בגדרי רוב וקבוע | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] אנחנו חז בסוגי קבוע קול דפריש אני לא וד אם םי בשור היים לוגיה ה אנחנו השיעור הזה יהיה כן סוג של מבוא או פתיה ל לסוגיה הזו של רוב וקבוע אז בגמרא אצלנו מובת ה הבריתה המפורסמת מובת בכמה מקומות בשס תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ולא יודע מאיזה מהן לקח ספקו אסור כלומר אם אדם קנה מאחת החנויות ולא זוכר מהיכן הוא קנה אז החתיכה שנמצאת בידיו אסורה מספק למרות שיש תשע חנויות שמוחות בשר שחותי ורק אחת מוכרת בשר נבלה אבל אם נמצאה חתיכה בעיר ברחוב ונמצא עלך אחר הרוב ובגמרא [מוזיקה] מבואר אומר רשי קודם כל ספקו עסו דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי כל קבוע כלומר כיוון שיש כאן חנות של נבלה שהיא קבועה מקומה קבוע כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ובהמשך הגמרא מובא שהמקור להלכה הזו הוא מהפסוק ו לו וקם עליו שאמר דבר רבי ינא פרט לזורק אבן לגו שאם אדם זרק אבן בתוך קבוצה של בני אדם שהיה שמה תשעה ישראלים וכנעני אחד אז זה נחשב שיש לנו ספק שקול כיוון שהקנה הזה הוא קבוע ממקומו אז יש לו משקל של כאילו היו שם מחצ כנענים אומר מחצ ישראלים כל קבוע כמחצה מחצה דמה אני לא אכנס כל כך ל בדיוק לדיון שמה מה בדיוק בראשונים מוב כמה אפשרויות להסביר מה בדיוק הציור שמה בזור כבן לגו אבל זה זה המקור להלכה הזו אז יש לנו כאן שני דינים אחד נקרא כל קבוע כמרצה על מחצ דמי ואחד כל דפריש מרוב פריש ובאמת בכדי להבין קצת את ההגיון של הדבר הזה כי כולם שואלים מה הגיון שיש דבר אחד בסך הכל יש חנות אחת שמוכרת נבלה איך יכול להיות שיש לה משקל כזה גדול ש שהיא נחשבת כמחצה על מחצה מה מה הגיון של הדבר הזה אז באמת האריך מאוד השערי יושר בתחילת שער ד פרקים א' ב ג ד רך מאוד בדין הזה של קבוע ואני אנסה קצת להסביר מהמה כאילו מה נראה מדבריו מה מה היסוד כאן של ה שיכול לתת לנו קצת הבנה וסברה בהלכה הזו של כל קבוע כמרצה על מחצה דמי אז באמת אני חושב שניתן להסביר את זה אולי בהקדמה שמה שמבואר בראשונים שיש הבחנה בין שני סוגי קבוע יש קבוע דאורייתא ויש קבוע דרבנן אנחנו רואים את זה קודם כל בכמה מקומות אבל אם נפתח למשל במקור ד' בתוספות בנזיר בדף יב עמוד א' הגמרא שמה מדברת על אדם ששלח שליח לקדש לו אישה ולא פירש לו איזו אישה לקדש והלך השליח ו ככל הנראה קדש ישאר שחזקה ששליח עשה שליחותו אז אנחנו מניחים שהוא קידש אישה עבור המשלח אבל לא נודע לנו איזו אישה הוא קידש אז אומרת הגמרא נזיר בדף יב שהמשלחת שהוא ירצה עכשיו לשאת בעצמו המשלח הוא א הוא הוא צריך לחשוש לכך אולי האישה שהוא מקדש עכשיו היא קרובת אשתו אולי אחות אשתו או אם אשתו בת אשתו מה שזה לא יהיה ולכן הוא אסור בכל אנשים שבעולם המבואר שם בתוספות שבאמת באופן התוספות שאלים אם זה ככה אז כל אדם כל אדם לא יוכל לשת אישה כי אולי האישה הזו שהוא נוסע עכשיו היא אישה שבעצמה מקודשת כבר לאותו משלח כן כי אולי היא התה קטנה בשעה שהשליח אה א קידש אותה עבור המשלח קידש אותה על ידי באמצעות אביה אז אולי לא יודעת מכך או שהיא אחות של אשתו של אדם שרוצה לקדש אשה לקדש אותה כרגע אולי זה אחות אשתו אז למה שלא נסור את כלל בני אדם שיישאו אישה בגלל אותה אישה אנונימית שקדש השליח עבור המשלח אנחנו נ יודעים יש כנו אישה מקודשת אישה מקודשת שמסתובבת לה היא לא יודעת שהיא מקודשת ואנחנו לא יודעים מי היא אז למה בכלל יהיה מותר לכל אדם לעשת אישה אז תוספות שם כותבים שבאמת כל העניין הזה הוא קנס של חכמים באמת באופן עקרוני גם המשלח היה יכול לשת אישה איזה אישה שהוא רוצה למה כי כל דפריש מרו בפרש כלומר הוא יכול לות שהאישה הזו איננה קרובת משפחת איננה קרובת אשתו החכמים כנסו וסרו עליו אז נשאלת השאלה מדוע אבל באמת ל למה זה רק קנס של חכמים למה באמת אין פה דין של כל קבוע כמחצה על מחצה דמי אז אומר התוספות תראו במקור ד' ואם תאמר וליו איסורה דאורייתא דא ולקבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי כלומר האישה הזו המקודשת האנונימית אני לא יודע איפה היא היא יש לה בית היא גרה באיזשהו מקום הא יש לה מקום קבוע כן הדרה לנחות היא חוזרת תמיד למקומה למצב הנייח שלה למה לא נגיד שיש לי עכשיו אישה בעולם שהיא מקודשת היא לא יודעת מי זה היא מקודשת כרגע והיא והיא קבועה במקומה אז בוא נגיד שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי הוא כלל אנשים עכשיו שבעולם חציין מ מקודשות וחצי אינה מקודשות אז כל אישה ש אתה נושא אישה אולי כבר היא מקודשת אז כלל אנשים יהיו אסורים לשת אישה זה שאלת התוספות אומר התוספות ויש לומר דלא אמרינן קבוע כמחצה על מחצה אלא כשהיו ניכר לעצמו והיתר ניכר לעצמו אבל כשאין היסו נכר לעצמו לא אמרין על קבוע כלומר ההלכה של קבוע תנאי בהלכה של זה אך ורק כאשר האיסור ניכר במקומו והאתר נכר במקומו כמו תשע חנויות מכות בשר שחוה ואחת מוכרת בשר נבלה אז ידוע שבחנות הזאת מוכרים בשר נבלה וידוע שבת אחוות מוכרים בשר כשר אז אך ורק כאשר האיסור ניכר במקומו והיתר ניכר במקומו אז אני אומר שכל קבוע כמחצה מחצ דמי אבל מה הרעיון שעומד מאחורי זה הכלל הזה שצריך שייה נכר במקומו כתבו אותו התוספות בכמה מקומות גם בזבחים בדף עג עמוד ב ובחולי בדף צה עמוד א' ובפסח בדף ט עמוד ב שמה הגמרא מדברת תראו במקור ב' על תשע ציבורים של מצה יש תשע ערמות של מצה ואחד ערימה של חמץ עכשיו אם נכנס עכבר ולקח נכנס לאזור הציבורים לאזור הערמות לקח קח שמה חתיכה של פת אנחנו לא יודעים מה זה היה האם זה היה מצה או שזה היה חמץ והוא נכנס כן הוא נכנס ומצאנו אחר כך את אותה חתיכה כן ככה תוספות מבארים שם שהשאלה היא האם החתיכה שנמצא היא יצאה מהרמה של החמץ והיא אסורה באכילה בפסח או שה יצאה מהרמה של המצה והיא מותרת באכילה בפסח ככה תוספות שם ביארו בדף ט עמוד ב כן רשי ביאר שהשאלה היא לגבי ת חמץ האם צריך לבדוק את הבית אם הוא נכנס לאיזה בית עם החתיכה הזו האם אני צריך לחשוב שזה חמץ כן וצריך בדיקה או שלא אבל בסופו של דבר אז תכף נייחס כמובן לדין הזה אבל תוספות תוך הדברים אז ככה אז בוא רק נסיים את הגמרא אז הגמרא אומרת שאם העכבר לקח נכנס לתוך הערמות לקח ואחר כך מצאנו את החתיכה הזו ראינו כ הניח הניח את החתיכה הזו בתוך בית או משהו כזה עכשיו אנחנו שואלים האם החתיכה הזו מותרת באכילה אוסרה באכילה אז כיוון שראינו את העכבר יוצא מתוך ה מתוך המקום של הקביעות אז זה נקרא הכל קבוע כמחצה מחצ דמי אבל אם פרשה חתיכה אחת מתוך הציבור מתוך הערמות פרשה אחת חתיכת פרשה חתיכה החוצה ואז בא עכבר ולקח אותה אז כאן אני אומר כל דפריש מרובה פריש אבל אני אתייחס כמובן בהמשך לדין הזה אבל אני רוצה להתייחס לנקודה אחת שתוספות שמה מאיירים מהגמרא בזבחים בפרק בפרק תערובות כתוב שמה שבאמצע הדיבור באמצע הפסקה הד דפריך בתערובות בזבחים דף עג גבי זבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אמה ימותו כולם הגמרא שמה אומרת שאם שור הנסקל המשנה אם שור הנסקל נתערבב בחטאות אה נתערבב בזבחים סליחה שעומדים להקרבה ויש שם שורה נסקל שורה הנסקל אסור בהנאה והוא אסור בכלל צריך להשמיד אותו אז אז מה עושים אז כולם ימותו ככה כתוב אז שואלת הגמרא נכבשנו ו ונדין הוא ונמה כל דפריש מרו ב פריש כן כלומר הגמרא שמה אומרת בוא נגרום להם לנוע להתנייד ואז כשאחד מהעדר המעורב תערובת יצא החוצה נגיד כל דפריש מרו הפריש לכאורה שואל התוספות איך זה יעזור הרי אנחנו יודעים שהספק נולד במקום קביות הספק נולד בתערובת איך איך יועיל מה שעכשיו הפרוש אחד החוצה אומר תוספות דשנית דלא ה וקבוע גמור שהאיסור מעורב בהתר ואינו ניכר ומדרבנן אסרו קבוע זה דמדאורייתא לאלא חשיב קבוע אלא כשהאיש ידוע במקומו כלומר אומר תוספות יש שני סוגי קבוע יש קבוע גמור ויש קבוע שאינו גמור יש קבוע דאורייתא ויש קבוע דרבנן קבוע דאורייתא אומר תוספות זה אך ורק כשהאיש ידוע במקומו אני רואה את אני יודע שיש מולי חנות שמוכרת בשר נבלה ותשע חנויות מוכרות בשר שחוטה אז אם אני בטעות נכנסתי ל אחת החנויות ויצאתי ולא שמתי לב מאיזה חנות קניתי אז נאמר הדין של כל קבוע כמצ מח סדמ מדאורייתא אבל יש עוד סוג של קבוע שנקרא קבוע דרבנן מה הקבוע דרבנן בדיוק בעלי חיים שור הנסקל שנתערב בזבחים השור הוא בעל חיים חזל אמרו שבעל