בכוחנו לקבוע שהוא מועד על סמך ראיות של נגיחה אלא אם כן הראיות הם חד משמעיות אז אתה לא יכול להגיד שהוא הוא מועד לכלל המינים סליחה אז למה הוא לא נגח את הזה אז תגיד לו הוא לא נגח בגלל הימים שכוח אולי הוא לא נגח בגלל שהוא המינים אתה לא יכול לקבוע אז ככיוון שאתה לא יכול לקבוע בלד ברירה אז אין מנוס אתה חייב להגיד שהוא מועד אך ורק לשלושת המינים הספציפיים האלה ורק בימים המסורים מאותה סיבה אומר אבן העזר גם כן להסביר את הרמבם בהלכה יב בהלכה יב מה אתה רוצה לומר הוא נגח שור שור שור חמור וגמן אז מה אתה רוצה לומר אתה רוצה לומר כיוון שבסדרה האחרונה הוא נגח שור חמור וגמל יופי אז הוא נעשה מועד לכל אתה רוצה לקבוע על סמך הנגיחות שלו שהוא נגח בסוף שור חמור וגמן שהוא בעצם לא מקפיד על המינים נכון הוא לא מקפיד על המינים הוא נוגח כל זה אבל בד בבד כשאתה אומר שהוא לא מקפיד על המינים הוא גם נוגח שברים נכון אם הוא נוגח גם שברים אז הנגיחה השלישית הזאת ודאי מצטרפת לשני הנגיחות הקודמות שור שור שור אז ודאי אתה קובע כאן שהוא גם בייחוד מועד גם לשברים נכון אתה לא יכול יש כאן שור שור ושור כן אז כשאתה בא לומר שהוא לא מקפיד על המינים כאשר בעת ובעונה אחת אתה גם גם הנגיחה שלו מראה שהוא כן מקפיד על שברים אז אז אז הדבר הזה הדבר הזה גורע בראיה שהוא אכן לא מקפיד על כלל המינים כו מתי אני יכול לקבל כראיה שנגח של שלושה מינים הי אכן שלוש הוכחות על כך שהוא לא מקפיד על המינים והוא נוגח כל בעל חיים שיהיה כן זה אך ורק כאשר אין איזשהו סתירה לכך אין איזשהו משהו שיכול שיכול לגרוע מהראיה הזו אבל אם יש משהו שיכול לגרום מהראיה זה כבר לא רעיה אתה אתה רוצה לקבוע שהוא לא מקפיד על שלושת המינים כאשר על ידי הנגיחה הראשונה בסדרה שור שור שור חמור גמן אז אתה יודע כבר שהוא מקפיד על שור הוא נוגח שלושה שברים אז יש כאן יש כאן אדרבה יש כאן יש כאן שוברו בצידו שוברו בצידו אוקיי אז זה המהלך של האבן האזל ולפי דבריו מיושבים הקושיות שהגשנו גם גם מ גם משוטה מיושם מה ששאלנו משוטה נכון כי הרמבם מודה שאם הוא היה נוגח רק שור חמור וגמל אז הוא כן היה מועד לכל מתי הרמבם מסייג שהוא מועד אך ורק למינים שהוא נגח כאשר יש משהו שהוא שובר את הראייה שהוא מהווה איזשהי סתירה שהוא מקשה על הראייה אבל כאן הייתי רוצה להביא מהמהלך אחר נגיד זה בקצרה א ו אני חושב שהוא יש כאן איזשהו יסוד שצריך לדעת אותו תראו את ה הרמבם בבכור טז הרמבם הלכות הזכר ממון פרק ב' הלכה א אז נמר את זה מהר הרמבם כותב אחד אבות זיקים ואחד התולדות אם היה אב מועד תולדת מועדת ואם היה הטם תולדת כמוהו כלומר יש כאן ברמבם חידוש גדול אנחנו יודעים שיש אב נגחה אחר כך יש לנו נגיפה צריך להבין מה זה נגיפה אם זה דחיפה או שזה נגיחה של של שור אבל יש תולדות ודאי ש כמו שראינו ודאי שבעטה ורביצה שיכה הם תולדות של קרן אוקיי מה הדין אם שור נגח שלוש פעמים ונעשה מועד לנגיחה האם הוא מועד גם לנשיכה לבעיטה ולריצה זה תולדות כותב הרמבם כן אם הוא אם הוא היה מועד לנגיחה לאב הוא גם מועד לנשיכה ולבעיה ולריצה בסדר זה כתוב ברמה אחד אבות נזיקין ואחד התולדות אם היה האב מועד תולדת מועדת לא צריך הדעה מיוחדת בנפרד גם לנשיכה וגם לבעיטה וגם לרביצה כן רבי שלמה הימן בחידושיו לבבא קמה בסימן ג' אומר מה היה המקור של הרמבם אומר המקור של הרמבם היה שזה גוף הככה