חיים הוא דבר חשוב ולא ראוי שיתבטל ברוב זה דין דרבנן מדאורייתא מדאורייתא כלל דבר בטל ברוב דין ביטול ברוב נאמר בכל דבר אבל רבנן אמרו שישנם דברים חשובים שמפת חשיבותם אין רבנן גזרו שהם לא יהיו לא יתבטלו ברוב כמו בעלי חיים כמו חתיכה הראויה להתכבד כמו דבר שבמניין וכן הלאה בריה יש כמה דברים שמפאת חשיבותם חזל אמרו ש הם אינם בטילים ברוב אומר התוספות המושג הזה שהדבר חשוב אינו בטל ברוב נקרא קבוע דרבנן קבוע דרבנן זה נקרא כבוע דרבנן כלומר יש לי כרגע דבר בתערובת שהוא נייח אני לא יודע איפה הוא הוא בתערובת אבל אבל חכמים אמרו ש שהוא לא התבטל על ידי הרוב כלומר שחכמים נתנו לו דין של כמחצה על מחצה אז זה נקרא כבוע דרבנן למה חכמים נתנו לו את הדין הזה מפעת חשיבותו מכיוון שהוא חשוב לא ראוי חזל אמרו שלא ראוי שהוא התבטל ברוב מפת חשיבותו אז ודאי שזה דין דרבנן הדין דאורייתא זה אך ורק כאשר האיסור קבוע וניכר במקומו רק אז יש דין קבוע דאורייתא את ה את היסוד הזה שצריך שיהייה ניכר במקומו לעניין קבוע דאורייתא אז אנחנו למדים גם כן מדברי הרש מי קינון בספר שלו ספר הקרית זה איזשהי קושיה מפורסמת של הרש מי קינון בשער ג הנה תראו מה שהוא כותב זה מתחיל באות קצט וממשיך ברש אומר וכן הדרך האחר שכתבתי דלא אמרינן קבוע איך השני אלא איך שנתברר מקום איסו דומיה ד זורק אבן לגו שנתברר מקום ששמה ישראל וכן מקום הקוטי עובד עבודה זרה ואינו יודע היכן האבן נפל כלומר ברור אנחנו יודעים איפה נמצא הכותי איפה נמצא הישראל אדם זרק אבן לתוך הקבוצה ולא יודע איזה אחד הפירושים של לא יודע איפה איפה נחת נחתה אבן על מי נחתה אבן אז אני אומר כמחצה על מחצה וכן תשע חנויות שנתברר לנו חנות שמוכרת בשר שחוטה ומקום שמוכר בשר נבלה אבל אני לא יודע מאיזה הם לקח אבל איך ד מקום האיסור לא נתברר לא אמרין על כל קבוע כמחצה על מחצה דמי לא אומרים את זה מדאורייתא כן אומר אומר הרש מקינון בזה ניחה מה שמקשים העולם יאסר כל העולם בחריש וזריעה מיתם נחל איתן שהוא קבוע הרי נאמר בתורה בסוף פרשת שופטים אשר לא יעבד בו לא יזרע יש איסור לחרוש ולזרוע נחל איתן ששמה ערפו עגלה בנחל יש איסור לזרוע את אותו את אותו נחל אז אז אומר הרש מקינון הרי אנחנו לא יודעים לזהות את את אם היה דבר כזה אם היה היה מן הסתם היה אנחנו לא יכולים לזות איכן זה היה אז למה שלו לבוא ולומר שמתה יאסר כל העולם בחריש ו בזריעה כי יש לי איזה שטח קבוע שלא מתנייד יש לי איזה שטח קבוע בעולם כן ששמה א ששמה שחטו עגלה ארופה והמקום הזה נאסר בזריעה ובחרי שה למה לא נאמר את זה זה אבסורד כן כן זה שאלה שכל עניינה כדי לברר את הגדרים אין ספק אז מה הסיבה מה הסיבה שלא אומרים אז באמת יש הרשבי קינון הזה הובה בהרבה הרבה אחרונים יש ביור יודע בסימן קי שעוסקים בדיני בדיני סק סקה מביאים את הרשמי קינון הזה אז הביא אותו הפרי מגדים שמה בשפתי דעת בסעיף קטן יד והפרי חדש בסעיף קט יד וחו דעת שם סעיף קטן ו הרבה אחרונים עסקו אז באמת הפרי מגדים בשפתי דעת מיישב רוצה ליישב על פי דברי הרמבם בהלכות רוצח הרמבם כותב בפרק ט אח ב הוא כותב תוך כדי הדברים אחר שמודדים ונודעה העיר קרבה קוברים את הנהרג במקומו וחוזרים זקני ירושלים ממקומם ובית דין של אותה עיר מביאים מגלת בקר משל אנשי אותה עיר ומורידים אותה אל נחל שהוא שוטף בחוזקה וזהו איתן המור בתורה נחל איתן זה נחל ששוטף בחוזקה אז אומר ה אומר ה הפרי מגדים שכפי הנראה הנחל הזה לא ראו ראוי לזריעה כיוון שהוא לא ראוי לזריעה אז אז הוא לא בר זריעה אז אין לחשוש ככה הוא משב אין לחשוש בשטחים שהם ראויים לזריעה שמה הם נחל יתן כי נחל יתן הקרקע שם קשה באופן כזה שהא איננה ראויה לזריעה כך גם כך גם מה שמ מרשי בפירושו לחומש שנחל תן הכוונה שיש שם קרקע קשה זה נחל איתן וממילא המקום הזה איננו ראוי לזריעה אז אין מקום להסתפק בקרקעות רויות לזריעה שם נחלתן זה תירוץ ככה באל בטיש א אבל אבל א מי שהביא את ה כן כדי שלא נתרחק אבל בוא נמר מה מה הרש מקינון מהשב אז אומר הרש מקינון א תראו מה הוא מיישב ולמ פרשית ניחה אנח חוזר למקור ה ולמ ד פרשית ניחה כןד ינן איכן נחל איתן לא שייך למאמר כל קבוע אבל דינן מקומו אם היינו יודעים את מקומו המדויק אז אמינה היינו אומרים שכל הנזר בתוכו אסור ואנ סונן זרע אם היינו לוקחים זרע ולא הדינה לא היינו יודעים אם זה הגיע מהשטח של הנחל האיתן או משאר העולם היינו אוסרים כי זה נקרא שנפל שלקח מן הקבוע כן זה נעסוק בזה בהמשך בעזרת השם אף אגב דעלמא רובה ורובה דרובא כמה פעמים אז אם כן הספר הרש מי קינון מיישב את הקושיה המפורסמת שלו על פי היסוד הזה שאמרנו שדין קבוע דאורייתא הוא מותנה בכך שהאיסור קבוע וניכר במקומו אבל אם הוא לא ניכר במקומו אז לא נאמר כאן דין קבוע מדאורייתא יש מושג שנקרא כבוע דרבנן שהוא נאמר בתערובות בדיני ות מדין ביטול ברוב שמה יש הלכה שאם יש לי דבר שהוא דבר חשוב איננו בטל ברוב כיון שחל נתנו לו דין קבוע כמחצה על מחצה אז למעשה הוא לא יכול להתבטל שמה בתוך התערובת א חשבתי להוסיף בגלל שאנחנו בשמיכות לפורים אז אז אנחנו עדיין ברושם של פורים של הכן אמנם הסירו את כל הקישוטים אבל אז יש יש שאלה של השר המלך השר המלך בהלכות מגילה בפרק א' הלכה יא מביא את קושיית רבי חיים אבולפיה אמר מרך אבולפיה בספר שלו מקראי קודש ששאל שאלה על הרן בתחילת מגילה תראו במקור ז הרן אומר לגבי העיירות שמסופק אם הם מוקפים חומה ממות יושע בן נ או לא אז אורו הגאונים שהולכים בהם אחר רוב העירות שרובן אינם מוקפות חומה ממות ישע בן נ ולכן יש לקרוא ם את המגילה ביום יד שואל רבי חיים אבולפיה ה בספר שלו מקרא קודש למה היה צריך להיות שכיוון שיש לנו כאן עיר מוקפת חומה אנחנו לא יודעים יש לנו כמה עיירות שמוקפת חומה מאמות יושע בנן ברחבי הארץ אנחנו לא יודעים היכן הם נמצאות למה לא נבוא עכשיו מחשש שיש לנו כ כל קבוע כמחצה מחצה דמי וכל עיר שאנחנו מסופקים מ מ מוקפות חומה ממות ישוע בן נו או לא היינו צריכים לפסוק מספק שאולי היא כן מוקפת חומה אז היינו צריכים לקרוא גם ביד וגם בטו למה הפוסק הרן שהולכים בהם אחר רוב העיירות ורוב העיירות רובם אינם מקופות חומה מאמות ושע בנ ולכן קוראים רק ביד לכאורה אם על פי הכלל של כל קבוע כמרצה מרצע דמי היינו צריכים לפסוק מספק לקרוא בשני הימים למה ללכת אחר הרוב ככה שואל הספר מקרא קודש אז זה שאם תראו בספר שער המלך יש שמה הגעות של חיבור שנקרא מעשה חושב החיבור הזה נכתב על ידי חתנו של קוגר חתנו רבי חיים שמואל הלוי ברמבוים אז יש לו שמה הגאות מעשה חושב שמה הוא כתב שאיין שום קושי באמת כי גם על הצד על הצד שהיינו אומרים שומר למעשה יש מסביר את שיטת הגאונים שאם היינו אומרים פה באמת כל קבוע כמחצה מחצ על דמה אז מהזה כיוון שמדובר כאן על דין דרבנן ולא דין דאורייתא רי קריאת המגילה זה דין דרבנן אז כיוון שמדובר כאן על דין דרבנן אם הייתי אומר כאן את ההלכה שכל קבוע כמחצה מחצ דמי אז למיסה לא הייתי קורא בכלל לא ביום יד ולא ביום טו למה כי כל סקה דרבנן לכולה אז ביום יד הייתי חושש אולי זה עיר מוקפת חומה ביום טו הייתי חושש אולי זה עיר פרזין אז לא הייתי קורא בכלל והרי נאמר במגילה א וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך זרם כתוב שמה לא יעברו ועל ידי אם אנחנו אם היינו הולכים לפי העיקר הדין שיש כאן קבוע אז לא היינו קוראים בכלל לכן הורו הגאונים כדי שלא יתבטלו ימי הפורים הורו הגאונים ללכת אחרו יוצא מהתירוץ של המעשה חושב שבעצם מעקר הדין היינו צריכים להגיד כל קבוע כמחצה מרצ דמי אבל כדי שלא יתבטלו ימי הפורים לכן הורו הגאונים ללכת אחר הרוב ולקרוא ביד הנכד של המעשה חושב הנכד שלו זה הצצה של רב כב עגר רבי עקיבא סופר אז הוא הקשה הקשה על הסבא שלו כן הרי בית יוסף אומר בסימן תרפו מביא בשם רבנו זרחי הלוי בעל המאור שפורים זה דברי קבלה ודברי קבלה כדברי תורה דמי אז זה צריך להיות כמו במעמד של ספק דאורייתא באמת גם השולחן ערוך סימן באור החיים בסימן תרצו סעיף ז פוסק שדברי קבלה כדברי תורה דמי אז לכאורה עדיין אד רכושה לדוכתא כן לפי דברי הבית יוסף יש כאן דברי קבלה אז שוב היינו צריכים לפסוק שלקרוא בשני הימים אבל המעשה חושב אומר שהרן הולך לשיטתו הרן אומר בתענית בדף ז עמוד א מדפי עריף ש באמת פורים זה נחשב דין דרבנן ולא נחשב א לא נחשב כ עכשיו דברי קבלנ חשב כדברי תורה אז אז יש תירוץ נוסף מעניין ששער המלך בעצמו מביא השער המלך מביא בשם ספר שנקרא א לשון לימודים זה לא הלשון לימודים הזה לשון לימודים לא של הרש מי קינון זה לשון לימודים שחיבר אותו בן דורו של רבי יצחק בלמונטי בעל אשר המלך חכם בשם רבי ברזילי יעבץ היה רב בזמיר כן נפטר בשנת תקק אז הוא יש לו הגעות על התור בסוף אור החיים סימן רמג אז הוא כותב תירוץ מאוד מאוד מעניין וזה גם עוזר לנו להבין את המושגים פה בקבוע וקול דפריש אז הוא אומר החומרה של כל קבוע כמחצה על מחצה דמי זה אך ורק בדבר שיצא ממקום הקביעות כן מול אינינו ראינו אותו שהוא יוצא ממקום הקביעות כמו אדם שקנה מחנות הוא יצא מהחנות עם חתיכת הבשר עכשיו הבשר יצא ממקום הקביעות אבל הקונה מסופק בחנויות הוא מסופק מאיזה חנות קניתי אז כיוון שהספק שלו הוא בחנויות אז אז כל קבוע כמחצה מחצ דמי אבל ו יצויר עכשיו אומר ציור כזה לו יצוייר שיש כאן 10 חנויות אני יודע שאחת מהחנויות היא נבלה אני יודע את זה כן ככה אני כרגע אומרת לשון לימודים מש אני יודע עכשיו ואני רוצה אני יודע שיש תשע חנויות ואחת נבלה תשע חנויות ש אני לא יודע איפה אני רוצה להיכנס לאחת החנויות ולקנות בשר האם אני יכול ללכת אחר הרוב או לא אומר לשון המודים כן בחי גב לא נאמר כל קבוע כמחצה מחצה דמי כלומר כל קבוע כמחצה מחצ דמי נאמר אך ורק כם כבר נכנסתי לחנויות הוצאתי משם חתיכה ואני מספק באיזה חנות קניתי אבל אם אני רוצה להגיע א אל המקום הקבוע כן אז אני לא צריך לחשוש שהגעתי לחנות הנבלה בסדר וזה דבר הבנתם כלומר בתוך בתוך מקום הקביעות אני לא צריך לחשוש שאני פגשתי את המקום הקבוע של האיסור אני יכול לתלות שפגשתי את שנכנסתי למקום הקבוע של התר כלומר אם בסדר רק אם הוצאתי מהחנות הוצאתי מהחנויות חתיכת בשר ני ספק מאיזה חנות קניתי אז אני צריך לחשוש שאולי קניתי מהחנות הנבלה חידוש מאוד גדול לפי זה הוא רוצה ליישב את הקושיה של הרש מי קינון אין לחשוש שעכשיו כשאני בא לזרוע במקום הקביעות במקום במקום הקרקעות אין לחוש שעכשיו אני פגשתי ופגעתי בשטח האסור אני יכול ללכת לסמוך על הרוב אבל אם משהו זרעו כן כן כן אז איי אין לה חוש כ לכן לכן לכן א ככה הוא רוצה לשב לכן מותר לזרוע שמה אבל באמת זה דבר מופלא מאוד מה ההגיון ראיתי שהקודם כל ה שער המלך בעצמו כותב שאדרבה מקושית הרשמי קינון מוכח לידיה שאין שום חילוק בכך וגם מסברה יש אור שמח בהלכות עבודה זרה בפרק ז הלכה ו ש ושואל הרי אומר הפלא בעיניי איך יכול להיות הרי זה כל שכן הוא אם כשאדם הוציא ממקום הקביעות אתה אומר שהוא צריך לחשוב שאולי הוא קנה ממקום הנבלה הכל שכן אם הוא נכנס למקום הקביעות שהוא שתה צריך לחשוב שאולי הוא פוגע ופוגשת מקום הקביעות ככה זה לניו דעתי זה יש לי הוכחה פשוטה ש ש קושיה אני חושב פשוטה שגם כאשר לא יצא דבר ממקום הקביעות אתה צריך אתה צריך לחשוב שאולי פגשת אותו במקום שלו אין מאיפה מוכיחים את זה אזורק אבן לגו זה ההוכחה פשוטה מה זה זורק אבן לגו הרי הגוי נמצא פה כל התשעה ישראלים אתה זורק אבן אתה אתה צריך לחשוב שאולי פגעת במקום הקביעות למרות שלא הוצאת שום דבר במקום הקביעות אתה צריך לחשוב שבגדת לא הצלחתי להבין מאיפה הוא לקח את מאיפה השון לימודים זה זה מה שהוא כותב אבל על כל פנים לפי הרש מי קינון אז באמת לכאורה מיושבת הקושיה ש רבי חיים אבולפיה מירות מוקפות חומה ששמה לא שייך דין קבוע כיוון שקבוע הי מה היתה השאלה שלו השאלה שלו למה לא נגיד שכיוון שיש העיירות המוקפות חומה אז ממילא יש לנו כאן יש לנו כאן דין כל קבוע כמחצה מחצ דמה ונגיד ש שתקראו מספק שני הימים למה למה אומר הרן שהולכים אחר הרוב אין פה דין קבוע כי קבוע יש אך ורק אם היסו ניכר במקומו והיתר נכר במקומו אבל אם אם האיסור לא ניכר במקומו והיתר לא ניכר במקומו אז אין פה דין קבוע דאורייתא זהזה זה ח סיך פשוט אפשר לתרץ יש יש האחרונים יש חידושי רב שימן א א סימן טו שכותב את זה אבל יש גם גליונות של ברוך טעם על ה ברוך פרנקל תאומים על על על השער המלך שכותב הסבר פשוט שבירות המוקפות חומה לגבי הספק לא שייך פה בכלל דין קבוע משום שהספק שמה אני רואה מולי עיר מוקפת חומה אוקיי אבל אני לא יודע ממתי אם הוא מוקף עם חומה אם מוקפת חומה ממות ישע בנ או שזה חומה חדשה אז כאן הספק הוא בעיר צמה כלומר מתי אני אומר כל העסק הזה של קבוע אך ורק אם יש לי ספק במשהו בגלל תערובת בגלל בגלל בגלל דברים אחרים כן בגלל עיר אחרת גורמת לי ספק על העיר הזאת אז אני יכול לומר שאם אם יש לי אחת מהירות מוקפת חומה ואני לא יודע איפה היא נמצאה אז הי צריך להתחיל אז הי צריך מקום להתחיל לדון האם יש לי כאן דין קבוע אבל כאן הספק שיש לי כרגע בעיר הזו שאני רואה אותה שיש בה חומה ואני מסופק ממתי היייתה החומה הספק נובע בגלל העיר הזאת הוא לא נובע בגלל העיירות אחרות לכן לא שייך פה בכלל לא מתחיל להיות פה שאלה של כל קבוע כמחצה ל מחצ כך כותב רבי ברוך פרנקל טומי אב הבאתי את זה בשביל בעיקר בשביל הרשמי קינון אבל למה למה למעשה הזכרתי את כל היסוד הזה למה הזכרתי את כל היסוד הזה שבכדי שיהיה פה דין קבוע דאורייתא צריך שיהיה פה ניכר מקום האיסור ש קבוע ונכר במקומו רק בכדי להסביר את ההיגיון של ההלכה הזו א שלמעשה הסיבה ש קבוע כן הסיבה שקבוע יש לו כוח של כמרצה על מחצ דמי היא קשורה לעובדה של החשיבות שלו כן על משקל מה שבאו חכמים והרחיבו את ההלכה הזו הרחיבו את ההלכה הזו ל בר קבוע דרבנן כמו בעלי חיים של התערבבו אז אני אומר בעלי חיים חשיב ולא זה הגמרא בזבחים אז על אותו משקל אפשר להסביר שהחשיבות של מיעוט כאשר הוא קבוע ומקומו ניכר כן מחדשת התורה שיש לו משקל כמו מחצה על מחצה ואני אסביר אני אסביר טיפה יותר ני אסביר טיפה יותר מה איך איך באמת אפשר לקבל את זה על פי הדברים המפורסמים שכותב התוספות ראש ב תי את זה את התוספות ראש כן במקור ט התוספות ראש הפורם המפורסם במציאה בדף ו עמוד ב שמה הגמרא אומרת שאם קפץ אחד מן המינויים מנינו במעשר בהמה הוצאנו מתוך מתוך הפתח התחיל התחלנו למנות א 2 3 אחד מן המנויים קפץ חזרה לתוך העדר אז הגמרא אומרת שכל העדר נפטר עכשיו ם מעשר בהמה ככיוון שיש אחד בעדר שהוא כבר נפטר במניין הראוי אז הוא לא לא יכול לחזור ולהתחייב אז יש לי כאן בתוך העדר יש לי כבש אחד עושה אחד מה שזה לא יהיה שהוא פטור ממעשר בהמה א אז שואלי שואל הראש שמה למה לא נגיד נכבשנו דנידה ונם כל דפריש מרו ב פריש מה הבעיה הרי עכשיו הוא נייח אז הוא קבוע אבל בוא נגרום לו להתנייד ויצא החוצה מה שיצא החוצה נגיד כול דפריש מרו בפיש מה הבעייה כמו שאמרנו עכשיו יש לא ניכנס כרגע הגזירה שמה קח מן הקבוע הגזירה שח הקבוע אומרת זה לא שייך כך כאן כי פה אם נגזור זה יהיה לכולה לא משנה כרגע אבל מה מה וסות אומרים התוספות אומרים תראו את התוספות ראש סליחה ועוד יש לומר כיוון חזינן פילו איך דיכול סר ממה נפשך פטור משום דערי דמ רחמנה ולא עסרי ספק ואפילו כמרי כל דפריש מרו בפיש אסרי ספק מקרי אלא שהתורה התיר הספק זה בייסורין דכתיב אחרי רבים טות ונפח האיסור תר על ידי ביטול ברוב אבל אח לעולם לא נפק מכלל ספק עשירי זה יסוד מפורסם ש גם הרטבה שמה במציאה וגם הראש כותבים השת המקובצת מביא שיש דנים בזה האחרונים שיש שיש חילוק בין ככה הש שמיט גם אומר א שיש חילוק בין א בין רובה דית קמה לרובה דלית קמה כן רובדית קמה כלומר רוב שהוא מספרי כן יש יש לנו אל 100 בהמות ומתוכם יש בהמה אחת שהיא פטורה זה נקרא רוב דיתה קמן זה רוב מספרי זה לא רוב של טבע זה לא רוב של של ה של של של סברה כן זה רוב של מספר רובה דית קמן אז אומר התוספות ראש רובה דית קמן ברובה דית קמן למיס עלי בד אמת יש לי כאן ספק יש לי כאן ספק אי אפשר להתע מכך ש מה שיוצא החוצה הוא עדיין ספק אלא שהתורה התורה כ הנהגה ורטה לנו לל הלך אחר הרוב התורה כ הנהגה הייתי יכול הייתי יכול לסבור אלמלא החידוש של התורה שכיוון שכל דיני התורה נאמרו על צד הוודאי אז צריך שיהיה בירור ודאי על כל דבר ודבר אבל התורה מחדשת וזה שאומר ה התורה מחדשת שאחרי רבים לעטות שלמרות שה יש כאן ספק מסוים כן יש כאן ספק מסוים אולי באמת המה שקול דפריש יצא מהמיעוט אולי זה איסור אבל התורה אומרת אחרי רבים לעתות אז אומר ה אומר התוספות ראש יש יוצאים מן הכלל יש מקומות שהתורה אומרת שאין מקום להסתפק ברוב אלא צריך כאן בירור ודאי של 100% אחד מהדברים הוא