הוא פירש את את האיבה בגמרא תולדותיהם כיוצא בהם או לו כיוצא בהם שביאר ריף שהכוונה היא לעניין תמות ומועד הסביר רב שלמן ככה הסביר הרם הפשט מה מה מה לא כמו שהראש אומר נפק מינה לגבי תשלומי חצי זה זה שלם אלא נפק מינה איך נעשים מועדים כלומר אם האב נעשה מועד האם צריך לייחד הדעה מיוחדת לכל אופן ואופן של מזיג ה הוא נעשה מועד לנגיחה אז עכשיו הוא לא נעשה רק לנגיחה לנגיחה הוא מועד אבל אם הוא ינשוך בהמה אז הוא תם אז שמה יהיה חצי נזק ופה נזק שלם אומר ה חידוש גדול לא אם הוא נגח שלוש פעמים ואחר כך נשך או בעת בבהמה והזיק אותם זה שלם על על הנשיכה ובית ככה סובר הרמבם ככה ככה לפי דעתו של ככ זה היה המקור שלו ושואל ל זה הרייד אני לא מבין אומר הרייד תראו א אמר אברהם הלו מחובר ד אפילו מקרן לקרן אמרו בג בכמה מ עמוד ב מועד לקרן ימין א לא מועד לקרן שמאל כו שכן לביו רגל או לנשיכת שן אומר הרבי יש גמרא ארוחה בגמרא בקמה בדף מ עמוד ב הגמרא אומרת מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל אם הוא התרגל נגח שלוש פעמים בקרן ימין אז לגבי קרן שמאל זה הוא לא מועד לגבי קרן שמאל יש לו דין של שור טם שמשלם רק חצי נזק אז הוא אומר אם הועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל כל שכן שאם הוא מועד לקרן הוא לא יהיה מועד לביות רגל הוא לא יהיה מועד לנשיכת השם ומוסיף הרבד שאפילו הרמבם בעצמו לא כתב ככה בפרק א' הלכה ד תראו במקור יז כותב הרמבם פרק א' הלכה ד מסכה ממון העושה מעשה שדרכו לעשותו תמיד כמני הגבת הוא הנקרא מועד והמשנה ועשה מעשה שאין דרך כל מינו לעשות כן תמיד כגון שור שנגח או נשך הוא הנקרא תם וזה ה משנה אם הורגל בשינוי פעמים רבות נעשה מועד ותו דבר שהורגל בו א צריך שיתרגל אומר הריבוד כתוב כאן שכל שינוי צריך להתרגל בו כן אז אומר הריד אז איך כאן תגיד בגלל שהוא התרגל לנגוח אז הוא נעשה מועד לבעיטה בעיטה הוא לא התרגל לבעות הוא גם לא התרגל לנשוך אז איך בדיוק הוא נעשה מועד בגלל שהוא התרגל לנגוח לא מבין את זה הרבי לכאורה הוא צודק אז זה באמת שאלה מאוד מאוד קשה שצריך להבין אותה מה שדת הרמבם פה איך יכול להיות איך יכול להיות שמועד כן מועד לנגיחה יעשה מועד לנשיכה ולבתה כאשר הוא לא התרגל לכך אז א יש מגדל עוז המגדל עוז לא נקרא את כולו זמן שלנו מתקצר אבל תראו בסוף המגדל עוז מביא ירושלמי שגרס תולדות הקרן נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעייתה רבי יצחק מקש נגיחה ונגיפים עיקרם וא תבד להו תולדות אלא מתחיל בעיקר ומסיים בתולדות עלמה מד קלינו בדד התולדות באבות תליין מה שקשה מקרן ימין ושמאל יש למה ש לכל אחד ואחד אב הוא בפני עצמו ולו ה באת לין כלומר המגדל וז אומר שמוכח בירושלמי שבאמת הוא כולל את האבוד את האב וא התולדה ביחד כלומר ככל הנראה יכול להיות שכוונת המגדלות זה בדיוק למה שאומר רב שלוי הימן שבאמת כשגמר אומרת תולדותיהם כיוצא בהם כוונת הגמרא לומר שא שבאמת אם הוא נעשה מועד לאב אוטומטית הוא גם נעשה מועד לתולדה מה שם כן קרן ן ימין וקרן שמאל הם שני אבות שניהם זה נגיחות אז הם שני אבות בפני עצמם אז הם לא תלויים זה בזה לכן מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל אבל מועד לנגיחה כן מועד נגיפה לנשיכה ובעיטה ורביצה אבל מאוד קשה ראיתי גם מיש שלומה ז רבך בספר שלו מנחת שלמה שבאמת מקשה על זה היצא לפי