מיסר בהמה שהתורה אמרה עשירי וד ימ רחמנא ולא עשירי ספק העשירי יהיה קודש התורה טובעת מאיתנו שאותה בהמה שיצאה עשיריית תהיה בוודאות עשירית אבל אם היא ספק עשירי היא פטורה ממעשר אז במקום כזה שהתורה תובעת בירור וודאי הפני יושע אומר שגם בממ רות כמה שהגמרא בקידושי בדף עג אומרת ממזר וד ימ רחמנא ולא ספק ממזר גם שמה התורה טובעת בירור ודעי של 100% שיש לי לפניי ממזר אם ספק כלשהוא גם אם יש רוב סיכויים שהוא ממזר עדיין אומרת התורה הוא מותר בקהל הוא נקרא עדיין ספק מז כי טבית יש לי כאן ספק רק התורה הורתה כנהג ללכת אחר הרוב אז אומרת התורה שש יוצאים מן הכלל יש מקומות שהתורה אומרת שרוב לא מספיק צריך בירור ודאי מה המקרה השירי וד הימה רחמנא ולא הסרי ספק ממזר וד הי מ רחמנא ולא ממזר ספק זה היסוד המפורסם שמופיע בראש על פי זה אז אני חוזר לרב שימן שפתחתי בו כן בשערי יושר בתחילת שער ד על אותו משקל אפשר לומר גם דין קבוע כ אנחנו יכולים לראות בתורה כן שברו בדית קמה כשמדובר על רוב מספרי אז זה רק הנהגה ללכת אחר הרוב זה הנהגה והנה אנחנו יוצאים רואים שיש יוצא מן הכלל שאם התורה טובעת בירור ודעי אז לא מספיק רוב הרוב לא מועיל נכון על אותו משקל אפשר לומר להסביר את הדין של הקבוע ב בעצם למה מה מה יש סוד הדין של קבוע כמחצה מחצ דמי התורה אומרת שכאשר יש לי כאן מיעוט שיש לו חשיבות בכך שהוא ניכר ומקומו קבוע אומרת התורה כאן אי אפשר לקיים את ההנהגה הזו ללכת אחר הרוב כלומר במילים אחרות אנחנו הופכים את היוצרות בעצם מי אמר שהולכים אחר הרוב העבר זה חידוש של התורה ללכת אחר הרוב התורה חידשה אחרי רבים לטות למרות שיש ספק התורה אמרה ללכת אחר הרוב אבל באמת ליבה ד סברה הייתי אומר צריך בירור ודאי צריך בירור ודאי כמו שאנחנו מוצאים במקרים שהתורה הדגישה שצריך ביור ודאי שצריך בירור ודאי אלא בכל התורה כולה אומרת התורה לא צריך בירור ודאי אפשר להסתפק ברוב והרוב הזה נתייחס אליו כנגה כאל בירור ודאי נתייחס אליו כנגה כאל בירור ודאי אז ממילא יש מגבלות על ההלכה הזו ההלכה הז לך ש עצמה שללכת אחר הרוב היא מחודשת ממילא דין קבוע אומר שבחי גבנה שהמיעוט ניכר וקבוע לא נתחדש הדין ללכת אחר הרוב בסדר זה הזה העיקרון במקום כזה שהאיסור קבוע המיעוט האסור קבוע במקומו וניכר כיוון שיש לו חשיבות כן איך אני יודע שזה עניין של חשיבות אני חושב מהדין קבוע דרבנן בדין קבוע דרבנן שכך חכמים הרחיבו את ההלכה של קבוע לעבר גם דבר שאין מקומו ניכר שהוא לא בטל ברוב כמו בעלי חיים חתיכה ראוייה להתכבד בריה וכן הלאה ששמה חשיבותם חזל אמרו כיוון שהם חשובים הם לא בטילים בעצם זה היסוד של ההל יסוד של דין קבוע לאני הודעתי חושב שזה היה פשט ב של רב שימן שכיוון שיש חשיבות למיעוט כשיש חשיבות למיעוט לא נתחדש בתורה כנהג ללכת אחר רובה דית קמן בסדר כלומר פשוט צריך להפוך את את להפוך את את הדיסקט כלומר אנחנו תמיד מורגלים לכך שברור לנו שצריך ללכת אחר הרוב אז אנחנו חושבים רגע איך ו להיות שכל קבוע כמחצה מחצ דמה מה פתאום התשובה היא הפוך זה חידוש ללכת אחר הרוב היכן שחידשה תורה כנהג ללכת אחר הרוב אנחנו הולכים אחר הרוב התורה אומרת שלא בכל המקרים הולכים אחר ה יש מקרים שהתורה החריגה מה הם המקרים אשרי ודאי ממזר ודא אז הנה יש עוד החרגה מה החרגה אם המיעוט קבוע וניכר במקומו אומרת התורה אי אפשר להתנהג בחידוש הזה של אחרי רבים להטות זה למישה א ההסבר אני חושב ש אני אני רוצה ליגוע בחקירה הזו בהמשך באיזשהי נקודה מניות דתי מהותית בהקשר הזה אבל אני רוצה להכנס נגיע לזה דרך הדיון בראשונים לגבי ה הגדר הזה ההבחנה הזו בין קול דפריש לבין קבו אז הנה נראה את ה את [מוזיקה] ה רשי אצלנו כן רשי כותב בדף טו על לך אחר הרוב כן אני חוזר לדין לדין הבסיסי בסדר הדין הבסיסי תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהמהם ואינו יודע מאיזה מהם לקח ספקו אסור כן ספקו אסור בנמצא לך אחר הרוב אומר רשי הואיל והבא לפנינו לא במקום קביעות לככה ו כבר פרשה לידי אחר וכל דפריש מרו בפרש כלומר רשי כאן עושה הבחנה בעצם בהגדרת החילוק בין כל דפריש לבין כל קבוע כמצ בסיפור של החנויות יש הבחנה מי האיש שבא לפנינו מי האיש שבא לפנינו אם האיש שבא לפנינו הוא האדם שקנה מהחנויות הרי זה דין כל קבוע כמחצה מחצ דמי אם האיש שבא לפנינו הוא לא האיש שקנה מהחנויות אלא אדם אחד קנה מהחנויות ואדם אחר מצא את החתיכה ובא והביא אותה לפנינו והוא לא קנה הוא לא קנה מהחנויות למרות שברור לנו שהבשר הזה הגיע מהחנויות וכאן זה נקודה מאוד חשובה הגמרא אומרת אצלנו אמר רבי זרא אף על פי שדלתות מדינה נעולות כלומר מדובר כאן בעיר סגורה שאין יבו של בשר מבחוץ כל הבשר שנמצא בעיר מקורו מהחנויות שנמצאים בעיר מהשחיטה שיש בעיר אין בשר שמגיע מבחוץ אז אני יודע בוודאות שהבשר הזה אכן הגיע מהחנויות אבל האדם שבא כרגע לפניי הוא לא האיש שקנה מהחנויות אלא אדם אחד קנה מהחנויות וזה מה קרה איך זה הגיע אז הנה תראו את השיטה מקובצת גם כותב את הדברים המפורשים במקור יא וב נמצא עליך אחר הרוב ואף על פי שממקום קבוע לככה מי שנפלה לו אפילו אחי שרינן דמכל מקום כשנולד למוצא ספק בחתיכה זו כדי פריש נולד לו כלומר ההבחנה היא ההבחנה היא בין מי שבא לפניי בין מי שקנה ממקום החניות ובין אם אחת שבא לפניי והוא הוא רק מצא את זה כן למרות שכולנו יודעים בקינות שהחתימה ניות האלה ייצאה משם הרעה אומר אפילו נפל מלנו קחי מותר אז ה כותב שמה בהמשך ואפילו ברואין שנפל מיד הלוקח אש תודי מתה לנס כן כלומר גם אם אנחנו רואים אדם הולך ברחוב ומחזיק בידיו שק עם בשר שאתה יודע בוודאות שהבשר הזה הוא הוציא אותו מהחנויות אתה לא אבל לא ראית את זה במו עיניך אתה רואה אותו הולך ברחוב והחתיך הזו נופלת לו מה מהשק והוא ממשיך אפילו ראית את זה עדיין זה נקרא נמצא ו בנמצא הלך אחר הרוב והרשב"א נו אנחנו את האדם יוצא מאזור החנויות בסדר אם הוא יוצא מאזור החנויות אז זה נחשב גם עבורינו כל קבוע כמחצה מחצ דמי אלא מתי באיזה אופן באיזה אופן זה נחשב כול דפריש מרוב פריש אך ורק אם לא ראינו יוצא מן המקוים כ אם ראינו אדם זה כבר זה גם הסוגיה ב בעכבר כן שהזכרנו בפסחים בדף ט עמוד ב אז אומרים תוספות שמה שאם ראינו הנה הוא טוב אני אני תכף יחזור ל הנה תראו אותו הזכרנו אז תראו במקור ג כן התו סות שואלים שמבואר בגמרא בחולים בדף צה שאם חתיכת הבשר נמצאה ביד גוי ביד נוכרי אז זה נקרא נמצא זה לא נקרא לקח מן הכבוד זה נקרא נמצא בנמצא עלך אחר הרוב אם זה נמצא ביד הנוכרי כן אז זה כמו שזה נמצא מושלך ברחוב ככה מבואר בגמרא בחולים בדף צה יש שם סוגיה שעוסקת בדין בשר שנתלה מן העין כן תראו במקור יט אז רב אומר שבשר שנתלה מן העין אסור באכילה מחשש שמה עורבים החליפו אותו עורבים לקחו את החתיכת בשר הכשרה שאני שמתי ושמו במקומה חתיכת בשר אסורה זה נקרא בשר שנתעלם העין אז שואלת הגמרא איך נסביר לפי זה את ההלכה שאם יש לי בשר שנמצא ביד העקום כתוב שאם רבי אומר מקולין טבחי ישראל בשר הנמצא ביד ובדי כוכבים מותר אם אני יודע שיש בעיר רק שוחטים יהודים אין שוחטים גויים כל הבשר שנשחט הוא כשר בעיר אז ואני רואה גוי הולך עם חתיכת בשר אז החתיכת בשר הזו היא מותרת למה היא מותרת משום שבוודאות היא לא טריפה היא לא נבלה משום שנשחטה על ידי ישראל אם היא היייתה טריפה הוא לא היה מוכר אותה לגוי כי הגוי רוצה לשווק את החתיכת בשר הזו ולמכור אותה ליהודים אז אומרת הגמרא למה לא נגיד כאן בשר שנתלה מן העין אסור אומרת הגמרא נמצא בחמים שני כיוון שזה נמצא בידיו אנחנו לא חוששים לעורבים שבאו והחליפו זה נמצא בידו תשמע תשע חנויות כולם מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהם ולא יודע מאיזה הם לקח ספקו אסור ונמצא עליך אחרו זה הבריתה שלנו איך אתה מתיר את החתיכה הזו למה לא נאסור אותה משום בשר שנתלה מן העין אולי בא עורב לקח את ה חתיכת בשר שנפלה מה ממי שקנה ושם במקומה חתיכת בשר שהוא הביא מבחוץ חתיכת בשר נבלה אומרת הגמרא החנ מי ב נמצא ביד עובד כוכבים כלומר מדובר ב שת החתיכת בשר הזו היא נמצאת בידיו של עובד כוכבים אז מעולם לא היה רגע שהיה אעש חדת מהבשר הזה אז אנחנו יודעים שלא החליפו אותו עורבים בהמשך הגמרא אומרת בעומד ורואה הוא כלומר אם אדם עומד ורואה את החתיכת הבשר נפלה מיד הקונה והוא שם עין והשיח עליה שאף עורב לא לקח אותה אז זה גם כן אפשר אין פה את הבעייה של בשר שנתלה מני היום דרך אגב עושים כל מיני סימנים אז אין חשש לבשר בשר שנ עושים כל מיני סימנים כשאדם קונה בשר איש שמה חותמות וזה אז אן נחשוש שהחליפו את זה בסדר לכן צריך לקנות בשר עם חותמות און אבל א אבל כן אז נחזור לתוספות בוא נחזור לתוספות עכשיו בדף ט בתוספות במקור בפסחים אז תוספות שואלים מה ישנה נמצא בפי עכבר ונמצא ביד נוחי למה נמצא בפי עכבר אתה אומר שזה נקרא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואילו בנמצא ביד נוכרי אתה אומר שעליך אחר הרוב אז אומרת הגמרא אומר רי חמרי כשראינו ש שלקח מן הקבוע שנולד הספק במקום הקביעות אבל לא ראינו אב לקפיש וזין בת רובה כלומר שאם אנחנו רואים את העכבר נכנס לאזור הערמות של ה הציבורי של החמץ והמצה ויוצא משם עם חתיכת פת אז כיוון שראינו אותו יוצא ממקום הקביעות אז אז זה נחשב זה נחשב כמו לקח מן הקבוע אז הכל קבוע כמחצה מחצ דמי אבל אם אבל כשמדברים פה על נמצא ביד נוכרי הכוונה היא שלא ראינו את הנוכרי יוצא ממקום הקביעות אנחנו רואים אותו מחזיק בידיו חתיכת בשר אבל לא ראינו אותו יוצא ממקום העקביות בסדר כלומר יש כאן יסוד כמו שאמרנו שאם ראינו אנחנו במו אינינו ראינו את ה את את האדם שקונה יוצא ממקום קביות או את העכבר שלוקח את הפת יוצא ממקום הקביעות יוצא מאזור הערמות או יוצא מאזור החנויות אז זה נקרא קל קבוע כ צדמ אוקיי אז זה תזכרו את את הפרט הזה החשוב עכשיו השאלה שצריך לעסוק בה לברר את הגדר פה א מדברי רשי והראשונים יוצא בברור שאם יש לפנינו שני בני אדם כן אחד קנה ואחד מצא כן אז זה שקנה ביחס אליו זה נקרא הכל קבוע כמחצה מחצ דמי וביחס לזה שמצא זה נקרא הקל דפריש מרוב פריש עכשיו למרות שברור לנו שהחיות הגיעו מהחנויות אז כאן באמת צריך לברר מה גדר ההלכה פה באמת מה מה איך ספקו של ה איך ספקו של הקונה קובע למעשה ספקו של המוצא כן למה באמת עושים למה לא נגיד הפוך למה לא נגיד שכיוון שביחס למוצא יש כאן פריש כל דפריש מרו בפרש כן אז זה יקבה גם את ספקו של הלוקח למה ספקו של הלוקח מכריע את ספקו ש של המוצא ולא הפוך זה צריך לברר את את הגדר הפה אז יש כאן שני שתי אפשרויות אני רוצה לעסוק בהם אפשרות אחת של הש שמת אתה בשמט ה ד' פרק יח כן אומר עכשיו שמתת למעשה ובת קצת קשה להבין בסברה אבל ממה שהו טועה שמתן החינמי כשאדם קונה מהחנות כן והוא לא זוכר מאיזה חנות הוא לקח אז אצלו נולד הספק במקום הקביעות נולד הספק בחניות כלומר הוא שואל את עצמו מאיזה חנות קניתי כומר אצלו הספק הוא בחנויות הוא לא הוא מסופק מאיזה חנות הוא קנה אבל כאשר כאשר החתיכה מגיעה לפנינו אנחנו לא הקונים כאשר החתיכה מגיעה לפנינו אז אצלנו שעת לידת הספק בפועל עבורנו עבורנו שאנחנו לא קנינו היא לאחר שהחיה פרשה ממקום הקביעות אז ביחס אלינו באמת היינו צריכים היינו צריכים לפסוק ביחס החתיכה שכל דפריש מרו בפרש כי לגבינו החתיכה כבר פרשה וכעת אנחנו מסופקים לא בחנות אלא בחתיכה האם החתיכה הזו טריפה או שהחיה הזו אנחנו לא מסופקים במיסה הקניין אנחנו לא קנינו אנחנו אנחנו החתיכה הובה לפנינו לאחר שהיא פירשה אז אנחנו עכשיו מסופקים האם החתיכה הזו כשרה או שאיננה כשרה אז היינו צריכים לפסוק כלדי פריש מרו ב פריש אבל יש לנו אומר עכשיו שמ יש לנו כאן בעיה יש לנו כאן בעיה יש אדם אחד בעולם שביחס אליו הספק הוא מקום החנויות מקום הקביעות ו ביחס אליו הדינו הוא שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ביחס לשאר העולם הדין של החתיכה הספק שעת הלידה ההסתפקות בחתיכה היא לאחר שהיא פרשה ואמורים היינו לפסוק ביחס אלינו שכל קבוע שכל דפריש מרו בפרש כלומר יש לנו כאן יש כאן הבחנה הספק של הקונה הוא קבוע כמחצה מחצה דמי הספק שלנו שעת לדת הספק עבורנו בשעה של פרש וכל פרש כל דפריש מ בפרש אז אז איך אנחנו מחירים מחירים במציאות כזו אומר עכשיו שמעתתא בגלל שיש אדם בעולם שלגביו זה קבוע כמחצה מחצ דמי זה בעצם גורם לכך שלכל העולם יהיה דין של קבוע כמחצה מחצה דם למה נראה מדבריו שזה אני חושב כאילו זאת ה כיוון שספק קדם לספק אי אפשר ששני הספקות יהיו בת ובעונה אחת כלומר אי אפשר לפסוק בת ובעונה אחת גם ביחס לקונה שכל קבוע כמצ חתיכה זו אסורה עליו וביחס לעולם שחיכה תהיה מותרת זה זה בלתי הגיוני זה לא יכול להיות אז מכיוון שביחס הקונה שהספק אצלו התעורר במקום הקביעות אז הדין הוא שכל קבוע כמחצה מחצ ד וחתיכה נאסרה עליו באכילה לפי כך גם ביחס אלינו החתיכה אסורה באכילה למרות שאצלנו נפל הספק לאחר שפירש והיינו צריכים אלמלא הקונה היינו צריכים לפסו כל ד פרש מרוב פריש למי נפק מינה אומר הרבש אומר עשיו שמעתה נפקא מינה היא מת הקונה אם הוא מת אוקיי או בוא נמר ככה אם הוא מת או את יודעים מה אם הוא הלך נפל לו והוא הלך או שהניח והלך אז כיוון שהקונה לא בא לפנינו ואנחנו לא צריכים לדון בדינו וממילא אנחנו לא צריכים לפסוק עבורו ש החתיכה הזו אסורה עליו אנחנו רשאים לפסוק כפי הדין שנוגע אלינו שאצל הספק הוא לאחר שפירש ולפסוק שחתי הזו מותרת באחי כדין נמצא לך אחר הרוק בעצם כל הסיבה שהחתימה לנו היא בגלל הנוכחות של האדם הזה הקונה שאצלו הספק נולד בשעת במקום הקביעות הוא מעשה קופה עלינו במידה מסויימת שגם ביחס אין לנו הפסק יהיה שכל קבוע כמרצה המרצ דמי אבל הכל תלוי בו אם הוא מם אם הוא ימות כן אם הוא מת לצורך העניין ולפני ש כלומר אם הוא מת ו כלומר אנחנו לא דנים כרגע בדינו לא דנים כרגע בדינו אזז אז באמת אנחנו אנו נוכל לפסוק שכול דפריש מרו בפרש עשיו שמט אתה רוצה להסביר על פי זה אני אגיד את זה בקצרה אה להתייחס לתשובה של הנודע ביהודה באבן העז בד כמה סימן ז אני אגיד את זה בקצרה כי באמת הזמן שלנו מתקצר יש בדין שטוקי כן אנחנו יודעים שיש שני דינים י דין שטוקי מה זה דין שטוקי זה שאמו ידועה ואבי לא ידוע היא האמא בעצמה לא יודעת מי האבא אם הוא אדם כשר הוא אדם פסול היא לא יודעת אם הוא ממזר אם הוא קרו משפחה אם אם הבן הוא אם הבנו ממזר או כשר כן או אם היא נפסלה לכהונה או לא נפסלה לכהונה היא לא יודעת מי הבועל בקיצור אז ביח אז דין הבלד נקרא שטוקי שטוקי אסור לבוא בקהל מדרבנן כן ויש דין תינוק שמושל בעיר שמופיע אצנו בסוגיה בסוף המסכת בסוף הפרק תינוק שמושל בעיר אומרים לגביו כל דפריש מרו בפרש במידה והוא לא אין דין אין דין אסופי לגביו יש דין אסופי שמופיע בגמרא בתחילת רער יוסים בדף עג הסופי זה אחד כזה שאנחנו חוששים שאולי הוא ממזר משום שהוא לא מצאנו אותו בצורה כזו שנראה שכאילו רצו להרוג אותו לא דאגו לדברים בסיסיים אבל אם אנחנו מוצאים תינוק שהוא מהול ושהוא נקי ומסודר ואין לנו אין לנו חשוב שמישהו רצה להרוג אותו אלא אלא ככל נראה ההורים רצו שמישהו אחר יטפל בו אז שמה זה כבר דין אחר זה לא דין הסופי שהוא אסור לבוא בקהל אלא זה דין תינוק המושלך בעיר שאם הרוב העיר כשרים אז אומרים כל דפריש מרו ב פריש שאלה היא מה החילוק בין שטוקי לתינוק המושלך בעיר למה בשוקי הדין הוא שהוא אסור לבוא בקהל ואילו תינוק המושלך בעיר שרו בה כשרים מותר לבוא בקהל מה החילוק כן אז עסק בזה הנודע ביהודה שמה במדור הקמה באבן העזר בסימן ז הוא שאלנו נשאל על אישה שהיא נבעלה למישהו אנונימי מישהו לא ידוע ולפני שהספיקו לברר מי הבועל היא מתה ויש כאן תינוק האם התינוק הזה הוא שטוקי או מה מה מה מתייחסים אליו הם האם מותר לבוא בקהל ונודה ביהודה חטר להוכיח שהוא מותר לבוא בקהל למה אז הוא הסביר אז זה באמת נקודת הדיון כאן נעשה את זה מהר בגמרא אצנו בכתובות בדף טו וגם בגמרא בקדושים בדף עג מבואר שה מה הסיבה שאישה שנבעלה לאדם אדם אנונימי אדם לא ידוע מדוע באמת אבלת שטוקי כן אז מבואר גם אצלנו בגמרא וגם בקדושים בדף עג שהסיבה שהוא שתוקי הוא מחשש פן האישה זדה לגבי הוא דהיינו אם היה ידוע לנו שהבולבול יצא מאזור הקביעות שלו פרש והגיע לביתה ובעלי השם אז הייתי אומר כל דפריש מרו בפרש ובסדר אולד היה כשר וגם היא לא היייתה נפסדת אבל אנחנו חוששים אולי היא הלכה אליו היא הלכה אליו כמר היא עזבה את מקומה הלכה ונבלה לבועל בביתו שלו אז מכיוון שיש בעיר לצורך העניין אפילו ממזר אחד שאנחנו ידוע וניכר לנו יש כאן בית של ממזר שהוא ידוע וניכר אז כל קבוע כמחצה על מחצה דמה אז אננו חוששים אולי ה נבעלה לממזר בביתו אז ככיוון שכל קבוע כמחצה על מחצה דמה מבחינתנו כאילו מחצה מהעיר