זה שבאמת התולדות הם לא כמו האבות זה לא כצא בהם ארי יוצא לפי זה שאם הוא אם הוא הורגל לאב אוטומטית הוא גם אם הוא נעשה מועד לאב אוטומטית הוא מועד לתולדה אבל אם הוא נעשה מועד לתולדה הוא לא יעשה מועד לאב ככה יצא לפי זה כן יש כאן איזשהו פער כי מגדל וז אומר ש התולדות באבות ליין התולדות באבות תליין אבל האבות לא תליין בתולדות אז יצא שאם הוא נגח שלוש פעמים הוא נעשה גם מועד לנגיפי ונשיכה נשיכה בעיתה ורביצה אבל אם הוא ינשוך שלוש פעמים הוא לא יהיה מועד לנגיחה אז יצא שבאמת תולדותיהם נוקא יוצא בהם לכאורה לכאורה מהרמבם אנחנו אמורים להבין שהכל הכל הכל דומה כלומר גם אם הוא ינשך שלוש פעמים הוא יהיה מועד גם לנגיחה שלוש פעמים אז באמת יש כאן יסוד שאולי אולי כדאי שחשוב שנדע אותו כן יש מקום לומר שבשורות נאמרו שני גדרים שני גדרים אני אד א אגיד את זה בלשון שלי יש מציאות של שור מועד מבחינה מציאותית כן שור מ מבחינה מציא מציאות של שור מועדן שור נגחן ויש לנו דין משפט של שור מועד כלומר יש שור מועד יש גדר או עניין בשור מועד גדר מציאותי וגדר משפטי גדר מציאותי זה העניין של חזקה זה כל הסוגיה בבמות סד עמוד ב שהגמרא עוסקת מה ניתן ללמוד מהנגינה על אופיו של השור ושני פעמים שלוש פעמים האם זו חזקה למפרע חזקה להבא שני הדברים ביחד שלושת הנגי הם חזקה כמו שיש בכל התורה חזקה שהיא מעבר היה לדברים אז גם בשור מועד יש חזקה אני יכול לדעת האם השור מועד נגחן דרך הנגיחות שלו אבל זה לא הדבר היחיד אפשר אם הייתי הולך בדרך שכתוב ואם שור נגח הו מתמול של שור וועד בבלה ולא ישמרנו כלומר יש שור נגח שור נגח זה שור באופיו נקח אבל יש גם מבחינה משפטית כדי י שיש שם של שור מועד ודין של שור מועד שמשלם נזק שלם מעליה יש הלכות ברורות בתורה איך זה מתקיים צריך שיתרו בו בבעליו ולא ישמרנו צריך שיהיה דווקא בבי דין יעידו בו בבי דין עדים כמו שהמשנה אומר הגמרא בכד עמוד א' ויש הרבה הרבה הוכחות שלא מספיק שאני יודע שהשור נגחן זה לא מספיק אם זה לא אם לא מתקיימים התנאים של התורה כפי שהם כתובים בתורה שבאו עדים והעידו בבעלים והוא לא שמר ובאו עד דין וידו בפני בי דין גם אם הייתי גם אם אני יודע מה הסיטואציה מבחינת המציאות שהוא בוודאי שור נגחן עדיין זה לא מספיק בכדי שחייב את הבעלים בנזק שלם אני אביא כמה כמה בקצרה ממש בקצרה כמה הוכחות אני חושב ברורות לך ראשית ראשית תראו את הגמרא בכמה מא הגמרא אומרת במקור יט שור שנגח את האדם ומת אז מועד משלם כופר וטם פטור מן הכופר וזה וזה חייבים מיטה כלומר אם שור טם נגח הדם הוא חייב מיטה ופטור מכופר שור מועד שנגח אדם חייב מיתה וחייב הבעלים בכופר אז שואלת הגמרא וכי מאחר ד מיתם כתנ מועד כי משכחת לה איך אני יודע שהוא מועדי סליחה איך יכולה הגיע לשלב של המועד הרי כבר מהנגינה הראשונה שהוא נגח אדם כבר הרגנו אותו הוא חייב מיתה אז איך הוא הגיע לכלל מועד אומרת הגמרא כמה תירוצים אמר אבא אמר אבא אח בקינן כגון שעמדו לשלושה בני אדם מה זה המדו לשלושה בני אדם הכוונה ראינו שהוא רודף אחרי בני אדם ראינו שהוא רודף אחרי בן אדם ובסופו של דבר ברגע האחרון אותו אדם ניצל אבל עמדו שאם לא היו מצילים את האדם הזה בוודאי השור הזה היה נוגח אותו והורג אותו אז אז לפי זה הנה אני כול יש עומדן ברור עומדן דעת ברור שבית דין עומדין שהבהמה השור הזה יש בטבעון לנגוח בני אדם ולהרוג