ממזרים במחצית שרים אז לכן אני וסר את הבלד זה עכשיו מדאורייתא אומרת הגמרא בקידוש שעג אז זה נקרא ספק ממזר וספק ממזר מותר לבוא בקהל אבל רבנן אסרו ספק ממזר וזה נקרא שתוקי זה נקרא שתוקי אז נשאל את השאלה אז אז אז בעצם למה למה שתוקי נאסר מכיוון שכל קבוע כמרצה על מרצה דמנו חוששים שהיא הלכה אל מקום הקביעות ושמה היא א נבעלה אבל שואל שואל שאל הנודע ביהודה עדיין לא מובן בישמה לגבי דידה האם להכשיר אותה לכהונה או לפסול אותה לכהונה כתוצאה ממעשה הביאה אז בסדר אז אני צריך לחשוב שאולי היא נבעלה לאדם פסול וכל קבוע כמרצה על מחצ דמי אבל אם נתבונן בוולד הוולד הרי עזב את בקום הקביעות הרי הלידה או כל הלידה של התינוק כל ההתפתחות של התינוק הייתה מחוץ ממקום קביות הוא לא נשאר היא לא נשארה שם תשעה חודשים בבית של ה של הבית של הבועל ושמה היא ילדה אלא היא יצאה ממקום הקביעות אז הבלד צריך להיות פריש למה הבלד לא נאמר לגביו כל דפריש רו בפרש הרי הוא יצא ממקום הקביעות הוא כמו חתיכה שיצאה מהחנויות ונמצאה למה לא נגיד כל דפריש מרו בפרש ככה שואל ה ככה שוא למה למה יש פה בית דין בכלל דין שטוקי אומר אומר הנוד ביהודה פשוטה משום שכיוון שאנחנו פוסקים את דינם כיוון שאנחנו פוסקים את דין האם שהיא נפסלה לכהונה כתוצאה ממעשה הביאה הזו בגלל ההלכה שכל קבוע קמח דמי אז אתה ננץ לפסול את האם מ כיוון שפסל את האם אז אתה לא יכול להכשיר את הוולד בעצם אובייקטיבית הוולד הוא פריש אבל כיוון שדין האם הוא קבוע ודין אוולד הוא פריש אז דינ האם קובע את דין אוולד לכן כיוון שפסל את הם לכהונה הנחת חששת שהבועה הוא אדם שפסול אז אתה בהכרח גם צריך לפסול את העובר מספק למרות שהוא פריש אבל דין האם גוזר את דינו ככה אומר הנדה ביהודה מה היא נפק מינה נפק מינה אם האם מתה לפני שנתברר מהבול לפני ש נו בכלל בדינה אם היא מתה אז כיוון ש אם היא מתה כבר אין לנו שום אין לנו שום מקום לדון בדינה אנחנו לא פוסקים מדינה היא לא באה לפנינו כל מה שאנחנו עסוקים זה אך ורק בדין הוולד לכן דין הוולד הוא פריש אובייקטיבית הוא פריש אז לכן הוולד הזה מותר ככה הוא רצה לפסוק את ה אל ההלכה שזה השאלה שהווה אצלו ששמה מדובר שהאמא מתה עוד לפני שנתברר מעמד הוולד אז כ כ שאמא מתה כל מה שעכשיו אנחנו דנים זה אך ורק בדין הוולד אז כל דפריש מרו בפיש ככה טען הנודע ביהודה על פי זה הוא מסביר את החילוק בין תינוק המושלך בעיר לבין שטוקי בתינוק המושלך בעיר כיוון שהאם לא ידועה אז אין לנו אין לנו אנחנו לאדונים במעמדה שלהם אז ברור לנו שהתינוק המושל כל דפריש מרו בפיש לכן אנחנו צריכים לכן לכן זה יסוד החילוק בין תינוק המושלך בעיר שהוא כשר עם רוב כשרים ולא מתחשבים בקבוע וכש אישה נבעלה לאדם אז כיוון שצריך לפסוק דינה לכן דינ ולד גם הוא נגזר מדינה אז ה הבית מאיר הביא אותו עכשיו שמט אתה בשמת הד פרק יז הבית מאיר נמצא באבן העזר בסימן ד סעב כו הבית מאיר שאל על העל על הנודע ביהודה שלכאורה יוצא בפה דבר מוזר כאלו כאילו קודם כל בעיניו מוכח בגמרא בקידוש עג הגמרא אומרת דבר תורה שתוקי כשר מהי טעמה רוב כשרים מצ ומוד פסולים מצת וי אזנו לגבה כל דפריש מרו בפרש במקור טז מהי אמרת דיל מאזי לגביו אבל לקבוע בכל קבוע כ כלומר מוחך בגמרא שדין קבוע כן נאמר ביחס לבלד מדאורייתא כלומר דין הולד דין קבוע בולד הוא מדאורייתא בסדר ככה אמו בגמרא שהגמרא שדבר תורה שתוקי כשר למרות שהוא קבוע וכל קבוע כמחצה מחצ דמי אבל התורה אומרה ש לא יבוא ממזר ודאי במזר הספק במזר בו אז אומר הבית מאיר מוח בגמרא שיש דין קבוע בוולד קבוע מדאורייתא אז הוא שואל על הבית מאיר הוא שואל על ה ודה ביהודה לדבריך מה זה סברה דאורייתא להגיד שכיוון שנפסק הדין על הם שהיא א פסולה לבוא פסולה לכהונה כתוצאה מביאת האיסור אז נפסו נפסול את הוולד למרות שהוא פריש אובייקטיבית אבל בגלל שפסק את הדין של האמא אז בחר אח אתה צריך לפסוק את הדין של הולד מה זה סברה דאורייתא מה מה הוא מתכוון להקשות מה הוא מתכוון להקשות הבית מאי כוונתו להקשות היא מאיך את הייתי לכרוך את שני הדינים אדרבה בוא נגיד הפוך הרי אם אם אתם זוכרים בשיעור הכללי לא יודע מתי דיברנו ששיטת רבי יוחנן ממר בדף יג שחזקת ההם ניה לבת נכון אז נכון חזקת ההם ניה לבת כי חזקה זה הכרעה ודאית של התורה התורה אומרת שיש כאן הכרעה אוקיי יש כאן הכרעה נכון כ הנהגה אבל התורה אומרת שיש כאן החראה האישה הזו מוחזקת בכשרות אז דינה של האם שהיא כשרה לכהונה אז כיוון שחרת את דין האם יש כאן החראה הוודאית של הספק ככה הסביר עכשיו שמתת בשמט ד' פרק ד' כן חזקת האם מעניה לבת כיוון שיש כאן הכרעה אתם זוכרים דיברנו על זה על בשר שנמצא חצי בהמה פריש חצי בהמה בתוך את ה מקולין תשובת גאוני בתרא ה סימן ה שעשיו שמעת אתה מביא בשמט ג שמט ד' פרק ג' כן אז חצי בהמה פרשה חצי בהמה נשארה במקולין אז אומר מובא בתשובת גאוני בתראי שהיו כאלה שהתירו את את הכל והיו כאלה שאסרו את הכל היו כאלה שהתירו את הכל אמרו רגע אם בחוץ זה פריש אז החצי השני חייב להיות גם כשר חצי וחצי כן חצי בהמה בחוץ אז החצי חלק המו לא כמן שהחצי בפנים א לא אסור באכילה גם החצי ש פריש אסור באכילה והפרי חדש אמר לא מה שיצא מותר מה שנמצא בפנים אסור ומי שלא פוסק ככה לא ידע בין ימינו לשמאלו זה ה הפרי חדש אוקיי אז אומר אומר הבית מאיר מקשה ל הלדה ביהודה מה למה כלכך ברור לך זה סברה דאורייתא להגיד שדין האם הרי מה פהפה זה דומה דין האם זה קבוע דין הבלד זה פריש אז אתה אומר כמן שהוכר דיהם אז גם דין הבלד נגזר זה ממש ממש לא פשוט להגיד דבר כזה אולי עד רבה אפשר להגיד הפוך כן אפשר להגיד למה אפשר להגיד הפוך כי הרי ככה צריך להבין ופה אני חוזר לנקודה השורשית שניו דעתי צריך לחקור פה כדי להבין מה הבית מאיר של ככה אולי נגיד הפוך כיוון שהולד הוא פריש אז הוא מותר אז גם לפסוק שהא מותרת למה את למה אתה בוחר לפסוק את דין האם לפסוק את דין הולד על פי דין האם בשלמה אז אני אולי א אגיד הפוך אומר מה נקודת הדיון כאן נקודת הדיון ככה באמת קיי מלן שחזקת האם ניה לבת נכון אבל חזקת האם זה הכראה וודאית זה הכראה שגע של התורה אבל יש מקום יש מקום לדון מה הדין קבוע הכל קבוע כמחצה מחצ דמי האם יש כאן הכראה או אין כאן הכראה שאלה מעניינת האם יש כאן החראה כלומר מה התחדש בדין כל קבוע כמחצה מחצה דמי אניני ודעתי זה זה מחלוקת בין האחרונ יש בקובץ שיעורים ב אצלנו באות מ מביא בשם רב חיים מ שרב חיים הסכים לנקודה הזו רב חיים שאל בעצם למה אני אומר כול דפריש מרו בפרש כשיש לי חנויות אז אומר כול ד פרש מ למה למה זה נקרא כול דפריש מרו בפרש זה לא רובה פריש הרי הרי החניות זה מחצצה על מחצה אז זה לא פריש ברובה זה פרש ממרצה ממרצה על מחצה למה זה נקרא כל פרש מרובה פרש אה שאלה מעניינת אומר רב חיים באמת צריך לחקור מה הפשט כל קבוע כמחצה מחצה דמי האם באמת הפשט הוא שהתורה גוזרת שנסתכל עעל המציאות כאילו חצי חצי איסור חצי עתר או שלא באמת גם התורה מודעה יש כאן רוב רק התורה אומרת שאין בכוח הרוב להכריע כלומר כמו שאמרנו כמו שפתחנו למס התחדש התורה חידשה שאין אתה מנוע מלפסוק על פי הרוב אבל יש כאן רוב רק אתה מנוע מלפסוק על פיו כי התורה אומרת שכשיש קבוע שניכר וכולי וכולי אז אי אפשר לפסוק על פי הרוב או שלא או ש או שלא או שאולי באמת יש כאן יש כאן מחצה אין פה רוב למיסה התורה מחדשת שאיין כאן רוב לא שיש כאן רוב ואתה מנוע לפסוק על פיו אלא שאין פה בכלל רוב יש כאן מחצה על מחצה כן אז רב חיים אומר לא רב חיים אומר יש כאן רוב יש לכן אני אומר כל פריש מו פריש יש כאן רוב התורה אומרת אתה מנוע מלפסוק על פי הרוב אבל יש רב שימן בשער יושר בשער ד' פרק א' שמוכיח מרשי בסנהדרין תראו רשי בסנהדרין בדף עט מקור י כן תראו אומר רשי לא צריכה בשמון נקר דפטור משום ד נוכרי קבוע ביניהם ויפין על מה יקרא דכל קבוע לא פחות מלהיות נידון כמחצה על מחצה סק נפשות בכל דוכ כל כבו אומר רשי והק מ ובדמי כלומר שואל רשי או אולי אולי אם יש לנו כבר לפוטה בוא בוא עכשיו נלך עוד קומה אולי נגיד שהמיט יהיה דינו קרוב אומר לוקו בדמי ר משום ולא משום חשבן עלי קרובה אבל מכת מרת עלפי מינה כלומר אין בכוחנו לומר שדין שאנחנו נתייחס למיעוד כל רוב זה אין בכוחנו אין לנו כוח לחדש את זה לכל ה יותר יש לנו כוח לחדש זה כמחצה על מחצ דמה שואל רב שימן אם באמת הפשט בקבוע