אותם אז הנה אם השור הזה שעמדו לשלושה בני אדם יגח אדם ויהרוג אותו אפילו בפעם הראשונה אז הוא יתחייב קופ בעליו תחייב כופר זה התירוץ של רבא אומר רבשי אומדנה ליו כלום מה זה אומדנה לו כלום זה לא עוזר לי שאתה אומר יש לך אומדנה אז מה אומדנה אומר האומדנה אומרת שיש לך הוכחה שהוא נגחן אבל זה לא מספיק כלומר זה ש בבחינה מציאותית יש לך הוכחה לך ששור הזה נחן זה לא מספיק בכדי לחייב אותו בכופר בכדי לתת לו שם של שור מועד בכדי לתת לו שור מועד הוא חייב להרוג בפועל ושיהיו בו בנגיחה לנגיחה לפי מהד אמר ליהודה גברא לא משנה כרגע יש פסוקים בינן קרא כדכתיב כדי שיתקיים דין של שור מועד שיש חיוב כופר שיש חיוב שור נזק שלם בשור שנגח שור זה לא יכול להצטמצם אך ורק נה אני יודע שהשור הזה נגחן זה לא מספיק הנה ראייה נוספת תראו הגמרא בכד עמוד ב מביאה הגמרא בכ ד עמוד עוסקת מה מטרת ה המטרה של ה שמעידים מעידים על השור שהוא נגח האם ליהוד הגברה או ליעוד התורה כן האם המטרה היא האם המטרה היא להתרות בבעלים בלי התראת בעלים התראת בעלים בין כל נגיחה לנגיחה הוא לא יעשה המטרה שלנו כרגע היא לבחון את את השמירה של הבעלים על השור ואם הוא פושע שלוש פעמים אז אנחנו מחייבים אותו בנזק שלם אז לפי זה לפי זה של שלושת הכתות שמעידים בכל פעם הנגיחה הם חייבים להעיד בצורה נפרדת אבל אם תגיד וד תורה אם המטרה היא ליעד ר לדעת שהשור אכן נגח שלוש פעמים אז שלושת הכתות יכולים לבוא בעת ובעונה אחת ולהעיד על שלושת נגיחות ל שלושה שלוש נגיחות שונות אז הגמרא אומרת הא הגמרא עוסקת ב בענייני הזמה שאם באו שלוש כתות ביחד אם באו שלוש כתות ביחד אז אז אז הם ו הוזמו אז אני מחייב אותם מחייב את כולם מחייב את כולם בדמי ה בדמי ה בדמי המחצית הנוספת של שור ה של שור המועד מעבר למחצית של ה של ה של התם אז אז הגמרא שואלת שמה גר שואלת מאיפה אתה יודע באים שלוש קטות מאיפה אתה יודע ששלושת הכתות באים ליעד את השור מי אמר לך אולי אם כל אחד בא להעיד שהשור הוא טם זה מה שוא אומר ור אנחנו באים כל אחד יגיד אני באתי אך ורק באתי אך ורק כ שהשור הזה הום וישלם חצי נזק מך תיתי ששלושת הכתות הללו אנחנו מחייבים אותם בתשלומי הזמה של נזק שלן למה כל אחד יגיד אני באתי רק בשביל חצי נזק אז הגמרא מתרצת כמה תירוצים תירוץ אחד קרם זה מרמו זה ראינו שהם ביניהם ככה מתלחשים היה ביניהם איזשהי תקשורת מ שו שהם באו למטרה הזו בשביל להפוך את השור למועד אבל יש רב השי אמר כשבאו רצופים רב וינה אמר ומכירים את בעל השור ולא מכירים את השור כלומר בעדות שלהם הם הכירו רק את הבעל השור אתה לא אתה לא השור שלך נגח אבל הם לא יכלו לזהות את השור הם לא העידו על שור ספציפי הם אמרו אחד מהשברים שלך הוא זה שנגח כן התוספות אומרים אז איך נדע אחר כך שזה את אותו שור אז כתוב שבאמת אחר כך הם זיו אחרי העידוד שלהם הם זיהו שזה שור מסוים אבל בעידוד שלהם שעידו בודן העידו רק על הבעלים שאחד מהשברים שלך נגח אז שמה ברור שלא היתה להם כוונה לייעד את השור כי הם לא העידו על השור הם העידו על העל שמה ברור שהכוונה היא לא לעשות לא לא לעשותו טעם כי בכדי בכדי לעשותו טעם אז הם חייבים להעיד על השור כי השור כי גובים את את התשלומים מגופו של השור טם טם משלם מגופו אז אם הם לא מעידים על השור א אך ורק על בעל השור אחד מהשברים של חנגר אז בכרך שהם באו לייעד את השור ולא ולא להפוך