הכל קבוע כמחצה הפשט הוא שבאמת יש כאן רוב של התר רק התורה אומרת שאתה מנוע מללכת אתה מנוע מלפסוק על פי הרוב אז מך תיתי להגיד שהמוט יהיה דינו כרוב אתיתי מעולם לא היה דינו אפילו כמחצה לא היכן כל קבוע כמחצה מה הפשט כמחצה התורה אומרת אף על פי שהוא מיעוט אתה לא יכול לפסוק מותו אתה לא יכול ללכת אחר ה מעולם לא נתנו לו באמת לא אמרנו שיש כאן מחצה אז מח תיתי להגיד שיין לו דין של של רוב ששמע ש שנפסק על פי המיאו מך די להגיד דבר כזה על כלכך שבאמת התורה מחדשת שהמיעוט נחשב כמחצה לא שהוא לא ש אין כאן רוב בכלל הוא נחשב כמחצה אין פה רוב אז נשאלת השאלה אם הוא נחשב כמחצה אז אולי נחדש שהוא נחשב יותר ממרצה אומר רשי לא אין לנו כוח להגיד את זה אין לנו כוח להגיד אז יש לנו אז יש לנו כאן מחלוקת בין החורים כיצד להבין את ההלכה שכל קבוע כמחצה על מחצה דמים הפשט הוא ה שהוא באמת הוא מיעוט ויש כאן רוב להתר ק התורה אומרת שאי אפשר לפסוק על פי הרוב או שיש כאן באמת מחצל מרצע יש כאן זה החידוש של התורה שהמשקל של הקבוע הוא כמרצה כן אז אני חושב שה השאלה השאלה של השאלה שלבית מאיר עלד בד היתה ככה שכאן בקבוע למעשה זה לא נקרא שיש לנו כאן הכרעה על העל קבוע יש לנו חוסר הכרעה דהיינו כל קבוע כמחצה מחצ ד זה בעצם אתה לא יכול להכריע על פי הרוב זה מה שהתחדש בהלכה הזו יש כאן חוסר הכראה אין כאן הכראה יש כאן אי הכראה התורה אומרת אתה לא יכול להכריע על פי הרוב אז מכיוון שיש כאן חוסר החראה אז אדרבה ההגיון אומר ש החצי בהמה שפרשה כן היא החצי בהמה שיש לגבי הכראה כל דפריש מרו בפיש אז היא תקבע את דין החצי שבפנים כן אני מנסה להסביר מה מה שורש הוויכוח בין אלה שסבו את הכל לבין אלה שהתירו את הכל אני חושב ששורש המחלוקת היא איך להגדיר את הדין של קבוע כמחצה מחצ דמי האם קבוע כמחצה פירושו שיש כאן אי הכראה או שיש כאן הכראה הכראה של ספק הכראה גם התורה יש כאן מחצה על מרצע אז יש כאן החראה של ספק או שיש כאן אי הכראה של רוב בסדר אם יש כאן אי החראה של רוב אז ההיגיון נותן שכיוון שביחס למה שפרש זה כן נקרא הכראה כי יש שם קול דפריש מרו בפרש יש כאן הכראה אז הכראה תכריע את אי ההכרעה כלומר ההכרעה שחצי בחו כשר יכריע במקום שלא ניתן להכריע אז היא תכריע אותו אבל אם תגיד שתה גן הכרעה אז יש מקום לומר שהראה שנאמרה ביחס לחצי הפה היא תכריע אז בעצם הקושיה של הבית מאיר הדה ביהודה הייתה כי הוא אחז שמה שנמצא בקבוע זה אי הכראה איין פה הכראה אז כיוון שאין פה הכראה אז מחיתי לומר שכיוון שהאמא חייתי לומר שכיוון שהאמא נפסלה לכהונה אז גם הוולד הו הוא שטוקי הוא גם י הפוך תגיד כיוון שהולד פריש וכל דפריש מרו בפרש אז לכן גם דינ ההם נפסוק לכולה למה אתה אומר הפוך זה שאלה אחת שהוא שואל עלי שאלה שנייה שהוא שואל מה יהיה הדין אם האמא בעצמה גרושה או חללה אז היא ממילא פסולה לכהונה אז אין נפק מינה שום נפק מינה לגבי דידה נכון אין שום נפק מינה לגבי דידה אז יצא לפי הנוד בד חידוש עצום שאם האמא היא גרושה ואין שום צורך לפסוק הדינה כי ממלה פסולה לכהונה אז דין הוולד יהיה כול דפריש בו בפרש הוא יהיה כשר לבוא בקהל למרות שהבועה לא ידוע זאת אומרת זה חידוש עצום ועוד שהוא שואל אין לנו זמן אין לנו זמן אז אני אגיד לכם אומר ה אז עכשיו שמעת אתה מסביר פשט אחר שמה בשער שמט ד' פרק יח אני חוזר לש שמ אני חוזר עכשיו למתת באמת ה הבית מאיר בנקודה הזו לכאורה דברי דבריו דבריו נכוחים אז אומר אומר הש שמת ככה באמת במת למה מה הסיבה שאנחנו מתייחסים להוולד כאל קבוע לכאורה צודק עדה ביהודה יש לו דין קול דפריש למה אנחנו למה אנחנו מתייחסים אליו כל קבוע אומר השמטת כי דין האם על פי הרשבא הרשבא בתורת הבית הארוך שקראנו במקור יג אה הדין של האמא הוא כמו קונה שלקח מקום הקבוע ובא לפנינו כלומר האמא הלכה למקום הקביעות התעברה שמה והביאה את העובר לפנינו בסדר אז זה נקרא שהיא לקחה ממקום הקביעות והביא אותו אלינו נכון הוא יצא ממקום הקביעות אבל אותו בן אדם שקנה הוא הוא זה שבא לבנינו אז כיוון שביחס אליו הוא מסופק במקום קביות מי הבועל מאיזה בית נבלתי כן אם זה בית שכשר או בית שפסול לכן עבור כל העולם זה הופך להיות קבוע למרות שאצלנו שעת לידת הספק בעבורנו היא רק אחרי שהתינוק כבר פרש במקומו אבל זה לא משנה הרי זה מה שראיינו בדברי כל הראשונים שאם אותו אדם שקנה בא לפנינו אז לכולנו הדין הוא שזה כל קבוע כמחצה מחצה דמי למרות שלגביו בשעת הלידה זה כבר פריש אבל כיוון שיש כאן אדם בעולם שהוא מסופק בשעת במקום הקביעות וספקולציות לנו דין אחד ולא דין אחר אלא הספק שלו גורם לכך שלכולנו יהיה דין קבוע אומר עכשיו שמתת אבל מה הדין אם האישה מתה מה הדין אם האישה מתה כן אם האישה מתה אז כאן הוא מסכים ה אומר אני מסכים לפסק של הנדה ביהודה אבל לא מטעמו כן כי הנדה ביהודה טען למה אם האישה מתה למה אם האישה מתה אז הבלד מותר כיוון ש שלא היינו צרי לא היינו צריכים לפסוק את הדין ביחס לאמא אם היא כשרה לכהונה או לא כשרה לכהונה כן אז נוקא מינ אמר לו שאם אם ה ממילא היתה גרושה או חללה אז למרות שהיא בחיים עדיין דין הוולד יהיה שטוק יהיה קשר לבוא בקהל כי לא אנחנו לא צריכים לפסוק את דינה היא ממילא פסולה לכהונה שאנחנו באים נדון בדין הוולד האם הוולד כשר לבוא בקהל או לא כשר לבוא בקהל אז זה דין רק על הבלד לפי השו שמתת זה לא ככה גם אם האמא היייתה גרושה או חללה זה לא משנה הדין של האמא כאן הוא לא רלוונטי האם היא כשרה לכהונה או לא קשרה לכהונה זה לא רלוונטי מה שרלוונטי הוא דבר אחד בלבד העובדה שהיא האישה הזו מסופקת מי הבול מסופקת מי הבול היא לא יודעת מי הבועל זה אומר שהספק נולד לאדם הזה לאישה במקום הקביעות כיוון שהספק נולד במקום הביות לאישה הזו וביחס לאישה הזו הרי שאבא אנונימי אז הבלד הו שטוקי אנחנו לא יכולים לפסוק שביחס לאישה הזו הבלד שטוקי וביחס לכל העולם הבלד קשר אי אפשר אי אפשר לפסוק דבר כזה אבל נפק מינה שאם האישה מתה לפני שדנו בדין הוולד אז באמת דין הוולד הוא כל דפריש מרו בפרש והולד יהיה כשר ככה ככה אומר עכשיו שמט את על פי היסוד על פי ה על פי הכלל זה סיכום מה מהמה טוען עכשיו שמתה טוען עכשיו שמתה דבר פשוט הוא אומר ככה מה מה הסיבה מה הסיבה ש אם נשאל את עצמנו מה הסיבה שאם זה שבא לפנינו בא אל אדם לפנינו אומר קניתי ואני לא יודע מהיכן קניתי למה החתיכה הזו אסורה על כל העולם מדין כל קבוע כמחצה מחצ דמי הרי הרי שעת לדת הספק עבורו זה מקום החנויות שעת לידת הספק עבורנו זה אחרי שהחתימה החתיכה הזו אסורה משום שספק קדם לספק שלנו הספק שלו האדם הזה הספק שלו גורם כולנו לפסוק את הדין כמו דינו כן כמו דינו אז אז אז אז אז לכן לכן החתיכה הזו נאסרה לכולם אז נפקא מינה נפקא מינה תהיה שאם האדם הזה לא בא לפנינו כן אם האדם הזה לא בא לפנינו כגון שהוא מת או שהוא הלך או שזה נפל ממנו או שהוא הניח והלך אז כיוון שאנחנו לא נזקקנו לפסוק את דינו את דינו ביחס החתיכה אם החתיכה מותרת לו החתיכה אסורה לו אז אנחנו יכולים לפסוק את דין החתיכה כדיני אנחנו אצלנו ביחס אין לנו איזה קול דפריש מרו הפריש אנחנו פוסקים שהחתימו רב שימן בשער יושר בשער ד' פרק ד' וזה הדרך השנייה עכשיו שאני אומר זה זריז רב שימן לא לא מצריך להבין אומר אני לא מצריך להבין מה איך יכול להיות שהדין שלו לנו זה פריש לא זה קבוע איך הדין שלו מכריע את הדין שלנו למה למה כ הוא לא מצריך להבין את זה אומ הוא לא הבין לא הבין את הדבר הזה כ הסברה שאנחנו אומרים זה סברה שכאילו בעיניו של השמטת אי אפשר לפס אי אפשר לפסוק לאדם אחד ככה ולכל העולם ככה אב כיוון שספק קדם לספק לספק שלנו לכן הספק שלו מה מה שקובע אבל רב שימן לא לא מבין את זה אז אני אגיד זה בקצרה אומר רבי שימן פשט אחר לגמרי פשט אחר לגמרי למה אם למה אם אדם כלומר הוא גם שואל שאלה אומר רגע למה למה לפי לפי רשב שמט ם האדם קנה את החתיכה והיא נפלה ממנו והוא הלך המשיך ללכת כן הורה אומר האדם הזה עדיין עדיין בעולם הרי ביחס אליו עדיין ראוי לפסוק שהחתימה אז למה באמת למה זה משנה את התמונה בגלל שהוא לא נמצא פה לפנינו הרי סוף סוף הוא בחיים ר אם הייתי יכול לקבל את הפשט של הש שמט את זה אך ורק אם הוא מת אם הוא מת אבל אם הוא נמצא והלך למה עדיין הדין רלוונטי כלפיו אז אז שוב היינו צריכים לומר ש שכל שכל שכיוון שביחס אליו זה קבוע אז גם ביחס