אותו אך ורק לטם כי טם הם לא העידו אז שואל תוספות שואל תוספות למה לא טימה ד לא משנה שהן מכירים את השור המנוגע למה הגמרא לא אומרת תירוץ אחר מדובר לא שהם ידעו מי בעל השור הם ידעו מי השור הנוגח כן אבל הם לא ידעו להעיד מי השור המנוגע השור הניזק אז אז מה תוכן העידוד שלהם אם הם באים כן אז בהכרח בהכרח שכוונתם אתה לייעד את השור ולא לגבותו חצי נזק כי הם לא מעידים על השור המנוגע אז למה למה או למה הנמי נגח שור של אבקר או של כנעני למה הגמרא לא אמרה הנה אם העידו שלהם הייתה שהשור המועד נגח שור של אבקר או נגח שור של כנענים שמה בוודאי אין להם כוונה לפלג נזקה הם לא באו לפלג נזקה כן הם לא באו לפלג ניסקה אז אז הם באו לייעד את השור הנוגח אז למה הגמרא לא תרצה ככה אומר או שנגח שברים של עצמו אומר הי ד שמה אין הדעה מועלת אלא בבני חיוב ולכך לא מציל מאמר שאין מכירים השור הנוגח ד אין מכירים שמה קנני דבקה אומר פה תו זו דבר מדהים בכדי שיהיה דין של שור מועד צריך שהשור ינגח דווקא שברים שהם בני חיוב אבל אם השור נגח שברים של הבקר שברים של כנעני שברים של עצמו הוא לא עשה מועד ריבונו עלמים למה אם כל שור מועד זה עניין של מציאות של הוכחה שהוא נגחן למפרע להבא ארגן סימן מה שאתם לא תרצו אבל אני יודע שהוא נגחן השור הזה נוגע ברים של הפקר מאות כמה שפרים של הפקר הוא נגע ני לא הוא לא נחשב שור מועד והבעלים לא מחוייבים בנזק שלם אלא אם כן הוא ינגח בני חיוב למה מה מה למה זה רואים מכאן שיש שיש יש דין אחר יש שור מועד יש מציאות של שור מועד ויש דין של שור מועד דין משפטי הדין הזה חייב להתקיים בכך שועד ו דווקא בבני חיוב התורה פסוקי התורה מדברים על על שברים של חיוב עוד ב תוספות בקמה כג עמוד ב אומרים הגמרא בבמות סד אמרה ששור מועד זה כ רשבג אז מה רבי יחלוק על הדין של התורה רבי אמר ש טרזנה וחזקה אבל יש אלפות מפורשות שרק אחרי שלוש נגיחות הוא הופך להיות שור מועד אז מה רבי יחלוק על זה אומר התוספות לא רבי לא חולק על זה לא משום דתי פלוטו בשור המועד ד מקרא דרשינן גם התוספות במות סמח אומר רבי לא פליג הקרה אלא כלומר את מתקיימים דברי רשב גדו מתחזקת ז אומר הטור אבן בחגיגה דף ד' רבי סובר בטרי זמנ וחזקה כלומר אם הוא ינגח שור שור חמור הוא נעשה מועד לכלל למה לכלל המינים כי שור וחמור מבחינת רבי זה אין קפידה במינים אבל צריך שלוש נגיחות כלומר לעצם הדין של הדעה צריך שלוש נגיחות אבל לגבי ההוכחה למה הוא למה הוא נעשה נגחן אז מספיק טרז בנ רואים לאדה אומר התור אבן שזה שני דינים נפרדים כדי ללמד אותי שהשור הזה נגחן לכלל המינים רבי עומד בשיטתו טרזינה וחזקה מספיק שהוא גח שור וחמור בכדי לדעת שהוא מועד לכלל המינים אבל בכדי לעשות אותו מועד לפי דין התורה זה לא מספיק חייב שיהו שלוש נגיחות אז הוא חייב לנגוח שור שור חמור או חמור חמור זה לא משנה רואים שזה שני דינים כן א אני אתן לד דוגמה הגמרא בקמה מד מדברת על שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על אדם והרג אותו שהוא מתחייב בכופר כן מדובר שמתח בכותל הנאתו ועל ידי זה הכותל נפל והרג הדם אז הוא מתחייב בתשלומי כופר נכון ככה כתוב אמר שמואל פטור ממיתה וחייב בכופר אומר הזה שיעורי רבנו אביעזרי הרב שך הב בקם הבות מא בביאת הרשבא הזה הרשבא שמה בבק ד עמוד ב תראו בשלוש שורות מתה הו פריק במתח בכותל הנאתו וכיוון שכך הרי הוא כמועד אבל כשן ד אורכו ומשמ אפילו בפעם הראשונה משלם את הכופר כלומר שמואל סובר שאם שור היה מתחל בכותל מתחכך בכותל הנאתו שזה הנאה זה תולדה של שן נפל הכותל והרג אדם הוא חייב לשלם כופל מתי אחרי פעם ראשונה או אחרי שלוש פעמים אז הרשבא כותב בהתחלה משמה אפילו פעם ראשונה הוא משלם את הכופר דכל תולדות שן כשן מועדת בתחילתה אבל מצאתי להריב אתזה שפירש שאינו משלם את הכופר עד ג' פעמים שלא חייבת תורה ועת בבל הגם סליחה אבל הרי שור שמתחקה בקוטל הנאתו זה טבעו של זה שן שן מועדת מתחילתה כלומר מבחינת התכוננה הטבעית של שן כן דרכו להזיק טבע שלה היא לא צריכה לרכוש טבע אחרת זה הטבע של השן זה השן אם זה הטבע של השן למה צריך ש ש שיפיל שלושה קטנים ויהרוג שלושה בני אדם כי זה דין אחר יש דין שמועד במציאות ויש דין מועד ש של משפט תשלום מנזק שלם מעליה לגבי זה לא יעזור הוא חייב לא חיוות תורה עד שהועד בבעליו גי פעמים כך גם אומר הרשב במחט עמוד ב' הנה תראו באמצא אף על פי שזה שנו והוא מועד מתחילתו אפילו החל עניין כופר מועד ג' פעמים בענן הכתיבו עד בולם משמו של הרבן קנל בגמרא בדף יח עמוד ב הגמרא דנה האם יש הדעה לצרורות או אין הדעה לצרורות צרורות משלם חצי נזק מגופו האם יש הדעה לצרורות האם זה יכול להתפתח רב ליזר אומר שיש הדעה לצרורות והגמרא ורשי מביא בדוק במקור כח תראו שם יח עמוד ב שמדובר בגמרא בצורות כיור חיו לא בצורות של שינוי בצורות כי אורחיו גם בצורות כי אורחיו אומר רשי שרק אחרי של אחרי שלוש פעמים משלם נזק שלם כל פעם פעם ראשונה שחצי נזק אז אומר הרשי כך שמעתי ועיקר אבל קשה לי כד מעקר אורכה ואפיל אחי חצי נזק משלם לי חז מהזנה מה זה משנה הרי אני יודע מבחינת המציאות שהוא שיש לו את הטבע לצרות כיור חיו זה טבעו אני יודע במציאות שיש לו טבע לכך אז למה צריך שלוש פעמים בכדי לחייב אותו בצרורות בנזק שלם אז גם כן רואים מכאן כמו שאמרנו יש דין מועד משפטית ויש דין מועד מציאותית יש מועד במציאות הוא נגחן אורך בכך דרכו להזיק הוא קנה את התכונה הזאת הגלי מלטה שיש לו את התכונה אבל זה לא מספיק בכדי שיתקיים בו דין של תשלום מנזק שלם מן העליה שמה יש הלכות איך זה קורה תראו בגמרא בדף לט הגמרא שמה מביאה מחלוקת האם רשות משנה כלומר שור שהיה שמירתו של אפוטרופוס מת כן גדלו היתומים השור עובר מאפוטרופוס עובר ליתומים אז האם הכל מתאפס כלומר החוזר להיות שורטים מה ההיגיון בגלל שהוא עבר בעלות מהשמירה של אפוטרופוס עבר לשמירה של תמים אז השתנה לו ההרגל הוא שינה מה מה הוא עבר טיפולים א מה פסיכולוגיים הוא השתנה מה קרה פה מה קרה פה התשובה היא לא קרה שום דבר אותו שור אותו שור עלים אותו שור נגחן אותו שור שראוי לשחיטה אבל סליחה יש כאן בעלים חדשים אם יש כאן בעלים חדשים צריך את כל התהליך מחדש למה כי רשות בשנה למנ דמה עד כאן רבו יסי כן לא לא עד כאן לא אמר לו את התירות אמרתי עד כאן אש אמרנו את היסוד שמעת מה התירוץ צריך לחקור מועד לקרן ימין לא ה ומועד לקרן שמאל כן ככה כתוב בגמרא בדף ממ עמוד ב באיזה רובד זה עובד ברובד המציאותי או ברובד המשפטי יזה רוב עובד מציאותי המשפטי אז מסתבר אפשר לומר שבזה הסתפק התוספות תוספות אומר מה הדין מועד לקרן שמאל האם מועד לקרן ימין תראו תוספות במקור ל מצינו לממר דדווקא נקת שמועד לקרן ימין לא מועד לקרן שמאל לפי שקרן ימין מזומן להזיק יותר מקרן של