אלינו זה קבוע אז לכן אומר רב שימן פשט אחר וזה על פי הדברי הראה והרשב"א זבין ידם ממן דזבין כלומר אומר רב שימאן למה אם נפלה חתיכה מיד אדם שקנה מהחנויות ואנחנו מצאנו את זה במקום הבעיר למה החתיכה הזו מותרת התשובה היא משום שאנחנו יכולים להניח שהקונה ידע מאיפה הוא קנה כלומר אומר רב שימן למעשה מה מה קובע האם החתיכה הזו יש לה דין קבוע או כל דפריש מה שקובע זה לא שעת לידת הספק בפועל עבורנו אלא אובייקטיבית מתי הפעם הראשונה התחילו להסתפק בחתיכה הזו זה מה שקובע מתי היה הפעם הראשונה שהיה חוסר מידע לגבי החתיכה הזו זה מה שקובע לא אכפת לי שאני נודע לי מהספק רק לאחר מכן זה לא מעניין אותי אני צריך לחתור אחרי המקור המקור של הספק מתי מתי אובייקטיבית התחיל חוסר מידע לגבי החתיכה הזו מתי לא ידעו אם זה התחיל ממקום הקביעות אז זה השעה שהיא לכולנו אסורה בגלל שזה הזמן הראשון האובייקטיבית שנולד ספק ביחס החתיכה זה מה שקובע בינינו כלומר הרב שימן חולק על השו שמתת השו שמתה הגדיר שעבורנו החתיכה נקראת פריש עבור הקונה נקראת קבוע אז כיוון שהקונה בחיים אז הוא בכרך אנחנו גם צריכים לפסוק כמו דינו לא זה לא הפשט הפשט הוא ככה כיוון שהקונה כן כיוון שהקונה מסופק נכון אז זה רגע לדת הספק עבור כל העולם זה רגע אובייקטיבית נכון שנודע לנו מהספק רק אחרי שחתירה פרשה אבל זה לא ר זה לא מעניין אותי מתי נודע לך הספק מתי לא מתי הספק התחיל אובייקטיבית להיות ביחס לחתיכה מתי הרגע הראשון שלא לא היה מידע ברור ביחס לזהות של החתיכה זה התחיל מרגע שהקונה עזב את החנות מאותו רגע זה התחיל זה נקרא קבוע וזה לא ישנה לכל העולם זה גם נקרא קבוע אוף מה לא זה לא מש זה לא יהיה משנה בעיניו לא למי ש משנה בעיניו אם המתה או לא כ הבחינה הזו כלומר אם היה אם היה אם היה לנו חוסר זה בדיוק הוא כותב את זה דיה בשער ד' פרק ג' הוא כותב זה לא משנה אם ה אמ מתה או לא בכלל זה לא משנה מכיוון שאני צריך להתחקות על מקור הספק כיוון שהאמא אני יודע מי האמא והספק שלי מתחיל חוסר המידע ביחס לבועל מתחיל כבר מיצירת הולד לכן הוא שטוקי לא משנה אם היא מתה או לא מתה מה שהה כן תבדוק שה מושח ברחוב אני לא מתחיל להתחקות אחרי הביאה בעיניי יכול להיות שהוא יצא מהרוב של הכשרים הוא יהודי כשר שהאמא והאבא שלו היו עניים והניחו אותו והלכו אילי אין לי סיבה להסתפק בביאה אני אומר אולי הגיע אולי הגיע מהרוב של הכשרים מתי יש להסתפק בביאה רק אם אני מכיר את האמא אני יודע מי האמא ואני יודע שהיא לא יודעת מי הבועל אז אני מסופק כן אז אז נסיים אז יוצא ככה אז למה אז יוצא ככה למה אם מישהו מניח הניח חתיכה והלך או נפלה ממנו חתיכה והלך למה הדין הוא שהחיה הזו נקראת כל דפריש מרו בפרש מכיוון שאני מניח שזה שקנה ידע מאיפה הוא קנה כי אומר הראש אומר הראה לא שכיחה ד מסתברא לא חי שינה ד מסתבר מן דזבין ידע ממן זבין מי שקונה יודע מאיפה הוא קונה כך גם מהרן כותב בחידושיו פסחים בדף ט עמוד ב ד מסתם הוא כותב בשעת פרישתו ידוע היה מיכן היה פורש כלומר ההנחה היא א ההנחה היא שזה שקנה ידע מאיפה קנה אז מתי הרגע הראשון שבה התחלנו להסתפק בחתיכה רק שהיא נפלה לכן זה נקרא כל דפריש בסדר אבל אם למשל האדם שקנה בא לפנינו וסיפר לנו שהוא לא זוכר מאיפה הוא קנה בסדר אז כיוון שהוא מספר לנו שהוא לא זוכר מאיפה הוא קנה הרי זה נחשב כאילו ראינו אותו יוצא מן המקוון ששמה ראינו פתחנו בזה שאם ראינו יוצא ראינו אותו יוצא מן המקוים אז גם עבורנו הספק הוא בחנויות במקום קביות ראינו את מקולין הסתפקנו מאיזה חנות הוא יצא בסדר אז כשהוא מספר לנו שהוא שהוא לא זוכר מאיזה חנות הוא יצא אומר רב שימן זה נחשב כאילו אנחנו בעצמנו ראינו שהוא לא ראינו אותו יוצא מן המקוים אז לכן זה נקרא קבוע עבור כל העולם נפקא מינה תהיה כמו שאמרנו נפקא מינה תהיה א כמו שאמרנו בעיניו שלשו שמתת בעיניו שלשו שמתת אז כן אז רגע מה תהיה נפק מינה כן בחולי בדף צ ה מבואר שגם אם החתיכת בשר נמצאת ביד נוכרי בסדר ביד נוכרי אז אז זה נחשב נמצא נמצא ליך אחר הרוב נכון כן אני אקח עוד [מוזיקה] א אקי אז אה אומר אומר למה עכשיו אומר הקצות החושן עכשיו שמ בקצות החושן בסימן רצ בצ קט ב שמה שאמרנו שאם בשר נמצא ביד הנוכרי זה נחשב פריש כל ד פריש אמרו בפרש זה דווקא לגבי בשר נבלה שהוא לא מוזהר עליו הוא לא מוזהר עליו אז אז גם אם הנוכרי הזה מסופק אבל כיוון שהספק הוא לא רלוונטי כלפיו הוא לא נוגע אליו מה מה זה משנה לו אם זה נבלה או טריפה או כשר זה לא משנה לו בכלל אז לכן זה נחשב שרגע לידת הספק הוא בפרש הוא כש החתיכה מגיעה לפנינו אז הכול דפריש הוא בפרש אבל מה הדין למשל אם זה היה עבר מן החי אם החתיכת בשר הייתה עבר מן החי לא נשחתה כן עבר מן החי אז כאן כיוון שגם הנוכרים מצובה על עבר מן החי כן כיוון שגם הנוכרים מצובה ע בן החי אז זה לא נחשב מה שנמצא בידו לא נחשב נמצא אלא זה נחשב לקח מן הקבוע וכל קבוע כמחצה על מחצ דם בסדר כימה שהספק נוגע אליו אז יוצא פשט שכל מה שנאמר בגמרא בחולן צדה שאם נמצא ביד הנוכרי אז יש איזה דין של א בנמצא לך אחר הרום זה אך ורק אם זה מדובר על איסור שלא רלוונטי כלפיו אבל אם זה איסור שרלוונטי כלפיו כמו עבר מן החי אז הוא כמו יהודי זה כמו יהודי שיהודי בא לפנינו והוא לא יודע מאיפה הוא קנה אז כיוון שהוא מסופק אז נולד הספק בשעת הקביעות אז זה נאסר לכל העולם כך אומר כך אומר הקצות החושן אבל אומר אומרים האחרונים הפרי מגדים שמה בשפתי דעת ביורי דעה בסימן קי בסעיף קטן יח גם מובא בקובץ שמות לחולין חו באות מד מביא בשם רב חיים וגם רב שמן שהזכרנו בשער ד' פרק ג' שלפי מה שאמרנו זה לא משנה גם אם הגוי יוצא עם העבר מן החי כן אבל עדיין הרי עדיין מה הסיבה שאנחנו פוסקים שאדם שקנה מהקבוע אז זה נחשב קבוע לכולם מה הסיבה הרי הסברנו הסיבה היא כן הסיבה היא משום שאנחנו מניחים שזה שקנה ידע מאיפה הוא קנה הוא ידע רק עכשיו אנחנו הראשונים שמסתפקים הוא הלך אז אנחנו אנחנו הראשונים שמסתפקים אנחנו הראשונים שמסתפקים א מאיפה מאיפה החתיכה הזו הגיעה אז לכן אנחנו אומרים כל ד פרש מ בפרש אבל אם היהודי בא לפנינו ואומר אני לא זוכר מאיפה קניתי אז אנחנו יודעים שהספק התחיל במקום עקביות אומרים האחרונים מה יהיה אם הגוי יבוא ויגיד אני לא יודע מאיפה מ אני לא יודע מאיזה חנות לא יודע מאיזה חתיכה קניתי מעבר מן החי או לא יודע אומרים האחרונים הרי גוי אין לו נאמנות הוא לא נאמן להגיד לנו שהוא לא יודע אז אנחנו מניחים שהוא כן יודע אז כיוון שאנחנו מניחים שהוא כן יודע אז תמיד מה שנמצא ביד הגוי נחשב נמצא גם אם אנחנו יודעים גם אם הוא מספר לנו שהוא לא יודע אבל כיוון שהוא לא נאמן על כך אז מבחינתנו שעת לדת הספק זה אצלנו אז גם בעבר מן החי שז זה יוצא נווק מינה שאם גוי קנה עבר מן החי בסדר אם גוי קנה עבר מ הוצא ממקום הקביעות עבר מן החי מסופקים אם זה עבר מן החי או לא והוא בא לפנינו אז לפי הקצות החושן רצד ב סב קט יסב קט ב כיוון שהוא הוא בעצמו זה היסו רלוונטי כלפיו כן האיסור רלוונטי כלפיו הוא אסור בב מן החיים אז הספק התחיל במקום הקביעות אז כיוון כיוון שהספק הוא לגביו לגביו זה אסור באכילה אז גם לגבי כל העולם זה נאסר באכילה אבל לפי הפשט של רב שימן וסיעתו כן ש שאנחנו צריכים להתחקות על צשט לידת הספק אובייקטיבית מתי התחילה מתי היה התחיל חוסר המידע ביחס החתיכה מתי התחיל חוסר המידע זה בא לפנינו כי אנחנו לא מאמינים לו לא מאמינים לו מה שהוא אומר שהוא לא יודע כן יודע זה לא משנה זה לא רלוונטי כ הוא לא נאמן אין לו שום נאמנות להגיד אם הוא ידע או לא ידע אז מבחינתנו רגע לדת הספק הוא כ שפירש לכן יש הדין יש ויכוח בין הפוסקים מה הדין במומיה מומר לכל נבלות האם דינו כגוי ביחס להלכה הזו או לא כן החז אש אומר ביורי דע בסימן לז סעיף קטן יג שאין הרשעה משנה את הישראל אין הרשעה משנה את ה ישראל אז אז אז גם אם זה גם אם הוא רשע אבל זה רלוונטי כלפיו אז בכדי ש כן אז בכדי שנאמר שאדם שקנה מן הקבוע אה אה אדם שקנה מכב בבא לפנינו הוא עוסר את החתיכה בגללו נאסרה חתיכה לכולם צריך קמו שני תנאים תנאי אחד שהאיסור יהיה רלוונטי כלפיו אבל תנאי שני שיהיה נאמן להגיד שיהיה נאמן לנו כשהוא אומר שהוא לא שכבר בשעה שהוא קנה הוא הסתפק מאיפה הוא קנה אם הוא לא נאמן עלינו אז מבחינתנו הספק מתחיל רק אחרי שפירש תודה רבה [מוזיקה] ה