שמאל אבל מועד קרן שמאל כל שקד מועד לקרן ימין או שמה אין מועד וחד מת נקל כלומר התוספת התלבט האם כשהגרון לקרן ימין לא ההב מועד לקרן שמאל זה לב דווקא גם מועד לקרן שמאל לא ה מועד לקרן מה הספק הספק הוא האם זה דין במציאות או דין משפטי כלומר אם זה דין במציאות שמועד לקרן ימין לא מועד לקרן שמאל אז יתכן שהפוך כן למה שקרן ימין מזומן יותר להזיק יותר מקרן שמאל כן השור הזה הוא שור ימני אז הוא מועד יותר הוא מועד יותר ל הוא שור ימני אז הוא מועד להזיק בקרן ימין אז בקרן שמאל לא אבל מי שהוא שמאל שור שהוא שמאלי כן אבל מועד בקרן שמאל כל שקד מועד בקרן ימין בסדר אם הוא נוגח בקרן שמאל ש יותר קשה לנגוח בקרן שמאל כל שכן שוא ינגח בק אם אנחנו מסתכלים על ההוכחות מהנגינה אז בהחלט ניתן לחלק שכל מה שהגמרא אמרה מועד לקרן ימין לאו ה ומועד לקרן שמאל זה דווקא ככה אבל מועד לקרן שמאל כן יהיה מועד לקרן ימין אבל אם נאמר שהדין הזה הוא דין משפטי דהיינו שכל נגיחה הוא מזיק בפני עצמו וצריך שלוש פעמים לזה וצריך שלוש פעמים לקרן שמאל אז גם הפוך אותו דבר אז אין שום הבדל שור חד ימין ת נקת אבל גם מועד לקרן שמאל לא יהיה מועד קרן ימין אשת דתי לאחי אפשר להגיד שהרב למד פשט כמו הפשט הזה שאמר שם מועד לקרן ימין מועד לקרן שמאל זה לא לא זה לא זה זה לא דין משפטי במשפטי השו בדין בחזקה של במציאות של שוך מועד לקרן ימין לאהב ומועד לקרן שמאל כי בשמאל יותר קשה לנגוח אבל מבחינה משפטית מבחינה משפטית כלל אופני נזקי השור הם כולם שם של מזיק אחד מבחינת מה שהתורה טובה שלוש פעמים אם הוא נגש שלוש פעמים בקרן ימין הוא גם נעשה מועד לקרן שמאל כן הוא גם נעשה אבל זה אבל זה לא מספיק כי צריך את שני הדברים מבחינת מבחינה משפטית הוא מועד גם לקרן שמאל אבל אין לנו עדיין את ההוכחה שהוא אכן יכול לנגוח בקרן שמאל אז שור מועד הוא מורכב משני החלקים הוא חייב להיות מועד מציאותית ומועד משפטית מה ה ק נק מינה עצומה אם השור הזה נשיכה בייטה ורביצה כן נשיכה בייטה ור האם הוא שור מועד האם הוא שור מד נשיכה בעיטה ורביצה שור חמור גמל כמו בשור חמור גמל את מ אומר שהוא כלל אמינים גם נגיחה נשיכה ובעיטה ומועד לכלל נזק נזכה הקרן על כלל על כלל נזכה הכרן אם הייתי אומר שכל צורה ספציפית של נזק הא ה ה מיסה מזיק בפני עצמו אז הייתי צריך שלוש פעמים לנשוך שלוש פעמים רביצה זה מה שאומר הרמבם שזה לא ככה הרמבם אומר שהכלל הקרן וכל תולדותיו מבחינת מבחינה משפטית הם נחשבים מיס מזיק אחד הם כשבים מס מזיק אחד אז כל פעם שהוא יעשה שלוש פעמים באחד מהם הוא נעשה מועד להכל אבל זה לא מספיק צריך שגם יהיה את ההוכחה אז מה ה נקא מנ ק מ נפקא מינה נפקא מינה אם למשל שור נגח שלוש פעמים זה הוא נעשה מועד נכון נכון אחרי שהוא נגח שלוש פעמים שברים של בני חיוב הוא נשך שלוש פעמים שברים של אבקר נשך שלוש פעמים ש של אבקר אוקיי אז כאן הנשיכה שלוש פעמים של ש של אבקר היא כן מספיקה לצד המציאותי אני יודע שהוא גם יש לו טב אז מעטה אפילו ינשך בן חי פעם אחת בן חיוב שלם נזק שלם כלומר מספיק לי ההוכחה במציאות ש דרך דרך נשיכה של שברים של הפקר דרך נשיכה של שברים של של כנעני אני יודע א הושלמה לי התמונה עכשיו מתיים השור הזה ינשך הוא התחייב לשלם שלם מיד בנשיכה הראשונה למה כי מבחינה משפטית מספיק שהוא נגח שלוש פעמים כי כל התולדות הם כולם מס מזיק אחד מבחינה משפטית כדי לומר שיתקיים פה וועד בשברים מה היה חסר לי המציאות המציאות אז אם הוא ינשך שלוש פעמים שברים של הפקר אני יודע שמבחינה מציאותית הוא נשכן אז אפשר לחיב אותו מהטל בין חיוב אחד אפשר לחייב אותו נזק שלם ווקא מנה נחזור למה שפתחנו רבותיי עכשיו תנו לי עוד דקה עוד דקה בוא נחזור למה שפתחנו למגיד משנה אפשר להגיד ככה באמת הרמבם סובר שאם נגח שור וחמור וגמל נעשה מועד מבחינה מציאותית הרמבם מודה שהוא נעשה מועד לכל בד שהוא נעשה מועד לכל מבחינת מציאותית אם הוא לא מקפיד במינים אז הוא נעשה נגחן הוא נעשה נגחן לכלל המינים ודאי שהוא נעשה נגחן לכלל המינים ולכן הרמבם מיושבת קושיית הלחם משנה הרמבם בוודאי מסכים למה שה תוס כתבו שיש ש שהסוגיה יכולה להשתלב גם עם דברי רב פפא משום שגם הרמבם הודה שאם נגח שור אדם וחמור נעשה נגחן לכלל המינים כולל דם ואם נגח שור וחמור וגמן נעשה מועד לכלל הבהמות אבל לא לאדם כלומר הרמבם הסביר כמ התוספות אבל התוספות דיברו אך ורק על הצד המציאותי לא על הצד המשפטי מהצד המשפטי סובר הרמבם שאי אפשר לחייב תשלומי נזק שלם אך ורק לאותם מינים שהוא נגח בפועל רק לאותם מינים שהוא נגח בפועל אפשר נכון הוא נעשה מועד הוא נעשה נקחל כחזקה כסימן לכלל המינים אבל זה לא מספיק אי אפשר ל אותו בתשלום נזק שלם אלא אך ורק שיתקיים קרים אז אז סובר הרמבם שבכדי לחייב סק צריך דווקא שוא ינגח דווקא שוא ינגח את המינים שהוא נגח בפועל ככה סובר הרמבם כן אז תגידו מהי נפק מינה ממה נק מינ שתה אומר שהוא מועד לכל מצד שני הוא משלם נזק שלם אך ורק על המינים שהוא נגע נפק מינה לגבי החזרה ממועד לתמות איך וצ חזרה ר שצריך שיראה שלושה בעלי חיים ולא ינגח אותם ככה הוא חזר כן אז מה הדין אם הוא נגח שור חמור גמל כן ואחר כך הוא ראה שלושה פעמים ערוד כן ולא נגח כן ראה שברים שהוא שברים ממינים אחרים הוא גם יחזור לתמו כי בעצם מצד הטבע הוא נעשה נקחל לכל מבחינה משפטית אפשר לחייב אותו נזק שלהם רק על המינים שהוא נגח בפועל אבל בכדי לחזור בו ממועד לתמות אנחנו לא מתעלמים מכך שהוא מועד לכלל בעלי חיים אז אם הוא ייראה בעלי חיים שונים והוא לא ינגח אותם אז הוא יחזור לתמות עכשיו מובן גם הקושיה משוטה משוטה באמת ינ חינמי הרמבם מודה הרמבם מודה לכך ששלושה נגיחות מהבים ראייה לכלל הדברים כמו בושטה וגם מובן עכשיו מה שהגשנו איך הוא מועד לסרוגים נכון שאלנו התשובה היא לא צריך להגיד כמו שהב ניזה כותב שזה מספק אני אומר מספק לאלא ברגע שהוא נגח שלושה מינים יהיו אשר יהיו הוא נעשה מועד לכלל המינים הוא נעשה מועד לכלל המינים אבל הוא נעשה מועד מבחינה מציאותית אבל מבחינה מבחינה משפטית מבחינה משפטית כיוון שהוא כיוון שהוא נגח לסירוגין יום כן יום לא יום כן לא כמו שא אומר למסה אין כאן סתירה בין שני הדברים השור נגח שלושה מינים הוא נעשה מועד לכלל המינים מטיבו אבל העובדה שהוא נגח יום כן יום לא הופכת אותו אז אני יודע שסיבת האי נגיחה היא מסיבת הימים הימים הם שגרמו לכך כי באמת בנוגע שלושה בעלי חיים הוא נעשה מועד בכלל השור הזה לא משגיח במינים הוא נעשה ש הוא נעשה בכלל המינים העובדה שהוא לא נגח בימים האלה נמצא בימים למה הוא חייב דווקא בשלושת המינים ה הללו כי זה דין במשפט השור המועד שלא ניתן לחייב בתשלומי נזק לדעת הרמבם אלא אם כן נגח דווק אם כן נגח דווקא את א אותם סוגי מינים שהוא נגח [מוזיקה]